מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק ל
שינה ושילש וריבה באולתו לשום חופשה לפיו ולשונו לדבר תועה על ספרי חכמי האמת שהם נוסעים ח"ו מן האחדות בו ית' ומשימים הריבוי וגם מגשימים והביא דברי החסיד האלקי הרמ"ק בס"ד מ"ש בענין המחלוקת בחכמי האמת בענין הספירות אם הם עצמות וכלים והוא עשה פשרה ביניהם שהעצמות מתפשט בכלים כנשמה תוך הגוף. ובזה נסתייע מדברי הריב"ש בתשובה שכ' בשם א' שהמקובלים הם מאמיני העשיריות יעו"ש הנה מה אומר ומה אדבר כיון שלא ירד ולא הבין דבריהם ולא הכיר ברמזתם ובאמת יראתי לגשת אל הקודש לבאר על הגליון עומק כוונתם בהקדמותיהם כיון שהם כיוונו להסתיר דבריהם שלא והיו אבני קודש מושלכות בראש כל חוצות רק לשרידים אשר ה' קורא הראויים לכך אך מפני חלול שמו ית' וחילול חסידיו וקדושיו הראשונים וגם האחרונים אשר שמם המחבר המלגלג הזה ככופרים ומאמיני הריבוי או לסכלים ושוטים לא ידעו מה. הוצרכתי לבאר מעט כחודו של מחט להראות כי לא נגה עליו אור החכמה ולא הכירה מעולם גם לסתום כי המקטריגים והמסטינים על קדושי עליון האלו ועת לעשות לה' וגו' ואכתוב בקיצור נמרץ והמשכילים יבינו:
והוא מה שאומר:
דע ששורש החכמה העמוקה הזאת הוא שכל מה שדברו בהם המקובלים הראשונים והאחרונים אינו ח"ו באמיתות מציאותו ית' העצמי שע"ז אנו קוראים אותו בשם אין סוף. ור"ל שמאחר שכל הנבראים הם בגבול ומדה ושיעור ואף גם מלאכי מעלה ושרפים עליונים וכל עלמין דלעילא לכולם יש גבול ושיעור לא גבול ומדה גשמיות במדת פרסה ואמה וטפח רק גבול להשגתם ומדריגותם וא"כ אין שום נברא היותר עליון שבעליונים יכול לדבר ולהשיג עצם מציאותו ית' כיון שאין לו סוף ותכלית והיאך בעל גבול ומדה יסבול בהשגתו מה שאין בכחו ואינו מעניינו כלל. רק מה שאנו מדברים ומשיגים קצת הוא רק ברצונו ית' מה שרצה בחסדו ובחכמתו הנפלאה ליתן רשות להשיג הנמשך ממנו לנבראים. ואף גם רצונו ית' א"א לדבר בו כי הוא ורצונו ית' הכל אחד שרצינו אין לו סוף. אך בחסדו ית' מה שצמצם רצונו ונתן גבול ושיעור להשיג ממנו בזה אנו מדברים. וכל מדריגות והשתלשלות עלמין דלעילא לעילא וסוד הספירות ומדריגותיהם וקשרוהם הכל הם מה שנשתלשל בצמצום רצונו בדרך השתלשלות יורד ממדריגה למדריגה עד שניתן שיעור גם לנבראי מטה להשיג קצת מפעולותיו והנהגתו הנוראה ופרטי כחות פעולותיו שאנו משיגים ממנו אנו מכנים אותם בשם ספירות דאצילות ר"ל מדותיו ית' שמנהיג בהם עולמו וצמצם כחותיו בדרך הראוי להנהיג נבראים ממנו והכל בחסדו וטובו ית' ליתן שכר לצדיקים ע"י בחי' כחות הרבה ואף גם זה ח"ו להוציא ממחשבת הלב שא"כ יש שינוי רצון אצלו ית' ממדה למדה ומהנהגה להנהגה שהרי גם אנשי ריבינו מודים שאין דבר למטה מה שלא נעשה בגזירתו ורצונו ית' וא"כ הרי בהכרח נותנים שינוי רצון וחילוקי מדות פעולות רבות עד אין חקר בכל עת ובכל שעה כל אדם וכל נברא לפי עניינו ולפי מעשיו והרי אתה רואה שמבלעדו חכמה זאת יקשה מאוד ונופלים ברשת תת שינוי ופירוד במדת הנהגתו ית' אבל חכמה זאת מגלה לנו עומק הדברים כי באמת אין שינוי ולא פירוד ולא עליה וירידה קטנות וגדלות ח"ו באמיתות רצונו ית' רק הכל במה שאנו משיגים מרצונו בערכינו לפי ערך מדריגת הנבראים זה למטה מזה כל אחד משיג לפי ערכו ולפי השתנות מצב האדם ע"פ מעשיו שמשתנים בכל עת לפי בחירתו. כך שם הוא ית' חוקות הארת רצונו שכל אחד ישיג מרצונו לפי ערכו. ואלו כחות הרצון הם שכינו חכמי האמת בשם ספירות ומדות. והם באמת ממשיות מאירים בדרך הארה והתגלות ואלה הם הנקראים כלים בד"מ כמו האדם שיש בו גוף ונשמה. שאברי הגוף שבהם פועל ועושה ורואה ושומע וכל הפרטים והנשמה מתלבשת באברים וכל אבר מקבל כחו מחיות הנשמה שמתלבשת בו וכל זה הוא באדם הגשמי שהנשמה והגוף אינם עצם אחד וכל אחד ענין לבד אבל למעלה באצילות אנו מכנים המדות ופעולות הרצון שמתראים לנבראים ג"כ בשם כלים וכל מה שמדברים בגוף האדם למטה בהתחלקות אבריו ופעולותיו והשתנותיו מקטנות לגדלות ובכל המדריגות אנו מדברים כביכול למעלה במדות רצונו ית' המתגלה. שכל זה נמצא שם וע"ז נאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם שכחות העליונות הם כנגד כחות הגוף למטה וכל הפרטים שמדברים בו וכח בלתי בעל תכליתו המקיים כחות המוגבלות מרצונו לצורך עבודת התחתונים ומשקיף עליהם זה נקרא עצמות ונשמה בכלים וע"ז רמזו בזוה"ק מ"ש שהוא ממלא כל עלמין וסובל כל עלמין והוא כי כח בלתי בע"ת המלובש בכחות המוגבלות להשגת ופעולת הנבראים ר"ל המשקיף בהם לתכלית רצונו הם נקראים אור כנימי והוא ממלא כל עלמין ורצון הבלתי בע"ת שאין אנו מדברים בו נקרא סובל כל עלמין יסוד הצמצום שהזכיר האריז"ל באמצעיתו כביכול ר״ל כח הגבלתו שאנו מדברים בו בערכינו וכח בלתי בע"ת שאין אנו מדברים בו הוא המקיף בשוה כל כחות המוגבלות שכך סובל כח היותר גדול כמו היותר מצומצם ויותר קטן ותכלית נקודת רצונו ית' בבריאת עולמו נקרא מקומו של עולם. ר"ל סיבת בריאת העולם וכמו שמרכז האמצעי שבעיגול הוא תכליתו שכל הקווין באים אליו. כמו כן מרכז גילוי רצונו ית' לברואיו בקרא שהוא נקודה אמצעית וכמו שהנקודה המרכזיית אינינה חלק מן העיגול הסובב שאם הי' חלק ממנו גם הוא יכול להחלק וא"כ אין זה נקודה וידוע כי נקודת המרפז אינו נתפס רק ברעיון ומחשבה לבד אינו מושג כלל כמו כן אין מושג לנו אמיתת צמצום רצונו לברואיו שאין זה רק בערכינו לא בערכו ית' שבערכו הוא אחד יחיד ומיוחד בכל מקום כקודם הבריאה כמ"ש הגאון מאוה"ג מוהר"ח מוולאזין ז"ל בנפה"ח (שער ג') יעו"ש. וע"ז אומרים מה"ש איה מקום כבודו ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו והוא מקומו של עולם והמשכיל האמיתי יבין עומק דברינו אלה. וכי אין מחלוקת בדברי חכמי האמת מ"ש בענין הספירות אם הם עצמות או כלים. ושניהם אמת וראה והבין איך נשתבש המלגלג הזה שחשב על החסיד האלקי הרמ"ק במ"ש שהעצמות מתלבש בכלים כנשמה המתלבש בגוף שהוא כמאמינים התלבשות אלהות בגשמיות כו' וכמה רחוחה דעתו והבנתו מדברי חכמי האמת ומכוונתם האמיתי:
ולצורך הענין באתי להעתיק סנסן אחד ומרגליות יקרה מלשון רבינו הגדול הגר"א ז"ל בליקוטיו מ"ש בהבנת ענין הצמצום וז"ל ידוע כי א"ס אין לחשוב בו כלל וכלל ואסור אפילו לכלות בו שם חובת המציאות כי אפי' ספירה הראשונה קורין אין ושניה מכנים יש שידענו שהוא נמצא וזה לבד משיגין ממנו משא"כ בראשונה וכ"ש בא"ס ית"ש שאסור לחשוב בו כלל וכלל ואפי' א"ס אסור לקרות ומה שאנו מדברים בו בספירות הכל ברצונו והשגחתו שידוע מצד פעולותיו וזה הכלל לכל דרכי הקבל' וידוע שכשם שהוא בב"ת כן רצונו וזהו א"ס לרצונו הפשוט ואף בזה אסור לחשוב כלל וכלל רק ידוע שהעולמות הם בעלי תכלית והכל במספר וע"כ צמצם רצונו בבריאת העולמות וזהו הצמצום והקו הוא השגחתו במעט מן המעט ואף בזה המועט אין העולם כדאי עד שאף בזה נקרא א"ס בערך העולמות שא"א להשיגהו ויש ב' השגחות בכלל ובפרט הוא באדם בזה העולם וכן בכל העולם והשאר הם בכללות בהשקפת האדם וזהו עיגולים ויושר ובל ישראל ביחד הם אדם אחד ויש בהם ראש ושאר אברים וגידים תרי"ג שרשים שבא' ראשית השגחה כמו מרע"ה וזהו החילוק שבין הכלים דא"ק ושאר עולמות וד' אותיות הוי"ה הם כללי ההנהגה חד״ר והמקבל והכלים והפנימיים הם היכולת והרצון והרצון אינו משתתף והוא שם העצם משא"כ בכלים שכל שנותן לו כח ויכולת מאת השי"ת נקרא בשם אלהים ולכן האצילות מאירים לבי"ע ואלו ב' כללות אנו משיגים מאתו ית' רצונו ויכולתו והנה השגחתו ורצונו הקדום שנקרא א"ס צמצם שסלק מכל והאציל השגחה פרטיית דקה לא סילוק מרצונו שישאר דקה כי בא"ס א"א לומר שום חלק כי החלק ג"כ בלתי בע"ת ואמר שם כי הצמצום הי' במרכז ר"ל כי בז' מדות הוא הנהגת העולם שהוא מתנהג ברצונו שהם ז"ת והיכל הקודש מכוון באמצע וק' ונקודה האמצעות וכן ביושר הוא בין ת"ת ויסוד וכמ"ש בפת"ד ועיקר בריאת העולם בשביל מלכותו להגלות ולכן היא קשורה בגויה וזה העבודה צורך גבוה ובזה תלוי המעשה שלנו והע"ס הוא הכל ברצון האלה כי הוא כמו באדם מקודם מתעורר ורוצה לעשות הדבר וזהו ספירה ראשונ' אין ואין ניכר כלל בפעולה ואח"כ מצייר איך לעשות הדבר בפרטות וזהו בינה אם הפרטים שהם הבנים וזה נגלה למשה רעה"ש אבל טעם הדברים שהם דווקא בציור זה לא נגלה לו וזהו חכמה ואח"כ כשיצאו הדברים להויה מ"מ שומר הדברים בציורם וזהו חיות הדברים ושפעם וזהו דעת שיודע הדברים אחר הוייתם ואינה ספירה בפ"ע כי הספירות הם בהויתם ויציאתם בראשונה לגבול הויה וז"ת הם הדברים עצמם והם ג' כלי ההנהגה חד״ר להנהיג אומה או אדם לפי המשפט והצדק וזה אינו אלא לפרקים כמו בפרעה בים סף ואף לצדיקים ואתחנן אל וגו' וכן חסד אבל הוא יותר בזמן והוא לישראל על ים סוף שנאמר מה תצעק אלי וגו' והבן מאוד והנהגתם במדבר ולכל אדם אבל הנהגת העולם בכל זמן הוא ברחמים גמורים וכן בעוה"ב בג"ע העליון וגיהנם ובינונים אבל התחתונים בעוה"ז אי מפשר להנהיג בהם ולכן מתנהגים ע"י ג' אחרונים נה"י כולם ממוזגים ומלכות הוא תכלית הבריאה והוא דמיון מצות מילה שכל המצות אין פועלים בנפש בלעדה כמו זכר בלא נקבה כו' עכ"ל והאריך עוד שם בדברים נוראים וכתב עוד שם כבר כתבנו במ"א שהע"ס הם ג' ברצון הרצון והחכמה והציור וג"ר הם הנהגה בעוה"ב וג' תחתונות בעוה"ז והם מתמזגות ועוד שהם להיפוך כי עם הצדיקים וסביביו נסערה מאוד כו' ולרשעים משלם כו' ויסוד הוא הנהגת העולם בכללם וזהו שמחבר הנוקבא שהוא התכלית נקרא כתר נעוץ סופם בתחילתם שהוא התכלית כלל הרצון ועוד האריך שם הרבה בענין העיגולים ויושר והתלבשות הפרצופים וסוד עולמות למעלה מאצילות הכל בדברים נוראים פנימיים שלא ידעם ולא ירד להם המחבר הזה ולא כאשר פער פיו להוציא עליהם ש"ר שהם כינויים רוחניים כמשפט הטלמסאות ובעלי הצורות שהם מדרכי ע"ז כו':
**(הג"ה ובזה חבין מה שביקש משה רעה"ש ואמר הודיעני נא את דרכיך וגו' והשיבו אני אעביר כל טובי על פניך וגו' והוא בינה ששם ציור כל הברוא' שנאמר בה כי טוב בז' ימי בראשית שהם ז"ת ואח"כ ביקש הראני נא את כבודך וגו' לידע מדריגת חכמה ששם:
הטעם בל"ב נתיבות שבו שהם כבו"ד והשיב לו הוא ית' לא תוכל לראות את פני וגו' וראית את אחורי ר"ל הנמשך ממני והם חו"ש נקרא שנים ואחור:
כמ"ש וחכם באחור יישכחנה וגו' והבן נ"ל המחבר)** ואשר מילא ידו לירות בחיצי לשונו על חכמי האמת מ"ש שהעבודה צורך גבוה ולא ידע ולא הבין דבריהם וכוונתם בזה שעיקר כוונתם שענין העבודה הוא מה שנעשה ע״ צמצום כחו ובלתי בע"ת לצורך העבודה ובזה נמצא חסרון מרצונו הטוב אחר ירידת המדריגות ע"י כח הרע הנמצא בסוף המדריגות כולם בסילוק גילוי מלכותו והוא ענין שבירת הכלים ומיתת המלכים שהזכיר האריז"ל כמבואר אצלינו באריכות בענינים אלו לבאר עומק דברים אלו. וע"י העבודה התמימה בבחי' הטובה של הצדיקים משלמים החסרון לגלות בכל מקום שיצה"ר גורם כיסוי וחושך לנגד מאורות העליונים כמ"ש סכותה בענן לך וגו' וכתיב וענן אבק רגליו וארז"ל שנפסקה מחיצה של ברזל כו' ולהסיר החושך הזה ויאירו המאורות וכחות גילוי רצונו ית' ביותר וזהו עצם רצונו הרי באמת אמרו שהעבודה צורך גבוה ואין זה אלא בערכינו לא בערכו ית' שאינו משותף לנבראים שבזה לא שייך חסרון ותוס' שלימות כלל וכל אלו הדברים ברורים מאירים כספירים וישרים למוצאי דעת לא כמו שחשב בזה הרב המלגלג:
גם מה שהוסיף בפרק האחרון הזה וחתם דבריו בחותמו של שקר ולא בחותמו של הקב"ה. והרבה בו לעג וקלס על רוב הכינויים שנשתמשו בהם חכמי האמת בסוד הפרצופים ומ"ש בזוה"ק תלתא אינון חד אימא קדישא מטרוניתא שיעור קומה ועוד דברים הרבה והשיא כוונתם לדעת אחרת ימלא פיהו חצץ בתתו דופי בקדושי עליון נ"ע ולא נתיירא שמא ישרפוהו בהבל שבפיהם וכבר כתבתי בפרק שני על טענה זו שחזר בו על קיאו בפרק זה שאין אנו אחראין וערבאין לרמאים ולרשעים גמורים הפוקרים אשר הפכו דברי אלהים חיים ללענה וראש וסוד הכינויים והפרצופים הכל הם רמזים לכחות פרטיים בהשגחת רצונו ית' לפי רוב המעשה או מיעוטו ואם הרשעים טעו בו מה בכך הלא גם התורה התמימה לא חששה לכך כמש"ל בשם חז"ל ע"פ נעשה אדם וגו' ובאמת ע"ז חששו חז"ל שלא יהיו יהיו תורה למשרים לחיצונים האלו. וכבר אמרו באד"ז ווי למאן דגלי רזין למאן דלא איצטריך וגם בתורה שבע"פ בש"ס ובהלכות שהתירו לכתוב משום עת לעשות לה' נתחכמו בזה להרחיקם מעל גבולה במה שהלבישו עניינים עמוקים בדברי זרות ומהתלות וכל זה עונש למשה רעה"ש האי רע"מ בשביל שקיבל הע"ר וע"ז נאמר הנה הוא מחולל מפשעינו ואנחנו חשבנוהו מוכה אלהים וגו' לא תואר ולא הדר לו וגו' וכמ"ש רבינו הגדול הגר"א ז"ל בכתבים. וזה ג"כ מה שרשעי דורינו זה פתחו פיהם ולשונם ככלבים יהמו על דברים העליונים וסתרי תוה"ק. עוד הוסיפו סרה ספו חטאת על חטאת במה שהביאו חיבור זה לבית הדפוס והוסיפו הבליהם וחירופים וגידופים כיוצא באלו יתפרכון וישתתקון ויסכח פי דיברי שקר האלה וכל מי שנגע יראת ה' בלבו ואהבת תורתו ואהבת חסידיו וקדושיו שקוע בו הרחק ירחיקו מעל גבולם ספריו הטמאים כאלו כי אש היא עד אבדון תאכל וכל הנוגע בהם לא ינקה כאשר בעוה"ר אנו רואים בכל עת כמה וכמה בתורי חמד מישראל החושקים בחכמה ובכל חדשות שהכניסו ספריהם באהליהם כמה רחקו מתוה"ק פרצו והרסו חומות אבניה פרוץ גדרה עד שהגיעו לשוח בם בתורת משה. וה' הטוב יכפר בעדינו ויסר ממנו מסך האולת והסכלות כזה ונשוב כולנו לעבדו ית' ביראה וטהרה דבוקים בתורתו הקדושה המסורה לנו ממדבר מתנה אכי"ר:
ואחר שביארנו בפרקים בביטול דברי הרב וטענותיו את כולם ישא רוח אשוב לבאר קצת עניינים שזכרתי למעלה מענין רוב השמות וכינויים שהזכירו חכמי האמת באצילות ובפרצופים שבאמת הוא ממש כמו שמצינו בכתובים בכ"מ וירד ה' עיני ה' אזני ה' פי ה' וכן במראות הנביאים מדברים במרכבה עליונה ובאצילות שמו ית' כל הפרטים שמדברים באדם וכמ"ש במדרש גדול כחם של נביאים שמדמים צורה ליוצרה ראה והשכיל לשונם הצח והנקי שלא אמרו שמדמים יוצר לצורה שכן הי' לפי פשטות הדברים שכל הדברים הנזכרים בכמו אלה הכתובים הם רק דרך משל ודמיון לבד לשבר את האוזן אבל בוא וראה עומק דבריהם ויפתחו לך שערי אורה בכ"מ מדבריהם שח"ו לומר שדברו דרך משל שאינו אמת כמשלים וחידות שהמציאו החכמים בכ"מ אלא הם אמיתים והוא דע כי זהו מסגולת לשונינו הקדוש שאינו הסכמה לבד בלי טעם כמו שאר הלשונות אלא ששם כל דבר מורה על עצמות הדבר ומהותו ממש וזה הי' חכמתו של אדה"ר שקרא שמות לכל פרטי המציאות ואפי' שמו ית' שאני מכנים אותו ג"כ השיג אדה"ר וכמ"ש במדרש ע"פ אני ה' הוא שמי שמי שקרא לי אדה"ר והוא שכל מה שניתן להשיג מאתו ית' אחר צמצום כבוד מלכותו ורצונו בערך הנבראים השיג אדה"ר כל אחד לפי מדריגתו ולפי ערכו ונתן לכל א' שם המורה עליו ובאמת גם ציור האותיות שניתן לנו שנכתבה התורה בהם אינם במקרה ח״ו רק הכל ציורים ודמיונים להשיג ע"י צורות ופעולות העליונות שאחר השתלשלות המדריגות עד שבא לעולם הגשמי הזה נעשה כל פעולה בציור האות המורה עליו ד"מ אותי י' הוא על המחשבה כמ"ש חכמי האמת בזה והוא מורה על ראשית גילוי מציאותו שנקרא בדבריהם שם חכמה שבו מצוייר כל הבריאה בבחי' מציאות ואין אנו משיגים ממנה רק מציאותו לבד אבל לא טעם כל דבר למה הי' כך והכל בחכמה עליונה הנעלמה מעיני כל חי וכמ"ש בראשית ברא וגו' בחכמה כו' ראשית חכמה וגו' וציור אות י הוא כמו ג' נקודות שנקרא בפי חכמי האמת רישא וגזעא ושבילא והוא מורה על כל המציאות שניתן לו גבול ושיעור ויש בו ראש מתוך וסוף וגם מורה ישות המציאות במחשבה שהוא נמשך מן הרצון הנעלם לבד והוא קוץ העליון שבו הנמשך מן האין שהוא כתר ונקרא רצון א"ס ונקודה אמצעית הוא בחי' מדריגות המציאות והמחשבה בעצמו וקוץ התחתון שביל שבו הוא להורות שמן החכמה נמשך אח"כ הציור בפרטים והוא שביל נתיב לא ידעו עיט הקשור עם הציור ואות ה ציורי ג' קווין מורה על התפשטות הציור בג' קווין באורך ורוחב והוא מורה על בינה ואות ו מורה על התפשטות כמו העובר כשיוצא מבטן אמו שתחי' כשהוא בבטן אינו נודע מי הוא ואין לו הרגש לפעול באבריו כי אם אחר שיוצא ונולד וכמו כן הדברים המצויירים במחשבה אף ששם מצטיירים בפרטות אינם באים למעשה כ"א אחר שפועל האדם בגופו ובאבריו והם ו"ק שמורה עליהם ו של השם שהוא כלל הגוף והוא הבריאה שנברא בששת ימי המעשה וה' אחרונה מורה ציור המעשים בתכלית אחר שיצאו לפועל כמו השולחן שנעשה לאכול עליו כשאוכל עליו נגמר התכלית והוא ג"כ בציור לבד והוא ה אחרונה והוא גילוי כבוד מלכותו ית' וגילוי רצונו שלזה הי' כוונת רצון העליון תחי'. והרי נעוץ סופן בתחילתן והוא כתר עטרת תפארת לעמוסי בטן המצויים במחשבה בה' ראשונה והיא המתפעלת ע"י מעשה התחתונים למלאות רצון השי"ת וכונתו בגילוי מלכותו והוא עול מלכות שמים שאנו מקבלים עלינו ע"י תורתו ומצותיו ית' ובזה מרחיבים ומגדילים גילוי כבוד מלכותו והוא ענין גדלות הנוקבא ושלימותה וזיווגה עם ת"ת ציור פעולותיו בפועל הרי נתבאר לך היאך ד' אותיות שמו ית' הנכבד והנורא מורה על גילוי רצונו והשגחתו ובריאתו והנהגתו הנבראים אחר צמצום בלתי בע"ת ורצונו שאין לו תכלית ולכן שם זה ניתן לו ית' ע"י אדה"ר הרי מבואר ששם הזה אינו הסכמיי לבד במקרה וגם ציור אותיות שם הזה מורה על עניינו:
ועוד ענין נפלא גילה לנו רבינו הגדול הגר"א ז"ל בכתבים בענין ד' אותיות שם הנכבד שכמו שכל נברא מוגשם הוא תחת ד' ענינים והם הנקודה והקו והשטח והמעוקב שהנקודה היא התחלת הקו מחשביות לבד והקו התחלת השטח והשטח התחלת המעוקב והם הי' הוא נקודה וה' השטח והו' הקו וה' אחרונה המעוקב וכמו שהוא בנבראים הגשמיים כמו כן הוא בכל הנבראים הרוחניים אף שאין להם ציור וגבול גשמי יש להם ציור וגבול רוחני וכל אחד לפי מקומו ומדריגתו ולכן שורש המדריגות הם ד' חיות המרכבה הנושאים הכסא וכן השגחתו פעולותיו ורצונו באצילותו ית' שהאציל מכבודו להשאיר וליתן גילוי לנבראים נופל תחת ד' חלוקות האלו הרי ששם הנורא הזה מורה שהוא מהוה הכל ומנהיג הכל ברצונו ית':
עוד תשוב ותראה בכמה דברים ומן הפרט תדון על הכלל היאך לשונינו הקדוש אינו הסכמה רק בחכמה נפלאה וכתבתי במ"א באריכות שהנה שם יד ניתן לזרועות האדם שפועל ע"י כל דבר ויש טעם נפלא למה נקרא בשם יוד. שהרי הן' אצבעות בכל יד ובכל אצבע ג' פרקים רק בגודל ב' פרקים לבד הם במספר י"ד ובשני הידים הם כ"ח פרקין ולכן מה שאדם עושה בכל כחו ובב' ידיו נקרא כח מורה על שם כ"ח הנ"ל. ולכן מצינו בפסוק ראשון שבתורה בראשית ברא וגו' הם כ"ח אותיות וכמ"ש כח מעשיו הגיד לעמו וגו' ומצינו בכתוב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וכתיב כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו' הרי שמצינו שמעשה שמים וארץ נבראו כביכול בב' ידים ובאצבעות והם מורים על פרטות כחות פעולותיו ית' בעולמו שכללם בב' מדריגות משפיעים ומקבלים והמקבלים כחם פחות מהמשפיעים וכמ"ש תשש כחו כנקבה. והם כביכול ימין ושמאל ועיקר שם יד הוא למעלה ששם זה מורה על כלל חלוקי הפרטים והם מתחלקים לשתי מדריגות והוא ענין עמוק שמצינו מ"ש שהוא ית' ברא את העולם באותיות התורה. וכוונתם בזה שכל הנבראים מעליון שבעליונים עד תחתון שבתחתונים כולם מכוונים למלאות רצונו ית' ורצונו הם כחות פעולותיו מסודרים ממש כפי מה שמבואר בתורה באותיותיה ובציור האותיות שבה שכל אות ציורו מורה על דבר פרטי כמ"ש וכלל האותיות הם כ"ח כ"ז עם מנצפ"ך ואות א' משלים בסוף נעוץ סופן בתחילתן משלים למספר אלף ולכן אות א' מורה על אחד ועל מספר אלף. והאותיות הם מתחלקין י"ד בימין וי"ד בשמאל שהם החסד והדין השכר והעונש הריבוי והמיעוט ההתפשטות והסתלקות נמצא שממש בב' ידים נברא העולם ולכן גם האדם שנברא בצלם אלהים נמצא בו ב' ידים וכ"ח פרקין ימין ושמאל גבורה וחלישות כח ונקרא בשם יד כמו שהוא נקרא למעלה ושם יד שבאדם הוא משל ודמיון למה שנמצא למעלה נמצא כשאנו אומרים יד ה' אינו משל ודמיון שקרי ח"ו רק אמיתי ומהות נמצא ובאדם למטה הוא דרך דמיון וכן הוא בכל פרטי האברים שבאדם ד"מ עין האדם נקרא על שם כח הראות שבו. ושמו מורה עליו שע' קרומין יש לעין כמ"ש רבינו הגדול הגר"א ז"ל בכתבים שע"ש כך נקרא עין וכן כח השגחה העליונה לראות מעשה התחתונים ולהשגיח בהם נקרא למעלה בשם עין שכח השגחתו ית' מתגלה ע"י כמה מדריגות ומחיצות והם ע"י ממונים ע"כ לראות במעשה האדם והן סנהדרין של מעלה שבעים הם שבעים המתעלים בהם הם ששים והם ג"כ ס' גלדו עינא והם י"ן של עין נסתרים באות ע' בכתיבה ובהברה הם י"ן נסתרי' בהם וכן יד מורה על צורתו כשכופף זרועו הוא צורת ד והי' הוא פרק הג' שבו האצבעות כשכופף אותם לתוך כפו הוא צורת אות י גם יו"ד אצבעות הם כחות עשר פעולות כלליות למעלה באצילות שנקרא ע"ס וע"ז אמרו בס"י ע"ס בלו מה מספר עשר אצבעות. ושם אב ואם ושם אדם מורים על עניינם שטיפת זרע האב שיעורו ג' ימים לקליטה ובאם לא נקלט בג' ימים שוה אינו קולט ונמצא שביום ג' אז נקרא אב ע"ש רבן שבא כלול בטיפת הזרע שבא מאביו ולפעמים נקלט ביום א' ולפעמים ביום ב' ולכן מתחלק לב' אותיות א' ב' ובכללם הוא יום ג' *) וכן האם ידוע שארבעים יום שוהה יצירת הולד במעי אמו ולאחר ח' יום או נשלם צורתו ואז נקראת אם הולד והוא יום מ"א הרי מורה ששמם במספרם מורה על מהותם וטבעם. וכן שם אב ושם בן כ' רבינו הגדול ז"ל בכתבים סיד נעלם כי שם הוי' במילוי יודין ע"ב מורה ע"ש חכמה עליונה שהוא אב לכל הנמצאים והמחשבה הנעלמת הוא בג' המחשבה והציור והידיעה אחר שיצאו לפועל והם ג' קוצין שבי' והם א' וב' ולכן גם ביו"ד ב' אותיות נעלמות בו והם ו"ד והבן הוא מז"ת של האב שהוא התולדה היוצא מן המחשבה וכשתסיר יו"ד משם הנ"ל ישאר כ"ב והוא בן ונקרא ע"ש. ובמ"א כתבתי שזהו ענין מה שנקרא אדם כמ"ש רז"ל שלשה שותפין יש באדם הקב"ה אביו ואמו כו' והנה חלקי הא"ב והא"ם הם ד״ם שבאדם וכמ"ש כי הדם הוא הנפש והוא נפש היסודי הגיפנו שבו וחלק הקב"ה הוא מה שנפח בו רוח חיים עליונה והוא כח מיחידו של עולם. והוא א' של אדם ובצירוף ג' שותפין נעשה אד"ם ולכן כל מה שאנו מוצאים בגוף האדם וברוח חיים שבו כל זה אנו מוצאים למעלה למעלה. והוא אינו במשל וחידה לבד אבל באמיתת מציאותם ד"מ מקום שנאמר, עיני ה' וירא ה' ר"ל כח השגחה העליונה נקרא בשם עין בעצם והוא הכלי ר"ל כח המצומצם לפי ערך הנבראים המקבלים השגחתו דרך השתלשלות מסכים ומחיצות כמנין עין כמש"ל. וכח רצונו ית' המתלבש באותו הפעולה בשביל תכלית רצונו ב"ת הוא כח הראות הנמשך מרות הפנימי והיא איר העין וכן כח המקבל תפילת הצדיקים והמבחין במדרגותיהם מכונה בשם אזני ה' ושם נקרא אזן ע"ש עצמותו כמ"ש האריז"ל שהוא בשם ס"ג במילוי הוי"ה והשורש הוא ה' ונשאר נ"ח מדריגות מתפשטים באזן. וה' נשאר במוח שמשם מכח מחשבה עליונה וציור הפעולות נמשך ע"י השתלשלות מדריגות שהם צינורות הנקראים גידים ועורקים שבמוח שדרך שם נמשך כח השמיעה באזנים והם בימין ושמאל למשמע טב וביש. וכמ"ש וישמע ה' ויחר אפו והוא כח הדין בשרשו מתעורר להעניש הראוים לעונש הוא תגבורת אש שלמעלה והוא חמימת האף שהוא כסא משפט ולכן נקרא אף ולעומתו נחת רוח בעושים רצונו ית' המעורר מחשבה עליונה להטיב לצדיקים הוא ריח החוטם שבו מריח ריח נחוח הקרבנות וטוב העבודה של הצדיקים העולה למוח מחשבה עליונה והוא התעוררת מ"ט העולה ממטה למעלה. הרי הראתיך בעיניך שכל אלו השמות וכינוים של אברי האדם הגשמי הם בעצם וראשונה למעלה למעלה. ובאדם **( ״) והוא ציור המדה העליונה שהשתמשה בשעת הבריאה כמ"ש במדרש (ב"ר פי"ב) שהו ג' ימים והוציאו תולדות הארץ בראשון כב"ה כו' ע"ש ומזה הושאל שם אב לאבות התולדות וכמ"ש אאמ"ו הגאון נ"י ומן המדה הזאת מתפעל כחות האבות להוליד בנים לג' ימים.)** הם במשל ודמיון לבד וכן כל הדברים שדיבר בהם האריז"ל וחכמי האמא מענין עבור ויניקה וגדלות וזיווגים ועיבורים והמלבשות ואברים וכל הפרטים הכל הם עניינים נוראים בפרטות כחות רצונו ית' המתגלה לברואיו ושופע עליהם בדרך הארה ממש מכוונים כפי העבודה למטה וע"ז נאמר ה' צלף וגו' וכמ"ש במדרש מה הצל הזה אם אתה משחק לו הוא משחק לך כנגדך כו' כמו כן הכל למעלה. וכל דבר שיש לו שם למטה האותיות שבשם מורים על הרכבת כחות שבו מתפעל האבר ד"מ עין הרואה נעשה ע"י הרכבות צ' מינים הרמוזים בג' אותיות עי"ן וע"י הרכבת ג' מיני כחות אלו נעשה העי"ן. ולכן בשם זה נקרא ע"י אדל"ר וכן הוא בכל דבר וע"ז נאמר לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ וארז"ל בפ"ק דברכות מנלן דשמא גרים שנאמר כו' א"ת שמות אלא שמות. ובאחת הכל אחד שע"י שמות נעשה שמות והוא כי קודם הצמצום אין שייך שום שם ולא שום גדר כעולה ולא שום כינוי. כי גם אחר הצמצום ובריאת העולם אין אנו רשאים לדבר מבעל הרצון ואף לא ברצונו עצמי רק בצמצום רצונו וסילוק בלתי בעל תכליתו והרי ע"י סילוק הבבי"ת שלזה כיון האריז"ל במ"ש בסוד הצמצום שסילק האור ונשאר מקים פנוי לבריאת העולם ר"ל סיבה עצמה לבריאה ובעל גבול ותכלית בזה אנו יכולים לכנות שמות ופעלים לכל דבר ונמצא שמשמות נעשה שמות ובזה אנו יכולים להשיג מפעולותיו ית' וז"ש לכו חזו מפעלות ה' וגו' והצמצום והסילוק הוא בנקודת מלכותו וגילוי מלכותו בארץ וז"ש אשר שם שם שמות בארץ ודוגמתו תראה מ"ש ארי"ה מלך שבחיות. ולו הגדולה והגבורה ונקרא כן ע"ש מקורו גבור"ה העליונה נמשך מגדולתו שמים הרו ילדו אפילה שמחס"ד נמשך גבור"ה והוא שם ע"ב בתיבות ובאותיות גבורה. וע"ז אמר גבור כארי. וכן הוא בכל דבר ובכל ענין למי שטעם מתק נועם זיו פנימיות תוה"ק וידעתי כי הכסילים ילעגו בדברינו אלה בדרשינו חשבון שמות לשה"ק במספר וגמטריא למשפטם כל הימים אך בשחוק וקלות ראש. וכבר כתבתי בכ"מ שזה דרך דז"ל בדרשי דקראי בהלכות ואגדות בכ"מ ובירושלמי דסוטה מים המאררי"ם מספר ב' פעמים רמ"ח אברים למדו מזה כשם שהמים בודקין אותה כך בודקין אותו. וכן בכ"מ ולא דבר ריק הוא ואם ריק הוא מאנשים כסילים ובוערים כאלו אין לחוש ודבר אחד מדברי חז"ל אחור לא ישוב ריקם וכן שם רח"ם שבו הולד מצוייר ונשאר שם עד שנגמר גידולו בבטן האם נקרא כן ע"ש רמ"ח אברי הולד שבהכרח ימצאו שם רמ"ח כחות הסובלים ונושאים בו רמ"ח האברים ועושים ציורו וכשקיבלה האשה ברחמ' מגברא דלאו דילה ותחת אישה תיקח זרים המים האלו נותנים מארה בכל רמ"ח דילה וגם מאררי' רמ"ח של הבעל שקיבל' הטיפ' הבאה מרמ"ח שלו שכלול מכל הרמ"ח והם מימן דכורין ונוקבין שלו ושלה ע"י מים האלו נבדקין בכח שמו הגדול והבורא שבתוך המים האלו שהוא שותף שלישי המייחדם והם עשו פירוד למעלה ונובן מפריד אלוף וכל אלה הדברים הם נוראים ונפלאים מאוד לקדושי עליונין אתמסר ולא יזכו לאורה אלו הכסילים הבוערים בעם כי לא יחפוץ כסיל בתבונה וגו' גם מצינו הם לב באדם ג"כ לטעם כמוס. כי בחכמה הם ל"ב נתיבות וענינים ל"ב שערים מחכמה עליונה שבל"ב אלו נכלל טעם של כל הברואים למה הי' כך. וכל ענייני הנהגתם וציורם במחשבה עליונה בחכמה נכלאה אבל שם הם שבילין סתימין ובבינה שבה הציור של כל הנבראים שם מתגלים נתיבות החכמה אף שאין שם גילוי עומק החכמה אבל מתגלה שם הציור הנכלל בל"ב הנ"ל. והבינה היא בלב כמ"ש הלב מבין וכל אלו הל"ב נתיבות הם מרומזים בתורה שכבר נתבאר שכוללת בה בריאת כל הנבראים שבה נברא העולם. ובו פתח בראשית ולכן התחלת התורה בב' ומסתיימת בל' והלב הוא כלל כל הגוף וממנה תוצאות חיים ובה הבחירה והרצון לטוב ולרע ע"י ב' חללים שבה וכן הם ז"ת שבו מנהיג הוא ית' עולמו בו' ימי בראשית בב' דרכים בשכר ועונש טוב ורע חסד ודין והלב נמשך מבינה ששם ס"ג ושרשם נשאר למעלה שהם ויא"י ונשאר ל"ר בלב והם ענפים נמשכים ממנו והראשון שבשורש הוא בנתיב לא ידעו עיט קוטרא בגולמא נעוץ בעיזקא והוא ענין מה שנמשך מן המחשבה אל הציור והם ריעין דלא מתפרשין כי א"א למחשבה בלא ציור ולציור בלא מחשבה ובינה נקרא אם הבנים שהפעולות קשורים בציור המחשבה וכאשר הפעולות גורמין סתימה לנגד גילוי נחית פעולותיו ית' למטה נקרא זה פגם בז"ת שמסתלק מהם הארת ג"ר אלה שהמחשבה עליונה מצוירת סתימת גילוי הטוב הנמשך מפעילותיו ית' למטה. וע"ז וינחם ה' ויתעצב אל לבו והוא ענין נפלא א"צ לדחוק בפירושו כמ"ש המפרשים. אבל הענין כי מצינו באדם כשהוא בשמחה וחדוה אז הרוח חיים שבלבו מתרחב ומאיר ומתפשט באברי הגוף בהרחבה גדולה ואז ריוח ושחוק לפניו והוא מלשון טפח שוחק שהוא בהרחבה והתפשטות. אבל כשאדם שרוי בצער אז מתאספים כל רוח חיים הדופק בעורקי הלב שהם מתפשטים בגוף ומתצמצמים ומסתלקים כולם אל מקורם בלב שלכן עצבות גורם שינה באדם כידוע ודוגמתו למעלה כשישראל עושים רש"מ אז הארת רצונו מתפשט בהרחבה לנבראים ואז שמחה ושחוק לפניו ית' אבל כשח"ו מקלקלים מעשיהם אז מסתלקים כל הצינורות הנמשכים מרצון העליון לבריאותיו וחוזרים ומסתלקים למקורם למחשבה העליונה וז"ש ויתעצב אל לבו מלשון נוכח עצב שהיא מצומצם ומדוקדק. וכן מ"ש אחר המבול ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד להכות וגו' הוא כפשוטו שהאמירה הוא המשכת הרצון אל מקור ציור המחשבה שלא יהי' עוד הסתלקות השכע לגמרי ח"ו כמו שהי' בזמן המבול וכן מה שמצינו בכ"מ לשון ירידה ועליה אצלו ית' כמ"ש וירד ה' על הר סיני וגו'. ארדה נא ואראה וגו' וירד ה' לראית את העיר ואת המגדל כוונתו ירידה לטובה הוא התגלות אלהותו מלמעלה למטה שבמ"ת היו ישראל מגיעים למדריגת מה"ש ממש כפי שיעור שמשיגים מה"ש למעלה דוגמא זו הי' לישראל למטה וכן להיפוך לעונש הוא התגלות כחו למטה לבטל כח הרשעים שהם במקום הצמצום עד שכח הטבע שולט בו ועי"ז הרשעים מצליחים אבל כשמתגלה למטה כח העליון שהוא למעלה מכחות הטבעיים ושפע המוגבל לכוכבים ומזלות וליסודות הארציים נקרא כביכול שירד אותו כח ונתגלה למטה וכמו שהיה במצרים דכתיב ועברתי בארץ מצרים וגו' ועי"ז נתבטל כחם. ודי בזה לחכמים ומבינים מדעתם: