אור ברסלב
מגן אבות חלק ב מגן אבות חלק שישי על פרשת יתרו

מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון

מגן אבות חלק שישי על פרשת יתרו

מגן אבות חלק שישי על פרשת בשלח

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי. ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה וגו', ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש וגו'. הנה בפ' זו נא' ג' דברים צווי לישראל מה שיקיימו הם. ונגד זה ג' דברים שיומשך להם מלמעלה. אם שמוע תשמעו. ושמרתם את בריתי. והייתם לי. זהו ג"ד מה שיקיימו ישראל. ועי"ז יומשך להם מלמעלה שיהיו סגולה מכל העמים. (כי והייתם קאי למעלה לענין בפ"ע. וגם נמשך למטה. והיינו ע"י אם שמוע כו' יומשך מלמעלה להיות סגולה). וע"י ושמרתם את בריתי יומשך מלמעלה ואתם תהיו לי ממלכת. שהוא מדרגה יותר עליונה מבחי' סגולה. וע"י והייתם לי יומשך להיות וגוי קדוש והוא מדרגה עוד עליונה יותר. וסיום הפ' אלה הדברים כו'. ופירש"י לא פחות ולא יותר. וי"ל תחלה ענין והייתם לי סגולה ויש בזה ב' פירושים. רש"י מפרש סגולה כמו וסגולות מלכים (בקהלת ב' ח') אוצר חביב של אבנים טובות. וי"ל מהו זה שישראל יהיו להקב"ה אוצר חביב של אבנים טובות ובמד"ר פ' בא פי"ז ע"פ ולקחתם לכם אגודת אזוב כלומר אעשה אתכם אגודה לעצמי אעפ"י שאתם שפלים כאזוב שנאמ' והייתם לי סגולה. מפרש המד"ר סגולה אגודה. וצ"ל איך הוא הפי' מסגולה אגודה. איזה שייכות הוא. וגם להבין פי' אגודה לעצמי. מה צריך לזה הקב"ה ומה נוגע למעלה. הנה אגודה הוא חיבור והתכללות ג"ד ביחד. וכגירסת רש"י ורשב"ם באבות מנין אפי' שלשה כו' שנא' ואגודתו על ארץ. וכמו לולב בעי אגד שהוא לולב הדס וערבה שנאגדי' יחד וכמו אגודת אזוב דאי' במשנה (פרה פי"א) אזוב שיש בו ג' קלחים והנה יש להבין הפסוק הבונה בשמים מעליותיו. ואגודתו על ארץ כו' (עמוס ט'). ובמד"ר פ' אמור ספ"ל אמר הקב"ה יוקשרו כולם כאחד כו' (הג' מינים דלולב) ואם עשיתם כך אותה שעה אני מתעלה. שנא' הבונה בשמים מעליותיו (ל' עילוי) אימתי בזמן שואגודתו על ארץ כו' וצ"ל ענין אני מתעלה דקאי על הקב"ה שהתחיל אמר הקב"ה כו' (ל' אדמו"ר נ"ע) הנה הקב"ה נק' אוא"ס כמו שמלובש בששה מדות עליונות דאצילו'. שהוא קדוש ומובדל מעולמות הנבראים בי"ע. כי למעלה מהמדות אין שייך לומר גם קדוש ומובדל מבי"ע. כי ענין ובחי' קדוש זהו ג"כ המשכה להיות מובדל. כידוע בפי' וענין סוכ"ע שהוא בגדר עלמין עכ"פ להיות בחי' סובב ומקיף לעלמין כו'. והנה איתא בזהר ח"ג דרפ"ח ע"א ע"פ ואתה תשמע השמים קוב"ה אקרי שמים והיינו כנ"ל שקוב"ה הוא מדות דאצילו' והמדות נק' שמים אש ומים חו"ג שזהו כללו' המדות ותיבת מים נכתב בשלימות ומאש נכתב רק השי"ן לבד כי ז"א דאצילו' רובו חסדים והגבורות טפלים ובטלים להחסדים כמ"ש בזהר (ח"ב רל"א א) שמאלא אתכליל בימינא תדיר. וז"ש (משלי ט"ו ט"ז) באור פני מלך חיים. אנפי דמלכא נהירין. גם נק' שמים לפי שהם בחי' מקיף וסובב לבי"ע כנ"ל בפי' קוב"ה. וענין הקב"ה מתעלה היינו שיומשך בהמדות דז"א דאצילו' המשכת גילוי מוחין דגדלות מבחי' קדש עליון שלמעלה מבחי' קדוש. כמ"ש (חלים קל"ד ב') שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' כי שם הוי' הוא בחי' קדוש כמ"ש קדוש ק"ק הוי' צבאות ולכן מבחי' קדש עליון נמשך ברכה בש' הוי' שנק' קדוש. והיינו כי קדוש הוא קדש ו' שרק המשכה והארה בעלמא מבחי' קדש עליון נמשך ומתלבש בששה מדות דאצילות להיות בחי' קדוש מקיף וסובב לבי"ע. אבל עצמיות ח"ע שבתוכה שורה אוא"ס ב"ה הוא בחי' קדש מלה בגרמי' (בזח"ג צ"ד ע"ב) בחי' אתה הוי' לבדן (נחמי' ט' ו'). ולכן ע"י שנמשך מוחין דגדלות מעצמות קדש עליון בהמדות עי"ז מתעלים המדות שנעשה בהם תיקון וזיכוך יותר וזהו ענין הקב"ה מתעלה. וזהו הבונה בשמים מעליותיו פי' מעליותיו הוא לשון עילוי ושבח כמו עילוי נכסים. לעילויי קמכוין. והיינו שע"י המשכת מוחין דגדלות מבחי' קדש עליון עי"ז נעשה עילוי ושבח בהשמים. דהנה כתי' ושמים לא זכו בעיניו (איוב ט"ו ט"ו) פי' שאינם זכים ובהירים עדיין לגבי עצמות המאציל ולכן הוי' דז"א לגבי עתיקא כאלקים יחשב כו'. ולכן כתי' (משלי ג' י"ט) כונן שמים בתבונה. ל' הוה ותמידיות שתמיד מתקנן ומזככן ע"י המשכת מוחין כו'. אך עיקר התיקון והזיכוך הוא ע"י המשכת מוחין דגדלות שני מבחי' קדש עליון ממש. ולכן אומרים בשבת השמים מספרים כו' ופי' בזהר (תרומה קל"ו ע"ב) מנהרין ומנצצין. לפי שבשבת כתי' (תשא ל"א י"ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם. התגלות מוחין דאבא (וז"ש בזהר (תרומה קל"ה ע"ב) ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא כו') ולכן אזי דוקא יש בהשמים בהירות גדול להיות מספרים מנהרין כו'. משא"כ בחול כו'. וזהו הבונה בשמים מעליותיו שהו"ע העילוי והשבח בהשמים דהיינו תיקון וזיכוך המדות ע"י המשכת מוחין דגדלות יותר כו'. וזהו פי' אחד מעליותיו ל' עילוי ושבח. ופי' הב' מעליותיו ל' על. דהנה כתי' (חלים ק"ח ה') כי גדול מעל שמים חסדך. ופי' בזהר (ויקרא דט"ז ע"א) לעילא מאתר דאקרי שמים וכתי' (שם נ"ה כ"ג) השלך על ה' יהבך. ותתפלל על הוי' (ש"א א' יו"ד) דהנה בני חיי ומזוני נשפע למטה דרך הג' מדות דאצי' חג"ת. חיי נמשך ע"י מדת חסד עליון. וזהו מכלכל חיים בחסד. כי טוב חסדך מחיים (חלים ס"ג ד'). מזוני נשפע ממדת גבו' עליונה. וזהו שולחן בצפון כי לחם הפנים שהוא השפעת מזון לכל העולמות נשפע מקו השמאל כי ע"י הגבורות הוא ריבוי התחלקו' החיות והשפע. וז"ש (איוב ז' כ"ב) מצפון זהב יאתה בני נשפע מקו האמצעי ת"ת ויסוד גוף וברית כחדא אינון (זח"ג רכ"ג ב') שמהם נמשך היחוד במל' להוליד נשמות. אך זהו כשנמשך עפ"י סדר השתלשלו'. שאזי נמשך מהמדות. אך לפעמים צריך להמשיך מלמעלה יותר דהיינו מעצמיות ג"ר מקור הג' מדות וזהו כי גדול מעל שמים חסדך. זהו בחי' ח"ע מקור קו הימין דחסד דז"א. דהיינו בחי' חסד דאבא שלמעלה מחסד דז"א נק' מעל שמים חסדך. ובחי' על ה' יהבך והוא יכלכלך זהו בחי' עצמות בינה עילאה שלמעלה מגבו' דז"א. דאעפ"י שממדת גבו' דז"א יכול להיות הפסק בהשפע דמזוני אך השלך על הוי' יהבך (בחי' בינה עילאה) והוא יכלכלך. וכמו"כ ענין ותתפלל על הוי'. לפי שהיתה עקרה שממדת ת"ת דאצי' לא נמשך לה בנים. לכן היתה צריכה להתפלל לבחי' על הוי' שלמעלה מבחי' ת"ת דז"א והיינו לבחי' כ"ע מקור קו האמצעי כו'. וזהו פי' וענין הבונה בשמים מעליותיו. שכל הג' בחי' על. בחי' מעל שמים חסדך. ובחי' על הוי' כו'. שהו"ע עצמיות ג"ר חב"ד יומשכו ויתגלו בהשמים עילאין ז"א דאצי'. ויש לחבר ב' הפירושי' כאחד שבחי' עילוי וזיכוך השמים עילאין הוא דוקא ע"י המשכת מוחין דגדלות מהג' בחי' על הנ"ל בחי' מעל שמים כו' שהוא עצמות ג"ר חו"ב עילאין וי"ל שזהו גדלות ב' שנמשך מאו"א עילאין. משא"כ גדלות א' שנמשך מישסו"ת אין נק' מעל שמים. כי ישסו"ת שהוא נה"י דאו"א הרי הם נעשים מוחין לז"א שנכנסים בפנימיות בז"א ורק בחי' או"א עילאין נק' דוקא מעל שמים כו'. ועי"ז הוא עיקר העילוי והשבח בהשמים דז"א כו'. ופי' ג' הבונה כו' מעליותיו היינו שבחי' מעל שמים גופא הוא בונה ומתקן מחדש להיות בבחי' גבוה יותר. כי פי' על שמים הוא כתר דז"א בחי' כותרת ומקיף לז"א וע"כ נק' על שמים. משא"כ כתר דאו"א אין נק' מעל שמים שהוא גבוה יותר מהיות בחי' מקיף לז"א. והוא רק בחי' כתר ומקיף לאו"א עילאין כו'. וזהו פי' הבונה בשמים מעליותיו. שבונה את הבחי' מעל שמים ומתקן אותו שיהי' בבחי' גבוה יותר לאין קץ והיינו שיומשך הכתר דז"א מא"א ממש. מבחי' כ"ע דאו"א כו'. וביאור הענין כי כל כתר הוא רצון. וכתר דז"א היינו רצון המאציל על אצילות ז"א בחי' זעיר צמצום וקטנות שיהי' בחי' מדות לשון מדה וגבול. שמגבילים את האור והחיות מא"ס ב"ה. ולכן נק' זעיר אנפין חד קציר פי החסד דז"א הוא חסד עולם. והגבו' דין וצמצום משא"כ בא"א שם החסד הוא בחי' ורב חסד. והגבו' תגבורת האור מאד כו'. והרחמים נק' רחמים גדולים. ונק' חד אריך. וענין שיומשך הכתר דז"א מא"א היינו שיהי' רצון המאציל על עילוי ותיקון המדות דז"א שיהיו בהרחבה והגדלה כמו א"א כו'. ויש לחבר פי' זה לב' פי' הנ"ל. כי כדי שיהי' עילוי ושבח שהוא תיקון וזיכוך עצום בהשמים דז"א ע"י המשכת מוחין דגדלות שני מבחי' מעל שמים כו'. צריך שיומשך הכתר דז"א ממקום גבוה יותר. שיהי' רצון המאציל על עילוי וזיכוך זה כו':

ואימתי הבונה בשמים מעליותיו. בזמן שואגודתו על ארץ יסדה שע"י האגודה וההתקשרות כהנים לוים וישראלים על הקרבן. עי"ז מעוררים וממשיכים מבחי' קה"ק תלת רישין. ביאור הענין כי כהנים לוים וישראלים נמשכים מהג' קוין חג"ת דז"א והנה המדות הם ענפין מתפרדין כידוע מ"ש בזהר (חיי קכ"ג ע"א) ע"פ שבע שנים. ל' רבים. אילין אתפרשאן בדינא ורחמי מה דלא הוות הכי לעיצא. כי בג"ר כח"ב מקור הג' קוין דז"א שם הוא אחדות והתכללות בתכלית. כידוע שג"ר חשובות כחד ולכן נק' צרור החיים ולכן גבי מאה ועשרים כתי' שנה ל' יחיד. ולכן ע"י האגודה והתקשרות כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם על הקרבן. אשר הם משתלשלים מג' מדות חג"ת דז"א עי"ז מעוררים וממשיכים מבחי' צרור החיים דג"ר. מקור חיים. והחכמה תחי' אלקי' חיים. שיתגלו בבחי' חג"ת דז"א שיהי' גם בהמדות אחדות והתכללות אמיתי כמו בג"ר:

ומכ"ז יובן איך סגולה זהו אגודה. כי סגולה הוא מענין סגול ג' נקודות כשאחוזים וקשורים יחד כו'. דהיינו התקשרות כהנים לוים וישראלים שנמשכים מהג' קוין חג"ת כו'. וזהו ענין מאמר הרבות אני עושה אתכם אגודה לעצמי דהיינו כדי להיות הקב"ה מתעלה. הבונה בשמים מעליותיו. (עכ"ל אדמו"ר נ"ע). ועכשיו שאין קרבנות הענין בעבודה בנפש האדם. שהאתעדל"ת והעלאת הנפש שמלמטלמ"ע יהי' מהתכללות ג' קוין אהוי"ר ורחמים דוקא. שאז הוא שלימות העבודה. אה' צ"ל כדאי' בזהר (ח"ג דרס"ז ע"א) לית פולחנא כפולחנא דרחימותא. שזהו יתרון מעלה במדת האה' על כל המדות שבה מגיע ומעורר אא"ס ב"ה. לפי שהיא התקרבות ודביקות הנפש באלקות. ומ"מ צ"ל גם יראה ורחמים כלול בה. כי קוב"ה לא שרי אלא באתר שלים (זח"ג צ' ב'. זח"א רט"ז ב' ע' בלקו"ת ד"ה ביאוה"ד ע"פ וידעת היום. ובמ"א בדרוש בהעלותך). ואזי נמשך מלמעלה מעצמיות ג"ר בהמדות. כמו ע"י כהנים בעבודתם כו'. רק שאז הי' הגילוי גם בחיצוני' העולם. ועכשיו הגילוי רק בעבודה בנפש. וזה כמ"ש (מיכה ז' כ') אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. אבותינו הם המדות הנמשכים מהשכל. וע"י האתעדל"ת מהתכללות ג' מדות אלו נמשך בהם מימי קדם מדות שלמעלה מהשתל' קדמונו ש"ע. ובזה יובן מה שהסגול והאגודה הנ"ל נרמז בתיבת סגולה. והיינו כי זהו כמ"ש אשר נשבעת לאבותינו כו'. שזה שע"י האתעדל"ת מהתכללות הג' קוין יומשך מימ"ק שלמעלה מהשתל' הו"ע שבועה. כמו עד"מ שני בנ"א עושים ברית והתקשרות אה' בשבועה כו' כידוע. שהוא למעלה מהעו"ד רק מפני שכך עלה ברצונם. וזהו שבנשבעת הוא תיבת שבע היינו ז' תיקונין דגלגלתא. ואשר הוא למעלה יותר. וזהו ג"כ ענין סגולה שהיא ג"כ למעלה מהטו"ד. רפואה היא עפ"י שכל וטעם. שחכמי הרופאים יודעי' טעם לזה. אבל הסגולה אין לזה טעם למה אבן זה מעלה חן ואבן זה דוחה עין הרע כ"א שהוא למעלה מהטעם לכן נרמז מה שע"י אתעדל"ת מהתכללות כהנים לוים ישראלים וג' מדות חג"ת נמשך מעצמיות ג"ר בפ' והייתם לי סגולה ויובן עוד בתוס' ביאור ענין הסגולה וגם מה שהסגולה שהיא ג"כ אגודה היא דוקא בארץ כמ"ש ואגודתו על ארץ. אימתי בזמן שואגודתו על ארץ כו'. כי הנה התומ"צ נק' בשם זריעה כמ"ש זרעו לכם לצדקה (הושע יו"ד י"ב) זורע צדקות. והיינו כי כמו עד"מ בגשמיות שזורעין גרעין ונעשה צמיחה בתוס' וריבוי. והגרעין אין בו טעם ונצמח אילן עם פירות שיש בהם טוב טעם. וזהו מפני שהזריעה היא בארץ שיש בה כח הצומח להצמיח כ"ד. והכח הצומח שבארץ הוא כמו סגולה. שאין לזה טעם ואין מושג איך הוא (ע' ע"פ ויכל). כן הוא זריעת התומ"כ שהוא אור זרוע לצדיק חי העולמים צדיק ה' בכל דרכיו. מה שע"י התומ"צ נמשך גילוי אורות עליונים מאצי' ותוס' אור מעצמות המאציל ב"ה זהו מפני שהם זריעה בארץ. היינו נש"י שנק' ארץ חפץ. לפי שיש בהם הסגולה שהוא כח הצומח. והו"ע אה' הטבעית שיש בכאו"א מישראל למעלה מהטו"ד למסו"נ על קדה"ש בפו"מ. ולמסו"נ באחד בק"ש בכח. והיא גם כן סגול היינו שהיא כלולה מג' קוין אהוי"ר ורחמים. וכשעוסקים בתומ"צ מחמת אה' זו. אזי נצמח עי"ז גילוי אורות עליוני' כו'. וזהו דוקא בנש"י המלובשי' למטה בגופים שהגם שכמו שהנשמה למעלה יש בה ג"כ אה"ט לאלקות. מ"מ אינה בבחי' סגולה וכח הצומח. וכן המלאכים מקומם דוקא בשמים ממעל אבל בארץ כתי' הנפילי' היו בארץ. כ"א דוקא נש"י שאעפ"י שיורדים לעוה"ז ומתלבשי' בגוף ונה"ב. ומ"מ יש להם אה"ט וכלולה גם מיראה ורחמים. ה"ה בבחי' ארץ חפץ שיש בהם הסגולה הזו שהאתעדל"ת שלהם מעסק תומ"צ יעורר אתעדל"ע מלמעלה מהשתל'. והו"ע אשר נשבעת כו' שכך עבר"צ כנ"ל. והנה באתעדל"ת זו מאה"ט הנ"ל יש שני בחי'. מי שכחו יפה מצד שרש נשמתו יוכל לעורר את האה' ולהוציאה מהעלם אל הגילוי להיות התגלות מדות בלבו אהוי"ר ורחמים. שהם עצם המדות. ויש מי שאין כחו יפה לעורר את האה' ולהביאה לידי גילוי בלב. מ"מ יש בו ג"כ סגולה זו בבחי' ענפי המדות נה"י. נצח הוא ענף החסד. היינו אעפ"י שאין לו אה' בהתגלות לבו. מ"מ הוא מתנצח למעלה מהטו"ד להיות סו"מ וע"ט בתכלית. והוד הוא אעפ"י שאין לו יראה בהתגלות לבו מ"מ הוא מודה על יראה. דהיינו קבלת היראה במוחו. וכן התקשרות במעהמ"צ אע"פ שאין לו שום תענוג. וב' בחי' אלו הו"ע מ"ש הללוהו בנבל וכנור הללוהו בתוף (ע' ע"פ אוסרי כו'). כנור הוא קול נעים מתיקות ותענוג בעבודה. ותוף הוא קול רעם ורעש בלבד ואין בו נעימות. וענינו במלחמה שכשהשונא מורה חצים כו' שנעשה מורך הלב כו' מכים בתוף כו' ונעשה הרמת והגבהת הלב. וכמו"כ בעבודה יש מלחמה כאשר היצה"ר מפיל על האדם מח' רעות והרהורין בישין. ומתגבר עליו להפילו כו' חלילה. אזי צ"ל בעבודה ענין תוף שהוא נצחון חזק למעלה מהטו"ד בבחי' עקשות שמפנימי' ועצמיות הנפש כו' שלא להיות ניזוז ממקומו ולא יפול ממדרגתו. ולדחות כל המח' והרהורים שלא יזכרו ולא יפקדו כו'. וג' בחי' אלו דנה"י הו"ע שורק שהוא ג"כ ג' נקודות כמו סגול רק שמרוחקים קצת ואינם בקיבוץ אחד. והם בעיקום. ועיקום הוא התרגום של עקשות. מעקש דרכי' התרגום מעקם כו' שהו"ע עקשות דקדושה שלשבח. שעז"נ כי עם קשה עורף וסלחת. וזהו"ע אוסרי לגפן עירה. גפן הוא סגול. ולשורקה בני אתונו שורקה הוא בחי' שורק. וזהו שג' בחי' אלו הם ג"כ סגולה וכח הצומח כו' ובכ"ז מובן ומבואר ענין הבונה בשמים מעליותיו. אימתי בזמן שואגודתו על ארץ יסדה. ובמ"א נת' שזה שנש"י נק' ארץ חפץ הוא ע"י בירור נה"ב. והכל אמת. כי מצד האתעדל"ת של הנה"א בעצמה באה"ט שבה ובהתכללות הג' קוין. מגיע ומעורר אתעדל"ע מכתר דתיקון. וע"י אתעדל"ת והעמ"נ מבירור נה"ב ששרשה מעולם התהו שלפני מלוך מלך לבנ"י. מגיע ומעורר אתעדל"ע מכתר דתהו שהו"ע גילוי ריבוי אור דתהו בכלים דתיקון (ע' ע"פ כי מראש צורים נת' היטיב). אך מ"מ מי הוא המברר הנה"ב הוא הנה"א. שהנה"ב נפלה בשבה"כ משם ב"ן דתהו. והנה"א שרשה משם מ"ה. ובכל נשמה בירידתה למטה בעוה"ז מערבין בה מש' מ"ה שיהי' בה כח לברר הנה"ב. ועז"א (חגיגה ד"ד רע"א) איזהו שוטה המאבד מ"ה שנותנין לו. לכן עיקר הארץ חפץ הוא הנה"א בין מצ"ע בין מה שעל ידו מתברר הנה"ב (שזהו כמו מים מלוחי' ומרים דתהום מתבררי' ע"י עפר הארץ כמו שנת' שם ע"פ הנ"ל). ועפ"ז יובן ג"כ פירש"י שפי' סגולה אוצר חביב של אבנים טובות. כי אבן א' ב"ן והיינו הנה"ב שנפלה בשבה"כ משם ב"ן כנ"ל. וא' הוא הנה"א ששרשה מש' מ"ה במילוי אלפין שמברר להנה"ב כו' וגם כל בירורי נוגה מכללות דצ"ח ע"י מזון לבוש בית ומעהמ"צ הוא הכל ע"י הנה"א. לכן נק' הנה"א אוצר חביב של אבנים טובות. וגם כמו האוצר הוא קיבוץ מדברים מפוזרים שמכניס לאוצר ממה שמפוזר ומפורד. כן הו"ע קיבוץ ואסיפת פיזור ניצוצי הנפש מרבות מחשבות כו' להיות רק רצון אחד לאביו שבשמים וגם שעי"ז נמשך ומתגלה מלמעלה מבחי' אוצר העליון. שכמו האוצר הוא מכוסה ונעלם מעין. כן הוא למעלה עצמיות רצה"ע אשר ישת חשך סתרו וסדכ"ס כו' ומתגלה ע"י העלאת הנה"א ובירור נה"ב. וזהו"ע והייתם לי סגולה כי לי כל הארץ. פי' כל הארץ. בין הארץ חפץ דנה"א שהיא בודאי לי ע"י האה"ט כנ"ל. ואפי' מה שוהארץ היתה תהו שהוא הנה"ב שנפלה בשבה"כ בק"נ. מ"מ היא ג"כ לי ע"י הנה"א שמברר נה"ב. אך כ"ז הוא כאשר אם שמוע תשמעו בקולי. כי באמת זה שנת' שנש"י הם ארץ חפץ. מפני כח הצומח שבהם להצמיח ע"י זריעת התומ"צ כנ"ל. העיקר הוא בארץ העליונה כנס"י בחי' מל' שבה עיקר כח הצומח מזריעת התומ"צ. כי נתחב"ס. וכ"ע איהו כתר מל'. ובה הוא גילוי הכך עבר"צ כו'. וכן מה שע"י הבירורים מנה"ב וכללות ק"נ נק' הנה"א ארץ חפץ ג"כ הנה ידוע שכל העמ"נ שמבחי' בירורי' שמתבררים מלמטה נכללים בבחי' מל'. וא"כ צ"ל ההתקשרות בבחי' המל'. וזהו רק ע"י אם שמוע תשמעו שהו"ע שמיעה וקבלת הצוויים מבחי' המל'. וכמ"ש (ש"א ט"ו כ"ב) שמוע מזבח טוב. היינו שבכללות עבודת האדם לא יהי' בשביל שום טעם ותענוג ואיזה תועלת לעצמו. כ"א מפני שהוא עול מלכות שמים כו' ועי"ז מתקשר בבחי' המל' ונעשה בבחי' ארץ חפץ שהו"ע והייתם לי סגולה:

ועתה י"ל ענין ממלכת כהנים שהוא ע"י ושמרתם את בריתי. והענין כי כ"ז שנת' מעלת ומדרגת כנס"י ונש"י הוא מצד היותם ארץ חפץ שיש בהם כח הצומח שהו"ע והייתם לי סגולה אגודה לעצמי. שאזי הבונה בשמים מעליותיו כנ"ל. ותוכן הענין שע"י אתעדל"ת שלהם נמשך אתעדל"ע המשכת מוחין דגדלות מעצמיות ג"ר בשמים עילאין. שהוא ז"א דאצי'. שמה שגם שמים לא זכו יהי' השמים מספרים כו'. אבל ענין ואתם תהיו לי ממלכת כו'. זהו שמה שבונה בשמים כו' יהי' נמשך גילוי אורות והמשכות אלו גם בכנס"י למעלה ובנש"י למטה. וכדאיתא במד"ר (פקודי פנ"א סי' ג') משל למלך שנטל אשה וחבבה יותר מדאי. כך הקב"ה חבב את ישראל יותר מדאי. שנא' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים מבואר מזה שענין ואתם תהיו לי ממ"כ הו"ע יחוד עליון. כי ממלכת הוא כמו מלכתא שיחוד המלך עמה בתמידי' ולא כפלגש שהוא רק באקראי. ומה שנק' ממלכת כהנים כי הכהן הוא שושבינא דמטרוניתא אתה כהן לעולם על דברתי (תלים ק"י ד') דברת יו"ד ודברתי דיבור שלי שיהי' הדיבור עליון מיוחד עם אוא"ס ב"ה. כי פי הוי' דבר זהו ע"י הכהן (ע' ע"פ ראשית עריסותיכם). וביאור הענין יובן עד"מ בגשמיות הארץ יש בה כח הצומח ומ"מ הצמיחה היא מעולה הרבה מן הארץ שהיא רק עפר והצמיחה היא פרי שיש בה טוב טעם. או עד"מ אשה כי תזריע וילדה זכר שאעפ"י שכח המוליד הוא בהאשה מ"מ הזכר הנולד ממנה מעולה הרבה ממנה כמעלת דכורא על נוק'. וכמו"כ יובן בנמשל ענין והייתם לי סגולה הוא רק מה שיש בכנס"י ובנש"י מצ"ע כח הצומח להיות באתעדל"ת אתעדל"ע. אבל הצמיחה שהיא האתעדל"ע נעלה הרבה באין ערוך ממדרגת כנס"י מצ"ע. וגילוי הצמיחה הוא רק בשמים שזהו הבונה בשמים מעליותיו. אבל שאותו גילוי עצמו יומשך ויתגלה ממש בכנס"י ובנש"י (והוא ענין כימי השמים על הארץ. וז"ס כימי העץ ימי עמי כו' כמ"ש במ"א) שבמשל א"א כלל להיות זה שהארץ תהי' כמו הפרי או שהאשה תהי' כמו הדכר. אבל למעלה אפ"ל זה שאעפ"י שהמל' היא בחי' נוק' מקבל. מ"מ כשנמשך בה שפע המ"ד מדכורא נעשי' גם היא דכורא. וכמ"ש במ"א בפי' היא העולה כו' אילה שלוחה הנותן כו' והו"ע ש' מ"ה וש' ב"ן. שמ"ה גימט' אדם וב"ן גימט' בהמה. ובגשמיות אא"ל מבהמה אדם אבל למעלה כאשר יחוד מ"ה וב"ן. אזי גם ש' ב"ן נעשה כמו שם מ"ה. ותוכן החילוק כי נש"י שרשם מפנימי' הכלים פנימי' המל' מחשבה. ולא כמלאכים שהם רק מחיצוני' הכלים דמל' דיבור. ולכן נש"י הם סגולה שהם כלי להמשכת יחוד עליון ע"י תומ"צ. אבל מלאכים בקשו התורה ולא נתנה להם. ומ"מ יחוד אוא"ס שבהם הוא רק כמו יחוד איהו וגרמוהי. אבל ענין ואתם תהיו לי ממ"כ שהוא שמה שבונה בשמים מעליותיו מעצמיות ג"ר כנ"ל יומשך גם בהם א"כ ה"ז כמו איהו וחיוהי חד. ובעבודה זהו ההפרש בין אהבה דאברהם לאה"ר דאהרן כה"ר. ונת' היטיב באריכות ע"פ בסוכות ע"ש. (ומה שלא נז' שם הוא שהאה"ע דאברהם זהו האה"ט הנ"ל. וידוע שהיא מסותרת וצריך להוציאה לגילוי ע"י התבוננות. ואעפ"י שלאחר יציאתה לגילוי היא בתוקף יותר מכפ"ע ההתבוננות ולמעלה מהטו"ד. מ"מ מכיון שהתחלת יציאתה לגילוי ע"י התבוננו' ה"ז כמו שמיעה כו'. ובענין אה"ר דאהרן נאמ' כאן שהרשפי אש שבאה' זו הוא שמחמת עריבות ומתיקות התענוג אין כלי הנפש מכילים כלל התענוג ונעשה כלוה"נ וכמ"ש הסבי עיניך מנגדי דמוקדין לי' כו'. ובענין שאה' זו היא מלמעלמ"ט נא' כאן הדוגמא כמו מקום ארון אינו מן המדה. וכמו שהראהו הקב"ה לאדה"ר דור דור ודורשיו כו' אעפ"י שהי' תחת הזמן כמונו ראה בעתיד כמו בהוה ועבר וכמו האריז"ל שהשיג ברבע שעה מה שצ"ל בדיבור פ' שנה כו' ואה' זו היא בחי' מתנה מלמעלה כמ"ש עבודת מתנה אתן את כהונתכם שא"א להגיע לה מצ"ע. שאינה אפי' בשרש נפשו):

וזהו שאי' בזהר (צו ל"ד סע"ב) ע"פ זאת משחת אהרן כו'. כד כנס"י מתברכא ע"י דכהנא אתקריאת על שמו. והכוונה שכל מי שממשיך היחוד עליון במל' נק' המל' על שמו. וזהו פי' הפסוק זאת ל' נוק' היא המל' שמקבל מזה אלי. זה הוי' כו'. משחת הוא שמן משחת קדש. משח רבות קודשא. עצמיות חכמה אצי' שבאצי'. מבחר האצי'. שבחכמה עצמה יש אבי"ע. ד"פ ח"י שבשם ע"ב. ומשחת קדש הוא אצי' שבחכ'. ונק' ראשית וזאת שהיא המל' היא אחרית האצי'. וכתיב המגיד מראשית אחרית שזהו כשנמשך היחוד במל' מעצמיות ראשית חכ'. וכ"ז הוא משחת אהרן כו' שהכהן הוא שודמ"ט. כמ"ש ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא. וכתי' תומיך ואוריך לאיש חסידך. וכ"ז הו"ע ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. ותוס' המ"ם בממלכת רומז על גדלות המלוכה. כמו למרבה המשרה. משרה הוא שררה בחי' מל'. ולמרבה המשרה הוא תוקף וריבוי הגדלת המל' שנעשית במדרגת הבינה ממש. כאמה בתה וזהו מ"ס סתומה דלמרבה. ולשלום אין קץ. שלום הוא יסוד שממנו היחוד בכנס"י. כמ"ש ונתתי שלום בארץ. ולשלום א"ק הוא בחי' יסו"א. רק שעיקר גילוי בחי' זו יהי' לע"ל שהמל' תקבל בעצמה היחוד מהחכ' שלא ע"י בינה ומדות כלל. ועוד ממלכת הוא כללות מלך מלכי המלכים. חב"ד. כמבואר בלקו"ת. ובכ"ז יובן מה שאי' בילקוט שמעוני (יתרו רמז רע"ו) ראוין היו ישראל לאכול בקדשים ככהנים אלא שגרם חטא העגל. ולכאו' תמוה. והענין דכתי' ואם האכל יאכל כו' בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת כהנים וא' אכילת מזבח. פי' אכילת מזבח הוא מה שהקרבן נכלל באש של מעלה ארי' דאכיל קרבנין. פנ"א אל הימין כולל כל המרכבה. ומהמרכבה נכלל במל'. והו"ע בירור דהעמ"נ. ואח"כ אכילת אדם בגימט' מ"ה בירור שני דהמשכת מ"ד שנכלל באלקות ממש. ולולי חטא העגל היו כל ישראל ראוים לאכול בקדשים ככהנים. הכוונה שהאכילה של כל או"א מישראל הי' כמו אכילת כהנים שהוא בירור שני דהמשכת מ"ד. מה שעכשיו מחמת חטא העגל האכילה אפי' של צדיק ועובד ה' הוא רק כמו אכילת מזבח שהו"ע בירור דהעמ"נ. שנפש דעשי' מעלה הבירורי' בבחי' מל' דעשי' ורוח דיצי' במל' דיצי' עד מל' דאצי'. ואח"כ ע"י שעוסק בכח האכילה בתורה ותפלה הם מתבררים בירור אמיתי דהמשכת מ"ד. ולולי חטא העגל היו כל ישראל ממלכת כהנים. שמה שבונה בשמים כו' הי' נמשך גם בהם. שזהו ששם ב"ן נעשה כמו שם מ"ה כנ"ל. וא"כ הי' רק האכילה שלהם לבד ג"כ כמו אכילת אדם בגימט' מ"ה:

ועוי"ל ממלכת כהנים הבטחה שיהי' נשמות שיומשך בהם בעצמם היחוד עליון שלא ע"י המל' כלל. והו"ע נשמות כללי' כמו נשמת בנימין ובניהו שהם בעצמם כלים לקבל שפע המ"ד כמו המל'. לפי שמעוררים בהעלאת מ"ן שלהם עד א"ס ב"ה ומ"מ אינו דומה למה שהמל' היא בחי' כלי אל היחוד עליון שהיא אלקות ממש. משא"כ הנשמות הם מעין אלקות בצמצום עצום. וזהו רבות בנות כו' ואת עלית על כולנה:

והנה ואתם תהיו לי ממלכת. זהו ע"י ושמרתם את בריתי ברית הוא יסוד סיומא דגופא אות ברית קדש. והיינו כי ברית הוא התקשרות. ולמעלה זהו התקשרות ההמשכה מסוכ"ע בממכ"ע שהוא ע"י יסוד וצדיק יסוד עולם וכמ"ש (ישעי' ג' יו"ד) אמרו צדיק כי טוב כו' וכתיב (איכה ג' כ"ה) טוב ה' לקויו לנפש כו' שכל ההמשכות והשפעות עליונות במל' הכל הוא על ידי יסוד ולכן צ"ל ושמרתם את בריתי. היינו על ידי ע"ט שלא לבטל מכל מה שאפשר לקיים ממ"ע. שאזי הוא כמ"ש בטח בה' ועשה טוב שממשיך בחי' אמרו לצדיק כי טוב שכן ארץ כו'. וגם ענין ושמרתם את בריתי הוא מצות מילה ושלא לפגום הברית שכיון שע"י מדה זו הוא ההמשכה צריך לשמרה שלא לפגום בה שאם פוגם א"א להמשיך היחוד דממלכת כהנים. וזהו שאי' בזהר (ע' זח"א צ"ג ע"ב וצ"ד ע"א וזח"ג דף י"ד ע"א) מאן דנטיר ברית אקרי מלכא היינו כמ"ש כאן ואתם תהיו לי ממלכת. וז"ש בכהונה ברית מלח עולם. וגבי פנחס בקנאו את קנאתי על פגם הברית הנני נותן לו את בריתי שלום וזהו החילוק אם שמוע תשמעו כו' הוא צווי כללי לכל מה שיעשה האדם שיהי' בבחי' שמיעה וקבעומ"ש שעי"ז הוא ההתקשרות בבחי' המל' להיות בבחי' והייתם לי סגולה. ושמרתם את בריתי הו"ע שמירת הברית בפרט וכללות ע"ט שלא לבטל מכל מה שאפשר לקיים. שעי"ז ואתם תהיו לי ממלכת:

וגוי קדוש. במשנה ביבמות איסור מצוה ואיסור קדושה. ובברייתא שם ד' כ' ע"א איסור קדושה שניות מד"ס. שנק' איסור קדושה ע"ש קדש עצמך במותר לך. וזהו קוטב ויסוד כל הד"ס שהם תוס' על תושב"כ כשניות לעריות וע"ת וע"ח ושבותים. שהמכוון הוא קדש א"ע במותר. וכיון שנאסר עפ"י חז"ל נעשה איסור ממש ובכלל הו"ע בטל רצונך. לסלק רצונו מכל מח' אפי' של היתר. כל שאינה לה' ולצורך תורתו כו'. וכן בדיבור אפי' של היתר שלא יהא דיבורו והרחבת פיו כרצונו (לבד הד' כתות שאינם מקבלים פני שכינה) וכ"ש במעשה וכן בכל קומת הנפש ראייה ושמיעה כו' ועבודה זו הוא ע"י בחי' החכ' שהוא כח מה ביטול לגמרי ובחכמה אתברירו. פי' שמפריד ומברר הטוב מן הרע ומעלהו. וכל מחדו"מ אפי' של היתר כיון שאינה לצורך עבודת ה' ה"ה ס"א צד הקליפה. ק"נ. וזהו קדש בחכ'. שלהיות קדש במותר הוא ע"י החכ'. וקדש לי כל בכר. יחידות עשירות מאות. נר"נ. מחדומ"ע. יהיו לי כו'. והנה בעבודה זו יש ב' דברים סילוק עצמותו מכל הרצונות וצמצום עצמותו בדבר אחד רצון ה' ועבודתו. ועי"ז גורם למעלה ג"כ סילוק עצמותו כבי' וצמצום עצמותו בבחי' יו"ד דש' הוי' ב"ה. כי מהיו"ד ולמטה הוא השתל'. אבל המשכת היו"ד דש' הוי' הוא שלא בדרך השתל' כ"א ע"י שמסתלק ומתעלם עצמיות רצה"ע בחי' רעדכ"ר להיות בבחי' ישת חשך סתרו ויתצמצם בבחי' רצון אותיות צנור שהוא ג"כ אותיות ונצר שהוא מזל הח' מיגת"ד שיונק ממנו אבא עילאה. יו"ד של ש' הוי' ב"ה. והיינו שממשיך תוס' גילוי אור בבחי' יו"ד של ש' הוי' ב"ה מבחי' ישת חשך סתרו. וזהו"ע ערבים עלי ד"ס כו'. כי תושב"כ נק' ספר תורה. אשר ספר הוא בינה כי אורייתא מחכ"נ ומתלבש באותיות דבינה. וזהו ה' חומשי תורה ה"ח דאימא. אבל ד"ס הם סופר שלמעלה מספר עצמיות ח"ע כמו שמקבלת מישת חשך סתרו. וזהו שתורה אור. ויהי אור רזא דחכמתא. אבל ד"ס הוא אור הנמשך מתוך החשך. דישת חשך. וזהו ג"כ יתרון מעלת ד"ס גם על מל"ת (שהם ג"כ בבחי' בטל רצונך כו') של"ת הוא יחוד י"ה. א"כ הגילוי הוא מהה'. אבל ע"י ד"ס הגילוי מעצם היו"ד שלא ע"י העלם הה'. וזהו"ע גוי קדוש כי יש ד' מדרגות. אחותי. רעיתי. יונתי. תמתי. אחותי הוא כשהמל' מקבלת היחוד מבחי' נה"י. רעיתי הוא כשמקבלת מחג"ת. יונתי הוא כשמקבלת מחב"ד. שזהו בחי' עיניך יונים לאסתכלא ביקרא דמלכא. ותמתי כשמקבלת מכתר. זהו עליה היותר עליונה. שלא יש עכשיו יותר מד' מדרגות אלו. וזהו גוי קדוש שנרמז כאן ג"כ כל הד' מדרגות. הג' הוא נה"י. והוא"ו הוא חג"ת שכלול בהם גם נה"י. והיו"ד ח"ע. וקדוש הוא כ"ע. שכמו הז"א נק' קדוש לגבי בי"ע כן נק' א"א קדוש לגבי אצילות. ומדרגה זו הוא ע"י והייתם לי. ואי' במכילתא שתהיו קנוים לי לעסוק בד"ת ולא בדברים בטלים שהו"ע שיפריש האדם א"ע מכל רצונות הגוף ויהי' רק רצון אחד בעסק התורה. והו"ע קדש א"ע במותר. ועי"ז ממשיך תוס' גילוי אור מבחי' כ"ע בח"ע כנ"ל ונמשך במל' ובנש"י ג"כ מהחכ' לבד. שלא ע"י בינה ומדות וזהו ההפרש בין סגולה וממלכת כהנים לגוי קדוש. שענין סגולה וממ"כ הוא שזה שבונה בשמים מעליותיו דהיינו המוחין שמעצמיות ג"ר שנמשכים בז"א יומשך מז"א במל' ובנש"י ג"כ. והו"ע יחוד ו"ה. שזהו ע"י אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי רמ"ח מ"ע ה"ח כו'. ואיש כי יקח את אחותו חסד. אבל גוי קדוש זהו שהמל' מקבלת היחוד מהחכ' כמו שמקבלת תוס' אור מכ"ע ושלא ע"י בינה וז"א (הכוונה דרך מעבר לבד. שלא ע"י התלבשות בבינה ומדות. כ"א עצמיות המוחין דאבא מתגלים במל'). וזהו אלה הדברים אשר תדבר אל בנ"י. ופירש"י ז"ל לא פחות ולא יותר. שעכשיו בשמיטה זו לא יש עלי' יתירה מבחי' גוי קדוש שהוא א"א המלובש בחכ'. וכמ"ש קדושים תהיו וארז"ל יכול כמוני ת"ל כי קדוש אני קדושתי למעלה כו'. וקאי על בחי' עתיקא. שאין ממנו גילוי בשמיטה זו. כ"א לאחר שיהי' וחד חרוב אז יהי' עשר אעשרנו לך. ולתוס' ביאור בענין ד"ס שמגיעים בבחי' גבוה ביותר מד"ת איתא בגמרא ביבמות (דע"א ע"ב) לא ניתנה מצות פריעה לאברהם ואי' שם בתוס' (ד"ה לא) שהיא הלל"מ ויהושע אסמכי' אקרא. שוב מול את בנ"י שנית. והענין שגבי מילה כתי' אני אל שדי כו' ומשמעות הפסוקים ששם שדי נתגלה לו ע"י המילה. שמקודם לא הי' לו גילוי כ"א מש' אלקים. וכתי' וארא כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי והענין כמ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים ששם אלקים הוא בחי' מגן ופרסא המעלים ומסתיר על יחוד אמיתי דש' הוי' ב"ה. ואע"פ שלאחר הפרסא דש' אלקי' הוא ג"כ קדושה עצומה שרפים אומרים קדוש והאופנים וחיוה"ק. מ"מ לגבי יחוד אמיתי דש' הוי' ב"ה שבאצי' הוא בחי' פרסא והסתר. וכעין והבדילה הפרוכת לכם בין הקדש כו'. ומבחי' פרסא זו דש' אלקי' הוא שרש והשתל' כל מסכים ופרסאות שבכל עולמות בי"ע מעולם ועד עולם. עד שמשתלשל הפרסא שבין קדש לחול דהיינו בין קדושה לק"נ שהיא חול גמור. ובזה יובן מה שמשם אלקי' הי' גילוי לאברהם גם קודם המילה. שהערלה היא ההבדלה שבין קדש לחול. וכיון שמבחי' ש' אלקי' משתלשל הבדלה זו. לכן אין ההבדלה הזו הסתר לגבי הגילוי דש' אלקי'. אבל ש' שדי הוא ביסוד שנמשך על ידו תוס' גילוי אור. שדי בברכותיו. די סיפוקא דכולא. די באלהותי לכל ברי'. והוא מלשון ברכות שדים. שכמו החלב מגדיל הולד. כן משם שדי הוא ריבוי הגדלת החיות בהכלים דמל'. ולכן כדי לקבל גילוי זה שהוא למעלה מהפרסא דש' אלקים הי' צריך להעביר הערלה כו' שהוא ההסתר הנמשך מש' אלקי'. ומ"מ פריעה שהיא העור הדק. שהוא כמו קליפת האגוז שנאכל עם הפרי. אינו הסתר לגבי גילוי זה אך זהו רק לגבי הגילוי שמשם שדי שהוא גילוי ההעלם שבסדר ההשתל'. ברכות שדים מוחין דאי' מקור דסדר השתל'. אבל מ"ת וידעתם כי אני הוי' מוחין דאבא. זה לא נודעתי להם. כי גם עור הפריעה מעכב זה. וע"ד דוגמא שאי' בספרים שיש כמה נשמות בג"ע מכמה שנים וכשצריכים לעלות למדרגה עליונה יותר מענישי' אותם על דברים שמתחלה לא היו נחשבים לחטא כלל. והוא כמ"ש וסביביו נשערה כו' וארז"ל (יבמות קכ"א ע"ב) הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה וכמארז"ל (זח"ג קע"ט א') כל הכועס כאלו עע"ז והיינו שבעולם עליון נחשב החטא כמו ע"ז. שמתקשר בגבו' קשות דנוק' דקליפה. והנה כתיב כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות (מיכה ז') והו"ע מ"ש (בראשית כ"ח כ"א) והי' הוי' לי לאלקי'. שע"י ש' הוי' יהי' גילוי מעצמות אוא"ס כו'. והו"ע גילוי פנימי' התורה שמנתיב הל"ב דחכ' ושעה"נ דבינה ולמעלה ממ"ת דעכשיו שהוא רק ממ"ט שע"ב כו'. ולגבי גילוי זה אפי' דברים המותרים הם הסתר. וכשראו חכמים כן הוסיפו לאסור גם דברים המותרים. כי לגבי גילוי זה א"צ קום ועשה. כ"א להסיר המונע. וכמו"כ גם להתקדש אפי' במותר מד"ס. וזהו"ע וגוי קדוש:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה