מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון
פרשת מסעי
אלה מסעי בני ישראל וגו' הנה ענין ויסעו ויחנו מ"ב מסעות הוא רק להכניע המדבר. כי בקדושה הוא ירושלים מקור ההשפעה כמ"ש (בראשית כ"ח י"ז) וזה שער השמים וכתיב (תלים קל"ג ג') כי שם צוה ה' את הברכה. והיינו שכל ההשפעות שבקדושה כולם נמשכים ע"י ירושלים. ובלעו"ז הו"ע המדבר שממנו נמשך כל ההשפעות בסט"א וגקה"ט. וז"ש (דברים ח' ט"ו) במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב וגו' נחש שרף ועקרב הם גקה"ט והמדבר הוא מקור להן. ולכן נק' מדבר העמים (יחזקאל כ' ל"ה) כי הוא מקור לז' עממין כו' ולכן כל המ"ב מסעות דס"ר נש"י ומשה ואהרן הי' כדי להכניע בחי' המדבר ולהפכו לקדושה ומזה נמשך כח גם לכן הדורות הבאים אחריהם שיוכלו להפוך בחי' המדבר. דהנה בכאו"א מישראל יש ב' בחי' הנ"ל דירושלים ולעו"ז המדבר. כי הנשמה נה"א נק' בנות ירושלים. והיינו כשעומדים למעלה ערם ירידתן להשתלשל למטה כו' אזי הם מקבלים שלימות היר"ע מבחי' ירושלים שלמעלה. והגוף ונה"ב נק' מדבר כי תחלת ועיקר התהוות הגוף הוא ע"י תאוה גשמי' וכמ"ש (חלים נ"א) בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי. ומהם נמשך כל המחודו"מ אשר לא להוי' המה כו' שזה נק' מדבר אשר לא ישב אדם שם. אדם הוא תומ"צ כי רמ"ח פיקודין אינון רמ"ח אבד"מ. אבל כשגוף האדם נמשך ופונה לתאוות עוה"ז נק' מדבר אשר לא ישב אדם שם כו'. והנה ענין ירידת הנשמה למטה להתלבש בגוף הוא כדי להפוך בחי' המדבר כו'. להיות ביטול היש שכל המחדו"מ יהי' לה' לבדו בתומ"צ. וכח זה להכניע את הגוף ונה"ב להיות בטל כו' נמשך לכל ישראל ע"י המ"ב מסעות שנסעו כל ישראל עם משה ואהרן להכניע מדבר העמים כנ"ל. אך צ"ל למה הי' צריך לברוא את המדבר ואח"כ להפכו. ולכאורה הי' טוב יותר שלא לברוא אותו בתחלה. והענין דבאמת כל העליות הוא על ידי המדבר דוקא. דהנה כתיב (דברים יו"ד י"ב) ועתה ישראל מה הוי' אלקיך כו' וארז"ל (רש"י מנחות מ"ג ב'. זח"ג רנ"ד א') א"ת מה אלא מאה ברכות. והנה בנוסח הברכה יש ל' נוכח ול' נסתר כי ברוך אתה כו' הוא ל' נוכח ואשר קדשנו כו' הוא ל' נסתר. והיינו כי אתה הוא כ"ב אותיות וה' מוצאות הפה עלמדאת"ג בחי' ממכ"ע זהו ל' נוכח ובחי' קדשנו הוא בחי' עלמדאתכ"ס סוכ"ע שאינו מושג כלל ובחי' למחתב"כ כו' ע"כ הוא לשון נסתר. והכונה שבברכת המצות נמשך המשכה והתגלות סוכ"ע בממכ"ע. וצ"ל איך יש כח באדם שע"י דבורו נמשך המשכה עליונה מאוא"ס הסוכ"ע כו'. והענין כמארז"ל (מגילה ט"ו א') אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך. פי' הדיוט הוא כמארז"ל (יומא כ"א ב') אעפ"י שהי' יורד אש כו' מצוה להביא מהדיוט כו'. והו"ע א' עם תיבת נובלות. והיינו כל הדברים התחתונים שנפלו בשבה"כ מבחי' ומדרגה גבוה מאד זה נק' הדיוט. ופי' ברכת הדיוט היינו מה שמבררים כל הדברים תחתונים שיהיו בבחי' ביטול היש. ובתי' זו אל תהי קלה בעיניך. כמ"ש (תלים ק"ד) לויתן זה יצרת לשחק בו. לויתן הוא ל' לויה וחיבור האין ויש להיות ביטול היש ומזה נמשך השחוק ות"ע כו' כמ"ש (בראשית כ"א) צחוק עשה לי אלקים כידוע. ולכן ע"י קיום המצות ממשיך האדם בברכתו המשכה וגילוי בחי' סוכ"ע כו' וזהו ועתה ישראל מה כו' ביטול היש וארז"ל א"ת מה אלא מאה והיינו שע"י ביטול זה נמשך המשכה מסוכ"ע. וענין מאה ברכות היינו בבחי' גבוה מאד ששם היו"ד כלולים מיו"ד כו'. ומזה יובן איך שע"י שמהפכים את המדבר להיות ביטול היש נמשך עי"ז המשכה וגילוי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע. וזהו הענין שכל העליות של כנס"י הוא ע"י המדבר (וכמ"ש (שה"ש ג' ו') מי זאת עולה מן המדבר).
ב והנה גבי מסעות כתיב ויסעו מעציון גבר ויחנו במדבר צין היא קדש. ואיתא בגמ' (שבת פ"ט ע"א) צין שנצטוו ישראל עליה וגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. קדש שנתקדשו ישראל עליה. ופי' עציון גבר אי' בציוני שהו"ע חכמת התרנגול שהיו בקיאין כמארז"ל (ברכות ס' ב') כד שמע קל תרנגולא מברך ברוך הנותן לשכוי בינה להבחין כו' שזהו בינה להבחין כו' כמ"ש (איוב ל"ח) מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה. טוחות הם הכליות שיש בהם חכמה כענין כליות יועצות. ושייכות ענין בינת השכוי לחכמת הטוחות הוא כי חכמת הכליות שייך דוקא בלילה כמ"ש (חלים ט"ז) אף לילות יסרוני כליותי וע"כ נסמך לזה בינת התרנגול שהוא ג"כ בלילה להבחין בין יום ובין לילה והיינו שענין בינתו הוא שמחצות לילה הוא מתחיל ומעורר ליום כו'. וזהו פי' עציון גבר. עציון הוא ל' עצה וחכמה. וגבר הוא תרנגול ונמצא דפי' עציון גבר הוא חכמת התרנגול ולהבין מה שייך ענין זה להמסעות. צריך להבין ענין קריאת הגבר. דהנה יש למעלה מלאך גבריאל (עזח"ג שלח דקע"א סע"ב) פי' גבריאל הוא גבר אל. אל הוא חסד כמ"ש (שם נ"ב) חסד אל. וגבר הוא גבורה. והיינו גבורה שבחסד. וענין קריאת הגבר הוא שמהגבו' של גבריאל נמשך התעוררות לכל הנשמות ומלאכים שיתעוררו משינתם ויוכנו ליום כו'. וזהו"ע כל הכרוזים שבחצות לילה וענין ב"ק מכרזת שובו בנים כו' (זח"ג קכ"ו א') דלכאורה מי שומעם כו' וכן יש למעלה מעלה שהו"ע כנור של דוד כו' וכל חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו וכמשי"ת אי"ה. ולהבין מהו"ע הגבורות שפועלים התעוררות. ולמה בחצות לילה דוקא. צ"ל תחלה מארז"ל (ב"ב כ"ה א') שכינה במערב. ולכאורה צ"ל דהלא מכה"כ וא"כ למה במערב דוקא. והענין כמשל התפשטות חיות הנפש בכל רמ"ח אברי הגוף ומ"מ עיקר משכן הנשמה הוא במוח דוקא ששם שורה כללות החיות מהנפש ומהמוח נמשך כל חיות פרטי לאבר פרטי כו'. ועד"ז הוא בענין התפשטות מדת המלוכה. דאעפ"י שהתפשטות מדת המלוכה הוא בכל מדינות המלך והיינו שכולם סרים למשמעתו ועושים פקודתו מ"מ עיקר גילוי התפשטות מדת המלוכה הוא דוקא בהיכל המלך ועל הכסא שיושב המלך ששם הוא עיקר גילוי התפשטות מדת המלוכה כמ"ש (מג"א א') כשבת המלך על כסא מלכותו משא"כ בכל המדינות הוא רק התפשטות דהתפשטות כו' ועד"ז יובן ג"כ למעלה דאעפ"י שמלכותך מלכות כ"ע שהתפשטות מדת מלכותו ית' הוא על כל העולמות הנבראים מ"מ יש מקום נבדל ומיוחד להשראת וגילוי עיקר מדת מלכותו ית' והוא מ"ש (תלים כ"ט) וישב הוי' מלך לעולם. שבבחי' כסא כבודו שם הוא עיקר גילוי מדת מלכותו ית' כו'. וזהו ג"כ ענין שכינה במערב ולכן אנו רואים שהגלגלים סובבים והולכים ממזרח למערב. והיינו כי תנועתם מה שמתנועעים הו"ע חשק ואהבה בהתפעלות אל כח המניע שהוא כח אלקי כו'. אמנם ענין הסיבוב הו"ע השתחוואה שהוא ביטול לגמרי מכל וכל לי ולכן הה ההשתואה למערב דוקא לפי ששם הוא עיקר גילוי והשראת מדת מלכותו ית'. וכמשל למטה עיקר ההשתחוואה הוא לפני המלך דוקא:
ג אך להבין למה עיקר השראת השכינה הוא במערב דוקא. הנה צ"ל ענין מזרח ומערב. כי אנו רואים למטה ענין המזרח שבו הוא זריחת אור השמש ובמערב הוא שקיעת והעלם אור השמש והנה כתיב (שם פ"ד) שמש ומגן הוי' אלקים ששם הוי' נק' שמש (זה"ב רכ"ד ב') כמו שמהשמש זורח אור בעולם ואור זה הוא רק הארה בד מעצמות השמש ואינו פועל שום שינוי בשמש כי זריחת אור השמש בעולם אין הענין שהשמש מאיר את האור ע"י התפעלות כ"א זריחת אור זה הוא ממילא כמ"ש במ"א. וכך ענין שם הוי' שמורה על שמהווה כל ההויות זהו רק הארה בעלמא משם הוי' והארה זו כל"ח ובטל בעצמות שם הוי' ולכן אין שום שינוי בעצמות שם הוי' ית' כמ"ש (מלאכי ג') אני הוי' לא שניתי. והנה יו"ד הוא חכ' וה' בינה ו' מדות וכו'. מ"מ כולם בטלים בתכלית להתגלות אוא"ס ב"ה ואינם יש ודבר כלל בפ"ע וכמ"ש בת"ז איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ובכלל זהו עולם האצי' שהוא עולם הבטל בתכלית וע"כ שם מאיר התגלות אוא"ס ב"ה שמש הוי' ולכן עולם האצי' נק' מזרח לפי שבו הוא זריחת וגילוי אור שמש הוי' כו'. אבל עולמות הנבראים שהם בע"ג ויש ודבר בפ"ע כו' היינו לפי ששם הוא העלם והסתר אוא"ס ב"ה לגמרי ועולמות אלו נק' מערב לשון ערב שהוא בחי' חשך העלם והסתר אוא"ס (ביאת אור שמש הוי'). וזהו ג"כ ענין מדת יום ומדת לילה שעולם האצי' שבו מאיר שמש הוי' הוא מדת יום למעלה ועולמות בי"ע נק' מדת לילה בחי' מערב ביאת והעלם אור שמש הוי'. והנה עיקר המכוון אינו שישאר העלם והסתר שהרי כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד דהמכוון להיות התחברות ערב ובקר יחד כו'. וכתיב (ישעי' ל' כ"ו) והי' אור הלבנה כאור החמה. וכתיב (דברים ד' ל"ט) וידעת היום". שיהי' בחי' יום. והיינו כי במערב יש עוד פי' ל' תענוג כמ"ש (מלאכי ג') וערבה להוי' מנחת יהודה כו'. שעיקר התענוג עליון הוא מביטול היש ודבר נפרד דוקא. וזהו"ע שכינה במערב שעיקר השראת השכינה הוא במערב דוקא כדי להפוך היש ודבר נפרד שיהי' בבחי' ביטול כו'. כי שכינה היא כמ"ש ושכנתי בתוכם שוכן בתחתונים שבחי' זו לא שייך באצי' שאין שם יש ודבר כלל כ"א הכל בטל לה' בבחי' אין ממש וע"כ לא שייך שם ענין השראה שאין על מי כו' ורק על בחי' בי"ע שהם יש ודבר בפ"ע שייך ענין השראה וגילוי וזהו"ע שכינה במערב דוקא. וז"ש (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. נערותיה הוא בחי' ז' היכלות שנמשך להם כללות ההמשכה. ואח"כ נמשך למלאכים כו'. והנה בחי' אלו דיום ולילה נק' ג"כ אדם ובהמה אדם הוא מדבר שיש בו נפש המדברת משא"כ הבהמה אין לה דיבור. וכך שבתי' מל' כשהיא באצי' ששם הדיבור והאותיות המהוים הם בהתגלות ואז ממילא אין נראה המתהוה ליש כלל כנודע כו' ע"כ נק' בתי' מל' אדם משא"כ בירידתה למטה כתיב (חלים ל"ט) נאלמתי דומיה וכתיב (ישעי' נ"ג) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה. בחי' אלם שאין לה דיבור והיינו שהדיבור מוסתר להיות נראין העולמות ליש ודבר כו' ואז נק' בהמה ולכן גם המלאכים נק' חיות ובהמות כו'. וזהו רוח האדם העולה היא למעלה. ורוח הבהמה היורדת היא למטה. בהמה היא שם ב"ן בחי' מל'. וזהו מארז"ל (אבות פ"ד) הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים כו' והנה עד חצות לילה הוא ירידת המל' להשפיע בעולמות בי"ע ומחצות לילה מתחיל העלי' מבי"ע לאצי' והוא הכנה ליום שביום הו"ע היחוד כנודע:
ד והנה כדי להיות העלי' מבחי' בהמה לבחי' אדם צ"ל עלי' זו ע"י גבורות דוקא. והענין יובן בהקדים מארז"ל (ברכות ה' א') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. וצ"ל למה צריכים לרוגז ולא די שיהפכנו או יכפנו ע"י התבוננות. אך ע"ז אמרו בזהר (ח"ג קס"ח א') אעא דלא סליק בי' נהורא מבטשין לי'. גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי'. והיינו כמ"ש (מלאכי ג') אני הוי' ל"ש ואתם בני יעקב לא כליתם. פי' שהנביא קובל על ישראל הלא אני הוי' לא שניתי וקודם שנבה"ע ואחר שנבה"ע שוה לגמרי. שאין עוד מלבדו כו' והכל אין ואפס. וא"כ הי' צ"ל כלוה"נ וביטול בא"ס ב"ה ומ"מ לא כליתם שאין נמשך מזה כלוהנ"פ. והתירוץ ביאר הנביא עצמי באמרו בני יעקב בתי' עקב ומדרגות תחתונות דעשי' שנתגשמו מאד ע"כ אין התבוננות זו מאיר ומתגלה בנפשם שיהי' בחי' כלוהנ"פ וביטול כו'. ועז"א בזהר העצה שיהי' הנפש כלי לקבל גילוי אור התבוננות זו דאני הוי' ל"ש שהוא ע"י ביטושים וגבורות לבטש ולהשפיל א"ע עד עפר ממש שעי"ז נעשה כלי קיבול לגילוי אור התבוננות זו וזהו עצמו ג"כ כונת רז"ל באמרם לעולם ירגיז כו'. ועד"ז יובן ענין הגבורות שפועלים התעוררות דהנה לילה הוא זמן שינה גם למעלה במלאכים עליונים כו'. וענין השינה כמ"ש (תלים קכ"ו) בשוב ה' כו' היינו כחולמים שהגלות נק' חלום שהמוחין הם בקטנות מאד (וע"כ יכול להיות שני הפכים) וכך הו"ע השינה למעלה במלאכים שמותם ואור השגתם בא"ס ב"ה הוא מצומצם בתכלית הקטנות. וכדי שיתעוררו מהשינה ויוכנו לקבל מותין דגדלות דאוא"ס המאירים ביום כו' ע"ז נמשכים הגבורות ממלאך גבריאל גבר אל. כי יש גבורות שדוחים לגמרי. אכן גבר אל הוא גבורה שבחסד ע"ד שמאלו תחת לראשי שגורם אח"כ וימינו תחבקני ולכן ע"י הגבורות שלו נתעוררים משינתם ונעשים כלי לקבל גילוי מוחין דגדלות ביום בשעת התפלה וזהו ג"כ ענין הכרוזין כו' כנ"ל וזהו"ע קריאת הגבר למעלה בעולם המלאכים כי כל מה שנמצא למטה יש לזה שרש למעלה כו'. וכן יש בחי' זו עד רוה"מ שהוא מארז"ל (ברכות ג' ב') כנור הי' למעלה ממטתו של דוד כו' כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו כנור של דוד הוא בחי' מל' היורדת למטה בבי"ע ובחצות לילה שמתתיל עליות המל' באצי' נמשך תחלה רוח צפונית בחי' גבורות ממקום עליון מאד כמ"ש (ישעי' ל"ב ט"ו) עד יערה עלינו רוח ממרום (ה"ג דבינה) ומגבורות אלו נעשה המל' כלי קבלה לקבל הגילוי אור שלמעלה בחי' אדם אדמה לעליון כו':
ה וזהו"ע ויסעו מעציון גבר. כי כל המ"ב מסעות היו להכניע המדבר עמים כנ"ל פ"א. שהו"ע לברר הניצוצים ולהמשיך בהם אח"כ התגלות אוא"ס ב"ה (מבחי' שם מ"ה) וע"כ כדי שיהיו כלים לקבל גילוי אוא"ס צ"ל נמשך גבורות עליונות דקדושה כדי לעשותם כלי וזהו ויסעו מעציון גבר. והנה עציון הוא ל' עצה כמ"ש (משלי ח' י"ד) לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה פי' עצה הוא ישוב דעת. כי בלי עצה הו"ע נערות התפעלות המדות בלי שכל וטעם כו'. אבל העצה שיתנהגו המדות ע"פ חכ' וישוב הדעת כו'. ונמצא שעצה הוא בחכ' וזהו לי עצה כו' אני בינה לי גבורה ששרש הגבו' הוא בחו"ב וזהו המבואר במקובלים הראשונים שהחכ' נק' דין והסכים לזה האריז"ל (ע' בת"א פ' בראשית ע"פ הן האדם הי' כו' ע"ש) וזהו פי' עציון גבר הגבו' הנמשכים מבחי' עצה דחו"ב כו' ויחנו במדבר צין וארז"ל שנצטוו עליה וגדול המצווה ועושה כו' כנ"ל. דלכאורה כשאינו מצווה כלל ומ"מ עושה רצון ה' בלי הכרח וצווי זהו טוב ועבודת ה' יותר על מי שמצווה ועושה. והענין ע"ד הפשוט דכשאינו מצווה ועושה הרי אין עליו שום עול דכאשר לא ירצה היכולת בידו ולא יענש כלל ודומה למארז"ל (יומא ע"ד ב') אינו דומה מי שיש לו פת בסלו. אבל המצווה הרי יש עליו עול שאינו יכול למנוע עצמו מעשות אחת ממצות ה' כי אז הוא עובר רצונו ויענש הרבה הרי מה שמקיים הוא בבחי' עול (שזהו עיקר מדת המלוכה) ולכן גדול המצווה כו' וסוד הענין הוא דהמצווה ועושה שמקיים המצוה בבתי' עול מגיע ומעורר למעלה יותר עד אין קץ כו' כי יש למעלה באלקות ב' בחי' מוחא וגלגלתא דתפיא על מוחא. מוחא הוא בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא כו' אבל גלגלתא הוא רצוה"ע של אוא"ס ב"ה עצמו שאינו יכול לבוא לידי גילוי כלל בח"ע ולכן חפיא על מוחא כו'. והנה כשמקיים המצות בלי עול רק מצד הטו"ד בהיות שע"י הד' בתים דתפילין ממשיכים ד' מוחין וע"י ל"ב חוטי הציצית ממשיכים לבנ"ת כו' וכה"ג ע"כ נכון ונעים מאד לקיים מצותיו ית' זהו"ע קיום המצות ע"י טעם ועי"ז ממשיך רק מבתי' ת"ע כו'. אבל כשמקיים המצות בלי שום טעם שאינו מבקש טעם כלל בקיומם רק לפי שזהו רצוה"ע כו'. ע"י עול זה שהוא ביטול הרצון שלא עפ"י שכל ממשיך מלמעלה מבחי' גלגלתא רצוה"ע ית' כו'. וזהו גדול המצווה כו'. וזהו פי' מצוה ל' צווי ועוד פי' מצוה הוא ל' צוותא וחיבור והיינו יחוד וחיבור אוא"ס עם הנבראים כו'. וזהו"ע ויחנו במדבר צין המשכת גילוי רצוה"ע הסוכ"ע גם למטה בעולמות הנבראים כו'. וע"כ כדי שיהיו יכולים לקבל גילוי זה צ"ל תחלה ויסעו מעציון גבר. היא קדש. דהנה בסדר הנשמה אנו אומרים טהורה היא אתה בראתה כו' שירידת הנשמה היא מבחי' טהרה. וירידה זו צורך עלי' לבוא לבחי' קדושה אשר קדשנו במצותיו דהנה גבי הלוים כתיב (במדבר ח' ו') וכה תעשה להם לטהרם כו' וגבי כהנים כתיב (שמות ל' ל') וקדשת אותם כו' אשר הכהנים הם גבוה מהלוים וכמ"ש (במדבר י"ח) וילוו עליך וישרתוך כו'. והיינו שענין טהרה הוא בבחי' ממכ"ע משא"כ קדשנו קדש עליון הוא בחי' סוכ"ע דלמחתב"כ שאינו מושג בשום עולם כו'. וזהו ג"כ ענין היא קדש שנתקדשו ישראל עליה וזהו אלה מסעי בנ"י אשר יצאו מאמ"צ ע"פ ה' ביד משה ואהרן. כי משה ואהרן שניהם בחי' מה כמ"ש ונחנו מה ורק שאהרן נק' שושדמט"ר שהוא בחי' מ"ה וביטול מלמטלמ"ע כמ"ש בהעלתך את הנרות. ומשה נק' שושדמ"ל שהוא בחי' מ"ה מלמעלמ"ט. המשכת גילוי אוא"ס ב"ה כו'. ופי' יצאו מאמ"צ היינו כי מצרים הוא בחי' מצרים וגבולים דעולמות בי"ע כו'. וע"י המסעות יצאו ממצרים וגבולים דבי"ע ליכלל בא"ס ב"ה וכל עליות אלו הוא ע"י המדבר דוקא ע"י שמבררים אותו ומהפכים חשוכא לנהורא כו':
הנסיעה הו"ע בירורים מנוגה (שהו"ע המדבר) בבחי' העלאה וביטול מלמטלמ"ע ליכלל בא"ס כו' והעלאה זו הו"ע ביטול היש כנודע ענין העלאת מ"נ. ואח"כ החני' הו"ע המשכת גילוי אוא"ס משם מ"ה לברר שנית ונק' המשכת מ"ד. וכדי שיוכלו הניצוצים שעולים בבחי' מ"ן לקבל גילוי א"ס דמ"ה צ"ל גבורות שעושים כלי לקבל. ע"י שיהי' ביטול היש ביותר כו'. וזהו"ע ויסעו מעציון גבר קריאת הגבר שהוא אחר העלאת מ"נ כדי לקבל המ"ד. ואח"כ ויחנו במדבר צין שנצטוו צוותא וחיבור יחוד א"ס. היא קדש היינו שגילוי ויחוד זה הוא מבחי' קדש עליון הסוכ"ע. ועי' בתורה וביאור ע"פ שבת שבתון:
ענין המשכת ה"ג דאימא במל' לפתוח רחמה ולעשותה כלי ראויה ליחוד וזווג דיום בשמו"ע. וזהו כנור של דוד רוח צפונית כו'. היינו כי עד חצות לילה מחמת ירידת המל' בבי"ע מסתתרת ומעלמת עצמותה ומהותה כמו שהיא באצי' בבחי' יחו"ע וביטול אמיתי איך קמי' שלמעלה היש ולמטה אין ומחמת ביטול זה מקבלת כל האורות עליונים דאצי'. דאיהו וגרמוהי חד בה כמו בכל הע"ס כידוע (וזהו"ע פתיחת הרחם פנימי' יסוד דנוק'). ואזי נק' אדם בגימט' מ"ה וגם שהדיבור הוא בהתגלות מהותו ועצמותו. אבל כשהיא יורדת למטה בבי"ע להחיות רוח שפלים לתת להם מזון מוכרחת להסתיר אורה לגמרי ולהתגלות רק בבחי' יחו"ת שלמטה היש ורק שהיש בטל כו' וזהו"ע סילוק עצמותה על הצד ומתצמצמת רק בדבר א' וזהו ג"כ סתימת רחם הנוק'. ולכן נק' אז בהמה שאין לה דעת העליון וגם שאין לה דיבור בהתגלות כו'. ולכן כשמתחיל עליות המל' בחצות לילה נמשך ה"ג דאימא ופותחים רחמה לעשותה כלי ר"ל שתפשיט עצמותה מהעלמה והסתרתה וצמצומה בבחי' יחו"ת יש ובעל כ"א שתהי' רק בבחי' ביטול אמיתי דיחו"ע ואז יכול להיות יחוד זו"נ שיתגלו בה כל האורות עליונים דאצי' ועד"ז הוא בנבראים שלילה זמן שינה שהמוחין מצומצמים מאד בתכלית הקטנות ולכן יתכן שני האופנים הפכיים שאעפ"י שמשיגים איך דקמי' כו' מ"מ הן עצמן בבחי' יחו"ת יש כו'. וזהו"ע החלום כו'. אבל ביום נמשך בהן מוחין דגדלות להשיג בגילוי איך דקמי' כו' ולכן נמשך גבורות עצומות ממלאך גבריאל לעוררם משינתם ולעשותם כלי כו'. ועד"ז בנשמת האדם שיתגלה בו ההתבוננות דאני הוי' ל"ש יחו"ע ולבוא לבחי' מס"נ באחד כו' הוא ע"י המבטשין לי' וזהו"ע תיקון חצות כו'. ונמצא שכל עלי' מבי"ע לאצי' הוא ע"י גבורות שעושים כלי וזהו"ע קריאת הגבר כו'. ולכן כתיב גבי מסעות ויסעו מעציון גבר כי המסעות הוא העלאת מ"נ מהבירורים דתהו שנתבררים מהמדבר. וענין העלאה זו הוא כלוהנ"פ וביטול לגמרי לצאת מהיש דבריאה וליכלל באוא"ס שבאצי' ולכן צ"ל תחלה המשכת הגבורות לעשותם כלי לקבל כו' והיינו שיופשטו לגמרי מהיש דבריאה וזהו ויסעו מעציון גבר ואח"כ ויחנו במדבר צין המשכת מ"ד מחכ"ע וזהו היא קדש כנ"ל:
אלה מסעי בני ישראל וגו'. כתיב (תלים סי' פ') גפן ממצרים תסיע כו' וארז"ל (מד"ר כי תשא ר"פ מ"ד) מה גפן זה כשבעליה מבקשים שתשביח עוקרין אותה ממקום זה ושותלין אותה במקום אחר והיא משבחת כו'. כך נש"י כיון שבקש הקב"ה להודיע שמם בעולם מה עשה עקרם ממצרים והביאם למדבר ושם הצליחו יותר שהקדימו נעשה לנשמע וקבלו התורה כו' וזהו אלה מסעי בנ"י שהוא ענין גפן ממצרים תסיע ושתלן במדבר כדי שיהי' הגפן דכנס"י בהצלחה יתירה ומעלה היותר עליונה כו'. ולהבין החילוק דבחי' גפן דכנס"י כשיצאו ממצרים. לבחי' מדרגת גפן היותר נעלה על ידי המסעות במדבר כו'. הנה כתיב (שופטים ט') החדלתי את תירושי המשמח אלקים ואנשים. וצ"ל איך היין משמח אלקים כו'. הנה כתיב (ישעי' מ') שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. ופי' בזה"ק בתחלתו (ב' ע"א) דמי אלה הוא צירוף שם אלקים וצ"ל החילוק בין שם אלקים בשלימות לבחי' התחלקותו לב' בחי' מי אלה. שהוא ענין פלג אלקים כו'. והנה במד"ר (בחקתי פל"ו סי' ד') פי' ענין מי ברא אלה כענין דכתיב בוראך יעקב כו' עולם מי בראך יעקב בראך וכו'. והיינו כי בזכות האבות ונש"י נבראו העולמות. וזהו מי ברא אלה כו'. והיינו כמאמרם ז"ל (מד"ר ויקהל פמ"ח סי' ב') ע"פ אלה תולדות השמים והארץ בהבראם כו' בזכות אלה שמות בני ישראל ואלה בזכות מי בזכות אלה העדות והחוקים והיינו כי מעלת נש"י הוא מצד התורה כו' וזהו ג"כ יעקב בראך כו' משום מעלת התורה דכתיב ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל כו'. וזהו ואת כל אלה ידי עשתה דלכאורה א"ז מובן. איך נאמר ע"ז לשון עשי' והלא לא בכח ולא בעמל כו' אלא במאמר לבד. כי במד"ר (בראשית פ"ד) מחשיב ענין עשי' יותר מבחי' דבור כי בעשי' הוא מכניס כח יותר. והענין כי כל אלה קאי גם על בחי' אלה שמות בני ישראל ועל אלה העדות כו'. ולהבין מה, שמי ברא אלה הוא ע"י נש"י לפי פי' המד"ר כו'. צ"ל ענין הבריאה יש מאין והלא כי ממך הכל. הנה כתיב (תלים מ"ח) גדול הוי' כו בעיר אלקינו ופי' בזה"ק (ויקרא ה' א') אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' עיר אלקינו הוא עולם הדבו"ע כמו העיר שהוא מקובץ מכמה בתים ובית מכמה אבנים. והנה אבנים נקראו האותיות שהם בחי' דומם. וצירוף כמה אותיות ביחד נק' בית. כתפארת אדם לשבת בית. כך בצירוף כמה אותיות ביחד שורה שם שכל וחכמה. כמו בתיבות ברוך אתה. אבל האותיות ברוך כו' כשאינם מצורפים יחד אין מלובש בהם שים השכלה כו'. וכללות עולם הדבור עליון דבר ה' המחיה עולמות או מדרגת הנבואה שהוא ג"כ התגלות דבר ה' אל הנביאים נק' זה למעלה עיר אלקינו שהוא בחי' אותיות הנמשכים משם אלקים. כי שם הוי' הוא כללות האור והחיות ומקור ההתהוות של כל העולמות ושם אלקים הוא בחי' אותיות שעל ידם נמשך החיות משם הוי' בכל העולמות. ומה שנק' עיר אלקינו שלנו דוקא הענין כמ"ש להיות לך לאלקים לך דוקא פי' שיהי' מושג אלקות ע"י האותיות דשם אלקים וכמו ירושלים שנק' עיר אלקינו כי בכל העולם נמשך החיות ע"י שם אלקים בבחי' הסתר והעלם אבל בירושלים הי' התגלות אלקות ע"י האותיות דשם אלקים שחי' השראת השכינה וכמו"כ להיות לך לאלקים ע"י אותיות התפלה והתורה וזהו עיר אלקינו שלנו דוקא. כי בכל העולם הוא מסתיר (ע' בלק"ת סוף הביאור דכי כארץ ויובן הכונה כי בכל העולם ענין שם אלקים רק להעלים ולהסתיר משא"כ לנש"י ענין שם אלקים הוא כדי שיומשך על ידו התגלות שם הוי' שא"א בלתי שם אלקים. ולכן נק' אלקינו שלנו דוקא) וענין גדול הוי' כי' בעיר אלקינו. כי גדולה הוא התפשטות החיות ברבוא רבבות עולמות עד אין קץ. וכמו שיש כמה מיני התחלקות למטה בדצח"מ הגשמי לאין שיעור כלל וכמו"כ למעלה אלף אלפין ורבוא רבבן כו' גדוד א' ולגדודיו אין מספר כו' שכ"ז נק' גדולה כו'. והנה ריבוי התחלקות העולמות והנבראים הוא מצד התחלקות החיות משם הוי' ע"י ריבוי התחלקות הצירופים כמו צירוף ארי' ושור כו'. אבל שם הוי' בעצמו נק' הוי' אחד אח"פ כו'. וזהו גדול הוי' בעיר דוקא. ובזהר הפי' כך כי הדבור עליון על ידו הנהגת העולמות בבחי' ממשלה ומלוכה. וכמו דבר מלך שלטון כו' שע"י הדבור הוא מלך ומושל כו' וזהו מלכא בלא מטרוניתא. שהוא הדבור. לאו מלכא איהו כו' שכשהדבור הוא בבחי' גלות להיות כרחל כו' נאלמה להחיות ע"י ע"ש והם נוטלין היש לעצמן כו' אזי כביכול לאו גדול איהו). וגם פי' אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו היינו כמ"ש לך הוי' הגדולה שמדת הגדולה בטלה היא לגמרי לגבי עצמות אוא"ס ב"ה ואינה עולה בשם כלל. כי הנה כל ריבוי התחלקות צירופי אותיות לאין קץ כללותם הוא בחי' ה' אחת וזהו בה' בראם אתא קלילא כו' וה' זו בטלה לגמרי בעצמות אוא"ס דכולא קמיה כלא חשיב. ובמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שזהו ענוה והשפלה גדולה קמיה ית' ולכן אין לכנות בחי' זו לשם גדולה כלל לגבי עצמותו ומהותו ית' וכמשל המבואר בדברי רז"ל למלך שיש לו אלף אלפים דנרי זהב ומשבחים אותו בחרסים כו' הרי זה כמבזה כו'. או כמשל חכם גדול בחכמת התכונה כמו שמואל שנהירין ליה שבילי דרקיע כו' והיו משבחים אותו איך שיכול לכתוב בטוב. והקוטב מהמשלים שמשבחים את מהותו במה שאינו נוגע לערך מהותו כלל. והיא הבחינה היותר אחרונה ושפלה מכל כו'. וכך כללות ומקור החיות של כל העולמות הוא בחי' עשי' ובטלה במציאות לגבי עצמות אוא"ס ב"ה שאינו בגדר עלמין כלל. וזהו לך הוי' הגדולה והגבורה מדת גדולתו הוא התפשטות החיות בכל העולמות ומדת גבורתו הוא בחי' אתה גבור לעולם אד' למשול על הטבע ולשנות סדר השתלשלות העולמות. שהוא ענין הנסים הנגלים דיצי"מ וקרי"ס וכו'. שלא יסתירו העולמות כלל כו'. גם מדה זו בטלה כו' וזהו גדול הוי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. שבחי' גדולת שם הוי' מושג בהעולמות. אבל גדולת א"ס בעצמותו ית' אין מושג כלל דלית מחשבה תפיסא ביה כלל כו' וזהו פי' בריאה יש מאין שמקור המשכת כללות החיות להחיות העולמות הוא בחי' אין שאינו מושג כלל. כי מה שגדול הוי' ומהולל כו' הוא כאשר נמשך המשכת החיות משם הוי' להחיות העולמות אבל מקור ושרש המשכת חיות זה הוא בחי' ולגדולתו אין חקר שהוא בחי' אין. ולכן לפעמים כתיב ברא אלקים לשון נוכח. ולפעמים כתיב ונבראו ממילא. דהיינו מצד ב' בחי' הנ"ל. וזהו מי ברא אלה כי אלה הוא בחי' גילוי והמשכת החיות להחיות העולמות. וזהו אלה תולדות השמים והארץ (אלה דוקא והיינו ו"ק דז"א הכלולים ופ"ו כחשבון אלה ונק' ז' ספי' הבנין שהוא בחי' ו"ה נגלות עלמא דאתגליא חיות העולמות דוקא. כי בחי' מדות שייכים רק להעולמות כי אם אין עולם איך שייך חסד כו'). אבל מקור המשכת גילוי חיות זה נק' מי. דהיינו בחי' אין שאינו מושג כלל. מי הוא עתיק או הבינה מצד התגלות עתיק שבה. וגם מי גימט' נ' שער הנ' דבינה שהוא בחי' כ"ע כמ"ש בלק"ת בתוס' ביאור ע"פ וספרתם כו' בפ' במדבר:
ב וענין ב' בחי' דמי ואלה בנש"י הוא ענין למס"נ באחד ביטול אמיתי דיחו"ע ובחי' הביטול דבשכמל"ו יחו"ת כו' וביאור הענין צריך להקדים ענין מדרגת שרפים ואופנים. שרפים אומרים קדוש והאופנים וחיות מתנשאים ברעש גדול לעומת השרפים ואומרים ברוך דמלשון לעומת השרפים משמע שכאשר השרפים אומרים קדוש אזי יכולים האופנים לומר ברוך. והענין כי השרפים הם בעולם הבריאה ובינה מקננא בכורסיא. אשר הבינה נק' מי כנ"ל. ולכן ההתבוננות וההשגה שלהם הוא בבחי' מי דהיינו מקור המשכת החיות כו' איך שלגדולתו אין חקר כלל כנ"ל באריכות וזהו קדוש דפי' מובדל והיינו שמובדל מגדר עלמין כו'. והנה כתיב (ישעי' ז') שרפים עומדים ממעל לו פי' ממעל לוי"ו דהיינו שתשוקתם וביטולם הוא במהוע"צ ית' שלמעלה מהוי"ו שהוא המשכת גילוי החיות לעולמות כו'. אשר בו ית' כתיב לך הוי' הגדולה שהגדולה שהוא התפשטות החיות לכל העולמות בטלה לגמרי ואינה עולה בשם כלל. ולגדולתו העצמיות אין חקר כלל. וזהו פי' קדוש מובדל כנ"ל. והנה עי"ז ממשיכים ממהוע"ל ית' בחי' ולגדולתו אין חקר. שיומשך הוי"ו שהוא המשכת וגילוי חיות לעולמות כו'. וזהו פי' קדוש קדש ו' שמבחי' קדש מובדל יומשך ו'. והיינו שממשיכים בחי' מי ברא אלה כי אלה הוא בחי' גילוי והיינו ו' דשם הוי' ופ"ו כחשבון אלה אבל מי הוא בחי' ולגדולתו אין חקר ולית מחשבה תפיסא ביה כלל והיינו עתיק השורה בבינה. והם ממשיכים מבחי' מי גילוי בחי' אלה שיומשך המשכה מאור א"ס ב"ה שבבינה בששה מדות דז"א שהוא בחי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו כנ"ל ע' בבה"ז פ' בלק על המאמר דק"צ ע"ב ששרש המשכת המלאכים הוא מבחי' מוחין דאימא בז"א והו"ע מי ברא אלה וענין שמקדש יומשך להיות קדוש כו' כנ"ל. וע' בהגהות לד"ה מהלכים. ובביאור דונקדשתי בענין ורגליהם רגל ישרה להמשיך מבחי' י"ה בבחי' ת"ק שנה וע' בד"ה אחרי כו' כארי' ישאג. ואזי אומרים האופנים ברוך כה"מ. כי חיות ואופנים הם ביצירה ועשי'. והנה חג"ת מקנן ביצירה ונה"י בעשי' אשר המדות הם בחי' אלה. ולכן עבודתם אינו בביטול והתבוננות כ"א העיקר הוא התפעלות המדות ברעש גדול כו'. וע"כ עבודתם הוא שאומרים ברוך כה"מ. כבוד הוי' הוא בחי' מל' דבר ה' כללות עולם הדבור עליון והם ממשיכים שיתברך כבוד הוי' משרשו ומקורו כו'. והיינו להיות גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו שיהי' התפשטות החיות משם הוי' בהתגלות ממש בעיר אלקינו דהיינו שלא יסתירו האותיות דשם אלקים כ"א על ידם יומשך התגלות החיות משם הוי' בעולמות. דהנה כתיב (ישעי' נ"ג) וכרחל לפני גוזזיה נאלמה בבחי' אלם. דהיינו שהדבור עליון הוא בבחי' גלות ומוסתר בבחי' העלם. דהיינו שאין נמשך ע"י הדבור התגלות שם הוי' שיתראה איך שהעולמות בטלים לגמרי כו' כ"א שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע כו' מחמת שאותיות הדבור הם מסתירים ומעלימים על אור שם הוי' כו'. אבל עבודתם הוא להמשיך להיות גדול הוי' כו' בעיר כו'. שיהי' התגלות שם הוי' ע"י האותיות דשם אלקים כו'. וזהו ענין בכה"מ וזהו ברעש גדול להמשיך בחי' גדול הוי' כו' ולכן לעומת השרפים דוקא שכאשר השרפים אומרים קדוש להמשיך מבחי' ולגדולתו אין חקר שיהי' בחי' גדול הוי' כו' והיינו ענין מי ברא אלה דהיינו המשכת מוחין לז"א אזי יכולים האופנים והחיות להמשיך גדול הוי' שהוא התגלות שם הוי' ממש בעיר אלקינו דבור העליון דוקא כו'. שהו"ע היחוד דזו"נ:
ולהבין ענין ב' בחי' אלו דשרפים ואופנים בנפש. צריך להקדים ענין מצרים מצרים ים ים הוא למטה במדרגה מבחי' מי כו'. דהנה למעלה ענין מצרים הוא מיצר הגרון. שבגרון יש קנה ושט ורידין ג' שרי פרעה וכנגדן פרעה עצמו בעורף. והם מעכבין על המוחין שלא יומשכו במדות כ"א שיהי' ההשפעה בבחי' אחוריים כו'. וכמו"כ באדם. הנה מי הוא התבוננות אלקות שבמוח. ואלה הוא התפעלות המדות שבלב. וענין מצר מי היינו שאעפ"י שבמוח הוא מתבונן ומשיג אלקות איך הוי' אחד כו' מ"מ הלב אינו מתפעל מזה כלל אבל ענין יצי"מ היינו שיהי' ההתחברות דמי ואלה בנה"א שההתבוננות יאירו בהתגלות בלב שיומשך מהם התפעלות המדות כו' (ע' בדרוש דוספרתם (פ' אמור) באריכות איך יצי"מ הוא רק בנה"א לבד) ואזי נקרא כנס"י בחי' גפן והיינו בחי' יין המשמח אלקים. שמחה ממשיך ההעלם בהתגלות וכמו מועדים לשמחה. וכך אלקים הוא מסתיר על שם הוי' אבל תשוקת שם אלקים הוא שיהי' בו התגלות שם הוי' דהיינו יחוד הוי' אלקים ולכן נקרא משמח אלקים. כי נכנס יין יצא סוד בחי' סוד הוי' כו'. וזה הי' שיר הלוים על היין להיות ועבד הלוי הוא להמשיך ההתגלות מבחי' הוא כו' והיינו כשנעשה בנש"י התחברות דמי ואלה שאזי יכולים לעלות מלמטלמ"ע בבחי' העלאה ותשוקה ליכלל וליבטל בא"ס ב"ה וע"י העלאה זו ממשיכים היחוד והתגלות שם הוי' ממש בשם אלקים אזי נקרא גפן בחי' יין המשמח אלקים והוא ענין פלג אלקים לב' בחי' מי אלה. שיהי' התגלות מי באלה דוקא וזהו מלא מים כו':
ג וענין גפן ממצרים תסיע לשותלן פעם ב' במדבר כדי שיהי' גפן יותר מעולה ומשובח כו' הענין כי בחי' גפן ממצרים תסיע היינו מה שנתהוו נשמות ישראל כמ"ש (ישעי' כ"ח) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל כו'. ונש"י מצד עצמן נק' גפן. פי' שכאשר נתחבר בנש"י מי ואלה ויכולים לעלות בבחי' מ"ן מלמטלמ"ע מצד עצמן כו' ועי"ז ממשיכים אח"כ התגלות ויחוד שם הוי' באלקים אזי נק' כנס"י גפן. אבל מה ששתלן במדבר הוא כדי שיצליחו יותר ויקדימו נעשה לנשמע כדי שיהיו יכולים לקבל התורה שהתו' נק' ג"כ יין כמ"ש (שיר ב' ד') הביאני אל בית היין וארז"ל (מד"ר שה"ש פ"ב סי' י"ג) זה הר סיני יינה של תורה ובחי' גפן זה למעלה יותר מבחי' הגפן דכנס"י מצד עצמה. דהנה תלת קשרין כו' ישראל מתקשראן באורייתא. הרי התורה למעלה מנש"י כו'. וענין הב' בחי' גפן היינו כי יש יין אדום ויין לבן יין אדום הוא שמחת הנפש בעצמה והיינו העלאת מ"ן דמל'. אבל יין לבן הוא התגלות שמחה מלמעלה מבחי' חמר חוורין עתיק. כמ"ש (דניאל ט') לבושי' כתלג חוור ושער רישי' כעמר נקא. וכתיב (הושע י"ד ח') זכרו כיין לבנון שמלבין עונותיהם של נש"י כו' והיינו שהוא העלאת מ"ן דבינה ועי"ז נמשך מבחי' ועת"י כו' לבושי' כתלג חוור. ולכן נקרא יין לבן או יין לבנון שהכל א' כו'. והיינו כי יין זה הוא יחוד והתגלות עתיק בבינה כו'. וזהו יינה של תורה שהוא המשכת היחוד בבינה מבחי' ח"ע שביס"א מלובש יסוד דע"י כו'. אעפ"י שנת"ל שכל בחי' גפן הוא ענין יין המשמח אלקים להיות יחוד הוי' ואלקים. אך הנה כתיב (דברים ד' ל"ט) וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. שיש ב"פ כי הוי' הוא האלקים הא' בשמים ממעל סוכ"ע. והב' בארץ מתחת ממכ"ע והיינו כי בארץ מתחת הוא בבחי' מל'. והיחוד משם הוי' במל' הוא מז"א והוא ענין יחוד זו"נ ו"ה כו'. ובשמים ממעל הוא בינה שנק' ג"כ אלקים חיים והיחוד משם הוי' בבינה הוא יחוד חכמה עם בינה כו' ולכן בחי' גפן ממצרים תסיע הוא רק בחי' יין המשמח אלקים להיות יחוד הוי' ואלקים בארץ מתחת דהיינו היחוד דזו"נ אבל מה ששתלן במדבר לקבל יינה של תורה ואזי יהי' הגפן יותר מעולה היינו בחי' יין המשמח אלקים שיהי' יחוד הוי' אלקים בשמים ממעל שהוא ענין יחוד חו"ב כו':
ד והנה כדי לבא לבחי' גפן הב' דתורה הוא על ידי המ"ב מסעות שבמדבר שלמעלה במדרגה מבחי' יצי"מ שהוא רק העלאת הנה"א בלבד אבל ע"י המ"ב מסעות ביררו המדבר עמים שהוא העלאת מ"ן מנוגה כו'. ובנפש הוא העלאת הנה"ב בבחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא שזה מעורר וממשיך מלמעלה יותר. ועי"ז דוקא באו לבחי' גפן דתורה להמשיך יחוד הוי' ואלקים בשמים ממעל שהו"ע יחוד חו"ב כנ"ל. וצ"ל למה בספה"ע מ"ט יום זפ"ז. וכשיצאו ישראל ממצרים הגם שלא ספרו אז מ"מ הלכו נ' יום עד מ"ת. ובמסעות רק מ"ב זפ"ו כל מדה כלולה מו' והענין כי יצי"מ יום א' דפסח הוא רק בנה"א לבד. ואח"כ כל מ"ט ימי הספירה צריכים להמשיך מלמעלמ"ט דהיינו מהמדות דנה"א בהמדות דנה"ב וע"כ צריכים להמשיך בכל המדות ולכן זפ"ז. אבל מסעות הוא העלאת המדות מלמטלמ"ע ע"כ רק זפ"ו. ובחי' מל' שבכל מדה הו"ע התגלות המדה גם לזולתו. ובחי' זו אין שייך כלל בהעלאה:
והנה ענין המ"ב מסעות שהוא ענין העלאת המדות פי' וענין העלאת המדות היינו התהפכות המדות כי באמת מדה א"א לבעלה לגמרי שלא תהי' כלל. כמו אם יש לאחד כח המתאוה שהוא מדת האהבה לחשוק בתענוגים גשמיים איך אפשר לבטלה שלא יהי' כלל שום אהבה. אחר שמדה זו נטועה בלבו כו'. אלא הענין שצריך ליתן לה מקום אחר. והיינו שמדת האהבה יהי' באלקות לבד ואהבת את ה' אלקיך ולא תהי' מלובשת כלל בתאות גשמיים כו' וזהו ענין העלאת המדות דנה"ב שמעלים את האהבה דנה"ב שמלובשת בגשמיות להיות האהבה רק לה' לבד שהוא התהפכות המדות מחשוכא לנהורא כו'. והנה יש ז' מדות לך הוי' הגדולה והגבורה כו' היינו שמדת האהבה יהי' רק באלקות. וכן מדת הגבורה להיות איזהו גבור הכובש את יצרו. וכמו שלמעלה מדת הגבורה הוא למשול על הטבע. ומדת הת"ת להיות לאסתכלא ביקרא דמלכא. וכן לך הוי' הנצח. כי בנצח יש ב' פי' הא' לשון נצחון והב' לשון נצחיות. והנה ארז"ל (אבות פ"ג מ"י) כל מי שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת וכו'. דלכאורה אין זה מובן. והענין כי אם תהי' הנהגתו רק עפ"י חכמה ושכל לבד. היינו לפ"ע ההתבוננות באלקות. לא תהי' העבודה כ"כ בשלימות. הא' כי מה יכול להשיג ולהתבונן בשכלו כו' הב' כי לא בכל עת מאיר ההתבוננות במוחו ולבו וא"כ כאשר תופסק אור ההתבוננות אזי יופסק האהבה והעבודה. והג' כי עיקר העבודה הוא יגיעה דוקא כמ"ש (מלאכי ג') בין עובד אלקים לאשר כו' ואם העבודה שלו עפ"י השגה והתבוננות א"ז יגיעה כי הרי שכלו מראה לו שצ"ל כך כו'. משא"כ מדת הנצח בעקשות וניצוח שלא עפ"י שכל כלל ה"ז עמוק יותר מהשכל. אפי' במה שאין השכל משיג כלל. וגם שלא תופסק לעולם. וגם שזהו עיקר העבודה ביגיעה עצומה וכן גם למעלה שרש הנצח גבוה מאד כמ"ש (שמואל א' ע"ו כ"ט) וגם נצח ישראל לא ישקר כו' כי לא אדם הוא להנחם. אדם הוא בחי' חכמה ושרש הנצח למעלה מבחי' אדם. ולכן גם למטה במדת הנצח כיון שיש בו ענין נצחיות שלא יפסק לעולם הרי זה מפני ששרשו גבוה מאד כי כל בחי' נצחיות הוא בא"ס כ"מ שנאמר לי כו' וז"ש (ישעי' ס"ג) ויז נצחם על בגדי. כי עפ"י השתלשלות כתיב (בראשית ל"ב) ותקע כף ירך יעקב כו' אבל ע"י העבודה במדת הנצח מתקנים מדת הנצח למעלה. וזהו ויז נצחם כו' והנה גבי שרפים כתיב בשתים יכסה פניו ובשתים יעופף ובשתים יכסה רגליו שהוא כנגד ג"פ קדוש. שגם בבחי' רגליו שהוא נה"י נמשך ג"כ בחי' קדוש. כי קדוש מעלה ומטה שוין. ואדרבה בבחי' רגליו מאיר בחי' עליונה יותר. היוצא מזה שכל המ"ב מסעות הוא העלאת המדות בבחי' אתהפכא כו' ולכן רק זפ"ו. ולכן גבי שרפים כתיב רק שש כנפים בחי' ו' היינו זפ"ו לפי כי ענין השרפים הוא העלאה. והנה ע"י המ"ב מסעות במדבר שהוא בירור והעלאת מ"ן מנוגה אז באו כנס"י לבחי' מדרגת גפן דתורה שהוא בחי' יין המשמח אלקים בשמים ממעל. יחוד הוי' אלקים דחו"ב כו':
ה ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם בלק"ת פי' מוצאיהם מקור נש"י. וא"כ הוא חיבור דבתי' מי ואלה כו' כדי להפוך הנה"ב. ובפנ"י פי' מוצאיהם קאי על המסעות. דהפי' המוצא ומקור של המסעות דהנה כמו שהי' למטה מ"ב מסעות כך יש העלאה דשם מ"ב בכל העולמות אבי"ע. ופי' מוצאיהם הוא מוצא ומקור דשם מ"ב שלפני האצי' המשיך אותו משרע"ה למטה כדי ליתן כח ועוז לכל המ"ב מסעות בגשמיות לברר המדבר ולהעלותו כו'. וזהו פי' ויכתוב משה את מוצאיהם. כי ענין הכתב הוא הלבשת השכל בעשי' אותי' דיו ע"ג הנייר. וכמו"כ פי' ויכתוב משה את מוצאיהם שהמשיך בעשיה מוצא ומקור הראשון דשם מ"ב כדי להיות למסעיהם כו'. עפ"י ה'. כי הנה לע"ל כתיב (ישעי' מ') וראו כל בשר כי פי הוי' דבר. אבל עתה בגלות נאלמתי דומי' החשיתי כו' שנראה הדבור עליון כאלו הוא נפרד משם הוי' כו' כי הוי' הוא בחי' יחו"ע איך קמיה כו' אבל לע"ל יהי' יחוד והתגלות שם הוי' בהדבו"ע שיהי' הדבור פי הוי' ממש וכן כל ענין המסעות הוא להיות יחוד הוי' ואלקים בחי' גדול הוי' בעיר אלקינו דבור עליון וזהו על פי הוי' כדי שיהי' הדבור עליון פי הוי' ממש:
ביאור להנ"ל
ענין מצרים מצר ים זהו ההפך מבחי' מי ברא אלה ולכן ענין יצ"מ היינו שמבחי' מצר ים יומשך להיות גילוי בחי' מי ברא אלה. ואח"כ כניסתן לא"י שנק' ארץ טובה ורחבה ההפך מבחי' מצרים מצר ים היינו להיות גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו וזהו ענין ירושלים שנק' עיר אלקינו ששם גדול הוי' כו' ההפך מבחי' מצר ים מ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים שמסתירים לגמרי על אור שם הוי' כו'. והיינו שדוקא כאשר נעשה יצי"מ דהיינו שנמשך הגילוי להיות מי ברא אלה שהו"ע התגלות בחי' גדול הוי' דהיינו יציאת ולידת ז"א (או המוחין דז"א) מבחי' העיבור דבינה אזי יכול להיות כניסתן לא"י שיהי' גדול הוי' כו' בעיר דהיינו להיות היחוד דזו"נ כו'. והנה מיצ"מ עד כניסתן לארץ הי' מ"ב מסעות דהיינו שכדי להמשיך הגילוי מבחי' מי להיות מי ברא אלה צ"ל תחלה מ"ב מסעות. והנה מזכירין יצי"מ בכל יום ב"פ בק"ש שחרית וערבית וא"כ יש בכל יום בחי' המ"ב מסעות בעבודה כדי להמשיך הגילוי דבחי' מי ברא אלה:
ולבאר הדברים צ"ל תחלה ענין בריאה יש מאין. מהו מאין הלא כתיב כי ממך הכל. הנה כתיב גדול הוי' כו' בעיר אלקינו. ופי' בזהר אימתי גדול כשהוא בעיר כו'. פי' גדול הוי' היינו שהגדולה הוא התפשטות החיות ברבוא רבבות עולמות עד אין קץ. וגדולה זו הוא ע"י עיר אלקינו דוקא עולם הדיבור עליון שע"י ריבוי התחלקות האותיות והצירופים שמשם אלקים עי"ז נעשה התחלקות החיות משם הוי' להחיות ריבוי עולמות ונבראים לאין שיעור. ועוד פי' כמ"ש לך הוי' הגדולה. שמדת הגדולה בטלה במציאות לגבי עצמות אוא"ס ואינה עולה בשם כלל. והיינו כי אעפ"י שמתהווה עולמות ונבראים לאין שיעור מ"מ הרי כל ההתהוות הוא בבחי' גבול ואור א"ס הוא בלי גבול וא"כ כל הגבול של כל העולמות אין ערוך כלל לגבי אוא"ס הבלי גבול. וכמו שלגבי למעלה מהמספר אחד עם רבוא רבבות שניהם אין ערוך בשוה. וזהו גדול הוי' כו' בעיר אלקינו. שכאשר נמשך גילוי בחי' שם הוי' להתלבש בעיר אלקינו אזי שייך גדול כי שם הגדולה תופס מקום אבל לגבי עצמות אוא"ס מדת הגדולה בטלה במציאות לגמרי ואין שייך לקרות בשם גדולה. וזהו לך הוי' הגדולה שבבחי' לך בחי' אוא"ס שמתגלה בנשע"ב והעיקר בשער הנ' שם הגדולה בטל במציאות לגמרי כו'. ובזה יובן ענין בריאה יש מאין. מהו מאין. והיינו כיון שהגדולה מה שנמשך להיות גדול הוי' כו' אין תופס מקום כלל ובטל במציאות. לפי שכל העולמות שהם בע"ג אין ערוך כלל לגבי אוא"ס. וא"כ ההתהוות הוא שלא עפ"י סדר ההשתלשלות. וזהו פי' יש מאין. ולכן מקור התהוות נק' אין שאינו מושג. כי בבחי' סדר השתלשלות שייך קצת השגה שהעלול משיג קצת בהעילה שלו. וכמו המדות שנולדים מהשכל בדרך השתלשלות עו"ע הרי חלק עשירי מהשכל נמשך ומתגלה בהמדות. אבל כיון שהתהוות הגדולה להיות סדר השתלשלות עולמות מעצמות אוא"ס ב"ה הוא שלא עפ"י סדר השתלשלות כ"א מלמעלה מסדר השתלשלות לכן מקור ההתהוות שהוא אור א"ס ב"ה שלמעלה מהשתלשלות נק' אין שאינו מושג כלל. וגם עוד הפי' יש מאין. כי בבחי' סדר השתלשלות נק' יש מיש. כמו המדות מהשכל שמתחלה היו כלולים בהשכל בבחי' העלם ודקות ואחר כך נולד ונתגלה מדה בלב להיות אהבה ברשפי אש כו'. וא"כ המשכת גילוי המדה בלב נק' יש מיש. וכמו צמיחת התבואה מהגרעין או הצטיירות רמ"ח אברים מהטפה שהי' כלול תחלה בכח ובהעלם בהגרעין והטפה. והיינו במה שהוא בערך וסדר השתלשלות. כמו המדות שהם בערך השכל שייך לומר יש מיש שמתחלה הי' המדה כלולה בשכל בבחי' העלם דהיינו שההעלם של המדה יכול להיות כלול ומתאחד במהות השכל. אבל התהוות העולמות שלא עפ"י סדר השתלשלות כיון שאין ערוך כלל הגבול לגבי הבלי גבול. א"כ אין שייך לומר שהעולמות היו כלולים מתחלה בהעלם בא"ס. כי איך יכול להיות הגבול כלול בא"ס כו'. כ"א שההתהוות הוא דבר חדש לגמרי שלא הי' מתחלה כלול כלל אפי' בכח והעלם ולכן נק' יש מאין ולא יש מיש. כיון שההתהוות הוא שלא עפ"י סדר השתלשלות ולכן ג"כ הפי' יש מאין שמקור ההתהוות נק' אין שאינו מושג כלל והנה פי' אין שאינו מושג כלל הוא לפי שעצמות אוא"ס ב"ה הוא למעלה מבחי' שמות דלא אתרמיז לא בשום שם ולא בשום אות וקוץ כלל ע"כ נק' אין. כי השמות מורים על איזה גילוי בבחי' מהות מוגבל. כמו שם הוי' בניקוד פתח בחכמה ושם אל בחסד ושם אלקים בגבורה. והיינו כי חכמה היא מהות מוגבל חכמה ולא חסד כו' והיא ראשית הגילוי מאוא"ס ע"כ מורה ע"ז שם הוי' בניקוד פתח. וחסד הוא התפשטות הכח והחיות מאור אין סוף להחיות כל העולמות ע"כ מדה זו יש לה שם אל. כי אל הוא לשון כח ולכן שם זה מורה על התפשטות הכח להחיות העולמות. ומדת הגבורה והדין נק' אלקים לשון דיין כו. אבל עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מגדר חכמה ומדות ולית מחשבה תב"כ כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות שאין שייך לומר שום מהות מה ע"כ הוא למעלה מבחי' שמות כי השמות הם הוראה על גילוי מהות מה. וזהו דלא אתרמיז בשום שם ולא בשום אות וקוץ כלל כמ"ש סד"ה כי ביום הזה יכפר הא' ובהביאור ע"ש. ולכן נקרא אין. וזהו פי' בריאה יש מאין וזהו מי ברא אלה. אלה הוא גילוי דהיינו בחי' גילוי החיות להחיות העולמות שהו"ע התהוות הגדולה דבחי' גדול הוי' כנ"ל דהיינו ו"ק דז"א. והתהוות גדולה זו הוא בדרך בריאה מאין ליש ולא בדרך עו"ע. וזהו מי ברא אלה ולכן מקור התהוות גדולה שהוא עצמות אוא"ס נקרא מי כי פי' מי הוא שאינו מושג כלל כמו אין כנ"ל שהוא בחי' ולגדולתו אין חקר וזהו מ"י שאמר והי' העולם כו'. וזהו וראו מי ברא אלה שצ"ל בחי' ראי' איך שבחי' אלה שהוא התהוות כל העולמות נתהווה מבחי' מי בחי' אין כו' שלא עפ"י סדר השתל' כלל. וא"כ כל הגדולה של סדר השתלשלות העולמות הוא בטל במציאות בבחי' מי בחי' אין כנ"ל בפי' לך הוי' הגדולה כו'.
ב והנה מצרים מצר ים. כי ים זהו אותיות אחרונות דשם אלקים שמסתירים על בחי' זו שלא להיות וראו מי ברא אלה כ"א שיהי' נראה העולם ליש ודבר נפרד כו' ולכן צ"ל יצי"מ לצאת מן המצר דים. שיומשך הגילוי להיות מי ברא אלה. וזהו ענין פלג אלקים שהו"ע התחלקות לב' בחי' מי אלה. דהיינו שיומשך ויתגלה בחי' מי באלה שאזי נמשך גם בעולמות גילוי אלקות להיות וראו מי ברא אלה. איך שלך הוי' הגדולה דכל"ח קמי' כנ"ל. וזהו פלג אלקים מלא מים. מים זהו גילוי חסדים עליונים כו'. משא"כ כששם אלקים מצורף יחד מי אלה אזי הוא בחי' העלם והסתר. ונקרא מצר ים או צר מי. דהיינו שבחי' אלה שהם המדות דז"א או המוחין של המדות הם מוסתרים בבחי' עיבור והעלם בבחי' מי כו'. אבל פלג אלקים שמתחלק לב' בחי' מי אלה הו"ע מי ברא אלה שהוא לידת ז"א מבטן אימא ונמשכין בו גילוי המוחין מבחי' מי שהוא גילוי אוא"ס ב"ה בחי' אין כנ"ל שיתגלה יחודו ית' בהעולמות איך דכולא קמיה כל"ח כו'. והנה כדי להמשיך הגילוי מבחי' מי להיות מי ברא אלה צ"ל ההעלאה דשם מ"ב. וכמו"כ בכל יום בק"ש הוא ג"כ יצ"מ לצאת מן המצר דבחי' ים ולהיות מי ברא אלה. וזהו ענין פסוק ראשון דק"ש שמע ישראל כו'. שמ"ע הוא ר"ת שאו מרום עיניכם. הוי' אלקינו הוא חו"ב. ומבחי' הוי' אלקינו יומשך להיות הוי' אחד שיהי' אחד בז' רקיעים וארץ כו' דהיינו שיתגלה יחודו ית' גם בו"ק שיהיו בטלים ונכללים ביחודו ית' וזהו ענין מי ברא אלה. ולכן יש מואהבת עד ובשעריך מ"ב תיבין שהו"ע העלי' דשם מ"ב כו' כדי להמשיך בחי' מי ברא אלה. וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם. פי' המוצא והמקור של המ"ב מסעות הגשמיים. והיינו שם מ"ב דאצי'. המשיך אותו מרע"ה למטה ליתן כח ועוז בהמ"ב מסעות שהיו בגשמיות. וענין שם מ"ב הוא ז' פסוקי' דאנא בכח וכל פסוק ו' תיבין:
ג והנה ענין שם מ"ב שהוא רק ו' בחי' לבד דהיינו זפ"ו מצינו אותו גבי שרפים דכתיב שש כנפים לאחד מהם. משא"כ בחיות ואופנים כתיב וארבע כנפים כו' והענין כי שרפים ואופנים הם ג"כ הב' בחי' דמי אלה. מדרגת השרפים בבחי' מי. ומדרגת האופנים בבחי' אלה דהנה אמרז"ל (חגיגה י"ג ע"ב) ישעיה שראה את המרכבה בשרפים נקרא בן כרך שראה את המלך. ויחזקאל שראה בחיות ואופנים נקרא בן כפר. כי שרפים אומרים קדוש. ואופנים אומרים ברוך פי' קדוש היינו מובדל ואני ה' לא שניתי כי בבחי' סדר השתלשלות שייך שינוי שהעלול פועל שינוי בהעילה שלו. אבל כיון שהתהוות העולמות הוא למעלה מסדר השתלשלות מבחי' אין כנ"ל והוא קדוש ומובדל כו' ע"כ לא שניתי. וא"כ השגת השרפים הוא בבחי' אין דהיינו בחי' מי כנ"ל. וזהו שרפים עומדים ממעל לו. לו הוא בחי' אלה ופ"ו עולה לו. אבל השרפים התשוקה שלהם הוא העלאה מלמטלמ"ע ליכלל וליבטל בבחי' מי שלמעלה מבחי' אלה. כי אלה הוא גילוי והתהוות בחי' גדול הוי'. אבל תשוקתם ליכלל בבחי' מי ששם הוא בחי' לך הוי' הגדולה שהגדולה בטלה במציאות. והיינו לפי שהם בחי' בן כרך. כרך נק' ירושלים עפ"י פשוט שהיתה כרך גדול מאד. והנה ירושלים נק' עיר אלקינו וכתיב גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו. וזהו ענין כרך כמו שבכרך הוא התגלות גדולת המלך כמו"כ בבחי' עיר אלקינו הוא התגלות בחי' גדול הוי'. וכיון שהשרפים הם בחי' בן כרך כו'. שבחי' גדול הוי' מושג להם כו'. ע"כ אומרים קדוש שתשוקתם בבחי' העלאה מלמטלמ"ע ליכלל בבחי' מי עצמו שהוא בחי' אין מקור ההתהוות דבחי' גדול הוי' ונק' ולגדולתו אין חקר דלית מחתב"כ. והנה עי"ז ממשיכים ממהוע"צ ית' בחי' ולגדולתו אין חקר שיומשך התהוות בחי' גדול הוי'. וזהו ענין קדוש קדש ו' שמבחי' קדש העליון יומשך להיות גילוי בחי' ו' ו"ק דז"א. והיינו להיות מי ברא אלה. כי אלה בחי' ו' דשם הוי'. אבל בחי' מי הוא בחי' ולגדולתו אין חקר. וע"י ההעלאה של השרפים ליכלל בבחי' מי נמשך אח"כ מבחי' מי גילוי בחי' אלה כו'. משא"כ האופנים שהם בן כפר כו' שאין שם התגלות בחי' גדול הוי' כמו בעיר אלקינו שנק' כרך כו' כ"א ע"ד אחד בחילופי אתוון ועד (זח"ב קל"ד ע"א) והם מקבלים ע"י חילופים ותמורות הרבה כו'. וע"כ אין מושג להם בחי' גדול הוי' כו' לכן תשוקתם להמשיך בחי' אלה דהיינו שיומשך בחי' גדול הוי' כו' בעיר אלקינו שיתגלה הגדולה דשם הוי' בצירופי האותיות דשם אלקים. שלא יסתירו החילופים ותמורות האותיות וזהו ענין ברוך כבוד הוי' שיומשך ויתברך בחי' כבוד הוי' שהוא בחי' מל' שם אלקים שיתגלה בו בחי' גדול הוי' וזהו לעומת השרפים דוקא שכאשר השרפים אומרים קדוש להמשיך מבחי' ולגדולתו אין חקר גילוי בחי' גדול הוי' והיינו ענין מי ברא אלה אזי יכולים האופנים וחיות להמשיך גדול הוי' שהוא התגלות שם הוי' בעיר אלקינו דבור עליון שיתגלה בחי' גדול הוי' גם בבי"ע שלא יסתירו האותיות וא"כ מדרגת האופנים מלמעלמ"ט להמשיך בחי' אלה ומדרגת השרפים מלמטלמ"ע ליכלל בבחי' מי כו'. וכיון שמדרגת השרפים הוא העלאה בבחי' מי ע"כ יש בהם שם מ"ב והו"ע שש כנפים לאחת מהן. זפ"ו שבכל מדה נחסר בחי' מל' שבה. כי בתי מל' שבכל מדה זהו גילוי המדה בחי' יש. ושייך בבחי' השפעה מלמעלמ"ט כמו ספה"ע משא"כ כשצ"ל העלאת המדות ליכלל בבחי' מי בחי' אין שלמעלה ממהות מדות כו' א"א להיות ההעלאה בבחי' גילוי המדות כ"א דוקא בבחי' ביטול המדות ממהותן כו'. דהיינו שהמדות אהוי"ר לא יהיו בבתי' התגלות התפעלות מורגשת כ"א שיהי' ביטול בהמדות. ע"ד כמו שהמדות כלולים בשכל לפי שאינם בהתגלות כ"א בבחי' ביטול והעלם ע"כ יכולים להיות כלולים בהשכל כו'. וכמו"כ ההעלאה ליכלל בבחי' מי בינה צ"ל המדות אהוי"ר בבחי' ביטול דוקא. ולכן נחסר בחי' המל' שבכל מדה כו'. וכמו משרע"ה ונחנו מה כו' אמר לא איש דברים אנכי. וכמשנ"ת במ"א שההעלאה דשם מ"ב הוא ע"י ב' עומקים דאו"א שנמשכים בהמדות דז"א. שהו"ע עומק הלב ותעלומות הלב שנת' בד"ה כי מראש צורים כו'. ואזי דוקא יכול להיות העלי' וההתכללות בבחי' מי כו'. אבל באופנים וחיות כתיב רק וארבע כנפים כו' לפי שעבודתם הוא להמשיך גילוי אלקות מלמעלמ"ט לתקן בחי' ומשם יפרד והי' לד' ראשים לכן וארבע כנפים כו'. וזהו למעלה בשרפים. וכמו"כ יש ענין שם מ"ב בנפש שהוא ענין העלאת הז' מדות כמשנת"ל בפנים. וזהו בשתים יכסה פניו. ובשתים יכסה רגליו. ובשתים יעופף. וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש כו'. שהג' פעמים בשתים כו' זהו כנגד המשכת ג"פ קדוש. ופי' בשתים יכסה פניו הוא כמו ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים וכמו"כ בשרפים שהתשוקה והעלאה שלהם הוא ליכלל בבחי' קדוש דהיינו בבחי' מי אך לפי שאין יכולים קבל הגילוי זה בעצמו ע"כ צ"ל בשתים יכסה פניו. וענין בשתים זהו ע"י התורה תושב"כ ותושבע"פ. וכמ"ש (תלים ק"ד) עוטה אור כשלמה שהתורה היא בחי' שלמה ולבוש שעל ידה יכולים לקבל גילוי אור א"ס ב"ה. וזהו בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו זהו נצח והוד שנק' רגלים כו'. והיינו בחי' מעשה המצות דוקא שגם בהם נמשך המשכת בחי' קדוש. וכמו שאומרים אשר קדשנו במצותיו ובשתים יעופף זהו העלי' דשם מ"ב. ופי' בשתים כו' דאיתא בפדר"א ששרפים הם רק שנים לבד מכאל וגבריאל. ועוף זה מכאל יעופף זה גבריאל. וזהו ובשתים יעופף. שהוא העלי' מלמטלמ"ע כדי שיומשך אח"כ ההמשכות דבחי' קדוש והעלי' הוא ע"י אהבה ויראה מכאל וגבריאל:
ד והנה משה שושבינא דמלכא לכן ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם שהמשיך גילוי שם מ"ב למטה. וענין שם מ"ב הוא כ"ב אותיות עם עשרת הדברות ועשרה מאמרות. כי ענין שם מ"ב היינו העלאת המדות דבחי' אלה לבחי' מי ולכן צ"ל המשכת הכח תחלה מבחי' מי באלה על העלאה זו. וזהו ענין כ"ב אותיות התורה כמ"ש (שיר א') נגילה ונשמחה בך. בך זהו העלי' בעצמות אור א"ס וע"י כ"ב אותיות התורה נמשך הכח להיות נגילה ונשמחה בך כו'. ועש"מ זהו ודאי בחי' מי ברא אלה ועשה"ד הוא ג"כ המשכת בחי' מי באלה. שיש בתורה בחי' אלה כמ"ש אלה העדות. אלה המצות. אלה מועדי הוי'. וזהו דאיתא במד"ר ע"פ על אלה אני בוכיה על אלה מועדי הוי'. דכתיב שלש פעמים יראה כו' פני הוי' אלקיך כו'. דהיינו שבמועדים היו באים לבחי' וראו מי ברא אלה. אבל בגלות אין הגילוי מבחי' אלה מועדי הוי' כו' ונעשה בחי' אלה דלעו"ז דכמו שיש אלה בקדושה אלה המצות אלה פקודי המשכן כן יש אלה בלעו"ז אלה אלהיך ישראל וזהו על אלה אני בוכיה נמצא שיש בתורה בחי' אלה. ויש ג"כ בחי' מי. כמ"ש (איוב י"ד ד') מי יתן טהור מטמא. שבחי' מי הוא המקור הנותן בחי' אלה המצות להיות טהור מטמא כו' וגם דכתיב וידבר אלקים אנכי כו'. אעפ"י שהמדבר הי' שם אלקים מ"מ מקור הגילוי הוא מבחי' אנכי מי שאנכי. בחי' מי כו'. ולכן כ"ב אותיות התורה עם עשה"ד ועם עש"מ זהו ענין שם מ"ב שיהי' העלאת המדות דבחי' אלה לבחי' מי כו'. (וכמשנ"ת במ"א שבחי' כ"ב אותיות עם עשרת הדברות זהו המשכת כ"ב אותיות וע"ס דבינה בז"א. ועש"מ זהו המשכת ע"ס דאבא בז"א וע' ביאור דחוקת פ"א בענין שעש"מ גבוהים מעשה"ד. והוא ענין המשכת ב' עומקים דיסודות דאו"א בז"א כדי שיוכל להיות העלאת המדות דז"א בבחי' ביטול והתכללות בבינה שנק' מי כו' וזהו שנתבאר כאן ענין שבעשה"ד יש ב' בחי' מי אלה וכמו כן בעש"מ דהכונה ששניהם הוא המשכת בחי' מי באלה כדי שיוכל להיות עליית ז"א כו'. ע' בביאור ע"פ שימני כחותם פ"ב וזהו ענין שם מ"ב). וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם שהוא ענין המשכת שם מ"ב דאצילות שמבחי' עש"מ (ע"ס דאבא) ועשה"ד ( (ע"ס דאימא) ואח"כ כתיב ואלה מסעיהם למוצאיהם שהעלי' מלמטה למעלה הוא לבחי' מוצאיהם דהיינו לבחי' מוצא ומקור דשם מ"ב. שלפני האצילות והיינו לבחי' אנכי שלמעלה מבחי' הוי' (ע"ס דאו"א) כו' ועלי' זו הוא עפ"י אהרן שודמ"ט:
והנה לעתיד כתיב (ישעי' ס' ח') מי אלה כעב תעופינה. כי עתה החיבור דמי ואלה בין מלמעלמ"ע ובין מלמעלמ"ט אינה במהירות כ"כ. לפי שיש בחי' אלה דלעו"ז המפסיק כו' כמשנ"ת במ"א בענין שבגלות אין השם שלם כו'. בלק"ת ד"ה ראה. ואעפ"י דכתיב וראו מי ברא אלה. צ"ל ריבוי עבודה ויגיעה בזה. וכנ"ל בענין המ"ב מסעות. אבל לעתיד שיהי' התגלות אלקות כי עין בעין יראו אזי כתיב מי אלה כעב תעופינה שהחיבור דמי ואלה יהי' במהירות כו':
סליק ספר במדבר
סוף הספר