מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק י
כל רוחו הוציא כסיל המחבר הזה בפרק העשירי חותם לחלק הראשון שבספרו. בו הוסיף עון להלעיג על דברי חכמים גדולים וטובים ממנו בכל המדעים. ובתורה ויראת חטא ובקדושה וטהרה ופרישות גדולי הראשונים המפורסמים וקראם פתאים ושוטים בל ידעו מה וכל דבריהם הקדושים שם להבל ודברי שטות ושקר חי נפשי לא ראיתי כמוהו לרוע בכל מחברי ספרים ודיבר על ראשי תפארתינו לבזותם כמו שמדברים אימות זולתינו על קטני עדתינו. והנה לא ראינו גדלו ותפארתו של המחבר הזה ולא אחוי לן חורפי' במה כחו גדול בש"ס ופוסקים להיות סופר חכם בתורה. ומה הם גבורות גבורותיו להכריע את כל חכמי ישראל הנאמנים. ומה חזקה ידו עלינו אשר ידבר בגאוה ובגודל לבב לשום אור לחושך. והי' במחשך מעשיהו רוב ספריו רק בדברי חקירות ומליצות. גם בפירושו לאגדות מאמרי חז"ל אשר קרא בשם בונה אין בהם ממש לא טעם ולא ריח רק בונה ע"מ לסתור. והיאך מלאו לבו להתנשא בנפשו לשלוח פיו ברעה ולשונו יהגה עולה בחוצפה יתירה נגד גדולי התורה עמודיה וחכמיה. ולא קיים המחבר הזה מאחז"ל זונות מפרכסות זו את זו כו' אין זה כי אם רוע לב. ובאמת לא הי' מן הצורך לבלות זמן ולבוא במגילת ספר כתוב בסתירת דבריו. וכבר הוזהרנו אל תען כסיל וגו'. אך למען לא יתפארו רשעי בני עמינו אשר בדורינו זה שהביאו דבריו לבית הדפוס ללכד נפשות נקיים בשחת רשתם לאמר כביר מצאה ידם למען תפוש את בני ישראל בלבם ויאמרו שתיקתינו כהודאה. לכן ראיתי עצמי מחייב בדבר להחזיק מגן וצינה לסתור בניינו למען לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם ואולי יכנסו דברי באזני עם ה' אלה ואוכל הועיל עכ"פ אפי' לאחד ממאה או אפי' לאחד מאלף או אפי' לאחד מעשרת אלפים לא אפן אם יצחקו צעירים ושערים ילעגו למו. אם יתחקה האחד ויעמיד על שרשי האמונה ואבנה גם אנכי ממנה:
עתה שמעו חכמים מילי. ר"ד פער פיו לבלי חוק לשום דברי רז"ל להתול ושחוק במה שהעמידו חכמי האמת יסודי קבלתם בדרשות הכתובים בכינוים ושמות גימטריאות ר"ת צירופים וחילופים שכל הדרכים האלו הם הסכמיות ודברים ברויים מלבם יודעים האזינו וראו ראה הבינו משפט לאשורו כי אך תואנה הוא מבקש. כופר ומלגלג על דברי חז"ל חכמי הש"ס בכ"מ עצמו מספר שדרשו כמה דברים מגימטריאות ר"ת וחשבונם ומספרם. וכמה הלכתא גברייתא למדו מזה. והיא מדה ברורה מל"ב מדות דר"א בנו של ר' יוסי הגלילי שהתירה נדרשת בהם (מדה כט) מנין שדורשין גימטריא באגדה אם לחשבון הה"א שמונה עשר ושלש מאות דעולה למנין אליעזר ואם לתמורת האותיות הרי כבר אמור לב קמי בחילוף האותיות כשדים (ערש"י ירמי' נ"א ע"פ זה לב קמי כשדים בגימטריא דא"ת ב"ש) לב קמי מחליפין באותיות א"א ב"ש. ושם מדה ל) מנין שדורשין נוטריקון באגדה ת"ל אברהם אב המון גוים כרמל רך מל דבר שהוא רך ונמלל ביד ( וזו הלכה היא דילפינן מזה שהעומר הוא מן השעורים ושיהיו השעורים רכים ונמללים ביד ע"י שיהיו קלוים באש) והוא קללני קללה נמרצת נואף כו' *) ובש"ס ספ"ק דיומא (כ א) השטן גימטריא שס"ד כו' ובמס' נדרים (לב א) וכן בכ"מ וגם בענין הלכה למעשה בדיני התורה העמידו דבריהם על מספר חשבון הגימטריא כמ"ש בפ"ק דנזיר (ה א) בהא דסתם נזירות שלשים יום מנה"מ א"ר מתנא קדוש יהיה והיה בגי' תלתין בר פדא אמר כנגד נזיר נזרו כו' ואמר שם תנן סתם נזירות שלשים יום בשלמא לרב מתנא ניחא כו' וכן בענין ר"ת ארז"ל בס"פ הבונה (קה א) מנין לנוטריקון מן התורה שנאמר כי ירט הדרך יראה ראתה נטתה כו' והוא קללני קללה נמרצת נואף כו' מה נצטדק נכונים אנחנו כו' וכן שם ע"ב יוצא מג' פסוקים ויסע ויבא ויט מר"ת וס"ת מבואר במשנה במס' סוכה פ' לולב וערבה אנ"י וה"ו כמ"ש רש"י ותוס' שם. וכן שם מ"ב הנזכר בפ' עשרה יוחסין כתבו התוס' שם ובר"פ אין דורשין שיוצאין מג' פסוקים של בראשית בצירוף אותיות וכ' שם שכן קבלנו מרבותינו ובפי' אמרו רבותינו יודע הי' בלאל לצרף אותיות שנבראו בהם שמים וארץ וצירופי אותיות אלו הם מצירופי אותיות שבתורה שבה נברא העולם כדאי' בתנחומא ובב"ר פ' בראשית ואמרו בכ"מ במדרש שטלטל הקב"ה את התורה שאלמלא נכתבה כסדר הי' אדם יודע לברוא עולמות. וכבר האריך הרמב"ן ז"ל בהקדמתו לפירוש התורה במ"ש בס' חכמתא דשלמה שמנין הי' שלמה עה"ש יודע כל חכמה וכל טבע היצורים סדריהם והרכבותיהם כמ"ש וידבר על העצים וגו' הכל מהסתכלות בתורה ויודע הי' צירוף אותיות כראוי ואמרו בכ"מ כל **( הגם שבלשון הברייתא שם מבואר מנין שדורשין כן באגדה אין פירושה למעט ההלכות. שהרי מצינו בש"ס בכ"מ דרכי הדרשות האלו גם לענין ההלכות כדאי' במס' שבת (ע' וצ"יז) בענין ל"ט מלאכות אלה הדברים ופרש"י דהוה מצי למכתב דברים וכ' הדברים דברים משמע תרתי וה' מרבה חדא הרי ג' ותיבת אלה ל"ו הרי ל"ט:
ובפ"ק דנזיר קדוש יהי' יהיה בגימטריא שלשים לסתם נזירות. ובפ"ק דפסחים לענין איסור חמץ בע"פ אחר שש מאך חלק ופרש"י אך בא"ב דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ הא' נחלף ב"ח וה"ך ב"ב הוא חץ ובגוף התחלת הברייתא שם ר"א בנו שריה"ג אומר בל"ב מדות הגדה נדרשת ובפרטות חשיב התם הרבה גופי הלכות תראנו משם. אבל הכוונה בזה שגם ההגדות נדרשות בכל הל"ב מדות המקובלות מסיני לדרשות התורה. ושהמדות האלו נוהגין בין בהלכות בין בהגדות. ולכך מביא הראיות בענין המדות בין מהלכות בין מהגדות. וזה מבואר פשוט בכמה הוכחות יתנו עדיהן ויצדקו. ועי' עוד בענין הגימטריאות במדרש (במדבר רבה פי"ח) למספר הברכות שבתפילה ושיעור מקוה ושיעור חלה וגם בענין חילופי האותיות ע"ש כמה דברים ובפדר"א פי"ח. ובכמה דוכתין ובפ"ד דמנחות (נ' ב) תופיני תאפנה נאה. רב אסי אמר כו' תאפינה נא כו':
התורה כולה שמותיו של הקב"ה כו' עתה ראה נא קורא משכיל אוהב האמת על מי מחכמינו הקדושים היכון חרבו ברוח קשה לשפוך חימה אפו ושפך בוז על נדיבי עם קדוש משכני עליון בעלי הש"ס תנאים ואמוראים האם אין בזה כפירה בתורה שבע"פ שהרי אפי' מי שמודה בכל דבריהם רק שמכחיש ומלעיג על למודם דבר זה מאיזה פסוק בתורה ואומר שלא כיונה התורה לזה כדאי' בפ' חלק האומר אין תחיית המתים מן התור' ואמרו שם שאפי' מודה בעיקרה רק שאומר שאינו מבואר בתורה וכופר בלימודם מן הכ' הוא בכלל וכיון שרז"ל אמרו בפירוש שדרשות גימטריאות ונוטריקון וראשי תיבות הם מן התורה שרמזה בהם להמציא דברים הרבה והרי היא ככל המדות שהתורה נדרשת בהם מי שכופר בהם כופר בתורה נקרא
בינו נבונים ודעו איפוא כי לצים לצון חמדו להם. באשר יליץ על מה שהסכימו המקובלים לספירות מספר עשר שמצאו נגדם עשרה מאמרות עשר דברות עשרה אצבעות כו' ואח"כ תלקום ג"ר לבד ישבע לבד וכינו אל השבע שם גדולה גבורה כו' שמצאו אותם במקרא. ושחק הרבה לדבריהם מה שלא מצאו שם לתשיעית וקדאו לה יסוד. ואמרו שנרמז בפ' כ"י כ"ל בשמים ובארץ גימטריא יסו"ד ובאמת בכ"מ שמות אלו גדולה גבורה ת"ת הם שלא כסדר הזה הרבה עליהם שחוק והתול אשר כל אדם יקרע סגור לבו על ראותו איש מבני תורה מאנשי בריתינו ואמונתינו חלל נזר התורה ישפילה עד עפר והלא הוא יודה בענין ס' יצירה המקובל אצלינו מדורות הראשונים כמ"ש הוא עצמו בספרו הפסול הזה והביא בעצמו דברי הראב"ע והכוזרי ור"ע גאון אף שלדעתי לא האמינו בקבל' והשיא מחשבתם בענין הספירות לד"א אעפ"כ עכ"פ ראה בעיניו שכל אלו הגדולים הראשונים שהם ג"כ מתפלספים הודו באמיתת ס' יצירה. הוזכר בש"ס פ' ד' מתות ומשנה מפורש היא בס"י עשר ספירות בלי מה מספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש כו' וכמה מכוונים ומתוקים הדברים למשכיל ע"ד ולא גבר עליו שטות הניצוח. שכמו שכ' מעשה האדם ופעולתו הוא ע"י עשר אצבעות ידיו. כמו כן אנו מכנים פעולתו ית' ומעשיו שברא בהם עולמו בשם אצבעות כמאמר החסיד המנעים זמירות כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' ואמר ישעי' אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים. והם כחות רצונו ית' שבהם נברא העולם. והם עצמם עשר מאמרות שנזכרים במע"ב שכל מאמר כוונתו בחי' רצונו:
והם עצמם הספירות שהזכירו חכמי האמת וכמו שהידים מתחלקים לשנים ימין ושמאל ובכל אחת חמש אצבעות כמו כן עשר המאמרות חמש בשמים וחמש בארץ ימין ושמאל. כמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני וגו' והם עצמם מילוי שמו הגדול והנורא שבהם עשר אותיות י"ה בשמים וזה בארץ. ובכל אחד מהם חמש אותיות. וסימנך ״ישמחו השמים ותגל הארץ״ נרמז בהם שמו הגדול. וראה נפלאות בחכמה זו כי מצאנו ראינו בפסוק ראשון שבתורה בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ שבו נזכרה כל הבריאה כולה בכלל כמ"ש חז"ל את השמים לרבות תולדותיה ואת הארץ לרבות כו' ויש בו שבע חובות וכ"ח אותיות כמספר כ"ח פרקים שבאצעות ב' הידים. י"ד בכל אחת. ג' בכל אצבע ובאגודל ב' פרקים שלכן נקרא בשם י"ד כמ"ש גדולי המחברים שלשון הקודש אינו הסכמייכשאר הלשונות רק הכל בחכמה עמוקה שזה הי' חכמתו של אדה"ר שקרא שמות לכל דבר וכמו שהארכתי בענין הנפלא הזה במ"א ונזכר במע"ב עשר מאמרות וכמו כן מצינו במתן תורה עשר דברות בשתי לוחות חמש בכל לוח נגד חמש אצבעות של ימין ושמאל וכמ"ש והלוחות מעשה אלהים וגו' כתובים באצבע אלהים וקודם הדברות כתיב וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר ג"כ כל התורה בכלל ובו שבע תיבות וכ"ח אותיות נגד כ"ח פרקי הידים (בתשו' בנין עולם שנדפס מחדש בפתיחה של הרב בן המחבר אות ו' בהגה שם כתוב קצת מזה ברמיזה בשם רבינו הגדול הגר"א ז"ל מווילנא אבל השומע שמע וטעה כי אינו מדברי הגר"א מבטנו יצאו הדברים ומפי שמע זה וכבר הודה לו בעל הפתיחה בעצמו שטעות הוא בזכרונו ובעבור שכבר הוכרו מבד״ר דק"ק ווילנא שלא יודפס דבר בשם רבינו הגדול ז"ל מה שא"י בבירור הממנו כמו שנדפס בס' שנות אלי' לכן עשותו רצון בעל הפתיחה להודיע נאמנה) ונגד כ"ח אותיות מילוי מילואו של השם הגדול יזיד בי"ה וי"ד בו"ה וע"ז נאמר כ"ח מעשיו הגיד לעמו וגו' שהם כוללים כל כחות הבריאה שנבראו ע"י השתלשלות מכח רצונו ית' שהם העשר ספירות עשר אמירות וקיום הבריאה הכל ע"י התורה ולא במקרה בא המספר מכוון בהכי לא יכחישנו כי אם השוגה באהבת הניצוח אשר כל שוגה בו לא יחכם ואחריתו יהי' מרה בקשה דעה נכריה באר צרה להפיר תורה
והן על אחת הרעיש המחבר הזה בקול גאונו וישם מהתלות על התחלקות הספירות לדעת חכמי האמת לב' מדריגות ג"ר לבד וז"ת לבד וקראו בשמותם גדולה גבורה תפארת כו' הכתובים בפסוק לך ה' הגדולה ועד כמה עזה אהבתו לנצח את האמת עד שמלאו לדבר קשות גם נגד ספר יצירה אשר בע"כ גם מלאך רע יענה אמן על אמיתת מציאותו מימי קדם קודם לזמן הש"ס מקובל עד ראש אמנה. כידוע שגם הוא חלקם לב' מדריגות ג"ר לבד שהם ג' אמ"ש וז״ת לבד שקראם בשם ו"ק והיכל הקודש באמצע ככל דברי חכמי האמת שהאריכו בזה בספריהם. ולא על חנם הי' הבריאה בששת ימים ונח ביום השביעי. כי הוא ית' ברגע אחת הי' יכול לבראות עולמו ולא הי' צריך לזמן שבעת הימים. והא לך לשון רבן של ישראל הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' תכ"ג) מה שהשיב לחכם אחד בענין פסוק כי ששת ימים עשה וגו' וז"ל לפי מה שלקחה אזני רשימה דקה לא נקודה מבעלי החכמה כי יש בזה סוד עמוק מאוד אין לו ערך ולא דמיון למה שעלה בדעתך והימים האלה נזכרים בקצת מקומות בתורה ובמצות ויום השביעי כא' מהם ונרמז בזכור את יום השבת. ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע ומתחלקים לכמה עניינים נגלה ונסתר אומרים ורומזים אשרי מי שזיכהו ה' ית"ש לעמוד בסודם המקו"ש שהם כוללים ההראל והמקדש כו' והאריך שם וסיום דבר ויש סוד גדול בחסרון הב' של שכת ימים וגו' לפי הקבלה האמיתית המסורה ביד חכמי ישראל כו' ועוד שם ואשר אמרת במה שקבעו בתפילה לאמר אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא תקנו לומר אלהי השמים ואלהי הארץ כו' וכן במה שסמכו לזה הגדול הגיבור והנורא באמת יש לזה עיקר גדול בתפילה וכונותיה למי שחננו השי"ת לעמוד על עיקר הכוונה האמיתית והוא אומרם ז"ל האבות הם הם המרכבה כו' והסוד בהגדול הגיבור והנורא נורא מאוד מי ידענו כ"ש שיעלה אותו האיש על לשונו כו' והאריך שם בדברים נפלאים. עתה הלא יבוש המחבר הזה הלא יכלם. ידע זאת על מי הרים ידו בעים רוחו. ועל מי מקדושים שלח חיצי לשונו זו לעגה לו על אדונינו נזר עדתינו גם בימי קדם קדמתה. שהרי הוא ז"ל העיד וכ' כל הדברים שאמרו חכמי האמת ושקיבל חכמה זו וכי היא הקבלה האמיתית המסורה ביד חכמי ישראל. ואלה השמות גדולה גבורה כו' רומזים למרכבה עליונה שהם האבות ודוד רגל רביעי שבמרכבה שהוא נרמז בד' אותיות שם הגדול ונורא כמבואר בדברי חכמי האמת ולא לחנם הזכירם דוד המעה"ש על סדרם בחושבו המדריגות מלמעלה למטה. כי גור הם נעלמים ושורשי כחות הבריאה לבד והזכיר התשיעית בתיבות כי כל בשמים ובארץ שבאמת הוא העמוד המחבר שמים ובארץ ביחד. וע"ז רמזו רז"ל באגדת אין דורשין על עמוד א' העולם עומד שנא' וצדיק שמו וצדיק יסוד עולם ונרמז בשתי תיבות כ"י כ"ל כי הוא המייחד למעלה ולמטה במחשבה ובמעשה בי"ה ובו"ה ששה פעמים ה' הוא תיבת כי ועשרה פעמים ה' תיבת כ"ל מספר יסו"ד ממש כמ"ש בזה רבינו הגדול והקדוש מור"א מווילנא בכתבים. ומה שנמצא בכתובים בכ"מ אלו הכינוים גדולה וגבורה כו' שלא כסדרם יש ויש לחכמי האמת טעמים נוראים לכל דבר הכל לפי ענין ההרכבה ולפי מצבם וסדרם ושינוי צירופי אותיות שמו הגדול וכמו שמצינו בס"י שש חותמות בג' אותיות יה"ו פעם מקדים אות זה ופעם השני ובכל אחד נעשה ענין חדש לא זכה זה המחבר למתיקותם והשגתם. ובנפשו דיבר דברים זרים וחירופים כאלה;
עוד תשוב תראה עדות נאמנה מפי רבן של ישראל הרשב"א ז"ל בתשובה (סי' ר"ך) שאל עוד מה שאמרו שם בן ארבעים ושתים אותיות היודעו אהוב למעלה כו' תשובה ממה שנתבאר בגמרא ודאי כי יש כחות מופלאים לקריאת השמות בלבד ובלבד בשמוש נקודם ולא עוד אלא אפי' בכתיבתם וכמו שנזכר בכ"מ בגמ' ובמדרשות. כאמרם הזכיר עליו את השם והרגו. וביבמות (מ"ט ב') אמר שם ואבלע בארזא ובסנהדרין כמ"פ בגמ' ובירושלמי פ' הנשרפים וכן רבים אין להם מספר. ובכתיבה הרי אמרו בשבת יוצאים בקמיע מומחה כו' ובגיטין שושילתא דכ' עלי' שם ועזקתא דכ' עלי' שם כו' ואמרו שם שמא דמארך עלך ואמרו כתב שם אחספא כו' וזרקו לתהום כו' ועל הקריאה נחלקו כו' ויש קורין אותו בשבע תיבות שש ושש כו' וכן הקבלה מרב האי גאון ז"ל כו' ובקשה המסורה בידינו ומקובלת לנו שעשאו ר' נחוניא בן הקנה כו' וארשום לך שם בן מ"ב אותיות אשר רשם שם בר"ת כו' הנך רואה בעיניך עדותו נאמנה על אמיתת חכמה זו וכי הוא מקובלת בידו מרב האי גאון שהי' נורא מאוד שלא הי' כמוהו בגאונם שלפניו כידוע וגם שמקובל בידו ענין שם מ"ב והתפילה מר' נחוניא בן הקנה. וכל זה לצנינים וסיכים לנקר עיני זה המחבר המלגלג הרבה בענייני השמות ופעולתם. וכשנגיע לשם אראך בעזה"ש איך התפקר בזה גם נגד חכמי הש"ס וחז"ל הקדושים:
עוד ינופף ידו להלעיג על דברי הרמ"ק בערכי הכינויים שהרבה במספר הכינויים מאוד מאוד לספירות והשוה את הקדוש האלהי הזה לבעלי האלכמיאה שכינו למתכיות כינויים זרים כמו שמש לבנה כמו כן המציאו המקובלים בחלמם חלום כו' לא ידע ולא הבין כי כל השמות והרבות הכינוים הוא על שם הפעולות הפרטיות שאנו משיגים מרצונו ית' וכל פרטי השגחותיו לברואיו לכל אחד לפי מדריגתו ומקומו ושעתו לפי ערך הפעולה משתנה השם ואין זה ש נוי למעלה ח"ו רק שניתן לנו רשות מאתו ית' להשיג ולקבל ההשגחה מרצונו בערכינו כל אחד לפי מעשיו ולפי מקומו ושעתו. וכבר אמרתי למעלה שזה המחבר נדמה ממש לפלוסוף השיטה שאמר שכל המציאות איננה ולא נמצאת רק חלום ארוך הוא וכמו כן דימה דברי קדושי עליון הכל לחלומות והבלים הרבה וחיילים יגבר והוא חלומות השוא ידבר. מה לתבן את הבר. הגם כי בודאי כבר שקלי' למטרפסי' בעלמא דלעילא ואפשר שהי' לו זכיות רבים ותורה ומצות ועבודה ויוכל להיות שאני חוטא בלשוני בהזכירי גנותו. אך החרש לא אוכל עצור במילין להתאפק בנפשי. כי מי האיש אשר נגע יראת ה' בלבבו ואהבת התורה וחסידיו וקדושי ה' טהורי לב, ויתאפק ולא ירגיז ארץ ומלאה על ראותו כי הובאו דבריו והבליו חירופיו וגידופיו בדפוס ע"י הרשעים הארורים שבדורינו זה שנודע ומפורסם שנתפטמו באיסור נבילות וטריפות וחללו שבת בפרהסיא נתקו מוסרות התורה והעבודה. ופרסמו דבריו על פני תבל לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל ובעינינו ראינו ובאזנינו שמענו דברי נאצות גדולות יוצאים מבורים רקים נערים ומנוערים מתורה ומחכמה ומיראה. הרגילו על לשונם זה החיבור הנשחת. ודוברים עתק על ה' ועל משיח. וגם במציאות השם והשגחתו נפלו ברשת הספק ומהם שהכחישו במוחלט אוי לדור שכך עלתה בימיו. לכך אמרתי להראות אשר שקר עשה בנפשו ולא טוב עשה בעמיו הרב החובל המלגלג הזה ופרצות גדולות פרץ בתוה"ק ע"י המחברת הזאת ישתקע וימחה שם הספר הזה מן העולם ולא יהי' עוד לצור מכשול לבית ישראל. כי עתה ראו עינינו כמה פרצה הטומאה הזאת בישראל. שע"י המחברת הקטנה העלובה הזאת כמה נפשות אביונים נקיים נלכדו ברשת הכפירה בחבקם הספר הזה כאלו ניתן מסיני ולו לבד נתנה התורה והאמת וח"ו שקר נחלו אבותינו ומרעה אל רעה יצאו לאמר שגם התלמוד והמדרשים בדוים מפי מהבילים ואחר יהבילו דברי הנביאים עד כי הגיעו אל התורה לומר גם היא כאחת מהם בדוי' ומדמים מילתא למילתא לדין גזירה שוה מעצמם כמו שנתברר על חכמת האמת שהיתה מאומתת עד עתה ובא הארי וטרפה ובירר כי שקר בימינם. כן הכל שקרים בדוים ודברי כזבים ותהי האמת נעדרת ישקיף ה' וירא בעני עמו אנס עצור' ועזוב ולמענו למענו ולמען תורתו יעש ויעמידנו על האמת:
עוד לא רוה צמאונו והוסיף לשתות כמים עילה ילעג ואין מכלים ע"ד הרמ"ק בשם רשב"י בתי קונים מ"ש בענין תנאים ואמוראים. שנה"י הם תנאים וחג"ת אמוראים. הנה אם בעיניו כמו זר נחשבו הדברים למשכילים האמיתיים אין בזה שום זרות. כי לא על עצם תנאים ואמוראים הי' כוונת האומרו. כי אם על המשנה המסורה מסיני שהם ההלכות הפסוקות יכינו בשם תנאים. ועל המימרות ופירושי המשניות וההלכות ופלפול והסברא בהם. שגם הם מסיני נתנו כדאי' בפ"ב דמגילה (יח ב) מאי דכתיב ואתנה לך את לוחות האבן וגו' התורה זו תורה והמצוה זו משנה כו' להורותם זו גמרא מלמד שכולם נתנו מסיני. והוא שימוש ת"ח שכ' הרשב"ם במס' ב"ב פ' יש נוחלין. ולכולם יש שורש נורא למעלה למעלה. כי כל הבריאה וסדרי ההשגחה וגילוי רצונו ית' והארת כבודו לברואיו תלוים על התורה ועל המשנה ועל התלמוד כמ"ש רז"ל במקומות הרבה עצמו מספר. ומ"ש בתיקונים תנאים ואמוראים. שמות אלו אינם מדברי רשב"י. אלא מדורות האחרונים שכתבו על גליון הספרים בכת"י. וע"י רוב ההעתקות ושיבושים רבים שיצאו ע"י רוב המעתיקים נתערבו הגליונות בתוכם. וכזה מצינו בכ"מ גם בש"ס שהרבה דברים מן הגאונים ומה"ג שנתערבו בש"ס כמ"ש התוס' במס' ברכות פ' כ"מ במ"ש והלכתא כו' שהוא מה"ג וכן במס' חולין (פ"א ט) בשמעתתא דנפיל' וכן סוגיא קמא דריש קידושין וכן בכ"מ והארכתי בביאור דבר זה במ"א להסיר כל פקפוק שכ' בזה הגאון ר"י מעמדין בס' המטפחת. ויבואר עוד כשנגיע לענין טענת המחבר על הזוהר וכבר כתבתי למעלה ענין חשבון הגימטריא הנזכר ע"פ רוב בספרי האמת ור"ת וס"ת שמצינו בש"ס בדברי חז"ל בכ"מ. ובאמת הסתירה התורה ורמזה דברים הנסתרים ברמז זה לטעם כמוס וידוע לנו שכל מספר מורה על דבר מיוחד. וא"א לרמזה כי אם ע"פ מספר כל א' לפי מה שהוא. או מספר פשוט או קדמיו או מרובע כו' כל המדריגות שחשבם הרמ"ק ז"ל בספרו הגדול וכולם מקובלים מרבותינו הקדושים אין בהם נפתל ועקש ח"ו לא כאשר לעג לו המחבר הזה בזה הפרק והתפאר בחכמתו כי רבה היא שכל דבר שהמציאו חכמה הקבלה ברמז הכ' ע"פ מספר הגימטריא יוכל לעשות כמוהם להיות מרומז בו ההיפוך ממש. (זו ממלאכת הבדחנים ההוללים בבתי המשתאות) גם אנכי ידעתי שהם יכולים להפך דברי אלהים חיים ואת זה לעומת זה עשה אלהים טוב לעומת רע. ומקרא מלא דיבר הכ' ופושעים יכשלו בם. ונתתי מכשול לפניהם. ונמצאו מ"ט שערי טומאה נגד מ"ט שערי בינה והכל ע"י להט החרב המתהפכת. נחש הקדמוני שג"כ היפך דברי אלהים חיים באמרו לא מות תמותון כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו וגו' (ומלאכת הכישוף וכל פעולות הרשעים יוכיחו) ובאמת הפוך רשעים ואינם וגו' וכיתרון האור מן החושך כן יתרון לחכם מן הכסיל והאמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר:
ואשר הרבה להלעיג מדבריהם בחשבון צירופי הא"ב בכ"ב א"ב כו' בזה פער פיו גם לדברי ס' יצירה שכל זה מבואר שם בפ"ב באריכות במה שגם המתפלספים הראשונים אשר לא נגע עליהם אור חכמת האמת הודו באמיתותו וגם רש"י ז"ל בפירושו למס' סנהדרין פ' ד' מיתות בהא דרבא ור' זירא הוו עסקי בס' יצירה כו' ושם רבא ברא גברא כו' הזכיר בפירוש צירופי האותיות ע"י הא"ב הנזכרים בספר יצירה. אך גודל כעסו והשקר אשר גבר עליו ע"י עצת הנחש הקדמוני עורו עיניו מראות. לא יראה טוב כי אם רע. ובזה תמו דבריי במה שיש בהם די למחות פשע החלק הראשון מספר הפיגול הזה. עתה אשוב להלחם עמו על חלמותיו ועל דבריו בחלק השני: