מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק יב
עודנו מסתולל בפטפוטי דברים הרבה לברר שהגאונים והרבנים שהיו אחר חתימת התלמוד לא ידעו דבר מקבלה זו. שאין זה כי אם אחת משתי אלה או שאף שהי' אחד מהם שבא לאזניו הדמיון הלז שנתחדש אצל קצת או שגינו אותה והרחיקוהו או שלא חשי לו ולא השיבו עליו כלום. וכל דבריו המה אך מהבל יחד כי איזה רוח נבואה נזרקה בו ואם רוח ה' שרה עליו והגיד לו כל אלה או איזה חלום חלם לו בדבר הזה. ואנחנו מצאנו ההיפוך מדבריו כמ"ש בפרקים הקודמים מעדות הרמב"ן וגדולי הראשונים והאחרונים מה שהי' להם ידוע בקבלה חכמת הפרצוף ושרטוטין בפ' זה ספר וגו' ו גם שהי' להם ידוע בקבלה מרב האי גאון סוד שם י"ב ומ"ב וע"ב שהם הכל שרשי יסודות זאת **(וגם זה לא משום אגב לבד יבא בדבריהם מילי דכדי רק יש בהם נפ"מ לפרושא קראי ולאסבורא כמה כמה כתובים. ולפעמים יש בהם צורך לדעת מה להשיב לאפיקורוס וכדומה:)** החכמה וגם שנמצא אתנו מכתבי ר"ה גאון ורב שרירא גאון אביו ורב חמאי גאון בס' העיון וס' הקמיצה ועדות רבותינו נאמנה בזה למאוד וח"ו לאמר שהמציאו מדעתם ויתלו דברים אלו באילן גדול שלא יעשה אפי' רשע שבישראל. וראה קורא נאמן מה שהעיד לנו רבינו הגדול הקדוש ז"ל על סוד מאמר ששון ושמחה שבמס' סוכה שלא ידעו סודו שום אדם ונתגלה לו על בוריו וכ' שהגאונים שאחר זמן הש"ס ידועוהו ג"כ. הגם שידעתי שאם הי' המחבר הזה בדורו של רבינו הגדול ז"ל גם עליו הי' פוער פיו וישחק גם לו כאשר עשה לרבותינו הגדולים הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ור"י החסיד והראב"ד ור"א מגרמייזא ושארי גדולי הראש נים והאחרונים הידועים לשם ולתהילה אבל לא באנו לברר ולהוציא מלב השוטים האומרים לכל סכל הוא כמוהו שניכר מתוך ספרו זה שלא מצד אהבתו את האמת ובקשו לבררו הרבה דבריו רק כל כונת מחשבתו הניכרת מתיך מעשיו אך לקנטר אשר פיהו ימלא חצץ בכל פרק ופרק לענות סרה בלצון ושחוק לחרף מערכות אלהים חיים הקדושים אשר בארץ מכמה דורות שלפניו מרומים ישכנו אשר מעת היותם לא נפל עליהם ספק על חכמתם וצדקתם כי רבה היא. ולא חרץ עליהם שום בן אדם את לשונו לדבר תועה כל תמא שמעתתם ושמע חכמתם וקדושתם וחסידותם מבדרן בעלמא בתורה ובחכמה ובמוסרי המדות ורוח כל הבריות יחד נוחה מהם. ומהם הרבה הרשומים וידועים בין חכמי הגוים לתהילה ולתפארת ולא הערכתי דברי רק לברר לפני שלומי אמוני בני ישראל רודפי אמת וצדק ומבקשים אותם ומאמינים עדות נאמנה בכל תורה שבע"פ המסורה בידינו ומחזיקים בתומתם כי ח"ו לא שקר נחלו אבותינו והנחילו לנו ולא מלבם הוציאו כל מאומה. כי אם נאמר כך נפל יסוד כל התורה בכללה עד עפר הגיעה כי אם אך למראה עין נשפטה משפטינו ולא נאמין רק למה שראו עינינו מי מאתנו אשר ראו עיניו שרבינא ורב אשי בקיבוץ כל חכמי ישראל שבימיהם סדרו הש"ס וכתבום בידם ממש ומי יראה לנו עין בעין אשר כל דברי חז"ל ודברי התנאים והאמוראים קיבלו זה איש מפי איש עד דורו של משה. או מי ראה את הנשמע ושמע את הנראה קול אלהים חיים מדבר את כל דברי התרה והמצוה. הקב"ה אומר ומשה כותב על הספר ומלמד לישראל ומסרה ליהושע ויהושע כו' עד רבינא ורב אשי. ולא נאמר ח״ו שהמציאו מלבם כדי להתגדר בפני ההמון ולהרבות כבודם לדורות אחריהם כאשר באמת נמצאו בדורינו זה מפריצי עמינו אשר כחשו וכפרו בדברי חז"ל וגם בתורת משה שלחו יד כו' אשר לא רציתי לישא את שמם על שפתי. ושם רשעים כאלו ירקב. ואנחנו בני בריתה אשר שורש פינתנו היא האמונה האמיתית שבלתי אפשר להוציא מפיו דברים כאלו ולא יעלה על לבושם מחשבת אדם ישר ונאמן שום ספק ופקפוק בקבלת אבותינו ורבותינו. גם בזה לא נחשוב מחשבת אין שהרמב"ן ז"ל וכל גדולי ישראל וחסידיו יחפאו דברים אשר לא כן על א מיתות מציאותו בדברים גבוהים ורמים ונשגבים הנוגעים לאלהותו ואחדותו ית' ויאמרו שקרים בדוים על הגאונים הראשונים ז"ל ומאחר שדבר זה א"א להכחישו שבאמת הגאונים האלו המפורסמים כתבו על ספר והאמינו בחכמה זו בכל שרשיה וסודותיה וא"כ מאחר שאין אנו מוצאים בשום מקום שיהיו רוב הגאונים הראשונים חולקים עליהם בזה להכחישם מנין לנו להוציא דיבה כזאת עליהם (א"ה לא יכול יוסף להתאפק החרש לא אוכל ע"ד ולא אמנע מהכניס קצת אמרים בדברי הגאון המחבר נ"י יבוא הארי ויעמוד על טרפו וישיב אמרים ויצייר לי איך יבדה אדם מלב ענין מחודש לתת להם שמות רבות וכללים מיוחדים בענין שאינו מצד המושכל כי יתכן לומר זה בענין המושכל הבא מצד החקירה והעיון שהטעות בו על נקלה. יש מקום לומר שטעה בדמיונו טעות הממשיך העניינים בכללים מוטעים. ובעבור היות שיקובלו הדברים תלה באילן גדול אבל איך יצייר זה בחכמת הקבלה שאין לה מקום בשכל כלל. ואיך יבדה בזה גם הרוצה לשקר ולכזב ומוחזק בכך ולהמציא בזה דברים אשר לא שערום ולהרבות השמת הרבים וכללים מרובים גם הליצנים היותר חרוצים ושנונים לא יוכלו להמציא ענין כזה שיעלה עד כדי לחבר בו כמה חיבורים זה דבר שאין הדעת סובלתו ואף שהארי הנוהם הזה הפוסל במומו. ומסתמא ידע בעצמו שהוא מוחזק וחשוד בכך. שזה מטבע האנושי שיחשוב כל אדם את כל זולתו לדומים אליו. אין ספק שגם הוא אין בכחו להמציא דברים בדוים כאלה האם נחשדו הגדולים לבלות זמן רב ולהטריד מוחם עדן ועדנים על הבלים רבים. ומה בצע להם בזה אם נש ת נשא להם כש"ד דבר זה לא ואמינו מי שיש לו מוח בקדקדו ועודנו אדם ולא יצא מדעתו) וכי מפני שלא באו דברי שארי הגאונים על הספר בחכמה זו נכחישוה מכל וכל הלא גם במה שנוגע להלכות ודינים וחידושים לא נמצא בידינו החיבורים מרוב הגאונים אף שבודאי רבו כמו רבו גאונים גדולים בכל הדורות. רבנן סבוראי ודורות הגאונים שלאחריהם ודורות הרבנים שלא הגיע אלינו מספריהם כלל וע"כ נאמר או שלא כתבו על ספר דברי חידושיהם או שכתבו*) ונאבדו מאתנו מרוב הגליות הגירושין והטלט לים כמו שידוע זה באמת וא"כ כ"ש בחכמה זו שחו יבנו בה ההסתר וההעלם ואין לה דמיון לשאר כל התורה שבע"פ הנוגע להלכה ללימוד ולמעשה ומעתה נתבטלו דברי המחבר בזה מעצמם:
ודברי ר״ס גאון בס' האמונות שהביא זה המחבר במה שהלעיג הרבה מדברי קצת פלוסופים שהמציאו מדעתם הסכלה קודם הבריאה נקודות רוחניים קדמונים חלקים שלא יקבלו חלוקה הנקרא אטאמ"י שבהם ברא אלה הגשמיים המורכבים והשוה המחבר הזה דברי חכמי האמת בענייני הספירות לדברי הבלים האלה מה לתבן את הבר ראה נא קורא משכיל אל דבר אמת אם לא בשנאה וקנטור ידבר היאך יחבר דברי זיופים והבצים הללו אל יסודות חכמת הספירה. שכל עניינם הוא רק חכמה עמוקה בענין מדותיו ורצונו ית' המתגלה לנבראים ואין הספירות ח"ו חלקים נבראים. גם אותם שאמרום שהם כלים. אין הכוונה נבראים שנתחדשו ע"י רצונו. רק פנימיות וכוונה אח"ת להם כמו שנתבאר איה"ש כשנביא למקומו. וא"כ מה סמך מצא מדברי רס"ג לדבריו. שהוא דחה חכמה זאת והכחישה ולא נמצא בדבריו בספרו שם שום רמז כלל. ומה שהביא דברי רס"ג וז"ל והגיעני כי יש אנשים חושבים כי הענין שאמר הכ' בו ה' קנני וגו' הוא אלה הרוחניים כו' והסוב המחבר המלגלג דבריו שכיון לחכמה זו מאמונת הספירות. הס כי לא להזכיר. אין בו רמז רמיזה ולא כיון אליהם כלל ח"ו רק על הנקודות האלו שזכרם תחילה. וכן מוכח מלשונו שם שכ' וז"ל והיא דעת מי שאמר שבורא הגשמיים בראם מעצמו כו'. וח"ו שהמקובלים **( עי' בסדר הדורות ובקורא הדורות ובשפתי ישנים וברשימת הספרים של הגאון ר"ד אופנהיים תמצא מה שחשבו כמה חיבורים מהגא נים הראשונים ודורות הרבנים שאחריהם שהיו זמן רב קידם הרמב"ן ז"ל המיוסדים על חכמת הקבלה פעם כולם ע"ז ופעם מובא חכמה זו בספרותיהם במה שנצרך לענייני החיבור נא וחשוב ותמצאם עד לאלפים והרבה מהם לא שזכתם עין בני מדינות אלו:)** יאמרו שהספידות נבראו כו'. ואפי' הסכל הרואה בדבריהם מבואר שח"ו אינם נבראים וא"כ היאך אפשר שכיון אליהם רס"ג בדבריו:
ומה שהביא מדברי הרב יש"ר מקנדיאה בספרו מצרף לחכמה לכל דבריו מה שעמד שם למגן בעד חכמי הקבלה וכל ראיותיו וכל מ"ש בזה הוא לבקשת אחד מהמקובלים. ואלו הי' מרקש ממנו מהחולק הי' יכול לעשות האמת. כנים הדברים במקצת אבל האמת גם על הרב יש"ר הנז' כבר ערערו עליו רבים מגדולי עדתינו. והוא נחשד בכמה עניינים ולא הי' כזאת מעולם איש אשר כמוהו שכתב בפירוש בכ"מ מספרו שלא גילה האמת המוסכם בדעתו על ספר הגם שהעיד ע"ע ואדם נאמן על עצמו יותר כו' אך הוציא ש"ר על כל חכמי ישראל הקדושים גם על חכמי המשנה והש"ס הטיל ארס בלב קטני אמנה להטיל ספק בשורש כל קבלת התורה וכלל תורה שבע"פ במ"ש בכ"מ שכל המחברי ספרים והכותבים לא כיוונו לכתוב האמת אשר נתאמת בלבו ומי ישמע לולדברים סכלים כאלו. הלא כל רואם וכל שומעם של הדברים המרים והזרים האלו יקרע סגור לבו. כי עשה את העולם כולה הפקר ללא תורה וללא אלהי אמת. ולדבריו נפלה כל התורה נפילה שאין אחריה נפילה וסכר פי דוברי שקר כמוהם ואין מביאים ראי' לא מהם. לא מהמונם ולא מהמיהם המעידים על עצמם כי שקר בימינם וכזב בלשונם ודברים בדוים כאלו לא יזיזו לב נפשות עם ה' אלה הנאמנים בבריתם. דבוקים ואחוזים בעבותות ברית התורה והמצוה וחזקים באמונת התורה ומקבליה דורשיה וסופרוה חכמי ישראל הקדושים הנאחזים בסבכי האמת לאמיתו ומחפשים אחריו כעל מטמוני כל חמדה טובה בכל גופם ונפשם ומאודם. ולא יעלה על לב אדם לעולם להוציא דיבה רעה כזו על קדושים וטהורים כמוהם אשר רוח ה' חופפה עליהם כל היום חתומים במדת קונם חותמו של הקב"ה אמת וכל החושב ככה אין לו חלק באלהי האמת ובתורתו ואין מן הצורך להרבות דברים בענין זה:
עוד זה מדבר לשונו יגבר. על אודות אמונת גלגול הנפשית אשר דרכו בה בעלי חכמת האמת וכ' שכבר חיבר עיין מאמר מיוחד נקרא שמו בן דוד בסתירת שורש זה עד היסוד בה ולהאריך בזה בסתירת דבריו אכ"מ. ובפ' שאח"ז נאריך בו בעזה"ש אף שאינו מן הצורך מאחר ששם יתבא' היאך המחבר המלגלג הזה בסוף ימיו הודה ולא בוש וחזר מדעתו והודה ביסוד ואמונה הזאת מה שנתברר לו ע"פ ראות עיניו כפי מה שנעתיק שם איה"ש דברי עצמו מ"ש בספר חיי יהודה שחיבר בסוף ימיו אך בכאן באתי כמזכיר לפי שהביא כאן בפרק זה דברי הגאון ר"ס שהרחיק זו הדיעה לגמרי וז"ל אבל אומר שיש אנשים ממי שנקראים יהודים אומרים בהשנות וקוראים אותם העתקה ועניינם אצלם שכח ראובן תשוב אל שמעון ואח״כ בלוי ואח"כ ביהודה ויש מהם רבים שאומרים יש פעמים שתהי' רוח האדם בבהמה כו' ודברים רבים מזה השגעון והערבוב כו' והנה מלבד מה שנזכיר בפ' שאח"ז ראיות עצומות שא"א לדחותם ולהכחישם מענין יסוד הגלגול. וגם שהרב הזה הודה בסוף ימיו באמונה זאת א"כ אין מן הצורך להאריך בביטול ראי' זו מדברי רס"ג אבל מלבד זה נראה שלא כיון בזה הגאון ר"ס אלא להוציא מדעת השוטים שנתפרסם ונתפשט אמונה זאת אצל המון עמים זולתינו בארצות הרחוקות כאנשי הודו וכדומה שהאמינו בסברא זאת בדברי שטות ושיגען עד שחשבו שכל רוחות בני אדם מתגלגלים בשארי בני אדם ע"כ או בבמהות וחיות ״) עד שהיו מהם אנשים שקודם מותם קשרו בהמה טהורה בכרעי מטתם שתיכף אחרי צאת נפשו תכנס בבהמה הטהורה שאינה ממין הטרפים והדורסים. ודעת המגונה הזאת נמשכה ג"כ בקצת הטפשים מבני עמינו. והם לא ידעו ולא יבינו כי הוא מסודות העמוקות ואינם מושגים לשכל האדם שאין הכרחי לגלגולי הרוחות בבע"ח אחרים זולתם כי אם ע"צ ההרחק כפי ששיערה עומק מחשבתו ית' לתיקון כח המת בדרך עונש על זמן קצוב או לתקן ולמלא חסרונו אשר חיסר מאחת ממצות ה' או איזה דבר טוב. ומדוע נרחיק דבר זה אם אינו מושג לחוש ולשכלינו הגשמי הלא גם מהות הרוח שנפח בנו הוא ית' אין אנו משיגים מהותה וענינה. ומדוע תהי' **(כן משמע מבואר מדברי רס"ג ז"ל שכיוון להם לכת הזו מ"ש בשמם שכח ראובן תשוב אל שמעון ואח"כ בלוי ואח"כ ביהודה כו' משמע שלפי אמונתם הדבר במחוייב בלי ישונה והולך בסדר מסודר אצל כל בני אדם ולא סגי בלא"ה ואלו לדעת המקובלים בגלגול
הוא רק במקרה. ורק פעמים ושלש יפעל עם גבר. גם משמע מלשונו שאינם יהודים גמורים רק נקראים יהודים ואולי הם הנבדלים מעדת היהודים כמו שהי' בימים הקדמונים והיו נקראים עדיין בשם יהודים ונשתבשו מאמונת הגלגול שנחלו מאבותיהם והגיעו לאמונה המוטעה הזאת בלי דעת:)** נשלמת בקיימה מצות ה' ותרד מטה מטה במיעוט עבודתה ועברה על אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה. וכמו שאין אנו משיגים מהותה ודרך התקשרה בגוף חומרי ודרך תיקונה וקלקולה. כמו כן אין אנו משיגים היאך תתקן ע"י התקשרה בחי זולתו והאיך תתקשר ותכנוס בו גם בחיי זולתו ועל אלו הדברים אמה"כ עמוקה משאול מה תדע שור שחקים גבהו ממך. והיאך נעמוד על מחשבתו ית' ומקור חכמי העליונה ומקרא מלא אמר ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. ופי' לא ישא וגו' מלשון שריפה וביטול כענין להעלות משאת עשן. משיאין משואות ור"ל שהוא ית' ברוב רחמיו אינו רוצה לשרף ולבטל לגמרי נפשות הרוחניות היקרות אף כשהיא מלוכלכת בחטאים ולזה הי' מאמר האשה התקועית לדוד שכן דרכי החסידים לילך בדרכיו ית' מה הוא רחם כו' שישיב המלך את נדחו את אבשלום שהוא בנו ותהי' שמאל דוחה וימין מקרבת והביאה לו ראי' מדרכי רחמיו והנהגתו ית' עם בניו והוא מ"ש כי מות נמות וגו' ור"ל שלפעמים ימות האדם הרבה פעמים ע"י הגלגולים. וח"ו אין מיתה לרוח האדם שהיא נפש חיה שבו רק העתקה ממקום למקום כמים המוגרים ארצה אשר לא יאספו. ר"ל כמו שאנו רואים במים הנשפכים לארץ ונבלעו בקרקע עד שאין תישומי ניכר כלל הלא ידעו שלא נחסר באמת אפי' טיפה אחת מן המים. רק שתחילה היו למעלה מן הקרקע אח"כ נכנסו בקרקע ונבלעו וקנאו מקומם שם אבל אין נאספים לגמרי וז"ש אשר לא יאספו מלשון אסף אלהים את חרפתי. וז"ש ולא ישא אלהים נפש שאינו נשרף ונתבטל לגמרי רק וחשב מחשבות היאך יבוא הרוח לידי תיקון מה שנתקלקל ע"י פשעיו והוא ע"י גלגול והעתקה שעי"ז בלתי ידח ממנו נדח והוא ביאור אמיתי בפסוק זה שנדחקו המפרשים הרי יש לנו רמז מבואר בפ' זה מענין הגלגול מלבד מה שמכח מענין מצית יבום שא"א להבין במקרא יקרא על שם המת. וכן לבלתי נתן זרע לאחיו בלי שורש אמונה זאת כי מה יתרון לו למת ומה הנאה ות עלת יהי' לי אם תלד שתו לאחיו ויקרא הבן על שמו. ודבר זה לבד ראי' עצומה מן הכ' על אמיתת קבלת הסוד הנפלא הזה מלבד כמה מקראות כאלה וכמ"ש הרמב"ן בפירושו לאיוב במ"ש אליהוא בן ברכאל הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש כם גבר וגו' ועוד בכ"מ אין מספר שא"א לבוא אל עומק פשיטי המקראות אם לא ע"י ידיעה זו. ומה גם שנתפרסם דבר זה בכל העולם ע"י כמה מעשים נוראים שראינו בעינינו ובאזנינו שמענו מעדים כשרים ונאמנים וכמו שית' בפרק שאח"ז ואפי' אם הי' דעת רס"ג כמו שהבין בו זה המחבר אין דעתו מכריע נגד רוב הגאונים שהעידו על קבלתם האמיתי בענין זה וגם הנסיון המפורסם שבזה וחלילה לאמר שעלה על דעת רס"ג לקרוא בשם כופרים ואינם יהודים למאמינים בענין הגלגול אף אם לא כיון אל האמת בזה כי אין זה נוגע לכפור בשום שורש ויסוד מיסודי התורה ואמונתו ית' כמו שחשב המלגלג על ממציאי ענייני הספירות שנוגע לאלהותו ית' לדעתו הסכלה והמשובשת. וראה היאך כתב דברים כאלו לקנטור ולשנאת זולתו ולא למען אהבת האמת כאשר יראה הקורא בדבריו במה שלמד מתוך לשון רס"ג במ"ש בלשונו ממי שנק' יהודים כו' והשיא דעתו למה שלא כיון הגאון כלל ולא עלתה זאת על לבו:
עתה אשוב להלחם נגד עזותו מה שהתפאר עצמו בפרק הזה להביא ראי' בהכחשת חכמה ואמונה זאת מדברי הרמב"ם ז"ל במה שלא ידע ממנה כי היאך אפשר שלא יהי' לו ידיעה ממנה אם היתה בקבלה מדור דור וע"כ או שאיננה קבלה וכיון שא"א לומר שנעלם ממנו קבלה זאת שהיתה ביד גדולי זמנו אשר ירשו קבלת התורה מרבותיהם או שידע וכיחש בה. וע"ז בנה בניינו על קו תהו ואבני בהו והוכיח ממה שבאמת הכחיש הרמב"ם ענייני השמות ופעולותיהם ומציאות השדים וענייני קמיעות. הנה ע"ז אין מן הצורך להשיב כלל כי איך יעלה על הדעת לדחות דברי רבותינו הקדושים חכמי הש"ס אשר כל התורה נתונה לנו מאתם שהם האמינו והרבו בסיפור מציאות פעולות השמות והקמיעות וענייני השדים (כמו שית' במקומו בעזה"ש) מפני דעת יחיד הרמב"ם ז"ל אשר המשכו אחר הפלוסופיא רחקו ממנה בודאי בטלו דבריו נגד דעת חכמינו התנאים והאמוראים בעלי הופעה ורוה"ק אשר גם הרמב"ם ז"ל מודה בהפלגת מעלתם וגדולת חכמתם העצומה ואשר נגלה עליהם אליהו ז"ל והוה שכיר גבייהו טובא כמוזכר בש"ס בכ"מ. ואם באמת שגה הרמב"ם בזה כמ"ש רבינו הגדול הגר"א בביאורו ליו"ד ח"ו אין זה גנות ובזיון לרבינו הגדול הרמב"ם ז"ל אשר באמת עפר אני תחת כפות רגליו ומי יתנני מצע תחתיו בג"ע ובנשיקות עפרות רגליו הקדושות אין משוא פנים בדבר. ואין חולקין כבוד לרב גדול כמוהו במקום שיש חילול כבוד רבותינו הקדושים התנאים והאמוראים. וא"א לנו נטות מדבריהם נטיה כ"ש במה שכתבו בכ"מ באמיתות דבר זה אשר עיניהם ראו ולא זר ומן הפרט נדון על הכלל כמו שלא עמדו דברי הרמב"ם ז"ל בענין פעולת השמות ומציאות השדים שהוא ענף אחד מדעת חכמת הקבלה הזאת כן לא יעמדו דבריו אף אם הי' יודע ושומע מקבלה הזאת ולא היה מאמין בה וכ"ש שאין לנו הכרח שהי' לו קבלה וידע מענין זה. וזאת לעד אם הי' יודע מענין זה היאך לא הי' מזכיר לגנות עכ"פ דעת המאמינים בספירות ועולמות כמו שגינה לאותם המאמינים בפעולות השמות ומציאות השדים באיזה מקומות בספרו המורה או במ"א ולא ראינו ולא שמענו שמץ מזה וע"כ מוכרחים אנו לומר שלא בא לו קבלה הזאת ולא שמע ולא ידע ממנה שאפשר שבמקומו לא הי' אדם יודע מזה כידוע שבאותם הדורות לא היו דברי הגאונים הקודמים מפורסמים על ספר ולא הי' נמצא אפי' אחד בעיר כו' רק ליחידים פרטיים בכל העולם או משאר טעמים כמוסים שאין אותנו יודע עד מה ולמה לא הגיעה לו ואין אנו יכולים לעמוד על מחשבתו ית' שהכל מרצונו ית' איזה טעם כמוסי עמדו ואין זה שום מופת וראי' להכריע עי"ז רוב הגאונים וגדול ישראל ורבותינו המפורסמים הראשונים והאחרונים ולהכחיש עדותם הנאמנה. ויראה הרואה עד כמה גברה עזותו שלא המחבר הזה אשר לא הגיע לקרסולי אחד מהגדולים המפורסמים הראשונים שהזכרנו למעלה לא בתורה ולא בחסידות ולא בחכמה שמלאהו לבו לאמר על אשר כתבו קצת גדולים והעתיקו מכתבי הרב הגדול הרמב"ם ז"ל שבסוף ימיו כאשר נודע לו מחכמת האמת חזר מכ"מ בדבריו ואמר המלגלג עליהם שהוא כאלו היו אומרים על הרמב"ם שלסוף ימיו יצא מדעתו ונשתגע. אוי לעינים שכך רואות ואזנים השומעות דברי נואבות וחירופים כאלה על קדושי עליון ולא יאבה ה' סלוח להם להרשעות האלה שהביאו דבריו אלה לבית הדפוס להיות למזכיר עון ולחטאת לזה המחבר אחרי שבודאי כבר קיבל עונשו ושקלי' למטרפסי' בעלמא דלעילא ודי בזה: