מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק ו
ברוב דבריו והבלום רבים לא יחדל פשעו שבא לחלוק ולהתנגד כל גדולי ישראל בדברים של מה בכך שקרים ובדוים. והוא אומרו שא"א להקרא לה שם חכמה מצד שע"י באים לידי ידיעת כבודו ויחודו ית' וש"ד כי עיקר שם חכמה והשגה א"א להיות מצד קבלת האבות ולימודי החכמים הגדולים רק מצד חקירתו הטפשות. והוא מן המאוחר אל הקוים ואין ידיעה מן הקודם אל המאוחר כי אם לנביא בפרט ונסתייע ממ"ש רז"ל חכם עדיף מנביא כי אף חכמתו עמדה לו להשיג ע"י יגידו מה שהנביא בלי טורח למדוהו מן השמים. והביא ראי לדבריו מרבן של נביאים שא"ל השי"ת לא תוכל לראות את פני וראית את אחורי וגו'. וכ"ז לפי פירושו שחידש מדעתו המשובשת בפסוק זה לא כפי' שקבלנו מרבותינו הקדושים בזה וכל דבריו אלו בדוים ומשובשים וכשית' בראיות עצומות ההיפוך מדבריו. כי מ"ש שכל חכמה והשגה א"א להיות רק מן המא חד אל הקודם. אין זה אלא באותם האומות זולתנו שלא הודיעם הוא ית' ע"י נביאיו ובעלי רוה"ק והופעה עליונה לא עשה כן לכל גוי ולא זכו לקבלת התורה התמימה החכמה האמיתית שאין זולתה. כמ"ש חז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה והיא החכמה הכמוסה שעליה אמה"כ ונעלמה מעיני כל חי ומעוף השמים נסתרה שהם מה"ש וצבא מעלה כדאי' במדרש (ב"ר פ"א ובכ"מ) ועוף יעיפף וגו' זה מיכאל וגבריאל כו' והם הם שהוצרכו לחקור מן המאוחר אל המוקדם. כו' אין להם ידיעה אמיתית מקובלת רק מה שמשיגים בעצמם ע"י החושים הגשמיים. ועי"ז הולכים לחקור ממטה למעלה. וגם לא זכו להשגת רצונם. כי א"א לשכל אנושי לבוא להשגה עליונה שהיא למעלה מן הטבע ע"י כלים האמצעיים והם חושים גשמיים הנשואים על יסודות גשמיים מורכבים. כמ"ש בזה החוקר ה דול תרוץ ושנון הידוע קאנט בספריו שנודע רוב כחו והשגתו והתפלסופותו בכל העולם. אשר הרס כל יסודי הפלוסופיא הרס ולא חמל להשאיר ממנה שארית מאומה. וכל מבצריה גדע ושיבר איבד שערוהו. וא"כ אין חכמה והשגה זו אמיתיית ועליהם נאמר ימותו ולא בחכמה. משא כ אנחנו בני ברית אשר מאהבתו ית' אותנו ובריתו עם אבותינו הנחילנו ממדבר מתנה. ומסר לנו סדרי החכמה העליונה ע"י משה עבדו נאמן ביתו ולדורותיו אחריו ע"י הנביאים שנתגלה מרכבה עליונה ופרקי העולמות וסדריהם כללותיהם ופרטותיהם. לא יצדק לנו החכמה רק בהיפוך מהקודם אל המאוחר כי החכמה העליונה הזאת אשר ה' יתן מפיו דעת ותבונה היא האמיתית ולה יקרא שם חכמה כמש"ל בפ' הקודם:
ועם זה ביארת' במ"א כוונת הכ' (פ' לך לך) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך ומולדתיך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך. שלכאורה יקשה במ"ש לו היפוך הסדר שהרי כשיוצא האדם ממקומו למדינה אחרת תחילה יוצא מבית אביו ואח"כ מעירו ואח"כ ממדינתו. וכאן אמר בהיפוך ממש. אבל באמת רמז הכ' בזה מ"ש במדרש ע"פ זה. והביאו הרב המלגלג בפ' שע וז"ל משל לאחד שהי' עובר ממקום למקים והי' בירה דולקת בו כו' הציץ עליו בעל הבירה וא"ל אני הוא בעל הבירה. ודברים אלו השמיט הרב המלגלג בהעתקתו כי ירא לנפשו. כי באמת הרואה בעין ופה ומודה על האמת ישכיל שדבריהם ז"ל הם לקוצים בעיניו ומוכיחים ההיפוך מדבריו. וכמו שבאמת נסתיע מזה הרב האלקי מור"מ גבאי בספרו שהזכירו הרב המלגלג כאן וכוונתם בזה שבאמת אברהם אבינו בתחי' כשרצה להכיר כבודו ית' ומי הוא הסיבה הראשונה והמחדש הבריאה ומנהיגו התחיל לחקור בשכלו ע"פ דרכי הפליסופיא ויסודותיה. וז"ש במשל שראה בירה דולקת והשכיל בדעתו שבודאי יש סיבה ראשונה ממציא ומנהיג כל העולם מהכירו טוב סדרו והכל בחכמה גדולה שא"א להיות במקרה. אבל הוא ית' ידע שע"פ חקירותו ושכלו המשוטט לחקור מצד חכמתו האנושיית ממטה למעלה א"א לו להשיג החכמה העליונה הכמוסה מעיני כל חי. והופיע עליו ברוח קדשו להיות שתי כליותיו נובעות חכמה להשיג האמת יסוד הבריאה כפי מה שהוא מקובל אצלינו. וז"ש לו אני הוא בעל הבירה. ודבר זה מבואר בס' יצירה המיוחס לא"א עה"ש אשר גם הרב המלגלג הזה מודה על אמיתת ספר זה שהוא מאומת מצד דברי חז"ל הראשונים ולא יוכל להכחישו. והוא מ"ש בסוף ס' יצירה וכיון שבא אברהם אבינו והביט וראה וחצב כו' ועלתה בידו הבריאה ונגלה עליו אדון הכל כו' מבואר בדברים שם שלא הי' יכול לבוא להשגת חכמת הבריאה באמת כי אם ע"י שנגלה עליו אדון הכל והשיג הבריאה ע"י היאך הי' ע"י אותיות התורה כמבואר בס' הזה בפרקים שקדמו שעיקרה בנוי' על יסודות חכמת האמת כידוע לכל משכיל. וכל זה מרומז בכתוב הזה שתחו' הי' חקירתו מצד חושים הקרובים אליו. והם הנשואים על ד' יסודות הארציים המוגשמים והוא נרמז במילת ארצך. ואח"כ משם בא להשיג שרשי הד' יסודות המולידים היסודות והחושים למטה. והוא נרמז במילת ממולדתך ומשם רצה להשיג המרכבה העליונה בית אביו שבשמים וז"ש מבית אביך ולכן חשבם ממטה למעלה. ואמר לו הוא ית' שלא זו היא דרך ההשגה בחכמה האמיתית. ולא יזכה לה אלא ע"י שיגלה אליו הוא ית' ויראהו במראה החזיון כל סדרי מרכבה העליונה וכל הבריאה וסדר הנהגתה והיאך תלוי' ע"פ התורה והמצוה שעיקרה הוא בקישור הנבראים ברצונו ית' ומנענעים ומשתנים הכל ע"פ התורה והמצות וז"ש אל הארץ אשר אראך. שלא יוכל לזכות למראות העליונות האלו כי אם בארץ הקדושה והטהורה אשר שם גילוי החזון והנבואה ושם חזון נפרץ כמ"ש חז"ל ע"פ משא גיא חזיון. וע"י השגה העליונה הז"ת זכה להשיג כל התורה ומצותיה. ולכן קיים א"א כל התורה עד שלא נתנה. ומה שנסתייע הרב המלגלג והשיג על האלקי הגבאי ז"ל ממאמרם ז"ל במדרש שם ע"פ אברך את ה' אשר יעצני. רשב"ן היה פותרו באברהם אבינו שלא למדו רב ומי למדו תני רשב"י מלמד שהקב"ה זימן לו שתי כליותיו והיו נובעות חכמ' ודעת עכ"ל. הנה הביא מאמר זה לראי' לדבריו הושחתים כהאי עורבא דאתיא נורא לקיניה. כי לפי דבריו שהשנת א"א הי' ע"י רוב חקירותו בדרכי הפליסופיא הנה לא הוצרך לסיוע השי"ת לעשות ב' כליותיו נובעות חכמה. שלדבריו אריסטו הערל הגיע לתכלית החכמה יותר ממה שהשיג יחזקאל הנביא במרכבה לפי פירושם ודעתם. אף שהוא ית' לא נתן לו מעיין החכמה בהיותו כופר בהשגחה ושכר ועונש ומאמין בקדמות העולם והי' נוטה אחרי תאותו מאוד כידוע ומפורסם. והאמת יורה דרכו שכוונתם במ"ש שהקב"ה נתן לו וזימן לו ב' כליותיו להשיג מה שלא יוכל האדם היותר שלם וחכם בעולם להשיג מצד טבע שכלו. רק להיות משיג החכמה העליונה ברוה"ק המופיע עליו ממקור מעין החכמה העליונה אשר אין לו סוף כמעין הנובע תמיד כידוע לבעלי חכמה זאת שהוא סוד המדה העליונה שנקרא חכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא. והוא המעיין ומקור שאין לו סוף ועליה ארז"ל נובלות חכמה של מעלה תורה. שמשם זכה א"א להשגת כל התורה כולה:
ועל המלע"ג על דברי חכמים הזה וכיוצא בו אמרתי לבאר מאמר הנביא (ירמי' ב) כי שתים רעות עשו עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו המים הוכיח את בני דורו שעזבו עסק התורה וחכמה העליונה. ועסקו רק בחכמה האנושיית וחקירתם בשכלם. שמזה הי' טעות עובדי ע"ז הראשונים שהסכימו בחכמתם ושכלם שאין מבוא לו ית' להשגיח ולהנהיג עולמו רק נמסרו לאמצעיים כידוע וז"ש שעזבו עסק חכמה העליונה שנתגלה ממנה ע"י תוה"ק שנמשלה למקור מים חיים אשר לא יכזבו מימיו. ואין לחכמה זו חקר ותכלית. לחצוב להם בארות. והם החכמות האנושיית שאין להם רק מה שניתן בטבע יצירתם כל אחד לפי מוחו ושכלו א"א לו להשיג יותר מהגעת שכלו החומרי. ולא די זה אלא מה שיכולים להשיג בשכלם אין לו קיום אמיתי ואין יכולים לבוא ע"י אל האמת כי בא רעהו וחקרו וסותר בניינו ולכן נמשלו לבורות נשברים אשר לא יכילו המים וע"ז רומז ג"כ שלמה המעה"ש (משלי) שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. וגם רז"ל אמרו בכ"מ שהתורה נמשלה למים כו' רמז בזה להרחיק את האדם מחקירה אנושיית וחכמות זולת וחכמות חכמת התורה הנתונה מנובלות חכמה של מעלה ולכן כפל הלשון ואמר מבורך ואח"כ מתוך בארך וכוונתו בזה שע"י שקידת האדם והתמדתו בעסק התורה לשמה והתדבקו בה. שהיא לפי מה שהיא נמשלה לבור מים מכונסים שהמים הם בגבול ומדה כפי מדת חלל הבור שמחזיק בה המים. עי"ז יפתח לו ה' ית' שערי חכמה העליונה הגנוזה בתורה שהיא באר מים חיים ויבוא להשגת חכמה עליונה שיגלה לו הוא ית' מה ששכלו אינו משיג. וז"ש בתחי' שתה מים מבורך שצריך בתחי' שיטרח האדם ויתייגע בה כמ"ש אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כו' ואח"כ מעצמו יזל מים מדליו ממקור מעיין החכמה שהתורה שורשה למעלה בלי גבול וסוף כיון שאינה מוגבלת בשכל מוח האדם. אף שלמטה באתה החכמה בתורה בלבוש ומדה והוא הנמשל לבור והוא מ"ש ארוכה מארץ מידה ורחבה מיני ים וגו' שעם היותה בעלת מדה אח"כ נעשית ארוכה מארץ) וכן ארז"ל בפ' קנין תורה ר"ח אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שמגלין לו רזי תורה ונעשה כמעין המתגבר כו' וכל אלו הדברים מראים לעין משכיל לדבר אמת היפוך מדברי המחבר הזה. וסר עיניו מראות דבריהם הקדושים. ואחר הדלת והמזוזה לא שם זכרון דבריהם אלו. שבפירוש אמרו שע"י טורח האדם ועסקו בתירה לשמה זוכה לגילוים נוראים כאשר ידענו מפי סופרים נאמנים יתנו עדותם מגדולי חסידי הדורות הראשונים כהאר"י ז"ל וחבריו וגם בדורינו זה אשר זכינו שהאיר המזרח והפיץ אור גדול בעולם מה שלא הי' מכמה דורות שלפניו רבינו הגדול הגאון החסיד האמיתי עיר וקדיש מרנא ורבנא ר' אליהו מווילנא ז"ל כאשר העידו עליו תלמידיו הצדיקים הגדולים ובראשם הגאון החסיד מ' חיים מוולאזין ז"ל בהקדמת ביאור ספד״צ להגר"א ז"ל מה ששמעו אזניו ועיניו ראו ולח זר:
ומה שנסתייע המחבר הזה ממ"ש ה' ית' למשה וראית את אחורי ופני לא יראו נשתבש בדעתו בפי' הפ' הזה ולא זכה להשיג כוונת הכ' בענין אלו האחוריים ומובן למי שזוכה אל עומק דברי חכמי האמת. שהכוונה בזה שלא ניתן לשום נברא להשיג באמיתת מציאותו ועצמותו ית' וית' כי אם מה שברצונו נטה ליתן לנו קצת השגה מרצונו ית' בערכינו ולא בערכו ית' ועל יסוד זה נבנה כל החכמה הנוראה הזאת כידוע למעמיקים בה. וכבר חיברתי בעזה"ש חיבור נפלא בעניינים אלו לפתוח מעט כחודו של מחט סדקית בעומק דבריהם הקדושים ובעומק דברי מרן האריז"ל אשר כיסה אלפים וגילה טפח וית' אפס מעט בפרקים הבאים בס"ד. ומעתה לא נפלאת היא דברי האלקי בעל עבוה"ק שכ' שרבו של אברהם אבינו הי' רזא"ל. ואך לשוא שתה לעג כמים המחבר הזה שסותר דברי המדרש שהיו ב' כליותיו כו' שהכל אמת שע"י שהיו ב' כליותיו נובעות חכמה זכה לגילוים נוראים וכמ"ש חז"ל בפ' הרואה יהיב חכמתא לחכימין אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש לו חכמה כו' כי אין הברכה שורה במקום ריקן כידוע:
ומה שנסתייע מדברי הרמב"ם ז"ל בס' המורה שא"א עה"ש לא נגלה לו שום דבר רק שהשכיל הכל מצד חכמת האנושיית ובתחילה הי' עובד ע"ז ונסתייע המחבר מפסוק כה אמר ה' בעבר הנהר וגו' ויעבדו אלהים אחרים שגם א"א היה בכלל. אשאלו יענה ויאמר לפ"ז איך יפרנס הכ' הזה לפי מ"ש בפ"ג דנדרים (ל"ב א) א"ר אמי בר אבא בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי חישבני' מאה ושבעין ותרין והיאך שייך לומר כשהי' בן שנה או שנתים עבד ע"ז ובאמת הפסוק הזה סותרו לא מסייעו במ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרא אבי אברהם וגו' ויעבדו וגו' שאם נאמר שגם אברהם הי' בכלל למה הזכיר רק תרח אבי אברהם. ולא הזכיר אברהם עצמו ולאמר תרח ובנו אברהם. או אברהם ותרח אביו ויעבדו אלהים אחרים. אבל עומק פשט הכ' לאמר איך שורש מחצבינו התחיל לחשב מא"א. וכאלו לא הי' תרח אביו כלל והתחיל סדר היחוס מא"א שאבותינו הראשונים עם תרח אבי אברהם וגו' ישבו בעבר הנהר ויעבדו אלהים אחרים ואקח את אביכם וגו' הרי הוציאו מן הכלל ובחינם הוציא לעז על אותו צדיק ראש אמנה אוהבו ית':
ובזה בטלה טענת המחבר הזה שמדברי הכ' וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וגו' שהביא ראי' מזה שצריך האדם להשיג אמיתות מציא תו מן המאוחר אל הקודם מצד פעולותיו עד הגיעו להילה שאין עילה לפניה הביט אל חל לא אוכל איך טח מראות עיניו שהפסוק הזה מוכח ההיפוך ממש שלפי דבריו הי' לו להקדים ארץ לשמים שתידיעתו תחיל' בדברים שבארץ למטה והרכבת יסודותיו וענייניו הגשמיים משם יבוא לידע ולהשיג גם בשמים והכ' הקדים שמים לארץ וע"כ מוכח מכאן שאין כונת הכ' רק ידיעת האמונה האמיתית שגילה הוא ית' לישראל במעמד הקדוש ונתגלה להם מה שבשמים ופתח להם כל הרקיעים וכל פרקי המרכבה ומזה השיגו הנמשך מפעולותיו ית' ומהשתלשלות המדריגות לידע כל הנעשה בארץ שאינם תלוים בטבע ומקרה רק ברצונו ובהשגחתו ית' שכל מה שבארץ שרשו למעלה למעלה וכמבואר בעומק החכמה הזאת וז"ש כי ה' וגו' ועל הארץ מתחת אין עוד. מלבד מה שיש עוד פנימיות נורא בפס ק זה. מה שרמז עליו הגאון מאוה"ג מוהר"ח ז"ל מוואלאזין בספרו נפש החיים (שער ג) יעו"ש דברים נוראים ונפלאים והרי הכ' אומר ג"כ (פ' ואתחנן) אתה הראת לדעת כי ה' האלהים אין עוד מלבדו. מבואר נגלה שלא זכו ישראל להשגת אלהות עד שהראה להם הוא ית' מה שבשמים ושמי השמים וכל סדרי הרכבת בנין העולם ורצונו המתלבש בהם ובזה ידעו שאין עוד מלבדו. והכל בערכינו ולא בערכו ית'. וכל זה עשו עצמם כלא ראו לא ידעו ולא יבינו כל הנמשכים אחר פליסופיא הארורה רק מתנה טובה חמדה גנוזה מקודם שנברא העולם היא אשר הנחילנוהוא ית':
ומה שנתגולל עלינו המחבר הזה מן הישינות וטען מלשה"כ שאמר דוד לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו וגו' שעניינו שציוה אותו לידע מציאותו ית' מדרך החקירה אנושיית הגם דלאו דידי' הוא ראי' זו שכבר הקדימו החסיד בחו"ה בכוונת הכ' ער"ו. אבל מ"מ אין הדבר כן. דא כ למה אמר אלהי אביך ולא אמר אלהי הארץ ושמים וכל הנבראים שיצידם יש גו אותו ית' אדרבא רמז לו ההיפוך שעיקר הידיעה בלתי אפשר אם לא על ידי האמונה במה שלמדו אביו עומק החכמה העליונ' מה שקיבל מרבותיו וכמ"ש בזה הרב בעל ספר הברית והיטיב אשר דיבר שם בכל המאמר ע"ש דברים נכוחים וראיות עצומות וחזקות היפוך הדעת הזאת:
עוד הרבה דברים לא להועיל מהא שהוכיח ה' ית' את איוב על שהי' מטיל ספק בהשגחתו והנהגת עולמו והוכיחו שלא חקר בפועל כפיו ובמחקרי ארץ שמהם הי' מכיר גדולתו ויכולתו ומשפטו ביסודות וצמחים כו' וכל אשר לא נדע באופן זה מן הידיע' לא יפול עליו שם חכמה בשום פנים כו' הנה המשכילי' האמת יראה עד כמה נשתגע וכמה מסמיות עינים יש כאן שהרי ראינו שאיוב עצמו לא הספיק לו כל חכמתו והשגתו וכל חכמת ריעיו הגדולים שלא יכלו לנצחו עד שבאמת ארז"ל שביקש איוב להפוך קערה על פיה ונפל בכפירה בכמה שרשי אמונ' בהשגחה ושכר ועונש כמבואר בכל טענותיהם. והי' חכם ופלוסוף גדול כנראה מכל טענותיו בכל מענה ומענה עד שבא הוא ית' וגילה לו בעצמו סדרי בראשית וסוד לויתן וכל הדברים הנוראים בהנהגת ברואיו כמ"ש חז"ל שבמענה פיו ית' רמז לו כל ל"ב נתיבות חכמה וחמשים שערי בינה כמ"ש בזה הראב"ד בהקדמת פירושו לס"י. ואף אם המחבר הזה לא אמון בו ולא יאמין לדברים אלו. הרי עכ"פ עיניו יחזו שאיוב הודה ולא בוש לומר שלא ידע דבר בעומק הנהגתו וצדק משפטו עד שגילהו הוא ית' מעט מן החכמה העליונ' כמ"ש שם בסוף מי זה מחשיך מילין בלא דעת גו' והודה ולא בוש שטעה בכל דמיוניו וחקירותיו שהכל הבל ואין בהם ממש. והיטיבו אשר דברו חז"ל שמשה רע"ה כתב ספרו וספר איוב להורות שאין אדם יכול לעמוד בעומק צדק משפטו והנהגתו ית' עם ברואיו עד שיהי' לו גילוי אמונה האמיתיית מפי עדים נאמנים מפיו ית' וכן לפי מ"ש שאיוב לא הי' ולא נברא אלא משל הי', כונתם שנכתב ספר זה בדרך מליצה בענין סדר הויכוח כאלו יש כאן מתעקש וכופר בהשגחה ובחידוש העולם ושכר ועונש ודברי ריעיו שבאו להוכיח האמת מצד התפלספם וחקירותם לא הועילו להשיבו מדעתו והיא דעה הכופרת עד שהי' לו מענה מאת ה' ית' והוא משל לאמיתתות התוה"ק שגילה הוא ית' למשה עבדו ובחכמה העליונ' שמסר לו בע"פ שלא זכו אליה רק הצדיקים והחסידים שבישראל. ודי בזה לסתור ולברר היפוך כל דבר המחבר בפרק הזה שכל דבריו אין בהם ממש לא שורש ולא ענף: