מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק ט
בפרק הזה החציף פנים ושלח פיו ולשונו שילוח החפשי למה שלבו חפץ ולא יחפוץ כסיל בתבונה בהתגלות לבו לחרף מערכות אלהים חיים קדושי ישראל וגדוליהם אשר קטנם עבה ממתניו בתורה וביראה בק ושה ובטהרה ולא זכה להיות נטפל לקטני קטני תלמידי תלמידיהם הלא המה ר"י החסיד ור"א מגרמייזא בעל הרוקח הרמב"ן והרשב"א והראב"ד והריטב"א ז"ל וכל גדולי ישראל הראשונים והאחרונים ואמר עם הספר שרוצה להריק חרב וחנית לעקור שרשי אמונתם בספירות ועולמות וכוונות התפילה ואני אמרתי חרבו תבוא בלבו וקשתתיו תשברנה. וכל דברי הבליו אל חיקו תשוב. ונשתבח למצוא מקום לכזביו ופתוייו להחזיקם מדברי הריב"ש ז"ל בתשוב' (סי' קנו) שמלאו לבו לכתוב על כל דברי הגדולים הרבים והעצומים האלה דברי חירופים וגידופים. וכ' עליהם עוד וז"ל שאם היו יכולים למחוק אותה תשובה ולהסירה מן האפר ההוא היו מקיזים דמם מזרועותיהם. מי זה האיש הישראלי אשר יראה ולא ידמע מאין הפוגות על גודל חילול שמו ית' ובזיון קדושי עליון מלאכו ה' צבאות האלה לכתוב עליהם דרך בזיון כזה ולא נהג במנהג חכמים להשמיע דבריו בנחת ואם בא בדרך וויכוח לא הי' לו לבזותם בזעקת מושל וגו' בדברי נאצות כאלה ומכל זה נראה כי לא בדעת והשכיל בא להכחיש ולסתור דברי הגדולים האלה מכל שלוחי אמוני בני ישראל דקוב"ה תבע ביקרייהו רק בחוזק ותנופת מלחמה ביד רמה. ולא ודע כי בנפשו דיבר. אמה בכבודם בוז יבוזו לו וילעגו למרבית דבריו יתנו כעפר חרבו כקש נדף קשתו בראש אומר להמחבר יענה ויאמר איזה רוח ה' דיבר בו ורוח נבואה נזרקה בפיו להעמיד דברי הריב"ש ז"ל למכריע נגד כל חכמי ישראל הראשונים הגדולים ועצומים ממנו הרבה והלא כלל גדול הוא בידינו שיחיד החולק על רבים אין הלכה כמותו אפי' אם יהי' זה היחיד גדול מכל חכמי ישראל כידוע מר"א הגדול שאמרו עליו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ור"א בן הורקנוס בכף שני' מכריע את כולם וגם יצתה ב"ק ואמרה הלכה כמותו בכ"מ והראה מופתים לדבריו אמת המים וחרוב וכותלי בהמ"ד יוכיחו אעפ"כ ברכוהו והביאו כל טהרות כו' ועמד ר"י על רגליו ואמר אין משגיחין בב"ק שכבר אמרה תורה אחרי רבים להטות. כ״ש בנידון זה שלנו הגם שהריב"ש ז"ל גדול ליהודים בתורה ובחסידות ואי אני כדאי לישא את שמו על שפתי ועפר אני תחת כפות רגליו אבל זהו כבודו ברצונו ז"ל להכיר מקומו וערכו נגד הרמב"ן והרשב"א שהם היו היותר גדולים בישראל בכל העולם בדורם וקודמים לו בזמן והם רבים ועצומים מאוד בתורה ובקדושה וטהרה ובכל חכמה ומדע ומפיהם אנו חיים לשמעם כל ישראל ישמעון ויראון. ואיך דבריו אלה יכריעו נגדם. בשגם שהם ז"ל העידו על אמונה זאת שמקובלת היא בידם מרבותיהם איש מפי איש והריב"ש ז"ל לא אמר שכך קיבל מרבותיו בהכחשת דבריהם רק בדרך השערה מה ששכלו והשגתו אומר לו ומה שנסתפק ולא ירד לעומק חכמה זו ולא ראינו אינו ראי' וכבר כתבתי בפרקים הקודמים שח״ו לומר שהרמב"ן והרשב"א והראב"ד והריטב"א ז"ל מגדולי הצדיקים והחסידים הנודעים בארץ יוציאו שקר כזה מלבם על מה שלא שמעו ולא קיבלו מרבותיהם יאמרו שמענו וקבלנו ויהיו מחפאים על ה' אלהיהם דברים אשר לא כן אפי' רשע שבישראל לא יעשה כן ואין כפירה רבה ועצומה יותר מזה ואיך א"כ יכריע הריב"ש מדעתו נגד דבריהם בעבור שהוא ז"ל לא קיבל הדברים מרבותיו ולא ראינו אינה ראי' כמ"ש בכ"מ ובפ"ב דכתובות שנים אומרים נתקדשה כו'. וגם אחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הוא שעל מה שלא שמע אומר לא שמעתי ובשבע מדת של חכמים ג"כ הזכירו מדה זו ואמרו וחילופיהם בגולם והם עצמם העידו ואמרו שכל מי שמחדש בה דבר מה שלא הי' קבלה נאמנה מרבותינו גדול עונו מנשוא וכמו שהבאתי דבריהם בפרקים הקודמים:
אולם באמת על חנם תלה עצמו בדברי הריב"ש אלו ותלה בו בוקי סריקי שהרואה דבריו לכוונת האמת לא ע"י לסתור ולקנתר יראה שלא כיון שם לעקור ולשרש כל החכמה המקובלת הזאת ולהכחישה לגמרי רק שקרא קג על שראה הרבה אנשים שדבקו בלימוד הזה ואשר שמו כל מגמתם לכוין בתפילה אל ספירות העליונות:
שבאמת אותם שלא ירדו לעומק פנימיות דבריהם והנמשל והמליצה הטמונה ומכוסה בלשונם יוכל לבוא לידי מכשול גדול ח״ו והיטב אשר דיבר שם נגד המקובלים המתכוונים פעם לספירה זו כו' שזה ח"ו כעין כפירה ושניות וריבוי אבל באמת לא כיון על גדולי ישראל אשר ירדו לעומק דברי החכמה ואשר קיבלו מפי רבן סתרי עומקם. וכמ"ש הרמב"ן עצמו ואני מביא בברית נאמנה שכל מי שלא קיבל כו' והסברה בו כו' ולא דיבר הריב"ש רק נגד העוסק בספרים שחוברו ע"י שבאמת הסתירו בדבריהם מאוד רק בדרך משל ומליצה למי שקיבל מפתחות גנזי החכמה אשר לא נתנו לכתוב רק מפה לאוזן. והן לזאת המעיין שם בתשוב' במה שהשיב לו הרב דון יוסף בן שושן מי שמבקש דין ישאל לסורן כו' לא הרחיק דבריו ואמר שיש לו מקום וגם אלו דברים שאמר לו הרב יש לו פנימיות והכל בסוד הרצון הב"ת המשקיף על רצונותיו ית' שניתן לנו להשיגם ולהנהיג בהם במדותיו עולמו ע"ז לא הי' הרב ר ב"ש ז"ל פ"פ ח"ו. ובאמת הוא לא קיבל מרבותיו חכמה זו ולא ירד לעומקה גם במ"ש בשם הר"ן שאמר שהרבה יותר מדאי תקע עצמו כרמב"ן בחכמה להאמין בענין הקבלה ההיא כו' תראה מדבריו עצמו שלא הוחלט בדעת הר"ן להכחישו לגמרי שא"כ לא שייך לומר שהאמין יותר מדאי והי' לו לפרש שהרמב"ן האמין בדבר שהוא מוכחש ואינו מציאות וכפי דברי המחבר המלגלג הזה להבות דברים כאלה אך לפי שגם הר"ן לא קיבל חכמה זו מרבותיו ולא ידע מענין הספירות ופנימיות כוונתם לכן הי' כמתפלא ומסתפק בדבר וא"כ אין ספיקו של הר"ן ז״ל מוציא מידי ודאי עדותו של הרמב"ן ורוב הראשונים שהעידו עלי' עדות ברורה:
ומה שהביא דברי הר"ש מקינון שהוא אומר שהוא מתפלל לדעת זה התינוק כו' בוא וראה שלא הכחיש ח"ו עקרי חכמה זאת. רק שלא הי' רוצה לכוין בתפילה כי אם הכוונה הפשוטה כתינוק הזה. ובאמת צדקו דברי הר"ש בזה שאין מן החיוב לכוין הכוונות העמוקות האלה בתפילה. כי מי שאינו יודע סדרי הכוונות על בוריין קרוב להפסד ח"ו ורחוק מן השכר. וכמו שהאריכו בזה המקובלים הנאמנים וכן קבלנו מרבינו הגדול רשכבה"ג היותר גדול בחכמה זו מכמה דורות שלפניו הגר"א מווילנא ז"ל שאין לכוין בתפילה כונות העמוקות ואמר ג"כ שבכל תפילה ותפילה יש כונות אחרות מה שמכוון בתיקוני התפילות שסדרו לנו אנשי כנסה"ג. ואין תפילה דומה לחברתה רק משתנה בכל עת לפי סדרי צירופי שמו הגדול ית':
אחינו אנשי בריתינו עיניכם הרואות כמה מן החציפות החציף המחבר הזה לדבר קשות חירף וגידף לרבן של ישראל שר התורה הרמב"ן ז"ל וחבריו הקדושים אנשי השם במ"ש בפ' הזה ואפי' יהי' מציאות לחלומם זה מספירות כו' ועשה דבריהם לרוב חלומות והבלים רבים. אוי לאזנים שכך שומעות ועינים שכך רואות ניאצות גדולות כאלה על עמודי התורה ואדיריה. והוא עצמו חולם החלום כמו הפלוסוף השוטה הידוע שהי' מסתפק בכל המציאות ואמר שמא אין שום דבר במציאות רק הכל חלום ארוך. ודברי חלומות כאלו לא מעלין ולא מורידין במה שמילא פיו שחוק בדברי הר"י בן שושן במ"ש במשל השופט והממונה על האוצרות וכ' ע"ז חלילה חלילה שיהי' אצל ה' ית' וכ"ש בעצמותו כמו גזבר ודיין ושר המשקים כו'. ובזה הראה נבלותו וגילה על חרפתו שלא ידע מאי דקאמרי רבנן ולא הבין מאומה בדברי הקבלה הזאת שחלילה לנו לומר שהספירות הם ממונים אחרים על הנהגת העולם. רק כוונתם על מדותיו ית' ופעולותיו שהם מכונים בשם ספירות. והוצרך הר"י בן שושן למשל הנז' ממה שהוקשה לו מדבריהם ז"ל במדרש אליו ולא למדותיו. שאין לנו להתפלל למדותיו בפרטות רק לבעל הרצון ולא לפרטות הרצון ובאמת דברים כאלו אין מפרישין אלא לראוים להם מפה לאוזן העברים הביטו לראות גברא דלא ידע מאי קא מחוי לי' במחוג בא לצחק בנו ולהכריע כל העולם כולה במה שלא ידע מה זאת ומאין לו ההכרעה. הטובה היא אם רעה והוא לא ראה ולא ידע ואזנו לא שמעה. לא האזינה ולא הבינה ואיך יעיז לומר שמעו חכמים בינה. ועל חנם הרבה דברים במ"ש בביאור פ' מי כה' אלהינו בכל קראינו אליו שאינינו כבו"ד שאינו יכול לענות לכמה בני אדם כאחת למלאות רצון כל א' בדבר פרטי בבת אחת יעויין בדבריו שהאריך ללא צורך וכל זה פשוט ומאומת לכל מי אשר בשם ישראל יכונה. אבל עומק כוונתם במ"ש שלכל דבר יש שורש בספירה ואנו מתפללים לו ית' למלא רצונינו בפעולותיו ומדותיו ית' וכעין זה מצינו מפורש בדבריהם ז"ל בפ"ק דברכות (ח . א) אר"י בן אלישע רעם אחת נכנסתי להקטיר כו' יה"ר שיכבשו את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך כו' ואלו הדברים מראים באצבע עומק כוונת התפילה למי שיודע סודם וכוונתם. ועיקר הדברים שמסגולת התיבות של התפילה שסדרו לנו אנשי כנסה"ג ברוח קדשם וכמה נביאים שהיו ביניהם הוא לעורר שרשם לגלות פעולות רצונו ית' ע"פ מדותיו ולהאיר ע"י אל עבדיו עושי רצונו בדרך הארה והשפעה וכידוע עומק הדברים:
עוד תשוב תראה מדברי המחבר הזה נתהפך בדבריו לכל צד פעם כבונה וסותר פעם כדורש וחוקר בדברים של מה בכך במה שהביא דברי אדונינו דוד המעה"ש לסיוע לדברי הריב"ש והר"ש מקינון שאמר שמתפלל לדעת התינוק ממ"ש ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות וגו' נפשי כגמול עלי אמו וגו' ישמעו אזניו ולבבו יבין מה שכותב שם. והרי לדעתו אין במציאת כלל לא עולמות עליונים ולא ספירות ולא מדריגות גבוהות וא"כ על איזו גדלות ונפלאות אמר שלא הלך בהם במה שאינו במציאות כלל אבל אלה דברי דוד שהביא המחבר גחלים הוא חותה על ראשו במה שהסכים שאין לאדם לסמוך על קבלת האבות והרבנים בעומק הדברים הנסתרים ומחוייב לחקור בשכלו בדרכי ההגיון בשכל האנושי שבאמת עומק דבר זה להשיג יחודו ית' וענייני חידוש העולם וההנהגה ושכר ועונש אינו מושג ע"פ שכל אנושי. וע"ז אמר דוד שלא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות האלו שהם נפלאו ממני ואין בכח שכלי היסודי שתלוי בחושים גשמיים להשיג ענייני אלהות ומה שאחורי הטבע לא כמו אלו המתגאים להעמיד הכל על שכלם ועי"ז כופרים באמונה ובקבלת אבותיו ורבותיו. רק נפשי כגמול עלי אמו וג' ר"ל כמו התינוק הגמול שאין מדרכו לחקור על כל הדברים שיהיו מאומתים מוסכמים ומקויימים בשכל רק סומך על דברי אביו ואמו וכמ"ש שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. ורמז ג"כ על אמונת תורה שבע"פ שמכונה בשם אם ותורה שבכתב בשם אב כידוע בכ"מ. ולזה אמר שלא סר מאמונת דברי חכמים מה שמסור להם בקבלה והאמונה חזקה בלבו שלא סמך על מחקר שכל האנושי:
עוד הרבה לעג בדברי המקובלים ויחס להם מה שלא איירו מעולם ולא עלתה על מחשבתם. במ"ש שרק אותם היודעים סודות כוונת התפילה על בוריה ומכוונים בהם עושה תפילתם רושם ועולה למעלה. לא תפילת זולתם שאינם יודעים לכוין. שקר ענה בהם מה שבדה מלבו להוציא דבה רעה על הקדושים אשר בארץ וידוע ומפורסם בדבריהם שסגולת התפילה ולשונה שסדרוה אנשי כנסה"ג ברוה"ק הוא המעורר אורות העליונים לפתוח שערי הרקיע ולקשר היכלין דלעילא להעלות התפילה ואין הכוונה והידיעה והמחשבה מעכב בזה כלל. והמשילו הדבר לסוס המנהיג גלגל הרחים שע"י סיבובו עצמו מניד הגלגל וזה את זה עד שנשלמה המלאכה וח"ו לא תצא דבר זה מפיהם שתפילת הנשים וקטנים וע"ה ההולכים בדרכי ישרים יעכב תפילתם מעלות למעלה. ולא זו אלא אפי' הכוונה הפשוטה אינו מעכב התפילה וכמ"ש להדיא במס' ברכות שאם כיון רק באבות א"צ לחזור ויוצא ידי תפילת חובה אם באונסו לא כיון בתפילה. וכל הכוונות שכתבו בתפילה הוא רק להלהיב הלבבות שיהי' עומד בתפילה במחשבה טהורה ולהלהיב לבו להתדבק ביוצרו וכמו שהאריך בזה הגאון מאוה"ג מוהר"ח ז"ל מוולאזין בנפה"ח בדברים ראוים למי שאמרם:
ואשר החריץ להעיז נגד רבן של ישראל וקדושו ר"א מגראייזא בעל הרוקח אשר גדלו וקדושתו שהי' חד מקמאי. על שכתב בספרו שיש כמה סודות בכל אות מתפילות וכל המשנה מחריב העולם. שבאמת דבריו בצדק נאמרים שאין לנו רשות לשנות שום דבר בנוסח התפילה המקובל אצלינו מאנשי כנסה"ג אשר הוא ית' שם בלבם רוח קדשו למאה ועשרים זקנים. ומהם כמה נביאים שיסכימו על נוסח הזה שהוא תלוי בשלשלאין תקיפין ע"פ סדרי מאורות עליונים ובוא וראה מ"ש הטור בא"ח אשר מאתו תצא הוראה לכל ישראל. היך כ' על כל ברכה וברכה טעמים על מספר תיבותיה. ושהכל בכוונה עמוקה בודאי כל המשנה ידו על התחתונה ומה שהקשה ע"ז משינוי נוסח התפילה בין האשכנזים והספרדים לועזים מערביים. כבר ידוע מ"ש בזה האריז"ל והראשונים מי"ב שערים שברקיע שכל אחד לפי שרשו*) ואף שידעתי כי המחבר ילעג לתשובת דברים כאלו והאריז"ל ודעימי' לא נחשב בעיניו למאומה. אבל אנחנו בני ברית האמונה נשים דבריו עטרת לראשינו וכל מרבית דברי הבליו לא יועילו להכחיש דברים המפורסמים באל תפוצת ישראל ועדות נאמנה מגדולי תלמידיו הקדושים הנאמנים שהפליגו מעלתו והשגתו מאוד. ומי לנו עד נאמן רוח יותר מעטר תפארתינו נר ישראל וקדושו שנתפרסם גדולתו קדושתו צדקתי וחכמתו מקצה העולם עד קצהו עד שגם רשעי דורינו מודים בו שלא קם כמוהו בחכמה ובקדוש' וחסידות והוא הרבה להפליג בגדולה האריז"ל ולא סר מדבריו אפי' קוש״י:
והוסיף לדבר סרה על הרמ"ק (בשער א פ"ט) שכ' שהמכוין בתפילה רק לבעל האורות כאשר חשבו רבים טועה שבאחד הפשוט בערך בחי' אל מציאותו בזולת מציאותו לא שייך לא שינוי רצון ולא שים עבודה ופעולת התפיל' רק בערך בחי' אל ספירותיו שהם הם השבחותיו כו' ודברים אלו עמוקים מאוד לא השיגם הרב המלגלג ולא ירד לעומק הענין והוא ידוע למעמיקי החכמה בענין בערכו ובערכינו כמש"כ הגאון מוהר"ח בס' נפה"ח שער ג) ודבריו שם עמוקים מאוד ולא עלתה ארוכה לקושיית הרמ"ק במשל שהמשיל המחבר הזה במי שהוא בספינה בנהר כו' כי הוא ית' אינו משתנה מרצין לרצון רק המתפלל משתנה והוא המתקרב לאלהים כו' יעו"ש בדבריו. וכ"ז אינו מספיק כי זה אין שייך אלא אם האדם עצמו משנה מעשיו מרעה לטובה שתחי' לא הי' נזהר במצותו ית' ואח"כ נזכר משא"כ בענין התפיל' והבקשה מאתו ית' לעשות רצונו איזה שינוי נמצא באדם עי"ז אבל לפי דברי חכמי האמת שאמרו שסגולת נוסח התפילה כראוי זה עצמו גורם גילוי אורות עליונים מה שתחיל' לא האירו ואין זה שינוי ח"ו רק הסרת **(איני יודע למה לא השיבו אאמ"ו הגאון נ"י מדברי הירושלמי שהביאו הפוסקים אע"פ ששלחנו לכם נוסח התפילה לא תשנו ממנהג אבותיכם שבידכם. הרי מבואר שיש הקפד בשינויים ושמבלעדי המנהג הקבוע אסור לשנות ומזה ראי' לדברי האריז"ל.)** המחיצה והעב הסוכך נגד אורות העליונים כמ"ש מי"ם שחרב בהמ"ק נפסקה מחיצה של ברזל כו' וע"י התפילה מעוררים כח עליון להסיר המחיצות ועב הענן המחשיך ומאיר לעולם כולו בטובו וחסדו והם הם הארת הספירות והשתלשלם וסוד גדלותם וזיווגם והרכבתם. והוא התלהטות גילוי רצונו הטוב. ואין להאריך בדברים העמוקים האלה ולא כתבתי זה רק להסיר מלב עיקשות המחבר הזה ומדיעותיו המשובשות שכינה אותם למאמיני הבלי הספירות ועשה אותם גדולי ישראל למהבילים ושוטים וחסירי מדע וע"ז התורה חוגרת שק על חרפת חסידי קדושי עליון. ובזיון התורה הנאמנה אשר קרעוה פרעוה עוברי דרך שמוה לשמצה בקמיהם ה' הטוב ירחם עמו ויקנא לתורתו ולחסידיו