אור ברסלב
מגן אבות חלק ב מגן אבות - דרוש לבר מצוה

מגן אבות חלק ב· רבי שלמה זלמן שניאורסון

מגן אבות - דרוש לבר מצוה

מגן אבות - דרושים לחתונה

טוב ילד מסכן וחכם. ממלך זקן וכסיל וגו' (קהלת ד' י"ג). להבין בכלל ענין הקדמת היצה"ר (שנק' כסיל) בגוף האדם י"ג שנים קודם היצ"ט (שנק' וחכם). צריך להקדים בקצרה ביאור מאמר הזהר פ' תזריע (דמ"ז ס' ע"א) ע"פ וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות וגו' (קהלת ב' י"ג) וז"ל מן הסכלות ממש אתי תועלתא לחכמתא דאלמלא לא אשתכח שטותא בעלמא לא אשתמודעא חכמתא וכו' ת"ח רזא דמלה לא נהיר חכמתא דלעילא ולא אחנהיר אלא בגין שטותא דאתער מאתר אוחרא וכו' ובגין שטותא אתנהיר יתיר ונהירין לי' יתיר. הה"ד שיש יתרון לחכמה מן הסכלות. והיינו דרב המנונא סבא כד הוו ילפין מיני' חברייא רזי דחכמתא הוה מסדר קמייהו (פי' מקודם) פרקא דשטותא כו' יעו"ש. וביאור הענין דהנה בחכמה יש ב' מדרגות. א' בחי' העלם עצמות החכמה כמו שהיא. והב' בחי' התפשטות גילוי אורה. עד"מ איש החכם שיודע ומשיג חכמה עמוקה אם אין מגלה אותה לאחרים הרי נק' חכ' זו חשך והעלם לגבי האחרים. משא"כ כשמגלה אותה אז נק' אור לפי שמאיר חכמתו לאחרים. והנה סבת גילוי זה אינו בא רק כשרואה החכם שהאחרים משתבשין הרבה בחכמה זו ואומרים בה סברות משובשות מאוד. אזי יתעורר לגלות להם החכמה. ולהביאם על השגת החכמה לאמיתתה. ונמצא שהטעות והשטות והשבוש שמאחרים בחכמה זו. זאת הי' דוקא הסבה והגורם שיתגלה חכמתו העמוקה לאחרים כו'. וכמו"כ יובן למעלה שבחי' ח"ע דאצי' שנק' חכים ולא בחכ' ידיעא הי' בבחי' העלם. למעלה באצי'. ולא הי' נמשך ממנה שום גילוי אור כלל בבי"ע. אלא רק ע"י סבת הסכלות שהוא בחי' ק"נ דבי"ע שנק' מלך זקן וכסיל שמחמתם יבוא אור גילוי חכמה דאצי' כדי לבררם כי בחכמה אתברירו דוקא כידוע דשם מ"ה דחכ' הוא המברר בירורי נוגה וזהו דאתי תועלתא לחכמתא מן הסכלות. פי' תועלתא הוא בחי' התיקון כשמתקן דבר מה זולתו דוקא. וכמו שמסיים בסוף המאמר דהיא תקונא דחכמתא. דהיינו מה שמתקן ומברר חכ' דק"נ. וגם מה שמתפשט ומתגלה אור ח"ע דאצי' בבי"ע דקדושה זהו ג"כ תיקון לבחי' ומשם יפרד דבי"ע כו'. וסבת הגילוי הזה הוא מן הסכלות דהיינו חכ' דק"נ. וזהו שאמר דאלמלא לא אשתכח שטוחא לא אשתמודע חכמתא בעלמא כו' והיינו ענין פרקא דשטותא שהי' לומד ר"ה סבא קודם שלמד חכמת הקב"ה. דהיינו כל השבע חכמות חיצוניות כמו תכונה ופילוסופיא וכו' כולם נק' סכלות ממש לגבי חכמת התורה שהיא חכמת הקב"ה:

ב ואח"כ אמר לו ר"ש ת"ח רזא דמלה כו' לא נהיר כו'. דהנה לפי הפשט עדיין אין הפסוק הזה מדוקדק דאם הכוונה רק כדי שיבוא גילוי אור התפשטות חכמה עילאה למטה לברר. אם כן מהו זה שאמר שיש יתרון לחכמה כו' דמשמע שמתרבה האור בחכמה עצמה בתוס' מרובה על העיקר. ולזה אמר ת"ח כו'. שלפי סוד הענין יתפרש גם מ"ש שיש יתרון לחכמה כו' שמתרבה בה האור בתוס' מרובה. והענין דהנה ידוע בענין השבירה שבחכמה לא הי' שבירה כמ"ש ימותו ולא בחכ' (איוב ד' כ"א) ועיקר השבירה הי' רק בז"ת לבד. אך גם אחוריים דחכ' שבמדות. דהיינו בז"ת הנ"ל. נפל ג"כ בשבירה דק"נ. ומהם יונקים כל השבע חכמות חיצוניות. ולכן חכמות אלו גורמים ישות וגסות. בעלי במות ארנון. לפי שיניקתם משבה"כ דאחורי' דחכ' דז"ת שנפל בק"נ. אבל שרש חכמת התורה דאורייתא מח"ע נפקת. היינו מפנימיות ועצמות ח"ע כח מ"ה שלא הי' שם שום שבירה כי בחי' חכמה הוא כח מ"ה ביטול בחי' אין ממש. הנה בבחי' זו לא יוכל להיות שום שבירה ונפילה. ולכן חכמת התורה היא מבררת כל החכמות חיצוניות וע"ז אמרו בחכמה אתברירו. והיינו שכל החכמות חיצוניות כמו תכונה מתבררים כשנכללים בחכמת התורה וכמו הלכות קידוש החדש כו' שברמב"ם. והנה ידוע שבחי' התהו שנפל בשבירה גבוה במדרגה מבחי' התיקון דאצי'. כי השבירה היה בס"ג שלמעלה הרבה מבחי' מ"ה דתיקון. וא"כ לאחר שיתברר מה שנפל בשבירה מתהו. מתגלה אח"כ שרשן דהיינו הריבוי אור דס"ג דתהו. שלמעלה מעלה מבחי' מיעוט האור דתיקון. הרי עי"ז יבוא יתרון אור גדול בבחי' החכמה המברר אותם. וזהו שאמר לא נהיר חכמתא דלעילא ולא אתנהיר אלא בגין שטותא דאתער מאתר אוחרא. פי' לא נהיר היינו התפשטות גילוי אור ח"ע למטה בבי"ע. ולא אתנהיר היינו תוס' אור בח"ע עצמה. אלא בגין שטותא. דהיינו מפני הבירורים דחכמות חיצוניות שנק' סכלות יבוא יתרון אור בח"ע דאצי' המברר אותם. וכפל עוד ובגין שטותא אתנהיר ונהירין לי' יתיר כו':

ומ"ש כיתרון האור מן החשך. יש בזה ב' פירושים. הא' דחשך זהו עצמות א"ס שבהעלם כמ"ש ישת חשך סתרו (תלים י"ח י"ב). ואור זהו מה שאחר הצמצום נתצמצם גילוי מעט מזעיר. וא"כ כשיתגלה בחי' החשך. דהיינו ההעלם עצמו. ודאי שמתרבה האור בכפלי כפליים לאין קץ. וכמ"ש בקי"ס ויהי הענן והחשך ויאר כו' (בשלח י"ד כ'). ופי' הב' דהנה בחי' החסדים נק' אור. כמ"ש כי טוב חסדך (תלים ס"ג ד'). וכתי' את האור כי טוב (בראשית א' ד'). והיינו לפי שממדת חסד עליון נמשך גילוי אלקות בעולמות מלמעלמ"ט. ע"כ נק' אור ויום. וכמ"ש באברהם שהוא חסד. וישכם אברהם בבקר (וירא כ"ב ג'). ובחי' הגבורות שהם מעלימים ומסתירים נק' חשך. ולכן ביצחק שהוא גבורה כתי' (ח"ש כ"ד) ויצא יצחק כו' לפנות ערב. והנה בחי' אור חסד המאציל בעצמו לא הי' ביכולת הנבראים והנאצלים לקבלו כלל. כי הי' מתפשט בבחי' א"ס ממש. אך ע"י החשך דהגבורות שמצמצמים ומגבילים ומחלקים את אור החסד לחלקים רבים אזי דוקא יכולים המקבלים לקבלו. וז"ש אתה פוררת בעזך ים (תלים ע"ד) פי' עזך הוא גבורות ופי' ים הוא שפע החסדים וע"י הגבורות שמחלקים ומפררים את החסדים זהו תיקונם שיהיו יכולים להתקבל במקבלים. וזהו ג"כ ענין תשר"ת שתקיעה הראשונה זהו חסד פשוט דאברהם. ואח"כ שברים תרועה הם גבו' דיצחק שמשברים ומחלקים את החסד לחלקים. ואח"כ התקיעה אחרונה בחי' יעקב ת"ת שממנו נמשך הגילוי לבחי' מל' כנס"י. וא"כ מהחשך דגבו' נעשה יתרון ותיקון בהאור דחסדים. ועד"מ דבר מתוק מאוד כדבש אין יכולים לאכלו אך כשמערבין בו דבר חריף נעשה בו תיקון שיהי' מאכל ערב וכמו צנון בדבש שזהו עיקר המרקחת. וגם כי גבורה גימט' ג"פ חסד דהיינו שגורמים תגבורת החסד. כי חסד נק' מים קרירות חלישת התגלות האור אכן ע"י התחלקות הגבורות גורמים גילוי פנימיות האור שהו"ע ריבוי השפעה ביותר כו'. וזהו פי' כיתרון האור מן החשך. שהחשך דגבורות עושים תיקון וגם יתרון וריבוי בהאור דחסדים. וכך יש יתרון לחכמה (דתיקון) מן הסכלות (דהיינו מבירור שבה"כ דתהו שנפלו בק"נ). כי ע"י בירור הסכלות מתגלה בחכמה הריבוי אור דתהו. וזהו כב' הפי' ביתרון האור מן החשך. כי כשנפלו הכלים דתהו והאורות נסתלקו הרי נשארו להיות בחי' מקיפים. וכמשנ"ת בתו"א פ' וישלח שהאור דתהו נק' מקיף כו'. וכשמתגלה האו"מ דתהו בהאו"פ דתיקון זהו כמו פי' הא' ביתרון האור מן החשך. וגם מה שמבירור הסכלות נעשה הרחבת והגדלת וריבוי כלים בתיקון שאזי יכולים לקבל הריבוי אור דתהו. מצד התחלקותו בריבוי כלים. זהו כפי' הב' ביתרון האור מן החשך. וז"ש (קהלת יו"ד) יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. פי' חכמה. היינו עצמות הח"ע. וכבוד גימט' ל"ב זהו ל"ב נתיבות דחכמה. דהיינו התפשטות החכ' למטה לברר כו' כנ"ל. ובשניהם נמצא בחי' היוקר מלמעלה דהיינו בתוס' אור מרובה על העיקר וגם בחי' התיקון ביותר כנ"ל ע"י בירור סכלות מעט וזהו ולבי נוהג בחכמה ולאחוז בסכלות (שם ב' ג'). כדי שע"י בירור הסכלות יבוא יתרון האור בחכמה. ולכן הוה יליף ר"ה סבא פרקא דשטותא מקודם כו'. וז"ש ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם (מ"א ה' יו"ד). פי' שמבירור חכמת בני קדם שנפלה בק"נ שהו"ע סכלות הנ"ל הנה עי"ז נתרבה חכמת שלמה שהוא ח"ת דמל' דקדושה ביתר שאת כו' וכנ"ל בפי' שיש יתרון לחכמה מן הסכלות. ג ר' יוסי אמר יקרא דחכמתא ונוי דילה ויקרא דכבוד דלעילא. סכלות מעט דאחזי יקרא דחכ כו'. וכגוונא דחוורא דלא אשתמודע אלא מגו אוכמא. ואמר ר' יצחק משל למתוק במר. דלא ידע טעמא דמתיקא עד דטעים מרירא כו' וכ"ז המאמר הוא שמפרש באופן אחר ממאמר הנ"ל. דלעיל פי' הפסוק יקר מחכמה כו' סכלות מעט על בירור הסכלות והתעלותה והתכללותה בחכמה שעי"ז נעשה יוקר שהו"ע יתרון ותוס' אור בחכמה. ואמר לעיל המשל לזה כשמערבין דבר מר (כמו צנון) בתוך מתוק (דבש). שאזי דוקא נעשה התיקון בהמתוק ביותר כו'. ור' יוסי ור' יצחק מפרשים דוקא כשהסכלות מובדל מהחכמה. דהיינו כשבתחלה מבדילים את הרע מן הטוב. זה גורם נוי ותפארת בחכמה. ואמר ע"ז ב' משלים. א' שמי שלא טעם דבר מר מעולם ואכל רק מתוק אינו מבין כלל הטוב של מתוק כו'. אבל מי שאכל מתחלה דבר מר ונעשה מר לו מאד ואח"כ מאכילין אותו מתוק אזי דוקא הוא יודע ומבין איך שמתוק הוא טוב. משל ב' חוורא לא אשתמודע אלא מגו אוכמא דהיינו מי שלא ישב בחשך מעולם וראה רק אור אינו יודע ומבין כלל היוקר והטוב והמעלה של אור אבל מי שישב בחשך ואח"כ מכניסין לו אור אזי הוא יודע ומבין איך שהאור הוא טוב מאד. וכמו"כ כשרואה תחלה מעט סכלות דהיינו חכמות חיצוניות ואח"כ חכמת התורה שהיא חכמת הקב"ה. אזי דוקא יודע ומשיג יוקר הערך בעילוי רב לאין קץ של חכמה על הסכלות. והיינו דר"ה סבא כנ"ל. ושני הפירושים של הזהר אמת ויציב. כידוע בענין סדר הבירורים שמתחלה צריך להבדיל את הרע מן הטוב. וזהו ענין הנסירה בנפש. לנסר את הרע דנה"ב מן הנה"א. והו"ע אתכפייא וזהו פרישות מביאה לידי קדושה. פי' פרישות לפרוש עצמו מכל מיני רע והו"ע סור מרע וגם לפרוש עצמו ממותרות תאות היתר. והו"ע הנסירה. ואח"כ דוקא יכולים לברר את הרע ולהפכו לטוב דהיינו שיהי' נכלל הנה"ב בהנה"א להיות בכל לבבך בשני יצריך נמצא צ"ל מתחלה הבדלת הרע מהטוב. ואח"כ יכול להיות בירור מהרע והתכללות בטוב ממש. והנה ר' יוסי ור"י מפרשים על הבדלת הסכלות מהחכמה בתחלה. וזה גורם רק יקר ונוי בחכמה להשיג היוקר והמעלה דחכמה. ולעיל בזהר פירשו על בירור הסכלות והתכללותה בחכמה שאזי נעשה יתרון וריבוי אור בחכמה בתוס' מרובה על העיקר כו' עכ"ד בביאור מאמר הזהר הנ"ל בשינוי לשון מעט ותוס' ביאור באיזה מקומות: ד והנה מכל הנ"ל יתבאר ענין הקדמת סכלות לגבי חכמה. מצד ג' טעמים. א' שעי"ז ניכר ביותר נוי ותפארת החכמה כדעת ר' יוסי ור' יצחק שבזהר. ב' שסכלות גורם ירידת והתפשטות גילוי החכמה לברר כנ"ל באריכות. ג' לפי שהסכלות נפל בשבירה מעולם התהו שקדם לתיקון וע"ד קליפה קדמה לפרי כו' כמשנ"ת במ"א. וע"י בירור זה יומשך יתרון וריבוי אור בחכמה. ועפ"י ג' טעמים אלו יובן ענין הקדמת היצה"ר בגוף האדם על היצ"ט. כי היצה"ר נק' כסיל כו' והיצ"ט הוא מסכן וחכם וא"כ זהו כענין הקדמת סכלות לגבי חכמה כנ"ל. וביאור הענין צריך להבין הפסוק טוב ילד מסכן וחכם וגו'. פי' טיב לפי ששרש היצ"ט הוא מעולם התיקון וכתי' והארץ היתה תהו כו' וחשך. זהו עולם התהו. ויאמר אלקים יהי אור. זהו עולם התיקון. וזהו ענין ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת דע"ז ב'). לפי שבתיקון מאיר גילוי האור בתוך הכלים. וכתי' וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א' ד'). ילד לפי שהוא זעיר בי"ג שנים לגבי היצה"ר. מסכן לפי ששרשו מתיקון ששם מיעוט האור. כידוע ששם מ"ה דתיקון הוא הארה ממצחא דא"ק. ושם ס"ג דתהו הוא מאח"פ דא"ק. וידוע ההפרש כי אח"פ הם צינורות פתוחים מהגוף שמהם יוצאים הבלים מהגוף ממש שיש בהם ממשות עצמי כו'. משא"כ שם מ"ה שמאיר דרך מצחא. הרי המצח מכסה על המוח לגמרי. וא"כ זהו רק כמו אור שמאיר דרך מסך שהוא רק הארה בעלמא. וע"כ נק' עולם התיקון בשם מסכן כמו העני יש לו רק דבר מועט. ע"ד כ"א אסוך שמן (מ"ב ד' ב'). ולרש אין כל כ"א כבשה א' קטנה (ש"ב י"ב ג'). כמו"כ לגבי ריבוי אור דתהו נק' מיעוט האור דתיקון בשם מסכן. וכמשנ"ת במ"א איך שמיעוט האור דתיקון אין ערוך כלל לגבי הריבוי אור דתהו. כי פי' מיעוט האור דתיקון היינו אור מוגבל בכלים דע"ס. ופי' ריבוי אור דתהו היינו אור בלתי מוגבל כלל בכלים. וזהו שיעקב נק' בנה הקטן לפי שיעקב הוא יו"ד עקב. פי' שמקבל רק מבחי' יו"ד נקודה קטנה דהיינו ע"י צמצום (כדי שיהי' מאיר בגילוי בפנימיות הכלים עד שיתייחדו עם האור כו'). וז"ש כי קטן יעקב ודל. וכתי' מי יקום יעקב כי קטן הוא כו' (עמוס ז' ב'). משא"כ עשו נק' בנה הגדול. יש לי רב כו'. שמקבל שלא ע"י צמצום אבל דרך שבירה ונפילה שהאור והחיות הוא מובדל ממנו לגמרי בבחי' מקיף מרחוק. גם עוד פי' מה שעולם התיקון דאצי' נק' מסכן ע"ד מה שכתוב בזה"ק (ח"א כ"ג ב') ובמד"ר (שמות פכ"א) בענין מעלת התפלה לעני שגבוה גם מתפלה למשה. לפי שתפלתו הוא בהכנעה ולב נשבר וענוה עצומה. וכמו"כ ידוע מעלת עולם התיקון שהוא ע"ד מארז"ל לעולם יהא אדם רך כקנה. פי' שהמדות דתיקון הנה כל מדה היא רך שיש בה הכנעה וביטול לגבי מדה שכנגדה. אעפ"י שהיא הפכית ממנה כמו חו"ג שהם אש ומים. ומ"מ מדת חסד יש בה הכנעה וביטול לגבי מדת גבורה עד שסובלת בתוכה התכללות ממדת גבו' שיהי' כלול גבורה גם בחסד. וכמו"כ מדת הגבורה יש בה הכנעה וביטול לגבי מדת חסד שכלולה ממדת חסד כו'. ולכן עולם התיקון נק' בכלל מ"ה. חסד דמ"ה. אברהם אבר מ"ה. בחי' ביטול וענוה כו'. ולכן נק' מסכן כמו העני שיש בו ענוה והכנעה עצומה כו'. וחכם. פי' עי"ז שהוא מסכן הוא וחכם. בחי' חכמה כח מ"ה ביטול אמיתי. דהנה בתיקון יש ב' מיני התכללות (ע' מזה בלקו"ת פ' אמור בביאור דוהניף פ"ב ג' יעו"ש). הא' ההתכללות שבתיקון מצד עצמו. שחסד כלול מגבורה וגבו' כלולה מחסד שהו"ע רך כקנה הנ"ל. ומ"מ א"ז התכללות אמיתי. כי מדת חסד עיקר התגלותה הוא חסד ומדת גבו' כלול בהעלם. וכמ"כ במדת גבו' ההתגלות הוא גבורה וחסד כלול בהעלם. וא"כ מצד ההתגלות שייך בהם התחלקות. אך אח"כ נמשך ומאיר בהם שם מ"ה מעצמות ח"ע דאצי' כח מ"ה ועי"ז נעשה ביטול והתכללות אמיתי בהמדות דאצי'. וזהו ש' מ"ה מלגאו דאיהו שקיא דאילנא כו' כמיא דאשקי כו'. כמו עד"מ המים מדבקים העפר להיות גוש אחד ממש שאינו בגדר התחלקות ומספר כלל. כמו"כ ע"י שם מ"ה דח"ע נעשה בהמדות דתיקון התכללות אמיתי ואחדות א'. ונק' אז עפר יעקב שאינם בגדר התחלקות ומספר כלל. שחסד אינו עולה בשם חסד כלל וכמו"כ כל המדות כו'. והנה עי"ז מאיר בתיקון גילוי אור א"ס ב"ה שאין בתהו כו' כמ"ש בזהר (ח"ג צ' ב') קוב"ה לא שריא אלא באתר שלים. שבמקום שיש התכללות אמיתי מאיר שם עצמות המאציל ממש אנת הוא שלימותא (ומבואר שם בלקו"ת ד"ה הנ"ל שזהו הגילוי שבעקודים ממש). וזהו פי' וענין מסכן וחכם. שע"י שהוא מסכן שזהו התכללות שבתיקון מצד עצמו. עי"ז הוא וחכם שנמשך בו אח"כ שם מ"ה דעצמות ח"ע ממש. להיות התכללות אמיתי ממש ועי"ז מאיר בתיקון הגילוי שלמעלה גם מריבוי האור דתהו דהיינו מעקודים ממש וכנ"ל. וכ"ז נת' שהיצ"ט לפי ששרשו מתיקון נק' טוב ילד מסכן וחכם. ממלך זקן וכסיל. מה שנק' היצה"ר מלך. פי' בזהר (ר"פ וישב) דאיהו אקרי מלך ושליט בעלמא על בני נשא. שכולם נשמעים לו. ועוי"ל דמה שנק' היצה"ר מלך הוא לפי ששרשו ממדות דתהו שנק' מלכים כמ"ש ואלה המלכים כו' (וישלח ל"ו ל"א). והיינו לפי שכל מדה דתהו היתה בבחי' רוממות והתנשאות על זולתה עד שלא היתה יכולה לסבול שום התכללות ממדה זולתה וז"ש (שם) וימלוך תחתיו כו' אנא אמלוך כו'. שכל מדה חפצה שתמלא רק היא לבדה כל מקום מדה זולתה. וע"ז ארז"ל ואל יהי קשה כארז (תענית כ' ע"א). וזהו ההפך ממש מבחי' מסכן דתיקון כנ"ל. וע"כ נק' מלכים. וע"כ היצה"ר שהוא משבה"כ דמדות דתהו נק' מלך. זקן לפי ששרשו ממלכין קדמאין דתהו שהם הזקנים שקדמו לעולם התיקון. וכסיל. לפי שהשבירה הי' רק בז"ת מדות לבד. וא"כ הוא חסר מוחין שמג"ר (כי רק אחוריים דחו"ב שבתוך המדות נפלו כו'). ובפרטיות הוא חסר מוח הדעת לגמרי כו' וזהו אשר לא ידע" להזהר:

ה ועתה צ"ל כיון שהיצה"ר מקדים להתלבש בגוף י"ג שנים וכמ"ש בזהר ר"פ וישב ובגין דאיהו אקדים עם בר נש כו' והא אטעין טענתי' כגוונא דא תנינן מאן הוא רשע ערום דא הוא מאן דאקדים לאטענא מילוי לקמיה דיינא עד לא ייתי חברי' כו' וצדיק הראשון בריבו כו' יעו"ש. וא"כ הקושיא למה היתה כזאת מלפניו ית' שלא לחוש לדין שמיעת טענת אחד מהבע"ד קודם חבירו. דהא בינונים זו"ז שופטן כו'. ובפרט זמן רב כזה י"ג שנים ואיך יהי' ביכולת היצ"ט אח"כ להכניעו כו'. וגם צ"ל טעם להזמן די"ג שנים. למה אחר י"ג שנים דוקא בא היצ"ט ולא מקודם. והנה יש בזה ב' טעמים. א' עפ"י קבלה (מבואר בהרמ"ז ר"פ וישלח). דהנה כשנולד האדם מיד נמשך בו נפש דקדושה. אבל רק נפש לבד שמבחי' מל' שנק' נוק' מקבל. דהיינו שם ב"ן מתברר כו'. וא"ז נק' יצ"ט. כי פי' יצר טוב זהו מדות דקדושה אהוי"ר כו' כמשנ"ת בתו"א בד"ה המגביהי לשבת יעו"ש. כי השכל הוא בריאה מאין ליש. שאין מושג באדם כלל מהו למעלה מהשכל. וא"כ התהוות השכל מלמעלה מהשכל זהו יש מאין. ולידת והמשכת המדות מהשכל זהו רק מהעלם אל הגילוי ע"כ נק' יצירה. ולפי שהשכל של נה"א אין משכיל רק אלקות שאין לו השכלה אחרת כלל. ע"כ המדות שנמשך משכל זה הם רק לאלקות לכן נק' מדות אלו יצר טוב. וא"כ יצ"ט זהו רוח דקדושה (שלמעלה מנפש) ונמשך מת"ת כללות ז"א שנק' דכורא שם מ"ה מברר. אבל מיד כשנולד האדם שמתלבש בו רק נפש דקדושה א"ז יצ"ט עדיין. והנה היצה"ר בשלימות מתלבש בהאדם מיד בהולדו בכל המדות שלו. וזהו לפתח חטאת רובץ (בראשית ד' ז') חטאת ל' נקבה (כי חטא ל' דכר וחטאת ל' נקבה) ורובץ הוא לשון זכר. והיינו שרומז על כללות דו"נ דקליפה שמהם נמשך נפש ורוח דקליפה. ששניהם מתלבשים בהאדם מיד בהולדו. ולפי שבקליפה הנוק' גוברת והיא העיקר ע"כ כתי' חטאת רובץ כו'. וכל המדות של היצה"ר בין פנימיים ובין מקיפים דקליפה הכל מתלבש בהאדם תיכף בהולדו. ולכן נק' היצה"ר מלך זקן שמיד בהולדו הוא זקן שכל הקומה שלו הפנימי והמקיף נמשך הכל בבת אחת וע"ד דפירש"י בחומש פ' תולדות על עשו. שנק' כן לפי שנעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה (שנולד עשוי ונגמר כולו כו') משא"כ על היצ"ט כתי' צדיק כתמר יפרח (תלים צ"ב י"ג) דסליק לע' שנין כסדר המדרגות שמיד בהולדו הוא ילד עדיין כו'. ואח"כ כתמר כו'. ואח"כ כארז בלבנון כו'. ואח"כ עוד ינובון בשיבה כו' וזשארז"ל (במד"ר פ' לך פמ"ה) הקוצין הללו לא מתנכשין ולא נזרעין מאליהן הן יוצאין ומתמרים ועולים. החטים הללו כמה צער וכמה יגיעה עד שלא יעלו עכ"ל. ולכן כדי שיומשך ויתגלה היצ"ט להתלבש באדם צריך להשתהא י"ג שנים. דהנה נת"ל שיצ"ט הוא רוח דקדושה (שלמעלה מנפש) ונמשך מתפארת כללות ז"א וידוע דשית ספירן מקננן ביצי'. וא"כ היצ"ט הוא מעולם היצירה והיינו מת"ת דיצירה. ולכן צריך להשתהא מקודם י"ג שנים שלימים. נגד ע"ס דעשי' ונה"י דיצי' (כידוע שנה"י של עולם העליון שייך לעולם התחתון). והיינו שמתחלה צריך להשתלם הנפש דקדושה שמעשי' (שמתלבשת בהאדם מיד בהולדו) מכל הע"ס דעשי' וזהו היו"ד שנים ואח"כ עוד ג' שנים להשתלם גם מנה"י דיצירה. ואח"כ כשנכנס יום א' בשנת הי"ד יוכל להתגלות היצ"ט שמת"ת דיצירה. זהו טעם א' מה שהיצ"ט בא לאחר י"ג שנים דוקא: ו וטעם הב' (עפ"י חסידות) מה שהיצ"ט בא לאחר י"ג שנים דוקא יובן בהקדם להבין מארז"ל (מנחות ל"ט א') גבי ציצית תנא הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה. דהנה יש ב' בחי' אהבה. הא' אהבה עזה לדבקה בו ית' הנמשכת משכל והתבוננות בגדולת אור אין סוף ב"ה איך שהוא סובב כל עלמין וממכ"ע וכולא קמי' כל"ח וזוהי אהבה זוטא. ונק' אור פנימי לפי שמושגת בשכל ויש לה התיישבות בשכל שמוגבלת בכלי המוח ולב כו'. והב' אה"ר שלמעלה מהשכל לגמרי. ליכלל וליבטל בעצמות אור א"ס ב"ה ממש אליו ולא למדותיו. אנת הוא חד ולא בחושבן. שבהתכללו שם יהי' אין ואפס מכל עשר בחי' הנפש כו'. ואה"ר הלזו נק' או"מ לפי שאינה מושגת בשכל כלל ששום שכל וחכמה קצרה מלהשיג אה"ר כזו. וגם שאיננה מוגבלת בכלי המוח והלב. והיא בחי' בכל מאדך בלי גבול. ובחי' אה"ר הזו היא באה מלמעלה על האדם מבחי' ימין עליון שלמעלה מהשתלשלות ימין מקרבת. וע"ז כתי' וימינו תחבקני (שיר ב' ו') עד"מ אדם החובק לחבירו שלא יפרד ממנו שאין סבת הדיבוק הזה מחמת הנחבק. כ"א מחמת החובק. כך התעוררות אה"ר העליונה באה על האדם מלמעלה שמתלהב ומתלהט ליכלל כו' ואינו יכול ליפרד מזה כלל. ואינו יודע מאין בא לו זה. וע"ז כתי' אהבתי אתכם אמר הוי' (מלאכי א' ב'). והנה השרש לב' מיני אהבות אלו הוא. כי יש למעלה ב' בחי' מדות. דהנה כתי' לך הוי' הגדולה כו' עד לך ה' הממלכה. הם ז' מדות דאצי' שנמשכים מחו"ב. והם למטה מהחכ'. אכן יש מדות עליונות מאד שלמעלה מהחכמה שהם למעלה מסדר השתלשלות לגמרי. והם י"ג מדות הרחמים ורב חסד כו'. ונמצא ששבע זהו המדות שבסדר השתלשלות. וי"ג זהו המדות שלמעלה מהשתלשלות כו'. וב' בחי' אלו נק' טורי נהורא וטורי חשוכא. שבחי' שבע דהיינו המדות שלמטה מהחכמה נק' טורי נהורא או"פ ומהם נמשך בחי' אהבה זוטא הנ"ל. ובחי' י"ג שהם המדות שלמעלה מהחכמה נק' טורי חשוכא או"מ. ומהם נמשך האה"ר הנ"ל. כי בחי' וימינו תחבקני זהו בחי' ורב חסד. וזהו ענין ציצית הפוחת אל יפחות משבע. כידוע שענין לבן ותכלת זהו אהוי"ר. ולכן אל יפחות משבע זהו בחי' אהבה זוטא שנמשכת משכל. והמוסיף לא יוסיף על י"ג שהוא האה"ר שלמעלה מהשכל בחי' או"מ. ששם הוא י"ג כנ"ל, והנה כתי' את זלעו"ז עשה האלקי' (קהלת ז' י"ד) שכמו שיש בקדושה ב' בחי' מדות שבע וי"ג או"פ ואו"מ. כך יש בסט"א ג"כ ב' בחי' אלו דשבע וי"ג. פנימי ומקיף דקלי'. וכמ"ש יצב גבולות עמים למספר בנ"י (האזינו ל"ב ח'). וזהו מה שבחה"ס מקריבים ביום ראשון י"ג פרים ופוחת והולך עד שבע. והענין דהנה יש מדות היצה"ר שנולדים מהשכל. שהשכל דקליפה מחייב המדה רעה כמו עד"מ כעס וגאוה שהחכמה שלו עושה אותו ליש ודבר. גסות וגאוה בעלי במות ארנון כנודע. וכתי' חכמים המה להרע (ירמי' ד' כ"ב). לכן השכל שלו מחייב שצריך לכעוס ולהתגאות כו'. או כשמלביש השכל שלו בהרהורי עבירה ומעמיק דעתו ברע. אזי נולד מזה בלבו תאוה כאש בוער לדבר עבירה. והנה מדות אלו של היצה"ר שנולדים מהשכל הם שבע. ונק' פנימי דקליפה. אבל יש ג"כ מדות רעות מאד של היצה"ר שלמעלה מהשכל. שאין נולדים מהשכל כלל. והם מקיפים דקליפה. וכמו עבר עבירה ושנה הותרה לו (יומא דף פ"ו ע"ב קדושין מ' ע"א). וצ"ל האיך הותרה לו. והענין שנעשית לו כהיתר בלי שום שום טעם כלל. לפי שהמשיך עליו מקיף דקליפה שמקיפו מכל צד ומושכו לדבר עבירה בלי שום טעם וישוב דעת בשכל כלל. עד שדומה בעיניו כהיתר. דהנה כמו שבקדושה יש בחי' וימינו תחבקני שהוא בחי' ורב חסד מקיף עליון שלמעלה מהחכמה שמשם נמשך אה"ר מלמעלה על האדם בבחי' חיבוק ומקיף ומושך את האדם לאלקות בכלות הנפש ממש למעלה מהטעם כמ"ש משכני אחריך נרוצה (שיר א' ד'). והאדם אינו יודע מאין בא לו זאת (כי לא הכין עצמו בהתבוננות כלל). כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ בחי' אלו. וכמאמרז"ל הבא לטמא פותחין לו (יומא ל"ח ב'). דהיינו נו"ן שערי טומאה כתרין נוכראין מקיפים דקליפה. שמושכין את האדם לדבר עבירה בלי שום טעם והתעוררות בשכל כלל. אע"פ שלא חשב מתחלה כלל בהרהורי עבירה כו' (וזהו והסירה שמלת שביה. מקיפים דקליפה. וע"ז כתי' כי ברע הוא (תשא ל"ב כ"ב) שמוקף מהרע כו'. וזהו ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע (ש"א כ"ה כ"ט) דהיינו למקום רחוק מאוד. מקיפים דקליפה). וגם עוד ענין מקיף דקליפה הוא אעפ"י שהשכל דקליפה של הנה"ב הי' מונע אותו מעבירה זו. או מצד גודל חומר העון. כמו אותן שיורדין לגיהנם ואין עולים כלל. או מצד שיענש בגשמיות מחוקי המלך שידונו למיתה עבור זה אבל אינו שומע כלל ועושה את הרע בלי שום טעם כלל למעלה מהשכל שהשכל אינו מועיל לו כלל להסירו מהרע ועושה את הרע אעפ"י שיודע שיענש כו'. לפי שהמקיף דקליפה מושכו להעבירה למעלה מהטעם. והנה ע"ז כתי' האובדים בארץ אשור (ישעי' כ"ז י"ג). פי' אשור זהו ההפך מבחי' אשר קדשנו במצותיו. שהוא בחי' עתיק דקדושה מקור התענוגים. ואשור זהו עתיק דקליפה עומק רע. וזהו נגע ההפך מענג כו'. והנה עתיק דקדושה הוא עיקר בחי' מקיף עליון שלמעלה מהשתלשלות כמו"כ להבדיל כו' עתיק דקליפה הוא מקיף דקליפה שמשם מושכין האדם לדבר עבירה בלי שום טעם ושכל. שהשכל אין מועיל לו כלל. ולכן האובדים בארץ אשור שמאבדים עצמן לדעת כו' כי מושכין אותו בע"כ. והנה מדות אלו של היצה"ר שלמעלה מהשכל מקיף דקליפה הם י"ג. וזהו שנק' מלך זקן וכסיל. פי' זקן. דכמו בקדושה זקן שקנה חכמה. כי חכמה כח מ"ה ביטול אמיתי. וע"כ נמשך בחכמה הגילוי מכל הי"ג מדות הרחמים שלמעלה מהחכמה (שהם בחי' מקיף על החכמה) והם י"ג תיקוני דיקנא קדישא עילאה. וזהו זקן שקנה חכמה. במ"ת נדמה להם כזקן כו' וא"כ פי' זקן זהו המדות שלמעלה מהחכמה או"מ. והם י"ג ת"ד. וכך בלעו"ז נק' היצה"ר מצד המדות שלו שלמעלה מהשכל מקיף דקליפה מלך זקן כו' והם ג"כ י"ג. דיקנא דקליפה זקן אשמאי כו'. והנה כתי' משא גי חזיון דקאי על ירושלים שכל החוזים מתנבאים עליה וא"כ גי זהו בקדושה עליונה מאד. ויש גי בקליפה. גיהנם. הוא גי הנם. כמ"ש (דה"ב ל"ג ו') בגי בן הנום כו' (גיא ההריגה. גיא צלמות כו'). והיינו כנ"ל שכמו שיש בחי' י"ג בקדושה. כן יש בלעו"ז כו'. והענין כי גי הוא מקום מדרון ושפל. ובקדושה זהו כנס"י יסוד דנוק' דקדושה כו'. ופי' וענין זה בעבודה בנפש היינו כשהאדם הוא בחי' גי ומדרון לאלקות. דהיינו שמכניע ומבטל עצמו לגמרי לגבי אלקות. וכמארז"ל בטל רצונך מפני רצונו (אבות פ"ב מ"ד). ביטול הרצון מכל וכל כו'. שאזי הוא כלי קיבול אמיתי לאלקות. ולמעלה בכנס"י שנק' כוס ישועות כו' שהיא כלי שנמשכים בה כל האורות עליונים מכל המדות. הן מהמדות דאצי' שנק' טורי נהורא או"פ והם שבע. והן מהמדות שלמעלה מאצי' שנק' טורי חשוכא או"מ והם י"ג. ולכן נק' כנס"י שושנה מה שושנה אית בה תליסר עלין אוף הכי כנס"י אית בה תליסר מכילין דרחמי וזהו גי חזיון (ישעי' כ"ב). שנק' גי לפי שמאירין בה כל הי"ג מדה"ר שלמעלה מאצילות:

מכאן ע"ס הדרוש הוא מרשימה:

וכמ"כ בנפש כשהאדם הוא בבחי' גי שפלות וביטול ומפשיט א"ע מכל מח' ורצונות זרים ואינו רוצה לקבל כ"א מאלקות אזי הוא כלי לכל הבחי' ומדרגות עליונות ושורים עליו כל היגמה"ר למי נושא עון למי שעובר על פשע לשארית נחלתו למי שמשים א"ע כשיריים ולהיפוך בחי' גי דלעו"ז יסוד דנוק' דקליפה לבבכם ועיניכם אשר אתם זונים. כשמקשר א"ע בתאוות רעות ורצונות זרים אזי הוא גי בקליפה שנמשכים עליו כל המקיפים דקליפה שהם ג"כ י"ג כמו להבדיל בקדושה שהם יגמה"ר כו'. עכ"פ מבואר דכמו שבקדושה יש ז"מ בחי' פנימי'. וי"ג בחי' מקיפים כו'. כן הוא בלעו"ז יש ג"כ ז' וי"ג. והנה סדר הבירור לברר הקליפה. תחלה צריך לברר להסיר המקיף דקליפה. ואח"כ בנקל ג"כ לברר גם את הפנימי' דקליפה ולכן פרי החג שהם בירור הע"ש. יום ראשון מקריבים י"ג פרים מפני שביום ראשון הוא עננא דאהרן בחי' חסד שבחסד דבינה בחי' הפנימי' והמקיף שלו כידוע. לכן אז יש כח לברר גם המקיפים דקליפה י"ג שלהם. ואח"כ פוחת והולך עד שביום האחרון מקריבים ז' לברר הפנימי' שלהם. והגם שאז הוא הארות מועטות בקדושה. אך גם הבירור הוא לברר מדרגות קטנות רק מדרגות הפנימי' לבד דקליפה. ובציצית הפוחת לא יפחות מז' והמוסיף לא יוסיף על י"ג כמשנ"ת:

ועפי"ז יובן מה שהיצ"ט בא ונכנס להאדם לאחר י"ג שנים דוקא. והענין כי הנה יצ"ט פי' יצירה לטב. שהיצירה הוא בחי' טוב. וידוע שמדרגת הטוב הוא לברר את הרע. וזהו תכלית המכוון מהיצ"ט לברר את היצה"ר להיות בכל לבבך בשני יצריך. ועפ"ק הו"ע מ"ה מברר ב"ן. כי הנה"א והנה"ב הם מ"ה וב"ן שבאדם. והנה בירור זה א"א להיות ע"י בחי' או"פ לבד דהיינו המדות דנה"א שמקבלים מהדעת דקדושה כי נגד זה יש לעו"ז דעת דקליפה עה"ד טו"ר. אשר כמו הדעת דקדושה כשמשכיל ומעמיק דעתו בגדולת אוא"ס ב"ה דכולא קמי' כל"ח עי"ז מוליד אהוי"ר לאלקות כו' כנ"ל. כמו"כ לעו"ז הדעת דקליפה שמשכיל את העולם ומלואו ליש ומציאות מוליד התפעלות וחמדה לתאוות עוה"ז וכיסופין בטלין דילה. והגם שיש יתרון כח לקדושה ונה"א על נה"ב מ"מ ה"ז מלחמה ולאום מלאום יאמץ. ואף ג"ז רק לאכפיי'. אבל לא אתהפכא ממש להיות בכל לבבך בשני יצריך וחכלית המכוון מהיצ"ט להיות מברר להיצה"ר. ופי' מברר הוא שליטה תדירית שיהי' היצ"ט שליט ומושל תמיד שלא יהי' בחי' מלחמה כלל עד שיתהפך להיות בכל לבבך כו' וזה א"א להיות ע"י האו"פ מאחר שיש כנגדם לעומת. כ"א ע"י שהיצ"ט בא להאדם לאחר י"ג שנה שאז נמשך בו כח המברר. והוא לפי ששרש בחי' מ"ה המברר הוא במצחא דא"ק שא"ק הוא בחי' כתר הכללי אריך הוא רצון. ומצחא דא"ק הוא בחי' רעדכ"ר כו'. ובעבודה הוא בחי' אה"ר רצו"פ כלה שארי ולבבי בחי' יחידה שמקבלת מבחי' יחיד כו'. והוא נמשך מלמעלה ע"י בחי' יגת"ד שמהם שרש האה"ר כנ"ל. והארת יגת"ד מתגלה בהאדם לאחר י"ג שנה. לכן אז נכנס בו היצ"ט. שע"י המקיפים דקדושה בחי' הארת יגת"ד הנ"ל עי"ז יוכל לברר להיצה"ר להיות שליטה תמידי' כו' כי לנגד בחי' זו אין לעו"ז כלל ביצה"ר ונה"ב. כי הגם שנת"ל שיש בחי' מקיפים דקליפה ג"כ שהם ג"כ למעלה מהשכל אצלם. אך באמת אינם לעומת כלל נגד המקיפים דקדושה כי המקיפים דקדושה הם באמת בחי' למעלה מהשכל והחכ' שהם בחי' אורות מקיפים עליונים כו'. אבל המקיפים דקליפה נק' זקן וכסיל שבאמת הם למטה מהשכל. כי ענין המקיפים דקליפה נת"ל דהיינו שאינו שומע להשכל שאף שהשכל משכיל בעונש הדין ברוחניות או בגשמיות ואינו מרשהו לעשות אעפ"כ הוא עושה נגד השכל וה"ז בחי' עקשות שלמטה מהדעת ואין שייך כלל לומר שהם למעלה מהשכל לפי שאין מקבלים מהשכל כי העדר קבלתם מהשכל הוא רק שאין שכל מועיל להם לפי שהם מדות נמוכות וגסות מאד שאין יכולים לקבל שכל ע"ד שמדות דבהמה מתנהגים שלא עפ"י שכל שהם למטה מהשכל ואינם כלים לשכל. כך בחי' מקיפים דקליפה שלמעלה מהשכל כו' שתקיפים מהשכל שאין שכל מועיל להם לפי שהם נמוכים מאד והם למטה מהשכל כו'. אבל המקיפים דקדושה הם באמת בחי' למעלה מהשכל עד שגם בחי' חכ' דאצי' קצרה מהשיג מעלות אורות המקיפים כ"א הגילוי הוא בבחי' מו"ס דוקא. כענין מארז"ל (מנחות כ"ט ב') שתוק כעבמ"ח (שאין הפי' עקשות ח"ו כמ"ש במ"א) לכן לנגד בחי' זו אין שום לעומת בקליפה ויצה"ר. לכך ע"י התגלות המקיפים יגת"ד בהיצ"ט לי"ג שנה עי"ז יש כח בידו להיות מברר להיצה"ר להיות שליטה וממשלה תמידיות ולהפכו שזהו המכוון מהיצ"ט. לכן אז עם כניסת המקיפים נכנס גם היצ"ט בהאדם לי"ג שנה דוקא. ואף גם בחי' התלבשות הפנימי' דיצ"ט אין יכול להיות לפני י"ג שנה קודם כניסת המקיפים. כי ידוע שהיצה"ר בא ונכנס בהאדם מיד בהוולדו עם הפנימי' ומקיפים שלו שלכן נק' מלך זקן כנ"ל. ואם הי' מהקדושה התלבשות הפנימי' לבד הי' יכול להיות נבלע ח"ו בהתגברות הפנימי' ומקיפים דקליפה עליו ושוב לא הי' מועיל כניסת המקיפים דקדושה לברר ע"ד שנה ופירש כו'. לכן היצ"ט נכנס ובא להאדם לי"ג שנה דוקא שאז מתגלים המקיפים דקדושה בהאדם הארת יגת"ד או"מ דקדושה. שעי"ז כל המקיפים ופנימי' דיצה"ר הי' כלא הי'. כי לגבי בחי' זו שביצ"ט כל המדות דיצה"ר בטלים ומבוטלים. ובזה יתורץ הקושיא ג"כ למה שהיצה"ר מקדים טעניתי' שלכאורה קשה לנצחו אח"כ. אך כ"ז אם הי' צ"ל בדרך מלחמה דהיינו שהי' תחלה התלבשות הפנימי' לבד דהיינו המדות שמקבלים מהשכל שצריך תחלה להתקבל השכל דקדושה בהאדם ועי"ז יתגלו מדות דקדושה כו' א"כ מאחר שהיצה"ר מקדים טעניתי' בנפש השכלי' אין מתקבל השכל דנה"א בנקל כ"כ. אבל כיון שהיצ"ט בא לי"ג שנה הפנימי' עם המקיפים דקדושה ביחד. שהמקיפים הם בחי' אה"ר שלמעלה מהשכל שלנגד בחי' זו אין שום לעו"ז ביצה"ר לכן עי"ז מתבטל היצה"ר עם טענותיו והי' כלא הי' ולא שייך בחי' מלחמה כלל. ורק שצריך לבררו ולהפכו דרך בירור כו'. לכן יש כח בנה"א לברר כו'. ועז"נ (ישעי' מ"ג) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. פי' יצרתי לי הוא יצירה שהוא לי בחי' יצ"ט הוא דוקא עם זו. זו גימט' י"ג היינו לי"ג שנה. כמ"ש בתשובת מהרי"ל על כניסת הפנימי' ומקיפים דקדושה שע"ז מורה ג"כ תיבת זו הז' או"פ והוי"ו מורה על המשכת או"מ ויש בזה כמה פי'. אך בכלל הו"ע המשכת פנימי' ומקיפים ועי"ז יצרתי לי שהיצירה הוא לי. דוגמא לזה הו"ע בירור מ"ה דתיקון שמברר לתהו שהתהו קדמה לתיקון. אך היינו קדימה זמניית אבל מפני שהתיקון בחי' רוח יש לו קדימה במעלה על התהו. בחי' נפש לכן הוא מברר את התהו. וכמו שהתיקון מברר תהו. כך יש כח בנה"א ויצ"ט מ"ה שבאדם לברר את היצה"ר ונה"ב הקודמין ליכנס שהוא בחי' ב"ן שבאדם ולהפכו לטוב:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה