מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון
פרשת יתרו
דרש עולא רבה (בקדושין ל"א א') מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כו' בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש. כיון שאמר כבד את אביך כו' חזרו והודו למאמרות הראשונות. וצ"ל דהא כתיב ולכבודי בראתיו כו' ומהו שקשה להם לומר לכבוד עצמו כו'. גם צ"ל ענין דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כיבוד או"א וגמ"ח כו' ות"ת כנגד כולם הנה יתרו אמר עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלהים כי בדבר אשר זדו עליהם. ואיתא במד"ר (דברים פ"א סי' ד'. ובקהלת פ"ג סי' י"ג) שטוב ויפה אמר יתרו כו'. ובזהר פ' יתרו דס"ז ע"ב משמע להדיא כדברי הרבות אלו שטוב ויפה אמר יתרו. דז"ל הזהר לבתר דאודי יתרו כו' כדין אתכפייא סט"א ואסתלק קוב"ה ביקריה עילא ותתא לבתר יהב אורייתא בשלימו כו'. ובמד"ר ואתחנן (סי' י"ט) אמרו שלא אמר כמו שנצרך שנתן ממש בע"ז כיון שאמר מכל אלקים כו'. וצ"ל והלא משה רבינו ע"ה אמר ג"כ כי הוי' אלקיכם הוא אלקי האלקים וגו'. וגם דוד אמר זה הלשון ממש כמ"ש כי אני ידעתי כי גדול הוי' ואדונינו מכל האלקים כו'. וגם צ"ל כל הפסוקים המדברים בלשון הזה כמו אין כמוך באלקים הוי'. ונורא הוא על כל אלקים ועל אל אלים ידבר. ויש בזה ג' שיטות. הא' היא שיטת הרמב"ן ז"ל דקאי על המלאכים. והענין כי פי' אלקים הוא ג"כ לשון כח כמו יש לאל ידי. ואת אילי הארץ לקח. ואם זרוע כאל לך. ולכן נק' דיינים מומחים אלקים כמ"ש ונקרב בעל הבית אל האלקים. לפי שיש להן כח עפ"י תורה לדון כו'. ועד"ז נק' משה אלקים לפרעה ותרגומו רבא לפרעה. לפי שנתן לו הקב"ה כח וממשלה על פרעה. וכמו"כ נק' גם המלאכים בשם אלקים לפי שיש להם כח ההשפעה להשפיע חיות למטה. כמו מכאל שר של מים וגבריאל שר של אש שעל ידם נשפע החיות לבחי' מים ואש. אבל אמיתיות שם אלקים דקאי על אלקותו ית' מה שהוא ית' נק' אלקים כמ"ש בראשית ברא אלקים שבכל מע"ב נז' שם אלקים היינו בחי' כח בלתי מוגבל כלל שיתהוה בריאה יש מאין ולכן בפסוק ראשון דבראשית יש כ"ח אותיות בחי' כח. כח מעשיו כו'. כי כח ההשפעה הניתן במלאכים הוא רק השפעת החיות בדרך עו"ע ונק' מזון כדי להחיות כל חי אחר שכבר נברא ונתהוה. אבל שיתהוה בריאה יש מאין זהו רק ע"י כח הא"ס הבלי גבול. וזהו"ע ש' אלקים שבאלקות ית'. ולכן לד"ה לא נבראו מלאכים בראשון כמארז"ל (ב"ר פ"א סי' ד') כדי שלא יאמרו מכאל מותח בדרומו כו'. כי הבריאה דעולמות ומלאכים יש מאין הוא רק ע"י שם אלקים. ורק אחר שנבראו המלאכים יש מאין ע"י שם אלקים נתן בהם הקב"ה כח השפעת החיות למטה בדרך עו"ע ולכן נקראו ג"כ אלקים ל' כח (בדרך השאלה. כי עיקר הכח דשם אלהים אין בהם כלל כנ"ל) וז"ש הודו לאלקי האלקים המלאכים נק' אלקים ושם אלקים נק' אלקי האלקים כנ"ל. וז"ש כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם. גבוה מעל גבוה שומר הו"ע ריבוי השתלשלות המדרגות שבמלאכים גופא זה למעלה מזה. וכל א' מקבל מהעליון הימנו כו'. וגבוהים עליהם הו"ע השני שמות דהוי' אלקים שע"י ב' שמות אלו נבראו כל העולמות יש מאין. כמ"ש בראשית ברא אלקים ואח"כ כתיב ביום עשות ה' אלקים. וארז"ל (שה פי"ב) שתף מדה"ר למדה"ד כו' וגם פי' וגבוהים עליהם י"ל על שם אלקים לבד ומ"ש גבוהים ל' רבים הוא כמ"ש אלקים קדושים כו' ל' רבים מצד ריבוי התחלקות צירופי אותיות דשם אלקים כמ"ש עיר אלקינו כידוע כו':
שיטה ב' היא שיטת אדמו"ר נ"ע בזה דקאי על ק"כ צירופי אלקים כמ"ש בתו"א פ' מקץ בד"ה מזוזה מימין בפי' כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים. דפי' מכל אלקים היינו ק"כ צירופי אלקים המעלימים ומסתירים אור הוי' כו' כדי שיהי' נראה העולם ליש ודבר נפרד. אבל אור שם הוי' גדול על כולם ומושל על כולם שלא יסתירו ויהי' גילוי יחודו ית' כו' ע"ש. ולפי"ז כך יתפרש הפסוק דאין כמוך באלקים כו'. ופסוק ונורא הוא על כל אלקים. וגם מה שהמלאכים נק' אלקים הנה לדעת רבינו נ"ע בבה"ז פ' בשלח בענין הארבין בד"ה עוי"ל מאמר הנ"ל. ובתו"א פ' תשא בד"ה שמאלו וכו' שמבואר שם מה שהמלאך יכול לומר ע"ע אני הוי'. בי נשבעתי נאום הוי'. דהיינו לפי שהמלאך הוא בטל לגמרי לגבי החיות אלקות שמלובש בו. עד שאין מסתיר כלל. כ"א החיות אלקות מאיר עליו בהתגלות ומקיפו מכל צד עד שאין נראה רק החיות אלקות. וכן עד"ז י"ל ג"כ מה שהמלאכים נק' אלקים שהוא ג"כ מטעם זה (ולא כמו העולמות שהם בחי' מסתירים על החיות אלקות המלובש בתוכן להחיותן כו'). והוא פי' עמוק מאד שלפי"ז נק' אלקים ג"כ מלשון אלקות ומ"מ אינן ערוך לאלקות דשם אלקים עצמו. כי מה שבעלים ומתאחדים עם החיות אלקות המאיר ומתגלה בהם בלי הסתר פנים כלל. זהו רק עם ההארה המצומצמת בהם כפי שיוכלו שאת. אבל כשיאיר עליהם אור אלקי יותר מכפי המדה המצומצם אזי יתבטלו לגמרי והיו לאין ואפס כמארז"ל ( סנהדרין ל"ח) הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהן ושרפן. ולכן אינן ערוך כלל לעצמיות האלקות דשם אלקים. וזהו אלקי האלקים. אבל לפ"ד הרמב"ן ז"ל מה שמלאכים נק' אלקים הוא כמשנ"ת כי אלקים לבד מה שפי' אלקות עוד פי' ג"כ ל' כח. ולפי שהמלאכים יש להם כח גדול מאד כמו שבפסיעה א' יכול להחריב כל העולם אלו הי' לו רשות כו' ובפסיעה א' הוא הולך מהלך ת"ק שנה שכח זה הוא גדול מאד ע"כ נק' אלקים. ולפי' זה יתפרש הפסוק כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים דקאי על המלאכים שנק' אלקים אבל שם הוי' מושל על כולם שבטלים אליו לגמרי. וכן פסוק ונורא הוא על כל אלקים ופסוק אין כמוך באלקים הוי' וכה"ג טובא כו'. והאלשיך פי' שתיבת אלילים כמו כי כל אלהי העמים אלילים כו'. שייך על המלאכים ג"כ. כי פי' אלילים הוא כמו הרבה פעמים לא לא כו' שאינם כלום כו'. והנה המלאכים עם שיש להם כח גדול מאד שבפסיעה א' יוכלו להחריב כל העולם כו'. זהו רק מצד כח השי"ת ובכחו וברשותו דוקא. ומצ"ע אינו כלום ואין בידו לא להרע ולא להטיב ואפי' נמלה קטנה לא יוכל להרוג כו'. ולכן אפשר לומר עליהם ג"כ אלילים כו' כ"כ האלשיך ז"ל, והנה בפסוק הודו לאלקי האלקים כל"ח יהי' מחולק ג"כ אדמו"ר נ"ע עם הרמב"ן ז"ל כי אדמו"ר נ"ע פי' בד"ה עשה לך חרבות צורים ששם הוי' נק' אלקי האלקים והיינו שהוא הולך לשיטתו שפי' האלקים על ק"כ צירופי אלקים. וע"כ פי' שאלקי האלקים קאי על שם הוי' וכמ"ש ההסבר בדרוש הנ"ל. אבל הרמב"ן ז"ל פי' אלקי האלקים קאי על השם אלקים והיינו לפי שפירש אלקים על המלאכים ע"כ פי' אלקי האלקים הוא אמיתי' שם אלקים:
שיטה ג' יש עוד פי' ששם אלקים הנזכר בפסוקים הנ"ל קאי על עצם הע"ס היינו הכלים דע"ס והוי' קאי על האוא"ס המלובש בתוכן. וזהו כי גדול הוי' כו' מכל האלקים וכן אין כמוך באלקים הוי' וכן ונורא הוא על כל אלקים. והכוונה שיכול להיות ג"כ יחוד או"כ שהכלים גופא לא יסתירו כלל על האור. שיהי' ספי' ל' ספיר. מנהרין ומנצצין. לא ספי' לשון מספר וגבול כו'. והכל הולך אל כונה א'.
ב ועתה ית' חילוקי המדרשות הנ"ל ומתחלה צ"ל מה שאמר מרע"ה כי הוי' אלקיכם הוא אלקי האלקים האל הגדול הגבור והנורא כו' עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לתם ושמלה. ובפ' ואתחנן כתיב ומשלם לשונאיו כו' ולכאורה צ"ל מה שאמר אלקי האלקים הלא אוה"ע עכומ"ז קרו לי' אלקא דאלקייא ומצד זה נחשבים כופרים כו'. והענין כי מה שאומרים אלקא דאלקייא היינו שעזב הוי' את הארץ ומסרה ביד השרים העליונים והם המשגיחים ומנהיגים העולם ואינם מקבלים כלל מלמעלה כו'. וזהו רם על כל גוים כו' שבדעתם הוא קטנות לפניו ית' להשגיח למטה. ורק על השמים כבודו כו'. אבל מרע"ה אמר בהיפך לגמרי מדעתם כי הוי' אלקיכם הוא אלקי האלקים כו' עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר כו' ומשלם לשונאיו כו' שהוא ית' בעצמו המשגיח והפועל למטה על כל פרט ופרט לעשות משפט יתום כו'. וכל המלאכים והשרים הם רק כגרזן ביד החוצב שאין יודעין כלל איך הוא ית' משפיע על ידם כו'. והיינו כי המגביהי כו' המשפילי כו' ששו"א שניהם שוין שהכל השפלה כו'. ובמקום גדולתו ית' שם אתה מוצא ענותנותו ועפי"ז י"ל שהמד"ר פ' ואתחנן שנתנו דופי בדברי יתרו סוברים כשיטת הרמב"ן ז"ל שנת"ל שהאלקים קאי על המלאכים ולכן כיון שלא אמר אח"כ כמו שאמר משה עושה משפט יתום כו' וכמו שאמר דוד אח"כ כל אשר חפץ הוי' עשה כו' בימים וכל תהומות. והוא לא אמר כן א"כ זהו קרוב להאומרים אלקא דאלקייא. אבל המד"ר דפ' דברים וקהלת ששיבחו דברי יתרו י"ל שסוברים כשיטת אדמו"ר נ"ע דפי' האלקים קאי על ק"כ צירופי אלקים שהם אלקותו ית' ממש. רק שזהו כחו ית' שמאיר בבחי' גבול ותכלית ונק' אותיות וכלים כו'. לכן אין תימא כלל הלשון גדול מכל האלקים כיון שהאלקים אינן מלאכים נבראים כ"א ק"כ צי"א וע"ד ששם הוי' נק' שם המיוחד וגדול יותר מז' שמות אעפ"י שגם הם אלקות. ובזהר נראה להדיא שסובר ג"כ כדעה זו שיפה אמר כנ"ל:
ואפשר לפרש שבאמת גם יתרו סיים כמרע"ה וכדהע"ה. וצ"ל תחלה מ"ש יתרו כי גדול הוי' מכל האלקים כי בדבר אשר זדו עליהם שנתפעל מזה שנשלם להם מדה כנגד מדה הם אמרו היאורה תשליכוהו ונשלם להם טובעו בים סוף. וצ"ל והלא נס דקי"ס הי' גדול מאוד ולא נתפעל כ"כ מזה כ"א רק ממה שנשלם להם מדה כנגד מדה (פי' שעיקר ההתפעלות שלו הי' ממה שנטבעו מצרים בים סוף ולא מעצם הנס דקי"ס). וצ"ל תחלה פי' כי גדול הוי' מכל האלקים הנה משם אלקים נמשך להיות חוקות שמים וארץ רק ע"ד הטבע וזהו ששם אלקים בגימט' הטבע. אבל משם הוי' נמשך להיות היפוך הטבע. והענין כי אל דעות הוי'. ד"ת יש מאין שהעולמות הם יש ובטל נמשך משם אלקים המסתיר על שם הוי' וד"ע איך קמי' שלמעלה היש והעולמות הם אין ואפס לגמרי כו' זהו נמשך משם הוי' וכיון שהיש בטל לגמרי ע"כ יכול להיות שינוי הטבע והיש בכל אופן שירצה. והנה יש עה"ע וסיבת הסיבות ממכ"ע וסוכ"ע. והנס דקי"ס עם שעצם הנס הי' יוצא לגמרי מהטבע אבל מ"מ הי' סיבה לזה בדרך הטבע. כי מה שרדפו מצרים ופרעה אחרי ב"י הי' בדרך הטבע לפי שאמר להם משה דרך שלשת ימים נלך. ולכאורה אלו הי' אומר שילכו לגמרי ולא לשוב עוד הי' פרעה מניחם מצד מכת בכורות. אלא שאמר להם בכיון כדי שירדפו מצרים ופרעה אחרי בנ"י ויהי' הנס דקי"ס. ואלו לא היו רודפים אחרי בנ"י לא הי' צריך להיות כלל הנס דקי"ס. וא"כ מה שרדפו פרעה ומצרים אחרי בנ"י הי' סיבה לזה בדרך הטבע. ועצם הנס הי' למעלה מהטבע לגמרי כו'. והנה נת"ל שהנהגת הטבע נמשך משם אלקים ונסים שלמעלה מהטבע נמשך משם הוי' והנה כיון שהסיבה להנס דקי"ס הי' בדרך הטבע. א"כ לא בטלה ההנהגה דשם אלקים כלל. ועצם הנס שלמעלה מהטבע הוא על ידי התגלות שם הוי'. והיינו שנתגלה אור שם הוי' בשם אלקים ונעשה יחוד שם הוי' ואלקים ואז הטבע גופא אין מסתיר כלל שבטבע יכול להיות למעלה מהטבע (וזה נמשך דוקא מסיבת כל הסיבות בחי' כי אל דעות הוי' שם אל תיקון הא' דיגת"ד שכולל ב' הדעות כו'. ע"כ גם בטבע יכול להיות למעלה מהטבע). ומזה נתפעל יתרו מאד. שזה ידע מתחלה ג"כ היטב שיש שני שמות דהוי' ואלקים וכששם הוי' מושל אזי מתבטל הנהגת הטבע לגמרי. אך כששם אלקים מושל אזי נמשך להיות טבע כו'. והנה כששמע מרחוק הנס דקי"ס דימה שהי' יוצא לגמרי מהטבע ולא הי' בזה שום טבע כלל. וא"כ הי' ההנהגה ע"י שם הוי' לבד וזה לא הי' חידוש ופלא אצלו כלל. אבל כשבא אצל משה וסיפר לו משה איך שהנהגת הטבע שמצד שם אלקים לא בטלה כלל ורק שמצד גילוי ויחוד שם הוי' בשם אלקים גם הטבע לא הי' מסתיר כלל ובטבע גופא הי' למעלה מהטבע אזי נתפעל מאד ואמר עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלקים. ששם אלקים גופא בטל לשם הוי' שלגבי אור שם הוי' אין השם אלקים מסתיר כלל. ועיקר פי' מכל האלקים היינו שבחי' גילוי גדלות ורוממות שם הוי' נמשך ומתגלה משם האלקים גופא. שע"י ק"כ צירופי אלקים עצמן מאיר ומתגלה בחי' גדול הוי' כו' וכיון שיכול להיות יחוד הוי' ואלקים. א"כ כש"כ שבחי' הנהגת הטבע שמצד שם אלקים האור והחיות ג"כ משם הוי' רק דרך הסתר שם אלקים וא"כ זהו הודאה בכל מראשית ועד אחרית (וזהו לבתר דאתא יתרו ואודי כו'). וזהו כי בדבר אשר זדו כו' שלא נתפעל מעצם הנס דקי"ס שהי' למעלה מטבע לגמרי כ"א רק ממה שנשלם להם מדה כו'. דהיינו שמה שנטבעו המצרים הי' סיבה לזה בדרך הטבע. וא"כ הרי בהנהגת הטבע שמצד שם אלקים מאיר שם הוי' והטבע גופא בטל כו' כנ"ל ע"כ מזה נתפעל ודוגמא לנס זה הי' ג"כ הנס דפורים שהי' על ידי אהבת אסתר לבוש הטבע. ומ"מ ראו הכל שהנס גדול למעלה מהטבע. וע"ז ארז"ל שנאמר ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. וז"ש דוד כי גדול הוי' מכל האלקים כל אשר חפץ הוי' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות. והוא כנ"ל כמו שאמר יתרו:
ג והנה כי בדבר אשר זדו עליהם דרשו רז"ל (סוטה י"א א') לשון ויזד יעקב כו'. בקדרה שבשלו בה נתבשלו. וצ"ל ענין קדרה שבשלו כו'. הנה ידוע מארז"ל (ספ"ד דפסחים) על בשכמל"ו משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער הביאו לה טבדיה בחשאי. והנה אחד הוא יחו"ע איך דקמי' כל"ח שאין עוד מלבדו וזהו פי' אחד. ועד הוא בחילופי אתוון אחד (זח"ב קצ"ד א') שהוא יחו"ת איך שהיש בטל כו'. ואנשי יריחו שהיו כורכין את שמע כו'. לפי שנתפעלו מהביטול דאחד. והנה קדירה הוא המוח כמארז"ל (חולין מ"ה ב') כל מה שבקדרה נדון כמוח. והיינו ההתבוננות וההשגה איך שהוי' אחד כו'. ובקדרה מתבשל הבשר ע"י מים ואש ועיקר הבישול ע"י המים ורק שהאש צריך לחמם המים כדי שיתבשל הבשר עד שיהיה ראוי לאכילת אדם. והענין למעלה כי כל המצות נתלבשו בגשמי' וע"כ כדי שיוכלו לעלות למעלה ליכלל בבחי' רמ"ח אבד"מ כו' צריכים לבחי' בישול בקדירה. וע"י מים ואש מוחא ולבא בחי' מים לחלוחית התענוג הוא התבוננות איך שכל מצוה היא המשכת תענוג בפ"ע ציצית לבנ"ח תפילין ד' מוחין סוכה מקיפים דאימא וצ"ל בחי' רשפי אש והתלהבות האה' בלב ועי"ז מעלים המצות ליכלל באדה"ע. והקדרה היא הכלי כלליות שלשם נכלל כל ההעלאת מ"ן כו'. והנה הקדרה עצמה היא בחי' אתהפכא יחו"ע. אבל ציקי קדירה הוא מה שאינו מתבשל לגמרי להיות מאכל גמור הוא בחי' אתכפיא יחו"ת כו'. ועוד הו"ע בישול בשר בהמה כי הנה ארז"ל (ברכות י"ד ב') כל הקורא ק"ש כו' כאלו הקריב עולה כו' וענין העולה שהבשר בהמה היה נכלל באש שלמעלה כו'. ורק מתחלה היו מביאין אש שלמטה כו'. וצ"ל ענין זה בק"ש. הנה בק"ש אומרים הוי' אלקינו. שכחנו וחיותנו הוא משם הוי' ולא כמו המלאכים שכחם הוא רק משם אלקים ולכן נק' בני האלקים אבל נש"י מקבלים הכח משם הוי'. והו"ע כ"ח אתוון שבפסוק דוידבר. וע"ז כתיב כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. והו"ע איש"ר בכל כחו. ולכן אמר דוד כי אני ידעתי כי גדול הוי' בחי' אני דוקא כנס"י לפי שמקבלת משם הוי'. וכמו ששם הוי' מושל על ההסתר דשם אלקים כמו"כ ניתן כח בנה"א למשול על הגוף ונה"ב ששרשם משם אלקים. והו"ע ישראל כי שרית כו' ונמצא שענין ק"ש הוא ביטול לשם הוי'. ולהבין ענין ביטול זה יובן עדמ"ש יבא כל בשר להשתחות לפני. בשר הוא יסוד האש. כי בע"ח הם כנגד יסוד האש. ולמעלה הו"ע שרפים עומדים ממעל לו. שעומדים תמיד ברשפי אש וביטול לאלקות. ולכן נק' פני ארי' ופני שור. בשר בהמה וחי'. וזהו י"ב בקר כו'. וע"ז כתיב יבא כל בשר להשתחות לפני שמדרגות ההשתחוואה הוא גבוה יותר מאד נעלה שמתבטל במציאות לגמרי. משא"כ אהוי"ר הוא עדיין בחי' יש לפי שיש לו כח לאהוב כו' (ולכן רוח רעש אש לא באש הוי'. ואח"כ קול דממה דקה כו') אבל השתחואה הוא ביטול במציאות לגמרי. וה"ז כמו העולה שבשר בהמה היה נכלל באלקות כמו"כ יתהפך בחי' בשר בהמה דנבראים שהו"ע רשפי אש האהבה בחי' יש לבחי' ביטול לגמרי ליכלל באלקות ממש כו'. וזהו ג"כ ענין הקדרה דקאי על אחד (וציקי קדרה ועד) כי בקדרה מתבשל בה הבשר עד שיהי' ראוי לאכילת אדם ממש. והבישול הוא ע"י מים ואש. עיקר הבישול ע"י המים והאש מחמם המים כו'. והנה כתיב יקוו המים אל מקום אחד דקאי על הוי' אחד שבק"ש כמ"ש בזה"ק בראשית י"ח ע"א וע"ב) מים בחי' חכ"ע כח מ"ה ביטול לגמרי וכמו מרע"ה דכתיב כי מן המים משיתיהו עלמדאתכ"ס הרי הי' בחי' ונחנו מה כנודע. ולכן עיקר הבישול דבחי' בשר רשפי אש דנבראים שיוכלל באלקות לאשתאבא בגופא דמלכא בחי' אדה"ע ע"ד מכאל מקריב כו' הוא ע"י בחי' מים דוקא. ומ"מ צ"ל תחלה אש אהוי"ר ואח"כ הבישול ע"י מים. וזהו"ע קדירה אחד. וציקי קדירה ועד. שאינו מתבשל לגמרי רק ביטול היש כו'. כשם שאין בלבך כו' כך כו'. ותוכן הענין הנה בקדרה דקדושה יש ב' פי'. הא' שהבשר המתבשל הוא בירור והעלאת מ"נ דמצות מעשיות שיוכלל בבחי' כמרא"ד. הב' בירור והעלאת מדות הנפש (בין דנה"ב ובין דנה"א) שיתהפכו ויתעלו ליכלל באלקות ממש. והיינו בשר יסוד האש חום הטבעי דכח המתאוה דנה"ב. או גם יסוד האש דנה"א ע"ד יבא כל בשר להשתחות לפני כו'. והקדרה הוא בירור והעלאת מ"נ בבחי' אתהפכא ממש ליכלל ביחו"ע. ולכן זהו משל לבתי' אחד. וציקי קדרה הוא הבירור והעלאת מ"נ בבחי' אתכפיא יחו"ת ולכן זהו משל לבחי' בשכמל"ו. ונמצא שקדרה היינו הבירור והעלאת מ"נ דנוק' דקדושה שיומשך בה יחוד עליון דמ"ד ומ"ן. וזהו עומק כוונת רז"ל משל לבת מלך כו' בת מלך הוא כענין בת ציון. בת היתה לאברהם ובכל שמה בחי' בתי שלמטה מבחי' אחותי. והריחה ציקי קדרה הוא עוצם התענוג מבחי' אתכפיא וביטול היש דוקא ע"ד בריחא דלבושייכו דלא קריתו כו' שמבחי' ביטול היש יש ריח יותר כו':
והנה את זלעו"ז עשה האלקים. וכמו שיש קדרה בקדושה כן בלעו"ז יש ג"כ קדרה דקליפה. חכ' דנוק' דקליפה כמו שאמר פרעה הבה נתחכמה. שבה מתבשל הבשר היינו מ"ש ובשר בשדה טריפה. והבישול הוא ע"י מים ואש זהו אש זרה ומים הזדונים. ובנפש הבשר הוא חום הטבעי דנה"ב שמתהפך לרע ח"ו. והבישול ע"י אש זרה ומים הזדונים. אש זרה אינו זדון כ"כ כמים הזדונים. והיינו כי אש זרה הוא התפעלות בלהב עצום אחר התאוה עד שאינו יכול לפשוט עצמו ממנה. והנה באמת זה הוא מזיד גמור. כי הרי זהו מפני שהכניס א"ע והעמיק במח' והרהור עד שנתפעל כ"כ עד שלא יוכל להפשיט א"ע והי' צריך להתאמץ לדחות המח' וההרהור. ואין תירוץ כלל מה שלא יוכל לכוף א"ע כיון שבאמת אפשר ומוכרח הוא לכוף א"ע וכמו ביוסף וינס החוצה וכדאי' בגמ' נורא בי עמרם. ואין זה כ"א תירוץ של פושעים. אך מ"מ לא נק' כ"א זרה ולא זדון כמים הזדונים. ועדשארז"ל לענין אשת ישראל שנאנסה שתחלתה באונס וסופה ברצון עכ"ז מיקרי אונס מ"ט יצרה אלבשה כו'. גם כי באש זרה אין נשקע ונטבע כל הנפש לגמרי. עי' ד"ה כי ביום הזה יכפר. אבל מים הזדונים היינו קרירת התענוג. אעפ"י שלא נתפעל בלהב עצום כ"א שקבל את הרע לתענוג וחיות עצמי עד שא"צ להתפעל כלל להתאוות תאוה. לכן נק' מים הזדונים כי זהו עיקר הזדון. ועי"ז עיקר הבישול דלעו"ז שיתהפך לרע לגמרי כו'. ויש בלעו"ז ג"כ קדרה וציקי קדרה. ובלעו"ז ציקי קדרה גרוע יותר דהיינו רע ביותר כו'. כי מקדרה דלעו"ז אעפ"י שנתבשל כו' כנ"ל מ"מ ע"י תשו"ע יוכל לברר ולהעלות הכח המתאוה גם מרע גמור ע"ד זדונות נעשו לו כזכיות אבל ציקי קדרה זהו מה שנופל על השוליים היינו בחי' ותשליך במצולות ים כל חטאתם שזהו מעשה העבירה עצמה עם מעט מזעיר מהתאוה שנתערב כ"כ ברע עד שא"א בשום אופן לברר ע"י תשובה כ"א ותשליך במצולות ים כו' עד לע"ל שיהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו'. ובקדרה שבשלו כו' פי' שפרעה והמצרים הי' כל עסקם להמשיך תוס' שפע מהקדושה בקדרה זו דלעו"ז וזה הי' כל מגמתם למנוע בישול הקדרה דקדושה דהיינו היחוד עליון דמ"נ ומ"ד קובהו"ש ולגרום בישול הקדרה דלעו"ז. וזהו שהתאמצו ביותר ונתנו את נפשם ממש להחזיק את ישראל אצלם במצרים שהיא ערות הארץ נוק' דקליפה כי בהיות ישראל שם המשיכו עי"ז תוס' יניקה לשם. שכ"ז הבין פרעה וידע. כי הי' רשע גדול ומתוך הקליפה ראה הרבה. ובה נתבשלו פי' שמשם גופא נמשך העונש עליהם כמ"ש תהומות יכסיומו זהו נוק' דתהומא רבא. ירדו במצולות זהו מצולות ים. וכדאי' בכהאריז"ל שזה שהמצרים נטבעו בים אינו כמו זה שבנ"י הלכו ביבשה בתוך הים. שסוד הדבר ברוחניות הוא ים סוף מדת המל' דאצי' סודכ"ד דאצי'. אבל המצרים נטבעו במצולות ים דנוק' דקליפה. וזהו שאומרים בברכת אמת ואמונה המעביר בניו בין גזרי ים סוף. ואת רודפיהם כו' בתהומות טבע זהו נוק' דתהומא רבא. והיינו כי כן הוא דרך השי"ת באותו מקום עצמו שהחוטא מתקשר וממשיך שפע לשם ע"י חטאיו משם גופא בא עליו אח"כ הדין והעונש לייסרו ביסורים קשים ומרים וכמ"ש תיסרך רעתך כו'. וזהו"ע ג' יועצי פרעה יתרו ואיוב ובלעם. שבבלעם נאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. ואי' בזהר שלא נהרג בחרב דקדושה שנאמר בה חרב לה' כו' או חרב דסנהדרין שהו"ע חרב גאותיך כו'. כ"א בחרב דלעו"ז חויא מהאי גיסא כו' נחש בריח ונחש עקלתון דו"נ דקליפה. שעל חרב זה אמר דהע"ה הפוצה את דוד עבדו מחרב רעה. ואי' שם בזהר שרצו להזכיר על בלעם שם המפורש ולא הניח פנחס דלא לתקיים בי' תמות נפשי מות ישרים. ואיוב ששתק נדון ביסורים וכתיב אשר בסערה ישופני. סערה הוא גבורות קשות דנוק' דקליפה. וזשארז"ל בסערה חירף שלא הי' יכול להמתיק הדינים ולכך חירף. ואח"כ בסערה השיבו כו'. ויתרו שברח נתגייר כי אי' בספרי הקבלה שכשנמשך נס ע"י קליפות בהכרח שיתברר מהם מה עי"ז. וזהו יתרו שנתברר מהם ונתגייר. ולכן זהו מה שעיקר התפעלות יתרו הי' ממה שבדבר אשר זדו עליהם וכפי' רז"ל בקדרה שבשלו בה נתבשלו שמזה מובן שיש כח והנהגת שם הוי' גם בקליפות ממש. כי הרי באמת עיקר הדין על פרעה והמצרים הי' משם הוי' ב"ה שבו כחשו ואמרו לא ידעתי את הוי'. מי הוי' כו'. וכמ"ש ועברתי באמ"צ כו' אני הוי'. וקיום פעולת הדין הי' ע"י הקדרה שבשלו ובודאי הי' שלא ברצונם שהרי הם המשיכו שפע לשם ורק שהיו מוכרחים מצד כח והנהגת שם הוי' המושל עליהם ומנהיגם וכמ"ש רוח סערה עושה דברו ואציעה שאול הנך וכמו שאמר בלעם לא אוכל לעבור כו' הגם שהי' חפץ לקלל יותר מבלק. ועז"נ ומלכותו בכל משלה. והרי הי' כאן כמו שני הפכים בנושא א' ממש. שבמקום שהתחזקו פרעה והמצרים להמשיך שפע לשם נמשך משם העונש להם. ומזה נתפעל ביותר ואמר עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלקים זהו ק"כ צירופי אלקים דקדושה שמתגלה על ידם שם הוי' כנ"ל. ועוד זאת כי בדבר אשר זדו כו' שאפי' בקליפה וסט"א ממש יש כח והנהגת שם הוי'. נמצא שגם יתרו הודה בכל מראשית עד אחרית. וכמו שאמר מרע"ה בשמים הוא עולם הגלגלים ממעל הוא עולם המלאכים. בארץ הוא עוה"ז הגשמי. מתחת הוא מתחת לארץ בארקא ותהום. אין עוד לבד שם הוי' ב"ה. וגם כמו שאמר דהע"ה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות. וזהו לשון הזהר אסתלק קוב"ה ביקרי' עילא ותתא עילא הוא ק"כ צירופי אלקים דקדושה ותתא הוא גם אלקים אחרים דלעו"ז נגלה על ידם כח שם הוי' ב"ה.
ד ועתה צ"ל מ"ש בזהר לבתר דאתא יתרו ואודי כו'. ולבתר יהיב אורייתא בשלימו יעו"ש והענין כי מ"ת הדבור הראשון אנכי הוי' אלקיך. והנה אנכי זהו כ"ע סוכ"ע שלמעלה מהשתלשלות. ומבחי' אנכי נמשך שהוי' יהי' אלקיך ממש יחוד הוי' ואלקים. שבבחי' הנהגת הטבע שמצד שם אלקים יתגלה שם הוי' ממש למעלה מהטבע. ולכן בפסוק דוידבר אנכי כו' יש ג"כ כ"ח אותיות בחי' כח. ועתה יגדל נא כח אד'. איש"ר בכל כחו. וזהו עיקר כל העבודה כמ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים להמשיך היחוד דהוי' אלקים כו' על ידי תורת הוי' ומצות משם אלקים כמ"ש בדרוש כי תצא ונתנו הוי' אלקיך עובד אלקים ע"ד עורות עבודים לתקן העור והפרסא כו' שיתגלה אור שם הוי' ממש למטה. ועיקר גילוי זה יהי' לע"ל כמ"ש ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. וע"ז אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש. כבוד עצמו קאי על שם הוי'. והם אינם מאמינים כלל שמשם הוי' יומשך ההשגחה למטה ורק על השמים כבודו כנ"ל. ומ"ש ולכבודי בראתיו קאי על מל' שם אלקים (עי' בביאור ע"פ יונתי בענין משה מפי עצמו אמר. ובביאור ע"פ קול דודי בהג"ה בענין בכבודו ובעצמו ע"ש ויובן לכאן). ובבחי' כבוד תתאה שם אלקים שממנו נשתלשל הנהגת הטבע על ידי מלאכים וע"ש ומזלות בבחי' זו הם מודים. ועיקר הכפירה שלהם הוא בשם הוי' דוקא. וע"כ אמרו שאין רוצה לחלוק כבוד לשותף שבדעתם יש שיתוף בענין ההשגחה למטה. ומכיון שאמר הקב"ה כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו לדברות הראשונות. כי הנה ג' שותפים באדם. ואעפ"י שאין האב ואם יודעים כלל האיך נוצר הולד מיחודם ובאמת הקב"ה מצייר הולד. אבל מ"מ הם בעלי בחירה שאם אין רוצים להתייחד לא יהי' כלום וע"כ נק' בשם שותפים. וצוה הקב"ה לחלוק להם כבוד. אבל בענין ההשגחה למטה אין שום שיתוף כלל. כמו השמש מה שבעת הסיבוב נשפע ממנו כל השפעת גשמיות. לבד מה שהשמש אינו יודע כלל האיך נשפע ממנו כמו במשל האב ואם כנ"ל. עוד זאת שאין לו בחירה כלל בהסיבוב כידוע שגלגל היומי מניע כל הגלגלים והקב"ה מניע את גלגל היומי בכח שאין לו קץ ובכח שאין לו הפסק כמ"ש ברמב"ם. וכן הארץ שמצמיח את הכל אין לה שום דעת ובחירה כלל. וא"כ אין שייך שום שיתוף כו'. ואלו הי' שייך שיתוף בודאי הי' מצוה לחלוק כבוד כמו מצות כיבוד או"א כו'. וזהו יודוך הוי'. כל מלכי ארץ. מה שנק' מלכי ארץ היינו כי ארץ זהו בחי' מל' סודכ"ד שם אלקים שרש הנהגת הטבע. שבבחי' זו הם מאמינים כמ"ש מלך אלקים על גוים וכתיב מי לא יראך מלך הגוים כו'. והכפירה שלהם היא בשם הוי'. ולכן פרעה אעפ"י שידע משם אלקים מ"מ אמר לא ידעתי את הוי' כו' מי הוי' כו'. ולכן נק' מלכי ארץ. וזהו שנאמר לפרעה למען תדע כי אני הוי' בקרב הארץ. שהנהגת הטבע גופא שמשם אלקים. האור והחיות להחיות גם הטבע הוא משם הוי' דוקא. ורק שמתעלם בהאותיות וכלים דשם אלקים. ולכן יכול להיות ג"כ יחוד הוי' ואלקים. וזהו יודוך הוי' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך שמדיבור כבד כו' גם מלכי ארץ הודו לשם הוי'. ובכ"ז יובן מה שמקודם מ"ת הי' צ"ל שיודה יתרו עתה ידעתי כו'. והיינו כי כללות ענין מ"ת אנכי הוי' אלקיך שיומשך יחוד הוי' ואלקים בגילוי למטה שיהיו נסים שלמעלה מהטבע. וידוע שעיקר העלם והסתר הטבע הוא כשמסתתר ומתעלם השפע בע"ש דק"נ וכמ"ש בתניא שהשפעת החיות בעוה"ז הוא על ידי לבושי נוגה. ולכן הי' צ"ל תחלה ההכנעה מכללות ק"נ. והנה יתרו כהן מדין כומר גדול לכל הע"ז כמ"ש בזהר ובמד"ר ולכן כיון שהודה יתרו ואמר עתה ידעתי וכמשנת"ל פי' וענין זה. עי"ז אתכפיא סט"א שנעשה הכנעה בכללות ק"נ לבוש הטבע שגם הטבע לא יסתיר כו' וכנ"ל:
וענין מצות כיבוד אב ואם. צ"ל ג"כ הדין שקיום מצות פרי' ורבי' הוא כשיש לו בן ובת (יבמות פ"ו). הנה כתיב מלאכי ג') הנני שולח לכם את אלי' הנביא והשיב לב אבות על בנים. והענין כי י"ה עלמדאתכ"ס ו"ה עלמדאת"ג. ובגלות אין השם שלם. והנה אלי' הנביא הוא שם הוי' בשלימות והיינו שהוא מחבר י"ה בו"ה. ולכן עלה בסערה השמימה שחבר שמים וארץ שהם ג"כ י"ה ו"ה ישמחו השמים ר"ת י"ה ותגל הארץ ו"ה והנה י"ה נ"ק או"א. ו"ה בן ובת. כי וי"ו נפיק מן יו"ד שבתחלה עושין יו"ד ואח"כ ממשיכין הקו להיות ו'. וה' תתאה ודאי נפיק מן ה' עילאה. וזהו והשיב לב אבות על בנים כו'. והנה נעשה אדם בצלמינו ולכן כשיש לו בן ובת ה"ז שם הוי' בשלימות. האו"א נגד י"ה ובן ובת נגד ו"ה. ועל ידי מצות כיבוד או"א ממשיכים להיות והשיב לב אבות על בנים. שהוא המשכה מעלמדאתכ"ס לעלדאת"ג. וע"כ הוא מהדברים שאוכלין פירותיהן בעוה"ז (כמשיתל"ק). וכן גמ"ח הוא טוב לשמים וטוב לבריות הוכפל כי טוב כו'. והבאת שלום שבין אדם לחבירו גורם גם למעלה בין בחי' ועל הכסא דמות כמרא"ד ובין בחי' ודמות פניהם פני אדם. ות"ת כנגד כולם שבתורה יש כל הדברים שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. תושב"כ ותושבע"פ הו"ע כיבוד אב ואם. וגמ"ח בחי' ותורת חסד על לשונה. והבאת שלום כמ"ש או יחזיק במעוזי יעשה שלום שלום יעשה לי וכמ"ש ענין זה במ"א:
וענין שאוכלין פירותיהן בעוה"ז (בהמצות הנ"ל שמחברים שמים וארץ עלמדאתכ"ס עם עלמדאת"ג) כי הנה ארז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. שיש ב' עולמות עלמדאתכ"ס ועלדאת"ג ושרשם ב' שמות הוי' שם הוי' הא' ממכ"ע שמאיר בבחי' התחלקות המדרגות כמו הנשמה שכל במוח ומדות בלב. וכמו"כ כתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי והוא שרש בחי' עלמדאת"ג. ושם הוי' הב' סוכ"ע השוה ומשוה כו' והוא שרש עלדאתכ"ס וכמ"ש בת"א בד"ה להבין ענין הברכות איך שעלמדאתכ"ס אין שם התחלקות כלל ע"ש באריכות ויובן ההסבר איך שם הוי' דלעילא שרש עלמדאתכ"ם. והנה פס"ט בינייהו. וכתיב יהי רקיע כו' ויהי מבדיל בין מים למים. והבדילה הפרכת לכם כו'. ולכן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. כי תר"ך מצות הם מבחי' כתר סוכ"ע שהכלי לגילוי זה הוא רק עלמדאתכ"ס כנ"ל משא"כ עלמדאת"ג אינה כלי גילוי שם הוי' דלעילא סוכ"ע כו' וזהו בהאי עלמא ליכא. והנה מנו חכמים מצות נבחרים שאוכלין פירותיהן בעוה"ז. והיינו שהם גבוהים מכל המצות. דהיינו שמחברים ב' שמות הוי'. וע"כ הקרן שהוא עצם הגילוי הוא קיים רק לעוה"ב עלמדאתכ"ס, ומ"מ לפי שמחברין ב' שמות הוי' ע"כ אוכלין פירותיהן בעוה"ז. והנה מצות אלו הנבחרים ויקרים מכל המצות הם גמ"ח והבאת שלום כו' כיבוד או"א ות"ת כנגד כולם כנ"ל. והנה ענין גמ"ח טוב לשמים וטוב לבריות. שם הוי' נק' טוב כי טוב הוי'. וב' פעמים טוב. הא' טוב לגנוז שם הוי' דלעילא. והב' שם הוי' דלתתא. והיינו שעל ידי גמ"ח מחבר ב' שמות. וגמ"ח יותר מצדקה כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד והקצירה יותר מזריעה. גם צדקה הוא רק די מחסורו. והבאת שלום בין אדם לחבירו מחבר בחי' אדם עם כי לא אדם הוא. עי' ביאור דוהניף. ות"ת כנגד כולם כי בתורה יש ד' פעמים טוב. יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים כו' והחילוק בין מצות לתורה דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא משא"כ תורה כו'. היינו כי המצות נמשכים מגלגלתא בחי' מקיף וסוכ"ע וע"כ אין מאיר בהאי עלמא עלדאת"ג. אבל התורה נמשכה מבחי' שערות ת"ד בחי' צמצום והתחלקות ע"כ נמשך מזה אכילת פירות בעוה"ז היינו גם בעלדאת"ג:
והנה כתיב מלחמה להוי' בעמלק מדור דור. וצ"ל איך שייך שעמלק ילחום נגד שם הוי' הנה כתיב עוב לחסות בהוי' מבטיח באדם. וצ"ל דהא כתיב ארור הגבר כו' ומהו רק טוב והענין דקאי על אדה"ע דמות כמרא"ד הוא מראה דמות כבוד הוי'. והיינו כי בחי' אדם הוא שם הוי' דלתתא ממכ"ע. וכתיב זלעו"ז עשה אלקים. עת אשר שלט האדם באדם כו'. והיינו ששם הוי' גופא עשה בחי' אדם דקליפה ונתן לו כח וממשלה להעלים ולהסתיר לנגד שם הוי' כדי שיהי' שייך עבודה. אבל בגילוי שם הוי' דלעילא אין יכול להיות כלל שום מנגד והעלם כו'. וזהו טוב לחסות בהוי' הוי' דלעילא כי בשם הוי' כי אמילם. ולכן כתיב ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלקים עמדי. היינו כשיתחבר ב' בחי' אני סוכ"ע וממכ"ע אזי לא יוכל להיות כלל שום הסתר כו'. משא"כ עתה כתיב רק כי גדול הוי' מכל האלהים. אבל מ"מ יכולים להעלים ולהסתיר לנגד שם הוי'. וע"ז אמר דוד כי אני ידעתי כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלהים. שגם שם הוי' דלתתא ממכ"ע כשיאיר אורו בגילוי מתבטל כל ההעלמים והלעו"ז כו' וכנ"ל בענין יתרו ולכן שייך מלחמה להוי' בעמלק כי עמלק ב' פעמים ק"כ והנה ב' שמות הוי' כולא חד וסוכ"ע וממכ"ע הכל א' ורק כשמאיר שלא ע"פ צמצום הו"ע שם הוי' דלעילא סוכ"ע וכשמאיר על ידי צמצום נק' שם הוי' דלתתא ממכ"ע. ולכן לע"ל יהי' אין אלקים עמדי שלא יוכל להיות כלל שום העלם והסתר מחמת גילוי שם הוי' דלעילא:
בחדש השלישי כו' ביום הזה כו'. וזה הי' בר"ח. וצ"ל מה שר"ח נק' היום הזה כתיב ובראשי חדשיכם (פנחס כ"ח) ופי' בזהר (שם רמ"ח ב') שבכל ר"ח סיהרא מקבלת מתרין ראשין יעקב ויוסף ת"ת ויסוד כמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף. יסוד ממשיך השפע בפנימיות. וזהו בחדש השלישי יעקב שלישי לאבות ת"ת. ביום הזה בחי' יוסף צדיק כו'. וצ"ל ענין מ"ת שהרי התורה מגלה מגלה ניתנה בכל המ"ם שנה שהלכו במדבר כמו פ' ציצית נאמרה בפ' שלח כו'. ומהו ענין מ"ת על הר סיני. גם הרי קיים אאע"ה כל התורה כולה עד שלא נתנה כתיב (בראשית י"ב) ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. וגם הכהן בעבודת בהמ"ק ובא לו לקרן דרומית מזרחית. הנה מתחלה כתיב ויבן מזבח להוי' הנראה. ואח"כ כתיב ויבן מזבח להוי' סתם. והענין דיש שני שמות הוי' הא' שם הוי' שמהוה ומחי' עולמות ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא עוה"ז ונק' ממכ"ע שמתלבש בהעולמות כמארז"ל (ויק"ר פ"ד סי' ח') מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה כו'. והב' שם הוי' דלעילא בחי' סוכ"ע שאינו מושג בעולמות כלל דלמחתב"כ. ונק' סוכ"ע לפי שאין בו מעומ"ע. כי בבחי' שם הוי' דלתתא ממכ"ע שייך מעומ"ט. משא"כ בחי' סוכ"ע השוה ומשוה כו'. וזהו שמתחלה בנה מזבח להוי' הנראה בחי' עלמדאת"ג זהו שם הוי' דלתתא בחי' ממכ"ע (מל' שמקבלת מז"א שם הוי' דלתתא). ואח"כ בנה מזבח להוי' סתם דרגא דאתכסיא היינו להמשיך שם הוי' דלעילא שאינו מושג בחי' סוכ"ע (מזבח הב' הוא בינה עלמדאתכ"ס ששם התגלות עתיק שם הוי' דלעילא כי הב' הויות הם עת"י וז"א). וכמו"כ בבהמ"ק היו ב' מזבחות אלו. מזבח החיצון שעליו היו מקריבין הקרבנות. ומזבח הפנימי שעליו היו מקטירין קטרת. והנה כתיב ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר כו'. שגם באדם יש ב' מזבחות אלו והיינו חיצוניות הלב ופנימיות הלב. חיצוניות הלב הוא בחי' לאהבה את הוי' אלקיך כי הוא חייך. בחי' נפשי אויתיך. כמו שהאדם משתוקק לחיי נפשו. כמו"כ כשמתבונן איך שהוא ית' עיקר החיים של כל העולמות של העוה"ז והעוה"ב ביו"ד נברא עוה"ב וכנ"ל עי"ז נעשה כל האהבה והתשוקה רק לאלקות לבד ולא לחפוץ בהעולמות כלל. וע"י בחי' אהבה זו ממשיך הגילוי מבחי' שם הוי' דלתתא שמהוה ומחי' כנ"ל. אבל פנימיות הלב הוא ליכלל וליבטל באוא"ס מהוע"ל בחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' כי הוא חייך. כי בחי' כי הוא חייך הוא רק ב' אותיות ביו"ד נברא עוה"ב ובה' נברא העוה"ז. וכמשל ביטול שתי אותיות לגבי כללות כח הדיבור והמח' וכש"כ לגבי עצם הנפש. ולמעלה הביטול יותר באין ערוך דכל"ח לגמרי. וכמ"ש במ"א כי לא זהו עיקר האלקות מה שהעולמות חיים ומתהוים ממנו ית'. כי זהו רק הארה בעלמא שטפל ובטל לגבי עצמותו ית'. וזהו על כל שבח מעשה ידיך. ואפי' בורא קדושים ג"כ רק ישתבח שמך כמ"ש בתו"א כאן. וע"י התבוננות זו נעשה בחי' מי לי בשמים. געה"ע שנברא רק באות יו"ד. ועמך לא חפצתי בארץ. געה"ת שנברא באות ה'. כ"א יהי' הרצון והתשוקה ליבטל במציאות באוא"ס מהוע"צ שלמעלה מבחי' חיות העולמות וזהו בחי' פנימיות הלב שעי"ז ממשיך הגילוי מבחי' שם הוי' דלעילא סוכ"ע כנ"ל. וזהו ויסע אברם הלוך ונסוע מדרגא לדרגא מבחי' חיצוניות הלב (מזבח החיצון המשכת שם הוי' הנראה) לבחי' פנימיות הלב עד שבא לבחי' הנגבה שהוא עיקר בחי' פנימי' הלב דכמו בגשמיות דרום הוא תוקף החום עד שא"א להיות שם ישוב כלל. כמו"כ למעלה בחי' דרום הוא תוקף ותגבורת אור האהבה מבחי' פנימיות הלב ליבטל באוא"ס מהוע"צ ית'. ולכן ג"כ בעבוד הכהן בבהמ"ק ובא לו לקרן דרומית מזרחית דרום דאתקשר במזרח. כי מזרח הוא בחי' זריחת אור וגילוי מבחי' שם הוי' דלעילא סוכ"ע. וע"י בחי' דרום דוקא יכולים לבוא לבחי' מזרח. וכמ"ש בזהר (ח"א פ"ד א') הלוך ונסוע הנגבה כו' שירותא דעלמא עילאה עמיקא וסתימא לעילא עד אין סוף כו'. וז"ש ב"פ ויבן ויבן מזבח להוי' הנראה זהו חיצוניות בינה שנק' תבונה להתבונן בבחי' כי הוא חייך. ואח"כ ויבן מזבח להוי' סתם זהו פנימיות בינה. בינה יתירה מבין דבר מתוך דבר. התבוננות בעצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' חיות העולמות. והנה המשכת והתגלות ב' שמות הוי' אלו זהו כל העבודה דלהמשיך דירה בתחתונים. שיתגלה בחי' ממכ"ע ובחי' סוכ"ע בעולמות. כי גם בבחי' ממכ"ע שייך להמשיך דבת"ח שזהו ע"ד מה הנשמה ממלא כו'. דיש ראש לב רגל. וכשיצוייר גילוי שכל גם ברגל כמו בראש זהו שלא כסדר השתלשלות. וכמו"כ שיתגלה בחי' ממכ"ע בעשי' שנק' רגל כמו בבריאה שנק' ראש דהיינו בבחי' השגה ממש כמו בבריאה. ולא רק בבחי' הודאה ואמונה לבד כמו בעשי'. זהו שלא כסדר השתלשלות ונק' דירה בתחתונים. גם אעפ"י שאומרים כאן ששם הוי' דאצי' נק' הוי' הנראה ממכ"ע גילוי בעולמות. אך באמת הרי כתיב שמש ומגן כו' שם אלקים הוא מגן המעלים שלא יתגלה שם הוי' בבי"ע כ"א רק באצי'. ומ"ש כאן שנק' הוי' הנראה דרגא דאתגליא גם בבי"ע זהו רק ע"ד אוא"ס הידוע מציאותו ולא מהותו. וגילוי המהות דשם הוי' דבחי' ממכ"ע הוא רק באצי' דאיהו וגרמוהי חד. ולכן התגלות המהות גם בבי"ע זהו דירה בתחתונים:
ב והנה כתיב (בראשית י"ג) ויעל אברם ממצרים. מצרים זהו המצרים וגבולים שמגבילים את האדם שלא יוכל לצאת מחשך הגוף ורצונות זרות כו'. וכמו גנבא כו' רחמנא קריא. אעפ"י דרחמנא קריא ומשיג אלקות מ"מ גנבא כו'. וכמו"כ בכל אדם אעפ"י שיודע ומשיג אלקות מ"מ אינו יכול לצאת מחשך גופו ורצונותיו הזרות כו'. והנה מצרים מצר ים בחי' י"ם דשם אלקים מ"ח צירופים אחרונים זהו שרש כל המצרים וגבולים כו'. וע"ז כתיב (שה"ש ו') אל גנת אגוז ירדתי. כמו אגוז שיש בתוכו פרי אבל יש ג' קליפין המכסים את הפרי. וכמו"כ בכאו"א יש בתוכו אה' מסותרת ורק ג' קליפות מכסים ומסתירים כו'. אך באברהם כתיב ויעל אברם ממצרים שעלה ויצא מכל המצרים וגבולים. וזהו"ע קיים אברהם כל התורה כו' כי יסוד ענין מ"ת הוא כדי להיות יצימ"צ כמ"ש אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מאמ"צ. ובק"ש מסיימים ג"כ אני הוי' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ. גם פי' ויעל אברם ממצרים שכל עלייתו הוא ע"י מצרים וכמ"ש (איוב י"ד) מי יתן טהור. מטמא דוקא. כי אדם וחוה לא יצאו לגמרי מטומאת מצרים. אבל אברהם ושרה יצאו בשלימות ממצרים. וכמ"ש בזהר (ח"א קכ"ב ב') אתת שרה נחתת וסלקת ולא אתדבקת ברע כו'. וזהו ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו כו' ועי"ז נתעלה מאד עד שבא לבחי' הנגבה שירותא דעלמא עילאה (בינה. ששם התגלות עתיק). וכמ"ש צחוק עשה לי אלקים שע"י שמהפכים החשך וההסתר שנמשך מהצמצומים דשם אלקים עי"ז נמשך גילוי צחוק ותענוג עליון כו':
ג והנה זהו אברהם. אחד הי' אברהם (יחזקאל ל"ג) אבל כדי שכל א' יוכל לבא לבחי' זו ע"ז הי' ענין מ"ת על הר סיני כי הנה הנביא קובל אני הוי' לא שניתי ומ"מ ואתם בני יעקב לא כליתם מלאכי ג'). והיינו משום כי בני יעקב. נשמות נמוכות שנמשכים מבחי' עקביים. נשמות דעשי'. וכתיב כשל בעוני כחי. כחי קאי על הנשמה כמ"ש (קהלת ט') כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. ומשום כי הנשמה נמוכה מבחי' עקביים ע"כ כשל בעוני כו' כמארז"ל (ברכות ל' ב') נחש כרוך על עקבו. וכתיב (תלים מ"ט) עון עקבי יסובני. וארז"ל (ע"ז י"ח א') עונות שאדם דש בעקביו כו'. וכתיב (ירמי' י"ז) עקוב הלב מכל. בחי' עקביים. ע"כ ואנוש הוא בחי' חלישות הנפש שאין יכול להתגבר על חשך הגוף ולצאת מרצונותיו. ולזה נתנה התורה שנק' עוז וכח. דהנה כתיב (שמות ט"ו) ימינך הוי' נאדרי בכח. וע"י שנש"י עוסקים בתורה עי"ז מגבירים למעלה בחי' ימין הוי' להיות ימינך הוי' נאדרי בכח שיומשך בחי' כח בימין. כי אורייתא מחכ"נ. וחכמה כח מה כח הביטול כו'. גם כ"ח ר"ת כתר חכמה. ועי"ז נעשה התגברות ימין על שמאל להיות לאכללא שמאלא בימינא. וזהו"ע כ"ח ב"פ יד ובפסוק וידבר דעשה"ד כ"ח אותיות המשכת הכח בימין להיות לאכללא שמאלא בימינא שיהי' הכל ימין וכמ"ש ימינך הוי' נאדרי כו' ימינך הוי' תרעץ כו'. והיינו כי המשכת כח זה הוא מבחי' דלית שמאלא בהאי עתיקא ע"כ עי"ז נעשה התגברות הכח בימין על שמאל כו'. והנה שרש נה"א נמשך מסט' דימינא. כמ"ש (שה"ש ז') מה יפו פעמיך בנעלים אפי' נשמות שמבחי' עקביים שיוכלו לתקן הנעל דנה"ב הוא לפי כי בת נדיב בתו של אברהם שנק' נדיב ושרש נה"ב הוא מקו השמאל. והנה ע"י עסק התורה שממשיכים המשכת הכח למעלה להיות ימינך הוי' נאדרי בכח כנ"ל. עי"ז נמשך גם למטה הכת בנה"א. שמבחי' ימין. שיהי' בו התגברות על נה"ב שמבחי' שמאל כנ"ל:
וביאור ענין העוז והכח שבתורה. הנה כתיב (שה"ש ה') קווצותיו תלתלים כו' תלי תלים של הלכות (שהש"ר פ"ה סי' ז') הלכות התורה נק' שערות כמו השערות שכל שערה יש לה יניקה מהמוח ורק שנתגשם כו'. כמו"כ הלכות התורה מלובשות בגשמיות ויש ש"ס משנה וכל משנה דין בפ"ע. והפנימיות של ההלכות הוא המשכת ח"ע ממש. והנה מצינו בשמשון הגבור שהגבורה שלו היה בהשערות דוקא. ע"י הנזירות. דהנה כתיב (במדבר ו') קדוש יהי' גדל פרע שער ראשו. שלפי שהנזיר ממשיך המשכה עליונה מאד נעלה בחי' קדוש ומובדל מסדר השתלשלות ע"כ א"א להיות ההמשכה כ"א ע"י שערות דוקא. וענין הנזיר הוא שמזיר א"ע מכל קו השמאל יין ושכר וענבים כמ"ש במ"א. ועי"ז מגיע בבחי' שהכל ימין דלית שמאלא כו'. וההמשכה מבחי' זו הוא ע"י שערות דוקא. ולכן הגבורה שלו היה בהשערות דוקא (לפי שהשערות הם המשכה מבחי' גבו' דע"י שבמו"ס ששם עיקר הכח והחוזק בבחי' א"ס ממש). וכמו"כ הלכות התורה שהם בחי' שערות הם ג"כ המשכה מבחי' קדש עליון שלמעלה מהשתלשלות ששם עיקר הכח והחוזק. וזהו"ע גבורה של תורה (שבת י' א'). וכמ"ש טוב ארך אפים מגבור ששרש גבורה זו נמשך מא"א. ואין הפי' גבורה דין כ"א תגבורת האור והכח כו'. ולכן ארז"ל (סוטה כ"א א') אין עבירה מכבה תורה. והיינו כי באמת עונותיכם מבדילים. אך כשרוצה לשוב בתשובה הנה ע"י התורה שהיא בחי' עוז וכח יוכל לשבור המסך מבדיל כו':
ד הוי' יברך את עמו בשלום ב' פעמים שלום. בפמליא של מעלה ובפמשמ"ט. דהנה ארז"ל (שבת פ"ח א') קשרו להם שני כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. והענין כי הכתר נותן האדם ע"ג ראשו וכמו"כ למעלה בעטרה שעטרה לו אמו כו'. דהנה כתיב (יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמרא"ד כו' בחי' ע"ס דאצי' שם הוי' המשכת החיות בסדר השתלשלות. והנה אעפ"י דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. מ"מ הרי עצמות אוא"ס ב"ה כי לא אדם הוא. וז"ש הוי' הוי' ופס"ט בגווייהו שהפסיק הו"ע הבדל כו'. וע"כ צריך לעשות התחברות ההמשכה מעצמיות אוא"ס שם הוי' דלעילא בבחי' כמרא"ד שם הוי' דלתתא שלא יהי' פסיק והבדל. וזהו"ע הכתר שנמשך בראשו של אדה"ע שמחבר אוא"ס עם הנאצלים וזהו"ע שלום בפמשמ"ע. ועי"ז נמשך ג"כ התחברות המשכת גילוי אלקות בנה"א שיומשך בו אור וגילוי אלקות כמ"ש בנים אתם להוי' וכתיב כי חלק הוי' עמו. וכיון שנמשך הגילוי בשם הוי' נמשך ג"כ גילוי אור בנה"א על ידי עסק התורה. וזהו ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה כו'. וענין שלום בפמשמ"ט היינו כי מרכבתא עילאה דאצי' הוא בחי' אדם. ומרכבתא תתאה דבי"ע נק' בשם בהמה שאין ערוך לגבי בחי' אצי' כמרא"ד. דכתיב בהם ומשם יפרד כו'. וע"כ צריך להמשיך שלום בפמשמ"ט שיהי' התחברות המשכת הביטול דאצי' בבחי' ומשם יפרד. וזהו"ע כתר הב' שמחבר אצי' ובי"ע. וזהו"ע יגדל נא כח אד'. אד' מקור דבי"ע. והגדלת הכח בשם אד' הוא שיהי' התחברות אור האצי' בבי"ע. וכיון שנמשך השלום והתיקון בבחי' ומשם יפרד פני שור שרש הנה"ב עי"ז נמשך ג"כ הביטול בנה"ב שיהי' בטל להנה"א כו'. (ענין נעשה ונשמע י"ל נשמע בינה ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א שהו"ע התחברות אוא"ס באצי'. עי' ביאור דונקדשתי. נעשה המל' נק' עשי' והיינו להמשיך בחי' כתר דנוק' שמחבר אצי' ובי"ע עי' ג"כ ביאור הנ"ל). וצ"ל שהתורה כמו שהיא למעלה א"ש מה שהיא בחי' עוז וכח מפני ד' טעמים. א' אורייתא מחכ"נ כח מה כח הביטול. ב' כי רצונו וחכמתו שבתורה זהו כתר חכ' ר"ת כח. ג' הלכות התורה נק' שערות שהם המשכת הכח מבחי' עתיקא דלית שמאלא. ד' שקשרו להם ב' כתרים כו'. אבל כמו שהיא מלובשת בגשמיות אינו מובן כ"כ איך היא בחי' עוז וכח כנ"ל והענין שזהו מ"ש וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר דתיבת לאמר הוא מיותר כמ"ש בתו"א. אלא הפי' לאמר מה שכבר נאמר וכמ"ש בתו"א שעסק התורה יהי' בבחי' ודברי אשר שמתי בפיך שלא יהי' דיבור האדם כ"א שדבר הוי' יהי' מלובש בתוך פיו כמו שהי' על הר סיני. וז"ש יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר. שהלאמר יהי' כאשר דברת ממש. ובשעת מ"ת הי' בהדיבור דעשה"ד מאיר גילוי רצונו וחכמתו וכל הבחי' כח ועוז שנת"ל שיש בתורה וכמ"ש במ"א ההפרש שבין עש"מ לעשה"ד:
ה ולהבין ע"פ הסבר איך יכול להיות דבר הוי' ממש מלובש בפיו. הנה כתיב (חלים קי"ט) לעולם הוי' דברך נצב בשמים. ופי' בתניא (ח"ב פ"א) בשם הבעש"ט ז"ל שדברך שהוא המאמר יהי רקיע כו' מלובש תמיד בשמים שאם הי' מסתלק רגע הי' אין ואפס. והנה התורה נק' שמים כמ"ש (דברים ל"ב) האזינו השמים וכו' ותשמע הארץ כו'. ומצינו בגמ' (ב"מ פ"ו א') קמיפלגי במתיבתא דרקיע. והענין דכתיב (יחזקאל א') ודמות על ראשי החי' רקיע כעין הקרח הנורא כו'. יש חיון תתאין וחיון עילאין. ופי' רקיע כעין הקרח. קרח מים הנגלדים. וכמו התלבשות והתעלמות שכל עמוק במשל גשמי. ומ"מ אח"כ יכולים להבין הנמשל. וכמו קרח חוזר ונמס והי' למים. דהנה יש ג' בחי' אור מים רקיע כח"ב. בינה נק' רקיע כעין הקרח דאגלידו מיא דחכ"ע. ומ"מ נק' קרח הנורא שעל ידו נמשך יראה וביטול בהחיוון כו'. וזהו קרח אותיות חרק כמ"ש סד"ה ביום השמיני שלח. ולכן התורה כמו שהיא מלובשת בגשמיות נק' רקיע כעין הקרח ונק' משל הקדמוני. והנה כמו שברקיע הגשמי לעולם דברך נצב בשמים כנ"ל. וא"כ כש"כ שבתורה שנק' רקיע ודאי מלובש בה דבר הוי' לעולם. דהיינו בחי' וידבר אלקים דכל עשה"ד וכן כל וידבר הוי' אל משה כו' מלובש גם עכשיו כמו בשעת מ"ת ובשעה שדבר הוי' אל משה ממש בלי שום שינוי. ורק שנק' רקיע כעין הקרח גליד והעלם כנ"ל והנה הקרח הוא נורא עכ"פ כנ"ל וגם שחוזר ונמס והי' למים כמו"כ יוכל בכל אדם להתגלות דבר הוי' ממש המלובש בתורה וכמו שאמר המגיד להב"י אני המשנה המדברת בפיך. ועסק התורה בבחי' זו נק' דבר מלך שלטון כמלך הגוזר כשר פסול. משא"כ עסק התפלה שהדיבור של האדם עצמו הו"ע בקשות כעבד לפני המלך. והנה אנשי יריחו היו כורכין את שמע כו' (פסחים ספ"ד). והיינו כי הנה הדיבור והשמיעה תלוין זב"ז (כמ"ש בזהר שמיעה בהאי אתר תליא כו'). והראי' שהחרש הוא שאינו שומע ואינו מדבר. ועד"ז כדי שיהי' האדם זוכה לבחי' דיבור שיהא ודברי אשר שמתי בפיך צ"ל תחלה בחי' שמיעה שמע ישראל שהוא קבלת ענין הביטול באמת. והשמיעה יהי' בבחי' אחד איך קמי' כל"ח ליבטל במציאות. בחי' פנימי' הלב. ואזי יוכל להיות ודברת בם שהדיבור יהי' דבר הוי' ממש כנ"ל. ואין הלכה כאנשי יריחו שא"צ דוקא לבחי' ביטול אמיתי דיחו"ע. כי ועד בחילופי אתוון אחד וגם על ידי הביטול דבחי' ועד שהוא ביטול היש וקבעומ"ש מתגלה ג"כ דבר הוי' בתוך פיו כו' כנ"ל:
י וזהו בחדש השלישי. חדש נק' ע"ש חידוש הלבנה שמתחדשת מאור השמש. דמצ"ע ללמג"כ וע"י הביטול דאזעירית גרמא בנקודה חדא מקבלת האור מן השמש. וכמו"כ ישראל מונין ללבנה. שעסק תורתם ועבודתם הוא בבחי' סיהרא דללמג"כ כ"א שהכל נמשך מלמעלה. וכמ"ש תתן אמת ליעקב. אעפ"י שיעקב עצמו ג"כ אמת זהו רק התחלה אבל עיקר האמת נמשך מלמעלה ומחמת ביטול זה יוכל להיות בדיבור האדם גילוי בחי' דבר הוי' ממש. וענין שר"ח נק' ביום הזה. הנה ארז"ל (ספרי פ' מטות) כל הנביאים נתנבאו בכה מוסיף עליהם משה שנתנבא בזה. והענין דכתיב (חלים פ"ד) שמש ומגן הוי' אלהים. אלהים בחי' מל' נק' סיהרא. כמו הלבנה אין לה אור מצ"ע. כמו"כ בחי' מל' נק' אספקלריא דלא נהרא ונק' כה כדמותינו כו' אבל שם הוי' גילוי אוא"ס נק' שמשא ונק' זה. והנה כמו בגשמיות בכל ר"ח הלבנה מקבלת או"ח משמשא. כמו"כ למעלה בכל ר"ח נמשך בבחי' מל' גילוי אור משם הוי' שנק' זה. ולכן נק' ביום הזה וענין בחדש השלישי דוקא. הנה ארז"ל (אבות פ"א) על שלשה דברים העולם עומד. בחי' עמידה וקיום העולם בבחי' נצחיות נמשך ממקום גבוה מאד מבחי' אני הוי' ל"ש וכמארז"ל (ויק"ר רפ"ב) כ"מ שנאמר לי אינו זז לעולם. וע"כ צ"ל ע"י שלשה דברים דוקא. דהנה מב' מדות חסד ודין א"א להיות קיום כ"א ע"י קו האמצעי בריח התיכון המבריח כו'. ומעלת קו האמצעי לפי שהוא התכללות ג' מדות וכשיש התכללות מג' מדות נמשך עי"ז המשכה עליונה מאד נעלה שמשם נמשך הקיום והנצחיות. והנה חדש ניסן ועבדת את העבודה הזאת העלאה בחי' עבודה. אייר חדש זיו. זיו השכינה. שנמשך זיו ואור לבחי' שכינה מלמעלמ"ט. ואח"כ בחדש השלישי ת"ת נמשך המשכה עליונה מאד נעלה. ואזי נתנה התורה בחי' עוז וכח מלמעלה מסדר השתלשלות. וזהו לכל זמן ועת לכל חפץ (קהלת ג') ואימתי בחדש השלישי (ילקוט עפ"ז). וז"ש (משלי כ"ב כ') הנה כתבתי לך שלישים במועצות ודעת. דקאי על התורה שנק' שלישים (ילקוט עפ"ז. בשם תנחומא פ' יתרו יעו"ש) במועצות כמ"ש (משלי ח' י"ד) לי עצה ותושיה כו'.
ולהבין ביאוה"ע מה שהתורה נק' עוז ותושיה עוז לנה"א ותושיה לנה"ב שמתשת כח נה"ב (עי' סנהדרין ג"ו א). הנה כתיב (ס"פ במדבר) ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו. שמתחלה היה עבודת בני אהרן לכסות את הקדש בכיסוים ואח"כ היה משא בני קהת. והענין דכתיב (תלים ק"ד) עוטה אור כשלמה שהתורה נק' שלמה ולבוש שבה מתלבש האור. והנה השלמה היא בחי' בריאה. והיינו שהתורה היא בחי' היכל ק"ק דבריאה כחב"ד דבריאה כמ"ש בתניא פנ"ב ונ"ג ע"ש ומ"מ נמשך ומלובש האור תמיד בהשלמה. והענין דכתיב (קהלת ג') מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף. כמו שאנו רואים שהמאכל שהוא צומח וחי מחי' את האדם אעפ"י שהצומח וחי אינו בערך האדם מ"מ יש לו שרש גבוה מהאדם ולכן יש במאכלים תענוג משא"כ באדם והתענוג שבמאכלים נפל בשבה"כ מעולם התענוג (שם ס"ג שלמעלה משם מ"ה שרש נשמת האדם). וכמו"כ ברגל יש מעלה יתירה על הראש. ולכן כתיב שמח זבולון כו' תמכין דאורייתא בחי' רגל קודם ליששכר יודעי בינה כו' בחי' ראש. שכך הוצב בסדר השתלשלות שלא יהי' ראש וסוף כ"א בתחתון ימצא מעלה יתירה מבעליון דאל"כ לא היה להאור בחי' קיום בסדר השתלשלות והיה מסתלק ליכלל בשרשו. עי' בסידור בדרוש שאחר עלינו לשבח וכמו"כ אעפ"י שהאור גבוה הרבה מהשלמה מ"מ יש ג"כ בהשלמה כח היותר גבוה מהאור ומצד זה השלמה אוחז את האור ומקיימו להיותו תמיד מלובש בהשלמה ולא יסתלק (האור בחי' גילוי שכינה דיבור עליון התגלות אוא"ס ממש המלובש בע"ס דאצי'. והשלמה כחב"ד דבריאה כסה"כ היכל ק"ק. אך נשמת היכל ק"ק דבריאה הוא התנוצצות כחב"ד דאצי' ממש שלמעלה מעלה מבחי' האור דמל' דאצי'. וז"ש בתניא ומהו הלבוש שיוכל להסתירה חכ"ע דלעילא לעילא מבחי' עלמדאת"ג מל' ע"ש). וזהו"ע כבלע את הקדש. קדש ומובדל זהו בחי' האור (כענין כה דברי כאש. כמו האש שמסתלק למעלה ואין לו התחברות עם הג' יסודות רמ"ע שהם בי"ע. והמל' נק' קדש תתאה (זח"ג רע"ו ב'). עתיק דבריאה. ע"ד עתיק דאצי' שנעתק ומובדל כו') וזהו"ע הארון והלוחות. וענין כבלע את הקדש זהו"ע התלבשות האור בהשלמה דבריאה כנ"ל. ופי' כבלע כו' ע"ד ותבלענה כו' ולא נדע כו' (מקץ מ"א). וכמו"כ פי' כבלע את הקדש הו"ע התלבשות והתעלמות האור (דבחי' דבר ה' גילוי אוא"ס) בהשלמה שלא יתראה האור בעצמו כלל כ"א ע"י בחי' ומדרגת השלמה כו' (וזהו רק לפי שהשלמה היא בחי' כחב"ד דבריאה. ע"כ נק' בליעה כו' משא"כ התלבשות האורות בהכלים דע"ס דאצי' שהכלים הם אלקות ממש כמו האור אין נק' בליעה ח"ו אדרבה נק' ספירות כמ"ש השמים מספרים מנהרין ומנצצין שמגלים את האור כו'). ולכן כתיב ולא יבאו לראות כבלע את הקדש ומתו. שהלוים אין יכולים לראות בהאור עצמו בשעת שמתלבש בהשלמה דכתיב כי לא יראני האדם וחי ע"כ ומתו. ורק אחר התלבשותו והתעלמותו בהשלמה אזי דוקא יבאו לעבודתם כמו כל ישראל שעוסקים בתורה בבחי' עוטה אור כשלמה דוקא. ודוגמא לדבר ממ"ש (ש"א ו') ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'. כי הפרות שנשאו את הארון לבית שמש הוא כדי להמשיך בחי' גילוי אור שמש הוי' (בהארון. כי הארון הי' בלא הלוחות כי שאול חטפם מיד גלית הפלשתי. וע"כ היו נושאים את הארון. מל' שם אלקים. לבית שמש. שמש הוי'. שיהי' יחוד הוי' ואלקים ששם אלקים לא יסתיר כו' וזהו ותשרנה הפרות כו' ע"ד והחיות נושאות את הכסא שלא יהי' כסא והסתר כו'). אשר כתיב כי לא יראני האדם וחי. ולכן משום כי ראו בארון ה' ע"כ ויך כו'. וכמו"כ כאן ולא יבאו לראות כבלע כו' ומתו ע"ד הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ביניהם ושרפן. משא"כ אהרן ובניו היו יכולים לאן והם דוקא היו מכסים ומלבישים את הקדש בכיסויו שהו"ע התלבשות האור בהשלמה והענין דכתיב (דה"א כ"ו) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים. כי אהרן הוא מבחי' ימין נגבה שירותא דעלמא עילאה רזא דקה"ק. והנה עבודת הלוים הי' לארמא קלא. משא"כ הכהנים עבודתם בחשאי וביטול בחי' שמן חכ' רזא כו'. וע"כ היו יכולים לראות בהאור עצמו. איך כבלע את הקדש עצמו. משא"כ הלוים ומתו כו'. והנה כמו שיש בישראל חילוקי מדרגות שהכהנים היו יכולים לראות בהאור עצמו. משא"כ הלוים ומתו. כ"א דוקא אחר התלבשותו בהשלמה. כמו"כ אפי' התורה כמו שהאור מלובש בהשלמה בחי' עוטה אור כשלמה יש הפרש בין הנה"א לנה"ב. שהיא נותנת עוז וכח להנה"א ומתשת כח הנה"ב. שהנה"ב אין יכול לסבול אפי' ע"י השלמה. וכמו שהלוים נעשה ומתו ע"י האור. כמו"כ להנה"ב נעשה בחי' מיתה ותושיה אפי' מהשלמה דתורה שיתבטל ממנו הרע והישות ויוכלל בביטול להנה"א (כבלע את הקדש. פי' השלמה מבחי' תכלת וע"כ נק' תושי'. שהנה"ב נעשה ומתו כו'. כמ"ש בלקו"ת בפ' שלח בביאור ע"פ והי' לכם לציצית בענין תכלת דאכיל ושצי בהג"ה ע"ש ובד"ה ויקח קרח בענין ופרשו בגד כליל תכלת עליו מלמעלה ע"ש). אבל הנה"א מקבל כל הגילוי כמ"ש ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים כולכם היום:
ומשה עלה אל האלקים וגו. במד"ר (שמות פי"ב) ע"פ כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ משל למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי. ואח"כ ביטל הגזירה כך קודם מ"ת כתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (חלים קט"ו ט"ז) וכשנתן התורה לישראל בטל גזירה ראשונה ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים שנאמר וירד הוי' על הר סיני. ואל משה אמר עלה אל ה'. ומשה עלה עכ"ל. והיינו שקודם מ"ת לא הי' דרך משמים לארץ ולא הי' שום חיבור בין ארץ לשמים. ועל ידי מ"ת נעשה דרך משמים לארץ. שיהי' העלאה מארץ לשמים מלמטלמ"ע והמשכה משמים לארץ מלמעלמ"ט. ותחלה צ"ל מה שקי"ס הי' הכנה והקדמה למ"ת וכמארז"ל פב"ת דפסחים (דקי"ח א') בפי' הים ראה וינס. ואח"כ ההרים רקדו כו' זהו מ"ת. דהנה כתיב (שמות ט"ו) ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים וארז"ל בגמ' יומא (ד' ע"ב) שנעשה להם כמין שביל בים. והמים להם חומה מימינם ומשמאלם וישראל הלכו באמצע בהשביל ביבשה. וא"כ זהו ג' קוין כנגד תורה ועבודה וגמ"ח. גמ"ח קו הימין ועבודה קו השמאל תורה קו האמצעי. או י"ל מימינם זה מ"ע ומשמאלם זהו מצות ל"ת והשביל באמצע זהו התורה. וצ"ל הרי קי"ס הי' נס בפ"ע שנער פרעה וחילו בים סוף ובנ"י הלכו ביבשה בתוך כו' ומה זה שייך למ"ת. והענין דהנה כתיב (ראה י"ג ה') אחרי ה' אלקיכם תלכו וארז"ל במד"ר קדושים (פכ"ה) וכי אפשר לילך אחר הקב"ה אותו שכתוב בו בים דרכך ושבילך במים רבים (תלים ט"ו) (והאדם אין יכול להיות כ"א ביבשה ולא בים כמ"ש (ישעי' מ"ה י"ב) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי) אלא מה הקב"ה מתחלת ברייתו של עולם נתעסק במטע תחלה ויטע כו' אף אתם כשתכנסו לארץ כו' ונעעתם כל עץ מאכל עכ"ל. ולכאורה א"ז מובן כלל איך על ידי ונטעתם כל עץ מאכל יוכלו לילך בבחי' בים דרכך ושבילך במים רבים:
ב והענין כי ים ויבשה הו"ע עלמדאתכ"ס ועלמדאת"ג. שכל מה שביבשה יש בים. רק החילוק שהברואים שביבשה הם נראים ונגלים ליש ודבר בפ"ע. והברואים שבים הם מכוסים בתוך הים ואינם נראים ונגלים כלל. ואין יכולים ליפרד כלל מהים. והנה כל סדר השתלשלות העולמות הן בבחי' העלם וגילוי ים ויבשה. כי סדר השתלשלו' עו"ע. שמתחלה העלול כלול בהעלם בעילתו ואח"כ יוצא מהעלם אל הגילוי והו"ע אתכסיא ואתגליא ים ויבשה ויובן זה עד"מ השתלשלו' הכחות בנפש שכל ומדות שמקודם המדות כלולים בשכל. ואח"כ מתגלים בלב. והנה המדה כשהיא כלולה בשכל היא שם בהעלם שהרי זה רק התפעלות שכליות או רק נטי' בשכל לדבר זה. ואח"כ מתגלה מדה בלב שהו"ע התפעלות באהבה מורגשת שהלב מתרגש ומתפעל כו'. והעלם המדה שבשכל שהו"ע ים זהו המקור לבחי' גילוי המדה בלב שנק' יבשה ואתגליא. ועד"ז יובן בענין סדר השתלשלות העולמות. דהנה כשעלה ברצונו הפשוט במחשבתו הקדומה שיתהוו העולמות עי"ז נתהוו כל העולמות. שאינו כמו למטה באדם הגם שירצה ויחשוב באיזו דבר לא יתהוה מזה כלום. אבל למעלה כשעלה ברצונו כו' מיד נתהוו כל העולמות וז"ש (ישעי' נ"ה ח') כי לא מחשבותי מחשבותיכם רק שהיו כלולים שם בהעלם ובתכלית הביטול בעצמותו. ונק' ע"ס הגנוזות במאצילן ומבואר במ"א המשל כמו האש כשהוא כלול באבן החלמיש. ואח"כ נאצלו ע"ס דאצי' שהוא מלשון ויאצל. מהעלם אל הגילוי. שהם ע"ס גלויות התלבשות אורות בכלים. וא"כ העלם הע"ס הגנוזות נק' ים עלמדאתכ"ס. וע"ס הגלויות דאצי' נק' יבשה ואתגליא. והנה אח"כ בסדר השתלשלות אבי"ע. כל עולם האצי' שהוא יחו"ע וביטול אמיתי נק' ים כמ"ש (בראשית ב' יו"ד) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן עדן הוא ח"ע ראשית האצי'. והגן זהו מל' סודכ"ד. וכתיב (שם א' ט"ו) יקוו המים אל מקום אחד כו' ואי' בזהר (בראשית די"ח ע"א) המים ה' מים. דנפקי מן ה' עילאה. יקוו באורח קו. שמתחלקים לג' קוין חג"ת. אל מקום אחד הוא בחי' צדיק יסו"ע. ותראה היבשה זהו ועד. דהיינו בחי' מל' מקור בי"ע. הרי שכל האצי' נק' מים בחי' ים. וכללות בי"ע דכתיב ומשם יפרד. שהוא בחי' יחו"ת יש ונעל נק' יבשה עלדאת"ג. ואח"כ בדרך פרט בבי"ע גופא יש ג"כ ים ויבשה. שעולם הבריאה עולם המח' הוא עלמדאתכ"ס ונק' ים. ועולם היצירה שהוא עולם הדיבור עלמדאת"ג נק' יבשה. וכל בחי' העלם שנק' ים זהו המקור לבחי' הגילוי בחי' יבשה שלמטה ממנו כו'. וכמ"ש (מ"א ז' כ"ה) שנים עשר בקר והים עליהם מלמעלה. כי בחי' ים זהו ההעלם השייך להגילוי שלמטה ממנו ולכן עומד עליהם מלמעלה להיות בחי' מקור להשפיע כו':
ג ופי' וענין בים דרכך. דהנה כתיב (בראשית י"ח י"ט) ושמרו דרך הוי' וגו'. ופי' בתו"א בד"ה אשירה להוי'. שהו"ע דרך ומבוא להיות שם הוי'. דהיינו שיש למעלה בחי' דרך להיות הילוך ההמשכה מעצמות אוא"ס שלמעלה משם הוי' (דהיינו למעלה מסדר ההשתל' דהעלם וגילוי הנ"ל ששם ההעלם והגילוי שניהם שוין) בשם הוי' דהנה בשם הוי' שהוא כללות ע"ס דאצי' יש ג"כ ים ויבשה. שבחי' י"ה נק' עלמדאתכ"ס כמ"ש בתיקונים ועל אילין תרין כתיב הנסתרות לה' אלקינו. חו"ב נק' נסתרות וע"ז כתיב (תלים צ"ב) מאד עמקו מחשבותיך. שענין עומק הוא דבר שאינו מושג. ולכן עצמות חו"ב חכים ולא בחכ' ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא. שאין מושגים לא בנבראים ולא בנאצלים (כי כל המשכת מוחין בסדר השתלשלות דאבי"ע הוא רק מנה"י דאו"א לבד. שעל עצמות חו"ב כתיב ופני לא יראו כו'). נקראו מאד עמקו מחשבותיך. ועז"כ (תלים ק"ל) ממעמקים קראתיך ה'. ב' עומקים. עומקא דכולא פנימי' ח"ע. ועומקא דבירא פנימי' בינה. וא"כ חו"ב י"ה דשם הוי' זהו בחי' ים עלמדאתכ"ס. ו"ה הוא בחי' יבשה עלמדאת"ג כמ"ש והנגלות. ו"ה נגלות גם ותגל הארץ ר"ת ו"ה. שהמדות שייכים להעולמות שעל ידם התפשטות החיות בהעולמות. מבואר שבשם הוי' עצמו שייך סדר השתלשלות דהעלם וגילוי ים ויבשה ולכן ההמשכה מעצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מסדר השתלשלות דהעלם וגילוי שיומשך ויתהוה סדר השתלשלו' דהעלם וגילוי זהו"ע דרך הוי'. דרך ומבוא להיות בחי' הוי' כו'. והנה עיקר הדרך (בשם הוי' גופא. כי יש דרך גם למעלה משם הוי' כמשיתל"ק אי"ה) הוא קו האמצעי דת"י. שהוא בריח התיכון המבריח מן הקצה כו' עד הקצה עליונה הוא בחי' כתר עליון שבו מלובש בחי' אחרונה שבמאצל. ועז"כ בים דרכך שבחי' דרך הוי' הוא בהבחי' ים דשם הוי' דוקא. ים נק' מל' דאצי' כמו שהיא באצי' עדיין. וע"ז כתיב כל הנחלים הולכים אל הים (קהלת א' ז'). ובחי' הב' דמל' דאצי' שיורדת לבי"ע להיות מקור לבי"ע נק' יבשה וארץ עלמדאת"ג גליא דקוב"ה. ובחי' דרך הוי' שהוא קו האמצעי ת"ת ויסוד. הוא בהבחי' עליונה דמל' שנק' ים ולא בהבחי' שנק' יבשה. וזהו בים דרכך. ושבילך במים רבים מים רבים נק' בינה לפי שממנה נמשכים ז' נחלים שהם ז' מדות ונק' שבע ימים כמארז"ל בגמ' (ב"ב דע"ד ע"ב) ע"פ כי הוא על ימים יסדה. וכ"כ בזח"א דס"ז ע"א יעו"ש. גם כמ"ש ונהר יוצא מעדן. ופי' שיוצא בתמידות בלי הפסק. כידוע שנק' תרדל"מ. ע"כ נק' מים רבים. ושבילך הוא יסוד אבא. כידוע ההפרש שבין דרך לשביל שדרך הוא רחב ושביל הוא קצר. והו"ע ל"ב נתיבות דח"ע הנתיב הוא קצר כמו שביל. לפי שחכ"ע נק' מעין כמו מעין הנובע ממקור הוא גיד דק מאד. וכמו"כ חכ"ע ראשית הגילוי הוא על ידי צמצום. בחי' נתיבות ושביל קצר כו'. והנה שביל הוא יש ל"ב. והיינו בחי' יסו"א שבו נמשכים כל הל"ב נתיבות חכ'. וזהו ושבילך במים רבים דוקא דהיינו בהבינה שנק' מים רבים. ועקבותיך לא נודעו היינו שבעלדאת"ג לא נמשכו בחי' דרכך ושבילך כו'. והטעם לזה הוא שעלמדאת"ג הם בבחי' יש ובבחי' פירוד והתחלקות כמ"ש (יחזקאל א' י"א) וכנפיהם פרודות כו'. משא"כ בעלמדאתכ"ס ששם הוא ביטול בתכלית הם בבחי' התכללות ואחדות אחד. וקוב"ה לא שריא כ"א באתר שלים (זא"ג צ' ע"ב וזח"א רט"ז ע"ב). ולכן בעלמדאתכ"ס שם הוא גילוי אוא"ס הסוכ"ע. וכמ"ש (חלים צ"א) יושב בסתר עליון. שבסתר ואתכסיא מאיר שם בחי' עליון סוכ"ע. ולכן בים דרכך כו' דוקא:
והנה כ"ז הוא מצד סדר השתלשלות שבבחי' ים ומים רבים שהם עלמדאתכ"ס שם דרכך ושבילך. אבל בבחי' יבשה עלמדאת"ג עקבותיך לא נודעו. אך ע"י קיום המצות כתיב ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. פי' שישראל ע"י צדקה ומשפט הם עושים וממשיכים את בחי' דרך הוי' גם ביבשה כו' והענין כי ענין הצדקה למטה הוא ע"י שמתמלא רחמים על העני דללמגר"כ. לכן הוא נותן לו צדקה להחיות נפשו כו' וכמו"כ למעלה כתיב חנון ורחום הוי' שכדי שיהי' שם הוי' הוא ע"י חנון ורחום י"ג מכילין דרחמי שמצד מדות הרחמים נמשך מאוא"ס ב"ה להיות שם הוי' צמצום והתפשטות כו'. וא"כ י"ג מכילין דרחמי הם הדרך שעל ידם נמשך מעצמות אוא"ס שלמעלה משם הוי' בבחי' שם הוי'. ודרך זה עושים ע"י מצות הצדקה שלמטה. גם כללות כל המצות נק' צדקה שנאמר וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה (דברים ו' כ"ה). דכמו ענין הצדקה הוא להחיות רוח שפלים. כמו"כ ענין המצות שממשיכים דירה בתחתונים זהו ודאי צדקה גדולה להחיות רוח שפלים. והנה לבחי' צדקה נצרך משפט שהו"ע קיום כל המל"ת. והיינו שכדי שיומשך בחי' דרך הוי' שהו"ע חנון ורחום הוי' רק בסט' דקדושה לבד. הוא ע"י המשפט שישראל עושים בנפשם להיות סור מרע בתכלית לשמור כל הל"ת דאורייתא ואיסורים דרבנן שעי"ז גורמים ג"כ למעלה בחי' משפט שיומשך השפע ע"י מדות חנון ורחום רק בקדושה והנה ע"י שנש"י מקיימים בבחי' יבשה צדקה ומשפט ועושים וממשיכים למטה בחי' דרך הוי' הנה עי"ז ממשיכים בחי' דרכך ושבילך שבים ומים רבים גם ביבשה ועלמדאת"ג. וכמ"ש (חלים ס"ז) לדעת בארץ דרכך. והיינו שבחי' דרכך ושבילך שבים ומים רבים יומשך ויתגלה גם למטה ביבשה בארץ הלזו הגשמי. וזהו"ע קי"ס ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים והיינו בהשביל שנעשה להם באמצע הים. והיינו ע"י שהיו עתידים לקבל התורה בחי' ושמרו דרך הוי' כו' שמקיימים בבחי' יבשה דרך הוי' הרי הם בבחי' בים דרכך ושבילך במים רבים. גם ביבשה. ולכן בחי' ושבילך שבמים רבים נתגלה להם בשעת קי"ס גם ביבשה. וזהו הענין שגם בגשמיות נעשה להם שביל באמצע הים והלכו בו ביבשה כו':
ד ועתה יובן המד"ר הנ"ל מה הקב"ה נתעסק במטע תחלה ויטע כו' ועה"ח כו' אף אתם כו' ונטעתם כל עץ מאכל. דלכאורה תמוה איך ע"י שינטעו עץ מאכל יוכלו לילך בבחי' בים דרכך כו'. והענין כי ע"ח הוא מ"ש (דברים כ' י"ט) כי האדם עץ השדה. וידוע הפי' שבחי' אדם הידוע שהוא מ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם כו' (יחזקאל א' כ"ו) הוא בחי' עץ דההוא שדה אשר ברכו הוי' חקל תפוחין קדישין שהוא מדת מל' דאצי'. והנה ההפרש בין שדה לאילן. שבשדה גדילה תבואה שהוא מזון המוכרח לחיות האדם. שבלעדי הלחם א"א לחיות. ובאילנות גדילים פירות שהם רק לעידון ולתענוג שהוא תוס' חיות רב. וכמו"כ למעלה מבחי' שדה העליון בחי' מל' נמשך השפעת חיות העולמות שמוכרח בשביל קיום וחיות הנבראים. וע"ז כתיב נחמי' ט' ו') ואתה מחי' את כולם. ואתה נותן להם את אכלם בעתו (חלים קמ"ה). וכמארז"ל (ע"ז ג' ע"ב) הקב"ה יושב וזן מקרני ראמים עד ביצי כינים. ושפע זו נק' בשם מזון. תבואת הארץ. אבל מבחי' כי האדם עץ השדה ע"ח ממנו נמשך תוספות אורות גילוי תענוג אלקי בג"ע. שהו"ע השגת מהות אלקות ממש. וזהו כק' עד"מ פירות האילן כו' שהם לעידון ולתענוג והנה תוספותיו של הקב"ה מרובה על העיקר. כי העיקר שהוא השפעת חיות העולמות הוא מבחי' מל' שנתצמצם החיות והשפע בבחי' גבול ומדה. והתוס' אור הוא מהארת א"ס הבל"ג. וידוע דגבול לגבי בל"ג אין ערוך כלל. ועוד כי העיקר נק' חיי שעה. שהוא השפעת חיות הנבראים שהם תחת הזמן. שגם למעלה יש ג"כ זמן יום ולילה שביום אומרים קדוש ובלילה אומרים ברוך כו'. וא"כ גם השגות המלאכים והאהוי"ר שלהם הוא מוגבל בזמן ומקום רוחני דבי"ע. וע"כ יפול בהם שינוי וגרעון לפעמים כמ"ש (איוב ד' י"ח) ובמלאכיו ישים תהלה. שאין הביטול כדבעי כו'. (ולפעמים יפול גם חטא כאמרם ז"ל (חגיגה ט"ו ע"א) אפקוהו למט"ט כו' ס' פולסין דנורא). וגם התיישנות. ובחי' שינה. ולכן ההשפעה שמבחי' שדה מדת מל' נק' חיי שעה. אבל מבחי' ע"ח אילנא דחיי נמשך חיי עולם שהוא חיי אלוה שלמעלה אין קץ על מדרגת חיי הנבראים. ואין שייך בזה שום שינוי וגרעון והתיישנות ח"ו כמארז"ל (יבמות ט"ז ע"ב) מי איכא זקנה קמי' קוב"ה. והנה הגם שבחי' כמראה אדם הוא ג' קוין חסד דרועא ימינא וכו' מ"מ עיקר ע"ח הוא קו האמצעי ת"ת. וזהו ועה"ח בתוך הגן ות"א במציעות גנתא. ולכן יעקב לא מת (תענית ה'). כי יעקב הוא קו האמצעי ע"ח דכתיב בו וחי לעולם. והנה כמו שקו האמצעי הוא בריח התיכון שמבריח עד הקצה עליונה כ"ע כנ"ל, כמו"כ בע"ח כתיב (ירמי' י"ז ח') והי' כעץ כו' ועל יובל ישלח שרשיו. יובל הוא שעה"נ דבינה שהו"ע כ"ע ממש. והיינו שבחי' ע"ח מקבל מבחי' מקו"ח חיי החיים. וכמ"ש (שלח י"ג כ') היש בה עץ (ע"ח והחכ' תחי') אם אין. והחכ' מאין תמצא. בחי' אין שלמעלה מהחכמה ששם השרשים של ע"ח. והנה כמו שנת"ל שדרך הוי' זהו קו האמצעי. כמו"כ כתי' בע"ח לשמור את דרך עה"ח בראשית ג' כ"ד). וכמו שנת"ל פי' דרך הוי' שהוא הילוך ההמשכה מאוא"ס ב"ה בשם הוי' כן ממש הוא פי' דרך עה"ח. שיש למעלה בחי' דרך שעל ידו הוא הילוך ההמשכה מבחי' פנימיות הכתר מקו"ח לבחי' ע"ח. והענין כמ"ש בזח"ג דקס"א ע"ב) ת"ח כד אנהיר עתיקא סתימאה במוחא. ומוחא אנהיר ללבא בדרך נועם ה' עכ"ל. פי' עתיקא סתימאה דהנה בכל הזהר אין נזכר למעלה מעתיק (כמ"ש בכהאריז"ל עקודים וא"ק כו') כ"א עתיקא או עתיקא סתימאה עתיקא דעתיקין. ופי' עתיק סתם הוא בחי' אחרונה שבמאציל שמתלבש בשרש הנאצלים. ובפסוק נק' זה עתיק יומין כמ"ש במ"א. ועתיקא סתימאה הוא מה שאין מלובש כלל גם בשרש הנאצלים ונק' רדל"א. וזהו מלכותך. בחי' מל' דא"ס הכלולה בעצמותו ית' ממש. וז"ש (חלים ל"ו) כי עמך מקו"ח. שבחי' זו הוא רק עמך כלולה ובטילה בעצמותו ואינה מתלבשת בסדר השתלשלות כלל. וע"ד כי עמך הסליחה. ונהורא עמי' שרא. ופי' מוחא הוא חכמה כמ"ש בתיקונים חכמה מוחא ויש מו"ס שהוא ח"ס שבכתר. ויש בחי' חכ' מוחא דאצי' דמתפתחא בל"ב שבילין כו'. ומוחא ללבא. לב הו"ע מדות דז"א דאצי' ועיקר ז"א הוא ת"ת קו האמצעי. בדרך נועם ה'. זהו הבינה שנק' נועם ה' כי התגלות עתיק הוא בבינה. ולכן ג"ע ועוה"ב הוא בבינה שהוא עולם התענוג. וכמ"ש אם הבנים שמחה. וזהו מועדים לשמחה. ובינה הוא הדרך להילוך ההמשכה מהמאציל לבחי' ע"ח וכנ"ל בפי' ועל יובל ישלח שרשיו. וכ"כ האריז"ל ס"ג וקס"א גימט' דרך. ושני השמות הם בבינה. כי הוי' דס"ג הוא בבינה ושם אהי' במילואו קס"א ג"כ בבינה. כי יש כמה מדרגות בבינה כו'. ולכן בינה היא דרך עה"ח. וז"ש (איוב כ"ח כ"ג) אלקים הבין דרכה דרך ה'. בחי' ה' עילאה שנק' דרך. והוא ידע את מקומה היינו השרש ומקור ההמשכה שבבחי' דרך הנ"ל הוא מרדל"א דלא ידע לי' בר איהו. והנה כמו שבבחי' דרך הוי' כתיב ושמרו דרך הוי' כו' וכנ"ל. כמו"כ כתיב לשמור את דרך עה"ח. שבחי' דרך עה"ח צריך שמירה. לפי שהמשכה זו היא ממקום גבוה מאד אשר שם כללות השתלשלו' אינם תופסים מקום כלל. ומחמת העדר תפיסת מקום יכולים הכל לקבל. דשם נאמר (איוב ל"ה ז') אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו. דקמי' כחשכה כאורה. וזהו אמר אויב ארדוף כו' (שמות ט"ו) ה' אלפין. כי מבחי' אל"ף פלא עליון יש לו יניקה. שלכן נברה"ע בבי"ת דוקא כמ"ש במ"א. ועוד כי דרך ע"ח זהו ההמשכה מבחי' כי עמך מקו"ח מקור התענוגים. ועד"מ במלך בו"ד בשעת תענוג ושמחה יכול לסבול גם השונא והמנגד כו'. ולכן צריך לשמור את דרך עה"ת שיהי' ההמשכה רק בע"ח ולא יהי' יניקה לעה"ד. דהיינו שיתצמצם ההמשכה מהמאציל בחי' מקו"ח בבחי' דרך נועם ה' שהוא דרך עה"ת. ואזי לא יהי' מהמשכה זו שום יניקה לבתי' עה"ד טו"ר. והנה צמצום זה שרשו נמשך מבתי' עליונה יותר שבאוא"ס שלמעלה מבתי' כי עמך מקו"ת. דהנה בפי' כי עמך יש ב' פירושים. הא' כנ"ל שבחי' מקו"ת הוא עמך כלולה ובטילה בעצמותו. ולא נמשכה בסדר השתלשלות. והב' עמך היינו רק טפל ובטל לגבי עצמותו כביטול זיו השמש בשמש. אבל ההמשכה שע"י צמצום בבתי' דרך ע"ת הוא מ"ש אח"כ באורך נראה אור. פי' באורך שהוא עצמיות אוא"ס ממש משם נראה אור ע"י צמצום:
ה והנה כמו שנת"ל שעל בחי' דרך הוי' כתיב בים דרכך בבחי' עלמדאתכ"ס דוקא. כמו"כ הוא בבחי' דרך עה"ת. כי ע"ת הוא בחי' אתכסיא שנק' ים. דהנה ידוע מ"ש בכהאריז"ל שענין ע"ח ועה"ד הם תו"ג המכוסים וחו"ג המגולים כי עה"ד בשרשו הוא גבוה מאד שהרי הי' ג"כ בתוך הגן. והיינו שחו"ג המגולים נק' טו"ר. שמהתסדים נמשך שפע וחיות לסט' דטוב לבד. ומהגבורות המגולים משתלשל יניקה גם לסע' דרע. לכן נק' החו"ג המגולים עה"ד טו"ר. לא שהגבורות עצמם רע ח"ו. כ"א רק שמסתעף מהם יניקה להרע. משא"כ ע"ת הם תו"ג המכוסים ביסוד אימא שמאיר שם ג"כ חכמה. ע"כ אין מהם שום יניקה כלל להרע ונק' יין המשומר ממגע כו'. הרי שע"ת הם חו"ג המכוסים ביסוד דבינה שהוא בתי' אתכסיא שנק' ים. וא"כ בתי' דרך ע"ח הוא כענין בים דרכך. ולכן ארז"ל (מד"ר בראשית פט"ז סי' ז') ע"ח מהלך ת"ק שנה. שהוא ה' ספי' מחסד עד הוד שכל א' כלול מיו"ד והיו"ד מיו"ד שעולה מאה לכל ספי'. ולכן הם ת"ק שנה. אבל יסוד אין בו. כי ענין יסוד הוא בחי' כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא. וע"ת הוא רק בבחי' שמים לבד שם מים בתי' ים ואתכסיא ואין נמשך בבחי' ארץ ואתגליא. וכ"ז הוא עפ"י סדר השתלשלות. אבל ענין ויטע כו' וע"ת שנתעסק הקב"ה במטע כו' הוא ליטע ולעשות בחי' יסוד בע"ת. ועי"ז יהי' ההמשכה דבחי' דרך עה"ח גם בארץ דהיינו בבחי' יבשה ועלמדאת"ג עד בארץ הלזו הגשמי ממש. והנה אחר חטא עה"ד שבא נחש כו' והטיל זוהמא (שבת קמ"ו א') כתיב ויגרש את האדם כו' (בראשית ג' כ"ד) וכמשנ"ת בתו"א ע"פ הן האדם כו' יעו"ש. אבל בשעת מ"ת הנה ישראל שעמדו על ה"ס פסקה זוהמתן לגמרי (שבת שם) דהיינו זוהמת נחש הקדמוני ולכן נתנה התורה לישראל דכתיב בה ע"ת היא למחזיקים (משלי ג' י"ט) וכמאמר וחיי עולם נטע בתוכינו. שענין מ"ת הוא שיומשך ויתגלה בחי' דרך ע"ת. שהוא בתי' דרכך ושבילך שבים ומים רבים גם בבתי' יבשה ועלמדאת"ג עד בארץ הלזו הגשמי. וכמ"ש לדעת בארץ דרכך שבתי' דרכך ושבילך שבים ומים רבים והו"ע דרך ע"ת יומשכו ויתגלו גם בארץ. ולכן נק' שבועות וביום הביכורים דמבכרי אילנא (זח"ג צ"ו ב') שאז נגמר ונשלם התיקון והגילוי דבחי' אילנא דחיי ע"ת שנתנה התורה בחי' חיי עולם כו' שהו"ע חיי אלוה שלמעלה אין קץ על מדרגת תיי הנבראים. וכמ"ש בישעי' (ס"ה כ"ב) כי כימי העץ ימי עמי ות"י ארי כיומי אילן חייא יומי עמי. והו"ע חיי עולם ממש כמ"ש בעה"ח ואכל וחי לעולם (בראשית ג' כ"ב). וז"ש (איוב כ"ט ב') כימי אלוה ישמרני דהיינו ימי העץ ע"ח שהם ימי אלוה ממש. תיי אלוה כנ"ל. וז"ש (דברים י"א כ"א) למען ירבו ימיכם כו' כימי השמים על הארץ. ימי השמים הם יומין עילאין דמדות דז"א שהם ימי אלוה ימי העץ ע"ח יומשכו למטה ביומין תתאין דבחי' ארץ כו'. וזהו בעצרת על פירות האילן. וזהו כוונת המד"ר. אף אתם כו' ונטעתם כל עץ מאכל. מאכל גימט' הוי' אד' היינו להמשיך ע"י עסק התורה גילוי בתי' ע"ת למטה גם בבתי' ארץ. והו"ע יחוד עליון דהוי' ואד'. כי שם אד' הוא במל' שנק' ארץ יבשה ועלמדאת"ג. ובחי' שם הוי' הוא בת"ת דז"א דאצי' כמ"ש יחזקאל א') ועל כו' דמות כמראה אדם הוא מראה דמות כבוד הוי'. והיינו בחי' כי האדם עץ השדה ע"ת שהוא בחי' ים ואתכסיא כנ"ל. וע"י יחוד הוי' אד' נמשך גילוי בתי' דרך ע"ת שהו"ע בים דרכך גם למטה בארץ הלזו הגשמי. וזשארז"ל (במד"ר בראשית פ"ו) ע"פ הנותן בים דרך (ישעי' מ"ג ט"ז) מהעצרת עד החג והיינו כי בעצרת שנתנה התורה בתי' דרך ע"ת. עי"ז נמשך הגילוי דבחי' בים דרכך גם בארץ. ולכן עי"ז יכולים לילך אחרי הקב"ה. שכתוב בו בים דרכך. וז"ש (משלי ג' י"ז) דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. פי' דרכי נועם הם נשע"ב. עד"מ הדרך הוא רחב כנ"ל וכן שערי בינה השער ג"כ רחב. והבינה נק' נועם ה' כנ"ל ולכן הנשע"ב נק' דרכי נועם. וכל נתיבותיה שלום הם ל"ב נ"ח שנכללים כולם ביסוד אבא שנק' שלום. וזהו מלך (בינה) שהשלום (יסו"א) שלו. כי יסוד ז"א שנק' ג"כ שלום שעל ידו הוא החיבור והיחוד דזו"נ הרי יחוד זה אינו תמיד כ"א לפרקים. ולכן נק' דודים דתאיבין דא לדא ולא משתכתין תדיר ומ"ש (בחקתי כ"ו ו') ונתתי שלום בארץ זהו ע"י תנאים אם בחקתי תלכו. ובזמן הגלות כתיב (איכה ג' י"ז) ותזנח משלום נפשי. אבל יסוד אבא על ידו החיבור תמידי דחו"ב שיהיו תרדל"מ. ולכן נק' שלום. והנה דרכי נועם עליהם כתיב בים דרכיך. ונתיבותיה שלום הו"ע ושבילך במים רבים כנ"ל, וע"י מ"ת נמשכו ונתגלו למטה בארץ. וזהו דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה שלום. והו"ע לדעת בארץ דרכך כנ"ל. וע"ז בקש מרע"ה הודיעני נא את דרכיך (תשא ל"ג י"ג). וכתיב (חלים ק"ג ז') יודיע דרכיו למשה. וכן בקש דוד דרכיך ה' הודיעני אורחותיך למדני (שם כ"ה). בפקודיך אשיחה ואביטה אורתותיך (שם קי"ט). דהנה בפי' ושמרו דרך הוי' יש עוד פי' דכמו הדרך עשוי לילך מעיר לעיר. כן יהי' הילוך והתגלות שם הוי' שבאצי' למטה בבי"ע כמו למעלה באצי' והו"ע דירה בתחתונים. וזהו"ע דרכי התומ"צ שהם אורחין ושבילין שעל ידם יומשך התגלות שם הוי' למטה. וזהו כי ישרים דרכי הוי' (הושע י"ד יו"ד) הם הלכות התורה שכל הלכה הוא בחי' אורח ושביל שיהי' הילוך והתגלות שם הוי' למטה כמו למעלה ממש. וכתיב (תלים י"ט) פקודי הוי' ישרים שהם המצות רמ"ח פיקודין כו'. והנה ב' הפי' שבדרך הוי' עולים בקנה א' שמתחלה צ"ל דרך והילוך להמשכת עצמות אוא"ס ב"ה בשם הוי'. ואח"כ יהי' דרך והילוך להמשכת וגילוי שם הוי' מאצי' בבי"ע. וזהו דאיתא בכהאריז"ל דרך גימט' ב' פעמים אהי' הוי' אד'. וידוע ששם אהי' הוא בכתר ומשם נמשך לשם הוי' שזהו הפי' הא' דדרך הוי'. ואח"כ יומשך משם הוי' בשם אד' מקור בי"ע שהוא הפי' הב' דדרך הוי'. וענין ב' פעמים הוא כמשיתל"ק אי"ה שיש ב' בחי' דרך. א' המשכה מלמעלמ"ט. והב' בחי' העלאה מלמטלמ"ע. והו"ע יחיד חי העולמים מלך. ובחי' מלך יחיד חי העולמים כמשנ"ת בתו"א בד"ה כי אתה נרי: