אור ברסלב
מגן אבות חלק ב מגן אבות חלק שישי על פרשת בא

מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון

מגן אבות חלק שישי על פרשת בא

מגן אבות חלק שישי על פרשת ויצא

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. צריך להבין כפל הלשון ראש חדשים וראשון כו' הנה ארז"ל ברבות (בא פט"ו) ע"פ אשרי הגוי אשר ה' אלהיו העם בחר לנחלה לו. משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים. וכשבחר ביעקב ובניו קבע ר"ח של גאולה. דהנה מנין י"ב חדשים הי' גם קודם מ"ת שתיכף אחר ברה"ע התחילו למנות חדשים ורק שהי' המנין מתשרי שתשרי הי' ראש חדשים. כי בכ"ה באלול נבה"ע ובא' בתשרי הי' ר"ה וכמ"ש בת"י ע"פ ויקהלו אל המלך שלמה כו' בירח האיתנים בחג הוא החדש השביעי עתיקייא הוו קרו לי' ירחא קדמאה וכען קרו לי' ירחא שביעאה. פי' עתיקייא דורות הקדמונים מברה"ע עד מ"ת. וכען זהו אחר מ"ת שנעשו בנ"י כו'. וזהו כשבחר הקב"ה ביעקב ובניו קבע להם ר"ח של גאולה שיהי' ניסן ראש חדשים וממנו יתחיל המנין. וצ"ל ההפרש בין חדשים של ברה"ע לחדשים של גאולה דמשמע שהם ב' בחי' ומדרגות. גם להבין בכללות ענין יצימ"צ שבכ"י יש יצימ"צ וע"כ אומרים בכ"י פ' יצימ"צ. למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך כו' וילה"ק הדרוש שבתו"א ע"פ לכן אמור לבנ"י (ובתוס' ביאור) שכתוב בפסוק זה ד' לשונות של גאולה והוצאתי כו' והצלתי כו' וגאלתי כו' ולקחתי כו' וכנגד ד' לשונות אלו כתוב בשה"ש סי' ה' ד' לשונות בכנס"י פתחי לי אחותי רעיתי יונתי תמתי. ומקודם כתיב אני ישנה כו' קול דודי דופק. ואי' בזהר ויקרא פרשה אמור דף צ"ה ע"א ר' חייא פתח אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק כו' אמרה כנס"י אני ישנה בגלוחא דמצרים דהוו בני בשעבודא דקשיו. ולבי ער לנטרא להו דלא ישתיצון בגלותא. קול דודי דופק דא קב"ה דאמר (שמות ו') ואזכור את בריתי קול דודי כו' מדלג שדילג את הקץ מת"ל שנים לרד"ו כו'. ויש להבין כ"ז. הנה כתיב (שה"ש ז') מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים וארז"ל (במד"ר עפ"ז) מה יפית במ"ע ומה נעמת במצות ל"ת. ועי"ז אהבה בתענוגים. ויש בזה ב' פי'. הא' שעי"ז הוא אה' בתענוגים להקב"ה אהבתי אתכם אמר הוי' כו'. והב' שע"י קיום המצות נעשים ישראל בבחי' אהבה בתענוגים כו' כתיב עבדו את ה' בשמחה. וכתיב תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. משמע מזה שבעבודה דוקא דהיינו בקיום המצות גשמיים למטה צ"ל השמחה יותר מרוב כל (דלא נאמר שהשמחה הוא מהקיבול שכר) כל תענוגי עוה"ב שנק' רוב כל שיש שם ריבוי עליות לאין קץ ופי' כל דכתיב כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא. שמים היינו געה"ע וארץ געה"ת ויש בחי' עמוד שמחברם וע"י העמוד עולים מגעה"ת לגעה"ע. ובד"פ יש ריבוי עליות לא"ק ותכלית כמ"ש ילכו מחיל אל חיל. וקדושים בכ"י יהללוך סלה. כ"מ שנאמר נס"ו אין לו הפסק וכמ"ש כי גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. וז"ש ולתבונתו אין מספר דקאי על העליות שבג"ע שמצד בחי' תבונה הם אין מספר וכל העליות הם ע"י בחי' עמוד שנק' כל. וזהו רוב כל ריבוי העליות שע"י ריבוי בחי' עמודים. וענין הג"ע הוא נשמות יושבין ונהנין מזיו שכינה לחזות בנועם הוי' שמתענגים תענוג נפלא לאין קץ מהשגת מהות אלקות. וע"ז אמר שהשמחה של מצוה בעבודה צ"ל יותר מכל התענוגים שלמעלה בג"ע. וזהו יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב (פי' שבחי' כל יסוד הוא חיי העוה"ב כנ"ל ומכל הוא מרוב כל) וז"ש וירא אלקים את כל אשר עשה (עשי'. מעהמ"צ) והנה טוב מאד. והענין דכתיב יהללו שם הוי' כו' כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים. שמו הוא בחי' מל' שכינה בחי' אלקות ששוכן בעולמות ובנשמות. כמ"ש ושכנתי בתוכם. זהו בחי' שם. וזהו ומביא גואל כו' למען שמו והרי הגלות הוא בשכינה כמארז"ל (מגילה כ"ט) גלו כו' שכינה עמהם אנכי ארד עמך מצרימה כו' והגאולה ג"כ בשכינה. ועז"א למען שמו. והטעם שנק' שם ומל' כמו שם האדם שאינו נוגע לעצם האדם וכמו התפשטות מדת המלוכה שכ"ז אין נוגע לעצמיות המלך כלל רק שמו נקרא כו' וכמו"כ בחי' שכינה שהוא הבחי' מאלקות ששורה ושוכן בעולמות הן בשביל חיות העולמות והן בשביל גילוי אלקות בעולמות הוא רק הארה בעלמא. ועז"כ כי נשגב שמו לבדו שגם שמו הוא בבחי' לבדו שאין נמשך להיות חיות בעולמות כמו שאוא"ס בעצמו הוא לבדו הוא כן בחי' שמו ג"כ בבחי' לבדו. וזהו ושמך קדוש שגם בחי' שמך קדוש ומובדל מעולמות ורק הודו וזיוו של שמו נמשך להיות חיות בעולמות. וזהו על ארץ ושמים. כללות ההשתלשלות נק' ארץ ושמים כמו שו"א הגשמי' כוללים כל הנמצאים כמו הארץ כולל דצח"ם וימים ונהרות וד' יסודות ארמ"ע כמ"ש השמים וכל צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים כו' כן יש בחי' שו"א רוחניים בעשי' וביצי' ובבריאה שנק' שמים וארץ תתאין. וכן יש בחי' שמים וארץ גם באצי'. ונק' שמים וארץ עילאין. ועל לע"ל כתיב שמים החדשים וארץ החדשה וגם בפנימיות העולמות בחי' ג"ע ג"כ נק' שו"א ג"ע הארצי בפנימיות העשי'. געה"ת בפנימיות היצירה געה"ע בפנימיות הבריאה הם ג"כ שו"א. כי כמו ארץ היא גשמי' ושמים הם רוחניים כמו"כ געה"ת (וכש"כ הארצי) נחשב לגבי געה"ע כמו גשמי' לגבי רוחניות וע"כ העלי' ע"י נה"ד שתשכח ההשגה שבגעה"ת כמ"ש במ"א וכמו שהארץ מקבל משמים כן געה"ת מקבל מגעה"ע. גם שו"א הם אורות פנימי' ואו"מ כי שמים מקיפים והארץ פנימי' וכ"ז הוא רק הוד וזיו של שמו. וגם עוד פי' שמו הוא שם הוי' וכמ"ש אני הוי' הוא שמי. ונשגב לבדו קדוש ומובדל. רק הודו על או"ש כמ"ש כי בי"ה הוי' צור עולמים. שהוי' צור עולמים ע"י י"ה ב' אותיות לבד ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז. והיינו בחי' מל' שנק' י"ה. בחי' זיו והארה לבד משם הוי'. אבל וירם קרן כו' לבנ"י עם קרובו של מהוע"צ ממש. והיינו ע"י המצות אשר קדשנו במצותיו כמ"ש במד"ר שנק' מצותיו שהוא בעצמו מקיים אותם. הקב"ה מניח תפלין ד' מוחין. ציצית לבנ"ח. שבת להוי' מועדי הוי'. צדקה צדיק הוי' צדקות אהב. צדיק הוי' בכל דרכיו. שהו"ע צוותא וחיבור מאוא"ס בחכ' ומדות. וא"כ הם מהקב"ה בעצמו ולא מבחי' שכינה שנק' שמו כנ"ל וגם למעלה מבחי' שם הוי' כמ"ש ושמי הוי' לא נודעתי. וידוע הקושיא דהכתיב כמה פעמים שם הוי' גבי האבות והתירוץ דיש ב' שמות הוי' ופס"ט בינייהו. שהו"ע והבדילה הפרכת בין הקדש ובין קה"ק. וזהו ושמי הוי' לא נודעתי פי' שם הוי' דלעילא והנה שם הוי' דלתתא הוא שם והארה. אבל ע"י מ"ת נתגלה שם הוי' דלעילא שהוא עצמיות ממש. והיינו כי יש אתה קדוש ושמך קדוש שלא נאמר אתה ושמך קדוש כי בחי' שמך אעפ"י שהוא קדוש נמשך עכ"פ הוד וזיו ממנו כמ"ש כסה שמים הודו כו'. אבל אתה קדוש אפי' זיו והוד ממנו אין יכול להיות מאיר בעולמות ונק' ישת חשך סתרו כו':

וביאור ענין שמו והודו (דמאחר ששמו ג"כ הארה חיצוניות איך יכולים לחלק עוד הוד וזיו משמו כו'). הנה אי' בזה"ק (ח"ב כ' א') דבמחשבה אחת ברא הקב"ה את כל העולמות כו'. והיינו שבחי' מח' אחת הכוללת כל שית אלפי שני וימוהמ"ש ותחה"מ וכל נו"ן אלפים יובלות היא רק הארה בעלמא דכל"ח לגבי כח המח' אשר כח המח' הוא רק התפשטות הארה בעלמא מעצמותו ומהותו ית' כמו עד"מ בנפש שכח המח' הוא התפשטות והארה לבד מעצם הנפש. וא"כ כח המח' היא בחי' שמו. והבחי' מח' אחת היא בחי' הוד וזיו משמו. ולפ"ז כיון שבחי' הוד משמו היא בחי' מח' אחת הכוללת כל סדר ההשתלשלות וכל העליות דלעתיד א"כ זהו בחי' מחה"ק דא"ק שהוא בחי' רצון הקדום כתר דכללות כו'. והיינו משנ"ת בד"ה ואולם חי אני הובא בלקו"ת בביאור דכי כארץ פ"ג בהג"ה בפי' ברוך כבוד הוי' ממקומו דכבוד היינו בחי' מחשבת אנא אמלוך (מחה"ק) ומח' זו נמשך עד"מ מכח המח' כו'. והוא הנק' מקום כבודו. פי' מקום ר"ל מקור ושרש המח' אחת הנ"ל והוא בחי' איה א"ס. והוא בחי' משארז"ל (בפדר"א פ"ג) עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד דבחי' שמו זהו"ע אי' מקום כבודו (כח המח') ומשם נמשך להיות המח' דאנא אמלוך כו' והוא בחי' המלך הקדוש מל' דא"ס) עכ"ל בביאור דכי כארץ הנ"ל. הרי מבואר משם לכאן שבחי' מח' אחת זהו א"ק וכח המח' הוא בחי' מל' דא"ס עצמו. וזהו"ע הוד משמו ועצמיות שמו כו'. וז"ש מלכותך מלכות כל עולמים. מלכות כל עולמים הוא בחי' מח' אחת מה שנק' הודו. ומלכותך הוא בחי' בעל המח' בחי' נשגב שמו לבדו כו' אבל ע"י התומ"צ אנו עם קרובו של הקב"ה שממשיכים מהקב"ה עצמו עצמותו ומהותו שלמעלה מבחי' שמו. וזש"א קודם קיום המצוה לשם יחוד קוב"ה ושכינתי' והיינו כמשנ"ת בביאור ע"פ הוי' לי בעוזרי שבחי' קוב"ה ושכינתי' נמצא עד רום המעלות. ולפי מה שנת' כאן א"כ שכינה מל' דא"ס עצמיות שמו. וקוב"ה עצמותו ממש ולפי קבלת מהר"י סרוג ז"ל הוא בחי' ת"ת הנעלם שלמעלה מבחי' מל' דא"ס. עד"ה קול דודי. והענין כי שכינה נק' מה שאלקות שורה על איזו דבר שאינו אלקות. והיינו מל' דאצי' ששורה בהיכל ק"ק דבריאה כח"ב דבריאה שהם נבראים מאין ליש נק' זה שכינה וקוב"ה הוא אוא"ס שמלובש בז"א דאצי' שהוא קדוש ומובדל לגמרי מעולמות בי"ע וזהו שהמלאכי' אומרים ג"פ קדוש נגד ג' עולמות בי"ע. הוי' צבאות זהו האוא"ס שמאיר בחג"ת נה"י דאצי' כו'. ולמעלה יותר נק' שכינה כללות התלבשות אוא"ס בע"ס דאצי' או"כ. כי הכלים דע"ס אינן בערך האור כלל וע"כ הכלים נק' גופין וכמה גופין תקינת לון. והאור אנת הוא כנשמתא לגופא. שכמו שאין ערוך הגוף לגבי הנשמה כן אין ערוך הכלים לגבי האורות. גם שהכלים הם מהות מה מהות חכ' מהות חסד מהותים מחולקים והאור פשוט ולמכאמא"כ. וא"כ השראת אוא"ס בע"ס חכ' וחסד כו' שהאור הוא א"ס ובל"ג ופשוע והכלים הם בחי' הצמצום והגבול שבא"ס. ואעפ"כ אוא"ס ובל"ג מתייחד עם הכלים עד דאיהו וגרמוהי חד בהון נק' זה שכינה וקוב"ה נק' עצמות המאציל שלמעלה מהתלבשות בהע"ס. עתיק יומין המתנשא מימו"ע כו' בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן כי מה שמתייחד עם הכלים הוא רק הארת הקו אבל עצמי' הקו שמאיר בא"ק הוא קדוש ומובדל מהתלבשות בהכלים. ובדרך כללות יותר נק' שכינה מל' דא"ס מקור דקו"ח שהקו מתלבש בא"ק כו' והנה א"ק נק' עפי"ק אדם דבריאה הגם שזהו מחה"ק כתר דכללות. אך מאחר שנק' מח' ומח' היא בריאה יש מאין וע"כ מל' דא"ס שממנה נמשך אור הקו ששורה ומתגלה בא"ק נק' בשם שכינה. וקוב"ה נק' עצמותו ומהותו ממש שלמעלה מבחי' מל' דא"ס שלא הגיע בו הצמצום כלל. והנה כשצ"ל יחוד קוב"ה ושכינתי' מאצי' לבי"ע שנק' יחוד דזו"נ צ"ל יחוד זה עד רום המעלות שיומשך תוס' אור מעצמותו ומהותו שלמעלה מהצמצום במל' דא"ס מקור דקו"ח ותוס' אורות מהמאציל לנאצלים ואח"כ יוכל להיות יחוד זו"נ דאצי' שיהי' בבי"ע התגלות אוא"ס דאצי'. וזהו אשר קדשנו במצותיו מה שהקב"ה בעצמו כו' דהיינו שע"י קיום המצות ממשיך מעצמותו ומהותו ממש שלמעלה ממל' דא"ס שיומשך ממנו תוס' אור במל' דא"ס שהו"ע יחוד קוב"ה ושכינתי' כו'. נמצא נת' שענין מחשבה אחת הכוללת כו' היינו בחי' א"ק מחה"ק. וזהו רק הודו וזיוו של שמו מל' דא"ס. וישראל ע"י תומ"צ הם עם קרובו של עצמותו ומהותו בחי' אור שלא נגע בו הצמצום. וע"י התבוננות זו נמשך שמחה של מצוה מרוב כל כו': אך יש לשאול בזה קושיא גדולה ועמוקה. כיון שכל שית אלפי שני וימוהמ"ש ותחה"מ ונו"ן אלפים יובלות הכל נכלל במח' אחת היד וזיו משמו ית'. וא"כ מה שע"י המצות ממשיך הגילוי מעצמותו ית' ממש מתי יהי' זה. ויש בזה ג' תירוצים בג' פנים וכולם אמת עיקר תירוץ זה ע"ד הפשוט נת' במ"א שדוקא עכשיו בעוה"ז שייך המשכה זו. ולא בדרך גילוי קיבול שכר כ"א בעבודה יוכל זה להתגלות והענין כמ"ש (שה"ש א') לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי כו'. כמו עד"מ הסוס של המלך שנושא קישוטין של זהב ואבנים טובות הרי היפוי והענג מזה הוא רק למלך לבדו והסוס אין מרגיש כלום ומ"מ הוא הנושא זאת ועל ידו נעשה הענג להמלך. וע"כ יש איזה תועלת גם להסוס שנותנים לו מזונו בטוב יותר. כמו"כ מה שע"י קיום המצות נמשך יחוד קוב"ה ושכינתי' בשרש דשרש דהיינו תוס' אור מעצמותו ומהותו ממש במל' דא"ס. הנה המשכה וגילוי זה הוא רק במל' דא"ס לבד דלא ידע לי' בר איהו אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה ונעלמה כו' ואהי' אצלו אמון משחקת כו' שעיקר השחוק והתענוג לפניו דוקא וישראל עצמם אין יודעים מהמשכה זו. וזהו שארז"ל ע"פ אלה הדברים כו' ל' דבורה מה דבורה כו' כך ישראל כל מה שמסגלין תומ"צ אינו אלא רק לאביהן שבשמים כו' ומ"מ האדם הוא הממשיך זאת שזהו כמו במשל הסוס כנ"ל (רק שבזה אין המשל מכוון להנמשל כי הסוס אינו מרגיש מאומה אבל להאדם יש איזה הרגשה בזה היינו כשעושה המצות זך וישר ובלי שום חטא אז נגלה בו גילוי מעצמות א"ס והגילוי הוא בשמחה של מצוה שמתמלא אורה ושמחה כמשי"ת). וא"כ דוקא בעוה"ז יש לו התחברות והתקשרות עם עצמותו ומהותו ית' ממש. וז"ש אשר אנכי מצוך היום פי' מצוך מקשר ומחבר אותך לעצמותי ומהותי ממש היום דוקא. ובבחי' זו היום לעשותם הוא למעלה מבחי' למחר לקבל שכרם כו' וזהו יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. וזהו שהתפלל מרע"ה תקט"ו תפלות שיכנס לארץ וארז"ל וכי לאכול מפרי' הי' צריך אלא לקיים מצות התלויות בארץ כי רוב מצות תלויות בארץ ורצה לקיים המצות במעשה בגשמי' שעי"ז אנכי מצוך כו'. ולפ"ז הירידה צו"ע דוקא עכשיו בעוה"ז. וזהו עבדו את הוי' בשמחה כו'. שעיקר השמחה הוא בעבודה דוקא דהיינו בבחי' היום לעשותם כו' שבכאן יש לו התקשרות עם המשכת עצמותו ממש כנ"ל. וענין מה שיכול להיות גילוי מבחי' זו בעבודה היינו שמחה של מצוה שיהי' אורה ושמחה וחדות ה' ביתר שאת לאין קץ לא לפ"ע השגתו בהמצוה ולא לפ"ע שרש נשמתו כלל כו'. ואין יודע כלל מאין בא לו זה כו'. ושמחה זו מקפת את כל הנפש מראשה ועד רגלה כו' וזהו שאמר דהע"ה בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון כו'. וז"ש בזה"ק (לך לך צ"ד ע"ב) על ר' אבא זמין חד סבא לאתוקדא בנורא. ובמ"א בזהר דמוקדין לי' בשלהובא דרחימותא. והו"ע התלהבות והתלהטות פניו מלהטין מחדוה דאורייתא עריבות מתיקות נעימות לאין קץ בחי' שמחה של מצוה כו'. זהו תירוץ א'. ותירוץ הב' שע"י קיום המצות בהיום לעשותם בעוה"ז יהי' לעתיד תוס' אור מעצמותו לנש"י והיינו בדרך קיבול שכר. כי מ"ש שהגילויים מכל העליות ומדרגות חיי העוה"ב ימוהמ"ש ותחה"מ וכל הנו"ן אלפים יובלות נכללים במחשבה אחת בחי' הוד וזיו של שמו שאינו ערך לעצמותו כלל כנ"ל. זהו שרש האור וקצבתו מה שנקצב כו' כמו ויטע הוי' אלקים גן בעדן כו' (שהוא עשי' לגבי' כביכול). אבל מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שהו"ע קיום המצות כידוע מזה נמשכים תוס' אורות מעצמותו ית'. וכן בימוהמ"ש ותחה"מ שהוא בחי' יותר עליונה מג"ע היינו שהנשמות יהיו מלובשים בגופים ולא יהי' הגוף הסתר כלל על הנשמה להשיג השגות אלקות אך עכ"ז אינו ערך לתוס' אורות שיומשך מעצמותו ע"י קיום המצות בהיום לעשותם. וזהו פי' דע מאין באת ולאן אתה הולך. פי' מאין. האל"ף הוא פלא יחידו ש"ע. היו"ד הוא כל בחי' חיי העוה"ב כמ"ש ביו"ד נברא העוה"ב. והנו"ן הוא נו"ן אלפים יובלות. והיינו אין פי' שכל הנ"א יובלות שנמשכים מפלא יחידו ש"ע הם רק ע"י יו"ד שהוא צמצום והסתר. ולאן הפי' שני דברים. א' אן פי' מקום כמו אנה פניך מועדות כו'. והוא בחי' מקומו ש"ע עיגול הגדול שסובב ומקיף את כל החלל ומקו"פ והקו"ח. ועוד פי' אן א' נו"ן בלא יו"ד שההמשכה מהאל"ף יחידו ש"ע יהי' לנו"ן אלפים יובלות בגילוי בתוס' בלי צמצום והסתר. וזהו אתה הולך פי' שע"י קיום המצות הם בבחי' מהלכים כמ"ש ונתתי לך מהלכים בין העומדים ויהי' תוס' אור מעצמותו בנו"ן אלפים יובלות שלא ע"י יו"ד צמצום. וזהו בדרך קיבול שכר לעתיד. וזהו וירא את כל אשר עשה. פי' היינו היום לעשותם שהוא בעוה"ז קיום התומ"צ יהי' לעתיד בבחי' טוב מאד מעצמותו. ולפי שני התירוצים נמצא שהעוה"ז הוא יותר נעלה הן מבחי' מח' אחת שהוא כל העליות שיהי' בימוהמ"ש ועוה"ב ואפי' בעולם התחי' ואפי' מכל התוס' אור שיתגלה מעצמותו בנו"ן אלפים יובלות שהוא רק ע"י התומ"צ שבעוה"ז. ותירוץ הג' היינו מ"ש וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. ואי' הפי' בתו"א שכל העליות הוא רק ע"י עשירי. וזהו עשר אעשרנו היינו כל הגילויים בכל הנו"ן אלפים יובלות עד שיבוא לבחי' לך שהוא עצמותו ממש שלמעלה מבחי' תוס' אורות שנמשך מעצמותו בנו"ן אלפים יובלות:

וזהו מה יפית ומה נעמת אה' בתענוגים ב' מיני תענוג ושמחה. בחי' אז תתענג טל הוי' הו"ע מ"ע נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני. והב' התענוג ע"י דאתהפך ממרירו למיתקא שהו"ע התענוג ממה שמתברר וההיפך בחי' מל"ת. וזהו מ"ה יפית כו' שהקב"ה משבח לנש"י בזה. כי האה' בתענוגים של ישראל גדולה יותר מכל השמחות. מרוב כל כו' כנ"ל. והנה שמחה נק' הבינה אם הבנים שמחה. פי' אם הבנים היינו כשמתגלה השמחה במדות הלב דוקא כמ"ש בשמחה ובטוב לבב. כי עיקר האדם הוא הלב והיינו שההתבוננות שבמות תבונתו יתגלה בלב שהלב יתמלא אורה ושמחה בהתלהבות והתלהטות. שמתו צדיקים בהוי'. רננו צדיקים בהוי'. ישמח ישראל בעושיו. ואז ינצל האדם מכל הרהורין בישין ורצונות זרות. כי כשיש שמתה מאלקות ממילא יתפרדו כל פועלי און ואוהבי הוי' שנאו רע כי אור דותה תשך כמו שרואים בתוש שכשאדם מייגע א"ע בהתבוננות בתפלה ובלימוד התורה אפי' נגלה וכש"כ פנימיות התורה בשמחה עצומה הוא רחוק מאד מרע. אבל כשהשמחה אינה מתגלית בלב רק במות תבונתו יכול האדם לימשך אחר רצונות זרות ותאוות גשמיים. וזהו"ע גלות מצרים היינו מיצר מי שלא תהי' הבינה בבתי' אם המולדת כ"א שיהי' בחי' עיבור. וזהו ע"י הגרון קנה ושט ורידין ג' שרי פרעה שר המשקים שר האופים ושר הטבחים. קנה הוא שר המשקים שממשיך לחלוחית המים מהמות אל הלב להיות הריאה מקררת רשפי אש הלב. וגם כי בקנה יש גידין דקים מובלעים בו שהם רוחניים ממש ותועלת הגידים לא נודע לכל חכמי הרופאים. וענין תועלתם ופעולתם הוא שממשיכים עיון התכ' ממוח בלב כדי שתהי' ההתבוננות נתגלה בבחי' התפעלות המדות בלב ובלעו"ז הוא ריבוי התחכמות בענינים גשמי' אפי' דהיתר כמו מו"מ כו'. וגם כי מים מצמיחים כל מיני תענוג והו"ע התקשרות לכל תאוות גשמי' הוללות וליצנות כו'. ושט נק' שר האופים היינו התקשרות לתאוות אכילה ושתיה זוללי בשר וסובאי יין כו'. ורידין שר הטבחים הילוך הדם כעס ורציחה כו' ופרעה בעצמו כנגדן בעורף עורף דקליפה עקשות הרצון זר להיות מושקע בגשמי' למעלה מהטו"ד שאף שפוגע בו מדה"ד אינו ניזוז ממקומו וכמו בפרעה ויחדלו הקולות כו' ויוסף לחטוא. זהו בחי' מצרים מיצר מי נשע"ב שההתבוננות שבמות תבונתו לא תתגלה בלב כו'. שמנת עבית כשית שנעשה כסוי ואוטם על הלב כו' ולהיות יצי"מ שיתגלה השמחה גם בהמדות הוא ע"י קול דודי דופק קול התורה שמבתי' גרון דקדושה שנק' צואר כמגדל דוד צוארך בחי' הקל קול יעקב. יעקב אותיות יבקע יו"ד בקע שיו"ד חכ' בוקע כו' וכמאמר האל הפותח דלתות כו' דלתות הם חב"ד דבינה. ואל נהירו דחוכמתא פותח שגורם פתיחה בהם שיהי' יצימ"צ מבחי' מיצר מי. ובוקע חלוני רקיע יסוד אימא שיהי' לידת המדות. וזהו מוציא חמה ולבנה זו"נ כו'. וזהו אני הוי' תושב"כ והוצאתי אתכם כו' והצלתי אתכם כו'. כמ"ש (ישעי' נ"א) ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך. שמהבל הדיבור דתורה לבד מה שממשיך בבחי' פנימיות עוד נעשה מזה בתי' צל ומקיף. וזהו והצלתי לשון צל כמ"ש (דברים כ"ג) כי הוי' אלקיך מתהלך בקרב מתנך להצילך וארז"ל (ויק"ר פכ"ד) להיות צל על ראשך כו' והנה תוכן המכוון בכל מה שנת' (בהדרוש דלכן אמור כו' שהקדמנו) שמפרש כל ענין יצימ"צ על התגלות השמחה של מצוה בלב. וצ"ל הלא יצימ"צ בנפש היינו לצאת מכל המצרים וגבולים שהם הרצונות זרות וההתקשרות שבתענוגי עוה"ז כו'. אלא הענין משום דכשהשמחה מתגלית בלב להיות הלב מלא חדוה ותענוג מגילוי אוא"ס ב"ה בעצמו כו' אזי ממילא יצא האדם ממאסר הגוף ונעתק מכל הרצונות זרות ותענוגים גשמיים להיות מואס ברע כמ"ש בתניא פ' יו"ד דכל זמן שאין לו תענוג באלקות מוכרת שהתענוג מלובש בגשמיות כו' וכן נת' בד"ה ואהי' אצלו אמון שכל זמן שאין לו תענוג באלקות אעפ"י שמעורר בנפשו בחי' רצון וכלות הנפש לצאת מלבושי נוגה ועמך לא חפצתי כו' מ"מ עדיין לא נתפשטה האהבה מלבושי נוגה והוא רק בחי' אתכפיא לבד כמשנ"ת בד"ה זכור בתו"א. אבל הבתי' הב' הוא בתי' כלה שארי כו' בתי' שמתה ותענוג בהוי' ממש. והיא שמתה של מצוה כו' יעו"ש שבבתי' זו נעשה אתהפכא להיות מואס ברע. בתי' צדיק וטוב לו כו'. ולכן עיקר ענין יצימ"צ הוא ע"י שמתה ש"מ דהיינו אהבה בתענוגים כשמתגלית בלב וענין מזכירין יצימ"צ גם בלילות (שהקדים בתו"א) ע"ד רננא ברמשא שבמדת לילה דהיינו כשהמל' מסתתרת ומתעלמת בבי"ע אזי תתרבה ותגדל האהבה והתשוקה לצאת מהתשך. וכמו"כ ענין יצימ"צ בלילות הו"ע הרצון והתשוקה לצאת מכל המצרים וגבולים כו' ונק' בחי' רצוא העלאה כו'. אבל עדיין לא יצאה הנפש מכל המצרים וגבולים לגמרי כו'. אבל ביום הוא עיקר יצימ"צ שאזי מתגלה בנפש גילוי אוא"ס ב"ה הבל"ג להיות נכלל ובעל ליחודו ית' האמיתי והו"ע התגלות שם הוי' בנפש איך אני הוי' ל"ש וכולא קמי' כל"ת כו' שאזי הוא יצימ"צ לגמרי. וזהו בתי' שמתה בצפרא דהיינו שמחת הנפש ואהבה בתענוגים שמתענג מגילוי אוא"ס ב"ה ע"י התומ"צ והו"ע שמחה של מצוה שנת"ל:

והנה ביצימ"צ יש ב' בתי'. הא' שבטל השעבוד וזהו והוצאתי והצלתי כו' והב' גאולה שלימה וזהו וגאלתי ולקחתי כו'. וזהו שארז"ל (ר"ה י"א א') בניסן נגאלו אבותינו ממצרים בתשרי בעלה עבודה מאבותינו במצרים כתיב הכא והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכתיב ביוסף (תלים פ"א) הסירותי מסבל שכמו ויוסף יצא בר"ה מבית האסורים כמ"ש לעיל מיני' תקעו בחדש כו'. והיינו לפי שתשרי הוא ר"ה התגלות רוממות מדת מלכותו וזהו המעלה דתשרי מה שעתיקייא הוו קרו לי' ירחא קדמאה. ומחמת גילוי מדה זו בטלה עבודה מאבותינו. אך זהו רק סבלות מצרים אבל מ"מ היו נקראים עדיין עבדי פרעה ולא היו בני תורין. ואח"כ בניסן שקבע הקב"ה אותו חדש של גאולה אזי יצאו לגמרי ונגאלו להיות בני חורין כו'. ולהבין זה הנה כתיב (שמות כ') אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ. וידוע קושית המפרשים למה לא כתיב אשר בראתי שמים וארץ שהוא יותר פלא מאין ליש כו' והתירוץ בזה כי בריאה יש מאין הוא מבתי' הארה בעלמא מבתי' שמו כנ"ל בענין כי נשגב שמו כו'. וזהו בי"ה הוי' כו' רק בב' אותיות. ואי' בס"ק שי"ה זה למטה משם הוי' היינו בבתי' מל'. ולכן כתיב יהללו את שם הוי' כי הוא צוה ונבראו וגם בלשון חז"ל עד שלא נבה"ע. דמשמע ממילא. ולכאורה איך שייך ממילא הלא כתיב בראשית ברא אלקים ל' נוכת אך היינו כיון שההתהוות הוא רק מבתי' שם והארה מעצמותו. ולכן לגבי עצמותו ית' חשוב כאלו ממילא כו'. משא"כ לגבי שם אלקים כתיב בראשית ברא אלקים כו' כי ברא הוא כת הפועל בנפעל היינו דוקא שם אלקים אבל לגבי שם הוי' הלא כתיב אני הוי' ל"ש כו'. אבל יצימ"צ הוא מבחי' אנכי מי שאנכי עצמותו ומהותו ית' ממש דלא אתרמיז בשום שמא ואתא וקוצא כלל וכן מ"ת אנכי כו' ולכן מתחיל באל"ף וברה"ע בבי"ת והרי האל"ף גבוה יותר מהבי"ת אך זה גופא צ"ל למה יצימ"צ נמשך מבתי' אנכי דוקא ובריאה מאין ליש שהוא רבותא יותר הוא משם אלקים והענין כי מצרים יש גם בקדושה כי מצרים הוא המקור שגורם התהוות הגבול והם הכלים דע"ס דאצי'. כלים המגבילים כו' והוא בחי' שם אל שדי שאמר לעולמו די. ולכן כל סדר השתלשלות נק' בשם מצרים ל' מצרים וגבולים שכולם בבחי' מיצר וגבול מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה עובי רקיע ת"ק בין רקיע לרקיע ת"ק כו' וכן מלאכים יש שהם מהלך ת"ק שנה ויש שבשליש העולם עומד כו'. ואפי' געה"ע ג"כ במיצר וגבול כל צדיק נכוה מחופתו של חבירו כו' ועז"כ לכל תכלה (כלוה"נ שבג"ע) ראיתי קץ כו' וא"כ פי' יצימ"צ היינו התגלות עצמיות אוא"ס ממש הבל"ג אין לו תחלה ואין לו תכלה וזהו אנכי כו' אשר הוצאתיך מאמ"צ. ויצימ"צ דוקא לנש"י אשר הוצאתיך כו' וכמ"ש וירם קרן לעמו כו' שכל העולמות רק מבחי' שמו כנ"ל בענין כי נשגב שמו כו' על ארץ ושמים ובחי' שמו הוא מקור התהוות הגבול כנ"ל בענין שם שדי. אבל ישראל יש להם רוממות קרן שמקבלים מבחי' אתה קדוש כנ"ל ע"כ באים לבחי' יצימ"צ. ולכן ארז"ל (בהגדה. והרא"ש גורס כן במשנה דע"פ) עד שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם כו'. מלכים הם שמשא וסיהרא כמארז"ל (חולין ס' ב') א"א לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד כו' ומלכי תו"ב מקור שמשא וסיהרא. ומלך מה"מ הוא בחי' כ"ע. וזהו מלכותך מלכות כל עולמים. מלכות כל עולמים הו"ע מלכי המלכים. ומלכותך הוא בחי' ממה"מ. וא"כ יצימ"צ הוא גילוי ממה"מ מל' דא"ס. ובזה יובן מאמר הרבות הנ"ל משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ר"ח כו' וכשבחר ביעקב ובניו כו' דהנה השרש של י"ב חדש הם י"ב חיות המרכבה ד' מחנות שכינה מכאל פני ארי' גבריאל פני שור כו' שכל מחנה כלולה מג' בחי' וביחד הם י"ב מלאכים. ומהם מקבלים הי"ב חדשים שהם ד' תקופות וכל תקופה כוללת ג' חדשים. וענין ד' מתנות שכינה למה צריכה השכינה למחנות היינו כי מלאכים הם שלותי השפע שעל ידם נשפע החיות אלקות מבחי' שכינה מדת מל' ממכ"ע להחיות העולמות בע"ג. ובהם ועל ידם נתצמצם החיות ונתחלק בבחי' גבול גמור לכאו"א לפי ערכו ובכל עולם לפי ערכו. כי בחי' מל' אעפ"י שהיא בחי' מקור לגבול מ"מ היא מדה אלקית וזהו ישתבח שמך לעד מלכנו בחי' נצחי' וא"ס בל"ג והיא כללית בלי התחלקות כו' וכדי שיהי' המשכה בגבול והתחלקות צ"ל ד' מחנות שכינה כו'. וגם כי מל' הוא רוממות והתנשאות וכדי שיהי' המשכת החיות בעולמות בפנימיות הוא על ידם. וזהו שנק' מרכבה כי להיות נמשך מבחי' מל' בחי' אלקות בעולמות ונבראים הוא על ידם. ולכן נק' י"ב בקר והים עליהם מלמעלה בשם בהמה כיון שעל ידם נשפע המשכת החיות בבחי' גבול דוקא. וגם כללות החיות דבתי' שכינה מדת מל' שמתלבשת בהם נק' ג"כ בשם בהמה לטעם זה כמ"ש (קהלת ג') ורוח הבהמה היורדת היא למטה כיון שהו"ע צמצום החיות בבחי' גבול נמצא שד' מחנות שכינה מרכבתא תתאה מרכבה להתפשטות בתי' מל' בעולם וזהו רכב אלקים אד' בם כו' וזהו משבחר הקב"ה בעולמו פי' בחד היינו עבר"צ כדאי' בזהר הלשון סליק ברעותי'. פי' בבחירת המאציל להוציא מדעת המחקרים שמכחישים חידוש העולם כו'. ומשבחר בעולמו היינו שעבר"צ להיות עולם ל' העלם עולמות בע"ג בחי' מצרים וגבולים. ע"כ קבע בו ר"ת פי' השרש של י"ב חדשים ד' מחנות שכינה י"ב בקר שעל ידם מתצמצם החיות בבחי' גבול. שהי"ב בקר מרכבה דבריאה הם מחברים בחי' מל' דאצי' עם העולמות כי מדת מל' היא בחי' רוממות מקיף. והם ממשיכים שיומשך גילוי בפנימיות כו'. אבל כשבחר הקב"ה ביעקב ובניו שיהי' יצימ"צ דהיינו שיתגלה אוא"ס הבל"ג. ע"כ קבע להם ר"ח של גאולה. פי' י"ב חדשים גבוהים יותר כי הי"ב חדשים שמצד ברה"ע נמשכים מי"ב אותיות של מילוי שם אד'. אבל יב"ח שקבע לנש"י הם בחי' י"ב צירופי הוי'. וכתיב אנכי הוי' אלקיך שע"י י"ב צירופי הוי' נמשך ומתגלה בחי' אנכי ממש שיהי' בבחי' אלקיך לנוכח כו'. וניסן הוא ראש חדשים כי בניסן צירוף שם הוי' כסדרן שהוא מעולה יותר ומורה על חסד. וזהו ראש חדשים ראש הבנין בחי' חסד (מדה הראשונה מז' ימי הבנין). ראשון הוא לכם לחדשי השנה אי' במד"ר (בא רפט"ו) דקאי על הקב"ה שנק' אני ראשון כו' שהוא עצמות אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות. שיתגלה בתי' זו בכל חדשי השנה וכנ"ל. והנה קודם יצימ"צ ומ"ת הי' תשרי ראש. שעתיקייא הוו קרו לי' ירחא קדמאה. והיינו שבבחי' השפעת החיות מבחי' מל' להחיות העולמות בע"ג בבחי' זו ודאי תשרי הראש כי בר"ה היא התגלות מדת מל'. וע"כ לשמיטין וליובלות שכולם הם מצד ברה"ע שנמשך מבחי' מל' בחי' מצרים כו' ר"ה הוא בתשרי. אבל אחר יצימ"צ ומ"ת שנמשך השפעה מפנימיות אוא"ס בל"ג שיהי' יצימ"צ ע"י י"ב צירופי הוי' בבחי' זו ניסן ראש לכל החדשים וכען אתקרי ירחא שביעאה שכעת המעלה דתשרי הוא מצד שביעאה שמ"מ יש בו מעלה יתירה על ניסן מצד שהוא חדש השביעי וכל השביעין חביבין כמו שבת לימים ערבות לרקיעים לרוכב בערבות כו' והיינו כי ב' מעלות יש בתשרי מצד שביעי. הא' כי יצימ"צ הי' הכנה למ"ת כמ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון כו' על ההר הזה. ולכך דיבור הראשון מעשה"ד הוא אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ. והנה מ"ת הו"ע מ"ע ומל"ת התלוים בשם הוי' והם בחי' רצוה"ע שנמשך בשם הוי' וזהו"ע תרי"ג מצות כו'. וכ"ז הוא כשמקיים התומ"צ אם לא פגם בשם הוי'. אבל ע"י פגם ח"ו גורם מיעוט והסתלקות. ע"י ביטול מ"ע גורם הסתלקות האור מהכלים וע"י ל"ת גורם גם יניקת החיצונים ח"ו. וזהו המעלה דתשרי כי מצד השפעה הפנימי' בעת מ"ת בתי' רצוה"ע מלובש בתומ"צ וע"י קיום המצות ממשיכים כו' אבל ע"י עבירה ח"ו שהו"ע עוברי רצונו נעשה ח"ו הסתלקות הרצון שהוא בתי' צנור וצמצום שבזה שייך פגם וחסרון כו'. אבל בתשרי בעשי"ת שאז ההתגלות מבחי' אנכי אנכי ב' פעמים אנכי שהו"ע רעדכ"ר רחמים פשוטים שבבחי' זו אין נוגע הפגם עי"ז הוא מוחה פשעיך. ועובר על פשע. מחילת העונות שנעשה מילוי החסרון ותיקון הפגמים וגילוי בחי' זו בתשרי דוקא ולא בחד אחר זהו מצד שהוא שביעי וכל השביעין חביבין. ובזה המעלה בתשרי גם על ניסן. שמצד השפעה פנימי' נק' ניסן ראשון ותשרי הוא השביעי. ויש עוד בחי' ומדרגה גבוה בתשרי על ניסן. כי בניסן הי' עד שנגלה עליהם ממה"מ כו' אתעדל"ע מצ"ע קול דודי הנה זה בא מעצמו מדלג שלא עפ"י אתעדל"ת דכיון שהיו מושקעים בערות הארץ מ"ט שע"ט לא הי' יכול להיות כ"א ע"י אתעדל"ע מצ"ע. ולכן ביום ראשון ש"פ אוצרות טל נפתחים ומתחילין לומר מוריד הטל שטל הוא בחי' אתעדל"ע מצ"ע. והנה בחי' זו יש גם עתה בכל חדש ניסן אתעדל"ע לעורר נש"י בתשובה לצאת מהרע ז"מ רעות דנה"ב בצאת ישראל ממצרים כו' וצדיקים מתעלים ומתקרבים בעבודתם לגילוי גבוה מאד ואפי' איש פשוט יוכל להתעלות ולהתקרב. אך זהו רק בניסן אבל בכל השנה צריך דוקא אתעדל"ת ע"י קיום תומ"צ. אך בר"ה ועשי"ת יש מעלה ומדרגה גבוה שע"י אתעדל"ת שבימים אלו מעוררים וממשיכים אתעדל"ע גבוה מאד. ואפי' צדיקים ע"י מס"נ ויגיעתם בתורה ועבודה ממשיכים אז מבחי' גבוה ביותר מבכל השנה. דהנה כתיב מי כהוי' אלקינו כו' בכל קראנו כו' ודרז"ל דקאי על תפלת הצבור שבצבור דוקא מעוררים אתעדל"ע בכל השנה אבל ביחיד דוקא בעשי"ת כמ"ש דרשו הוי' בהמצאו כו' ומ"מ כתיב דרשו ל' רבים שאפי' רבים ע"י אתעדל"ת ממשיכים אתעדל"ע גבוה מאד וכדאי' ברמב"ם שאעפ"י שהצעקה והתשובה יפים לעולם אבל בעשי"ת מועילים יותר כ"ז מצד שתשרי הוא שביעי וחביב. והנה מצד השפעה פנימי' שניסן נק' ראשון וזהו החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם כו שאחר מ"ת מונין החדשים מניסן וזהו ראשון כו' דקאי על השפעה פנימי' שמבחי' אני ראשון עצמות אוא"ס שלמעלה מהשתל' את ראשונים אני הוא כו' ולכן הי' יצי"מ בניסן דוקא כמשיתל"ק. וזהו בר"ה בטלה עבודה מאבותינו שמצד התגלות רוממות והתנשאות מדת מלכותו ית' בעלה העבודה. והיינו לפי שבתשרי שהוא ר"ה אזי הוא ית' מראה מלכותו שלכן קורין לו אז המלך. דהיינו התגלות רוממות והתנשאות מדת מלכותו ית' על הנבראים ובו תנשא מלכותך שאזי הוא ית' מתגאה ומתרומם עליהם וכמאמר המתגאה על חיות הקדש ונהדר בכבוד על המרכבה. ולכן השיר של ר"ה ה' מלך גאות לבש כו'. ולכן ר"ה הוא בחי' יראה ופחד בכל העולמות עליונים ותחתונים ולכן אומרים אז בפייט ומוראך עליהם וז"ש חשף הוי' את זרוע קדשו ואי' בזהר כמה דחילו סגיא שריא בעלמא וכמשל במלך בו"ד שכשמראה רוממות המלוכה אזי תפול אימה ופחד כו'. והנה מחמת התגלות רוממות מל' דקדושה אזי ממילא נופל ומתבטל הרוממות של שקר דמל' דקליפה כהמס דונג כו' כיון שהם כקוף בפני אדם כו'. ולכן אזי נתבטל הרוממות דפרעה מלך מצרים ערות הארץ שבטלה הסבלות מצרים דהיינו העבודה של ישראל ולא היו מתייראים כלל מפרעה וזהו והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם. זה הי' בתשרי שהוא ר"ה. ומ"מ לא היו בני חורין עדיין עד ניסן שהוא חדש של גאולה כנ"ל שבניסן מאיר צירוף הראשון דשם הוי' שהוא בחי' חסד והתגלות כו' וזהו שהוא ראש חדשים לגילוי בחי' אני ראשון בחי' מלך מה"מ. אנכי ה' אלקיך כדי להיות יצי"מ. שאזי נגאלו לגמרי להיות בני חורין ויצאו לגמרי ממצרים. ובעבודה היינו שע"י שהאדם מעמיק דעתו בתורה ועבודה וקבעומ"ש שום חשים עליך מלך כו' להמשיך ע"ע יראת ה' אימה ופחד מדת מלכותו ית' שנק' מלך ישראל. שהניח כל העליונים והתחתונים ומייחד מלכותו ית' רק על עמו ישראל בכלל ועליו בפרט כמשנ"ת בתניא פמ"ב. מחמת זה מתבטל סבלות מצרים של הג' שרי פרעה שבמיצר הגרון. דהיינו המדות רעות ורצונות זרות של ההתקשרות בתענוגי עוה"ז תאוות היתר ותאוות איסור ה' ישמרנו שמגבילים את האדם לימשך אחריהם כו'. ומחמת יראת מלכותו ית' מתבטלים ויוצא האדם משעבוד של הרע שלא לימשך אחריהם דהיינו שלא יתפשטו במחדו"מ ושיהי' מוח שליט על הלב. ומ"מ זהו רק בחי' אתכפיא לבד ולא יצא האדם מהם לגמרי שלא יהי' לו שום רצון כלל ולהיות מואס ברע. וזהו כמו שהיו ישראל עדיין במצרים והיו נק' עבדי פרעה עדיין. אבל בניסן שהוא חדש של גאולה שהוא גילוי מבחי' אנכי ממה"מ שמגילוי זה נעשה בחי' לידה והתגלות השמחה שהוא אהבה בתענוגים בלב שהלב יהי' מלא תענוג מגילוי אוא"ס אזי נעשה יצימ"צ לגמרי שיהי' בן חורין היינו יציאת הנפש מכל המצרים וגבולים של הרצונות זרות והתאוות להיות מואס ברע לגמרי:

והנה הגאולה היא בבחי' שכינה כמ"ש אל עליון כו' ומביא גואל כו' למען שמו באהבה. שהגאולה (שמבחי' אל עליון אנכי) הוא בבחי' שמו כמ"ש אשר פדה גוי ואלהיו וכתיב (ש"ב ז') אשר הלכו אלקים לפדות לו לעם ולשום לו שם וארז"ל (קה"ר פ"ז) מצינו שהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה כדי לעשות לו שם. פי' כי שם הוא בחי' מל' רק הארה בעלמא שהוא מקור ההתהוות דסדר ההשתלשלות בבחי' מצרים וגבולים. וענין לעשות לו שם היינו שיהי' התגלות עצמיות אוא"ס בחי' אתה קדוש בבחי' שמך קדוש כו' והו"ע יצימ"צ כו'. וע"ז כתיב (שה"ש ב') קול דודי מדלג אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת כנ"ל וזהו פתחי לי אחותי כו'. דהנה ארז"ל (ב"ר פל"ט) שאברהם נק' אחותי שאיחה את כל באי העולם להקב"ה ויקרא שם אברם כו'. כי אחותי לשון איחוי אלכסנדרית שמחבר ב' דברים נפרדים כו'. וכמו"כ ביצימ"צ נק' כנס"י אחותי כי יצימ"צ הו"ע צוותא וחיבור עולמות הנבראים עם אוא"ס בחי' אנכי מי שאנכי. משא"כ מצד ברה"ע כתיב ומשם יפרד כו'. וזהו בן פורת יוסף (יסוד) אותיות תופר. שתופר ומחבר שני דברים רחוקים זמ"ז מאד. כי כנס"י נש"י הם בבי"ע שעז"נ ומשם יפרד והי' בהם הגילוי מבחי' אנכי כנ"ל. וביאוה"ע מה שבניסן שהוא חסד וחדש של גאולה נעשה כנס"י בבחי' אחותי. הנה כתיב (ויקרא כ') ואיש כי יקח את אחותו חסד. ואי' בזהר (ח"ג ז' ב') ואיש זה הקב"ה כי יקח את אחותו דא כנס"י. חסד הוא. שהחיבור הוא ע"י חסד עליון. והענין דארז"ל (דברים רבה פ"ג) אברהם נתן לבניו שני אריסין צדקה ומשפט. והקב"ה זקף להם כנגדן חסד ורחמים. וא"כ חסד למעלה מצדקה. והיינו כי צדקה רק די מחסורו אשר יחסר לו. וחסד הוא בוויתור לא למלאות החסרון לבד. דהנה ארז"ל (תענית ח' ב') שמש בשבת צדקה לעניים עני בחי' סיהרא דללמג"כ שהוא בחי' חשך. ונק' דלי"ת ל' דלות ועניות והיינו כמ"ש מארת חסר בחוסר כל (ל' כללות. יסוד שבו הוא התכללות כל המדות וההמשכות שמבחי' בינה ה"ח וה"ג כו'). ולכן צדקה די מחסורו כמ"ש ארץ לא תחסר כל בה. שיהי' מרוב כל וזהו שמש בשבת צדקה לעניים שיהי' בחי' לא תחסר כל בה כו' וזהו כל ענין ר"ח שהוא מולד הלבנה שמקבלת או"ח מהשמש הוא רק בחי' מילוי החסרון לבד שיאיר בה בחי' כל כו'. וזהו דלותי ולי יהושיע היו"ד הוא בחי' יסוד יו"ד סוד גם יו"ד עטרת יסוד ועי"ז מדלי"ת נעשה ה' כו'. אבל פי' ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא היינו שיהי' החיבור בבחי' כנס"י עם בחי' אתה קדוש אנכי מי שאנכי שלמעלה מהשתלשלות וחיבור זה נק' חסד שלמעלה מצדקה. וחסד הוא הפלגת הטוב בתוס' וריבוי. מבחי' ורב חסד שלמעלה מהשתלשלות. ולכן גמ"ח בין לעניים בין לעשירים וזהו יפה שעה אחת בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. כי בחי' כל הוא רק מילוי החסרון לבד. אבל ע"י תשובה ומע"ט ממשיכים בחי' חסד. ולכן בחדש ניסן שהוא חסד וחדש של גאולה אזי פתחי לי אחותי (עי' מזה בד"ה מי יתנך פ"ד ה' בהגהות מענין ואיש כי יקח את אחותו חסד. שהוא ההמשכה מא"א. ולכן בין לעניים יסוד ומל'. ובין לעשירים ת"ת עמודא דאמצעיתא שנק' עשיר). רעיתי יונתי תמתי. ד' עליות המל'. אחותי היינו כשנמשך הכתר למל' ע"י נה"י. רעיתי נגד חג"ת. יונתי נגד חב"ד. תמתי נגד בחי' כתר שמקבלת אור הכתר בעצמו. וזהו ג"כ ענין ד' לשונות של גאולה והוצאתי והצלתי כו' כבר נת"ל. וגאלתי קאי על קי"ס שנאמר עם זו גאלת. וגם דכתיב וגאלתי בזרוע נטויה ובקריעת ים סוף כתיב את היד הגדולה. ולקחתי אתכם לי לעם קאי על מ"ת. ולכן זהו בחי' תמתי כמו שכתוב ברבות (שה"ש פ"ה) שאזי נק' נש"י תמתי שנעשו תמימים שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כו'. ואח"כ והבאתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה בחי' תושבע"פ שבה עיקר התגלות רצוה"ע (והיא גבוה מתושב"כ דמחכ"נ הוי' בחכ' כו') ונק' ארץ הצבי. וכמ"ש (יחזקאל כ"ו) ונתתי צבי בארץ חיים כמ"ש באריכות בתו"א ע"ש. וביאוה"ע מה שנק' ארץ הצבי. הנה כתיב (ישעי' כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק וארז"ל (סנהדרין צ"ד א') בקש הקב"ה לעשות חזקי' משיח ולא זכה מפני שלא אמר שירה על מפלת סנחרב כו'. וזהו מכנף הארץ זמירות שמענו שרצתה הארץ לומר שירה. צבי לצדיק שחזקי' הצדיק יהי' משיח. וא"כ משיח נק' צבי וצ"ל זה גם צ"ל מ"ש (משלי ג') יקרה היא מפנינים וארז"ל (הוריות י"ג א') מכה"ג שנכנס לפני ולפנים שהכה"ג על ידו הי' סליחת העונות שנמשך מלמעלה מס' השתל' ותושבע"פ גבוה יותר. הנה ארז"ל משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא. וצ"ל הלא צדיק אין בו שום דופי ולמה צריכים צדיקים לתשובה. והענין כמארז"ל (ברכות ל"ד ב') במקום שבע"ת עומדים צ"ג אינם יכולים לעמוד שם. כי יתרון האור מהחשך דוקא ולכן הבע"ת שמתחלה היו ברע וחשך והי' במחשך מעשיהם. מצד שמהפכים החשך עי"ז נעשה יתרון אור מן החשך וממשיכים מהבחי' דאסתלק לעילא לעילא בחי' ישת חשך סתרו כו'. אבל בחי' צדיקים הוא כמארז"ל (חגיגה י"ב ב') עמוד אחד יש בעולם וצדיק שמו שעליו העולם עומד כמ"ש (משלי יו"ד) וצדיק יסו"ע. כי העולם נברא מהארה בעלמא בחי' אין מל' דבו"ע בחי' אחרונה שבאלקות כי הדיבור הוא מהבל הלב בחי' אחוריים וחיצוניות המדות כו'. אבל הצדיק ממשיך היסוד והשרש בחי' עצמיות ממש דהיינו פנימי' המדות בחי' מוחין אוא"ס שבמדות כו'. ואזי העולם עומד. והיינו המשכת גילוי שם הוי' ע"י תומ"צ. וא"כ בע"ת גבוהים יותר. ולכן משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא. שההמשכה שע"י בע"ת יהי' ג"כ בצדיקים וכמ"ש (חלים צ"ב) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה ארז בלבנון הוא בע"ת שמלבין עונותיהם של ישראל וכמ"ש (ישעי' א') כשלג ילבינו. וזהו צדיק כו' כארז בלבנון כו'. שגם בצדיקים יהי' הגילוי שע"י בע"ת. והיינו שיהי' בצדיקים ב' המעלות. כי המעלה דצדיקים שממשיכים הגילוי למטה שיהי' דירה בתחתונים. אך המשכתם הוא רק מבחי' יסוד ז"א שם הוי' והמעלה דבע"ת שמעוררים במקום גבוה יותר בחי' בינה למעלה משם הוי' דז"א. אך הגילוי רק למעלה דוקא. וענין משיח אתא לאתבא. צדיק כו' כארז כו'. שיהי' ב' המעלות בצדיקים שגם ההמשכה דבחי' ארז בלבנון יומשך ע"י הצדיק בגילוי למטה. ולכן נאמר על משיח צבי לצדיק. דהנה כתיב (ש"ב ב') ועשאל קל ברגליו כאחד הצביים. וארז"ל (אבות פ"ה) רץ כצבי. שמרוצת הצבי הוא במהירות גדול מאד. והענין שההמשכה שממקום גבוה מאד דהיינו מלמעלה מסדר ההשתלשלות היא נמשכת במהירות מאד עד למטה ממש בלי שום עיכוב כלל בשום עולם. משא"כ ההמשכה שאינה ממקום גבוה כ"כ מתעכבת מהיכל להיכל כו' מחמת דינים וקטרוגים המעכבים כו' אך משיח כיון שאתא לאתבא צדיקייא בתיובתא וא"כ הוא ההמשכה בבחי' צדיק מבחי' ארז בלבנון שלמעלה מהשתלשלות ע"כ נק' צבי לצדיק. שההמשכה הוא במרוצה ומהירות גדול. ועפי"ז יובן ענין תושבע"פ שנק' ארץ הצבי. דהנה איתא בתד"א חטא אדם ונתחייב מיתה לשמים מה יעשה הי' רגיל לקרוא דף א' יקרא שני דפין פרק א' ישנה שני פרקים כו'. וצ"ל איך יהי' תיקון להחוטא ע"י לימוד התושבע"פ יותר מרגילותו. והענין כי יש בחי' תשו"ע מלמעלמ"ט והיינו ע"י עסק התורה כמ"ש באגה"ת פ"ט ויו"ד ע"ש. כי תשו"ע הוא בבינה. ותושבע"פ ג"כ בבינה. ותושב"כ בבחי' חכ"ע. והנה ע"י שמעמיק א"ע בתושבע"פ בהבנת והשגת הרצוה"ע. עי"ז נמשך מלמעלמ"ט בחי' התגלות רצוה"ע שבבינה לתקן הפגם שע"י החטא לכן הי' רגיל לקרות דף א' יקרא שני דפין והיינו כמשל חבל הנפסק וחוזר וקושרו שבמקום הקשר הוא כפול ומכופל כו'. וככה הוא בחבל נחלתו כו'. וכמ"ש באגה"ת שם ספ"ט. וזהו יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים. כי הכה"ג רק פעם א' בשנה ובהיכל קה"ק יכול לכפר כו'. אבל ע"י עסק התושבע"פ יותר מרגילותו יכול בכל יום לתקן הפגם. לפי שעסק התושבע"פ הוא בחי' תשו"ע מלמעלמ"ט. ולכן נק' ארץ הצבי כמ"ש ונתתי צבי בארץ חיים. צבי לשון רצון ולשון מהירות. וכמו שמשיח נק' צבי לצדיק מצד שאתא לאתבא צדיקייא בתיובתא. וכמו"כ תושבע"פ שהיא בבחי' תשו"ע. וההמשכה שע"י התשובה היא ממקום גבוה מאד ובמהירות ע"כ כתיב ונתתי צבי בארץ חיים (ואפ"ל בתושבע"פ מעלה יתירה על בחי' משיח. כי משיח נק' צבי לצדיק שההמשכה עליונה דבחי' צבי הוא בבחי' צדיק יסוד אבל על תושבע"פ כתיב ונתתי צבי בארץ חיים. בחי' מל' מקור דבי"ע. שגם בבחי' מל' יתגלה ההמשכה עליונה דבחי' צבי. ולכן נק' ארץ הצבי). וזהו אני הוי' תושב"כ הוי' בתכ'. והבאתי אתכם אל ארץ טובה כו' תושבע"פ שבה התגלות רצוה"ע שלמעלה מהחכמה:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה