אור ברסלב
מגן וצינה פרק יא

מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר

פרק יא

פרק י

ברוב דברים והבלים הרבה התחיל להביא ראיות נכונות בעיניו שחכמה זו איננה מקובלת ממשה רעה"ש ולא מן הנביאים ואפי' לא מימית עזרא ושנים רבות אחריו כי אם בדוי' רק מלב האחרונים. וזאת אשר כתב כי אף שנגלו למשה רעה"ש סודות התורה ופנימיותה לבד הפשט הדרש והרמז הרבה ממנו אפשר שלא מסרו ליהושע תלמידו. וכן מה שלמד יהושע ממשה רעה"ש לא למד הכל לזקנים. וכן אחריהם ההשפלה שהי' במדריגה. והן מה עטת הלבבות הן מריבוי הצרות והשמדות ומהגליות ולא נמשכה קבלת אותם הסודות עד שהוחל לקרוא בשם זוהר שהם כמו ג' מאות שנה בזמן הרב הנ"ל אלו דבריו ע"ז אשיבנו מלין כך עונשו של בדאי שאפי' אומר דבר אמת אין שומעין לו כי כל שקר אם אין בו אמת בתחילתו אינו מתקיים שאמת מוסכם גם בפי כל חכמי אמת שחכמה זו העמוקה נתמעט קבלתה מדור לדור מרוב הטלטול והגליות כו' ולא מטעם זה לבד אלא לפי הדור כי לא הכל זכאים לזה ונתמעטו הראוים לה וכל מה שנתמעטו הדורות לעומתם גם אור החכמה חשכה בעוה"ר כי איננה כמו כל התורה שבע"פ שהיו מחוייבים למוסרה בשלימותה לבניהם ודורותם אחריהם למען ידעו עם נולד את אשר יעשון ישראל ואיכה יעבדו את ה' וגם בזה נתמעטו הלבבות מימי יוסף בן יועזר ואילך שנתרבה המחלוקת ונעשה התורה כו' והוא עונש מאתו ית' כמ"ש חז"ל במס' שבת פ' תולין ע"פ והפלא ה' את מכותך הפלאה זו איני יודע מה היא כו' הוי אומר הפלאה זו תורה וע"פ הנה ימים באים נאום ה' אלהים והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם וגו' כי אם לשמוע את דבר ה'. וכתיב ונעו מים עד ים ומצפון ועד מזרח ישוטטו לבקש את דבר ה' ולא ימצאו דבר ה' זו הלכה כו' שלא ימצאו הלכה ברורה כו' ואף גם זאת הבטיחנו הוא ית' כי לא תשכח מפי זרעו ואף שבכל פרטי ההלכות נמצאו מחלוקת רבות ונשתכחה תורה המסורה למשה רבינו ע"ה בכל פרטותיה. מ"מ גופי ההלכות ועקריהם לא נשכחו ח״ו ולא נפל ספק בעיקרי ההלכות המקובלות אצלינו מפי משה רע"ה כמ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפירש המשנה באריכות. כמו כן ממש הוא בקבלת החכמה הזאת אף שלא נצרכה כ"כ לישראל לידע עומקם ופנימיותם כמו חלק דרכי המעשה רק להיות נמסר לראוים לה כדאי' בפ' אין דורשין אין מוסרין ס"ת אלא למי כו' יעו"ש שעל המעט ימצאו ראוים לכך בכל דור ודור ולזה לא נמסרה רק ליחידים ושרידים אשר ה' קורא ורק ע"פ לחכם ומבין מדעתו ולזה נתמעט סדר קבלתה על בוריה אבל שרשי החכמה הזאת לא נשכחה לגמרי ח"ו. ומסורים היו איש מפי איש עד הגאונים ולאחריהם הר"י סגי נהור והראב"ד בנו ומשם להרמב"ן ואחרי זה לא מסרו עוד בפה רק כתבו ברמז והסתר גדול על ספריהם כמו שהגיד לנו הרמב"ן ז"ל בעצמו בכ"מ בפי' התורה שלא יובנו בקרוא אותם וכן העיד האריז"ל שכל דברי הרמב"ן ז"ל עמוקים מאוד מאוד. ומזה התחיל השיבוש והמחל קת באיזו פרטים בחכמה זו בדברי האחרונים שאחר הרמב"ן. עד שהוא ית' ברוב רחמיו למען הבטחתו כי לא תשכח וגו' ולמען בריתו ואהבתו אותנו שלח עיר וקדיש מן השמים מרן האריז"ל שהסכימו עליו כל ישראל מקצה העולם ועד קציהו לא נראה ולא שום חולק ומטיל דופי ודובר עליו שמץ דבר (כי אם המחבר הזה ברוב הבליו. ומעטים הנמצאים באנשי הדורות שמטילים דופי גם בגבוהים ממנו גבוה מעל גבוה) וכמו שהעידו עליו תלמידיו המאוה"ג הרח"ו וחבריו ז"ל אשר כבר נודע גדלו ומעשה תקפו של הרח"ו ז"ל בתורה ככל גאוני זמנו והי' גדול מאוד בכל חכמה וכליסופיא ובכל המדעים ורוב קדושתו וצדקתו וחסידותו כי רבה היא למעלה למשכיל כנראה ג"כ מספרו הנכבד קטן הכמות ורב האיכות שער הקדושה. והוא ז"ל העיד מה שראו עיניו ולא זר לא מפי השמועה ואומד הדעת, גודל נפלאות נוראות מרבו האריז"ל ושנגלה אליו אליהו ז"ל ונפתחו לו שערי אורה מאוד מאוד. ומעט מן המעט כטיפה מן הים נתגלה לנו מחכמתו אשר באו בכתובים מרח"ו ז"ל אפס שמץ מנהו ומן הוא והלאה לא נשמע שום מחלוקת וספק בחכמה זו. ואם יאמר המתעקש וכופר הלא לא בשמים היא והתורה אינה נתונה ממה שנתגלה משמים ע"י מלאכים מגידים או גילוי אליהו ז"ל) ע"ז אשיבנו מילין הלא מימרא מפורשת בש"ס **(איני יודע להבין מה זו שאלה ומה לטורח הזה להשיב על דברי אוולת כזו. א"כ ישאלו עוד מה שאנו מתפללים ואותה אנו מבקשים תמיד חננו מאתך דיעה בינה והשכל והאיר עינינו בתורתיך וחן בלבינו להבין ולהשכיל וכמה נתחבט ע"ז החסיד המנעים זמירות הן אמת חפצתי בטוחות ובסתום חכמה תודיעני הבינני ואצרה תורתיך. טוב טעם ודעת למדני הבינני ואדעה עדתיך וכל דברי הנביאים מלאים מבקשות כאלו שיכתח לבינו לפתוח לא לערי אורה להבין הדברים בשכלינו ומוחינו ודעתינו יסכים עליהם ומ"ש לא בשמים היא ר"ל שמן השמים יכריחו אותו לקבל מה שדעתינו מסכים ההיפוך כההיא דב"ק דר"א שדעת רוב החכמים הסכימו לטמאות התנור ומופתי השמים הכרוחים לקבל מה שנגד דעתם אבל פתיחת הלב ושיודיעו מן השמים יהי' ע"י מי ומה שיהי' עד שיוסכם בלב אותה אנו מבקשים והיא הטובה הגדולה שאין למעלה הימנה:

פ' שני דייני גזירות במעשה דרב ענן שהי' לו גילוי אליהו ז"ל ולמדו ספר תנא דבו אליהו רבא וזוטא ובאמת מ"ש לא בשמים היא אינו רק בהלכות ודינים המסורים למעשה ש"ה ניתן רק למטה בארץ לב"ד שבדור ואחרי רבים להטות ולא ע"י גילוי מלמעלה. משא"כ בדרשות הכתובים ובגילוי פנימיות סודות התורה מה שאינו נוגע למעשה רק להבין פלאי יוצר בראשית ולהשיג טעמי התורה ומצותיה הלא זהו באמת עוה"ב שזוכים הצדיקים שנהנים מזיו השכינה בהשגת טעמי תורה כמ"ש חז"ל בס"פ א"ע ולמכסה עתיק דברים שכיסה עתיק יומין פו' אף ששם בעולם הנשמות אין מעשה ובמתים חפשי וע"ז לא אמרו לא בשמים היא ומעין עוה"ב זוכים ג"כ כמה מן הצדיקים בעודם חיים בעוה"ז להטעימם נועם זיוה מעין עוה"ב וע"ז רמזו חז"ל באמרם סוף פ"ב דברכות עולמך תראה בחייך כו' ובזה בטלו דבריו שבכל הפרק הזה:

ומה שנעזר מדברי הרב המורה ז"ל שכ' על סתרי תורה שאבדו באמת מאתנו לגמרי יעו"ש. והוא הלך לשיטתו שלא ידע שיש חכמה פנימיית זולת הפלוסופיא שנמשך אחריה. וכמ"ש בזה רבינו הגדול הגר"א ז"ל בביאורו ליו"ד (סי' קע"ט) ובאמת הוא ית' ברוב רחמיו השאיר לנו שורש כמעט ע״י צדיקי וגדולי הדור וחסידיו להאיר לנו מתוך חשכת אופל הגלות החיל ורוח קודשו חופף עלינו כל היום בהגלות נגלות גנזי אוצרות פנימיות תוה"ק ע"י הראוים לכך. כאשר הראנו את חסדו הגדול גם בדור האחרון הזה שהאיר לנו אור גדול ע"י רבינו הגדול אשר נתפרסם גדולתו וקדושתו וצדקתו עד קצוי תבל הגר"א מווילנא ז"ל שזכה לגילוים גדולים שלא הי' מכמה דורות שלפניו כנודע למי שזכה ליהנות קצת מנועם זיו מכתביו הרבים ועצומים והכל ע"י שורש החכמה הזאת שנשאר לנו בקבלה עד היום והיטיב אשר דיבר בזה רש"ט בס' האמונות שבאמת לא נאבדו מאתנו שרשי החכמה הזאת מדור לדור הגם שבודאי נשתכחו ממנו רובי מפתחותיה וגנזי אוצרותיה שהיו גלוים לחכמי המשנה כמאמרם ז"ל בפ"ב דסיכה על ריב"ז שלא הניח כו' שיחת שדים ושיחת דקלים וצפצופי עופות ושיחת מה"ש דבר גדול ודבר קטן והם מעשה מרכבה כו' ואין אתנו יודע עד מה מידיעות הנשגבות האלה. ולא באו על ספר כלל מרבותינו הראשונים הגם שמעט מהם הי' ידוע ג"כ להגאונים שאחר זמן הש"ס כמ"ש הרמב"ן ז"ל בפי' התורה שבפ' זה ספר תולדות אדם ובפסוק שלאחריו כ' ע"ז בשם רב שרירא גאון שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתם אומרים בפ' זה ספר וגו' ומקצתם בפ' של אחריו זכר ונקבה בראם. ואין מוסרין סתרי תורה ורזין אלא למי שרואים בו סימנים שראוי לכך כו' עכ"ל הרי שבאמת לא נאבדו ח״ו גנזי החכמה לגמרי. ובימי הגאונים עדיין לא פסקה חכמה זו בקבלה לא כמו שחשב המחבר המלגלג שמימי בית ראשון פסקה קבלת סתרי תורה והעיז פניו להכחיש גם דברי ח"ל חכמי הש"ס מה שהעידו על ריב"ז שהיו ידועים לו מפתחות חכמה זו שלא נתגלו ולא ידעו שמץ מהם שום חכם אחד מחכמי הפלוסופים שנשתבחו בהם המחבר הזה וחבריו והרי מפורש בפ' אין דורשין במעשה דריב"ז ור"י בן חנניא ור"א בן ערך מה שדרשו במעשה מרכבה עד שסיבבה אש את האילנות ונתקבצו מה"ש לשמוע דבריהם כבזמוטי חתן וכלה האם אין זה סתרי תורה וגנזיה שלא נתגלה לשום בריה זולת קדושיו וחסידיו אשר ירשו התורה בהר סיני והיאך אמר המחבר הזה שמימי בית ראשון נגנזה חכמה זו לגמרי וגם בזמנינו זה הגם שאין אתנו יודע עד מה מחכמה זו ולא באו בפירוש על ספר. כבר רמוזה היא במכתב על ספר הזוה"ק פ' יתרו ובתיקונים הגם שלא זכינו להשגת דבריהם כבר ידענו שהיו אנשים יחידי סגולה שזכו להבנת דברי קדשו ע"י גילוים גדולים ועצומים כמו האריז"ל וחבריו. ובזמנינו זה ידוע ומפורסם השגת רבינו הגדול והקדוש שזכה לגילויים גדולים ועצומים מדברים כאלה גם זאת ידענו שאף שזכינו לשרשי החכמה הזאת וענין הספירות וסדרי פרקי העולמות הרכבותיהם ומצביהם ושימושם אינו אלא בדרך כלל רק צל החכמה אנו רואים ולא גוף החכמה והיא בעצמותה נעלמה אין אתנו יודע עד מה וכל מה שאנו משיגים בה זכינו לריחה ולא זכינו לטעמה וגם זה אחר כמה וכמה מחיצות עד אין חקר לפי ערך שפלות ירידת המדריגות מדור לדור. אבל עכ"פ שרשי הדברים לא נשכח מאתנו ולא סרה הקבלה לעולם. ודברי רש"ט וזולתו כנים ואמיתים לא יכחישם אלא מי שמסתפק באמונה ולא יאמין לעולם רק מה ששכלו הקצר משיגו:

וכל השומע יצחק לו להמחבר הזה ושיחתו במופת החותך במוחו המשובש שמביא להכריח בהכחשת חכמה זו במה שלא מצינו רמז מהם כתוב ולא דברו מזה לא במשנה ולא בגמרא וא"צ להשיב כ"ו כלל כי איני יודע מה שם משנה וברייתא אצלו וכל התורה שבע"פ מסורה אצלו בהסכמת שכלו לאמר שמועה זו נאה וזו אינה נאה 1 ) והרי באמת מצינו ברייתות הרבה שדיבר מזה לפי מה שידוע לנו מספרא דצניעותא שזכרו בזוה"ק שנתחבר בדורת הראשונים מחכמי המשנה שספר הזה כלל בו רוב שרשי החכמה הזאת כמו שכלל רבינו הקדוש כל דברי התורה שבע"פ בתת"ק סדרי משנה בששה סדרי משנתו בלשון קצר מאוד שבו רמז מה שחידשו האמוראים האחרונים ליכא מידי דתני בספרי ובברייתא דלא רמזה רבינו הקדוש במשנה כדאי' במס' תענית ובס"פ אע"פ. כמו כן נכללו כל שרשי החכמה המבוארים בזוה"ק ובתיקונים במסכת הקצרה הזאת. וכמ"ש בזה הגאון מאוה"ג מוהר"ח מוולאזין ז"ל בהקדמת פירוש רבינו הגדול הגר"א ז"ל על ספד"צ. ועוד לנו ברייתות הרבה מיוחסים לתנאים כמו ספר הבהיר לר' נחוניא בן הקנה שהעיד עליו הרמב"ן ז"ל בכ"מ בפי' התורה ומייחס להתנא הזה. גם הרשב"א בתשובה בשם מ"ב שהעתקתי דבריו בפ' הקודם. גם ספר פרקי היכלות שהזכירו גם הראב"ע בפ' כי תשא. והחכם החסיד הכוזרי (מאמר ג' סי' ס"ה) הזכיר ישמעאל בן אלישע כה"ג שחיבר ס' היכלות והכרת פנים ומעשה מרכבה שידוע סודותם עד שהי' ראוי ממדריגה קרובה לנבואה עכ"ל) ומלבד זה ספר מסכת אצילות שזכינו בדור האחרון הזה שהובא בדפוס שידוע ומפורסם שנתחבר בימי קדם קדמתה חכמי המשנה הראשונים. ונרמז בו **( 1) זו שאלה של שטות בעצם מאחר שהמשנה והגמרא אסרה לדורשם כמ"ש ולא במע"ב בשנים ולא במעשה מרכבה ביחיד כו' א"כ איך יכתבוה בספר שכתבו משום עת לעשות לה' וגו' למוסרה לכל המון ישראל יד הכל בשוה לכן הניחום במגילות סתרים כמו שהי' לפניהם וגם מה שהוסיפו הם ומסרום לצנועים:

וספר מדרש כונן שהוא ברייתא ונקרא ג"כ ברייתא דמעשה בראשית ונזכר ברש"י ז"ל פ"ב דחגיגה (י"ג א) דזה סתרי תורה וז"ל כגון מעשה המרכבה וספר יצירה ומעשה בראשית והיא ברייתא עכ"ל ובספר חסד לאברהם העתיק ממנו כמה מאמרים. וקורא אותו בשם ברייתא דמעשה בראשית ובסדר הדורות אות א' ארזי הלבנון. חושב שבע חיבורים קטנים בקבלה ומהם מדרש כונן. וכן הוא בספר שפתי ישנים:

כל ענין שבירת הכלים וסודות עולם התוהו והתיקון וסדרי ד' עולמות אבי"ע וסדר הספירות ול"ב נתיבות החכמה ונש"ב. וניכר וידוע למי שיש לי מוח בקדקדו שלא נעשה ע"י האחרונים שימציאו אותו מלבם ויתלו באילן גדול שבדפוס ראשון שנמצא עדן לא נתגלו ולא נודעו דברי האריז"ל בעניינים אלו. שלא השהו ולא ידעו מהם המק בלים מהרמב"ן ואולך ונמצאו הם מב ארים בכלל במס' זאת. עם עוד כמה מסכתות שזכינו לאורם בדורו הזה כמו מס' גרים ועוד כמה מסכתות שבאו ביחד לבית הדפוס. ומלבד זה ספר יצירה המדבר בסדורי הספירות ופרטיהם ועניינם וציר פי השמות והאותיות וחכמת הבריאה. הרי דברו בהם חז"ל וכתבום על ספר כמו שנכתב הש"ס. רק לא היו גלוים וידועים כמו הש"ס המסודר להלכה ולמעשה. שהוא נצרך לכל מי אשר בשם ישראל יכולה לדעת את המעשה אשר יעשה. ולא הי' כתוב רק במגילת סתרים בהעלם והסתר גדול ולא מסרום רק לראוים לכך. והגם שלא נסדרו ונכתבו בפירוש בש"ס שסדרו לנו רבינא ורב אשי ולא כתבום בגלוי שהרי מצווים היינו מעולם שלא לדרוש במעשה מרכבה אפי' לאחד. והרמב"ם ז"ל כתב שהכותב דברים על ספר כאלו דרשם לפני אלף בני אדם מ"מ רמזים בכ"מ בש"ס והסתירום והבלועים בנעימות מליצות דבריהם בהסתר והעלם גדול למאוד באגדות הסתומות בכ"מ שידוע ומפורסם בדבריהם שהם סתומים וחתומים תמוהים ונראים ח״ו כדברים בדוים ושיחות נשים ודברים של מה בכך ובחכמה גדולה עשו כך להרחיק מן התורה שבע"פ איתם שאינם ראוים לה ולהרחיקם מעל גבולה שלכך אמרו דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבם כמ"ש התוס' פ' הניזקין (ס״ב) בשם רז"ל ע"פ אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נחשבו. כדי שלא ישלטו בה ידי זרים. ובעבור שראו שח"ו תפוג תורה מרוב הגליות ושלא תשתכח תורה מישראל התירו לכתוב תורה שבע"פ משום עת לעשת לה' וגו' ובעבור שחשו שמא יבוא לידי תקלה שיהי' נחשב לז התחכמו והמליצו העניינים להסתיר שרשי החכמה העליונה בהעלם לבוש עב חיצוני ומגונה והלבישום במעשים מגונים נחשבים לדברים בטלים לעיני זולתם בכדי לגנותה בעיניהם ולהרחיקם חבל גבולות כמ"ש בזה בכוונת מליצת דבריהם בפ' שמונה שרצים (קיח) האי איתתא דחזיא חיויא כו' תשקיל ממזיה ומטיפחה ותשדי בי' ותימא דישתנא אנא שהתורה שהיא אשת חיל דיהיב חיויא הם הרשעים והכופרים הנקראים על שם הנחש הקדמוני דעתי' עלי' תראה לנחש הטמא לבוש העב החיצוני שנדמה לשערות וציפורני האדם המגונים ולבוש היותר חיצוני בכדי שתתגנה ותהי' נמאסת בעיניו ויפרוש ממנה (בינה זאת שהוא מליצה נאותה וקצרתי בהסבר הענין) הרי שבחכמה גדולה ובכוונה מחוכמת עשו כן שלא הזכירו כיקרי החכמה הזאת בגילוי מבואר כיון שהש"ס נתחבר שיהי' יד הכל ממשמשים בה הצורך למעשה ואעפ"כ בכמה מקומות נראה אור מאחורי כותלי מכתבם מה שהזכירו ג"כ מספר יצירה דהוו עסקי בי' ורבא ברא גברא. וגם משם מ"ב ושם של י"ב כל היודעו וזהיר בו מובטח שהוא בן עוה"ב כמ"ש בכ' עשרה יוחסין א"א שכיונו בזה לחכמת אריסטו הפוקר ודבריו הבדוים שע"י יזכה לעה"ב. ואין לאריסטו וחבריו ענין בשם של י"ב ומ"ב ע"ב. אדרבא הנמשכים אחריו וגם זה המחבר מכללם לעגו ושחקו מדברים האלה. ודי בזה לבטל רוב הבליו שהרבה בפ' הזה להוכיח ביטול דברי החכמה הזאת ממה שלא נמצא דבריהם בש"ס ואין אנו צריכים בזה לדברי יש"ר מקאנדיא בספרו מצרף לחכמה מה שהשיב להפלוסוף בעל בחינת הדת שהביא זה המחבר ודחה דבריו בקש. כי מלבד זה אין בו ריח קושיא ולא פקפוק. הפוך הדברים נרמזו ונכתבו שרשי החכמה בכ"מ בש"ס עצמו מספר והלביש בלבוש עב בכמה וכמה כיסוים וכן ראוי וכן הדור להם שלא יזכו לה כי אם הראוים אליה אחרי רוב הטורח והיגיעה ויראת שמים מרובה. וע"ז רמז הכ' כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה וכמ"ש בזה בתיקונים במשל נמרץ לבת מלך שנסתרה בהיכל כנימי סגור ומסוגר הפתח מבוא אליה ולראות פניה כי אם אחר רוב הטורח והחיפוש ויגיעה רבה עד שנפתח לו איזה חור ופתח קטן לראות זיו נועם פניה המאירים. והמשכיל האוהב האמת דורשו ומחפשו יראה דבריהם ז"ל בפ' אין דורשין מה שדברו בענין הרקיעים ומדריגותיהם ובענין החשמל ובענין הנהר דינור ובענין החיות ושרפים היאך הלבישו בהם סתרי החכמה הזאת מכיון מאוד לדברי חכמי האמת ואין להם שום עסק וענין לחכמת הפלוסופיא הבדויה ולא שום יחס ודמיון עמה. וכן עוד בכ"מ נוצצים דבריהם כתפוחי זהב במשכיות כסף. ואין טענת המחבר טענה ממה שנזכר בש"ס מכמה חכמות מחכמת החשבון ותכונה הנדסה ודומיהם. כי גם הם לא היו באים מפורש בדברי הש"ס אף לא בהמז. כי אין זה מענין הש"ס שנסדר לפרש תורה שבע"פ בהלכות ודינים ודברי מוסר ויראת שמים ולא הוצרכו להזכירם אלא מההכרח לצורך ההלכות לבד. ומה שנוגע לחשבון וענייני קידוש החודש ועיבור השנה בזמנו ואף שבאו בדבריהם לפרקים גם מה שאין צורך להלכה כגון מה שהביאו בפ' מי שהי' טמא במחלוקת שבין חכמי ישראל לחכמי או"ה אם גלגל חוזר כו' ואם חמה מהלכת בלילה למטה מן הארץ או למעלה מן הרקיע אינו אלא בדרך אגב מפני מה שהזכירו מקודם בענין עוביו של רקיע ושיעה בהשמש ") ואף גם בדברים אלו לא הגיע המחבר הזה וההולכים בדרכיו לעומק כוונת רז"ל בזה שנראים חמורים בפשטותה במה שיושג בחוש ובחכמה שאין הדבר כדבריהם. ויש להם כוונה אחרת פנימיות בזה שחכמה זו המסורה בקבלה ג"כ קשור בחכמת הבריאה ובסתרי מע"ב וכתבתי במ"א קצת מזה. וגם מ"ש בזה רבינו הגדול הגר"א מווילנא ז"ל בכתבים בכ"מ. אבל עומק סתרי הסודות במע"ב ומרכבה אין זה מענין חיבור הש"ס שיכתבו ביאורי הדברים בפומבי וגם ממה שנתחייבו בהסתר הדברים הרבה:

תוכן העניינים

מגן וצינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה