אור ברסלב
מגן וצינה פרק טו

מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר

פרק טו

פרק יד

נחם ככפיר ינהום ויתחכם לזרות ולהבר דברי חכמים וחידותם חכמת האמת וצדק שאינה אמיתית. שאם היתה קבלה אמיתית לא היו כותבים אותם על ספר כמאמרם ז"ל דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבם ונתן בזה טעם לפגם שזה הי' חכמה נפלאה מהמצוה על ככה כדי להגדיל כח ב"ד יפה. ועי"ז יתנשאו ויתגדלו מהמון העם שכולם יהיו צריכין לב"ד הגדול שבדור כו' חי נפשי כי לא ראיתי זכרים מכוערים מרב מובהק תורני יושב בראש להורות לעם דרכי ה' כמוהו. כי מזריקת לשונו שכ' שהי' בחכמה מהמצוה על ככה רמזת לשונו מורה מאוד שדעתו שדין זה שאסור לכתוב תורה שבע"פ לא היתה שומה מפיו ית'. כי אם מאיזה חכם גדול מאן דהו בדור שסמכו על לשה"כ כי על פי הדברים האלה וגו' בדרך אסמכתא וכוונתו הי' כדי להרים ולנשא כסא ביד הגדול ולהחשיבם בעיני ההמון אוי לעינים שכך רואות דברים מרים כלענה יוצאים מרב מפורסם לא תהא כזאת בישראל שיהי' כונתם להתנשא ולהתגדל ולהתגדר על ההמון. והם דברי קורח במחלוקתו עם משה ומדוע תתנשאו וגו' שמינות נזרקה בו לאמר שמשה רע"ה המציא כל המצות מדעתו כדי להתנשא על קהל ישראל לאמר שהוא גדול מהם שזכה לשמוע כל מצות ה' מה שלא זכו לכך כל ישראל ולכך לא האמין רק בשתי דברות אנכי ולא יהי' לך שכולם שמעו כי פי ה' דיבר. ואם נאמר כן הלא הנקל לאמר שכל תורה שבע"פ לא ה' דיבר עליהם רק חכמי הדור וגדוליה הוציאו מלבם כדי להגדיל שמם וזכרם לדורות עולם. כאשר באמת חשבו כן רשעי ואפיקורסי עמינו שיצאו לחלוק על כלל תורה שבע"פ וגם על משה רבינו ע"ה תורה שבכתב הרימו יד והרחיבו פה ולשון תפתח ארץ ותבלע עדהם כקורח וכל עדתו ונעלם מזה המחבר או שלא השגיח בדברי רז"ל שהביאו התוס' במס' גיטין פ' הניזקין (ס ב) במ"ש דברים שבע"פ כו' שדרשו חז"ל מפ' אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נאשבו כו' שלכך לא נכתבה תורה שבע"פ לבל תתחלל לבוא לידי זרים כמו שבאמת ראו עינינו עתה אחר שהתירו לנו חז"ל לכתוב את התורה שבע"פ מטעם עת לעשות לה' כדי שלא תשתכח תורה מישראל היאך עי"ז באו בה פריצים ויחללוה הוציאו דיבה על בתולת ישראל אשת חול המאורסה להם מסיני. וכבר ארז"ל כל הלומד תורה לאמגושי כו' שנאמר לא עשה כן וגו' וחז"ל אף כי לא נעלם זה מרוח קדשם המה ראו וידעו העתיד להיות. לא נמנעו מזה ובחרו הרע במיעוטו כדי שלא תשתכח תורה מישראל לגמרי ח"ו. וגם בזה התחכמו להלביש סודות נעלמות ונסתרות בלבושים נוכר אין מגונים כמו המאמרים התמוהים שבדבריהם כדי להרחיק אותם שאינם ראוים לה מבוא בגבולה:

ועליהם רמז הנביא (ישעי' נב) כאשר שממו עליך וגו' כן משחת מאיש מראהו וגו' והוא מחולל מפשעינו וגו' שרמז על ניצוץ אורו של משה רע"ה המאיר בחכמים שבדור כמ"ש בזה רבינו הגדול הגר"א ז"ל בכתבים מלבד טעם הפשוט שיש בזה שתורה שבע"פ שבאתה לפרש כללותיה ופרטתיה של תורה שבכתב א"א להם לבוא בכתובים מאחר שרבו פארותיה וענפיה לכל צד ארוכה מארץ מדה וגו' ואם באנו לכתוב אין אנו מספיקין כי אין לה גבול ולא חקר וכמ"ש דברי חכמים כדרבונות וגו' ויותר מהמה בני הזהר עשות ספרים הרבה אין קץ וגו' ולכן לא בא בכתוב רק שרשי המצות וכללי כללותיהם שם המצוה לבד:

וגם בזה קיצר הכתוב מאוד. ועוד טעמים רבים כמוסים ונפלאים שכיון בהם הוא ית':

ומעתה אין פלא גם במה שבאו דברי חכמי האמת כתובים על ספר כי הלא באמת מצינו גם קודם שהתירו רבותינו לכתוב הש"ס ותורה שבע"פ מצינו שכמה תנאים ואמוראים התירו לעצמם לכתוב על ספר כדי שלא ישתכח מהם כמ"ש בפ"ק דשבת איסי בן יהודא אומר מצאתי מגילת סתרים כו' ובפ"ד דיבמות אמר בן עזאי מצאתי מגילת סתרים כו' וכתוב בה איש פלוני ממזר מא"א כו' ועוד בכ"מ מצינו בש"ס מגילת סתרים. ופרש"י שהסתירו כתבם זה משום שאסור לכתוב תורה שבע"פ:

ובאמת עיקר האיסור הוא לכתוב ולפרסמם ברבים שיהו למדים מתוך הספר*) רק ללמוד מפי רבם דווקא אבל לא בכתיבתם לעצמם שלא ישכחו מה שקיבלו מרבם. לכן באמת הראשונים לא כתבום באה"ט. רק בקוצר מילון וברמז נפלא והסתר גדול כמו ספר הבהיר וספר יצירה וספר הזוהר שדברי הסודות ועיקרי החכמה נכתב בהם ברמז דק ונפלא. וראה מ"ש הגאון מאוה"ג מוהר"ח מוולאזין ז"ל בהקדמתו לפי' רבינו הגדול ז"ל לספד"ב ששמע מפיו ז"ל שלהבין מאמר אחד מספר הזוהר צריך לטרוח כמה וכמה שבועות ושרבו הגאון הקדוש זצוק"ל פעם אחת נתקשה על מאמר אחד י"ב שבוע ת. אף שהשגתו וחכמתו בזה רבה על כל חכמי דורו וכמה דורות שלפניו. ובזה תראה היאך באמת הסתירו דבריהם מאוד וכאלו לא נכתבו דמי. ומה שהתירו האחרונים לפרש הדברים בל' יותר הי' כמו שכיוונו רבינא ורב אשי שהתירו לכתוב הש"ס על ספר שלא תשתכח ח"ו לגמרי וכמו כן בחכמה זאת לולי כן הי' נשכח חכמה זאת שהיא באמת פנימיית וגנזי תוה"ק המאירים לארץ ומבריקים אור התורה ויופיה וחמדתה על פני תבל וגם לחזק ולאמץ לב היראים וחרדים לדבר ה' לאהבת התוה"ק בלב ונפש וידוע איך חכמה זאת נותנת לעוסקיה לשמה יראה וקדושה וטהרה יתירה ועל כזה ודאי אמה"כ עת לעשות לה' וגו' והמחבר הלז עוד יכתוב ידו כי לא קבלת הנביאים היא זו כי אם ולדי נכרים הבלי דעות פלוסופי יון שנכנסו באזני קצת מחכמינו האחרונים והלבישום בשמות אחרים כו' ראה עד כמה העיז פניו בפני רבותיו הלא הם עמודי העולם יסודי התורה. ואבני פינת ישראל לחפות עליהם דברים קשים ומרים כאלו. ולדבריו שקר וכזב הנחילו לנו ושקר העידו לכל ישראל שחכמה זו מקובלת מן הגאונים שאחר התלמוד. ושקר יחסו הספרים הקדושים על שם ר' נחוני' בן הקנה. ור"י כה"ג וס"י לאברהם אבינו. אוי לעינים הרואות אנשים שכוללים עצמם בשם רבותיהם של ישראל מוריהם ומנהליהם ומדריכם בדרכי תוה"ק ויראת ה' הטהורה מאשריך מתעים מדברים תועה. יוציאו מפיהם אמש ומשואה ובזה משפילים ומורידים עטרת התורה בשלימותה ומורידים לארץ תפארת התורה שבע"פ. זו רעה חולי אנושה. כי ימצאו הרשעים **(וכהאי גוונא כתב הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל (או"ח סי' מ"ט) לענין דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ. שאינו אסור אלא להוציא אחרים ידי חובתן אבל כל אחד לעצמו רשאי וכ"פ הב"ח א"כ י"ל דה"ה בדברים שבע"פ אי אתה רשאי לאומרם בכתב הוא ג"כ בכה"ג ללמוד ברבים דווקא כיון דמחד קרא ילפינן להו לתרווהו כתב לך את הדברים האלה כי על פי הדברים האלה וגו':)** פתח ושער לכל תאוות לבם הזונה וסורה לכל רע. ולהשליך מעליהם מוסרות ועול התורה לגמרי כי יאמרו הכל בספק. כי לא לאמונה גבר בארץ ואך שקר הנחילונו אבותינו הראשונים בכל איסורים החמורים להוסיף על מה שבא מבואר בספר התורה הזה. אולם כל מי שיש לו ידיעה. והשגה אמיתית בחכמה זאת יראה כמה רחוקה היא מחכמת הפלוסופיא הבדויה שהמציאו מלבם. יותר ממרחק שמים מארץ ומיתרון האור על החושך. וכל דבריו ודברי הבליו של המחבר בחינת הדת אין כדאי להשיב עליהם כי גם הוא נמשך אחר האשה זונה נכריה ובילדי נכרים הסתפק. ורחוק היה מהאמונה האמיתית וכל טענותיו נגד חכמי האמת כבר נכללו בפי הארי הנוהם הזה ודברי שניהם אך מהבל יחד. פה אחד להם. ובביטול דבריו יבטלו גם דברי בחינת הדת כחה"ן שאין בו ממש:

ואשר ישאג ישחק ילעג בדברי המקובלים שכתבו שאפלטון פלוסוף היוני קיבל חכמתו מירמי' הנביא במצרים ומילא פיו שחוק לדבריהם בזה שהרי אפי' גם בד"ת הגלוים אמרן כל הלומד תורה לאמגושי כו' כ"ש חלילה שנביא ה' ילמד סודות נוראים מאמיתות מציאותו לערל וטמא יעויין בדבריו. באמת לא ירד להבין כוונת חכמים אלו לפחזותו כמים לתופשם במצודת השקר כי חלילה לחשוב דבר מגונה כזו וכי נעלם מהם דברי רבותינו ז"ל שאפי' לישראל הכשרים ות"ח מפורש במשנה אין דורשין כו' ולא במעשה מרכבה כו' אא"כ כו' ובש"ס שם אין מוסרים ס״ת אלא למי שיש בו כו' אבל עיקר כוונתם לפי שהאומות הקדמונים לא ידעו את ה' והכחישו השגחתו וגם החכמים הפלוסופים שבהם שהודו באמיתות מציאותו הכחישו השגחתו על זולתו וענייני הניסים והנפלאות וענין שכר ועונש וזה אשר לימדו ירמיהו בחכמתו הגדולה לסתור בנייני מופתיהם הבדוים ולהראות עומק הענין היאך אפשר שהוא ית' המשגיח הפרטי ומשנה ברואיו וסדריהם כרצונו וכל ענין שכר ועונש אבל ח"ו שיגלה לו מסודות הספירות ובנין העולמות ועמקי חכמה הזאת. ועל כזה אמרו בזוה"ק דאינון קריבין לאוררי דמהמנותא. והרי גם בתוה"ק מצינו שהאריכה התורה בסיפור מע"ב וסדרי הדורות והמבול והנהגת האבות ותולדותיהם וענין גלות מצרים וגאולתם וניסים שבמדבר. ובמה שבא בתורה מענייני המצות קצרה למאוד ולא ביארה שום שא"א לידע אחת מהם כי אם ע"פ מסורת תורה שבע"פ וכתבתי במ"א טעם נפלא לזה ויישבתי בזה הסתירה העצומה שיש לתמוה בדבריהם ז"ל במ"ש שאסור ללמד תורה כו' וכאלו ביעל ארוסתו כו' והכופר העובד גלולים ועוסק בתורה חייב מיתה והרי מצינו בהיפוך שהוא ית' ציוה לישראל לכתוב את התורה בעברם את הירדן על האבנים באור היטיב וארז"ל במס' סוטה פ' ואלו נאמרים שנכתבה בשבעים לשון ושלחו האומות נוטירין שלהם כו' וכתבו תחתיהם למען ילמדו כו' אבל האמת בזה כי עצם התורה מצותיה וחוקותיה שהם מתנה טובה חמדה גנוזה מסורה רק לישראל עם קרובו. אבל העניינים המבוארים בתורה ממע"ב ומסיפורי האבות ויצי"מ וניסים שבמדבר וכדומה דברים אלו מצוה ללמד לכל בני אדם. כי גם הם מוזהרים בשבע מצות ומחוייבים לידע יחוד ה' ומציאותו והשגחתו ושכר ועונש לקיום המדיני ולכך הארוכה בהם התורה לפרשם באה"ט בכדי שיהיו נעתקים לשבעים לשון וכל האומות ילמדו בהם ולמדו ליראה את ה' הנכבד והנורא. אבל המצות אין להם חלק בהם ולכן קצרה בהם התורה והסתירום. ומסר ידיעת פרטיהם וענייניהם לישראל לבדם ולכן נצטוו לכתוב התורה בשבעים לשון. ואין חשש במה שילמדו גם המצות. כי לא יבינום ולא ידעו אותם דרכיהם ונתיבתם רק מה שצריך להם לידע מדברים אלו המפורשים בתורה. וא"כ כל דברי חכמים קיימים וכמ"ש התוס' ע"פ אכתוב לו רובי תורתי הלא כמו זר נחשבו וכמ"ש בפרקים הקודמים. א"כ יפה עשה ירמי' הנביא שלימד לאפלטון היוני עיקרי אמונת מציאותו ית' יחודו והשגחתו. זהו כוונת דברי חכמי האמת בזה אין בהם נפתל ועיקש. ובזה יש די לסתום פי המסטינים המלעיגים על דברי חכמים והאמת עד לעצמו:

תוכן העניינים

מגן וצינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה