אור ברסלב

מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר

פרק ה

פרק ד

הוסיף עוד לדבר תועה על שם חכמה שכינו אותה והוא מצד גדרה שאינו יודע גדרה ומה הוא התכלית שנשיג ממנה ואיננה כמו שאר חכמות שיותן להם גדרם או מצד הנושא או מצד התכלית לא חכמה זו. ובאמת הוא עצמו הודה כי יש ויש תכלית טובה לחכמה זו כי רבה היא עד אין חקר להבין ע"י ענייני הכתובים בתנ"ך וספורם ומצותיהם וטעמיהם ויחודו והשגחתו וענין שכר ועונש. ולא השיב ע"ז כלום רק שאמר מי יתן עדיהן ויצדקו שחכמה זו וסודותיה הם הם הדברים הנסתרים והרמוזים בפסוקי תוה"ק בתיבותיה ואותיותיה כי בודאי לא לסיפורי דברים באתה כמו שהעתיק דברי הזה"ק בזה באמרו ווי לון לב"נ דאמר דאורי דאורייתא אתא לאחזאה סיפורין בעלמא כו' וכ' ע"ז שגם אנו מודים לדברים אלו אבל דרכי התורה שנחלקת לפרד"ס וג' החלקים ידועים ומושגים לנו משא"כ דרך הרביעי מי הוא אשר בא בסוד ה' ולא נדע איזה דרך עבר רוח ה' לדבר בם כדברים האל הוכל דבריו המה מהבל יחד. כי לא ראינו אינו יראי' ומי שלא ראה את החודש היאך יבוא ויעיד כי אין ספיקו של המלגלג הזה מוציא מידי ודאי דברי קדושי עליונים רבותינו הקדושים והטהורים אשר רבו כמו רבו אשר העידו והגידו לנו בת"ע ע"פ חוקי התורה שעיקרו חכמה זאת הם הסודות שקבלו מרבותיהם ואבות אבותיהם אשר נאמנה את אל רוחם ונודע קדושתם וצדקתם עד אפסי תבל ואם לא נאמין לעדים רבים צדיקים וקדושים מלאכי ה' צבאות האלה בטלה האמונה ונכרתה מפינו ח"ו לא תהא כזאת בישראל. ואם נרצה להביא דברי גדולי ישראל הראשונים ואחרונים שהעידו על קבלת חכמה זו וסדרי הספירות ופרקי המרכבה רבו כמו רבו לבד מקצתם נזכיר הנה הכוזרי העיד על ספר יצירה ויחסו לאברהם אבינו עה"ש גם הזכיר דברי ר"י בן אלישע בפרקי היכלות והכרת פנים ומעשה מרכבה עד שהי' ראוי ממדרגה קרובה לנבואה עכ"ל (במאמר ג' סי' כה) גם ה' חסדאי בספרו אור ה' הזכיר ס' יצירה וויחסו לאברהם אעה"ש. גם הראב"ד ז"ל שהי' מכת המתפלסחים הזכיר ס' היכלות בפ' כי תשא ובכ"מ הר,ו אלבו בספר העקרים (מ"ב סוף פ"ט) הזכיר ס' הזוהר ולא הכחישו ח"ו רק הזהירו שלא לקרות בו ובשאר ספרי המקובלים כ"א מפי חכם מקובל. גם הרמב"ן בפ' בראשית ע"פ זה ספר תולדות אדם כתב וז"ל כתב רב שרירא גאון שמסרו חכמים אחד לחברו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתם אמורים בפ' זה ומקצתם בפ' שלאחריו כו' וכל זה מבואר ג"כ בספר הזוהר פ' יתרו ע"פ זה ספר וגו' ובתיקונים תיקון ע' גם הראב"ד בפירושו לס"י כ' אבל הדברים האלה וסודותיהם כולם רמוזים לך מפה אל פה כו' ממה שקבלתי בסתרי ספר הקדוש הזה וכל דבריו בפי' הוא מחכמת הספירות וסדריהם ובסודות נ' שע"ב ול"ב נתיבות חכמה גם הרמב"ן העיד בספריו שקיבל סתרי התורה מרבותיו. גם הרשב"א ז"ל בתשוב' (סי' תכג) בפ' כי ששת ימים וגו' כ' וז"ל לפי שלקחה אזני שמץ רשימה דקה מבעלי החכמה כו' יעו"ש שהאריך בזה. וסוף דבריו והסוד בגדול גיבור ונורא נורא מאוד בענין התפילה למי שחננו השי"ת לעמוד על עיקר הכונה האמיתית יעו"ש שרמז כל מה שכתבו בזה המקובלים הנאמנים בספריהם. גם ספרי ר"א מגרמייזא, ורבינו יהודא החסיד, וברית מנוחה, וספר הקנה, וספר הפליאה, ועוד רבו כמו רבו מי ראתה אלה ראשי גולת ישראל ואדיריהם אשר כל התורה נתפרשה לישראל מהם יעידון ויגידון כאחד על אמיתת קבלתם בזה ויש ם נואש לדבריהם להטיל מום בקדשי' שמים נוראים כאלו, לומר שבדו כל זה מלבם אין זה כי אם רוע לב וכפירה עצומה לפי דעתו המשובשת. ואין לנו חכמה בעולם שנוכל לגדור אותה בשם זה רק היא לבדה תקרא בשם חכמת האמת. כי כל שארי החכמות הבנויות על שכל אנושי אין להם יסוד קיים לעולם כידוע ומפורסם שבכל דור ודור משיגים על הראשונים ומחדשים עניינים אחרים. משא"כ חכמה זו שמקובלת מאבותינו ורבותינו הקדושים עד למשה מסיני וגם לשרידים אשר ה' קורא שזכו לגילויים רבים ועצומים ועליהם נאמר כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ועוד אמר (משלי כט) ויאמר לאדם הן יראת היא חכמה וסור מרע בינה. שידוע שבלתי אפשר לבוא לידי יראת ה' כראוי כי אם ע"י חכמה זאת כי שארי חכמות אנושיית אין מספיקים להביא את האדם לידי יראת ה' כי רוב חכמיה הסכימו שלילת ההשגחה ושכר ועונש ושינוי רצון וידיעתו ית' בברואיו עד שאמרו שאינו משיג רק עצמותו לבד. ולזאת לא ידעו הכלם גם בוש לא יבושו לעשות כל רע כפי רצון נפשם המזוהם. ומקרא מפורש נאמר בתורה שא"א לאדם להשיג יראת ה' כ"א ע"י השגת מראות עליונות וידיעות השגחתו ופעולותיו בברואיו והכרת עולמות עליונים וסדרי פרקי מרכבה כמאמה"כ (פ' יתרו) ויאמר משה אל העם אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם וגו' ובעבור תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו וארז"ל זו הבושה. הורה בזה שלכך הראה להם הוא ית' במעמד הנבחר הזה כל המרכבה העליונה ופתח להם כל הרקיעים כמ"ש חז"ל וגילה להם כל סדרי הבריאה מע"ב ומעשה מרכבה כמ"ש בפ' וזאת הברכה ה' מסיני בא וגו' ואתה מרבבות קודש וגו' וכמ"ש דוד המעה״ש (תהלים סו) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקודש ורמז במילת שנאן כל ד' חיות המרכבה כידוע זה לחכמי האמת. הרי מבואר שעי"ז זהו ישראל אז להיות יראת ה' על פניהם מגודל הכרתם בגדולתו ית' היאך כל העולמות וסדרי מרכבה עליונה כולם תלוים בקיום התורה ומצוותיה וע"י חטא מחריב העולם ובזה יבוש ויכלם מחטוא נגדו ית' וא"כ יאות יקרא לה לבד שם חכמה שהיא יראת ה' וכמ"ש ראשית חכמה יראת ה' ר"ל שתכלית החכמה בכדי לבוא ע"י לידי יראת ה' שביאור תיבת ראשית מורה על התכלית ועיקר הדבר בענין מ"ש קודש ישראל לה' ראשית תבואתו וכן אמרו ג"כ סוף התכלית תחילת המחשבה והיא הוראה הגדולה המשולבת ומחוברת באהבה כמ"ש דורשי רשומות שב' תיבות אלו מתחברים יחד ונכפלים זה מזה כי אין יראה בלא אהבה ואין אהבה בלא יראה. וידוע כי גדר אהב' א"א להיות בין אדם לזולתו אם לא מצד הכרתו ושלימותו או מצד ההשתוות והיחוד שביניהם וכ"ז הוא ע"י חכמה זו שבזה מכיר קצת מגדולות פעולותיו וסדר השגחתו ע"פ מדותיו שבזה האדם מצד טהרת קדושת נשמתו משתוה אליהם ומבשרי אחזה אלוה ר"ל מדותיו ופרטי השגחותיו ע"פ סדרי התורה ומצותיה שהם מכוונים ממש לעומת סדרי פרקי נשמתו כידוע כ"ז למי שמשיג קצת מחכמה העליונ' והעמוקה הזאת. וא"כ צדק הרב החסיד האלקי הרמ"ק שכ' שמי שלא ראה ולא עסק בחכמה זו לא ראה מאורות מימיו ולא טעם במתק התורה וצוף דבריה הנעימים והנה מת בלא חכמה ולא ראה בטובה כו' וצדק ג"כ במ"ש שמי שמכחיש חכמה זו מצד רוע לבו הוא ממש כופר בחלק התורה שבע"פ מאחר שנתברר מפי רבותינו הגדולים הקדושים ועדותם נאמנה מאוד שהיא מקובלת מפי משה מסיני וכמו שנת'. וכל דברי המלגלג מ"ש שיבאר לקמן ראיות שאיננה מקובלת המה מהבל יחד כמו שיבואר לפנינו בס"ד כשנגיע לדבריו היאך הבל יפצה פיהו אין בדבריו לא חכמה ולא מופת וראי' משום מקום ואין בו לא טעם ולא ריח רק מה שמלעיג על דברי חכמים הקדושים ז"ל

תוכן העניינים

מגן וצינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה