מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון
מגן אבות חלק שישי על פרשת לך
וירד העיט על הפגרים וישב אותם אברם. כתיב (איוב כ"ח ז') נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה. ויש בזה ב' פירושים בת"ז. במקום א' איתא שנתיב לא ידעו עיט הוא שעה"נ דבינה. דאיתא שם (סוף תיקון כ"ב) כ"ע איהו שלימו דחמשין שע"ב (ר"ל שמשלים את שעה"נ דבינה) עלי' כתיב נתיב לא ידעו עיט. ובמקום אחר בת"ז (תיקון ל') פי' דקאי על נתיב העליון על"ב נ"ח שהוא נתיב הל"ב מלמטלמ"ע. זהו נתיב לא ידעו עיט ואיתא שם (בתיקון כ"ב) עלי' כתיב במופלא ממך אל תדרוש ועוד שם (בתיקון ל') כד איהי פי' המל') בהאי נתיב כו' דאיהו סתירא מחיון דמרכבה. וזהו ולא שזפתו עין איה דר"ל המלאכים שאומרים איה מקום כבודו. ושני הפירושים אין סותרים זא"ז כידוע שחו"ב הם תרדל"מ. והרי זהו אפי' מה שנק' סתם חו"ב. ונתיב הל"ב דחכ' הוא עיקר פנימיות חכ' ושעה"נ דבינה הוא עיקר פנימיות בינה. ובבחי' הפנימיות הם בודאי אחדות והתכללות אחד ביותר ולכן יתפרש הפסוק על ב' הבחי'. ומעלת נתיב זה הוא מפני התגלות הכתר שבו וכדאי' שם בת"ז כ"ע איהו שלימו כו'. ובחי' הכתר הוא סדכ"ס. ולכן גם הנתיב לא ידעו עיט כו'. ובפרד"ס (שער הנתיבות ספ"א) איתא בשם הגאונים שנתיב זה הוא מורכב מב' ספי' חכ' וכתר ואינו לא חכ' ולא כתר והוא נדמה למאציל. ויובן זה ע"פ מה שידוע שבכל ספי' יש ג' בחי'. בתי' התחתונה שבה שמשפיע לשלמטה הימנה. ועצם הספי' כמו שהיא לעצמה. ובחי' העליונה שבה שדבוקה בשרשה ומקורה לקבל שפע לעצמה. וכמו"כ הוא בספי' החכמה יש ממנה בחי' היותה משפיע לשלמטה הימנה שזהו"ע אורייתא מחכ' נפקת ונמשכת בבחי' מדות ודיבור תושב"כ ותושבע"פ. ועצם ספי' החכ' בבחי' היותה לעצמה. ובחי' העליונה שבה שדבוקה בבחי' הכתר כו'. וזהו נתיב העליון מהל"ב נ"ח שהוא מורכב מחכ' וכתר ואינו לא חכ' ולא כתר כי הוא למעלה מהחכמה ולמטה מן הכתר. וגם הוא נדמה למאציל ממש היינו שלבד מה שיש בו התגלות הכתר שהוא בחי' שרש וראש הנאצלים. דהיינו בחי' א"א. עוד זאת שהוא נדמה גם למאציל היינו בחי' עתיק שהוא בחי' תחתונה שבמאציל. כי זהו עיקר פנימיות החכ' אשר הוא חשוב כמו פנימיות עתיק כמ"ש בע"ח. ומ"ש בת"ז כד איהי בהאי נתיב כו' אפ"ל דקאי על המל' בעצמה ג"כ והיינו כי בבחי' המל' יש ג"כ ל"ב נתיבות שלכן נק' המל' לב כמ"ש (שה"ש ד' ט') לבבחני אחותי כלה. והענין שבלב מתגלים המוחין שהם ד' מוחין חו"ב ודעת הנחלק לחו"ג. ובכל מוח יש ח' נתיבות הוי' אד'. זהו"ע ל"ב נתיבות שבמל' שנק' לב וזהו"ע ל"ב אלקים שבמע"ב. וזהו שהאבנט של כה"ג שהי' חוגר על הלב הי' ארכו ל"ב אמה. וכמו שבחכ' בנתיב העליון יש התגלות הכתר כן גם במל' בנתיב העליון שבה יש התגלות הכתר ולכן כד איהי בהאי נתיב כו'. ויש ראי' ע"ז ממ"ש בזה"ק בסיום האד"ז שעיקר בחי' קה"ק הוא מדרגת ציון. כי שם צוה ה' את הברכה חיים (תלים קל"ג). והטעם כי ציון הוא לשון סימן כמ"ש (ירמי' ל"א כ"א) הציבי לך ציונים והוא פנימיות יסוד דמל' שנרשם ונחקק בו כל האורות מכל הספי' העליונות ז"ת וגם ג"ר בבחי' עצמי' ממש וזהו שנק' ציון לשון סימן שהוא בחי' סימן על כל הבחי' ומדרגות עליונות ולא ככל הספי' שהם רק בבחי' א' פרטי'. וזהו"ע ציון המצוינת קדה"ק. קדשים הם חו"ב שמובדלים מחיות העולמות. שהוא רק מז"ת רחמיך וחסדיך כי מעולם המה. וקה"ק הוא בחי' הכתר. הרי שיש במל' התגלות אור הכתר ג"כ. וזהו במל' מצ"ע. וגם מצד היחוד עליון שנמשך בה שהמשכת מ"ד שרשו ממו"ס וכתר בחי' סדכ"ס. וא"כ בנתיב העליון מהל"ב נתיבות שבמל' שהוא עיקר בחי' פנימיות המל' יש בודאי התגלות הכתר. ולכן יתפרש עליו ג"כ מ"ש נתיב לא ידעו עיט. וכדין איהי סתירא מכל חיון דמרכבה. זהו כמ"ש (ויקרא ט"ז י"ז) וכל אדם לא יהי' באהל מועד. וידוע הפי' מרז"ל (ירושלמי יומא פ"א הלכה ה') שפי' וכל אדם אפי' מאותן שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם. הנה נת' ענין הנתיב בג' פנים. או שהוא נתיב העליון מהל"ב נתיבות חכ"ע או שעה"נ דבינה או נתיב העליון מהל"ב נתיבות דמל'. והכל במכוון אחד מפני התגלות הכתר שבהם:
ועתה יש להבין פי' לא ידעו עיט. הנה עיט יש בו שני פירושים הא' שהוא עוף הפורח במהירות כמ"ש בירמי' (סי' י"ב) העיט צבוע נחלתי לי. והפי' הב' עיט הוא לשון עצה כמ"ש בדניאל (ב' י"ד) עטה וטעם. אתייעטו כל סרכי מלכותא (שם ו' ח') ובישעי' (סי' מ"ו) קורא ממזרח עיט פירש"י שקאי על אברהם שקראו הקב"ה לימלך בעצתו. ושני הפירושים האלו יתפרשו בעיט בקדושה וגם בלעו"ז כי זלעו"ז עשה האלקים. ותחלה י"ל ב' הפירושים בקדושה הנה אי' בפדר"א (פכ"ח) אין עיט אלא בן דוד שנאמר העיט צבוע נחלתי לי ומה שנק' משיח צדקנו בשם עיט שהו"ע עוף הפורח במהירות הוא כמ"ש בעתה אחישנה (דלכאורה תמוה כיון שבעתה מהו אחישנה ורז"ל פי' זכו אחישנה כו'. אבל פשוטו של מקרא שביאת משיח בעתה הוא ג"כ אחישנה). והענין כידוע שכל המשכה שממקום עליון ביותר היא באה במהירות שאין מתעכב בשום עולם. ולא כהמשכה שע"פ סדר השתל' שיש דין בכל עולם ולפעמים אין נמשך בגשמיות כלל כידוע. והנה נשמת משיח היא בודאי קדושה עליונה מאד כי משיח יזכה לבחי' יחידה דא"א דאצי' שזהו למעלה מההשתלשלות דאבי"ע. וה"ה בודאי במדרגה זו שבאה במהירות וה"ה למטה כמו למעלה. וע"כ התגלותו מרום מעלה למטה מטה יהי' במהירות עצומה. ולכן נאמר ע"ז אחישנה. וזהו שנק' עיט שהוא עוף הפורח במהירות. וזהו שאיתא שהיכל המשיח הוא היכל קן צפור. וזהו ג"כ מה שהנשמות הנמשכים מיחוד או"א שהם אחים ורעים למקום נק' עופין. היינו שכמו עוף פורח מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט במהירות. כן נשמות אלו לפי שבירידתם למטה בעוה"ז אין משתנים להיות דבר נפרד מאלקות ואין העוה"ז מסתיר להם כלל ע"כ העליות נשמה שלהם הוא במהירות. דהיינו מתחלה ההפשטה מגשמיות הגוף דהיינו להפריד הכח המתאוה מכל הרצונות גשמיים לגמרי שהו"ע שפיכת הנפש המבואר במ"א ע"פ ואשפוך את נפשי כו' הוא אצלם בקל ובמהירות וגם ההפשטה מכל החושים גשמיים הכל במהירות עצומה שזהו בנקל אצלם שאין שוהים בזה כלל וכן אח"כ בעולמות הרוחניים ההעלאה מלמטלמ"ע מעולם ועד עולם בעילוי אחר עילוי עד רום המעלות הם עולים במהירות עצומה בלי שום עיכוב שבוקע כל אוירים ואין מפסיק את הרצוא שלהם שום גילוי שבעולם היותר עליון כו'. כ"א הרצוא שלהם הוא לעצמות אוא"ס ב"ה לבד שלמעלה מגדר עלמין ולא כמ"ש בראובן וימצא דודאים בשדה והפי' שהגיע בעולם המלאכים ונתעכב שם וגם אח"כ החזרתם מלמעלה למטה להתלבש בגוף כו' הכל הוא במהירות כמו עוף שפורח הגבה למעלה וכרגע שב למטה. כן בנשמות אלו אעפ"י שיש בהם תוקף הרצוא לעצמות אוא"ס ב"ה מ"מ הם שבים ג"כ בבחי' שוב לאחד להמשיך מלמעלמ"ט ולא כבני אהרן בקרבתם לפני הוי' וימותו כו' כידוע וכמו"כ בבחי' ההמשכה מלמעלמ"ט אין מתעכב ומתעלם בשום ספי' והיכל שבוקע כל אוירים כו' וגם הגילוי למטה כמו למעלה לפי שאין בא בדרך התלבשות כו' כ"א דרך מעבר לבד. וכשמקבל הגילוי בנפשו נעשה בריה חדשה ממש. כי הרי נמשך בו מוחין דגדלות ואהוי"ר היותר גבוהים וחדשים ממש שאין כמוהם בכל ס' ההשתל' ובבחי' זו אין עניני עוה"ז מפסיק כלל ההתקשרות והדביקות באלקות וכמו יוסף הצדיק כו' כמ"ש במ"א. ולכן נק' נשמות אלו עופין כו'. וכמו"כ מצינו בתורה שהרוממות והגבהה במהירות נמשל לפריחת עוף במהירות כמ"ש ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי. כי מצרים היא ערות הארץ וישראל בגלות מצרים היו מושקעים שם במ"ט שע"ט דנוק' דקליפה. ובחמשים יום נתעלו ונתרוממו שזכו לקבל תורה ולשמוע הדיבור אנכי (שהי' מדבר עם כאו"א) שהי' גילוי אנכי שהוא כ"ע כתר תורה שעה"נ דקדושה. ה"ז עילוי שלא בהדרגה כלל מעומק תחת לעומק רום במהירות עצומה במשך קטן רק נ' יום וע"כ נק' ואשא אתכם על כנפי נשרים שהנשר הוא הפורח במהירות והגבה למעלה יותר מכל העופות. וכן כתיב כנשר כו' ישאהו כו' הוי' בדד ינחנו. פי' הוי' בדד הוא כמו אתה הוי' לבדך ונשגב הוי' לבדו כו'. ולע"ל יתעלו נש"י בבחי' זו לכן נאמר ע"ז כנשר כו' ישאהו על אברתו כו'. היוצא מזה שעיט הוא ההעלאה וההמשכה שבמהירות ובבחי' דילוג כו' ועפ"ק בחי' עיט זהו בחי' יסוד ז"א דאצי'. כי עוף גימט' יוסף. שהוא בחי' וצדיק יסו"ע. והענין כי ע"י היסוד נעשה העלאה והמשכה במהירות. כי היסוד נק' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שאעפ"י שמוצב ארצה מל' אעפ"כ וראשו מגיע השמימה. והיינו שכשהמל' מעלה מ"ן לבחי' יסוד אזי מעורר היסוד בבחי' דעת. ובחי' דעת מקשר חו"ב עם המדות. וחו"ב נק' שמימה לגבי ז"א. כי שמימה הוא כמו שמי השמים שהוא כתר. ות"ת דבינה נעשה כתר לז"א שהו"ע כותרת ומקיף כמו שמים מקיפים כו'. ות"ת דאבא נעשה עתיק לז"א מקיף למקיף זהו שמי השמים. וז"ש מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה. וכתיב ותשב באיתן קשתו וזהו הכל בדרך העלאה. דהיינו שמעלה הענג דהעלאת מ"ן דמל' שנק' ארץ במהירות עצומה לבחי' שמימה שיתעורר מזה ענג למעלה באוא"ס ב"ה ואח"כ גם המשכת מ"ד שמלמעלמ"ט הוא ג"כ במהירות עצומה כמ"ש (משלי י"ח) מגדול עוז שם הוי' בו ירוץ צדיק. וכתיב (תלים י"ט) והוא כחתן. ישיש כגבור לרוץ אורח. ענין הריצה במהירות היינו שהמשכת פנימיות שפע המ"ד שמבחי' שמימה לבחי' ארץ נמשך במהירות עצומה שכמו שהגילוי למעלה בחו"ב דאצי' כן יומשך הגילוי למטה בבי"ע כמו למעלה ממש כו'. ומטעם זה נק' היסוד ז"א דאצי' עיט. כמו עוף הפורח כו':
והפי' הב' עיט לשון עצה הנה על התורה כתיב (משלי ח') לי עצה ותושיה. וכתיב (ישעי' כ"ח כ"ט) הפליא עצה הגדיל תושיה פי' עצה הו"ע ובחי' חכ' ותושיה הו"ע חריפות השכל והפלגת החכ'. ונק' ג"כ ערמה שהו"ע עצה עמוקה ותעלומות חכמה. וז"ש (משלי א' ב') לדעת חכ' ומוסר כו' ואח"כ כתיב (שם פסוק ד') נתת לפתאים ערמה ובמדרש משלי והובא בילקוט רמז תתקכ"ט) מפרש זה הפסוק על שלמה המלך ע"ה שאמר זה כנגד עצמו פתי הייתי והקב"ה נתן לי ערמה (וחכמת שלמה הוא חריפות השכל והפלגת החכ' כמ"ש ותרב חכמת שלמה כו' ונאמר ע"ז ערמה). וזהו ג"כ מ"ש (משלי כ"ב ג') ערום ראה רעה ויסתר. והפי' שמי שמעמיק בחכ' ויראת ה' ראה רעה שרואה מקודם עונש העבירה שעתיד להיות ביום הדין ומפני זה הוא נמנע מלעשותה. משא"כ מי שאינו ערום ביראת ה' אינו רואה עונש העתיד כ"א ההנאה ההוה. וז"ש (שם ח' י"ב) אני חכ' שכנתי ערמה (עי' בהגהות לד"ה בחדש השלישי האריכות בזה יעו"ש). וא"כ חכמה היינו סתם חכמה זהו ח"ע דאצי' אבל תושיה שהוא ערמה הפלגת החכ' תעלומות חכמה זהו בח"ס דא"א שלמעלה מחכ' דאצי' וזהו לי עצה ותושיה היינו עצה עמוקה שנמשכת מח"ס כו'. ובמדרש מפרש פסוק זה (אני חכ') על הקב"ה שהערים מדה"ד והציל את נח ובניו מן המבול. ופי' וענין שמערים מדה"ד הו"ע כפיית הדינים. ונת' במ"א שעיקר ושרש כפיית הדין הוא מבחי' גבורה דעתיק המלובש במו"ס שהוא חכ' הנעלמה דא"ס ב"ה. וזהו ג"כ מ"ש (משלי י"ב כ"ג) אדם ערום כוסה דעת ופרש"י שאפי' בחכמתו הוא צנוע. והכוונה צנוע בחכמה הו"ע תעלומות חכמה ולמעלה זהו מו"ס כנ"ל. והנה בגמ' (סנהדרין דכ"ו ע"ב) אי' פי' תושי' מענין יסוד. דאי' שם היכא אשכחן צדיקים דאיקרו שתות דכתיב כי לה' מצוקי ארץ וישת כו' (ש"א ב' ח') ושתות הוא יסוד כמ"ש (תלים י"א ג') כי השתות יהרסון אבן שתי'. וצ"ל לפמשנת"ל שתושיה הוא עצה עמוקה דמו"ס מה שייך זה לפי' הב' דתושי' לשון יסוד. ויובן זה כי הנה היסוד של כל דבר הוא שרשו של הדבר ולמעלה אינו כמו למטה שהיסוד והשרש הוא למטה כו' ולמעלה היסוד הוא למעלה. והו"ע יסוד ומל' שהמל' היא שם והארה כידוע ויסוד הוא השרש והעצמיות של זו ההארה וכנ"ל שיסוד ממשיך במל' ממהו"ע המוחין דחו"ב אוא"ס השורה בחכ"ע שנק' בחי' מהותו ועצמותו לגבי בחי' מל' ע"כ נק' יסוד לגבי המל'. אך כח השפעה זו ביסוד (שיומשך על ידו השפעת עצמות ח"ע לבחי' מל') צ"ל נמשך מלמעלה מהתכ' דהיינו מח"ס (כמשנ"ת ההסבר ע"ז בביאור דאלה מסעי יעו"ש) עד"מ יש מי שהוא חכם לעצמו. ומ"מ לא יוכל להסביר לזולתו. ומי שהוא חכם גדול ביותר יוכל להסביר עומק חכמתו גם לזולתו ע"י אותיות ומשלים. והוא מפני שמשיג עומק נקודת החכ'. כמו"כ הכח הזה ביסוד להמשיך גילוי עצמיות ח"ע במל' א"א להיות מהחכ' בעצמה כ"א מבחי' עומק החכ' דהיינו מו"ס דעתיקא (וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר ואתחנן ומשירותא וממשיכותא דמו"ס דעתיקא אשתכח ד' מוחין כו'). וז"ש ביוסף (ויחי מ"ט כ"ד) ותשב באיתן קשתו. איתן הוא בחי' משכיל כו' כמ"ש במ"א. וזהו"ע פי' הב' דתושיה שהיא עצה עמוקה של המאציל ב"ה מבחי' תעלומות חכמה דהיינו מח"ס שיהי' נמשך שפע הפנימיות ע"י היסוד גם במל' מקור בי"ע. וזהו שהתורה משבחת עצמה לי עצה יתושיה. דהנה התורה היא למעלה מבחי' בריאת העולמות והענין כי יש מעשה מרכבה ומע"ב. מע"ב זהו סדר השתלשלות שבע"ח ממל' דא"ס עד מל' דעשי' והתקשרות העולמות זע"ז שהוא ע"י בחי' חיצוניות שבעליון שנמשך בתחתון נה"י דאבא נעשים מוחין לאימא כו' עד נה"י דמל' שנעשים מוחין בעולם הבריאה וכן מבריאה ליצירה כו'. אבל פנימיות עליון אין נמשך ומתגלה לתחתון כלל וז"ש (שמות ל"ג) ופני לא יראו כו'. אבל מעשה מרכבה שלמעלה ממע"ב הו"ע הרכבת הכחות שהו"ע יחודי וזווגי המדות והספירות שיתאחדו ויתכללו זה בזה ממש והיחוד הוא השפעה מעצמיות ממש דהיינו שעצמי' ופנימיות העליון יומשך ויתגלה לתחתון ממש. ויחוד זה הוא ע"י יסוד (היסודות שבכל פרצופי המשפיעים שבס' השתל'). וזהו לי עצה ותושיה דהיינו עצה עמוקה שיהי' יוכל לימשך ולהתגלות גם פנימיות עליון לתחתון. וזהו (מאמר כנס"י) כי שמחתני ה' בפעלך (זהו מעשה מרכבה) במעשה ידיך ארנן זהו מע"ב. כי בריאת העולמות נק' עשי'. מלאכתו אשר עשה. ששת ימים עשה ה'. וזהו על כל שבח מעשי ידיך. ידי יסדה ארץ כו' (כללות הבריאה). ובהמ"ק נק' פעולה מכון לשבתך פעלת תיקון העשי' והיינו כי בהמ"ק הוא להיות יחוד עליון מקדש אד' כוננו ידיך התחברות הב' ידות חו"ג. והוא ענין תיקון ומיתוק הגבורות על ידי יחודי וזווגי המדות ע"כ נק' זה פעולה ותיקון דמעשה בראשית כו'. לכן גבי פעלך כתיב שמחתני ע"ד שמחה בצפרא שמחה פשוטה בלי שום תערובות מרירות ונק' מה נעמת אהבה בתענוגים. ובמעשה ידיך ג"כ ארנן פי' ע"י גילוי החיות בכל נברא כו' הוא בבחי' ביטול ועלי' בשיר. וזהו"ע כל פרק שירה. ברן יחד כל כוכבי בוקר כו' וצדקתך ירננו כו' וזהו במעשה ידיך ארנן על המשכת חיות העולמות שהו"ע מע"ב. אבל הוא רק רננא ברמשא מדת לילה שיש גם תערובות מרירות. לפי כי ופני לא יראו כו'. ואח"כ מפרש ומבאר הכתוב ענין השמחה והרננה באמרו מה גדלו מעשיך מאד עמקו מחשבותיך. גדולה הוא התפשטות החיות בבחי' א"ס כמ"ש בר"ח. ומה גדלו מעשיך הוי' שגם מע"ב מה שחיצוניות עליון נעשה פנימיות לתחתון ג"כ גדלו שהו"ע התפשטות החיות בבחי' א"ס ממש להחיות עולמות ונבראים עד אין קץ ותכלית שהוא מבחי' מל' שהיא ג"כ בבחי' בל"ג כו'. אך מאד עמקו מחשבותיך מח' הוא חשב מ"ה כמו חכמה כח מה. ועמקו מחשבותיך הו"ע עומק החכ' דהיינו מו"ס דעתיקא שהיא העצה עמוקה דמעשה מרכבה שיומשך גילוי פנימיות אוא"ס ב"ה בעולמות זהו יותר גבוה. מאד עמקו כו':
ועתה יש להבין ב' הפי' בעיט בלעו"ז. הנה בת"י ע"פ נתיב לא ידעו עיט גלה קבלה עמוקה. וז"ל שביל אילן חייא דלא חכמי' ס"מ דפרח היך עופא כו'. שביל אילן חייא הוא שביל עץ החיים. ועה"ח העיקר הוא בחי' כתר בחי' לבנון כו'. ופי' דלא חכמי' ס"מ דפרח היך עופא. הו"ע מ"ש (עובדי' א' ד') אם תגביהי כנשר כו'. וכתיב (משלי ל' י"ט) דרך הנשר בשמים. והיינו כי נשר הוא מדה"ר (זח"ב פ' ע"ב) שהיא מדתו של יעקב שנק' בריח התיכון שמבריח עד קצה השמים דלעילא והס"מ שהוא הלעו"ז של יעקב כמ"ש (בראשית ל"ה כ"ה) ויאבק איש עמו כו' הוא מגביה א"ע כנשר הזה לקבל מבחי' הרוממות לפי ששם כחשיכה כאורה. ולכן נק' עיט שהוא עוף הפורח במהירות הגבה למעלה. והפי' הב' עיט ל' עצה יש ג"כ בלעו"ז כמ"ש (בראשית ג' י"ג) הנחש השיאני שהפי' יעצני וכמארז"ל (שבת נ"ה ב') בעטיו של נחש פי' בעצתו. סכל עצת אחיתופל. וגם יש ערמה דקליפה כמ"ש והנחש הי' ערום (שם). ויובן עפמ"ש (ישעי' כ"ט ט"ו) הוי המעמיקים מהוי' לסתיר עצה. פי' שמעמיקים בעצה עמוקה שלהם לסתיר העצה של המאציל ב"ה איך שיומשך שפע הפנימיות בקדושה וגם שיהי' יחודי וזווגי המדות שהו"ע עת רצון מיתוק הגבו' בחסדים. וברשעים נאמר והי' במחשך מעשיהם (שה) ורשעים בחשך ידמו (ש"א ב' ט') שאין חפצים בבחי' בוקר שהוא מדת החסד וקו הימין להגביר על קו השמאל. כ"א שחפצים בבחי' חשך צמצום והסתר אלקות כו'. וכמו שאמר עשו ולמה זה" לי. וכן המן אמר וכל זה' איננו שוה לי כו'. וע"כ הם מעמיקים מהוי' לסתיר עצה כו'. עי' בד"ה יבא ארי' באריכות מענין זה. ובפ' אחרי ע"פ זמה היא תרגומו עצת חטאין כו' והיינו שעיקר לסתיר עצה דבחי' לי עצה ותושיה שהו"ע יחוד מדותיו ושמאלא אתכלל בימינא הוא ע"י עצת חטאין דזנות דהיינו מה שמטיל הרהורי עבירה באדם ויש בזה כמה מדרגות יש הרהורי עבירה שאין אדם ניצול בכל יום (ב"ב קס"ד סע"ב) אך זהו רק לשעה שיכול לדחותם תיכף ואין מניחה רושם אח"כ. אבל יש הרהורי עבירה באש זר מאד עד שמלביש ומקיף את כל מוח האדם עד שאינו יכול לפשוט א"ע ממנה. והו"ע עבירה מלפפתו (סוטה ג' ע"ב). ועז"א (יומא כ"ט א') הרהורי עבירה קשים מעבירה כו'. שע"י מח' כזו עוקר את כל הנפש מקדושה לסט"א בפעם א' במהירות. וזהו"ע העיט דקליפה לשון עוף ולשון עצה. דהיינו כמו עוף הטורף מזונו ומפריחו במהירות עצומה מאד כך ע"י עצת חטאין הנ"ל ה"י הוא עוקר הנשמה ומבריחה מקדושה לסט"א במהירות ה"י (ובזה יובן משי"ת בסוף הדרוש בפי' וירד העיט על הפגרים דוקא דהיינו כשאין חיות מתומ"צ אזי יכול להיות וירד העיט ע"ד הנ"ל. ולכן וישב כו' ע"י תשובה שהמשיך כח התשובה בכאו"א להיות וישב כו'):
ועתה יובן ענין נתיב לא ידעו עיט. ויבואר תחלה על העיט דלעו"ז. והיינו כי אעפ"י שמגביה א"ע כנשר לקבל מבחי' הרוממות שלמעלה מהשתלשלות אך זהו רק מבחי' חיצוניות שבשם. אבל לא בבחי' הפנימיות כלל וכלל. ואדרבה שבבחי' פנימיות שלמעלה מהשתלשלות כתיב (בשלח ט"ו א') כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים. וכתיב (ישעי' כ"ו א') רמה ידך בל יחזיון. תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתון (מיכה ה' ח'). וזהו שבברכת המינין הכוונה בשם הוי' בניקוד קמץ שהוא בכתר שמשם נמשך להכרית יניקת החיצונים. וגם כפי מה שנת"ל בפי' נתיב כו' שקאי על המל' והרי ארז"ל (שבת קמ"ו א') בא נחש על חוה שהוא מל' דקדושה מ"מ יתכן נתיב לא ידעו עיט. כי הרי נת' שזהו נתיב העליון מהל"ב נתיבות שבמל' שהוא עיקר בחי' פנימיות המל' ומה שבא נחש כו' הוא רק בבחי' פרצוף החיצון דמל' כמ"ש (משלי ל' י"ט) דרך נחש עלי צור שהו"ע קטנות דשמות אלקים (עד"ה ואם בשדה) אבל בבחי' הגדלות דהוי' סלעי כו' אין שם שום אחיזה ויניקה. ועז"א (שה"ש ד' י"ב) גן נעול אחותי כלה כו' ויובן ג"כ בנפש בעבודה שכשמתבונן באלקות בתפלה ואין נתפס ומתקבל היטב במוח. לפי שהוא רק ע"י יגיעת נפש כו' ואין המוח כלי לאלקות. וכמו"כ הוא בבחי' המדות שהוא רק לעשותה לאהבה כו' אזי יכול הרע ג"כ להתאחז אחר התפלה כו' אבל כשהוא בבחי' שמחה ותענוג מאלקות. לפי שאלקות הוא עצמיות אצלו אין הרע יכול ליקרב וליגע כלל אל האדם. ולמעלה זהו"ע נתיב הל"ב דמל' כנס"י שבו התגלות הכתר ובחי' עתיק. שהו"ע תענוג ושמחה בכנס"י (והיינו שבבחי' זו המל' היא במדרגת הבינה כאמה בתה אשר אם הבנים שמחה כו') ולכן נתיב זה לא ידעו עיט דלא חכמי' ס"מ כו'. ולפי' עיט בקדושה יובן ענין נתיב לא ידעו עיט ע"פ מה שארז"ל (במד"ר בא ספט"ו) העוה"ז דומה לאירוסין העוה"ב דומה לנשואין דלכאורה א"ז מובן איך נק' כללות העוה"ז רק אירוסין. הרי מ"ת הוא ביום חתונתו. ובבהמ"ק הי' גילוי היחוד תמיד כמ"ש בכרובים ופניהם איש אל אחיו ובימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא. וגם אפי' עכשיו הרי יש יחוד עליון בשבתות ומועדים ור"ח ובכל יום בעמידה דשחרית. אך הענין כי ההמשכת מ"ד נק' יקר היפך ממה שבלעו"ז הוא קרי. וז"ש (תלים ל"ו) מה יקר חסדך. פי' חסדך הוא היחוד כמ"ש ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא. וזהו ג"כ מ"ש (מגילת אסתר ח') ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. אורה ושמחה זהו ב' בחי' מהמל' וששון ויקר זהו ב' בחי' מהיסוד. והענין כי ההמשכה הוא מל"א נתיבות ח"ע ובכל נתיב יש ע"ס ויו"ד פעמים אל גימט' יקר. אבל נתיב הל"ב דחכ' אין מתגלה עכשיו כלל. ושרש הענין הוא כדאיתא בכהאריז"ל שכל הגילויים דעכשיו הוא רק מפנימיות א"א וחיצוניות עתיק. אבל פנימיות עתיק אין מתגלה עכשיו (ונת' הטעם במ"א). כ"א לע"ל בימוהמ"ש ותחה"מ יהי' גילוי פנימיות עתיק. ונתיב הל"ב דחכ' שהוא עיקר פנימיות החכ' שחשוב כמו פנימיות עתיק א"א ג"כ להתגלות עכשיו. וז"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות נ' פלאות שעה"נ דבינה כו'. והיינו לפי שכל הגילויים דעתה הוא רק מ"ט שע"ב ול"א נתיבות חכ'. וזהו שהיחוד דעכשיו שנק' יקר שהוא רק מל"א נתיבות חכמה אעפ"י שבאמת נק' זה עתה נשואין ויחוד שהוא השפעה פנימיות ועצמיות ממה שאפשר להתגלות עכשיו. מ"מ לגבי הגילוי שיהי' לע"ל מפנימיות חכ' ופנימיות עתיק שהוא בחי' יקירא דיקירותא נק' רק אירוסין שאינו יחוד כלל. וז"ש והי' ביום ההוא לא יהי' עוד אור יקרות כו'. לפי שאז יהי' גילוי בחי' יקר על יקר כו'. וזהו שנתיב הל"ב דח"ע לא ידעו עיט. פי' לא ידעו הוא כמ"ש והאדם ידע ור"ל שאין מתגלה בבחי' היחוד דעכשיו. ומ"ש אח"כ ולא שזפתו עין איה ור"ל המלאכים שאומרים איה מקום כבודו. וקשה לכאורה כיון שאפי' העיט לא ידעו ממילא פשיטא שלא ישיגהו עין איה. והענין הוא כמ"ש כי לא יראני האדם וחי. והפי' האדם הוא האדה"ע שעל הכסא. וחי הוא חיות הקדש (מד"ר נשא ספי"ד). והרבותא הוא שאפי' המלאכים שהם בחי' מרכבה להגביה ולהעלות את האדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם. מ"מ הוא רק בפנימיות א"א וחיצוניות עתיק כנ"ל ולכן כי לא יראני כו' וכמו"כ יובן בפי' נתיב לא ידעו עיט כו': ועתה נבוא לביאור הפסוק וירד העיט על הפגרים ויש להבין מהו פגרים. הנה למטה בגשמיות כשמסתלק רוח החיים אזי נק' הגוף פגר. וא"כ למעלה זהו בחי' ז' מלכין קדמאין שהם ז' מדות דתהו. והמדות נק' גופין. וכשנסתלק מהם האורות ולא נשאר בהם כ"א ניצוצות שהו"ע הבלא דגרמי אזי נק' פגרים. ופי' זה מכוון עם מ"ש רש"י ז"ל ע"פ זה וירד העיט כו' זה דוד המלך ע"ה שרצה לכלות את כל האומות ולא הניחו הקב"ה. וידוע שהע' אומות והשרים שלהם אחיזתם ויניקתם הוא משבה"כ מז' מלכין קדמאין דתהו. ופי' וירד העיט כו'. להפי' עיט בקדושה שנת' שזהו בחי' יסוד. ה"ז ענין בירור הניצוצות ושבה"כ דתהו ע"י העיט. והיינו כידוע שיש ב' בחי' בירור תחלה הוא בירור שם ב"ן מל'. ואח"כ הוא בירור אמיתי דשם מ"ה שהו"ע ההמשכת מ"ד שע"י יסוד. ועיקר הרמז הוא על זמן ביהמ"ק שאז הי' בירור הניצוצות ע"י הקרבנות והכוונה וירד העיט הו"ע המשכת שם מ"ה דחכמה ביסוד לברר לגמרי הניצוצות ושבה"כ דתהו בשלימות בזמן בהמ"ק. וישב אותו אברם לפי שגמר ושלימות בירור כל הניצוצות א"א להיות עד ביאת משיח בב"א עד דמטו רגלין ברגלין. וז"ס לא גלו ישראל אלא כדי להוסיף עליהם כו' וזרעתיה לי בארץ כו' (פסחים פ"ז ע"ב). אבל בזמן בהמ"ק ע"י קרבנות לבד אעפ"י שהעיט הי' בכתו לברר הכל. אבל לא הי' השלימות בזה כ"כ (ר"ל כמו מצד הבירור דהעמ"נ). וזהו ג"כ הכוונה מה שדוד רצה לכלות את כל האומות ולא הניחו הקב"ה. ולפי' עיט בלעו"ז המכוון בהיפך וירד העיט למנוע בירור הניצוצות כנ"ל בפי' לסתיר עצה כו' ועל ידי מה שרגליהם לרע ירוצו. וישב אותם אברם כמשי"ת. ובמד"ר בראשית פמ"ד) יש פי' דפגרים קאי על ישראל בגלות. והענין שכשהאדם אינו מקבל חיות מתומ"צ שהם בחי' חיים התורה היא עץ חיים וחיי עולם כו'. והמצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ז ה'). והוא אין לו חיות מעסק התומ"צ. והיינו כמארז"ל (שבת ס"ג ע"א פ"ח ע"ב) למשמאילים בה כו' כמו שמאל יד כהה חלישות. כן העסק בתומ"צ הוא בבחי' שמאל וחלישות שמבטל כו' או שמתרשל לעיין היטב ולייגע בתורה היפוך ממ"ש בזה"ק (ח"א ק"ל ב') ע"פ יעשה למחכה לו אלין דדחקין כו' ודייקין למלין דאורייתא כו'. וכמו"כ מעהמ"צ הוא בקרירות ומצות אנשים מלומדה. אזי אינו מקבל חיות מהתומ"צ. ועוד יש בחי' גרוע מזה והוא מה שארז"ל (ברכות די"ח ע"ב) רשעים בחייהם כו'. כי לרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי כו' (תלים ג') כמ"ש במ"א באריכות וגם אפי' בכל אדם שייך מצד הגלות להיות נק' פגרים כמו שאומרים בברכת אלקי נשמה כו' המחזיר נשמות לפגרים מתים וקאי על עת השינה שהוא הסתלקות המוחין כו' ולא נשאר כ"א כח המדמה שזהו"ע החלום שיכול להרכיב שני הפכי' כאחד. לפי שכשהשכל בגילוי הוא מבחין ומפריד בין הפכיי'. אבל בשינה שמסתלק השכל ולא נשאר כ"א כח המדמה אזי הוא החלום. וכמו"כ יובן שהגלות נמשל לשינה כידוע וכתיב היינו כחולמים היינו שאעפ"י שמתבונן בתפלה באלקות וגם מתעורר באהבה לה' מ"מ לאחר התפלה הוא משיג ורואה גשמיות העולם כו'. והוא מפני שזה שמבין ומשיג באלקות בתפלה הוא רק כמו כח המדמה ואין זה עצמיות כלל אצלו כו'. ולכן נאמר על זמן הגלות היינו כחולמים. וזהו שנק' ישראל בגלות שנמשל לשינה כו' בשם פגרים. וירד העיט הוא לטרוף אותם לגמרי כנ"ל. וישב אותם אברם בתשובה כי ע"י התשובה ממשיכים מבחי' נתיב לא ידעו עיט כמ"ש (ישעי' מ"ג) אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך ב' פעמים אנכי בשביל ב' דברים תיקון הפגמים ומילוי החסרונות. וצ"ל תחלה תיקון הפגמים מבחי' אנכי דעתיק להפריד אחיזת החיצונים ע"י המשכת בחי' מקיף עליון ואח"כ יכול להיות מילוי החסרונות מבחי' אנכי דא"א שרש הנאצלים (כמשנ"ת באריכות בהדרוש ראה הארוך יעו"ש) וכל זמן שלא יהי' תיקון הפגמים א"א להיות מילוי החסרון שלא יהי' יניקה יותר כו' כמ"ש במ"א. וזהו וישב כו' כמו ישב רוחו יזלו מים. וכתיב ורוח אלקים מרחפת ע"פ המים. וארז"ל (במד"ר בראשית פ"ב) רוח אלקים זה רוחו של מלך המשיח ע"פ המים בזכות התשובה שנמשלה למים שפכי כמים לבך (איכה ב') וזהו ונתתי רוחי בכם וחייתם. מארבע רוחות בואי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו (יחזקאל ל"ז). והיינו כי רוח הוא בחי' עליונה מאד בחי' אויר שלמעלה גם מבחי' אור וע"י רוח תשובה והרוח תשוב אל האלקים כו' אזי מתגלה רוח העליון בחי' אחת רוח אלקים חיים (ס' יצירה) שעז"נ ונתתי רוחי בכם וחייתם והו"ע המחזיר נשמות לפגרים מתים ותחה"מ שיהי' בב"א: