מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק כו
ומה יתרון לבעל הלשון הזה על קצת האומרים בשבח החכמה הזאת שהנסיון מוכיח שאותם העוסקים בחכמה זו הם שלמים במעשיהם יראי ה' ואנשי מעשה מאמינים בכל לבם בה' ית' ובמצותיו משא"כ בפלוסופי' ותוכניים ובעלי שאר החכמות כו' וע"ז השיב כי אין זה מן התימא כי כן דרך חסירי דעת והמון אנשים ונשים בכל דתות כי הם חזקים באמונה אחת הקבוע בלבם ואין להם תבונה לשאת ולתת בה. יעויין עוד בדברים המרים המאררים האלה שהאריך בהם. חי נפשי כי לא ראיתי כהנה לרוע מי שירבה לגנות החזקים באמונת תורתו ובמצותיו ית' העושים באהבה. לקרותם חסרי דעת ומעוטי הבנה והן אמת ארז"ל מוטב שאהי' שוטה כל ימי ולא אקרא רשע שעה אחת כו' כי באמת דיבר כן החסיד ר"י יעבץ בספרו אור החיים שבדורות השמד האנשים שלא היו מרבים בחקירות ופלוסופיא רק הולכים בתומם ואמונתם בתורתו ובמצותיו הם הם שעמדו וקדשו שם שמים ברבים לא כן החכמים ופלוסופים המירו דתם. כי תאוותם בחיים הוא גברה על חכמתם מצד שלא היו חזקים באמונה וע"ז אמר ג"כ שלמה בחכמתו יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. והיינו שלא יעמיד האדם התורה והמצוה על שכלו בחקירה אנושיות. כי התורה והמצות הם למעלה מהשגת שכל האדם ותלוי' בשכל אלהי שאינו מושג לשום נברא ובלתי אפשר לעמוד עליהם בחכמה אנושיית רק יסמוך האדם בחזקת האמונה האמיתית שהיא באמת יסוד כל התורה והעבודה ואם אינה חזקה כראוי בנפש הישראלי לא יוכל לעמוד בה ולא יהי' קיום לתורתו ועבודתו כי בנפול וריעוע היסוד יפול הבנין והרי שלמשה המעה"ש שנאמר עליו ויחכם מכל האדם אמר עם הספר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני והיאך יתפאר אדם ילוד אשה קרוץ מחומר לעמוד בסוד ה' וחכמה עליונה של יוצר בראשית להשיג התורה ומצותיה וצריכים אנו לקיימה מצד האמונה. ומכ"ש כאשר יתבאר לנו טעמים יקרים ודברים נפלאים ע"פ ידיעת חכמת האמת שבזה מתלהב האדם לאהבת ה' ואהבת תורתו ומצותיו וכיון שבא המחבר הזה לכלל כעס ואהבת הניצוח בא לכלל טעות ושטות. והרבה בפרק הזה להוציא דיבה על גדולי ישראל וקדושי עליון לקרותם שוטים ופתאים ומה גם גדולי חסידי עליון שהוציא עליהם ש״ר ולא רציתי להזכיר שמותם על שפתי בפה והרואה דבריו אלה ידע אל נכון כי לא דרך בו דרך חכמי ישראל האמיתיים הדבקים בתורת ה' ויראתו הטהורה וגם הזכיר דברי סכל ורשע אחד שאמר על חכמי האמת שלכך יחסו שורש ויסוד אמונתם על רשב"י שהוא הי' מתגאה בנפשו ואומר ראיתי בני עליה והם מועטים אם שנים הן אני ובני הן ואמר שכל הדורכים בחכמה זו הם שקועים במדת הגאוה בחושבם שהם קרובים לה' יותר מזולתם כו' ראה כמה הרחיב פה ולשון וכי רק לקנטור ושנאה כתב דברי הבליו אלה. ולא מצאתי בכל דבריו המרבים הבל ענין וויכוח וראיה ומופת חותך להתנגד לחכמה זו רק קול ענות אנכי שומע ופיטומי מילי דכדי: