אור ברסלב
מגן אבות חלק ב מגן אבות - לקוטים

מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון

מגן אבות - לקוטים

מגן אבות על אגדות חז"ל

גדול העונה אמן יותר מן המברך (ברכות נ"ג ב'). כי אמן גימט' הוי' אד' וצ"ל הרי המברך אומר ג"כ שם ומל' שהו"ע הוי' אד'. וכל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. וא"כ למה גדול העונה אמן דוקא. ויובן בהקדים מאמרז"ל (שם רפ"ו) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מלאכתן נעשית ע"י אחרים. ובזמן שאין עושין רצונו ש"מ מלאכתן נעשית ע"י עצמן שנאמר ואספת דגנך. וא"כ לפ"ז פ' והי' אם שמוע נק' עדיין אין ערש"מ. וידוע הקושיא דהכתיב והי' אם שמוע תשמעו אל מצותי. לאהבה כו' ולעבדו בכל לבבכם כו'. והתירוץ לפי שלא נאמר בכל מאדך. וצ"ל תחלה פי' ערש"מ. פי' מקום הוא מעלה ומטה וד' רוחות והנה החיות אלקות בחי' ממכ"ע שמתלבש להחיות העולמות בבחי' מקום. דהיינו שיתהווה בחי' מקום. נק' חיות זה גופא מקום. וזהו ברוך המקום. ואמרז"ל (ב"ר פס"ח) הוא מקומו של עולם. לפי שחיות זה מחיה שיהי' בחי' מקום ע"כ נק' הוא דוקא מקומו של עולם. והיינו כי בחיות זה דבחי' ממכ"ע שייך בו מעלה ומטה. כמו השגה עליונה והשגה נמוכה מזו נק' תחתון כו'. געה"ע וגעה"ת. הרי נק' עליון ותחתון. הרי שחיות זה דבחי' ממכ"ע נתצמצם בבחי' גבול ומקום כו'. אבל בעצמותו ית' הסוכ"ע בחי' בלי גבול כתיב הנה מקום אתי שגם מקום רוחני ו"ק כו' בטל שם במציאות כו'. וזהו פי' עושין רצונו של מקום להמשיך הגילוי מבחי' רצה"ע סוכ"ע הבלי גבול בבחי' מקום שהוא בחי' ממכ"ע שנתצמצם בבחי' גבול ורצון אותיות צנור כמו צנור שמקלח מים כך יומשך מבחי' רצה"ע צנור שהוא המשכה וגילוי בפנימיות בבחי' ממכ"ע. וזה נק' עושין רצונו של מקום כמו עפ"י פשוטו. כי תשוקת חיות זה דבחי' ממכ"ע ליכלל בבחי' סוכ"ע ע"כ כשממשיכים הגילוי מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע בפנימיות זהו נק' עושין רש"מ. וזהו דוקא בפרשת שמע שנאמר בכל מאדך אהבה שבלי גבול שעי"ז דוקא ממשיכים מבחי' סוכ"ע שבלי גבול בבחי' ממכ"ע גילוי בפנימיות. אבל בפ' והא"ש נק' עדיין אין עושין רצונו של מקום אעפ"י דכתיב תשמעו אל מצותי. והרי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך שהוא בחי' כתר רצה"ע. וא"כ ממשיכים רצה"ע. אך המשכה זו היא רק בבחי' מקיף עדיין על בחי' ממכ"ע. והמקיף הוא פועל כי או"מ מצחצח חצי הכלי מבחוץ. וגם למטה באדם המקיף נותן כח שיהי' סור מרע וע"ט כו' ולכן נק' עדיין אין עושין רצונו של מקום. כי אין עושין בחי' צנור מרצה"ע הסוכ"ע בבחי' ממכ"ע שיומשך בחי' גילוי בפנימיות ממש כ"א ההמשכה הוא רק בבחי' מקיף. ועד"ז יובן ענין גדול העונה אמן יותר מהמברך. כי המברך אעפ"י שאומר ברוך אתה הוי' מלך העולם שממשיך תחלה מבחי' אתה (עד"ה לא הביט) בשם הוי' ואח"כ בבחי' מלך העולם אך המשכה זו היא רק בבחי' מקיף על בחי' מל' שם אד'. אבל העונה אמן שהוא גימט' הוי' אד' היינו שמחבר הב' שמות הוי' אד' שיומשך הגילוי משם הוי' באד' בפנימיות ונק' יחוד כו' שהוא כענין ערש"מ שממשיך צנור משם הוי' באד'. ולכן הוא גדול יותר מהמברך. וז"ש פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים שפותחין לו ב' שערים שערי געה"ת מל' וגעה"ע בינה. והיינו לפי שע"י אמן שמחבר הוי' אד' הרי ממשיך היחוד והגילוי בשם אד' מל' געה"ת. וגם הכח על היחוד נמשך מבחי' כח אד' שלמעלה גם משם הוי' כנ"ל. וא"כ ממשיך תוס' אור גם בבינה געה"ע. ולכן פותחין לו הב' שערים כו'. וזהו והוי' בהיכל קדשו הם מפניו כל הארץ. הס הוא ג"כ כחשבון אד'. והיינו שכאשר הוי' מאיר בהיכל שם אד' אזי משם אד' גופא נמשך להיות הס מפניו כל הארץ. היינו שיהי' הביטול דשם הוי' בכל הארץ:

זהר ח"ב ר"פ בשלח דמ"ד ע"א. ושם אשה גדולה כו' דכל בני דרא משתבחין בה. י"ל כך דארז"ל בגמ' ס"פ הזהב (נ"ט א') איתתך גוצא גחין וחלחוש לה כו' ופי' המקובלים דהיינו כשהמל' כל קומתה הוא רק נגד נה"י דז"א אזי נק' אתתא גוצא. א"כ י"ל פי' אשה גדולה דהיינו כששוין בקומתן שחב"ד דמל' הוא כנגד חב"ד דז"א והשונמית היתה מבחי' מל' איך ששוין בקומתה ע"כ נק' אשה גדולה ולכן כל בני דרא משתבחין בה:

הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא. צ"ל הלשון ידעתי דמשמע שרק היא לבדה ידעה דוקא כו' וכמ"ש בזהר. הענין דפי' האריז"ל מארז"ל נשים דעתן קלה כו' כי דעת כולל חו"ג תרין עטרין. ה' הויות חסדים וה' הויות גבורות שביחד עולים ר"ס. ובמל' נמשך רק עטרא דגבורה מהדעת לבד. דהיינו ה' הויות גבורות שעולים ק"ל. וזהו דעתן קל"ה כו'. והנה מבואר בת"א בד"ה ואלה המשפטים ובהביאור שע"י ג"פ קדוש נמשך הדעת במל' דהיינו גם עטרה דחסדים וזהו הנה נא ידעתי' שהמשיך בה אלישע הדעת בשלימות על כן ידעה כי איש אלקים קדוש הוא. שע"י בחי' קדוש נמשך הדעת במל' כנ"ל:

בזהר שם ולא אעבר זבובא בפתורי' כו'. אין מובן התירוץ לכאורה דא"כ היו הכל רואים סימן זה ומהו הנה נא ידעתי דמשמע רק היא לבדה ידעה וכמו שהקשה בזהר. והענין דאי' בב"ר פס"ט על יעקב כשהי' ישן והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים כו' (וקטרגו עליו כו'. מת"כ) כיון שנתגלה עליו הקב"ה ברחו מעליו משל לבן מלכים שהי' ישן באו זבובים כו' ע"ש. הזבובים הם קליפות שבשעת שיש שינה למעלה בז"א יכולים לילך כו' לקבל איזה יניקה. וזהו ולא אעבר זבובא כו' היינו הזבובים שלמעלה שלא היו יכולים לינק מסעודתו כלל ולכן היא דוקא ידעה זאת ולא איש אחר כו': עוד שם בזהר שושיפא חיורא זריקת לי' בערסי' כו'. כיון דקאים בר נש מערסי' סליק שושיפא דנאים בה ריחא מנוולא. והאי בשעתא דסלקת ההוא שושיפא מערסי' הוה סליק ריחין כריחין דגנתא דעדן. הענין כמ"ש סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני. סדין הוא הלבושים דמל' דאצי' שמתלבשת בהם בבי"ע שמלבושים דמל' ניתן יניקה לחיצונים וזהו ותמכור וחגור נתנה לכנעני שעי"ז נותנת המל' חגור ואומץ אף לכנעני כו'. והמכוון שאח"כ יתברר כו' כמשנ"ת בסד"ה ביאור מאמר הזהר תרומה ע"פ אתה הראת ע"ש. והנה השונמית ראתה באלישע שאפי' הסדין שלו סליק ריחין כריחין דגנתא דעדן וא"כ גם מהסדין שלו לא הי' שום יניקה לחיצונים. ע"כ מזה הבינה שהוא מושרש למעלה מהמל' שהרי בבחי' מל' מהסדין שלה נמשך יניקה כנ"ל. אבל אלישע הי' מושרש בבינה שנק' דרור עלמא דחירו. לכן גם מהסדין שלו לא הי' שום יניקה לחיצונים כלל ולכן אמרה הנה נה ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא וכן אי' בכהאריז"ל שאלישע שרשו בבינה. וזהו אלישע אל ישע דהיינו ש"ע נהורין דא"א המתגלים בבינה:

באגה"ק סי' כ"ג ד"ה בגזירת עירין כו'. הביא המשנה פ"ג דאבות מ"ג רחב"ת אומר שנים שיושבין ויש ביניהן ד"ת שכינה שרויה ביניהם כו' ומנין אפי' א' כו' שהקב"ה קובע לו שכר שנאמר ישב בדד כו' ופי' שם באגה"ק שלאחד לא מצאו סמך כו' אלא לקביעת שכר. אבל השראת השכינה הוא דוקא בשנים שעוסקין בד"ת. ופי' שענין קביעת שכר הוא הארה שמאיר בבחי' גבול כו'. אבל שכינה שרויה הוא אור ה' המאיר בל"ג ותכלית כו' ע"ש. וצ"ל למה השמיט משנה ו' עשרה שעוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהן כו'. ומנין אפי' חמשה כו'. ומנין אפי' שנים כו'. ומנין אפי' אחד שנאמר בכל המקום אשר אזכיר כו'. הרי שאין מחלק במשנה זו בין שנים לאחד דמשמע שגם אחד שכינה שרויה עליו כו'. ובגמ' ברכות ד"ו ע"א הביאו רק משנה זו. ומקשו שם בגמ' וכי מאחר דאפי' חד תרי מבעיא. ומשני תרי מיכתבן מילייהו בספר הזכרונות. חד לא מיכתבן מילי' בס' הזכרונות. והקשו בתוס' הלא כל מעשיך בספר נכתבים וכש"כ מדה טובה. ותירוצם דוחק והענין דגבי שנים הובא הפסוק אז נדברו יראי ה' כו' ויכתב בספר זכרון דיש חילוק בין ספר סתם לספר זכרון ספר נק' המל' כמ"ש בס"י בשלשה ספרים כו'. א"כ נק' המל' ספר. והנה ידוע דכל מעה"ת העיקר נוגע רק בבחי' מל'. ולכן וכל מעשיך בספר נכתבים שע"י שמטיב מעשיו נמשך תוס' אור בבחי' מל'. ולהיפך ע"י חטא ועון גורם פגם וחסרון האור במל' וכמ"ש בזהר אי סלקא אי נחתא בגינייהו אבל ספר זכרון נק' המל' כשנמשך בה גילוי אוא"ס ב"ה ע"י יסוד ז"א שהו"ע יחוד העליון. כידוע בענין מלכיות וזכרונות שאומרים בר"ה. אשר ע"י יו"ד פסוקי מלכיות ממשיכים גילוי מדת מלכותו ית' ואח"כ ע"י זכרונות נמשך המשכה מאוא"ס ב"ה בבחי' מל' ע"י צדיק יסו"ע כמ"ש מכל מלמדי השכלתי דוד הי' מרכבה לבחי' מל'. והמלמד שלו הי' בחי' כל יסוד ז"א שמקבל מנשע"ב בגימט' כל ומלמד אותו גילוי דעה העליונה כו'. וכשנמשך בבחי' מל' היחוד מאוא"ס ב"ה ע"י יסוד אזי נק' ספר זכרון כענין כד דכיר מלכא למטרוניתא כו'. וזהו שנים מכתבן מילייהו בספר זכרון היינו שע"י שהם שנים עוסקין בתורה גורמים למעלה היחוד עליון שנק' יחוד קובהו"ש. אבל חד לא מיכתב מילי' בספר זכרון כו' כ"א רק וכל מעשיך בספר כו' ספר סתם כנ"ל ועפי"ז יובן מה שפי' באגה"ק שכשהן שנים כו' שכינה שרויה ביניהם כו' זהו אור ה' המאיר בל"ג. ובאחד שרק קובע לו שכר זהו הארה שמאיר בבחי' גבול כו'. דלכאורה מנין לו פי' זה ועפ"י הנ"ל יובן דכיון ששנים גורמים יחוד עליון שהו"ע המשכה מסוכ"ע בבחי' ממכ"ע אשר סוכ"ע הוא האור שמאיר בבחי' א"ס בל"ג משא"כ בחי' מל' ממכ"ע שנק' שכינה ע"ש ששוכנת בתחתונים בבי"ע הרי נתצמצם חיות זה להיות מאיר בבחי' גבול דוקא. אך ע"י היחוד עליון נמשך גם בבי"ע התגלות בחי' סוכ"ע שהוא האור שבל"ג כו' אבל אחד כיון דלא מיכתב מילי' בספר זכרון כ"א רק ספר סתם שהוא בחי' מל' לבד שאין נעשה ע"י לימודו יחוד עליון. והרי בחי' מל' זהו בחי' ממכ"ע שהוא האור והחיות שמתצמצם להאיר בבחי' גבול. לכן נמשך לו רק קביעות שכר. והטעם מה ששנים דוקא גורמים יחוד עליון הענין דכשהם שנים שהאחד מחדד את חבירו (כמ"ש במד"ר (ויצא פס"ט) ובגמ' (תענית ז' א') ע"פ ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו) ע"כ יש בהם משפיע ומקבל. וכשיש התחברות משפיע ומקבל נמשך עי"ז בחי' הגבוה משניהם לייחדם כו' לכן עי"ז גורמים למעלה ג"כ היחוד עליון דקובהו"ש ע"י בחי' הגבוה ביותר כמ"ש במ"א. אך לפי משנה ו' שאינו מחלק בין א' לשנים צ"ל שאחד ג"כ גורם יחוד כו' ואיך הוא זה הענין כמ"ש בס' ע"מ שאפי' אחד שעוסק בתורה יש בו ג"כ התחברות משפיע ומקבל. והיינו כי יש שני יצרין בהאדם וכל העוסק בתורה משים שלום בפמשמ"ע ובפמשמ"ט. ופי' פמשמ"ט היינו שע"י התורה מכניע רוח הנה"ב. ומחברו להיות כפוף ובטל להנה"א. ולפ"ז צ"ל מ"ש בגמ' תרי מיכתבן כו' חד לא מיכתב מילי' בספר זכרון. הענין דפי' מיכתב כו' זהו ע"ד ויכתוב משה את מוצאיהם כו' ופי' בלקו"ת ד"ה אלה מסעי הג' פ"ג ובהביאור פ"ד שהמשיך חותמו של הקב"ה אמת למטה בעשי' כו' כי אמת הוא איך קמי' כל"ח ואין עוד מלבדו אך כשבחי' ביטול זה הוא בהעלם רק קמי' כו'. אין שייך לקרות זה אמת כיון שאין ידוע האמת. אבל אמת הוא כשידוע האמת למטה כו' ע"ש. וזהו שנים מיכתבן מילייהו בספר זכרון. היינו שנמשך ההמשכה והגילוי שמבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע בבחי' פנימיות שיהי' הגילוי למטה בבריאה שהוא עיקר ענין יחוד העליון. אבל חד לא מיכתבן כו' היינו שאין נמשך על ידו היחוד בפנימיות כ"א רק המשכה בבחי' מקיף לכן אין נמשך הגילוי למטה בבריאה והגילוי שנמשך למטה בפנימי הוא רק בחי' קביעות שכר לבד דהיינו הארה מבחי' מל' לבד שמאיר רק בבחי' גבול. ולכן אין מחלוקת כלל בין המשניות כי במשנה ג' מדבר בההארה שנמשך בבחי' גילוי למטה לכן בשנים שכינה שרויה כו' ובאחד רק קביעות שכר. ובמשנה ו' שאין מחלק היינו שבבחי' מקיף למעלה נמשך גם לאחד (וענין מה שע"י שנים נמשך בגילוי למטה היינו למטה בבי"ע ומקבל הגילוי בג"ע. משא"כ עכשיו בעוה"ז רק בחי' מקיף כמשנ"ת באגה"ק):

ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מה"מ הקב"ה כו' הנה ד' מלכיות דאבי"ע היינו מה שמל' דאצי' הארה ממנה נעשה עתיק לבריאה וכן עד"ז במלכיות דבי"ע כו' נקראים מלכי המלכים (היינו עצמי' המל' שממנה נמשך בחי' מל' ועתיק דבי"ע כו'). אבל בחי' מל' דא"ס ב"ה הנעשית עתיק לעולם האצי' בחי' זו נק' מלך מלכי המלכים והנה אעפ"י שמל' דא"ס נעשה עתיק לאצי'. אך יש בזה ב' בחי'. ז"ת דע"י שהם מתלבשים בא"א ראשית ומקור האצי' חסד דע"י בגלגלתא וגבורה דע"י במו"ס. אשר עיקרו של אצי' מתחיל ממו"ס כמ"ש הרמ"ז. וע"י התלבשותו במו"ס ואח"כ ביגת"ד כידוע נמשך בחי' עתיקא שהוא הארת אוא"ס ב"ה ממש ומתלבש ממש בחכ"ע וע"י התלבשותו בחכ"ע מאיר אח"כ בכל הע"ס דאצי' והשמים מספרים כבוד אל (שמים ע"ס דז"א. אל נהירו דחכ"ע) להיות גילוי בחי' עתיקא אוא"ס ב"ה בכל עולם האצי'. וא"כ הרי מובן שבחי' ז"ת דע"י הוא בבחי' ממכ"ע. ולכן נקראים ימות עולם כמ"ש בד"ה והי' אור הלבנה בפ' צו. ולכן מבואר בד"ה ביום השמע"צ בשם הרמ"ז אשר סדר זמנים זהו בז"ת דע"י ע"ש. אבל בחי' ג"ר דעתיק אינם מתלבשים כלל אפי' בא"א וכ"ע כו' והוא הארת עצם אוא"ס ב"ה הסוכ"ע שלמעלה מגדר גילוי בעלמין. וע"ז אמרו המלך המרומם לבדו המתנשא מימו"ע. ועי' בד"ה והי' הנ"ל וע"ז ארז"ל קדושתי למעלה מקדושתכם וזהו"ע ממה"מ הקב"ה. היינו שבבחי' ממה"מ שהוא בכללות מה שמל' דא"ס ב"ה נעשה עתיק כו' יש בזה ב' בחי' קדוש וברוך. שעצמי' מל' דא"ס אוא"ס הסוכ"ע ג"ר דעתיק נק' קדש ומובדל כנ"ל. והארת מל' דא"ס ב"ה שמתלבש בא"א ראשית האצי' בבחי' ממכ"ע בחי' זו נק' ברוך. וזהו ממה"מ הקב"ה כו'. והנה בעצמיות ע"ק סדכ"ס אוא"ס ממש בבחי' זו אין שייך שום השגה ותפיסא וע"ז הוא באמיתית למחתב"כ ואפי' ההודאה שמצד ההשגה אין שייך כלל וכלל רק בחי' הודאה דהודאה המבואר בביאור ע"פ אתה הצבת וע"ש בההגהות. כי הנה בבחי' ממכ"ע איך שאתה מחי' כו' ואלו הי' מסתלק החיות כרגע הי' העולם בטל בזה יכול להיות ראי' ממש ע"ד ומבשרי אחזה ועי' בד"ה ונקדשתי כי זהו רק מה שהיש בטל כו'. אבל בבחי' סוכ"ע היינו שלמעלה היש ולמטה אין וכל העולמות הם כלא ובטלים במציאות ממש עד שאין עוד מלבדו ואני הוי' ל"ש. הנה בבחי' זו אין יכול להיות בחי' ראי' שהוא להשיג מהות הענין איך שהכל כלא. אך מ"מ בבחי' הארת החכ' ושכל מתקבל זה (ויוכל לבוא לבחי' דעת ג"כ כידוע) שהוא להשיג בעומק ואורך ורוחב בענין ביטול הזה דיחו"ע. ואעפ"י שאין משיג כלל מהות ביטול זה מ"מ נמשך מזה בחי' הודאה וביטול שמודה על האמת כו'. וזהו הודאה שמצד השגה הוד דאימא. אך כ"ז הוא בבחי' אין עוד כו' יחו"ע דאצי' ששרש בחי' זו הוא חכ' (היינו הארת הכתר בחו"ב. א"א). אך באמת יש מ"ש אפס בלתך לימוהמ"ש שהוא ביטול יותר מבחי' אין. היינו שלא יש קמי' ית' מציאות עולמות כלל וכאלו לא ברא עדיין. ועז"א אתה הוא עד שלא נבה"ע כו' הכל שוה ממש. הנה בחי' זו אינו מתקבל בשכל וחכמה של האדם כלל שישיג זה אפי' בהמציאות כו'. ומ"מ מודה על האמת שכך הוא כי כאו"א מישראל צריך לקשר נפשו בעצמותו ומהותו ממש דוקא. והנה בחי' הודאה זו אינו מצד ההשגה שהרי אינו משיג כלום רק מודה על הודאה והיינו מודה שצריך להודות ומתבטל ומשתומם ממש מגודל הפליאה והמראה הגדול והנורא (וז"ש והאיש משתאה מחריש). והנה שרש ג' בחי' אלו הוא בחי' חכמה וא"א ועתיק. חכ' ראי' היינו שיכול להיות עליות העולמות והנשמות בבחי' ח"ע לראות ממש מהות הביטול כו'. וא"א כ"ע נק' פלא ע"ד הודאה שמצד השגת המציאות בד. אבל בחי' עתיק ממש אוא"ס ב"ה אין יכול להיות כ"א הודאה דהודאה. וזהו"ע כורעים ומשתחוים ומודים לפני ממה"מ הקב"ה כנ"ל. נוטה שמים ויוסד ארץ זו"נ. ומושב יקרו בשמים ממעל מה שאוא"ס שורה בח"ע שהוא ממעל לשמים ז"א. ושכינת עוזו מל' דא"ס ב"ה בגבהי מרומים למעלה מבחי' כתר. גם י"ל ענין ושכינת עוזו בגבהי מרומים ע"ד שברדל"א הוא חביון עוזו ית' אור העצמיות ממש ית'. וע' בביאור שע"פ אתה הצבת הנ"ל מזה בהגהות. ועד"ז יובן היטב ענין ושכינת עוזו בגבהי מרומים. והוא רחום יכפר לנו:

סליק:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה