מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק כז
החל לדבר גבוהות. לקרוא תגר על בעלי חכמה זאת במה שבא בדבריהם הרבה כינויים ושמות ותוארים להשי"ת. והביא דברי הרמב"ם במורה שאין לתאר אליו ית' שום תואר מחוייב רק בדרך שלילה שגם תואר אחד קשה לתאר אותו ית' וה נתנו אליו ית' עשרה תוארים. ובאמת לא ראה אור חכמה מימיו ולא ידע שע"פ חכמה זו נוכל לעמוד על ענין התוארים הרבים שנמצאו במקראי קודש. וחלילה לאמר שאינם אמיתיים רק שוללים. כי הרמב"ם ז"ל וההולכים בעקבותיו לא הי' להם ידיעה בחכמה זו והוצרכו לעמוד על שכלם וחקירתם. אבל הבאים בסוד ה' משיגים שכל התוארים הנזכרים בתנ"ך ובדברי רז"ל וכל הפרטים המבוארים שנראה ח״ו כדברים גשמיים ופעולות גשמיות כמו אזני ה' עיני ה' ירידה ועליה וכל הפרטים שמצאנו באדם למטה הכל הם תוארים מחוייבים לא דרך שלילה אבל הם דברים נוראים ונפלאים וא"צ להוציא הדברים לומר שהם ד"מ לשבר האוזן. אך הכל הוא על ענייני מדות פעולותיו והשגחתו הפרטיית אשר נמצא הוא ית' להראות לבריותיו לידע מרצונו ומטוב מדותיו ית' אשר נתן לנו רשות להשיג ממנו כערכינו אחר צמצום כח בלתי בע"ת כמו שנבאר בעזה"ש. ויתברר לנו שא"א לעמוד על עומק ענין זה רק ע"י החכמה העמוקה הזאת. כי רק ע"י נדע קצת להבין מה הם ענין התוארים והכנויים והשמות הנמצאים בו ית'. וכל הפרטים שמדברי' באדם התחתון אנו מוצאים שמדברי' בהם הנביאים ובעלי רוה"ק בו ית'. הכל לידע רצונו ומדותיו ופעולותיו וכל ענייני התורה והמצוה שהם הכל בציור אדם ממש בכל הפרטים שמבואר הכל בחכמת האמת וע"ז נאמר ומבשרי אחזה אלוה. ולא דבר ריק הוא לנו. ואם ריק היא מדעת המחבר הזה ואנשים כערכו אשר מאסו בדבר ה'. ומחכמה העליונה חכמת מה להם. וכל דברי הבליו שקרא תגר בפרק הזה על החסיד האלקי עבוה"ק במה שהשיג שם על הרמב"ם במורה שדעתו שכל המדות ותוארים שמדברים בו ית' הם רק דרך שלילה. וכ' עליו שכמה נשתבש בזה. ובאמת זה המחבר ודכוותיה נשתבשו במה שהרבו דברים כלפי חכמי האמת מה צורך לנו להמציא תוארים רבים ואח"כ הוצרכו לומר שלא להגשים ח"ו. ולמה להם להחליא כדי לרפאות להגשים כד להפשיט כו' ועוד דברים חדים כהנה. כי באמת צריכים אנו כדי לידע ענין הנהגתו בפרטיות והיאך אין בזה שינוי רצון רק הכל בערכינו. והיאך הכל תלוי בתורה ובמצות כל השינויים המתהווים בעולם שא"א לידע אותם כי אם ע"פ חכמה זו. ולא לע"ה וקלי הדעת כתבו חכמי האמת דבריהם שיהיו באים עי"ז למכשול להרבות או להגשים ח״ו כי אם לשרידים היודעים לכנוס בשלום ולצאת בשלום בלי פגע שלכך חייבו חז"ל ההסתר בדברים אלו מאוד אפי' לת"ח גדולים כי אם לראוים לכך ומבינים מדעתם להפשיט החומר מדבריהם ולתפוס הצורה הפנימיית הגנוזה בדבריהם. אך לפי שבלתי אפשר לדברים אלה להבינם בפה או לכותבם בספר כי אין לנו מלות והברות בדברים שמופשטים מכל צורה. מוכרחים אנו להלבישם במשלים גשמיים וציורים וכן היה מדרגת הנביאים ממש והוא מ"ש במראות יחזקאל ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה וכתיב וביד הנביאים אדמה. שבאמת היודע פנימיית חכמה זו יבין שכל המדרגות הנמצאים למטה באדם התחתן שאנו מדברים בהם למעלה אינם משל וחידה שקרות כמשלים הפשוטים רק שם הוא בעצם ונהפוך הוא שלמטה באדם מה שנקראים בשמות אלו הם משל ודמיון וצלם לבד לדברים עליונים וע"ז נאמר נעשה אדם בצלמינו כדמותינו וכתיב בצלם אלהים עשה את האדם. וכל אלו דברים ישרים ונכונים למוצאי דעת. ונבאר קצת מהם בסמוך אף שאין זה מכוונתינו בחיבור זה וכבר חיברתי בעזה"ש חיבור גדול באריכות על כל כתבי האריז"ל וההקדמות המבוארים בס' הקדוש עץ חיים מראש ועד סוף. אך הוכרחתי לכתוב קצת בכאן לסתום הרב המסטין והמקטרג על בעלי חכמה העמוקה הזאת ולהראות כי הוא נשתבש ולא טוב עשה בעמיו בחבורו זה וטוב הי' לו השתיקה ואז לחכם יחשב גם הוא ופי אויל מחיתה לו ובחינם מצא לו עזר ללא הועיל מדברי הריב"ש שהביא כמ"פ וגם בפרק הזה. שכ' שקרוב הדבר לידי כפירה לבוא לאמונת עשיריות. כי הריב"ש לא דיבר כן רק לאותם שמשימים כל מגמתם בו ולא קיבלו חכמה זו מפה לאוזן. ועם שעי"ז גם ע"ה וקלי הדעת יוכלו לבוא לידי מכשול. אבל לא לחכמים האמיתיים. וחלילה לחשוד להריב"ש כל גדולי ישראל והרמב"ן ז"ל שהי' רבו של רבו וידע ערכו וגדולתו שלא הי' כמוהו בדורו שהם נפלו במהמורות הכפירה לעשות פירוד למעלה ישתקע הדבר ולא יאמר. והמחבר הזה דיבר סרה על הריב"ש ז"ל לעשותו חושד בכשרים גדולים וטובים. גם מה שהביא דברי הרב בעל העקידה במאמרם בעשרה מאמרות נברא העולם כו' שהם עשרה דברים שהזכירו חכמי המחקר שהם האיך. והכמה. והמתי כו'. הרב ב"ע ז"ל אמר כן דרך דרש ואין משיבים על הדרוש. שערי הדרושים פתוחים לפני כל חכם הדורש (ובלבד שלא יטה מדרך ה' ותורתו) אבל באמת גם הוא ז"ל מודה שלא כיוונו לזה חכמי המשנה מעולם. והדרשה תדרש דרך רמז ואסמכתא. וביאור המורה על מאמר פרקי דר"א מהיכן נבראת האורה נתעטף הקב"ה כו' כבר ידעת שהרמב"ם לא ידע מחכמה זו ודחק עצמו להעמיס מע"ב שלפי ידיעתו שהוא חכמת המחקר בתוך דברי חז"ל אבל באמת הדבר מובן שלא אל זה כיון המאמר רק לדברי חכמי האמת בזה. שמי שעמד בסוד ה' ובפנימיות חכמה זו ידע להבחין מה בין פירושם לפי' של בעלי המחקר. ויתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך. ובסיום חיבורי זה אבאר קצת שמץ דבריהם בענייני התוארים והכינויים ושמות שהזכירו חכמי האמת. והרואה יראה שכל דבריו בפרק הזה אך מהבל המה יחד: