אור ברסלב
מגן אבות חלק א פרשת וישלח

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת וישלח

פרשת ויצא

כי במקלי עברתי את הירדן ארז"ל (במד"ר בראשית פ' ע"ו) קו"ס הי' בזכות יעקב דבר זה נלמד מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה כי במקלי כו'. מן הנביאים שנאמר (יהושע ד' כ"ב) ביבשה עבר ישראל את הירדן. ישראל סבא הוא יעקב. מן הכתובים שנאמר (תלים קי"ד) הים ראה וינס כו' מלפני אדון כו' מלפני אלוה יעקב. והנה איתא בשל"ה שבפסוק כי במקלי מרומזים שמות. כי במקלי הוא ר"ת מי כמוכה באלים הוי' (ולכן הוא שייך לקי"ס שבקי"ס נאמר זה מי כמוכה באלים ה') וק' ל' י' מן במקלי הוא ר"ת לישועתך קויתי הוי' וצ"ל שייכות ב' פסוקים אלו לקי"ס. הנה כתי' (בשלח ט"ו א') אשירה לה' כי גאה גאה. (נעתיק בקצרה הדרוש שבתו"א) להבין ענין ירידת הנשמה בגוף שהוא צורך עלי' כמ"ש הקושי' בתי"א. כתי' (שם י"ז) נורא תהלות עשה פלא. אדון הנפלאות המחדש כו'. פי' המחדש שהבריאה הוא דבר חדש יש מאין ולא דרך השתלשלו' עו"ע כו' ולכן פלא כי זהו פלא גדול יש מאין כו'. והנה כיון שהעולמות הם בריאה יש מאין לכן החיות אלקות שמחי' העולמות הוא מוסתר בהם ע"ד שהנשמה מחיה את הגוף שידוע רק מציאותה מצד התגלות כחותיה ראיה ושמיעה. ובפרט כח השכלה. אבל לא מהותה. וכמו"כ למעלה כתי' (תשא ל"ג כ"ו) כי לא יראני האדם וחי. ופי' רז"ל (במד"ר ס"פ נשא) אפי' חיות הקדש שנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד ואומרים איה מקום כבודו ואעפ"י שהם רוחניים ויש להם השגה באלקות הוא רק מציאותו ולא מהותו. שמהות אלקות אינו מתגלה בנבראים ונק' הסתר הבורא מהנברא. וכמו"כ הנשמה קודם בואה לגוף היתה ע"ד בחי' מלאך להשיג רק מציאות כו' וגם מקור השגתם הוא כמ"ש (חלים קמ"ה) וצדקתך ירננו צדק הוא בחי' מלכות שמקור השגתם הוא רק מבחי' מל' שם והארה אבל ע"י ירידת הנשמה להתלבש בגוף גשמי ע"י קום התומ"צ בגשמיות תוכל להמשיך גילוי בחי' מהות אלקות ממש. ולכן יושבין ונהנין מזיו שכינה. זיו שכינה הו"ע התגלות מהות מבחי' שכינה. והנה קי"ס הי' הכנה למ"ת כי בקי"ס אמרו זה אלי. וראתה שפחה על הים כו' (ילקוט בשלח רמז רמ"ד). שהו"ע ראיה והשגת מהות אלקות ממש והיינו כי ים ויבשה. יבשה הוא מקור הנפרדים. וים הוא עלמדאת"כ ביטול בתכלית וע"ד משה רבינו שנאמר בו כי מן המים משיתיהו (שמות ב' י'). והנה בבחי' יבשה מוסתר החיות אלקו' שאין יכול להיות גילוי מהות אלקו' אבל בבחי' ים יכול היות גילוי מהות אלקו' וכיון שנעשה מים יבשה ע"כ אמרו זה אלי (ג' בחי'. א' בריאת העולמות רק השגת המציאות בחיות אלקו' שמחיה העולמות. ב' קי"ס השגת המהות בהחיו' אלקו' דלפי שבבחו ים אין נראה ליש כלל ע"כ שם ראי' המהות בהחיו' אלקות הג' מ"ת השגת המהות בבחי' עצמות אלקו' ממש. ולכן קי"ס הכנה למ"ת כמ"ש (ישעי' נ"ב ח') עין בעין יראו שע"י העין יחות הראי' בהחיות אלקות שמחי' ומהווה כו' יכול להיות אח"כ ראי' בעצמו' אלקו' יחו"ע וכמ"ש (דניאל ב') יהיב חכמתא לחכימין) ולכן קי"ס הי' הכנה למ"ת להמשיך גילוי מהות אלקו'. כמ"ש (זירא י"ח י"ט) ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. פי' דרך הוי' הוא המשכת גילוי שם הוי' ממש למטה. וגם דרך ומבוא שיומשך גילוי שם הוי' מעצמו' אור א"ס. ושני הפירושים עולים בקנה א'. דהא בהא תליא. שכדי שיהי' דרך והילוך להמשכת גילוי שם הוי' למטה צ"ל דרך והילוך מעצמו' אוא"ס בשם הוי'. שהרי מצד סדר השתלשלות כתיב כי שמש ומגן כו' ששם אלקים מסתיר על שם הוי'. וע"י צדקה והתעוררות רחמים עי"ז ממשיכים למעלה בחי' חנון ורחום הוי' כמ"ש בתו"א. כי כל המשכת גילוי למטה צ"ל ע"י רחמים. ולהמשכה זו צ"ל ג"כ משפט כמ"ש בתו"א. וזהו אשירה להוי' בחי' שיר וגילוי מעצמות אוא"ס בשם הוי' מבתי' כי גאה גאה אדון הנפלאות:

ב והנה קי"ס הי' בזכות יעקב. כי במקלי עברתי את הירדן דהנה כתיב (ויצא ל"ו ל"ז) ויקח לו יעקב מקל לבנה לח לוז וערמון ופי' בזהר (ויצא קס"ב ש לבנה הוא חסד כי גוון לבן מורה על חסד לח לחלוחית המים מורה ג"כ על חסד כי מים יורדין מגבוה לנמוך וכמו"כ חסד הוא בחי' התפשטות והמשכה למטה. לבנה לח חסד נצח. נצח ענף החסד. לוז וערמון הם אדומים זהו מדת הגבורה. גבורה והוד זהו לוז וערמון ופי' ויקח לו מקל לבנה כו' לוז כו'. הוא בחי' מקל שכולל ב' המדות חו"ג. והיינו כי אברהם הוא מדת חסד ויצחק מדר גבורה. אבל יעקב בחר לו בחי' קו האמצעי שכולל ב' המדות כמ"ש ויצא ל"א י"ב) אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' ליה והו"ע מדת הרחמים שכולל חסד ודין ונק בטען שלמה. מלך שהשלום שלו (שבועות ל"ה ע"ב). והוא הבחי' שמאיר בכל חצות לילה לחצות הלילה לשני חצאין שבחצות יופסק מדה"ד ויתחיל היניקה דמל' מבחי' מדת החסד. וא"כ הוא בחי' שלמעלה מב' המדות. וזהו בחי' קו האמצעי ת"ת. וזהו מקל לבנה לח לוז וערמון. ויפצל בהן פצלות לבנות. כי קו האמצעי נוטה יותר לחסד. היינו שהחסד יהי' גם עפ"י מדה"ד דאעפ"י שראוי לענשו מ"מ יומשך לו חסד מצד הרחמים. מחשוף הלבן הוא יגמדה"ר שהם מקור הלבנוני' והחסדים כו'. והאיך זכה יעקב להיות מרכבה לבחי' קו האמצעי שנק' מקל לבנה כו' לוז כו' שכולל ב' המדות הוא כי הנה באדם יש ג"כ ימין ושמאל חו"ג והם התרין יצרין ששרש היצ"ט הוא מחסד ושרש היצה"ר הוא מקו השמאל גבורות כמ"ש (בראשית ב' ז') וייצר הוי' אלקים ששרשן ב' שמות הוי' אלקים חו"ג והנה ע"י האתכפייא להיות בכל לב בבך בשני יצריך שהיצה"ר יהיה כפוף ובטל ונכלל באהבה דנה"א. עי"ז גורם ג"כ למעלה להיות שמאלא אתכלל בימינא. והנה יעקב הי' אצלו אתכפי' ואתהפכא כמ"ש (ויחי מ"ט ג') כחי וראשית אוני שעד פ"ד שנה לא ראה קרי. וא"כ עשה חיבור והתכללות שמאלא בימינא אצלו שהוא התכללות היצה"ר שמסט' דשמאלא בהיצ"ט שמסט' דימינא. ועי"ז זכה להיות מרכבה לבחי' קו האמצעי שכולל חו"ג. להיות שמאלא אתכלל בימינא. וזהו ויקח לו מקל לבנה כו' לוז כו'. והנה ע"ז נאמר כי במקלי עברתי את הירדן. כי מקל הוא ג"כ לשון ממשלה כמ"ש (תלים ק"י ב') מטה עזך ישלח ה' מציון דקאי על מלך המשיח וכתי' (ויחי מ"ט יו"ד) לא יסור שבט מיהודה וארז"ל (פנהדרין ה' ע"א) אלו ראשי גליות שרודין את העם במקל. והענין דכתי' (חלים צ') תפלה למשה איש האלקים שמרע"ה נק' איש האלהים. אלקי' הוא מקור התהוות בריאה יש מאין. ולכן בכל מע"ב נאמר רק שם אלקים ל"ב פעמים. והנה משם אלקים נתהוו ב' הבחי' דים ויבשה כמ"ש בראשית א' ע') ויאמר אלקים יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה. והיינו שיהי' ב' בחי'. שים הוא בחי' בפ"ע. ויבשה בחי' בפ"ע כו'. אבל פי' איש האלהים איש הוא לשון ממשלה. כמ"ש אם ג' ט"ן) ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך. והיינו שמושל על שם אלקים וכמ"ש (ש"ב נ"ג ג') צדיק מושל ביראת אלקים. וענין הממשלה ש שעל שם אלקי' היינו לשנות סדר ההשתלשלות להיות הפך ים ים ליבשה. שהגילוי דבחי' ים ממש יהי' גם ביבשה. וזהו ענין מקל לשון ממשלה כי מקל לבנה כו' לוז כו' הוא בריח התיכון. והוא עיקר בחי' איש ומושל על השם אלקים. וזהו כי במקלי עברתי את הירדן ומבחי' מקל זה נמשך ג"כ מטה משה שעל ידו הי' קי"ס כמ"ש (בשלח י"ד ט"ז) ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו. וזהו שבתיבות כי במקלי מרומז הפסוק מי כמוכה באלים הוי' (שם ט"ו י"א) כי פי' אלים הוא ל' חוזק והיינו כח וחוזק דשם אלקים להוות בריאה יש מאין. ולכן מי כמוכה באלים הוי' כמ"ש (חלים קל"ה) גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות. פי' מכל אלקים הוא בחי' ק"ך צירופי אלקים המעלימים ומסתירים. וזהו אלקי' בגימט' הטבע. שלמטה נעשה בחי' טבע שהוא תכלית ההסתר. אבל הוי' הוא מושל על ק"כ צירופי אלקי' שלא יסתירו עד שיהי' הפך ים כו' שהגילוי דבחי' ים יהי' גם ביבשה. וזהו כל אשר חפץ ה' עשה בשמים ובארץ בימים וכל תהומות:

ג והנה הר"ת של מי כמוכה באלים הוי' הוא ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו. כי מלאכים אומרים אי' מקום כבודו. אבל פי' בכה"מ שיומשך ויתגלה כבוד הוי' משרשו ומקורו כו'. ולכן בתיבות כי במקלי מרומז הפסוק מי כמוכה באלים הוי' כי המקל הוא ת"ת שם הוי' המושל על העלם דשם אלקים. וענין מה שבתיבת קל"י של במקלי מרומז הפסוק לישועתך קויתי הוי' היינו כמ"ש (דברים ל"ג כ"ט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהוי' שהישועה נמשכת משם הוי' ובקי"ס הי' צ"ל ישועה שהי' צ"ל נגוף ורפוא. נגוף למצרים ורפוא לישראל. כמ"ש בשלח י"ד למ"ד) וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים (שם ע"ו י"ט) והו"ע צדקה ומשפט. וזהו בחי' ישועה כי ישועות הם ה"ג ממותקות מה"ח שהו"ע התכללות חסד ודין. כי בהישועה צ"ל ב' המדות חסד ודין. שהרי כשצריכים להושיע אחד מיד שונאו מוכרח להשפיל את השונא ולהפילו כדי להצילו. וכמו"כ בקי"ס שהי' נגוף ורפוא הי' צ"ל ישועה והישועה נמשכת משם הוי' כמ"ש עם נושע בהוי' הוי' הוא ת"ת שכולל חו"ג והוא ההארה שמאיר בחצות לילה ואזי דוקא הי' מכת בכורות למצרים ופסח ה' על בתי בנ"י שהו"ע נגוף ורפוא וכמו"כ מבחי' זו דוקא הי' הישועה בקי"ס. ולכן בפסוק כי במקלי מרומז ג"כ הפסוק לישועתך קויתי ה'. גם עוד כי פי' מי כמוכה באלים דרשו רז"ל (גיטין נ"ו ע"ב) מי כמוכה באלמים גוים מרקדין בהיכלו והוא שותק. וע"כ צ"ל לישועתך קויתי ה' שגם משם יומשך גילוי לישראל דוקא. וזהו שייכות הב' פסוקים שמרומזים יחד בפסוק כי במקלי. ועפ"ז יובן מה שבאכילת הפסח כתיב מתניכם חגורים כו' ומקלכם בידכם. פי' להיות בידו בחי' מקל הרודה ומושל על היצה"ר לאכפייא אותו בכל המדות רעות דנה"ב. שהיצה"ר שמבחי' שמאל יהי' כפוף להיצ"ט שמסט' דימינא. ועי"ז מעוררים וממשיכים מלמעלה בחי' כי במקלי עברתי את הירדן. שהוא ענין מקל לבנה לח כו' לוז כו' כדי לאכללא שמאלא בימינא למעלה ומבחי' מקל זה נעשה קי"ס כנ"ל בענין כי במקלי עברתי את הירדן והנה קי"ס הוא הכנה למ"ת כנ"ל. כי בעולמות אין נמשך גילוי מהות אלקות אבל התומ"צ רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא שהם המשכת גילוי עצמיות אלקות גילוי המהות ממש. וכנ"ל בענין ושמרו דרך הוי'. ולכן ההכנה לזה הי' קי"ס שבים אמרו זה אלי כנ"ל:

ל' התו"א ד"ה ויקח מן הבא בידו מנחה. עם הגהות.

והוא עבר לפניהם וגו'. צ"ל מהו והוא. והנה מקודם כתיב ויקח מן הבא בידו מנחה כו' ובמד"ר (כאן פע"ה) נחשב זה לחטא מה ששלח יעקב מנחה לעשו והכניע עצמו לפניו וקראו ח' פעמים אדוני ונענש יעקב ע"ז שהיו ח' מלכי אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל. והנה איתא עוד במד"ר פ' אמור (פכ"ט סי' ב') בענין הסולם שהראה הקב"ה ליעקב איך שכל השרים עולים בו שרו של בבל עולה ע' עווקין ויורד כו'. א"ל הקב"ה ליעקב אף אתה עלה וכיון שהי' עולה לא הי' יורד אך יעקב הי' מתיירא ואמר כמו שלכולם יש עלי' וירידה כך לי כך וע"ז כתיב (חלים ע"ח ל"ב) בכל זאת חטאו ולא האמינו בנפלאותיו כו' וצ"ל זה. (ל' התו"א) הנה כל הקרבנות נק' בשם מנחה כמ"ש בראשית ד' ד') והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו כו' [הגם שהי' קרבן מנחה בפ"ע כמו מנחת סלת ומחבת כו'. אך כל התורה היא כלל ופרט וכן תפלה שכנגד קרבנות כל התפלות בכלל נק' מנחה ותפלת מנחה בפ"ע היא פרט] הרי שהיו בכורות צאנו נקרא בשם מנחה. [ותפלת מנחה בפרט יש בה מעלה יתירה כמארז"ל (ברכות ד"ו ע"ב) אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה]. ויובן זה ע"פ הקדמה כי נודע כי אני הוי' ל"ש כתיב (מלאכי ג' ו') ולמחת"ב ואינו בגדר עלמין כלל ואעפ"כ כי ממך הכל כתיב (דה"א כ"ט י"ד). אך הוא ע"י זיו והארה הודו על ארץ ושמים כו' (תלים קמ"ח) וגם הארה זו עצמה מעצמותו ית' לא היו העולמות יכולים לקבל חיות ושפע להיותן בבחי' גילוי עולמות כ"א ע"י השתלשלות דהיינו כשלשלת הארה והארה דהארה. וכל מה שיורד ומשתלשל מטה מטה הוא הארה דהארה מהעליון ממנו כו' וכל מיני מדריגות בריבוי התחלקות העולמות ועליות וירידות הכל הוא בבחי' זיו והארה אם רב ואם מעט. ויש בזה כמה מיני מדריגות זו למעלה מזו כמו עוה"ב ותחה"מ ואלף הז' יום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים שהוא עילוי אחר עילוי והכל הוא בזיו והארה כו' [וע"ז כתיב (תלים מ"ו ט') אשר שם שמות בארץ. בחי' אלף הז' וחד חרוב שנק' שמות ל' שממה וכן כל השמיטין ויובלות שנק' שמות. וארז"ל (ברכות ז' ב') א"ת שמות אלא שמות. שהכל רק בבחי' שם והארה הנ"ל]. והנה יש ב' מיני השתלשלות. השתלשלו' האורות בכלים בבחי' פנימיות שהוא לפ"ע הכלי שהכלי יכול להגבילו. ויש בבחי' מקיף דהיינו שאינו מוגבל בכלי. ויובן זה בעבודת ה' שבלב זו תפלה ברשפי אש שכאשר האהבה באה מהתבוננות כי הוא חייך וחיי החיים של כל העולמות נמשך מזה תשוקת הנפש כאשר תוכל שאת לפי מזגה ותכונתה. משא"כ כשהאהבה באה מחמת שישים אל לבו ויעמיק בעומקא דליבא כי אני הוי' ל"ש כתיב ולמחת"ב כו'. אשר ע"כ תכלה אליו נפש כל חי להבטל במציאות ולהתכלל באחד ממש. ולכן כאשר ישים אל לבו ג"כ ריחוקו מא"ס ב"ה אשר ירדה הנפש ותרד פלאים בעלמא דפרודא כו' תהי' התגברות האהבה ביותר מאשר תוכל שאת עד שאין כח בנפש לכלוא את האה"ר וזהו בחי' בכל מאדך בחילא יתיר כו' [דהנה שכל ומדות זהו סדר השתלשלות. ויש בזה ב' בחי' השתלשלות דרך בחי' או"פ ואו"מ. והיינו כאשר התבוננות הוא באו"פ דהיינו באוא"ס ב"ה שמחי' עולמות. נק' התבוננות זו בחי' או"פ. ומה שמשתלשל ממנה מדת האהבה בלב היא ג"כ בחי' או"פ דהיינו המוגבלת בכלי הלב כו'. אבל כאשר תהי' ההתבוננות בעצמות אוא"ס ב"ה שהוא בחי' או"מ וסוכ"ע דלמתב"כ ואין ערוך אליו כו' הנה נק' התבוננות זו בחי' מקיף שאינו מושג בשכל והשגה. ולכן גם מה שמשתלשל ממנה מדת האהבה בלב היא ג"כ בחי' מקיף דהיינו בחי' בכל מאדך בל"ג שלמעלה מהשכל כו' וכמו"כ יובן ג"כ למעלה שיש ב' בחי'. הא' השתלשלות אורות עליונים דרך או"פ שיאיר בכלי. והב' השתלשלות דרך או"מ. וכ"ז הוא הקדמה להבין שרש ענין יעקב ועשו שהם ג"כ בחי' או"פ ואו"מ. כידוע שעשו שרשו בעולם התהו בחי' אור מקיף (כמ"ש לעיל בת"א) ורק שנפל למטה ברע בדרך שבה"כ:

ב והנה להבין הענין נפילת עשו משרשו בעולם התהו צ"ל הקושיא דאיתא באוה"ח] דהנה כתיב (יחזקאל א' יו"ד) פני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל שבחי' פני השיר הוא למטה ממדריגות הארי' במרכבה שבחי' פני ארי' הוא אל הימין כו' ואעפ"כ למטה בעוה"ז הרי השור הוא בהמה טהורה והארי הוא חי' טמאה. והענין כי אדרבה מה שהוא למעלה במדרגה יותר גבוה אין לו התלבשות בכלי למטה להיות גילוי בחינתו כמו שהוא למעלה בקדושה. וכמו ארי' שהוא בחי' גבורה. גבור כארי. שהוא התגברות האור במאד מאד עד שא"א להיות שורה ומתגלה קדושתו למטה בכלי שנכלל בקדושה וכמו בהמה טהורה אלא ע"י דרך נפילת האור ברפ"ח ניצוצין שבשבה"כ בגקה"ט ואז הוא בחי' חי' טמאה שמקבל חיות מנפילת הניצוצים מארי דקדושה. אבל לא בהתגלות בחי' ארי' בדרך השתלשלות והתלבשות כבבהמה טהורה רק בחי' מקיף מלמעלה והוא בחי' לבונה כו' כמ"ש במ"א [וכמו"כ ממש הו"ע ההפרש שבין עולם התהו לתיקון שארז"ל (במד"ר בראשית פ"ג) שהי' בונה עולמות ומחריבן. דין לא הניין לי והיינו כי עולם התהו הוא בחי' גבו' כמו ארי'. שהוא תגבורת האור במאד. ע"כ בדרך וסדר השתלשלו' לא הי' אפשר להתהוות למטה בחי' קדושה. כ"א רק קליפה וסט"א ובדרך שבה"כ כמו מארי' א"א להיות בהמה טהורה כ"א חי' טמאה. וע"כ אמר דין לא הניין לי כיון שלמטה מתהוה מזה רק קליפה כו'. ועיקר המכוון למטה דוקא. אבל עולם התיקון דאצי' שהוא בחי' שור ע"י צמצומים ושיאיר בכלים דוקא מזה נתהוה עפ"י דרך וסדר השתלשלות למטה ג"כ קדושה. וזהו ויהי לי שור כו' והנה עשו מקבל מבחי' מקיף דתהו בדרך שבה"כ ונפילת האור ויעקב מקבל מבחי' או"פ דתיקון בדרך השתלשלות ממש. דהיינו שהוא הי' כלי ממש לקבל האו"פ דתיקון דאצי' כמו שהם באצי']. וזהו שעשו הי' בכור שהוא מבחי' לפני מלך מלך כו' בהר שעיר בארץ אדום כו'. ועשו הי' מקור הז' מלכים שמלכו כו' וימת וימלוך וימת וימלוך כו' שהוא בחי' שליא המקפת על הולד שקדמה לולד. והעיקר הוא הולד שנולד ובצאתו זורקין השליא כו'. שאינו מקבל רק בחי' מקיף. לפיכך עליהם נאמר רם על כל גוים הוי'. ויעקב יו"ד עקב הוי' אלקינו ואהבת את ה' אלקיך כו' הגם שיו"ד היא הארה מצומצמת הלא מצער היא ויכולה ליכנס בפנימיות ואין הכלי יכולה לקבל אלא ע"י צמצום כמו יו"ד כו' כדי שמזה יהי' לו רשפי אש והתלהבות בתפלה וכיוצא בה שמפני שהיא הארה מועטת יש כח בלב להיות מכילה. והמשכת אלקות מלמעלה ג"כ ע"י התלבשות כלים אשר קדשנו במצותיו רמ"ח אבד"מ. ובימי האבות שלא ניתנה תורה הי' להם עובדות אחרים כמו בארות ומקלות כו'. משא"כ עכומ"ז לפי שהוא רם ונשא עליהם דהיינו בחי' המקיף בלבד אינו נכנס תוך פנימיותם להיות בטל אליו רק הוא יש ונפרד בפ"ע שאין לו שייכות כלל הגם דקרו לי' אלקא דאלקייא [ומחמת זה הכניע עצמו יעקב לפני עשו וקראו אדוני. אעפ"י שהי' בשבה"כ בחי' קליפה כו' מ"מ הוא מקבל משרשו בחי' או"מ דתהו שלמעלה מבחי' או"פ דתיקון. וכמו הארי' הגם שלמטה הוא חי' טמאה. מ"מ הוא מלך שבחיות ויש לו כח והתגברות מאד מצד שבדרך שבה"כ ונפילת האור הוא מקבל מבחי' פני ארי' כו'. כמו"כ עשו בדרך שבה"כ הוא מקבל מבחי' או"מ דתהו. וזהו ששלח יעקב קרבנות שנק' בשם מנחה לעשו. שהו"ע העלאת מ"ן כדי להמשיך משרשו או"מ דתהו שיוכלל באו"פ דתיקון]:

ג והנה הקרבנות הם העלאת מ"ן להיות ריח ניחוח דהיינו כמו ריח שהוא משיב את הנפש כך הקרבנות הם מעלים מ"ן בבחי' ריח שיהי' ניחוח להוי' גילוי המשכת והשראת שכינתו שיהא שורה ומתגלה בחי' אלקות בנפשו. וזהו ניחוח לשון ירידה דהיינו שיהא ירידה והשתלשלו אלקות מעילה לעילה עד שיכנס ויתגלה בנפש האדם בתוכו ובפנימיותו ממש. והטעם כי הנה ענין העלאת מ"ן היינו כמו שמביאין למלך דבר חדש בכדי שיפנה אל בקשה הקטנה והנמוכה לגבי מעלת ומדריגת המלך. שע"י דבר חדש הוא ממשיך לב המלך. כמו ע"י צפור המדברת הגם שבנ"א מדברים בבינה יתירה אך מצד החידוש שהצפור תדבר עי"ז ימשיך ויעורר לב מלכים אין חקר שיפנה לבקשת ההדיוט ולכן העלאת מ"ן תלוי באתדל"ת דייקא נפשות ישראל המלובשים בגוף כו'. הגם שהמלאכים עומדים ברום עולם ותמיד משימ"ב בלי הפסק אומרים ביראה קדוש גם בדעת יותר ידברו שהשגתם גדולה ועצומה ומתענגים על ה' לאין קץ משא"כ למטה שיש מח"ז רבות הטורדות ומפילות לב האדם וגם האהבה שמעורר חולפת ועוברת ויש לה הפסק וכו'. אך בשביל החידוש שבזה. שהרי כח זה באדם למטה להיות מדבר הוא מאכילה ושתיה. ומי שאינו אוכל ג' ימים נעשה חלוש ואין לו כח הדיבור בשלימות וכן כמה מניעות שתלוי בגשמיות כמו מניעת הקור כו' הרי כח הדיבור שלמטה שחיותו מדברים גשמיים דבר זה יקר מאד בעיני ה'. וכמשל צפור הנ"ל. וכן כל הקרבנות כבשים ועזים הוא מהתלבשות בי"ע כו' ולכן כשעולה למעלה הוא דבר חדש מה שלא נראה כן בעולמות עליונים ולכן הם המעלים מ"נ ולכן נק' בשם מנחה. מנחה ר"ת מ"ן מיין נוקבין. ח' חכמה ומזל הח' נוצר חסד. ומשפיע בה' בה' בראם היא בחי' כנס"י (גם לשון מנחה מלשון ניחוח):

[והנה להבין בתוס' ביאור מה ששלח יעקב מנחה לעשו למה נק' זה בשם מנחה. צ"ל ענין תפלת המנחה בפרט אעפ"י שכל התפלות שכנגד קרבנות נק' בשם מנחה מ"מ מצינו שבתפלת מנחה בפרט יש מעלה יתירה. שהרי ארז"ל (ברכות ו' ע"ב) לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה כמ"ש (מ"א י"ח ל"ו) ויהי בעלות המנחה כו'. ועמדו כל המפרשים ע"ז הלא תפלת השחר היא כנגד אברהם מדת החסד ומאריכין הרבה. ותפלת המנחה כנגד יצחק מדה"ד והיא קצרה. ולמה נענה דוקא בתפלת המנחה. ובסדר היום תירץ ע"פ פשוט. לפי שכל היום טרודים בשוק בעסק מו"מ. ומתוך אמצע העסק פונים והולכים לבהכ"נ להתפלל מנחה. זהו ביטול נפש האדם ועבודת ה' יותר מתפלת השחר שהוא מיד בקומו משנתו כו' והתירוץ האמיתי הוא כי הנה ר' יהודה אומר תפלת המנחה עד פלג המנחה. וחכ"א עד הערב (ברכות כ"ו א'). ואיתא בהג"מיי פרק ג' מהלכות תפלה אות ג') בשם הירושלמי שר"י סובר שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים. ע"כ רק עד פלג המנחה וחכמים סוברים שהיא ג"כ כנגד קטרת וכמ"ש (תלים קמ"א ב') תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב ע"כ עד הערב כו'. נמצא תפלת מנחה יש בה ב' מעלות שהיא כנגד קטרת ג"כ. והנה קרבנות היה על מזבח החיצון וקטרת על מזבח הפנימי. שהו"ע ב' לבבות חיצוניות הלב ופנימיות הלב. חיצוניות הלב הוא האהבה שנמשך מההתבוננות כי הוא חייך כנ"ל. וכיון שהוא ית' מקור החיים של כל העולמות. ע"כ כל העולמות מצ"ע הם בחי' מות ממש לנגדו ית' לכן אין צריכים לחפוץ בהעולמות כלל כ"א אליו ית' מקור החיים. וכמ"ש (נצבים ל' ט"ו) ראה נתתי לפניך כו' ובחרת בחיים. והנה כמו שבמזבח החיצון היו מקריבין בהמות. כמו"כ על בחי' חיצוניות הלב מקריבים הבחי' בהמה שבאדם שהוא הנה"ב וכח המתאוה לגשמיות שיתהפך רק לאהוב את ה' ית' וכמ"ש בד"ה האזינו הא' פ"ג והדרך איך יגיע האדם להפוך לבו הוא בשומו מ"ש ראה כו' ובחרת בחיים. ובד"ה כי תצא הב' פ"א ע"ש. ופנימיות הלב הוא בחי' האהבה דבכל מאדך בחי' מקיף שנמשכת מההתבוננות בעצמות אוא"ס שלמעלה ממקור חיות העולמות. ולמחתב"כ. וזהו"ע קטרת שעל מזבח הפנימי ל' קיטורא דכולא כו'. והנה החילוק שבין קרבנות שעל מזבח החיצון לקטרת שעל מזבח הפנימי. שקרבנות נק' לחמי לאשי. וקטרת רק ריח. והנה מאכל דבר שהגוף נהנה ממנו ולמעלה וכמה גופין תקינת לון חסד דרועא ימינא כו' מדות עליונות שהם מקור חיות העולמות הם בחי' גופא לגבי אוא"ס ב"ה שהוא כנשמתא לגופא וכמ"ש (בת"ז) וכד אנת כו' כגופא בלא נשמתא וזהו"ע הקרבנות שנק' בשם לחמי. שהם ממשיכים התלבשות אוא"ס בהמדות עליונות גופא דמלכא. והו"ע או"פ אורות בכלים כו'. אבל הקטורת בחי' ריח זהו דבר שהנשמה נהנה ממנו שהוא המשכת תוס' אור מבחי' מקיפים דעצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מסדר השתלשלות או"פ אוב"כ. ע"כ זהו דבר שהנשמה נהנה ממנו. שהוא תוס' הארה בהאור והנשמה דע"ס דאצי' וזהו"ע ריח. כי טעם או"פ וריח המשכת או"מ. ולכן תפלת המנחה שכנגד קטרת היא ג"כ בחי' פנימיות הלב שלמעלה מהשכל בחי' מקיף. ומה שבאים למדרגה זו בתפלת המנחה י"ל כמ"ש בסדה"י כנ"ל שמתוך שהם פונים מאמצע עסק לילך לבהכ"נ להתפלל. זהו ביטול היש ביותר. ועי"ז באים לבחי' פנימיות הלב. (גם כמ"ש בד"ה מים רבים ובהביאור בתו"א פ' נח. וי"ל שבחי' זו בתפלת המנחה ביותר וכמ"ש בסדה"י). והנה כיון שתפלת המנחה היא בחי' קטרת מזבח הפנימי פנימיות הלב. ע"כ עי"ז ממשיכים מבחי' מקיפים שלמעלה מסדר השתלשלות או"פ אוב"כ כו'. וזהו"ע מנחה מ"ן ח' ה' שההעלאת מ"נ הוא לבחי' ח' חוטמא בחי' ריח וכמ"ש (ישעי' מ"ח ע') ותהלתי אחטם לך וארז"ל (באד"ר נשא ק"ל ב') לבעל החוטם אני מתפלל כו'. והמשכה זו יומשך בה' אחרונה מל' וכמ"ש (נח ח' כ"א) וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו (בחי' מל' נק' לבו) לא אוסיף לקלל עוד כו'. ולכן אליהו נענה דוקא בתפלת המנחה. ועפ"ז יובן ג"כ ענין המנחה ששלח יעקב לעשו. כיון שהי' צריך להמשיך בחי' מקיף דעשו שנק' ריח כמ"ש (תולדות כ"ז) ראה ריח בני כו'. ויצחק הי' סבור שהוא עשו. (ובאמת דקאי על יעקב כי יש ריח בגדיו וריח בוגדיו כמ"ש בד"ה ראה ריח בני) ע"כ ההעלאת מ"נ לזה הוא ע"ד בחי' מנחה שהו"ע קטרת כנ"ל ולכן נק' מנחה דוקא שעי"ז יתברר בחי' המקיף דעשו. ולכן אחר קטרת אומרים הודו לה' כו' הודיעו בעמים עלילותיו] וכמו"כ לע"ל כתיב (צפניה ג' ט') אז אהפוך אל עמים שפה ברורה כו'. וכתיב הבו לה' משפחות עמים כו' ויאמרו בגוים כו'. ולהבין מה לנו להזכיר את עכומ"ז שהם האומות הקדמונים. אך הענין כי הנה כל הבירורים הוא מבחי' עמים ששם נפלו רפ"ח הניצוצין והוא ע"י בחי' לבונה שהוא המקיף שעליהם שהוא יתברר ויעלה למעלה בקדושה ויהי' עשו במדריגתו הגבוה לפני מלך מלך כו' מעולם התהו בקדושה כי יעקב יו"ד עקב הוא בחי' פנימיות ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל ואתם קרוים אדם. אדם מ"ה עולם התיקון. ולע"ל יתברר גם עשו שמעולם התהו בחי' המקיף שיהי' בחי' מקיף דקדושה ויוכלל הכל ביעקב שיהי' ליעקב גם בחי' המקיף שהוא בחי' ומדרגה יותר עליונה שם ס"ג שהוא גדול משם מ"ה ואשת חיל כו':

ה והנה כפי ההמשכה שמלמעלה כך צ"ל המ"ן שמלמטה. וכדי להמשיך בחי' המקיף עליון דקדושה צ"ל העלאת מ"נ בבתי' מקיף דהיינו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת וכנ"ל. ובפרט כשרואה בנפשו הפחיתות מרבות מחשבות המעיקים וטורדים ומפילים אזי צריך הוא לצעוק אל ה' בצר לו למעלה מכדי שתוכל נפשו שאת. ולכן כשראה יעקב את עשו למטה קם עליו הקריב מנחה היא העלאה לעשו אחיו שלמעלה. מעולם התהו. ששם הוא אחיו כי יעקב יש לו ב' בחי' רו"ש. שוב בבחי' יו"ד עקב ורצוא בבחי' ביטול לגמרי כו' להמשיך בחי' המקיף עליון. ואזי יהי' עשו שלמטה ממילא בטל ואזי יקוים אז אהפוך אל עמים. כי מעשה אבות סימן לבנים שהם עשו הכנה לבניהם לע"ל במעשיהם. והנה העלאת מ"ן של התיקון גלוי וידוע לנו ע"פ התורה פרים בני בקר שנים כו' בפסח כך. ובשבועות כך כו'. משא"כ העלאת מ"ן לעולם התהו אין אתנו יודע עד מה האיך ומה הם הקרבנות ואיזה שיעור רק יעקב אבינו ע"ה ידע ענינם וכך שלח קרבנות עזים מאתים כו' שהם קרבנות אחרים אשר לא כתובים בתורה בקרבנות דתיקון ושיעורים אחרים. ולכן הקריב גם גמלים שהם טמאים בקרבנות דתיקון. אך בקרבנות דתהו כתיב (איוב י"ד ד') מי יתן טהור מטמא כו' ששם כחשכה כאורה כו' קטן וגדול שם הוא כו' השוה ומשוה כו' וזהו"ע ויחבקהו שעשו חיבק את יעקב. ובכ"מ הזכר מחבק וכמ"ש (שה"ש ב' ו') וימינו תחבקני שהמשפיע מחבק את המקבל ומקיפו מכל צד להגביהו למעלה כו' והיינו לפי שעשו שרשו מבחי' מקיף מעולם התהו.

ו [ועתה צ"ל למה נחשב במד"ר לחטא מה שהכניע יעקב עצמו לעשו ושלח לו המנחה כו'. וכפי משנת"ל הי' מוכרח כך כדי להמשיך משרשו מקיף דתהו שיוכלל באו"פ דתיקון. וצ"ל מ"ש רש"י ז"ל על וידו אוחזת בעקב כו' (חולדות כ"ה כ"ו) בדין הי' מעכבו משל לשפופרת נכנס ראשון יוצא אחרון. ובאמת יעקב היה הבכור והענין ע"ד ארי' ושור דבמרכבה הנה פני אריה למעלה משור. אבל בבחי' ועל דמות הכסא דמות כמרא"ד כו' שם מושרשים נש"י דוקא כמ"ש (בראשית א' כ"ו) נעשה אדם בצלמינו ואתם קרוים אדם. וא"כ שרש ש"י הוא למעלה מארי' ושור כו' כמו"כ בבחי' בונה עולמות שהו"ע לידה והתגלות סדר השתלשלות העולמות הרי עולם התהו קדם כו' ולכן בבחי' לידה הי' עשו הבכור אבל במקור ושרש ההתהוות דתהו ותיקון שם מושרשים רק נש"י כמ"ש בראשית כו' בשביל ישראל שנק' ראשית (במד"ר בחקותי פל"ו) ולכן אנו אומרים הוי' אלקינו שהצמצום שהי' באוא"ס ב"ה הוא רק בשביל נש"י דוקא (כדי שיתגלה יחודו ית' בנש"י המלובשים בגופים כו') וע"כ בשרש ומקור הראשון שלמעלה מתהו ותיקון שם באמת יעקב הבכור ורק שבבחי' לידה יצא אחרון וכמשל השפופרת כו'. וזהו כוונת רש"י ז"ל. ולכן נחשב זה לחטא מה שהכניע יעקב עצמו כ"כ לפני עשו ושלח לו נחה. כי הרי מצד שרשו הראשון הוא למעלה ממקיף דעשו. (ואם הי' ממשיך הגילוי משרשו אזי הי' עשו מתבטל ממילא) וזהו ג"כ מה שאמר הקב"ה ליעקב שיעלה על הסולם. כי סולם הוא העלאה ממטלמ"ע עא"ק והיינו שיעלה ויגיע לשרשו הראשון שלמעלה ממקיפים דתהו כו' ואז לא הי' צ"ל גלות כלל) כי כל הבירורים הי' ממילא כו'). והנה יעקב לא הי' משער בעצמו שהי' יכול להגיע לשרשו הראשון. וזהו מצד מדת ענוה שלו. וע"כ א"ז חטא גמור כו' ומ"מ כתיב ע"ז בכל זאת חטאו ולא האמינו בנפלאותיו. שהי' עולה לשרשו הראשון כו':

ז וזהו"ע והוא עבר לפניהם דהנה ארז"ל (במד"ר אסתר פ"א סי' ב') חמשה הוא לטובה וחמשה לרעה. אברם הוא אברהם (דה"א א') הוא משה ואהרן כו' (שמות ו') וכו'. ולעו"ז הוא הי' גבור ציד כו' (בראשית יו"ד) הוא עשו כו' (שם ל"ו) וכו'. דהנה פי' הוא היינו הפלגת הדבר כמו אחד הי' אברהם (יחזקאל ל"ג). שאין כיוצא בו. וע"ד חמשה קנינים אעפ"י שהכל ברא מ"מ חמשה אלו הם דברים מופלגים מכל וכל כו'. ובתוכן נחשב אברהם קנין א' כו' בברייתא דאבות). וכן לעו"ז גבי נמרוד כתיב הוא לפי שהי' יודע רבונו ומכוון למרוד בו וזהו נמרוד. והנה רש"י פי' (אסתר א') הוא אחשורוש הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו. וכמו"כ בחי' חמשה הוא דלטובה ג"כ מתחלתו ועד סופו. כמו אברהם. דהנה אדם הוא עולה ויורד לפי שיש שני לבבות. וצ"ל במלחמה פעם זה גובר וכו'. ואפי' בצדיקים יש גדלות וקטנות ולפעמים נופל מגדלות לקטנות כו' אבל אברהם מן ג' שנה שהכיר את בוראו עד סוף הי' רק הלוך ונסוע עלי' אחר עלי' בלא שום ירידה כלל. ע"כ נק' הוא מתחלתו ועד סופו והיינו משום כי הוא זהו בחי' מקיף. והנה כשהעבודה רק בבחי' או"פ יש זלעו"ז. אבל בחמשה צדיקים אלו האיר בנפשם התגלות המקיף שהוא הארה מבחי' אני הוי' ל"ש כו' ע"כ נק' הוא מתחלתו ועד סופו כו'. והנה אית לן חד הוא דטבא מכולהון (שם במד"ר) הוא הוי' אלקינו בכל הארץ משפטיו (תהלים ק"ה). כי מה שאברהם נק' אחד שאין כיוצא בו. הנה לגבי הוי' אחד כו' הרי אין ערוך כלל. כי אברהם שהי' אחד זהו רק בשעתו. ואח"כ הי' משה רבינו שנק' ג"כ הוא. וגם מתחלתו ועד סופו הרי יש לו ראש וסוף. אבל הוא ית' אין לו תחלה ותכלה אני ראשון ואני אחרון כו'. וזהו חד הוא דטבא מכולהון כו'. וזהו והוא עבר לפניהם. בחי' הוא ה' אלקינו כו'. כי יעקב ועשו זהו או"פ ואו"מ דתיקון ותהו כו'. וזהו בחי' הוא דלטובה והלעו"ז כי זלעו"ז כו'. אבל בחי' והוא עבר לפניהם הוא חד הוא דטבא מכולהון כו' שהוא למעלה מבחי' או"פ ואו"מ דתהו ותיקון. ע"ד ויעבור הוי' על פניו וזהו עבר לפניהם. והו"ע שרש ומקור הראשון דיעקב וכנ"ל. ולכן וישתחוו ז' פעמים כו' ע"ד שאומרים בנעילה ז' פעמים הוי' הוא האלקים. להמשיך בחי' הוא בכל הז' מדות. ויעקב גימט' ז"פ הוי'. וזהו שבע פעמים להמשיך בחי' והוא בכל הז' מדות]. עד גשתו עד אחיו. פי' עד שגשש ופגע באחיו דהיינו שליקט את הטוב שבעשו בחי' לבונה שעי"ז הוא אחיו של יעקב שהמקיף והפנימי נלקחו ממקום אחד. ואזי וירץ עשו לקראתו. עשו הוא כח המלובש בעשו הגשמי רץ ממטה למעלה לקראתו וכמשל הנרות שבעלים לאבוקה כאשר נקרבו אורם לאור האבוקה כו'. ואתר שנברר בחי' הטוב שבו אזי ויחבקהו מלמעלה למטה שנכנס המקיף עליון ג"כ ביעקב. ונמצא שנכללו ביעקב כל הבחי' כנ"ל ועי"ז וישקהו בחי' נשיקין. ונקוד עליו. בחי' נקודות הוא בחי' חכמה והיינו לפי שבשבירה היה הסתלקות חכמה ועתה אחר הבירור הנה נתגלה. ואח"כ ויבכו הנה בכיה היא מפני שמחה או מרירות שע"י כווץ במוח דוחה המותרות בליחות הדמעות. וע"י שמחה הוא כמ"ש בזהר גבי רע"ק שזלגו עיניו כו' (ע' זח"א צ"ז ב') והיינו לפי שהשמחה הוא התפשטות החיות. כמ"ש (משלי ט"ו ל) שמועה טובה תדשן עצם וכמעשה דאספסיינוס כו' (בגמ' גיטין נ"ו ב'). הוא הילוך הדם בעורקים וכן ברוח החיות שבו וכן בהמשכת מוחין חדשים כי יש בחי' עיבור יניקה מוחין והנה כשיש כלי למטה לקבל השמחה אז היא מתפשטת ונותנת מוחין חדשים. וכן עי"ז מתפשט רוח החיים לדשן עצם כנ"ל. אבל כשהכלי שלמטה קטן מהכיל אזי מתקבץ במוח ודוחה המותרות בליחות הדמעות. וענין זה הי' ג"כ גבי יעקב ועשו שהי' התגלות בחי' כתר למעלה מעלה כו'. והי' רוב שמחה שנתקרבו כ"כ מעלה מעלה עם מה שנפל למטה מטה בריחוק בשבה"כ. עשו ויעקב כמו שני אחין שלא ראו זא"ז זמן רב מאז הי' שבה"כ. וז"ש לע"ל (ירמי' ל"א ח') בבכי יבואו. שע"י בחי' בכיה דוקא שהוא ע"י התגלות מדריגות הגבוהות כו'. ובתחנונים אובילם אל נחלי מים [דהנה ביצימ"צ כתיב וה' הולך לפניהם וארז"ל (במד"ר בא פי"ט סי' ז') הוא וב"ד אבל בחי' הוא בעצמו לא היה מתגלה משא"כ לע"ל כתיב (ישעי' נ"ב י"ב) כי הולך לפניכם ה' בחי' הוא ה' אלקינו בעצמו. וע"כ בבכי יבואו וכמו"כ גבי יעקב דכתיב והוא עבר לפניהם. וע"כ ויבכו. אשר בכיה זו הוא מצד שהכלי קטן מהכיל רוב השמחה כו' וכמ"ש בפנים]:

בגמרא ברכות (וא"ו ע"ב) לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנא' (מ"א י"ח) ויהי בעלות המנחה וגו' וצ"ל מפני מה נענין בתפלת מנחה יותר מבתפלת שחרית והרי בתפלת שחרית מאריכים יותר הרבה. הנה זמן מנחה הוא בין הערבים כי ינטו צללי ערב ועיקר זמנה בשעת שקיעת השמש. והענין דכתי' (תלים פ"ד) כי שמש ומגן הוי' אלקי' כמו השמש מה שמאיר ממנו לארץ ולדרים הוא רק זיו והארה בעלמא שאין נוגע לעצמיות השמש ואינו פועל שינוי כלל בשמש. כמו"כ מה ששם הוי' מורה על שמהווה ומחי' הוא רק זיו והארה בלבד משם הוי' דכל"ח ובטל בעצמיות שם הוי' ולכן אני הוי' לא שניתי הי' הוה ויהי' בלי שינוי כלל. ושם אלקים הוא מגן המצמצם ומעלים על שם הוי' שיתראו העולמות ליש ודבר נפרד. וזהו"ע ההפרש בין מדת יום ובין מדת לילה. מדת יום נק' עולם האצי' ששם מאיר שמש הוי' יתו"ע ביטול אמיתי. ומדת לילה נק' בי"ע ששם החיות רק משם אלקים ואד' שהוא בחי' צמצום והסתר אוא"ס ב"ה. וכתי' (תלים מ"ו) מלך אלקי' על גוים. כי יש ק"כ צירופי אלקי' שכולם מעלימים ומסתירים צמצום אחר צמצום כו' ובריבוי הצמצומים שנעשה חשך והסתר אלקות לגמרי נמשך יניקה לבתי' ק"כ צירופי אלקי' אחרים. ולכן כתי' (מלאכי ג') עובד אלקים כו' שבשם אלקים נצרך עבודה ותיקון והיינו לתקן הצמצום וההסתר דשם אלקי' כו' וז"ש צחוק עשה לי אלקי' שע"י שמתקנים ומהפכים החשך וההסתר שנמשך משם אלקי' ע"י אתכפיא ואתהפכא עי"ז נמשך ומתגלה בחי' צחוק וגילוי תענוג עליון מעצמות אוא"ס ב"ה מקור התענוגים והנה תפלת שחרית היא בתחלת היום שאזי מאיר שם הוי' הביטול דיחו"ע. אבל תפלת מנחה היא בשעת שקיעת השמש שאזי מתעלם ומסתתר אור שם הוי' לגמרי ומתחיל מדת לילה שנמשך החיות ע"י הצמצום וההסתר דשם אלקי' וא"כ כשמתפללים אז תפלת מנחה ח"י ברכות ברוך אתה הוי' שרוצה ומבקש באמת המשכת גילוי שם הוי' איך שאני הוי' לא שניתי כנ"ל הרי זה בירור והעלאת מ"ן מהחשך וההסתר דשם אלקי' ועי"ז צחוק עשה לי אלקים שאזי נמשך גילוי תענוג עליון מאוא"ס ב"ה דהיינו מבחי' שמו הגדול שלמעלה משם הוי' שמאיר בשעת תפלת שחרית. ולכן ארז"ל (ע"ז ג' ב') בשלש שעות רביעיות דהיינו זמן מנחה יושב ומשחק עם לויתן כו' ולכן נענין בתפלת מנחה יותר כו'. כי בשם הוי' יש ימין ושמאל ב' קוין. י"ה. חכ' מקור קו הימין. בינה מקור קו השמאל. ו"ה. ז"א רובו חסדים מל' בנינה מהגבורות אבל שמו הגדול שהוא בחי' מל' דא"ס שנעשה עתיק לאצי' הרי לית שמאלא בהאי עתיקא רחמים פשוטים כו'. וגם כי מצד בחי' הצחוק וגילוי תענוג עליון כנ"ל אזי אין יכולים לראות מלמעלה הצער כלל כמשל המלך דשלא בשעת שמחתו כתיב (משלי כ"ט) מלך במשפט יעמיד ארץ ומצוה לאסור החייבים בבית האסורים. משא"כ בשעת שמחתו מצוה להוציא כל האסורים חפשי כו'. ולכן כשמתפלל ומבקש על צער שיש לו בגשמיות או ברוחניות אין יכולים לראות מלמעלה הצער שלו ונענה אז יותר מבתפלת שחרית. ולכן תפלה זו דוקא נק' בשם מנחה כמשל מנחה למלך שהוא העלאת מ"ן להטות לב מלכים אין חקר הוא דוקא מדבר חידוש כמו צפור המדברת. כן עד"מ תפלת שחרית שאזי הוא מדת יום ואור שם הוי' כו'. התפלה שמתפלל אז ומבקש גילוי שם הוי' אין זה חידוש כלל. אבל תפלת מנחה בזמן שקיעת השמש שאזי האדם תחת ההסתר והחשך דשם אלקי' ומ"מ מתפלל ומבקש ברוך אתה הוי' זהו חידוש ונק' מנחה והעלאת מ"ן שיומשך עי"ז הצחוק ותענוג עליון כנ"ל, ועפ"י פשוט הנה תפלת שחרית הוא מיד בקומו משינתו ואומר מודה אני כו' שאין לו אז שום מחשבה אחרת כלל אין זה רבותא כ"כ. אבל תפלת מנחה שהיא בסוף היום שאזי האדם בשוק וטרוד מאד בעסקיו הגשמיים במחדומ"ע של הבלי עוה"ז המשכיחים אלקות לגמרי כו' ומ"מ מתוך אמצע העסק פונה מחשבתו ועומד להתפלל זהו עבודת ה' וביטול היש יותר מתפ"ש. לכן תפלה זו דוקא נק' מנחה והעלאת מ"ן:

ב ובזה יובן דלכאורה הגמ' שבתפלת מנחה נענים יותר זהו היפוך הקבלה והזהר דבזמן תפלת שחרית מאיר ומתגלה מדת החסד בעולם וכמ"ש וישכם אברהם בבקר וכמ"ש בזהר הקדוש (ח"ג כ"ב ב') ואברהם אתער בכל צפרא למנטע אשל בבאר שבע ולכן אברהם תיקן תפלת שחרית. וכמו שאנו רואים בתוש שבתחלת יום הוא חסד אדלי יומא אדלי קצירי. אבל בזמן תפלת מנחה בין הערבים כי ינטו צללי ערב. אזי שולט מדת הגבורה בעולם פחד יצחק שהוא מדה"ד קשה. וכמו שרואים בחוש שכל החולים נעשים גרועים יותר ומכביד החולי עליהם לעת ערב דוקא. ומצד מדה"ד כתיב (איוב ט"ו) ושמים לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה. וא"כ לכאו' הרי דוקא בתפ"ש הי' צ"ל נענים בקל יותר כיון שאזי מאיר מדת החסד משא"כ בתפלת מנחה כו'. ואיך אמרו בגמרא שבתפלת מנחה. שאזי שולט מדה"ד. יהיו נענים יותר מבתפ"ש כו' וזהו פלאי לכאורה והענין דארז"ל במד"ר ויקרא פ"ב (סי' יו"ד) בשעה שאומרים ישראל הפסוק ושחט כו' צפונה לפני הוי' אני זוכר להם עקדת יצחק. דהנה ק"ק שחיטתן בצפון דוקא. והיינו כי כל הקרבנות משור או כשב או עז הכל הוא כדי לברר ולהעלות מה שנפל בשבה"כ מפני שור מהשמאל. כי עיקר הבירורים הוא לברר ולהעלות מה שנפל בשבה"כ מקו השמאל דוקא כי מקו השמאל נפל למטה יותר משא"כ מה שנפל בשבה"כ מקו הימין לא נפל למטה כ"כ. והראי' משלשה בני נח שהם ג' גווני הקשת. הנה מבחי' שם קו הימין נפל רק בק"נ. אבל מבחי' חם קו השמאל נפל בג' קליפות הטמאות לגמרי. שזהו בחי' ארור כנען כו'. ולכן צוה אברהם לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני כו' כי אם אל כו' משפחתי תלך. והיינו שמשפחת אברהם הוא משם ומה שנפל מקו הימין הוא רק בק"נ. וממילא מובן שמה שנפל בשבירה למטה יותר זהו הוראה שנפל ממקום הגבוה ביותר וכמשל נפילת אבן מהחומה שמה שנופל ממקום הגבוה ביותר אזי נופל למטה בריחוק מקום מהכותל ביותר. ולכן ק"ק שחיטתן בצפון דוקא. והיינו כדי לברר ולהעלות מה שנפל בשבה"כ מקו השמאל דוקא וגם כי ההעלאת מ"ן מלמטלמ"ע צריך להיות ע"י גבורות. כמו שם מ"ב שעל ידו הוא כל העליות מלמטלמ"ע הרי הוא שם של גבורה כידוע ולכן מטעם זה ג"כ שחיטתן בצפון שעל ידי גבורות העלי' גבוה מאד כו'. והנה צפון לשון אשר צפנת כו'. והיינו שע"י הבירור והעלאה ממה שנפל מקו השמאל עי"ז דוקא נמשך ומתגלה בחי' צפנת גימט' כתר. סדכ"ס. וז"ש צפונה לפני הוי' שעל ידי הבירור מבחי' צפון מעוררים וממשיכים מבחי' לפני הוי' דהיינו למעלה משם הוי'. והנה אברהם תיקן קו הימין והכין עמוד של גמ"ח. ויצחק תיקן ובירר קו השמאל והכין עמוד העבודה. מה גם שהוא עצמו הי' קרבן שנעקד כו' ממעל לעצים והיינו כיון שעל ידו הי' תיקון ובירור מקו השמאל לכן הי' ההעלאה ממעל לעץ החיים. עץ החיים הוא בחי' חכמה. כי עץ הוא ל' עצה. וממעל לעצים היינו למעלה גם מהחכמה. ע"ד צפונה לפני הוי' למעלה מהיו"ד דשם הוי' כו'. והנה ע"ד מעלת הקרבנות ששחיטתן בצפון דוקא כמו"כ יובן ענין מעלת תפלת מנחה בזמן ששולט קו השמאל מדת הגבורה דוקא. כי תפלת שחרית בזמן שמאיר מדת חסד היינו לברר ולתקן מה שנפל מקו הימין. אבל תפלת מנחה בזמן שליטת בחי' צפון קו השמאל מדת הגבורה. וע"י שמתפללים אז מבררים ומעלים מה שנפל מקו השמאל. ובירור והעלאה שמבחי' צפון וקו השמאל מגיע ומעורר למעלר יותר מהבירור דקו הימין. דהיינו בבחי' צפנת סתימא דכל סתימין לפני הוי' כנ"ל ולכן אמרו בגמרא שבתפלת מנחה נענים יותר מבתפלת שחרית. נמצא שעולה דברי רז"ל בגמרא דוקא לכמ"ש בזהר ובספרי קבלה וד"ל:

וכ"ז נתבאר המעלה דתפלת מנחה מצד שני טעמים. א' מפני שזהו בירור והעלאת מ"ן מהחשך וההסתר דשם אלקים וגורם בחי' צחוק עשה לי אלקים. ב' שתפלה זו היא בירור והעלאה מה שנפל מקו השמאל בחי' צפון ונמשך מבחי' צפנת. אך עוד יש יתרון מעלה בתפלת מנחה שעצם התפלה גופא יכול להיות מבחי' פנימיות הלב יותר מתפלת שחרית. והענין דכתיב (במדבר י"ח) ועבד הלוי הוא. ואי' בזהר (ח"ג קע"ח ב') הוא דא עתיקא. אלמלא דינא כו'. פולחנא שלימותא דישתכת בעלמא מאן עבד לה ליואה כו'. דהנה כתיב (שה"ש ב') שמאלו תחת לראשי כו'. פי' שמאלו זהו שמאל דוחה מלמעלה. שמבחי' זו נמשך הביטושים מה שמבטשין את האדם מלמעלה כו'. אעא כו' גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי' וינהיר בי' נשמתא. והיינו כי ע"י הביטושים נעשה הכנעת חומר הגוף ונה"ב שמצד הקליפה וסט"א להיות לב נשבר ונדכה. וע"ז כתיב שם ו') אל גנת אגוז ירדתי כמו אגוז שיש ד' קליפין המכסים ומסתירים את הפרי וצריך מתחלה לשבור הקליפין ואח"כ מתגלה הפרי שבפנימי'. כמו"כ באדם ע"י שבירת הקליפה של חומר הגוף ונה"ב עד שנעשה לב נשבר ונדכה מתגלה בחי' פנימיות הלב רעו"ד האהבה דבכל מאדך בלי גבול וזהו שמאלו תחת לראשי ראשי הוא בחי' גלגלתא דחפיא על מוחא. שהוא רעו"ד רצון העליון שלמעלה מהשכל. והיינו להיות העבודה בבחי' עצם הנשמה בחי' יחידה שלמעלה מנר"נ. וזהו ע"י שמאלו דוקא. ועי"ז ממשיכין מלמעלה ג"כ הגילוי מבחי' סוכ"ע שלמעלה מס' השתל'. משא"כ ע"י וימינו תחבקני מזה נמשך האהבה רק ע"ד כמים הפנים כו' וזהו פולחנא שלימותא כו' מאן עבד ליואה. היינו שע"י הלוי שמקו השמאל באים דוקא לבחי' שלימות העבודה דהיינו שיהי' העבודה בבחי' פנימי' הלב רעו"ד בכל מאדך. ולכן ועבד הלוי הוא. דא עתיקא. ובזה יובן המעלה דתפלת מנחה בזמן ששולט בחי' שמאל מדה"ד דוקא. כי תפלת שחרית בזמן שמאיר מדת החסד וימינו תחבקני אזי האהבה רק ע"ד כמים הפנים כו'. אבל תפלת מנחה שאזי הוא בחי' שמאלו כו' שמאל דוחה מלמעלה כו' שמבחי' זו נמשך ביטושים ברוחניות וגשמי'. וברוחניות זהו בכל יום. והיינו כי מבקשי ה' יבינו כל. כי מי שהוא צדיק ועובד ה' באמת אזי הוא יודע ומכיר ומרגיש בעבודתו שינויי העתים והזמנים (עי' באוה"מ ע"פ ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים). כי בשחרית שהוא מדת יום ואור שמאיר שם הוי' כו' אזי מתגלה במוחו והשגתו בחי' אני הוי' לא שניתי ונמשך אח"כ גם אהוי"ר בהתגלות לבו. אבל בין הערבים כי ינטו צללי ערב ובפרט בזמן שקיעת השמש שמתעלם ומסתתר אור שם הוי' ונמשך החיות ע"י ריבוי הצמצומים דשם אלקים אזי מתעלם ומסתלק מהאדם המוחין וההשגה דבחי' אני הוי' לא שניתי. וכמו"כ גם המדות אהוי"ר שבלב מתעלמים לגמרי ונעשה בבחי' יש ודבר נפרד להשיג רק ביטול היש כו'. והרי זה גופא הוא ענין שמאל דוחה ובחי' הרחקה מלמעלה כמ"ש (ישעי' ו') ורחק ה' את האדם. וצ"ל מזה בהאדם לב נשבר ונדכה. גם כיון שבעת הלזו שולט קו השמאל מדה"ד שמשם נמשך לדקדק מאד על מעשי התחתונים כו' וגם שמים לא זכו כו' וצריך האדם לירא בעת הזו ג"כ מביטושים גשמי'. לכן כשיהי' ממארי דחושבנא ויתבונן בכל זה אזי לא ימתין על ביטושים מלמעלה כ"א שיבטש האדם א"ע ויבוא לבחי' לב נשבר ונדכה ועי"ז יתגלה אצלו פנימי' לבבו שיתפלל בבחי' רעו"ד בכל מאדך וממילא ימשיך עי"ז מלמעלה ג"כ הגילוי מבחי' הוא דא עתיקא בחי' סוכ"ע דלית שמאלא כו' ולכן נענים דוקא בתפלת מנחה יותר כו' משא"כ בתפ"ש בזמן וימינו תחבקני אזי העבודה רק בבחי' האהבה דכמים הפנים כו' שנמשך עי"ז הגילוי מלמעלה רק מבחי' חכ' ממכ"ע. וז"ש ויהי בעלות המנחה שעמדו המפרשים על תיבת בעלות כו'. והיינו כי תפלת מנחה שתיקן יצחק קו השמאל גבורה זהו העלאה מלמטלמ"ע. וההעלאה היא בבחי' רעו"ד לעצמות אור א"ס ב"ה שלמעלה משם הוי' וזהו לשון בעלות כו'. עדמ"ש בחנה ותתפלל על הוי'. והיינו שע"י שהיא מרת נפש לב נשבר כו' היתה תפלתה בבחי' רעו"ד והתקשרות לבחי' על הוי' דהיינו למעלה משם הוי' וכמו"כ הו"ע בעלות המנחה דהיינו לבחי' על הוי' כו':

ג וכ"ז נתבאר המעלה דתפלת מנחה. שההעלאה מלמטלמ"ע הוא גבוה יותר כו'. אכן הפרד"ס הביא בשם הזהר דתפלת מנחה היינו שהמל' אז בין שתי הזרועות חו"ג כו'. ימינא ושמאלא ובינייהו כלה כי תפלה היא מל' שבמל' יש חסרון מארת חסר. בחוסר כל. ולכן התפלה והבקשה שיתמלא חסרונה כו'. וגם תפלה לשון התחברות. לכן תפ"ש בזמן שמאיר מדת החסד אזי התפלה היא עליית והתקשרות המל' למדת חסד דאצי' ותפלת מנחה היא התקשרות המל' למדת הגבו' דרועא שמאלא. ואזי דוקא נמשך היחוד. וכמ"ש בזהר ויחי (דרכ"ע ע"ב) שעיקר היחו"ע הוא דוקא בזמן תפלת מנחה. וצריך להבין מפני מה דוקא כשמתקשרת המל' לבחי' שמאל מדת הגבורה שמאיר בזמן מנחה אזי דוקא יומשך היחוד במל'. והענין דאיתא בזהר (וארא ל' ע"א) מסט' דצפון אתער רחימותא דמלכא לגבי מטרוניתא דכתי' (ישעי' מ"א) העירותי מצפון והיינו דבין מצד המשפיע ובין מצד המקבל צ"ל היחוד ע"י גבו' דוקא. כמו עד"מ למטה הטפה נמשכת מעצמות מוח האב ממש. ומתחלה היא טפה רוחני' ואח"כ יורדת ומתצמצמת דרך ח"י חוליות השדרה להיות טפה גשמיות. כמו"כ למעלה המשכת מ"ד נמשך מעצמיות מוחין דאנא ממש שהוא בחי' חכים ולא בחכמה ידיעא שבה שורה עצמות אוא"ס ב"ה ממש. פי' לא בחכמה ידיעא היינו למעלה מעלה ממוחין דז"א שאינה מושגת במוחין דז"א. והיחוד היינו שיומשך עצמות ח"ע ממש ויתגלה בבחי' פנימי' בבחי' מל' מקור נש"י דבי"ע כו'. וע"כ צ"ל בבחי' המשכת יחוד זה כמה צמצומים כידוע שהמשכת מ"ד הוא בבחי' אור מים רקיע. מתחלה אור ואח"כ מים ואח"כ רקיע ולכן נק' מ"ת ביום חתונתו שהקב"ה נק' בשם חתן חות דרגא והיינו שזהו בחי' ירידה גדולה וצמצומים רבים שהתורה כמו שהיא בשרשה אלפים שנה אאלפך חכמה אאלפך בינה שלמעלה מגדר עלמין יומשך ויתגלה לבחי' כנס"י בבחי' פנימי' ממש. ומי הוא הגורם הירידה הגדולה וצמצומים רבים לבחי' המשכת יחוד זה לכן צ"ל גבורות עליונות דקדושה המעוררים על יחוד עליון ופי' גבורות היינו תגבורת אור האהבה עליונה שבאוא"ס ב"ה לנש"י כמ"ש (מלאכי א') אהבתי אתכם אמר הוי' והאהבה דוחקת הבשר. זה גורם הצמצומים למעלה בקוב"ה שיומשך היחוד דהיינו המשכת מ"ד מעצמות מוחין דאבא בבחי' מל' וז"ש (תלים י"ט) והוא כחתן כו' ישיש כגבור כו'. שכדי להיות והוא כחתן חות דרגא לרוץ אורח בבחי' יסוד דמל' הוא ע"י גבורות דוקא. וזהו ישיש כגבור". וכמו"כ מצד המקבל דהיינו כדי להיות העלאת מ"ן דכנס"י מלמטלמ"ע צ"ל ג"כ ע"י גבורות דוקא. דהנה בחי' מל' נק' שם ב"ן בגימט' בהמה רוח הבהמה היורדת כו' והיינו ירידת המל' בבי"ע להיות ראש לשועלים שהוא ע"י כמה צמצומים ולבושים המסתירים ומעלימים להוות יש מאין ודבר נפרד דוקא. ובודאי יש תענוג גדול למעלה בהשפעה זו להיות ואתה מחיה את כולם כו'. וע"ד יותר כו' הפרה רוצה להניק. אך זהו הפרה דוקא שם ב"ן בחי' יש כו' וכמ"ש רוח הבהמה" דוקא יורדת כו'. אבל רוח האדם בגימ' מ"ה וביטול עולה רק למעלה ליכלל וליבטל בא"ס ב"ה היפך בחי' השפעה כו'. והנה ענין העלאת מ"ן היינו שבחי' רוח הבהמה היורדת יהי' בבחי' רוח האדם העולה כו'. וע"כ צ"ל המשכות הגבו' במל' לעורר המ"ן דהיינו תגבורת הרצוא ליכלל בא"ס ב"ה שמחמת זה תוכל להפשיט עצמה מהצמצומים והלבושים המסתירי' להיות בחי' יש ולהתעלות מבריאה לאצי'. וזהו נק' יסוד דנוק' כלי ריקן מכל בחי' יש ופירוד. רק לקבל יחוד אמיתי דאוא"ס ב"ה. ובעבודה היינו להפשיט את עצמו מכל הרצונות זרות ושיהי' לו רק רצון אחד לאוא"ס ב"ה נמצא דבין מצד המקבל היינו כדי שיהי' העלאת מ"ן דכנס"י לקוב"ה ובין מצד המשפיע שיומשך המ"ד מקוב"ה לכנס"י מלמעלמ"ט צ"ל הכל ע"י גבו' דוקא. ולכן בשחרית שאזי המל' מתקשרת רק לבחי' חסד דרועא ימינא הוא רק וימינו תחבקני בבחי' מקיף לבד אבל בתפלת מנחה שאזי עליית והתקשרות המל' לבחי' גבורה דרועא שמאלא אזי דוקא נמשך היחוד עליון במל' שיהי' הגילוי בפנימיות ממש:

ד וז"ש עבדו את הוי' בשמחה באו לפניו ברננה. ופי' בזהר ויחי דרכ"ט. עבדו את הוי' בשמחה דא תמיד של שחר (צלותא דשחרית) באו לפניו ברננה דא תמיד של בין הערבים (צלותא דמנחה). והנה ההפרש בין שמחה לרננה. שמחה היינו שמחה פשוטה שאין בה שום תערובות מרירות כלל. ורננה נק' שמחה כשיש בה תערובות מרירות ג"כ כמו שני אוהבים נאמנים שלא ראו זא"ז זמן רב ואח"כ כשרואים זא"ז כלול בהשמחה תערובות מרירות ג"כ מחמת הריחוק הקדום כו'. ולכן בוכים מחמת גוד השמחה כו'. וז"ש לע"ל בבכי יבואו (ירמי' ל"א). הלוך ילך ובכה כו' (תלים פ"ז). כי לע"ל כתיב (שעי' מ') ונגלה כבוד הוי' כי עין בעין יראו כו'. והבכי' יהי' מחמת גודל השמחה. היינו כיון שהתגלות הגדולה מאלקות יהי' אחר הריחוק העצום בכל משך זמן הגלות שהי' החשך כפול ומכופל כו' לכן יהי' בהשמחה כלולה מרירות ג"כ על הריחוק שהי' מתחלה כו'. וזהו"ע הבכי' בהשמחה ושמחה זו נק' רננה. וזהו (תלים ל"ג) רננו צדיקים בהוי'. צדיקים היינו התחברות בחי' צדיק וצדק. צדיק הוא צדיק יסוד עולם. יסוד ז"א דאצי' שהוא לעולם באצי' ואינו יורד בבי"ע כלל. ובאצי' מאיר הקו מאור א"ס ב"ה בבחי' יחוד וגילוי גמור. איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד. משא"כ בחי' צדק מלכותא קדישא זהו בחי' מל' דאצי' שנשפלת ויורדת לעולם הבריאה להיות ראש לשועלים להחיות רוח שפלים וזהו"ע הצדקה שנק' צדק כו'. ובבי"ע כתיב ומשם יפרד. עלמא דפרודא. ולכן כשהמלא בעולם הבריאה אין מאיר בה הקו מאור א"ס ב"ה ואין נמשך בה היחוד דאוא"ס כו'. וע"כ כשעולה המל' מבריאה לאצי' ומתחברת בבחי' יסוד ז"א דאצי' שעל ידו נמשך במל' היחוד והגילוי מאוא"ס שהו"ע התחברות בחי' צדיק וצדק ע"ז כתיב רננו צדיקים. שבחי' יחוד זה נק' רננה דוקא שבבחי' הענג והשמחה דיחוד זה יש בה תערובות מרירות ג"כ כיון שזהו קירוב שאחר הריחוק וכנ"ל. ויותר יובן פי' וענין רננו צדיקים רננה דוקא שכלול מרירות ג"כ בהשמחה והענג של היתו"ע. היינו כי פי' צדיקים ב' צדיקים זהו יוסף ובנימין צ"ע וצ"ת. צדיק תחתון היינו שהוא מעלה מ"נ מלמטלמ"ע מבי"ע לאצי'. וצ"ע הוא הממשיך ומשפיע מ"ד מלמעלמ"ט. ולכן התחברות בחי' צ"ע וצ"ת שהוא ענין יחוד המ"ן ומ"ד זהו נק' רננה דוקא כיון שזהו"ע קירוב גדול אחר ריחוק עצום מאד. והיינו כי העלאת מ"נ זהו מה שמתברר משבה"כ דתהו שנפל בק"נ שהי' תחלה בשבירה בההיפוך מאלקות לגמרי וע"י העלאת מ"ן מתבררים מההיפוך ומתעלים בבחי' רצוא ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה. ואח"כ כשנמשך בהן המשכת מ"ד זהו בחי' גילוי אלקותו ית' ואוא"ס ב"ה ממש. והרי בחי' יחוד זה דמ"ד ומ"ן הוא אחר ריחוק העצום שהיו בההיפוך ממש זמן רב מאז הי' שבה"כ דתהו כו'. ולכן בהענג והשמחה עצומה דבחי' יחוד מ"ן ומ"ד כלול בזה מרירות ג"כ ונקרא רננה רננו צדיקים בהוי' כו' משא"כ לפי' דלעיל שהוא התחברות צדיק וצדק שהוא יסוד ומל' הרי בחי' מל' דאצי' יורדת רק לעולם הבראה דקדושה שהוא בחי' קדושה עצומה מאד עולם השרפים שאומרים קדוש כו' ואין זה קירוב אחר ריחוק עצום כ"כ כו'. ובזה יובן ענין עבדו את הוי' בשמחה דא תמיד של שחר צלותא דשחרית. והיינו כי בשחרית מדת יום אזי היחוד למעלה באצילות היינו בבחי' מל' כמו שהיא לעולם באצי'. ורק שבכל יום נמשך בה יחוד עליון יותר וגילוי היותר גדול מיום שעבר כו'. והיינו כיון שהיחוד הוא מאור א"ס ב"ה יכול להיות יחודים וגילוים בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית כו'. ולכן נק' יחוד וגילוי זה בשם שמחה עבדו את הוי' בשמחה שמחה פשוטה שאין בה תערובות מרירות כלל כיון שאין זה קירוב שאחר הריחוק כו'. ובבחי' מל' דאצי' שנעשית מקור לבי"ע. בשחרית אין נמשך בה היחוד בפנימי' רק שמתקשרת ומתחברת לבחי' חסד דרועה ימינא להיות וימינו תחבקני בבחי' חיבוק ומקיף לבד. אבל בתפלת מנחה שאזי בחי' מל' דאצי' שנעשית מקור לבי"ע מתקשרת לבחי' גבורה דרועא שמאלא ונמשך בה היחוד עליון בבחי' פנימי' כנ"ל. והרי זה קירוב שאחר הריחוק לכן בבחי' הענג והשמחה של היחוד עליון דתפלת מנחה כלול מרירות ג"כ כנ"ל. ע"כ ע"ז כתי' באו לפניו ברננה דוקא. ואח"כ כתי' דעו כי הוי' הוא אלקים כי היחוד עליון הוא המשכת הדעת בבחי' מל' להיות כי מלאה הארץ. בחי' מל'. דעה את הוי'. ת"ת. והיחוד הו"ע התחברות הב' שמות הוי' ואלקים. לכן מזה נמשך להיות דעו כי הוי' הוא אלקים לידע איך דכולא חד ממש. ולכן תפלת ערבית רשות כי היחוד עליון במל' נמשך ע"י תפלת מנחה. ואח"כ בתפלת ערבית הענין שהמל' מחלקת השפע שקבלה (מהיחוד כו') לחיילין דילה נשמות המלאכים דבי"ע כמ"ש (משלי ל"א) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. מלאכים. וחוק לנערותיה ז' היכלות דבריאה. וזהו שאומרים בתפלת ערבית ואמונה כל זאת ל' נוק'. שבאצי' המל' מקבל. ואח"כ וקיים עלינו לשון דכר שבבי"ע נעשית בחי' דכר ומשפיע. ולפ"ע קבלתה מאצי' כמו"כ משפעת אח"כ למטה בבי"ע. ונק' נושא ונותן באמונה. כי המל' אינה מקבלת לצורך עצמה כלום כ"א כדי להשפיע לנשמות ומלאכים דבי"ע. ולכן אמר דוד על מדתו בחי' מל' דאצי' שמרה נפשי כי חסיד אני כו' ובזהר פ' פנחס אילה חסידה שבחיות יעו"ש. ולכן מל' תפלת ערבית רשות. כי העיקר הוא רק להמשיך היחוד בבחי' מל' וזהו חובה. ויחוד זה הוא נמשך בתפלת מנחה. ואח"כ מה שמשפעת למטה בבי"ע זהו ממילא ולכן תפלת ערבית רשות כו'. וכ"ז הוא לפי שיטת הזהר ויחי שעיקר היחו"ע במנחה. וכ"מ ממארז"ל ע"פ יראוך עם שמש ולפני ירח ופירש"י פ"ק דברכות ד"ט ע"ב שלכן גם מנחה עיקר מצותה לפני ירח היינו עם דמדומי חמה פי' כשהירח עולה ברקיע אלא שאינה מאירה עדיין מפני שיש דמדומי חמה ואז הוא עיקר זמן מנחה והיינו כנ"ל לפי שעיקר היחו"ע בזמן מנחה ונק' יחוד שמשא וסיהרא כידוע:

ה ולכן נק' מנחה לשון מנוחה כמ"ש (רות א') ומצאן מנוחה אשה בית אישה. דהנה כתי' (תלים כ"ג) הוי' רועי כו' בנאות דשא כו' על מי מנוחות כו' ועי' בזהר ח"ב תרומה דקע"א ע"א נאות דשא אילין אינון מקורין עלאין דכל מזונא וסיפוקא אתיין מינייהו כו'. והיינו נו"ה דאצי' שני עמודי הבית תרין סמכין כו' שהם העצה איך להשפיע החיות לבחי' נבראים ובע"ג כו ולכן על ידם נמשך השפע במל' והיינו השפעה חיצוני' דלהחיות העולמות שנק' בשם מזון (ולא זיווג. עי' בה"ז פנחס בענין איילתא. ולכן מתייחס שפע זו רק לבחי' נו"ה ולא להיסוד). ועבודת המלאכים להמשיך רק השפעה חיצוניו' בתוס' וריבוי כו' ולכן נק' נאות דשא כו' כידוע שהמלאכים נק' דשא ועשב. יוצר משרתים ואשר משרתיו כו'. וזהו שאמר דוד על מדת מל' דאצי' שצריכה להשפיע חיות לבי"ע שנק' בזה"ק אימא תתאה. ובפסוק אם כל חי. ומצד עצמה ל"ל מג"כ ונק' עני ואביון כו'. וזהו תפלה לדוד כו' כי עני ואביון כו' אך כיון שה' רועי לא אחסר משום כי בנאות דשא ירביצני דהיינו כמשל הצאן שרובצים על נאות דשא ומרעה טוב כו' אזי אינם דואגים כלל ובטוחים הם על מזונם די סיפוקם כו' כמו"כ בחי' מל' דאצי' שרובצת על נאות דשא בחי' נו"ה דאצי' שמהם נמשך השפע במל' כנ"ל היא בטוחה על השפעת חיות העולמות דבי"ע בתמידיות בלי הפסק ושינוי כלל. אך זהו רק השפעה חיצוני' דלהחיות העולמות. ואח"כ אמר דוד עוד על מי מנוחות ינהלני זהו בחי' יסוד ז"א דאצי' שעל ידו נמשך מים דהנחה וכמ"ש בזהר שם וז"ל על מי מנוחות ינהלני אלין מיין דהנחה דקא נגדין מההוא אתר דנגיד ונפיק מעדן ואינון מים איקרון מי מנוחות עכ"ל. ופי' הרמ"ז דהיינו מה שהיסוד ממשיך שפע הפנימית מהיחוד פנימי דחו"ב עילאין במל' זהו נק' מי מנוחות שע"י השפעה זו נעשה בחי' מנוחה במל' והיינו שמתמתקין הגבורות דמל'. כי כשיש התעוררות גבורות ודינין תקיפין במל' על שאין מקבלים עומ"ש כדבעי למהוי וכש"כ כשנמצא פריקת עומ"ש אזי נק' היפך המנוחה. כמו עד"מ למטה באדה"ת כשהוא בגבורות ודינים אזי הוא מלא קפידות וכעס זהו היפוך המנוחה לגמרי וזהו כמשל קדרה רותחת שמעלה קצף אבעבועו' כמו"כ רתיחת הדמים גורמים קצף וכעס ואין יכול להיות מנוחה שינוחו הדמים מרתיחתן כ"א או שיפעול הדין כמו אב המכה בנו כו' או שיומשך חסדים ושמחה שיומתק ויתבטל הדין כו'. וכמו"כ למעלה כשיש התעוררות גבורות ודינין אזי אין זה מנוחה במל' כ"א או כשיפעל הדין לענוש ח"ו כמו בדור המבול דכתי' ויתעצב ה' אל לבו וינחם כו' שהוא התעוררות גבורות קשות במל' ולא נחו עד שפעלו הדין והעונש וימח את כל היקום כו'. ואח"כ כתי' וישוכו המים דאשתככו ונחו הגבורות כו' ולכן נק' המבול מי נח שע"י הדין הקשה נעשה אח"כ הנייחא במל'. וכמו"כ ביונה דכתי' ויהי סער גדול בים כי מקמי ימא ערק שדי ימא ידא בי' בדוכתהא כמ"ש בזהר (ח"א קכ"א א') שלא רצה לנבאות שנבואה נמשך מבחי' מל' שנק' ים. לכן ויהי סער גדול בים שנתעוררו גבורו' ודינין תקיפין בבחי' מל' ולא נחו כלל עד שהטילוהו אל הים כדין כתי' ויעמוד הים מזעפו. או שיומשך חסדים עליונים מאד להמתיק הגבורו' ולבסמם כו' אזי נעשה מנוחה בבחי' מל' כו':

עוי"ל דמה שענין התעוררות הגבו' במל' אין זה מנוחה למעלה כו'. דהיינו אפי' גבורות קדושות כו' דהנה אנו אומרים אלו פינו מלא שירה כים ולשוננו רנה כהמון גליו. וצ"ל מהו כים דוקא וגם מהו כהמון גליו דמשמע שהם ב' מיני שירות. והענין דכתי' (מ"א) שנים עשר בקר והים עליהם מלמעלה והיינו בחי' י"ב בקר דבריאה והים בחי' מל' דאצי' עומד עליהם מלמעלה בבחי' מקיף עליהם. ע"ד כל מה שיש ביבשה יש בים רק שהים מכסה על הנבראים שבתוכו כו'. והנה כתי' למען יזמרך כבוד ולא ידום נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך לעלמין והיינו שבחי' מל' דאצי' שנעשה עתיק לבריאה היא תמיד בבחי' רצוא ותשוקה לעלות וליכלל באצי' ומ"מ אינה מסתלקת מבחי' י"ב בקר דבריאה כ"א והים עומד עליהם מלמעלה להיות עתיק ומקיף להם וזהו אלו פינו מלא שירה כים. אך לפעמים כתי' ויעמוד רוח סערה ותרומם גליו כו' והיינו שע"י הרוח סערה נגבה בהים גליו עד לרקיע ואזי מתגלים כל הנבראים שבהים כו' וכמו"כ יובן למעלה דהיינו כשנמשך גבו' עליונות מה"ג דאימא במל' שנעשה עי"ז תגבורת הרצוא בבחי' מל' עד שמגבהת עצמה להסתלק מהי"ב בקר דבריאה לגמרי שאזי אינה עומדת עליהם מלמעלה כ"א שמתעלית מבי"ע לאצי'. ואזי מתגלים כל הי"ב בקר דבריאה. פי' וענין שמתגלים היינו שאין להם אז בחי' עתיק ומקיף מבחי' מל'. שמצד תגבורת הרצוא להיות הסתלקות ועלי' המל' באצי' אזי המל' למעלה מבחי' עתיק ומקיף לי"ב בקר דבריאה. וזהו"ע ולשוננו רנה כהמון גליו ולכן גם התעוררות גבו' דקדושה תגבורת הרצוא א"ז נק' מנוחה כ"א הים סוער כו'. ואינו עומד ונת על י"ב בקר דבריאה. ואפ"ל שמחמת זה גופא מתעורר גבו' קשות ומדת הדין כי מצד תגבורת הרצוא שמגבו' קדושות עליונות המל' רוצה להסתלק לגמרי מבי"ע וליכלל באצ'. והכפירים שואגים לטרף שהנשמות ומלאכים דבי"ע מבקשים השפעתם מבחי' מל'. ולכן אזי מתעורר מדה"ד לדקדק מאד על מעשי התחתונים כמו למשל באדם כשאינו אוחז במדת ההשפעה מדקדק ביותר כו' וכמו"כ למעלה כו'. ואיידי דטריד למיבלע לא פליט כו'. אבל כשהיסוד ממשיך השפע מיחוד פנימי דחו"ב במל'. זהו נק' מי מנוחות שעי"ז נמתקין כל הגבורות וכל הדינין תקיפין במל'. וגם בחי' התעוררות גבורות קדושות תגבורת הרצוא. הרי המשכת השפע מהיחוד פנימי דחו"ב שהוא המשכת אור חדש מעצמות המאציל יוכל להשקיט ולרוות גם תוקף הרצוא והצמאון דמל'. ולכן המשכה זו נק' מי מנוחות. וזהו ענין תפלת מנחה לשון מנוחה והיינו כמו שנתבאר שעיקר היחוד עליון הוא בזמן מנחה דוקא והיחוד הוא המתקת הגבו' בחסדים כמ"ש בתניא פ"מ בהג"ה. שעי"ז נעשה מנוחה למעלה במל'. ומנוחה זו היא ע"י שהיסוד ממשיך היחוד במל' מבחי' מי מנוחות כנ"ל, לכן נק' תפלה זו מנחה. ובזה יובן עוד ענין מה שנענין בתפלת מנחה דוקא. דהנה כתיב (תלים מ"ח) כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו ופי' בזהר (ויגש ר"ו ע"ב) דמלכים נועדו זהו החיבור דמלכא ומטרוניתא שהוא ענין יחוד קוב"ה ושכינתי' ונק' יחוד ו"ה דשם הוי' ובמד"ר פי' פסוק זה על ויגש אליו יהודה והכל ענין א' כי יוסף ויהודה זהו יסוד ומל'. עברו יחדיו פי' בזהר (שם) כמד"א עובר על פשע והיינו לפי שהיחוד עליון הוא עת רצון למעלה ונמתקין כל הגבורות בחסדים עד שנעשה מהגבורות תגבורת החסדים כו' ולכן אזי עובר על פשע שאין נמשך העונש מצד מדת הדין כלל כיון שנמתק הדין. המה ראו כן תמהו נבהלו כו' פי' בזהר (שם) דקאי על כחות הדין שלוחי הדין רצועה לאלקאה שהיו יונקים תחלה מהגבורות קשות דמל'. ומחמת היחו"ע שנמתקו כל הגבורות נתבטל שרש יניקתם ונתבטלו כל כחות הדין שלא יומשך עוד העונש כלל. וכ"ז שייך בתפלת מנחה דוקא. לכן נענים בתפלת מנחה דוקא יותר מבתפלת שחרית:

ובכ"ז יובן מה שאליהו נענה בתפלת מנחה דוקא ויהי בעלות המנחה כו'. ויתפלל ענני כו' ותפול אש כו' ויאמרו כל העם הוי' הוא האלקים. דהנה אליהו אמר להם תחלה אם הוי' הוא האלקים כו' ואם הבעל כו' פי' אלהים הוא לשון כח. וגם אלקים בגימט' הטבע. והיינו שזה הי' כל המבוכה שלהם על כח ההשפעה למטה בגשמיות עוה"ז עפ"י הנהגת הטבע אם זהו משם הוי' עצמו שלמעלה מהטבע לגמרי ע"י ההתלבשות בשם אלקים שרש הנהגות הטבע או שהנהגת הטבע נמשך רק משם אלקים לבדו ע"י ההתלבשות בע"ש וצבא השמים לבוש הטבע ואינו מקבל משם הוי' כלל. ולכן עבדו לבעל כנגד החמה ולאשרה כנגד הלבנה ואליהו רצה להמשיך בהם גילוי היחוד דהוי' ואלקים דכולא חד ממש עד שידעו כולם שכח ההשפעה למטה בגשמיות עפ"י הנהגת הטבע נמשך דוקא משם הוי' עצמו ע"י ההתלבשות בשם אלקים ולכן נענה בתפלת המנחה דוקא לפי שאז הוא עיקר היחו"ע דהוי' ואלקים וכמשנת"ל בפי' באו לפניו ברננה שזהו בתפלת מנחה שאז הוא היחוד עליון. ומזה נמשך להיות דעו כי הוי' הוא אלקים. ולכן אזי דוקא נענה אליהו שיומשך ויתגלה היחוד גם למטה בעוה"ז הגשמי' עד שאמרו כולם הוי' הוא האלקים. והיינו כי באו לפניו ברננה בצלותא דמנחה ואזי דעו כי הוי' הוא אלקים.

וכ"ז הוא שיטה א' שמנחה הוא נגד תמיד של בין הערבים אכן יש עוד שיטה בהגמי"י רפ"ג מהלכות תפלה דמה שקיי"ל תפלת מנחה עד הערב זהו כר"י שאמר בירושלמי לא הוקשה תפלת מנחה אלא לקטרת שנאמר תכון תפלתי קטרת לפניך כו' מנחת ערב (ונת' בדרוש שלפני זה יעו"ש:

פרשת וישב

ל' התו"א עם הגהות

וישב יעקב באדרץ מגורי אביו בארץ כנען. להבין ענין זה גם כפל לשון בארץ מגורי אביו בארץ כנען והנה ארז"ל (סנהדרין צ' ע"א) כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב שנאמר (ישעי' ס' כ"א) ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ הרי שעוה"ב נק' בשם ארץ] וכתיב (תלים קט"ז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים. שיש שני ארצות שהם ב' בחי' כלים להשראת חיים עליונים (וכמו חיים לשון רבים כך ארצות לשון רבים). וביאור הענין צ"ל למה נק' א"י בכל התורה ארץ כנען והרי חם הוא אבי כנען. ומה הוא היחוס שבח א"י בזה (גם להבין מ"ש כנען בידו מאזני מרמה). גם מ"ש (זכרי' י"ד כ"א) ולא יהי' כנעני עוד בבית ה' צבאות ביום ההוא. הנה נודע שכל התורה כולה נדרשת בזלעו"ז כי כמו שיש לבן ועשו בקליפה וכן שר הטבחים ושר המשקים וכו'. כך יש כל בחי' אלו בקדושה כי זלעו"ז עשה אלקים (קהלת ז'י"ד). והנה שלשה בני נח הם למעלה בקדושה ג' בחי' גווני קשת חיור סומק ירוק [וזהו כנועם שיח סוד שרפי קדש. שיח ר"ת שם יפת חם. דהנה כתיב (יחזקאל א' כ"ח) כמראה הקשת אשר יהי' בענן כו' כן מראה הנוגה כו' וענין ג' גווני הקשת זהו העלאת האו"ח דמל' בבחי' התכללות מג' גוונים. ועז"נ (שה"ש ד' א') הנך יפה רעיתי. אשר היופי זהו ההתכללות מג' גוונים אהוי"ר ורחמים. וכמו"כ העבודה צ"ל בכל המדות כי בבחי' אהבה לבד אין יוצאים. ובחי' חם הוא אבי כנען בקדושה זהו גוון אדום מבחי' הקשת דקדושה] אלא שבהשתלשלות העולמות בבחי' נפילה ממדריגה אחר מדריגה נעשה חם גשמי אבי כנען. ולהבין ענין כנען בקדושה הנה כנען פירושו סוחר כמ"ש (ישעי' כ"ג ח') כנעניה נכבדי ארץ. וכתיב (הושע י"ב ח') כנען בידו מאזני מרמה היינו עד"מ כמו הסוחר שמפזר ממון כסף וזהב ומוציאם מרשותו כדי להרויח ולהשתכר וכל עיקר כוונתו להיות מפזר ונוסף עוד [והנה כמו"כ מצינו ענין סחרות גם למעלה כמארז"ל (בברייתא דש"ח) חמשה קנינים קנה הקב"ה שו"א קנין אחד שנאמר קונה שו"א. בהמ"ק קנין אחד כו' אעפ"י שהוא ית' ברא את הכל. אך מה שנק' קנינים היינו כשהם במעלה היותר עליונה ממה שנבראו. וע"ד שארז"ל (כתובות ה' א') גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ. דאלו במעשה שו"א כתיב (ישעי' מ"ח) אף ידי יסדה ארץ כו'. חד יד בחד מעשה. ובבהמ"ק כתיב (בשלח ט"ו) מקדש אד' כוננו ידיך. שהו"ע התחברות הב' ידות. והיינו כי בריאת העולמות אעפ"י שנתהוו יש מאין. מ"מ הם בחי' יש ודבר נפרד. אבל בבהמ"ק הי' התגלות אלקות כמ"ש (תרומה כ"ה) ושכנתי בתוכם והו"ע התחברות הב' ידות כדי שיהי' התגלות אלקות בהעולמות כו'. אך התחברות זו הוא דוקא ע"י המשכת תוס' אורות מלמעלה יותר כו' וזהו גדולים מעשה צדיקים שממשיכים להיות ביטול היש והיינו ע"י המשכת תוס' אורות. וזהו ג"כ ענין הקנינים קונה שמים וארץ. אעפ"י שנתהוו ממנו ית'. אך ההתהוות דשו"א הוא ע"י המדות בחי' כסף וזהב. כסף בחי' חסד כי אמרתי עולם חסד יבנה (תלים פ"ט) וזהב בחי' גבו'. וזהו כמשל הסוחר שמפזר כסף וזהב. וזהו ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים חד יד בחד מעשה. אבל המכוון כדי שאח"כ ע"י מעשה הצדיקים יומשך תוס' אורות מלמעלה יותר כדי שיתחברו הב' ידות ויהי' גילוי אלקות בעולמות. וזהו"ע הקנינים. שלמעלה מבחי' עצם התהוות הבריאה ואזי נק' קונה שו"א. וזהו ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר (ח"ש כ"ג ט"ז) שהו"ע התגלות ת' עלמין דכסופין שמבחי' עובר לסוחר. והתגלות זו הוא ע"י מעשה הצדיקים ביטול היש לאין וזהו"ע הריוח למעלה ע"י שפיזר כסף וזהב בבריאת העולמות וכך הנה מקור נש"י שהוא בחי' כנס"י נמשלה בגלות מצרים לסוחר זה. כדכתיב (תולדות כ"ז ל"ה) בא אחיך במרמה ויקח ברכתך כי הנה כתיב (קהלת ח' ט') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו שע"י התלבשות השכינה בבחי' גלות בתוך מצרים להשפיע להם עי"ז מתבררים כל ניצוצות הקדושה כמשארז"ל (פסחים פ"ז ב') לא גלו ישראל אלא להוסיף עליהם כו'. להיות בלע המות וכו' (ישעי' כ"ה). ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכרי' י"ג ב'). ונגלה כבוד ה' (ישעי' מ' ה'). כי עין בעין יראו וגו' (שם נ"ב ח') [ וע"ז כתיב (הושע ב' כ"ה) וזרעתיה לי בארץ שנש"י בגלות הם כמו זריעה וכלום אדם זורע כור כו' והיינו כדי שיתוסף בירור והעלאת הנצוצים]. וכמו שהוא בכללות העולם כך היא בפרטיות בכל נפש מישראל בעבודת ה'. כי הנה הנשמה טרם ירידתה לעוה"ז להתלבש בגוף ונפש החיונית הבהמית היתה קשורה ומיוחדת במקורה ושרשה במאצילה ברשפי אש האהבה בטבע כשלהבת העולה מאליה כו' והי' לה בחי' אהוי"ר טבעי' בגילוי רב שהוא בחי' כסף וזהב. כסף מלשון נכסף נכספת (ויצא ל"א ל') דהיינו בחי' אהבה. וזהב מצפון יאתה שהוא בחי' שמאל שהוא בחי' יראה. ואח"כ כשירדה הנשמה לעוה"ז להתלבש בגוף הגשמי הנה גם בחי' אהוי"ר שהי' לה הם מסותרות ומכוסות בלב הגשמי. ואינה יכולה (לראות) [להיות] באהוי"ר בהתגלות כ"כ כבתחלה. ונמצא שנגרעו האהוי"ר מערכם. וא"כ למה זה ירדה הנשמה לעוה"ז מאחר שהוא ירידה גדולה וגרעון גדול מבתחלה. אך הנה כתיב (תלים קי"ט ע"ב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. אלפי לשון לימוד כלומר שיש לי יתרון ומעלה בתורת פיך בעוה"ז יותר מבחי' זהב וכסף שהיתה הנשמה למודה בהם בתחלה [ והענין דכמו המים כשבוקעים ועולים דרך העפר מלמטלמ"ע אזי דוקא נק' מים חיים. שנובעים תמיד בלי הפסק כלל. כמו"כ הבחי' באמ"ח שהוא הרעו"ד ואהבת בכל מאדך שבל"ג. הנה באה לזה הנשמה ע"י שבוקעת הסתר הגוף כי יתרון האור מן החשך דוקא. משא"כ הנשמה כשהיתה למעלה אעפ"י שהי' לה אהוי"ר שנק' כסף וזהב זהו רק האהוי"ר שעפ"י השגה כו' ונק' עומדים אבל ע"י שבוקעת הסתר הגוף נעשי' בחי' מהלכים בבחי' אהבה שלמעלה מהשכל. ולהמשיך התגלות אוא"ס ב"ה שלמעלה מהצמצום וההגבלה כו']. וביאור הענין כי הנה כתיב [ישעי' מ"ד ו') אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים. פי' עדמ"ש (מלאכי ג' ו') אני הוי' ל"ש. ואתה הוא קודם שנברא וכו' בלי שום שינוי כי אין בריאת עולמות עליונים ותחתונים תופסים מקום כלל וכולא קמי' כל"ח ממש. ומבלעדי פי' מה שהוא זולת בחי' זו דהיינו באמצעות הזמן שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע בחי' זמן ומקום אין אלקים זולתי שהוא בחי' אלקים חיים ומלך עולם כמאמר ומבלעדיך אין לנו מלך גואל וכו'. שכל העולמות עליונים ותחתונים נתהוו מבחי' מלכותו ית' וכדכתיב (תלים קמ"ה כ') מלכותך מלכות כל עולמים וגו'. ושם עלו השגת כל הנבראים העליונים ותחתונים. אבל בהקב"ה בכבודו ובעצמו למת"ב כי הוא רם ונשא מגדר ההשגה ואינו נתפס בתוך עלמין לא בבחי' ממלא ולא בבחי' סובב בשום שכל והשגה בעולם [והנה איתא בזהר אע"ג דלמחתב"כ ברעו"ד תפיס. והיינו דוקא ברעו"ד מקרב איש ולב עמוק בחי' באמ"ח הנ"ל שבל"ג] מפני כי בחי' רעו"ד נמשך מהתבוננות זו עצמה אם ישים אליו לבו דלמחתב"כ והוא רם ונשא למעלה מעלה עא"ק ותכלית אפי' מבחי' חכ"ע אי לזאת תכסף ותכלה נפשו לבטל במציאות אליו ית' לצאת ממאסר הגוף נרתקה ולהשתפך אל חיק אביה משא"כ הנשמה טרם ירידתה להתלבש בגוף היתה אהבתה ודביקותה בשרשה לפ"ע השגתה וכן לענין היראה:

ב והנה בזמן שהי' בהמ"ק קיים הי' נמשך בחי' זו רעו"ד מגילוי אוא"ס ב"ה בהיכל ק"ק כו' כמ"ש בתניא. להיות בטל רצונו לרצונו ית' וכמ"ש (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ. [דהנה ארז"ל (אבות פ"ב) עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו פי' שכדי שיהי' רצונך כרצונו דהיינו שיהי' הרצון שלמעלה מהשכל בחי' בכל מאדך בל"ג. שזה נק' כרצונו כמו שרצונו ית' הוא למעלה מהחכמה. הנה זה גופא הוא ית' עושה וכמ"ש (חלים קמ"ה) רצון יראיו יעשה. וזהו פותח את ידיך (שם) פתיחת היודי"ן שיתגלה הרצוה"ע שלמעלה מהחכ' ועי"ז ומשביע לכל חי רצון. והנה בזמן שהי' בהמ"ק קיים שהי' מאיר רצוה"ע וח"ע בהיכל קה"ק בהארון והלוחות. אזי הי' נמשך לכל ישראל גילוי בחי' הרעו"ד והרצוה"ע שלמעלה מהשכל. וזהו שאנו אומרים ואין אנו יכולים לעלות וליראות ולהשתחוות דלכאורה איך אין אנו יכולים להשתחוות. והענין כי יש השתחוואה פנימיות שהוא הרעו"ד הנ"ל ביטול הנפש במציאות לגמרי והשתחוואה זו היו באים לזה נש"י ע"י מצות ראי' ברגלים שאזי היו משיגים גילוי הרעו"ד כו'. ולכן כיון שאין אנו יכולים ליראות ממילא אין אנו יכולים להשתחוות. אך בזמה"ג כתיב (ואתחנן ד' כ"ט) ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו' משם דוקא. דהיינו כמארז"ל (מכות כ"ד ב') אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו עאכו"כ דהיינו שאם לעוברי רצונו נמשך השפעת החיות מבחי' כמה ארך אפים כו' שהוא מבחי' רצוה"ע שלא בדרך וסדר השתלשלות כ"א בדרך שבה"כ ונפילת האור. א"כ כש"כ וק"ו לעושי רצונו ע"י קיום המצות שהם רצוה"ע ב"ה. שיומשך בודאי רצוה"ע בגילוי שלא בדרך השתלשלות דהיינו שרצוה"ע כמו שהוא למעלה מן הח"ע יתגלה למטה בנפש האדם בבחי' רעו"ד ונקודת פנימיות הלב שיהי' מאיר בנפש תמיד בחי' רצוה"ע שלמעלה מהשכל ובכל מאדך הנ"ל. אך צ"ל ובקשתם משם כו' כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך שיחפוץ זאת באמת. והנה תוכן המכוון החילוק שבין זמן בהמ"ק לזמה"ג היינו שאז הי' הגילוי מלמעלמ"ט ע"י השראת רצונו וחכמתו ית' שבהיכל קה"ק. משא"כ ע"י קיום המצות. ובקשתם משם. זהו מלמטלמ"ע]. והנה כ"ז עד"מ הסוחר הנ"ל שמוציא כסף וזהב מרשותו להיות מפזר ונוסף עוד. כך הנשמה אעפ"י שמוציאה כסף וזהב שהוא בחי' אהוי"ר הגלוים להתלבש ולהסתיר בגוף ונה"ב הנה עי"ז יש לה יתרון בבחי' רעו"ד כרשפי אש מן ההיפך וזהו וחם הוא אבי כנען שחמימות רשפי אש האהבה העולה למעלה מההיפך הוא העושה בחי' כנען לסחור [דהנה כל ההתחברות עם אלקות הוא ע"י אש דוקא כמו בבהמ"ק שהיו אש שלמטה ואש שלמעלה ועי"ז הי' ההתחברות של ההעלאה מלמטלמ"ע עם ההמשכה שמלמעלמ"ט אך מתחלה צריך להקדים בחי' יר"ת שהיא ג"כ בחי' כנען לשון הכנעה כי כדי שיוכל להיות כל ההעלאות וההמשכות צ"ל בחי' שפלות וביטול דוקא]:

ג והנה כתיב הקל קול יעקב (תולדות כ"ז כ"ב) קדמאה חסר ו' שהוא בחי' קלא דלא אשתמע וקול בתראה מלא ו' שהוא בחי' קלא דאשתמע כמ"ש בזה"ק (ויגש ר"י ע"א) וביאור הדברים הנה בחי' יעקב הוא יו"ד עקב [פי' שהיו"ד שהוא בחי' ח"ע נמשך ע"י בחי' עקב ורגל. כי כל המשכות עליונות הוא ע"י בחי' רגל כמ"ש (זכרי' י"ד ד') ועמדו רגליו כו'. קול דודי מדלג (שה"ש ב' ה') שהדילוג הוא ברגל כו'. והיינו כי רגל הוא בחי' נה"י. ובחי' נה"י שבעליון נעשים מוחין לתחתון. ולכן מבחי' נה"י דאימא נעשים מוחין בז"א. וחו"ב מקבלים מבחי' נו"ה דעתיק. וזהו יעקב יו"ד עם עקב. כי בחי' יעקב יש מרכ"ד עד סוכ"ד ובכל בחי' הוא ממשיך הגילוי מבחי' נה"י שבו למטה דהיינו לבחי' עקב שהוא דיבור התורה שיומשך בו גילוי ח"ע. וזהו ג"כ פי' יעקב יו"ד עקב. שיהי' התגלות חכ"ע גם בעשי' ע"י דיבור התורה. והנה בחי' קלא דלא אשתמע הוא ג"כ המשכה כי כל קול הוא המשכה כמו הקול שממשיך גילוי השכל והמח' בהדיבור. אך כיון שהמשכה זו הוא ע"י רעו"ד בחי' תפלה ע"כ המשכה זו רק בבחי' עלמין סתימין דלא אתגליין ע"כ נק' דלא אשתמע. וקלא דאשתמע שע"י דיבור התורה הוא ההמשכה בעלדאת"ג ע"כ נק' קלא דאשתמע. וזהו וישב יעקב. יו"ד עקב המשכת חכ"ע. בארץ מגורי אביו לשון יראה ולשון אוצר זהו בחי' רעו"ד. ע"כ המשכה זו הו"ע קלא דלא אשתמע. ואח"כ בארץ כנען הו"ע קלא דאשתמע בעלמדאת"ג ע"י קיום המצות כמ"ש בת"א:

ד ועתה צ"ל ענין בארצות החיים. הנה איתא באדר"נ (פל"ד סי' יו"ד) שג"ע נק' ארץ החיים. והענין כמ"ש (בראשית ב' ט') ועץ החיים בתוך הגן. והנה גבי ע"ח כתיב (שם ג' כ"ב) ואכל וחי לעולם. והו"ע וחיי עולם נטע בתוכינו שהתורה נק' ג"כ ע"ח וההפרש שבין חיי עולם לחיי שעה. כי חיי שעה הוא ההמשכה בבחי' מקור הזמן. אבל חיי עולם זהו המשכות אוא"ס שלמעלה מהזמן לגמרי. ע"כ נק' חיי עולם לשון נצחיות כו'. ולכן גבי עה"ח כתיב ואכל וחי לעולם וע"כ נק' ג"ע ארץ החיים. והנה ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. לפי שצדיקים ממשיכים הגילוי מבחי' ונהר יוצא מעדן להשקות הגן דהיינו שבחי' עה"ח צריכים להשקותו מבחי' נהר היוצא מעדן שהו"ע כמיא דאשקי לאילנא. וכמ"ש (ירמי' י"ז ח') והי' כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו בחי' ונהר יוצא מעדן יובל שמו כו' (בכורות נ"ה). וע"כ הם זוכים לקבל מבחי' ארץ החיים. בחי' ועה"ח בתוך הגן והנה ארז"ל (ברכות ל"ד ב') במקום שבע"ת עומדים צ"ג אין יכולים לעמוד. והענין דהנה כתיב (שופטים כ' י"ט) כי האדם עץ השדה. בחי' ועל דמות הכסא דמות כמרא"ד כו' (יחזקאל א') זהו בחי' עץ דההוא שדה. ע"ח. ובחי' כמרא"ד הו"ע רמ"ח פיקודין רמ"ח אבד"מ (ת"ו תיקון ל'). שבאמת אוא"ס ב"ה למכא"מ כו'. ולכן נק' רק גופין. אלא שמ"מ אוא"ס מתייחד בהון ואיהו וגרמוהי חד ולכן כדי להמשיך גילוי בחי' כי האדם עץ השדה הוא ע"י קיום המצות רמ"ח פיקודין רמ"ח אבד"מ. וזהו"ע מדריגת הצדיקים. והמשכה זו צ"ל מבחי' ונהר יוצא מעדן הנ"ל. וכ"ז הוא בשומר התומ"צ. אבל אם פגם פי' במצוה א' הנה עז"כ (איוב י"ד) ונהר יחרב ויבש כו'. ע"כ העצה לזה הוא ע"י תשובה בחי' ממעמקים קראתיך עומקא דליבא וכמשל הנהר שנחרב צריכים לחפור אותו בעומק יותר. כך ע"י בחי' תשו"ע מעומקא דלבא ממשיכים גילוי בחי' הנהר ממקום עמוק יותר. והוא בחי' ותתפלל על הוי' (ש"א א') למעלה משם הוי'. והנה בד"כ הו"ע ב' בחי' געה"ע וגעה"ת. געה"ת הוא למטה משם הוי' והוא בחי' ועה"ח בתוך הגן שהוא המשכת גילוי בחי' כי האדם עץ השדה בחי' שם הוי' שיאיר בהגן והמשכה זו הוא ע"י צדיקים שמקיימים המצות אבל געה"ע הוא למעלה יותר מבחי' כי האדם עץ השדה והמשכת הנהר שבו הוא ממקום עמוק מלמעלה מהשתלשלות והמשכה זו הוא ע"י בע"ת דוקא וזהו"ע בארצות החיים ב' ארצות דצדיקים ובע"ת כו'. וזהו וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען. וי"ל יעקב בב' פי'. א' דקאי על נשמות שנק' ע"ש יעקב. בארץ מגורי אביו געה"ע. בארץ כנען געה"ת. והב' י"ל כי יעקב קאי על כללות המשכות אוא"ס ב"ה שנק' בשם יעקב כנ"ל, והוא נשפל ונמשך בב' בחי' ארץ. הא' בארץ מגורי אביו הוא בחי' ארץ החיים דבע"ת ע"י תשו"ע מעומקא דליבא. ועוד זאת נמשך בחי' ישיבה והשפלה אחרת ממדתו של יעקב להמשיך מדת חסד מרכ"ד עד סוכ"ד בארץ התחתונה ארץ כנען שהיא מדת מלכותו ית'. וזהו בחי' ארץ החיים דצדיקים והיינו ע"י עשיית המצות בכלל ששרשם הוא בחי' חסד] (ובפרטות הוא מצות הצדקה וחסד שלכן היא נק' בשם מצוה סתם שהיא שקולה כנגד כל המצות כמ"ש בתניא):

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה