מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון
מגן אבות חלק שישי על ראש השנה
תקעו בחדש שופר בכסה וגו'. במד"ת ססי' פ"א ע"פ זה, רבנן אמרי חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם ואני מכסה על עוונותיכם שנאמ' (תלים פ"ה) נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה. מפרשים חדש ל' חדשו ושופר ל' שפרו ובכסה ענין כיסוי ולומדי' מפ' כסית כל חטאתם. שאני מכסה על עוונותיכם. ופי' כסית כל חטאתם סלה. דידוע שכ"מ שנאמר נס"ו אין לו הפסק היינו שמכל חטאים ועונות של ישראל לא יתעורר שום דין וקטרוג לעולם וזהו מבחי' סלה דמפרש בזהר ויקרא (כ' ע"א) לעילא לעילא אתר דע"ק שריא. פי' לעילא הא' הוא בינה. ולעילא השני הוא בחכ'. וידוע שחו"ב הם תרדל"מ. שתמיד נמשך האור וחיות מחכ' לבינה ול"פ לעלמין כמ"ש ונהר יוצא כו'. יוצא תדיר. וזה שלא יהי' נפסק לעולם צ"ל נמשך מעצמות אא"ס ב"ה. כ"מ שנאמ' לי אינו זז לעולם. וזהו אתר דע"ק שריא. שממנו הוא הכח שלא יהי' נפסק לעולם ומשם הוא ג"כ כסית כל חטאתם סלה שלא יתעורר שום דין וקטרוג כלל לעולם. ועוד שם במד"ת ר' ברכי' בשם ר"א שפרו מעשיכם וחדשו מעשיכם ומה שופר זה תוקע מזה ומוציא מזה כך כל קטגורין שבעולם מקטרגים לפני אני שומע מזה ומוציא מזה ר"ל כמו בשופר נכנס הקול מצד א' הוא הצד הקצר. ויוצא מצד השני הרחב. שאין נשאר הקול בשופר. כך כו'. נמצא ב' הדעות סוברים שע"י שופר הוא העברת הקטרוגים. ורבנן לומדים זה מבכסה ור"ב לומד זה מענין השופר שתוקע מזה כו' וי"ל פי' שומע מזה כו' הנה בלוחות כתיב מזה ומזה הם כתובים. ומפרש בזהר עקב (רע"א ב') שזה א' הוא ש' הוי' כי זה גימט' י"ב. תריסר אנפין דאינון יברכך הוי' כו'. ובש' הוי' עצמו יש ג"כ יב"צ. זה תניינא אד'. שיש בו ג"כ י"ב אותיות עם המילוי. והנה ידוע שאד' הוא ל' אדון. בחי' מל'. ובנין המל' מהגבורות. שה"ע צמצומים להעלים ולהסתיר שיהי' ההתהוות מאין ליש. בחי' יש ודבר נפרד. ורק ביטול היש. והוא בחי' יחו"ת. והוי' ב"ה הו"ע חסדים. היינו המשכת התגלות אלקות בעולמות בחי' יחו"ע שנעשה בהם ביטול אמיתי. מצד הגילוי איך שהוא יש האמיתי וכולא קמי' כלא וכאין. ועז"נ מזה אחד ומזה אחד. ששני הבחי' הם אחד ע"ד מה שאמרו השבטים כשם שאין בלבך אלא אחד כו' (פסחים ס"פ מקום שנהגו). אחד דיעקב הוא בחי' יחו"ע ואחד דשבטים הוא בחי' יחו"ת. ולכן הוא כך בכ"ף הדמיון ועד חילופי אתוון אחד (זח"ב תרומה קל"ד א' ב'). וז"ע וקרא זה אל זה ואמר קדוש. זה הוא י"ב חיות המרכבה שמקבלי' מי"ב אותיות דמילוי אד'. וכל עבודתם הוא שהם בתשוקה וצמאון להמשיך התגלות מבחי' זה יב"צ הוי'. וז"ע כל הקטגוריא כו' אני שומע מזה. ר"ל שבזה דשם אד' נכנס הקטגוריא ונשמע שם. והיינו כנ"ל שאד' ה"ע גבורות וצמצומי' בחי' יחו"ת. ומצד הגבורה ה"ז בחי' דין. וגם מצד שמתצמצם בבחי' יחו"ת שלמטה יש כו' לכן העון תופס מקום כו' ויוצא מזה יב"צ הוי' חסדים שמשם נמשך ויתור ולמחול על הכל. וע"ד אברהם איש החסד אמר לו ישמעאל יחי' כו'. וכ"ש לישראל. וגם מצד החסדים והמשכת גילוי אלקות בחי' יחו"ע איך קמי' שלמטה אין וכל"ח. לכן אין מעשה התחתונים תופסים מקום לדקדק כלל:
והנה בין לרבנן ובין לר"ב צ"ל חדשו מעשיכם. ולהבין זה. הנה ארז"ל סוף מס' ר"ה אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות בר"ה כדי שתמליכוני עליכם פי' שבר"ה צריך לקבל עומ"ש מחדש להיות העול בבחי' שמחה יותר מכל השנה שעברה. וכמ"כ צ"ל התחדשות בבחי' האהוי"ר. דכמו שגם בכ"י ויום צ"ל ואתהלכה ברחבה. כ"ש בר"ה כללות שנה הבאה שצ"ל התחדשות אהוי"ר שיהיו רחבים וגדולים יותר מבשנה העברה כו' וב' בחי' אלו ישנם בעבודה בכה"ש בכי"ו. ורק בר"ה שהוא כללות השנה דלהבא צ"ל חדשו כו' והעיקר כי בר"ה מצד שמאלו תחת לראשי יוכל להיות העבודה בבחי' ישראל לי ראש. עצם הנשמה. יחידה גלגלתא רצון פשוט שלמעלה מהדעת משא"כ בכל ימי השנה העבודה רק בבחי' יעקב. בחי' רגל כו' וזהו עיקר ענין חדשו מעשיכם. והטעם שצ"ל כ"ז בר"ה הוא ע"פ מ"ש במד"ר אמור ספכ"ט שבכל מוספים נאמר והקרבתם ובר"ה ועשיתם. א"ל הקב"ה לישראל בני מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם לפני בריה חדשה. פי' שר"ה הוא יום ברוא אדה"ר. שנשמת אדה"ר היא כללות כל הנשמות. ובכל ר"ה מתחדש נשמת אדה"ר כללות כל הנשמות ע"כ צ"ל בעבודה ג"כ התחדשות בכל ג' בחי' הנ"ל אך הנה כ"ז הוא רק דרש על בחדש שופר חדשו כו' אך הפי' הפשוט היינו לתקוע בחדש שופר וא"כ צ"ל למה כתיב רק חדש סתם ולא נכתב בפי' חדש השביעי. ויש ב' טעמים ע"ז. א' כי למעלה נק' היב"ב דבריאה י"ב חדשים. ובחי' והים עליהם מלמעלה דהיינו מל' דאצי' כללות ומקור הי"ב בקר דבריאה נק' שנה כללות יב"ח. וא"כ תשרי ר"ה זהו בחי' והים כו' לכן אין שייך לקרותו בשם חדש פרטי חדש השביעי. כי הרי הוא שנה. כ"א שנק' חדש סתם. כידוע שכנ"י (אשתו) נק' חדש ע"ש בכ"י יהיו בעיניך כחדשים יונתי. בתולה. היחוד בכל פעם כמו דבר חדש כו'. וטעם הב' כי זהו חידוש בחי' והים כו' כללות היב"ב. דהיינו שמתחדש השנה עצמה כללות יב"ח. ולכן נק' חדש סתם חידוש כללי. ולא חדשי השנה. שהוא שמהשנה נמשך ומתחדש חיות על חדש א' לבד. אבל זהו התחדשות חיות כללות השנה והתחדשות זו דהיינו מה שמתחדש בחי' מל' כללות יב"ב דבריאה צ"ל מהמקור בינה. כי כאמה בתה. דכמו הבינה אימא עילאה כללות י"ב ג"א דז"א כן המל' אימא תתאה כללות יב"ב דבריאה. ולכן צ"ל ע"י שופר שנק' יובל בינה כו' וקשר וחיבור הדרש דחדשו כו' שפרו כו' להפי' הפשוט. היינו שע"י חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם כו' דהיינו בחי' תשובה. יתקעו בחדש שופר וא"כ הדרש מבאר שתקיעת שופר בחדש השביעי יהי' עם בחי' תשובה דחדשו מעשיכם דוקא: ולהבין ביאור הענין מה שהתחדשות החיות בשנה. בחי' והים כו' כללות בחי' יב"ח. שצ"ל מהמקור דוקא איך זהו מהבינה. דלכאורה מקור הוא אא"ס ב"ה וכתר הוא הראשון המלביש להקו"ח מאא"ס ב"ה אבל איך היא הבינה במדרגה גבוה כזו. אשר ההתחדשות שמהמקור יומשך זה מבינה כו'. גם צ"ל למה נצרך שופר להתחדשות ההמשכה מהמקור. דבשביל שבינה נק' יובל ושופר נק' יובל אין זה מספיק. וכדי להבין כ"ז צריך להקדים מאמר הזהר (ח"ב קפ"ד ע"א) פתח ההוא סבא ואמר תקעו בחדש שופר בכסה כו'. ורזא הכא ואתנהיר לן במדברא. אמאי אתר דינא עילאה ביומא דא. אלא כל רזין וכל קדישין יקירין כולהו תליין בשביעאה, וההוא שביעאה עילאה עלמא עילאה מיני' נהרין כל בוצינין וכל קדישין וכל ברכאן. פי' כוונת הסבא לתרץ למה ר"ה הוא יום הדין. ויאמר כי חדש השביעי הוא בינה שנק' שביעאה עילאה. כי שביעאה סתם היא המל'. ושביעאה עילאה היא הבינה. ונק' עלמא עילאה ומבואר בזהר ויצא שמקבל מהוי' דלעילא. ע"כ מיני' נהרין כל בוצינין כו'. היינו שמבינה נמשך מוחין בכל העולמות עליונים ותחתונים ולהבין ענין ג' בחי' אלו בוצינין וקידושין וברכאן (שסדרן מלמעלמ"ט). הנה ידוע בפי' ענין ברכה שהוא רק המשכת גילוי השרש למטה. כמ"ש במ"א בפי' איש אשר כברכתו ברך אותם. והנה התהוות העולמות הוא מהמדות שנק' ז' ימי הבנין כו'. ובינה נק' אם הבנים מקור ושרש המדות. לכן איתא שממוחין דאימ' מתחיל ס' השתל'. רק שהבינה נק' הוא ונק' מי ל' נסתר עלמא דאתכסיא. שהיא ההעלם של המדות וס' השתל'. והמדות נק' אלה ל' גילוי. כי בבינה מאיר האור בבחי' הבנה והשגה ממש. משא"כ בהמדות. וא"כ פי' ברכה גילוי השרש למטה. היינו שבחי' השגה דבינה יומשך ויתגלה בהמדות וגם בעולמות בי"ע כו'. ובכלל זהו המשכת גילוי בחי' ממכ"ע או"פ. כי אעפ"י שמלובש אך בבחי' העלם. וע"ד הנשמה שממלא כל הגוף זהו בבחי' העלם שאין מושג המהות. וזהו ברכות גילוי בחי' ממכ"ע בבחי' השגת המהות ממש. כמו שמושג בבינה כו'. זהו פי' ברכאן. ופי' קידושין ידוע שהח"ע נק' קדש העליון (זח"ג ס"א א') קדש מלה בגרמי' (שם צ"ד ב') מובדל לגמרי מס' ההשתל' כמשנ"ת בד"ה להבין מ"ש בהגדה. איך שמוחין דאבא הם למעלה מס' השתל'. ונק' בחי' סוכ"ע שלמעלה מהשגה דבינה. ולית מחשבה דבינה תפיסא בי' כלל. ע' בביאור דפקודי. ופי' בוצינין היינו נהורין. הנה ידוע בפי' אור מים רקיע. אור הוא בכ"ע ונק' אור שאין עליו שום הגבלת כלי כלל. וכמו אור א"ס כו'. ובאד"ז (רפ"ח ע"א) עתיקא דעתיקין כו' אפיק ט' נהורין כו' כבוצינא דאתפשטין מיני' נהורין כו' כך הוא ע"ק הוא בוצינא עילאה ע"ש. ונת' במ"א דהיינו ט"ס דא"א. והנה ח"ע היא בחי' סוכ"ע לגבי בי"ע כמ"ש בהגהו' לד"ה כי אברהם לא ידענו וא"כ כ"ע הוא למעלה גם מבחי' סוכ"ע. לגבי אבי"ע שלמטה מהחכ' (אעפ"י שלגבי הח"ע עצמה הוא בחי' כתר ומקיף). ופי' הרמ"ז שפירש דבוצינין הם הכלים וקידושין מפרש חו"ב הוא דחוק קצת שאין מורה ע"ז סדר ל' הזהר. דלפירושו אין הסדר לא מלמטלמ"ע ולא מלמעלמ"ט. וכל ג' המשכות אלו נמשך הכל מהבינה כי בינה נק' נהר היוצא מעדן (זח"ב קכ"ג ב' ואד"ז ר"צ ע"ב). וכמו עד"מ למטה הנהר נמשך מהמעין והמעין נובע מהמקור. והכל חיבור אחד. כמ"כ הבינה נק' נהר שנמשך ממעין דחכ'. והחכ' נובע מהמקור כ"ע. ולכן ג"ר חשובים כחד. סגולתא. צרור החיים. אין צרור פחות מג'. והיינו כי בבינה מאיר גילוי אור הכ"ע ע"י יסוד אבא. לכן מינה נהרין כל בוצינין וכל קידושין כו' וענין ג' בחי' אלו בעבודה בנש"י למטה. ובנשמות ומלאכים דבי"ע למעלה היינו. ברכאן דבינה זהו הביטול שע"פ השגה. קידושין דח"ע זהו הביטול שלמעלה מהטו"ד. שא"א לו להיות נפרד מה' למעלה מהטו"ד ומזה נמשך מס"נ לגמרי ובחי' בוצינין ונהורין דכ"ע זהו רצון פשוט שלמעלה מהשכל. בחי' רעו"ד ליכלל וליבטל לגמרי באוא"ס. (והביטול דחכ' שלמעלה מהשגה. אין מגיע כ"א בלבושי הנפש כו' כמבו' במ"א):
וכד מטי זימנא לחדתותי ברכאן וקידושין לאנהרא. פי' שכשמגיע הזמן שנצרך להתחדש מוחין בעולמות. ועיקר בחי' זו הוא בר"ה כי בליל ר"ה מסתלקים המוחין משנה שעברה כמ"ש מרשית חסר א' בחי' אאלפך חכ' כו'. וז"ש בע"ח שבר"ה ז"א הוא בבחי' דורמיטא שהו"ע שינה הסתלקות המוחין. בסוד הפ' ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם. והשופר מעורר משינה כמו שאיתא עורו ישנים מתרדמתכם. היינו שנמשך מוחין חדשים יותר עליונים מכל ג' בחי' הנ"ל. וכדין בעא לאשגחא על תיקונין דעלמין כולהו. פי' תיקונין הם המוחין כמשנ"ת ע"פ ויכולו בענין בריאה ושכלול. שיש בכ"ד חומר וצורה ותיקון חו"צ זה בא בסוד שרש והתיקון שהו"ע שכלול בא בסוד תוס'. דהיינו המוחין ג"ר שבאים בסוד תוס' בעולמות. משא"כ המדות ו"ק מוכרח להיות בעולמות כדי שיתהווה מקום. וזהו כשם שא"א לעולם בלא רוחות כו' אבל מה שנמשך המוחין בכל העולמות זהו בתי' תוס'. וזהו אתה חונן לאדם דעת כו' חננו. ומה שבא בסוד תוס' נק' תיקון ופי' לאשגחא על תיקונין דעלמין כולהו ר"ל בנשמות ומלאכים דבי"ע. ובנש"י למטה. דהיינו השגחה יתירה על בחי' המוחין ג"ר כח"ב של הנבראים עצמן. דהיינו על ההשגה שלהן שנמשך מהבינה. ועל בחי' ביטול שלמעלה מהשגה שנמשך מח"ע. ועל בחי' הרעו"ד והרצון פשוט שלהם שנמשך מהכ"ע. איך הוא. ומה נצרך לחזקם ולתקנם ע"י המשכות ג' אלו מהמקור. וכמה אפשר להגביה ולהעלות המוחין. שיהיו יכולי' לסובלם. וכל אינון תיקונין לאתקיימא כולא סלקין מגו תתאה. ר"ל שכל המוחין של כל העולמות עליוני' ותחתונים. תלויים הכל על המוחין של האדם התחתון שבעוה"ז. כי עוה"ז היא נקודה האמצעית שעליה עומדי' כל העולמות וכמ"ש (ישעי' מ') היושב על חוג הארץ. שהארץ היא הנקודה שעליה סובבים ז' רקיעי' וז' היכלות וכל העולמות ובכ"ז מתורץ מה שר"ה הוא יום הדין משני טעמים. א' כי ההשגחה בעולמות בכל תיקונין דעלמא הנ"ל צ"ל ע"י המדות. שבעה אלה עיני ה'. משמים ז"א הביט ה' ב' כי ההמשכה מהבינה לעולמות צ"ל נמשך ע"י המדות ולכן מבחי' דרועא שמאלא מדת גבורה שהוא מדה"ד. מתעורר הדין אם ראויים התחתוני' להמשכות גבוהות אלו שמהבינה כו'. (מכאן ע"ס הדרוש הוא מרשי') כי אם בשנה העברה הלביש המוחין בהבלי עוה"ז עי"ז נחלש למעלה ג"כ המוחין. וגם אפי' מי שלא פגם מ"מ ההשגחה היא אם נשתמש בכל כח המוחין שלו באלקות בעבודה. היינו להתבונן בכל מה שאפשר להשיג בממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמיה כלא. ומה שלמעלה מהשגה יהי' בטל למעלה מהטו"ד. ובחי' רצון פשוט שלמעלה מהשגה כי אם לא עשה כן הו"ע רפיון בעבודה. וכמ"ש נרפים אתם. ואין ראוי להמשכת מוחין חדשים. ועוד טעם על הדין שבר"ה הוא ע"ד שלפני תחה"מ יהי' יום הדין הגדול כמ"ש לפני בא יום ה' הגדול והנורא והיינו כי בתחה"מ יהי' גילוי בחי' סוכ"ע למטה וגילוי כזה א"א להיות כ"ז שיש שמץ מקצת רע. ולכן צ"ל ובערת הרע ואת רוה"ט אעביר כו' ולכן הוא יום הדין הגדול ועד"ז בר"ה שנמשך מוחין מג' בחי' הנ"ל שהוא מבחי' סוכ"ע ועוד למעלה מסובב לכן צ"ל דין לדחות ולהעביר הרע רק שבתחה"מ שיהי' הגילוי בכללות העולם בחיצוניות ג"כ צ"ל העברת הרע שהוא ס"מ ונוקבי' מן העולם לגמרי ויהי' ונשגב ה' לבדו כו' ובר"ה שההמשכה רק בפנימיות העולמות צריך לדחות ולהפריד הרע הנאחז בבחי' הפנימי' היינו בנש"י למטה ובכנס"י למעלה. וזהו"ע ג' ספרים נפתחים בר"ה רשעים גמורים נידונים לאלתר ואין מובן מהו החפזון כ"כ שנידונין לאלתר. אך הענין כי רשעים גמורים הוא שאינם חרדים מיום הדין ואינם עושים תשובה כלל. והם הנק' רשעי ארץ. סיגים השבת כל רשעי ארץ. ומ"מ אעפ"י שחטא ישראל הוא ויש בו ניצוץ משכינה. ולכן יש לו אחיזה בכנס"י למעלה וגורם אחיזת החיצונים וסיגי הגבורות בכנס"י. ומונעים ומעכבים היחוד עליון. כי היחוד הוא המשכת פנימי' אוא"ס ב"ה בגילוי גמור והו"ע מיתוק הגבורות בחסדים כמ"ש במ"א. וסיגי הגבו' ודינים הקשים אינם מקבלים מיתוק לכן נמשך עליהם הדין לאלתר בכדי להפריד אחיזת סיגי הגבורות מכנס"י ויומשך היחוד עליון ומוחין חדשים מג' בחי' הנ"ל ומ"מ כל ישראל שמחים בר"ה ואינם יראים כ"כ מן הדין כי ועמך כולם צדיקים ע"י מצות מילה וע"י שמירת הברית כי מאן דנטיר ברית אקרי צדיק. וכ"ז הוא הטעם על הדין שבר"ה שאינו מובן לכאו' הלא ר"ה הוא יו"ט גבוה שאומרים מלכיות זכרונות שופרות ובפסוק נקרא חדות ה' ולמה הוא יום הדין. והתירוץ כי הוא מה"ט גופא לפי שבר"ה המשכות עליונות שאינם בכל יו"ט צ"ל דין להעביר הרע:
אך כ"ז הוא דין דקדושה. כי מדת הדין שלמעלה הוא אחת ממדותיו ית' ונק' אלקים שופט כו' ומההוא דינא עילאה אתתקף ס"א ואשתכח מקטרגא. פי' שמצד התעוררות מדה"ד דקדושה עי"ז מתגברים החיצונים ומגביהים א"ע המקטרגים להעלות את עוונות וחובות רשעי ישראל ותובעים דין. והם אינם מכוונים כלל לתכלית הדין כ"א שנהנים מעצם הדין ונק' קץ כל בשר. ולכל תכלית הוא חוקר. דמתמן כל קץ וכליה באה וזהו קץ כל בשר בא לפני לקטרג. ועז"נ ויבאו בני האלקים שהם כחות הדין להתיצב על ה'. ואי' בזהר (עזח"ב ר"פ בא) כמה דתימא הנועדים על ה'. היינו שהם נגד הוי' לגמרי. כי הוי' הוא חסד. והדין תכליתו חסד. והם רק נהנים מעצם הדין ופסוק זה קאי על ר"ה. וזהו"ע בכסה ואיתא בזהר (עקב) דחפיין לסיהרא. והענין כי למטה יש שמשא וסהרא. וכל השפעות שביום הוא מהשמש שמאיר לארץ ולדרים שזהו עיקר יום. וגם השמש מגדל כמ"ש ממגד תבואות שמש. והוא מחמם האויר ומייבש ומתוך וגם מרפא כמאמר אידלי יומא אידלי קצירא. וכל השפעות שבלילה הוא מהירח. שאור הלילה הוא הירח שבלעדה הי' חשך לגמרי. וגם ממגד גרש ירחים כל מה שהשמש פועל בהם ביום הירח פועל בהם בלילה וכמו"כ למעלה מדת יום הוא עולם האצילות שמאיר שם שמש הוי'. וכל המשכות בין חיצוניות בין פנימיות שהוא אור וחיות הכל הוא משם הוי' ב"ה ומדת לילה הם עולמות בי"ע ומאיר שם סיהרא שם אד'. וכל המשכות בין חיצוניות חיות העולמות בין פנימיות שהו"ע לידת נשמות ומלאכים וגם בחי' אור שהוא מוחין. הכל נמשך בבי"ע מבחי' ש' אד'. שהוא סיהרא. וזהו להגיד בבוקר עולם האצי' חסדך הוי' דז"א שרובו חסדים. ואמונתך בחי' מל' בלילות בי"ע. ופי' דחפיין לסיהרא היינו שמונעים ומעכבים כל השפעות שמסיהרא לבי"ע בין בחיצוניות שיהי' בצמצום מאד. והעיקר הוא בפנימיות ובבחי' האור וחיות והטעם שיוכלו המקטרגים לכסות הסיהרא שהוא אלקות הוא כי המל' נק' עין משפט שבנינה מהגבורות וע"י שמעלים החובות ומעוררים ותובעים דין עי"ז נתמלאה המל' גבורות ודינים ומתעכב השפע. וזהו מ"ש לפתח חטאת רובץ. פתח הוא בחי' המל'. כי כמו הפתח משמש כניסה ויציאה. כן כל העלאות שמבי"ע לאצי' וכל המשכות מאצי' לבי"ע הוא ע"י המל'. וז"ש פתחו לי שערי צדק. ולפתח חטאת רובץ. כי יש חטא וחטאת. חטא הוא דכר דקליפה. וחטאת נוק' דקליפה. והיא רובץ על הפתח להעלות החובות ולתבוע הדין ולסתום הפתח. וזהו ג"כ ענין מ"ש והאבן גדולה על פי הבאר ונאספו שמה כל העדרים וגללו כו'. באר היא המל' שנק' באר שבע. שנובעת מז' מדות עליונות. כי המל' נק' כוס ישועות שמקבלת מכל המדות דאצי'. ולכן נק' ג"כ אתרוג שסובל ב' הפכים חו"ג. וזהו מעלת המל' שאין בכל המדות. וגם היא באר שמשקה שבע היכלות דבריאה שכל מה שמקבלת מאצי' משפעת לבי"ע. ופי הבאר הוא יסוד שבמל'. שכמו מפי הבאר שואבים המים. כן מיסוד שבמל' נמשך כל ההשפעות. וכמ"ש כי שם צוה ה' את הברכה. שכל הברכות והטובות וישועות ונחמות הכל נמשך משם. והאבן כמה דתימא אבן נגף וצור מכשול דבה כשלין ב"נ (זח"א קנ"א ע"ב) היא בחי' לילית ימ"ש נוק' דקליפה שמפתה בנ"א להכשילם בהרהורים ומחשבות רעים ה"י. ומן המחשבה נמשך בדבור ומעשה חלילה. וכך הוא דרכו של שטן יורד ומסטין עולה ומקטרג. שיורד ומפתה להחטיא ולהכשיל במחדו"מ חלילה ה"י למי שאינו נשמר א"ע ממנה. ועולה ומקטרג ומעלה החוב ותובע דין ורוצה לסתום את פי הבאר למנוע חלילה כל השפעות הנ"ל הנמשך משם. ולכן נק' אבן משחת אבן אפל וצלמות. שרוצה להחשיך האור הנמשך מפי הבאר והעצה היא ונאספו כל העדרים כו' ומפרש בזהר ויצא (קנ"ב ע"א) משריין קדישין לעילא ומשריין קדישין לתתא אילין בשירין ותושבחין ואילין בצלותא וברחמי ואזי וגללו כו'. משריין קדישין לעילא הם נשמות ומלאכים שלמעלה ע"י השיר והזמרה שלהם הם ממשיכים תענוג עליון ומחמת התגלות התענוג נמתק הדין. כמ"ש ברן יחד כל כוכבי בקר שקאי על ק"ש שע"י שאומרים נש"י למטה ק"ש אומרים המלאכים למעלה שירה ועי"ז ויריעו מלשון תרועם בשבט ברזל. כל בני האלקים הם כחות הדין ומשריין קדישין לתתא נש"י למטה בצלותא וברחמי ע"י תשובה ותפלה כאשר ידע אינש בנפשו מה שנכשל באבן נגף נוק' דקליפה במח' או דומ"ע חלילה. ועי"ז נסתם פי הבאר השייך לפרט זה. וע"י תשובה וצעקה מעוררים רחמים עליונים ומתבטל ג"כ הדין:
ועיקר פירוש ונאספו כל העדרים כו' קאי על ג' עדרי צאן האמורים תחלה בפרשה. שאיתא במד"ר באר בשדה זו ציון. וג' עדרי צאן אלו ג' רגלים או ג' בחי' כהנים לוים ישראלי'. או ג' אבות. וע"ז אומר אח"כ ונאספו כל העדרים והו"ע אסיפה והתכללות מהג' אבות שהם ג' מדות חג"ת. ועי"ז וגללו כו'. ויש בזה ג' טעמים הא' שע"י התכללות חג"ת שורה עליהם אור הבינה שבה התגלות עתיקא קדישא ומבטל הדין כנ"ל וראיה לזה מברכת הזימון שבשלשה אומר נברך. פי' שממשיכים מבחי' בריכה העליונה שהיא בחי' בינה כידוע שיש מקור מעין ובריכה כנ"ל בענין מקור מעין נהר. ונהר ובריכה הכל א' שהוא המשכת מים מן המעין. וכשיש אגודה והתכללות ג' אומרים נברך שממשיכים בריכה העליונה בינה. וכמו"כ ע"י התכללות חג"ת שורה עליהם בינה ובה התגלות ע"ק וממתיק הדין. הב' כי התכללות חג"ת הוא ע"י תגבורת מדת הרחמים. ותגבורת מדה"ר מעורר בבחי' רחמים רבים ורחמים פשוטים שלמעלה מהשתל' ועי"ז מתבטל הדין לגמרי. וכמ"ש ויהי כאשר ראה יעקב את רחל וישא את קולו ויבך. ופי' בתניא וישא את קולו למעלה למקור הרחמים העליונים הנק' אב הרחמים ומקורם. ויבך לעורר ולהמשיך משם ר"ר כו'. ועי"ז ויגל את האבן הוא בעצמו מה שצ"ל ע"י ונאספו כל העדרים. ועי"ז מתבטל הדין ביותר ממה שע"י השראת בינה נמתק הדין וזהו ע"י רחמים רבים דוקא. שמדת הרחמים דאצילות נותן מקום גם למדת הדין שראוי לדין ועונש רק שמרחמים אעפ"כ. ורחמים פשוטים דכתר אין שם דין כלל. וטעם ג' הוא מצד זה גופא שכשיש התכללות חג"ת א"כ שמאלא אתכלל בימינא. ועי"ז מתבטל הדין. כי קיום הדין הוא מגבורות דקדושה כמ"ש בזהר ומההוא דינא אתתקף כו'. וכאשר שמאלא אתכלל בימינא שאין מקום ליניקת הדינים ממילא נופלים המקטרגים ודוגמא לזה ממ"ש בזח"א די"ז שביום ב' למע"ב שהאיר מדת הגבורה שיום ראשון הוא מדת החסד ויום ב' גבורה. וקודם יום ג' שלא הי' עדיין התכללות חו"ג כלל. לכן הי' ביום ב' הבדלה בין מים עליונים למ"ת. ואתער גיהנם לעילא היינו שהי' הגדלה והגבהה והרחבה לבחי' הגיהנם. והיינו מצד יום ב' שהוא מדת הגבורה שנחלק ממדת החסד. והגיהנם הוא גבורות קשו' דנוגה. ומקבל מגבורות דקדושה מסיגי הגבו'. כמ"ש סער מתחולל על ראש רשעים יחול לכן אתער אז הגיהנם לעילא. שנמשך תוס' יניקה לגבו' קשות דנוגה. ולכן לא נאמר בו כי טוב. וביום ג' שהאיר מדת הת"ת והי' התכללות חו"ג. אזי נחית גיהנם לתתא. שנשפל ונתמעט ונתקצר. והיינו שהועבר התוס' יניקה שנמשך לגבורות דנוגה מגבו' דקדושה שהי' מצד שלא הי' התכללות. ולכן נאמר בו ב"פ כי טוב. והרי זה דוגמא שכאשר שמאלא אתכלל בימינא לגמרי שאין מקום כלל ליניקת כחות הדין. שמתבטלים לגמרי ונופלים. ובכל זה יובן ענין השופר שהוא העצה שנתן הש"י לעמו ישראל להיות עי"ז העברת הקטרוגים שמתעוררים בר"ה מחמת התעוררות דין דקדושה כנ"ל כי תקיעה תרועה תקיעה שבשופר הוא נגד ג' אבות אברהם יצחק יעקב כידוע וקול האדם שבשופר הוא ג"כ כלול מאש מים רוח שהו"ע ג' מדות חג"ת. כי אש מלמטלמ"ע גבורה ומים מלמעלמ"ט חסד. ורוח התכללות חו"ג ת"ת. וכשיהי' ג"כ חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם שהו"ע תשובה. שבתשובה יש ג"כ התכללות חג"ת. כי עיקר התשובה היא מאהבה שירצה להתקרב אל הש"י ולצאת מן ההיפוך ולא מיראה וגם צריך להיות יראה מפני העבר שהי' נגד רצון ה'. והתעוררות רחמים שיקבלו תשובתו. וא"כ מצד התכללות הג' מדות אהוי"ר ורחמים שייך כל ג' טעמים הנ"ל שמבטלים הדין. אך עדיין צריך להבין למה צריך כלל לשופר גשמי ולא די בתשובה לבד והענין כי קול האדם לבד מצ"ע הי' מעורר למעלה ג"כ רק בבחי' אדם שהו"ע ת"ת גופא. והתכללות המדות שמצד ת"ת לבד אין זה התכללות אמיתית. אבל ע"י השופר נמשך התכללות אמיתי' בהמדות. וביאור הענין הוא כי בתהו הי' נקודות זת"ז שלא הי' התכללות כלל שחסד הי' לבד וגבורה לבד. ובתיקון נעשה ספי' ופרצוף שהו"ע התכללות אך זהו התכללות שמצד המוחין דאצי' עצמם. וההתכללות הוא שיהי' גבורה כלול ג"כ בחסד אבל מ"מ עיקר הגילוי הוא מדת החסד. וכן חסד הכלול בגבורה הגילוי הוא גבורה רק שהחסד כלול ג"כ. וע"ד אברהם ויצחק. שאברהם שהי' חסד הי' בו ג"כ יראה בהעלם כמ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה. וכן יצחק. אבל יש התכללות שמצד בינה שבה התגלות עת"י שהוא בחי' כי לא אדם. עי"ז נעשה התכללות אמיתי' ממש. ותוכן החילוק הוא שבהתכללות שמצד המוחין הגבו' רק כפוף אל החסד. אבל עכ"פ יש מציאות למדת הגבורה אבל ההתכללות שמצד עתיקא קדישא שבבינה הוא שאין שייך לחלק כלל בין גבורה וחסד ע"ד עקודים בכלי א'. וכמ"ש בס"י לפני אחד מה אתה סופר. אחד הוא בבחי' המדות. ולפני אחד עת"י שבבינה מה אתה סופר גם בבחי' המדות. שאין שייך כלל מספר. וענין הגבורה שאחר התכללות זו הוא אדרבה תגבורת החיות וההשפעה כי גבורה גימט' ג"פ חסד. וזהו הטעם שצריך לשופר גשמי. שהשופר נק' יובל שהוא בבינה. וזהו מאהבת הש"י את עמו ישראל שהיא אהבת עולם ואהבה עצמיי' כמ"ש אהבתי אתכם אמר ה'. וכתי' כי עזה כמות אהבה. נתן עצה להעביר הקטרוגים שמתעוררים בר"ה מצד מדה"ד דקדושה שלצורך המשכת מוחין חדשים כנ"ל. את השופר:
ואחר תקיעת שופר אומרים באור פניך יהלכון. פניך הוא המוחין כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו. שנמשך מוחין חדשים יותר עליונים מכל ג' בחי' הנ"ל ברכאן וקידושין ובוצינין. ביטול שע"פ השגה ושלמעלה מהשגה ורצון פשוט שלמעלה מהשגה ועו"ד: