מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון
מגן אבות על פרשת עקב
ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה אח ה' אלקיך. פי' הבחי' מאלקות ששורה ומתייחד על נשמות ישראל למטה כו'. כמ"ש (תרומה כ"ה ח') ושכנתי בתוכם. ונתתי משכני בתוככם (בחקתי כ"ו י"ב). השוכן אתם (אחרי ט"ז י"ז). והיינו מדת מלכותו ית'. כי עבמחה"ק אנא אמלוך והניח הקב"ה עליונים ותחתונים ומייחד מלכותו על עמו ישראל למטה דוקא כמ"ש מלך ישראל. ולכן כשנברא אדה"ר אמר השיר ה' מלך כו' שאז דוקא נתגלה מדת מלכותו ית' ונשלם הרצון אנא אמלוך. גם עוד פי' ה"א שמדת מל' היא שרש כל נש"י ונק' כנס"י דלעילא. ופי' ליראה כו' היינו יר"ת קבעומ"ש להמשיך עליו אימה ופחד מדת מלכותו ית' להיות סומ"ר וע"ט בתכלית. וביאור הענין מה ששואל כ"א ליראה כו'. מה זה נוגע למדת מל'. דהנה נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים (מד"ר בראשית פ"ג במדבר פי"ג) שבחי' יחודו האמיתי שבאצי' יתגלה גם למטה בעשי' גשמיות. וכדי להיות דירה זו הוא על ידי יחוד עליון יחוד ו"ה. שבחי' יחו"ע שבוי"י מדות דאצי' יתגלה על ידי ה' תתאה גם בבי"ע עד למטה ממש. ועל ידי יחוד זה נעשה התיקון בה' תתאה מדת מל' שנק' כבוד ה' כבו"ת שיתגלה בה כבוד עילאה. והנה תיקון ויחוד זה בבחי' מל' העיקר הוא על ידי יראה תתאה. והענין כי ה' תתאה מדת מל' נק' בזה"ק (בראשית דנ"א ע"א) נהורא אוכמא. ובחי' וי"ו ששה מדות דאצי' נק' נהורא חוורא פי' נהורא אוכמא כי אע"פ שמדת מל' היא אור שמאיר אלקות למטה בעולמו' הנבראים בי"ע שישיגו בעולמות הנבראים ג"כ יחוד העולמות וביטולן לאלקות אך זהו היחוד והביטול לגבי החיות אלקות שמחי' ומהווה כו' ונק' יחו"ת וביטול היש כו'. ולכן נק' נהורא אוכמא. שהוא כמו אור הנר המאיר בלילה שאעפי"כ הוא נילה וחשך שאין ערוך כלל לאור היום. ושחרות מורה על חשך מדת לילה כידוע שבי"ע נק' מדת לילה וכמ"ש (תלים צ"ב) ואמונתך בלילות כו' ובחי' ו' דשם הוי' שהוא אור המאיר באצי' שנק' מדת יום יחו"ע ביטול אמיתי ע"כ נק' נהורא חוורא שבחי' לובן מורה על אור (וגילוי) היום. והנה כמו עד"מ בנר גשמי שתיקון דנהורא אוכמא הוא משני צדדים א' מכליון הפתילה ב' מנהורא חוורא ששורה אח"כ על הנהורא אוכמא. והנה נהורא אוכמא מכליון הפתילה שנכלה באש. וע"כ צ"ל הפתילה מדבר שנוחה להתאכל באש. וכשנתהווה הנהורא אוכמא מכליון הפתילה אזי אח"כ שורה עליה הנהורא חוורא. ועד"ז יובן בהנמשל שמדת מל' זהו נהורא אוכמא ששורה על נש"י. ונש"י הם כדמיון הפתילה. דהנה על ידי שממשיך האדם על עצמו יראה ופחד מדת מלכותו ית' עי"ז נעשה סומ"ר בכל הג' לבושים מחדומ"ע. במח' לדחות כל הרהורין בישין לגמרי. ובדיבור להיות סומ"ר מד' כתות שאין מקבלים פני שכינה שכולם הפגם בדיבור. וכ"ש במעשה כו'. ואח"כ גם בהמדות שבלב לבטל כל המדות רעות בל יעלו על לב כו'. וא"כ על ידי יראה וקבעומ"ש נעשה ביטול היש בכל עשר בחי' הנפש והג' לבושים זהו כמשל הפתילה שנכלה באור הנר כו' ואזי דוקא נק' המל' נהורא אוכמא שמכלה היש ומביאו לידי אין כו' ואח"כ ע"י התיקון דנהורא אוכמא נמשך ושורה עליו נהורא חוורא דבחי' ו' דשם הוי' להיות יחוד ו"ה וא"כ עיקר התיקון והיחוד בבחי' מל' כבוד תתאה הוא רק ע"י יראה תתאה קבעומ"ש. וזהו ששואל כ"א ליראה את ה' אלהיך כו':
ב והנה בבחי' כ"א ליראה את ה' אלקיך יר"ת יש ב' בתי' יראת העונש ויראת הרוממות. יראת העונש הוא על ידי שממשיך עליו פחד מדת מלכותו. מלך במשפט יעמיד ארץ כו' (משלי כ"ט ד'). אד' אותיות דינא. ונק' ג"כ תכלת (דומה לכסה"כ כו') נהורא תכלא דאכיל ושצי. וכמ"ש ונתנו על ציצית הכנף (חוטי לבן חסד) פתיל תכלת מורה על דין ונק' בזה"ק (שלח קע"ה א') כורסייא דדינא דדנין בה דיני נפשות למעלה. אני ה' נאמן ליפרע כו' אני ה' נאמן לשלם שכר כו' (זח"ג ע"ח ב'). וענין יראת הרוממות הוא להמשיך עליו פחד ואימת המלך הקב"ה מחמת הרחבת ההתבוננות בבתי' רוממות גדולת מדת מלכותו ית'. מלכותך מכ"ע למעלה עד אין קץ ולמטה עד א"ת. וכן בבחי' זמן ה' ימלוך לעולם ועד. והנה יראת המלאכים הוא מחמת השגת רוממות מדת מלכותו כאו"א לפי ערכו. וידוע שיראת המלאך גדולה מאד שאפי' צדיק היותר גדול הנה היראה שיש בו אין זה מעין וסוג ולא בערך יראת מלאך. כי כל גוף אין בגדר יכולתו לסבול יראת מלאך כו'. והנה היראה שנמשך ממדת מלכותו במלאכים הוא מצומצם ומוגבל בכל מלאך כפי שיוכל שאת. ואם הי' מתגלה בו היראה מעט למעלה מהצמצום לא הי' יכול לקבל כלל והי' מתבטל לגמרי והי' נעשה אין ואפס. וזהו הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן (סנהדרין ל"ח) וא"כ היראה שבמלאכים אין ערוך כלל להיראה כמו שהיא בעצם במדת מלכותו ית' כמו שאין ערוך הבע"ג לגבי א"ס הבל"ג כי מדת מל' היא א"ס וא"כ גם היראה שמבחי' מל' ג"כ א"ס בל"ג. וכל מלאך הוא בע"ג כו' והיראה שיש בו מוגבלת וזהו ומוראך עליהם בבחי' מקיף למעלה מהשגתם זעות מחיל כסא. וז"ש בר"ה ומלאכים יתפזון וחיל ורעדה יאחזון. שזהו בר"ה דוקא. והיינו כי בכל השנה היראה שלהם מוגבל בכלי כו' משא"כ בר"ה התגלות היראה ממדת מלכותו יותר מבכל השנה שלכן אומרים אז המלך כו'. וזהו ונתנה תוקף כו' נורא ואיום כו' ולכן אז ומלאכים יחפזון שלא תוכל הכלי להגביל היראה שיש בהם בר"ה. והנה כאשר יתבונן האדם בכ"ז איש איש כפי שכלו ודעתו והתבוננותו בעומק תבונתו אזי יכנס מורא השכינה בנפשו כמ"ש ובמורא גדול וארז"ל זה גילוי שכינה ותקבל הנפש מורא גדול עד שיתבושש ויהי' דבר נמנע אצלו לעבור ח"ו רצון ה'. והנה יראת הרוממות זו לאו כל מוחא כו' ואיך אפשר לבקש זאת מכל אדם. והענין שיש יראה ממוצע ביניהם. והוא שיבין וישכיל איך העבירות עצמם ממשיכים בעצם הרע והעונש על האדם (ולא שזהו דרך נקמה כמו למטה במלך בו"ד) כמ"ש תיסרך רעתך כו' תמותת רשע רעה שהרעה גופא שנמשך אחריה מיסרתו שנעשי' רצועה לאלקאה אוי לרשע רע כי גמול ידיו כו'. וזהו העונש בעוה"ז וכן בעוה"ב על ידי שהתחמם באש זר של היצה"ר בשעת העבירה מזה גופא נתהוה האש של גיהנם ששורף ומכלה הרשעים. וסער מתחולל על ראש רשעים יחול (ירמי' כ"ג). והמצות עצמם ממשיכים בעצם הטוב. וזשארז"ל שכר מצוה מצוה דהיינו שהשכר נמשך מהמצוה עצמה כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך עמודי אור דכ"ע והוא בחי' נועם ה' המתגלה בגעה"ע שהוא תענוג שעד אין קץ ותכלית וז"ש (נצבים ל') ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. פי' הרע היינו כל הל"ת מעשה הרע כמ"ש ויעש הרע בעיני ה'. תועבת ה' אשר שנא. שמהרע דהיינו מהעבירות נמשך המות. וא"כ הרע גרוע מהמות אחר שהוא מקור וסיבה למות. ואת החיים ואת הטוב היינו שממעשה הטוב שהוא כל קיום רמ"ח מ"ע ועסק התורה ותפלה נמשך החיים רוחניים וגשמיים. וא"כ הטוב עדיף מהחיים אחר שהוא מקור שממנו נמשך חיים רוחניי' וגשמיי' וע"ד מקו"ח חיי החיים. ולכן אעפ"י שיראה זו היא ג"כ יראת העונש (והגמול) מ"מ היא מורכבת ג"כ מיראת הרוממות דהיינו מהשגת רוממות אל של גדולת מלכותו ית'. איך שעל ידי קיום מצותיו מצות המלך נמשך רב טוב הצפון. ולהיפך על ידי עבירות נמשך מהם להיות ואת נפש אויביך יקלענה כו' וכמו עד"מ ההפרש בין יראת האנס ליראת צדיק כמו ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה ויראה זו נמשך מבינה. כמו מי שמבין גדולת הרב או הצדיק הוא ירא ממנו כו'. לכן יראה מקו השמאל בג"ה שעל ידי שמבין נמשך גבורה גימט' יראה והנה מה כו' שואל כ"א ליראה כו'. דמשמע שיראה זו מילתא זוטרתא היא והענין כי לכאו"א מישראל היראה הנ"ל שנק' יר"ת נקל להשיגה מחמת ששרש כל נש"י הוא בבחי' מל'. וקודם ירידתם למטה אתה בראת יצרת נפחת כו' היו כולם כלולים בבחי' עיבור במדת מל'. ושם הי' בהם היראה בשלימות כמו שהיא במדת מל' עצמה. כידוע בפי' בנות ירושלים שאז היו מקבלים היראה בשלימות כמו במדת מל'. ולכן גם אח"כ בירידתם למטה בעוה"ז ומתלבשים בגופים הנה מצד שרשם הם מוכנים שיחול עליהם היראה שממדת מל' גם יראת הרוממות. וע"כ בנקל להם להשיגה על ידי הרחבת התבוננות. וע"ד מאמר החוקרים המוכן אל הדבר תספיקהו הקלה שבסיבותיו:
ג ואח"כ כתיב דברים הרבה ללכת כו' ולאהבה ולעבוד. הענין דכתיב יראת ה' היא אוצרו. שהמל' נק' אוצר של י"ש. ולמשל אוצר של מלכים גנוז וטמון בו דברים יקרים וחשובים מאד כן במדת המל' שהיא מדרגת יראה גנוז בה כל המדות עליונות וחכ' וגם האורות שלמעלה מהחכמה. וכמ"ש מצא אשה מצא טוב ואי' בזהר טיבו דעת"י. אשה היא אשה יראת ה'. וכתיב אל יתהלל חכם בחכמתו זהו חכ'. גבור בגבורתו הוא בינה מקור קו השמאל. עשיר בעשרו כו'. כ"א בזאת כו' השכל כו'. זאת היא המל'. השכל זהו ח"ס שמלובש בזאת דוקא. וכמ"ש ג"כ מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. צפנת גימט' כתר. ואשר צפנת ליראיך ס"ת כתר והוא ב' בחי' שבכתר שרש הנאצלים ובחי' תחתונה שבמאציל. וכ"ז הוא ליראיך. וגם על ידי היראה בא לחיים כדכתיב יראת ה' לחיים וכתיב ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם (בחי' המל' כנ"ל) חיים כולכם דמש"ל שנק' תכלת דאכיל ושצי זהו ליש ודבר נפרד לגמרי. אבל ישראל הם הדבקים בה' חיים. ולכן אי' בס' משלי ח"י פעמים יראת. דהמכוון עדמ"ש יחיד חי העולמים מלך שעל ידי בחי' חי נמשך לבחי' מלך. שהוא בחי' יראה. מבחי' יחיד. וז"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא כי זה כל האדם. פי' כל האדם כידוע שיש כמה בחי' אדם. אדם דאצי' שנק' אדם דעשי' בכללות. וכתר הוא אדם דיצירה כו'. וכל בחי' אדם הם נמשכים ע"י היראה. וז"ש אשרי איש ירא כו' כי כן יבורך גבר ירא ה' כי שם צוה ה' את הברכה. לכן הוא שואל כ"א ליראה וממילא יבוא לכל המדרגות שכתוב אח"כ. ולכן בר"ה בנין המל' המשכת יראת ופחד מדת מלכותו ית' ובזה נמשך אח"כ כל ההמשכות העליונות שבכל חדש תשרי יוכ"פ וסוכות ושמע"צ. וזהו אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה'. הנה ידוע שמדת מל' נק' בית ה' (ביתו זו אשתו אשה יראת ה') בהמ"ק נק' בית ה' כמ"ש בנה בניתי בית זבול לך. ששם השראת השכינה מל'. וזהו בר"ה המשכת יראת מדת מל' על כל השנה ואח"כ נמשך מזה לחזות בנועם ה' הוא ביוהכ"פ. כי יוכ"פ מעין עוה"ב שהוא עולם התענוג מצד התגלות ע"י בבינה. וביוכ"פ העלי' בבינה (ועל ידי הבינה כל העליות יותר) כידוע. ע' בד"ה היום הזה בפ' תבא אות ב' וז"ל האהבה בטלה ונכללת ברוב השמחה והתענוג כו' וזהו ענין יוכ"פ שהוא עוה"ב עולם התענוג כו' ופי' שכל ישראל מתעלים בו עילוי רב כו' ואז ישמח ישראל בעושיו ומרוב התענוג נכללה ובטלה מדת האהבה עכ"ל. וא"כ שייך אז לחזות בנועם ה'. ולבקר בהיכלו ג"כ ביוהכ"פ שאז נכנס הכה"ג בהיכל קדה"ק ד' פעמים. כי יצפנני בסוכו זהו בחגה"ס. ביום רעה יסתירני בסתר אהלו ביום הו"ר להנצל מהגז"ד. כי על ידי צל סוכה ניצולים מצל מות כל השנה. ומי שקיים מצות סוכה כראוי כו' אזי מגינים עליו המקיפי' דסוכות כל השנה להצילו מצל מות וזהו ביום רעה יסתירני בסתר אהלו וע' בזח"א ד' קצ"ח ע"ב ע"פ למה אירא בימי רע וע"ז כתי' ביום רעה יסתירני. בצור ירוממני בשמע"צ ע' ד"ה ביום השמיני שלח פ"ג שבשמע"צ הוא ישלח דברו וימסם כו' תוקפא דדרום שרא מיא (שיתהפך הקרח וימס למים כו') דהיינו ע"י תגבורת רשפי אש כו' וזהו ענין גבורות גשמים כו' ע"י בחי' גבו' רשפי אש עכ"ל וע' בהביאור דחו' צוה שזהו גבו' דעת"י שבמו"ס. ולכן זהו בצור ירוממני כי צור מקור מוצא האש והוא בחי' גבו' דעת"י ע' בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר שלא נדפס:
אחת שאלתי מאת הוי' אותה אבקש שבתי בבית הוי' כו'. ואיתא בילקוט ובמדרש תלים ע"פ זה אמר הקב"ה לדוד אתה אמרת שאלה אחת (ר"ל מ"ש שבתי בבית הוי') ואתה מבקש שאלות הרבה שהוא לחזות בנועם הוי' ולבקר בהיכלו. והשיבו דוד ממך למדתי בתחלה אמרת ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו'. ואח"כ פתחת להם מצות הרבה שנאמר ללכת בכל דרכיו כו'. והענין דהנה באמת שאל דבר אחד לבד שהוא מ"ש שבתי בבית הוי' ושאר הדברים לחזות בנועם הוי' ולבקר כו' מסתעפים אחר שבתי בבית הוי' שהוא כוללם. וצ"ל זה. גם צ"ל מהו התחברות ושייכות שאלת דוד להיות שבתי בבית הוי' אל שאלת הקב"ה מה כו' שואל מעמך כ"א ליראה כו' דמשמע מזה שע"י היראה יוכלו לבוא לבחי' שבתי כו'. והנה בגמ' (ברכות ל"ג) פריך אטו יראה מילתא זוטרתא היא. אין לגבי משה מילתא זוטרתא כו' ובאמת א"ז מובן כלל דהקב"ה מבקש זה מישראל ולא ממרע"ה ולגבי ישראל רבא היא כו' ומהו כ"א ליראה. ועוד דהלא כתיב אח"כ עוד הרבה מדרגות לעבוד ולאהבה כו' ואיך אפשר דכל הני מילתא זוטרתא היא לגבי משה דא"כ מהו הבחי' העליונה והגבוה יותר הנה ארז"ל חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך (מנחות מ"ג ב') א"ת מה אלא מאה (עי' רש"י שם) וצ"ל האיך משמע זה בפסוק דקאי על מאה ברכות (ויש מפרשים לפי שבפסוק זה יש צ"ט אותיות ועם הכולל הרי מאה. אך עדיין אין מובן מנין דקאי על ברכות). הנה כתיב (משלי ל') מי עלה שמים וירד כו' מה שמו ומה שם בנו. ואי' בזהר (ח"ב קצ"ז ב') ובמד"ר (במדבר פי"ב סי' י"ג) מי עלה שמים זה הקב"ה שנאמר עלה אלקים בתרועה. וירד כמ"ש וירד הוי' על הר סיני מה שמו ה' צבאות שמו. ומה שם בנו אלו ישראל שנק' בנים כמ"ש בני בכורי ישראל. ולהבין כ"ז נקדים להבין פי' וענין תיבת מה דיש בזה שני פי'. הא' דמה הוא אין שאינו תופס מקום. כמ"ש ואהרן מה היא כי תלינו עליו וכמו שארז"ל (חולין פ"ט א') גדול מה שנאמר במשה כו' דאלו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר שהוא איזה יש ומציאות ורק שא"ז נחשב כו' משא"כ במשה כתיב ונחנו מ"ה שהוא אין לגמרי ואינו תופס מקום כלל וזהו פי' תיבת מה. והב' י"ל דמה הוא עצם הגדולה דוקא והוא כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך דהפי' כמה גדולה ורבה מדת טובך אשר צפנת דוקא כמארז"ל ברכות ל"ד ב') כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימוהמ"ש אבל לעוה"ב עין לא ראתה כו'. וזהו מה רב טובך אשר צפנת. והוא כמ"ש בזהר בהקדמה א' ע"ב) מה פשפשת מה ידעת הא כולא סתים כו' שהוא בחי' דלמחתב"כ. וא"כ לפ"ז פי' מה הוא עצם גדולת א"ס ב"ה מהוע"צ. וכדי להבין חיבור ב' הפירושים אלו שבתיבת מה נקדים להבין פסוק זכר רב טובך יביעו וצדקתך ירננו. הנה איתא בת"ז צדק מלכותא קדישא והיינו כמ"ש מלכותך מכ"ט. פי' עולם הוא זמן עבר הוה ועתיד. ומקום ו"ק כו'. ובחי' מל' היא מקור הזמן ומקום כמ"ש מלך מלך וימלוך. אבל למעלה מהמל' שם הי' הוה ויהי' כאחד וכן הוא למעלה מהמקום לגמרי. וז"ש אני הוי' ל"ש שאינו בגדר הזמן ומקום כלל. ולכן כדי להיות נמשך מאוא"ס ב"ה בחי' מל' שהוא מלך מלך כו' שרש הזמן והמקום זהו השפלה גדולה וצריך לזה אתעדל"ת כדי להמשיך בחי' מל'. וזהו לדור ודור המליכו לאל. פי' לדור ודור הוא הזמן ומקום וצריך להמשיך להיות מדת המל' שרש הזמן כו'. ובזה יובן מה שהמל' נק' צדק. והיינו לפי שהשפלה זו שאוא"ס ב"ה משפיל עצמו להיות התגלות בחי' מל' להחיות רוח שפלים דבי"ע נק' זה צדקה וכמו הצדקה שנותנים לעני דללמג"כ. וזהו וצדקתך ירננו דקאי על המלאכים שהרינה והשבח והתפעלות והרשפי אש של המלאכים הוא מהשגתם בבחי' וצדקתך שהוא מדת מלכותו ית' המהוה מאין ליש כו'. וז"ש (הושע י"א י') אחרי ה' ילכו כארי' ישאג. פי' שהשאגה שלהם נמשך מבחי' אחרי הוי' שהוא מדת מל' (ועי' בד"ה אתם נצבים פ"ג גבי חיצוניות הלב ע"ש) אבל בבחי' רב טובך אינם משיגים כלל ורק יביעו וגם זה אינו אלא בזכר כו'. פי' רב טובך. דהנה יש צדק וצדקה. והיינו כמ"ש (חלים מ"ח) צדק מלאה ימינך שבבחי' צדק נמשך התגלות הימין וחסד עליון מאוא"ס ב"ה ואז נק' ג"כ צדקה שמדלי"ת נעשה ה' המשכת ה"ח כו' והנה המשכה זו מאוא"ס ב"ה בבחי' מל' הוא על ידי מדת טוב שבאלקות כי טוב נקרא התקשרות משפיע במקבל היינו שישפיע לו השפעה שהוא מצד הטוב שיש במשפיע. וז"ש (בראשית א') וירא אלקים את האור כי טוב פי' שהתגלות האוא"ס הוא על ידי בחי' כי טוב (ובפרדס בעה"כ טוב נק' היסוד). והנה יש למעלה כמה בחי' ומדרגות דא לעילא מן דא. בחי' עו"ע. וכל המשכה מבחי' העליונה למדרגה שלמטה הימנה הוא על ידי בחי' טוב. וא"כ לפי ערך ריבוי המדרגות כך יהי' ריבוי בחי' טוב. וזהו רב טובך (ועפי"ק יסוד דז"א ויסודות דאו"א ויסוד דא"א כו' וכ"ז בבחי' סדר השתלשלות). והנה השגת המלאכים אינה אלא בבחי' מל' דאצי' שהוא אלקות המהווה אותם מאין ליש כו' כנ"ל. משא"כ למעלה בבחי' אצי' בהתגלות אוא"ס ב"ה אין להם שום השגה ורק שמביעים הזכר מזה כלומר שיודעים ריבוי בחי' טוב שיש למעלה אבל אינם משיגים זה כלל. וכמו עד"מ כשאומר אדם מספר אלף אלפים ורביא רבבות אין זה אלא שאומר החשבון אבל לא ספר עדיין כו' (ועי' בסידור) וזהו זכר רב טובך יביעו. והנה עוד יש לפרש רב טובך כמ"ש (ישעי' ס"ד) ורב טוב לבית ישראל כי כל מה שנת"ל בפי' רב טובך שיש ריבוי בחי' טוב הוא בבחי' אוא"ס המלובש בסדר השתלשלות. אבל אוא"ס מהוע"צ ית' הוא למעלה מסדר השתלשלות ולמחתב"כ. וזהו ורב טוב היינו בחי' ומדת טוב שיש בעצמות אוא"ס ב"ה שעל ידו נמשך כללות ההמשכה מעצמות אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות בסדר השתלשלות ומה שנק' ורב טוב היינו שהוא רב בעצם לפי שעל ידי בחי' טוב זה נמשך הגילוי כמו שהוא בעצמותו (למעלה מהשתלשלות) א"ס ממש בל"ג שלמעלה מהגבלת הכלים דע"ס. משא"כ בחי' טוב סתם שבסדר השתלשלו' הלא כל ההתגלות הוא רק מהאור שמלובש ומוגבל בהכלים דע"ס. וע"ז כתיב מה רב טובך אשר צפנת כמארז"ל (בגמ' חגיגה י"ב א' ובמד"ר בכ"מ) אור ז' הימים הי' אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו ראה שאין העולם כדאי לו גנזו. והוא האור שלמעלה מהשמש שמאיר עתה. והיינו כמ"ש (תלים פ"ד) כי שמש ומגן הוי' אלקים ששם הוי' נקרא שמש. והנה יו"ד הוא צמצום נקודה כו' שנתצמצם זיו והארה לבד מא"ס ב"ה אבל אוא"ס ב"ה עצמו הוא למעלה משם הוי' וזהו האור שלמעלה מהשמש. וע"ז ארז"ל שגנזו עד לע"ל. וזהו ג"כ מה רב טובך שהוא המשכה כללית מעצמות אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות אשר צפנת דוקא. וזהו פי' הב' שבתיבת מה לשון גדולה ורוממות היינו בחי' עצמות אוא"ס שנק' מה רב טובך (וזהו מה שמו. שבחי' שמו שהוא התגלות האור מהמאור שהוא אוא"ס הוא בחי' מה הפלגת הגדולה שהוא א"ס ממש בל"ג ובלי תכלית מה אדיר שמך). אמנם הפי' הא' בתיבת מה שהוא בחי' אין שאינו תופס מקום כלל. הנה כתיב (משלי ג') הוי' בחכמה כו' ואי' בע"ח שאין אוא"ס ב"ה שורה אלא בחכמה והענין כי חכמה הוא כח מ"ה ביטול במציאות ולכן משה קבל התורה ונק' על שמו זכרו תורת משה כי במשה כתיב ונחנו מה ע"כ הוא קבל דוקא אורייתא דמחכ"נ כח מ"ה ולכן נק' החכ' אמת בחי' לא שניתי. וזהו שאוא"ס שורה בחכ' דוקא כי מהו גילוי א"ס הוא איך שקמי' כל"ח אתה הוי' לבדך אין עוד מלבדו אני הוי' ל"ש וכמו עד שלא נבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד כו' וע"כ במה שהוא בבחי' יש ומציאות אין יכול להיות התגלות זו דא"ס ב"ה. ורק בחכמה כח מ"ה אין וביטול הוא דוקא הכלי שישרה בה אוא"ס ב"ה. וכן בעבודת האדם כתיב ג"כ מי אל כמוך כו' לשארית נחלתו וארז"ל (ר"ה י"ז) במי שמשים עצמו כשיריים דהנה יש כמה בחי' בעבודה אהוי"ר כו' וכ"ז הוא בחי' יש ואין יכול להיות בזה התגלות אמיתי' אוא"ס ב"ה כמ"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב. בחי' מדות באל שדי. ושמי הוי' אוא"ס. לא נודעתי שהתגלות א"ס הוא דוקא במי שבטל אליו וע"כ למשה נתגלה ג"כ שם הוי' לפי שאמר ונחנו מה. וזהו ג"כ מי אל כמוך שהוא התגלות אוא"ס ב"ה בעצמו ובכבודו. והתגלות זו הוא במי שמשים עצמו כו'. ביטול. אעפ"י שאינו אדם גדול כ"כ. וזהו הוי' בחכמה. יו"ד הוא המשכת אוא"ס בחכמה. ועפי"ז יובן שב' הפי' הנ"ל בתיבת מה ישנם בחכמה דלפי שחכמה כח מ"ה ביטול במציאות שהוא פי' הא' בתיבת מה ע"כ שורה בה אוא"ס ב"ה בעצמו שהוא בחי' מה רב טובך (ועי' ביאור דשוש אשיש בענין פנימי' אבא שהוא פנימי' עתיק) וזהו מה שמו שהוא בחי' חכמה. ופי' וענין מה שם בנו. הנה נש"י נמשכו מבחי' ח"ע כמ"ש בנים אתם כו' כמו הבן נמשך ממוח האב כך נש"י נמשכו מחכמתו ית'. וא"כ יש בנשמת כאו"א מישראל בחי' מ"ה וביטול דחכ'. וזהו ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו (שמות ב'). פי' כמ"ש (ש"א ב') כי אל דעות הוי'. ד"ת שלמטה הוא בחי' יש ודבר ולמעלה הוא אין שאינו מושג. וד"ע הוא שלמעלה היש ולמטה כולא קמי' כל"ח ובטל במציאות וזהו לדעה מה יעשה לו להמשיך בחי' ד"ע כדי להיות גילוי וביטול כו' וזהו אם כבנים אם כעבדים פי' ברא כרעא דאבוה כמו שהרגל בטל לגמרי גבי הראש כך הוא ביטול הבן לגבי אביו שאינו יש בפ"ע כלל. וכשמאיר בנש"י בחי' ד"ע שהוא מה דחכמה איך קמי' כלא אזי נק' בנים שאינם בבחי' יש כלל. ויש נשמות שנק' עבדים. היינו כי העבד הוא נפרד ויש בפ"ע ורק שמקבל עליו עול רבו ומבטל עצמו נגד רבו כו' והיינו נשמות שהם בבחי' יש ובטל הם נק' עבדים (וע"ז כתיב כי חוק לישראל. משפט לאלקי יעקב). וזהו פי' ומה שם בנו שגם בנש"י שנק' בנים בני בכורי כו' יש ג"כ בחי' מ"ה וביטול. ובזה יובן מארז"ל (ר"ה ל"ד ב') אמרו לפני מלכיות שתמליכוני עליכם ובמה בשופר. כי מה שממשיכים בחי' מלכיות אינו על ידי האמירה בלבד רק על ידי בחי' הביטול במציאות וזהו ובמ"ה. והנה בחי' מ"ה זה נמשך על ידי השופר כמ"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכתיב ויהי קול השופר הולך וחזק כו' ויחרד כל העם כו' כי שופר הוא שרש היראה וזהו ובמה בשופר:
ב והנה כ"ז הוא מצד שרש נש"י שנמשכו מבחי' ח"ע יש בהם בחי' מ"ה (וכמשארז"ל דע מאין כו'). אבל כשנמשכו להתלבש בגופים ובנה"ב נתעלם ונסתתר בחי' המ"ה וביטול לגמרי (עד"ה מי אל כמוך פ"ה) ורק במרע"ה גם בגופו הי' מאיר בחי' מ"ה וביטול ולכן כתיב כי מן המים משיתהו. וע"ז קבעו חז"ל מאה ברכות כדי להמשיך בחי' מה מההעלם אל ההתגלות כו' והנה כתיב (דה"א ט"ז) ברוך ה' כו' מן העולם ועד העולם. דהנה יש ב' עלמין. עלמין סתימין בחי' סובב כל עלמין. ועלמדאת"ג בחי' ממכ"ע. והיינו כי עלמין סתימין נתהוו מבחי' מח' עליונה כמ"ש כי לא מחשבותי כו' כי באדם אפי' יחשוב כמה וירצה הרבה לא יהי' שום התהוות מזה משא"כ למעלה כשעלה ברצוה"פ ובמחשבתו נתהוו עולמות תומ"י וכלולים במחשבתו ית' והיינו שכלולים בבחי' העלם וביטול ואינם יש כלל כי אעפ"י שנתהוו עולמות ונעשה בחי' מלך עליהם אבל אינם יש כלל. ואח"כ כשנמשכים מבחי' דבר הוי' אז נעשים נפרדים ומתגלים ליש ודבר. והמשל בזה הוא מענין ים ויבשה כידוע (ונת' במ"א באריכות). והנה מצד ההתהוות נתהוה עלמדאת"ג בבחי' יש ודבר. אבל אח"כ צ"ל ביטול היש לגמרי וזה"ע הברכה והמשכה מעלמדאתכ"ס לעלמדאת"ג להיות גם למטה בחי' מ"ה וביטול כו' וזהו מ"ש לע"ל ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים שגם בעלמדאת"ג יהי' התגלות בחי' דעה העליונה דעלמין סתימין. וזהו ובכן תן פחדך ה' על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת שהוא ביאור ענין המלכיות להיות פחד ויראה כו'. וזהו ותמלוך אתה הוי' לבדך כו'. וזהו ועתה ישראל מה כו' שואל מעמך היינו להיות התגלות בחי' מ"ה שישנו בהעלם בכל א' מצד שרש נשמתו כנ"ל ולכן ארז"ל א"ת מה אלא מאה שעל ידי מאה ברכות ממשיכים גילוי בחי' מ"ה בכל עשר בחי' הנפש. ובר"ה ממשיכים זה על ידי מאה קולות כי בר"ה צריך לעשות בנין המל' עולם הדיבור ולכן א"א להמשיך על ידי דיבור כ"א על ידי קולות קלא פנימאה דלא אשתמע:
ג ועתה צ"ל משארז"ל לגבי משה מילתא זוטרתא היא. דהנה אהבה הנמשכת מצד גדלות ורוממות ה' שמחה של מצוה לפי שקדשנו כו' ידוע שהאהבה שרש לרמ"ח מ"ע. ויראה שרש לשס"ה ל"ת. והנה שמי עם י"ה שס"ה. זכרי עם ו"ה רמ"ח. הרי ל"ת בי"ה ולמעלה מעשה כו'. וכמו"כ יראה שרשה בבחי' י"ה ואיך מילתא זוטרתא. והענין דהנה כתיב והאיש משה עניו מכל האדם כו' והנה משה ידע שלא קם עוד נביא כמשה כו' ואיך הי' עניו מכל כו'. והענין כמארז"ל (שהש"ר פ"א סי' ט') מה שעשתה חכמה עטרה לראשה עשתה ענוה סנדל לעקבה דכתיב (תלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה'. וכתיב (משלי כ"ב ד') עקב ענוה יראת ה' והיינו כי מדת ענוה נמשך מצד עצמות אוא"ס דקמי' כל"ח. ושוה ח"ע עם עשי' כו'. ולכן מצד זה אינו מוצא מעלה ביראתו הגדולה על כל א' מישראל. דכולא קמי' כלא כו'. ואדרבה ברגל יש מעלה שאינו בראש כי הרגל נושא את הראש וכך מצד עצמותו ממש ית' יכול להיות הסוף ראש. זהו עיוות משה ולכן יראה מילתא זוטרתא היא כו'. והנה הקב"ה שאל דבר א' הכולל כו' כי עיקר היא היראה ואז יהי' נמשך ממילא ללכת ולעבוד כו'. וכנגד זה שאל דוד שבתי בבית הוי' היא התורה שנק' בית כמ"ש בתו"א בפי' הון ביתו שכמו בבית מצניעים הכל כך איתא בזהר דבאורייתא כל מלין גניזין מה דהוה ועתיד להיות וע"ז כתיב (איוב כ"ח) לא ידע אנוש ערכה. גם אי' (בזהר ומד"ר) באורייתא ברא עלמא. גם אור ז' הימים שגנזו והוא בחי' מה רב טובך אשר צפנת היכן גנזו בתורה. והנה נועם הוי' הוא תענוג עליון ונמשך ממילא מבחי' שבתי בבית הוי'. ועתה יובן שייכות שאלת דוד אל שאלת הקב"ה. והיינו כי הקב"ה שאל בחי' מ"ה וביטול. וכנגד זה שאל דוד שבתי בבית כו' בחי' מה רב טובך:
כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקי' וגו'. צ"ל כי בפ' ואתחנן (ד' ל"ט) כתי' וידעת כו' כי הוי' הוא האלקי' אין עוד. ובפ' האזינו (ל"ב ל"ט) אמר ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקי' עמדי וכמ"ש בישעי' (מ"ד ו') אני ראשון וכו' ומבלעדי אין אלקים. ולמה אמר כאן אלקי האלקים. כתי' (חלים נ' ז') שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלקים אלקיך אנכי. ופי' במד"ר (פתיחתא דרות ססי' א') ישראל ואעידה בך אלקים. שישראל גופא נק' אלקים. כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם והיינו בשעת מ"ת ולולי חטא העגל היו נשארים ומתקיימים במדרגה זו ומ"מ אלקיך אנכי דעו שאנכי על גביכן. וזהו כמארז"ל (מד"ר מקץ פ' צ' סי' ב') ע"פ קדושים תהיו יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה מקדושתכם. וצ"ל איך הם ישראל בבחי' אלקים עד שצ"ל אלקיך אנכי כנ"ל. והנה ארז"ל (ב"ב ע"ה ע"ב) עתידים צדיקים שיקראו על שמו של הקב"ה כמ"ש (ישעי' מ"ג ז') כל הנק' בשמי. ופירש"י שיהי' שמם הוי'. ולכן ארז"ל (שם) עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש. דהיינו כמו שעכשיו אומרים המלאכים קדוש ע"ש הוי'. ולעתיד שהצדיקים יהי' שמם הוי' ע"כ יאמרו לפניהם קדוש. וצ"ל מהו הענין שיהי' נק' שמם הוי'. ותחלה צ"ל ענין צדיק מהו. דפי' צדיק הוא ע"ש שהוא בעל צדקה. כי צדקה הוא הפעולה שלו. ולכן נק' הקב"ה צדיק כמ"ש (תלים קמ"ה) צדיק ה' בכל דרכיו. כי דרכיו הם לעשות צדקה כמ"ש (בראשית י"ח י"ט) ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו'. שיש בזה כמה דרכים למעלה כדי שיומשך הצדקה. ונק' כל ארחות הוי' וזה בקש משה (שמות ל"ג י"ז) הודיעני נא את דרכיך. וכתי' (חלים ק"ג ז') יודיע דרכיו למשה. ולכן נק' צדיק ה' בכל דרכיו. וז"ש (ישעי' ס' כ"א) ועמך כולם צדיקים. לפי שמקיימים המצות שנק' בשם צדקה כמ"ש (דברים ו' כ"ה) וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת. והענין כי צדקה היא להחיות רוח שפלים. וכמו"כ למעלה שיהי' דירה בתחתונים זהו להחיות רוח שפלים. כי כל העולמות דבי"ע נק' רוח שפלים וכמו עני חשוב כמת שאין בו חיות כו' כמו"כ בבי"ע אין מתגלה מהות החיות אלקות שמחיה כ"א רק השגת המציאות כו'. וכ"ש שבחי' יחוד אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' חיות העולמות ודאי אין מתגלה שם. משא"כ באצילו' מתגלה מהות החיות אלקות שמקי' הכלים דע"ס וההיכלות והנשמות. וגם שם מאיר יחוד אוא"ס שלמעלה מחיות העולמות. וע' בתני' פל"ה גילוי אלהותו ואוא"ס ב"ה כו'. וזהו ענין הצדקה למעלה אצל הקב"ה. ולכן ברא הקב"ה עניים ועשירים כדי שעשירים יתנו צדקה להעניים ועי"ז יומשך מלמעלה הצדקה שיהי' דירה בתחתונים. כי שרש בחי' עוני הוא בסיהרא דל"ל מגרמה כלום (זח"א קפ"א סע"א) רק מה שמתחדשת בכל ר"ח שמקבלת אור מהשמש ולכן ישראל מונין ללבנה משום כי יאה עניותא כו' (חגיגה ט' ע"ב) וכמ"ש (בת"ז תמ"ד) סיהרא רזא דמסכני ושמשא רזא דעתירין. וזהו וצדקתך אלקי' עד מרום שגם במרום יש צדקה מעשיר לעני שהוא מה שהשמש משפיע אור בלבנה. ושרש הענין כי שמש ומגן הוי' אלקי' והו"ע מדת יום ומדת לילה בחי' שמש הוי' נק' מדת יום כי על ידי שם הוי' נמשך אור וגילוי אלקות ממש. ומבחי' סיהרא מל' שם אלקים נמשך מדת לילה בחי' חשך והסתר אלקות עד בחי' עוה"ז הגשמי שהוא חשך כפול ומכופל ולכן עיקר בחי' לילה הוא עוה"ז כמארז"ל (חגיגה י"ב ע"ב) כל העוסק בתורה בלילה בעוה"ז שדומה ללילה. וענין הצדקה מבחי' שמש הוי' בירח הוא שיהי' יחוד שמשא וסיהרא. שיתגלה אור שם הוי' ממש בסיהרא מקור דבי"ע כדי שיהי' התגלות אלקות למטה כמו למעלה כיון שבחי' מל' שם אלקי' הוא מקור דבי"ע ולכן על ידי יחוד הוי' אלקי' נמשך דירה בתחתונים. ונמצא שענין הצדקה משמשא בסיהרא הוא כדי להיות דירה בתחתונים. והיינו על ידי מה שנותנים למטה צדקה לעניים ולכן הצדקה דוקא די מחסורו כדי שיומשך מלמעלה למלאות חסרון הלבנה מארת חסר. בחוסר כל. שבחי' כי כל. שהו"ע צדיק ה' בכל דרכיו כנ"ל. חסר ממנה. ועי"ז נעשית מדת לילה כנ"ל ומילוי החסרון היינו ע"ד מרוב כל כו'. וכמ"ש (דברים ח' ט') לא תתסר כל בה. ועי"ז יומשך האור והגילוי גם במדת לילה כמו במדת יום. ולכן על ידי מה שנותנים די מחסורו לעני הגשמי עי"ז נמשך מלמעלה הצדקה לבתי' עוני דסיהרא למלאות תסרונה. שיהי' מרוב כל. כדי שיומשך דירה בתחתונים. והנה כתי' (תלים ל"ד) כי אין מתסור ליראיו. שבתי' אין מקור החכמה הוא משלים החסרון. ע"ד כל מחסורך עלי. והיינו דכדי שיומשך דירה בתחתונים שיהי' הגילוי למטה צריך שיומשך הגילוי ממקום עליון ביותר מלמעלה מהשתלשלות. ולכן בחי' אין דוקא משלים החסרון כו'. כי יש שני בתי' ממכ"ע וסוכ"ע. ממכ"ע הוא האור והחיות שמלובש בכל סדר השתלשלות ומאיר בכל עולם לפי ערכו. ע"ד הנשמה שמתיה את הגוף שיש בחי' ראש ורגל כו'. וכמו"כ מצד בתי' ממכ"ע יש מעלה ומטה. עד שלמטה עוה"ז הגשמי מסתיר לגמרי וא"א להיות בה גילוי אלקות. וכמו שא"א שיהי' הגילוי שבראש גם ברגל כך א"א שהגילוי שבעולמות עליונים יהי' למטה בגשמיות. אבל מצד בתי' סוכ"ע שלמעלה מהשתלשלות שהוא בחי' עיגול שאין בו מעלה ומטה. מבתי' זו דוקא יומשך להיות דירה בתחתונים שיהי' בעוה"ז הגשמי הגילוי כמו למעלה וזהו צדקתך כהררי אל. כי הצדקה שלמטה הוא רק די מחסורו לבד. אבל עי"ז נמשך מלמעלה הצדקה שהוא כהררי אל. דהיינו להעלות עולמות התחתונים שיהי' דירה בתחתונים והתגלות אלקות כמו בהררי אל ולא רק די מחסורם בלבד. כי הררי אל הם טורי דאפרסמונא דכיא שהם יג"מ הרחמים ששם הוא התגלות עצמות אור א"ס ב"ה. והיינו שהצדקה להיות דירה בתחתונים הוא נמשך מבחי' הררי אל שלמעלה מהשתלשלות ע"ד כי אין דוקא מחסור כנ"ל. וא"כ בהמשכת גילוי שם הוי' (ח"ע דאצילות) בבי"ע מאיר גם מעצמות אוא"ס שלמעלה מש' הוי' כו'. משא"כ גילוי ש' הוי' באצי' הוא גילוי מש' הוי' לבד כו':
ב ועתה צ"ל מהו דירה בתחתונים דוקא. כי מצד בתי' סובב כל עלמין שאין בו מעלה ומטה יכול להיות הגילוי גם בתחתונים ממש כמו בעולמות העליונים אבל למה דוקא בתחתונים. ויובן בהקדים ענין ירידת הנשמה בגוף ירידה צורך עליה. בשביל שיהי' דירה בתחתונים. דקשה ג"כ כיון שהיתה הנשמה תחלה בעולמות עליונים ושם מאיר אלקות בגילוי וא"כ למה ירדה בתחתונים כדי שיהי' דירה בתחתונים כו'. והענין כי שרש נש"י עבמ"ת. מלאכים נתהוו מהדיבור עליון שהוא בחי' נפרד. כמו הדיבור שבאדם שהוא רק הגילוי לזולתו. וכמו"כ למעלה מבחי' דיבור עליון נתהוו העולמות. אבל מחשבה מתאחדת עם האדם. ולמעלה בחי' מחשבה מיוחדת עם עצמיות אלקות. ונק' איהו וגרמוהי תד. והעלי' על ידי ירידתה לגוף לבא לבחי' איהו וחיוהי תד. שהו"ע יחוד אוא"ס בחכמה שהחכמה נק' חיוהי כמ"ש (קהלת ז' י"ב) החכמה תחיה. כי בחי' איהו וגרמוהי תד המחשבה רק בחי' לבוש. אותיות וכלים. ורק לבוש המתאחד. אבל בחי' איהו וחיוהי תד. שבחי' הח"ע היא עצמיות אלקות ממש. לכן הוא יחוד נפלא ועצום ביותר באין ערוך. והיינו לפי שחכמה כת מ"ה שהכלי אינה בחי' מובדלת מהאור כו'. ועלי' זו הוא על ידי ב' בחי'. על ידי עסק התורה דמח"נ. ועל ידי אתכפי' ואתהפכא מחשופא לנהורא דנה"ב. כי יתרון האור מהחשך דוקא. ולכן מלאכים בקשו התורה ולא נתנה להם מטעם כלום יצה"ר כו' (שבת פ"ח) כי בירור נה"ב שהוא מרפ"ת ניצוצי' דתהו נק' העלאת מ"ן שיומשך אח"כ ע"י עסק התורה המשכת מ"ד מעצמיות ת"ע ממש שהו"ע היחוד דאיהו וחיוהי חד. וזהו ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלקיך (דברים א' ל"א) שעל ידי שביררו את המדבר עמים והפכו החשך לאור עי"ז נתעלו לבחי' איהו וחיוהי תד שבחכמה מאיר אוא"ס בבחי' ראיה. וזהו אשר ראית וכמו הראיה דוקא בשחור שבעין. וכמו"כ בכל אדם בתי' מדבר זהו הגוף ונה"ב ועל ידי שמהפכים כל המדות ותאות דנה"ב מחשוכא לנהורא עי"ז באים לבחי' הראיה דחכמה. וזהו אשר נשאך. וארז"ל (מד"ר דברים ספ"ז סי' י"ב) שנשא אותן ועשאן אלקות. דהיינו שע"י עלייתם לאשתאבא בגופא דמלכא שהוא ליכלל בעצמות אלקות ממש בבחי' היחוד דאיהו וחיוהי חד ע"כ נעשים אלקות ממש כו'. וזהו אני אמרתי אלקים אתם כו' וזהו ג"כ ישראל ואעידה בך אלקים שמתעלים להיות בבחי' אלקים על ידי עלייתם בבחי' היחוד דאיהו וחיוהי חד. והיינו כמ"ש (בראשית ל"ג כ') ויקרא לו אל אלקי ישראל. וארז"ל (מגילה י"ח ע"א) אלקי ישראל קרא ליעקב אל כי יעקב בחיר שבאבות שהאבות היו מרכבתא עילאה. שנכללו באלקות ממש. וגם אברהם גימט' ת"פ אל. ויצחק גימט' ת"פ הוי'. וזהו צדקתך כהררי אל שהאבות נק' הררי אל ועד"ז כל נש"י ע"י עלייתם לאשתאבא בגופא דמלכא נק' אלקים כמו האבות שנק' הררי אל וזהו שמעה כו' ישראל ואעידה בך אלקים כו' ועפי"ז יובן מארז"ל הנ"ל עתידים צדיקים שיהי' שמם הוי' כנ"ל דהיינו שיתעלו בבחי' היחוד דאיהו וחיוהי תד שגם בהיותם מלובש למטה בגוף יהי' בהם הביטול אמיתי דבחי' ח"ע ממש ויהי' בהם יחוד אוא"ס ב"ה ממש כמו בח"ע שהוא היחוד דאיהו וחיוהי חד. הרי שיהיו בתי' אלקות ממש וזהו אמיתיות הדירה בתחתונים. דהיינו שיתגלה יחודו ית' בתחתונים כמו בח"ע שגילוי ויחוד אוא"ס שבראשית האצי' יהי' זה בתחתית העשי' כו'. ולכן יהי' שמם הוי'. וכמו בת"ע שגם הכלי דחכמה נק' הוי' כידוע שגם בת"ת הכלי שם הוי' וכ"ש בח"ע. והיינו לפי שגם הכלי דחכמה היא כמו האור ממש מצד הביטול ולכן גם הכלי נק' הוי'. וכיון שלע"ל יהי' דירה בתחתונים ובצדיקים יהי' בהם למטה הביטול כמו בח"ע ממש ע"כ יהי' שמם הוי'. דהיינו שמצד עצם נשמתם לבד יהיו נק' הוי' לבד מה שאוא"ס ב"ה מתייחד עמהם בבחי' איהו וחיוהי תד. ולכן יאמרו לפניהם קדוש. כי עכשיו אומרים קדוש על ש' הוי' שהוא מובדל מבי"ע כו'. ולעתיד שיהי' שמם הוי' כנ"ל יאמרו לפניהם קדוש כו'. והגם שלעתיד יתעלו המלאכים דבי"ע בבי"ע שבאצי' בבחי' איהו וגרמוהי תד כו'. אך כמו שעכשיו אומרים קדוש על שם הוי' דאצי' כמו"כ לע"ל לאתר עלייתם בבי"ע שבאצי' יאמרו קדוש על נשמות שיתעלו בבחי' איהו וחיוהי חד אצי' שבאצי'. ובכ"ז יובן ענין הדירה בתחתונים דוקא. כי העלי' בבחי' איהו וחיוהי חד זהו דוקא ע"י בירור הגוף ונה"ב בבחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא כו'. ולכן צדיקים שמקיימים התומ"צ ומהפכים החשך דנה"ב יהי' שמם הוי' דוקא כנ"ל. וזהו שמעה עמי ואדברה ישראל ואעידה בך אלקים אלקיך אנכי. שאעפ"י שאתם בחי' אלקים מצד העלי' בבחי' איהו וחיוהי חד מ"מ אלקיך אנכי דעו שאנכי על גביכם.. כי העלי' בבחי' איהו וחיוהי חד הוא רק בבחי' ח"ע לבד. אבל לגבי עצמות אוא"ס כתי' (תלים ק"ד) כולם בחכמה עשית שהח"ע כעשי' גשמיות נחשבת וזהו אלקיך אנכי וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם כמ"ש במ"א:
ג וזהו כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים. דהנה כתי' (שם) מה רבו מעשיך ה'. וכתי' (שם צ"ב) מה גדלו מעשיך. מה רבו זהו השבח מה שברא ריבוי נבראים מאד בגשמיות. מינים ממינים שונים לאין קץ. וגם כל מין נברא נמצא רבוא רבבות פעמים בסדר השתלשלו' כמו שממלאך גבריאל ישתלשל תרנגול גשמי יש בזה רבוא רבבות מדרגות ממוצעים לאין קץ כו'. וא"כ אנו רואים כת א"ס מצד ריבוי התחלקות לאין קץ שזה א"א להיות כ"א מצד א"ס דכיון שמא"ס נמשך ונתהווה התחלקות מתהווה התחלקות לאין קץ כו'. ומה גדלו כו' זהו השבח מה שברא בריות גדולות מאד. שכל בריה בפ"ע גדולה עד מאד. וכמו הרואה הים הגדול מברך ברוך שעשה את הים הגדול כו' (ברכות נ"ד ע"א). וא"כ מה גדלו קאי על הנבראים שבעולמות העליונים. שהם המלאכים וזהו הודו לאלקי האלקים. שהמלאכים נק' אלקים בכתוב. והיינו כי יש שני בחי' מלאכים. הא' יוצר משרתים שמתחדשים בכ"י (חגיגה י"ד ע"א. מד"ר בראשית רפמ"ח) והב' שנק' אשר משרתיו כו' שמאושרים ומהוללים מאד. שעומדים משימ"ב. כמו מכאל וגבריאל שאינן מתחלפין כלל. שהקב"ה ברא אותן מאין ליש. אך שנתן בהם בחי' נצחיות שיהיו חיים וקיימים לעד כו'. ומלאכים אלו נק' אלקים בדרך השאלה מצד הנצחיות שלהם. כמ"ש (תלים פ"ג) אני אמרתי אלקים אתם כו' אכן כאדם תמותון. שבחי' הוי' והפסד זהו ההיפך מבחי' אלקים. אב בל במלאכים לפי שאין בהם כליון והפסד וקיימים לעד ע"כ נק' אלקים. וגם לפי שהם בעלי כת ויכולת גדול והם ממונים על השפעה כו' שר של ים שר של אש כו'. גם שהם בריות גדולות למאד. כמארז"ל (חגיגה י"ג ע"א) מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה עובי כל רקיע מהלך ת"ק שנה בין כל רקיע מהלך ת"ק שנה כו' ויש עד"ז שבעה רקיעים. ורגלי החיות כנגד כולם קרסולי החיות כנגד כולם. קרני החיות כו'. הרי שכל הז' רקיעים והארץ אינן תופסים מקום נגד רגלי החיות והשרפים הם עוד למעלה מהחיות כו'. ומצד עוצם הפלגת גדלותם למאד עד שכל ז' רקיעים והארץ אינן תופסים כלום אפי' נגד רגליהם גם מצד הנצחיות שנתן בהם הקב"ה. והם בעלי כח ויכולת גדול למאד כידוע שבטיסה א' טסים מהלך ת"ק שנה. ע"כ נק' בשם אלקים: ד וזהו כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקים. שאמר שבח זה בשביל התבוננות בגדולת הבורא ית'. כי באמת אין אנו יכולים להתבונן ולהשיג גדולת הבורא ית' בעצמו אלא מצד הנבראים שברא יכולים אנו להתבונן רוממות גדולתו ית' שאין לו שיעור כו'. כי כיון שברא נבראים מחודשים מאין ליש (שהם המלאכים) ושיהיו בחי' אלקים וכיון שיוכל לברוא נבראים שיהיו בחי' אלקים א"כ כמה גדול עוצם רוממות גדולת אלהותו ית' בעצמותו ומהותו. ותוכן התבוננות גדולת הבורא ממלאכים הוא שני דברים. א' כת הפלא של כל יכול אשר בנברא ומחודש נתן הוא ית' נצחיות כו' (שזהו שני הפכי' כי כל שיש לו תחלה יש לו תכלה כו') וגם כח ויכולת עצום. הב' שמזה אנו מבינים איך שלגדולתו אין חקר כי השבח דנצחיות וכח ההשפעה א"ז שבח כלל קמיה ית' כיון שנתן בחי' אלו במלאכים א"כ לגדולתו העצמי אין חקר. וזהו השבח כי ה' אלקיכם הוא אלקי האלקי'. ודוגמא לזה אמר דוד השמים מספרים כבוד אל וארז"ל במדרש תלים (סי' י"ט ע"פ זה) לגבור שנכנס במדינה אין אנו יודעים גבורתו. מן האבן שיושב עליה אנו מכירים עוצם גבורתו. כך מבחי' השמים כסאי יכולים להבין גדולתו וגבורתו ית' וזהו השמים מספרים כבוד אל. אך משה אמר שבח טוב יותר שהוא אלקי האלקים כנ"ל כיון שברא נבראים בבחי' אלקים מזה יכולים אנו להבין יותר גדולת אלקותו ית' איך שאין לו שיעור וכמ"ש ולגדולתו אין חקר ופי' אלקי האלקים כי מה שנק' המלאכים אלקים בדרך השאלה זהו לגבינו. אבל לגבי אלהותו ית' הנה המלאך עם הדומם גשמי כעפר הארץ (ועם נמלה קטנה) הכל שוה לגמרי. וכמ"ש האלשיך בפי' כי כל אלהי העמים אלילים. כי זהו הכל כחו ית' שנתן בהם אבל המלאך מצד עצמו אינו כלום ואין בידו לא להוסיף ולא לגרוע לא להיטיב ולא להרע כו' והוא רק שליח לקיים גזירת הש"י בלבד. ולכן אמר משה רבינו אח"כ עושה משפט יתום. פי' לא כמו דקרו לי' אלקא דאלקי' (מנחות דק"י) שהנהגת העולם הוא מהמלאכים והשרים לבד כו'. אלא הקב"ה בעצמו עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר כו'. והמלאכים הם רק שלוחי השפע וכגרזן ביד החוצב בו כו'. וזהו ג"כ שמעה עמי ואדברה. ישראל ואעידה בך אלקים אלקיך אנכי. שאעפ"י שאתם בחי' אלקים ממש מצד העלי' בבחי' איהו וחיוהי חד. מ"מ אלקיך אנכי. שהוא כענין אלקי האלקים. כי לגבי עצמות אוא"ס ב"ה גם ח"ע כעשי' גשמיות נחשבת. וזהו קדושתי למעלה מקדושתכם: ה ופי' אלקי האלקים ואדוני האדונים דקאי על ב' מיני מלאכים יש שנק' אלקים ויש שנק' אדונים דהנה כתי' (דניאל ז' יו"ד) אלף אלפין ישמשוני' ורבוא רבבן קדמוהי יקומון. אלף אלפין ישמשוניה הם המלאכים שעל ידם נמשך ועובר השפעת החיות בעולמות עד למטה בגשמיות. וזהו ישמשוניה. והם האופנים שאומרים ברוך כה"מ. ברוך זהו המשכה מבחי' מקומו דהיינו מבחי' הוא מקומו של עולם. שיומשך ממנו החיות להחיות העולמות. והאופנים משפיעים החיות למטה בעוה"ז ע"י הגלגלים כי הגלגלים המה עגולים ולכן מקבלים מהאופנים שהם ג"כ בחי' עיגולים כמ"ש יחזקאל א' ט"ז) מראה האופנים כו' כאשר יהי' האופן בתוך האופן כו'. ורבוא רבבן קדמוהי יקומון זהו השרפים שאין שייכים כלל להשפעה בעולמות. כ"א רק כמ"ש (ישעי' ו' ב') שרפים עומדים ממעל לו שעומדים תמיד בבחי' העלאה וביטול לאור א"ס ב"ה (שלמעלה מבחי' החיות דבי"ע להיות בבחי' יש ופירוד. ולכן אין שייכים כלל לבחי' השפעה בבי"ע. כיון שענינם הוא רק שהם תמיד בבחי' העלאה וביטול לצאת מהיש דבי"ע וליכלל באצילות. ולכן נק' אשי אש שלי שהוא מה שבבי"ע יש אש לעלות וליכלל באצי' וזהו שרפים כו') וזהו קדמוהי יקומון. וכל ההעלאות הוא על ידם דוקא כמו מה שיש העלאות הבירורים מעוה"ז ע"י התפלות והמצות וכן כל ההעלאות שבעולמות העליונים שנצרך להתעלות וליכלל בבחי' ביטול באלקות הכל הוא ע"י השרפים. וזהו קדמוהי יקומון כו'. וכנגד ב' מיני מלאכים אלו הי' במשכן קרשים ואדנים. הקרשים עצי שטים עומדים זהו בתי' שרפים עומדים. והאדנים נגד בחי' האופנים שנק' אדונים כמשנ"ת. וזהו אלקי האלקים ואדוני האדונים שבחי' השרפים שעומדים ממעל לו והם תמיד בבחי' ביטול בתכלית לאור א"ס ב"ה נק' אלקים. ובחי' האופנים ששייכים להשפעה כו' שעל ידם נמשך כל ההשפעות בעולמות ע"כ נק' אדונים כמו האדון שמנהיג ומשפיע כו'. גם שם אד' מקננא באופן כו'. והוא ית' הוא אלקי האלקים ואדוני האדונים וכמשנת"ל שלגבי אלהותו ית' אינן נחשבים לכלום כו':
ו האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים וגו' ובשמו"ע אומרים ג"כ שבחים אלו לבד. והנה הגדול הוא בחי' לך ה' הגדולה שהוא מדת חסדו ית'. כי למעלה נק' החסד גדולה. שלמטה הנה החסד הוא מצד הביטול דוקא וכמ"ש (בראשית י"ח כ"ז) באברהם ואנכי עפר ואפר ע"כ הי' בעל חסד גדול. אבל למעלה נמשך החסד מצד הגדולה דוקא. משום כי לגדולתו אין חקר שכל ההשתלשלות אינן תופסים כלום נגדו. וכמשל המלך שלפי רוב גדולתו גם הפירורי הפקר שלו הם דבר גדול מאד. והנה ע"י קיום מצות הצדקה למטה. שבחי' חסד זה הוא מצד השפלות וביטול. עי"ז ממשיכין מלמעלה הגילוי מבחי' לך ה' הגדולה שהחסד הוא מחמת כי לגדולתו אין חקר כו' וכמ"ש בלקו"ת ע"פ ארץ הרים ובקעות וזהו צדקתך כהררי אל שהצדקה וחסד שלך הוא כהררי אל שנמשך מבחי' לך ה' הגדולה וזהו הגדול הגבור הוא בחי' ומשפטיך תהום רבה. והנה ס"ת לא יקח שוחד הוא אחד. שאין דן יחידי אלא אחד אך פי' הגבור זהו גבורת גבורתו שכובש את כעסו. דהיינו מה שמתגבר על מדה"ד וממתיק הדינים כמ"ש באריכות ע"פ תורה צוה. והמשכה זו הוא ע"י איזהו גבור הכובש את יצרו לאכפי' ולאהפכא כל המדות רעות והתאוות עי"ז גורמים וממשיכים מלמעלה בחי' הגבור (שיכבוש יצרו. שמדה"ד נק' למעלה יצרו כמשנ"ת ע"פ הנ"ל). והנורא הוא מדה"ר. והנה כללות המשכות ג' מדות אלו זהו ע"י תורה ועבודה וגמ"ח. גמ"ח הוא המשכת בחי' הגדול. עבודה קרבנות וכעת תפלה במקום קרבנות להעלות הנה"ב וההעלאה הוא בבחי' הגבור כו' ותורה קו האמצעי הוא בחי' והנורא נורא אותיות ארון שבו היו מונחים הלוחות: והנה ד' שמות אלו האל הגדול הגבור והנורא הם מקור ההשפעה להד' חיות המרכבה שהם ד' פנים. פני ארי' פגי שור. פני נשר. פני אדם. שהד' פנים של הד' חיות הם רק כלים לבד לקבל השפעת האור והחיות מד' שמות הנ"ל. ואח"כ מהד' פנים נמשך ונשפע כל ההשפעות לכל העולמות עד למטה בעוה"ז הגשמי. שכל ההשפעות נמשך רק מהד' פנים הנ"ל. כמו כל נפשות הבהמות נשפעות מפני שור. והחיות מפני ארי'. והעופות מפני נשר. וכל נפשות האדם מבחי' פני אדם כו'. וכל ההשפעות שמבחי' ד' פנים אלו זהו כאשר נמשך כללות האור והחיות מבחי' ד' שמות הנ"ל דהאל הגדול הגבור והנורא בד' פנים כנ"ל אזי דוקא נמשך ונשפע מהן כל ההשפעות למטה. והנה בהמשכות האור והחיות מהד' מדות עליונות של אוא"ס ב"ה שהוא בחי' האל הגדול הגבור והנורא (חגת"מ) להתצמצם ולהתלבש בהד' פנים של הד' חיות הנ"ל אזי כתי' האל הגדול כו' אשר לא ישא פנים. שכאשר מלובש בבחי' זו אין יכול להיות בתי' נשיאות פנים לפנים משוה"ד. כ"א ההנהגה רק עפ"י שוה"ד אם זוכים כו':
ז והנה ארז"ל (ברכות כ') שאמרו מה"ש לפני הקב"ה כתי' בתורה אשר לא ישא פנים והאיך אתה נושא פנים לישראל שנאמר ישא ה' פניו אליך. אמר להם הקב"ה האיך לא אשא פנים לישראל שהם נושאים לי פנים. כתבתי ואכלת ושבעת וברכת. והם מדקדקים ע"ע עד כזית כו'. וצ"ל מהו שהם נושאים לי פנים. והענין כי יש כמה בתי' פנים. כי הד' פנים של הד' חיות הנ"ל זהו אנפי זוטרי. והנה כתיב (תלים קמ"ה) ארך אפים וגדל חסד. שהוא בחי' אריך אנפין. וזהו והם נושאים לי פנים. שממשיכים לי פנים היותר עליון מבחי' אריך אנפין כו'. והיינו על ידי מה שמדקדקים ע"ע כו' שזהו מורה חיבוב המצוה שמחבבין אותה חיבוב גדול מאד ונושאין לה פנים לקיימה לפנים משוה"ד. כי מי שאין רוצה רק לצאת הצווי והחוב לבד אין חייב לברך כ"א על כדי שביעה אבל כשמחבב המצוה מאד נושא פנים ומקיימה יותר ויותר מהחיוב דהיינו אפי' עד כזית והוא לפנים משוה"ד וכמו"כ על ידי כל חיבור ונשיאות פנים לתומ"צ. וברהמ"ז זהו רק דוגמא לבד. וכמו בעסק התורה. אם אינו רוצה כ"א רק לצאת י"ח יוכל לצאת בפרק אחד שחרית ופרק אחד ערבית אבל מי שמחבב התורה ותאב ומשתוקק לה שנושא לה פנים ורוצה לקיימה באמת הוא מקיים מצות והגית בה יומם ולילה אפי' רגע לא יפסיק כו'. והנה עי"ז ממשיכין מלמעלה ג"כ בחי' נשיאות פנים ישא ה' פניו כו'. שהוא המשכת פנים היותר עליון. דהנה כתי' (משלי כ"ז י"ט) כמים הפנים לפנים. דקאי על התורה. דכתיב (קהלת ח' א') חכמת אדם תאיר פניו שעל ידי חכמת התורה נמשך בבחי' אדם העליון הארת פנים מלמעלה מבחי' אדם. וזהו כמים הפנים לפנים שהתורה נק' מים הפנים לפנים שיומשך הגילוי מבחי' פנים עליון דעתיקא בהפנים דז"א. וכמו"כ על ידי המצות (כשמקיים בנשיאות פנים כנ"ל) כמ"ש (משלי ט"ז ל"א) עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא. תפארת שיבה הוא בחי' הדרת פנים מבחי' עתיק יומין כו'. וזהו ואיך לא אשא פנים והם נושאים לי פנים. שממשיכים לי הגילוי מבחי' פנים דעתיקא שלמעלה מהשתלשלות. וזהו האל הגדול כו' אשר לא ישא פנים. כי בהמשכות האור והחיות מבחי' פני אדם דז"א להתצמצם ולהתלבש בבחי' הד' פנים של החיות דבי"ע אזי לא ישא פנים. כ"א ההנהגה עפ"י שורת הדין לבד כו'. וכמ"ש גבי המלאך אל תמר בקולו כו' כי לא ישא לפשעכם (שמות כ"ג). אבל על ידי שמדקדקים ע"ע כו' ונושאים לי פנים שממשיכין בבחי' הפנים דזעיר אנפין גילוי הפנים דעתיקא אזי כתי' ישא ה' פניו כו' לפנים משוה"ד. ולכן שיורי מצות מעכבים הפורענות (סוכה ל"ח ע"א). כענין והי' עקב תשמעון בזכות שנשמר מעוונות שאדם דש בעקביו וזהו ערבים עלי ד"ס כו' (ע"ז ל"ה ע"א) שכולם גדרים וסייגים כענין דקדוקי מצות שהו"ע נושאין לי פנים כנ"ל:
ארץ אשר הוי' אלקיך דורש אותה וגו'. מראשית השנה שבכל ר"ה מתחדשת הארץ עליונה מדת מל' כדפי' באגה"ק ע"פ זה. והנה בר"ה צ"ל מלכיות זכרונות ושופרות. וצ"ל כי ענין ר"ה הוא שמתחדשת הארץ עליונה שיהי' בחי' ארץ ומה שייך לבחי' ארץ מלכיות וזכרונות ושופרות כו'. הנה כתיב (דברים י"ג ה') אחרי הוי' אלקיכם תלכו וגו'. הנה בפסוק זה יש ט"ו תיבות (וכן בברכת כהנים. וכן בפסוק את הוי' האמרת היום גם ט"ו שבחים דישתבח שהם כנגד ט"ו שיר המעלות) להבין מהו"ע ט"ו. וגם בפסוק זה דאחרי יש חמשה ווי"ן ואותו כו' ואת מצותיו כו'. וענין חמשה ווי"ן מצינו בתנ"ך יעקוב מלא וי"ו ה' פעמים וא' גבי גאולה וזכרתי את בריתי יעקוב וכנגד זה נכתב אליהו ה' פעמים חסר וי"ו ופירש"י שזהו שנטל יעקב משכון מאליהו הוי"ו כדי שיבשר את בניו. וצ"ל זה. גם מהו השייכות ה' ווי"ן בפסוק אחרי הנ"ל. וגם שייכות הה' ווי"ן לט"ו תיבות כנ"ל. הנה ארז"ל במד"ר (קדושים פכ"ה סי' ג') ע"פ אחרי הוי' אלקיכם תלכו וכי אפשר להלוך אחר הקב"ה אותו שכתוב בו בים דרכך ושבילך במים רבים אלא מה הקב"ה מתחלת ברייתו ש"ע לא נתעסק אלא במטע תחלה שנאמר ויטע הוי' אלקים גן בעדן כו' אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע תחלה הה"ד כי תבואו כו' ונטעתם כל עץ מאכל. והמדרש אינו מובן כלל איך על ידי ונטעתם כל עץ מאכל יוכל להיות אחרי הוי' אלקיכם תלכו כו'. והנה במד"ר נח פל"ו איתא שלשה הי' להוטים אחר האדמה קין דכתיב ויהי קין עובד אדמה. וכן נח דכתיב ויחל נח איש האדמה. ועוזיהו מלך יהודה דכתיב (דה"ב כ"ו יו"ד) כי אוהב אדמה הי'. וכולן לגנאי. וצ"ל איך אומר המדרש הנ"ל אף אתם לא תתעסקו אלא במעט ושעי"ז יהי' אחרי הוי' אלקיכם תלכו. והלא שלשה שהי' להוטין אחר האדמה זהו לגנאי. וצ"ל מהו"ע לא תתעסקו אלא במטע כו' ונטעתם כל עץ מאכל. הנה בברכת התורה אנו אומרים וחיי עולם נטע בתוכינו ואמרו (שבת יו"ד א') מניחים חיי עולם שהוא התורה ועוסקים בחיי שעה שהוא התפלה. וצ"ל מהו השייכות דחיי עולם דתורה לנטיעה. ותחלה צ"ל מהו חיי שעה הנה שעה נק' המל' מקור הזמן מלך מלך וימלוך. וזהו מלכותך מכ"ע בחי' מקום וממשלתך בכל דור ודור בחי' זמן. וזהו עש"נ. עולם הוא המקום ו"ק. ושנה הוא הזמן. ונפש הוא החיות אלקות שמתפשט להחיות העולם והשנה שהוא המקום והזמן כי נפש למעלה הוא הבחי' אחרונה מה שמחי' העולמות דבי"ע וכמו למטה באדם נק' נפש רק מה שמחי' הגוף לבד כמ"ש כי נפש כל בשר בדם הוא. דהיינו מה שמתלבש בהדם להחיות הגוף זהו נפש. משא"כ בחי' נשמה אינה שייך כלל לחיות הגוף כמ"ש ונשמת שדי תבינם שענינה רק השגה באלקות. וכן גם בחי' רוח הוא רוח החיים שבלב ג"כ אינה שייך כלל לחיות הגוף רק בחי' נפש לבד. וכך למעלה מה שמחי' העולמות זהו בחי' נפש לבד. ולכן בבחי' נפש זה כתיב כלתה נפשי כו' שיש בבחי' זו השתוקקות ליכלל בבחי' ביטול בהמקור אוא"ס ב"ה. וכמ"ש אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. שעל ידי העלאת בחי' נפש מלמטלמ"ע נמשך עי"ז אח"כ המשכת בחי' רוחו ונשמתו מלמעלמ"ט. רוחו בחי' סוכ"ע ונשמתו למעלה גם מבחי' סוכ"ע. וענין רוחו יובן ממ"ש בדור המבול לא ידון רוחי באדם. שמקודם הי' מאיר בהעולם בחי' רוח ע"כ הי' אריכות ימים עד אלף שנה כו'. ואח"כ על ידי החטא נסתלק בחי' רוח ונמשך החיות רק מבחי' נפש לבד. ומזה נמשך להיות והיו ימיו מאה ועשרים שנה. וענין חיי שעה הוא להמשיך האור והחיות בבחי' מדת מלכותו ית' שנק' בחי' נפש לבד כנ"ל כדי שיומשך ויתפשט מדת מלכותו ית' להחיות העולמות בבחי' מקום וזמן. ונק' רק המשכת מדת מל' ית' להחיות העולמות כמו שהם בבחי' זמן ומקום. וזהו"ע התפלה שנק' חיי שעה. אבל התורה נק' חיי עולם. כי עסק התורה הוא המשכת אוא"ס ב"ה ממש שלמעלה מהזמן לגמרי כו'. כי התורה היא תורת הוי' הי' הוה ויהי' כאחד כו'. וע"כ נק' חיי עולם ל' נצחיות. כי עולם זה אינו כמו עש"נ דשם הפי' עולם ע"ש המקום ו"ק וכאן הפי' עולם ע"ד כ"מ שנאמר לי אינו זז לעולם כו' (דמלמעלמ"ט העולם למעלה מהשנה ונפש בהיפוך מן מלמטלמ"ע כמ"ש במ"א). וא"כ פי' חיי עולם היינו המשכת גילוי אור שם הוי' שהוא גילוי אוא"ס בו"ק דז"א ששם הוא חיי עולם נצחיות. ובעבודה בנפש היינו שכל המשכת גילוי איזו בחי' כמו אהבה או יראה לא יהי' בזה שום הפסק ושום גרעון ולא התיישנות ח"ו שזהו באמת חיי אלוה שאין בסוג וגדר חיי הנבראים כלל וזהו מצד המשכת מוחין דז"א שנק' חיי עולם וכמארז"ל (יבמות ט"ז ב') מי איכא זקנה קמי' קוב"ה. וע"כ מי שתורתו אומנתו פטור מהתפלה שנק' חיי שעה לפי שנמשך ממילא:
ב והנה וחיי עולם נטע כו' שנק' בשם נטיעה. ולא כמו שלשה שהיו להוטין אחר האדמה. כי הנה כמו שלמטה מהארץ תצא לחם ומזון לכל חי כמו"כ למעלה הבחי' אחרונה (בחי' נפש הנ"ל) שממנה השפעת החיות לכל העולמות נק' אדמה וארץ. והשפעת החיות שממנה נק' פרי הארץ או פרי האדמה. וזהו בפסח על התבואה דהנה כתיב (ירמי' ב') קדש ישראל להוי' ראשית תבואתה פי' תבואת ה'. בחי' בה' בראם בחי' נפש. והשפעת החיות ממנה בהעולמות נק' תבואת ה'. אך בכלל יש ב' בחי' בתבואה. שעורה וחטה. ועיקר התבואה הוא שעורה משא"כ חטה יש דעה שמין אילן היא ועה"ד חטה היתה (ברכות מ' א'). והנה בפסח הוא ראשית הגילוי מלמטלמ"ע דהיינו בחי' שעורה שעור ה' תבואת הארץ. וזהו בפסח על התבואה. אבל בעצרת על פירות האילן. דהנה כתיב כי האדם עץ השדה בחי' ועל דמות הכסא דמות כמרא"ד כו'. אדם אדמה לעליון רמ"ח אבד"מ. מלכא הוא אוא"ס ממש (כמ"ש במ"א החילוק בין מלכא למלכות). ובחי' אדם זה הוא עץ השדה בחי' עץ חיים אילנא דחיי כו'. השדה זהו הבחי' דמל' הנק' אדמה שממנה נשפע רק השפעת חיות העולמות שנק' פרי האדמה כנ"ל. אבל עץ השדה היינו דגבי ע"ח כתיב וחי לעולם והיינו שממנו נמשך בהשדה דמל' חיי עולם כו'. גם עוד החילוק כי אדמה וארץ שממנה תצא לחם שהוא מזון המוכרח. אבל פירות האילן הם לעידון ותענוג שהוא תוספות חיות ועונג רב. כמו"כ למעלה אדמה נק' בחי' מל' שממנה השפעת מזון וחיות העולמות המוכרח בשביל קיומן וחיותן כו'. דהנה בתבואת הארץ יש ג"כ שני בחי' חיצוניות ופנימי'. הא' השפעה חיצוניות שמבחי' מל' בשביל קיום וחיות חיצוניות העולמות והנבראים. והב' השפעת גילוי אלקות בנבראים במוחין ומדות שיהי' בהם מוחין ומדות לאלקות. אבל הגילוי הוא לפ"ע השות הנבראים כפי ששכל נברא יוכל להשיג אלקות. וא"כ השגה זו של המלאכים מתהוה מאלקות דחו"ב דמל' דאצי' יש מאין ממש דרך פרסא כו' ולא דרך השתלשלות עו"ע. וכמו"כ התהוות אהוי"ר של מכאל וגבריאל מאלקות דחו"ג דמל' דאצי' הוא יש מאין דכמו שהתהוות גוף חומר המלאך הוא בריאה יש מאין כמו"כ ההשגה והאהוי"ר שלו מתהוה ג"כ יש מאין ממש. ולכן כשמאיר עליהם איזו גילוי מאלקות דמל' דאצי' מעט יותר מכפי הצמצום וההגבלה אזי מתבטלים לגמרי לאין ואפס כמארז"ל (סנהדרין ל"ח) הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ושרפן כו' וא"כ כל ההשגות ואהוי"ר של המלאכים זהו רק חיי הנבראים ולא חיי אלוה. ולכן גם השפעה זו הפנימי' שמהארץ עליונה נק' רק תבואה מזון המוכרח בשביל חיי הנבראים דהיינו בשביל קיום וחיות ההשגה ואהוי"ר של מלאכים כמו שנבראו כו' ונק' ג"כ חיי שעה כי ההשגה ואהוי"ר שלהם הוא מוגבל בזמן ומקום רוחני דבי"ע וע"כ יפול בהם שינוי וגרעון והתיישנות בעבודתם כי א"ז בגדר וסוג כלל דבחי' חיי עולם הנ"ל. אבל ע"ח ממנו נמשך תוס' אורות והתגלות אלקות ממש בעולמות הנבראים שלא כסדר השתלשלות דהיינו שיתגלה בנבראים השגה אלקית ממש שלמעלה מגדר השגת שכל נברא. ואהוי"ר עילאין שהם אלקות ממש ע"ד האבות הן המרכבה מרכבתא עילאה כו'. שזהו נק' חיי אלוה ממש שלמעלה אין קץ מגדר בחי' חיי הנבראים דהנה בפי' וענין ע"ח יש בו ב' מובנים המובן הא' כי עץ הוא צומח וזהו בחי' מדות שצומחים מקטנות לגדלות כו' והמובן הב' כי עץ הוא לשון לי עצה ותושי' וחיים הוא כדכתיב והחכ' תחי' והיינו המדות דז"א דאצי'. שהם בחי' צומח שבאצי' כשנמשכים ומאירים בהם מוחין דאבא דוקא שאזי נק' ע"ח. וע"כ מע"ח נמשך ב' המשכות. הא' גילוי בחי' מוחין והשגה אלקית ממש שמחמת זה יהי' בחי' מ"ה וביטול אמיתי. והב' גילוי בחי' מדות אהוי"ר עילאין דהיינו אהבה אלקית ממש. וא"כ מע"ח נמשך שיהי' בהנבראים חיי אלוה ממש. וז"ש בישעי' ס"ה (פ' כ"ב) כי כימי העץ ימי עמי ות"י ארי כיומי אילן חייא יומי עמי. והו"ע חיי עולם ממש כמ"ש ואכל וחי לעולם. וז"ש באיוב כימי אלוה ישמרני. דהיינו חיי אלוה ממש וכנ"ל. וכתיב למען ירבו כו' כימי השמים על הארץ ואי' בזה"ק דקוב"ה איקרי שמים כמ"ש ואתה תשמע השמים והיינו מדות דז"א שנק' שמים כו'. וע"פ משכו וקחו כו' אי' בזהר שעל ידי התורה שנק' ע"ח עי"ז משכו יומין עילאין דבחי' ימי השמים שהוא ימי אלוה ממש לגבי יומין תתאין דבי"ע שהם חיי הנבראים כו' והנה בעצרת מ"ת אורייתא מחכ"נ ורמ"ח פיקודין רמ"ח אבד"מ א"כ זהו המשכת הגילוי מבחי' כי האדם עץ השדה שלמעלה מבחי' אדמה מקור חיות העולמות ע"כ ארז"ל בעצרת על פירות האילן. ועתה יובן החילוק בין בחי' שלשה שהי' להוטים אחר האדמה שהוא לגנאי. לבחי' מה שנתעסק הקב"ה במטע תחלה ואף אתם כו' כנ"ל. דהיינו שמה שהיו להוטים אחר האדמה הוא שכל מגמתם הי' רק להמשיך מבחי' מקור חיות העולמות לבד שנק' אדמה השפעה החיצוניות כדי שיומשך החיות בריבוי בהעולם כמו שהוא במקום וזמן וזהו ויחל נח איש האדמה. ויחל ל' חולין כמו ששת ימי החול שהוא רק המשכת חיות העולמות מבחי' מדת מל' לבד. אבל מה שנתעסק הקב"ה במטע כו' הוא כמ"ש ויטע הוי' אלקים כו' שיומשך הגילוי מבחי' ע"ח אילנא דחיי שאינו שייך כלל לחיות העולמות ורק שיומשך תוס' אורות והתגלות אלקות בעולמות כו' שיהי' התגלות אוא"ס שלמעלה מהזמן ומקום לגמרי. דהיינו אעפ"י שברא העולמות ע"י בחי' מל' שנק' אדמה שיהיו בבחי' מקום וזמן אבל אח"כ נתעסק במטע שיומשך מבחי' עה"ח התגלות אוא"ס שלמעלה מהזמן כו' בהעולמות וזה נק' בשם נטיעת האילן בארץ כו':
ג ולהבין ביאוה"ע מה שנתעסק הקב"ה במטע ויטע כו' ועה"ח בתוך הגן. הנה איתא בכתבים מאדמו"ר הזקן נ"ע וז"ל להבין ענין מלאך שהוא מהלך ת"ק שנה ולא ת"ר. כי הם כלולים רק מה' מדות חג"ת נ"ה. אכן בחי' ששית דהיינו יסוד לא נשתלשל בהם והטעם כי הם בחי' וצבא השמים לך משתחוים שהם תמיד בבחי' ביטול למעלה לבחי' ואתה מחי' את כולם ולכן א"א להיות בו בחי' יסוד אשר זו היא בחי' שנשפע כולו למקבל וניתן לו הכל והי' יכול (המלאך) ח"ו להשתלשל ולהתהוות יש גמור וכוונת הבריאה הוא ולכבודי בראתיו שיהי' הבע"ג ונברא בבחי' ביטול היש לאין והאופנים כו' ברעש כו' ולכן לא נשתלשל בג' עולמות בי"ע בחי' יסוד וכו' (במ"א נת' שיש בהם פעולת עו"ע כו' אבל לא כח ההולדה דבחי' יסוד כו' ובזה יתורץ שהרי יש כמה השפעות ע"י מלאכים והם שלוחי השפע למטה. אך זהו רק דרך עו"ע שרק בחי' האחרונה נשפע מהם כו' לשלמטה הימנו כו'. ובזה ידוקדק הלשון שכתוב לעיל שנשפע כולו למקבל וניתן לו הכל שרק בחי' זו דוקא אין בהם כו') רק באצי' שם יש בחי' יסוד לפי ששם גם בחי' מל' המקבלת מיסוד הוא איהו וגרמוהי חד הכל בחי' א"ס קארי תדיר ומיוחדת כו' אבל בעולמות בי"ע שהם בע"ג ונפרד לא הי' יכול להשתלשל ולהיות נשפע גם בהם בחי' הששית שהוא יסוד אשר הוא לבר מגופא שהוא רק ההשפעה למקבל וניתן כולו להמקבל שאם הי' נשפע מדה זו בבחי' בע"ג הי' יכול לישאר בבחי' יש ודבר בפ"ע (מחמת ירידתו והשפעותו כולו להמקבל שהוא למטה הרבה ממנו) ולא בבחי' השתחוואה וביטול לכן לא נשתלשל רק ת"ק שנה שיהי' בו ה' בחי' ה"ח שבחג"ת נ"ה ולזה וצבא השמים לך משתחוים בבחי' ביטול תמיד כי החמשה בחי' הנ"ל הם עדיין בכלל גופו עכ"ל. ועד"ז י"ל בענין ע"ח מהלך ת"ק שנה. כי ע"ח נק' המדות דז"א דאצי' כשמאיר בהם בחי' מוחין דאבא שהוא עצמות ח"ע ממש שבחכ"ע שורה אוא"ס ב"ה ממש. והמדות הם בתכלית הביטול והיחוד האמיתי עם אוא"ס השורה בח"ע כמ"ש לך הוי' הגדולה כו'. וע"ז כתיב רוח האדם בגימע' מ"ה ביטול אמיתי לבחי' מ"ה דחכמה (שהוא שם מ"ה שבז"א) העולה למעלה בבחי' ביטול והתכללות במקורו היפך בחי' ירידה והשפעה למטה שזהו בחי' יש ולא מ"ה. משא"כ רוח הבהמה ב"ן בחי' יש יורדת למטה להשפיע בבי"ע. ולכן גם ע"ח רק מהלך ת"ק שנה שאין בו בחי' הששית דיסוד להשפיע לבי"ע לפי שרוח האדם עולה למעלה כו'. ומה שיש באצי' בחי' יסוד היינו להשפיע חיצוניות השפע שבנו"ה בבחי' מל' מקור בי"ע בשביל קיום וחיות העולמות ונבראים דבי"ע בפנימיות ובחיצוניות וכנ"ל בענין תבואת הארץ. ומחיצוניות השפע הלזו נמשך ע"י היסוד כל העצמות כו' ולא כמו בבי"ע שלא נשתלשל בחי' יסוד כו'. אך מה שנתעסק הקב"ה במטע ויטע הוי' אלקים כו' ועה"ח בתוך הגן היינו ליטע ולעשות בחי' יסוד גם בע"ח שגם מבחי' שפע הפנימיות הלזו דע"ח יומשך ג"כ ע"י צדיק יסו"ע והיינו ע"י פנימיות היסוד היחוד במל' שיהי' הגילוי דע"ח גם בבי"ע וכמשנת"ל שיהי' גם בהנבראים דבי"ע חיי עולם דבחי' ע"ח שנק' חיי אלוה ממש. וע"ז אומר המדרש אף אתם לא תתעסקו אלא במטע ונטעתם כל עץ מאכל. מאכל גימט' הוי' אד'. אדמה מל' הוא שם אד'. ע"ח כמראה אדם שם הוי'. והיינו ע"י עסק התורה להמשיך מבחי' ע"ח וע"כ וחיי עולם נטע בתוכנו. נטע דוקא כו'. ולכן על ידי זה אחרי הוי' אלקיכם תלכו. וזהו שכתוב במד"ר וכי אפשר להלוך אחר הקב"ה אותו שכתוב בו בים דרכך היינו בחי' מל' בהיותה באצי' שנק' ים עלמדאתכ"ס ולא בהבחי' מל' כשנעשית מקור לבי"ע שנק' אדמה וארץ. ושבילך במים רבים בינה דאצ'. ועקבותיך לא נודעו היינו בעלמדאת"ג שהוא בחי' ארץ או אדמה שם לא נודעו. אבל ע"י ונטעתם כו' הו"ע נטיעת אילנא דחיי גם בארץ עלמדאת"ג:
ד והנה בפסוק אחרי כו' תלכו כו' יש חמשה ווי"ן. וצ"ל כי ענין אחרי כו' תלכו נת"ל שהוא להתעסק במטע להמשיך מבחי' ע"ח תוס' אורות והתגלות אלקות בהעולמות. א"כ מה זה שייך לווי"ן וגם לחמשה ווי"ן. צ"ל ענין חמשה ווי"ן שנטל יעקב מאליהו במשכון ושזהו"ע יעקוב מלא בוי"ו כו'. הנה כתיב ונתתם לי אות אמת. ופי' בזהר (ר"פ ויקרא) אות אמת דא אות וי"ו. כי הוי"ו הוא ת"ת עמודא דאמצעיתא שכלול מחסד ודין ע"כ נק' אמת. כי מדת החסד אעפ"י שמכלכל חיים בחסד עכ"ז אינה אמת ע"פ מדה"ד שמנגד למדת החסד כו'. ופן מדה"ד היא אמת בפ"ע אבל אינה אמת ע"פ מדת החסד כמ"ש בביאור הא' דוידעת כו' ע"ש. אבל מדה"ר שאחר מדה"ד ענינה שהגם שראוי לענשו אעפ"כ יומשך לו שפע מצד הרחמים הרי מדה זו היא אמת גם עפ"י מדה"ד ע"כ נק' הוי"ו אות אמת לפי שכלול משתיהן. וזהו במלך שלמה מלך שהשלום שלו ששרש החיבור דחו"ג בת"ת נמשך ממקום גבוה מאד. והנה יעקב נק' איש תם וצ"ל אטו אברהם אינו אמת ח"ו. והענין כי אברהם שרשו בחסד שהוא אמת בפ"ע ויצחק בגבו' אבל יעקב שרשו בת"ת בחי' וי"ו אות אמת שמדה זו אמת גם עפ"י ב' המדות דחו"ג ע"כ נק' איש תם. והנה כתיב תתן אמת ליעקב. וצ"ל כיון שיעקב בעצמו הוא בחי' ו' אות אמת א"כ מהו עוד תתן אמת ליעקב. והענין כי יש ג' בחי'. שפת אמת תכון לעד כו'. ואמת עצמו. ויש עוד בחי' אמת לאמתו וכמארז"ל (שבת יו"ד א') כל דיין הדן דין אמת לאמתו ונק' אמתתו של אמת כו' וביאור זה דהנה כתיב כי אל דעות הוי'. ד"ת הוא שלמטה היש ולמעלה אין ורק שהיש בטל לאין שהוא ביטול הנבראים לגבי החיות אלקות המהוה אותן שהם אין ואפס לגמרי לגבי החיות אלקות המהוה אותן. שאין שום דבר זולת החיות אלקות כמ"ש במ"א בפי' אל עולם כו' שמציאות היש של הנבראים הוא רק מצד הכח השופע מאלקות בתוכן וגשמיות הנברא וממשו הוא אין לגמרי כו'. וזהו נק' שפת אמת כמו שפת הבגד. דהיינו התחלת האמת שעי"ז יכולים להמשיך אח"כ אמת עצמו כמו שע"י שפת הבגד נמשך כל הבגד כולו. וכדכתיב יהיב כו' ומנדעא (ד"ע) ליודעי בינה דהיינו ד"ת. אבל בחי' ד"ע שלמעלה היש כמ"ש להנחיל אוהבי יש ולמטה אין דכולא קמי' כל"ח ובטל במציאות לגמרי היינו שאין שייך מציאות יש של עולמות כלל לפי שגם החיות עצמו בטל ע"ד זיו השמש בשמש וזהו בחי' אמת בעצמו. וזהו"ע יעקב בחי' וי"ו ת"ת שנק' אות אמת דהיינו כללות מדות דאצי' ד"ע. וזהו עוד פי' באמת לבד פי' רז"ל באות אמת ושניהם עולים בקנה א' והמשכיל יבין. ובחי' וי"ו אות אמת זהו ע"ח דהיינו המדות דז"א דאצי' כשמקבלים מבחי' חכ"ע והחכ' תחי' וזהו"ע הוי"ו שיש לו יו"ד בראשו. אבל בחי' אמת לאמיתו היינו כמ"ש היש בה עץ אם אין עץ הוא בחי' עה"ח ח"ע לשון לי עצה כו'. דהנה ע"ח נת"ל שיש בו ב' פירושים א' דקאי על המדות דז"א דאצי' כי עץ הוא צומח וידוע דהמדות הם בחי' צומח שבאצי' שיש בהם קטנות וגדלות. ופי' הב' דקאי על חכמה דאצי' עץ ל' עצה וחיים כי והחכ' תחי'. והענין דהיינו ז"א דאצי' כשמקבל מבחי' והחכ' תחי' זהו ע"ח וע"כ יתפרש ע"ח על חכ"ע ונק' בחי' יש היש בה עץ וכמ"ש והחכ' מאין כו' שחכ' עצמה יש. אם אין הוא אוא"ס שלמעלה מעלה מגדר החכ' כו' שגם החכ"ע נמשכה בבחי' יש מאין מבחי' זו כו'. ופי' שחכמה נק' יש עדיין היינו כמ"ש במ"א בפי' כי הוי' הוא האלקים שבחי' יחו"ע דאצי' נחשב לבחי' יחו"ת עדיין לגבי עת"י שלמעלה מאצי' והיינו שהביטול דיחו"ע דאצי' הו"ע אחד והביטול שמצד עצמות אוא"ס שלמעלה מאצי' הוא יחיד. וזהו אמת לאמתו. ובחי' אין זה שנק' אמת לאמתו זהו השרש של בחי' ע"ח. וכמ"ש והי' כעץ כו' ועל יובל ישלח שרשיו. יובל שער הנו"ן כתר עליון כו'. ואם כן ע"ח הוא בחי' אמת. כי חיי עולם נצחי' שאין לו הפסק שזהו אמת. והשרש של ע"ח הוא אמת לאמתו כו'. וע"ז נאמר תתן אמת ליעקב שהוא המשכת בחי' אמת לאמתו מבחי' אין שלמעלה מהח"ע בבחי' יעקב. והיינו שיומשך בע"ח מבחי' ועל יובל ישלח שרשיו כו' נהר כו' יובל שמו שמשקה את הע"ח. וזהו"ע יעקוב מלא בוי"ו כי יעקב בעצמו הוא הוי"ו ת"ת דאצי' שנק' אות אמת. אבל מה שהוא מלא וי"ו. הנה וי"ו זה הוא המשכה מלמעלה מאצי' דהיינו בחי' אמת לאמתו. והנה אמן ואמן גימט' יעקוב מלא בוי"ו. והענין כי אמן גימט' הוי' אד' שהו"ע היחוד וההמשכה משם הוי' באד' והוא בחי' עץ מאכל. מאכל ג"כ גימט' הוי' אד'. והיינו כמ"ש (משלי י"ג) צדיק אוכל לשובע נפשו דהנה כתיב (שה"ש ה') באתי לגני אכלתי כו' לגני דוקא כדי שיומשך במל' ע"כ אכלתי כו' משא"כ באתרי' שהוא אוא"ס בעצמותו לאו אורחי' למיכל. וזהו צדיק אוכל לשובע נפשו. בחי' צדיק הוי' בכל דרכיו. צדיק חי העולמים מה שאוכל הוא כדי לשובע נפשו בחי' נפש הנ"ל אשר כלתה נפשי בבחי' השתוקקות וצמאון. והאכילה כדי להשביע הצמאון והתשוקה כו' (וכנ"ל שהע"ח הוא רק מהלך ת"ק שנה שאין בו בחי' הששית דיסוד. וא"כ מה שצדיק אוכל גם שהבחי' דע"ח הוא רק כדי לשובע נפשו כו'). וזהו עץ מאכל כענין ועה"ח בתוך הגן כו'. והו"ע המשכה וגילוי מבחי' ו' אות אמת ד"ע בבחי' שם אד' מל' ד"ת כו'. וזהו אמן הראשון. כי אמן הוא קיום האמת כו' ואמן הב' הוא ההמשכה בבחי' אות אמת מבחי' אמת לאמתו כנ"ל וכענין יעקוב מלא וי"ו כו'. וזהו ב' פעמים אמן בחי' אמת ובחי' אמת לאמתו. ולכן בגימט' יעקוב מלא וי"ו כו'. ולכן ואמן בוי"ו דוקא כו'. הנה נת' שייכות ענין הווי"ן בפסוק אחרי כו' תלכו שהו"ע ונטעתם כל עץ מאכל. דהיינו שעה"ח הוא המשכת בחי' ו' אות אמת ד"ע בהעולמות שנתהוו מבחי' אדמה מל' בבחי' יש כו':
ה ועתה צ"ל ענין הה' ווי"ן שנטל יעקב במשכון מאליהו כנ"ל הנה איתא במ"מ ישן להב"י ז"ל בשם המגיד. אשר באליהו הנביא יש השם הוי' בשלימות ורק שהה' אחרונה הוא בתיבת הנביא וא"כ הוא מרוחק מאותיות יה"ו דאליהו כו' והענין דכתיב שלח אורך ואמתך (תלים מ"ג ג') וארז"ל (שוח"ט וילקוט עפ"ז ובפרש"י עפ"ז) אורך זה מלך המשיח שעליו כתיב שמן למאור (מד"ת תצוה) ואמתך זה אליהו והנה מה שאליהו נק' ואמתך דמשמע האמת שלך בחי' אמת לאמתו הנ"ל היינו כי ענין אליהו הנביא הוא להמשיך יחוד והתגלות י"ה עילאין בהוי"ו והוי"ו כשמקבל מבחי' י"ה יומשך להאיר בהתגלות בבחי' ה' אחרונה ההפך ממה שבגלות אין השם שלם שאין י"ה מאיר בו"ה. ולכן כתיב (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אלי' הנביא כו' והשיב לב אבות על בנים. בנים נק' ו"ה בן ובת. ואבות נק' י"ה או"א (ח"ג רצ"א א'). והיינו שימשיך התגלות הוי"ו מבחי' י"ה בה' אחרונה כו'. והנה הוי"ו מצד עצמו נק' אות אמת כנ"ל. וכאשר ימשיכו מבחי' י"ה יסודות דאבא ואמא שנק' ממעמקים שבהם גנוז פנימי' עתיק זהו מבחי' אמת לאמתו שהוא ההמשכה מבחי' אין בע"ח. והמשכה זו יהי' בה' אחרונה (הנק' שפת אמת ד"ת כנ"ל) ע"כ נק' אליהו ואמתך כו'. מקור האמת אמתתו של אמת כו'. וז"ש (בראשית ב') ואדם אין לעבוד כו' וארז"ל (ב"ר פ"ג סי' ה') ואדם אין כאליהו כו' והיינו שהי' אדם שמאיר בו מבחי' אין שלמעלה מבחי' ע"ח שהוא המשכה מבחי' כי לא אדם הוא בבחי' כי האדם עץ כו' דהיינו מבחי' אמת לאמתו כו' וע"כ הוא אדם שמבחי' אין ולכן נק' ואמתך כו'. ולכן יעקוב מלא וי"ו היינו בחי' וי"ו שלמעלה מאצי' (וי"ו דוהנורא אל עליון כו') בחי' אמת לאמתו בחי' זו לקח במשכון מאליהו כי ענין הוי"ו דאליהו הוא ג"כ הוי"ו שלמעלה מבחי' אצי' בחי' ואמתך כנ"ל. וזהו כל תולדות שבמקרא חסר וי"ו דהיינו שנכתב רק בוי"ו א'. לבד מאלה תולדות השמים כו' ואלה תולדות פרץ דקאי על משיח שהוא מלא בשני ווי"ן דהיינו שאז יהי' התגלות הוי"ו שלמעלה מאצי' בחי' אמת לאמתו. והגילוי בה' אחרונה יהי' ע"י אליהו הנביא כו' כנ"ל: ו ועתה צ"ל מהו"ע ה' ווי"ן דוקא. הנה ארז"ל (ברכות ו' ב') כל המשמח את החתן זוכה לתורה שנתנה בה' קולות והנה קול הוא המשכה כמו וי"ו. וה' קולות כענין ה' ווי"ן כו' והנה איתא בכהאריז"ל פרת בגימט' ה' פעמים קול. דהנה כתיב ונהר יוצא מעדן כו' ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים שם האחד פישון כו' והנהר הרביעי הוא פרת וארז"ל (בכורות נ"ה ב') הוא דמעיקרא דהיינו בחי' ונהר יוצא מעדן וארז"ל (שם) יובל שמו. שעה"נ דבינה. ומשם יפרד והי' לארבעה ראשים דהנה יש שי"ן של ג' ראשים כנגד הג' אבות חג"ת. ושי"ן של ד' ראשים כנגד האבות עם דוד חגת"מ כו'. והיינו שמשעה"נ דבינה נמשך בכל המדות עד המל' והנה פרת הוא המל' וארז"ל הוא דמעיקרא ששם מאיר בחי' שעה"נ ביותר כו'. וזהו"ע פרת ה"פ קול שהוא ההמשכה משעה"נ בד' נהרות שביחד הם חמשה כו' (עי' בד"ה בן פורת יוסף שעם הגהות פ"ה ויובן לכאן היטב. וענין יפר"ד הוא פשט רמז דרוש סוד. שעצם התורה הוא בחי' סוד. יסוד יו"ד סוד. עד"ה והניף בלק"ת). והנה כתיב הקל קול יעקב קל הראשון חסר וי"ו והשני מלא. כי הקל הראשון הוא הקול דתפלה שהוא העלאת הנפש מלמטלמ"ע. וכן למעלה בחי' ואני תפלה שהוא העלאת בחי' מל' שנק' נפש מלמטלמ"ע. בחי' כלה כלתה נפשי. וענין שהקל חסר וי"ו היינו כי עתה אין להכלה בחי' קול כי כל המשכות הנ"ל הוא רק למעלה ואין נמשך בגילוי במל' עד לע"ל דכתיב מהרה כו' ישמע כו' קול חתן וקול כלה שהה' ווי"ן הנ"ל יומשכו בהתגלות במל' ואז יהי' הקל הראשון ג"כ מלא וי"ו בחי' קול כלה כו'. וזהו"ע ה' ווי"ן כענין ה' קולות שבאמת הוא וי"ו א' המשכת בחי' שעה"נ בחי' כ"ע אמת לאמתו ורק שמבינה עד המל' ה' אחרונה יש ה' קולות ולכן ה' ווי"ן כנ"ל. ולכן הה' ווי"ן הוא בפסוק אחרי כו' תלכו שיש בו ט"ו תיבין שמרמז על י"ה. היינו שהווי"ן צריכים להמשיכן מבחי' י"ה שעה"נ דבינה כנ"ל כי י"ה הנסתרות להוי' אלקינו עלמדאתכ"ס והנגלות ו"ה עלמדאת"ג ע"כ צריכים להמשיך הווי"ן מי"ה דוקא. כי אחרי הוי' אלקיכם תלכו הוא מה הקב"ה נתעסק במטע תחלה והרי כתיב ויטע כו' ונהר יוצא כו' להשקות כו'. וא"כ נמשך בע"ח גם משרשו בחי' יובל אמת לאמתו ע"כ מה שגם אתם כו' ונטעתם כל עץ מאכל כו' צריך ג"כ להמשיך גם שרש בחי' ע"ח ולכן צריך להמשיך הוי"ו מבחי' י"ה. ולכן ה' ווי"ן. וזהו כל המשמח את החתן זוכה לתורה שנתנה בה' קולות כי חתן חות דרגא הוא בחי' וי"ו שהוא ירידת והמשכת האור בבחי' ה' אחרונה שנק' כלה כו'. וע"כ צ"ל משמח את החתן היינו להמשיך מבחי' ואהי' שעשועים יום יום בבחי' ו' שנק' חתן חות דרגא כו'. ועי"ז זוכה לתורה שנתנה בה' קולות שהוא המשכה מבחי' שעה"נ בחי' ו' שלמעלה מאצי' כנ"ל: ז והנה ע"פ כל הנ"ל יובן ענין ב' פעמים שמאלו תחת לראשי כו' הנאמר בשה"ש. דהנה בשה"ש נכפל ענין חיבוב חתן וכלה שני פעמים. הא' קאי על זמן יצימ"צ שכנס"י נק' כלה והקב"ה נק' חתן. וע"ז אומרת כנס"י על הקב"ה שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. וכמו שת"י דקאי על המן וענני כבוד כו'. ואח"כ כתיב (שם ג') על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי שזה מיירי על זמן משך הגלות. ואח"כ כתיב עוד בסוף שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שזה קאי על גאולה העתידה בב"א. ולהבין ענין ב' פעמים וימינו תחבקני כו'. הנה אית חסד ואית חסד (זח"ג קל"ג ב'). אית חסד דאיקרי חסד עולם שהוא בבחי' גבול ומדה ובבחי' חסד זה יכול להיות שינוים מצד מדה"ד שכנגדו כו'. ולכן אעפ"י שביצימ"צ הי' התגלות בחי' וימינו תחבקני מ"מ אח"כ הי' גלות משום דכתיב השיב אחור ימינו שנסתלק בחי' ימין עליון מלהאיר לכנס"י. וע"ז אמר דהע"ה (תלים ע"ז) בעד כנס"י ואומר חלותי היא (משום כי) שנות ימין עליון שנעשה שינוי בהימין עליון והיינו מצד מדה"ד כו'. וע"ז כתיב (קהלת ג') עת לרחוק מחבק שהוא בחי' וימינו תחבקני. וכתיב ימין הוי' רוממה. והו"ע קוב"ה בגלותא סליק לעילא כמ"ש בלקו"ת בד"ה ושאבתם הא' פ"ב ובד"ה ואהי' אצלו אמון פ"ד ע"ש. והנה ע"י הסתלקות בחי' ימין עליון עתה בזמה"ג עי"ז יתגלה לע"ל בחי' וימינו תחבקני שלמעלה מהשתלשלות שהוא בחי' ורב חסד דלית שמאלא בהאי עתיקא כו' וע"ז כתיב (חלים ע"ד) וימינך מקרב חיקך כלה כו'. ואז לא יהי' עוד שינוים כלל. ולכן נק' הקץ קץ הימין. שיש קץ שאז יהי' התגלות בחי' ימין עליון שלמעלה מהשתלשלות. ולכן אומרים בנעילת יוהכ"פ שערי כתר המיומן שהכל בחי' ימין דלית שמאלא כלל. והנה כבר נת"ל שיש ב' ווי"ן. הא' בחי' יעקב ת"ת דאצי' שנק' וי"ו אות אמת. והב' בחי' יעקוב מלא וי"ו שוי"ו זה הוא מלמעלה מהשתלשל' ונק' אמת לאמתו. וזהו ג"כ ענין ב' בחי' וימינו תחבקני. הא' מה שנתגלה בעת יצימ"צ זהו בחי' ימין שבאצי'. אעפ"י שהוא אמת מ"מ יש שם התחלקות חו"ג ורק שמתכללים כו' ע"כ א"ז עדיין אמת לאמתו שהרי נעשה שינוים אח"כ כנ"ל. אבל בחי' וימינו תחבקני דלעתיד זהו מה שיעקוב מלא וי"ו שהוא מלמעלה מהשתל' שנק' אמת לאמתו שאין יכול להיות שינוי והפסק כלל להשפעותו כי הוא בחי' ורב חסד דלית שמאלא כנ"ל. וזהו אחרי כו' תלכו שהוא המשכת הה' ווי"ן מבחי' ט"ו די"ה כנ"ל בענין ה' קולות. ועי"ז אח"כ ובו תדבקון ואתם הדבקים התאחדות אמיתי כו'. והתדבקות זו יהי' ובו תדבקון בו ממש דהיינו בפנימי' הכתר. כמ"ש בסוף הביאור דאחרי כו' תלכו בלקו"ת. דהיינו בבחי' עתיק המאיר בא"א שזהו למעלה גם מבחי' ורב חסד. וגם י"ל ובו בפנימי' הוי"ו דוהנורא אל עליון שהוא ורב חסד ובפנימי' וי"ו זה הוא אוא"ס ממש בחי' עתיק שלמעלה מא"א שרש הנאצלים (והמתקת הענין בפי' הפסוק הוא כי בפסוק זה מבואר ארבע הידות ב"פ שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני כמ"ש בסידור בשעהת"פ (ולקמן בד"ה אחרי) וא"כ ובו תדבקון הוא בחי' היד החמישית וא"כ לפמשנ"ת (שם) דב' פעמים שמאלו כו' הם חו"ג דז"א וחו"ג דא"א. א"כ בחי' ובו תדבקון שלמעלה מחו"ג דא"א הוא בחי' פנימי' הכתר עתיק בחי' אחרונה שבמאציל ממש):
ח ועפ"י כ"ז יובן השייכות דמלכיות זכרונות שופרות להתחדשות הארץ בר"ה. כי ארץ העליונה זהו בחי' מל' שנק' אדמה או ארץ. לפי שהיא יסוד האחרון באצי' והיא מקור בי"ע בחי' ד"ת ביטול היש. וזהו בחי' שפת אמת שנת"ל. ובכל ר"ה מתחדש בחי' זו כדי להיות מלוכה מלך על עם. וע"כ צריך להיות כי תבאו אל הארץ וע"כ אומרים עשרה מלכיות להמשיך בנין ע"ס דמל' בחי' ארץ כו' (גם בנין עולם הדיבור עליון כמו עד"מ על ידי דיבור גילוי לזולתו כמו"כ על ידי דיבור עליון יומשך הגילוי מאצי' לבי"ע). וא"כ בר"ה הוא בחי' כי תבאו אל הארץ כו'. ועכצ"ל ונטעתם כל עץ מאכל נטיעת האילן בארץ. וזהו זכרונות ע"ס דז"א המשכת היחוד מבחי' כי האדם עץ כו' ע"ח בבחי' ארץ העליונה להיות ועה"ח בתוך הגן דהיינו המשכת היחוד וגילוי מבחי' וי"ו אות אמת שיהי' ואמת הוי' לעולם. וכיון שנמשך בנין עולם הדיבור בחי' ארץ על ידי עשרה מלכיות. יכול להיות אח"כ על ידי זכרונות גילוי ואמת הוי' לעולם וגם צריך להמשיך בע"ח מבחי' אין שלמעלה מע"ח בחי' אמת לאמתו שהו"ע יובל שרש ע"ח וזהו על ידי שופרות כו':
רצד שהשכר פרשה ראה ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה. את הברכה אשר תשמעו וגו' וצ"ל מ"ש אשר תשמעו כו' לשון ודאי והרי בכ"מ בתורה כתיב אם תשמעו שהוא לשון ספק כמ"ש אם בחקתי תלכו כו' ונתתי גשמיכם כו'. והי' אם שמוע כו' ונתתי מטר כו'. ובפ' כי תבא כתיב ג"כ והי' אם שמוע כו' ובאו עליך כל הברכות כו' וכאן כתיב את הברכה אשר תשמעו לשון ודאי. ויש ע"ז ב' תירוצים הא' איתא בספר פנים יפות משום דכתיב (ש"א י"ד י"ד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח שסוף כל סוף יתעלו כל ישראל להיות במדרגת צדיקים גמורים ממש לכן כתיב אשר לשון ודאי. ומ"ש היום אם בקולו תשמעו לשון ספק היינו כי היום אם כו' קאי על התשובה כמארז"ל (סנהדרין צ"ז ע"ב) אם ישראל עושין תשובה נגאלין ולכן שייך ספק שמא לא יצטרכו לתשובה כשיהיו כל ישראל צדיקים גמורים. אבל גבי ברכה כתיב אשר תשמעו כו' לשון ודאי דהיינו שהברכה תבוא בודאי סוף כל סוף ממ"נ או כשיהיו כל ישראל צדיקים ואם לאו ע"י תשובה כו'. והתירוץ הב' איתא במד"ר פ' בחקתי (פל"ה) אשרי ואשריכם לכשתקיימו כל התנאים הללו שהתניתי עמכם עכ"ל שהקב"ה אומר כך לישראל (כמ"ש במת"כ שם) ולכן כתיב כאן תיבת אשר את הברכה אשר תשמעו דהיינו כשיקיימו כל התנאים שבתורה אזי יתגלה בחי' אשר ואז אשרי ואשריכם. וצ"ל מהו"ע גילוי זה דבחי' אשר שלמעלה מבחי' אם דהיינו למעלה מתנאי שבבחי' זו לא שייך תנאי כ"א ודאי כו' וי"ל תחלה פי' אנכי נותן לפניכם היום ברכה. הנה היום קאי על עוה"ז היינו כללות שיתא אלפי שני דהוי עלמא שנק' היום כמ"ש היום לעשותם ועוה"ב נק' מחר כמארז"ל (עירובין דכ"ב ע"ב) למחר לקבל שכרן ופי' אנכי נותן לפניכם הוא כמ"ש (רות ד' ז') וזאת לפנים בישראל זאת קאי על התורה כמארז"ל (מנחות נ"ג ע"ב) יבא זה ויקבל זאת וכמ"ש (ואתחנן ד' מ"ד) וזאת התורה שנמשכה ונתנה בפנימיות נש"י ממש. וקוטב ענין מ"ת מבואר בדיבור הראשון אנכי הוי' אלקיך שמבחי' אנכי נמשך גילוי שם הוי' בפנימיות נש"י עד שיהי' אלקיך בבחי' גילוי גמור. וזהו אנכי נותן לפניכם היום ברכה שע"י מ"ת בחי' אנכי נותן בפנימיות נש"י ממש היום בעוה"ז ברכה היינו המשכת גילוי שם הוי' ממש. וצ"ל ב' דברים. א' למה נצרך שהנותן יהי' אנכי דוקא כיון שעצם הגילוי הוא משם הוי' למה לא יהי' הנותן ג"כ שם הוי' כ"א שהמשכת גילוי שם הוי' צריך שיומשך מבחי' אנכי דוקא שלמעלה משם הוי' ב' מה שהמשכת גילוי שם הוי' נקרא ברכה כו':
ב ויש להקדים תחלה ביאור ענין גילוי ד' אותיות הוי' בנפש. הנה היו"ד דשם הוי' הוא חכמה (זח"ב קכ"ג ב'). והנה חכמה היא מקור שיומשך ממנה שכל הגלוי אבל חכמה בעצם היא למעלה מהשכל הגלוי ונקרא משכיל מקור השכל. וכמו מאור מקור האור כו'. ועל בחי' זו כתיב (תלים פ"ט) משכיל לאיתן האזרחי שבחי' משכיל הוא ח"ע יו"ד דשם הוי' הוא בחי' איתן. ואיתן יש בו ב' פירושים א' שהוא דבר קשה וחזק כמארז"ל (סוטה דמ"ה ע"ב) איתן כמשמעו קשה. וכתיב (במדבר כ"ד כ"א) איתן מושביך ושים בסלע קנך. והב' לשון ישן כמ"ש (מ"א ח' ב') בירח האיתנים ות"י ירחא דעתיקייא. פי' עתיקייא היינו הישנים שהם דורות הקדמונים שקוד מ"ת. וכמו חמר חוורין עתיק דהיינו יין ישן. וצ"ל שייכות ב' הפי' דאיתן לבחי' משכיל. הנה ארז"ל ב"ק מכרזת בכל יום שובו בנים שובבים (מד"ר איכה בפתיחתא תנו כבוד. זח"ג קכ"ו א') וידוע הקושיא מהבעש"ט ז"ל מהו הפעולה מהבת קול כי מי שומע אותו. ויובן עפמ"ש והאנשים כו' לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם (דניאל יו"ד ז') וארז"ל (מגילה ג' ע"א) אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזו. הנה מבואר מזה ב' דברים א' שיש בחי' מזל ומקיף של הנשמה שאינה מלובשת בגוף והיא למעלה מחלק הנשמה המלובשת בגוף שהרי אינהו לא חזי ומזלייהו חזי. ב' שבחי' מקיף הנשמה פועל פעולה גם בהנשמה שמלובשת בגוף שהרי מחמת שמזלייהו חזי נפל חרדה גדולה גם על הנשמה שמלובש בגוף כו' וצ"ל מהו בחי' זו שפועל כ"כ על הנשמה שמלובש בגוף הנה ארז"ל (מד"ר בראשית פי"ד. דברים פ"ב) ה' שמות יש לנשמה נר"ן ח"י. ובזהר בכ"מ חשבו רק ד' מדרגות נר"ן ונשמה לנשמה. כנגד ד' אותיות הוי'. וכ"א בסדר הנשמה ג"כ רק ד' מדרגות טהורה כו' בראת יצרת נפחת בי. וצ"ל למה בגמ' חשיב ה' בחי' ובאמת יש ה' בחי' ובזהר ובסדר הנשמה לא נחשב רק ד' בחי' הנה ענין נשמה הוא כמ"ש (איוב ל"ב ח') ונשמת שדי תבינם שענין נשמה הוא רק הבנה והשגה באלקות והביטול שלה ג"כ ע"פ השגה והיינו לפי שנמשכה מבינה שבינה היא הבנה והשגה באוא"ס. רק שאינה דומה כלל השגת הנשמה להשגת הספי' דבינה אף שנמשכה מבינה. אך לפי שנמשכה מבינה מדרגתה ג"כ בחי' הבנה והשגה. ולכן מי שזוכה לנשמה הוא בעל השגה אפי' נשמה דבי"ע מאיזו עולם שהיא. רק אם נשמה. הרי היא נמשכת מבחי' בינה שבאותו עולם. נשמה דבריאה מבינה דבריאה ונשמה דיצירה מבינה דיצירה כו'. ולכן כל ענינו הוא רק השגה שמשיג גליא שבתורה או סתים (כפי אופן המשכתה מבינה אם מפרק הימין או מפרק השמאל כמ"ש בגלגולים להאריז"ל). רק למעלה בספי' בינה הוא השגת המהות ממש ולמטה בהנשמה הוא רק השגת המציאות ומ"מ ההשגה הוא בחיות וענג רב שכל החיות והתענוג של הנשמה הוא ההשגה שמשגת אלקות כו' והיינו לפי שנמשכה מבינה. אבל נשמה לנשמה היא למעלה מבחי' הבנה והשגה והביטול שלה הוא למעלה מהשגה כי היא בטלה באוא"ס ב"ה דלמחתב"כ וא"א להשיגו כו' והיינו כי נשמה לנשמה נמשכת מבחי' ח"ע אשר החכמה היא למעלה מהשגה דבינה כו'. והנה נר"נ הם פנימיים שיש להם כלים בגוף נפש בכבד רוח בלב נשמה במוח. אבל בחי' נשמה לנשמה אין לה בחי' כלי בגוף כלל. והיא רק מאירה בבחי' מקיף על הגוף. ועכ"ז היא מתקשרת ומתחברת עם נר"ן שהנשמה עצמה היא כלי לבחי' נשמה לנשמה כו'. והטעם לזה הוא מצד כי בשרשם חו"ב דאצילות הרי מחכמה לבינה הוא סדר השתלשלות. חכמה נק' ראשית ההשתלשלות ומחכמה לבינה נמשך בדרך השתלשלות ונק' תרדל"מ שיש ביניהם חיבור וקישור עצמי כי זהו ד"א הוי' שביחד הם שם אחד שם העצם כו'. כמו"כ למטה בחי' נשמה לנשמה שנמשכה מחכ"ע יש לה התקשרות וחיבור עם בחי' נר"ן ע"ד השתלשלות ממש (ואעפ"י שהיא בחי' מקיף על הגוף אבל מ"מ עם בחי' נשמה יש לה התקשרות ע"ד השתלשלות ממש). אבל בחי' יחידה שרשה מבחי' הכתר שלמעלה מהחכמה. ומה שלמעלה מהחכמה הוא למעלה מסדר השתלשלות לגמרי. ומה שנמשך משם לבחי' חכמה הוא ע"י צמצום דשערות שלא כדרך השתלשלות. ולכן כמו"כ בחי' יחידה שנמשכת מהכתר היא בחי' מקיף שאינה מתחברת כלל עם נר"ן בדרך השתלשלות כ"א היא למעלה מהשתלשלות לגמרי לגבי נר"ן. וזהו שבזהר חשבו רק ד' מדרגות כי הזהר לא חשיב רק מה שמתחברת ומתקשרת עם הנר"ן שמלובשים בגוף עד שיש ממנה גילוי בגוף שזהו רק בחי' נשמה לנשמה לבד שנק' חי'. משא"כ בחי' יחידה כנ"ל ובזה יובן מ"ש אבל חרדה גדולה נפלה עליהם משום דמזלייהו חזי דפי' מזלייהו כאן הכוונה שהי' הגילוי בבחי' נשמה לנשמה שנמשך מחכ' שנק' ראי' משא"כ בחי' נשמה שנמשך מבינה הוא רק בחי' שמיעה לבד. וזהו מזלייהו חזי אשר בחי' נשמה לנשמה מתקשרת ומתחברת עם הנשמה שמלובש בגוף כנ"ל לכן מצד שמזלייהו חזי נפלה חרדה גדולה גם על הנשמה שמלובש בגוף. ועפ"ז יובן ענין בכל יום ב"ק מכרזת שובו בנים שובבים דקשה מהו הפעולה מהכרוז מי שומע אותו. והענין כי בבחי' מזלי' של הנשמה דהיינו בבחי' נשמה לנשמה שם נשמע היטב הכרוז (כי יש בחי' מה שבבחי' נל"נ שמבחי' ח"ע ג"כ אין שייך ראי' כ"א שמיעה). ולכן כמו ממה דמזלייהו חזי בחברי דניאל נפלה חרדה גדולה גם על הנר"ן שמלובשים בגוף כנ"ל כמו"כ ממש ממה שבנשמה לנשמה נשמע הכרוז של הב"ק פועל הרהורי תשובה גדולה גם בהנשמה שמלובש בגוף. אעפ"י שהיא בעצמה אינה שומעת הב"ק. משום כי נשמה לנשמה יש לה התקשרות וחיבור עם נר"ן בדרך השתלשלות ממש וכנ"ל. וזהו"ע הרהורי תשובה שנופלין לאדם בפתע פתאום בלתי נודע לו כלל מאין בא לו כו' כי לא התבונן כלל בתחלה ועכ"ז נופל לו הרהורי תשובה בצעקה מעומקא דליבא כו'. אך זהו מפני שבחי' נשמה לנשמה חכ' שבנפש שומע הכרוז של הב"ק כו'. ומפני שבחי' חכ' היא למעלה מהשגה לכן א"צ להתבוננות כלל כו' ובחי' זו נק' איתן לשון חוזק כי הביטול שנולד ונמשך מהתבוננות הוא רק לפי ערך ההתבוננות דכשההתבוננות בגדלות אזי הביטול בגדלות וכשהשכל והתבוננות בקטנות אצלו אזי גם הביטול מתמעט ומתקטן כו'. ולפעמים כשאינו יכול להתבונן כו' אזי יופסק הביטול לגמרי. וא"כ בהביטול שנמשך ע"פ שכל יש בו שינוי והפסק כו'. אבל הביטול שמבחי' חכמה יו"ד דשם הוי' נשמה לנשמה שהוא ביטול שלמעלה מהשגה אין בו שינוי והפסק כלל בבחי' א"ס ממש. ועיקר הטעם ית' לקמן אי"ה לפי שבביטול זה שורה הארת אוא"ס ב"ה לכן מזה נמשך הנצחיות בהביטול שלא יופסק ולא ישתנה כלל כו' ולכן נק' איתן לשון חוזק וזהו משכיל לאיתן כו':