אור ברסלב
מגן אבות חלק ב מגן אבות על פרשת שופטים

מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון

מגן אבות על פרשת שופטים

מגן אבות על פרשת עקב

שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך יש להבין הלשון בכל שעריך מהו השערים שנצרך להם שופטים. כתיב שבחי ירושלים את הוי' הללי אלהיך ציון וצ"ל מה שאצל ירושלים נזכר שם הוי' ואצל ציון נז' רק שם אלקים. ולהבין זה צ"ל תחלה ענין ירושלים וציון. הנה כתיב כי מציון תצא תורה ודבר הוי' מירושלים. ולכאורה הלא כל התורה הוא וידבר הוי' כו'. והענין שדבר הוי' קאי על החיות אלקות שמחי' עולמות והוא נמשך מבחי' ירושלים. דהנה כתיב גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו וארז"ל בזהר אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כי פי' גדול הוי' היינו מצד התפשטותו להחיות עולמות ונבראים עליונים ותחתונים לאין קץ ותכלית כמ"ש אלף אלפין ישמשוני' ורבוא רבבן כו' וארז"ל זהו מספר גדוד אחד ולגדודיו אין מספר כו' ומחמת זה נק' גדול בבחי' א"ס כו'. וע"ד מה שנזכר בס"ק הלשון א"ס שאינו עצמותו ממש כי עליו שייך יותר לומר הלשון אין לו תחלה. אך החיות שנמשך ממנו ית' להחיות כל סדר השתלשלות מרכ"ד עד סוכ"ד נק' אוא"ס א"ס להתפשטותו כו' וכמו"כ יובן ענין גדול הוי' שאין הכוונה על רוממות גדולת עצמותו כי באמת על גדולת רוממות א"ס שמצד מהותו ועצמותו ית' כתיב ולגדולתו אין חקר דלמחתב"כ סדכ"ס. רק פי' גדול הוי' ומהולל מאד מה שהנבראים יוכלו להשיג גדולתו ית' הוא מחמת התפשטותו להחיות העולמות ונבראים עא"ק ותכלית. ולכן ארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו היינו כאשר מתלבש אורו ית' בעיר אלקינו דוקא עולם הדבו"ע. עד"מ עיר הוא מקובץ מכמה בתים וכל בית הוא מהצטרפות כמה אבנים יחד. וכמו"כ יובן למעלה ענין עיר אלקינו שהוא בחי' עולם הדבו"ע כללות התחלקות צירופי האותיות דעש"מ דבר הוי'. שהאותיות נק' אבנים דומם מחמת שאין בהם הגדלה. והמדות נק' צומח שיש בהם קטנות וגדלות (וכמו שאנו רואים למטה באדם שהאותיות שבנפש הם בחי' דומם שבנפש והמדות הם בחי' צומח שבנפש שיש בזה קטנות וגדלות כו'). וצירופי האותיות נק' בשם בתים וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שתי בתים כו' (כי בהצירוף מלובש השכלה כמו בבית שורה אדם כמ"ש כתפארת אדם לשבת בית כו') וכללות כל הצירופי אותיות נק' עיר וזהו עיר אלקינו שהוא כללות עולם הדבו"ע צירופי אותיות דבר הוי' כו' שיש התחלקות הצירופים לאין קץ כמש"ש בס"י מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר כו'. ומחמת זה נמשך התחלקות החיות מאוא"ס ב"ה לריבוי רבבות עולמות לאין קץ וזהו גדול הוי' כו' בעיר אלקינו דוקא. כי הוי' הוא בחי' שם העצם כו' ומצד עצמותו הוא אחדות פשוט למעלה מגדר התחלקות ואיך נמשך התחלקות כו' זהו ע"י עיר אלקינו. דהיינו שהאור והחיות הוא משם הוי' שע"י התלבשותו בריבוי התחלקות צירופי האותיות דשם אלקים עולם הדבו"ע הוא מחי' ומהוה רבוי רבבות התחלקות העולמות ונבראים עא"ק ותכלית כו'. וזהו ודבר הוי' מירושלים שאותיות הדבו"ע המתלבשים בכל נברא בפרט להחיותו (ובאותיות אלו מלובש הארה חיצוניות מאוא"ס ב"ה) נמשך זה מירושלים שנק' עיר אלקינו כללות עולם הדיבור. ולכן נק' ירושלים יראה שלם שנמשך מזה היראה והביטול בשלימות כשמתבוננים איך שבחי' אותיות לבד הם מקור החיות של כל העולמות. וגם ע"י התבוננות איך שהחיות צריך להתחדש בכל רגע כו' ובהסתלקו הי' חוזר לאין כו' נמצא שכל נברא נחשב באמת (גם עתה) לאין ואפס לגבי הצירוף מעש"מ המהווה אותו תמיד ומוציאו מאין ליש (כמ"ש בתניא ח"ב). וז"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה כו' וכתיב האותי לא תיראו כו'. אבל מציון תצא תורה. פי' כי אורייתא מחע"נ שבחכ' שורה אוא"ס ב"ה הסוכ"ע ולכן כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי כו' אנכי מי שאנכי סוכ"ע. כי דבר הוי' הוא סודכ"ד ונק' אחרית והוא רק המשכה חצוניות להחיות העולמות. אבל תורה היא המשכת חכ"ע שבה מלובש פנימיות אוא"ס ממש שלמעלה מחיות העולמות. והמשכה פנימי' זו נמשכה מציון פרצוף הפנימי דמל' ששם שרש התומ"צ כמאמר מצות המלך דרכו של מלך לצוות כו' וענין ציון כמ"ש הציבי לך ציונים שהוא ל' סימן המורה על איזה דבר. כן כל המצות הם ציונים וסימנים להמצות שלמעלה שהם אורות עליונים מאוא"ס. דלמעלה יש לבושי' כתלג חוור ושער רישי' כעמ"נ ולמטה הטלית והחוטין הם סימן לזה וכן למעלה ד' מוחין חו"ב וחו"ג ולמטה הסימן לזה הוא ד' בתי תפילין גשמיים. ועז"כ נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. אדם הם רמ"ח פיקודין רמ"ח אבד"מ כו'. והמצות כמו שהם למעלה נק' בצלמנו ממש ונק' אדם אדמה לעליון ממש. והמצות שלמטה נק' כדמותנו ונש"י למטה כשהם שלמים בקיום התומ"צ מעשיות נק' ציון וסימן שמלובש בהם כל המצות כמו שהם למעלה כמ"ש ולאמר לציון עמי אתה כו'. וכמו"כ למעלה פנימי' המל' (ששם שרש התומ"צ) נק' ציון כי בה נחקק ונצטייר כל האורות עליונים דע"ס דאצי' שלמעלה מהמל' פנימי' אור החסד פנימי' אור הגבורה וכן הג"ר פנימי' אור הבינה וחכ' וכתר. וזהו כי מציון תצא תורה אורייתא דמחכ"נ. שהמשכה הפנימי' מחכ"ע ולא רק חכ"ע לבד כ"א גם האוא"ס שלמעלה מחיות העולמות ששורה ומלובש בה בחי' סוכ"ע כ"ז הוא מציון. ודבר הוי' חיות העולמות שנמשך רק מבחי' חיצוניות אוא"ס זהו מירושלים חיצוניות המל' כו':

ב ועתה צ"ל כיון שבחי' ציון הוא למעלה מירושלים כי הוא המשכה עליונה מאוא"ס ממש שלמעלה מחיות העולמות למה נאמר גבי ציון הללי אלקיך דוקא וגבי ירושלים נאמר שבחי את הוי'. והענין כי התירוץ ע"ז מבואר בפסוק שלאחריו כי אח"כ כתיב כי חזק בריחי שעריך ברך בניך בקרבך השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך הנותן שלג כצמר כו'. שמחשב כל הגילוים שנמשך ע"י ציון שלזה צ"ל חזק בריחי שעריך וכ"ז הוא ע"י שם אלקים דוקא דהנה במשכן כתיב ועשית חמשה בריחים לקרשי צלע המשכן כו' שלהמשכן הי' צ"ל בריחים וגם ה' בריחים דוקא. כי הנה יש ג' בחי' חומה גבוה דלתים ובריח כמ"ש ויבן אותה חומה גבוה דלתים ובריח. והבריח הוא הסוגר השער כו'. כי החומה מצ"ע מקיף את העיר אבל אינו מגין עדיין (מאחר שמוכרח להיות שער) כ"א ע"י דלתים ובריח דוקא שהבריח סוגר את הדלת ואינו מניח לכנוס למי שאינו ראוי כמו האויב והשונא. והענין למעלה דארז"ל אני חומה זו תורה כי ע"י תורה נמשך המשכה עליונה מאוא"ס ב"ה הסוכ"ע בשוה כמ"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך אנכי מי שאנכי כו' ע"כ נק' חומה ומקיף כו'. ולהמשכת גילוי בחי' סוכ"ע צ"ל בחי' דלת ובריח. כי לגבי מהוע"צ ית' כתיב כחשיכה כאורה פי' אורה הוא הבחי' עליונה שבכל סדר ההשתלשלות והוא בחי' חכ"ע דאצי' שנק' אורה כי בה נאמר איהו וחיוהי חד כי בה שורה אוא"ס וגם הכלי בטל בבחי' מ"ה עד שאין מסתיר על האור כלל. ולכן כולו אור בחי' חיוהי כו' (משא"כ למטה מהחכ' שם יש גרמוהי כו') ונק' ראשית (ומל' נק' אחרית וז"ש המגיד מראשית אחרית כו'). וחשך הוא מה שלמטה מטה מאד במדרגה שמסתיר לגמרי על אלקות וע"ד דוגמא עשי' גשמי' דכתיב כי הנה החשך יכסה ארץ כו' ואותיותינו לא ראינו כו'. וקמי' כחשיכה כאורה הכל שוה אור היותר עליון וחשך היותר תחתון. שברצון המאציל יכול להתגלות אלקות גם בעוה"ז הגשמי. וגם חכ"ע היא חשך לגבי' כי כל נהוראן מתחשכאן קמי' וז"ש כולם בחכ' עשית שחכ"ע נחשבת כעשי' גשמי' כו' ששניהם רחוקים בערך בשוה קמי'. ולכן הרי אפי' חיצוי' וסט"א יוכלו לקבל המשכה עליונה כזו כי אם צדקת מה תתן לו כו' ולכן צ"ל לחומה זו דלתים ובריח בחי' ה"ג קדושות שמעלימים על המשכת השפע שנמשך מאוא"ס הסוכ"ע במל' כדי שלא יומשך כ"א במקום הקדושה והביטול דוקא (שע"י הדלת נמשך בפנימי' בקדושה והבריח סוגר שלא יומשך לחיצונים סט"א שהם יש ודבר נפרד לגמרי כו'). וכמו ענין החותם דיוכ"פ כי לפי שביוכ"פ נמשך המשכות עליונות מאד מבחי' יגמה"ר להיות נושא עון ועובר על פשע ששם אין העון והפשע תופס מקום כלל וע"כ כדי שלא יומשך גם לחיצונים ע"ז הוא החותם וכמו שחותמים האגרת שלא יקרא איש זר. והיינו המשכת היגמה"ר שלא יומשך כ"א במקום הביטול דוקא. ואז הוא כמארז"ל מנקה לשבים כו' ואין יוכ"פ מכפר אלא לשבים כו' למי נושא עון למי שעובר על פשע וגם לשארית נחלתו למי שמשים עצמו כשיריים כו' וזהו ג"כ ענין חמשה בריחים שהי' במשכן כי במשכן כתיב ושכנתי בתוכם שהוא השראה וגילוי מבחי' סוכ"ע גם בעשי' הגשמי' דירה בתחתונים (וע"כ מוכרח ששרש הגילוי נמשך ממקום גבוה מאד אשר שם כחשיכה כאורה וגם חשך לא יחשיך כו') ע"כ הי' צ"ל נמשך ועובר המשכה זו ע"י ה"ג דוקא (והם ה' אותיות דשם אלקים כו') והו"ע חמשה בריחים. ועוד הו"ע הה"ג להיות תגבורת השפע בקדושה שיומשך גילוי אוא"ס בנש"י בבחי' גילוי בפנימיות שזהו ג"כ ע"י גבו' דקדושה כו'. וזהו ג"כ הללי אלהיך ציון כי לפי שציון היא פנימיות המל' שממנה תצא תורה שהוא המשכה עליונה בחי' חכ"ע ואוא"ס הסוכ"ע המלובש בה ע"כ צ"ל נמשך ע"י אלקיך דוקא ה' אותיות דשם אלקים שהם ה"ג קדושות מב' טעמים הנ"ל. הא' כי חזק בריחי שעריך למנוע השפע מחיצונים וסט"א שלא יקבלו יניקה. שלא יומשך כ"א בקדושה וביטול כו'. והב' ברך בניך בקרבך ע"ד וכל בניך לימודי הוי' שמקבלים הביטול דשם הוי' בפנימי' ממש (כתלמיד מרב המשכה פנימי') וזהו ע"י גבורות (משא"כ בחסדים כתיב וימינו תחבקני בחי' מקיף לבד כו'). אח"כ מבאר ענין המשכת התגלות אלקות מה שנמשך ע"י בחי' ציון. השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. פי' השם גבולך שלום ע"ד ולא יראה לך חמץ ושאור בכל גבולך. כי הנה שכל ומדות הם העצמי' (כמו נפש השכלי' נפש המתאוה) הם כמו בית לעצם הנפש. ומחדו"מ הם לבושי' העצמי' של הנפש והם התפשטות של המצמיות ע"כ נק' גבולך (ועד"מ בית שם דר עצם האדם והחצר נק' גבול התפשטות האדם בתשמיש כליו כו') חמץ ושאור הוא היצה"ר כמארז"ל מי מעכב שאור שבעיסה כו' וצריך לבערו מכל הלבושים דמחדו"מ (ובפסח נמשך הכח לבער גם מן הבית כו'). והנה למעלה אצי' נק' בית ובי"ע נק' גבולך ע"ד הנ"ל (כי אצי' עולם האחדות איהו וחיוהי וגרמוהי חד שגם הכלים הם עצם אלקות ממש ואוא"ס מתייחד עמהם וזהו אצי' ל' אצל וסמוך נק' בית הוי' משא"כ בי"ע ומשם יפרד נק' חצרות הוי' כו'). ופי' השם גבולך שלום הו"ע עושה שלום במרומיו שבחי' שלום שבעולם האצי' יהי' נמשך ומתגלה גם בהגבולים בי"ע ענין השלום שבאצי' כי חו"ג הם ב' הפכיי' שמדת החסד הוא שיהי' השפעת גילוי מלמעלמ"ט בעולם שיומשך גילוי אלקות למטה למקום התחתון כמו שהוא למעלה שיהי' דירה בתחתונים ומדת הגבו' להיפך בחי' עליות והסתלקות מלמטלמ"ע שהתחתון יזדכך ויתעלה עד שיהי' נעשה בחי' כלי להמשכת הגילוי מלמעלה וא"כ הם ב' הפכי'. אבל כשמאיר עליהם המשכה עליונה מאוא"ס ב"ה דלמכאמא"כ שבעצמות אוא"ס אין שייך כלל הב' אופנים דשני מדות הנ"ל שכ"ז הוא רק בהארת אוא"ס המלובש בחו"ב מקור הקוין. משא"כ עצמותו שלמעלה מהחכ' שהוא למעלה מגדר גילוי בעולמות כל נהוראן מתחשכאן קמי' ואין שייך כלל שום בחי' כלי לאורו ית' גם אחר כל העליות והזדככות וכמ"ש גם שמים לא זכו בעיניו הן בקדושיו לא יאמין עו'. וכשהוא מאיר ומתגלה בהמדות אזי נבטלין המדות ממהותן לגמרי שהחסד מתבטל ממהות חסד וכן הגבו' ואז מתכללים והיו לאחדים לגמרי כו' ועד"ז גם בבי"ע בחי' ומשם יפרד מכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ומ"מ אין מכבין זא"ז והיינו ע"י המשכת הביטול מאוא"ס בהן כו'. וזהו השם גבולך שלום שהביטול אמיתי והמשכה עליונה דציון יומשך גם בגבול דבי"ע שהם נפרדים להיות שלום במרומיו וכן גם למטה באדם להיות התחברות נה"ב ונה"א כו' כי שרש היצ"ט נשתלשל מקו הימין חסד אך טוב וחסד. ושרש היצה"ר נמשך (בדרך נפילה כו') מפני שור מהשמאל גבורות (וכמ"ש לב חכם לימינו הוא היצ"ט ולב כסיל לשמאלו הוא היצה"ר). וארז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום כו'. וע"י השלום נעשה היצה"ר נכנע וכפוף ובטל כו' ויחד לבבינו לב אחד כו'. ושיהי' התהפכות היצה"ר וההתכללות ביצ"ט נק' ג"כ שלום. וע"ז ארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט כו'. חלב חטים ישביעך כי יש שעורה שעור ה' הוא בחי' דיבור עליון המשכת החיות אלקות מבחי' ה' תתאה דשם הוי' ע"י שיעורים וגבולים. וחטה הוא גימט' כ"ב שהוא כ"ב אתוון דאורייתא דמחכ"נ. אבל חלב חטים הוא פנימיות התורה דאורייתא סתים וגליא. וע"י בחי' ציון נמשך גם חלב חטים פנימיות וסתים דאורייתא כו':

ג הנותן שלג כצמר. הנה שלג וצמר הו"ע יגמה"ר המאירים באלול וחוזרים ומתגלים בעשי"ת ויוכ"פ. וענין הנותן שלג כצמר. הנה כתיב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו. והענין כי ההפרש בין שנים נתולע תולע הוא עצם האדמימות אדום בעצם. ושני היינו תולעת שני הוא בעצם חוטין לבנים ורק שנצבע להיות אדום מאדמימות התולע. ונמצא שהאדמימות א"ז העצמי' שלו כי עצמותו לבן ורק שנלבש בצבע אדום. והענין כי הרע הגמור דסט"א וגקה"ט לגמרי זהו נק' אדום וע"ד ויצא הראשון אדמוני כו' וארז"ל במד"ר הוא אדום לבושו אדום תבשילו אדום היינו שאין בו שום בחי' טוב וחסד כלל רק תכלית הדין הקשה גבו' קשות כו' והנה כשנכשל אדם במח' של איסור או אפי' בדיבור של איסור או אפי' במעשה כו' אבל העצמי' של הנפש היינו עצם המדות עדיין טוב כו' (ואח"כ שב בתשובה ומתחרט כו' עד שחייו אינם חיים כו') רק שנכשל ונתלבשו עצמיות המדות שהם טוב במחדו"מ של איסור זהו נק' שני. שעצמותו עדיין לבן רק שנצבע בצבע אדום. אבל כשנמשך כ"כ ברע כו' עד שכולו נהפך להיות רע ח"ו בשרירות לבו ילך רק רע כל היום והרע עצמיות אצלו זהו"ע תולע שהוא עצם האדמימות. והנה אם יהיו חטאיכם כשנים שהרע הוא רק לבוש בעלמא ולא עצמיותו. כשלג ילבינו שנמשך הכפרה מבחי' כשלג כו'. אבל אם יאדימו כתולע שהרע נעשה עצמיות אצלו כנ"ל. כצמר יהיו שאז צ"ל נמשך תיקון הפגם מבחי' כצמר כו'. ולהבין ביאוה"ד מהו"ע שלג וצמר. הנה כתיב ועתיק יומין יתיב לבושי' כתלג חוור ושער רישי' כעמ"נ. שלג הו"ע מים הנגלדים שמצינון המים נקרשו ונתעלמו בהשלג. אך יש קרח שהו"ע צמצום והעלם יותר משלג כי הקרח הוא עב וגס מאד גם הוא קשה הרבה כו' שהמים נתעלמו ונתכווצו עד שנעשו גשם עב ונשתנו ממהות המים לגמרי. והענין למעלה דכתיב ועל ראשי החי' רקיע כעין הקרח הנורא נטוי כו'. כי חיות הם חיון תתאין מרכבתא תתאה דבי"ע שהם נבראים נפרדים בבחי' יש ודבר ובע"ג ותכלית והביטול הו"ע ביטול היש לאין יחו"ת כו' וכדי שיהי' התהוותה מאוא"ס ב"ה הבל"ג הוא ע"י הרקיע כעין הקרח הפרסא שבין אצי' לבי"ע. כי מים הו"ע המשכת גילוי אוא"ס שבאצי' ששם הוא עולם האחדות שאין שם שום דבר נפרד מאלקות והם בבחי' ביטול אמיתי יחו"ע כו'. ואם הי' השפעה וגילוי זה גם בבי"ע לא היו יכולים להתהוות בבחי' יש ודבר ובע"ג. ע"כ צ"ל נמשך ונתלבש האור ברקיע כעין הקרח שהו"ע הפרסא ועי"ז נתענם האור העלם גדול ונעשו נבראים נפרדים כו'. והנה גם למעלה יותר כדי שיתהוו מאוא"ס ב"ה ממש בחי' אורות נאצלים דע"ס דאצי' אור החכ' אור החסד כו' הוא ע"י התלבשות ביגת"ד דמו"ס והוא בחי' יגמה"ר שהוא בחי' לבוש וצמצום שנתצמצם ונתעלם שם האור א"ס ב"ה ולבוש וצמצום זה הוא כמשל השלג שהוא גליד דק ורך עדיין ואינו כמו הקרח שנגלדו ונתעלמו המים לגמרי כו'. אך בחי' ושער רישי' הוא גבוה יותר כי היא עצמות ממש ולא לבוש כו' ע"ד מעלת השערות על לבושים כו' (עי' ביאור דוכל העם כו' שבחי' לבושי' כתלג חוור הוא יגת"ד דמו"ס שמשם יונקים חו"ב דאצי' שהוא כללות ע"ס דאצי' וכידוע דאבא יונק ממזל השמיני ונוצר חסד כו'. ושער רישי' הוא מבחי' גלגלתא דא"א כתר שבכתר שבו מלובש חסד דעת"י. ובכלל ענין לבושי' כתלג חוור היינו מה שהוא שרש וראש לנאצלים. ושער רישי' כעמ"נ זהו בחי' אחרונה שבמאציל ולכן נק' שער רישי') כי השערות מחוברים ממש לעצמיות וכשמושכים בהשערות מרגיש כאב כו' הרי הם יותר עצמיות כו' והיגת"ד נק' לבושים עד"מ לבוש האדם נפרד ונבדל בעצם מהאדם. כמו"כ מה שעת"י נמשך להיות שרש וראש לנאצלים הוא רק עד"מ כמו לבוש לעת"י אבל בחי' אחרונה שבמאציל המלובש בגלגלתא כתר שבכתר זהו עצמי' עת"י בערך היגמה"ר שנק' רק לבושים. וזהו אם יהיו חטאיכם כשנים שהרע רק לבוש בעלמא כו' נמשך תיקון הפגם מבחי' לבושי' כתלג חוור שהם בחי' לבוש להא"ס כו' אבל אם יאדימו כתולע שהרע נעשה עצמיות ממש צ"ל התיקון מבחי' עליונה יותר דהיינו מבחי' ושער רישי' עצמות א"ס כו' וזהו כצמר יהיו כו'. אך צ"ל כיון דשער רישי' הוא גבוה מבחי' שערות דדיקנא שהוא רק בחי' לבוש כנ"ל א"כ איך אמר לבושי' כתלג חוור ושער רישי' כעמר כו' הרי לובן דשלג הוא יותר עזה מלובן דצמר וכל שהוא יותר לבן היא מורה יותר על חסד ורחמים. והענין כי בחי' שערות דדיקנא באים לאכפיי' לדינא וזהו שערי דדיקנא קשישין אינון ותקיפין ושערי דרישא רכיכין כמבואר בזהר. דהיינו שבחי' תיקוני דיקנא הם קשישין שיש בהם בחי' גבורה להתגבר על כל תוקף הדינין שבסדר השתלשלות לאכפי' לון ולהמתיקן שיתהפכו לחסד ורחמים. וזהו אתה גבור לעולם אד' אדני הוא אותיות דינא. ואתה הוא גבור לעולם על מדה"ד דשם אד' שאפי' בשעת תוקף ותגבורת הדין הוא גבור לאכפיי' לדינא. שזהו בחי' יגת"ד שיש בהם הגבורה להתגבר על כל תוקף הדינין שבסדר השתלשלות משא"כ בחי' שער רישי' הוא הגבה למעלה מעלה מלהיות משם כפיית הדינין בסדר השתלשלות רק שם הוא רחמים פשוטים נמצא שענין תיקון הפגמים והמתקת כל הדינין להיות סליחה ומחילה הוא דוקא מבחי' שערות דדיקנא יגמה"ר לבושי' כתלג חוור. אך מבחי' לבושי' כתלג חוור בחי' שלג נמשך הסליחה ומחילה רק אם יהיו חטאיכם כשנים אבל לא כשיאדימו כתולע. ע"כ צ"ל ב' הבחי' דהיינו שיתגלה יגמה"ר לבושי' כתלג חוור להיות משם סליחה ומחילה ותיקון הפגמים ובהם יאיר מבחי' שער רישי' להיות סליחה ומחילה גם אם יאדימו כתולע. וזהו הרבותא הנותן שלג כצמר שהוא ית' נותן גם בשלג ההארה עליונה דבחי' צמר והיינו ע"י השופר כי ענין השופר הוא מן המצר אל המרחב מן המצר קראתי יה כו'. ומצר הוא אותיות צמר שעי"ז ממשיכים גם מבחי' שער רישי' כעמ"נ בבחי' לבושי' כתלג חוור יגמה"ר להיות סליחה ומחילה ותיקון הפגמים גם אם יאדימו כתולע כו'. ולפי שכ"ז הוא המשכות עליונות מאד ע"כ צריך לשמור את השער שלא יכנס בזה מי שאינו ראוי לכך ושלא יומשך כ"א בקדושה וביטול כנ"ל וע"כ צ"ל ההמשכה ע"י גבורות. וזהו הללי אלקיך ציון כי חזק בריחי שעריך כו' כנ"ל:

ד והנה האתדל"ת לזה הוא שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו'. ענין שעריך דהנה כתיב נודע בשערים בעלה וקאי על האשת חיל כו' כנס"י. ובעלה זהו קוב"ה כמ"ש כי בועציך עושיך כו'. ולכאורה קשה דהא אוא"ס הוא סדכ"ס ולמחתב"כ ופשט הפשוט דנודע בשערים הוא אדרבה תכלית הגילוי ומושג לכל וקושיא זו הקשה בזהר. אכן הפי' שערים הם המדות עליונות כמו עד"מ השער הוא שעל ידו יוצא המלך ומתגלה לחוץ מהיכלו כו' כמו"כ ע"י המדות הוא ההשפעה בבי"ע הן שפע החיות בעולמות והן גילוי אלקות בבי"ע הכל ע"י המדות ולכן נק' שערים. ועיקר בחי' השער הוא היסוד של המדה כמ"ש וזה" שער השמים כו'. כי מכל מדה השפעה אחרת מחסד אור ומים ומגבו' רקיע ומת"ת תדשא הארץ כו' וכל השפעה מהמדה ע"י היסוד שלה כו' ולכן נק' שער. ויש במדות גבוה מעל גבוה ולכולם יש שערים ובריחים לשערים. גם נק' שערים מלשון שיעור ומדה שנמדד כמה יומשך בבי"ע כו' והוא ע"י המדות שהם לשון מדה וגבול כו'. והנה מדות דאצי' נק' שערים לגבי בי"ע. וכמו"כ יש שערים בין המאציל לנאצלים והם נשע"ב שעל ידם השפעת אוא"ס מהמאציל להמדות דאצי'. והמדות הם זפ"ז מ"ט וכנגדם הוא מ"ט שע"ב ושעה"נ כולל כל המ"ט שערים. וז"ש נודע בשערים בעלה שקוב"ה מתגלה ע"י השערים כו'. והנה כמו"כ יש באדם מוח בינה ויש שע"ב. מוח בינה היינו כשהאדם מתבונן באוא"ס הסוכ"ע איך שהוא סובב ומקיף כללות ההשתלשלות בהשוואה אחת וכולא קמי' כל"ח ועשי' ואצי' שוין והתבוננות אינה נכנסת ללב אז הוא בחי' מוח בינה. ואח"כ כשנמשך ללב עד שמתפעל במדות אהוי"ר ורחמים כו' זהו שע"ב כנ"ל. ופי' לשון נודע בשערים ענין נודע הוא עפמ"ש בלקו"ת פ' מטות (בד"ה עיני כל) דיש בחי' כל ובחי' כלה בחי' אירוסין ונשואין. היינו כשאין ההתבוננות נמשך ללב רק בבחי' מקיף שלפרקים מתפעל זהו בחי' אירוסין בחי' כל. אבל כשההתבוננות נמשך ונקלט בלב בתוכו ותוך תוכו עד שנתעצם בו האהבה אז הוא בחי' כלה כמ"ש כלה שארי ולבבי כו' כלתה נפשי כו' וז"ש נודע בשערים שע"י השערים נמשך בחי' דעת ויחוד כו'. והנה כתיב וארשתיך לי כו' במשפט כו' וידעת את הוי'. שכדי להיות וידעת את הוי' צ"ל ברוח משפט וברוח בער כו' והיינו שמתחלה צריך לבער הרע מקרבו כמ"ש ובערת הרע מקרבך. דהנה ארז"ל בכסאו של הקב"ה אין דבר רע נוגע לא יגורך רע כו'. ובעבודה באדם בחי' כסאו של הקב"ה הוא כשההתפעלות נקלט בפנימיות הלב עד שהלב ובשר הגשמי נתפעל באה' כו' כמ"ש לבי ובשרי ירננו כו' זהו הכסא לבחי' קוב"ה סוכ"ע. כמו למעלה ועל דמות הכסא כו' כמרא"ד בחי' יחו"ע כו' כמו"כ באדה"ת כשההתבוננות בעצמות אוא"ס הסוכ"ע נקלט בו ה"ז יחוד ממש מאוא"ס בנפשו והוא אז הכסא כו'. ולכן צ"ל ובערת הרע מהמוח והלב שכל זמן שיש שמץ רע ח"ו אינו נקלט ההתבוננות כו' וזהו"ע המשפט כו' שצריך להיות בהשערים. דהנה זלעו"ז עשה אלקים כמו בקדושה מוח בינה ונק' שע"ב כמו"כ בקליפה מוח בינה ונשע"ב דקליפה שעל ידם נמשך בז"מ דיצה"ר והו"ע ז' שמות של היצה"ר וז' היכלות הטומאה וז' מדורי גיהנם. ובשרש נפלו מז' מלכים דתהו והו"ע ז"מ רעות כעס וגאוה והתפארות וניצוח כו'. והשערי טומאה הם המקורים להמדות. וזהו"ע הרהורי עבירה שקשים מעבירה וסימנך ריחא (יומא דכ"ט) ולכאורה הא גם בקדושה הרהור לאו כדיבור דמי אך הטעם לפי שהמח' הם מקור המדות רעות ולכן הם קשים מעבירה שהיא נמשכת מהמדות. משא"כ ההרהור הוא מקור להמדה. ולא כמו שהעולם סוברים שמח' אינה כלום. ובאמת גם כשפוסק מלהרהר מ"מ המח' נשארת כו'. וז"ש וסימנך ריחא דההפרש בין טעם לריח שטעם פוסק אבל ריח חוזר ומריח ומתקיים זמן מרובה וזהו"ע המשפט שצ"ל בהשערים כו' לדחות השע"ט ושיהי' רק שערים דקדושה. וזהו"ע חזק בריחי שעריך כו':

עוי"ל כמ"ש בס"י ז' שערים בגוף בראש האדם תרין עיינין תרין אודנין תרין נקבי האף והפה שבכלל הם הד' חושים ראי' ושמיעה ריח דיבור ובכולם צ"ל שופטים שיהי' רק בקדושה. בראי' להיות עוצם עיניו מראות ברע ולא תתורו כו' כי עינא וליבא תרין סרסורין דעבירה העין רואה והלב חומד כו' וצ"ל אדרבה שאו מרום עיניכם וראו כו' עיני תמיד אל הוי'. אליך נשאתי את עיני. לאסתכלא ביקרא דמלכא כו'. ובשמיעה כמארז"ל ויתד תהי' לך על אזניך שלא יכנסו דב"ט באזניך וכש"כ דבורים האסורים כ"א שיהי' השמיעה כמ"ש אשרי איש שישמע למצותיך. והי' אם שמוע תשמעו כו' ובנקבי האף צ"ל השמירה מכעס עלה עשן באפו כ"א לכעוס על ההיפך מאלקות. ובפה צ"ל השמירה מד' כתות שאין מקבלים פני השכינה ובכולם הפגם בדיבור כו' לצים חנפים שקרנים מספרי לה"ר כ"א הדיבור יהי' בתורה ובתפלה. על כן צריך לשום שופטים עליהם לשמרם מכל דבר רע כו' כנ"ל וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. שופטים הו"ע המשפט הפרדת הרע ושוטרים פירש"י הרודים במקל שישמעו לדברי השופט והענין בעבודה הו"ע הביטושים שיבטש האדם א"ע כמ"ש בזהר אכריז רב מתיבתא בג"ע כו' גופא דלא סליק בי' נהורא כו' מבטשין לי' וינהור. שענין הביטושים הוא כמארז"ל לעולם ירגיל אדם יצ"ט על יצה"ר היינו שיטיל עליו אימה ופחד מהעונשים שיכול להיות בעוה"ז ובעוה"ב ועי"ז ישבר לבו בקרבו שיהי' רוח נשברה לב נשבר ונדכה נבזה בעיניו נמאס ואז יפרד היצה"ר ממנו שזהו"ע המשפט הפרדת הרע ממנו ובערת הרע מקרבך כו'. ובאתעדל"ת אתעדל"ע יומשך עי"ז ה"ג קדושות בבחי' ציון להיות חזק בריחי שעריך שלא יומשך יניקה לסט"א כ"א בסט' דקדושה. ושיוכל לימשך כל המשכות גבוהות הנ"ל בפנימי' המל' כנס"י ובנש"י למטה עד הנותן שלג כצמר בר"ה ויוהכ"פ כנ"ל:

צדק צדק תרדוף למען תחי' וירשת את הארץ צ"ל כפל הלשון צדק צדק. וע"ד הפשוט הוא כמארז"ל (נדה ל' ע"ב) ואפי' כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה הי' בעיניך כרשע. וזהו ב' פעמים צדק. שאעפ"י שהוא צדיק ואחוז במדת צדק מ"מ א"צ לעמוד בבחי' זו. כ"א הי' בעיניך כרשע בכ"ף הדמיון. וצריך לחפש ולבקש עוד בחי' צדק היותר גבוה והענין דכתיב (חלים י"ז ט"ז) אני בצדק אחזה פניך. וארז"ל (ב"ב יו"ד סע"א) ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי דכתיב אני בצדק כו'. וא"כ בחי' אני בצדק אחזה פניך הוא כולל ב' בחי' צדקה ותפלה. אך יש עוד בחי' צדק כע"ש (תלים קי"ט קע"ב) תען לשוני אמרתיך כי כל מצותיך צדק. ותען לשוני אמרתיך קאי על עסק התורה ונאמר ע"ז כי כל מצותיך צדק. וא"כ יש עוד בחי' צדק שנמשך ע"י עסק התורה. והיינו כי על ג' דברים העולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח (אבות פ"א משנה ב'). והנה בחי' אני בצדק אחזה פניך הוא מה שנמשך ע"י עבודה וגמ"ח. כי צדקה זהו גמ"ח ותפלה הוא בחי' עבודה כמארז"ל (תענית ב' א') ע"פ ולעבדו בכל לבבכם. ובחי' כי כל מצותיך צדק זהו המשכת בחי' צדק היותר עליון שנמשך ע"י התורה. וזהו צדק צדק תרדוף בחי' אני בצדק אחזה כו' שנמשך ע"י עבודה וגמ"ח שהוא בחי' צדק תחתון. ובחי' כי כל מצותיך צדק שנמשך ע"י התורה והוא בחי' צדק עליון. ועי' בבחיי שהב' בחי' צדק הם מל' ובינה. ולהבין ב' בחי' אלו. גם מ"ש למען תחי' וירשת את הארץ. צ"ל תחלה בחי' אני בצדק אחזה פניך דקאי על התפלה. הלא התפלה היא רק בקשות. ואיך שייך לקרותה בשם אחזה פניך כו' הנה אנו אומרים ואין אנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות לפניך כו' וצ"ל דבשלמא לעלות וליראות אין אנו יכולים. אבל להשתחוות לפניו ית' למה אין אנו יכולים גם כעת. והתירוץ כי הדקדוק הוא בתיבת לפניך שלהשתחוות לפניך דוקא זה אין אנו יכולים כעת והענין שיש שני מיני השתחוואות. הא' השתחוואה פנימיות והב' השתחוואה חיצוניות. השתחוואה בחיצוניות הוא כמו העבד שמשתחווה להאדון. שההשתחוואה הוא רק בגופו ובחיצוניותו לבד דהיינו שמבטל את גופו לעשות רצון האדון ופקודתו. אבל בפנימיותו הוא מהות בפ"ע ואינו בטל אליו כלל. וכמו"כ בעבוד ה' יש השתחוואה חיצוניות בהגוף לבד להיות סור מרע וע"ט. דהיינו שמבטל את כל רמ"ח אבריו שלא יפגום בהם ע"י חטא ועון ולהמשיך בהם הגילוי מבחי' רמ"ח אבד"מ ע"י קיום רמ"ח מ"ע וא"כ הביטול שלו הוא רק בג' לבושי הנפש מחדו"מ. שהוא מה שנוגע למעשה בסו"מ וע"ט כו'. אבל בפנימיות מדת הנפש אינו בטל כלל ויכול להיות לבו מלא תאוות. אבל השתחוואה פנימיות היינו בבחי' קומת הנפש ג"כ שיבטל כל שכלו ומדותיו לגמרי שלא יהי' לו שום רצון אחר כלל כ"א רק רצון א' ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה. בחי' ועמך לא חפצתי. והיינו ע"י ההתבוננות איך כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא עוה"ב ובה' עוה"ז רק שתי אותיות לבד ולכן כולא קמי' כלא ואין לגמרי ועי"ז יבוא לבחי' מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ. שלא יחפוץ לא בגשמיות ולא ברוחניות אפי' בחי' שמים געה"ע כ"א רק רצון א' ליבטל בעצמותו ומהותו ית' ממש. וזה נק' מס"נ שהו"ע מסירת הרצון ע"ד אין נפשי כו' (ירמי' ט"ו א'). וע"י שמבטל רצונו לגמרי ממילא נבטלים השכל ומדות כי הם נמשכים רק אחר הרצון כו'. וזהו"ע השתחוואה פנימיות שמבטל בחי' הרצון שבנפש וכל הקומה של הנפש ג' שכליים וז' מדות כו' שלא יהי' כ"א רצון א' בחי' ועמך לא חפצתי וכמו המשתחווה בפישוט ידים ורגלים שמבטל גם הראש שבו משכן הרצון והשכל כו':

ג והנה לבחי' השתחוואה פנימיות זו היו נש"י באים בזמן הבית ע"י מצות ראי' ברגלים. שהיו משתחוים בעזרה בפישוט ידים ורגלים והענין דכתיב שלש פעמים יראה כל זכורך את פני הוי' אלקיך. פי' פני ה' אלקיך היינו הפנימיות שנמשך בשם הוי' כו' וזהו בחי' השראת אוא"ס שבהיכל ק"ק. כי קה"ק היינו שמובדל גם מבחי' קדש שהו"ע פני הוי' אלקיך שלמעלה מבחי' שם הוי' עצמו. והנה ארז"ל (חגיגה ב' א') כדרך שבא לראות כך בא ליראות שהי' נמשך הראי' מלמעלמ"ט מבחי' פני הוי' אלקיך שמאיר בהיכל קה"ק כו'. ועי"ז הי' נמשך הפנימיות של נש"י ג"כ לבחי' אלקות. דהיינו שיהי' השתחוואה פנימיות ביטול הרצון ועמך לא חפצתי כנ"ל. וכמשל ביטול הנר בפני האבוקה וכך לפי שהי' מאיר מלמעלה בחי' אבוקה שהו"ע שע"ה נהורין עי"ז הי' הביטול בבחי' נר הוי' נשמת אדם שבכל א' שיבואו לבחי' השתחוואה פנימיות. והנה גדולי הצדיקים הי' אצלם בחי' ראי' והשגה ממש בבחי' פני הוי' אלקיך. וגם כלל נש"י אע"ג דאינהו לא חזי מזלי' חזי כו' (מגילה ג' א') וע"כ הי' נמשך הביטול גם בבחי' חלק הנשמה שמלובש בגוף כו'. וג' רגלים כנגד ג' אבות בחי' עיקר המדות שהם רק ג' חג"ת. והיינו שיהי' הביטול בכל המדות. וכל רגל ממשיך הביטול על כל השנה והנה אעפ"י שאין לנו בהמ"ק אעפ"כ כתיב (יחזקאל י"א ט"ז) ואהי להם למקדש מעט שהוא בהכ"נ מקום התפלה שאכל בי עשרה שכינתא שריא (סנהדרין ל"ט א') וגם ג' תפלות ג' אבות תקנום כו' בחי' ג' רגלים. וא"כ בחי' יראה פני הוי' אלקיך שבג' רגלים יש כעת מעין זה בתפלה. ולכן נאמר על התפלה אחזה פניך. וא"כ גם כעת ע"י התפלה יכולים לבוא לבחי' השתחוואה פנימיות. והענין דאיתא בזהר (פקודי ר"ס ע"ב) שבברכת יוצר מתחילים ההיכלות ועד סמיכות גאולה לתפלה הם כל הז' היכלות עד אל ברוך הוא היכל לבנת הספיר ואל ברוך הוא היכל עצם השמים אה"ע היכל האהבה. אמת ויציב היכל הרצון. ולכן יש שם ט"ו ווין. כי ווין הו"ע התקשרות הרצון כו' בווין תתקטר. ואח"כ סמיכת גאולה לתפלה הוא היכל קה"ק. ולכאורה אינו מובן מה שייך התפלה לההיכלות של מעלה. שהרי אין אנו יודעין כלל את היכלות אך הענין הוא דכתיב (שמות ט"ו) מכון לשבתך פעלת הוי'. שבהמ"ק שלמטה הי' מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה. שכמו שלמעלה מכאל עומד ומקריב נשמות ע"ג המזבח. כן הי' למטה מזבח שעליו מקריב הכהן קרבנות. וכנגד היכל ק"ק שלמעלה הי' למטה ג"כ כו'. וכן היכל לשכת הגזית הי' מכוון כנגד היכל הזכות שלמעלה שיושבים שם ב"ד שלמעלה כו'. והנה עי"ז היו מאירים ההיכלות עליונים בבהמ"ק והיו מקבלים נש"י השפעת אלקות ע"י ההיכלות. והנה אנשי כנה"ג תקנו את התפלה במקום בהמ"ק וקרבנות. ולכן תקנו ג"כ עד"ז שנוסח התפלה יהי' מכוון כנגד כל הז' היכלות עליונים וכשהאדם מתפלל בכוונה פי' המלות כו' הנה כיון שהתיבות מצ"ע הם מכוונים כנגד ההיכלות מאירים ההיכלות בהתיבות שמכוונים כנגדם. לכן עי"ז מאיר מההיכלות גילוי אור ה' על נפש האדם בשעת התפלה שיבוא לבחי' אהוי"ר אמיתי'. כי מה שהאדם מעורר בנפשו אהוי"ר זהו רק הכנה לבחי' אהוי"ר האמיתי' שבאים מלמעלה ע"י ההיכלות כו'. מהיכל האהבה נמשך בחי' אהבה מלמעלה. ומהיכל הרצון נמשך שיהי' לו התקשרות הרצון לאלקות כו'. ואח"כ בסמיכות גאולה לתפלה שהוא מכוון כנגד היכל ק"ק נמשך בנפש האדם בתי' השתחוואה פנימיות ביטול הרצון ועמך לא חפצתי כנ"ל. והיינו מגילוי בחי' פני הוי' אלקיך שמאיר בהיכל ק"ק. ולכן מיד אומרים שמו"ע שהו"ע כריעות והשתחוואות. והנה השתחוואה הוא ביטול וגם המשכה שהרי מרכין ראשו עד ירכין. שהוא המשכה מבחי' חכ' בחי' ראי' בנפש. וזהו פי' ברוך. כי יש ב' בחי'. ברכה והודאה. הודאה הוא בתי' אמונה מרחוק. אבל ברכה הוא המשכה וגילוי בבחי' ראי' ממש. והנה תחלת התפלה הוא בהודו. רק בתי' הודאה. ואח"כ באה"ע וק"ש היכל האהבה כו'. ואח"כ בשמו"ע אומרים ברוך. שבאים לבחי' ראי' וע"י הראי' נמשך השתחוואה פנימיות בשמו"ע וכמו השתחוואה שבבהמ"ק ע"י בתי' יראה פני הוי' אלקיך. ותפלה תקנו עיני העדה שהי' מדרגתם מבחי' ראי' כו' ולכן נאמר על התפלה אחזה פניך: ג אך להבין מ"ש אני בצדק אחזה פניך וארז"ל ר"א יהיב פרוטה והדר מצלי והענין כי התפלה נק' צלותא. ופי' צלותא היינו הטי' כי על לא תטה משפט (דברים ט"ז י"ט) התרגום לא תצלי דין ובלשון הגמ' (ביצה י"ד א') אצלי ודוך. והנה פי' הטי' הוא שמטה ומשפיל עצמו למקום נמוך מאד. כמ"ש (דניאל ט' י"ח) הטה אלקי אזנך ושמע שכביכול יטה אזנו משמי מרומים לשמוע תפלת אדם גשמי כו' וכמו"כ התפלה נק' צלותא והטי'. שההיכלות עליונים יהיו נמשכים למטה מטה שיהיו מאירים גילוי אור ה' למטה על נפש האדם שמלובש בגוף גשמי כו' וגם נת' במ"א ע"פ תבנה ותכונן עיר סיחון ענין שהתפלה נק' שיחה והזזה כו' כי ענין התפלה הוא יה"ר להמשיך בחי' הרצון. כי באמת מצד עצמות אוא"ס ב"ה אינו שייך כלל רצון שהרי אנת הוא שלימותא דכולא. וכדי שיומשך בחי' רצון צ"ל צמצום מתחלה. וזהו רצון אותיות צנור. וזהו שמבואר בקבלה שממל' דאצי' נעשה כתר לבריאה, פי' כתר היינו בחי' רצון על המשכת החיות לעולמות הנבראים דבי"ע שהם בע"ג ובתי' יש ודבר נפרד כו' והנה באצי' הוא בחי' א"ס וביטול אמיתי כו' ולכן צ"ל צמצום והשפלה שיומשך מבחי' אצי' בחי' רצון על בי"ע. וזהו שהמל' דאצי' בוקע המסך והפרגוד ונעשית עתיק לבי"ע. ושרש המשכת הרצון וכתר לבי"ע נמשך דוקא ממקום גבוה ביותר כענין יחיד תי העולמים מלך. שנמשך מבחי' יחיד ע"י תי העולמים בבחי' מלך. וע"י המשכת הרצון זה נעשה התחברות דאצי' ובי"ע. וזהו שהתפלה נק' שיחה השחה והזזה ממהות למהות. וזהו ג"כ ענין צלותא והטי' שמטה עצמו בבחי' רצון לבי"ע כו'. וע"י המשכת הרצון יכול להיות נמשך אח"כ כל הבקשות גאולה רפואה ברכה כו' וזהו"ע סמיכות גאולה לתפלה שהוא בחי' היכל ק"ק שע"י היכל ק"ק נעשה התחברות אצי' ובי"ע. והיינו שבהיכל ק"ק נמשך ומאיר בתי' מל' דאצי' להיות כתר ורצון לבי"ע. ולכן מבחי' הכל ק"ק נמשך בנפש ג"כ בחי' השתחוואה פנימיות ביטול הרצון שיהי' רק רצון פשוט ליכלל בא"ס ב"ה בחי' ועמך לא חפצתי. והנה כדי להמשיך בחי' הטי' זו זהו ע"י צדקה אני בצדק אחזה פניך שע"י צדקה אחזה פניך בתפלה. כי צדקה הוא התעוררות ר"ר כמ"ש (בראשית י"ח י"ט) ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה שע"י הצדקה עושין וממשיכין דרך שיהי' שם הוי' והיינו בתי' חנון ורחום הוי' (תלים קי"א ד') שמבחי' תנון ורחום יומשך בחי' הוי'. וכתיב (משלי ט"ז ל"א) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. עטרת תפארת שיבה הו"ע יגמה"ר יגת"ד שמאיר בחדש אלול וע"י המשכת ר"ר עליונים שע"י הצדקה עי"ז יכול להיות בחי' הטי' זו שע"י התפלה שהו"ע המשכת הרצון לבי"ע שיהי' התחברות דאצי' ובי"ע. וכמ"ש (תלים י"א ז') צדיק הוי' צדקות אהב ישר יחזו פנימו כו'. גם עוד מה שע"י צדקה נמשך להיות אחזה פניך. כי הנה יש למעלה בתי' אחור ופנים כמ"ש (דברים י"ג ה') אחרי הוי' כו' תלכו. דכתיב (חלים קמ"ה) מלכותך מלכות כ"ע. שמדת מל' היא שרש ומקור חיות כל העולמות. ואיתא מושיב מלכים לכסא. שבחי' מלוכה שורה על הכסא דוקא. וזהו כסה"כ שעליה שורה מדת מלכותו ית'. והנה כמשל היושב על הכסא שהוא רק השפלת אחוריו. כמו"כ מדת מלכותו ית' ששורה על כסה"כ כדי להחיות כל העולמות היא רק בתי' אחוריים וחיצוניות לבד וזהו אחרי הוי'. בחי' אחוריים דשם הוי'. וזהו לכתך אחרי במדבר. אבל בחי' פנים הוא עצמיות ופנימיות אוא"ס ב"ה שמאיר בז"א דאצי' שזהו בחי' שם הוי' כו'. וכמו למטה באדם בפנים השכל וכל החושים כו'. וזהו החילוק שבין כל העולם לבהמ"ק. שבכל העולם נמשך החיות רק מבחי' מל' אחרי הוי' אבל בבהמ"ק מאיר בתי' פנים עליון וזהו יראה פני הוי' אלקיך. והנה צדקה הוא להחיות רות שפלים. ועי"ז ממשיך כמו"כ מלמעלה. כי רות שפלים הם עולמות בי"ע. משום כי עני חשוב כמת (נדרים ס"ד ב'). ועולמות בי"ע הם משבה"כ של מיתת המלכים דתהו. ובחי' מל' מקור דבי"ע נק' ג"כ עני בחי' סיהרא דללמג"כ (זח"א קפ"א סע"א) משא"כ עולם האצי' דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון הוא עולם התיקון ונק' עץ חיים אילנא דחיי כו'. והנה ע"י הצדקה שמתי' רוח שפלים וממשיך חיות בעני דל"ל חיות. עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ הגילוי מבחי' אילנא דחיי שבאצי' בבחי' עני דסיהרא ורוח שפלים דבי"ע שיאיר בחי' פני הוי' שבאצי' למטה בבי"ע ויתחברו אצי' ובי"ע. וזהו אני בצדק אחזה פניך (וזהו ג"כ ענין צלותא והטיי' שנת"ל וד"ל). גם פי' אני בחי' מל' וע"י צדקה אחזה פניך. פני הוי' יחוד עליון והכל א' וד"ל. אשבעה בהקיץ תמונתיך כי כעת רק אחזה פניך אחזה אחוריים ותרגום של ראי' אבל בהקיץ היינו בתחה"מ כמ"ש (דניאל י"ב ב') ורבים מישני אדמת עפר יקיצו. אשבעה תמונתיך בחי' ותמונת הוי' יביט שכתוב במשה:

ד והנה כ"ז הוא בתי' אני בצדק אחזה פניך שנמשך ע"י תפלה וצדקה. שהו"ע עבודה וגמ"ת שהו"ע צדק תחתון. ועתה צ"ל ענין בחי' צדק הב' שנמשך ע"י התורה כמ"ש תען לשוני אמרתיך כי כל מצותיך צדק שהוא בחי' צדק עליון. והענין דפי' כי כל מצותיך צדק היינו שמה שנמשך רצוה"ע ע"י התומ"צ זהו גופא צדקה ממנו ית'. כי באמת כתיב (איוב ל"ה ז') אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אלא שזהו צדקה ממנו ית' שמצמצם א"ע שיומשך רצוה"ע בקיום מצותיו. ועבירה יהי' היפך רצונו כו'. וזהו בחי' צדק עליון שהוא המשכת רצוה"ע ע"י התומ"צ והחילוק כי בחי' אני בצדק אחזה פניך זהו מלמטלמ"ע והיינו ע"י ההכנה והתעוררות אהוי"ר מלמטה תחלה. ואח"כ נמשך הגילוי מלמעלמ"ט מההיכלות עליונים. אבל בחי' כי כל מצותיך צדק זהו מלמעלמ"ט ועז"נ צדק צדק תרדוף ולהבין יותר ענין בחי' צדק עליון דתורה בחי' כי כל מצותיך צדק הנה כתיב (תלים צ"ו) יעלוז שדי וכל אשר בו אז ירננו כל עצי יער לפני ה' כי בא לשפוט הארץ ישפוט תבל בצדק. ולכאורה מהו השמחה כ"כ משום כי בא לשפוט את הארץ. שהרי משפט הוא דין ואין יודעים אם יצדקו במשפט. וכמו שאומרים מי יצדק לפניך בדין. והנה אי' במד"ר (ויקרא פ"ל סי' ד') כי בא לשפוט כו' אימתי כי בא בר"ה ויוהכ"פ. אך הענין דאיתא בטור או"ח הלכות ר"ה (סי' תקפ"א) ע"פ מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו (דברים ד' ז') שיודעים אופי' של אלהיהם כו' עד אבל ישראל לובשים לבנים ואוכלים ושמחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נס עכ"ל. וצ"ל מהו הלשון שהקב"ה עושה להם נס מה שייך נס לכאן. והי' צ"ל שהקב"ה ייטיב להם המשפט כו'. וגם צ"ל למה ר"ה ויוכ"פ הם ימי דין. הלא הם יו"ט גבוהים מאד. ר"ה מלכיות זכרונות ושופרות וגם חדות ה' היא מעוזכם (נחמי' ח' יו"ד) קאי על ר"ה. ויוהכ"פ הוא יום הסליחה. וא"כ למה הם ימי דין. והענין דכתיב (שה"ש ב' ו') שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. וארז"ל (זהר פנחס רי"ד ב') שמאלו תחת לראשי בר"ה ויוהכ"פ. וימינו תחבקני בחג הסוכות והנה אעפ"י ששמאל הוא בכל מקום דין שמאל דוחה. אבל בפסוק זה אין לומר כן שהרי כתיב אח"כ וימינו תחבקני. וגם פסוק זה קאי על זמן הבית שאז היו נש"י במעלה עליונה מאד. וגם פי' שמאלו תחת לראשי היינו שמגביה את נש"י שנק' ישראל לי ראש. והענין כי כדי שיהי' וימינו תחבקני. אשר חיבוק הו"ע קירוב ויחוד פב"פ שיומשך השראת פנימיות אוא"ס ב"ה בגילוי בבחי' פנימיות נש"י. צ"ל תחלה בחי' שמאלו שהוא בחי' דין לדחות ולבער הרע. משום דכתיב (חלים ה' ה') לא יגורך רע כי א"א להיות יחוד פב"פ כשיש עדיין רע קצת כמשל דירת המלך שנצרך לנקוחה תחלה מכל ליכלוך וטינוף. וע"כ כשצ"ל קירוב פב"פ צ"ל תחלה בחי' שמאל ודין להיות ובערת הרע כו'. וזהו"ע ר"ה שנמשך המשכת או"ח מאוא"ס ב"ה בבחי' ארץ העליונה מקור נש"י בבחי' גילוי בפנימיות כו' כמ"ש ע"פ ארץ אשר כו' מרשית השנה כו' וכמשיתל"ק אי"ה. ע"כ אז דוקא בחי' דין לדחות ולהעביר הרע כדי שיוכל להיות הגילוי בפנימיות. ולכן ג' ספרים נפתחים בר"ה רשעים גמורים נכתבים לאלתר למיתה (ר"ה ט"ז א') כי רשעים גמורים היינו שאינם עושים תשובה כלל. והם הסיגים והפסולת משבה"כ דתהו (שנאחזים בבחי' מל') והם מעכבים את הקירוב שלא יהי' יכול להיות הקירוב פב"פ בבחי' מל'. ולכן נמשך עליהם הדין לאלתר להעבירם כדי שיוכל להיות הקירוב כו' ועליהם כתיב (משלי י"א יו"ד) ובאבוד רשעים רנה שאז דוקא יכול להיות היחוד עליון כו'. ומ"מ ישראל שמחים בר"ה. כי בנש"י יש בחי' שכולם צדיקים ונכתבים לאלתר לחיים כמ"ש ישעי' ס' כ"א) ועמך כולם צדיקים. והיינו ע"י מצות מילה ושמירת הברית כמ"ש בזהר (ח"א נ"ט ב') בגין דנטרי ברית. וזהו יעלוז שדי וכל אשר בו כו' מלפני הוי' כי בא לשפוט כו' וארז"ל אימתי כי בא בר"ה ויוהכ"פ. והיינו משום כי המשפט והדין דר"ה הוא בשביל שיהי' קירוב פנים בפנים כו' ולכן יעלוז שדי כו'. ועוד משל על זה כמו אב המסתיר פניו מבנו שאינו הסתר אמיתי. כ"א רק כדי שיחפשנו בנו ויתגלה חכמת הבן שיבין שההסתר הוא רק בשביל שיחפשנו ואזי ישתעשע האב בבנו ויראה לו פנים צהובות ביותר כו'. כמו"כ הדין דר"ה הוא בחי' כיסוי והסתר פנים. שהרי מי שהוא בהארת פנים עם חבירו אינו יכול להראות לו אז דין. ולכן נק' ר"ה בכסה התכסות והסתר פנים. אך תכלית המכוון מכסוי והסתר זה הוא רק בשביל החיפוש של נש"י שיעשו תשובה כמ"ש (דברים ד') ובקשתם משם את הוי' אלקיך ומצאת ולכן אומרים המזמור לדוד אורי כו' לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש (חלים כ"ז). וע"י החיפוש והתשובה יתגלה אח"כ בחי' פנים עליון יותר מפנימיות ועצמיות אוא"ס ב"ה. ובכ"ז יובן מ"ש יעלוז שדי כו' כי בא לשפוט כו' וכנ"ל: ה אך עוד יובן יותר מהו השמתה כ"כ מהדין והמשפט דר"ה. והוא עפמ"ש מלפני הוי' כי בא לשפוט. והענין דכתיב (שמות ג' י"ג) ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. ואי' במד"ר (שמות פ"ג סי' ו') שא"ל הקב"ה שמי אתה מבקש לידע. לפי מעשי אני נקרא כשאני דן את העולם אני נקרא אלקים. וכשאני תולה את החטאים אני נק' שדי וכשאני מרחם על הבריות אני נק' הוי' וכמ"ש הוי' רחום וחנון. נמצא שהדין ומשפט נמשך משם אלקים. כי שם אלקים הוא בחי' דיין. דין אמת. אך לפי שהוא דין אמת אין יכולים לסבול את הדין וזהו שאמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרים כו' (ב"ר פ"ח סי' ה') אבל שם הוי' הוא רק מדה"ר. והנה בר"ה כתיב (תלים מ"ז ו') עלה אלקים בתרועה. הוי' בקול שופר. והיינו שהתחלת הדין הוא משם אלקים שהוא בחי' דיין כנ"ל. דין אמת. אבל ע"י תרועה והתעוררות ר"ר גורמים להיות עלה אלקים שיתעלה בחי' ש' אלקים מלמטלמ"ע ויומשך ויתגלה שם הוי' מלמעלמ"ט וזהו הוי' בקול שופר. שע"י קול שופר שהוא בחי' תשובה ורעו"ד קול פשוט נמשך ויורד שם הוי' מלמעלמ"ט. והיינו שיומשך המשפט משם הוי' ולא משם אלקים. וזשארז"ל (במד"ר ויקרא פכ"ט סי' ג') על ר"ה שעומד מכסא דין ויושב על כסא רחמים. ועזארז"ל הובא בטור כנ"ל אוכלים ושמחים כו' ויודעים שהקב"ה עושה להם נס פי' שזהו נס גמור. כי הדין והמשפט נמשך רק משם אלקים. ושם הוי' הוא מדה"ר. אבל בר"ה עושה להם נס שיומשך הדין משם הוי' בעצמו. ואז יהי' הדין באופן אחר טוב מאד. והדוגמא לזה ממ"ש באדה"ר כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב' י"ז) והנה ע"פ מדה"ד שמשם אלקים הי' הפי' באותו יום ממש ואעפ"כ חי אח"כ תשע מאות ושלשים שנה והיינו לפי שעשה תשובה והמשיך הדין משם הוי' ונעשה מיום אלף שנה שמה שא"ל הקב"ה כי ביום אכלך כו' יהי' זה ביומו של הקב"ה שהוא אלף שנה. וע"ז בקש דהע"ה (תלים י"ז ב') מלפניך משפטי יצא. כי המלך אין דנין אותו בסנהדרין (סנהדרין י"ז ב') וכמו"כ סנהדרין של מעלה שבהיכל הזכות שנמשך משם אלקים ג"כ אין יכולים לדון אותו. ולכן בקש מלפניך משפטי יצא שהוא מבחי' שם הוי'. וזהו יעלוז שדי וכל אשר בו וכו' מלפני הוי' כי בא לשפוט את הארץ. שהשמחה הוא מה שהמשפט נמשך משם הוי' שהוא מדה"ר שאזי מובטחים שיצא דינם לטוב כו'. וסיום הפסוק ישפוט תבל בצדק והיינו כמ"ש (חלים ט' ט') והוא ישפוט תבל בצדק הוא דא עתיקא (זח"ג קע"ח ב') (בחי' עלמא עילאה והיינו התגלות עתיק שבבינה). והנה ארז"ל (במד"ר וירא פנ"א) הוא וב"ד. אך כיון שבחי' הוא ממקום גבוה מאד ממילא הב"ד ג"כ גבוה מאד (והיינו שהב"ד הוא ז"ת דבינה ע' רברבא שנק' ב"ד הגדול. וזהו והוא. עתיקא. ישפוט תבל בצדק. בינה שנק' צדק עליון כנ"ל בשם הבחיי) וזהו קישור הפסוק מלפני הוי' כי בא לשפוט ישפוט תבל בצדק שהמשפט הוא משם הוי' ובחי' צדק עליון: ו אך צ"ל מ"ש ישפוט תבל בצדק מהו תבל דוקא. הנה ארז"ל (זח"א ל"ט סע"ב. מד"ר אמור פכ"ט. אדר"נ פל"ז סי' ט') ז' שמות יש לארצות. ארץ אדמה ארקא כו'. ותבל הוא שם השביעי. וארז"ל (במד"ר שם פכ"ט סי' ט') כל השביעין חביבין. בימים שבת. ובחדשים בחדש השביעי כו'. וברקיעים רקיע הז' נק' ערבות שהוא למעלה מכולם וכמ"ש (תלים ס"ח) סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו. ובארצות תבל שהוא שם השביעי חביבה מכולם. ולכן ישפוט תבל דוקא בצדק. ויש מפרשים תבל א"י. אך הענין כי תבל בגימט' ב"פ ארי' דהנה יש שני בחי' ארי' בחיות ובאופנים ארי' הוא בחי' שאגה לאלקות כמ"ש (הושע י"א יו"ד) אחרי הוי' ילכו כארי' ישאג. והנה בחי' ארי' שבחיות הוא השאגה בבחי' טו"ד מחמת השגתו כי קדוש הוי' צבאות איך שהוא קדוש ומובדל כו'. אבל האופנים הם בעשי' שאין להם בחי' טו"ד והשגה גדולה באוא"ס ואעפ"כ הם מרעישים בבחי' שאגה גדולה מחמת אה"ט שלהם. וכמו"כ גם בעבודת האדם למטה. אעפ"י שאין דעתו רחבה בהשגות אלקות אעפ"כ יוכל לבוא לבחי' כארי' ישאג (מחמת אה"ט) כו'. וזהו בחי' תבל ב"פ ארי'. ולכן ישפוט תבל דוקא בצדק. והנה המשכת בחי' מלפני הוי' כי בא לשפוט ישפוט תבל בצדק זהו ע"י התורה כמ"ש תען לשוני אמרתיך. כי כל מצותיך צדק. שע"י התורה נמשך בחי' צדק עליון להיות ישפוט תבל בצדק. וכמ"ש (משלי ח' ל') על התורה ואהי' אצלו אמון שעשועים יום יום כו' משחקת לפניו בכל עת משחקת בתבל ארצו השחוק הוא גילוי ת"ע שמבטל כל הדינים. וע"י התורה נמשך השחוק גם בתבל ארצו בחי' ישפוט תבל בצדק וזהו צדק צדק תרדוף למען תחי' בחי' אני בצדק אחזה פניך. ובחי' כי כל מצותיך צדק שהוא צדק עליון ישפוט תבל בצדק. כדי למען תחי' בר"ה כמו שאנו מבקשים זכרנו לחיים וכתבנו בספר החיים: ז וירשת את הארץ. הנה כתיב (דברים י"א י"ב) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה כו' מרשית השנה ועד אחרית שנה וצ"ל דא"כ דורש אותה לעולם ולמה כתיב מראשית כו' ועד אחרית כו' והענין דכתיב (משלי ג' י"ט) הוי' בחכמה יסד ארץ. בחי' ארץ העליונה מדת מל' שיסוד ארץ העליונה היא בח"ע. והנה שהע"ה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז' כ"ג). וכתיב (מ"א ה' י"א) ויחכם מכל האדם. והיינו כי יש שני בחי' חכמה. חכ"ע וחכ"ת. ועל בחי' חכ"ע כתיב אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני וז"ש (שמות ב') ותתצב אחותו מרחוק וכתיב (ירמי' ל"א) מרחוק הוי' נראה לי והנה בכל ר"ה נמשך המשכת או"ח מבחי' ח"ע בארץ העליונה. ולכן אומרים אז כל הוידוים ומשפילים א"ע. כי כדי להמשיך מבחי' אחכמה והיא רחוקה כו' הוא ע"י שמשפיל א"ע איך שהוא רחוק ואח"כ עושים תשובה ונעשים מרחוק קרוב לכן עי"ז נמשך בר"ה שמבחי' אחכמה והיא רחוקה יומשך להיות בחי' קירוב וגילוי. ולכן כתיב מרשית השנה ועד אחרית שנה כי בכל ר"ה נמשך המשכת או"ח מה שלא הי' מאיר כלל בר"ה העבר כו'. וזהו וירשת את הארץ היא בחי' ארץ העליונה כמ"ש ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וזהו צדק צדק תרדוף למען תחי' בר"ה כנ"ל ועי"ז וירשת את הארץ כו'. והנה המגיד נ"ע פי' ב"פ צדק צדק. הא' כנגד סור מרע. והב' נגד וע"ט. וא"כ י"ל פי' תרדוף כמ"ש (חלים ל"ד) סור מרע וע"ט בקש שלום ורדפהו וכמו"כ פי' צדק צדק תרדוף. שהרדיפה הוא בחי' שלום כדי לחבר הב' בחי' צדק שהם צדק תחתון וצדק עליון. מל' ובינה כנ"ל:

לדרוש הנ"ל להבין מארז"ל (ב"ב ט' ב') הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות. והמפייסו בדברים בי"א ברכות. וזה שייך למארז"ל על ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי. ותחלה צ"ל פי' פרוטה. פרט ו"ה (של"ה) ו"ה הוא קול ודיבור כלל ופרט. כמו באדם הקול הוא פשוט ונק' כלל. וע"י הדיבור הוא מתחלק לפרטי פרטיות עד אין שיעור כו'. וכמו"כ למעלה המשכת אוא"ס ב"ה שבאצי' נקרא קול ונק' כלל. כי ההמשכה שבאצי' ע"י ו' דשם הוי' הוא למעלה מבחי' התחלקות עדיין ע"ד רואים את הנשמע ושומעים את הנראה כו' וכשנמשך הקול בהדיבור עליון נעשה בבי"ע ריבוי התחלקות עד אין קץ. וזהו פרוטה פרט ו"ה שהמשכת הוי"ו נפרט ע"י הה"א לפרטי פרטיות אך צ"ל איך נמשך היחוד דו"ה קול ודיבור כלל ופרט ע"י נתינת פרוטה לעני. הענין דכתיב (הושע ב' כ"א) וארשתיך לי בצדק כו' וארז"ל (קדושין ב' א') האשה נקנית בפרוטה. והשיעור של פרוטה הוא דאי' בכריתות (דף יו"ד ע"ב) שבפרוטה היו קונים בימיהם עשירית האיפה. וא"כ פרוטה הוא כדי שיעור חיות. וא"כ כשנותן פרוטה לעני שמשפיע חיות במקום שאין חיות. עי"ז נמשך מלמעלה ג"כ המשכת הגילוי מבחי' אילנא דחיי שהוא בחי' ו' דשם הוי' ת"ת דאצי' כללות ז"א בבחי' עני דסיהרא שהוא בחי' ה' תתאה דשם הוי'. ולכן פרוטה פרט ו"ה וכנ"ל. וזהו הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות. כנגד המשכת בחי' ו' דשם הוי'. והמפייסו בי"א. ענין הפיוס הוא הנחת הדעת שמניח דעתו שלא יתרעם על מה שהוא עני ע"י שאומר לו איך שיש בחי' עני גם למעלה בחי' סיהרא. וז"ש דוד (חלים פ"ו א') כי עני ואביון אני. וא"כ הוא דוגמא למה שלמעלה הוא בחי' עני כו'. וא"כ הנותן פרוטה משפיע לו רק חיות בהגוף. אבל המפייסו שמניח דעתו זהו השפעה בפנימיות דהיינו בנפש כו'. ולהבין ענין פיוס. הנה פיוס מצינו בלבנה כמארז"ל (חולין ס' ע"ב) על מיעוט הירח שאמר לה הקב"ה צדיקים יקראו על שמך כו' חזי' דלא איפייסה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח. והענין כי פיוס אותיות יוסף. וכתיב (בראשית ל"ז ב') אלה תולדות יעקב יוסף יעקב הוא בחי' ו' דשם הוי' אילנא דחיי כנ"ל. ומ"מ תולדות יעקב הוא יוסף דוקא. והיינו כי הוי"ו הוא רק המשכה בבחי' מקיף לבד. אבל יוסף בחי' יסוד ממשיך ההשפעה בפנימיות. והיינו כי יוסף הוא תוס' אורות מבחי' ה' עילאה שלמעלה מבחי' ע"ח. בחי' יובל. וכמ"ש (ירמי' י"ז ח') והי' כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו. וכענין היש בה עץ אם אין (שלח י"ג כ') בחי' אין שלמעלה גם מע"ח. וכמ"ש (בראשית כ"ב ט') ויעקוד את יצחק בנו כו' ממעל לעצים כו'. וזהו פיוס אותיות יוסף שהפיוס נמשך מבחי' יוסף. שעל ידו המשכת תוס' אורות מבחי' ה' עילאה מקור בחי' ע"ח. כי ע"י המשכה זו נמשך הגילוי בפנימיות. וזשארז"ל על מיעוט הירח חזי' דלא איפייסה אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה. כי הקב"ה הוא בחי' ז"א ו' דשם הוי'. ולכן כדי להיות פיוס אמר הביאו עלי פי' מבחי' על הוי' דהיינו מבינה שלמעלה משם הוי' דז"א כו'. וזהו והמפייסו בי"א ברכות. כי הנותן פרוטה לעני שממשיך בחי' ו' ע"ח ע"כ מתברך בשש כו'. אבל המפייסו אשר הפיוס הוא מבחי' ה' עילאה. ע"כ מתברך בי"א ברכות כנגד הה"א עילאה עם הוי"ו שעולה י"א:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה