אור ברסלב

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת קרח

פרשת שלח

ויקח קרח וגו'. ענין מחלוקת קרח על כהונת אהרן היינו משום כי זקן אהרן שיורד כו' והוא אמר שאין נצרך כלל לבחי' שערות כו'. מה עשה הלבישם טליתות שכולם תכלת כו'. בית מלא ספרים מהו שיהא חייב במזוזה וכו' (כדאי' במד"ר ר"פ קרח סי' ב') וצ"ל דמהו השייכות דאם טלית שכולה תכלת פטור מציצית. ובית מלא ספרים פטור ממזוזה. דבזה יחלוק על כהונת אהרן. שאין נצרך כלל לבחי' דיקנא דכהנא רבא כו'. ובירושלמי (סנהדרין פ' חלק) איתא עוד דבר ג'. שחלק קרח על דין הנגע. שאם יש שער לבן בנגע טמא ואם כולה הפך לבן טהור כו' (והוא הי' סובר שגם אם כולו הפך לבן טמא ולא דוקא שער לבן לבד):

הנה כתיב ועשו להם ציצית על כו' ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת וראיתם אותו וזכרתם את כל כו'. פי' ונתנו על ציצית כו'. היינו שעל הג' חוטי לבן היו כורכים חוט א' של תכלת (כמ"ש ברמב"ם וכ"מ בספרי). וזהו על ציצית הכנף היו נותנים פתיל תכלת מלמעלה כו' ופי' וראיתם כו' וזכרתם כו' ארז"ל (מנחות מ"ג ע"ב) ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלוי' בה ואיזו זו ק"ש מאימתי קורין שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן וצ"ל השייכות דק"ש לבחי' חוטין דציצית וגם למה נאמר על ק"ש כל מצות ה' הלא לכאורה היא רק מצוה פרטיות. צ"ל תחלה מאמר הינוקא (בפ' בלק קפ"ו ע"א) בריחא דלבושייכו ידענא דלא קריתו ק"ש והם השיבו לו שהיו עוסקים במצות חו"כ והעוסק במצוה פטור מהמצוה כו'. וצ"ל כיון שהיו פטורין מק"ש וא"כ איך הבין בריחא דלבושייהו שלא קראו כו'. הנה כתיב (דברים ו') וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ. וכתיב בתרי' שמע ישראל. והיינו כי ק"ש היא כללות כל המצות. דכמו עשה"ד כללות כל התורה כמו"כ ק"ש כללות כל המצות. כי ענין ק"ש הוא ההתבוננות איך הוי' אחד. אני הוי' לא שניתי בין קודם בריאת העולם לאחר בריאת העולם ועי"ז נעשה ביטול הנפש לבחי' אוא"ס מהוע"צ ית'. וזהו ענין קבעומ"ש שצ"ל קודם קבלת עול מצות. ובחי' ק"ש למסור נפשו באחד הו"ע קבעומ"ש. כי פי' נפש הוא רצון אין נפשי כו'. ומס"נ היינו שימסור כל הרצון שלו ליכלל וליבטל בעצמות אור א"ס ע"י ההתבוננות איך הוי' אחד שהחי"ת והדלי"ת מעלה ומטה וד' רוחות שהוא בחי' ו"ק המקום של כללות ההשתלשלות הוא בטל במציאות לבחי' אלופו ש"ע כי בי"ה הוי' כו' ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז. וכמשל ביטול שתי אותיות לגבי כללות כח הדיבור וכ"ש לגבי כח המחשבה ופשיטא לגבי עצם הנפש. כך בחי' החיות של החי"ת והד' הוא בטל בבחי' אין ואפס ולכן כולא קמיה כל"ח. ועי"ז נמשך למס"נ כו' שיהי' כל הרצון ליכלל במציאות בעצמות אוא"ס ב"ה. וזהו ענין קבעומ"ש שהוא בחי' המקיף עליון דעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות כמשנ"ת בד"ה ראשית עריסותיכם פי' קבעומ"ש יעו"ש. ולכן ק"ש כללות כל המצות כי הנה מצות צריכות כונה (ר' זירא ר"ה כ"ט) ומצוה בלא כונה כגוף בלא נשמה. כי הנשמה היא הפנימיות וחיות המחי' הגוף כו'. וכך המצות הם בחי' גוף רמ"ח פקודין רמ"ת אברים דמלכא בחי' אברים וכלים שיומשך בהם גילוי אוא"ס. ולכן מצוה לשון צוותא וחבור שעל ידה יהי' התחברות אוא"ס בעולמות אבל המשכת וגילוי האור מבחי' עצמיות אוא"ס להאיר ברמ"ח אברין דמלכא זהו ע"י הכונה שהוא הרעו"ד והמס"נ שיהי' רצונו באמת ליכלל וליבטל בעצמות אוא"ס ב"ה. וזהו ענין קבעומ"ש דק"ש למסור נפשו באחד שעי"ז מעורר בעצמות אוא"ס ב"ה שיומשך להאיר בגילוי ברמ"ח פקודין דאינון רמ"ח אברים דמלכא. לכן קבעומ"ש דק"ש הוא הכונה והנשמה והחיות של כל המצות. ולכן ק"ש היא כללות כל המצות כו':

ב ועפ"ז יובן ג"כ מה שק"ש נק' ריח. ריחא דלבושיכו. דהנה ארז"ל (ברכות מ"ג ע"ב) ריח דבר שהנשמה נהנה ממנו ולא הגוף דהנה פעולת המאכל הוא שמקשר כחות המלובשים בגוף ומקיימם ומחזקם שיהיו מלובשים תמיד ברמ"ח אברי הגוף. אבל הריח ענינו שמעורר וממשיך כללות הכחות כמו שהם כלולים בעצם הנפש שיומשכו להאיר בכחות הנפש שמלובשים בהגוף. וא"כ הריח ממשיך בחי' האו"מ. ולכן אדם הישן שנסתלק השכל בבחי' מקיף מעוררים אותו מהשינה ע"י הריח. והנה למעלה יש ג"כ גופין. חסד דרועא ימינא. גבורה דרועא שמאלא. ת"ת גופא. והנה ע"י גמ"ח ממשיכים חיות אוא"ס בבחי' חסד. וע"י איזהו גבור הכובש את יצרו ממשיכים החיות בבחי' גבורה. וע"י התעוררות רחמים רבים ממשיכים בבחי' ת"ת. ולכן התומ"צ נק' בשם מאכל שהוא רק המשכת או"פ דע"ס. התחברות או"כ. היינו שיתקיימו בהם אחר שכבר נמשכו כו'. אבל באמת עצמות אוא"ס הוא למעלה מגדר ע"ס חד ולא בחושבן. והוא בחי' מקיף עליון שלמעלה מסדר השתל' דאו"כ כו'. והמשכה זו הוא דוקא על ידי בחי' ריח למס"נ באחד. ולכן ריח דבר שהנשמה נהנית ממנו. היינו שהוא התחברות בחי' חד ולא בחושבן עם האורות. משא"כ תומ"צ מאכל הוא רק התחברות האו"כ כו'. ולכן נק' הק"ש ריחא דלבושייכו. הלבושים הם תומ"צ כמשנ"ת ע"פ ועשו להם ציצית בענין בגדיהם. והק"ש נק' ריחא דרבושייכו כו' ולכן הבין הינוקא בריחא כו' שלא קראו ק"ש כי אעפ"י שעסקו במצות חו"כ. מ"מ זהו רק ע"ד בחי' מאכל כנ"ל. אבל מצות ק"ש שהוא בחי' ריח כו' בחי' זו לא הי' להם. ולכן נאמר על ק"ש וזכרתם את כל כו'. כענין הקטרת הקומץ שנק' אזכרתה זכרון הוא ג"כ בבחי' מקיף כענין אתה זוכר עד"ה יתקע בש"ג פ"ב. וכמו ריח כו'. ולכן כתיב ריח ניחוח כו' וארז"ל (זבחים מ"ו ע"ב ובפירש"י שם) נחת רוח לפני שאמרתי כו'. רוח כמו ריח הכל ענין א' כמ"ש במ"א בענין אויר אור יו"ד. והנה כמו שק"ש הו"ע ריחא דלבושייכו כמו"כ הו"ע מצות ציצית בהבגד שע"ז נא' (שיר ד' י"א) וריח שלמותיך כריח לבנון שהוא בחי' ריח בגדיו כו'. דהנה הבגד הוא בחי' תורה עוטה אור כשלמה כו' האורה מהיכן נבראת. נתלבש הקב"ה בשלמה והבהיק כו'. והיינו כי בהתורה יש אור ושלמה. כי הנה כתיב ארוכה מארץ מדה (איוב י"א ט') ולפעמים כתיב (זכרי' ה') ראיתי מגלה כו' פנים ואחור שיש להתורה מדה. והיינו כי הבחי' סתים דתורה. אור. בחי' א"ס ממש. והבחי' גלי' דתורה זהו השלמה לבוש והסתר להאיר בבחי' גבול. ולכן על ידי אור ושלמה הוא התחברות אוא"ס בנבראים. ע' ע"פ ועשו להם ציצית הנ"ל באריכות. וכמו"כ התורה היא לבוש להנשמה מלמעלמ"ע כו' כנ"ל. וענין הד' ציצית כי הנה כל האומר אין לי אלא תורה כו' (יבמות ק"ע ע"ב). וצ"ל אוי"ר וביטול להגביה בחי' השלמה דתורה להאור כו' וזהו הד' ציצית רכב כו' שנא"ן ולכן הציצית הוא המשכת האור בהשלמה. ולכן הציצית בהבגד הוא ג"כ ענין ריח בגדיו ריח שלמותיך כריח הלבנון. ע' בדרוש הנ"ל בענין לציצת בגימט' תר"ך העטרה שבראשו כו'. לכן זהו כענין ריחא לבושייכו דק"ש:

ג ועתה צ"ל ענין זמן ק"ש משיכיר בין תכלת ללבן מהו השייכות דק"ש לבחי' חוטי לבן דציצית הענין דכתיב (בראשית ל"ב) וישכם לבן בבקר בחי' לבן בקדושה הוא גבוה מאד. בחי' וע"י יתיב לבושי' כתלג חיור ושער רישי' כעמר נקא. ובחי' לבן זה מתעורר מעצמו ומאיר בכל בקר כו'. דהנה כדי שבאתעדל"ת יהי' אתעדל"ע הלא אין ערוך כלל. ואפי' על ידי ק"ש למס"נ באחד כנ"ל מה תופס מקום האדם עם המס"נ שלו לשיוכל לעורר עי"ז בעצמיות אוא"ס ופשיטא ע"י קיום המצות בגשמיות כמו צדקה לעורר בבחי' חסד עליון הנה נצרך לזה כח מלמעלה מהשתלשלות וזהו בחי' וישכם לבן בבקר. והנה כתיב ג"כ וישכם אברהם בבקר (שם כ"ב). כי כל בקר מדת יום הוא בחי' חסד כנראה בחוש כו'. ולכן בכל בקר מאיר בחי' חסד לאברהם והו"ע וישכם אברהם בבקר. ובבחי' בקר דאברהם מתעורר ומתגלה בחי' וישכם לבן בבקר. והענין כי אית חסד דאקרי חסד עולם והיינו החסד שבסדר השתלשלות. ואית חסד שלמעלה מהשתלשלות דאיקרי ורב חסד. בלי גבול לגמרי. וביג"מ הרחמים נאמר ורב חסד. שהם רחמים גדולים בלי גבול לגמרי והנה בחי' וישכם אברהם בבקר הוא בחי' חסד עולם אתטדל"ע שע"י אתעדל"ת. אבל כדי שיהי' באתעדל"ת אתעדל"ע הוא ע"י בחי' וישכם לבן בבקר ורב חסד. ולכן נק' לבן. כי כל הגוונים אינן עצמיות כ"א דבר נוסף. והנה המדות נק' גוונים כי אוא"ס לאו מכל אינון מדות כו'. ולכן בחי' זו נק' לבן גוון עצמי כו'. והנה זהו ג"כ החילוק שבין אהרן לאברהם. והיינו כי אהרן הוא כה"ג שממשיך בחי' ורב חסד ועי"ז יוכל להיות על ידו כל הקרבנות באתעדל"ת אתעדל"ע. והנה בזה יובן מה שבמע"ב היום הולך אחר הלילה ובקדשים הלילה הולך אחר היום. והיינו כי מע"ב הוא מבחי' מדות שבסדר השתל' שיש שם יום ולילה אבל בקרבנות מאיר בחי' ורב חסד שלמעלה מהשתלשלות ושם אין התחלקות בין יום ולילה שגם הלילה בחי' יום. וזהו שזמן ק"ש משיכיר בין תכלת ללבן. דהיינו כשמאיר בחי' וישכם לבן בבקר אזי יוכל לעורר על ידי מס"נ דק"ש להיות באתעדל"ת אתעדל"ע. וענין מה שכורכים החוטי לבן בחוט של תכלת. הענין כי תכלת הוא לשון נהורא תכלא שמכלה כו'. בחי' מדה"ד. והענין דהנה אמרז"ל (ע' מד"ר בראשית פי"ב סי' ט"ו. רש"י בחומש ע"פ ברא אלקים) מתחלה עבמ"ח כו' במדה"ד. כי אם הי' נברא העולם רק על ידי מדת חסד הי' נשפע גם לקליפות כו'. ע"כ צ"ל בזה שיתוף מדה"ד שיומשך השפע רק בקדושה וביטול. וזהו ושמרו דרך כו' צדקה ומשפט שבהצדקה צ"ל משפט. ולכן אנו רואים בתורה שכ המצות נכתבו בעונשים חמורים. מלקות כרת מיתות ב"ד. אעפ"י שהמצות הם מבחי' עמוד החסד. אלא הענין כי מי מכריח את האדם שיכנע עצמו בסור מרע וע"ט כו'. אם לא על ידי היראה מן הדין והרצועה לאלקאה שזהו כל העונשין. וזהו שהחוטי לבן היו נכרכין בהחוט של תכלת. וראיתם אותו קאי על החוט של תכלת שמזה נמשך היראה כו':

ד ועתה נבוא לענין מחלוקת קרח על כהונת אהרן דהיינו על דיקנא דכה"ר. ואמר שאין נצרך כלל לשערות כי שערות הם בחי' צמצום אבל על ידם דוקא נמשך הגילוי מעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתל' שא"א להיות כ"א על ידי צמצום. וכן בשם הוי' תחלה יו"ד צמצום ואח"כ ה' התפשטות כו'. ולכן בנזיר קדוש יהי' כו' לכן גדל פרע שער כו'. וכמ"ש בזהר (תזריע מ"ח ע"ב) דקדושה תלי' בשעראן דוקא כו'. והנה בכהנים כתיב וקדשתם שממשיכים מבחי' קדש העליון כו'. ע"כ צ"ל בהם שערות כי הגילוי צ"ל על ידי צמצום אבל לוים הם מבחי' קו השמאל גבו'. שההשפעה בצמצום ובבחי' זו אצ"ל שערות כי מזה יהי' יניקת החיצונים ביותר. וע"ד שער באשה ערוה לפי כי נשים דעתן קלות. ולכן בלוים כתיב לטהרם וכתיב קרח הוא טהור כו'. והנה קרח אמר שאין נצרך כלל להשערות שהוא הארה ע"י צמצום כ"א להמשיך המקיף בעצמו. ולכן אמר טלית שכולה תכלת פטורה מציצית. כי הטלית בחי' לבושי' כתלג חיור מקיף כו' והציצית הם שערות גילוי בפנימי' כו' ופי' שכולה תכלת בחי' תושבע"פ גדרים וסייגים חומרות. וזהו כולה תכלת כורסי' דדינא כו' (זח"ג קע"ה א') וכונתו דבזה יחלוק על כהונת אהרן שאין נצרך כלל לשערות ויוכל להיות גם הוא כה"ג אעפ"י שאין לו שערות. וכן גם אמר בית שמלא ספרים פטור ממזוזה. דהנה בית שהוא מלא ספרים הוא עולם האצי' ששם הוא בחי' אנת הוא דאפיקת כו' עשר ספירן כו' וזהו מלא ספרים כו' והנה המשכה זו רק למעלה באצי'. וענין המזוזה רק ב' פרשיות אבל קובעים בפתח הבית דוקא. והנה על ידי הפתח נכנסים מהחוץ להבית ויוצאים מהבית לחוץ כו' ולמעלה זהו בחי' מל'. זה השער להוי'. שכל העליות מבי"ע לאצי' וכל ההמשכות מאצילות לבי"ע הכל על ידי המל' כו'. וענין שקובעים המזוזה בהפתח היינו כדי שיהי' הגילוי דבחי' ע"ס דאצי' גם בבי"ע כו' ולכן גם בית מלא ספרים חייב במזוזה כי העיקר שיומשך הגילוי למטה והנה ב' פרשיות דמזוזה שמע והי' אם שמוע כו' הוא אהוי"ר והו"ע החוטי לבן ותכלת דציצית שהכל ענין א' שיומשך מהמקיף הגילוי בפנימיות כו'. וקרח חלק ע"ז לפי שאמר שהעיקר המקור הגם שהוא בבחי' מקיף כו'. ולכן זהו שייכות לכהונת אהרן כנ"ל. ומה שחלק על דין הנגע. הנה יש זלעו"ז כמו שיש לבושים בקדושה שמגביהים הנפש מאד כנ"ל בענין כנפי בגדיהם. כך יש לעו"ז לבושים צואים שהי' לבוש אפי' יהושע כה"ג כו' והיינו מחדו"מ דלעו"ז תאות היתר וכש"כ של איסור עבירה מלפפתו ומוריד האדם למטה מאד. והנה אדם כי יהי' בעור בשרו. דוקא בעור. לבושים יוכל להיות נגעים והנה אם הנגע רק בעצמה לבנה ואין בה שער לבן עדיין אינה מטמא. כמו בקדושה בהלבושי' כתלג חיור צ"ל שערות דוקא כדי שיומשך הגילוי בפנימיות. והעיקר הן השערות והו"ע החוטין של הטלית. כמו"כ להיפך בלעו"ז עיקר ההשפעה בקליפות הוא על ידי השערות דוקא ולכן דוקא אם יש שער לבן בנגע אזי מטמא כו'. ומה שאם כולו הפך לבן טהור הוא יובן ממ"ש ר"י בברכות על ענין חטאת שבא על ודאי חטא בת דנקא ואשם שבא על ספק חטא מ"ח מעים ותי' כי על ודאי איסור כל ישראל מתחרט ועושה תשובה לכן הקילה התורה בקרבנו אבל על ספק חטא הוא מקיל בנפשו לומר לא חטאתי ואין עושה תשובה לכן החמירה התורה בקרבנו ועד"ז אם כולו הפך לבן שנתפשטה הטומאה בכולו והנה כאו"א מישראל ודאי אינו רוצה להיות נפרד לכן הוא עושה בודאי תשובה ולכן טהור הוא. וקרח שלא רצה בבחי' שערות שחק מזה ואמר שכש"כ הוא כו'. והנה ענין הלוים ועבד הלוי הוא בדרך העלאה מלמטלמ"ע. אך צ"ל לאכללא שמאלא בימינא וילוו עליך וישרתוך בבחי' טפל והעיקר צ"ל כהנים קו ימין המשכה מלמעלמ"ט. וקרח רצה להפריד הקו השמאל שיהי' העיקר העלאה. ובחי' זו אין יכול להיות עתה ורק לעתיד יהי' כן כמ"ש והכהנים הלוים כדפי' האריז"ל:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים כו'. זו מחלוקת שמאי והלל וכו'. כי הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום כו'. ולכן הי' מקיל לפי ששרשו במדת חסד. ושמאי שרשו במדת הגבורה ולכן הי' מחמיר. וזהו שאומר כלה כמות שהיא כמשנ"ת בדרוש כיצד מרקדין. אך מחלוקת שמאי והלל שהם בחי' חו"ג זהו לש"ש. אבל מחלוקת קרח ששרשו מבחי' גבורות על כהונת אהרן איש החסד אינה לש"ש. וצ"ל הלשון סופה להתקיים. דקאי על שניהם. והלא הלכה הוא כחד. וכיון שנקבע הלכה כב"ה אמרו ב"ש במקום ב"ה אינה משנה (ברכות ל"ו ע"ב):

הנה כתיב כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב (תלים צ"ד י"ד) וכתיב כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם (ש"א י"ב כ"ב). ואיתא במד"ר (רות פ"ב) כשישראל זכאין דהיינו כשעושין רצונו של מקום אזי נק' עמו ונחלתו אזי לא יטוש ולא יעזוב מצד ישראל עצמן. דהיינו מפני שהם נחלתו. אבל כשאינן זכאין ואז אינן נק' נחלתו רק עמו לבד. אזי כתיב לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול. ומתחלה צ"ל ענין ויקח קרח ואיתא במד"ר (ר"פ קרח) ששאל ב' שאלות. טלית שכולה תכלת כו' בית מלא ספרים כו'. וצ"ל שייכות ב' שאלות אלו להדדי. הנה עלית הוא בחי' מל' שנק' לבוש כמ"ש יביאו לבוש מל' (אסתר ו') וכתיב הוי' מלך גאות לבש (תלים צ"ג). כמו הלבוש שמכסה על גוף האדם כמו"כ בחי' מל' היא לבוש שמעלים ומסתיר על אוא"ס ב"ה שלא יתגלה. כי בחי' מל' הוא אין מלך בלא עם. עוממות יש ודבר נפרד שאזי שייך עליהם בחי' מלוכה ואם הי' התגלות אוא"ס ב"ה הי' רק בחי' ביטול במציאות ולא הי' יכול להיות התהוות יש ודבר נפרד כלל ולכן לע"ל כשיהי' ונגלה כבוד הוי' אזי יהי' שמים חדשים וארץ חדשה שלא יעלימו ולא יסתירו כלל על אוא"ס ב"ה כמו שמים וארץ דעכשיו ולכן מדת מל' היא לבוש להעלים ולהסתיר אוא"ס כדי שיהי' המאציל בחי' מלך על עם נפרד ונק' מלך העולם ל' העלם והסתר וזהו ענין הטלית בחי' לבוש מלכות. והד' כנפות של הטלית הו"ע ד' חיות הנושאות את הכסא. כסא נק' בחי' מל' כס אל"ף לפי שהמל' היא בחי' כיסוי והסתר על אלופו של עולם שהוא אור א"ס ב"ה כנ"ל שנק' טלית ולבוש. והנה בד' חיות המרכבה כתיב וכנפיהם פרודות. והיינו כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן שנק' עולם האחדות עדיין. ומשם יפרד והי' לד' ראשים. שהפירוד הוא מה שמתהווה ד' חיות המרכבה והיינו שהם התחלת בחי' עלמא דפרודא דבי"ע שיהי' יש ודבר נפרד. ולכן כתיב בהם וכנפיהם פרודות. שכל א' מובדל במדרגה. כמו מחנה מיכאל באהבה ומחנה גבריאל ביראה. וזהו ענין הד' כנפות של הטלית שהוא בחי' ד' חיות המרכבה שנאמר בהם וכנפיהם פרודות. וענין ל"ב חוטי הציצית שעושין בהד' כנפות היינו המשכות ל"ב נתיבות חכמה עילאה במל' כי לפי שכנפיהם פרודות. וע"כ כדי שלא יהיו פרודות לגמרי כ"א שיהיו בבחי' יש ודבר נפרד ומ"מ יהי' בהם ביטול היש. דהיינו שיהי' בהם רצוא ותשוקה לצאת מהיש ופירוד דבי"ע וליכלל ביחודו ית' האמיתי שבאצי'. וע"י בחי' רצוא וביטול זה מה שרוצים לצאת מהפירוד כו' הם נושאות את הכסא בחי' מל' להעלותה מבי"ע לאצי'. ומ"מ נק' זה ביטול היש כיון שנשארים בבחי' הפירוד והיש דבריאה ורק שיש להם רצוא ותשוקה ליכלל באצי'. והמשכת ביטול זה הוא ע"י ל"ב חוטי הציצית שהם המשכות ל"ב נ"ח עילאה. כי הטלית לבוש מל' זהו בחי' ח"ת כבוד דבחי' מלוכה על עם נפרד. וע"י הציצית ממשיכים מבחי' ח"ע בח"ת שהו"ע גילוי בחי' כבוד עילאה איך שלמעלה היש ולמטה אין. וזהו אין ציצית אלא יוצא (מנחות מ"א ב') המשכת בחי' ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השיטים. וכענין ברוך כבוד הוי' ממקומו. ולכן הם חוטין ושערות. לפי שהגילוי מבחי' ח"ע עצמה במל' שלא ע"י בינה וז"א זהו למעלה מסדר השתלשלות. ע"כ צ"ל הגילוי רק ע"י חוטין ושערות כו'. כמשנ"ת בלקו"ת בד"ה ויקח קרח. וטענת קרח טלית שכולה תכלת פטור מציצית היינו כיון שהמל' בעצמה היא טלית שכולה תכלת. ונק' נהורא תכלא כי יש נהורא חוורא ונהורא אוכמא. נהורא אוכמא זהו נהורא תכלא שמכלה הפתילה ליכלל באש. וכמו"כ המל' נק' תכלת וצהורא תכלא לפי שמכלה את היש ליכלל בבחי' ביטול היש. וע"כ א"צ לחוטי הציצית שהם המשכת הביטול מח"ע כי די בבחי' מל' לבד שגם בחי' מל' היא כולה תכלת כנ"ל. וטעה בזה כי צריך להמשיך בבחי' מל' הגילוי מע"ס העליונות שלמעלה ממנה. ודוגמא לזה מענין בעש"מ נברה"ע והלא במאמר אחד כו'. עש"מ הם ע"ס. בראשית נמי מאמר הוא. ות"י בחוכמתא ות"א בקדמין. וזהו מאמר הראשון. ושארי הט' מאמרות הם הט"ס שלמטה מהחכמה. ומאמר אחד זהו מל'. והנה המל' כלולה ג"כ מכל הע"ס וכיון שיש בה לבד ע"ס ע"כ גם במאמר אחד יכול להבראות. אלא שנברה"ע בעש"מ שכל הע"ס האירו בעולם. וע"כ נברא העולם על אופן גבוה מאד. שהרי כתיב (ישעי' נ"ב) ישכיל עבדי כו' מאד. אותיות אדם כמו אדה"ר קודם החטא. נזכר בפסוק זה ה' עליות ותכלית העילוי של משיח שיהי' כמו קודם חטא עה"ד וא"כ הי' אז העולם במדרגה גבוה מאד. והיינו לפי שנבה"ע בעש"מ. ולא ע"י המל' לבד ולכן טלית שכולה תכלת צריך להמשיך בה הגילוי מבחי' ח"ע ע"י חוטי הציצית כי מה שהמל' מצד עצמה היא טלית שכולה תכלת זהו למטה הרבה מבחי' הביטול אמיתי דבחי' ח"ע וגם מה שכולה תכלת שמכלה את היש כו' זהו רק בדרך העלאה. אבל ע"י החוטין נמשך המשכת גילוי הביטול מלמעלה למטה. וגם שהוא בחי' ביטול היותר עליון כנ"ל:

ב ובמק"מ בשם הרח"ו שהחטא דקרח הי' כמו החטא דדור הפלגה וזהו שתרגום ויקח ואתפלג. וכתיב אנשי שם כמ"ש ונעשה לנו שם כו' (בראשית י"א ד') (לשון כ"ק אאזמו"ר נ"ע בדרוש וכתבתם) וזה הי' טענת קרח בטלית שכולה תכלת למה החוטין ל"ב נ"ח. ר"ל שיהי' די במל' לבד הנק' טלית ולבוש וכולה תכלת בלי י"ס עילאין כיון שהיא מקור בי"ע. וזהו מעין טענת דור הפלגה (לפמ"ש בבחיי ס"פ נח. וכן פי' הבחיי פ' קרח). וכוונתם בזה ע"ד אם בן הוא והמיתן אותו ואם בת היא וחי'. כי רגליה יורדות כו'. וכשהשיבו שאינו כן כי גמלתהו טוב כל ימי חייה דוקא ע"י שעץ החיים שדר לה חיים. וצדיק יסוד עולם להמשיך שפע הפנימי'. אז אמר א"כ ע"ס העליונות הם עיקר וא"כ בית מלא ספרים א"צ למזוזה שהיא המל'. ובאמת גם זה אינו. כי ההמשכה בבי"ע שיהי' יש וביטול היש א"א שיומשך כ"א ע"י המל' דוקא. וכמו נח והתיבה וכמו האדם נולד ע"י זווג דו"נ דוקא. וע' בד"ה הבאים ישרש בענין אשה יראת ה' היא תתהלל. גם כפשוטו ע"ד ביום עשות הוי' אלקים לעשות צדקה ומשפט וגם כי מצד ע"ס העליונות הוא ג"כ בחי' אם צדקת מה תתן לו. ועיקר שהתומ"צ עושים רושם גדול והעונות פוגמים זהו מצד המל' (כ"כ בשל"ה דל"ה). א"כ היוצא מזה ענין המזוזה הוא מה שנמשך מע"ס דאצי' בבי"ע ע"י המל' דוקא. ולפי' המגיד מישרים י"ל זהו המל' כשנעשית מקור ושרש לבי"ע. והיינו שנעשית כתר ועת"י לבריאה. וזהו המזוזה שהיא חוץ להפתח שהפתח עצמו י"ל המל' כשהיא באצי'. וע"ד פתחי לי והוא יושב פתח האהל. והמזוזה כשנעשית עתיק לבי"ע והוא בחי' מלך יחיד בביאור כי אתה נרי:

וא"ת א"כ הפתח גבוה מהמזוזה והמזוזה קדש והפתח חול. ע"ז י"ל ב' תירוצים הא' שעד"ז הטלית והציצית לפי פי' אדמו"ר ז"ל שהטלית רומז לסוכ"ע והציצית בממכ"ע. ואעפ"כ הציצית הם תשמישי מצוה לא הטלית. הב' י"ל כי ע"י המזוזה ממשיכים במל' הנק' אד' עתיק דבריאה בחי' ועתה יגדל נא כח אד' שהוא מל' דא"ס (וכמש"ש בהביאור כי אתה נרי בענין מלך יחיד ששרשו מבחי' יחיד ממש כו'). והנה בענין שהפתח הוא מל' כ"כ במא"א אות פ' סעי' כ"ו ובפרדס ערך פתח כי היא פתח הכניסה אל האצי' כו' ונקראת ג"כ פתח עינים פתח האהל (ע' זהר פ' אחרי דע"א סע"ב) ועז"נ שמות י"ב כ"ג) ופסח ה' על הפתח. ונתבאר מזה ע"פ ועבר ה' לנגוף את מצרים. וא"כ הפתח הוא מל'. והרי המזוזה ג"כ שם אד' כנ"ל א"כ לכאורה היינו הך. וענין קושיא כזו בזהר פ' תשא (דק"צ ע"א) ע"פ והי' באחרית הימים נכון יהי' הר בית ה' (ישעי' ב' א'). ולפמ"ש י"ל שענין המזוזה הוא שממשיכים אור במל' הנק' אד' ממקורה ושרשה והו"ע ועתה יגדל נא כח אד'. ע"ד שפי' הרמ"ז בפ' בלק (דקפ"ה ע"ב) ע"פ אם עונות תשמר י"ה אד' מי יעמוד (תלים ק"ל ג') ואם חובין סגיאין עד דסליק לעילא לגבי אבא ואימא (דהיינו בחי' י"ה והיינו מל"ת ששורשם בי"ה) הא אד' דאיהו רחמי. ואי שמא דא אע"ג דאיהו רחמי יתער בדינא דרגא חדא אית דנהדר לגבי' דכל אסוואן נפקין מיני' ומאן איהו מ"י כו' מי ירפא לך. וע"ש במק"מ צ"ל אד' היינו אריך אנפין מי היינו בינה דא"ק. ואיך נק' א"א אד' הלא שם אד' הוא במל' אעכצ"ל ע"ד כח אד'. וע' מזה בלקו"ת פ' שלח בד"ה ועתה יגדל נא כח אד' ובהביאור. ומ"ש בד"ה כי כארץ תוציא צמחה כו' כן אד' הוי' יצמיח צדקה ותהלה. ומ"ש בד"ה ואתחנן אל הוי' בענין אד' הוי' אתה החילות. מכ"ז יובן שע"י שם אד' יוכל להיות נמשך ההמשכה מלמעלה מסדר ההשתלשלות. וא"כ ענין המזוזה גימט' אד' זהו שע"י ב' פרשיות אלו שמע והא"ש שהם חו"ג ויש בהם ב' שמות מ"ב וע"ב. העלאה והמשכה (ע' בלקו"ת פ' ואתחנן בד"ה ואהבת את) עי"ז נמשך במל' הנק' פתת ונק' אד' מבחי' כתר שהוא מל' דא"ס וכענין ועתה יגדל נא כח אד'. והמשכה זו זהו"ע ברוך כבוד הוי' ממקומו. פי' כבוד הוא המל' יהי' בו ברכה ממקומו ושרשו מבחי' איה מקום כבודו (ע' בלקו"ת בד"ה האזינו השמים דרוש השלישי פ"ד. ובד"ה כי כארץ תוציא צמחה ספ"ג. ובמ"ש במ"א ע"פ ואולם חי אני וימלא כבוד הוי' כו'):

עוד יש להעיר בזה ממ"ש בתו"א בד"ה יביאו לבוש מל' גבי ולכן ארז"ל הנביאים והכתובים עתידים להתבטל ומגלת אסתר והלכות אינן עתידים להבטל כו' הנביאים יהיו בטלין כביטול זיו השמש בשמש כו' לגבי ההתגלות שיהי' לע"ל מאור התורה. משא"כ בחי' אסתר שהיא בחי' הסתר אסתיר פני כו' להיותה מבחי' עתיק דבריאה ששרשה מבחי' סדכ"ס כו' שאור זה אינו זיו אלא מאור בעצמו עכ"ל ע"ש היטב ובד"ה ביאור על הנ"ל דקנ"ג ע"ג מן וע"ז ארז"ל הנביאים עתידין להבטל כו' שהם מנצח והוד כו' אבל מגלת אסתר כו' דהיינו בחי' מל' שמסתתרת בראש הבריאה ונעשה עתיק דבריאה כו' והיא מקבלת ממל' שבכתר דאצי' והוא בחי' פני כו' עד ולכן אין לה ביטול עכ"ל הרי מבואר דבחי' מל' כשנעשית עתיק דבריאה יש בה בחי' גבוה מנו"ה דאצי' שמשם שרש הנביאים עכ"ל. וקובעים בה המזוזה היא גימט' אד' עתיק דבריאה שבה מאיר עת"י וכתר דאצי' ע"ד מלך יחיד כו' ומצאתי סמך לדברי ממ"ש במאו"א אות א' סעיף קמ"ד וז"ל אסתר נק' המל' דאצי' המסתתרת בראש הבריאה. וכן אד' מלא בהסרת האותיות גימט' אסתר כו' עכ"ל. הרי שם אד' שהוא גימט' מזוזה שייך לבחי' אסתר. ועוד במאו"א אות שי"ן סעיף ע"ב שער נק' המל' אדני במלואו תרעא לאעלאה כו' עכ"ל. וע' בתוספות פ"ק דגיטין דף ו' ע"ב סד"ה אמר ר' יצחק וז"ל והא דאמר ספ"ק דמגילה דף י"ו ע"ב דברי שלום ואמת מלמד שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה. אומר ר"ת דלאו היינו ס"ת. דהא לא בעי שרטוט. אלא היינו מזוזה. וקרי לה אמיתה של תורה ע"ש שיש בה יחוד של מל' שמים וכן פי' ר"ח עכ"ל. וע' מזה בהרא"ש הל' תפילין סי' ז' הרי הושוה מגילה למזוזה לענין שרטוט לפי' ר"ת. והיינו מפני ששניהם ענין א' בחי' עתיק דבריאה כו'. ואפ"ל עוד כמו שענין מגלת אסתר הוא סיפור הנס שנמשך גם בבחי' אסתיר פני ביום ההוא שאינו נס כקי"ס שיוצא חוץ לטבע לגמרי כ"א נמשך ומתלבש בבחי' הטבע. ואעפ"כ נראה לכל שהוא למעלה מהטבע. כמו"כ הוא ענין המזוזה שהוא בחי' השמירה מלמעלה כמשארז"ל פ' הקומץ רבה דל"ג ע"ב מדת הקב"ה אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' צלך על יד ימינך. ושמירה זו זהו ע"ד הנ"ל. ולכן כותבין שם שדי מבחוץ כי זהו"ע שם שדי לשדד המזלות מורה על הנסים שבבחי' זו כמ"ש הרמב"ן והבחיי ר"פ וארא. ועמ"ש מזה בתלים סי' מ"ב ע"פ רבות עשית כו'. וגם לפירש"י כאמיתה של תורה היינו ספר תורה. הרי לפ"ז ג"כ יש במגילת אסתר בחי' שהתפילין א"צ שרטוט ומגלת אסתר ומזוזה צריכים שרטוט כאמיתה של תורה. הושוו מזוזה ומגלת אסתר להדדי והיינו מטעם הנ"ל:

והנה בענין בית מלא ספרים שאעפ"כ חייב במזוזה י"ל ע"ד שארז"ל ת"ח שאין בו י"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימי' ומפתחות החיצוני' לא מסרו לו בהי עייל בשבת פרק במה מדליקין דל"א ע"ב. מפתחות הפנימי' לפתוח פתח פנימי לשם הוי' דלעילא. וע' מזה בלקו"ת פ' ראה בד"ה כי תשמע בקול פ"א. וכך הו"ע בית זהו עולם האצי' אורייתא היכלא עילאה דקב"ה וע' מזה בד"ה וארשתיך לי. חצר זהו עולם הבריאה. ובית מלא ספרים היינו ע"ס דאצי'. כי ספירות ג"כ לשון ספר. ומזוזה היא מל'. עם זו יצרתי לי שמקבלים מבחי' זה והוא רומז ג"כ ליראה ואהבה. זו היינו יראה זה היינו אהבה זה השער להוי'. וכן זהו"ע ב' הפרשיות שמע והא"ש בפ' שמע כתיב ואהבת ובפ' והי' השמרו לכם זהו יראה. וע"כ גם בית מלא ספרים שהוא מפתחות הפנימי' צריך למזוזה בחי' יראת שמים שהוא מפתחות החיצוני' זה השער להוי' דאל"כ בהי עייל ועי"ז דוקא יוכל לכנוס בהפתח בזאת יבא אהרן כו' (עכ"ל אאזמו"ר נ"ע):

ג ויובן יותר איך שבית מלא ספרים חייב במזוזה. דהנה כתיב (ישעי' מ"ג) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו וארז"ל במד"ר (במדבר פ"ה סי' ו') שבשביל שתהלתי יספרו לכן כתיב למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך (ישעי' מ"ח). והענין כי יש ב' בחי' תהלה. הא' תהלה עילאה בכתר. והב' תהלה תתאה במל' והיינו כי התהלה של הנבראים היא רק מצד העולמות איך שהוא ית' מהווה ומחיה עולמות עליונים ותחתונים. וא"כ תהלה זו היא בבחי' מל' מקור דבי"ע ונק' תהלה תתאה. ותהלה עילאה שבכתר היינו כי תהלה לשון שבת ולשון אור. כידוע מענין השבחים שממשיכים מהעלם אל הגילוי. והנה כתר הוא ממוצע בין אוא"ס לע"ס ויש בו שני בחי' הא' שנק' שרש הנאצלים דהיינו מה שכלול בו ע"ס בהעלם ודקות גדול ונק' ע"ס הגנוזות במאצילן. ולכן בבחי' זו שייך תהלה שע"י השבח שמשבחים מדותיו ית' עי"ז ממשיכים מבחי' ההעלם דע"ס הגנוזות שבכתר אל הגילוי בבחי' ע"ס דאצי' ומ"ש נורא תהלות היינו בבחי' אחרונה שבמאציל שהוא בחי' לאו מכל אינון מדות איהו כלל חד ולא בחושבן. שאין שייך שם ע"ס אפי' בהעלם ע"כ הוא למעלה מבחי' תהלה. וא"כ תהלה עילאה שבכתר היינו מה שמחבר אוא"ס להאיר בנאצלים. ותהלה תתאה שבמל' היינו מה שמחברת אור האצי' בבי"ע. שהם שני הפכים. כי אצילות אלקות ממש ובי"ע עלמא דפרודא. וזהו עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו שע"י שהם עם זו שיש בהם בחי' יראה וקבעומ"ש מצד בחי' תהלה תתאה דבחי' מל' עי"ז נמשך למען שמי אאריך אפי המשכה מבחי' א"א. ותהלתי אחטם לך היינו בחי' תהלה עילאה שבכתר שנק' חוטמא ריח בחי' מקיף כמו תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן שהם תר"ך עמודי אור נק' ריחא דלבושייכו לפי כי נעוץ תחלתן בסופן. וכמ"ש בד"ה שובה עד השני בפי' כי עמך הסליחה למען תורא ע"ש. וזהו עם זו כו' לפי שהם עם זו שיש בהם יראה וקבעומ"ש עי"ז תהלתי יספרו. פי' שממשיכים הגילוי מבחי' תהלה עילאה בהע"ס דאצי'. שהכתר מחבר אוא"ס עם הע"ס. ולכן בית מלא ספרים שהיא ע"ס עליונות דאצי' חייב במזוזה לפי שע"י מזוזה בחי' עם זו שבטלים לבחי' זה נמשך להיות תהלתי יספרו כנ"ל:

ר ועתה צ"ל מה שארז"ל לעולם יכנס אדם שיעור שני פתחים (ברכות ח' ע"א) ובמד"ר (ר"פ תבא) הלשון דלת לפנים מדלת. והנה בכל פתח יש ב' מזוזות ומשקוף. וא"כ מהו ענין ב' דלתות כו' והענין כי פתח א'. ב' מזוזות הם נו"ה והמשקוף ת"ת. והדלת מל'. כמ"ש דוד (תלים למ"ד) ארוממך ה' כי דליתני. ופתח זה נק' פתח החיצון שממנו נמשך השפעת חיות העולמות. כי נו"ה הם כלי ההשפעה ולכן נק' לבר מגופא. כמ"ש ההסבר ע"ז בסוף הדרוש דמי מנה. וענין פתח זה בעבודה היינו כמשנ"ת בד"ה אלה מסעי הב' פ"ב בענין נצח והודאה. והמשקוף שהוא ת"ת זהו משנ"ת שם רפ"ב בענין שע"י התבוננות מעוררים רחמים רבים. ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' ע"ש. ויש עוד פתח ב' שארז"ל במד"ר (בא פי"ז סי' ג') המשקוף זה אברהם והב' מזוזות הם יצחק ויעקב. והיינו כי הב' מזוזות הם חו"ג. ואפ"ל כי מזוזה הימנית חסד זהו בחי' יצחק, אעפ"י כי יצחק מדת הגבורה. אך משום כי אחליפו דוכתייהו. אור הגבורה בכלי החסד. וכמו פ' ראשונה דק"ש שנאמר בה ואהבת חסד. והשם שהוא האור הוא שם מ"ב גבורה. והנה האור הוא העיקר בהכלי. ולכן מזוזה הימנית חסד הוא בחי' יצחק. ומזוזה השמאלית גבורה הוא בחי' יעקב. והיינו כי ת"ת מחבר חו"ג וגורם להיות אור החסד בכלי הגבורה. והמשקוף הוא בינה זהו אברהם. לפי שנתוסף לו ה'. בחי' ה' עילאה. התגלות עתיק שבינה. וענין ג' בחי' אלו בעבודה הוא ג' אהבות בכל לבבך. ובכל נפשך. ובכל מאדך:

והנה ידוע שהמדות שייכים להעולמות. שאם אין עולמות אין שייך כלל מדות על מי שיחול החסד או הדין. משא"כ ג"ר בחי' ח"ע שייך אפי' כמו שהוא ית' לבדו הוא. גם אלו לא ברא העולמות כלל. ובינה הוא גילוי החכמה כידוע שכל הג"ר חשובים כאחד. וא"כ פתח הראשון שהמשקוף הוא ת"ת זהו ההמשכה רק מהמדות ששייכים להעולמות. אבל פתח הב' שהמשקוף הוא בינה א"כ זהו ההמשכה מג"ר שאין שייכים כלל להעולמות וכיון שהוא משקוף על ב' המזוזות שהם חו"ג היינו שזהו המשכה מבחי' פתח הפנימי להאיר בבחי' פתח החיצון. והיינו המשכה וגילוי מג"ר להאיר בז"ת כנ"ל:

ועתה יובן ענין כי לא יטוש כו' ונחלתו לא יעזוב הנה נחלה הוא מה שהאדם מתפרנס ממנה. ולכן נק' ישראל נחלתו לפי שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים היינו שממשיכים תוס' אורות למעלה והו"ע המשכה מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע. ופרנסה כולל מזון ולבוש והיינו המשכות או"פ ואו"מ. ופי' לאביהם שבשמים הוא חכ' המלובשת במדות. וזהו שכשישראל הם זכאין והיינו שנק' נחלתו שממשיכים פרנסה למעלה. אזי לא יטוש ה' עמו ונחלתו כו'. היינו מצד ישראל עצמן לפי שהם נחלתו ע"כ לא יעזוב וענין הכפל לא יטוש ולא יעזוב. היינו שלא יהי' קוב"ה סליק לעילא לעילא ומ"ש בשמואל כי לא יטוש ה' עמו בעבור שמו הגדול כו' וארז"ל שזהו כשאינן זכאין כו' הענין כי יש עוד פתח ג' שהב' מזוזות הם חו"ב והמשקוף כ"ע. ומשארז"ל רק שני דלתות היינו כי בפתח הג' אין בו דלת העשוי לסתום הפתח וכמארז"ל פתחו של אולם לא הי' בו דלתות (מדות פ"א). כי כל הפתחים הי' בהם דלתות העשוים לסתום. היינו לפי שהאתעדל"ע נמשך על ידי אתעדל"ת דוקא. אבל פתחו של אולם גבהו מ"ם אמה ב' כפי"ן שני כתרים כנגד נעשה וכנגד נשמע. ולכן הוא למעלה מאתעדל"ת ונמשך משם הגילוי מאליו וממילא. אך מלמטלמ"ע צריכים תחלה להמשיך מהב' פתחים שתלוי ע"י אתעדל"ת. ואח"כ יכולים לבוא לפתח הג'. אבל מלמעלמ"ט נמשך גם בתחלה מבחי' פתח הג'. וזהו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול היינו מבחי' פתח הג' הנ"ל. כי הואיל ה' כו' הוא בחי' רצון העליון שלמעלה מסדר השתלשלות. שמשם נמשך לעשות אתכם לו לעם אפי' בלי קדימת אתערותא דלתתא:

ה וענין כל מחלוקת שהיא לשם שמים כו'. הנה כתיב (קהלת ז' א') טוב שם משמן טוב. וארז"ל (מ"ר קהלת רפ"ז סי' ב') מצינו שהלך הקב"ה מהלך ת"ק שנה לעשות לו שם כו' והיינו כי שמן הטוב הוא בחי' ח"ע. ונק' שמן שצף ע"ג יין בינה. ולכן ארז"ל (שם סי' א') על שמן הטוב שהולך רק מקיטון בחי' יו"ד ח"ע לטרקלין ה' בינה. כידוע שנק' נקודא בהיכלא. אבל שם הטוב הולך מסוף העולם ועד סופו. והיינו כי שם זהו בחי' מל' שמחי' עולמות. שנק' שם והארה בעלמא. לכן הארה זו מוסתר' בהעולמות. אבל ענין טוב שם הו"ע לעשות לו שם. פי' שיומשך תוס' וריבוי אור מעצמות אוא"ס בהשם. זהו ענין לעשות לו שם. וכענין מקדשי שמך שיומשך מבחי' אתה קדוש בשמך קדוש. ואזי יהי' התגלות אוא"ס בכל העולמות אפי' בעשי' כיון שהשם הוא מקור המחי' בי"ע כו'. ולכן טוב שם משמן טוב כו'. וזהו ענין מחלוקת שהיא לשם שמים. היינו לחבר השם מל' עם בחי' שמים ז"א שמלובש בו מותין דאו"א ועוד מלמעלה יותר (כידוע שבפנימיות ז"א מלובש עתיקא ממש. כמ"ש בכתבי האריז"ל ע"פ ישראל אשר בך אתפאר). וכענין שארז"ל (יומא פ"ו ע"א) שיהא שם שמים מתאהב על ידך. היינו שיומשך אהבה עליונה מעצמיות אוא"ס בהשם. וזהו ענין שהלך מהלך ת"ק שנה היינו מבחי' שמים לארץ לעשות לו שם לחבר השם עם בחי' שמים. וזהו"ע מחלוקת שמאי והלל איך לחבר השם עם בחי' שמים. הלל שהוא מדת החסד אומר שיהי' ההתחברות בדרך המשכה מלמעלמ"ט ע"י בחי' המשכת חסד עליון. ולכן הוא לקולא כו'. ושמאי שהוא מדת הגבורה אומר שיהי' התחברות עם בחי' שמים בדרך העלאה מלמטלמ"ע ולכן הוא מחמיר. כי בבחי' עליות מלמטלמ"ע צ"ל זיכוך החומר ביותר כמ"ש (תלים כ"ד ג') מי יעלה בהר ה' כו'. ולכן סופה להתקיים. כמ"ש בדרוש דכדכד שאומר הקב"ה להוי כדין וכדין. בחי' מלמטלמ"ע וגם בחי' מלמעלמ"ט יוסף ובנימין שהם וישפה כו'. ואיזה מחלוקת שאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו. והיינו כנ"ל בענין ואתפלג קרח שרצה להפריד השם בחי' מל' מבחי' שמים. לכן אינה לשם שמים. ולכן לא נזכר אהרן. כי אהרן שושבינא דמטרוניתא כל עבודתו רק לחבר הבחי' שם עם שמים. כמ"ש (שם ק"י ד') אתה כהן לעולם על דברתי". שיהי' הדבור עליון מיוחד עמי כו'.

כל פטר רחם וגו' יהי' לך אך פדה תפדה את בכור האדם וגו'. צריך להבין מה שאחר מפלת קרח נאמרה פרשה זו שהבכורים יהיו משועבדים להכהנים. מהו השייכות. והענין כי החמשים ומאתים איש שנשתתפו עם קרח בכורים היו והנה עד שלא הוקם המשכן הי' העבוד' בבכורים (זבחים קי"ב ע"ב). וז"ש (שמות כ"ד ה') וישלחו את נערי בני ישראל כו' שהיו בכורים ולכן קנה יעקב הבכורה מעשו כדי שיוכל להקריב קרבנות. אבל אחר שהוקם המשכן ניטלה העבודה מהבכורים ונמסר לכהנים. ולכן נשתתפו במחלוקת קרח כי הבטיח להם להחזיר להם העבודה. ולכן אחר מפלת קרח נאמרה פרשה זו שהבכורים יהיו משועבדים לגמרי לכהנים שבכור אדם צריך לפדות מהם. ובכור בהמה טהורה צריך ליתן לגמרי להכהנים כו'. והנה התרגום דויקח קרח הוא ואתפלג. וצ"ל הלא בכל ויקח שבמקרא מתרגם ונסיב ולמה כאן מפרש ואתפלג ואיתא בספרים דכמו ביום שני שהוא גבורה נאמר יהי רקיע ויהי מבדיל. כמו"כ קרח הוא מבחי' גבורה ע"כ ואתפלג. כי שרש הכהנים הוא מקו הימין חסד. ולכן אהרן הי' אוהב שלום ורודף שלום (אבות פ"א). וכתיב תומיך ואוריך לאיש חסידך (דברים ל"ג ח'). אבל הלוים הם מקו השמאל גבורות. ולכן העבודה שלהם בשירה וזמרה לארמא קלא (זח"ג ל"ט א'). משא"כ הכהנים עבודתם בחשאי ביטול בחי' שמן משחת קדש. והלוים הם מבחי' יין בינה. אין אומרים שירה אלא על היין (ברכות ל"ה ע"א). וזהו ואתפלג שרצה לעשות הבדלה בין קו ימין לשמאל. שלא יהי' שמאלא אתכלל בימינא. כ"א השמאל יהי' בחי' בפ"ע. והנה כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעי' מ"ח י"ג) וארז"ל (ע' זח"ב ד"ך ע"א) נטה ימינו וברא שמים נטה שמאלו וברא ארץ. והענין דכתיב (דברים ל"ב ל"ע) מחצתי ואני ארפא. ואמרו ברבות (קהלת פ"א) אותה מחיצה שעשיתי בין העליונים ובין התחתונים אני חוזר ומרפא אותה לע"ל. כי העליונים חיים וקיימים לעד נצחיים. והתחתונים מתים. גם בעליונים אין בהם שום שינוי וגרעון כלל כמו גלגל שמש שלא נחלש כחו כלל מכמו שהי' בשעת הבראו. וז"ש בראשית ב' ד') אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וארז"ל בירושלמי (ברכות פ"א ובהפי' פנ"מ שם) כיום הבראם. שבכל יום הם כמו בשעת הבראם. שלא נגרע כחם כלל אעפ"י שהם יותר מה' אלפים ות"ר שנים. וכמו"כ במלאכים עומדים ברום עולם כו' ומשמיעים ביראה כו' שבאותו אהוי"ר שנבראו הם עומדים תמיד בלי שום גרעון כלל אבל התחתונים הם בעלי שינוים וגרעון. שהרי האדם כל מה שמזקין נחלש כחו ביותר. וכן בצומח יש ג"כ שינוים וגרעון כשמזקינים כו' והטעם לזה ההפרש שבין העליונים להתחתונים הוא לפי שנטה ימינו וברא שמים. שהעליונים נבראו בימין וכמו האדם המלאכה שעושה בימין הוא נאה וחזק כו'. משא"כ מה שעושה בשמאל אין נאה וחזק. וכמו הכתיבה בשמאל כו' וזהו נטה שמאלו וברא ארץ. ע"כ התחתונים מתים ובעלי שינוי וגרעון כו' ולכן העוה"ב נק' ימין כי צדיקים אין חוזרים לעפרן והעוה"ז נק' שמאל ועוד טעם מה שנטה שמאלו וברא ארץ. כי כל השפעת עוה"ז נשפע מפסולת השפע העליונה. והנה באדם יש קרום המפסיק בין אברי הנשימה לאברי המזון וע"י זה הקרום מתברר בהמעיים פסולת ונבדל מהמובחר ונדחה לחוץ. משא"כ כשלא הי' קרום והפסק. היו אברי המזון בטלים לאברי הנשימה ולא היו יכולים לפעול פעולתן וכמו"כ למעלה כתיב (תהלים ק"ג א') וכל קרבי את שם קדשו. כמו למטה המעיים הם מבררים את המאכל שהמובחר יתהפך לדם והפסולת נדחה לחוץ. כמו"כ יש למעלה מלאכים שהם מבררים את שפע האלקית שפנימיות השפע יושפע למעלה ויובדל הפסולת. שמהם יהי' נשפע למטה כל השפעות גשמיות כו'. וכמ"ש יהי רקיע כו' ויהי מבדיל כו' (בראשית א' ו'). שמים עליונים זהו השפעה אלקית שנמשך למעלה בג"ע. להיות תענוג מהשגות אלקות. ומים תחתונים זהו פסולת התענוג שמזה השפעת כל התענוגים גשמיים. וע"י הרקיע המפסיק נדחה פסולת השפע למטה. וזהו נטה שמאלו וברא ארץ. כי שמאל דוחה. וההשפעה שבבחי' דחי' זהו בחי' פסולת כו'. והיינו כי כל ההבדלות והפרסות נמשכים מקו השמאל גבורות כו'. ולכן נטה שמאלו וברא ארץ. כדי שע"י הרקיע וההבדלה יומשך פסולת השפע למטה. נמצא שכל השפעות עוה"ז הוא מבחי' שמאל. המכוון מב' טעמים אלו להבין איך שהשמאל הוא למטה מהימין. ואיך שצ"ל תיקון וחיזוק לבחי' שמאל. דהיינו מהטעם הראשון מתבאר איך ששמאל הוא יד כהה מיעוט האור והחיות לגבי ימין. דהיינו כיון שמה שנברא בשמאל הוא תחתונים. שמתים ובעלי שינוי וגרעון. א"כ כמו שאין התחתונים ערוך לגבי נבראים העליונים אישי השמים. שהם נצחיים ואין בהם שינוי וגרעון. כמו"כ מובן גם בהמקור. שבחי' נטה שמאלו אין ערוך כלל לבחי' וימיני טפחה שמים. לכן צריך בשמאל להיות תיקון וחיזוק מקו הימין. ומהטעם השני יתבאר איך ששמאל דוחה כו'. שההשפעה שמבחי' שמאל הוא רק פסולת. וע"כ צריך להמתיקו ע"י חסדים דימין שלא יהי' השמאל דוחה ביותר מדאי כ"א שגם מבחי' גבורה דשמאל יומשך פנימיות השפע בקדושה כו'. ולכן רצה קרח להגביר ולחזק בחי' שמאל שיהי' בחי' בפ"ע כמו הימין ולא יצטרך להיות טפל ומקבל מהימין כו' וכוונתו הי' להגביר פסולת השפע שיומשך השפעות גשמי' בריבוי כו'. ולכן הי' חטאו גדול מאד. ודומה לחטא דצלפחד מקושש עצים כו'. כי עה"ד טוב ורע הוא מקור השפעת תענוגים גשמיים. וז"ש כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים כו'. ונק' בחי' שמאל. אבל ע"ח הוא בחי' תורה חיי עולם בחי' ימין והיינו כי עה"ד מלכות. ובנין המלכות מהגבורות. וע"ח ת"ת ז"א רובו חסדים והחטא דמקושש עצים הי' שרצה להפריד את עה"ד מעה"ח. והנה ענין בחי' נטה שמאלו וברא ארץ. זהו בחי' מל' שנק' שמאלו. והיינו כי ענין המלוכה היא מלך שמו נקרא עליהם שמרומם ומנושא מהעם היפך בחי' קירוב. וכמו"כ למעלה בחי' מלכות הוא רוממות והתנשאות שהוא בחי' הסתלקות מהנבראים דבי"ע. וע"כ החיות שנשפע מבחי' מל' בבחי' פנימיות שכל נברא צ"ל בו ב' מיני חיות או"פ ואו"מ ממלא וסובב. הוא ע"י גבורות וצמצומים. וז"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. שבנין המל' הוא מהגבורות ולכך נק' מלך העולם לשון העלם והסתר שמתהווה להיות יש ודבר נפרד כו'. ולכן נק' בחי' מלכות שמאלו. וזהו נטה שמאלו וברא ארץ ארץ היינו עלמא דאתגליא בחי' ומשם יפרד כו'.

ב והנה להבין על ידי איזה כח הי' קרח סבור שיוכל להגביר בחי' שמאל על ימין כו' כנ"ל. והענין דהנה ידוע מ"ש בע"ח שמתחלה הי' צמצום באוא"ס דהיינו שנסתלק האור אל הצדדין עד שנעשה חלל ומקום פנוי לגמרי. ואח"כ נמשך הקו"ח כו'. כי הנה אם הי' ההשפעה מאור א"ס בדרך ימין מקרבת דהיינו בדרך עילה ועלול לא הי' יכול להתהוות סדר השתלשלות כלל אפילו עולם האצילות. ואפי' פרסא נקרא ג"כ סדר השתלשלות. כ"א שהי' צ"ל בחי' צמצום דוקא דהיינו שנסתלק האור לגמרי מלמטה למעלה ונכלל במאור. וה"ז בחי' גבורה כו' ואח"כ נמשך גילוי הקו"ח שהוא המשכת החסדים. וזהו ענין ברישא חשוכא והדר נהורא (שבת ע"ז ב') וא"כ בשרש הגבורות קדמו לחסדים. ופי' קדמו היינו בב' בחי'. א' בזמן והב' במעלה. כי הגבורות שהוא הסתלקות האור מלמטלמ"ע היינו התכללות במאור עצמותו ומהותו ית' ממש. משא"כ החסדים שהוא המשכת הקו"ח מלמעלמ"ט הוא רק חוט דק הארה בעלמא מכללות האור ולכן אעפ"י שידע שבסדר השתלשלות השמאל הוא בחי' מיעוט האור והכח נגד הימין. וא"כ צריך תיקון וחיזוק כנ"ל. אך רצה שיהי' התיקון והחיזוק שלא על ידי קו הימין. כ"א שיתעלו הגבורות דקו השמאל לשרשן לפני הקו ששם גבורות קדמו. ויהי' התיקון והחיזוק דגבורות על ידי שרשן דוקא. ולא על ידי קו הימין. אך באמת שגה ברואה הרבה מפני ג' טעמים. א' שזהו בהמשפיע עצמו שם גבורות קדמו. אבל בההשפעה שנמשך למקבל שיש בההשפעה ג"כ חו"ג שם חסדים קדמו. שהרי המשכת והארת הקו"ח הוא בא בבחי' חו"ג דהיינו רו"ש שנק' בע"ח מטי ולא מטי. הרי תחלה מטי חסד. ואח"כ הלא מטי גבו'. ב' כי גם בשרש דהיינו במשפיע עצמו הגבורות טפלים להחסדים. כי הצמצום תכליתו חסד. כמ"ש (תלים פ"ט) כי אמרתי עולם חסד יבנה. והסתלקות האור מלמטלמ"ע ליכלל במאור זהו כדי שיהי' אח"כ המשכת וירידת הקו"ח להאיר בתוך החלל כו'. ונמצא העלאת הגבורות הוא רק כדי שיהי' אח"כ ירידת החסדים. וא"כ גם בשרש החסדים עיקר כו'. וביאור ענין זה הוא ממ"ש (שם י"ט) יום ליום יביע אומר. שאינו מובן איך יום אחד יביע ליום השני שאחריו והענין דהנה ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב. אבל בדרך כלל נתחלק היום לי"ב שעות. וכמו"כ הלילה. וי"ב שעות היום מקבלים מי"ב צירופי הוי'. וי"ב שעות הלילה מי"ב אותיות דמילוי שם אד'. והנה כתיב (שם קל"ט) ימים יוצרו ולא אחד בהם. שרש הימים הוא מהמדות. יום ראשון במדת חסד כו' דהיינו בו"ק דז"א יומין עילאין כו'. וזהו ימים יוצרו ולו אחד בהם שצריך להמשיך גילוי בחי' אחד בהיומין וכמ"ש בכל יום אברכך (חלים קמ"ה). דהיינו בכל היומין עילאין דז"א. והכתיב ולא באל"ף. והקרי בוי"ו. דהיינו ע"י מ"ע ומל"ת שעי"ז ממשיכין בחי' אחד בהיומין כו'. והנה על ידי שממשיכין בחי' אחד בכל יום עי"ז גורמים בחי' העלאה בכל יום. דהיינו שיתעלה היום שעבר ויוכלל במקור דהיינו באור א"ס ב"ה. ועליית יום זה גורם ירידת והמשכת גילוי י"ב צירופי הוי' ביום שני שאחריו. ולכן ארז"ל (ר"ה ט"ז ע"א) אדם נידון בכל יום כי לפ"ע מה שהמשיך בחי' אחד ביום שעבר וכפי עליית יום העבר כן יומשך וירד החיות ביום הבא כו'. וזהו יום ליום יביע אמר. שבחי' עליית יום העבר מביע המשכת אור מים רקיע ר"ת אמ"ר ביום הבא אחריו כי העלי' הוא צורך ירידה. דהנה כתיב (יחזקאל א' י"ד) והחיות רצוא ושוב ויש פי' שהוא מלמעלמ"ט. דהיינו החיות אלקות שמחי' כל העולמות שהוא בבחי' מטי ולא מטי. וכמו חיות הנשמה בהגוף שהוא בדרך דפיקא כו' הסתלקות והתפשטות. ונמצא שבחי' הרצוא וההסתלקות הוא לצורך השוב וההתפשטות. ובכ"ז יובן איך שהגבורות טפלים לחסדים שעליות הגבורות הוא רק בשביל ירידת החסדים ואזי מקבלים הגבורות מהחסדים ומתמתקים כו'. הכוונה שהעלאת הגבורות בתוקף תגבורת הרצוא. לא יהי' הכוונה רק הרצוא והעלי' לבד כו'. כמו נדב ואביהוא ובן עזאי שהציץ ומת. כ"א שכוונת תגבורת הרצוא יהי' לעורר ולהמשיך אור עליון מאד בכדי שיוכל להיות הגילוי למטה כמו למעלה. וזה נק' שעליית הגבורות הוא בדרך טפל בשביל ירידת החסדים. ואח"כ יקבלו הגבורות מהחסדים ויתמתקו. היינו שישתכך ויתרווה תוקף הרצוא כו' כיון שנמשך הגילוי למטה א"צ לעלות ולהסתלק כו'. טעם הג' כמשנ"ת במ"א ע"פ מזמור לאסף אל אלקים הוי' כו' שגם בשרש יש בחי' כי חפץ חסד הוא שקוד הצמצום דגבו'. ונק' חסד הנעלם. ואח"כ הקו שנמשך אחרי הצמצום נמשך מעצמות האור שלא הגיע בו הצמצום. ועפי"ק מהר"י סרוק ז"ל הצמצום במל' דא"ס. והקו"ח נמשך עד"מ מת"ת הנעלם. ולפ"ז ההארה שמאיר דרך קו"ח זהו למעלה מהצמצום דהתכללות האור במאור. וא"כ גם במשפיע חסדים קדמו:

והנה כתיב (ויקרא כ' י"ז) ואיש כי יקח את אחותו כו' חסד הוא ופי' בזהר (ח"ג ד"ז ע"ב) איש דא קוב"ה אחותו דא כנס"י כמ"ש (שמות ב' ד') ותתצב אחותו כו'. פתחי לי אחותי (שה"ש ה' ב'). חסד הוא שחיבורא דילהון בחסד תליא כו'. והיינו כי אחותו כנס"י זהו בחי' מלכות שנק' שמאל לפי שבנין המל' מהגבורות שמקבלת רק מבחי' אחוריים דז"א וכמו שאנו רואים למטה שהדבור מקבל רק מחיצוניות המדות. משא"כ פנימיות המדות אין יוכל לבא לידי גילוי בדבור כלל. כמו בשעת כעס גדול אין יכול לדבר כלל. כמשנ"ת בלקו"ת פ' קדושים ע"פ ונטעתם כו' ע"ש. ולכן נק' שמאל. אבל קוב"ה ז"א הוא בחי' ימינא רובו חסדים כו'. וזהו ואיש כי יקח את אחותי שיהי' בחי' יחוד קוב"ה וכנס"י שיומשך במל' הגילוי מפנימיות חכמה ומדות. ועי"ז יהי' יחוד והתחברות ימין ושמאל. שגם בשמאל יהי' כח וריבוי חיות כמו בימין כו'. וכמו שלמטה יש אדם השולט בשתי ידיו שגם בשמאל יש לו כ"כ כח כמו בימין ומ"מ עפ"י דין לענין תפילין נק' יד שמאל. וכמו"כ למעלה שבבחי' ידי יסדה ארץ נטה שמאלו כו' דהיינו בחי' מל'. יהי' הגילוי וריבוי אור וכח כמו בבחי' וימיני טפחה שמים. וזהו ענין היחוד. ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא שיחוד זה הוא ע"י חסד. דהיינו ע"י התורה שמבחי' ימין כמ"ש (דברים ל"ג ב') מימינו אש דת למו. אורייתא חילא דימינא (זח"ג קע"ו ע"א). כי כל אורייתא הוא רק לאכללא שמאלא בימינא שגם השמאל יהי' כמו ימין כו' וכמ"ש (שמות ט"ו ו') ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב ב"פ ימין. וזשארז"ל (תענית כ"ו ע"ב) ע"פ ביום חתונתו. זה מ"ת. שע"י התורה נעשה היחוד עליון דאיש כי יקח את אחותו כו' שיתחברו הב' ידות כו' גם פי' חסד הוא שהיחוד ותיקון השמאל שיהי' כמו ימין הוא ע"י הכה"ג שנקרא איש חסידך. והיינו לפי שממשיך מבחי' ורב חסד שלמעלה מחסד עולם ע"כ יכול להמשיך היחוד שגם בשמאל יהי' כ"כ כח וריבוי אור כמו בימין ונמצא מתבאר שהתיקון והחיזוק דקו השמאל הוא דוקא על ידי הכהן שמבחי' חסד ולכן עכשיו השמאל טפל לימין. לא כמו שהי' סבור קרח כו' כנ"ל:

ג ובזה יובן ענין בקר וידע ה' מדוע איחר לו עד בקר. דהנה כתיב בבקר יאכל עד (בראשית מ"ט כ"ז). ופי' התרגום באחסנתי' יתבני מקדשא ובזהר (ויחי רמ"ז ע"ב) מפרש שבחי' עד הוא אוכל בבקר דוקא. והענין שארז"ל (יומא פ"ו ע"א) גדולה תשובה שמגעת עד כסה"כ שנאמר ושבת עד הוי' אלקיך. שובה ישראל עד הוי' אלקיך נמצא שכסה"כ נק' עד. וזהו שמפרש התרגום דקאי על בהמ"ק כי היכל קד"ק שלמטה מכוון נגד כסה"כ. והנה כסה"כ זהו בחי' מל' דאצילות. מושיב מלכים לכסא. ולכן נק' עד כענין לעדי עד ימלוך מלך עליון. וזהו שמפרש הזהר שבחי' עד אוכל בבוקר דהיינו כסה"כ בחי' מל' שנק' עד. והאכילה זהו הקרבנות שמקריבים בבקר. דהנה כל הקרבנות שור או כשב או עז הם מבחי' פני שור מהשמאל. וגם קד"ק שחיטתן בצפון הכל לתקן קו השמאל דהיינו מה שנפל מפני שור מהשמאל בק"נ. וא"כ הקרבנות הם בירור והעלאה מה שנפל מקו השמאל. אך העלאה זו הוא דוקא להיות נכלל בימין. וזהו ארי' דאכיל קורבנין. בחי' פני ארי' אל הימין. והנה ע"י העלאה זו של הקרבנות שנכלל במרכבה עי"ז הי' נותן כח בהמרכבה להיות והחיות נושאות את הכסא. דהיינו שע"י התפעלות והביטול שלהם לעצמות אוא"ס עי"ז מעלים את הכסא מלמעלמ"ע לאוא"ס ב"ה וזהו בבקר יאכל עד שבחי' כסה"כ מל' שנקרא עד הוא אוכל בבקר דהיינו העלאת מ"ן של הקרבנות שנכלל בבחי' מל'. שע"י עליית הקרבנות גורם עליית המל' מלמטלמ"ע עד אור א"ס מהוע"צ ממש. וכמ"ש בזהר (ר"פ צו כ"ו ע"א) ת"ח האי עולה סליקו וקשירו דכנס"י לעילא כו' ע"ש בפי' הרמ"ז שהעלי' בתלת רישין כו'. ואח"כ נמשך המשכה וגילוי מאור א"ס ב"ה מלמעלמ"ט בבחי' מלכות. שנק' בשם יחוד וזווג. וזהו ג"כ יאכל עד ע"ד שהזווג נק' אכילה כו'. אכלה ומחתה כו' (משלי ל'). קראן לו ויאכל לחם כו' (שמות ב'). וזהו ריח ניחוח להוי' ריח העלאה. ניחוח המשכה כו'. ועי"ז נעשה כסא כבוד מרום מראשון (ירמי' י"ז ב'). שמקבל מבחי' מרום כתר. מראשון אור א"ס כו'. ועתה תפלה במקום קרבנות כמ"ש (שה"ש ה' ש באתי לגני אכלתי יערי עם דבשי. יערי יוצר אור ביטול המלאכים. דבשי עיקר המתיקות הוא המס"נ והביטול דנש"י בק"ש (זח"ג רכ"ו ע"א) ואהבת כו' בכל לבבך. שלא יהי' כ"א רק רצון אחד ליכלל באלקות כמ"ש (תלים ע"ג) מי לי בשמים. ונק' ריח כמו הקרבנות. כי ריח הוא מדבר חריף וחזק. וכמו"כ אתהפכא דנה"ב בק"ש מחשוכא לנהורא וממרירו למתקא שלא יהי' לו כ"א רק רצון א' כו'. זהו נק' ריח. וזהו אכלתי כו' דבשי. כמו המאכל שנכלל בגוף האדם כמו"כ מסירת הרצון דנה"ב מתעלה ונכלל באלקות ממש. וע"י בירור והעלאה דנה"ב בק"ש שנכלל בבחי' מ"ן במל' דאצילות. עי"ז נעשה עליית המל' מלמטלמ"ע כמו ע"י הקרבנות. ואח"כ נמשך מלמעלמ"ט. ולכן ענין בבקר יאכל עד כעת הוא המס"נ ובירור נה"ב שבק"ש. והנה עד הוא ע"ד רבתי דשמע ואחד כו'. והנה פרשה ראשונה דק"ש שם מ"ב. והאור ואהבת חסד. אור החסד בכלי הגבורה. שהעלאת הגבורות הוא ע"פ תסד כו'. שהחסדים מעלים את הגבורות כו'. ואח"כ פרשה והי' אם שמוע שוב קבעומ"צ ולעבדו שזהו עיקר המכוון של הרצוא. שהעיקר הוא המשכת החסדים שיומשכו אח"כ כו'. וזהו בבקר יאכל עד. והנה ענין שהמל' נק' עד היינו כי פי' עד הוא נצתיות בזמן שיומשך תמיד ולא יופסק כלל כמו לעדי עד ימלוך. ובחי' זו אין שייך לומר באור א"ס עצמו שהוא למעלה מגדר הזמן ונק' הוי' הי' הוה ויהי' כאחד. וגם במה שתחת הזמן אין שייך לומר כיון שכלה ונפסק. כ"א פי' עד הוא כאשר נמשך המשכה וגילוי מאוא"ס ב"ה שלמעלה מגדר זמן בבתי' מל' שהיא מקור הזמן מלך מלך וימלוך כו'. אזי נקראת המל' עד. שע"י גילוי זה נמשך בזמן בחי' נצחיות שיוכל להיות נמשך תמיד בלי הפסק כלל. וזהו בבקר יאכל עד שע"י הקרבנות שנמשך יחוד אוא"ס בבחי' מל' אזי נק' עד כו'. ופי' בבקר. כי בקר הוא בחי' תסד. ולכן כל הקרבנות היו מקריבים ביום ולא בלילה. והיינו שהעלאת הקרבנות ומה שגורם עליות המל' כנ"ל הוא רק בבקר בחי' חסד שמבחי' חסד נמשך כח על העלאה כו' ולכן ארי' דאכיל קורבנין. פני ארי' אל הימין. וגם הכהן איש החסד מקריב כו'. וכמו"כ ההמשכה שמלמעלה למטה להיות יחוד אוא"ס בבחי' מל' הוא גם כן על ידי החסד דוקא כנ"ל בענין ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא. וזהו בבקר יאכל עד. בבקר דוקא. והנה כתיב (איוב ל"ח ז') ברן יחד כל כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים ופי' ברבות (בראשית פס"ה) כוכבי בקר הם נש"י שאומרים ק"ש בבקר. ואזי אח"כ ויריעו כל בני אלקים שאומרים המלאכים שירה כי אין אומרים כו' עד שנש"י אומרים למטה. וזהו כתר יתנו כו' יחד כו'. ובזהר (ח"ג כ"ב ע"ב ל"ו ע"א) מפרש כוכבי בקר זהו החסדים שנש"י ממשיכים. ועי"ז ויריעו כל בני אלקים הם כתות הדין ויריעו לשון תרועם כו'. שנשברים ונבטלים כו' דהיינו שמתמתקים הגבורות כו' ונמצא שתיקון ועליית המל' שהיא בחי' שמאל. נטה שמאלו וברא ארץ כנ"ל הוא רק בבקר עפ"י מדת חסד דוקא. שאזי בבקר יאכל עד. שנמשך היחוד מאור א"ס בבחי' מל' שתהי' בבחי' עד שהו"ע התחברות הב' ידות כו'. שהשמאל יהי' ג"כ כמו ימין כו'. ולכן אמר בקר וידע ה' כו'. כי קרת רצה להפריד קו השמאל מקו הימין שיתעלה לשרשו שלא ע"י ימין כו'. ולכן איחר לו העונש עד בקר. לפי שאזי זמן תיקון המל' בחי' שמאל. דוקא ע"י ימין בחי' חסד כו' שכעת א"א להיות באופן אתר כו'. והוא רצה להכחיש תיקונא דלעילא. ע"כ בקר וידע ה' כו'. שאזי דוקא נעשה לו העונש. והנה משה הלך אל קרח ורצה לתקנו והיינו כי ענין ואתפלג קרח כנ"ל הוא כמו ביום שני גבורה נאמר יהי רקיע כו' שנעשה ההבדלה בין מים עליונים למים תחתונים. ולכן לא נאמר בו כי טוב ואח"כ יום שלישי הי' מתקן את יום שני (שיתחברו המים תחתונים אל המים עליונים ע"י מ"ת בוכים כו'). ולכן נאמר בו שני פעמים כי טוב עבור יום שני ג"כ. ועד"ז משה שהוא מבחי' יום שלישי קו האמצעי בריח התיכון. ונאמר בו ג"כ ותרא אותו כי טוב הוא (שמות ב' ב'). רצה לתקן מה דאתפלג קרח. אך קרח לא הניח א"ע לתקנו. וע"כ בקר וידע ה' כו'. שאזי וירדו חיים שאולה. שנפל מטה מטה בבחי' שאול תכלית הגבורות קשות (ההפך ממה שהי' סבור שגם בלתי קו הימין יתעלה גבוה מאד). וכמ"ש לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פועלי און (תלים סס"י ק"א). וצ"ל מהו לבקרים דוקא הלא בקר הוא תסד כו'. אך פי' רשעי ארץ זהו מהסיגים דקו השמאל שאין רוצים להיות נכלל בבחי' ימין. וע"כ הם נגד למדת חסד ולכן לבקרים אצמית כו' וכמו"כ בקרח בקר וידע ה' כו'. ופי' שרשעי ארץ הם נגד לבחי' בקר וחסד. היינו כמ"ש (ישעי' כ"ט) הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה בחי' לי עצה דתורה שיהי' שמאלא אתכלל בימינא). והי' במחשך מעשיהם. וכתיב ורשעים בחשך ידמו (ש"א ב'). בחשיכה יתהלכו (תלים פ"ג). דהיינו שאין רוצים כלל במדת חסד שנק' בקר. יום ואור גילוי אלקות כ"א רק במחשך מעשיהם. שרצונם בחשך והסתר אלקות לגמרי לילך בשרירות לבם כו'. וע"ד שאמר עשו למה זה לי. וכמו"כ המן וכל זה איננו שוה לי שאין רוצים בבחי' זה גילוי אלקות. ולכן לבקרים אצמית שמכל הבחי' בקר נמשך להם העונש דהיינו בקר דיוסף יסוד. ובקר דאברהם. חסד. וגם בקר דלבן. לובן העליון. וכמו"כ בקרח בקר וידע ה' כו' וזהו מדה כנגד מדה. לפי שלא רצה שיהי' שמאלא אתכלל בימינא. ע"כ נפל למטה מטה בבחי' סיגים דקו השמאל מה שא"א להיות נכלל בימין כו' והיינו הגבורות קשות ביותר שנק' שאול תחתית כו'. וזהו ענין וירדו חיים שאולה דהנה יש כמה רשעים שנידונים בשאול תחתית. אבל זהו לאחר מיתתן שעצם חיותם נשמה ורות וגם עצמיות דבחי' נפש יש להם עלי'. ורק הבחי' אחרונה דנפש מה שמתאחדת עם הגוף. ונפשו עליו תאבל. זה יורד לשאול תחתית וע"ז אמר משה אם כמות כל האדם ימותון. אבל בקרח וירדו חיים שאולה שמעצמות חיותו ממש דהיינו שמעצמיות נר"ן שלו נמשך יניקה ואחיזה לשאול תחתית וזהו לפי שהפריד שמאל לגמרי מבחי' ימין. דהנה כששמאלא אתכלל בימינא אזי רק הסיגים ופסולת דקו שמאל יורדים לשאול גבו' קשות דקליפה אבל לפי שהפריד השמאל ע"כ נמשך יניקה לשאול מעצמיות הגבורות ממש. וזהו וירדו חיים שאולה. וע' קרוב לזה בבה"ז פ' תזריע. וכיון שהי' מנגד למדת החסד ע"כ נמשך עליו העונש מבחי' חסד דוקא שנק' ימין. להיות הימין דוחה כו'. והנה כשהשמאל דוחה זהו הדחי' בבחי' יד כהה מיעוט הכח. אבל כשהימין דוחה אזי הדחי' בכח גדול יותר לכן לבקרים אצמית לגמרי כו' ולכן באוה"ע עכומ"ז שהימין דוחה אותם (זח"ב כ"ז א') נאמר אשר החילות לנפול כו':

ד ועתה צריך להבין ענין הבכורים שהמה הר"ן איש כנ"ל. הנה ההפרש שבין בכורים לכהנים. שהבכורים יחוסם אחר האם. שנק' פטר רחם שפוטר דהיינו שפותח את הרחם. אבל הכהנים יחוסם אחר האב. כהן שנשא ישראלית הולד כהן. כהנת שנשאת לישראל הולד ישראל. והנה אדה"ר הי' בכורו של עולם. ואח"כ בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא. ע"כ הבכורים שמסט' דאם קאתיין אין יכול להיות העבודה על ידם ומה שהי' העבודה בבכורים זהו אחר שעמדו על הר סיני שפסקה זוהמתן כו'. וכן גם האבות תקנו חטא עה"ד לכן קנה יעקב הבכורה מעשו כו'. אבל אחר חטא העגל שחזרה זוהמת הנחש מה שבא נחש על חוה. ע"כ נטלה העבודה מהבכורים ונתנה לכהנים. כי הבכורים שיחוסם אחר האם הם מבחי' עלמא דנוק' גבורות אבל הכהנים שיחוסם אחר האב הם מעלמא דדכורא חסדים. גם אב הוא בחי' חכמה מקור קו הימין. וכתיב ימותו ולא בחכמה) איוב ד' כ"א) שבחכמה לא הי' שבה"כ כלל. לכן כעת צ"ל העבודה ע"י כהנים דוקא. אך לע"ל כשיושלם הבירור בתכלית ויהי' א"ח עטרת בעלה (משלי י"ב ד') אזי יוחזר העבודה לבכורים. כי בכ"ר הוא מדרגה גבוה יחידות עשירות מאות כו'. עסד"ה ענין יוסף ואחיו כו' שם נתבאר ענין זה היטב. וזהו שבמחלוקת קרח שרצה להפריד קו השמאל בחי' גבורות שלא יהיו טפלים לקו הימין אזי נשתתפו אליו הר"ן איש שהיו בכורים כי המה ג"כ מבחי' נוקבא גבורות כו'. ולכן אחר מפלת קרח נאמר פ' זו שהבכורים יהיו משועבדים לגמרי להכהנים כי כעת העבודה בכהנים דוקא כנ"ל:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה