אור ברסלב
מגן וצינה וכדי לסתום פי המקטריגים

מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר

וכדי לסתום פי המקטריגים

פרק ל

מוציאי דבה רעה על בתולת ישראל המאורסה להם מסיני היא כלת משה הפנימיות חכמה העמוקה הזאת שנמסרה למשה רעה"ש בלחישה ולא זכו אליה רק תמימי דרך ה' הראוים אליה. נמצאתי מחוייב להביא בכתובים את אשר זיכני ה' להשיג כתבי יקר הערך מאת החסיד האלהי ר' משה חיים לוצאטו זלה"ה. שלא באו בדפוס. והם יקרים מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה מה שכתב בזה כדאי לסתום פי המקטריגים ולא תעשינה ידיהם חושיה ועי"ז סרו מהר כענן כלה כל דברי הבלירם ויספר פי דוברי שקר על צדיקי וחסידי עליון וקדושיו בגאוה ובוז ומעט אשר נוסיף בהם נופך משלנו אשימם בצידם בדרך הגה. וז"ל הזהב מועתק אות באות:

זה היום תחילת מעשה אתך קורא נעים ליישר לפניך דרך ה' מסילה העולה בית אל לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו כי כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו. כל הדבר הקשה אקל מעליך וכל זרות לא יבהיליך אז תלך לבטח דרכך ודגלין לא תגוף וחפץ ה' בידך יצלח:

אויבי חכמי האמת קראו מאז למאמינים בה מאמיני העשיריות וחשבו אותם למתעתעים ונותנים תפלה לאלהים בשום בוריבוי מציאות חלילה ובקרבם אותם אל הגשמיות הלוך וקרוב מאוד אמור יאמרו מה לנו לעשות אמצעיים בינם ובין בוראם הלא אב אחד לכולנו אל אחד בראנו. והוא באחד מנהיג עולמו אין עוד אחר וכן כתוב לא יהיה לך אלהים אחרים על פני וכל המאמין אלהות זולתו אינו אלא כופר בעיקר באלהי ישראל וכי נשיב אליהם. אין הספירות נבדלים מן המאציל כי הם כשלהבת קשורה הגחלת והכל אחד יחוד שאין בו פירוד אז יבנו דיק ישפכו סוללה כי קשים האחרונות מן הראשונות להבהיל לבות האנשים בדברים זרים ורחוק האמונה כי איככה יתקשרו דברים אלה נבראים ודבוקים במאציליהם הם ברואים והם אחד עם בוראם אין אלה אלא תימא להשגות עור בדרך וכי נבוא אל עבודה ותפילה אז יפתחו פיהם ולא נאלחו עוד באמרם איככה תברכו או תתפללו לאלהים חדשים פעם לספירה אחת ופעם לאחרת לא זה הדרך אמונת בני ישראל אשר יחוד אלהיהם בפיהם תמיד ה' אלהינו ה' אחד ולמה תפריעו את העם מהשקט אמונתם להעיר בלבבם אלף אלפים ספיקות ולהדיחם ח"ו מנחלת ה' ב"ה וב"ש שאין צורך לכל זה כלל כי הקב"ה ברא עולמו ומנהיג אותו. אליו נעבוד ואלו נתפלל מי לי בשמים אמר דוד המעה"ש ועמך לא חפצתי בארץ עד הנה דברי איש ריב החולק על חכמי האמת וחושב עליה להעביר מן העולם תחת אשר המכשלה הזאת תחת ידם. ולכל איש ישראל אין שוה להניחה ולהאמינה כלל ומה אשיב על תוכחתי כי הדין עמו ודבריו טובים ונכוחים על חכמה אשר כזאת המנחת הקדמות חשבוהו ולא כאשר שערוה מדברים עליה עתק כי קדוש הוא רב טוב הצפון לצדיק ם וכסילים לא יבינו משפט ה' אלהי ישראל ואת סודו לא ישכילו סוד ליריאיו ובריתו להודיעם אשרי העם שה' אלהיו

שתים הנה בדברי חכמי האמת התחלות קשות לאדם יראה לעינים אשר לא הגיע אל עמק הידיעה הזאת האמיתית אחת ענין הספירות עצמם ופעולת המאציל בהם כפועל בכלי אומנתו. ואחת ענין השמות אשר נתנו להם בפרט בדברי רשב"י זלה"ה ע"ה באומרו אבא אימא ברא ברתא והלא המה פתח פתוח לכל תועי רוח להשחית בריחים ולקצץ בנטיעות כאלו גשמיות יש למעלה ח"ו או כי נתנו מקרי הגוף אל הבורא הפשוט ית"ש וית' באיזה אופן שיהיה:

אחת היא שמבערת כל שגגה וכל תכשול טעיות האלה ברוח המשפט וברוח בער הלא היא הדעת ענין חכמת האמת בכלל מה הוא:

גדר חכמת האמת הנכון והאמיתי הוא חכמת פעולות המאציל אשר כעל בברוא עולמו ופועל קיומו אותו והענין כי רצה המאציל לסדו' פעולותיו ע"פ כוונה אחת אשר עלתה במחשבתו להתנהג אחרים בפעלו ולא שלא הי' יכול לפעול כי אם בדרך זה. רק שברצותו לפעול בדרך זה כך היו הסדרים האלה וקיבוץ כל הסדרים האלה ומשפטיהם הוא הנקרא חכמת האמת. ועתה הט אזניך ושמע ולבך תשית להבין ולהשכיל מאוד ואודיעך נפלאות אל עומק חכמה ודעת עצות מרחוק אמונה אומן. הן המה דברים הראוים להיות כבושים תחת לשונך חכם חרשים ונבון לחשים כי זה חלק אלוה ממעל. ליראי ה' ולחושבי שמו ונחלת שדי אל אשר יבחר והקרוב אליו. אך זה אעשה והדבור יפה היום משתיקה במקום שיש חלול השם וכבוד אלהים הסתר דבר וכבוד מלכים חקור דבר. כי להשיב יוצר על מכונו כאשר רבים סטו מעליו ונפשות אובדות מבלי דעת. ואין לך דבר שעומד בפני פקנ"פ אפי' בחיי שעה כ"ש בחיי עולם:

כתוב נעשה אדם בצלמינו הלא זה אחד מן המקראות המדברים לשכך האוזן והוא פלאי מכל האחרים אשר נזכרים שמות כאלו באלהים. אמנם דע כי המאציל ית"ש כאשר חפץ לברוא נבראים שיקבלו טובו ידע בחכמתו כי טוב היות הנבראים האלה בעלי זכות ע"י שיוכלו לזכות הטוב הזה ממנו. כי תהיה שלותם מוצלת מן הבושה אשר לאיש המצפה לשולחן חברו וע"כ צריך שיהיו הם בעלי בחירה. כי בבחרם בטוב ומאוס ברע יהי' זה להם לצדקה ולזכות לקבל בפעולתם הטוב מהצפון להם הן אמת שלדבר זה היה די שיברא המאציל את האדם שהוא בעל בחירה. בטבע הזה אשר יתן לו הבחירה ויצווהו מצות כאשר יחפוץ שבקיימו אותם יקבל שכר ואם אין יענש עליהם. אך מעומק עצת החכמה היה לעשות דבר נפלא. אשר יוודע כי המעשה מעשה אלהים הוא וזולתו לא יוכל עשוהו כלל לעשות הבריאה המצוה והשכר והעונש הכל ענין אחד הוא אשר לא ימצא זה בלא זה. והענין סובב בעצמו ונעוץ סופו בתחילתו ותחילתו בסופו עד שנמצא שלא המציא הממציא רק מציאות אחד ולא מציאות הרבה כי משפט החכמה להתרחק מן הריבוי. אם אינו מוכרח:

המציאות הזה שזכרתי הוא מציאות האדם בדמותו וצלמו וגדר דמות האדם הוא בריאה מחוברת מכמה איכיות פרטיים ומיוחדים חלקים אשר להם מהות פרטי ומיואד. והם מתחברים זה לזה ומתרכבים זה על זה בחיבור והרכבה פחטית ומיוחדת אשר בתוכו תשרה נשמה בעלת כח פרטי ומיוחד מנהגת אותה כל אחד לפי פעולה הראוי' לו ואז הוא אדם שלם חי בעל רצון ובחירה שיכול לעשות כל המעשים האלו הראוים להעשות חן האדם פי' כי האדם בנוי מהקור והחום והליחור והיבש והם נקראים איכיות שלו. שהיה כח ביד המאציל לעשותו מאיכיות אחרים אם היה רוצה או ממקצת מהם ולא כולם ויש בו כל כך חלקים שהם האברים וחלקי האברים שלו*) והם אותם האברים שהם בני **(וענין האברים של האדם הם במספר תרי"ג והם בנוים בד' איכיות סובבים בכל האיברים שלו ותלוים האיברים בהם. שהם מה שמצינו ג"כ לנגדם תרי"ג מצות והם תלוים בד' אותיות הוי"ה הנכבד והנורא כמ"ש שמ"ו עם י"ה שס"ה זכר"י עם ו"ה רמ"ח. כי המצות בכללם מתחלקים לד' איכיות הנ"ל שהם הקור והחום הלחות והיובש. כי הם נגד ד' יסודות ארמ"ע והם ג"כ ד' כללי ההנהגה ומדות עליונות. כיצד הקור הוא מיסוד המים והחום הוא מיסוד האש והם חסד ודין כי הדין וכעס מקורו מחמימות יסוד האש השורף ומשחית והחסד הוא להיפוך קרירות האש והחום שלכן הנער כ"ז שחום הטבעי גובר בו הוא יותר כועס)** אבר יד ואבר עין וכיוצא שהיו יכולים להיות או אברים אחרים או ענין אחר והם מתחברים בחיבור אחד פי' כגון הזרוע מתחבר בסופו אל הכתף והעין אל החוטם וכן כולם שהיו יכולים להיות אחרים שתנהג האברים באותה הנהגה שהיא מנהגת עתה. והחיבור מכל אלה העניינים באותה הצורה שהיא. זה נקרא דמות אדם זה הדמות הוא שהמציאו בתחילה המאציל ב"ה. ורצה שע"פ אותו הסדר וכל חוקותיו ומשפטיו יהיה הוא מועיל בברוא עולמו וכשיהי' הוא מועיל בסדר הזה הנה לא תהיה הבריאה אחת לבד. כי הנה ד"מ שבדמות האדם יש הלב ששולח הדם אל כל האברים כן יברא בריאה אחת שממנה יצא הונה או השפעה אל נבראים אחרים שיהיו לו כאברי הגוף אל הלב. ולפ"ז המעברות אשר לדם הזה באברי האדם כך יהי' מיני בריאות עומדות במעברות ההם להשפעה ההיא עד שנמצא שלהשלים פעולת המאציל לפי דמות האדם בכל משפטיו ימצא כל הנבראים העליונים ותחתונים הנמצאים היום הזה ויהי' ביניהם הקשר והשייכות אשר לה היום הזה. נמצא למדים כי כל העולם כולו בכל הדריגותיו הוא אדם גדול עי' זוהר תולדות (קל"ד ב) והאדם הוא עולם קטן. ואין בזה אלא מה שבזה. וכפי החלקים אשר באדם. כך תהיינה ההשפעות הצריכות לו כי כל חלק צריך קיום וכל קיום ע"י השפעה היא. ולפי זה בהיות כל אדם מושפע יהי' כל העולם מושפע וכן להיפוך ובהחסר מן ההשפעה תחסר חלק מן העולם. אף כי יכול היה להשפיע המאציל בז"ה לעולם ולא לאדם. לאדם **(בטבעו ונוקם ובעל חומה משא"כ הזקן אחר שנשכך חמימותו הטבעי הוא רחמן ובעל חסד בטבעו וכן במצות יש לנגדם התלוים במדת החסד כגון הצדקה וגמ"ח ולרחם על אומללים ולעשות טוב עם הבריות ולאהוב יראי ה' ות"ח ולעומתם מצות התלוים בכח החימה וכעס לעשות דין ברשעים להציל עשוק מיד עושקו לשנוא שונאיו של מקום ולנקום נקמת ה' וכדומה וכן יש מצות התלוים באיכיות הלחות והוא נגד יסוד הרוח שהוא במהירות ונענוע כמו להיות זריז במצות ה' ולרוץ אחר רצונו וכן להיפוך תלוים באיכיות היובש שהוא גדר העצלות להיות שב ואל תעשה לעבור על מצותיו אשר לא תעשינה והרי אלו הב' הם נגד ת"ת ומלכות יסוד הרוח והעפר שהרוח סובב והעפר שובת ונח כמ"ש בקהלת סובב הולך הרוח וגו' והארץ לעולם עומדת. וכן זו"נ הזכר סובב והנקבה שובתת כל כבודה בת מלך פנימה ושורשי כל האיכות הם בנפש תרי"ג וברוח תרי"ג והם פועלים בגוף וע"י קיום תרי"ג מצות מאיר הרוח בנפש והיא חיבור וזיווג דו"נ והוא שכר עוה"ב לצדיקים שהנפש יקנה נצחיות בחיבורו ברות שהוא מן השמים והנפש מן הארץ. וכן ענין המצות הם לעשות חיבור בזו"נ ובב' שמות הנגלה והנעלם והבן מאוד:)** ולא לעולם רק שדרך פעולתו הייתה להיות אלה שני הנמצאים קשורים זה בזה העולם והאדם. כי הוא ברא אדם וברא עולם בברוא אדם ובאמת שסדר דמות האדם הזה נותן גם הענין הזה להיות זה הקשר ואפי' להיות האדם עצמו במדריגה שהוא במדריגות הבריאה. פי' כי אם מספר מדריגת הבריאה תהיינה לפי דמות האדם ד"מ חשמים. וכן סדר דמות הזה להיות האדם עצמו. ד"מ במדרגה החמש ועשרים מהם לא פחת ולא יותר כי יהיה כ"ה עליונים וכ"ה תחתונים ממנו והבן היטב וכיון שהבנת ענין הנבראים אבינך אתה בס"ד סדר הבריאה כי בהיות הנבראים מסודרים בהדרגה זאת הנה גם הבריאה תהיה מסודרת בהדרגה זאת. וזהו הנותן שכר והעונש כמו שתשמע עתה בס"ד. וזה כי אמת הוא שהמאציל הי' יכול לברוא כל ברואיו באופן שוה כי הלא באמרו הי' יכול לברוא הכל ואין צורך לו שינוי מעשה. וזה יהי' כלל בידך שאין לומר המאציל ב"ה כך הי' צריך לעשות כי באמת הוא יכיל לעשות הכל ברצונו אלא שכך רצה ובאמת הוא רצה בשינוי כדי לתת מקום לשכר ועונש. כי על כן בעשרה מאמרות שונות נברא העולם ובששת ימים שונים כמו כן כי רצה המאציל לרשות פעולתו אל הנפעל ממנו וע"כ הנה פעל מין פעולה אחת. ד"מ שהיא מקבלת לחלק הראש שבאדם והוציא בריאה אחת בבחי' זו בעולם וממציא שיכות וקשר בין שתי הפעולות האלה. וע"כ בין שתי הבריאות האלה בקשר ושייכות הנמצא בין הראש והצוואר באדם והפעולות שפעל המאציל בבריאה הוא מתמיד לפעול בקיומה ועתה אודיעך איך נמשך מזה הבחירה ושכרה ועונשה הנה אם היה רוצה המאציל תמיד בהשוואה אחת בלא התנהג אחר מעשה ברואיו היתה ההנהגה שוה ותמיד באה ההשפעה אל כל הנבראים אמנם לא בזה בחר רק כנגד כל הפעולות אשר הוא פועל בעולם והחלקים אשר באדם שהכל אחד כן שם חוקים ומצוות ונתן אותם ביד האדם לעשותם. והוא רצה להיות פועל לפי מעשה בני אדם אשר כל מצוה שיעשה האדם הלה הפעולה מפעולותיו אשר היא מקבלת למצוה ההיא תמשך אל האדם לטובה וזהו שכרו ואם האדם יעבור על המצוה ההיא הנה הפעולה טובה ההיא המקבלת אל המצוה ימנע ממנו או תהיה הפעולה לרעה אליו ח"ו וזהו עונשה וכל זה נמשך ג"כ משייכות וקשר חלקי דמת האדם ותדע שחלקי האדם הס רבים. אבל הם מתחלקים לתרי"ג אברים וגידים שכל אחד מהם מתחלק אח"כ לפרטים רבים וכן המצות הם תרי"ג ולהם תנאים רבים. אך הקב"ה שהכיר בריאתו והנהגתו בחילוק הזה של תרי"ג רצה להיות תיקון העבודה:

הרי כבר שמעת כוונת הבריאה וסידרה. עכשיו אפרש לך ענין הספירות ותראה כי אינם עשיריות אשר חשבו אחרים ולא ריבוי מציאות באל האחד. אמנם דע כי המאציל ב"ה לא נשיגהו ולא נוכל לכנותו בשם כי אם יקראהו אור פשוט) ונקרא לפעולותיו הארות. או התנוצצות והוא כשמש הזורח על הארץ שהוא פושט אורו עצמו ומגיע אל גוף המוזהר ממנו כך המאציל ב"ה בפעלו נאמר שהוא פושט אורו עצמו אל מפעל ממנו וזהו דרך פעולתו וע"כ לכלל פעולותיו אשר פעל בברוא עולמו ואשר פועל כמו כן בקיומו אותו אנו קורין ספירות. ור"ל התפשטות אורו עצמו אל הנפעלים ממנו להיותם נפעלים או מתקיימים ויען כי מבחינים אנו בפעולותיו איכיות שונות ע"כ נבחין בספירות אלה מדריגות שונות מתקשרות ומתחברות זה בזה הוא הקשר והשייכות אשר לפעולותיו פעולה עם פעולה כנ"ל ואין זה אלא הבחנת פעולות המאציל שאם לא הי' פעולתו אלא כפעולות בני אדם אשר אין הפעולה אלא כח ולא מציאות ממשיי לא היינו יכולים לגדור הספירות אלא פעולת המאציל בלא מציאות ממשיי רק מפני שפעולתו כפעולת השמש אל כל גוף מזהיר שהוא כמו מאריך עצמו בהאירו להגיע אל הנפעל ממנו ע"כ נקראים הארות והוא הגעת אור המאציל ב"ה עצמו המפשט טובו ופועל ואין אפי' מקום כלל לומר שיהיו נבדלים כי אינם דבר אחר רק המאציל ב"ה הפועל שכאשר לא נבדלת הפעולה מן הפועל רק שיהי' אפשר להיות גוף הפועל בלעדו כי אינו מחויב לפעול כך הספירות אינם נבדלים כלל מן המאציל ב״ה רק שהי' יכול להיות המאציל ב"ה בלא ספירות כי אינו מחויב להאיר אל נפעלים "):

**(״)ודע כי מ"ש המחבר שהמאציל ב"ה אנו מכנים אותו בשם אור פשוט אין הכוונה ח"ו על המאציל עצמו ית' כי אין אנו יכולים לכנותו בשום שם אפי' בשם אור פשוט כי ענין אור הוא דבר המאיר ונותן ראי' והשגה אלא אין אנו מדברים רק ברצונו ית' וגם זה אין ברצונו הפשוט כי הוא ורצונו הכל אחד אלא מצד צמצום רצונו אל נבראיו שניתן לנו רשות לדבר כו והוא שוד הצמצום ומקום הבריאה שדברו בו המקובלים וכמ"ש רבינו הגדול הגר"א ז"ל בכתבים והוא הנקרא אין סוף וסוד או"ר והבן: ״) ואל תטעה לחשוב ולתפוס דברי הרב החסיד האלהי הזה כפשוטו ממש כי גם הוא ז"ל העלים הדבר מאוד תחת לשונו כי א"א לפרש סתרים העליונים האלו רק לחכם ומבין מדעתו והוא במ"ש שענין הספירים הם)** ותדע שא"א להשיג המאציל ב"ה בבחי' עצמו כלל רק בבחינת פעולותיו ולכן נדבר כל מה שנדבר בספירות ור"ל בפעולותיו כי נבין בהם סדרי פעולותיו ומה הנמשך והנולד מהם ואיך הוא מתנהג עם ברואיו לפי מעשיהם וענייניהם. ותבין עתה מה הוא ענין העבודה המסורה לנו כי כאשר גזר רצונו הפשוט להיות מתנהג בפעולותיו לפי מעשה התחתונים וכבר שם חוק שבעשות האדם מעשה כך יפעול הוא לעומתו פעולה כך מן הפעולה ההיא תמשיך תולדה כך וכך. ע"כ ראוי לנו לעשות המעשים אשר ציונו **(פעולות המאציל עצמו שהם ממשיים מגיעים אל הנפעלים כאור השמש המזהיר שא"כ אתה נותן מציאות מספר וריבוי ח"ו אל מהות המאציל ית' שמגיע לנפעלים בבחי' מספר וריבוי כי באמת אין זה אלא בערכינו ובערך הנבראים שנפעלים ממנו ית' ע"י הסתר בלתי בע"ת והוא הצמצום והסתר אור פניו ית' שהנפעלים מקבלים מזהירותו לפי ערכם שהם נבראים מתחלקים לכמה מדריגות. אבל הוא ית' עצמו ח"ו אין בו ריבוי ופירוד והוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. וכל מה שאנו מדברים בספירות ופרצופים ועולמות אינו אלא בערכינו לפי מה שאנו מקבלים מפעולותיו ית' ואנו משיגים ממנו ולזה אנו קורין אורות ר"ל כמו שהאור נותן כח הראות והשגה לכל דבר כי בלתי האור אין אדם מרגיש שום מהות כל דבר וכמו כן הוא ית' ישת חושך סתרו וגו' ר"ל שמה שאין אנו משיגים ממנו ונסתר מברואיו מכונה בשם חושך. משא"כ מה שאנו משיגים מפעולותיו אנו קוראים אורות ודבר זה מרומז בדברי חז"ל (ב"ר פ"א) ר"ש בן יהוצדק שאל לר"ש בר נחמן א"ל מפני ששמעתי שבעל אגדה את מהיכן נבראת האורה א"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כשמלה והבהיק כו' הה"ד עוטה אור כשלמה וגו' הוד והדר וגו' א"ל מקרא מלא הוא עוטה אור וגו' א"ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתי לך בלחישה כו' ירצה בזה שהאור הוא הראשון בבריאת ימי בראשית והוא אור המוחש שהי' מאיר בעולם התחתון שישתמש בו האדם אם לא הי' חוטא ולא הי' נגנז אור הזה. כי כמו כן שרשו למעלה לגילוי פעולותיו ית' למעלה למעלה אשר האציל ע"י צמצום כחו הבלתי בע"ת שבזה נמצא גילוי לברואיו והוא נקרא לבושו ית' שהם גילוי מדותיו ופעולותיו כענין צדק לבשתי וגו' וילבש צדקה כשריון וכמ"ש חז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כש"ץ וקרא לפניו י"ג מדות כו' ור"ל שגילה למשה עבדו ענין מדותיו והנהגתו בצדק וברחמים עם ברואיו שהם לבושי הוד והדר אצלו ית' כענין לבושי' כתלג חיור וגו' כמו שאדם ניכר מעלתו ע"י לבושו כן אנו משיגים מאתו ית' ע"י פעולתיו והנהגתו ולכן משם ג"כ שורש להיות דוגמתו בעולם התחתון הזה אשר הוא צל ודמות כל נבראי מעלה וכולל כולם האור בריאה ראשונה שהיא גילוי הראשון הנמצא בעולם התחתון ולכן הטיבו אשר דברו שנברא כביכול משורש אור לבושו ולפי שענין זה כתום ונעלם כי גם הצמצום הזה אינו צמצום ממש וגילו מה שלא הי')** ותדע שהמעשים האלה מעוררים פעולתו בדרכים פרטים להמשיך מהם תולדות פרטיות כמו כן מה שהוא לתועלת הנבראים ובעשותינו הדברים בכוונה הזאת הנם רצויים יותר לפני המאציל ב"ה כי לא כמצות אנשים מלומדה אלא ביודע את קונו ומכוין לעשות רצונו והתפילה כמו כן מסודרת ע"פ סדרי פעולות המאציל הצריכות להתעורר לצורך הענין אשר אנו מתפללים עליו ולכך נתכוין במלות התפילה לעורר פעולת המאציל עתה בדרך זה ״) ועתה בדרך זה לפי הצורך וזה אינו רז"ל אלא לעורר פעולות המאציל או לעורר המאציל לפעול כך כי הכל אחד אם תאמר לעורר פעולות המאציל או לעורר המאציל לפעול וכן אדם אומר לחברו אחלה מדת טובך שתעשה הדבר הזה ואינו אלא אחלה אותך שבמדה טובה תעשה דבר זה כן הוא **(תחילה ואין שינוי בו ית' רק הוא בערכינו כמ"ש לכן אמר שקיבל דבר זה בלחישה כי אין מוסרים דברים כאלו כי אם בלחישה ובהסתר גדול לקכם ומבין מדעתו ובאמת שורש כל פעולותיו ית' הם יחוד עצום ברצונו ית' הפשוט שאין לו תכלית והוא ורצונו הכל אחד. והוא סוד מ"ש שהספירות הם כשלהבת הקשורה בגחלת. ועד שלא נברא העולם היה הוא ושמו אחד כי שמו הוא רצון בלתי ב"ת ית' חושבני' דדין כו' והוא ית' בבריאת עולמו נתן לנו רשות להשיג ממנו פעולותיו לפי ערכינו שהוא סוד הצמצום וההסתר עי' מ"ש בזה הגאון מאור הגולה מוהר"ח מוולאזין ז"ל בספרו נפה"ח (שער ג) ודבריו שם נחמדים וכמוסים ונעלמים מאוד ודי בזה: '') ומ"ש בספרי אליו ולא למדותיו הוא סוד עמוק ג"כ והם ענין עצמות וכלים הנזכר בדברי חכמי האמת. כי הוא אינו כפשוטו ח"ו. כי באמת מה שאנו מכנים כלים ר"ל פעולותיו ית' שפעל בהם כל הברואים ומנהיגם ומקיימם כמו שהאדם פועל באבריו שהם כלים משמשים לו ואינם דברים חוץ מן האדם:

וגם נקראו כלים שהם מדות שיש להם גבול וצמצום שהם פועלים בערך המקבלים הנפעלים ממנו ונקרא כן מלשון מדה כי ע"פ וימודו בעומר תרגומו כלי בעומרא. והוא מלשון כליון וסוף רי כל מדה מוגבלת בפעולתה עד פה תבוא וגו' לפי ערך הנבראים שהם בגבול ושיעור. והעצמות הוא בדרך משל כמו הנשמה הפועלת באברי האדם. אבל אין המשל דומה לנמשל. כי באדם הגוף הוא דבר אחר והנשמה דבר אחר אבל בו ית' ח"ו אין לחשוב כן אלא הכלים הם הפעלות המושגים בגבול לנפעלים והעצמות הוא כח בלתי בע"ת המשקיף על פעולותיו ותכלית כוונתו בפעולותיו לטובת הנבראים זה נקרא נשמה ועצמות והוא מתגלה בערך כח הפעולות המוגבלות לבד אבל עומק תכלית הכוונה בשביל להעלות הנבראים מדריגה עליונה והוא ענין קיבול השכר לעתיד והוא סוד הקו ורשימו שהוא הצמצום שהרשימו שורש הכלים שהם הפעולות והקו שורש הב"ת המשקיף עליהם וכבר הארכתי בזה בספרי פתחי שערים יעו"ש:

לכוין בספירות שאינם אלא פעולות המאציל. ובאמת כאשר בדרך כבוד ידבר אל המלך באמרינו אשתחוה להדר כבודך אכוף אל רום ממשלתך ור"ל אליך כן נדבר לפני המאציל בדרך כבוד בהזכירנו פעולותיו ובכוונו בהם מה שלא הי' כך אם היו דברים זולתו מלאכים או אפי' כלים כי לא הי' המאציל ב"ה רוצה שנתפלל בעבורו לאחרים שנזכיר גדולתו בדרך כבוד ע"ש מעשיו לבלתי שאינו לבנו להזכיר שמו הגדול אשר אין לנו אפי' שם מספיק להזכירו זה ודאי דרך ריצוי לפניו להזכירו בשם הפעולה אשר רצה לפעול עמנו סוף דבר תעלה בידך שאין הספירות לא כלים שע"י פועל המאציל ב"ה כאשר חשבו אחרים ולא פעולות המאציל לבד אשר תהיינה כחות ורצונות ולא מציאות ענין נמצא בפועל אלא הם פעולות המאציל ב"ה ולא כלים אך בדרך התנוצצות ולא כפעולות אדם אשר ע"כ נמצא בהם מציאות ממשיי כי התנוצצות איננו אלא הגעת עצמם בגוף המאיר אל המוזהר ממנו כי הוא כחו מתפשט ומתארך להגיע אליו רק בדרך זה רצה המאציל ב"ה לפעול פעולתו ולא שהוא מוכרח לעשות כן ולא בדרך אחר אלא שזהו הדרך שרצה לפעול וע"כ נמצא לפעולה זאת ממשות נמצא והם הספירות שאינם דבר חוץ מהמאציל. וע"כ הנה לא נדע עצמותם וחסרון הזה לא יעכב עלינו מהשג את אשר צריכים אנו להשיג בם שהוא ענין ההארה והפעולה כי רק זה מה שיש לנו להשיג במאציל ב"ה שנדע המצאו ונשיג פעולותיו ואשר לא נדע מהו איננו חסרון עיקרי לנו כלל. ואחר שידעת ענין הספירות האלה בכלל אבינך משפטיהם בפרט וזכור תזכור שאין כל הדברים האלה אלא עריכות סדרי הפעולות של המאציל כנ"ל. ואפרש לך תפילת אליהו ז"ל אשר בראש התיקונים כי בה תתבאר לך ית"ש בסוד הספירות האלה (אמר הכותב הנה בעוה"ר לא זכינו לאור ביאורו כאן לדברי התפילה הנ"ל ולזאת אראה לבאר לעי קט שכלי כוונת התפילה לפנינו אחר גמר דברי הרב החסיד האלהי הרמ"ח זצוק"ל בס"ד):

והנה עתה אפרש לך ענין בצלמינו כדמותינו אשר העירותיך בראשונה והוא מה שאנו יכולים להשיג באלהות אינינו כי אם הפעולה ולא העצמות כלל. והנה הפעולה הזאת בהיותה מתחלקת למדריגותיה נמצא ענין הספירות בכל פרטיהם וכללותיהם כולם הוא דמות האדם כמו ששמעת. ובאמת דמות האדם הגשמי הוא תולדה. אבל הספירות הם ב"א (נ"ל שט"ס הוא וצ"ל אבות) ולכן נקרא צלם אלהים שהוא צלם כולל ומראה כל מה שאפשר להשיג באלהות וכיון ששמעת לא יקשה עליך כלל שום אחד מהמקראות המתארים הבורא ב"ה בתואר אדם כי הוא דבר האמתי ונכון ואין צריך גשמיות בזה הענין כי הלא אם הפעולות הפרטיות של המאציל ב"ה הם שורש לחלקי האברים בגוף האדם הלא שמות גוף האדם יפלו היטב בפעולות המאציל בהעלותם מן המסובב אל סיבתו. כי אם נאמר יד ה' נבין אותה הפעולה הפרטי שפועל המאציל ב"ה שכנגדה נמצא היד באדם ונמצאת אותה הפעולה שורש לחלק הזה מן הגוף ולכן נקראת על שמה ואין יש פה אפי' ראשית חשש גשמיות כלל וכלל. כי על פעולות המאציל אנו מדברים ונותנים להם שמות כשמות תולדותיהם מה שבאמת אם המאציל הי' רוצה לפעול בכחו השוה כל דבור ודבור בהשואה אחת אז לא הי' שייך ענין זה להזכיר אלו התוארים בו אם לא למשל לומר שהוא עושה מה שעושה האדם בידו או בעינו ואפי' זה לא הי' רע אבל כמו זר נחשב כ"ש שלא היו יכולים לדרוך בדרך זה הרבה לפי רצונינו וגם כי דברים רבים נמצאים נפלאים מאוד כמו שער רישי' כעמר נקי. כי כאשר אין יש פעולה לשערות באדם כך לא נדע למה נזכר מלה זאת בהקב"ה*) אך כאשר ידעת שהקב"ה רצה להשוות פעולתו לנפעל ממנו לתת מקום הגוף לבחירה ולשכר ועונש אין עוד זרות כלל כי אם הכין כ"כ פעולות ורצה לעשותם באברים אשר רצה לברוא בגוף ובהקבילם הקבלה שלימה ומכוונת ע"כ נקראו הפעולות בשמות האלה כנ"ל. והנביאים במראה נבואתם רואים האלה בפרט ומודיעים אותם בלשונם בשם הראוי להם וכבר הדרך כבושה לפניך להבין דברי **( ״) השערות באדם צומחים מעצמם בלי שום פעולות מורגשות ומכוונות. כי אם ע"י פעולות שעושה לעניינים אחרים הצריכים לו לאדם ושוב הם עולים מעצמם ונראות כמיותרות שתועלתם נעלמת ואעפ"כ הם רובי התועלת כמ"ש בחו"ה כמו לחמם הראש ולדחות המותרות המתהוות בראש מן האידים העולים תמיד מחלל הגוף (והראי' מדרכי הרפואות שנתחדשו בימינו ע"י דיבוקי השערות קאלטונס) ועוד הרבה תעלומות נעלמות והם באדם ציור הפעולות האלהיים בנמצאים הנמצאים כמעצמם בלי שום הכנה ונראים כמיותרים בעולם כמו נחשים ועקרבים ועשבים רעים וכדומה ויש הרבה עליות נעלמות ואמר שאצלו ית' הם כעמר נקי שתחילת גדולתם הוא ג"כ כמו כל השערות אבל בסוף יש בהם תועלת נגלה נוסף על התועליות הנעלמות לכל השערות והבן זה כי קצרתי המעתיק בן הגאון המחבר:)** רשב"י זלה"ה בהזכירו בבורא ית"ש או בספירות שהכל אחד כנ"ל מצחא עין שערי. וכיוצא כי אין אלה אלא אותם האברים למטה. ובאמת ע"כ הוזהרו בשם זה אע"פ שהי' אפשר לקרוא אותם בשמות אחרים כי זה השם המיוחד עצמי להם כי הלא כך הם בהנהגתם העולם וכך עצמיית עושים ומן פעולתם כמו שניתן היות אברים ההם בגוף האדם) לפי עניינם וקשרם למשפטיהם. יען כבר שמעת שלפי ענין דמות האדם הכין המאציל כ"כ את פעולתו. אמנם צריך אתה לדעת כי כיון שממנו הנחה זאת שכל הבריאה אינה אלא ענין לפי דמות האדם. א"כ לא לבד הנבראים צריך שיהיה כך אלא כל הנמצאים פי' אפי' המקרים מתלוים אל כל עצם צריך שיהיו נמשכות מדמות האדם הזה ומקשר ושייכות חלקיו זה לזה וע"כ לא ימצא לא עצם ולא מקרה בעולם שלא ימשך מן הספירות והקשר אשר ביניהם ומכאן ימשוך היות נזכרים כמה תוארים אחרים תאר פעילות גשמיות על הדרך שיזכרו תארי חלקי הגוף עצמם:

ועתה אודיעך דרך ענין הנהגות המאציל ב"ה בסדר ספירות האלה. הנה הפעולה הראשונה שרצה המאציל לפעול בברואיו הוא הנהגה בכלל פי' השגחתו על התחתונים ושכינתו בקרבם. והפעולה הזאת נקראת שכינה. פי' בהיות המאציל פעל בבחי' זאת נקרא שהוא שוכן בברואיו ובהיות פעולתו בדרך התנוצצות כנ"ל נקרא להתלוצצות ההוא שכינה. ולא שנדע ונשיג עצמות ההתלוצצות הזה אלא שנדע המצאו ונשיג מה שנרשם בו מענייני פעולותיו ההשגחה הזאת היא כוללת השגחה שכך ישגיח לצדיקים לשלם להם שכר טוב כמו על הרשעים להפרע מהם ואין שינוי בבחי' מענין לענין וכן יקבל התעוררת ממעשה הצדיקים והתעוררות ממעשה הרשעים בהשואה אחת שבבחי' קבלת ההתעוררות אין חילוק בין זה לזה. אמנם ההשגחה צריכה להשתנות לפי מעשה התחתונים כי לפעמים יהי' פועל חסד לשלם טוב ולפעמים דין להעניש הראוי לו. ע"כ נסדרה ההנהגה בחסד ודין. ובאמת יש לפעמים שיהי' הקב"ה פועל חסד גדול וגמור **( ״) וכבר כתבתי למעלה שבאמת כל אלו השמות ופרטי שמות כחות ואברים שבאדם עיקרם הם למעלה ובאדם הם רק נשאלים יען כי האדם נברא בצלם אלוהים של מעלה כי עיקר השמות מורים באותיותיהם צורתם ומספרם על אותם הכחות ופעולות שאנו מדברים למעלה ד"מ שם רא"ש מורה על כח היותר עליון והשורש אל הפעולות מורה ע"ז ענין ג' אותיות ראש בצורתם ומספרם וכל אלו הם דרכי כנימיות התורה היאך הם רומזים עליהם ומכוינים הם להפעולות האלו והבן זה מאוד המחבר:)** למחול כל פשע. ויש לפעמים שיהי' פועל דין תקיף שיקוב הדין את ההר ולדקדק אפי' כחוט השערה. ויש מדה אמצעית בין החסד והדין ונקרא רחמים הרי זה ההנהגה המתחלקת לחד"ר ולפי החילוקים האלה כך תארו השגחתו הכללית הנ"ל. הרי פה ד' בחי' מד״ר והנהגה הכללית ואלה ראשי ההנהגה ויסודותיה כמו יסודות הטבע למורכביהם ונרמזים בד' אותיות השם ב"ה כמו שאפרש לך עוד בס"ד ואם תשאלינו מה צריך ל"ד הלא ההשגחה הכללית היא עצמה תוכל להיות כך לפעמים חסד ולפעמים דין ולפעמים רחמים או חד"ר בבת אחת לכל אחד כראוי לו דע כי זה נמשך מהיות המאציל ב"ה רוצה לעורר בפעלו כפי ההתעוררות המקבל מן התחתונים ע"כ הנה מבחין בפעולותיו שני עניינים אל ההתעוררות הזה שהוא רוצה לקבלו מן התחתונים וכן להשפיע בהם. וזה ענין התקשרו בהם ורצינו להיות לו שייכות עמהם נאמר ענין הפעולה אשר יפעל ע"פ ההתעוררות ונמצא שאין ההתעוררות הפעולה ולא הפעולה ההתעוררות אלא הם שני דברים צריכים זה לזה הפעולות ומשלחת ההנהגה ולכן להתקשרות ולשייכות הזה של המאציל ב"ה עם התחתונים הוא שאנו קוראים שכינה ולפעולותיו בחילוק מיניהם אנו קוראים חד"ר:

נמצא שורש ההנהג' המשתנ' אל הנהוגים הם ד' מיני הפעולות האל' חד"ר. ובהיות המאציל מוציא תולדות הפעולות האלה באדם או בעול' הנה ימציא דברים מבטן רק שהם נמשכים מהיות המאציל פועל כך ולכן בהיותו הוא פועל כך בדרך חסד. הנ' יצא בגשמיות המים בטבעם קרים ולחים ובהיותו פועל בדין יוצא בגשמיות האש בטבעו חם ויבש ובהיותו פועל במד' האמצעית שהוא רחמים יוצא האויר חם ולח. הן המה יסודת הטבע הבונים כל הדברים למיניהם) בחיבור העפר עמהם שהוא מצא מבחי' ההנהג' הכללית. **(״) והוא מה שמבואר בס"י פ"ב בענין ו"ק שנברא בהם העולם ע"י ג' אותיות יה"ו שהם שש טבעות ומתחלקים בצירופם לשש צירופים בכל א' ג' אותיות הנ"ל שהם רומזים לג' חד"ר שמשם יצאו תולדותיהם גם למטה בג' יסודות אש מים רוח שהם ג' אמ"ש שנברא בהם העולם כי אם גובר החסד אז הם נקראים כסדר יה"ו. ואם גובר הדין אז ה' קודם לו' ואם גובר הרחמים אז הו' קודם ולעומתו גם בתולדות יש נברא שיסוד מים גובר בו יותר ויש יסוד אש גובר יותר ויש יסוד הרוח. וכפי ענין הרכבת הפעולות כך הם נפעלים בגשמיות. וזהו ג"כ ענין כל פרטי הבריאות והנפעלים שנעשו ע"י הרכבת האותיות ברל"א שערים פנים ואחור שהם האותיות המצטרפים בכמה צירופים שהאותיות כ"ב הם כ"ב חפצים כלליים התלויים בג' אותיות אלה יה"ו שהם מורכבים מנקודה)** כמו שאדבר לך עוד בס"ד מזה ומן השרשים שהם אלה הפעולות נמשך השפע' אל הענפים שהם תולדות הם אשר בעולם הזה כי בהיותו מתמיד לפעול כך הוא נותן קיום אל היוצא מן הפעולה ההוא אך ההשפע' הזאת הנה צריך שלא תהי' שוה מפני צורך שינוי ההנהג' לפי הבחיר'. והשינוי הזה רב הוא כי הרב' פרטים נמצאים בו עד שיהי' מכל א' ממש לפי ההתעוררות התחתונים וע"כ צריך שמלבד פעולות ההנהג' לפי עניינ' דהיינו חד"ר יהי' בחי' השינוי פי' דבר שיהי' מוסיף או גורע ההנהג' הזאת לפי הצורך והיינו פעול' אחרת. וזה תזכור מה שכבר אמרתי היות כל מה שאנו מדברים בספירות רק הערכות סדרי פעולות המאציל ב"ה בכל משפטיהם. וע"כ לכל אשר נבחין פרטי בפעולות נקרא לו שם חדש שאינו מה שהוא בבחי' אחרת וע"כ לבחי' קשר המאציל ב"ה שרוצ' להתקשר אל ברואיו נקרא פעול' אחת ספיר' אחת התנוצצות אחת מאור אחד כל אלה תארים שנוים לפי העניינים ולבחי' הנהג' בעצמ' נקרא פעולה אחרת. ולבחי' השתנות ההנהג' וההשפעה ליתרון או לחסרון נקרא עוד מאיר אחר ספירה אחרת פעולה שבה תלוי השתנות ההנהגה הזאת בזמנה. הרי כאן ג' דברים ההנהגה בעצמה הנהגות ההנהגה לפי השתנותה וקשר המנהיג עם נהוגיו. והנה בהבחין כל חלוקי סידור ההנהגה הטוב לקרוא להם שמות לפי עניינם. נמצא עוד ענין אחר הוא בין ההנהגה והנהגה ורשגחה שהוא קשר הנ"ל. כי הענין כי בהיות המאציל ב"ה יוצא ומתעורר הוא ופועל כך זהו בחי' ההנהגה ובהיות הדבר נמשך אל התחתונים בבחי' ההשגחה זהו קשר המנהיג עם הנהוגים אמנם כבר שמעת שהשגחה והקשר בבחי' ההשגחה וקשר הוא שוה שאין שייך בה חילוק חד"ר שכך היא השגחה וקשר אם תהיה לחסד כמו שהיא אם תהיה לדין או לרחמים ולהיות השגחה הזאת משתוה אל ההנהגה לפי השתנותה וחילופיה להשפיע כך למטה הנה זאת ג"כ פעולה אחרת ועוד מן ההנהגה אל ההשגחה כי כל חלקי ותנאי הפעולה אנו צריכים להבחין היטב נמצאים בה ג' פעולות כולם להנהגה ואחד לקשר המנהג עם הנהוג ים היא השגחה שזכרתי. **(וקו ושטח י' נקודה ו' קו ה' שטח ולכן הם במספר כ"א והם כ"א אותיות וא' כולל כולם שהוא אלף נגד קוצו של יו"ד וכפי הרכבת חלקו פרטי הפעולות של חד"ר כך הם חלקי הנפעלים. והם בציור הכ"ב אותיות בגלגוליהם וצירופיהם. והוא מ"ש בס"י למצא כל היצור יוצא משם אחד והכל בשמו הגדול ית' המחבר:)** ההנהג' והשגחה הם ב' עקריות הנהגות ההנהג' ומעבר ההנהגה אל ההשגחה הם המתלוים אל השתים וכן כולם מעשה ההנהגה הזאת בכל חלקיו אמנם כאשר נבחין יותר הנה נמצא שהשגחה היא אחת לבד כי היא שוה בנ"ל. ההנהג' תהי' ג' פעולות חד"ר והנהגות ההנהגה תהי' ג"כ ג' כי לכל א' בפ"ע שייך חסרון ויתרון ומעבר ההנהגה אל השגחה ג"כ ג' כי כהנהג' כך המעבר ממנה אל ההשגח' להמשיכה אחריה הרי כאן עשר מיני פעולות הם הנקראים ע"ס תשעה להנהגה וא' להשגחה וקראו להם שמות אשר קראו לרמז בהם רמזים פרטים בענייני הפעולות עצמם והם כח"ב חג"ת נה"י ט' של הנהגה ואחד של השגחה והיא מלכות:

עשר ספירות האלה הם העומדים לצורך ההנהגה וצריך שיהי' ביניהם קשר ושייכות הראוי לפי פעולתם ובאמת שבע הם העומדים לצורך ההנהג' והיינו חג"ת נה"י הם פעולות ההנהגה ומלכות השגחה וכח"ב הם ענין אחר כי הם מושכים ההנהגה לפי התנועות הצריכות:

ועתה אודיעך כי כאשר לא נמצא שום נמצא למטה שאינו מורכב מן היסודות כך לא תהי' שום פעולה שאינה מורכבת מג' מיני פעולות אלה חד"ר אלא שבאחד גבר החסד ותקרא ספירת חסד ובאחד דין ותקרא ספירת דין וכן הרחמים רק שכאשר נבין דרך הפעולה נבין כי כך הכין מתחי' המאציל להיות פועל בחד״ר וכיון שהכין כך כל פעולותיו בנויות מג' המינים האלה רק שמגביר בהם בכל אחד המין שהוא רוצה בה ואין ההרכבה הזאת והמזגו שוה לעולם כי לכל ספירה יש מזגו בפ"ע ואפי' חסד ונצח אין מזגם שוה:

ועתה אבינך מה נמשך מענייני חלוקי המזג הזה דע כי אחר שידענו ענין הספירות בכלל נבחון פרטיות כל ספירה ונאמר כי כל ספירה כלולה ג"כ מעשר ספירות פי' שהיא מורכבת כך בעשר ספירות ואפי' אלה העשר ספירות שבה כל אחד מהם תהיינה כוללות מע"ס וכן עד אין תכלית ופי' הענין הזה כי אין לך פעולה שפועל המאציל שאינו מסתכל בה על כל המציאות ופועל אותה לצורך כולו וע"כ כל חלק פעולה שנבחין בפעולותיו נאמר שיש בה ע"ס בכל החילוקים אשר להם כי כל פעולה הולכת לתועלת הכלל ״) אך כאן **(״)ובמ"א כתבתי כעין זה בביאור דברי חז"ל במשנה (פ"ק דר"ה) בר"ה כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון כו' ובברייתא שם ותנא וכולם נסקרים בסקירה אחת. והרמב"ם ז"ל נתקשה מאוד בהבנת דבור זה. כי דבר סותר לחברו אבל באמת כוונתם בזה שבר"ה נשקף כל תועיל ידיעת המזג כנ"ל כי אין מזג ע"ס החסד כמזגי ע"ס הגבור' כי החסד שבחסד יהי' יותר חסד מחסד שבגבור' והחסד של חסד שבחסד יהי' יותר מגבורת חסר שבחסד. הרי המזגים הולכים ומשתנים שאין הא' דומה לחברו ובהיות לכל פעולה מפעולת המאציל תולדה פרטיית יוצא לפי כחה הפרטיית הנה לכל הפרטים האלה יצאו תולדות פרטיים שאין שוות זו לזו ומכאן נמשך רוב פרטי הבריות הנמצאים שכולם יוצאים רק מן הע"ס אך בבחי' הפרטיות הזה וכולם בפ"ע לפי מהות השורש המוציאם פי' הפעול' שממנו נולדו. ואמנם הנה הענין הזה הולך עד אין תכלית כי אם כל חלק הוא כך הנה אין סף לדבר אך באמת הוא שכל חלק פעולה שרצה המאציל לפעול הנה יהי' תמיד כך מביט אל המציאות אך אין חלקי פעילותיו אלא לפי רצונו כל התנאים אשר חשב היותם צריכים בפעול' ההיא לצורך הכוונה שהית' לו בבריאת עולמו וזה הכל נמשך אחר סדר דמות האדם כי אותו הדמות הוא שצריך להיות כך בכל חלקיו להעמיד הבריות כך באותה התכונה מטבע שרוצה בהם הקב"ה שאם החלקים הי' משונה ממה שהוא עתה היתה פעולה משונה ממה שהוא ובהיותה מבטת אל כל המציאות כילו הי' מתחלף ממה שהוא ואם ידע המאציל ב"ה שסדר הדמות הוא המוציא הבריא' הכוונה שהוא רוצה בה. ודע ששום סדר אחר לא הי' עושה זה. והנה דמות האדם חילוקו לתרי"ג וכן תרי"ג חלקים נמצאו בע"ס שכל חלק מהם יביט אל כל המציאות ולכן כל א' מהם יכללו ע"ס. ופי' הענין שהספירות הראשונות יגלו פעולותיהם עשרה לאחד ומהם עשרה לעשרה עד שימצא הענין הזה פועל כולו לא פחות ולא יותר. אמנם אפרש לך ענין זה היטב איך אפשר להמצא זה המנין. דע כי אע"פ שאמרתי שכל פעולה מסתכלת על כל הבריא' עכ"ז אפשר שלא ירצה המאציל להוציא ממנה תולדות מכל בחי' זאת אלא מחלק ממנה שהיא מסתכלת על איזה חלקים מן הבריא' ולא על כולה ואז נקרא שאין הספיר' מאירה אלא במקצת ספירותי' וע"כ כאשר יאירו כולם בכל ע"ס שהם כמו חלקיהם ועד מאלה הע"ס שהם חלקי הראשונה יאירו החלקים שבהם ולא כולה אלא מקצתה פי' מה שמביט בהם למקצת הבריא' והוא מה שצריך לצורך הבריא' לעמוד על התכונ' הזאת אז יבא המנין הזה של תרי"ג. והנה ע"ס הם הפעולות שרצה בהם המאציל להנהיג עולמו וכבר אמרתי בכל א' מהם הוא מביט **(אדם בפרט ודינו נגזר ע"פ הכלל כולו והוא כמו בתחילת בריאת העולם באצילות הי"ס בכל פרטיהם שכל א' כולל כולם וכן בר"ה הוא ממש חידוש הבריאה לפי ערך השגחת השנה הזאת וכל אחד נידון בפרטות ע"פ השקפת הכלל כולו ועולים דבריהם כהוגן שבר"ה נברא האדם שכולל כל הבריאה וכל הנשמות נכללו בו ונידון אז על כל הפרטים וכל פרט לפי הכלל כולו והבן המחבר)** אל כל הבריא' אך זה ודאי שאין הנמשך מאחת מהם בכל הבריא' הזאת מה שנמשך מאחרת. פי' כי אחת תתן לכל הבריא' מציאות אחת ואחת מציאות אחר ואפי' הראשונה הנה יש בה מציאות מה שנמשך לה מהמוצא האחרות אחריה וע"כ נבין בהם פרטות ענייני' נמשכים כ"א בפ"ע:

הספירה הראשונ' הוא כתר והיא מבטת אל כל המציאות כנ"ל ע"כ נאמר שיש בה תרי"ג חלקים כי כבר שמנו כללות המציאות תרי"ג ואז נקרא לספור' הזאת פרצוף והיינו כי לבחינתה מה שהיא ספירה פרטית שגורמת ענין פרטי במציאות נקרא ספירה. אך בבחי' מה שהיא מבטת אל כל המציאות נקראהו פרצוף וענייני דמות אדם כי כבר שמעת שדמות אדם הוא תרי"ג. והוא כללות כל הנמצא והספירה השניה וכן הג' כל א' מהם נקראים ג"כ פרצופים בבחי' היותם מביטים אל כל המציאות אמנם צריך אני לפרש לך זאת הענין דע כי כאשר המאציל ב"ה פועל בחד״ר ברא בגשמיות המים והאש והרוח כן ברא הימין והשמאל והאמצעי כי הלא זה כל ענין חברת האמת להקביל הנבראים ומקריהם אל הפעולות שרצה לפעול המאציל ב"ה בעולמו ע"פ סדר הדמות אשר בחר לתת לאדם שהוא הסדר המשים כל הבריאה בתכונה אשר היא שהיא המצטרכת לענין הבריא' השכר והעונש ע"כ בדעתינו סדרי פעולותיו נדע סדרי בריאתו והנהגתו. ונחזור לענין כי הנהגת חד"ר עושה הימין והשמאל והאמצעי ומשלשתן נמצא גוף האדם וגם כנגד הנהגות ההנהג'. ומעביר ההנהג' ג"כ בדמות האדם חלקים א"כ הרי שאין התרי"ג נשלם אלא מכל הצדדים והחלקים ביחד לפ"ז בדברינו בחג"ת ונה"י מצד עצמם לא מצד הבטתם אל כל המציאות נמצא שבהם החלקים מן התרי"ג חוץ ממה שיש לעומת ההנהג'. ובאמת זהו עיקר ההנהג' כי ההנהג' ומה שמתפשט בעברה אל השגח' זהו מה שצריך אך ההנהגת ההנהג' היא המחסרת או הגורעת את השפעת ההנהג' כי בפעול המאציל ב"ה באותו הכח תרבה ההשפעה ואם לא תחסר ע"כ יאמר שהפעולות האלה בהביטם אל המציאות לפעמים יביטו אל ע"ס בזמן המצא הכח העליון ולפעמים יביטו אל מציאות עצמם לבד שהם ו' ספירות בהחסר הכח העליון שזכרתי וכאשר נבין בחינת המדריגות של הע"ס בכלל לא לפי פרטיות אלא לפי כלל עניינם שבעבורה נמצאו נמצא שההנהג' בעצמה תלוי בששה ספירות התחתונות ג' להנהג' וג' להעברה אל הההשגח' כנ"ל שזה שוה בכל זמן בזמן היותר כח ובזמן הכח המועט וג' ספירות הראשונות הם מנהיגי ההנהג' הזאת שכל א' מהם צריך שיביט אל כל ההנהג' כולה להגיע כולה על פיו כי אפי' הדין והרחמים יהיו מתנהגים לפי החסד מצד חכמה והחסד והרחמים יתנהגו לפי הדין מצד הנהגת בינה וכן הדין לפי ההנהגת הרחמים שיהיו כתר וזה מורכב קשור ושלום ולכן בכל אחד מהם נבחין תרי"ג כי כך הם מביטים אל תרי"ג אך בו' ספירות ביחד נחשב אותם בענין אחד שהם ענין ההנהג' עצמה והיא מתנהגת אחר הג"ר וע"כ אע"פ שנאמר שכל א' מהם יביטו אל כולם הנה אין זה מה שאנו צריכים להבין לדעת דרך משפט מעשיהם כי כל ההנהג' בכל חלקיה נבינה לדבר אחד ומנהיגי ההנהג' כבין שיהיו מביטים כל א' מהם כל אלה כי מתנוע' נמשך מהם אל כולה והכל יהי' נשלם בהשגח' כאשר תשמע עוד בס"ד. ולכן אלה הששי ספירות נקרא ג"כ פרצוף והוא כי הם מצ"ע בין כולם או יביטו אל עצמם כשאינם מקבלי' התפעליות מן הג"ר שאין המאציל פועל בהם ויעשו מה שיעשו מן התרי"ג רק חלקים המגיעים להם או יקבלו התנוע' מן הג"ר ג"כ ואז נוסף בהם כח ג"ר האלה המניעים אותם ואז יהי' בהם לבדם בחי' תרי"ג שיהיו חלקי' מהם לפי עניינם וחלקים לפי מה שמקבלים מן הראשונים וההשגח' הנה תשתוה ג"כ לכל המציאות כי לפי כל המציאות הוא נעשית הרי מן הע"ס נעשה החילוקים חלוק השש' ספירות ביחד שהם ההנהג' בעצמה והם חסירי פעולות הג"ר בהם לפעמים כשאין המאציל פועל הג"ר אלא שאז אינם מקבלים מה תנוע' חילוק הג"ר שכל א' מהם מביט להשלים לפי עניינו ההנהג' כולה ואז יהי' בהשש' ספירות עצמם חלקי הג"ר שהוא מה שיש בהם מההתפעלות שמתפעלים מן הג' ראשונות האלה וההשגח' המשתנה אל כל המציאות והם נקראים ה' פרצופים פי' ה' פעולות מביטים אל תרי"ג עניינים או תנאים:

והנה לפי הסדר הזה נמצא כללות ההנהג' בשני הפרצופים התחתונים שהם ההנהג' וההשגח' ועוד נבחין מה שיפעלו בהם ה"ג העליוני' שהם מנהיגים אותם כ"כ בחתם ההתפעליות החדש אשר יתנו או בגרעם אותו מהם. והנה בהמשך ההתפעליות הזה אל השש' הנ"ל שהם חג"ת נה"י הנה ימצא בהם עצמם מבחי' כח"ב ג"כ היינו זה ההתפעלות אל התנוע' החדוש שמקבלים מהם ואז ימצא בהם בחי' ע"ס וכשיחסר זה ההתפעלו' יהיו ו' ספירו' לבד ולכן ב' זמנים אלה נמצא להם זמן היותם שלימי' בע"ס וזמן היותם בלתי שלימים וכל זה אפרש לך עוד בס"ד וכן התולדות הנולדות משני זמנים אלה הכל באר היטב ותדע באמת שכאן הוא כל סדר ההנהג' לפי חסרון או יתרון ששה ספירות האל' הנמשכים אחר הנהגת מנהיגים הנזכר וחיבור ההנהג' אל ההשגח' להיות נשפע שפע אל התחתונים ע"כ נאמר ששורש כל הנמצאים באמת הוא בלתי הפרצופים האל' כי הראשונים אינם אלא לסדר בסדר הראוי את הפרצופים האל' ולא להוסיף עליהם כי רק מה שנמצא בהם הוא מה שהמציא בגשמיות בעוה"ז הבורא ית"ש:

ועתה אודיעך ענין אחד עוד נמצא ב"פ האלה לצורך הבחירה והוא ענין עילה ועלול ופי' הענין הזה כי כך רצה המאציל לפעול פעולות או נאמר להאיר הארות שהכל א' כמ"ש פעולות שתהיינ' נולדות ונמשכות זו מזו והראשונ' תהי' עילה וסיבוב לשניה והשניה לשלישית נמצאת גבורה יוצאת מחסד ות"ת מגבורה וכן כולם והנה בכאן באמת יש מקום שאלה כי איך אפשר שתצא גבורה ותולד מחסד והרי הם הפכים אמנם צריך שתדע שזה סוד המים הרו וילדו אפילה והוא כי לא כמו האב המיילד את בנו מכח עצמו אלא כמו שמקבל הריון מאחר והוא כי אין הדבר הזה באמת עצמי אלא מיקרי שרצה בו המאציל ב"ה ורצה שלא תצא הגבור' אלא מכח החסד ולא שתהי' נמשכת בתולדתה ממנו אבל זה ודאי שמקבלת התפעליות וזה יהי' כלל שמור בידך שאין פעולה קטנה בפעולת המאציל ב"ה לבטלה שהי' אפשר להעשות זולתה כי הכל נותן תכונה פרטית בבריא' שלא הי' כך בלעדה וע"כ אינו דומ' שתצא הגבור' וסובבת מן החסד והחסד מן הגבור' לשיהיו יוצאים כל א' לפי כחו לבדו. והנ' בהיות כל האל' יוצאים כך עלול מעיל' ע"כ יהיו כולם ג"כ בסוד משפיע ומקבל. ופי' הענין כך כי כל עילה מקיימת העלול ממנה וזהו בכח ההשפע' שמשפיע בה וענין השפע' הזאת הוא התמדת אותו הענין הכח הפעול' שהוציא את העלול הזה בראשונ' ובאמת לפ"ז כל ספירה הוא עלול למעל' שלמעל' ממנה ועול' למה שלמט' ממנה ולא זו בלבד אלא אפי' התנאי המעול' נבחין להם עילה פרטיית כי באמת כל הפעולות האל' הולכים בדרך אחד נגזר לפי כוונת המאציל ב"ה אשר הייתה לו בבריא' ולכן צריך שתהיינ' קשורות זו בזו בכל פרטיהם לגמרי ובקחתינו הדברים במחלוקת כללית נמצא היות ההשגח' בכלל משפעת לנו אך בבחי' המאורות עצמם הנה היא המקבלת וההנהג' משפעת עליה ומנהיגי ההנהג' משפיעים אל ההנהג' עצמ' ועוד ענין אחר נמצא בהם והוא היות בספירות מה שיהי' שורש לנשמ' באדם ומה שיהי' שורש לגוף בו כי הרי דמות אדם בכלל הוא חיבור גוף ונשמ' ביחד ואפי' בדוממים נמצא כמו בחי' נשמ' ויהי' איזו כח פנימי מעמיד צורתם וע"כ נמצאת הבריא' כולה בכלל נחלקת לפי החילוק הזה של גוף ונשמ' והספירות כולם ג"כ צריך שיהי' בכל אחד מהם מה שיהי' שורש לזה ולזה ונפעלת הנשמ' בגופה כך יהי' פעולות מה שהוא שורש אליה כמה שהוא שורש לגוף כי כבר שמעת היות הפעולות עצמם תלויות זו בזו ומתפעלות מהתמשכן זו מזו התפעלות פרטי. ואחר כל הקדמות האל' תוכל אתה להגיע אל שירש ענין הבריא' הזאת ותבין בו המשך עניינ' בביאור:

דע

כי אמרו חז"ל שהקב"ה ברא את העולם בדין ושותף עמו מדת הרחמים וסוד הענין הזה הוא כי המאציל ב"ה בלתי בעל תכלית ופעולותיו אם הי' רוצה לפעול בכחו הי' בלתי תכלית ג"כ והוא רצה לברוא נבראים בעלי תכלית ולכן כעל פעולות בעלי תכלית. פי' הענין לא שיהי' תכלית בעצמות ההאר' שלהם כי אין שייך לומר זה הענין כי המאציל ב"ה הוא הפועל ופועל התנוצצות כך כאלו נוכל לומר כי לא מתנוצצים כי באמת כל הפועל הוא פועל כע ל' שיפעל רק זה נוכל לומר שאין צריך הפועל לתת בכל פעול' ממנו כל כחו כי הלא בפעול יוסיף כח יפעול' אחרת וע"כ נאמר שהמאציל ב"ה לא רצה לפעול בכל כחו בלתי בעל תכלית אלא במקצת כח מה שרב' וגזר נמצא לפ"ז שהענין הראשון שעש' המאציל ב"ה הוא שת הגבול לכח הזה שבו יפעול פעולותיו ובאמת כל פעול' יהי' לה גבול בפ"ע ונמצא בחי' הגבול הזה ג"כ פעול' המפלו' אל כל פעול' מפעולותיו בבחי' הארה. פי' הענין כי כל פעול' היא מוגבלת א"כ נמצא בכל פעול' שני דברים פעול' או הארה וגבול ובאמת שניהם פעילות כי אין הגבול העדר לבדו אלא מציאות פעול' מגבלת וזה כי הלא שמעת איך כל פעולות המאציל הם בדרך התנוצצות להם מציאות ולכן גם פעולת ההגבל' הוא ענין נמצא ממש והוא סוד הכתוב ישת חשך סתרו. וזה הפעול' מתלוה אל פעולת ההאר' יותר או פחות ונותנת מדה לההאר' עצמה ובאמת הנפרדים ובפרט הגשמיי' הם כך מפני היות נגבלת ההאר' בהם שהם נשארי' חשוכים כי הגוף חשוך הרב' והנשמ' פחות ממנה והמלאכים מתעלמים כמו כן על בני אדם והם עצמם מתעלמים זה על זה במדרוגתם והקרוב יותר הוא אשר בעצמותו יש ההאר' יותר ומתרחק ממהות ההאר' השורש פחות ממה שמתרחק מי שהוא תחתיו כי הריחוק מהש רש אל הענף כבר רב הוא באמת אבל יהי' רחוק פחות מן האחר נמצא לפ"ז שורש מציאות הנמצאים הוא הגבול הזה כי למאציל ב"ה אין גבול והגבול הוא בנבראיו שהמאציל ב"ה לפי הגבול כך מאיר בהארתו שההאר' תהי' נמדדת בגבול ההוא וזה הגבול הוא ענין הדין המצטרף דווקא לצורך הנמצאים והחסד הוא בחי' ההאר' והתפשטות בריאת העולם הי' בדין והוא הגבול הזה הניתן בראשונ' אל ההאר' (ע"כ מהנמצא אתי בכתובים מדברי החסיד האלהי הרמ"ח לוצאטו ז"ל אשר דבריו כלפידים בוערים מאירים כספירים וברקים זוהרים. ודי בהם לסור לבב עקש וטיפש החושבים מחשבת און להטיל מום בקדשי שמים וסרו מהר דברי המלגלג בספרו ארי נוהם כארי טרוף יטרוף לכל הרוצ' לגשת אל הקודש פנימ' עומק חכמ' האמיתית והנפלא' הזאת. ואל יפול לב אדם על חלמותיו ועל דבריו. שחל בחץ ארי ברחובות קרי' ישאג ינהום יענה בקולו קול עוז יתן אומר להרחיק אדם מלימוד חכמה הזאת. וכל טענותיו והבליו יהיו כמוץ אשר תדפנו רוח א אלהים בקרב לב עמוק איש תבונות ע"י המעט אשש גילה לנו האלהי הרמ"ח ז"ל בכוונת עומק דבריהם הקדושים):

ועתה אשלמ' את נדרי אשר נדרתי והבטחתי לבוא בכתובים לבאר תפילת אליהו ז"ל האמור' עם ספר הקדמת התיקונים שהבטיח לנו החסיד האלהי הנז' לבאר דברי קדשו ולא זכינו לאורו ואבוא היום לבאר קצת מן הקצת אשר באמת בתפיל' זאת כיון לבאר במלות קצרות שרשי ויסודות חכמה העמוק' הנפלאה הזאת:

פתח אליהו ואמר רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן אנת [הוא דאפיקת עשר תיקונין עילאה על כל עילאין סתימא על כל סתימין לית מחשבה תפיסה בך כלל אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין

**(פתח אליהו כו' ביאורו אחר שכבר נתבאר למעלה בהקדמה אמיתית אשר היא יסוד ושורש אל החכמה הזאת שכל מה שאנו מדברים בספירות והארות ופרצופים וכל הפרטים אין עסקינו ח"ו בעצמותו ית' כי הוא מסולק מכל רעיון ומכל שם ולית מאן דתפוס בי' כלל וכמ"ש ברע"מ פ' פינחס (רכ"ה) ואיהו לא אתקרי הוי"ה ובכל שמהן אלא באתפשטות נהורין עלייהו (ר"ל בספירות) וכד אסתליק מנייהו לית לי' מגרמיה שם כלל מנהון עמוק עמוק כו' ובזה"ק פ' בא (מ"ב) דהא קדם [דברא קוב"ה דיוקנא בעלמא וצייר צורה הוה הוא יחידאה בלא צורה ודמיון ומאן דאשתמודע ל' קדם דברא עלמא דאיהו לבר מדיוקנא אסור למעבד לי' צורה ודיוקנא בעלמא לא באות ה' ולא באות י' ואפי' בשמא קדישא ולא בשום אות ונקודה בעלמא והאי איהו כי לא ראיתם כל תמונה מכל ודבר דאית בי' תמונה ודמיון לא ראיתם כו' ע"ש. וע"ז רמז בכאן ואמר רבון עלמין ר"ל שאין אנו מתחילים לדבר רק מרצונו ולא ברצונו עצמו כי הוא ורצונו אחד וג"כ א"ס לרצונו אלא אנו מדברים מצמצום רצונו שבזה נעשה אדון לכל הנבראים ולכל עלמין דלעילא ועליו הוא אומר אנת הוא חד ולא בחושק ר"ל שעצם רצונו אחר שצמצם רצונו אין בו שים חשבון כחות ופעולות כלל כי אם אחר שהאיר ברצונו לפעול פעולות וכחות לגלות לברואים שהם הע"ס וז"ש אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין והם כלל הע"ס שהם בכלל הפעולות שנתגלו בדרך התנוצצות והארה ונקראים בשם תיקונים וכמו שיתבאר בס"ד)** וקרינן לון עשר ספירין לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין ובהון אתכסיאת מבני נשא ואנת הוא דקשיר לון ומייחד לון ובגין דאנת מלגאו כל מאן דאפריש חד מן חברי' מאילין עשר)** **(ואמר אנת הוא עילאה על כל עילאין שתחי' גילויו הוא בצמצום רצונו לבד שהוא העילה ראשונה וסיבה ומקום שיתגלו פעולותיו בבחי' גבול ותכלית כפי השייך אל נבראיו והוא ית' ברצונו הכין הארתו בדרך הדרגה עד שבאו אח"כ לידי סדר אצילות הרכבת פעולות ומאורות לפי דמות אדם שהוא הכולל הכל והוא עולם האצילות ר"ל מה שבאו פעולותיו ית' מצומצמים ומסודרים ממש לפי ערך הנבראים שהם בכלל אדם שלם ולפי ערך סדר התורה והאדם במספר תרי"ג כמבואר כל זה למעלה והמדריגות וסדרי רצונו ופעולותיו שקודם זה הם העולמות עליונים שאנו מדברים בסוד א"ק והארות שיוצאים ממנו בסוד רשר"ד וטנת"א שהם כולם פעולות שרשיות להוצאות סדר פעולות האצילות וסדר התיקון והנצחיות ושכר התורה והעבודה כמבואר במ"א באריכות ולכן אמר שהצמצום שאנו מדברים בו והוא המקום הוא עילאה על כל עילאין שהם עולמות א"ק וכל מה שבו ואמר עוד סתימא על כל סתימין לרמז על עלמין דאדם קדמאה סתימאה ולעולם המלבוש הידוע ליודעים שהם סתימין מאוד שגם הדבור אסור בהם שלכן לא גילה אותם הרח"ו ז"ל בכתבים וסוד הצמצום הזה נורא מאוד אין מושג לשום נברא אל ברעיון ולא במחשבה להשיג היאך נעשה הצמצום והיאך יצא החצון מבלי גבול לגבול ואין לנו להרהר בהם כי אם בדרך רצוא ושוב כמ"ש בס"י ואם רץ לבך שוב למקום לידע רק מציאות הצמצום ולא למעלה היאך היה הצמצום וז"ש ולית מחשבה תפיסה בך ר"ל שאין לתפוס שם במחשבה לחקור בו רק בדרך ריצה ושיבה לבד. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' הוא גילוי הפעולות מאצילותו ית' ונקרא תיקונים כי בעלמין דלעילא שקודם אצילות לא הי' עדיין בסדר הראוי להנהגת הברואים רק בבחי' שרשיים ויסודות לבד עד שבאו למדריגות אצילות שהוא בסידור דמות אדם ממש ובסדר הנביאים כולם שהם דמות אדם אחד לכן שם נקראו תיקונים. וז"ש לאנהגא בהון עלמין כו' ורבינו הגדול הגר"א ז"ל ופי' בכתבים שמ"ש תיקונים הם פנימיות הע""ס וכמו שית' לקמן ונקרא תיקוני' לטעם כמוס ונפלא שהנה כמו באדם למטה הוא מורכב מגוף ונשמה וכח הנשמה מתלבש בכל האברים ובכל אבר היא פועלת לפי ערך האבר הזה בעין לראות ובאוזן לשמוע וכן בכולם וכמו כן בספירות דאצילות שהם פעולות המאציל ב"ה שפועל בברואים בדרך הארה והתנוצצות הם ג"כ גוף ונשמה עצמות וכלים והיינו שהפעולות עצמם המושגים אל הנבראים הם נקראים כלים ר"ל גוף ואברים וכל מה שאנו מדברים למעלה עיני ה' אזני ה' וכדומה רז"ל כחות פעולות שיש להם אלו השמות בעבור שהאדם למטה אשר הוא בצלם ודמות של מעלה נקראו אברים שלו באלו השמות על שם מקור הפעולות למעלה למעלה וכמ"ש בספרינו זה בביאורם וכמו שבאדם התחתון אינו נראה פעולות הנפש בעצמו רק פעולת האברים שאנו משיגים שרואה בעינו ושומע באזנו וממשמש בידיו ורגליו אבל אנו יודעים שאינו פועל בגוף האברים עצמם רק בכח הנשמה)** ספירין אתחשיב לי' כאלו אפריש בך ואלין עפר ספירין אנון אזלין כסדרן חד אריך וחד קציר וחד בינוני ואנת הוא דאנהיג לון ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא ולא מכל סטרא לבושין תקינת לון **(המתלבש בו וכחות הנפש מהותם והיאך הם פועלים בגוף אינו מושג לנו כמו כן אין אנו משיגים מאתו ית' רק מציאות השגחתו והנהגתו בפעולותיו העצמיים אבל בהם מתלבש כח יותר עליון אשר הוא רצונו המתלבש בפעולותיו היאך ע"י פעולותיו מתמלא רצונו וכוונתו בבריאת עולמו ותיקונו הנבראים ע"י בכדי לשלם שכר לעושי רצונו שלתכלית זה היה כוונתו בבריאה ולכן מחשבה זאת אשר הוא מתלבש בפעולותיו אנו קוראים תיקונים והוא הנשמה לפעולותיו ונקרא ג"כ בשם ע"ס כמו הפעולות עצמם שגם הם בדרך התנוצצות והארה. וז"ש שהם לאנהגא עלמין סתימין ר"ל חו"ב דאצילות שהם הגופים ונק' סתימין דלא אתגליין כמ"ש הנסתרות לה' אלהינו שהם י״ה של השם חו"ב כידוע ועלמין דאתגליין הם זו"נ ו"ה של השם ובהון אתכסואת מבני נשא ר"ל שאין אנו משיגים ומדברים באצילות רק בפעולותיו והנהגתו לבד אבל עומק מחשבתו בפעולותיו והיאך הם מתקנים וממלאים רצונו דבר זה מכוסה ונעלם מאתנו כמו באדם למטה אין אנו רואים ומשיגים רק גוף האדם ואבריו אבל לא נשמתו ואנת הוא דקשיר לון כו'. ר"ל קשר הפעולות וסדרם זה עם זה תלוי ג״כ בעומק המחשבה היאך לקשרם בשביל הנהגת הנבראים לטובתם ולתיקונם כמו שקשר אברי האדם תלוי בנשמתו שהנשמה היא המקשרת אברי הגוף זה עם זה וכן בפעולת האיברים דרך משל כשרוצה לאכול אז הולך למקום האכילה ברגליו ונוטל המאכל בידו ומניחה אל פיו הרי שבזה נקשרים האברים זה בזה למלאות רצון מחשבתו של אדם ותכליתו וכמו כן קשר סדרי הפעולנת והרכבת המאורות בסדר התלבשות הפרצופים וקשר הספירות של הפרצוף זה בזה, שהוא קשר והרכבת הפעולות להנהגה הם מתקשרי' לפי עומק מחשבתו ית' המתלבש בפעולותיו ומ"ש ומייחד לון הוא כידוע וכמ"ש האלהי החסיד רמק"ל בספרו פתחי חכמה ובכ"מ שכל ענין האצילות וכל הבריאה הכל היה בשביל גילוי יחודו ית' בעולמו וכל ההנהגה של כל הפעולות וסדרי הרכבת המאורות של פעולות הספירות בכל שית אלפי שנין דהוה עלמא הכל הוא הולך לגלות יחודו ית' וכמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד וגו' וז"ש ומייחד לון שיחוד העליון וגילויו הוא תלוי בפנימיות הספירות שהוא עומק מחשבתו המלבש בפעולותיו ולכן אף שאנו מדברים בספירות שהם הפעולות וכחות במספר ובחילוק מדריגות גם בזה אין בהם פירוד וחילוק רק בערכינו הניתן לנו להשיג מרצונו ית' אבל בבחי' רצונו עצמי, אין חילוק ופירוד וריבוי ח"ו רק הוא אחד יחיד ומיוחד בהם כקודם הבריאה ממש וכמו שהאריך בזה הגאון מאוה"ג מוהר"ח ז"ל מוואלאזין בספרו נפה״ק (שער ג) יעו"ש ולכן אמר ובגנן דאנת מלגאו כל מאן דאפריש חד מן חבריה כו' שהרי רצונו ומחשבתו הוא היחוד העצום, וכן פעולותיו ביחוד גמור ורק מס"ט דילן אנו מדברים בחילוק מדריגות ולכן כל מאן דאפריש כו' כאלו אפריש בך כו'. ומ"ש ואנון אזלין כסדרן כו' ר"ל הפעולות שאנו מדברים בו ית' באצילות והם בכלל ג' מדריגות חד"ר חד אריך הוא חסד הוא להאריך אף)** דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא וכמה גופין תקינת לין דאתקריאו גופין לגבי לבושין דמכסיין עליהון ואתקריאו בתיקונא דא חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא נו"ה תרין שוקין יסוד סיומא **(ולגמול חסד וטוב אך למי שאינו ראוי בלי שיעור וחד קצר הוא הגבורה והדין שאינו מאריך במדה זו רק מעניש תיכף לעוברי רצונו וחד בינוני הוא המחמים שאינו מוותר לגמרי אבל אינו מעניש תיכף רק במיזוג החסד היינו לפרוע מעט מעט או להאריך זמן עד שישוב בתשובה וכדומה כל מדה ומדה כפי רצונו ית' הידוע לטובת הבריאה. ואנת הוא דאנהיג לון הוא מחשבתו ית' שהוא הנשמה המתלבש בפעולותיו כנשמה המנהגת אברי הגוף לפעול פעולתם ומ"ש ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא כיון בזה כוונה עמוקה כי אף שנתבאר שיש מדריגות רבות ועולמות יותר עליונים מאצילות שהם א"ק ואורותיו ומה שלמעלה אשר הם שרשים עליונים לאצילות אין זה אלא בכלים ר"ל בפעולות עצמם שהם הולכים במדריגה עד שבאים בגבול ושיעור הראוי להנהגת הנבראים אבל בפנימיות המתלבש בהם שהוא רצונו ית' המתלבש אין בו חילוק מדריגות למעלה ולמטה כי הקו המתלבש ברשימו הוא אחד מלמעלה עד למטה סוף כל המדריגות והרצון שוה אצלו ית' בעולמות והעולמות העליונים אל מה שמגיע מפעולותיו בעולמות התחתונים שאף שהפעולות עצמם הם הולכים בהדרגה אינו שוה פעולותיו למעלה לנשמות בעולם הבריאה למה שפועל ביצירה במלאכים וכ"ש למטה בעשיה אבל הרצון הפנימי שוה בכולם שהכל רצון אחד שכיון בו הוא ית' בבריאת עולמו בשביל הטוב להיטב לזולתו רק שכך רצה וראה ית' שלבוא לתכלית הטוב צריך שיהיו פעולותיו הולכים בהדרגה נכונה וז"ש חכמי האמת שהרשימו הוא הצמצום שורש הכלים והעולמות בהם חילוקי המדריגות אבל קו הפנימי מתפשט בשוה עד סוף העשיה וז"ש דלית מאן דאנהיג לך לעילא ולא לתתא ר"ל שאין מדריגות עליונות יותר מרצונו באצילות שהכל רצון אחד בכולה בשוה ממדריגה ועולה היותר ראשונה על העלול היותר תחתון והבן מאוד עומק דברים אלו כי א"א להרחיב הדבור בזה יותר. והוא מה שרמז עוד בהסתר דבריו מ"ש ולא מכל סטרא ולומר שגם רצונו מתלבש במציאות הסט"א בעולם אשר הוא מתנהג היפוך כל סטרא דקדושה הכל ברצונו ות' כמ"ש ומלכותו בכל משלה והרצון שוה גם שם הכל בשביל התיקון והטוב וח"ו לחשוב רצון אחר זולת רצונו הטוב ית' שזה היה טעות כל הטועים שקצצו בנטיעות לחשוב שתי רשויות והרחבתי הדבור בזה במ"א ואכ"מ:

לבושין תקינת לון כו' ר"ל עולם הבריאה הוא לבושו ית' שאצילות כבר אמרנו שהם נשמה וגוף הוא הרצון והפעולה אבל משם ואילך אנו מדברים בנבראים והראשון הוא עולם הבריאה שאינו עצמות פעולותיו ית' אלא חוץ ממנו שהם בריאה ממש שמקבל פעולתו אבל הוא הראשון קרוב לפעולות אצילות ויותר במדריגה כמו הלבוש שדבוק אל גוף האדם וע"ז רמזו רז"ל בב"ר מ"ש מהיכן נבראת האורה מאור לבושו ית' ר"ל שכמו האור הוא בריאה ראשונה הנזכר במע"ב שבפשוטו מדבר מעולם התחתון הזה והאור הוא אור המוחשי הנראה לנו שהוא הראשון במציאות נבראים המוחשים הנראים לנו למטה כמו כן עולם הבריאה הוא הראשון במדריגה שבנבראים. ולכן משם)** דגופא אות ברית קודש מלכות פה תורה שבע"פ קרינן לה. חכמה מיחא איהו מחשבה מלגו בינה לבא ובה הלב מבין ועל אלין תרין כתיב הנסתרות לה' אלהינו כתר עילאה איהו כתר מלכות ועליו אתמר **(ממש יצא ג"כ בריאה הראשונה למטה בעולם התחתון וע"ז נאמר עוטה אור כשלמה. ר"ל שהאיר שאנו רואים למטה הוא ממש במדריגת לבושו ית' שהוא העוה"ז בריאה שהוא ג"כ הראשון וז"ש דמתמן פרחין נשמתין לב"נ כידוע שהנשמות הם מעולם הבריאה ולכן הם ראשונים במדריגה וגדולים יותר ממדריגת מה"ש שהם למטה בעולם היצירה כידוע ועולם הבריאה הזה הוא לבושא דשכינתא שהוא המדה קשר ההנהגה עם הנהוגים שהוא מלכותו ית' והוא ההשגחה בנבראים נקרא שכינתו ית' מתלבש תחי' בבריאה שהוא הראשון שבנפעלים וזהו תכלית העבודה והתורה והמצוה לקשר הנבראים עם השכינה שישכון בהם כראוי וח"ו ע"י העונות עושים פירוד ומחיצה מבדלת בין ההשגחה והשכינה לברואיו והוא מ"ש בזוה"ק בכ"מ דכל מאן דחב כאלו אפשיט לשכינתא לבושא וזה היה חטא אדה"ר שעשה פירוד בין אצילות לבריאה ופגם בלבושא דשכינתא כמ"ש רבינו הגדול הגר"א ז"ל בפירושו לספ"ד (פ"ד) באריכות יעו"ש סודות נוראים ועליונים מאד מאד ונמצא שכלים דאצילות הם כגופים לגבי לבושא שהוא הבריאה ועל סוד הנורא הזה השכינה קובלת על קלקול התחתונים באמרה פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה וגו' ובמד"ר באיכה רבתי ע"פ בצע אמרתו וגו' בזע פורפירא דילי' והוא פגם הכסא שאין מלכותו ית' נגלה בכסא משפטו ושמו מחולל כו' והוא מ"ש שכל זמן ששמו של עמלק קיים אין השם שלם ואין הכסא שלם כו' שהפעולות עקרים בהנהגה הם ו"ק ונוקבא זו"נ וה' של השם ויחוד הפעילות עם נבראיו הוא א' של הכס"א שבו מתייחדים הנפעלים עם הפעולות וז"ש כי יד על כ"ס י"ה והוא היד השלוחה במקדש ה' ומ"ש וכמה גופין תקינת לון ר"ל כמו שנת' למעלה שהפנימיות של הספירות דאצילות נקרא תיקונין וכמו כן החיצוניות דאצילות הם נעשים פנימיות בבריאה וכידוע שחיצוניות העליון נעשהפנימיות בתחתון ולכן הכלים דאצילות שהם הגופי' נעשו תיקונים בבריאה שהם לבושין ר"ל שהפעילו' אצי' ית' הם פנימיות להנהיג הנבראים עצמם ופעולותיו מתלבש בנבראיו ואלו הגופים הם מדותיו ונעוצותיו ית' ולהם יש שמות חסד גבורה כו' שהם עצמיות הפעולות משא"כ פנימיות הספירות דאצילות אין נקרא בשם הפעילות עצמם חסד דין כו' אלא רצונו וכוונתו בה וז"ש ואתקריאו בתיקונא דא חסד דרועא ימינא כו' ר"ל עצמיות הפעולות שנקרא בשם אברים דגופא ממש בטעם שנת' וחושב סדר הספירות שהם כחות פעולותיו ית' ומדותיו בציור אדם ממש כמ"ש למעלה שהאדם נברא בצלם אלהים שכן פעולותיו ית' הם מסודרים ממש בסדר הרכבת האדם למטה שהוא חותם תכנית ודמות כולל כל הבריאה וז"ש חסד דרועא ימינא כו' שכן באמת הימין היא הנאדרת בכח הפעילה והמעשה יותר משמאל שהוא יד כהה ומורה על שתי מדותיו ית' הא' מדת החסד אשר היא להשפיע ברב טובה והיא המנהגת לקיים הנבראים אף שאינם הולכים לעשות רצון קונם כראוי כדי שלא יחרב העולם וגם. כי לסוף הסיבוב יתוקן הכל ולכן הוא מכונה בשם)** אגיד מראשית אחרית ואיהו קרקפתא כו' מלגו איהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א דאיהו אורח אצילות איהו שקיו דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא וארבי בההוא שק״א:

**(דרועא ימינא שהוא העיקר בפעולה באדם וכן הוא עיקר בהנהגה לאיים העולם כמ"ש עולם חסר יבנה משא"כ מדה"ד הוא רק לסיוע לצורך העבודה והבחירה ות"ת הוא עיקר הגוף ושתי הדרועות נקשרים בו ופועלים עבורו וכמו כן מדה האמצעית היא העקרית בהנהגה שאין וותרנות בעולם וכל מאן דאמר קוב"ה וותרן כו' רק משמש במדת החסד והדין כל א' לפי מה שצריך וכן הרגלים משמשים הם לגוף והרגלים שמשים ביחד שאין תשמיש לאחד בלי חברו משא"כ הידים שיכול לשמש באחד מהם לבד ואלו הם ב' מיני הנהגות הא' בעוה"ב בג"ע וגיהנם שם כל מדה משמשת בפ"ע החסד לשלם שכר לצדיקים כצדקתם והגבורה להעניש לרשעים כרשעתם:

משא"כ נו"ה הם מנהיגי עוה"ז שבו המדות ממוזגים שא"א לשלם לצדיקים בעוה"ז ולהעניש לרשעים בעוה"ז ועוה"ז א"א לו להתקיים במדות הפשוטים לבד כי אם במזיג המדות ביחד וכמ"ש בזה רבינו הגדול הגר"א ז"ל בכתבים ויסוד הוא הברית שבו מתחברים כאות כל האברים ופועל להשפיע למקבל להוליד תולדות והוא המדה שכוללת קישור כל הפעולות ומיזוגם יחד למוסרו להשגחה בעילם התאותון שהוא השכינה השורה בתחתונים ונקרא פה שכמו שהפה הוא סיום כל חושים שבראש ומגלה כל מה שהאדם אישב ומסדר במחשבתו אל הפועל והפה הוא המעביר הפעולה מן המחשבה אל המעשה ולכן הוא בסיום הראש בין הראש ובין הגוף וכמו כן השכינה הוא האמצעי והמעבר בין פעולות ההנהגה אל ההשגחה בנבראים ולכן נקרא פה וכמו שתורה שבע"פ היא מבארת כל מה שסתום ונסתר בתורה שבכתב כמו כן השכינה הוא גילוי מה שמסודר בכחות ההנהגה של מעלה אל הנהוגים. ואחר שביאר כלל ההנהגה בז"ת מחסד ולמטה שהוא גופא חוזר לפרש ענין הג"ר כח"ב מה עניינם ואמר חכמה מוחא כו' ר"ל כמו באדם יש הרהור בכלל ואח"כ מחשבה בפרט שהרהור הוא במוח ואח"כ מחשבה בפרט בלב כמו כן הוא בסידור כחות הפעולה הוא תחילה הרהור בכלל ואח"כ במחשבה בפרט והם נקראים מוחא ולבא והם חכמה ובינה כידוע שסדר הפעולות מאתו ית' הם בשני דרכים כאחד בכוונה רצוי' וגלוי' והב' בבחי' הסתר כנים רק בקיום לבד. וכן הוא סדר הנהגת הנבראים כשהם עושים רצונו של מקום אז הוא ית' פונה אליהם בספ"י בכוונה רצויה להיטב לברואיו והוא כביכול כאלו מחשבתו ורצונו מתקיים בזה והם חו"ב משא"כ אם אין עושים רש"מ אז כתוב והסתרתי כני מהם וגו' ורק מנהוג ברואיו לא לנו עומק מחשבתו והשבעה יתירה והוא דק המעשה לבד והוא כמ"ש במ"א בענין תפילין דמארי עלמא שהם תפילין של ראש ושל יד שזה בגלוי ודאו כל עמי הארץ וגו' וזה באתכסיא כו' והוא ענין הסתלקות ג״ר ונשאר ההנהגה בנק' לבד ורק ניצוץ מחשבתו מאיר בהם והם דקטנות וכתר איהו קרקפתא והוא הרצון העליון שקודם ההרהור והוא אשור ברעותא דלעילא שהוא עתיק שלמעלה ממנו ונקרא כתר מלכות והוא תכלית עליית הרצון בכוונתו ית' שבזה דשלם ומתעלה מלכותו ית' לעילא לעילא:)**

סוף הספר

תוכן העניינים

מגן וצינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה