מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון
מגן אבות חלק שישי לחתונה
כל המשמח את החתן זוכה לתורה שנתנה בה' קולות. להבין מהו ענין שצריך לשמח את החתן. ומה שייך זה לתורה ומהו"ע הה' קולות. כתיב (אינה ב') קומי רוני בלילה וארז"ל (במד"ר תשא פמ"ז) אין רנה של תורה אלא בלילה. וע"פ יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה כו' ארז"ל (חגיגה י"ב) כל העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. וכן בזהר בכ"מ מפליג בשבח מעלת עסק התורה בלילה. וצ"ל מהו המעלה דעסק התורה בלילה דוקא הלא לכאורה היום מעולה יותר מהלילה כי יום הוא אור ובחי' חסד כו'. והענין דהנה ארז"ל (ע"ז ג') י"ב שעות הוי היום שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה שניות יושב ודן שלישית יושב וזן כו'. בליליא מאי קעביד קוב"ה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עולמות שנאמר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן א"ת שנאן אלא שאינן (עי' ביאור מאמר זה בת"א פ' יתרו בד"ה האבות הן המרכבה ובמגלת אסתר בביאור ע"פ יביאו לבוש מלכות). והענין דהנה כל השתלשלות העולמות מקבלים ההשפעה מבחי' חיצוניות. כי זהו הכלל בענין השתלשלות עו"ע שבחי' חיצוניות שבעליון נעשה פנימיות לתחתון אבל פנימיות דעולם העליון אין נמשך אל התחתון. וכמו עד"מ למטה מה שיכול להיות התגלות מאדם לחבירו הוא ע"י הדיבור דוקא שהדיבור הוא חיצוניות ובחי' אחרונה בהמשפיע אבל השכל והמדות אינם מתגלים כי יש מח' מדות ושכל שהם למעלה מהדיבור ואינם בגדר גילוי כלל. כ"א ע"י אותיות הדיבור. ומהדיבור של הרב שהוא בחי' חיצוניות שבמשפיע נעשה בחי' פנימי' שכל ומחשבה אצל התלמיד. וכך הוא בהתגלות הנשמה בגוף שרק בחי' חיצוניות הנשמה נמשכת להתלבש בגוף ולא עצמות הנשמה. כי מלאך עומד בשליש העולם והנשמות גבוהים יותר ממלאכים ואיך תוכל הנשמה להתלבש בגוף קטן כו'. אלא שמה שמתלבש בגוף הוא רק חיצוניות ובחי' עקב מעצמיות הנשמה שנשארת למעלה בבחי' מקיף כמאמר ואתה משמרה בקרבי. וזהו בחי' יעקב וישראל שבנשמה. יעקב יו"ד עקב זהו הנשמה המלובשת בגוף. וישראל לי ראש זהו בחי' גלגלתא מקיף דנשמה וכמו שאין ערוך עקב הרגל לגבי הראש כן אין ערוך הארת הנשמה בחי' יו"ד עקב לגבי עצמות בחי' המקיף דנשמה כו'. ולכן איתא בספרים שהתגלות עצמות הנשמה הוא יותר גבוה מבחי' רוה"ק וגילוי אליהו ז"ל, וכעד"ז הנה כללות השתלשלות העולמות מקבלים השפעותם מבחי' חיצוניות אלקות. הן בהמשכת אור וחיות מהמאציל ית' בנאצלים והן המשכת החיות מאצי' בבי"ע הכל הוא רק הארה בחי' חיצוניות שהמשכת האור מאוא"ס ב"ה בע"ס דאצי' זהו רק הארה מאוא"ס אבל עצמיות אוא"ס ב"ה הוא למעלה מגדר התלבשות בע"ס. וזהו והנורא אל עליון שהוא עליון על כל הע"ס. ועז"נ כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא. כמו אש שטבעו להסתלק למעלה היפוך המים שיורדים מלמעלמ"ט. וזהו כענין התלבשות הנשמה בגוף שהוא רק חיצוניות הנשמה כנ"ל. כמו"כ הע"ס דאצי' נק' גופין כמ"ש בת"ז וכמה גופין כו' חכמה מוחא בינה ליבא חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא. ואוא"ס ב"ה המלובש בהע"ס זהו הנשמה כמאמר אנת הוא כנשמתא לגופא. רק שבזה אין המשל דומה לנמשל. כי למטה הגוף אין משיג כלל מהות הנשמה שמלובש בו. אבל למעלה בהכלים דע"ס דאצי' מתגלה ומושג מהות אוא"ס ב"ה עד שמיוחדים לגמרי עם האור כמאמר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. אך כ"ז הוא רק הארת אוא"ס מתלבש ומתגלה בהע"ס אבל עצמיות אוא"ס ב"ה הוא למעלה מגדר התלבשות בע"ס. וכמו"כ הוא מאצי' לבי"ע. כי הנה כתיב ששת ימים עשה ה' שהבריאה היא ע"י הששה מדות דאצי'. וארז"ל בעש"מ נבה"ע בחי' דיבור עליון. והענין כמו עד"מ באדם התהוות הדיבור הוא מהמדות. כי מקום משכן המדות בלב. וההבל היוצא מהלב נעשה קול ודיבור האדם. וזהו רק מחיצוניות המדות שבלב זה נמשך בהבל הדיבור ולא מפנימיות המדות. ולכן אנו רואים שבעת התגלות פנימיות ועצמיות המדות אזי אין יכול לדבר כלל כמו בעת כעס עצום או שמחה עצומה כו'. וכמו"כ יובן למעלה מה שנמשך מהמדות דאצי' חיות להתהוות הדיבור עליון דעש"מ זהו רק בחי' הבל וחיצוניות המדות הארה בעלמא. וז"ש הבל הבלים כו'. ואי' בזהר ז' הבלים דעלמא אתקיים עלייהו. וזהו בחי' הבלים והארות חיצוניות מהז"מ דאצי' שנמשך להיות מקורים להתהוות הדיבור עליון. וזהו וימי חייהם הבל לפניך. וזהו מ"ש אחרי הוי' בחי' מל' דבו"ע דעש"מ הוא בחי' אחוריים וחיצוניות אוא"ס שבמדות דאצי'. וזהו בחי' מקור המשכת החיות מאצי' בבי"ע:
וכ"ז הוא הקדמה להבין מהו למעלה ענין יום ולילה. דהנה עד"מ למטה אנו רואים ההפרש בין יום ללילה באדם. שביום בנ"א נעורים ואז מאיר ומתגלה הפנימיות ועצמיות של הנשמה. כי בבחי' הנשמה שמלובשת בגוף יש ג"כ חיצוניות ופנימיות וביום מתגלים כל כחות הפנימי' היינו שכל ומדות מח' ודיבור וכל החושים ראי' ושמיעה וכח המעשה ביד וכח ההילוך ברגל והשפעה מאדם לחבירו וכל משא ומתן. וגם עבודה ומלאכה כמ"ש יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. אבל בלילה הוא עת השינה והסתלקות הפנימיות בעצם הנפש שנסתלק השכל ונשאר רק כח המדמה. ומן שארי הכחות נשאר רק קיסטא דחיותא בחי' חיצוניות שיהי' קיום הגוף והגוף מונח כאבן דומם ולכן שינה א' מששים במיתה. וכעד"ז למעלה איתא בזה"ק (ר"פ בהר וכ"ד) בלילא תרעין דג"ע אסתימו. וכמו שבבהמ"ק היו השערים ננעלים בלילה. ומ"ש ותקם בעוד לילה (דקאי על הא"ח כנס"י מדת מל' דאצי') ותתן טרף לביתה (פי' בזהר אוכלסין דילה נשמות ומלאכים דבי"ע) וחוק לנערותיה (ז' היכלות דבריאה ז' הנערות דאסתר) היינו בחי' מזון וחיות לעולמות שאין לך עשב מלמטה כו' והשפעה זו הוא מבחי' חיצוניות אלקות ולכן בלילה דוקא. וכמו עד"מ למטה באדם הגם שבלילה בעת השינה מסתלקים כחות הפנימי' עכ"ז אנו רואים שיש כחות שפועלים פעולתם בלילה דוקא. והיינו כח העיכול וכח הזן וכח הצומח בימי הגידול וכח הדוחה כולם עיקר פעולתם בלילה דוקא וכ"ז מפני שביום כשמאירים כחות הפנימי' אזי כחות החיצונים בטלים לגבי כחות הפנימיים ע"ד שרגא בטיהרא כו' אבל בלילה כשמסתלקים כחות הפנימיים אזי הכחות החיצונים פועלים פעולתם. וכמו"כ יובן למעלה שהשפעת חיות חיצוני' ע"י כלים החיצונים דמל' זהו בלילה דוקא כשמסתלק שפע הפנימי' דאוא"ס. וזהו ותקם בעוד לילה ותתן טרף כו' כנ"ל. ועוד פי' ותתן טרף בגימט' רפ"ח עה"כ זהו הבירור דרפ"ח ניצוצין שנפלו בהיכלות דנוגה דבי"ע וכשהמל' יורדת בלילה להשפיע חיות העולמות אזי היא מתלבשת גם בהיכלות דנוגה דבי"ע לברר בירורים. וזהו ג"כ בלילה דוקא. ועד"מ באדם שכח העיכול שהו"ע בירור המאכל שהפסולת יודחה לחוץ והטוב ומובחר שבמאכל מתברר ומתהפך ונכלל בגוף האדם ושב להיות דם ובשר זהו העיקר בלילה. וכמו"כ למעלה. מה שהמל' מברר בירורי נוגה שהטוב יתברר מהרע שהרע נדחה והטוב מתעלה ונכלל באלקות זהו ג"כ בלילה דוקא. אבל תרעין דג"ע אסתימו בלילה כי ג"ע הוא תענוג עליון מה שנהנין מזיו שכינה גילוי אור מא"ס ב"ה פנימיות אלקות שזהו ע"י התרעין שערים וצינורות וכלים הפנימיים כו' זה נסתם ונסגר שאינו מאיר בלילה. זהו"ע הלילה למעלה. ובחי' יום הו"ע התגלות אצי' בבי"ע שאצי' הוא בחי' יום ואור כי בחי' אצי' שבעשי' הוא למעלה יותר גם מבחי' בריאה שבריאה וזהו בחי' יום. ובזה יובן משארז"ל בגמ' (חגיגה י"ב) מעון שבו כתות של מה"ש שאומרים שירה בלילה וחשות ביום מפני כבודן של ישראל. והענין כי נש"י עבמ"ח בחי' פנימי' הכלים ונק' בחי' יום. ומלאכים נמשכו מחיצוניות הכלים בחי' דיבור וכמ"ש במד"ר ע"פ ועוף יעופף ועוף זה מכאל יעופף זה גבריאל ולכן כל עבודתם הוא בלילה דוקא בעת הסתלקות הפנימיו'. אבל ביום שמאיר בחי' פנימי' זה שייך לנש"י דוקא ולכן חשות ביום מפני כבודן של ישראל שאין השירה שלהם נחשב כלל. וע"ד חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו כו'. וזהו"ע מארז"ל שביום בג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק שבתורה שהו"ע המשכת מוחין עליונים מחכ"ע דאצי' שניות יושב ודן כו' זהו כשנמשך המוחין דתורה אז הוא דן עפ"י התורה וזהו ההמשכה בהמדות כו'. בלילא מאי קעביד קוב"ה. פי' קוב"ה הנה קדש הוא מובדל ולמעלה מבחי' גילוי הוא עצמות אוא"ס ב"ה שמובדל לגמרי מהעולמות שהוא למעלה מגדר אור וחיות לעולמות בחי' קדש מלה בגרמי' וזהו האוא"ס כמו שמלובש בחכ"ע בחי' סוכ"ע. וברוך הוא המשכה וגילוי להאיר בבחי' ממכ"ע וזהו ברוך מלשון המבריך את הגפן כו' והיינו כאשר נמשך בחי' קדש עליון ומתלבש במדות עליונות שאזי יכול להיות בחי' גילוי כו' ונק' המשכת סוכ"ע בממכ"ע. והנה לילה הוא זמן השינה ולמעלה יש ג"כ בחי' שינה כביכול כמ"ש עורה למה תישן הוי' ויקץ כישן הוי'. שהו"ע הסתלקות הפנימי' דאוא"ס מהעולמות. ולמעלה ענין ההסתלקות אין זה כמו השינה באדם שהוא הסתלקות כחות הפנימיים בהעלם עצם הנפש כמו הסתלקות השכל בעצמות כח המשכיל כו'. אבל הגוף נשאר קיים. אבל למעלה ח"ו לומר כן שההסתלקות בהאור לבד והכלים נשארים אלא שגם בחי' הגוף והכלים עולים ומסתלקים עם האור. וזהו לשון הגמ' בלילא מאי קעביד קוב"ה בחי' האור והכלים. והתשובה רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עלמין וכדכתיב וירכב על כרוב ויעוף. הכרוב זהו מלאך מט"ט שר הפנים ונק' כרוב כרביא אנפי זוטרי. וכרוב קל היינו שמקטין א"ע לגבי קוב"ה והו"ע בחי' ביטול לגבי קוב"ה וכמארז"ל מט"ט אע"ג דאיהו שרו ש"ע לגבי מארי הדיוט אתקרי. וזהו כענין המס"נ דישראל בק"ש למסור נפשו באחד כו'. וענין קוב"ה רוכב כו' היינו עליית בחי' קוב"ה בבחי' רצוה"ע שלמעלה מהחכ' וע"ד והחיות נושאות את הכסא שחיות המרכבה ע"י תוקף תגבורת הרצוא שלהם הם מגביהים ומעלים את הכסא עם בחי' כמרא"ד לבחי' אוא"ס עצמותו דכי לא אדם הוא. כמו"כ ע"י הכרוב קל בחי' הקטנות וביטול דמלאך מט"ט עי"ז הוא עליית בחי' קוב"ה אוא"ס שמלובש במדות דאצי' לבחי' שרש שרשן של המדות כמו שכלולים ברצוה"ע שלמעלה מהחכ'. והענין דהגם שהולדת המדות הוא מהשכל אבל באמת השכל אינו מקור האמיתי להמדות כי שרשם מלמעלה מהשכל ולכן אנו רואים שבהתגלות המדות בלב אז הם בתוקף גדול שגם השכל לא יוכל למנוע ולהסיר (בל"א אפ ווענדין) המדה. להיות ששרש המדה מלמעלה מהשכל והשכל הוא רק מעורר לגילוי המדה. וכמו"כ יובן למעלה ששרש המדות דאצי' הם בעצמות רצוה"ע שלמעלה מהחכ'. ובזה יובן ענין ושט בח"י אלף עולמות הח"י אלף עולמות הם למעלה מעלה באצי' כי עיקר המדות הם ג' חג"ת וכל א' כלולה מששה והם ג' ווי"ן מהג' פסוקים ויסע ויבא ויט כנגד הג' אבות אברהם יצחק ויעקב וג"פ וא"ו בגימט' ח"י. ושרש המדות ברצוה"ע הם ח"י אלף כי המספרים הם יחידות עשירות מאות אלפים ורבבות. יחידות במל' ועשירות בז"א. וזהו בחי' ח"י. ומאות בחו"ב ואלפים בכתר כו'. וזהו ח"י אלף הם שרש המדות ברצוה"ע שלמעלה מהחכ'. ושט בח"י אלף שבלילה הוא עליית בחי' קוב"ה בעצמות רצוה"ע שלמעלה מהחכ' וזהו אלפי שאינן בחי' אין וביטול מ"ש והחכ' מאין תמצא והיינו עליות והסתלקות קוב"ה למעלה בבחי' עצמות אור הסוכ"ע ולא להאיר למטה במקור עולמות הנבראים. וכל העולמות מקבלים השפעותם רק מחיצוני' אלקות שבחי' זו היא מקור עולמות הנבראים. והנה כנגד זה תקנו חז"ל ח"י ברכאן דצלותא כי עד"מ המשכת הטפה מן המוח הוא דרך ח"י חוליות השדרה. וכך המשכת בחי' קוב"ה בבחי' גילוי מלמעלמ"ט הוא ג"כ ע"י ח"י כו'. וזהו יחיד חי העולמים מלך שהמשכת וגילוי בחי' יחיד במדת מלכותו הוא ע"י חי העולמים:
ובזה יובן גודל מעלת ושבח עסק התורה בלילה דוקא. כי הנה נת"ל שיום למעלה הוא התגלות אוא"ס ולילה הוא בחי' העלם והסתר אוא"ס כו'. והנה כשממשיכים אור בבחי' יום הו"ע תוס' אורות כי ביום בלא"ה הוא בחי' אור וגילוי הקב"ה יושב ועוסק בתורה ורק שישראל ע"י עסק התורה שלהם ממשיכים תוס' אורות כמארז"ל שנים שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר אז נדברו יראי הוי' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע כו'. משא"כ בלילה שבלא"ה הוא בחי' חשך והסתר בעולם הסתלקות האור לגמרי וע"כ כשישראל עוסקים אז בתורה וממשיכים אז גילוי אור כמ"ש כי נר מצוה ותו"א נמשך מזה גודל נח"ר למעלה. וזהו כמו עד"מ למטה כשאדם יושב בלילה ונר דלוק לפניו ומביאים לו עוד נר א' נתוסף לו אור ויש לו מזה נח"ר עכ"ז אינו דומה למי שיושב בחשך לגמרי ומביאים לו נר שהנח"ר והשמחה והענג שלו גדולה מאד באין ערוך כו'. כמו"כ הו"ע מעלת עסק התורה בלילה על עסק התורה ביום ועיקר הענין יובן ע"ד שארז"ל במקום שבע"ת עומדים צ"ג אין יכולים לעמוד שם. והטעם הוא לפי שהבע"ת ע"י שפגם בתומ"צ עי"ז גרם הסתלקות האורות וע"ד קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא ואח"כ ע"י התשובה שממשיך החזרת האור הוא ממקום עליון יותר דהיינו מבחי' לעילא לעילא שלשם נסתלק האור וכמו"כ הו"ע עסק התורה בלילה שאז הוא ההסתלקות דבחי' קוב"ה ברצוה"ע שלמעלה מהחכ' וע"י עסק התורה ממשיכים הגילוי משם מבחי' ח"י אלף כנ"ל וה"ז למעלה יותר מעסק התורה ביום שהוא רק המשכת חכ"ע דאצי' לבד. ובאמת עיקר ההמשכה שע"י עסק התורה בלילה הוא מלמעלה גם מבחי' ח"י אלף כי בחי' ח"י אלף אי' בע"ח שהם בט"ס דמדות דאריך שהם מלמעלמ"ע ומלמטלמ"ע ע"כ הם ח"י אבל ג"ר דאריך שם הוא חשבון דרבבות. וזהו רכב אלקים רבותים (עם האלפי שאינן) שהם בג"ר. ובבחי' זו הוא שרש התורה כמ"ש בתורה ואתא מרבבות קדש ולכן על התורה כתיב כי תרכב על סוסיך פי' סוס ב"פ ס"ג וזהו שרש המשכת התורה וזהו למעלה מבחי' רוכב על כרוב קל כרבי' בחי' אדם אותיות דשם מ"ה שעי"ז העלי' רק במדות דאריך אבל בחי' סוס שם ס"ג זהו בבחי' האלפי שאינן וע"י עסק התורה בלילה ממשיכים גילוי התורה משרשה בחי' רבבות הנ"ל. ולכן רנה של תורה בלילה דוקא. שכדי להאיר למטה במדת לילה הוא ע"י המשכה ממקום עליון מאד. כי יש ד' בחי' טנת"א שטעמים הם ג"כ אותיות דיש אותיות השכל ואותיות הרצון ואותיות התענוג וזהו הטעמים הם אותיות התענוג שלמעלה מכל הבחי' אותיות. שעל ידם המשכת תענוג עליון מעתיקא. וזהו"ע רנה של תורה טעמי תורה המשכת ת"ע בחכ' כמ"ש ובלילה שירה עמי שר י"ה כו' (עי' ע"פ ומעין מבית הוי' יצא והשקה את נחל השטים כו' בד"ה ששים המה מלכות ובד"ה האזינו הג' שבלקו"ת בענין בכה"מ שאומרים האופנים. וע"פ דרשו כו' מענין גדול העונה אמן יותר מהמברך כו' ע"ש. שמכ"ז יובן איך שלהיות המשכה וגילוי למטה בבי"ע צ"ל שרש ההמשכה ממקום עליון יותר). וזהו"ע רנה של תורה בלילה דוקא. כי יש תענוג המלובש בח"ע משא"כ רנה של תורה המשכת עצמות התענוג מקור התענוגים כמ"ש אני תורתך שעשעתי כו'. שזה ממשיכים ע"י עסק התורה בלילה דוקא. כי אז זמן השינה המפיל חבלי שינה על עיני כו'. וכשהאדם מנדד שינה מעיניו ועוסק בתורה עי"ז מעורר למעלה בבחי' עינא פקיחא כו'. כי למעלה יש ג"כ בחי' שינה כנ"ל אך זהו רק בבחי' כמרא"ד התלבשות אורות בכלים דע"ס דאצי' אבל למעלה בבחי' עתיקא עינא פקיחא דלא נאים ולא אדמוך לעלמין וכמ"ש הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. ישראל דלעילא זהו בחי' שם הוי' ושומר ישראל הבחי' מקיף שלמעלה משם הוי' בחי' עתיקא שם אין שייך שינה כו'. וע"י שהאדם מנדד שינה מעיניו בלילה עי"ז מעורר למעלה בבחי' עינא פקיחא וזהו בחי' רננא דאורייתא טעמי תורה כו':
ועתה יובן ענין כל המשמח את החתן. כי חתן וכלה הם ג"כ ענין יום ולילה. כי כלה הוא כלתה נפשי וקאי על בחי' מל' כי יש עש"נ ונפש הוא בחי' מל' שיורדת ע"י גבורות וצמצומים העלמות והסתרים להחיות עולם ושנה להיות מקור לזמן ומקום דעולמות הנבראים. כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים בחי' מקום וממשלתך בכל דור ודור בחי' זמן מלך מלך ימלוך כו' וא"כ בחי' נפש זהו הירידה במדת לילה דבי"ע. ולכן היא בחי' כלה כלתה נפשי העלאת והשתוקקות בחי' נפש לצאת מהגבורות וצמצומים דבחי' עולם ושנה מדת לילה ליכלל באצי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מגדר זמן ומקום הי' הוה ויהי' מדת יום כו'. וחתן זהו בחי' קוב"ה ז"א דאצי' מדת יום. ונק' חתן מלשון חות דרגא ירידה והמשכה מלמעלמ"ט מבחי' קוב"ה בלילא שט בח"י אלף. ט"ס דא"א. להתייחד עם בחי' כלה כלתה נפשי מדת לילה. שיהי' במדת לילה גילוי אור כמו במדת יום כו'. והמשכה ויחוד זה נעשה ע"י התורה וזהו ביום חתונתו זה מ"ת. ועי"ז נמשך שמחה בהחתן כמו רנה של תורה בלילה דוקא טעמי תורה אותיות התענוג המשכה מבחי' רבבות קדש שלמעלה מבחי' ח"י אלף כו' וזהו כל המשמח את החתן שצריכים לשמחו. ויובן זה מענין שבת כי בשבת אנו אומרים לכה דודי לקראת כלה פני שבת נקבלה דהנה עיקר בחי' כלה כלתה נפשי זהו במעלי שבתא שאז עיקר עליית המל'. כי בשימה"ח הוא ירידת המל' כנס"י להחיות בי"ע ע"י התלבשות בלבושים וצמצומים והעלמים והיא מקושרת למטה בעולם הפירוד וא"א לה לבוא בעצמה לבחי' כלה כלתה נפשי כו'. ובשבת מפשטת א"ע מכל הלבושים והצמצומים ומתעלית למעלה באצי'. וזהו במעלי דשבתא. ואז נק' כלה כלתה נפשי. וכמו"כ בנפש האדם כל נשמה מישראל מלובשת בגוף ונה"ב ובחול הוא התלבשות הנה"א בתאוות ורצונות זרות דהבלי עוה"ז שמצד הגוף ונה"ב. אבל בשבת הנה"א מפשטת א"ע מהלבושים ורצונות זרות שמצד הנה"ב בבחי' רצוא ותשוקה ליכלל באלקות. וכדי שתוכל להתעלות מלמטלמ"ע מירידתה בבי"ע ותעשה בחי' כלי המעלה מ"ן להיחוד עליון נמשך לזה הכח מבחי' קוב"ה בחי' חתן חות דרגא שה"ז ירידה גדולה מבחי' קוב"ה בבחי' המל' כמו שהיא בירידה למטה מאד כו'. וזהו לכה דודי המשכת בחי' אה"ר מלמעלה מבחי' דודי כו'. כדי להיות כלה כלתה נפשי. וכמ"ש אהבתי אתכם אמר הוי' (עי' בפ' שלח בדרוש למען תזכרו בענין כי מאיש לוקחה זאת כו') וכמו עד"מ האב שמשתעשע בבנו הקטן שתחלה מגביהו מהארץ למעלה ואח"כ משתעשע עמו כו'. ואח"כ פני שבת נקבלה דקאי על שניהם חתן וכלה ששניהם מקבלים מבחי' היותר עליונה מהם. והענין כמ"ש בזהר שכשיש יחוד דו"נ מאיר בחי' עליונה מבחי' אנת הוא שלימותא דכולא כמ"ש זכר ונקבה בראם ויברך אותם שנמשך ברכה לשניהם. וכתיב צאינה וראינה כו' במלך שלמה (הקב"ה מלך שהשלום שלו) בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו בחי' יחוד עליון שאז נמשך בחי' מקיף עליון בבחי' קוב"ה כו' וזהו פני שבת נקבלה שגם בחי' קוב"ה מקבל מלמעלה יותר. וזהו כל המשמח את החתן שצריכים לשמחו. היות שבחי' חתן חות דרגא הוא ירידה גדולה להאיר בבחי' מקור הנבראים בע"ג כו' צריך להמשיך בו שמחה. והשמחה הוא ע"י בחי' העליונה משניהם בעטרה שעטרה כו' בחי' גילוי ענג עליון וזה גורם הירידה והמשכה דבחי' חתן. וזהו כמו שנת"ל בענין מעלת עסק התורה בלילה דלהיות ירידת והמשכת גילוי האור בלילה זמן ההסתלקות כו' נמשך הגילוי מלמעלה יותר מבחי' ענג עליון דעתיקא בחי' טעמי תורה רננא דאורייתא וכמו"כ הו"ע כל המשמח את החתן כו':
ועתה צ"ל ענין זוכה לתורה שנתנה בה' קולות הנה אי' במד"ר ע"פ אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם. ד' פעמים אמר הקב"ה את התורה בינו לבין עצמו ואח"כ ויאמר לאדם. ופי' אז זהו התורה כמו שהיא בשרשה ומקורה שלמעלה בחי' המלך המרומם לבדו מאז וכמ"ש מאז ומקדם. וכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. ראה זהו המשכה הראשונה דתורה משרשה בבחי' חכ"ע דאצי' שנק' ראי' כמאמר איזהו חכם הרואה כו'. ובמשה בחי' חכ' כתיב וירא ראשית לו. והחכמים נק' עיני העדה. ויספרה זהו המשכה שני' דתורה בבינה עילאה דאצי'. כי הג' ספרים שבס"י סופר בחכמה ספר בבינה וסיפור במל'. ונק' הבינה ספר כמו הספר שנכתבים בו אותיות כו' כמו"כ בבינה עיקר התגלות האותיות וכלים בחי' גרמוהי כו'. ובספר תורה יש חמשה חומשי תורה כנגד בינה עד הוד אתפשטת. הכינה זהו המשכת והתלבשות התורה במדות דאצי' כמ"ש חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ספרים דאורייתא. כי במדבר נחלק לשלשה כו' כנגד ז"מ דאצי'. ונק' הכינה כי המצות בפרטן הם רמ"ח והם בפרטי המדות רמ"ח אבד"מ וכל מצוה מושרשת באבר פרטי לכן נק' הכינה. כמשל בעה"ב שמסדר כליו שבביתו שכל כלי תהי' במקומה המיוחד לה. כמו"כ המצות כל מצוה באבר פרטי כו' וגם חקרה הוא בחי' מל' כי מל' פה תושבע"פ קרינן לה ששם הוא חקירת הדברים. כי בתושב"כ הכל הוא בכלל ובקיצור ובתושבע"פ נת' הכל בפרטי'. וזהו חקרה הוא במח' כמ"ש לב מלכים אין חקר. וזהו בחי' הרהור שמחשב איך לדבר כו'. ואח"כ ויאמר לאדם זהו גילוי עשה"ד כמ"ש וידבר אלקים כו'. וזהו ג"כ ענין הפסוק ואהי' אצלו אמון כו'. ופי' במד"ר אמון מכוסה אמון מוצנע זהו שרש התורה בעצמות המאציל בחי' אז כנ"ל. ואח"כ כתיב ואהי' שעשועים יום יום זהו המשכת התורה בחו"ב בחי' אלפים שנה דחו"ב כמ"ש אאלפך חכמה אאלפך בינה. וזהו ראה ויספרה. משחקת לפניו בכל עת היינו המשכת התורה בהמדות כי המדות הם ב' חו"ג ומהם נמשך הכ"ח עתים י"ד עתים לטובה מבחי' חסד וי"ד להיפוך מגבורה. ומצד המשכת התורה משרשה בחי' שעשועים עליונים בהמדות. שזהו הכינה. זהו"ע משחקת בכל עת שכל העתים הם לטובה דגם הי"ד עתים דלרעה נמתקים ומתהפכים לטובה ולברכה. ואח"כ משחקת בתבל ארצו זהו מדת מל' זהו"ע חקרה. עד ושעשועי את בני האדם המשכת גילוי שעשועים וענג עליון גם בעולמות בי"ע עד לנש"י למטה. וזהו"ע ה' קולות דתורה. וזהו כל המשמח את החתן שממשיך שמחה בחתן להיות חות דרגא וירידה כו'. עי"ז זוכה לגילוי התורה משרשה ומקורה בלמעלה מאצי' בבחי' שעשועים כנ"ל שנתנה בה' קולות ה' המשכות הנ"ל:
מהרה ה' אלקינו ישמע וכו' קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם. וצ"ל ענין חתנים ונערים הנה כתיב ומשרתו יהושע כו' נער לא ימיש מתוך האהל וארז"ל (ב"ב ע"ה ע"א) פני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה והנה בלבנה יש ב' מדרגות הא' בשעת מולד הלבנה שהיא בתכלית הביטול נקודה קטנה ומקבלת אור השמש. ומדרגה הב' היא כשנעשית מאור בפ"ע להאיר אור בלילה. וכן ביהושע שכפני לבנה הי' ב' המדרגות הא' מדרגת יהושע בחיי משה. נער לא ימיש מתוך האהל. הי' מקבל מדרגת משה. דפני משה כפני חמה וכמו שבשמש נא' לשמש שם אהל כו' שהשמש יש לו אהל שהוא הנרתק שלו כי בלא האהל לא הי' יכול להתקבל אור השמש בעולם. כמו"כ כ' ומשה יקח את האהל. ויהושע לא ימיש מתוך האהל שע"י האהל קבל מדרגת משה כפני חמה. ואחרי מות משה שנעשה דבר בפ"ע משפיע ומנהיג על כל ישראל זהו מדרגה הב'. והנה באמת מדרגת יהושע כשהי' נער לא ימיש מתוך האהל זהו למעלה יותר ממדרגתו שהי' אח"כ משפיע ומנהיג על ישראל ולכן מצינו ביהושע כשבא אליו המלאך ואמר לו שר צבא ה' אני עתה באתי הי' ירא מפניו. וזה המלאך הוא מ"ש במשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך כו' ולא רצה משה לקבלו. ויהושע בחיי משה הי' מקבל כל מדרגת משה שלמעלה מהמלאך כו'. ואח"כ נתיירא מהמלאך ויפול על פניו ואיתא בזהר (ואתחנן רס"ט ע"א) הוה דחיל מיני' ולא הוה יכול לאסתכלא ביה. והנה להבין ענין פני משה כפני חמה מהו"ע השמש למעלה. הנה כתיב (תלים פ"ד) כי שמש ומגן הוי' אלקים הוי' נק' שמש וכתיב (שם קל"ה) כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים אלקים הוא מדת הצמצום והדין שמצמצם ומעלים ומסתיר על האור וחיות דשם הוי' שיתהוה העולמות ונבראים בבחי' יש ודבר נפרד. ויש ק"כ צירופי אלקים צירוף אחר צירוף. הוא הסתר אחר הסתר עד שמצירופים האחרונים נעשה למטה הסתר אלקות לגמרי שנדמה ונראה טבע. עולם כמנהגו נוהג. אלקים בגימט' הטבע. אבל הוי' הוא גדול על כל אלקים שהוא שליט ומושל על כל הק"כ צירופים דשם אלקים. דזה שהצירופי אלקים מעלימים ומסתירים הוא רק על הארה בלבד משם הוי' אבל כשמתגלה עצמות שם הוי' ב"ה אזי אין מעלימים כלל. וזהו מדרגת משה בחי' שמש גילוי עצמות שם הוי'. וכמ"ש משה איש האלקים ופי' איש כמו איש נעמי איש ירושלים דפי' מארי ורבון. שהוא שליט ומושל על הצמצומים והסתרים דשם אלקים. וכדאי' בזהר (ח"א כ"א ב') דמשה בעלא דמטרוניתא כו'. ובימי משה הי' כל ההנהגה מלמעלה מהטבע גילוי נסים ואותות ומופתים מופלאים היוצאים מהטבע לגמרי וכל הארבעים שנה שהלכו במדבר הי' הולך עמהם עמוד אש ועמוד ענן והמן והבאר כו'. שכל זה הוא מחמת גילוי שם הוי' עצמו שלמעלה משם אלקים. והנה יהושע כשהי' באהל משה קבל כל מדרגת משה בחי' שמש הוי'. וגם הנה כתיב והוא יושב פתח האהל כחום היום. חום היום. פי' תוקפא דשמשא כשמאיר תוקף תגבורת אור השמש. ולמעלה הו"ע תוקף תגבורת גילוי אור דשם הוי' בשם אלקים שאזי אינו מעלים ומסתיר ע"ז. והו"ע יחוד הוי' ואלקים זהו"ע כחום היום. וע"ז נא' והוא יושב פתח האהל. והוא פי' בזהר (ח"ב קע"ז ב') מאן דסתים בחי' עלמא עילאה עלמא דאתכסייא בינה עילאה. בחי' על הוי' ופי' בזהר (ח"ג ע"ט ב') דהיינו למעלה משם הוי'. וכ"ז נתגלה ליהושע כשהי' בתוך האהל דמשה גילוי שמש הוי' ובחי' על הוי' אבל אחרי מות משה שנעשה יהושע דבר בפ"ע ומשפיע ומנהיג את ישראל ירד ממדרגתו הראשונה עד שהי' מתיירא גם מהשר צבא ה' וכנ"ל:
וזשארז"ל במשנה (אבות פ"ד) הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים וזה המאמר קאי על מדת מל' ית' דאצי' וענין אריות הם הע"ס דאצי' דארז"ל במד"ר (יתרו פכ"ט סי' ז') ע"פ אנכי הוי' אלקיך הה"ד ארי' שאג כו'. וכמו"כ כל הדברות נק' אריות. והעשה"ד הם כנגד ע"ס דאצי'. וע"ס דבי"ע נק' שועלים. דהנה ההפרש בין ארי לשועל. שהארי יש בו גבורה יתירה מבשועל. וגם הוא גדול ביותר משועל. והשועל חלש וקטן כו' והענין למעלה שהע"ס דאצי' הם אלקות ממש והם בבחי' א"ס ובל"ג. החסד הוא א"ס כמ"ש וחסד ה' מעו"ע. וכן הגבורה בבחי' א"ס כמא' אתה גבור לעולם אד' וגם שבהע"ס דאצי' מתייחד אוא"ס ב"ה דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון וזהו שנק' אריות דארי' בגימט' גבורה ובגימט' עומק. והיינו העשרה עומקים שלמעלה מהאצי' וכל ספירה דאצי' יש לה שרש ועומק בלמעלה מאצי'. והע"ס דבי"ע נק' שועלים. שהם נבראים ולא בחי' אלקות והם בבחי' גבול ומדה ולכן נק' שועלים בערך אצי'. והנה מדת מל' דאצי' כמו שהיא באצי' הגם שהיא בחי' אחרונה סודכ"ד אמנם היא מתאחדת עם כל הע"ס. ומתייחד בה אוא"ס בבחי' איהו וגרמוהי חד כו'. אבל כשיורדת בבי"ע ונעשית ראש ומקור לבי"ע אזי היא ראש לשועלים בחי' נבראים בע"ג ומשם יפרד דשם לאו איהו וגרמוהי חד כו'. וע"כ אמרו ע"ז הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים. וכמו"כ הוא ביהושע שמדרגת נער הוא למעלה מהמדרגה שהי' אח"כ. שמדרגת נער הי' מקבל ממדרגת משה בחי' הוי' ובחי' על הוי' ולא הוה דחיל. ואח"כ הי' מתיירא מהשר צבא ה' שהוא המלאך ה' דכתיב במשה כנ"ל:
וצ"ל מ"ש במשה הנה אנכי שולח מלאך לפניך ויש מפרשים שזהו המלאך הגואל דיעקב בחי' שכינה מלאך הברית ומשה הוא מדרגת שם הוי' שלמעלה מבחי' המלאך הגואל. ובגמ' (סנהדרין ל"ח ב') פי' שהוא מלאך נברא בחי' מט"ט שר הפנים שרו של עולם. וכן פירש"י בחומש עמ"ש כי שמי בקרבו זה מט"ט ששמו כשם רבו מטטרו"ן בגימט' שדי. שם שדי הוא בספי' יסוד שמייחד הב' שמות הוי' אד'. והמלאך מט"ט גבוה יותר משארי המלאכים שכולם מקבלים משם אלקים. ונק' בני אלקים וז"ש הודו לאלקי האלקים אלקים הם המלאכים שנק' אלקים בדרך השאלה. ואלקי אלקים זהו שם אלקים. וז"ש כי הוי' אלקיכם הוא אלקי האלקים כו' וז"ש ומלאכי אלקים כו'. אבל מלאך מט"ט מקבל משם שדי שלמעלה משם אלקים כי בברה"ע נא' אלקים. בראשית ברא אלקים. ושם שדי נתגלה לאאע"ה ע"י מצות מילה כמ"ש אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים כו'. וז"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי כו'. והוא המייחד הב' שמות הוי' אד' (ושם הוי' עצמו הוא למעלה יותר ונתגלה במ"ת כו') ומזה מקבל מלאך מט"ט וזהו שנק' שר הפנים שבו נמשך הבחי' פנים דשם הוי' ודשם אד'. וע"כ נא' כאן השמר מפניו אל תמר בו. ופי' במדרש (משפטים פל"ב סי' ד') אל תמירני בו והיינו לפי שבו נמשך היחוד דהב' שמות כנ"ל אפשר לטעות ח"ו כדאי' באלישע אחר שראה מט"ט יושב וכותב כו' אמר שתי רשויות יש ח"ו ולכן נא' בו האזהרה אל תמירני בו. שצריך לידע כי הוא רק שליח השפע ואין לו בזה שום דעה ובחירה ורק כגרזן ביד החוצב בו ומשה לא רצה לקבל זה המלאך ואמר אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה והוא מחמת ב' טעמים. הא' כי זהו רק המשכת הארה מגילוי שם הוי' ומשה הוא כפני חמה שקבל מעצמות שם ה'. וטעם הב' כי המשכה זו הוא כמו שהוא מתלבש במלאך נברא כו' ולמשה הי' גילוי שם הוי' דאצי' עצמו בלי לבוש והעלם. ואח"כ בא ליהושע כי דבורו של הקב"ה אינו חוזר ריקם ונתקיים בימי יהושע. וז"ש ויאמר כו' כי אני שר צבא ה' עתה באתי שאמר לו משה רבך לא קבלני עתה באתי וכתיב בי' ויפול יהושע על פניו וישתחו ואיתא בזהר הוה דחיל מיני' ולא הוה יכול לאסתכלא בי' מה שבחיי משה קבל יהושע ממדרגת משה בחי' ה' ובחי' על ה'. והיה מסתכל ולא הי' מתיירא כלל ואח"כ הוה דחיל גם מהמלאך הוי'. הרי שמדרגתו כשהי' נער הי' למעלה ממה שהי' אח"כ בפ"ע משפיע בישראל כו':
ב והנה מצינו ג"כ דמט"ט נק' נער כמ"ש נער הייתי גם זקנתי וארז"ל (יבמות ט"ז ע"ב) פסוק זה שרו של עולם אמרו והנה מלאך מט"ט היא בו"ק דיצירה והוא למעלה מכל המלאכים שהם בחי' אור המתיילד מהספי'. אבל מט"ט הוא בגוף ועצם הו"ק דמדות דיצי' ונק' נער וגם נק' שרו ש"ע דיצי' והמדרגה שנק' נער הוא למעלה ממדרגת שרו של עולם. והענין דמצינו דפעמים נק' מיט"ט ביו"ד ולפעמים מט"ט חסר יו"ד. והוא כי יו"ד זהו בחי' חכמה. וזהו יו"ד דהוי' ויו"ד דאד' בחי' חכ' עילאה וחכ"ת חכ' בראש וחכ' בסוף. ומה שחכ' היא בחי' יו"ד הענין דחכ"ע נק' יו"ד שכוללת כל הע"ס דאצי'. ועד"מ ראש האדם שכולל החיות של כל רמ"ח איברי הגוף כמו"כ ח"ע דאצי' ראשית האצי' היא כוללת כל הע"ס ע"כ היא בחי' יו"ד. ומדת מל' חכ"ת נק' יו"ד לפי שבה נמשך השפעת כל הע"ס ועז"נ ציון המצויינת קדה"ק שנמשך בה כל המדות והמוחין דאצי'. ועז"נ ומקדשי תיראו. מקדשי זהו מדת המל'. תיראו שבה נמשך השפעת כל הע"ס עליונות דאצי'. וזהו"ע עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה. כוס ש"ב זהו מל'. ועש"ד זהו הגילוי מכל הע"ס וזהו ג"כ יו"ד. והנה מיט"ט ביו"ד זהו כשמאיר ומופיע בו אור השכינה שכוללת השפעת כל הע"ס וזהו הבחי' שנק' נער. ומט"ט חסר יו"ד זהו כשנעשה שרו ש"ע ביצי' ומשפיע החיות ביצי' אז הוא חסר יו"ד. והגם שאז הוא מקבל ג"כ אור השכינה ועי"ז הוא השפעת החיות בעולם. אך ההפרש הוא בין בחי' מעבר להתלבשות שהבחי' נער הוא שנמשך בו אור השכינה בדרך מעבר ואזי אינו מסתיר כלל. אבל כשנמשך בו בדרך התלבשות ואז הוא לבוש ומסך המסתיר ע"ז וע"כ הוא חסר יו"ד. והרי הבחי' דמט"ט שנק' נער הוא למעלה מבחי' שנק' שרו ש"ע ביצירה: והנה שרש דכל הבחי' נערים הנ"ל הוא יוסף שנק' נער כמ"ש יוסף בן שבע עשרה שנה כו' והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה שבע עשרה בגימ' טוב. וזהו בחי' טוב שבמשפיע כי ההשפעה מהמשפיע אל המקבל הוא ירידה לגבי המשפיע שהרי המקבל למטה במדרגה הימנו. והגורם לירידה זו דהמשפיע זהו מדת הטוב שבמשפיע. וכל שההשפעה הוא למקום היותר נמוך צ"ל מדת הטוב שבמשפיע מרובה יותר. ולמעלה זהו מדת הטוב שבאלקות להשפיע חיות בכל העולמות כמ"ש טוב ה' לכל. דמה שהקב"ה יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כנים הוא מצד טוב ה' וכמא' ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב. וזהו מדת היסוד כמ"ש (ישעי' ג') אמרו צדיק (בחי' צדיק יסוד עולם) כי טוב. וזהו מ"ש את השמים ואת הארץ דהר"ת הוא שם אהו"ה (כ"ה בז"ח ובהשמטות זח"א) שבגימ' טוב ואיתא דא איהו גושפנקא דבי' חתים שמיא וארעא דשם זה הוא המקיים השו"א א' ה' הוא הקיום דשמים ו"ה הקיום דארץ. ואם הי' מסתלק ח"ו שם זה מהשו"א היו חוזרים להיות אין ואפס והגימט' משם זה טו"ב שזהו הקיום דשו"א. וזהו מ"ש ביוסף בן שבע עשרה שהוא בחי' טו"ב עליון שבמשפיע בחי' קוב"ה ואזי והוא נער את בני בלהה כו' בני השפחות. דהאמהות הם באצי' והשפחות הם בבריאה. וזהו והוא נער את בני בלהה כו'. היינו השפעת החיות בעולמות בי"ע זהו כאשר יוסף בן י"ז בחי' טוב. ולכן הוא השרש של הבחי' נערים הנ"ל. והנה מה שיהושע בחיי משה הי' בחי' נער מקבל מדרגת משה כנ"ל זהו בחי' ומדרגת נער דיוסף שהוא נער באצי'. והענין דכתיב ויקח משה את עצמות יוסף. והיינו דהנה כתיב אלה תולדות יעקב יוסף. יעקב הוא בחי' קו האמצעי מדת הת"ת דאצי'. ופי' תולדות יעקב היינו התגלות בחי' ומדרגת יעקב זהו יוסף דוקא. בחי' יסוד. על ידו דוקא הוא התגלות בחי' יעקב. שהם במדרגה אחת. וזהו הוא"ו דהמילוי הוא ג"כ. ו' וזהו יעקב ויוסף והנה משה מלגאו ויעקב מלבר דמשה ויעקב הם מדרגה א' וע"כ ויקח משה את עצמות יוסף. וע"כ מדרגת יהושע כשהי' בחיי משה בחי' נער ומקבל ממשה זהו כמדרגת יוסף בחי' נער עליון שבאצי':
ג נמצא נת' שרש דהנערים למעלה באצי' הוא יוסף. ומלאך מט"ט נק' נער שבעולם היצי'. והנה נערים תרין היינו מט"ט שביצי' ומלאך סנד"ל שהוא שרו של עולם העשי' נק' ג"כ נער. וזשארז"ל (ע"ז ג' ב') בזמן בהמ"ק הי' הקב"ה יושב ומשחק עם לויתן כו' ומשחרב ביהמ"ק מלמד תורה עם תינוקות של ב"ר והם מט"ט וסנדל וז"ש המלאך הגואל כו' הוא יברך את הנערים. המלאך הגואל דיעקב היא השכינה מדת מלכותו ית' יברך את הנערים הם מט"ט וסנד"ל. ויקרא בהם שמי ושם אבותי. האבות הם חיוון עילאין מרכבתא עילאה דאצי' יומשכו בהנערים שהם חיוון תתאין מרכבתא תתאה כו'. והטעם שנק' בשם נערים. כי ההפרש בין נער לאדם הגדול שבנער יש כל האברים כמו באדם גדול רק שבאדם גדול האברים גדולים ובנער האברים קטנים. והנה למעלה יש ג' מיני אתוון. זעירין ובינונים ורברבין (זח"ב ק"פ ע"ב קל"ב א'). אתוון זעירין על ידם המשכת חיות העולמות וכמ"ש אלה תולדות השוה"א בהבראם בה' בראם והה' זעירא. דענין האתוון זעירין הו"ע קטנות וצמצום שמצמצמים את החיות אלקות שהוא בבחי' א"ס ובל"ג שיומשך בבחי' צמצום וגבול ומדה. והמלאכים הנ"ל מט"ט וסנד"ל שרים של עולם היצי' ועשי' שעל ידם נמשך החיות אלקות ביצי' ועשי' הם מקבלים מאתוון זעירין הנ"ל ע"כ נק' נערים. ואתוון בינונים הן אותיות התורה דכל התורה נכתבה באתוון בינונים שעל ידם המשכת התגלות אלקות. כמו שהוא בבחי' א"ס ובל"ג. בעולמות. ויש בתורה גם אתוון רברבין שעז"כ (שיר ח' יו"ד) אני חומה ושדי כמגדלות שהו"ע גילוי היותר נעלה כו' ומה שבתורה יש גם הא"ב דאתוון זעירין שעל ידם הוא רק צמצום והגבלת החיות אלקי. הענין הוא כדי שגם הנערים הנ"ל שעל ידם השפעת חיות העולמות שמקבלים מאתוון זעירין יהיו משועבדים להנהגת התורה דוקא כמ"ש אם בחקתי תלכו כו' ונתתי גשמיכם כו'. גם הענין שע"י התורה יומשך תוספת ברכה בהשפעת חיות העולמות כמו שיש שנה ברוכה ויש להיפך כו'. והעיקר שהנער שהוא שרו של עולם שרש הנהגת הטבע יהי' משועבד לתורה שיהי' ג"כ נסים למעלה מהטבע כו':
ד חתנים הם נש"י ע"י התורה כמ"ש ביום חתונתו זה מ"ת ונש"י שקיבלו התורה נק' חתנים. והענין כי הנה יוסף כשנפטר מיעקב כתיב בו יוסף בן י"ז שנה והוא נער שהי' במדרגת טו"ב ונער. ואח"כ כשהי' במצרים והי' לו מס"נ על שמירת הברית כו' אז אמר יעקב עוד יוסף בני חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים שנתעלה מבחי' טו"ב לבחי' ח"י והגם שבמספר היתרון בח"י על טו"ב רק באחד. אבל במעלה ומדרגה ח"י הוא למעלה באין ערוך על מדרגת טו"ב. והענין דבחי' טוב זהו בחי' טוב ה' לכל כמשנ"ת שהו"ע השפעת חיות אלקות בעולמות הקב"ה יושב וזן כו' ובטובו מחדש כו' אשר השפעת חיות העולמות נמשך ומתצמצם ע"י אתוון זעירין כנ"ל שמצמצמים ומגבילים כו' אבל בחי' ח"י הוא כמ"ש (במדבר י"ד) ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ שע"י בחי' חי נמשך התגלות אלקות בעולמות למטה כמו למעלה ממש שיהי' להקב"ה דירה בתחתונים שגם השמים וארץ הגשמי' לא יסתירו על אלקות וכמא' נשמת כל חי ופי' בזהר (ח"ב קל"ח א') נשמתא דפרחא מההוא חי העולמים תברך את שמך וכמא' יחיד חי העולמים מלך דבחי' חי העולמים ממשיך מבחי' יחיד בבחי' מלכות וכמש"א דהע"ה ואני תפלה. אני זהו בחי' מל' שעי"ז נמשך השפעת חיות העולמות היא בבחי' תפלה לבחי' ח"י כמ"ש תפלה לאל חיי וכתיב (יהושע ג' יו"ד) בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם. וזהו מדרגת יוסף שנתעלה בבחי' חי וע"ז אמר וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים. והו"ע המצרים וגבולים שבקדושה שמעלימים על החיות אלקות. ובחי' חי מושל על ארץ מצרים דקדושה שיהי' התגלות אלקות בעולמות וזהו בחי' טוב ה' לקויו שלמעלה מבחי' טוב ה' לכל. והנה בחי' ח"י זהו בחי' חתן כמארז"ל (אבות ספ"ה) בן שמונה עשר לחופה בחי' ח"י וע"כ נק' ישראל חתנים ע"י התורה. אתוון בינונים. שעל ידם נמשך התגלות אלקות בעולם וזהו בחי' ח"י ובחי' חתן:
ה וצ"ל מה שאומרים קול מצהלות חתנים כו' ונערים כו' מהו השייכות דנערים מלאכים לחתנים נשמות ישראל. הענין דהנה כתיב (שמות כ"ג) הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך כו' וכתיב (תלים צ"א) כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו' שהמלאכים הם שומרים לישראל. והענין כי המלאך זהו מט"ט שרו ש"ע כי שמי בקרבו ששמו כשם רבו מט"ט בגימ' שדי ונת' שבו נמשך הגילוי מבחי' הוי' אד' וזהו ג"כ מלאך בגימט' הוי' אד'. שזהו בחי' יסוד כנ"ל. ונש"י ג"כ יש להם התקשרות לספי' יסוד ע"י מצות מילה ושמירת הברית כו' כמא' יסוד סיומא דגופא אות ברית קדש וכמ"ש (ישעי' ס') ועמך כולם צדיקים. וע"כ המלאכים הם שומרים לישראל כמ"ש כי הנה מלאכי ילך לפניך כי מלאכיו יצוה לך לשמרך. שהם שייכים לנש"י. וע"כ מצינו שהמלאכים מתעלים ג"כ ע"י עליות דנש"י כמ"ש סולם מוצב ארצה ופי' בזהר (בהשמטות ח"א) סולם דא צלותא ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו שע"י התפלה מתעלים המלאכים ג"כ דארז"ל (חגיגה י"ג ב') מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל שהוא מעלה התפלות של ישראל לאלקות ועי"ז מתעלים הם ג"כ. וז"ש (זכרי' ג') ונתתי לך מהלכים בין העומדים מהלכים הם נש"י ועומדים הם מלאכים. ונש"י ממשיכים בהמלאכים בחי' הליכה ג"כ וזהו מהלכים בין העומדים וכן מצינו להיפוך שכאשר נש"י הם בירידה ח"ו אזי המלאכים ג"כ בבחי' ירידה דארז"ל (חגיגה שם) כתוב א' אומר שש כנפים כו' וכתוב אחד אומר וארבע כנפים כו' כאן בזמן שביהמ"ק קיים אזי הם שש כנפים. ומשחרב ביהמ"ק וארבע כנפים נתמעטו כנפי החיות והענין דכתיב שוקיו עמודי שש ואיתא במדרש (במדבר רפ"י) שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לברוא אותו. וזהו בזמן שביהמ"ק קיים שאז הי' תשוקתו של הקב"ה אל העולם וכדכתיב אני לדודי ועלי תשוקתו. אז עמודי שש שנמשך הגילוי בעולם מכל הששה מדות דאצי' חג"ת ונה"י שזהו בחי' יום ואור גילוי אצי' ונמשך זה בכל העולמות וע"כ במרכבה הי' שש כנפים לאחד מהם. וזהו בזמן הביהמ"ק ע"י הקרבנות. וע"כ בקרבנות הלילה הולך אחר היום דכולו יום כו'. ומשחרב ביהמ"ק אין נמשך כ"א מהד' ספירות נהי"מ שהם בחי' אחוריים וחיצוני' המדות ומזה נמשך במרכבה ג"כ רק ד' כנפים כביכול נתמעטו כנפי החיות ומכ"ז מבואר שהמלאכים שייכים לנש"י. וע"כ לע"ל כשיתעלו נשמות ישראל אזי יתעלו המלאכים ג"כ:
ו ועתה נבוא לפירוש לשון הברכה מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה כו'. דקאי אלע"ל. קול ששון וקול שמחה. ופי' ששון ושמחה זהו יסוד ומל'. דהנה בזמה"ג נק' יסוד ומל' יתום ואלמנה. יסוד בחי' יוסף יתום מאמו. ומל' נק' אלמנה כמ"ש היתה כאלמנה וארז"ל (מ"ר איכה פ"א) כאשה שהלך בעלה למדה"י וזהו בחי' עצב למעלה כביכול. ולע"ל יתעלו ויהיו בבחי' ששון ושמחה דכתיב ביום ההוא יהי' ב"פ י"ה שגם ו"ה יהי' במדרגת י"ה. דכמו יחוד י"ה חו"ב יחודם תמיד תרדל"מ. כן יהי' היחוד דו"ה תמיד. וז"ש אלע"ל ושמחת עולם על ראשם. שמחת עולם זהו בחי' בינה אם הבנים שמחה יהי' על ראשם שיומשך כתר אחד לזו"נ לשניהם בשוה. כי עתה מת"ת דאימא נעשה כתר לז"א אבל במל' חסרון ובחי' מיעוט הירח כו' ולע"ל יהי' כתר א' לשניהם. וזהו שמבקשים בר"ה שמחה לארצך וששון לעירך וזה יהי' לע"ל קול ששון וקול שמחה קול הו"ע המשכה וגילוי שיהיו בבחי' ששון ושמחה. קול חתן וקול כלה קאי על התורה תושב"כ ותושבע"פ שלע"ל יהי' היחוד דתורה שבכתב עם תשבע"פ. שיהיו בבחי' חו"כ. והגם שגם כעת הוא היחוד דתושב"כ עם תושבע"פ. דתושבע"פ מקבלת מתושב"כ כמארז"ל מנה"מ דאמר קרא כו' ומהו היחוד שיהי' לע"ל דוקא. הענין כי בתורה יש ד' מדרגות לבושא דאורייתא גופא ונשמתא ונשמתא לנשמתא (זח"ג קנ"ב א'). לבושא הם הסיפורי מעשיות שבתורה כמו ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וכן ותמנע היתה פילגש כו' שמלובש בזה רזין וסודות עליונים גבוהים מאד נעלה רק שמלובשים בדברים זרים כו'. וכדאיתא ברמב"ם אין הפרש בין ותמנע היתה פילגש שבתורה ובין ה' אחד שבתורה דאם חסר אות א' בפסוק ותמנע כו' פסולה הס"ת כו'. וגופא דאורייתא הן כל הלכות שבתורה כמ"ש במשנה (ספ"א דחגיגה) הן הן גופי תורה וזהו גליא שבתורה. ומבחי' זו הוא היחוד כעת בתושבע"פ. כי בתושב"כ נכתב הכל בקיצור כמו לא תעשה כל מלאכה דגבי שבת ואינו מבואר מהו מלאכה. ובתושבע"פ נתבאר באריכות ונפרטו ל"ט מלאכות אבות ותולדות ושבותים כו' ונעשה מס' שבת וכיוצא בכל הלכות התורה. וז"ש (איוב כ"ח) וגם חקרה דזהו תושבע"פ כו' ונשמתא דאורייתא היינו פנימי' התורה דכל הלכות התורה לומדים ג"כ למעלה בג"ע. וזהו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. יציאות השבת כו' בהרת כו' רק ששם הלימוד בפנימי' וסודות ההלכות שהם אורות עליונים וזהו שבקש דהע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך שבקש שבשעת לימוד התורה יהי' יכול להביט ולראות הנפלאות שבתורה וכמ"ש בפקודיך אשיחה ואביטה אורחותיך היינו האורחין ושבילין וצנורות שעל ידם הילוך השפע דאורות עליונים וזהו"ע הלכה לשון הילוך כו' וזהו נשמתא דאורייתא. ובחי' נשמתא לנשמתא היינו רזי דרזין כדאי' בזהר דיש רזין ורזי דרזין סתרין וסתרי דסתרין. ולע"ל יהי' הגילוי דבחי' סתים דתורה. נשמתא ונשמתא לנשמתא וזהו היחוד דפנימי' תושב"כ עם תושבע"פ וזהו"ע קול חתן וקול כלה שיהי' לע"ל:
ז קול מצהלות חתנים מחופתם. חתנים הם נש"י. ונק' חתנים מחמת ב' טעמים הא' כי חתן כפשוטו ל' חות דרגא. ונש"י שרשם גבוה מאד עלו במחשבה. וירדו ונתלבשו למטה בגוף ונה"ב שמושכים את האדם אחר תאוות ותענוגים גשמי' דהבלי העוה"ז וה"ז ירידה גדולה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. וע"כ נקראים חתנים לשון חות דרגא. שדוקא נשמות יכולים לירד כ"כ ואעפי"כ יהי' סור מרע וע"ט ולומר אחד ואהבת כו' אבל מלאכים אין יכולים לירד למטה כי נופלים ממדרגתם לגמרי כמ"ש הנפילים היו בארץ. ועוד הטעם שנק' נש"י חתנים מצד התורה. כי תורה כו' מורשה וא"ת מורשה אלא מאורשה בחי' כלה והיינו תושבע"פ ונש"י משפיעים בתורה שממשיכים מתושב"כ בתושבע"פ שהם מייסדים את התורה כמ"ש (מיכה ו') והאיתנים (אותיות תנאים) מוסדי ארץ שהם מייסדים תושבע"פ ע"כ נק' חתן לגבי תושבע"פ שנק' כלה. טעם הג' שנק' חתן דכמו החתן הו"ע השפעת הטפה ממוח כו' כך נשמות ישראל נמשכו ממחשבתו וחכמתו ית'. וזהו שדומין לבוראן כמ"ש (משלי ל') מה שמו ומה שם בנו. וזהו"ע שעלו במחשבה בחי' חשב מ"ה כמו חכמה כח מ"ה. וע"כ נק' נש"י חתנים. שזהו מצד בחי' חכמה שנמשכו מחכ' ומחשבתו ית'. ומצד שמשפיעים בתורה שמחכ' כו' והנה לע"ל שיהי' תכלית העלי' דנש"י עז"א קול מצהנות חתנים מחופתם. חתנים הם נש"י מצד שרשם בחכ' וקול הו"ע המשכה וגילוי מבחי' חופתם. היינו הבחי' מקיף עליון שעל בחי' חכ' וכמארז"ל (אבות פ"ג) סייג לחכ' שתיקה. סייג הוא בחי' גדר ומקיף שעל חכ' כי חכ"ע הוא בחי' יראה עילאה כידוע בענין הד"א דשם הוי' דו"ר רו"ד. ויראה לשון נוקבא מקבל מבחי' מקור היראה שלמעלה מבחי' חכ'. וזהו שהחכ' נק' ראשית ל' נוק' שמקבל מבחי' והנורא אל עליון בחי' כ"ע שנק' נורא מקור דבחי' יראה דחכ'. ועז"נ ואתן לו מורא ויראני כו' וזהו סייג לחכ' שתיקה שגם בבחי' ח"ע אין מושג הבחי' נורא כ"א הוא בבחי' מקיף על החכ'. וז"ש כי על כל כבוד חופה. כבוד גימט' ל"ב בחי' ל"ב נ"ח ויש ב' בחי' כבוד עילאה ותתאה. וזהו כי על כל כבוד גם על בחי' כבוד עילאה דח"ע יש בחי' חופה ומקיף. וז"ש והוא כחתן יוצא מחופתו ואי' בזהר (ח"ב קל"ז א') מאן חופתו דא עדן ורזא דא ונהר יוצא מעדן בחי' עדן עילאה שע"ז נא' עין לא ראתה כו'. כי בחי' עדן תתאה זהו בחי' חכ' דאצי' דאתפתחא לל"ב שבילין. ועדן עילאה זהו בחי' חכ' סתימאה דלא אתפתחא כו' ונהר יוצא מעדן זהו המשכת החכ' דאצי' מח"ס כו'. וזהו בחי' והוא כחתן יוצא מחופתו. וזהו"ע קול מצהלות חתנים מחופתם מצהלות לשון שמחה כמ"ש והעיר שושן צהלה ושמחה. והשמחה יהי' מחמת גילוי מחופתם שבחי' המקיף דחכ' יומשך בבחי' גילוי וכמו והוא כחתן יוצא מחופתו. וז"ש אח"כ ישיש כגבור לרוץ אורח שיש בזה ב' פי' פי' הא' לשון שמחה ופי' הב' כמו בישישים חכמה וכמ"ש (איוב ט"ו יו"ד) גם שב גם ישיש. וזהו בחי' שיבה שלמעלה מזקנה וכמארז"ל (אבות ספ"ה) בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה והענין כי זקן הוא מצד בחי' חכ' כמארז"ל (קדושין ל"ב ב') זקן זה קנה חכ' וכמ"ש והדרת פני זקן. וארז"ל שם אפי' יניק וחכים מאחר שיש בו חכ' נק' זקן. ושיבה היינו בחי' מקיף דחכ'. והענין כי מה שנתגלה עכשיו חכ"ע בתורה זהו רק מל"א נתיבות חכ' וכמ"ש וממדבר מתנה (היינו התורה שנתנה מתנה במדבר) וממתנה נחליאל נחלי אל היינו ל"א נ"ח. אבל נתיב הל"ב דחכ' לא נתגלה עכשיו ועז"נ נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה שזה לא יוכל להתגלות כעת עד לע"ל. וכמו"כ ההתגלות מבינה הוא רק מ"ט שע"ב וכמארז"ל (ר"ה כ"א ב') מ"ט שע"ב נמסרו למשה כו' ושער הנו"ן יתגלה לע"ל וע"ז נא' כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות נו"ן פלאות היינו שער הנו"ן דבינה שהוא מופלא ונעלם כעת. ולכן כתיב במשה ולא ידע איש את קבורתו כי קבורת משה בשער הנו"ן דבינה הר נבו נו"ן בו שער הנו"ן דבינה שזה אין מתגלה כעת ע"כ לא נודע קבורתו. ולע"ל שיהי' גילוי פנימי' וסתים דתורה זהו אראנו נפלאות נ' פלאות שעה"נ דבינה ונתיב הל"ב מפליאות חכ' וזהו הבחי' שיבה שלמעלה מזקנה וזהו"ע ישיש. וגם ישיש הוא ב"פ יש כי קנה חכ' קנה בינה ב"פ קנה בגימ' יש וזהו יש התחתון בחי' גליא דתורה שמהל"א נתיבות שכ"א כלול מעשר בגימט' ש"י ובחינת ש"י העליון זהו בחי' פנימי' חו"ב נתיב הל"ב דחכ' ושעה"נ דבינה וזהו פנימי' התורה שיתגלה לע"ל וזהו ישיש שלע"ל יהי' הגילוי גם מבחי' יש העליון וזהו מצהלות חתנים מחופתם מצד גילוי פנימי' התורה יהי' הגילוי מבחי' החופה ומקיף דחכ' בנשמות:
ח ונערים ממשתה נגינתם. נערים הם מט"ט וסנד"ל. יתעלו גם הם לע"ל כשיהי' עליות דנש"י. ועלייתם יהי' ממשתה נגינתם בחי' יין והו"ע יין המשמח אלקים בחי' בינה דאצי' ועי"ז יומשך בהם גילוי שיהי' נכנס יין יצא סוד בחי' סוד ה'. והגם שנת' בענין מט"ט ששמו כשם רבו מט"ט בגימט' שדי שבו נמשך היחוד דהוי' אד'. אך זהו מבחי' הוי' שמלובש במדות דאצי' ולע"ל שיהי' גילוי היין הוא מבחי' בינה עילאה שלמעלה מהמדות. אך עיקר ענין העלי' דלע"ל הוא למעלה יותר. והענין כי היין דעכשיו הוא שירותי' חדוה וסופי' עציבו (זח"ג ל"ט א') והיין מביא תקלה כו' וכמ"ש בנח וישת מן היין וישכר ויתגל כו' והענין למעלה בחי' יין הוא בבינה בחי' שמחה כמ"ש אם הבנים שמחה עכ"ז סופי' עציבו כמא' בינה מינה דינין מתערין (זח"ב ס"ד סע"א) שנמשך סיגים ופסולת והם דינין וגבורות כו'. אבל לע"ל יומשך בחי' יין גבוה יותר בחי' יין הטוב ששירותי' חדוה וסופו חדוה שאין בו עציבו כלל שאין בו שמרים ופסולת כלל וזהו היין שהמשיך יעקב ליצחק אביו וכמ"ש בזהר (ח"ג קפ"ט א') ע"פ ויבא לו יין כו' ההוא יין משיך לי' יעקב מאתר רחיקא היינו בחי' גבו' דעתיק שמלובש במו"ס דשם הגבורות הו"ע תגבורת החסדים להתגבר ולכפות כל הדינין תקיפין. וז"ש ויבא לו יין. לו היינו ליצחק שהוא בחי' גבו' שבהשתל' וע"י היין שהמשיך לו נמתקו כל הגבורות ודינין שבהשתל'. וקיבל ממנו כל הברכות כמ"ש ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ כו'. ובחי' יין הזה יתגלה לע"ל בחי' יין הטוב יין לבנון. וזהו ממשתה נגינתם שהמלאכים יתעלו בבינה שזהו שרשם. כי המלאכים מקבלים מאתוון זעירין כנ"ל. ונת' דיש ג' מיני אותיות ואתוון זעירין הוא במל' ובינונים בז"א ואתוון רברבן בבינה. ע"כ המלאכים שרשם עד בחי' אתוון רברבין דבינה שרש האותיות ולמעלה מהבינה הוא למעלה מבחי' אותיות כי בחי' חכ' למעלה מבחי' אותיות ונק' חיוהי והתחלת גרמוהי כלים ואותיות הוא בבינה. ולע"ל שיהי' העלי' לנשמות ומלאכים יתעלה כל א' בשרשו. ונש"י ששרשם בחכ' יתעלו בבחי' חכ' ובבחי' המקיף דחכ' וזהו מצהלות חתנים מחופתם. והמלאכים יתעלו בשרשם בבינה ובבחי' מקיף דבינה בחי' יין הטוב כנ"ל וזהו ממשתה נגינתם: