אור ברסלב
מגן וצינה פרק יג

מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר

פרק יג

פרק יב

הוסיף על חטאתו פשע. להלעיג על אמונת חכמים בענין הגלגול בנפשות שהוא עיקרית אצל חכמי האמת ודיבר עזות והיתול נגד קדושי עליון. גם מילא פיו שחוק מהאריז"ל וממ"ש תלמידיו עליו שהי' מכיר כל אחד גלגול נשמתו והוציא דיבה גם על תלמידו ר' ישראל סרוק שהתפאר עצמו ג"כ בידיעה זו מאשר שמע שהי' מייחס כל אחד לפי עושרו או חשיבותו ובפה חנף עשה ככה. מה נאמר ומה נדבר והיאך נחשה ולא נכוף עליו פסכתר ונמלא פיהו חצץ על בזותו קדושים כמוהם ומה לנו לברר ביטול דבריו אלה באמונה זאת. עלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה. והמחבר הזה בעצמו הודה אח"כ באמיתת דבר זה. כמו שנעתיק דברי קדוש ה' הגאון החסיד מ' חיים יוסף דוד אזולאי ז"ל שהי' קרוב לזמנינו זה ונודע גדולתו בתירה ובחסידות ומרבית חיבוריו מעידים על מעשה תקפו. אף הוא העיד בספרו שם הגדולים שחיבר והזכיר בו כל הספרים מגדולי ישראל הראשונים והאחרונים אותם שבאו לדפוס ואשר המה בכתובים עדיין. והעיד שראה בעצמו בס' חיי יהודה שחיבר הרב המלגלג הזה בעצמו בסוף ימיו שבו סיפר כל המאורעות שעברו עליו מימיו וז"ל שם בחלק וועד לחכמים (מערכת אות י' סי' עט) כתב שם הרב הנזכר שהוא בתחיל' לא הי' מאמין בגלגול ויקר מקרהו ששכנתו ילדה בן וכמעט בתוך חודש ללידתו קיצו והי' גוסס ושכנתו קראה להרב הנזכר שיאמר פסוקים ודברי תורה בצאת נפשו כמנהג המורים באיטליא. והוא הלך וראה הולד מצטמק ורע לו והוא גוסס. וקרא איזה מזמורים והולד פתח עיניו ואמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ויצתה נשמתו באחד והוא פלא ומהיום ההוא והלאה האמין הגלגול כי עין בעין ראה כו' שאומר כגדול בביטוי שפתים פ' שמע בקול רם עכ"ד שראיתי בכת"י בספר הנז' עכ"ל הגאון ר' חיד"א בס' הנזכר וא"כ הרי המלגלג עצמו ביטל כל דבריו בפ' הזה והודה ולא בוש ומה לנו להרבות בראיות באמונה זאת לבד מה שמבואר בכל דברי הגדולים ראשונים ואחרונים ובטלו דברי המכחישים נגדם יותר מאחד באלף. גם באזנינו שמענו וראינו מעשים נוראים כאלו זה ערך חמשה או ששה שנים. מהרוח שנכנס בבתולה אחת מכפר הסמוך לק"ק סטאלאוויץ (עיר קטנה סמוך לק"ק נאווארעדאק) אשר למאות אנשים יהודים ואינם יהודים שרים וחכמים עמדו וראו בעיניהם ושמעו באזניהם היאך הרוח דיבר בקרבה ואמר שהוא רוחו של תנחום מחזיק הריחיים בסביבה זו ועל איזה חטא נתנדה מעליונים ותחתונים והכירו כמה אנשים בקולו של תנחום זה הנזכר הדובר בה בהבכולה הנז' בטביעת עינא דקלא שהוא אותו תנחום הידוע שה באותה סביבה שמת זמן מועט איזה חדשים שהיו מכירים אותו מאוד אף הגיד להם לפני הב"ד כמה עניינים ממה שהתנהגו עמו והוא דבר ידוע ומפורסם ועוד מעשה נורא הנדפס בס' זרע קודש מהאלהי החסיד בעהמ"ח ס' ויקהל משה בסופו מרוח אחד שנכנס באדם אחד שהוציאו בק"ק ניקלשפורג במעמד בד"ר דשם בצירוף הגאון המפורסם מוהר"ד אופנהיים ז"ל אב"ד דשם ובמעמד אלפים יהודים ושאינם יהודים מדברים נוראים ומבהילים שראו מהרוח הזה שאמר באיזה חטא נענש וכל העונשים הגדולים העוברים עליו ומה שהוא תיקונו וחתום על מעשה זה הגאון הנ"ל וב"ד הגדול וגם ראשי הקהילה דשם. וזה הי' המעשה בשנת תנ"ו לפ"ק וס' זרע קודש הנ"ל נדפס ג"כ בשנה זו*) והיאך יעלה על הדעת שידפיס אדם מעשה בספר ויעיד עליה עדים גדולים ומפורסמים באותה שנה עצמה בעוד כל החתומים בחיים. והכל יהי' מזוייף בשקר ולא יסקלוהו על מעשה רשע כזו וכל זה אפי' שוטה רשע לא יוכל להכחישו ועוד מעשים נוראים מרוחות שנכנסו בבני אדם ויצאו ע"י אנשים גדולים ומפורסמים שהעיד עליהם הרב החכם בס' נשמת חיים שהי' גדול בתורה ובחסידות ובפליסופיא ובכל המדעים. מה שראו עיניו וכמה וכמה אנשים ואין מן הצורך להאריך בזה לבטל דברי המלעיג ברוב הבליו ופלפוליו כי דברים כאלה אין להם מבוא בשכל אנושי והם נעלמים ונסתרים כמו שנעלם ונסתר מהות הנפש וכח האדם ושכרו ועונשו וה"ב וגם **(והיא המעשה עצמה שהובאה בהקדמת ספר מלא רצון שמחברו הוא הרב ר' נפתלי החתום שם בזרע קודש עם הבד"ר דק"ק נ"ש והובאה ג"כ בספר מגדל עוז להגאון ר' יעב"ץ (עליית הטבע סוף ד"ה אמנם כמו כו') וכ' שהמעשה הוא מפורסם ונעשה בנ"ש בפומבי גדול ומסיים שם ואני הכותב מעידני מה שראיתי בעיני זה שנתים שנה שהייתה פה נערה עלולה מרוח רעה רח"ל כו' ע"ש שכתב שם ג"כ שהוא הכיר לאיש הזה שנתרפא בנ"ש מן הרוח רעה אחר שנתרפא. גם מענין הרוח של תנחום שנכנס בבתולה המבואר בפנים אך הוא הגיד להם לפני ב"ד ע"פ גזירתם עליו איך הוא נידון בדינים קשים ושאין לו שום מנוחה רק בעת שבנו הבחור עוסק בתורה גם בעת שהוא אומר קדיש יתום יש לו מנוחה במקצת והדברים ידועים לכמה אנשים כשרים ונאמנים שהיו מכירים את תנחום הנז' ואת הבתולה ויודעים בטוב כל אותה המאורע ולא יכחיש זה הענין המפורסם רק מי שיכחיש מציאות עצמו:

שלמה המעה"ש אמר בחכמתו (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת וגו' ר"ל שדבר זה לא יושג לשום אדם היאך היא עליית רוח הצדיק שנקרא בשם אדם שהשלים מעלתו שנקרא בשם זה שהוא תכליתו ועלייתו ועונש הרשעים שנדמים לבהמות וחייתו ארץ היאך הוא ירידתם למטה בארץ להיות צדים ונעים בארץ למטה ואין להם מנוחה ועלי' למעלה ומתגלגלים והולכים והוא ענין כף הקלע שהזכירו חז"ל בס"פ שואל (קנב ב) שנזרקים ומטולטלים מסוף העולם ועד סופו. ומה מתוק בזה דברי רבינו הגדול והקדוש הגאון החסיד האמיתי מור״א מווילנא ז"ל בכתבים בפירושו למס' ברכות במ"ש ריב"ז לתלמידיו אם ממיתני כו' ואם אוסרני כו' שר"ל במ"ש ממיתני בעונש עוה"ב וכריתת הנפש. ואוסרני היינו סוד הגלגול שמוסרו ומקשרו במקום אחר בענין הרכבת האילן במינו או שלא במינו כו':

ומעתה בטלו דברי מהתלות ולעג הרב החובל הזה שהלעיג על סוד העבור שכתבו חכמי האמת והאריז"ל שלפעמים מתעבר נפש צדיק באדם להשלימו. כי ביקש במוחו המשובש ומטונף מטומאת הפלוסופיא הארורה לנגוע בחכמה הנוראה הזאת. וביקש לעמוד על חכמתו של יוצר בראשית כמו על חכמת אנוש זולתו:

וכי עמד בסוד ה' היאך הרכיב הוא ית' נפש עליונה אצולה ממעל לכסא כבודו ית' בתוך אומר עבר עד שנתאחדו יחוד חזק ומי שהוא יכול באלה יוכל ג"כ להרכיב נפש בדיק בנפש אדם חי צדיק אחר לאיזה תיקון אשר אין זה ידוע ומושג לשים נברא בעולם היאך היא תיקונו ע"י מצות ה' וע"י הרכבתו בצדיק אחר שעושה מצות אחת המסוגלת לתיקון נפש צדיק האחר שהי' חסר לו א זה דבר ובוא וראה המחבר המלגלג הזה כ' על המאמינים בענין סוד העיבור הזה שנפלו במהמורות הכסילות כו'. אבל אדונינו הרב הדומה למלאך ה' צבאות אשר אין ערוך לרוב חכמתו הגדולה והשגתו הנוראה וגודל צדקתו וחסידותו. כ' בכתבים בביאורו לדברי ס"ת שבזוה"ק פ' יתרו (ע"ה ב') וז"ל מ"ש מכאן ולהלאה רזין אחרנין כו' וז"ל סוד העיבור ג"כ בפסוק כמ"ש הגאונים כו' ורמז בזה ג"כ לדברי הרמב"ן בפי' התורה מ"ש בשם הגאונים הרי עדותם נאמנה כדאי לנו לקבל דבריהם והתורה אמרה ע"פ שנים עדים יקום דבר. כ"ש אדירי התורה כמוהם אשר אין ערוך אליהם בכל חכמי ישראל שהעידו שהגאונים הי' מקובל אצלם בפסוק וה סוד העיבור כללותיהם ופרטותיהם ובזה בטלו דבריו מ"ש ראי' מדברי הבדרש"י במכתב אגרת מליצתו להרשב"א כמ"ש בשמו בתשובה. שכ' שהפליסופיא הביאה לתקנת העולם בהרחיק אמונת הגלגול יעו"ש רוב הבליו וכי עדות הבדרש"י שהי' כרוך בחכמת הפליסופיא זו ולא ידע זולתה יכריע נגד חכמי ישראל והגאונים שאחר זמן הגמרא שקבלו מרבנן סבוראי והיו קרובים לאמוראים חכמי הש"ס ועל כסאם היו יושבים. והיאך הביא ראי' מדבריו האם ידע שהרשב"א הרכין ראשו והודה לדברי הבדרש״י. וראה היאך הכניע את עצמו ברוב הכנעה עצומה נגד אדוניניו הרשב"א והיאך נתיירא לפתוח פיו נגדו אחרי יודעו גדלו הנוראה שהי' אז יחיד בדורו להכריע כל חכמי ישראל והרי הוא האמין בכל עקרי החכמה הזאת וגם אמונת הגלגול בכללה בוא וראה מ"ש הרמב"ן בפי' לאיוב על ענין מענה אליהוא בן ברכאל הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר. שלא יובנו דבריו ומדוע הודה איוב לדבריו יותר מכל רעיו ששחק להם שבענין סוד הגלגול יוודע זה. והלא האמין בעיקר הזאת בכל פרטיו. וכבר הקדמתי מ"ש בכ"מ בפירוש שכל דבריו הם מקובלים אצלו מרבותיו דור דור וא"כ היאך העיז פניו לומר שהרשב"א עם כל סיעתו שלשים ושתים רבנים אחריו שהוא הי' תלמיד הרמב"ן ואם הם היו מאמינים באמונת הגלגול היאך הי' הבדרש״י כותב התנצלות. על לימוד הפלוסופיא במה שמועיל הרחקת אמונת הגלגול כו' אלו הם דברי המלגלג והיאך טח עיניו מראות דברי הרמב"ן בפירושו לאיוב שם ובכ"מ מדבריו ולא ידעתי מנין לו שהרשב"א והרבנים שעמו הודו להבדרש"י בזה. הלא ישים עינו בתשובת הרשב"א שם האם בכל מרבית התנצלות הבדרש"י הזיזם מגזירתם מאומה. אין אלו אלא דברי הבאי ופטומי מילי בעלמא. ובזה נדחה ג"כ מה שהביא דברי הרב בעל העקרים שהרחיק ג"כ אמונת הגלגול וכל זה אינו כדאי להשיב עליהם כי ידוע שהוא לא השיג חכמה זו מעולם ואף שהביא בכ"מ דברי הזוה"ק ח"ו לא היו מכחישה והוא מחשיב דבריו למאוד, וגם בענייני הספירות האמין מאוד. אבל לא ירד לעומק דבריהם כמובן בכ"מ בספרו. וגם מה שהביא דברי הריב"ש בתשובה. כבר כתבתי למעלה שאין לנו משם ראי' מופתיית שלא הי' מאמינה. רק שהרחיק מאוד מלעשות עיקר בכוונת התפילה לספירות כי באמת מי שאינו יודע חכמה זו על בריה בקבלה מרבותיו סכנה גדולה אצלו לכוין כי יבוא ח"ו לקצץ בנטיעות וכל מ"ש בשם רבינו פרץ הכהן והר"ש מקינון שהם היו מתפללים כתינוק הכל אמת וצדק גם חכמי האמת מסכימים לזה. כי הכוונה בהם רבת הנזק וסכנה למי שאינו יודע אותם על בר ים. ומ"ש שאינו מקובל כמותם וחושבים שזה אמונה שניות ואחד מן המתפלספים אמר שהם מאמיני העשיריות. כל זה כתב להרחיק מלימוד זה מי שלא קיבל מרבו עומק חכמה זו שח"ו אם יקחם כפשוטם יוכל ליפול ח"ו באמונות השניות כו' וכמו שחושבים באמת המתפלספים על חכמי האמת אבל ח"ו לא עלה על לב הריב"ש והר"ש מקינון באמת על כל העוסקים בחכמה זו והיאך יחשוב כזה על רבינו הגדול הרמב"ן והרשב"א וגדולי הדורות שלפניהם דכל יומא שמעתתיהו מבפומי' דהריב"ש הראתיך בעיניך שכל דבר הולגלג אך בשקר. ושקר ענה בהרמב"ן והרשב"א שלא האמינו בגלגול:

ואת אשר הוסיף לחזק דבריו לכזב חכמת האמת. מדברי הרמ"א בספרו תורת העולה שכ' שאין לדבר בדברים שאין בהם ידיעה מקובלת שלא ראה בעיניו איש מקובל יודע הדבר על בוריה כו'. כל דברי הרמ"א הם רק לצנינים ולקוצים לעיני המלגלג. שמדבריו אלה מוכח להיפוך שהאמין בשרשי החכמה הזאת באמיתת קבלתה. רק שאמר שלא לדבר בהם מי שאין לו קבלה מרבותיו בעומק פנימית חכמה זאת שיכול לבוא לידי טעות ומכשול ח"ו. וכמ"ש בזה הרמב"ן וכל חכמי האמת כדברי הרמ"א אלו ועיין בהגהותיו לשו"ע שהביא בכ"מ דברי זוה"ק להלכה למעשה. הרי שדבריו גדלו בעיניו לא כמו שעשה המחבר המלעיג הזה שחירף וגידף כלפי מעלת כבוד הזוה"ק וביזה דבריו. בדברים שאין כדאי לשומען:

ומדברי מהרש"ל בתשובה (סי' צ"ח) שהביא זה המחבר מ"ש בענין הנחת תפילין של יד בישיבה שכ' חדשים מקרוב באי ורוצים להיות מכת המקובלים כו' ומדבריו אלה שמח המלגלג וחשב ג"כ שדעת הרש"ל כדעתו המשובשת. וכמה רחקו דבריו מדבריו שמ"ש חדשים מקרוב כו' ח"ו שתעלה על דעתו שחכמה זו חדשה היא עתה באתה ובדויה היא כדעת המחבר הזה אלא עיקר כוונתו על הנוהגים עצמם למעשה ע"פ מה שמוצאים בזוה"ק והוא נגד הדין המוסכם בפוסקים דבר זה חדש הוא כי בדורות הראשונים לא נמצאו שיהיו משנים מעשיהם ע"פ דעת זוה"ק וספרי האמת להלכה למעשה כי אין לנו אלא הכרעת הפוסקים ראשונים ואחרונים השואבים מבאר מים חיים הש"ס הקדוש. וכמ"ש הפוסקים בכ"מ שבכ"מ שהמקובלים חולקים כו' הולכים אחר דברי הפוסקים (אמר המעתיק באמת גוף תשובת רש"ל אינה עמדי אבל לפי התחלת דבריו שהעתיקם הגאון המחבר נ"י מדברי הארי נוהם משמע מבואר ההיפוך שיקרו בעיני הרש"ל דברי המקובלים שכ' חדשים מקרוב באו ורוצים להיות מכת המקובלים. משמע שרוצים לנהוג סלסול בעצמם להתלבש בטלית של כת המקובלים שהיא טלית של פאר וכבוד באמת אלא כי חדשים האלו לא יפה הם עושים. וכמ״ש אאמ"ו הגאון נ"י בסמוך שמה שאינו ע"פ דינא דגמרא אינו ע"פ הקבלה. אלא שלא ירדו להבנת דברי הקבלה א"כ אינם מכת המקובלים באמת כיון שאינם מבינים דבריהם. ולשמחת הארי נוהם בדברי רש"ל אלו לא ידעתי לשמחה מה זו עושה):

ואל תשיבנו היאך אפשר שיהי' הדין נגד הסוד המקובל. כי באמת עיקרי ושרשי והקדמת החכמה הזאת הם מקובלות משיני ככל תורה שבע"פ רק מה שחידשו האחרונים מדעתם להוציא מחכמה זאת ליתן טעמים למצות ודינים בזה אין סומכים עליהם למעשה כי אפשר שטעו בהבנת דברי הזוה"ק וחכמי האמת ולא ירדו לעומק דעתם. ועוד טעם יותר כמים כי ע"פ סוד יש שורש עליון לדברי הפוסקים כולם וכמ"ש בש"ס אלו ואלו דא"ח וגם דברי התנאים והאמוראים דלית הלכתא כוותיהו יש לדבריהם מקור ושורש כידוע ליודעים בחכמה. והעיקר כמ"ש שלפעמים גם המקובלים המפורסמים לא ירדו לעומק דברי הזוה"ק כמו שנודע לנו מדברי רבינו הגדול הגר"א ז"ל מ"ש בענין י"ב חלות לשבת שכתבו גורי האר ז"ל משמו ואמר רבינו הגדול ז"ל שלא ירדו לעומק הבנת זוה"ק בזה במ"ש שית באגליא כו' ובאמת כוונתו רק על ששה חלות ב' לכל סעודה. וכפי הדין הפשיט מ"ש ר' זירא הוה בצע אכולי' שירותא שר"ל ב' הככרות חתך ביחד כפי פי' הראשונים. וכ"פ רבינו הגדול להלכה גם לענין מצת של מצוה בליל פסח שדעת רבינו הגדול שדי בב' כשיטת הרי"ף והגאונים וכ' שגם ע"פ סוד הוא כן כידוע שהכל אחד שהאריז"ל בכוונותיו ודברי רבינו הגדול ז"ל בזה הכל הולך אל מקום אחד. וכן קבלנו מרבינו הגדול ז"ל שחלילה לאמר שהסוד האמיתי יסתור הדין המוסכם להלכה הפסוקה ע"פ דרכי יסודות ההוראה המסורה לנו רק שאחרונים לא ירדו לעומק החכמה הזאת שבאמת ארוכה מארץ מדה וגו' ובאמת תפארת עוזינו הרש"ל העמיק הרבה בחכמה זו והאמין בה שלא כדעת המלגלג וכמו שמבואר למי שראה ס' האילן של רש"ל ״) ועיין בס' שם הגדולים מהגאון ר' חיד"א ז"ל חלק א) אות ש' סי' לג) שהביא שהרש"ל למד חכמת האמת מהרב ר' ישראל סרוק קרובו:

תוכן העניינים

מגן וצינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה