אור ברסלב
מגן אבות חלק א פרשת שמות

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת שמות

פרשת ויחי

הבאים ישרש יעקב (ישעי' כ"ז ו'). ת"י יתכנשון מגלותא לארעהון. דתמן יתילידון דבית יעקב. והיינו שפי' הבאים ע"ש והביאך ה' אל הארץ (נצבים למ"ד ה') לכן פי' ע"ז יתכנשון מגלותא כו'. ועל תיבת ישרש פי' דתמן יתילידון כו'. הוא ע"ש הפסוק מי ילד לי את אלה (ישעי' מ"ט כא) וכמו מי ברא אלה (שם מ' כ"ו) מי נק' הבינה שבה התגלות עתיקא. ובחי' מי ילד לי את אלה. כמ"ש מי יתן מציון ישועת ישראל (חלים י"ד ז'). ובזה א"ש מה שמתרגם על י יעקב יתילידון דבית יעקב. דלכאורה השרשה הוא היפך הלידה שלידה היינו כשיוצא לידי גילוי. וההשרשה הרי השרש טמון ומכוסה בארץ עדיין. ואח"כ נצמח ויוצא לידי גילוי לחוץ. שמהות השרשה הוא כשנזרע זרע הדכר בבטן הנוק' להיות עיבור כו'. וא"כ איך מפרש על תיבת ישרש יתילידון כו'. והענין דכתי' (דברים כ' י"ט) כי האדם עץ השדה שבחי' כמראה אדם שעל הכסא ז"א דאצילות הוא בחי' עץ השדה שנק' ע"ח. אילנא דחיי. והנה האילן יש לו שרשים שמצמיחים את האילן ומקיימים אותו. וכמו"כ בבחי' כי האדם עץ השדה כתי' ג"כ (ירמי' י"ז ח') והי' כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו. שהשרשים שלו הוא בבחי' יובל. ונהר יוצא מעדן יובל שמו (בכורות נ"ה) דהיינו בבחי' בינה עילאה דאצי'. כמ"ש בפרד"ס שהרוחני היפך הגשמי שהגשמי יסודו למטה והרוחני יסודו למעלה כמו יסוד ומל' הרי היסוד הוא השרש של המל' (שבחי' מל' נסמך עליו ומתקיימא עלוהי כו') והוא למעלה מהמל'. וכמו"כ פי' הרמ"ז ע"פ (ישעי' י"א יו"ד) והי' ביום ההוא יהי' שרש ישי כו'. שהשרש של ישי הוא למעלה ממנו. וזהו שהעץ עצמו הוא בחי' ז"א דאצילות שנק' אילנא דחיי. והשרשים שלו הוא בבחי' בינה שלמעלה מעלה מז"א (כידוע בענין מי ברא אלה. ויש פרסא מפסיק כו'). וזהו ענין ע' רבתי דשמע שהו"ע ז' מדות הכלולים בבינה. שהם השרשים של ע' בינוני ז' מדות דאצילות. וכמו"כ ג"כ בנשמת האדם. שהנשמה שמלובשת בגוף היא רק התפשטות הארה בעלמא ועיקר עצמיות הנשמה נשאר למעלה ונק' מזלי' ובחי' זו נק' שרש של הנשמה שמלובשת בגוף. וכמ"ש בפרד"ס שער המציאות שברוחניות הוא היפך מגשמיות שהתכשכות והמשכה בגשמיות ממקום למקום הרי נחסר עי"ז בהמקור או שלא נשאר כלום בהמקור. שהכל מתפשט ונמשך למקום הב'. משא"כ ברוחניו' ענין התפשטות והמשכה לא נחסר עי"ז כלום בהמקור. כ"א ענין ההתפשטות היינו שימצא למטה ג"כ מבחי' זו כו' והעיקר והעצמיות לא זזה ממקומה ונק' מקור ושרש כו'. והנה מובן שהנשמה שמלובשת בגוף אעפ"י שיש לה שרש למעלה ונק' מזלי' מ"מ היא רק התפשטות הארה בעלמא כו' ורחוקה מאד מהשרש. שהם שני דברים. שהשרש הוא למעלה. ובחי' גילוי הנשמה שבגוף היא רק הארה כו' אבל לעתיד יומשך ויתגלה השרש עצמו ממש למטה בגוף. וזהו מה שפי' הת"י על ישרש יעקב יתילידון דבית יעקב. דהיינו שהשרש עצמו יתיילד למטה בגוף. וכמו"כ יש בחי' זו מלמטלמ"ע כמ"ש (במדבר א' ב') שאו את ראש בנ"י כו' לגלגלותם דהיינו להעלות הנשמה שבגוף לשרשה ומקורה בחי' גלגלתא שנק' מזליה כו' וזהו ג"כ ענין בהעלותך את הנרות (שם ח' ב'):

ב עוד יובן ענין ישרש יעקב. דהנה רש"י ז"ל פי' שבאמת יעקב הבכור וכמשל השפופרת כו' נכנס ראשון יצא אחרון והענין כי מה שעשו הוא בכור הוא מצד שרשו בעולם התהו ויעקב בעולם התיקון. אשר תהו קדם לתיקון אך זהו רק בהמשכת הארה מא"ק אזי תהו קדם. אבל בעצמיות א"ק שם יעקב הבכור. כי נש"י עבמ"ח הקדומה. דהיינו א"ק. ומחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר כו' (במד"ר בראשית פ"א). וביאור הענין דיש שני בחי' אין. הא' אין של היש שבא אחר היש לברר את היש ולהביאו לידי אין. והב' בחי' אין בעצם. והנה היש זהו שם ס"ג שבו הי' השבירה. והאין שאחר היש זהו שם מ"ה דתיקון דאצילות שמברר היש דס"ג ומביאו לידי אין. שזהו כל עולם האצילות שנתתקן מהשבירה דתהו דס"ג כו' וא"כ בחי' היש קודם לבחי' אין זה. ולכן עשו הבכור. אבל יש בחי' אין בעצם שלמעלה מהיש דס"ג. והוא בחי' שם ע"ב כו'. והנה בחי' יעקב האין שמברר היש שרשו בבחי' אין בעצם שקדם להיש דס"ג לכן באמת יעקב הבכור. וזהו ג"כ פי' ישרש יעקב היינו שיתגלה ויתיילד שרשו הראשון למטה. דהיינו כמו שבאמת יעקב הבכור כו' וזהו (נצבי' למ"ד ה') והטיבך והרבך מאבותיך. דהנה יש עשר ארצות. ולהאבות לא ניתן כ"א ז' ארצות של ז' עממין אבל הג' אומות קיני קניזי קדמוני לא ניתן להאבות. והיינו כי ז' אומות זהו מה שנפל בשבה"כ מז' מדות דתהו. וענין נתינת ז' ארצות היינו לברר מהם שיוכללו בעולם התיקון כו' אבל הג' אומות הנ"ל הם מה שנפל מכח"ב דתהו. וזהו קיני בינה שנק' קן צפור קניזי חכמה זקן שקנה חכמה קדמוני כתר ולעתיד ינתן ג' אומות אלו ג"כ דהיינו שיתברר גם כח"ב דתהו שיוכלל בתיקון וזהו והרבך מאבותיך (וכמ"ש במ"א בענין כי ירחיב ה' את גבולך). ובבחי' בירור זה אין עשו בכור. כי עשו זהו רק מה שנפל מז"ת דתהו כו' ועפ"ז יובן מארז"ל (במד"ר ס"פ בהעלתך) ע"פ מי יתן והי' כל עם ה' נביאים כו' לעתיד יתקיים כו' שנאמר (יואל ג') אשפוך רוחי על כל בשר כו' (ע' בלקו"ת סד"ה בשעה שהקדימו). דהנה איתא בשעה"ק להרח"ו ז"ל שהמדרגה העליונה שבכולם הוא שיתגלה באדם הנשמה שלו עצמה. שזהו גבוה מרוה"ק וגילוי אליהו ז"ל וזהו מדרגת נבואה כו' והנה בגמ' פ' חלק דף ק"י סע"ב שרש זו הנשמה וענף זה הגוף. ופירש"י שמעמדת הגוף כשרש שמעמיד האילן עכ"ל ולכן לפי' הגמ' שהנשמה עצמה שמלובשת בגוף נק' שרש א"כ מה שנת"ל בפי' ישרש יעקב שת"י יתילידון כו' דהיינו שהשרש עצמו יתיילד ויתגלה בגוף. לפי' הגמ' זהו שהנשמה שמלובשת בגוף שעכשיו היא מוסתרת בהגוף ולעתיד תתגלה בהגוף. וי"ל שהשרש של הנשמה דהיינו בחי' מזלי' יהי' לעתיד מלובש בגוף בבחי' הסתר. כמו שעכשיו הנשמה מלובשת בגוף כו'. וכיון שבכל או"א מישראל יתגלה הנשמה עצמה שלו שזהו מדרגת הנבואה כמ"ש לעיל בשם הרח"ו. לכן לעתיד יהיו כולם נביאים.

ג והנה במד"ר (שה"ש פ"ז סי' ז') ע"פ שררך אגן הסהר בטנך ערימת חטים ר' נחמיה בשם ר' אבון אומר אוה"ע אין להם נטיעה אין להם זריעה אין להם שרש. ושלשתם בפסוק אחד אף בל נטעו אף בל זורעו אף בל שורש בארץ כו' (ישעי' מ') אבל ישראל יש להם נטיעה שנאמר ונטעתים בארץ הזאת (ירמיה ל"ב) וכתיב ונטעתים על אדמתם (עמוס ע') יש להם זריעה שנאמר (הושע ב') וזרעתיה לי בארץ. יש להם שרש כמ"ש הבאים ישרש יעקב (ישעיה כ"ז). והנה ענין נטיעה הוא כמ"ש (קדושים י"ט כ"ג) ונטעתם כל עץ מאכל. שבחי' אילנא דחיי כמראה אדם ז"א דאצילות נק' נטיעה. וזריעה תבואה זהו בבחי' מל'. והנה כתי' (ירמי' ל"א כ"ז) וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה זרע אדם זהו נשמות דאצילות שנמשכים מבחי' כמראה אדם. וזרע בהמה זהו נשמות דבי"ע שנמשכים משם ב"ן בגימט' בהמה. ולכן בשבטים לא הי' אותיות ח' ט' כי חטה. תבואה. זריעה זהו בבחי' מל' אבל השבטים היו מבחי' נטיעה י"ב ג"א דז"א דאצילות וזהו ענין ישראל יש להם זריעה דהיינו נשמות דבי"ע שנמשכים משם ב"ן. יש להם נטיעה היינו נשמות דאצילות שנמשכים מבחי' אילנא דחיי כנ"ל. יש להם שרש. הענין כמשנ"ת בביאור דואלה המשפטים. שאפי' נשמות דבריאה יש להם שרש למעלה באצי' ולמעלה מאצי'. כמ"ש (משפטים כ"א ב') כי תקנה עבד עברי. שאפי' בחי' עבד כנעני ע"ע רוח דיצירה ונפש דעשי' נקרא ג"כ עברי ששרשו מבחי' בעבר הנהר כו'. ורק מה שנק' נשמה דבריאה. היינו שהנשמה שמאירה בגוף היא מבריאה. משא"כ נשמה דאצי' אפי' מה שמלובשת בהגוף היא מבחי' אצי' ממש. אבל אפי' נר"נ דבי"ע יש להם שרש באצי' ולמעלה יותר כו'. וזהו יש להם זריעה. יש להם נטיעה. יש להם שרש. כי שרש נק' מה שלמעלה מבחי' אילן כמראה אדם. וא"כ נר"נ דבי"ע שנמשכים מבחי' מל' נק' זריעה. ומצד שרשם באצי' ז"א כמראה אדם נק' נטיעה ומצד שרשם בלמעלה מאצי' דהיינו למעלה מבחי' אדם נק' יש להם שרש. והנה פי' וענין השרש. הנה בס' שערי אורה פי' דשם הוי' בת"ת זהו גוף האילן אילנא דחיי. והשרש שלו הוא שם אהי' שבכתר. ובפרד"ס פי' שהשרש של אילנא דחיי הוא בבינה כנ"ל בענין ועל יובל ישלח שרשיו. וזהו ענין זריעה נטיעה שרש. זריעה במל' נטיעה בז"א שרש בבינה. והנה ארז"ל כל שמעשיו מרובין מחכמתו דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין כו' (אבות פ"ג). הרי שמעשה המצות לגבי התורה הוא כמו השרש לגבי הענף. והענין כי עסק התורה זהו ההמשכה מבחי' חכמה ראשית ההשתל' בחי' ממכ"ע. אבל מעשה המצות זהו המשכה מבחי' תר"ך כ"ע בחי' סוכ"ע. והכתר הוא בחי' שרש להחכמה. כמ"ש (שלח י"ג כ') היש בה עץ אם אין. עץ חיים הוא בחי' והחכמה תחיה. אם אין הוא בחי' והחכמה מאין תמצא. דהיינו בחי' כתר שנק' אין שהוא השרש של הח"ע שנקרא עץ חיים. וזהו מעשה גדול. והיינו לפי שמעשה המצות הוא ביטול היש לאין לכן עי"ז ממשיכים מבחי' אין שלמעלה מהחכמה. וביאור הענין איך שבחי' כ"ע סוכ"ע הוא השרש לבחי' חכמה ממכ"ע יובן ממשנ"ת בלקו"ת בד"ה וידבר דעשה"ד שכל הכחות כלולים בעצמות הנפש ממש ושם הם מתאחדים ואין עולים בשם כח פרטי כלל כו' ע"ש. ומשמע שם שזהו משל לבחי' סוכ"ע שלמעלה מגדר התחלקות כו'. ואח"כ יוצאים הכחות הנ"ל מהעלם אל הגילוי ומתפשטים בגוף בבחי' התחלקות כח פרטי כו' (וזהו משל לבחי' ממכ"ע) ובודאי שבחי' כחות הכלולים בעצם הנפש הם שרש להתפשטות הכחות בבחי' התחלקות. וכן נת' בביאור ע"פ ואלה המשפטים. וז"ל אבל אדם דאצי' הוא בחי' אדמה לעליון שאינו רק מהעלם אל הגילוי עכ"ל. שמתחלה היו הע"ס כלולים בהעלם במאצילן ונק' ע"ס הגנוזות וא"כ ע"ס הגנוזות בחי' סוכ"ע שלמעלה מהתחלקות הם שרש להע"ס דאצי' בחי' ממכ"ע. וע"י מעשה המצות שממשיכים מבחי' כ"ע זהו המשכת השרש של הע"ס ממש וזהו ישרש יעקב. דהנה נש"י מושרשים בבחי' ע"ס דאצי'. ולכן כמו שהע"ס יש להם שרש למעלה יותר דהיינו בכתר ע"ס הגנוזות כמו"כ נש"י יש להם ג"כ שרש למעלה מהחכמה כמ"ש בעבר הנהר ישבו אבותיכם. וכתי' עד יעבור עמך הוי' ועל ידי מעשה המצות ממשיכים שיתגלה השרש של הנשמה למטה בהגוף. ולכן כל מי שמעשיו מרובין מחכמתו דומה לאילן ששרשיו מרובין כו'. והנה עפי"ז יובן משנ"ת סד"ה אלה מסעי הג' בפי' ואלה מסעיהם למוצאיהם שזהו העלי' עד למוצאיהם כו' דהיינו לבחי' מוצא מקור ושרש הנשמה. דלכאורה א"ז מובן מהו הירידה צורך עליה בזה. ומהו הריוח להנשמה במה שתבא לשרשה שמשם ירדה כו'. והענין כמו הע"ס דאצילות אעפ"י שהשרש שלהם הוא ע"ס דעתיק כנ"ל. מ"מ הרי כתי' (איוב כ"ח י"ב) והחכמה מאין תמצא שבחי' חכ' דאצילו' היא יש מאין לגבי בחי' חכ' דעתיק והו"ע אבא יונק ממזלא רק מבחי' שערות. וכמו שאין ערוך מתיקות גשמי של העשב לשרשו מתיקות רוחני שבמזל. כן ויותר מכן אין ערוך ח"ע לגבי שרשה חכמה דע"י והטעם לפי שמבחי' חכמה עילאה ולמטה נמשך על ידי פרסא כו' אבל החכמה מקבל' מא"ס על ידי שערות שהוא צמצום עצום ביותר. (כמ"ש במ"א שהפרסא הוא כמשל התלבשות השכל במשל שעצמות השכל מלובש בהעלם בהמשל. משא"כ השערות לבד מה שהן העלם ולבוש כמו המשל. עוד זאת שהעצמיות של המוחין אין נמשכים כלל בהשערות כ"א רק מותרי מוחין כו'.) וא"כ אעפ"י שע"ס דעתיק הם שרש להע"ס דאצי' מ"מ הע"ס דאצי' אינן ערוך כלל להע"ס דעתיק. וכשיתעלו הע"ס דאצי' לעתיק זהו ודאי עליה גדולה עד מאד. וזהו כל העליות דשבת ויוהכ"פ. וכמ"ש במ"א בפי' שבת שבתון לפי שביוהכ"פ הוא התגלות הכתר ע"כ השבתות של כל השנה שהם גילוי בחי' מוחין דאבא הם נחשבים כחול לגבי קדש כו'. וכמו"כ יובן בענין הירידה צורך עליה של הנשמות לבא לבחי' מוצאיהם שרשן ומקורן הראשון שזהו עלי' גדולה מאד. כי כאשר הנשמות הם בבחי' סדר השתלשלות הם רחוקים מאד מהשרש ואינן ערוך כלל להשרש. ע"ד הנ"ל בענין עליות ע"ס דאצי' לבחי' ע"ס דע"י כו'.

והנה פי' הפסוק ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל דקאי אלעתיד כנ"ל בשם הת"י. יתפרש יפה לפי' הגמ' דשרש זו הנשמה שבגוף כנ"ל. והיינו כמ"ש בד"ה ש"ה ממעמקים שהנשמה שמלובשת בגוף נקראת בשם רגל וזהו יעקב יו"ד עקב. ושרש הנשמה כמו שהיא למעלה בחי' מזליה נק' ישראל לי ראש ע"ש. וזהו הבאים ישרש יעקב. היינו שהשרש שהוא הנשמה שמלובשת בהגוף שנק' יעקב יתגלה לעתיד בגוף. ולא כמו שעכשיו שמוסתרת מאד בהגוף. ויובן יותר איך שגילוי זה הוא מדרגה גבוה מאד. שהרי זהו ההפרש שבין ע"ס דאצי' לע"ס דבי"ע. שבע"ס דאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. שהאור המלובש בהכלי שנק' כנשמתא לגופא מתאחד בתכלית עם הכלי. היינו שמאיר בגילוי רב בהכלי וע"י הכלי מאיר האור בעולם האצי'. משא"כ בכלים דע"ס דבי"ע שהם נבראים לאו איהו וגרמוהי חד בהון שאעפ"י שאור הנשמה שמלובש בהכלים דבי"ע הוא אלקות ממש מ"מ אינו מתייחד עמהם. והיינו שמלובש בהם בבחי' העלם והסתר כו'. וכמו"כ למטה באדם שהנשמה שמלובשת בגוף היא מוסתרת מאד ואינה מתגלית כלל בהגוף. אבל לעתיד שהנשמה שמלובשת בגוף יתגלה בהגוף ויהיו לאחדים כו' שהגוף לא יהי' מסתיר כלל על הנשמה זהו לפי שיומשך להיות גם בכלים דע"ס דבי"ע איהו וגרמוהי חד בהון. שאור הנשמה המלובש בהם יתאחד עמהם בתכלית ויתגלה בהם בגילוי רב כמו שמאיר האור בגילוי בע"ס דאצי'. ולכן יומשך ג"כ למטה באדם שיתגלה בו הנשמה שמלובש בו כו'. וזהו ענין ישרש יעקב שגילוי זה הוא רק בחי' יעקב בחי' רגל דהיינו הנשמה שמלובש בגוף. ונק' שרש של הגוף. אבל יציץ ופרת ישראל זהו שיתגלה השרש של הנשמה בחי' מזלי' שנק' ישראל לי ראש כו' וגילוי השרש של הנשמה זהו ענין גילוי נשמות תדשות שיומשך לעתיד דהיינו מה שלא נכללו באדה"ר עדיין שעז"א (ברכות י"ז ע"א) ועטרותיהם בראשיהם כו'. ופי' אהי' כטל כו' ויך שרשיו כלבנון בהושע סי' י"ד ו' היינו כי נר"נ דבי"ע השרשים שלהם הוא בע"ס דאצי' ולעתיד יתעלו גם השרשים של הנשמה להיות כלבנון. דהיינו שלעתיד יהי' עליות העולמות ויתעלה עולם האצי' להיות במדרגת עקודים כו'. וזהו כלבנון דהיינו בחי' לובן העליון כו'. וגם לפי' הא' דישרש יעקב יתפרש ג"כ יפה ענין יעקב וישראל דקאי על ב' בחי' הנשמה כי ישרש יעקב דת"י יתילידון כו' היינו שהשרש של בחי' יעקב דהיינו הנשמה שמלובשת בגוף שנק' יעקב י ולע"ל יתגלה השרש של הנשמה. והיינו שרשה בתיקון ושרשה הראשון בא"ק כנ"ל ויציץ ופרת ישראל היינו שבבחי' ישראל לי ראש שרש הנשמה יהי' ג"כ יציץ ופרח בחי' צמיחה ועלי' גדולה והיינו שיומשך ויתגלה נשמות חדשות שלמעלה מהקו והם יהיו עטרות לגבי שרש הנשמה דעכשיו. וזהו ויך שרשיו כלבנון. בחי' לובן שמורה על אור היינו נשמות חדשות שלמעלה מהקו"ח וא"כ הם מאור א"ס שלמעלה מהצמצום ואולי מהאור שלא הגיע בו הצמצום כלל וזהו כלבנון כו:

ה והנה כל הנ"ל זהו הפי' שההשרשה דהמצות הוא בבחי' יעקב אבל הפי' הפשוט בפסוק הבאים ישרש יעקב דישרש קאי על יעקב עצמו שיעקב עצמו הוא בבחי' השרשה כו'. וזהו מה שפי' הת"י יתילידון דבית יעקב. והענין דארז"ל כל שמעשיו מרובין מחכמתו למה הוא דומה לאילן שענפיו מועטין ומרשיו מרובין שכל הרוחות שבעולם אין מזיזין אותו ממקומו. שנאמר והי' כעץ שתול כו' ועל יובל ישלח שרשיו וזהו ישרש יעקב שע"י קיום המצות ע"ד מעשיו מרובין מחכמתו נמשך להיות ישרש יעקב. בחי' אילן ששרשיו מרובין. דהנה כתי' כי האדם עץ השדה שבחי' אדם נק' עץ כו'. וענין בחי' אדם הוא כמ"ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה. זרע בהמה הם רוב הנשמות. ונק' בהמה ע"ד שגם המרכבה דנבראים נק' פני ארי' פני שור כו' וזרע אדם זהו נשמות דאצילות שנמשכים מבחי' ועל דמות הכסא כמראה אדם. אדם בגימט' מ"ה ביטול במציאות והנה גם בנשמות שנק' זרע אדם יש ב' בחי' הא' הנשמה שמלובשת בגוף והב' שרש ומקור הנשמה שנשארת למעלה. ונק' מזלי' ונוזלים מן לבנון. וזהו שאנו אומרים טהורה היא קודם אתה בראת כו'. שקודם שנמשכה בבחי' בריאה הי' שרשה בבחי' טה"ע עבמ"ח כו'. וזהו שארז"ל (מגילה ג' ע"א) אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו. וב' הבחי' נק' יעקב וישראל. וכמו"כ גם בבחי' אדם העליון עצמו יש ב' בחי' אלו. שהרי כתיב (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. וכתי' (ש"א ט"ו) כי לא אדם הוא. והענין שבחי' כמראה אדם זהו מקור דבחי' ממכ"ע מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה כו' (ויקרא רבה פ' ד' סי' ה') אבל עצמומה"ו ית' הסוכ"ע נק' כי לא אדם הוא. וזהו והי' כעץ שתול כו' ועל יובל ישלח שרשיו. שהעץ הוא בחי' כי האדם עץ כו'. אבל שרשיו של העץ דהיינו השרש והעצמיות והמקור (שממנו נמשך השפעת האור והחיות בבחי' כמראה אדם) הוא בבחי' יובל שער הנ' דבינה בחי' כי לא אדם הוא. וז"ש היש בה עץ אם אין שהשרש של העץ הוא בחי' אין שלמעלה מהחכמה. וזהו שארז"ל דומה לאילן ששרשיו מרובין. דהנה אנו רואים שהשרשים של האילן משפיעים בו הגידול והצמיחה. שגם הגשם צריך לירד על השרשים דוקא. משא"כ אם יכריתו האילן מהשרשים אעפ"י שירד הגשם על האילן לא יצמח כלל. וכמו"כ גם למעלה בבחי' אילנא דחיי כי האדם עץ כו'. עיקר המשכת האור והשפע בבחי' תוס' וריבוי כו' הוא מהשרשים דוקא בחי' שער הנ' דבינה כי לא אדם הוא כנ"ל. וע"כ צריך לחבר בחי' אילנא דחיי לבחי' ועל יובל ישלח שרשיו שיאיר בו גילוי השרש. וזהו והי' כעץ כו' ועל יובל ישלח שרשיו. וכמו"כ גם בנשמת האדם. אעפ"י שכאו"א יש לו שרש גבוה מאד בחי' מזלי' ונוזלים מן לבנון. מ"מ הנשמה כמו שהיא למטה היא רחוקה מאד מהשרש. שהרי יש כמה מדרגות טהורה בראת יצרת נפחת. וע"כ צריכים להגיע לשרש הנשמה. דהיינו לחבר הנשמה עם עצמיות שרשה כו'. אך איך יגיע להשרש להמשיכו בגילוי למטה. ע"ז ארז"ל כל שמעשיו מרובין מחכמתו דומה לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין. שדוקא ע"י מעשה המצות בסור מרע ועשה טוב שהוא בחי' אתכפיא וביטול היש לאין עי"ז מגיע לשרש הנשמה שהוא בחי' אין שלמעלה מהחכמה. וזהו ישרש יעקב שע"י מעשה המצות יומשך ויתגלה שרש הנשמה. שבחי' יעקב שהוא הנשמה שמלובשת בגוף יתחבר עם השרש כו'. וזהו שתרגום יהונתן יתילידון כו'. לידה הו"ע גילוי ההעלם של השרש כו'. יציץ ופרח ישראל. שעיקר התגלות שרש הנשמה בגוף יהי' לעתיד כמארז"ל (ברכות י"ז ע"א) העוה"ב כו' צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם. וכמ"ש בד"ה ה' לי בעוזרי באריכות ע"ש. והנה לפי' זה מבואר שההשרשה של נש"י היא בהמצות. וזהו היפך פי' הנ"ל בפסוק הבאים ישרש יעקב. שההשרשה והזריעה של המצות בבחי' יעקב נש"י שנק' ארץ חפץ. והענין ששניהם אמת דלפעמים מצינו שתומ"צ מקבלים מנש"י כמ"ש (ברכה ל"ג ד') תורה צוה כו' מורשה וארז"ל (ברכות נ"ז ע"א) מאורשה. שהתורה נק' כלה. ולפעמים מצינו שהתורה נק' חתן ונש"י כלה כמארז"ל (תענית כ"ו ע"ב) ע"פ ביום חתונתו זה מתן תורה. וכמו שכתוב בזוהר הק' (אחרי ע"ג ע"א) ישראל מתקשראן באורייתא ואורי' בקוב"ה. והענין כי זריעת המצות הם בנש"י וגם זריעת נש"י במצות. שמצד הנשמה שמלובשת בגוף שנק' בחי' יעקב. אעפ"י שנק' ארץ חפץ. שבה תחלת ההשרשה והזריעה של המצות. מ"מ ע"י הביטול היש של עול מצות עי"ז נמשך ומתגלה שרש הנשמה בהנשמה שמלובשת בגוף וא"כ נש"י מקבלים ממצות. אך כשמאיר שרש הנשמה אזי הוא עיקר בחי' ארץ חפץ. שהוא ביטול הרצון למעלה מהשכל בכל מאדך ואזי נעשה עוד שנית זריעת המצות. והצמיחה ע"י בחי' ארץ חפץ של שרש הנשמה הוא גבוה יותר. כנודע שיש במצות כמה בחי' שלפעמים נק' רמ"ח אברים דמלכא (וזהו הצמיחה ע"י בחי' ארץ חפץ דבחי' (יעקב) הנשמה שמלובשת בגוף וזהו כאלו עשאני כמ"ש במ"א) ולפעמים נק' תר"ך עמודי אור. וצמיחה זו הוא ע"י זריעת המצות בשרש הנשמה שהוא עיקר בחי' ארץ חפץ. וא"כ גם לפי' הת"י בפ' ישרש יעקב. שייך ג"כ הפי' הראשון שהשרשת וזריעת המצות הוא בנש"י.

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה