אור ברסלב
מגן אבות חלק ב מגן אבות חלק שישי על ענין ל"ג בעומר

מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון

מגן אבות חלק שישי על ענין ל"ג בעומר

מגן אבות חלק שישי על ספירת העומר ומתן תורה

ענין הילולא דרשב"י ול"ג בעומר עי' זהר פ' ויחי דרי"ח סע"א בהילולא רבא דר"ש. להבין מה דהסתלקות דרשב"י נק' בשם הילולא שהו"ע חתונה כמאמר האי עלמא דאזלינן מיני' כהילולא דמיא. מה שייך לקרות הסתלקותו בשם הילולא. וגם הילולא רבא. גם להבין הטעם למה הי' הסתלקותו בל"ג בעומר דוקא. והנה נשמת רשב"י לא הי' נשמה פרטי' רק נשמה כללי' דאיתא במד"ר פ' וירא דר"ש התדמה א"ע למדרגת אאע"ה. דאיתא התם דאברהם אמר שהוא יכול לקבל ע"ע כל העונות שמן ברוא אדה"ר עד אברהם ור"ש אמר שהוא יכול לקבל ע"ע העונות שמן אברהם עד ר"ש. גם מצינו שנשמתו היתה כלולה מנשמת מרע"ה וגם מנשמת משיח כדאי' בזהר (ח"ג קל"ב ב') דאר"ש ע"ע חמינא אנפאי נהירין כנהורא דשמשא ואנא חמי השתא מה דלא חמי ב"נ מיומא דסליק משה זימנא תניינא לטורא דסיני הרי שהי' בו מדרגת משה. וגם איתא בזהר שאמר דרא דא כדרא דמלכא משיחא. הרי שהי' בו גם מדרגת משיח. והענין כי ע"י משה הי' התגלית דגליא דתורה שעל ידו נתנה התורה כמ"ש תורה צוה לנו משה. וע"י משיח יתגלה פנימיות התורה. ור"ש הי' בו ב' המדרגות שהי' מקור תושבע"פ כמאמר בכולא שבת הלכתא כר"ש (וסתם ספרא ר"ש) וגם הסתים שבתורה שנתגלה לנו עכשיו הוא הכל ע"י ר"ש כי בכל הזהר והתיקונים נזכר רק ר"ש ולא נזכר לא ר"ע אף שהי' רבו ולא ריב"ז כו'. הרי שנשמתו היתה נשמה כללית וא"כ לא שייך לומר שהסתלקותו בל"ג בעומר הי' דרך מקרה אלא ודאי יש איזה שייכות ענין הסתלקותו לל"ג בעומר שהוא ספי' הוד שבהוד. ולהבין זה ילה"ק בקצרה ענין גלות מצרים ויצימ"צ וספה"ע. הנה בזהר (ח"ג צ"ז א') המשיל ענין גלות מצרים לטומאת אשה נדה ויצימ"צ לענין טהרתה מנדתה. ולהבין ענין נדה למעלה כי הנה ארז"ל ה' דמים טמאים באשה ולמעלה הו"ע ה"ג קשות שבמל' כי במדת המל' יש ה"ג קדושות אשר מהם הוא כל השפעות קדושות ומן הפסולת של ה"ג קדושות הנ"ל נעשו ה"ג קשות אשר מהם נמשך אחיזת החיצונים ביותר והו"ע טומאת נדה למעלה כי נדה הוא נד ה' והיינו שבחי' ה' תתאה דשם הוי' נבדל ונתרחק מן הוי"ו דשם הוי' היינו שאינה מקבלת מן פנימיות המדות עליונות. וזהו מ"ש נאלמתי דומי' החשיתי מטוב ר"ת נאלמתי דומי' החשיתי הוא נדה היינו שע"י בחי' נדה למעלה הו"ע אחיזת החיצונים שמה"ג קשות הנ"ל עי"ז נעשית החשיתי מטוב טוב הוא כמ"ש אמרו לצדיק כי טוב טוב הוי' לקויו. הוא בחי' יסוד שעל ידו הוא השפעת פנימי'. וע"י בחי' נדה נעשה החשיתי מטוב שאינה מקבלת מן בחי' טוב הנ"ל. זהו"ע נדה למעלה. ובנפש הו"ע שהמדות דנה"ב המה אחוזים וקשורים ברע היינו שכח המתאוה דנה"ב הוא מתאוה לדברים האסורים וגם המח' הוא בדברים האסורים הרהורים והרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה. וכש"כ כשבא לידי דיבור לדבר דיבורים אסורים וכש"כ כשבא לידי מעשה ואיסור הוא שהוא אסור וקשור בידי החיצונים שאינו יכול להתברר ולהעלות ונק' זה בשם נדה כמ"ש בס' יחזקאל כטומאת הנדה היתה דרכם לפני. והו"ע גלות מצרים כי מצרים נק' בשם ערות הארץ כמ"ש כי ערות הארץ באתם לראות הוא בחי' יסוד דנוק' דקליפה וישראל שהיו בגלות מצרים היינו שס"ר נשמות נפלו בנוק' דקליפה מ"ט שע"ט. וגם עכשיו בכל דור ודור יש בחי' גלות מצרים הו"ע ההתקשרות לדברים האסורים כנ"ל. וענין יצימ"צ הוא כמשל אשה נדה שמתחלת ליטהר היינו שנפסקו ממנה הדמים טמאים וכן עד"מ בנפש הוא שמוציא ומפריד המדות דנה"ב מן הרע. הן כח המתאוה דנה"ב שלא לימשך אחר דברים האסורים וכן בכל המדות כמו ניצוח והתפארות וכעס וכו' וכן במחדו"מ להפריד אותם מן הרע כמ"ש יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו. ואחר יצימ"צ מתחיל ספה"ע והיא למשל כמו באשה שסופרת ז' נקיים. אך מקודם צ"ל הפסק טהרה ובנפש הו"ע חרטה על העבר שיתחרט על עונותיו שהי' קשור ברע עד הנה וקבלה על להבא בלב שלם ואח"ז הוא ספה"ע. וענין ספה"ע בנפש הוא כי ענין יצימ"צ הי' רק להפריד המדות מן הרע היינו שלא יתפשטו בהלבושים מחדו"מ אבל המדות שבלב הם עדיין בתקפם ולא נתהפכו עדיין כלל כמאמר איזהו גבור הכובש את יצרו היינו שהיצה"ר הוא בתקפו רק שכובש אותו ואינו מניחו להתפשט בלבושים. אבל ענין ספה"ע הוא להפך את המדות דנה"ב מרע לטוב היינו שאותו כח המתאוה דנה"ב שהי' נמשך ברשפי אש זר דברים אסורים יתהפך להיות רשפי אש האה' לאלקות וכן בכל פרטי המדות כולם יהופכו לטוב בכל פרטיהם. ולכן סופרים כל מדה שבוע שלימה כדי להפך את המדה בכל פרטיה. וזהו מ"ש מי יעלה בהר הוי' כו' נקי כפים ובר לבב. פי' הר הוי' לפי פשוטו קאי על הר סיני ואמר שכדי לעלות להר הוי' לקבל את התורה צריך להיות נקי כפים ובר לבב כו'. פי' נקי כפים. כפים הם המדות כמאמר חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא והו"ע חיצוניות המדות המתפשטים בלבושים מחדו"מ. ונקי כפים היינו שלא יתפשטו בלבושים של איסור כנ"ל בענין יצימ"צ. ובר לבב היינו פנימי' המדות יהי' בר וזך. היינו לא מבעיא שלא יהי' בהאהבה לאלקות תערובות אהבה זרה ח"ו אלא שגם האהבה יהי' בר וזך בלי שום תערובות יש ולגרמי' ואיזה פני' כו'. וזהו"ע פה"ע בירור וזיכוך המדות כי ספירה הוא ל' בהירות. וזהו שכדי לבוא לקבלת התורה שהו"ע העלי' בהר הוי' הוא הר סיני צ"ל נקי כפים הו"ע יצימ"צ. ובר לבב הו"ע ספה"ע ואשר לא נשא לשוא נפשו (עי' בד"ה בדרך עדותיך). והנה באשה נדה אחר שספרה ז' נקיים עדיין היא בנדתה עד שתטבול א"ע במקוה דוקא אז נעשית טהורה לבעלה. כן עד"מ בנפש אחר ספה"ע צ"ל טבילה כמ"ש בזהר שהטבילה היא בליל ראשון דשבועות פועלי צדק מובילין לה למטרוניתא כו' והטבילה היא בנהר היוצא מעדן יובל שמו. ולהבין ענין הטבילה בנפש מה ענינה ולמה צריכים עוד לטבילה כיון שהי' יצימ"צ וספה"ע שנהפכו המדות מרע לטוב ולמה צריכים עוד לטבילה. אך הענין דענין ספה"ע הגם שהו"ע בירור וזיכוך המדות כנ"ל אעפ"כ כיון שמתחלה היו קשורים ברע לכן אפי' אחר התהפכותם לטוב צריכים שמירה שלא יומשך מהם יניקה לחיצונים. ודוגמא לזה אי' בע"ח ע"פ ועשית מעקה לגגך כי יפול הנופל ממנו. ופי' הנופל היינו שנפל פעם א' לכן הוא קרוב ליפול פעם אחרת. וקאי על ניצוצי תהו שנפלו בשבה"כ ואח"כ נתקנו ע"י עולם התיקון וכיון שהיו מתחלה בנפילה צריכים שמירה שלא יחזרו ויפלו וזהו"ע המעקה שהו"ע השמירה והוא מבחי' חשמל כמבואר בע"ח. וכן ע"ד דוגמא זו הוא ג"כ כאן בענין המדות דנה"ב שהיו מתחלה אחוזים וקשורים ברע לכן אפי' אחר בירורם יכול לימשך מהם יניקה. ואפי' מן מדות דתיקון נמשך יניקה כידוע בענין אברהם שיצא ממנו כו' ויצחק שיצא ממנו כו'. וכן אנו רואים שמהידים נמשכו הצפרנים שהם מותרות וצריכים לחתכם. וענין השמירה שלא יומשך מהם יניקה הוא ע"י הטבילה כי ענין הטבילה נת"ל בשם הזהר שהוא בנהר היוצא מעדן יובל שמו. יובל הוא שנת החמשים הוא בחי' שעה"נ דבינה ושעה"נ הוא מחבר חו"ב (עי' לקו"ת ביאור וספרתם דחה"ש) וע"י המשכת בחי' חכ' בהמדות עי"ז יהי' שלא יומשך יניקה מן המדות כמ"ש ימותו ולא בחכ'. וזהו"ע הטבילה להמשיך בחי' ביטול דחכ' בהמדות. שענין ספה"ע הוא המשכת מ"ט שע"ב שעל ידם הוא בירור וזיכוך המדות ויכול להיות עדיין בחי' יניקה כידוע שיש בחי' צדיק ורע לו כו'. אבל ענין הטבילה הוא המשכה מבחי' שעה"נ ונמשך בנפש בחי' ביטול דחכ' ולכן טבילה הוא אותיות הביטול ועי"ז לא יומשך יניקה מן המדות. וכמו שמצינו שביובל יוצאים עבדים לחירות פי' עבדים נק' נשמות הפגומים שנתקשרו מאד ברע עד שבעצמם אינם יכולים להפרד מן הרע בשום אופן כמו העבד שאין יכול בעצמו ליצא לחירות רק כשהאדון משחרר אותו כן עד"ז הוא הנשמות הנ"ל כמ"ש ובאו האובדים בארץ אשור כו'. פי' אובדים הוא שמאבדים עצמם לדעת ע"י ההתקשרות בתענוגי עוה"ז בחי' אשור. היפך בחי' אשר קדשנו כו' וע"י בחי' יובל הוא שעה"נ יוצאים לחירות ועפי"ק הוא כי שעה"נ דבינה הוא מחבר ב' השמות ע"ב ס"ג. ועפ"י לשון החסידות הוא שהאה"ר נעשית בחי' אהבה בתענוגים וכיון שיש לו תענוג מאלקות ממילא הרע אצלו שנאוי ומאוס בתכלית כמ"ש אוהבי הוי' שנאו רע וכמ"ש דוד תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי חקרני אל ודע לבבי. כו' זהו"ע הטבילה שבליל ראשון דשבועות. ואח"כ ביום שבועות נעשה בחי' זווגא דקוב"ה עם כנס"י כמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת:

והנה כל הנ"ל הוא הקדמה להבין ענין הסתלקות דרשב"י דוקא בל"ג בעומר בספי' הוד שבהוד. דהנה כתיב כל היום דוה פי' כל היום קאי על משך הגלות דעכשיו הוא דוה היינו שבזמה"ג נק' כנס"י בשם דוה כמ"ש ואשה כי תזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה. ופירשו בזהר ג"כ דקאי על אריכות הגלות דעכשיו. ומה שנק' כנס"י בשם דוה הוא כנ"ל בענין גלות מצרים. דבזמה"ג אין היחוד דקוב"ה וכנס"י בשלימות כמ"ש על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. פי' בלילות הוא זמן הגלות כתיב בקשתיו ולא מצאתיו והנה דוה הוא אותיות הוד והיינו כי כתיב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו שהפגם הי' בירכיו והעיקר בירך השמאלי הוא בחי' הוד ומזה נמשך הגלות שנהפך מהוד לדוה כמ"ש והודי נהפך עלי למשחית (מכי"ק ואעפ"י דדוה קאי על המל' נ"ל משום דאיהי בהוד) וזהו שחורבן בהמ"ק הי' בחדש אב שהוא בהוד כידוע דתמוז ואב הם נו"ה. והנה לזה כל עיקר העבודה הוא במשך הגלות לתקן זאת שיהפך מדוה להוד. והנה בל"ג בעומר נשלם הבירור בעיקר המדות שעיקר המדות הוא עד הוד. כי יסוד ומל' הוא לבר מגופא כו' ולכן בל"ג בעומר שהספי' הוא הוד שבהוד נשלם הבירור בעיקר המדות. ולכן הי' הסתלקות דרשב"י בל"ג בעומר. ולהבין זה צ"ל מתחלה פי' הוד שבהוד. והנה בסידור פי' הוד הוא בחי' הודאה והוד שבהוד הוא בחי' הודאה דהודאה והוא בחי' מודים דרבנן. והנה לפ"ז הוד שבהוד למטה ממדרגת הוד. אך יש עוד פי' דהוד הוא לשון זיו ואור כמ"ש הודו על ארץ ושמים וכתיב על אלוה נורא הוד. כסה שמים הודו. הוד מלכות. ולפ"ז פי' הוד שבהוד הוא פנימי' האור והזיו והוא בחי' עליונה יותר מן בחי' הוד עצמו. והנה יש בחי' הדר שהוא למטה במדרגה מן בחי' הוד כמ"ש במשה ונתת מהודך עליו וארז"ל מהודך ולא כל הודך היינו שליהושע לא נמשך רק בחי' הדר כמ"ש בכור שורו הדר לו ופירש"י דקאי על יהושע שבא מאפרים כו'. הרי שבחי' הדר הוא למטה מהוד וכמ"ש הדר כבוד הודך. ולהבין ענין המדרגות האלו דהוד והדר והוד שבהוד. הנה כתיב הוי' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. פי' הוי' הוא בחי' אוא"ס בעצמו שלמעלה מהקו וכו'. אלקי הוא בתי' הארת הקו שמאיר ע"י צמצום. אעפ"כ גדלת מאד היינו שהארת הקו מתפשט עד א"ס. הוד והדר לבשת היינו שבחי' הוד והדר הוא בחי' לבוש שמלביש לבחי' אוא"ס. ואיתא בכהאריז"ל שבחי' לבוש הראשון שמלביש לבחי' אוא"ס הוא בחי' כתר כי למעלה מבחי' כתר הוא בחי' א"ס ממש ואין שייך שם לומר ענין הלבשה. והנה בחי' כתר הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים וכל ממוצע כלול מב' הבחי' היינו מבחי' תחתונה שבעליון ומבחי' עליונה שבתחתון. ובכתר הוא בחי' עת"י וא"א שבחי' עת"י הוא בחי' תחתונה שבמאציל ובחי' א"א הוא שרש הנאצלים. והוא ג"כ ב' הבחי' דהוד והדר. דבחי' הדר הוא בחי' א"א שהוא בחי' ההידור דכלים כי בחי' א"א הוא שרש הכלים. ובחי' הוד הוא בחי' עת"י הוא בחי' ההידור דהאורות כי בחי' עת"י הוא שרש האורות כמ"ש יפת תואר ויפת מראה פי' יפת תואר היינו שחיתוך האברים הוא. בתכלית היופי כמ"ש ספיר גזרתם. ויפ"מ הו"ע שהמראה והחיות והתנועה הוא בתכלית היופי. והנה ענין ההידור של הכלים הוא דהנה ע"ס דאצי' הגם שהם בטלים ומתייחדים באוא"ס כמאמר איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד אעפ"כ שייך בהם התחלקות שהם עשר בחי' רק שהם מתיחדים ובטלים בתכלית לאוא"ס כמ"ש לך הוי' הגדולה כו' והוא בחי' אחד כו' ומ"מ הם בחי' מחולקו' כנ"ל. אבל בשרשן הוא בחי' א"א שהוא שרש כל הכלים דאצי'. הגם שיש שרש לכל העשר בחי' כידוע שיש בחי' חסד שבא"א וכו' אך אין שייך שם התחלקות כלל רק שהם מיוחדים שם בתכלית האחדות. וע"ז נאמר אין עוד מלבדו. והוא כמו למשל שיש ד"י ארמ"ע ויש בחי' חומר ההיולי שהוא המקור לכל הד"י הנ"ל אך שם הם בתכלית ההתכללות עד שאין שום מציאות התחלקות יסוד פרטי כמו אש או רוח וכדומה רק שבחי' חומר ההיולי הוא המלביש לצורת האש וכה"ג. או כמו למשל צור החלמיש שמוציאין ממנו אש שהוא רק מקור לאש אבל אין שם מציאות אש. וכן הוא עד"מ ההתכללות של הכלים דע"ס דאצי' בשרשן הוא בחי' אריך כנ"ל. וז"ש באידרא וז"ל עתיקא דעתיקין אפיק ט' נהורין דאינון מתפשטין ומתבדרין לכל סטר ועובר ואתהדרן ואתכללן למהוי חדא כהדא נהורא דאתפשט לכמה גוונין וכד אתקריבו למנדע לית כאן אלא חדא נהורא. פי' עתיקא דעתיקין אפיק ט' נהורין היינו שבחי' עת"י הוציא ט"ס דא"א דאינון מתפשטין כו' לכל סטר ועיבר היינו כשנמשכים בעולם האצי' אזי הם מתפשטין ומתבדרין כו'. ששם הוא התחלקות לג' קוין כו' ואתהדרן למהוי חדא היינו בשרשם הוא בחי' א"א שם הוא חדא כנ"ל. כהדא נהורא כו'. פי' שהמשל לזה הוא מאור הנר שרואין בה כמה גוונין שמתפשטת לכמה עמודים אך כשמסתכלים בעצם אור הנר אז אין רואים כ"א נהורא חדא. וזהו מה שנת"ל דבחי' א"א נק' הדר שהוא בחי' ההידור של הכלים היינו ששם הם בתכלית התכללות זהו ההידור שלהם ובחי' הוד הוא בחי' עת"י הוא בחי' ההידור של האורות כי האורות המתלבשים בהכלים דהע"ס הגם שהם פשוטים אך כיון שהם מתלבשים בהכלים נעשה תמונה גם בהאורות והוא לאחזאה איך מתנהג עלמא. אך מ"מ נעשה בהם תמונה כמשל המים כשנותנים אותם בכלים צבועים כו' אבל האורות כמו שהן כלולים בשרשן הוא בחי' עת"י שם הוא פשוט בתה"פ ואין שייך שם אפי' בחי' לאחזאה כו' וזהו בחי' ההידור של האורות. והנה אי' בכהאריז"ל שבבחי' עת"י יש בחי' חיצוני' עת"י ובחי' פנימי' עת"י. ובחי' הוד שבהוד הוא בחי' פנימי' עת"י. והנה משה זכה להוד והו"ע כי קרן עור פניו קרני הוד. והענין כי ע"י משה הי' מ"ת בחי' גליא שבתורה. וכל הגילוים דעכשיו הוא רק מחיצוניות עת"י כי פנימיות עת"י אינו מתגלה עכשיו. אבל ע"י משיח יתגלה פנימי' התורה כמ"ש כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות היינו שאז יהי' הגילוי מבחי' פנימי' עת"י הוא בחי' הוד שבהוד. והיינו ע"י עבודתינו עכשיו במשך הגלות להפוך מבחי' דוה לבחי' הוד הנה ע"י הבירור שמדוה יהפך להוד עי"ז יתגלה בחי' הוד שבהוד. והנה רשב"י בירר זה הבירור בתכלית מה ששייך לשרש נשמתו. ומדרגה זו אינה בכל הצדיקים רק בדניאל כתיב ואתה לך ותנוח לקץ הימין היינו שבשרו שהוא גמר הבירור בתכלית ולא יצטרך לבוא עוד בזה העולם אבל כמה צדיקים יש שלא גמרו הבירור בתכלית ולכן יצטרכו לבוא עוד בזה העולם ע"י גלגול או בסוד העיבור. והנה רשב"י גמר ג"כ הבירור בתכלית ולכן איתא באדרא שבעת הסתלקותו יצא ג"כ כרוז ואמר ואתה לך לקץ ותנוח כו'. והנה עיקר הבירור שלו הי' ג"כ לתקן את בחי' ההוד. וזהו שאמר קודם שהתחיל לגלות הרזין עד מתי ניתיב בקיומא דחד סמכא. היינו כי נו"ה נק' תרין סמכין דקשוט. והפגם הי' באלו התרין סמכין כנ"ל בענין יעקב. והנה בחי' נצח תיקן שמואל הנביא ע"י שאמר וגם נצח ישראל לא ישקר. ובחי' הוד נשאר פגום ומזה נמשך הגלות ולכן אמר רשב"י עד מתי ניתיב בקיומא דחד סמכא הוא בחי' נצח והתחיל לתקן גם בחי' הוד ובל"ג בעומר נשלם הבירור כנ"ל (מכי"ק. להעיר מענין חנוכה ג"כ תיקון דהוד כמ"ש בפע"ח. ע"י שמן ואור המשכת התורה ממקורה שלמעלה מהחכ' נגלות התורה. והתיקון דרשב"י בל"ג בעומר ע"י פנימי' התורה כמ"ש בסידור) לכן הי' אז הסתלקותו שבעת הסתלקותו האיר משרש נשמתו שהוא בחי' קדה"ק. ולכן סיים האדרא בקה"ק. ולכן הי' הסתלקותו בספי' הוד שבהוד שנתגלה בו מעין דלע"ל כיון שגמר הבירור דבחי' הוד מה ששייך לשרש נשמתו ומבו"ל דלע"ל כשיושלם הבירור דדוה שיתהפך להוד אזי יתגלה בחי' הוד שבהוד. ולכן כיון שהוא גמר הבירור נתגלה לו בחי' הוד שבהוד בחי' פנימי' עת"י ולכן אי' באדרא שאחר הסתלקותו ראו פניו חייכין היינו מצד התגלות התענוג. ולכן נק' הסתלקותו בשם הילולא בחי' יחוד. כי העוה"ז הוא בחי' אירוסין כיון שהגילוי רק מבחי' חיצוניות עת"י. אבל לע"ל יהי' בחי' נשואין כמ"ש כי בועליך עושיך הוי' צבאות שמו. ולרשב"י בעת הסתלקותו האיר ג"כ מעין דלע"ל שהוא בחי' פנימי' עת"י כנ"ל לכן נק' בשם הילולא ומה שנקרא בשם הילולא רבא הוא כי יש בחי' טוב ויש בחי' ורב טוב כמ"ש ורב טוב לבית ישראל ועיקר ההתגלות דבחי' ורב טוב יהי' לע"ל כמ"ש מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. ולכן כיון דבעת הסתלקות דרשב"י האיר ג"כ מעין דלע"ל כנ"ל. ולכן נק' הילולא רבא: סליק חלק שביעי וסליק ספר מגן אבות בעזהשי"ת:

סוף הספר

תוכן העניינים

מגן אבות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה