מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון
פרשת תזריע
אשה כי תזריע וילדה זכר. ארז"ל (ברכות ס' ע"א) אשה מזרעת תחלה יולדת זכר. באוה"ח פי' על לידת נשמת משיח שיומשך ממדרגה היותר עליונה דהיינו מעלמא דדכורא. וזהו וילדה זכר (דהנה גם במדרגות עליונות שייך ג"כ בחי' היותר עליונה שנק' זכר. כמו שיש שבת שבתון הוא ל' זכר והיא ל' נקבה. וכמו"כ במשיח אעפ"י שנאמר עליו ישכיל כו' מאד. שייך ג"כ שיומשך מבחי' היותר עליונה שנק' זכר). והנה מצינו שלפעמים נק' נש"י בנים כמ"ש (דברים י"ד א') בנים אתם להוי' אלקיכם. ולפעמים נק' בשם כלה או אשה כמ"ש (הושע ב' כ"א) וארשתיך לי כו'. כי בועליך עושיך כו' (ישעי' נ"ד ה'). הנה כתיב (דברים ו' ד') שמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד. וצ"ל מ"ש שני שמות הוי' ולא כתב הוי' אלקינו אחד. גם צ"ל מ"ש (שם אח"כ) ואהבת כו'. והוא מ"ע על כאו"א מישראל. ולכאורה איך שייך צווי על אהבה שהוא דבר המסור ללב כו' והענין כי פי' הוי' אחד שהח' והד' שהם ז' רקיעים וארץ וד"ר העולם בטלים לבחי' אלופו ש"ע. והיינו לפי שמקור התהוותם הוא רק מבחי' דיבור עליון ומבחי' מאמר אחד ולכן כולא קמי' כל"ח וע"ז מורה ד' רבתי דאחד כו'. אך כדי שיומשך בבחי' דיבור עליון צ"ל תחלה שם הוי' כי כל המשכה צ"ל על ידי ד"א הוי' שהו"ע צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות ואח"כ נמשך להיות דבור העליון ועש"מ להוות כל העולמות. וזהו הוי' אחד ששם הוי' זה הוא המקור לבחי' דבור עליון שמהוה עלמין דאתגליין. הוי' אלקינו הוא מקור נש"י שנמשכו מבחי' מח' עילאה ישראל עבמ"ח (מד"ר בראשית פ"א). והנה דיבור הוא בחי' נפרד אבל מח' מיוחדת עם האדם. כמו"כ בחי' מח' עליונה דבוקה ומתאחדת באלקות ממש. ולכן היו נש"י גם קודם ברה"ע כמארז"ל (שם פ"ח סי ו') במי נמלך כו' והיינו כי בריאת העולמות הוא מבחי' דיבור. אבל נש"י נלקחו מבחי' מח' כו'. אך כדי שיהי' בחי' מח' צ"ל ג"כ שם הוי' תחלה וכמ"ש (איוב כ"ח כ"ז) אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ואח"כ ויאמר לאדם שהוא בחי' מח' שרש נש"י כו'. דכמו שיש שם הוי' המהוה עלמין דאתגליין בחי' דיבור. כמו"כ צ"ל שם הוי' המהוה עלמין סתימין בחי' מח' וזהו הוי' אלקינו שהמשכת נש"י מבחי' מח' עליונה צ"ל ג"כ על ידי ד"א הוי'. וזהו ד' מדרגות טהורה בראת יצרת נפחת וכמ"ש בלקו"ת בד"ה האזינו הא' ע"ש. וזהו בנים אתם כו'. דכמו הבן שנמשך ממוח האב כך נש"י נמשכו מבחי' מח' עליונה כו'. ועתה יובן איך שייך צווי על אהבה. והענין כי האהבה ישנה בנש"י וא"צ לעשותה כו' ונק' אהבה הטבעית כמו שהבן נמשך בטבע אחר האב כך בנש"י לפי שנמשכים מבחי' מח' שקשורה ודבוקה באלקות ע"כ יש להם אה"ט לדבקה בו ית' ממש ולא ליפרד כלל ממנו ית' וכמ"ש (משלי כ' כ"ו) נר הוי' נשמת אדם כשלהבת העולה מאליה לידבק וליכלל בשרשה בחי' מח' עליונה שמיוחדת באלקות כו'. ורק שכשהנשמה באה בגוף ונה"ב נק' אהמ"ס שמוסתרת בלבוש הגוף ונה"ב הנמשכים אחר תאות גשמי'. וזהו צווי ואהבת להוציאה מהעלם אל הגילוי ע"י התבוננות:
ב ועתה צ"ל דא"כ ששרש נש"י הוא מבחי' מח' עליונה שמתאחדת עם אלקות ויש להם אה"ט כשלהבת העולה מאליה ממש ומצד זה נק' בנים. למה זה ירדה הנשמה בגוף ונה"ב שמסתתרת האהבה לגמרי כנ"ל וצ"ל עבודה בכל יום להוציאה מהעלם אל הגילוי והענין כי ירידה היא צו"ע בשביל קיום התומ"צ שאזי נק' בשם כלה או אשה כמארז"ל ביום חתונתו זה מ"ת (תענית כ"ו ב') ועז"כ וארשתיך לי כו' וארז"ל במד"ר בא ספט"ו) שמ"ת דעכשיו נק' אירוסין ולע"ל יתגלה פנימיות התורה ונק' נשואין כמ"ש כי בועליך עושיך כו' דקאי על לע"ל ומה שנק' בשם כלה ואשה ע"י התומ"צ הוא מדרגה היותר גבוה מאד נעלה ממה שנק' בנים מצד שרשן שעבמ"ח. והענין כי מח' רק לבוש להשכל אבל עצמיות השכל הוא למעלה מהמח'. וכש"כ כח המשכיל ועצם הנפש. וכמו"כ שרש נש"י שמבחי' מח' הוא רק לבוש. כי מחדו"מ הוא בי"ע. שנק' לבושים. אבל אורייתא מח"ע נפקת זח"ב פ"ה א') שלמעלה מבחי' מח'. והיינו כי נר"ן מבי"ע. אבל ע"י תומ"צ ממשיכים התגלות בחי' אצי' ששם מאיר ח"ע ואוא"ס ב"ה כו'. וגם תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם מבחי' תר"ך עמודי אור דכ"ע שלמעלה גם מהחכ"ע כו' וזהו שנק' בשם כלה ואשה לפי שע"י תומ"צ נעשה יחו"ע ממש ומקבלים הטפה מעצמות ומהות ח"ע ממש דחכים ולא בחכ' ידיעא משא"כ מה שנק' בנים הוא רק מצד שרשן שנלקחו מבחי' מח' בד כו'. וגם בבחי' האהבה הנה מצדו שרשן שיש בהם אה"ט היא רק אהבה שבבחי' מים קרירות כו'. אבל כשנק' כלה ע"י התומ"צ. נמשך בהם אהבה בבחי' רשפי אש בחי' ואל אישך תשוקתך (בראשית ג' ט"ז) ופי' תשוקה הוא רעו"ד ועמך לא חפצתי כו'. שלא יהי' לו שום רצון אחר כלל. כי כשהאהבה היא בבחי' מים יכול להיות גם רצון אחר ג"כ. אבל בחי' תשוקה ורעו"ד היינו שנמשך כולו אח"ז ואין מקום כלל שיהי' לו רצון גם לדבר אחר כו' ולכן אה"ע הנ"ל שהיא בחי' מים קרירות. יכול להיות רצון ג"כ בגשמיות. וגם האהבה לדבקה בו רק בבחי' מקור חוצבה לבד מח' עליונה כו' אבל האהבה כרשפי אש ורעו"ד. שאין לו רצון אחר כלל וגם שהאהבה ליכלל בעצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' חיי החיים לעולמות ולנשמות כו'. ובחי' רעו"ד זו נמשך ע"י התורה כי נר"ן שנמשכים מבחי' מחדו"מ ס' השתל' אין בהם רעו"ד כי רעו"ד הוא בחי' שלמעלה ממחדו"מ. כמ"ש בדרוש דהרם את מטך. אבל התורה היא המשכה מלמעלה מבחי' מח' וכנ"ל. מבחי' ח"ע וכ"ע. ע"כ נמשך ע"י עסק התורה וקיום המצות בחי' רעו"ד. וזהו התשוקה ורשפי אש האהבה דבחי' כלה שע"י התומ"צ שלמעלה מעלה מבחי' אה"ט שמצד שרש נש"י שנק' בנים כנ"ל:
ג ועתה נבוא לענין אשה כי תזריע כו' דקאי על נש"י שנק' בשם אשה ע"י קיום התומ"צ וצ"ל כי תזריע פי' תזריע היינו ההעמ"נ והאתעדל"ת שמלמטלמ"ע לא יהי' בבחי' אה"ט לבד דהיינו בבחי' שנק' בנים כי לא לזה הושפלה הנשמה למטה. כ"א אשה כי תזריע שההעלאת מ"נ ואתעדל"ת יהי' בבחי' אשה דוקא. דהיינו מה שנש"י נעשו כלה ע"י התומ"צ בחי' ואל אישך תשוקתך אה"ר כרשפי אש ורעו"ד לעצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' ס' השתל' לגמרי כו'. ועי"ז דוקא וילדה זכר. דהנה יש בחי' אור זרוע מלמעלמ"ט כמ"ש (חלים צ"ז י"א) אור זרוע לצדיק והיינו התומ"צ שנתנו למטה בגשמי' זהו בחי' אור זרוע לצדיק חי העולמים. צדיק ה' בכל דרכיו (שם קמ"ה). כמו הזריעה שזורעין גרעין שאין בו טעם וריח כלל מ"מ נצמח ממנו אילן גדול עם הרבה פירות שיש בהם טעם ותענוג גדול כו'. וא"כ צ"ל שבהזריעה דהיינו בהגרעין מלובש כל כח של האילן והפירות אך שמלובש בהעלם והגשמה. כמו"כ בהמצות גשמיים כיון שנמשך ע"י ל"ב חוטי הציצית ל"ב נ"ח. וע"י ד' פרשיות דתפילין ד' מוחין דאצי'. ומקיפים דבינה ע"י סוכה כו'. א"כ עכצ"ל שמלובשים בהם כל האורות עליונים. אך ענין התלבשות האורות עליונים מלמעלמ"ט בהמצות גשמי' הוא בתכלית ההעלם כו' ע"ד שמלובש כל כח האילן והפירות בזריעת הגרעין. ולכן התלבשות האורות עליונים במצות גשמיים נק' אור זרוע לצדיק חי העולמים מלמעלמ"ט. והצמיחה היינו התגלות אורות עליונים מהתלבשותם והתעלמותם במצות גשמיים הוא בג"ע ועולם התחי' ועיקר ההתגלות באלף הז' כמ"ש בתניא פל"ו. בג"ע מתגלה רק זיו תורתן ועבודתן שלכן נק' ג"ע בשם נטיעה ויטע כו' גן כו' (בראשית ב'). דהנה כמו במשל הזריעה והצמיחה. הנה הצמיחה היא ע"י כח הצומח שבארץ וע"י המזל הנמשך מלמעלה שמכה ואומר גדל ומתיקות גשמי שבתפוח נמשך ממתיקות רוחני שבמזל אעפ"י שאין ערוך כלל כי המתיקות רוחני שבמזל הוא מתיקות מהשגות אלקות ע"ד טעמו וראו כי טוב הוי' (תלים ל"ד ט') וכמו שאין תענוג כתענוג התרת הספיקות כמ"ש ברמב"ם. וא"כ פשיטא התענוג מהשגה באלקות שהיא בעריבות ומתיקות עצום עד להפליא. ומ"מ בריבוי השתל' המדרגות נמשך ומשתלשל מזה מתיקות גשמי שבתפוח. כמו"כ בחי' צמיחת והתגלות תענוג מהשגת אלקות שבג"ע נמשך מבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא כו'. וכמ"ש (בראשית ב' יו"ד) ונהר יוצא מעדן חו"ב להשקות את הגן. ובחי' תענוג והשגות אלקות שבג"ע אין ערוך כלל לבחי' ת"ע והשגת אוא"ס ב"ה שבחו"ב ע"ד שאין ערוך מתיקות גשמי שבתפוח אל שרשו מתיקות רוחני שבמזל. הרי שהגילוי שבגעה"ע אין ערוך כלל להתגלות ענג העליון שבנהר היוצא מעדן חו"ב דאצי'. ומכש"כ לבחי' אור הכתר דאצי' וא"כ בתחה"מ שיתגלה ג"ר דאצי' והעיקר שיתגלה כ"ע ה"ז אז עיקר הצמיחה של המצות. ולפי מה שכתוב בתניא שקבלת שכר עיקרו באלף השביעי היינו שאזי יתגלה עוד אורות עליונים היותר נעלים כו'. ואם כן ג"ע ותחה"מ ואלף השביעי הוא הצמיחה של המצות. והתלבשות האורות עליונים במצות גשמיים עכשיו הוא נק' אור זרוע כו'. אך פי' וענין אור זרוע מהו אור. הענין כי יש אור מים רקיע וידוע ההסבר בזה. וא"כ אור היינו' עצמיות אוא"ס ב"ה ממש שלמעלה מגדר גילוי בסדר השתלשלות ובחי' אור זה זרוע בהמצות גשמיים דהיינו מה שמלובש בהם בבחי' זריעה מלובש כל העצמיות גם בחי' אור שלמעלה מבחי' מים רקיע. עד"מ מזריעה וצמיחה בגשמיות. שבהצמיחה יש חילוקי מדרגות שבארץ שמינה וטובה נצמח הרבה פירות מאד והיינו לפי שיוצא כל הכח שמלובש בהגרעין מהעלם אל הגילוי ובארץ שאינה שמינה כו' הצמיחה מועט יותר לפי שאין יוצא אל הגילוי כל הכח שבגרעין כו'. אבל בבחי' זריעה דגרעין אין חילוק שלעולם מלובש כל הכח של האילן והפירות בהעלם כו'. כמו"כ יובן שבבחי' הצמיחה של המצות יש חילוקי מדרגות ג"ע וימוהמ"ש ותחה"מ ואלף השביעי. אבל בבחי' אור זרוע כו' דהיינו התלבשות האורות עליונים בהעלם בהמצות גשמיים עכשיו. הנה בבחי' זריעה והעלם מלובש בהם גם עכשיו כל העצמיות ממש דהיינו גם בחי' אור שלמעלה מבחי' מים רקיע:
והנה געה"ע נק' מתיבתא דרקיע כמ"ש בלקו"ת בדרוש בהרת. ובחי' חו"ב דאצי' מקור הג"ע נק' מים. וזהו ונהר יוצא כו'. וזהו הכל בחי' הצמיחה של המצות אבל בבחי' זריעה במצות מלובש גם בחי' אור שלמעלה ממים רקיע. ולכן יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב (אבות פ"ד). ולכן תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן הם ג' פעמים אור שהו"ע ג' דברים תורה ועבודה וגמ"ח. וזהו ג"כ ענין ג"פ קדוש. וכ"ז הוא בחי' זריעה. שמלמעלמ"ט. וע"כ צ"ל תחלה בכנס"י אשה כי תזריע מלמטלמ"ע שהוא העלאת כנס"י בבחי' תשוקה ורשפי אש ליכלל באוא"ס ב"ה ושיומשך לקבל הגילוי דבחי' אור זרוע הנ"ל מלמעלמ"ט. והיינו דכמו שיש אור מים רקיע בבחי' המשכת מ"ד כמו"כ יש אור מים רקיע בבחי' העלאת מ"נ עי' בהגהות לד"ה ביום השמיני שלח כו'. וענין אשה כי תזריע שהוא ההעלאת מ"נ בבחי' רשפי אש רעו"ד שלמעלה מהחכ' ליכלל בעצמות אוא"ס ב"ה זהו העלאת מ"ן בבחי' אור לפמשנ"ת בהגהות הנ"ל יעו"ש. ולכן עי"ז דוקא יתגלה בחי' אור זרוע שמלמעלמ"ט בהמצות דהיינו שיתגלה בחי' אור שלמעלה מבחי' מים. משא"כ אם יהי' העלאת מ"נ ע"י הבחי' אה"ט שנק' בנים ה"ז העלאת מ"נ רק בבחי' מים כנ"ל שהאה"ט היא אהבה הנמשכת כמים בבחי' קרירות כו' ולא יתגלה עי"ז האור זרוע שלמעלה מבחי' מים רקיע. וזהו וילדה זכר. דהיינו שהמשכת האור זרוע דתומ"צ מלמעלמ"ט היא בחי' זכר היינו כשמתגלה בחי' אור זרוע שלמעלה מבחי' מים רקיע זהו בחי' זכר. דהיינו בחי' עליונה יותר. משא"כ כשאיש מזריע תחלה שאין העלאת מ"נ מכנס"י תחלה כ"א רק ההמשכה שמצד תומ"צ בעצם אזי הגילוי הוא רק בחי' נקבה. והענין כי במצות יש כמה מדרגות כי נק' מצות המלך ומצות הוי' ומצותי כו'. אך ע"י אשה כי תזריע אזי וילדה זכר כמ"ש וזכרתם את כל מצות הוי' (שלח ט"ו ל"ט) שיהי' בחי' זכר ומשפיע כו'. והענין ע"ד זכור את יום השבת (יתרו כ' ח') כי שבת מצ"ע שנק' שבת בראשית הנה ראשית לשון נוק' בחי' ח"ע מקבל כו' וצ"ל זכור כו' להמשיך מבחי' ראש בבחי' ראשית. והיינו על ידי המצות אשר קדשנו כו'. וכמו"כ הוא בענין תומ"צ. כי הנה ארז"ל (נדרים פ"א א') על שלא ברכו בתורה תחלה כי התורה מצ"ע היא רק המשכה מבחי' ח"ע לבד. וצ"ל ברכו בתורה להמשיך הגילוי מאוא"ס שלמעלה מהחכ' כו'. והיינו על ידי קדימת התפלה והאתעדל"ת קודם התורה. ובחי' זו נק' וילדה זכר להמשיך מלמעלה מבחי' ראשית חכמה. משא"כ איש מזריע תחלה הוא רק וילדה נקבה שההמשכה שעל ידי תומ"צ לבד הוא רק מבחי' ראשית חכ' ראשית ל' נקבה כנ"ל:
וביאור הענין כי כל ס' השתלשלות מרכ"ד עד סוכ"ד נק' הכל בחי' נוק' לגבי המאציל ית' שכולם מקבלים שפעם וחיותם ממנו ואפי' ע"ס דאצי' הרי הם ג"כ נאצלים שנאצלו. ולכן הם ג"כ מקבלים מהמאציל כידוע בענין השמות שבהספי' שהשם הוא החיות מאוא"ס שמחי' הספי' ומכש"כ בבחי' התגלות אורו ית' כמו שהוא א"ס בבחי' זו ודאי הם מקבלים. ואפי' שרש הנאצלים שנק' א"א ג"כ מקבל מבחי' אחרונה שבמאציל (ואדרבה זהו כמו חומר ההיולי שהוא עיקר בריאה יש מאין) ולכן אוכם הוא קדם עה"ע כו'. נמצא עד המאציל העליון אור אין סוף ב"ה נק' הכל בחי' נוק' משא"כ עצמיות אוא"ס ב"ה (שנק' פנימיות עתיק) נק' זכר דהיינו ההיפוך לגמרי מבחי' מקבל כ"א שהוא ית' מקור ההשפעה ואין מקבל ח"ו משום בחי' וכמ"ש ברמב"ם שכולם צריכים לו והוא ית' א"צ לאחד מהם. ולכן התומ"צ כמו שהם באצי' אורייתא מחכ"ע נפקת ורמ"ח פיקודין רמ"ח אבד"מ מצות הוי' הרי כל האצי' זהו הכל בחי' נוק'. אבל כשממשיכים בהתורה להיות הקב"ה יושב ועוסק בתורה דהיינו הגילוי מעצמיות אוא"ס ממש. וכן במצות הוי' רמ"ח אברים דז"א ממשיכים הגילוי מבחי' מצות של המאציל ית'. אזי נק' וילדה זכר. וזהו וזכרתם את כל מצות הוי'. וא"כ מובן דבחי' וילדה זכר זהו התגלות בחי' האור זרוע בחי' אור שלמעלה ממים רקיע שזהו עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מגדר גילוי בסדר השתלשלות שבחי' זו נק' זכר ההיפוך מבחי' נוק' מקבל כנ"ל:
ה ועתה צ"ל מה שהמשכה זו דוילדה זכר קאי על לע"ל כדפי' האוה"ח. והענין כמארז"ל (מד"ר בשלח פכ"ג סי' י"א. ושה"ש פ"א סי' ל"ז) כל השירות נאמרו בלשון נקבה ולעתיד יהי' שיר זכר ונק' ג"כ שיר חדש. והענין כי בנקבה יש עיבור ולידה וחוזרת ומתעברת אחר הלידה. והנה העיבור הוא גלות שכל ההמשכות שממשיכים הם בבחי' העלם למעלה אותותינו לא ראינו (תלים ע"ד). וכענין הזריעה שבהעלם עדיין בארץ. והגאולה נק' בשם לידה וצמיחה והנה גאולת מצרים הי' מבחי' נוק' ולכן אף שהי' בחי' לידה וגילוי אלקות ביצימ"צ וקי"ס ומ"ת כו'. מ"מ הי' עוד בחי' עיבור בגלות בבל כו'. אבל השיר שלעתיד יהי' שיר זכר שהוא הגילוי מבחי' שלמעלה מעיבור ולידה. ושרש הענין שבאורות וכלים שייך עיבור ושינה. אבל למעלה מאורות וכלים דהיינו בעתיקא אין שייך שם עיבור ולידה כ"א הכל גילוי כו'. וזהו שיר זכר ונק' ג"כ שיר חדש שהוא המשכת או"ח מעצמיות המאציל שלמעלה מסדר השתלשלות. ותוכן הכונה שבבחי' האור שמלובש בסדר השתל' דהיינו חיצוניות עת"י שמתלבש בא"א שרש הנאצלים ואח"כ ע"י המזלות מהלבש בחו"ב וזו"נ דאצי' בבחי' זו שייך עיבור ולידה. לגבי הנאצלים ודאי שייך שמסתלק מהם האור כו'. ואפי' בהאור גופא שייך ג"כ לומר שמסתלק מהכלים ועולה ליכלל במאציל. אבל בבחי' פנימיות עתיק שלמעלה מהתלבשות בא"א דהיינו ג"ר דעת"י רדל"א שבחי' זו מגילה שאין שום פרצוף מלבישו כמ"ש בע"ח בחי' זו למעלה מבחי' עיבור ולידה כו'. וכשיתגלה בחי' זו אזי יהי' לעולם גילוי כו'. ופי' מגילה הכונה היינו כי כל הצמצומים והמסכים והפרסות המעלימים כו' הוא רק על חיצוניות עתיק. אבל על פנימי' עתיק אין שייך צמצומים והעלמים כו' ואין שום צמצום ופרסא יכול להלביש ולהעלים וזהו"ע מגולה ובחי' זו דוקא נק' שיר זכר:
עוד נת' ברמ"ז תשא קפ"ח פי' וענין שיר זכר שבעתיקא ליכא נוק' כ"א כולו פנים ודכורא כו'. וצ"ל כיון שנק' זכר ומשפיע א"כ ע"כ שייך נוק' שמקבל ההשפעה. וי"ל הכונה כי בכל הפרצופים יש בחי' נוק' כלי המעלה מ"ן לההשפעה עצמי' שלו כו'. משא"כ פנימיות עתיק הוא למעלה מבחי' אתעדל"ת והעלאת מ"נ לגמרי כמשנ"ת באריכות בביאור ע"פ אני ישנה שלא נדפס יעו"ש כי טוב הוא. ורק כל ההשפעה נמשך רק בבחי' אתעדל"ע מצ"ע כי חפץ חסד הוא ולא מצד העלאת מ"נ של המקבלים כו' כי אין יכולים לעורר שם כלל. ולכן א"ש מה שנק' זכר אעפ"י שאין שם בחי' נוק' כי הוא מקור ההשפעה מצ"ע כי חפץ חסד הוא ולא מצד העלאת מ"ן דנוק' כו'. והנה מה שנק' המשכה זו בשם שיר שיר זכר או שיר חדש. הענין כי שיר הו"ע רו"ש. והנה כתיב (יחזקאל א') והחיות רו"ש דקאי גם על המשכות החיות מאוא"ס באצי' שהוא בבחי' מטי ולא מטי וכמ"ש באריכות בביאור כאשר השמים החדשים ע"ש. רק מה שנק' שיר זכר ושיר חדש הוא המשכה חדשה מעצמי' המאציל שלא הי' לעולם כלל בס' השתלשלות כו' כי הוא גילוי מלמעלה מס' השתלשלות לגמרי. ומ"מ כיון שגילוי זה בדרך מטי ולא מטי רו"ש ע"כ נק' שיר. והנה שמים וארץ ג"כ רו"ש. ארץ רצוא והעלאה תפלה. ושמים שוב המשכה מלמעלמ"ט. והתורה מן השמים כמ"ש בדרוש דכאשר השמים החדשים. והנה שמים וארץ חדשים שיהי' לע"ל הו"ע הרו"ש דשיר חדש ושיר זכר שנת"ל. וזהו וילדה זכר דקאי על לע"ל כנ"ל. כן יעמוד זרעכם ושמכם כמ"ש בת"א ע"ש:
ארז"ל (במד"ר צו פ"ז סי' ג') אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות שנא' גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם (הושע ח' י"ג). וצ"ל למה דוקא בזכות המשניות דהיינו תושבע"פ. וצ"ל היטב ענין הפסוק ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה. כיון שנת' בתו"א פ' שמות ע"פ זה שהו"ע המשכות שמות עליונים בבחי' מחו"ד וא"כ אינו מובן כ"כ למה הם באים מצרימה בבחי' העלם והסתר ולא בבחי' גילוי כו'. הנה צ"ל תחלה ענין השני מופתים שהראה הקב"ה למשה. הא' שממטה נהפך לתנין. ואח"כ מתנין למטה. והב' שאמר לו הבא ידך בחיקך כו' ויוציאה והנה ידו מצורעת כשלג. ואח"כ שבה כבשרו. שאינו מובן מהו ענין שני מופתים אלו דוקא. והענין כי הקב"ה אמר לו אהי' אשר אהי' ופירש"י ז"ל אהי' עמם בגלות זה אשר אהי' עמם בשעבוד ד' מלכיות. והיינו דכמו שיגאל אותם ממצרים כך יגאל אותם משעבוד ד' מלכיות בב"א. וזהו שהראה לו הקב"ה הב' מופתים הנ"ל. הא' זהו הוראה על הגאולה מיד פרעה כי פרעה נק' התנין הגדול הרובץ בתוך יאוריו. ומתחלה שנהפך המטה לתנין זהו הוראה על הגלות. ואח"כ כרגע נהפך התנין למטה זהו הוראה על הגאולה מפרעה שתהי' כרגע ברצונו ית'. והמופת הב' שנעשה ידו מצורעת כשלג זהו הוראה על שעבוד ד' מלכיות כמארז"ל (במד"ר תזריע פט"ו סי' ט') שד' מלכיות נק' ד' מראות נגעים שאת זו בבל ספחת זו מדי כו'. ואח"כ שאמר לו הקב"ה השב ידך כו' והנה שבה כבשרו. שמיד אחר שנעשה ידו מצורעת כו' שבה כבשרו. זה הראה לו הקב"ה שהגאולה מד' מלכיות שהם ד' מראות נגעים יכול להיות כרגע ברצונו ית' והנה ענין ד"מ נגעים. דכתיב (ויצא כ"ט ט"ז) וללבן שתי בנות שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. בחי' לבן בקדושה הוא לובן העליון. שם ה' גדולה לאה עלמא דאתכסי' וה' קטנה רחל עלמא דאתגליא (תרין נוקבין מחו"ד) ושם כתיב תחלה ע"ד צדיקים שמן קודם כו' (במד"ר אסתר פ"ו). שהעיקר בחי' שם והתגלות וענין הב' שפחות הם שתים שהם ד' בקדושה. והנה בלעו"ז יש ג"כ לבן הארמי בק"נ ויש לו ג"כ ד' נוקבות דקליפה והם ד"מ נגעים שתים שהם ד' בהרת עזה כשלג לעומת רחל ושאת נגד לאה דקדושה. וספחת כולל ב' תולדות דשאת ובהרת והם הלעו"ז של השתי שפחות דקדושה. והנה בזמן הגלות שולטים בעולם ד"מ נגעים הנ"ל והו"ע ד' מלכיות כו'. וצריך להקדים הדרוש דקא מיפלגי במתיבתא דרקיע כו' ספק קוב"ה אומר טהור וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא. נז' בזה"ק (פ' בלק דר"ג ע"ב וע"ש במק"מ) שיש שני מתיבתות א' מתיבתא דמט"ט והב' מתיבתא דקוב"ה. והו"ע בארצות החיים געה"ת וגעה"ע. ומתיבתא דרקיע הו"ע מתיבתא דקוב"ה. ומה שנק' מתיבתא דרקיע כי יש אור מים רקיע. אור מקור החכ'. ומים גילוי בחי' ח"ע שיכולה לבוא בכמה מיני גילוי בהשגה כו' כמו מים דניידי ואזלי כו'. ואח"כ כשנמשכה החכ' בהשגה והבנה דבינה שאזי הגילוי באופן אחד כו' נק' רקיע כעין הקרח אגלידו מיא כו'. ונמצא דבינה נק' רקיע. והנה בינה מקננא בכורסי' דהיינו בגעה"ע שבעולם הבריאה ששם מאיר אור הבינה בגילוי ע"כ נק' געה"ע מתיבתא דרקיע. וקוב"ה קדוש וברוך בחי' אור ומים המתגלה בהמתיבתא דרקיע הנ"ל. ולכן מתיבתא דרקיע זהו מתיבתא דקוב"ה לפי שהג' בחי' אמ"ר שהם ג"ר כח"ב הם חשובות כחד כידוע:
ב והנה מבואר בכהאריז"ל אשר הד"מ נגעים הם ק"נ דאצילות. ולכאורה א"ז מובן כלל איך שייך לומר קליפות דאצי'. כי החילוק שבין אצי' לבריאה היינו שבריאה היא התחדשות יש מאין ממש. אבל אצילו' לשון ויאצל רק גילוי ההעלם שהמדות היו כלולים תחלה בהעלם באוא"ס ב"ה ויצאו אח"כ מהעלם אל הגילוי. ויש ע"ז כמה פירושים איך היו כלולים כו' וא"כ תמוה איך שייך לומר בבחי' אצי' שהו"ע גילוי ההעלם (דא"ס ב"ה) ענין קליפות דאצילות וצריך לומר ב' הקדמות הא' שיש בעולם האצי' כמה מדרגות והיינו שיש ע"ס דאצילו'. ויש ג"כ נשמות דאצי' כמו משרע"ה והאבות ותנאים שהיו נשמותי' מאצי'. והנה יש חילוק והפרש גדול בין הנשמות דאצי' להע"ס דאצי'. כי הספי' הם אלקות ממש ונק' מדותיו של הקב"ה חסד של הקב"ה ממש כו'. משא"כ הנשמות אינן אלקות ממש והיינו לפי שהספי' הם אצילות מאור א"ס ב"ה שמאור א"ס ב"ה נאצלו ונתגלו הספי' חכ' וחסד רק מהעלם אל הגילוי ולכן הם אלקות ממש. אבל הנשמות דאצי' הם בחי' אצי' מהע"ס שמהספי' דאצי' נאצלו הנשמות דאצי'. והם רק הארה בעלמא מהע"ס ואין ערוך כלל לעצמות הספי'. כמו נשמת אברהם נאצל ממדת חסד דאצי' הרי אמר ע"ע ואנכי עפר ואפר לגבי שרשו חסד דאצי'. וכן נשמת משרע"ה שהי' מבחי' ח"ע היינו שנאצל נשמתו מהספי' דח"ע והיא רק הארה מעצם הספי' דח"ע. ולכן הנשמות אינן אלקות ממש כמו הספי' (רק כמ"ש באגה"ק סי' כ' מעין אלקות בצמצום רב ועצום). ולכן הקו מאוא"ס ב"ה מלובש בע"ס דאצי' ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. משא"כ בנשמות דאצי' אין מלובש כלל הארת הקו (ולכן הכלים דאצי' יכולים להוות יש מאין משא"כ הנשמות דאצי' כו' כמ"ש באגה"ק). וי"ל משל לזה כמ"ש בבה"ז פ' פנחס ע"פ ובחודש הראשון. כמו שיש ב' בחי' מחשבה. הא' מחשבה הנוגע לחיי נפשו של אדם שהוא טרוד בה בעמקות גדול מאד עד שלא ירגיש שום דבר. זולת מח' ההיא. וא"כ מח' זו היא עצמי' אצלו. והב' מה שמחשבתו של אדם משוטטת תמיד וחולפת ועוברת מחשבה שאינו נוגע לחיי נפשו כלל. וא"כ מח' זו אינה עצמי' כערך מח' הנוגע לעצמי' חיי נפשו כו'. היוצא מזה שיש באצי' כמה מדרגות שאעפ"י שהנשמות והספי' שניהם באצי' מ"מ אינם דומים כלל שהספי' הם אצילו' מא"ס ב"ה מהעלם אל הגילוי. והנשמות הם אצי' מהספי' מהעלם אל הגילוי. והנה כתיב ויאצל מן הרוח אשר עליו (שעל משה) ויתן על שבעים הזקנים. והנה משה הי' נשמה דאצי' וממנו נאצלו אצי' הע' זקנים. וא"כ אצי' הע' זקנים היא רק מנשמה דאצי' ולא מהע"ס דאצי' כמו הנשמות דאצי' כנ"ל, והנה הנשמות דאצי' הם הארה מהע"ס והע' זקנים הם רק הארה מנשמות דאצי' והו"ע הארה דהארה מהע"ס דאצי'. ונמצא שיש ג' מדרגות באצי'. הא' הספי' שהם אצי' מאוא"ס. והב' הנשמות שהם אצי' מהע"ס. והג' הע' זקנים שהם אצי' מהנשמות דאצי'. ומ"מ הכל נק' אצילו' כיון שנמשך רק בדרך העלם וגילוי ולא בדרך בריאה יש מאין. זהו הקדמה א'. והמכוון מהקדמה זו היא ב' דברים. הא' שלא לדמות שכל מה שיש באצי' הכל הוא אצי' מאוא"ס כ"א שהע"ס דאצי' הם אצי' מא"ס והנשמות דאצי' הם אצי' מהספי' (וגם מהנשמות יש אצי' כמו מהספי'). הב' כי אעפ"י שאצי' הוא מהעלם אל הגילוי מ"מ אין זה ערוך כלל להמקור. כמו המדות דאצי' אעפ"י שנאצלו מא"ס ב"ה מהעלם אל הגילוי מ"מ אין זה ערוך כלל כי אוא"ס למכאמא"כ. וכמו"כ הנשמות אעפ"י שנאצלו מהעלם אל הגילוי מהע"ס מ"מ אינן ערוך כלל להספי'. כי הספי' הם עצמות אלקות ממש והנשמות אינן אלקות ממש:
ג הקדמה ב' הנה בע"ס דאצי' יש ג' קוין חג"ת חו"ג ב' הפכים. ות"ת קו האמצעי ונק' בריח התיכון המבריח כו' שבו מאיר אור א"ס ב"ה בגילוי רב ועל ידי הביטול נעשה התכללות חו"ג והו"ע עושה שלום במרומיו כו'. אבל בעולם התהו הי' רק ב' קוין ועי"ז נעשה שבה"כ כו'. והנה בתיקון יש ב' מיני התכללות הא' מצד עצם עולם התיקון ונק' בסוד שרש שהתכללות זו היא תמיד שבחסד כלול גבו' ובגבו' כלול חסד ומ"מ במדת חסד עיקר המדה והתגלותה היא חסד ורק שכלול בהעלם גבו'. וכמו"כ במדת גבו' עיקר המדה והתגלותה הוא גבו' וכלול בה בהעלם חסד ג"כ. וא"כ מצד הגילוי הם התחלקות לב' קוין הפכיים ונק' בזהר (פח"ש) ענפין מתפרדין. הב' הוא בעת רצון כשמאיר אוא"ס ב"ה בגילוי רב על ידי מ"ה דחכ' בת"ת אזי נעשה ביטול והתכללות אמיתי בהמדות. שאין בהם שום התחלקות כלל כ"א אחדות אחד ממש. והנה יניקת הקליפות גם מאצי' הוא מבחי' קו השמאל. ולכן נק' סט' דשמאלא. וזהו רישא דעשו בעטפוי דיצחק. והענין כי קו השמאל הוא מדת הגבורה והצמצום ויש כמה השתלשלות המדרגות זה למטה מזה בבחי' צמצומים כו'. והו"ע ק"כ צירופי אלקי' שהו"ע צמצום אחר צמצום כו'. ואעפ"י שהכל רק בדרך אצי' שהו"ע השתל' העלם וגילוי (כנ"ל). מ"מ מה שלמטה במדרגה יהי' הצמצום ביותר כו' והנה מבחי' סוף הצמצומים דבחי' קו השמאל דהיינו הסיגים והפסולת דמדה"ד נתהוה ק"נ דאצי' וא"ז רע גמור ח"ו כי לא יגורך רע כ"א זהו בחי' ומדרגה שהביטול שבה אינה בשלימות כמ"ש ופלגשו ושמה ראומה שעושה יש ודבר מהביטול שלו. כי עול האצי' הוא ביטול במציאות לגמרי איך דקמי' כל"ח וע"כ כל שהביטול אינו בשלימות כ"א בהרגשת היש זהו נק' קליפה דאצי' והיינו שהיא ג"כ בבחי' אצי' שהוא רק ענין העלם וגילוי ולא בבחי' בריאה כו' אך מבחי' העלם וגילוי של ריבוי הצמצומים דקו השמאל וגם מסוף הצמצומים מבחי' הסיגים והפסולת נמשך בדרך אצי' שהוא גילוי ההעלם מדרגה אשר הביטול אינו בשלימות כ"א בהרגשה ליש כו'. וזהו נק' קליפה דאצי'. והו"ע ד"מ נגעים שהם בק"נ דאצי' כו':
ר והנה איתא בע"ח שסיבת הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור אבא כי מצורע חשוב כמת (נדרים ס"ד ע"ב) וכתיב (איוב ד' כ"א) ימותו ולא בחכמה. כי חכמה כח מ"ה. ובבחי' מ"ה דחכ' הוא התגלות אור א"ס ב"ה. וע"כ כשמאיר הביטול דח"ע בגילוי בהמדות דאצי' אזי המדות הם בתכלית הביטול להאור א"ס ב"ה ולכן אפי' מבחי' קו השמאל אין יוכל להתהוות בחי' ק"נ דאצי' אבל כשמסתלק אור אבא אעפ"י שמאיר הבינה הנה הבינה היא בחי' יש כמ"ש (משלי ח' כ"א) להנחיל אוהבי יש שהו"ע השגה (אעפ"י שהיש דבינה נכלל בהאין דחכ'. מ"מ) יוכל להיות נמשך מזה בסוף הצמצומים דקו השמאל יניקה לבחי' ק"נ דאצי' שיהי' הביטול בהרגשה כו' כנ"ל. וכמשל מי שמתפלל בהתלהבות ורשפי אש ומ"מ יוכל אח"כ לימשך גאוה איך שטוב התפלל או מדת כעס. והיינו שממדות דקדושה יוכל להיות יניקה למדות הרעות אבל בהארת אור אבא נעשה תיקון הנגעים:
ה ועתה יובן ענין ואלה שמות בנ"י הבאים מצרימה שהו"ע המשכת השמות עליונים בבחי' מחו"ד דאצי' שהוא בחי' לאה ורחל ומ"מ נק' מצרימה שהוא העלם והסתר. והענין כי בגלות הוא הסתלקות אור אבא וכמ"ש (בת"ז) וכד אנת תסתלק כו' קוב"ה בגלותא אסתלק כו' (זח"ג ד"כ ע"ב) ואזי מתהוים הנגעים שהו"ע תוס' יניקה לבחי' ק"נ דאצי' שהם ד"מ נגעים ד' נוקבו'. הלעו"ז של לאה ורחל ושתי השפחות. והנה בבחי' לאה ורחל כתיב שם הגדולה ושם הקטנה שהם ממשיכים בחי' שם והתגלות וכענין לעשות לו שם. שע"י לאה נמשך הגילוי בעולם האצי' וע"י רחל בבי"ע. אבל ד"מ נגעים הו"ע מצורע מוציא שם רע וכמ"ש גבי דור הפלגה ונעשה לנו שם שממשיכים ג"כ בחי' שם וגילוי אך השפעת החיות בקליפות וסט"א והוא שם רע הלעו"ז דבחי' שם הגדולה לאה ורחל כו'. והנה בזמן גלות מצרים היו שולטים אז ד"מ נגעים הנ"ל וא"כ הבחי' לאה ורחל ושתי השפחות דקדושה שהוא בחי' מחשבה ודיבור עליון (שעל ידם נמשך כל המשכות וגילוי אלקות בעולמות) היו אז בבחי' גלות פי' שלא היו שולטים ולא היו פועלים התגלות אלקות כיון ששולטים ד"מ נגעים ע"כ נק' לאה ורחל דקדושה אז בשם מצרימה כמ"ש בתו"א שהפסוק דהבאים מצרימה דפ' ויגש קאי על הירידה לבחי' מחשבה בחי' לאה ופסוק הבאים מצרימה דפ' שמות קאי על הירידה לעולם הדיבור בחי' רחל, וע"כ נק' מצרימה שהוא העלם והסתר ההיפך מבחי' שם ה' גדולה כו' ושם ה' קטנה. שהם ממשיכים בחי' שם והתגלות. והיינו שלא היו פועלים אז כלל כיון ששולטים ד"מ נגעים דקליפה. ובזה יובן היטב מה שהמשכות השמות לבחי' מצרימה דקדושה שהו"ע מחו"ד דהקושי' למה נק' זה בשם גלות אלא דכשנק' מצרימה זהו מורה על שאינם פועלים אז וכנ"ל ע"כ ירידת הח"ע בהם נק' בשם גלות ירד ירדנו. ואח"כ עלה נעלה
ו ועתה צריך להבין ענין ספק. קוב"ה אומר טהור. וכולהו מתיבתא דרקיע אמרי טמא. והענין דתיבת ספק לא נמצא בתנ"ך. והוא לשון תרגום. ע"פ יתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות (איכה ה' ג'). ופי' הת"י כארמלן דאזלו גוברייהו בקרוי דימא ומספקא לון אי אינון קיימין אי לא קיימין כו'. דהנה כנס"י בזמה"ג היא כאלמנה שהלך בעלה למדה"י. והיינו שהוא בחי' הסתלקות אלקות מלהאיר לכנס"י וכמ"ש קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא. בחי' וכד אנת תסתלק כו'. וההסתלקות הוא למדינת הים בבחי' ים החכמה. ומספקא לון כו' אם יומשך עוד התגלות ח"ע להאיר לכנס"י. וכמ"ש (שם כ"ב) אם מאוס מאסתנו קצפת כו' ואמרו במד"ר (שם עפ"ז) אם מאיסה לית סבר ואם קציפה אית סבר וזהו הספק כו'. והנה מה שנחשב זה לספק הוא רק מצד אריכות הגלות אבל באמת א"ז ספק כלל. וכמ"ש יתומים היינו ואין אב כו' וארז"ל (במד"ר איכה פ"א סי' כ"ז ע"פ אין לה מנחם) כ"מ שנאמר אין הוה לי' אח"כ וכמו בשרה אין לה ולד. וזהו שנביאים האחרונים פשטו הספק של ירמי' כמ"ש (מלאכי ג') כי תהי' אתם ארץ חפץ. וכתיב ורציתי אתכם נאם ה' (יחזקאל מ"ג כ"ז). שבודאי יומשך התגלות אלקות מבחי' ח"ע להאיר בכנס"י ביתר שאת ואין זה ספק כלל כו' והנה הספק של נגעים נוגע ותלוי בהספק דגלות כו'. כי סיבת הנגעים הוא דוקא בעת הגלות שמחמת הסתלקות אור אבא שאו שולטים ד"מ נגעים כנ"ל. והנה השגת המתיבתא הוא עפ"י תורה וע"כ דימו ספק זה דנגעים לכל ספיקא דאורייתא שהוא לחומרא אבל קוב"ה אומר טהור לפי שספק זה של נגעים נוגע להספק דגלות דמספקא לון כו' כנ"ל. וספק זה אינו ספק כלל כי בודאי יומשך גילוי אלקות מבחי' ח"ע להאיר לכנס"י. ע"כ צ"ל ספק דנגעים להקל ואינו דומה לכל הספיקות דאורייתא שלחומרא:
ז ועתה יובן מארז"ל אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות כי הנה ענין הד' מלכיות הו"ע ד"מ נגעים. וסיבת התהות הנגעים הוא מחמת הסתלקות אור אבא כנ"ל. וזהו כל זמן הגלות שאז אין אור אבא מאיר בגילוי כלל והו"ע קוב"ה בגלותא סליק כו'. והנה תיקון הנגעים הוא ע"י המשכת והתגלות אור אבא. והנה ע"י לימוד התושבע"פ נמשך התגלות אור ח"ע כו'. כמארז"ל (ע"ז ל"ה ע"א) ערבים עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה. תו' שבכתב נק' ספר בינה. ותושבע"פ סופר ח"ע. ועי"ז יתבטל ד"מ נגעים שהו"ע גלות הד' מלכיות כי נעשה תיקון הנגעים ע"י הארת אור אבא וכמ"ש (יואל ד') ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים שגם נחל השטים של זנות יתרפא לע"ל. וזהו זאת תהי' תורת המצורע ולא כתיב טהרת כו' והיינו שע"י התורה גופא הוא טהרת המצורע. ולכן קיבוץ גליות הוא דוקא ע"י לימוד המשניות שהוא תושבע"פ שהוא המשכת והתגלות ח"ע להאיר בגילוי שעי"ז יתוקן יניקת הד"מ נגעים כנ"ל:
ח ולהבין עוד בתוס' ביאור ענין אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות. צריך להקדים מארז"ל במגילה (י"ז ע"ב) למה נקבע בשמו"ע ברכת השנים קודם קיבוץ גליות שהוא ברכת תקע בש"ג. לפי שקודם קיבוץ גליות צ"ל ברכה עצומה בפירות. כמ"ש ביחזקאל ל"ו ואתם הרי ישראל ענפיכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא. והענין כמארז"ל (מד"ר בראשית פי"ב סי' ה') כל תולדת שבמקרא חסר חוץ מאלה תולדות השמים והארץ בהבראם. ואלה תולדות פרץ. שהם מלא וי"ו. וענין חסר וי"ו זהו הוי"ו דברים שנחסרו מחמת חטא עה"ד ושנים מהם חסרון בפירות הארץ ופירות האילן. ולע"ל יתמלא חסרון הוי"ו דברים. ולכן צ"ל ברכה בפירות קודם קיבוץ גליות כו' והענין כי הנה אלקי אברהם אלקי יצחק בלא וי"ו ואלקי יעקב בוי"ו. וכן הגדול הגבור בלא וי"ו והנורא אל עליון בוי"ו. וכתי' (בחקתי כ"ו מ"ב) וזכרתי את בריתי יעקוב מלא בוי"ו נז' הוי"ו גבי יעקב. והיינו כי וי"ו הוא קו והוא המשכת הקו מאוא"ס ב"ה שלמעלה מאצילות וזהו והנורא אל עליון. והיינו שהוא המשכת תוס' אורות מהקו בח"ע כו'. ולכן וי"ו זה הוא בבחי' יעקב דוקא לפי שיעקב קו האמצעי מבריח מן הקצה כו'. ולכן תולדות פרץ מלא וי"ו. כי פרץ הוא משיח. והנה פרץ ל' ויפרוץ האיש מאד מאד. ופרצת ימה. ימין ושמאל תפרוצי. שהפריצה הוא התגלות מלמעלה מהשתלשלות. והנה בגלות הוא הסתלקות בחי' וי"ו זה. קוב"ה בגלותא סליק כו'. וכד אנת תסתלק כו'. וז"ש ונהר יחרב ויבש (איוב י"ד). בחי' ונהר יוצא מעדן. נהר ל' המשכה שהוא בחי' וי"ו הנ"ל. הנה בגלות הוא יחרב כו'. והנה מחמת הסתלקות וי"ו זה נחסרו הוי"ו דברים. ומהן פירות הארץ ופירות האילן. ושייכות חסרון הפירות להסתלקות וי"ו זה היינו כמ"ש (שלח י"ג כ') היש בה עץ אם אין. והנה כשההמשכה רק מבחי' עץ השדה לבד אזי לא יש ברכה עצומה בפירות כו'. אבל כשההמשכה מבחי' אין בהעץ אזי יהי' רוב ברכה בפירות. והוא בחי' והחכמה מאין תמצא בחי' וי"ו הנ"ל. ולכן קודם קיבוץ גליות שיהי' תולדות מלא בוי"ו שיומשך התגלות וי"ו זה אזי יתברכו הפירות. ולכן אומרים ברכת השנים קודם קיבוץ גליות. והנה ש"ס משנה הוא בחי' וי"ו. שהם המשכת גילוי בחי' וי"ו. ומה שהם ששים המה מלכות היינו הוי"ו כשהוא כלול מהיו"ד כי יש ו' בלא יו"ד שהם ששה מדות דאצילות. אבל כשיו"ד בראשו הוא שיאיר בהוי"ו בחי' ח"ע אשר בח"ע מלובש הקו כו'. ובזה יובן מה שקיבוץ גליות הוא בזכות לימוד המשניות דהנה כתי' (ירמי' ל"א י"ד) רחל מבכה על בניה כי איננו. וידוע הקושיא בזה"ק (ח"ב דכ"ט ע"ב) כי אינם הול"ל. אלא כי איננו בגו בנהא. בחי' קוב"ה בגלותא אסתלק שהו"ע הסתלקות הוי"ו מהה' כו'. ומזה נמשך להיות בניה בגלות כי הא בהא תליא. כי הנה לע"ל כתי' (חלים כ"ב כ"ח) וישתחוו לפניך כל משפחות גוים. וכתי' (ישעי' ב' ב') ונהרו אליו כל הגוים. שגם באוה"ע יומשך הביטול. והיינו כי כעת שנמשך השפע על ידי הע"ש ע"כ הם יש ודבר נפרד לגמרי. אבל לע"ל כתי' (זכרי' י"ד ט') והי' ה' למלך על כל הארץ שיהי' יחוד עליון והתגלות הוי"ו בהה' ע"כ יומשך הביטול אפי' באוה"ע. וזהו רחל מבכה על בניה כי איננו בגו בנהא. והנה כיון שעל ידי ש"ס משנה נמשך התגלות הוי"ו כשהוא כלול מהיו"ד להאיר בהה' ע"כ עי"ז יהי' קיבוץ גליות וכמ"ש והי' ה' למלך על כל הארץ: