מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק יד
כארי יתנשא ינהוס לטרוף טרף. עומד עלי יד דרך מצפה מתי תבוא לידו עלילה ויתעולל בה בחכמת האמת בדק ומצא מצד המחלוקת הנמצא בספריהם וטוען עליה אם היתה מקובלת עד למשה מסיני א"א שתהי' בה המחלוקת. הנה מלבד מה שנבאר לקמן להוכיח ההיפוך דבריו שלא נמצא בשום חלק מחלקי תורה שבע"פ שיהיו הספיקות והמחלוקת מעטים כמו בחכמה זו הנה מלבד זה בעיקר דבריו אין בהם ממש. שהרי באמת מצינו בתוה"ק שבע"פ בכל פרטיה המרובים מחלוקת רבים ועצומים וכמו שמצינו שעד יוסי בן יועזר הי' תורתם בלי שום דופי ומשרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכם נעשה תורה כו' ובפירוש אמרו בפ' תולין ישוטטו לבקש דבר ה' ולא ימצאו. דבר ה' זו הלכה שלא ימצאו הלכה ברורה כו' עתידה תורה שתשכח מישראל כו' עתידה אשה שתיטול ככר כו'. ובאמת כמעט לא אצלינו בכל חלקי המצות והלכותיהם המרובים שלא יהי' בה מחלוקת הרבה ושיטות ש נות שניין דא מן דא וכל מה שהדור הולך ומתרבה המחלוקת מתרבה והוא **(עיין בתשובות הרמ"א בהתווכחו עם הרש"ל שם (סי' ה' ו' ז') תראה מבואר שהרש"ל החזיק במעוזו לימוד הקבלה ועשה חיבור פירוש לס' הרקנטו ומערכות אלהים שהם מכת המקובלים הראשונים וגם הרמ"א שם החזיק במעוזה אלא שכ' אם אברח אברח יותר מלעסוק בקבלה להבין מעצמי בדבריהם כו' כי יותר יש לחוש שלא וטעה וזה כדבריו בתורת העולה וכדבר מר אבא הגאון שיחי' שכ' לעיל בדבריו וע"ש שהביא דברי הרמב"ן באזהרת לימוד הקבלה עם דברי הריב"ש בתשובה משמע שהבין ג"כ בדברי הריב"ש שהם לאחדים עם דברי הרמב"ן שהקבלה הוא נחלה טובה אלא שצריכים ליזהר בה הרבה מפני חשש הטעות וכמ"ש מאמיו הגאון בכוונת דברי הריב"ש:)** דבר ידוע לכל מי שדרכו רגליו קצת על במתי התלמוד והפוסקים רק בעיקרי שרשיה המקובלות מסיני לא נמצא בהם שום מחלוקת וספק כלל וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמת פירוש המשנה וזו ברכת ה' היא לנו כהבטחתו כי לא תשכח וגו' וכמו זה מצינו בחכמה זו שעד הרמב"ן ז"ל אף שהי' הרבה דורות אחר יוסי בן יועזר ותלמידי שמאי והלל עד ימיו לא נמצא שום מחלוקת ובלבול בחכמה זו. מטעם שלא היתה כתובה בספר (ואף שקצתם היו כתובים מימי הגאונים מ"מ לא הי' עיקר לימודם מן הספר אלא מפי הקבלה רק שהיו חוזרים ושונים מן הספרים מה שקיבלו ע"פ) רק קיבלו זה מזה ומסרו זה לזה ולא נמסרו אלא ליחידים פרטיים בדור שהכירו בהם רבותיהם סימני החכמה כמ"ש במשנה לחכם ומבין מדעתו שלא יהיו טועים מוטעים ומטעים בדבריהם ויעמדו על עומק כוונתם אבל מן הרמב"ן ז"ל ואילך שנתמעטו הדורות ולא נמצאו חכמים גדולים שיהיו ראוים למסור להם חכמה זו עמדו הראשונים וכתבום ברמז נסתר מאוד מאד ולא גילו על הספר אפי' אחד מאלפים וכתבום כדי שעכ"פ לא יה' נאבד ונשכח זכר חכמה זו לגמרי מישראל וכיונו שאותם שיהיו ראוים לכך יעמד על כוונת רמיזותם. ואחרונים שבאו אחריהם וראו דבריהם על ספר ורבו העוסקים בהם מאחר שלא היו צריכים לקבלת רבם שיהי' יודע ומכיר בהם שראוים לכך ודברים הנכתבים על הספר מצוים ביד רבים ולא עמדו על כוונת דברי הראשונים. ולכך נמצא מחלוקת בדברי האחרונים בפירוש הדברים הנמצאים כתובים על ספר מהראשונים והרי הדברים ק"ו אם דברים הנגלים כמו ההלכות ושמועות שכתבום רבינא ורב אשי ולא הי' כונתם להעלים ולסתום ולחתום רק לבארם ולפרשם באה"ט כדי שיבינו כל עוסקי התורה לידע הדין וההלכה בפרטי המצות שנתחייבנו למעשה ולא סגי בלא"ה. רבתה בהם המחלוקת והשיטות בפירושי השמועות. עד שגם הגאונים שאחר זמן חתימת התלמוד נמצא ביניהם מחלוקת בפירושי כמה שיטות בתלמוד וכ"ש בדורות שאחריהם רש"י ובעלי התוס' חכמי צרפת הרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א וכל שעות הגאונים האחרונים רבים ועצומים כמעט בכל הלכה א"כ כ"ש בענין שהראשונים כיונו בכתיבתו ההעלם וההסתר מאוד מאוד שא"א שלא יפלו בו הספיקות ובלבולים בהבנת דבריהם בהם ועכ"ז לא מצאנו כ"כ מחלוקת רבות ח"ו בעיקרי ושרשי החכמה שהרי לא נמצא שום חולק על מספר הספירות וסדר הנהגתם ופעולתם ומצב הד' עולמות אבי"ע רק באיזה פרטים מהם. ואף גם באלו אין בהם נפתל ועקש ח"ו ובאמת הכל הולך אל מקום אחד שהם משתנים לפי סדרם בעלמין דלעילא ולעילא כמו במ"ש אם אין סוף הוא הכתר כו' שבאמת שתי הדיעות צדקו יחדיו כידוע ע"פ כתבי האריז"ל בסוד פרצוף ע"י ופרצוף א"א שע"י ורדל"א הוא א"ס משא"כ א"א מכלל אצילות. והמקובלים שקודם האריז"ל מצאו רמז בדברי הראשונים הכתובים על ספר לשתי השיטות אבל לא ידעו ליישב הדברים שיהיו מכוונים יחדיו כי לא הי' להם חכמה זו בקבלה רק מה שלמדו בספר ע"פ השגתם. עד שבא האריז"ל שאליו נגלו תעלומות חכמה מן השמים כמו שנבאר ע"פ עדות לאמנה שא"א להכחישם. והוא גילה נפלאות היאך כל דברי חכמי האמת כנים לא טעו ולא הטעו וכל דבריהם נאמרים באמת רק שלא ידעו עומק הדברים שכל אחד הוא לפי מצבו וסדרו והרי בזוה"ק עצמו רבו שינוים רבים במצב הספירות וסדרם. אף שמחברו גם לדברי המלגלג הזה אדם אחד כתבו והיאך יסתור א"ע בכמה דברים אבל ח"ו אין שום סתירה ובלבול ליודע ומשיג הדברים. וכמ"ש בזה רבינו הגדול והקדוש מור"א ז"ל בכתבים לפ' היכלות מזוהר בראשית ופקודי ובכ"מ ומן היום ההוא והלאה לא נמצא שום מחלוקת בחכמה זו ומ"ש המלגלג בזה מדברי מחלקותם בענין עצמות וכלים ג"כ ידוע למשכילים שכל דבריהם נאמרים באמת וצדק ואף גם ענין עצמות וכלים לא ידעם ולא הבינם זה המחבר ולא זכה לאורם ') (**יפה המלצתי בדרוש על כמו זה המחבר מאמה"כ (תהילים כ"ח) תן להם כפעלם וכרע מעלליהם כמעשה ידיהם תן להם השב גמולם להם. כי לא יבינו אל פעולות ה' ואל מעשה ידיו יהרסם ולא יבנם. שלכאורה פתח בלשון נוכח תן. השב. שהוא בקשה וציווי לנוכח ומסיים בנסתר יהרסם ולא יבנם. ולא אמר חהרסם ולא תבנם. אולם באו דבריו על אותם המהרסים מעשה ד' וסותרים להכחישם ואמר שלא היה נחשב למעשה רשע כ"כ עכ"פ הי' מבינם וסותרם אבל הם לא יבינו אל פעולות ה' ואין להם שום ידיעה בהם ועכ"ז גם כל א' ואחד מהם בהיותו יחידי בלי עזר מחבריו מעיז פנים יהרסם ולא יבנם את פעולות ה' ומעשה ידיו הנז' מהרס אותם ומכחישם ואינו משתדל לבנותם ולתקנם וליישבם. אף שאינם מבינים אותם גם בקיבוצם יחד:
שהם דברים מסותרים ונעלמים מאוד מאוד כמ"ש בזה דברים עמוקים בספרינו שבו פתחנו קצת פתחים לבוא לשערי החצר הפנימית הזה. גם בסדר עמידתן שהביא מדברי הרמ"ק בפ"ח כמה מחלקות ודיעות ידוע שכל הסדרים הם אמת יציב ונכון ואין דבר לבטלה ח"ו רק שינוי מצבם הוא לפי המקום שמדברים בהם ולפי ערכם ומדרגתם והמקובלים האחרונים שקודם האריז"ל לא ירדו לעומק הדברים כי לא קיבלו סתרי הדברים העליונים על בוריים הם חשבו שהדברים סותרים והי' בעיניהם כמחלוקת. ובאמת אלו ואלו דא"ח אין בהם נפתל ועיקש ומה שהוסיף עוד וכ' בשם קצת שסוד הגלגול לא נמצא בדברי המקובלים ראשונים רק באחרונים. כבר הראיתיך בפרקים הקודמים אשר לא שת לבו לראות דברי הרמב"ן בפי' התורה פ' וישב בענין יבום ער ואונן ובפי' לאיוב ובכ"מ:
עוד הוסיף לשפוך בוז על דברת קדוש עליון מרן האריז"ל במ"ש מענין גלגול הנשמות בדצח"מ. ועליו יצדק המשל שהביא הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקיו ממי שהי' במקום שאין שם ישוב ושהה כמה שנים עם בנו באי אחד בים ונתגדל שם וסיפר לו אביו שביאתו לעולם הי' ע"י היותו תחילה בבטן אמו תשעה חדשים ואח"כ נולד ממקום הטינופת עד שהלך ונתגדל. והבן הזה בשמעו לדברי אביו שחק לו והלעיג ממנו כי שכלו לא הסכים לדבר כזה והי' בעיניו כמתעתע ומעייל פילא בקופא דמחטא. מה לו לזה המחבר לדבר בענין שהוא רחוק ממנו מהשגת שכלו אחרי התחבקו בחיק נכרי' וכרת בריתו רק לחכמת הפליסופיא שלא להאמין רק לדברים המושגים לו בחושים גשמיים. כי מי עמד בסוד ה' והוא ית' אשר כל יכיל לחבר ולהרכיב הנשמה עצם רוחני קדוש מכסה"כ עם גוף אדם חומרי וגוש עפר הוא יכול להרכיבה ג"כ באבן או בשאר דומם ובצומח ובחי אשר לכולם יש נפש נמשכה ממקור עליון שנברא בו ומקיימו כידוע כדי לתקן הנפש והוא ית' היודע היאך יבוא התחלת תיקונו עי"ז ועל דברים כמו אלה ארז"ל במופלא ממך אל תדרוש כו' ובזה נתבטלו כל הבליו שבפרק זה:
ומה ששב על קיאו ושתה לעג הרבה על המקובלים במה שחידשו בכתובים ורומזים ע"פ דרכי הגימטריאות. וכ' ע"ז שכל ליצני הדור דרכו בדרך הזה ד"מ אשה בגי' דבש כו' ראה היאך משך ידו את לצים לשים לחכמינו הקדושים חכמי הש"ס תנאים ואמוראים וכללם עם כת הליצנים שאין מקבלים פני שכינה יוצק עופרת לתוך פיו על הדברים הרעים האלה שהרי בכ"מ עצמו מספר נמצא בדבריהם בדרשי דקראי ע"פ גימטר א וחשבון ואף גם להוציא ע"י הלכות ודינים כמ"ש בפרקים הקודמים וא"צ לכפול הדברים: