מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון
מגן אבות חלק שישי על פרשת נח
את קשתי נתתי בענן וגו' והי' בענני ענן וגו' והיתה הקשת בענן וראיתיה וגו' ובמד"ר פל"ה את קשתי קישותי דבר שהוא מוקש לי. פי' דבר הדומה לי. ומקשה שם ואפשר. פי' והא כתיב ואל מי תדמיוני כו' מי ידמה לך. ואין דומה לך. אלא קשין דפירא. ר"ל זה שמוקש לי הוא רק כמו קש ותבן של הפרי. שאינו ערך כלל לגוף הפרי. כ"א שהוא לבוש הטפל כו'. והנה באמת יש לפרש בענין את קשתי ג' פירושים הא' כמו שפירשו במד"ר מוקש לי לשון היקש ודמיון. והב' ל' קש. ויהי' זה ב' ענינים הג' לשון קשה כמו נתקשה משה. ויש למעלה ג"כ מה שקשה כמארז"ל (סוטה ב' ע"א) קשה לזווגם כקרי"ס. וביאור זה להבין ג' ענינים אלו למעלה. איתא בזהר פ' משפטים (צ"ט ע"א) ע"פ ויבא משה בתוך הענן כמד"ת את קשתי נתתי בענן. ההוא קשת אשלח לבושי' מיני' ויהיב לי' למשה ובההוא לבושא עאל משה לטורא דסיני. מבואר מזה שהענן הוא לבוש אל הקשת. ובזהר הרקיע שם כתב ע"ז וז"ל סוד הדבר ענן הכבוד. ר"ל הרוחניו' של הדבר מהו למעלה. הוא כמו ענן הכבוד. הכבוד הוא כבוד תתאה בחי' מל' אור השכינה. וענן הכבוד הוא לבוש השכינה. שאור השכינה מתלבש בו. כמו"כ הקשת הוא בחי' מל' אור השכינה והענן הוא לבוש השכינה ובזה הלבוש נתלבש מרע"ה. נמצא שהי' מלובש בלבוש א' עם שכינה. ולכן בו עלה אל ההר. שהשכינה הי' בהר כמ"ש (ס"פ משפטים) ומראה כבוד ה' כאש כו' בראש ההר. ולהבין מהו הלבוש של השכינה ומה צריך השכינה ללבוש. יובן ע"פ מה שנתבאר בתניא פנ"א ונ"ב עד"מ מאדם התחתון שגילוי כללות החיות מהנפש הוא במוח שבראש. שמתגלה שם תחלה בבחי' כלל ואח"כ נמשך ומתחלק בדרך פרט לרמ"ח אברי הגוף. והטעם לזה הוא מפני ב' דברים. שהנפש עצמה היא אור וחיות פשוט. וכללות כחותיה כמו שהם כלולים בה הם ג"כ פשוטים עדיין. וכדי שיהי' מבחי' פשוט התחלקות צ"ל איזה ממוצע. והכלל הוא ממוצע בין פשוט להתחלקות. ולכן נמשך תחלה החיות מהנפש בכלל במוח שבראש. ומשם מתחלק לכל הרמ"ח אברים. ועוד כי עצם הנפש כמו שהיא פשוט היא למעלה מגדר חיות לגוף. לכן צריך להתעלם החיות מכמו שהוא. והוא ג"כ ע"י שנמשך תחלה בכלל במוח. שבזה הוא מתעלם קצת. וכמו"כ יובן למעלה שבחי' אלקות שהוא מקור וכללות חיות כל העולמות עליונים ותחתונים דבי"ע הוא בחי' מלכות שנק' בלשון הגמ' בשם שכינה ובל' הזהר ממכ"ע. וכדי שיומשך החיות בהתחלקות כו' צ"ל נמשך תחלה בדרך כלל וגם להתעלם כנ"ל במשל. וזהו"ע הלבוש דשכינה שאור השכינה מתלבש ומתעלם בו. ומהו הלבוש. הוא למעלה מבחי' אור השכינה. היינו בחי' רצונו וחכמתו ובינתו ודעתו של המאציל ב"ה. שכך עלה ברצונו שיהי' התהוות עולמות נבראים בע"ג יש ודבר. וזהו שנת' בתניא שם שהתורה היא הלבוש. כי התורה היא חכמתו ית' ובה מלובש רצה"ע (ואותיות התשב"כ הם בבחי' בינה. וכשר פסול כו' שבתורה זהו דעת הנחלק לחו"ג) ולכן בחי' רצונו וחכמתו כו' הם הלבוש להלביש אור השכינה. וזהו"ע היכל קדה"ק שבכל עולם ועולם. כמו בעולם הבריאה היכל קד"ק שבו שהוא בחי' כחב"ד דבריאה הוא בחי' כסה"כ שבו שורה ומלובש בחי' הכבוד. מל' אור השכינה. כמ"ש אד' יושב על כסא. המלך היושב על כסא ולבוש זה דכחב"ד דבריאה הם עד"מ המוח שבראש. שבהם נמשך החיות מכל עולם הבריאה בכלל וגם מתעלם קצת. ואח"כ מתחלק לכל נברא ונברא בפרט. ואמרינו שכחב"ד דבריאה הוא כסה"כ ולבוש השכינה. ותחלה נתבאר שהלבוש הוא רצונו וחכמתו כו' של המאציל ב"ה. הענין כי כחב"ד דבריאה הם רק רגלי הכסא. ועצם הכסא שבו שורה ומלובש אור השכינה. שם מתנוצץ אור כחב"ד דאצילות. ולכן נק' כסא רם ונשא. ותוכן הענין כי עצם הלבוש להלביש ולהעלים הוא כחב"ד דבריאה דוקא שהם נבראים והרי הם מעלימים ומסתירים. אבל כחב"ד דאצילו' הם בהיר ביותר. ולא לבוש המעלים. רק שהכח שיהי' אפשר להעלים על אור השכינה. זהו מהתנוצצות אור כחב"ד דאצי' בכחב"ד דבריאה. וזהו ויבא משה בתוך הענן שנתעלה בכחב"ד דבריאה. (ואעפ"י שנשמת מרע"ה היא מבחי' אצי'. מ"מ נקרא זה עילוי מה שבא בתוך הענן כחב"ד דבריאה. לפי שכשנצרך לעלות לאיזה בחי' ומדרגה עליונה צריך לעבור כל הבחי' שלמטה ממנה וכמו"כ כשנתעלה משה רבינו ע"ה לכחב"ד דבריאה הרי עבר כל עולם היצירה גם בחי' אצי' שביצי'. ובחי' אצי' שביצירה הוא למעלה ממדרגת נשמת משרע"ה אעפ"י שהי' מאצילות העליון אבל רק מבחי' לבושי הספי' כידוע). וזהו מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. וזהו ג"כ ענין את קשתי נתתי בענן. הקשת הוא בחי' מל' דאצי' אור השכינה והענן הוא כחב"ד דבריאה לבוש השכינה. והטעם שנק' קשתי הוא כי זהו בחי' אלקות שהוא ראשית הגילוי בנבראים. להוות ולהחיות מאין ליש בבחי' יש ודבר נפרד וגם להיות נהנים ומתענגים בהשגתם והשכלתם בבחי' זו. והוא רק בחי' אחרונה מאלקות. שהוא זיו והארה בעלמא שאינו ערך ואינו נוגע כלל לגבי עצמותו ית' אא"ס ב"ה. וכמו זיו השמש כו'. ולכן נקרא הבריאה יש מאין ולכאורה הרי ממך הכל אלא שהוא מבחי' שנחשב אין ואפס וכלא חשיב לגבי עצמות האור. וזהו וימי חייהם הבל לפניך. פי' הבל הוא הארה מועטת ודבר שאין בו ממש. וזהו"ע ז' הבלים שאמר קהלת דפי' בזהר (תזריע מ"ז ע"ב) שהם נגד ז' ימי בראשית דאינון קיומא דעלמא. והיינו ז' כתרים דמדות שבמל'. שנק' הבלים שאין בו ממש וזהו תולה ארץ על בלימה. ובין מה שנמשך מבחי' זו אור וחיות להוות ולהחיות עולמות בי"ע מאין ליש בבחי' יש ודבר נפרד. ואפי' מה שנמשך מבחי' זו ענג אלקי בנבראים ג"ע עליון ותחתון שזהו כמ"ש משובח ומפואר עדי עד כו' הכל הוא רק בחי' אחרונה וזיו והארה בעלמא שאינו ערך כלל. ולכן נק' קשתי כמו קשין דפירא שהם לבוש הטפל ובטל ואינו ערך כלל וכלל אל הפרי שהפרי היא מאכל אדם והקש הוא מאכל בהמה שאין ערוך חי למדבר. ויש קשין שאינן מאכל כלל כקליפי אגוזים וכדומה. וכמו"כ בחי' זו אין לה ערך כלל אל עצמות אא"ס ב"ה. ונק' קשתי ל' קש. ומ"מ הוא ג"כ קישותי. מוקש לי. כי הרי כללות האור הוא מעין המאור. שהוא התפשטות ההארה להוות ולהחיות עולמות וברואים עד א"ק ממש. וכמאמר בורא קדושים ישתבח שמך לעד. וכן מה שנמשך מבחי' זו גילוי ענג אלקי בנבראים הוא ג"כ בבחי' א"ס כמאמר וקדושים בכל יום יהללוך סלה וכל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק ילכו מחיל אל חיל. נמצא שב' הענינים אמת שמצד התפשטות ההארה להוות נבראים בע"ג. וכן מצד הענג האלקי שנמשך לכ"א בפרט. הוא בחי' קשין דפירא. ומצד כח הא"ס ב"ה השופע בו להיות ההתפשטות בבחי' א"ס הוא מוקש לי. וזהו ג"כ שנקרא המל' שם. שהשם אינו ערך כלל אל האדם ואינו נוגע לו כלל ויותר משאין ערוך האור אל המאור (עד"ה ביום השמע"צ). ומ"מ השם שייך אל האדם כמ"ש כל אשר יקרא לו האדם נפש חיה כו' והיינו שבב' הבחי' אור ושם יש מעליותא וגריעותא. הגריעות הוא מצד ההמשכה וההתפשטות בנבראים בע"ג ונפרדים כו'. והמעלה הוא מצד כח הא"ס שבזה. והנה פירוש נתתי הוא שלא בסדר והדרגה (והרי זה הי' אחר המבול) והיינו כי ירידה והתלבשות זו דמל' בהיכל קד"ק שהוא כחב"ד דבריאה הוא שלא בסדר והדרגה ע"פ השתל'. כ"א מאין ליש (עבד"ה תקעו השני בלק"ת בהג"ה). וכמו עד"מ אור וזיו השמש. כשהוא כלול במקורו בשמש הוא בחי' אין לגמרי. וכמו עצם השמש שנקרא מאור למעלה מגילוי אור וכשמתלבש במגן להיות מאיר לארץ ולדרים הוא בחי' יש. ונק' מאין ליש. כן בחי' זיו והארה זו דמל' כמו שהיתה כלולה ומיוחדת במקורה היתה בחי' אין כמו הא"ס ב"ה שנק' אין או אפס לפי שאינו מושג. וגם שהי' אין שאינו מציאות יש כלל. וירידת הארה זו להתלבש בכחב"ד דבריאה שהוא להיות מקור וכללות החיות דבי"ע. וגם להתחלק אח"כ בהתחלקות פרטיים רבים נבראים בע"ג. הוא מאין ליש ממש. ולא בסדר והדרגה. ולכן כתיב הלא כה דברי כאש. כי הוי' אלקיך אש כו'. שכמו טבע האש להסתלק למקורו. כן אור השכינה המלובש בכחב"ד דבריאה אינו מתיישב שם כ"א שהוא בבחי' רצוא והסתלקות ליכלל במקורו. וזהו את קשתי נתתי כו' שלא בסדר והדרגה. וזהו"ע פי' הג' קשתי ל' קשה מה שקשה לי. כי בחי' ירידה זו היא קשה לגבי זיו והארה זו לפי שהיא שלא בסדר והדרגה כלל. ולכן אינו מתיישב כו' כנ"ל, וגם ענין הקושי הוא מה שאעפ"כ מתיישב אור השכינה בכחב"ד דבריאה ואינו מסתלק. והרי א"ז בדרך הכרח חלילה כמו מאסר ותפיסה. כ"א בבחי' חשק וענג. והיינו מפני ההתנוצצות אור דכחב"ד דאצי' בכחב"ד דבריאה. שזהו בחי' שלמעלה גם מהמקור שהמל' כלולה שם שהוא רק בחי' ז"א כו' ולכן כמו שיש בה התשוקה לעלות ולהתכלל במקורה. כן יש בה חשוקה וענג לירד ולהתלבש בכחב"ד דבריאה. וזהו"ע והחיות רו"ש. שכמו הרצוא לעלות ולהתכלל הוא בתשוקה וענג. כן חשוב הוא ג"כ בתשוקה וענג מפני התנוצצות הנ"ל והתנוצצות זו היא בודאי שלא כסדר השתל'. ולכן הוא קשה:
והנה ירידה זו שהיא כדי להוות מאין ליש. היא צורך עליה שעי"ז נעשה מיש לאין. והוא ע"י עבודת נש"י בקיום התומ"צ שיסודם הוא ביטול היש הנעשה בגשמיות כמ"ש במ"א. וביטול היש לאין מגיע למעלה מאד. והיינו שעי"ז נעשה יחוד קוב"ה ושכינתי'. וכמו שאומרים קודם כל מצוה לשם יחוד קובה"ו. פי' שכינה הוא בחי' הארת אלקות המתפשט בבחי' ממכ"ע. וקוב"ה הוא עצמות אוא"ס ב"ה הקדוש ומובדל כו' בחי' סוכ"ע. וע"י ביטול היש דמעשה המצות נעשה יחוד קובה"ו. שבחי' אוא"ס הסוכ"ע נמשך ומאיר בגילוי בבחי' ממכ"ע וממילא הגילוי בעולמות ונבראים ג"כ. שלכן נק' שכינה ע"ש ששוכנת בתחתונים ויש בכלל מ"ע ומל"ת. מל"ת עניינם כדי להפריד הרע שלא יהי' אחיזת החיצונים שכ"ז שיש שמץ אחיזה לרע א"א להיות המשכת היחוד שלא יהי' יניקה יתירה לחיצוני'. וע"ד דוגמא שקודם המילה הערלה שהיא ק"נ חופה על הברית עטרת היסוד ומונע היחוד. ולזה ניתנה מצות מילה להעביר הערלה למנוע יניקת החיצונים וכמו"כ הוא כללות מל"ת להפריד הרע שכ"ז שיש שמץ רע אין ממשיכים כלום ע"י עשה טוב. רק כשיש שלימות בסו"מ אזי נמשך היחוד ע"י ע"ט. וזהו או יחזק במעוזי יעשה שלום לי כו' פי' יעשה הו"ע תיקון. שלום הוא יסוד המחבר קובה"ו כמ"ש ונתתי שלום בארץ וישם לך שלום שים שלום והיינו ע"י סומ"ר בתכלית. ואח"כ שלום יעשה לי המשכת היחוד ע"י ע"ט. והנה עלי' זו הוא ע"י ביטול היש בעבודת נש"י בקיום התומ"צ. ויש ג"כ בחי' ביטול היש מה שע"י בחי' המל' עצמה. ויובן בביאור ענין הקשת והענן בפרט מהו למעלה. והוא עד"מ בגשמיות התהוות הענן והקשת הוא מחמת הכאת השמש על הארץ בכח יוצא ממנה אדים וקיטורים. כי הארץ היא מד"י ארמ"ט. ומהכאת השמש בה עולים ממנה הרוחניות של הג' יסודות רוח מים עפר. וכשעולים למעלה הם נגלים ונעשים עננים. וכשהם דקים וקלושים ויש בהם ריבוי לחות אזי מתרשם בהם אור השמש ומתהווה הקשת. ולמעלה זהו"ע מ"ש ואלה המלכים כו' וימת. שהו"ע שבה"כ ומיתת זמ"ל קדמאין דתהו. שנפלו בנוגה דבי"ע שהוא בחי' יש ופירוד לגמרי. וידוע שהמל' שהיא ש' ב"ן יורד בבי"ע לברר בירורים והוא ע"י התלבשות שם מ"ה בשם ב"ן. וכשהבירורים עולים מהיש ופירוד דק"נ דבי"ע להכלל בקדושה זהו"ע ואד יעלה מן הארץ. כמו שמגשמיות הארץ עולה הרוחני' דהג"י רמ"ע כנ"ל. ואע"פ שזהו העלאה מבחי' יש ופירוד ליכלל בקדושה מ"מ נק' זה ענן שהוא כמו עד"מ הענן שמסתיר על אור השמש כן העלאת הבירורים הוא עדיין רק מה שמתעלים מבחי' יש ופירוד גמור ליכלל בקדושה עליונה דבי"ע לבד. שהוא תחת ש' אלקים. ומ"מ הם עדיין בבחי' יש ודבר. וה"ה בחי' ענן והסתר לגבי אור שמש הוי' רק שבענן זה מתרשם אור שמש הוי' היינו שנעשה בהם התפעלות מדות לבחי' שמש הוי'. שזהו"ע ג' גווני הקשת לבן אדום ירוק. דהיינו אה"ר ליכלל בבחי' הוי' אחד ואני הוי' לא שניתי. וגם יראה כלול בה. והתעוררות רחמים על שרחוקים מיחוד זה. והו"ע ב' בחי' בהעמ"נ. שמתחלה עולים מהיש ופירוד דק"נ ונכללים בבי"ע דקדושה. זהו הענן. ואח"כ מתרשם בהם אור שמש הוי' היינו להיות בהם גם בחי' התפעלות מדות רצוא ותשוקה ליכלל בבחי' ביטול ויחוד אמיתי דשם הוי' ב"ה והנה זהו אתעדל"ת והעמ"נ ואח"כ נמשך המשכת מ"ד ממוחין דאבא שהוא עצמיות ח"ע שבה שורה אא"ס ב"ה. אצי' שבאצי'. וע"י המשכה זו הם מתבררים בירור אמיתי שנכללים באלקות ממש ומתייחדים עם האור. ולכן צ"ל ההמשכה מעצמיות ח"ע דוקא שבה עיקר השראת אוא"ס. אך ההמשכה הוא ע"י מדות עליונות. כמו עד"מ בגשמיות המשכת הטפה מהמוח הוא דרך כל רמ"ח אברים. כן למעלה ההמשכת מ"ד מעצמיות חכמה מוחא הוא ע"י המדות. שהם בדרך פרט רמ"ח אברים דמלכא כידוע טפ"ט ורת"ס כו'. ובד"כ הם נכללים בג' קוין חג"ת. שהם ג' גוונין חוור סומק ירוק בהמשכת מ"ד. כמו שנת' שההעמ"נ היא בבחי' ג' גווני הקשת. כן הוא אח"כ בהמשכת מ"ד. ובזה יובן מ"ש בזהר פ' נח שהקשת הוא ביסוד. וכמ"ש ביוסף ותשב באיתן קשתו. ויוסף הוא בחי' וצי"ע. וכאן אמרנו שהקשת הוא מל'. אך כי זה שנת' כאן הוא הקשת שמלמטלמ"ע שבהעמ"נ. ומ"ש בזהר הכוונה על הקשת שמלמעלה למטה שבהמשכת מ"ד. שזהו ביסוד. כי הג' גוונין דחג"ת זהו כמו שהם עדיין בעצם המשפיע. ואח"כ מתגלים ביסוד שהוא חלק ההשפעה הנבדל למקבל. ובאמת צ"ל כן שיש ב' בחי' קשת מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט. כי הרי הקשת הוא רק חצי עיגול. וא"כ צ"ל חצי עיגול שני. אלא שהקשת שבההעמ"נ הוא חצי עיגול מלמטלמ"ע. ואח"כ בהמשכת מ"ד יש חצי עיגול מלמעלמ"ט. ונק' ג"כ קשת. שכמו עד"מ הקשת מורה חצים כמו"כ כתי' ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה. ארצכם הוא המל'. ומטר הוא ההמשכת מ"ד והוא יורה כחץ כו'. וז"ש מגדול עוז שם הוי' בו ירוץ צדיק כו'. וזהו ג"כ לשמש שם אהל כו' ישיש כגבור לרוץ אורח פי' כגבור הו"ע תגבורת השפע והחיות (ע' ע"פ שלש פעמים בענין ואת בריתי אקים את יצחק. וע' ע"פ וה"ס עשן הענין מה שהחצי עיגול דקשת שמלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט הוא הולך ומתרחב). (הג"ה לשון רבינו נ"ע) וענין חצים הנה חץ גימט' חנם. היינו המשכה ממקום גבוה מאד שאין אתעדל"ת מגעת לשם כלל כ"א ע"ד ואתחנן כו' מתנת חנם כו'. ובקשת שמלמטלמ"ע ענין יורה חצים כו' י"ל כך כי עיקר הבירור שהוא ההפרדה מרע. הוא דוקא כשנתרשם בהענן דהעלאת מ"ן ג' גווני הקשת. שהוא הרצוא והתשוקה ליכלל בביטול אמיתי דבחי' יחו"ע דשם הוי' משא"כ בהבחי' הראשונה דהעלאת מ"ן שהוא רק ליכלל בבחי' ביטול היש. עדיין לא נפרד מהרע לגמרי. לכן עיקר העקירה והיציאה מהרע הוא ע"י הג' גווני דקשת כו'. וזהו ענין שזורק חצים כו' דהיינו העקירה והעליה מהרע ליכלל באלקות ממש. ולפי שהוא עלי' שלא בהדרגה זהו ע"ד זרקא דאזדריקת לעילא כו' וענין חצים היינו היציאה מבחי' חנם דלעו"ז כמ"ש בפע"ח ע"פ חנם נמכרתם (ישעי' נ"ב ג') דקאי על סט"א שנק' חנם דכל עובדהא למגנא כו' אין מהם שום תועלת כו'. וגם מה שמקבלים מהם השפעה לפי שעה הוא בקל ובלי טורח כ"א חנם. אבל זהו רק לשעה קטנה. משא"כ לקבל מקדושה הוא ע"י טורח רב של אתעדל"ת ודכיותא דגרמי כו'. (עכ"ה). וז"ש בזהר בראשית די"ח ע"פ כמראה הקשת כו' כן מראה הנוגה. כמראה הקשת. גוונין דאתחזיין דמתייחדן יחו"ת. כן מראה הנוגה. גוונין דלא אתחזיין דמתיייחדן יחו"ע. ומפרש שם גוונין דאתחזיין על מכאל גבריאל רפאל שהם מרכבה למל'. שהוא בחי' הקשת שמלמטלמ"ע. דמתייחדן יחו"ת. כי גם מה שמתרשם בהם אור שמש הוי' הוא בחי' יחו"ת. כי הוא רק רצוא ותשוקה לצאת מבי"ע. אבל מ"מ הם נשארים במדרגתם. והוא גילוי בחי' אצי' שבבי"ע. היינו כמו שבבריאה מושג אצי' שהוא בחי' יחו"ת עדיין. כן מראה הנוגה. גוונין דלא אתחזיין דמתייחדן יחו"ע הוא מרכבתא עילאה דאצי' גווני הקשת שמלמעלמ"ט. ואומר הפסוק שכמראה הקשת כו' כן מראה הנוגה. ר"ל שלפ"ע האתעדל"ת וההעמ"נ שמלמטלמ"ע כן הוא ממש לפ"ע זה האתעדל"ע וההמשכת מ"ד מלמעלמ"ט. וזהו ג"כ פי' הפסוק וראיתיה לזכור ברית עולם ופי' בזהר וראיתיה בגוונין נהירין כדקא יאות. כדין לזכור ברית עולם. והכוונה שוראיתיה לשון נוקבא קאי על המל'. בגוונין נהירין היינו שההעמ"נ הוא בשלימות כדקא יאות (ע' ע"פ ויכל וע"פ לך לך) כדין לזכור ברית עולם. הוא בחי' יסוד סיומא דגופא אות ברית כו' ולזכור הו"ע מוח הזכרון דהיינו עצמיות ח"ע. שמפני זה הוא ברית עולם שאינו נפסק היפך השכחה שיש הפסק כו'. ובכ"ז יבואר ענין הירידה צורך עליה. כי ע"פ סדר ההשתל' נה"י דז"א הם מוחין לנוק'. ונה"י דאימא מוחין לז"א ונה"י דאבא מוחין לאימא אבל ופני פנימיות חכמה לא יראו אפי' בבינה כו'. וע"י ירידת המל' לברר בירורי נוגה נעשה העמ"נ ואח"כ המשכת מ"ד מעצמיות ח"ע כו'. וגם כמ"ש ותשב באיתן קשתו שהקשת דיוסף הוא מבחי' איתן שהוא בחי' משכיל מו"ס כו'. א"כ ה"ז עליה עצומה שלא בסדר והדרגה (ויותר מהירידה שלא בסדר והדרגה):
והנה כאשר יש חיבור מ"נ ומ"ד. שהבירורים מתבררים בירור אמיתי ונכללים באלקות ממש. היינו כמו כלים דאצי'. וגם מתייחדים עם האור דתיקון. אזי הם מעוררים בשרשם אורות מקיפים דתהו שלמעלה מהשתל' שיתגלו ג"כ בכלים דתיקון. וזהו עיקר הפי' בפסוק כמראה הקשת כו' כן מראה הנוגה וכמ"ש בזהר ע"פ וארת צדיקים כאור נוגה הולך ואור כו'. בפלגותא דשערי אזיל חד ארתא כו' פי' פלגותא דשערי הו"ע תוורתא דגלגלתא לבנונית שבכתר. כתר שבכתר. אזיל חד ארחא הוא בחי' יסוד דעתיק וזהו בחי' וארת צדיקים. והיינו בחי' פנימיות אא"ס שמאיר בכתר דאצי'. אך כדי שיהי' הולך ואור כו' הוא ע"י מראה הקשת כו' שמלמטלמ"ע שהו"ע ההעמ"נ מבירורי נוגה. שהם מעוררים בשרשם או"מ דתהו כמו שנכללו בעצמות המאציל ב"ה. שהרי נסתלקו כו' (ע' בת"א ד"ה להבין ענין לחם משנה). שיומשכו ויתגלו בפנימיות בתיקון. ואזי מתרחב ומתגדל הכתר דתיקון לקבל גם ריבוי גילוי' אא"ס דתהו שמעצמות המאציל. וזהו שנאמר בפסוק כמראה הקשת כו' ואראה ואפול על פני. ותחלה כשראה ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם לא כתיב ואפול ע"פ. והיינו לפי שבחי' כמראה אדם שהוא בחי' אורות בכלים יש לזה כלים בנפש ג"כ. אבל כמראה הקשת כן מראה הנוגה הוא בחי' אורות מרובים דתהו שלמעלה מגדר התלבשות והגבלה בכלים. לכן ואפול על פני שנתבטל כל החושים וכל הרגשותיו שנעשה אין ואפס מכל מהות הנפש. שאפי' בתי' פנים שהוא מדרגה היותר עליונה בין בנפש בין למעלה אינן כלים לגילוי זה וזהו פי' לקראת שבת כו' הוא בחי' ההעמ"נ דמל' במעלי שבתא. מראש הוא מקור ההשפעה בבחי' ראשית ההשתל' כתר דתיקון. ומקדם הוא בחי' קדמונו ש"ע. ואלה המלכים אשר מלכו לפני כו'. זמ"ל קדמאין. כתר דתהו. וזהו ג"כ וראיתיה בגוונין נהירין כו' ברית עולם. הוא כמ"ש כי ההרים ימושו כו'. וברית שלומי לא תמוט. ההרים והגבעות הם חג"ת נה"י דאצי'. ויש שינוי והפסק להשפעתם. וברית שלומי לא תמוט. ברית הוא התקשרות. ויש ברית שבסדר ההשתל' שמקשר אצי' ובי"ע. ח"ת ומל'. שהוא יסוד ז"א. אבל ברית שלומי הוא התקשרות עצמות המאציל בנאצלים ולכן לא תמוט. וזהו ג"כ ברית עולם. וזהו סדר והמשך הפסוקים. את קשתי נתתי בענן. הוא ירידת והתפשטות אור השכינה בכתב"ד דבריאה כדי להיות התהוות מאין ליש. שהוא קשה כו' כנ"ל. ואח"כ והי' בענני ענן הוא ההעמ"נ מבירורי נוגה ליכלל בקדושה דבי"ע. ונראת הקשת בענן זהו ג' גוונין משמש הוי' שמתרשם בהם. להיות להם התפעלות מדות מבחי' שמש הוי'. ואח"כ והי' הקשת בענן זהו הקשת שמלמעלמ"ט. המשכת מ"ד מפנימיות ועצמיות ח"ע אצי' שבאצי' ע"י יסוד. להיות ירוץ צדיק שלא יתעכב ולא יתעלם השפע ויהי' גילוי למטה כמו למעלה. וראיתיה בגוונין נהירין כו' שכשההעמ"נ בשלימות כדבעי אזי ע"י חיבור מ"נ ומ"ד ב' חצאי הקשת. מעוררים אורות דתהו שמעצמות המאציל. וזהו ברית עולם כנ"ל. ומה שהי' זה אחר המבול. הנה המפרשים עמדו בזה שבגשמיות זהו דבר שמצד הטבע. ולמה נתחדש אחר המבול. ותירצו שקודם המבול היו העננים גסים ועבים ולא הי' אור השמש יכול לפעול בהם להתרשם. וע"פ המבואר כאן הענין שקודם המבול היו הגבורות דנוגה קשות ביותר. לפי שהשחית כל בשר את דרכו. ונשחתה הארץ. וגם ע"י דור אנוש כו'. הי' לק"נ אחיזה יתירה ברע גמור. ולא הי' ההעמ"נ מהבירורים כדבעי. ולא הי' מתרשם אור שמש הוי' בהענן שמהבירורים. והמבול בא לטהר את הארץ. ונתקן שיהי' ההעמ"נ מבירורי נוגה בגוונין נהירין כו'. ואפ"ל פי' בענני ענן שהוא רומז עוד העמ"נ גם מרע גמור דגקה"ט ע"י חשובה. שכשאדם נופל ח"ו במתדו"מ מאיסור ה"י אזי הוא נופל ונאחז ברע גמור דגקה"ט. וע"י תשובה עילאה מעומקא דליבא מתעלה גם משם. כמ"ש מחיתי כעב פשעיך וכענן כו'. שזדונות נהפך לזכיות. וזהו כמ"ש שלום שלום לרחוק ולקרוב. קרוב הוא ק"נ שסמוכה וקרובה אל הקדושה ונוגה לו סביב. ורחוק הוא גקה"ט לגמרי שרחוקים לגמרי מגבול הקדושה. וע"י התשובה נעשה שלום גם לרחוק שנעשה קרוב. (הג"ה לשון רבינו נ"ע) והנה בעבודה בסדר התפלה אפ"ל כי פסוד"ז וברכת יוצר שהוא התפעלות מבחי' התהוות היש מאין וביטול היש לאין. א"כ זהו בחי' והי' בענני ענן על הארץ. ואד יעלה מן הארץ. שהוא לצאת מהיש ופירוד גמור דק"נ. וליכלל בקדושה דבי"ע. דהיינו בבחי' ביטול היש לאין כנ"ל. ואח"כ ק"ש התבוננות בבחי' הוי' אחד יחו"ע שמש הוי'. ולבוא לבחי' ואהבת את הוי' כו'. דהיינו להיות התפעלות מדות אהוי"ר ורחמים לבחי' ש' הוי' יחו"ע דאצילות. א"כ זהו בחי' ונראתה הקשת בענן. מה שמתרשם ג' גוונים דשמש הוי' בבחי' העלאת מ"ן כו'. ואח"כ שמו"ע ח"י ברכות כנגד ח"י חוליות השדרה זהו בחי' יסוד המשכת מ"ד מלמעלמ"ט יחוד עליון. וא"כ זהו בחי' הקשת שמלמעלמ"ט דבחי' יסוד כו'. וזהו מ"ש והיתה הקשת בענן. ואח"כ נפילת אפים זהו ע"י וראיתיה לזכור ברית עולם. בחי' וברית שלומי לא תמוט. שהוא ואורח צדיקים כאור נוגה כמראה הקשת כן מראה הנוגה. שע"ז כתיב אח"כ ואפול על פני. (עכ"ה):