מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון
מגן אבות על שבת שובה
שובה ישראל עד הוי' אלקיך וגו' (הושע י"ד ב') כתיב (ישעי' נ"ה ו') דרשו הוי' בהמצאו כו'. וכתיב בכל קראנו אליו ותירצו בגמ' (יבמות מ"ט ע"ב) כאן ליחיד וכאן לציבור. ליחיד בהמצאו דוקא ואימת אלו עשי"ת. וצ"ל דהכתי' דרשו ל' רבים. והתירוץ כי ליחיד דוקא בהמצאו דהיינו בעשי"ת. ולציבור בכל קראנו. ומ"מ אפי' לציבור כתי' ג"כ דרשו בהמצאו. והיינו שאזי יכולים להגיע לבחי' עליונה יותר מבכל השנה. ולהבין זה. צ"ל ענין ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה מהו ענין ג' דברים אלו. וצ"ל תחלה ענין צדיקים ובע"ת. דלפעמים משמע שצדיקים גבוהים יותר כמאמר (ב"ר פ"ח סי' ו') במי נמלך כו'. הנה צדיק נק' ע"ש שהוא בעל צדקה. ולכן כתיב (תלים קמ"ה) צדיק ה' בכל דרכיו. לפי שהוא בעל צדקה. והצדקה שלו הוא מה שמשפיע חיות לעולמות להחיות רוח שפלים. והנה כל המצות נק' בשם צדקה כמ"ש (דברים ו' כ"ה) וצדקה תהי' לנו כו' ולכן המקיימם נק' צדיק. וענין מה שהמצות נק' בשם צדקה כי הצדקה הוא להחיות רוח שפלים וכתיב (בראשית י"ח י"ט) ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. כמו שע"י הדרך הולכין מעיר לעיר. כמו"כ ע"י צדקה ומשפט עושין דרך להמשכת גילוי ש' הוי' למטה שיהי' דירה בתחתונים (ופי' מעיר לעיר מבחי' ירושמ"ע בינה עלמדאת"כ. לבחי' ירושמ"ט מל' עלמדאת"ג). ופי' תחתונים איך שייך לומר לגבי א"ס ב"ה שאין בו מעלה ומעה. הענין ר"ל העולמות שהם בשפל המדרגה. כי עולם האצילות שהוא עולם האחדות דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' נק' עליונים ועולמות בי"ע שהם יש ודבר נפרד נק' תחתונים. וע"י המצות ממשיכים דירה בתחתונים שיומשך גילוי שם הוי' שבאצילות גם למטה בבי"ע כי כל מצוה יש בה ג' בחי' מחדומ"ע. כוונת המצוה בחי' מחשבה והברכה דיבור. ועצם העשי' כדי להמשיך הגילוי בג' עולמות בי"ע שהם מחדומ"ע. ולכן נק' שם הוי' שמש. כמו שהשמש מאיר במקום החשך. כך גילוי אור שם הוי' הוא מאיר את בחי' החשך יכסה ארץ. וכמ"ש (חלים כ"ז א') לדוד הוי' אורי כו'. ונק' שמש צדקה כמ"ש (מלאכי ג' כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו'. ולכן נק' המצות בשם צדקה. לפי שממשיכים דירה בתחתונים. שיתגלה שם הוי' שבאצילות בתחתונים ושפלים דבי"ע. וכמו הצדקה שהיא להחיות רוח שפלים. והכח הזה במעשה המצות הוא לפי ששרשם תר"ך עמודי אור סוכ"ע שלמעלה מבחי' ש' הוי'. וזהו ענין צדיקים שממשיכים גילוי שם הוי' שבאצילות למטה בבי"ע ולכן נק' צדיק ע"ש שהוא בעל צדקה:
ב והנה להבין עוד יותר ענין בחי' צדיקים. הנה כתי' אני בצדק אחזה פניך. וארז"ל (ב"ב יו"ד סע"א) ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי שנאמר אני בצדק כו'. ועוד ארז"ל (שם ט' ע"ב) הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות והמפייסו בי"א. וזהו יהיב פרוטה והדר מצלי שענין מצלי הוא ענין פיוס. שהפיוס הוא בדברים. והיינו ע"י דבורי התפלה. והנה ענין יהיב פרוטה והדר מצלי. עפ"י פשוט הוא כמ"ש (תלים מ"א) אשרי משכיל אל דל. דל נק' היצ"ט כמ"ש (קהלת פ' ט"ו) ומצא בה איש מסכן וחכם. ומה שנק' מסכן ודל. היינו לפי שהגוף ונה"ב הם לנגד לו. שנמשכים רק אחר תאוות גשמיות. והיצ"ט הוא מדות הנפש אלקית. וכמו שהמסכן דבריו אין נשמעים. כך הגוף ונה"ב אין שומעים להיצ"ט וזהו איש מסכן וחכם אעפ"י שהוא חכם שנמשך מבחי' חכמה כח מ"ה מ"מ הוא מסכן כו'. ולכן אשרי משכיל אל דל. היינו שממליך היצ"ט שנק' דל על היצה"ר (במד"ר בהר ר"פ ל"ד). והיינו ע"י התבוננות באוא"ס ב"ה איך שהוא סוכ"ע וממכ"ע וכולא קכל"ח. וזהו אשרי משכיל כו'. (אשרי הוא היפך מבחי' הוי). והנה כל עסק התפלה הוא להיות משכיל אל דל. להגביר היצר טוב על יצר הרע שיהי' בכל לבבך בשני יצריך. ולכן צ"ל תחלה יהיב פרוטה לעני. שעי"ז נמשך לו הכח שיוכל להיות משכיל אל דל כו' ואמיתיות הפי' עפ"י סוד ענין יהיב פרוטה לעני ואח"כ מצלי. הוא כי פרוטה אותיות טרף ו"ה. ה' הוא בחי' ה' תתאה דשם הוי'. ה' מוצאות הפה בחי' עולם הדיבור עליון שנק' עני וסיהרא דל"ל מגרמה כלום (זח"א קפ"א סע"א). כמו הדיבור באדם שהוא רק בחי' מקבל מכל הבחי'. כמו דיבורי אהבה דיבורי יראה דיבורי חכמה ואח"כ נעשה הדיבור בחי' משפיע לזולתו כו' וכמו"כ למעלה הדיבור עליון בחי' מקבל מכל הע"ס ולכן נק' סיהרא. עני כו'. והוי"ו הוא בחי' קול שהדיבור מקבל מהקול. וכשאין הקול נמשך בהדיבור כמ"ש נחר גרוני (חלים ס"ט ד') אזי אין הדיבור מתגלה וכמו"כ למעלה כשהקול מאיר בהדיבור עליון אזי הדיבור עליון בבחי' גילוי משא"כ בגלות כשאין היחוד דקול ודיבור עליון כתיב (שם ל"ט ג') נאלמתי דומיה החשיתי ר"ת נדה. והנה כתיב הקל קול יעקב וכתיב (שיר ב' ח') קול דודי הנה זה בא כו'. שההמשכה מאוא"ס ב"ה נק' קול. וזהו בחי' ו' שהוא המשכה בחי' קול העליון שנמשך בהדיבור בחי' ה' תתאה כנ"ל. וענין טרף ו"ה. כי טרף הוא מה שבא ממרחק דוקא כמ"ש (משלי ל"א) היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה כו' ותתן טרף לביתה. משא"כ מזון נק' מה שבא ממקום קרוב. וענין המרחק הוא כמ"ש אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז' כ"ג). מרחוק הוי' נראה לי (ירמי' ל"א). עצות מרחוק (ישעי' כ"ה). וזהו ענין טרף שהוא המשכה מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני שלמעלה מהשתלשלות. וע"ז כתי' (תלים קי"א ה') טרף נתן ליראיו וכו' וזהו טרף ו"ה שהוי"ו שהוא בחי' קול העליון זהו ההמשכה מבחי' טרף שלמעלה מהשתל' ורק שנמשך ע"י הוי"ו וכענין קול דודי מדלג כו' דילוג הוא מלמעלה מהשתלשלות. וזהו פרוטה טרף ו"ה שע"י נתינת פרוטה לעני ממשיכים מלמעלה ג"כ בחי' פרוטה שהוא המשכת בחי' ו' בחי' טרף בבחי' ה' אחרונה שהוא בחי' דיבור עליון שנק' עני כנ"ל והנה בחי' ו' זה שנמשך בה' הו"ע קדוש בוי"ו. כי יש ב' בחי' קדש וקדוש. קדש עליון הוא למעלה מסדר השתלשלות. וקדוש בוי"ו הנה הוי"ו הוא המשכת בחי' קדש עליון להאיר בה' אחרונה ואזי נק' הקב"ה שבחי' קדוש הוא ברוך בבחי' מל'. ולכן הנותן פרוטה לעני מתברך מבחי' הקב"ה שש ברכות כנגד המשכת בחי' ו' שממשיך בה' אחרונה. והמפייסו בי"א הנה פיוס מצינו בלבנה כמארז"ל (חולין ס' ע"ב) על מיעוט הירח שא"ל הקב"ה צדיקים יקראו על שמך דוד הקטן כו' חזי' דלא איפייסה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. מבואר שהפיוס הוא מבחי' עלי. והענין כמ"ש (חלים נ"ה כ"ג) השלך על הוי' יהבך וכתי' (ש"א ב') בחנה ותתפלל על הוי' הוי' נק' ע"ש שמהווה העולמות יו"ד חכמה ה' בינה. אבל אוא"ס עצמותו ומהותו הוא למעלה מבחי' ש' הוי'. וע"ז כתי' (שמות ט"ו ט"ז) עד יעבור עמך הוי' למעלה מבחי' ש' הוי' וזהו השלך על הוי' יהבך ותתפלל על הוי' פי' למעלה מבחי' שם הוי'. כי בני חיי ומזוני במזלא תליין (מו"ק כ"ח ע"א) בחי' כ"ע. וזהו ג"כ פי' הביאו עלי כפרה שהשעיר דר"ח ממשיך מבחי' עלי שהו"ע על הוי' כו'. ועי"ז הוא הפיוס. והענין דאיתא בספרים פיוס אותיות יוסף. כי עפ"י פשוט ההפרש בין הנותן פרוטה להמפייסו שע"י פרוטה קונה מעט מזעיר כדי להחיות הגוף וא"כ זהו השפעה חיצוניות דהיינו בהגוף לבד. אבל המפייסו בדברים כי העני יש לו תרעומות הרבה כי יסורי עוני גרוע מכל היסורים וע"י הפיוס גורם לו הנחת הדעת. וא"כ זהו השפעה פנימיות כו'. וכמו"כ יובן למעלה איך שהפיוס נמשך מבחי' יוסף דוקא. דהנה כתי' (בראשית ל"ז ב') אלה תולדות יעקב יוסף דקשה מהו יוסף דוקא. והענין כי יעקב הוא בחי' ו' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. מבחי' אתה עשית את השמים ושמי השמים כו' דהיינו מבחי' קצה השמים דלעילא עד קצה השמים דלתתא. וא"כ המשכה זו עדיין בבחי' חיצוני' ומקיף על בחי' ה' תתאה (שנק' ארץ כי מבריח מבחי' קצה השמים דלעילא בינה עד קצה השמים דלתתא יסוד). אבל יוסף הוא בחי' צדיק יסוד שממשיך ההשפעה בפנימיות. דהנה כתי' (חלים קי"ט) מכל מלמדי השכלתי. שבחי' כל הוא מלמדי כו'. והיינו כמ"ש (דה"א כ"ט י"א) כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא ובארעא שבחי' כל מחבר בחי' שו"א. והענין דכתי' (ש"א ב') כי אל דעות ב' דעות ד"ע וד"ת. ד"ת הוא בבחי' מל' שנק' ארץ שלמטה היש ולמעלה אין וד"ע בבחי' שמים עילאין שלמעלה היש ולמטה כלא ואין כו' וזהו אין עני אלא בדעת (נדרים מ"א ע"א) בחי' ד"ת ועשיר בדעת ד"ע. והנה בחי' כל מחבר הב' דעות דבחי' שו"א וזהו מכל מלמדי שבחי' כל הוא מלמד אותי בחי' ד"ע כנ"ל וזהו אלה תולדות יעקב יוסף דוקא לפי שיוסף הוא בחי' יסוד שממשיך גילוי ד"ע בבחי' פנימיות במל'. ולכן פיוס אותיות יוסף שהפיוס הו"ע השפעה בפנימיות וגם ענין הנחת הדעת כנ"ל וכמו"כ מבחי' יוסף נמשך גילוי ד"ע בפנימיות. ולכן זהו פיוס על מיעוט הלבנה שהמיעוט הוא בחי' קטנות להיות בבחי' ד"ת עני בדעת. והנה תפלה ג"כ בחי' פיוס. כמו הפיוס מאדם לחבירו היינו שיחזיר רצונו אליו כמו"כ ענין התפלה הוא הבקשה יהי רצון שיתגלה רצה"ע שלמעלה מהתכ'. שמשם יומשך כל הבקשות גאולה רפואה ברכה. אעפ"י שעפ"י החכ' אינו כדאי כמארז"ל (ילקוט תלים סי' כ"ה ע"פ טוב וישר) שאלו לחכמה נפש החוטאת כו' מ"מ יומשך ע"י רצה"ע שלמעלה מהחכמה. ונמצא שהתפלה היא בחי' פיוס בחי' יוסף. ולכן ארז"ל בירושלמי ע"פ וקח טוב זהו התפלה שנתקנה י"ז ברכות בגימט' טוב וברכת את צמח דוד נתקן אחר החורבן. וא"כ התפלה היא בחי' טוב כמ"ש טוב וישר ה' כו' הטוב כי לא כלו רחמיך. שהוא בחי' טוב עליון שלמעלה מהחכמה כמארז"ל (בילקוט שם) שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה כו' הה"ד טוב וישר ה' כו'. והנה טוב הוא בחי' יוסף כמ"ש (בראשית ל"ז) יוסף בן שבע עשרה שנה בגימט' טוב בחי' אמרו לצדיק כי טוב. וכיון שהתפלה היא בחי' טוב א"כ זהו בחי' יוסף. בחי' פיוס כנ"ל. גם ח"י ברכאן הוא בחי' צדיק ח"י עלמין כו'. וח"י ברכאן כנגד ח"י חוליות השדרה שיוצאין ממוח הדעת. והיינו שהת"י ברכאן הם המשכח הדעת ע"י צדיק ח"י עלמין בבחי' גילוי בפנימיות במל'. וזהו שים שלום טפת יסוד. וא"כ התפלה היא בחי' יוסף אותיות פיוס. וכנ"ל שהפיוס הוא דוקא מבחי' יסוד לפי שממשיך גילוי ד"ע בפנימיות וזהו והמפייסו בי"א לפי שהפיוס נמשך מבחי' ה' עילאה שלמעלה מהוי"ו. כי הוי"ו הוא בחי' קדוש והה"א עילאה הוא בחי' קדש עליון שלמעלה מבחי' קדוש וכמ"ש (תלים קל"ד) שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' שמבחי' קדש העליון נמשך ברכה בבחי' הוי' שהו"ע קדוש בוי"ו כו'. ולכן מתברך בי"א ברכות כנגד הה' עילאה עם הוי"ו שעולה י"א. וזהו ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. כענין הנותן פרוטה כו' והמפייסו. שמתחלה צריך להמשיך בחי' פרוטה שהוא המשכה בבחי' מקיף עדיין בחי' יעקב. ואח"כ מצלי שהו"ע הפיוס להמשיך הגילוי בפנימיות. תולדות יעקב יוסף. כי זהו הכלל שתחלה צריכים להמשיך בבחי' מקיף ואח"כ יומשך בפנימיות. והנה צלותא ל' הטייה כמ"ש באריכות ע"פ צדק צדק. וזהו אני בצדק אחזה פניך שע"י צדקה שהוא נתינת פרוטה קודם התפלה יכול להיות אח"כ בתפלה אחזה פניך בבחי' גילוי בפנימיות. וכמו שלש פעמים בשנה יראה כו' פני הוי' אלקיך. ג' רגלים נגד ג' אבות. וכמו"כ גם כעת ע"י ג' תפלות שתקנום ג' אבות יכול להיות אחזה פניך. ופי' אחזה פניך. כי חיות העולמות הוא מבחי' מל' שנק' אחרי הוי'. בחי' אחוריים משם הוי' כמ"ש באריכות ע"פ הנ"ל אבל ע"י צדקה ותפלה נמשך גילוי פנימיות דשם הוי' וזהו אחזה פניך. וזהו מדרגת הצדיקים שע"י צדקה ותפלה ממשיכים התגלות פנימיות שם הוי' למטה בבי"ע שיהי' דירה בתחתונים. ולכן נק' צדיק ע"ש שהוא בעל צדקה כנ"ל: ג ועתה צ"ל ענין התשובה. שלמעלה מבחי' תפלה וצדקה. כחי' (מלאכי ג' ז') שובו אלי ואשובה אליכם. שמתחלה הי' רחוק ואח"כ ע"י התשובה נעשה קרוב. וצ"ל איך שייך רחוק וקרוב כידוע הקושיא. והענין כי קרוב נק' כשעומדים פב"פ. וכמו מ"ת שהיו נש"י עם הקב"ה פב"פ כמ"ש (דברים ה' ד') פב"פ דבר ה' עמכם. שהאיר מלמעלה בחי' פנים עליון. וגם נש"י הי' כל פנימיותם רק לה' שעל כל דיבור פרחה נשמתן כו' זהו נק' קירוב. משא"כ בגלות כתי' (ירמי' ב' כ"ז) כי פנו אלי עורף כו'. וכמו"כ מלמעלה נמשך השפע רק מבחי' אחוריים וחיצוניו'. קוב"ה בגלותא אסתלק כו' (זח"ג כ' ע"ב) וזהו רחל מבכה על בניה כי איננו. שהוי"ו איננו (זח"א ר"י ע"א). והיינו שהוי"ו שהוא השפעה פנימיות נסתלק לעילא לעילא. והשפע נמשך רק מבחי' אחוריי'. וא"כ בגלות הוא בחי' אב"א וזהו תכלית הריחוק כו'. אבל ענין החשובה הוא החזרת פב"ב. ע"ד תורתן קבע ומלאכתן עראי (ברכות ל"ה ע"ב). פי' שעיקר החשק ורצון הנפש יהי' רק לה' וכל עניני עוה"ז יהי' בבחי' אחור וכאילו כפאו כו'. והיינו שלא יהי' כ"א רצון אחד לבד ליכלל באוא"ס ב"ה בחי' ועמך לא חפצתי. ועל בחי' תשובה זו כתי' (הושע י"ד) שובה ישראל עד הוי' אלקיך. והענין דכתי' (תלים צ"ו) יעלוז שדי כו' מלפני ה' כי בא לשפוט אח הארץ. וידוע הקושיא מהו השמחה כ"כ מהמשפט הלא ג' ספרים נפתחים כו' רשעים גמורים כו' (ר"ה ט"ז ב'). וארז"ל (נדה ל' ב') ואפי' כה"ע אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע. והתי' שהשמחה הוא מה שהמשפט נמשך משם הוי' שהוא מדה"ר ולא משם אלקים שהוא מדה"ד וכמשנ"ת באריכות היטב ע"פ צדק צדק הנ"ל. אך צ"ל הלא משפט שייך רק לשם אלקים שהוא בחי' דיין כו' וש' הוי' הוא מדה"ר. וא"כ איך יכול לימשך המשפט מש' הוי' והענין שהוא ע"י התשובה. דהנה יעקב אמר (בראשית כ"ח כ"א) והי' הוי' לי לאלקים. פי' דכתי' (תלים פ"ד) כי שמש ומגן כו' ששם אלקים הוא בחי' מגן ונרחק לשם הוי' שע"י צירופי אותיות וכלים דשם אלקים מאיר שם הוי' וכמ"ש (שם מ"ח) גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו דוקא. אבל יעקב אמר והי' הוי' לי לאלקים והיינו ע"י שיעלה ויגיע לעצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה משם הוי' אשר שם הוי' כאלקים יחשב. דהיינו שהוי' יהי' בבחי' אלקים לגבי עצמות אור אין סוף. כמו שעתה שם אלקים לגבי שם הוי' וזהו שובה ישראל עד הוי' אלקיך שע"י התשובה מגיעים בעצמות אור אין סוף עד שהוי' נעשה בחי' אלקים. ואזי מלפני הוי' כי בא לשפוט כו'. אעפ"י שהמשפט הוא רק משם אלקים. אבל כיון שהוי' נעשה בחי' אלקים לגבי עצמות אוא"ס א"כ נמשך המשפט מש' הוי' נמצא שע"י התשובה והחזרת פב"פ ממשיכים הגילוי מעצמות אוא"ס שלמעלה משם הוי'. וזהו החילוק שבין תשובה לתפלה וצדקה. שע"י תפלה וצדקה אעפ"י שממשיכים גילוי בחי' פנימיות הוא רק מש' הוי' והיינו בחי' יאר הוי' פניו אליך. אבל ע"י התשובה ממשיכים מלמעלה משם הוי' בחי' ישא הוי' פניו. וזהו דרשו הוי' בהמצאו. שאפי' לציבור מ"מ כדי להמשיך בחי' פנים שלמעלה משם הוי' ע"י תשובה הוא רק בעשי"ת שאזי דוקא בהמצאו כו': וענין ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. הענין דארז"ל (שבת קי"ט ע"ב) העונה אישר"מ בכל כחו קורעין לו גז"ד כו' פי' בכל כחו. כח גימט' ב"פ יד. לב חכם לימינו לב כסיל לשמאלו וזהו ענין ב' ידות. והנה כח היינו התחברות הב' ידות שיהי' לאכללא שמאלא בימינא. שהיצה"ר יהי' בטל להיצ"ט. וכמ"ש שאו ידיכם קדש ב' הידות כו'. וגם ענין כחו כח ו' הוי"ו הוא בחי' קול יעקב עסק התורה שהתורה היא סגולה להיצה"ר כמארז"ל קדושין ל' ע"ב) בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין. וזהו כח ו' שהתחברות הב' ידות הוא ע"י עסק התורה וזהו העונה אישר"מ בכל כחו קורעין לו גז"ד. כי הגז"ד נמשך משם אלקים בחי' שמאל מדה"ד. אבל ע"י בכל כחו גורם לאכללא שמאלא בימינא כו'. ויומשך המשפט משם הוי' מדה"ר כנ"ל באריכות וזהו ג"כ ענין ותשובה ותפלה וצדקה מעבירין כו':