אור ברסלב
מגן אבות חלק א פרשת תולדות

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת תולדות

פרשת חיי שרה

וירח את ריח בגדיו כו' כריח שדה וגו'. במד"ר פ' תולדות (פ' ס"ה) א"ר יוחנן אין לך דבר שריחו קשה כשטף של עזים ואת אמרת וירח את ריח בגדיו כו' אלא בשעה שנכנס יעקב כו' נכנסה עמו ג"ע הדא הוא דא"ל ראה ריח בני כריח שדה עכ"ל. והיינו כדפי' בזהר כאן (ד' קמ"ב ע"ב) ע"פ כריח שדה מאן שדה דא שדה דתפוחים דאבהן עילאין סמכין ליה ומתקנין ליה עכ"ל והענין כי הקב"ה נמשל לתפוח כמ"ש (שיר ב' ג') כתפוח כו' כן דודי כו'. ובמד"ר ס"פ בא (פ' י"ז) כתפוח זה הקב"ה. והטעם לזה כי תפוח רומז על כל הע"ס דאצי' וגם על ההארה שמלמעלה מהע"ס. דהנה איתא בהרמ"ז ר"פ האזינו התפוח גימט' צבאות. וידוע שהוי' צבאות הוא בנו"ה. לפי שמהם נמשך השפע והחיות במל' להוות ולהחיות צבאי צבאות דהיינו נשמות ומלאכים דבי"ע. ולכן נו"ה נק' צבאות. לפי שמהם מתהוים הצבאות ע"כ נק' ע"ש הצבאות. וכיון שהתפוח גימט' צבאות ע"כ הוא רומז על נו"ה דאצי'. גם איתא בזהר ר"פ האזינו (רפ"ז סע"א) שבתפוח יש ג' גוונין שרומז על עצם הג' מדות חג"ת שלמעלה מנה"י. ובמד"ר (פ' בא בפ' הנ"ל) אמרו תפוח יש בו טעם וריח. וידוע שטעמים הוא בחכמה והמתיקות שבו י"ל בינה התגלות התענוג בהשגה. ריח מקיף. הוא המשכת גילוי מבחי' מקיף דכתר עליון. גם הפנים שבאדם שפנוי משערות נק' תרין תפוחין. וכעד"ז למעלה בחי' יאר ה' פניו תיקון השביעי ואמת (שלמעלה משארי ת"ד) שבו גילוי עצמות ח"ס נק' תרין תפוחין וא"כ תפוח רוני על הגילוי מכל הע"ס וגם מלמעלה מהע"ס. ולכן אמרו תפוח זה הקב"ה. וענין שדה דתפוחין היינו כי שדה נק' מל' דאצי' כמארז"ל (ב"ר פ"ע) שדה זה ציון. וכשנמשך במל' הגילוי והיחוד מכל הע"ס דאצי' אזי נק' שדה דתפוחין. וז"ש בזה"ק דאבהן עילאין סמכין ליה סתם ג' אבות הם חג"ת דז"א דאצי' ואבהן עילאין י"ל שרשם בג"ר כמו אברהם סבא חסד דאבא כו' וגם שרש שרשן בעבר הנהר טורי חשיכא כו' שהכל נכלל בבחי' תפוח כו'. ופי' סמכין ליה י"ל מצד או"מ. ומתקנין ליה מצד האו"פ כו'. ובחי' שדה דתפוחין הו"ע שדה האילן שלמעלה משדה הלבן. שדה הלבן ממנה צמיחת התבואה תבואת ה' כו' השפעת חיות העולמות. אבל שדה האילן היינו שבה נצמח בחי' כי האדם עץ השדה כו'. שהו"ע ע"ס דאצי' שלמעלה מבחי' חיות העולמות כו'. וע"ז כתיב (קהלת ה' ח') מלך לשדה נעבד. ופי' בזהר (חיי ד' קכ"ב ע"א) כד איהו נעבד ואתתקן כדקא יאות כדין מלך עילאה אתחבר בההוא שדה. ובחי' שדה דתפוחין הו"ע מלך לשדה נעבד. ולפי' הזהר כריח שדה דא שדה דתפוחין. א"כ ענין כריח כו' הו"ע הריח של תפוח שהוא הארת המקיף מלמעלה מהע"ס. ולכן א"ש מ"ש וירח את ריח בגדיו כו' ויאמר כו' כריח שדה דהנה נת' במ"א ענין ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו שהוא ע"ד שבמשכן הי' עשתי עשר יריעות עזים לאהל על המשכן. שהו"ע הבירור מי"א כתרין דמסאבותא. ועי"ז נמשך בקדושה הגילוי מלמעלה מהע"ס. אך בקדושה מה שלמעלה מע"ס אינו בחשבון הע"ס בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן. וע"י בירור והעלאת המקיף דעשר כתרין דמסאבותא. שהוא בחי' הי"א. עי"ז נמשך בע"ס דקדושה המשכת בחי' מקיף מלמעלה מע"ס. דהיינו מבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן. ולכן מבחי' הבירור דריח בגדיו דעורות העזים כו' שבחי' עשתי עשר יריעות עזים הו"ע בירור והעלאת המקיף דעשר כתרין דמסאבותא. עי"ז נמשך ריח שדה שהו"ע הריח דשדה תפוחים. אשר ריח התפוח רומז על המשכת גילוי מקיף מלמעלה מע"ס דאצי':

ב אך להבין כללות ענין וירח את ריח בגדיו דלא קאי על עורות גדיי העזים בלבד שזה הלבישה רק על ידיו ועל חלקת צואריו לבד ופי' ריח בגדיו היינו כל בגדיו. הנה במד"ר (שם) אמרו ד"א כגון יוסי משיתא ויוקים איש צרורות. שהיו בעלי תשובה גדולים עד מאד. ודריש בגדיו כמו בוגדיו. כמו ובגד בוגדים בגדו (ישעי' כ"ד ט"ז) וא"כ בגד פירושו ג"כ שקר ולכן בגד בא"ת ב"ש הוא שקר. וריח בוגדיו היינו שע"י התשובה מתברר מבחי' שקר ונעשה מבחי' שקר קשר. להיות מקושר להקב"ה בחילא יתיר כו' והענין כי הסט"א בכללה נק' שקר. והטעם הוא כמ"ש בזהר פ' בראשית (בהקדמה ד"ב ע"ב) גבי עאלת אות שי"ן. הואיל ואתוון דזיופא דאינון ק' ר' נטלין לך כו'. כי אות קו"ף הוא כמו ה' מזויפת וכל זיוף הוא בס"א. ולכן בקו"ף רגל ארוכה זהו רגליה יורדות מות שמתארך ומתפשט למטה בעמקי הקליפות. וזהו ק"נ שמתחברת עם ג"ק הטמאות לגמרי. וגם כללות הסט"א מתדמה לגבי הקדושה כקוף בפני אדם. וא"כ קו"ף בקליפה נגד ה' בקדושה. והרי"ש היא כמו ד' מזויפת כי ד' אחד וע"י הרי"ש אחר. גם רי"ש לשון ענבימו ענבי רוש (האזינו ל"ב ל"ב) דהיינו המרירות דק"נ. והשי"ן זהו מה שנוטלין הארה מועטת מהקדושה בשביל קיומן וחיותן כי השי"ן מורה על הג' מדות חג"ת דקדושה. שנשפע מהם הארה מועטת ע"י נה"י להחיות גם הסט"א. וע"י התחברות השי"ן לאותיות ק"ר דקליפ' להחיותם נעשה שקר. וע"ד שארז"ל במד"ר בראשית פ' ס"ג) על עשו הא שוא שבראתי בעולמי. ולכן נק' הסט"א בכלל בגד בוגדים כו' דהיינו שקר. והנה בששת ימי החול הוא ירידת המל' בק"נ לברר משם שבה"כ דתהו. וא"כ הירידה לברר מבחי' שקר. ובשבת שנפרדת המל' מק"נ ומתעלה בקדושה דהיינו להיות בבחינתה ועצמותה כמו שהיא בקדושה עליונה נעשה משקר שדה. כי המל' דקדושה נק' שדה. כי בחי' מל' דקדושה היא בחי' ד' ה'. וזהו ענין ד' ה' שבתיבת יהודה ד' לשון דלות ועוני דלותי ולי יהושיע (תלים קט"ז) בחי' מקבל. סיהרא ל"ל מגרמה כלום. והיינו שבקדושה יש ביטול בהמקבל שיודע שהוא רק מקבל מלמעלה. וכמ"ש דוד כי ממך הכל כו' (ד"ה א' כ"ש י"ד). ואח"כ כשמקבלת השפע נעשה מד' ה' שהו"ע המשכת היו"ד או וא"ו בתוך הד' כמשנ"ת במ"א. והשי"ן זהו יחודה וקבלתה השפע פנימי' מג' אבות חג"ת דאצי'. ולכן כשמתחבר השי"ן עם ד' ה' דמל' נעשה שדה שנצמח בה כל טוב. ויש שדה הלבן ושדה האילן כנ"ל, וא"כ בשבת כשנפרדת המל' דקדושה מק"נ שנק' שקר כנ"ל ומתעלית להיות בבחינתה בקדושה זהו להיות בחי' שדה. והעיקר הכוונה היינו שהבירורים שהוא המ"ן שלה שמבררת מבחי' שקר דק"נ מתעלים ונכללים בבחי' שדה דמל' דקדושה וא"כ נעשה משקר בחי' שדה וזהו ענין מצות קבלת שבת בשדה. כמ"ש בכוונות. והו"ע לכה דודי נצא השדה כו' (שיר ז' י"ב). וזהו וירח את ריח בגדיו כו' כריח שדה כו' כי ריח בגדיו זהו מה שמתברר מבחי' בגד בוגדים. דהיינו מבחי' שקר דסט"א כנ"ל. והבירור הוא שיתעלה ויוכלל במל' דקדושה שנק' שדה. שנעשה משקר שדה כו'. וזהו ריח בגדיו כריח שדה כו'. גם שדה תפוחים תפוח הארת פנים תיקון ואמת. והבירור מבחי' בגד בוגדים שקר דק"נ הוא להיות נכלל באמת. וזהו כריח שדה כי'. והיינו כמ"ש ברבות (בראשית פ"ח) אמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרים (ע"ד כל האדם כוזב) מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ הה"ד ותשלך אמת ארצה (דניאל ח' י"ב) כו' עכ"ל. והכוונה בודאי שיתברר השקר של העולם ע"י תורת אמת שניתן למטה בארץ הלזו הגשמי דוקא וכמ"ש (תלים קי"ז) ואמת הוי' לעולם וענין מה ששייך בירור משקר זהו ע"ד מארז"ל (יבמות ד' ס"ה ע"ב) מותר לשנות מפני דרכי שלום. שאם לא הי' משנה מעט הי' קטטה ומחלוקת. שזהו דבר רע בתכלית. וע"י המעט שינוי ושקר גורם להיות שלום וא"כ עי"ז מתברר שקר כו'. גם ע"ד בא אחיך במרמה ויקח ברכתיך (חולדות כ"ז ל"ה) שהרי אלמלי יתברך עשו ח"ו לא ישלוט יעקב לעלמין כמ"ש בזהר (קמ"ג ע"א) בשעתא דאמר יצחק לעשו כו' ואברככה לפני ה' כו' בההיא שעתא אזדעזע כורסיי' יקרא דקוב"ה כו' ומה שקיבל יעקב הברכות הי' זה תיקון חטא עה"ד כמ"ש בזהר שם. וכח על מ"ת כמ"ש בת"א סד"ה ראה ריח בני יעו"ש. ובלא מרמה לא הי' באפשרי לקבל וא"כ מה שקבל הברכות ע"י מרמה עי"ז ודאי נתברר מבחי' שקר. גם יש בחי' ערמה בקדושה. חכמת ערום הבין דרכו (משלי י"ד ח') ערום ראה רעה ויסתר (שם כ"ב ג') ערום ביראה שהו"ע הצנע לכת גם צ"ל ערום כנגד היצה"ר:

ג ועוד יובן הבירור משקר. דהנה ענין מה שאמת אמר אל יברא שכולו מלא שקרים הוא כמארז"ל (חגיגה י"ד ע"ב) כשתגיעו לאבני שיש טהור א"ת מים מים שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תלים ק"א ז') כי יש מ"ע ומ"ת ויש רקיע המפסיק ביניהם והאומר ב"פ מים שהמ"ת הם נפרדים לגמרי דהיינו שהעולם הוא יש ודבר נפרד לגמרי זהו שקר ונק' דובר שקרים. דבאמת כולא קמיה כל"ח שהרקיע אינו הבדל באמת ורק שלעינינו נדמה כך כו'. וזהו שכולו מלא שקרים היינו מה שנראה העולם ליש ודבר נפרד לגמרי שזהו שקר גמור. ומשקר זה נעשה קשר רשעים שהוא ההתקשרות בתאוות עוה"ז וכיסופין בטילין דילה כו' שהוא שקר כמארז"ל (שבת קנ"ב ע"א) אשה חמת מלא צואה כו וענין הבירור מבחי' שקר זה יובן עפמ"ש בראשית ג' כ"א) ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ופי' בת"י ועבד כו' לבושין דיקר מן משך דחויא דאשתלח מיניה. ולכאורה יפלא הרי הנחש נק' בכתוב שפת שקר. שאמר שקר ולה"ר על בוראו. וע"ז כתיב (חלים ק"כ ב') הצילה נפשי משפת שקר. ונק' איש תהפוכות (משלי נ"ז כ"ה). ואיך נעשה לבושין דיקר ממשכא דחויא. וצ"ל שזהו ע"י הבירור שמן השקר נתברר ג"כ להיות יתרון האור מן החשך כו'. והענין דהנה ארז"ל (כתובות ט"ז סע"ב) כיצד מרקדין לפני הכלה בה"א כלה נאה וחסודה. א"ל ב"ש ואפי' חגרית והלא נאמר מדבר שקר תרחק (משפטים כ"ג ז'). דהנה פי' חגרית הוא כמ"ש (מלכי' א' י"ח כ"א) אתם פוסחים על שתי הסעיפים כו'. כי האמונה בהש"י נק' רגלים דבר המעמיד את כל הגוף. והזרועות (אהוי"ר) והראש הו"ע המוחין דהיינו הדעת וההשגה באלקות. שהכל עומד ומתקיים על האמונה דוקא בהוי' אחד יחודו האמיתי. וכשיש לו קצת ספיקות בהאמונה ח"ו זהו חגרית. שקר אין לו רגלים וזה נמשך מצד הנחש שהטיל זוהמא בחוה אם כל חי. והנחש נק' שפת שקר. ושקר אין לו רגלים. וזהו שהנחש קצצו רגליו כו'. וזהו כוונת ב"ש ואפי' חגרית והלא כבר נאמר מדבר שקר תרחק. היינו שזה נסתעף מהנחש שנק' שפת שקר. ולכן ס"ל לב"ש שא"א להיות כלה נאה בכלות הנפש לאלקות עד שיסיר ממנו גם דקות הרע לגמרי. וב"ה ס"ל שהאור דוחה חשך. וע"י וע"ט המשכת ריבוי אור נדחה החשך והשקר. וכשמתברר ומתהפך מבחי' שקר אזי נעשה קשר שהוא התקשרות לאלקות בחילא יתיר ברעו"ד כו' ולכן מבחי' כלה חגרית בחי' שקר אין לו רגלים יוכל להיות כלה נאה וחסודה. שהוא בחי' קשר בקדושה בחילא יתיר. דהיינו כלות הנפש ברעו"ד ממש. ודוגמא לזה מענין והאופנים ברעש גדול. שהרעש נמשך מחמת ההסתר שהוא שקר כו' שנראה העולם יש ודבר נפרד. ומזה נמשך הרעש מחמת שמשיגים איך שהוא שקר כו'. ובאמת קמי' כל"ח כו' נמצא זהו יתרון האור הנמשך מהשקר והחשך כו' ועד"ז יובן איך שמכלה חגרית שנמשך משפת שקר יוכל להיות דוקא כלה נאה וחסודה כלות הנפש שהו"ע קשר התקשרות ברעו"ד בחילא יתיר.

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה