אור ברסלב

מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר

פרק ז

פרק ו

בו בפרק זה החל להרבות דברים לחזק יסודות מופתי הפלוסופיא ושא"א לידע יחודו ית' קודם הבריא' ואחריה בהנהגת עולמו והשפעתו בה כי אם בדרך החקיר. כי כן ציוה לנו משה רעה"ש שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. ופי' שמע לא שמיעת האוזן אלא בשכל מתיישב אל הלב ע"י חקיר' שכלית וגם זה אינה מחודשת כי כבר הובאה על ספר חו״ה אולם כבר מחוי לי' מאה עוכלי גדולי ישראל ואמרו שאין פי' הכ' כן שע"פ חקיר' אנושיית פלוסופיית א"א לעמוד על עיקרים האלו. שהרי הרמב"ם ז"ל בספר המורה אחר שהחליט בדעתו שכל מה שהשיג אריסטו מתחת גלגל הירח הוא אמת. והגיע לתכלית ההשגה מה שאפשר לאדם היותר חכם להשיג אמר שאריסטו לא הי' לו מופת לא על קדמות העולם ולא על חידושה. והוצרך הרמב"ם ז"ל להשען על אמונתינו המקובלת במקום שאין מופת סותרו. גם על ההשגחה ושכר ועונש לא הסכים אריסטו. וא"כ מה זה שאמר הכ' ה' אלהינו שפי' משגיח עלינו ומחדש א תנו ודבר זה א"א להשיגו מצד החקיר' אבל הפי' הפשוט האמיתי שפסוק זה אמרו משה לכלל ישראל שישמעו ויקבלו דבריו וידעו מצד אמונה שה' אלהינו הוא אחד האמת ופנימיות הכ' נורא מאוד למשכילים בעומק החכמה שאפס זולתו ית' וכל מה שאנו מדברים מעולמות וצמצום' וספירות וכל הפרטים הכל מה שבערכינו מה שהפליא הוא ית' לגלות מרצונו לנו ערכינו. אבל בערכו ית' הוא אחד האמת כמו קודם הבריא'. וכמו כן אחר הבריא'. ואין שום שינוי רצון ושינוי פעולה כלל וכמו שרמז בזה הגאון מוהר"ח ז"ל בנפה"ח. והביא דברי גדולים המקובלים הרוקח ושארי גאונים יעו"ש. מה שרמזו בעומק דבריהם הקדושים ובאמת דברי חכמי הקבלה הקדושים שבלתי אפשר לעמוד ולהשיג אמיתות יחודו מכל צד כי אם ע"י חכמה זאת. וכל אשר השתדלו בספרי החכמה האנושיית א"א להם לייחד כראוי בענין שינוי הרצון והשגחה. והוצרכו לתאר אותו ית' כל התוארים הנמצאים בכתבי הקודש ובדברי רז"ל בדרך שלילה לא בדרך חיוב וכמ"ש הרמב"ם עצמו בספר המורה. ובחו"ה בשער היחוד. וכל זה רחוק מן האמת ולא הגיעו לאמיתת היחוד כראוי ולא השיג המחבר הזה במוחו דברי הרב החסיד בעל עבוה"ק מ"ש בביאור מאמרם בפרקי ר"א עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו אחד. ולחנם עזר ללא הועיל ליישב דברי הרמב"ם במורה על מאמר זה. שכוונתו שאחר חידוש העולם נתחדשו לו שמות הונחו לפי הפעולות הנמצאות בעולם. ובאמת גם המקובלים כיוונו לזה אבל בענין יותר עמוק מכוונת רבינו הרמב"ם ז"ל. שלפי דבריו עדיין אינו מובן מ"ש שקודם שנברא העולם הי' לו שם אחד. ובאמת קודם הבריאה. לא שייך שם וכינוי חייו אל אמיתת מציאותו כי גדר שם אינו אלא מצד זולתו שמכירו בשמו מצד גדרו ומעלתו. וקודם הבריאה היאך שייך לו שם. אבל האמת שכיון בזה לדעת חכמי האמת מה שרמזו בדבריהם מ"ש שכל הספירות היו כמוסים אצלו ביחוד והוא ענין עמוק מאוד מאוד ח"ו אין להבינם כפשוטו וכל ענין השמות שאחר הבריאה אינם על שם פעולות הנמצאים בעולם התחתון אלא שמות הספירות וכחותיהם ופרטיהם וסדריהם וכל הרכבותיהם שהם רומזים לכחות רצונו ית' שהבהיק ממנו בדרך הארה מצמצום בלתי בעל תכליתו. ר"ל שנתן לנו רשת להשיג ממנו בערכינו בדרך הארה ולפי ערך מדריגת הנבראים וכל דברים אלו עמוקים מאוד מאוד מושגים למשכיל ם האמיתיים ואין פה מקום ביאור אלו הדברים. וכל דבריו והבליו שהרבה בפרק הזה שענייני רובי ספירות ואורות וצינורות עומדים נגד אמונת היחוד בנפשו דיבר. שלא זכה להשגת פנימיות דבריהם אלה. רימון מצא קליפתו אכל תוכו זרק. וכל מה שלגלג בדבריהם במ"ש שהספירות הם עצמות לא כלים באמת לא ידע מאי קאמרי רבנן ולא הבין מה שרמזו בזה בשם עצמות ובשם כלים הוא גברא דלא ידע מאי קא מחוי לי במחוג שבאמת כוונתם סוד בלתי בע"ת המשקיף על כחות רצינו המצומצם בערכינו שמחשבת בלתי בית מעוטף במחשבה המצומצם בהשגחה לפי ערכינו. ולא רציתי להרחיב הדיבור בזה כי אין מוסרים כו' ולא כתבתי זה רק לסתום פי המסטינים ומלשינים מלעיגים על דברי חכמים ובוזים אמרי נועם מעיזים פניהם לדבר קשות נגד קדושי עליון. באשר לא ראו לא שמעו לא האזינו ולא הבינו ולא ידעו שמץ מחכמה זו:

גם מה שהביא בפרק הזה דברי פר"א מ"ש האורה מהיכן נבראת נטעטף הקב"ה בשמלה והבהיק את כל העולם כולה. שכוונתו על הסכמת רצונו בבריאת עולמו יעו"ש. עתה אתה קורא משכיל דזה דרכי המחבר הרב המלגלג הזה וחכם היאך נשתבש בביאורו שלפי דבריו למה רק על האור הזכיר ר"א הגדול דבר זה וסמכו על מקרא מפורש עוטה אור כשלמה וגו' הלא כל הבריאה כולה וכל מע"ב במאמר נבראו וברצונו נעשו. אבל האמת לאמיתו בכוונת דבריו מ"ש חכמי האמת בזה כי ענין אור נקרא מה שביכולת האדם להשיגו קצת ודבר הנסתר ונעלם מן האדם נקרא חושך שאין רואהו ואין מש״ו. ולכן המשיל הכ' ענין העלם כבודו ועצמ תו ית' בשם חושך כמ"ש ישית חושך סתרו וגו'. והכוונה בזה שבבחי' בלתי בעל תכלית קודם הצמצום לא תי' מקום סיבה וגילוי להיות נבראים עליונים ותחתונים מדריגות מדריגות עד שהוצרך הוא ית' להעלים כח בלתי בע"ת וזה נקרא שנתעטף בלבושו כאדם הרוצה שלא יתגלה גופו עצמו ובשרו מתכסה בלבושו. וז"ש שעי"ז הבהיק כל העולם כו' ר"ל שנעשה צמצום ורצה הוא ית' ברצונו לגלות אפס קצהו מ דולתו ית' לפי ערך הנבראים. ובזה אורו עיני הנבראים ונעשה קצת אור וגילוי לכבודו ית'. הרי שבאמת כיונו למציאות הספירות שהם כחות רצונו שרצה לגלות ע"י צמצומו והסתר כבוד בלתי בע"ת. ומה מתוק בזה דברי הרמ"ק (בפ"ט משער א) שכ' שמהכחשת הספירת ומציאותם אין יכול ליחד יחוד אמיתי בענין שינוי רצונו והשגחתו ית' בעניינים מתחלפים. והרב המחבר הזה קרא תגר על דבריו אלה כדרכו בכל הספר הזה אך להשחית ולבלבל בדברים רבים שהם מהבל יחד:

והיטיבו כל אשר דברו חכמי האמת שבלתי אכשר להבין דברו חז"ל בכ"מ בתלמוד באגדה לולי ידיעת החכמה הזאת. כי המשכיל אל דבר אמת יראה עין בעין איך כל דבריהם קצובים ושדורים סובבים הולכים ע"ד חכמה זו והכל מתפרש כפשוטם כראוי ונכון. לא ע"פ החכמה השקרוית שהמציאו ומה שהביא המחבר המבלבל הזה למשל מאמרם בפ"ק דברכות מנין שהקב"ה מניח תפילין כו' שכוונתו לאהבת ה' את ישראל וזרועו הנטוי' וכמ"ש עיני ה' אלהיך בה וגו' אם אשכחך ירושלים וגו' נשבע ה' בימינו וגו' כל הרואה בעין האמת יצחק לו לדבריו אלה א"כ למה גדרו שם באגדה בתפילין דמארי עלמא לארבעה בתים ומקשו ומשנו בחילוק הכתובים זה נכתב בבית אחד וזה בבית שני וכן בשלישי והרביעי וכולם כתובים באדרעיה בבית אחד אבל מי שזכה להשגת חכמה זו ולדברי קדוש ה' מכובד האריז"ל יבין היטיב סוד מאמר זה ועומק החכמה הכמוסה בו גם רבינו הגדול הקדוש הגר"א מווילנא ז"ל בכתבים שלו לביאור אגדות במס' ברכות שהמה בכתובים לא שזפתם עין ביאר סוד בורא עמוק עמוק מי יכילנו בביאור מאמר זה ומפורש היטיב כמין אומר וברוך שככה לו בעולמו ובזה די לע"ע לבטל דברי המלעיג בפרק הזה:

תוכן העניינים

מגן וצינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה