מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון
מגן אבות חלק שישי על פרשת בראשית
ויאמר אלקים יקוו המים מתחת השמים וגו'. ואח"כ כתיב ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא וגו' הנה פי' הפשוט מיקוו הוא לשון אסיפה וכינוס שיתאספו ויתקבצו כולם למקום אחד וממילא תראה היבשה. ובזה"ק (בראשי' י"ח ע"א) מפרש יקוו באורח קו כו'. ויש בזה ג"כ ב' פי' הא' לשון קו המדה היינו שיומדדו המים במדה ושיעור. וכדכתיב מי מדד בשעלו מים. והפי' הב' הוא לשון קוין. היינו שיתמשכו ויתפשטו המים בבחי' ג' קוין וכמו שיתבאר. המים פי' (שם) בזהר ה' מים מים דנפקי מלעיל מה' עילאה כו' וביאור הענין כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים ופי' (זח"ב קע"ח ב') בספד"צ פ"ה שזהו ענין מ"ש והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים שהמים עליונים שמעל לרקיע הם בחי' קדש הקדשים ומים תחתונים שמתחת לרקיע הם בחי' קדש. ובע"ח פי' שהוא ענין הפסיק טעמא שבין השני שמות הוי'. הוי' דלעילא הוא בחי' מ"ע. והוי' דלתתא הוא בחי' מים תחתונים. והענין כי מים יורדים מגבוה לנמוך ונמשכים ומתפשטים מלמעלה למטה. ולמעלה זהו כללות החיות שנמשך מאתו ית' להוות ולהחיות כל סדר ההשתלשלות עולמות עליונים ותחתונים עד למטה מטה הרי זה בחי' ירידה מגבוה לנמוך והמשכה מלמעלמ"ט. וזהו ענין שם הוי' ב"ה שפי' שמהווה כל הויות ומפני זה יש בכלל ד' עולמות אבי"ע. ובכל עולם ג"כ ד' מדרגות דצח"מ ארמ"ע. ובד' אותיות אלו מרומז אופן ההמשכה יו"ד צמצום כו'. וע"כ נק' שם הוי' ב"ה בשם מים עד"מ. וגם לחלוחית המים הוא טבע החיים. שהמת הוא קר ויבש. ובכ"ד הלחלוחית הוא החיות. וע"כ אתרוג היבש פסול ופי' בירושלמי (סוכה פ"ג ה"א) הטעם כי לא המתים יהללו י"ה. וכמו"כ למעלה אי' כמיא דאשקי לאילנא. וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים. וז"ש הוי' ממית ומחי' והקשה בזהר שמא דא יהיב חייא לכל חיין ואת אמרת הוי' ממית אלא ממית לסט"א סט' דמותא. ומחי' לסט' דקדושה. והיינו לפי שס"א הם יש וד"נ אינם כלים (לאלקות) ע"כ כשמאיר בהם גילוי הוי' נעשה בהם כליון והפסד אבל בכל סט' דקדושה דכתיב ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים. הוא מחי' טעם ג' כי מים אין להם גוון. ואעפ"י שנותנים אותם בכלים צבועים והם נראים כגוון הכלים. אין זה באמיתית. רק שנראים כן. כן אעפ"י ששם הוי' מאיר בהע"ס כפי אופן הספי' אור החסד אור הגבורה. זהו רק לאחזאה. אבל באמיתית הוא פשוט בתכלית. ואני הוי' לא שניתי. ומפני כ"ז נק' הוי' ב"ה בשם מים. והוי' דלתתא זהו כשנמשך להוות ולהחיות כל סדר ההשתלשלות עד למטה ה"ז ודאי בחי' מים. והוי' דלעילא זהו כשעלה ברצונו להיות ההתהוות שמיד נתהוה שם הוי' ה"ז ג"כ המשכה מבעל הרצון רעוא דכל רעוין. ה"ז ג"כ המשכה רק שהוא עדיין כלול ברצון. ע"כ נקרא ג"כ מים עליונים. ומ"ש כי הוי' אלקיך אש אוכלה זהו ענין אחר. דהמכוון שאעפ"י שהוי' ב"ה הוא מדת החסד והרחמים ומהוה ומחי' הכל מ"מ לעוברי רצונו ית' הוא אש להענישם כדמסיים אל קנא. קנא ונוקם כו'. ולא ידמו דלית דין ח"ו כו'. וגם כי החיות רו"ש מול"מ. ע"כ מצד ההמשכה וההתפשטות הוא בחי' מים. ומצד הרצוא וההסתלקות הוא בחי' אש. ופי' ה' מים. מים דנפקי מלעיל מה' עילאה. הכונה לבאר דיקוו המים קאי על המים עליונים שמעל השמים. וזהו דנפקי מלעיל מה' עילאה שהיא בחי' בינה וידוע שבינה הוא הבנה והשגה במהות אוא"ס מה שהוא למעלה מגדר חיי החיים לעולמות. וזהו תשובה קדמה לעולם. בטרם הרים כו'. תשב אנוש. וזהו ענין התגלות עתיק בבינה. ומזה נמשך עוד ענין רביעי מה שנקרא בשם מים כמו מים מצמיחים ומגדלים כל מיני תענוג. כן מהתגלות עתיק שבבינה נמשך גילוי תענוג בג"ע התחתון וג"ע העליון. שזהו מבחי' תנה"י דבינה שנקרא תבונה. ומבחי' ו"ס ראשונות דבינה נמשך הגילוי שבעוה"ב ותחה"מ. כמ"ש במ"א בענין מ' וסמ"ך. וע"כ נקרא מים. ויקוו באורח קו הוא מענין קו המדה. היינו שיומדד במדה ושיעור כמה שיהי' אפשר להתקבל בנאצלים ונבראים. וגם שיומשכו ויתפשטו בבחי' ג' קוין. היינו חסד דרועא ימינא. גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא. שיומשכו מעל שמים בשמים שהם המדות חג"ת דאצי'. וזהו ע"י העבודה בג' דברים שהעולם עומד עליהם תורה ועבודה וגמ"ח. ע"י גמ"ח ההמשכה בקו הימין. וע"י עבודה בקו השמאל. וע"י תורה בקו האמצעי, וזהו ענין מ"ש זה הוי' קוינו לו (ישעי' כ"ה) פי' שאנו המשכנו אותו בבחי' קוין. כי מצד אוא"ס עצמותו הלא הוא רם ומתנשא רבבות מדרגות א"ק אפי' מבחי' חכמה וכ"ש מבחי' מדות. רק שאנו באתעדל"ת דתורה ועבודה וגמ"ח המשכנו אותו בבחי' קוין. וזהו טוב הוי' לקויו (איכה ג') שעל ידי שנמשך בקו הימין הוא כמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי'. וע"י שנמשך בקו השמאל הוא גבור ומושיע אדון המושיע. וע"י שנמשך בקו האמצעי הוא חנון ורחום. ונתן לך רחמים ורחמך. שכ"ז צריך להמשיך שמצד עצמו לאו מכל אינון מדות איהו כלל. וזהו ג"כ ענין וסוד הקדושה שאנו אומרים בכל יום ג"פ קדוש וכידוע שקדוש הוא קדש ו'. קדש הוא אוא"ס עצמותו שהוא לבדו. וממשיכים אותו בבחי' קו שהוא ו'. וג"פ קדוש הוא ג' המשכות מקדש בכל הג' קוין. וזהו ג"כ ענין השלש רגלים שהם מקראי קדש. פסח כנגד אברהם ההמשכה מקדש בקו הימין חסד לאברהם. וחג השבועות כנגד יצחק ששופר של מ"ת הי' מאילו של יצחק ההמשכה בקו השמאל. וסוכות ויעקב נסע סוכותה ההמשכה בקו האמצעי. והנה מלאכים יש להם ג"כ עבודה זו. כמו שאנו אומרים נקדישך ונעריצך כנועם שיח סוד שרפי קדש כו'. ושיח גימט' ג"פ קו היינו קדש ו' שממשיכים מבחי' קדש בכל הג' קוין. וזהו ע"י עבודתם שרפים עומדים ממעל לו ממעל לוא"ו שהרצוא שלהם הוא לאוא"ס עצמותו ב"ה בחי' קדש ועי"ז הם נושאים את הכסא והאדם שעל הכסא לאוא"ס בחי' קדש. ונמשך משם המשכה כו'. וזהו וקרא זה אל זה ואמר קדוש כו' קדש ו'. אך המלאכים בעבודתם ממשיכים זה רק מיחוד חיצוני דחו"ב. ואנו בעבודתנו תורה ועבודה וגמ"ח וקדושה שלנו ממשיכים כ"ז מיחוד פנימי דחו"ב שנעלה באין ערוך כו' כנודע:
והנה המשכה זו בבחי' קוין יש בה מעלה גדולה מאד. הא' שעי"ז הוא התחברות והתאחדות כל הע"ס כי בקו הימין חח"נ. הרי הנצח והחסד מתאחדים עם החכמה עילאה. ובקו השמאל ההוד והגבורה מתאחדים עם הבינה. ובקו האמצעי דת"י יסוד ות"ת מתאחדים עם הדעת והכתר. וה"ז בכלל התחברות והתאחדות ז"ת עם ג"ר חב"ד או כח"ב והרי זה עילוי גדול. כי בעצם אין ערוך ביניהם. שו"ת הם מקור חיות העולמות כנודע וג"ר הם למעלה מגדר חיות העולמות כנ"ל בענין תשובה קדמה לעולם. ועוד זאת כי ע"י קו האמצעי הוא התאחדות והתחברות השני קוין דימין ושמאל. ונעשה בהם התכללות אמיתי. ומאיר בהם עי"ז מבחי' שלימותא דכולא. והרי זה התחברות כללות האצילות עם המאציל ב"ה ממש. היינו שנמשך מע"ס הגנוזות במאצילן בע"ס דאצי' וזהו כמים הפנים לפנים כו' כמ"ש בדרוש ע"פ זה. והנה זהו ענין יקוו המים ה' מים. מים דנפקי מלעיל כו' היינו מים עליונים שמעל השמים. יתמשכו ויתפשטו בבחי' ג' קוין חג"ת דאצי'. זהו ההמשכה מעל שמים בשמים כנודע. ומתחת השמים זה השני בדי ערבות נו"ה דאצי' שהם תרין סמכי קשוט. והם כליות יועצות איך שיומשך השפע ביסוד ומל'. נצח הוא העצה מה להשפיע. והוד מה להעלים. וכשנבדל חלק השפע השייך למקבל זהו בחי' יסוד. וזהו אל מקום אחד. שביסוד נאסף ומתכנס השפע מכל המדות. וזהו שבנענוע הלולב מערב הוא כנגד יסוד. שהוא לשון תערובות. שבו מתערב השפע מכל המדות. ומפני זה נקרא כל. ואזי ותראה היבשה הוא ענין המשכת היחוד עליון במל'. שמה שמקודם היא יבשה לשון יבש כו' יהי' כמ"ש ויקרא אלקים ליבשה ארץ. וכתיב פקדת ארץ כו'. והנה בעבודה ענין יקוו המים כו'. זהו שהביטול אמיתי דבחי' ד"ע. ויחודו האמיתי ב"ה יאיר בכל הג' דברים דתורה ועבודה וגמ"ח היינו שבין בעסק התורה ובין במעשה המצות יהי' הכל בבחי' ביטול אמיתי כו'. ואל מקום אחד זהו למס"נ באחד שבק"ש. שזהו העיקר. ותראה היבשה הוא ועד. קבלת עומ"ש ושום תשים עליך מלך. וזהו שהמאמר שאח"כ הוא תדשא הארץ. שמקודם כשהיתה יבשה אין שייך ממנה שום המשכה כמו שבגשמיות כשהאדמה יבשה אין ממנה שום צמיחה. רק כאשר ירד הגשם והרוח כו' והצמיחה. כן למעלה כשנפשנו יבשה אין כל. אין שייך שום המשכה וגילוי בבי"ע. רק כאשר יקוו המים כו' ואזי ויקרא אלקים ליבשה ארץ. שנמשך בה היחוד עליון ונעשית מלאה כל טוב אזי נאמר תדשא הארץ דשא ועשב ועץ עושה פרי. דשא הוא בחי' יוצר משרתים שבכל יום ויום נבראים אלף מלאכים ואומרים שירה ונכללים באין. והוא ענין מה שנתבררו ניצוצות דשבה"כ דתהו ע"י שם ב"ן ונכללים בו. שעז"כ מצמיח חציר לבהמה. ועשב הוא בחי' ואשר משרתיו כולם עומדים משי"ב. שעליהם נאמר ועשב לעבודת האדם. שמהם נשפע השפעת אהבה ויראה בנשמות ישראל. שזהו ענין ברכת יוצר שלפני ק"ש ועץ פרי הוא נש"י שנמשכים מעה"ח כמ"ש אני כברוש רענן ממני פריך (הושע י"ד) ופי' בזהר פ' פקודי רכ"ג ב' מאן הוא פריך אלו נשמותיהון דצדיקייא. והי' כעץ שתול כו' ועל יובל. שנש"י נמשכים מעה"ח ויובל. שכ"ז הוא דוקא אחר מאמר יקוו המים כו' ותראה היבשה כו' ויקרא אלקים ליבשה ארץ שהו"ע המשכת היחו"ע במל' שמיבשה נעשה ארץ. אזי תדשא הארץ דשא ועשב ועץ עושה פרי וזהו ג"כ מ"ש בזהר (ח"ג י"ב ע"א) שמאמר תדשא הוא כנגד דיבור זכור את יום השבת והיינו לפי שעיקר המשכת היחוד עליון הוא בשבת. כדאי' שם בזהר:
ועתה יש להבין דלכאורה הפי' הפשוט דיקוו. שיתכנסו אל מקום אחד. ופי' הזהר שיומשכו ויתפשטו בבחי' קוין. שזהו היפך מקום אחד. א"כ הם כמו הפכיים וסותרים. אך באמת שניהם אמת. ויובן עפ"י הידוע שים ויבשה הוא בחי' עגולים ויושר ים הוא מל' דעיגולים. וארץ מל' דיושר. וכמו שאנו רואים בגשמיות שבים הולך כמה פרסאות מאד באין שינוי והבדל. הרי זה כמו עיגולים שאין בו התחלקות. וארץ אין פרסא שלא יהי' בה שינוים הרים ובקעות דשא ועשב צמחים ואילנות כמו היושר. והנה ההפרש למעלה בין עיגולים ליושר. בעגולים התחתון כלול ובטל בהעליון. א"כ זהו מלמטה למעלה. וביושר העליון מתלבש בהתחתון. הרי זה מלמעלה למטה ויש מעלה בעיגולים כיון שהתחתון כלול ובטל. הרי זה הביטול כמו שהוא מצד העליון והרי זה ביטול גדול. משא"כ ביושר שהעליון מתלבש בהתחתון הרי התחתון נראה ונגלה. רק העליון מתלבש בו להנהיגו וכמו התלבשות השכל במדות אעפ"י שהשכל מנהיג המדה מ"מ העיקר היא המדה והיא נראה ונגלה. והשכל הוא בהעלם. וא"כ הביטול אינו גדול כ"כ. ויש מעלה ביושר. שבעיגולים שהתחתון כלול ובטל בהעליון א"כ הביטול הוא במקום העליון לבד. אבל ביושר שהעליון מתלבש בהתחתון הרי הביטול הוא במקום התחתון. שכמו שהוא במקומו הוא בטל. וזהו עיקר המכוון. שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. ועוד יש מעלות ביושר מה שאין בעיגולים שבעיגולים אין מושג מהות הביטול. רק לפי שהעליון מקיף להתחתון מכל צד והוא מוקף ממנו כאשר יהי' האופן כו' הרי הוא בטל ממילא. וע"ד נוני ימא כמבואר בדרוש הים ראה. וביושר שהעליון מתלבש בהתחתון לפי ערך השגתו. הרי התחתון משיג מהות הביטול ממש. והרי זה מעלה מה שהביטול מצד השגתו. ועוד יש מעלה ביושר מה שנתב"ס. שזה רק ביושר לבד. שהעליון מתלבש בהתחתון. והרי זה ירידה והשפלה לגבי העליון וכדי שירצה העליון להתלבש בהתחתון ויהי' קיום הארתו בהתחתון. זהו מ"ש גם את המעשה אשר עשה האלקים מבלי אשר ימצא בו ראש וסוף. כי נעוץ תחלתן בסופן וכשהעליון מוצא בהתחתון מעלה ומדרגה מה שאין בו מפני זה הוא קיום הארתו בו. משא"כ בעיגולים שהתחתון כלול ובטל בהעליון. א"צ לזה. מעלה ד' שביושר יש זווגים. ולא בעיגולים. שבכל הע"ח לא נזכר זווגים רק ביושר כו'. והיינו כי ענין זווג למעלה הוא תוס' אורות ומוחין חדשים בעילוי אחר עילוי כו'. ואין יכול להיות זה כ"א ביושר שהעליון מתלבש בהתחתון לפי ערך השגתו. וע"כ יכול להיות גם תוספת אורות ומוחין דגדלות יותר גבוהים בעילוי אחר עילוי עד אין שיעור. ובכלל יש מוחין דיניקה וגדלות ראשון ושני כנודע. אבל בעגולים שהתחתון כלול ובטל בהעליון הרי הוא קרוב למעלת העליון. וכל עצמו של התחתון הוא כמעט רק מה שהוא הארת העליון. וע"כ אם הי' נמשך תוספת אור מהעליון. הי' מתבטל לגמרי ממדרגתו. והי' נהפך למהות עליון. וע"כ אין זווגים בעיגולים רק ביושר. ונמצא מובן כי עיקר כוונת ורצון המאציל ב"ה הוא בבחי' יושר ולא בעגולים כמ"ש באריכות בדרוש יבא אדיר יעו"ש. וזהו פי' הפשוט יקוו המים אל מקום אחד. שיסתיים בחי' העיגולים. ותראה היבשה שיתחיל בחי' היושר. ובבחי' היושר שייך פי' הזהר יקוו באורח קו שיומדדו במדה ושיעור לפי ערך הכלים ויתמשכו ויתפשטו בבחי' קוין. ושני הפירושים אמת כ"א במקומו. והכל שריר וקיים: