אור ברסלב
מגן אבות חלק א פרשת וירא

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת וירא

פרשת לך לך

כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' פירש"י ידעתיו לשון חיבה (ורצון) כמו אתכם ידעתי כו'. וצ"ל תחלה ענין קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה (יומא כ"ה ב' ובמשנה קדושין סוף המס') האיך קיים מצות תפילין שכתוב בהם יצי"מ כו'. והענין דארז"ל (מכות כ"ד א') בא דוד והעמידן על י"א. בא ישעי' כו' והעמידן על שתים משפט וצדקה דכתיב (ישעי' נ"ו א') כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא כו'. בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחי' (חבקוק ב' ד') וצ"ל מהו"ע והעמידן דאם לא יקיים שאר מצות יהי' רשע כו'. וגם ענין י"א דדוד זהו רק מדות ואינם ממנין המצות. והענין דהפי' שי"א אלו שאמר דוד במזמור ה' מי יגור באהליך הם כללות ומקור כל המצות דהיינו ע"י שיהי' האדם זהיר בהם יבא לידי קיום כל המצות כדבעי וכמו שארז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אבוך במאי הוה זהיר טפי. שבמצוה א' היה זהיר יותר מבכל המצות. ועד"ז הכוונה גם כאן שיהי' זהיר בהם ביותר וזה יביא אותו לידי קיום כל המצות וישעי' העמידן על שתים משפט וצדקה וא"כ משפט וצדקה הם כללות כל המצות והנה בפסוק זה כתיב ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה כולה כו'. וגם דכתיב בו והאמין בה' שהו"ע בא חבקוק והעמידן על אחת כו'. וצ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל המצות הנה כתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' אל הארץ אשר אראך. דהנה כתיב (חלים קמ"ה א') ארוממך אלקי המלך בחי' מלכותך מלכות כל עולמים. וצ"ל איך יכול הנברא לרומם מדת מלכותו ית'. והענין דכתיב (שם) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו כי אין מלך בלא עם. ולכן כדי שיומשך מדת מלכותו ית' על נפרדים הוא ע"י ריבוי צמצומים וגם רק שם והארה בעלמא. ובחי' זו מתפשט להחיות העולמות בבחי' ממכ"ע. אבל אור א"ס ב"ה עצמותו ומהותו הוא בחי' סוכ"ע ונק' רם שהוא בבחי' רוממות והתנשאות מגדר עלמין וזהו ארוממך להעלות בחי' מל' שהיא בחי' שם והארה לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס. ואף דהפי' הפשוט בפסוק ארוממך הוא להמשיך הרוממות במל'. אך יש ב' הבחי'. כי הנה אנו אומרים יחיד חי העולמים מלך. ופעם אנו אומרים מלך יחיד. הענין כי יחיד חי העולמים מלך היינו שעצמותו ומהותו הוא יחיד ומיוחד וע"י חי העולמים (חי העולמים נק' יסוד שעל ידו התקשרות החיות מעולם ועד עולם) הוא נמשך בבחי' מלך. ומלך יחיד הוא עליית המל' בבחי' יחיד. וזהו ענין ב' הפירושים בפסוק ארוממך שיש העלאה מלמטלמ"ע בבחי' רוממות והמשכת הרוממות מלמעלמ"ט בבחי' מל'. וזהו ויאמר ה' אל אברם. אב רם. אב הוא מקור השפעה שהוא בחי' רם כו' כנ"ל. וי"ל כי אב ח"ע כנודע. וח"ע דאצילות אתפתחא בל"ב שבילין. אבל ח"ס דא"א לא אתפתחא. וזהו אב רם. שהוא רוממות עצמותו ית'. לך לך כו' אל הארץ שיומשך בחי' רוממות דאברם לבחי' ארץ שהוא בחי' מלכות מלמעלמ"ט. וזהו הה' שנתוסף לו בחי' ה' חומשי תורה שכל ענין התורה הוא שיומשך הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' מלמעלמ"ט. וכמשארז"ל (במד"ר שמות פי"ב) דכתיב (תלים קט"ו) השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם. וכתיב (שם כ"ד) לה' הארץ כאן קודם מ"ת וכאן לאחר מ"ת. משל למלך שגזר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי ואח"כ ביטל הגזירה. כמו"כ בשעת מ"ת וירד הוי' על הר סיני ומשה עלה אל האלקים. כי בשעת בריאת העולמות לא הי' חיבור לשמים עם ארץ. כי שמים הוא בחי' מקיף שהוא בחי' רוממות דאור א"ס ב"ה כמ"ש רם כו' על השמים כבודו ולא הי' שייכות בחי' זו לבחי' ארץ שהיא בחי' מל' כלל. וזהו המשל שבמד"ר בני רומי לא ירדו לסוריא. כי רומי מרמז על בחי' הרוממות. וסוריא זהו למטה במדרגה כו'. אבל בשעת מ"ת ביטל הגזירה כו' שנעשה קשר וחיבור לבחי' רוממות דעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות עם בחי' ארץ מדת מל' שיהי' העלאה לבחי' מל' ברוממות וגם המשכה מבחי' רוממות מלמעלמ"ט לבחי' מל' וז"ש (דברים כ"ז) וענו הלוים קול רם. וארז"ל (ירושלמי סוטה פא"נ) בקולו של רם. שהתורה נק' קולו של רם כו' וזהו ויאמר ה' אל אברם כו' לך כו' אל הארץ. ולכן נק' אח"כ אברהם. שמ"מ יש בהשם לשון רוממות ורק שהה"א מפסיק בין אותיות רם והוא בחי' ה' עילאה שע"י יומשך ויתפשט הרוממות דאב רם מלמעלמ"ט לבחי' הארץ מל'. וכמ"ש בת"א. וזהו ענין קיים אברהם כל התורה. במה שהמשיך הרוממות בבחי' מל':

ב ועתה צ"ל איך משפט וצדקה זהו כללות כל התומ"צ. צ"ל תחלה מה שברא הקב"ה עשירים ועניים. והעשירים צריכים ליתן צדקה להעניים ולמה לא ברא שכאו"א יהי' לו פרנסתו והענין שהוא ע"ד חמה ולבנה דכתיב ויעש אלקים כו' המאור הגדול כו'. ואיתא בתיקוני זהר (תיקון מ"ד) שמשא רזא דעתירין וסיהרא רזא דמסכנין. כמו סיהרא דל"ל מג"כ ומקבלת האור מהשמש כמו"כ עניים הם בריאה כך. שברא אותן הקב"ה כדי שיהי' צדקה מעשיר לעני. ושעי"ז יומשך למעלה ג"כ הצדקה משמשא בסיהרא והענין דכתיב (מלאכי ג' כ') וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו'. שהארת אור השמש בגילוי זהו צדקה. והיינו כי שמש ומגן הוי' אלקים כמו שהשמש מאיר רק זיו לבד ממנו. שאין נוגע כלל לעצמיות השמש. כמו"כ ההשפעה שמשם הוי' להחיות העולמות היא רק הארה בעלמא וכולא קמי' כל"ח ובטל במציאות לגמרי אך השם אלקים הוא מגן המעלים ומסתיר על אור שם הוי' כדי שיתהוו עולמות הנבראים בבחי' יש ודבר נפרד. ונק' מדת לילה יחו"ת. אבל אצילות נק' מדת יום. והנה כמו הצדקה למטה היא להחיות רוח שפלים כמו"כ למעלה הצדקה זהו שיתגלה שם הוי' למטה גם במדת לילה וחשך דבי"ע עד עוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזהו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה דהיינו שיתגלה שמש הוי' בחי' יחו"ע ביחו"ת ולא יסתיר כלל השם אלקים. ולכן ארז"ל (ע"ז ד"ג סע"ב) ע"פ זה שלעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתקה. ולכן נק' הקב"ה צדיק ע"ש שהוא בעל צדקה. והנה צדקה כללות כל המצות כי רמ"ח פקודין הם רמ"ח אברים דמלכא. שכל מצוה היא כלי בפ"ע להמשכות גילוי אור א"ס ב"ה. וע"י כל הרמ"ח מ"ע ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה בבחי' רמ"ת אברים דמלכא בחי' כמראה אדם שיתהווה בחי' כמראה אדם כו' הוא מראה דמות כבוד הוי' כו'. וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אתם כאלו עשאני (זה"ג קי"ג א'). וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה כו' שע"י צדקה עושים וממשיכים דרך הוי'. כי הנה כתיב חנון ורחום הוי' כי הוי' הוא בחי' צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות כדי שיהי' יכול להיות גילוי אור א"ס ב"ה בעולמות. אבל עצמות אוא"ס ב"ה הוא רם ומתנשא למעלה מגדר בחי' שם הוי'. וע"כ צ"ל חנון ורחום שיומשך ויתהווה בחי' ד"א הוי' וזהו דרך הוי' שהוא המשכה מבחי' רוממות דעצמות אוא"ס ב"ה בשם הוי'. וגם פי' דרך הוי' היינו צנור להמשכת גילוי שם הוי' ממש למטה בבי"ע. וכ"ז הוא ע"י צדקה כו'. דכתיב (הושע י"ב) כי ישרים דרכי הוי'. שתרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין וצנורות שיומשך שם הוי' ממש בגילוי למטה. וזהו כי ישרים. שיהי' הגילוי למטה כמו למעלה. וא"כ ע"י המצות ממשיכים הרוממות דעצמות אוא"ס תחלה בשם הוי' ואח"כ משם הוי' יומשך הגילוי במל' מקור בי"ע ובבי"ע גופא להיות דירה בתחתונים. ולכן נק' המשכה זו צדקה. ובזה מתבאר איך שכללות ענין התורה שהוא המשכת הרוממות דעצמות אוא"ס בבחי' מל' נק' בשם צדקה. ובדרך כלל נק' חד ארחא כו' וזהו שצדקה היא כללות כל רמ"ח מ"ע:

ג ועתה צ"ל ענין משפט שהוא כללות שס"ה ל"ת הנה כ' (שמות כ"ח ט"ו) ועשית חשן משפט. באפוד היו ב' אבני שהם. וששה משמותם על אבן אחת. אבל בחשן הי' י"ב מיני אבנים לכל שבט אבן בפ"ע השייך לו כו'. ולכן נק' חשן המשפט. דהנה כתיב (שמות כ"ו למ"ד) והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראת בהר. וארז"ל בירושלמי (שבת פי"ב ה"ג) וכי יש משפט לעצים אלא קרש שזכה להנתן בצפון ינתן בצפון. וקרש שזכה להנתן בדרום כו' וזהו כמשפטו. נמצא ענין המשפט היינו שכל דבר יהי' מסודר על מכונו ומקומו הראוי לו. וכמו ענין המשפט שבין אדם לחבירו הוא ההפך מעול. כי כשגזל א' מחבירו צריך להוציא ממון שגזל ולהשיב לחבירו שהוא למקום הראוי להיות הממון ולכן כתיב בפ' יתרו (י"ח כ"ג) גבי דיינים וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום וזהו ג"כ ענין חשן המשפט. שהיו שמות השבטים מסודרים כל אחד על אבן ששייך לו. כדי להמשיך לכל שבט משרשו שבאצי' בי"ב ג"א דז"א. וכמ"ש גבי יעקב (בראשית מ"ט כ"ח) איש אשר כברכתו ברך אותם שלכל אחד המשיך משרשו למטה כו'.ולכן נק' חשן המשפט שהוא מסודר וישר שלכל שבט נמשך משרשו דוקא. גם חשן לשון וחש עתידות. בעתה אחישנה. שיבא ההשפעה במהירות ולא יתעכב בשום עולם מחמת דינים וקטרוגים. וז"ש (מ"א ח' נ"ט) לעשות משפט עבדו ומשפט עמו כו'. דהנה שרש נש"י עבמ"ח. ושיהיו למטה ג"כ כמו בשרשם ממש. זהו ענין משפט עמו. להיות ישר הענף עם השרש כו'. ועפי"ז יובן ענין שכל הל"ת נק' משפט. דהנה בריאת העולמות קודם חטא עה"ד הי' בסידור נכון וישר. שהרע לא הי' לו שום חיבור עם הטוב כלל. שאעפ"י שברא הקב"ה את הקליפות אך היו בשפל המדרגה דהיינו שאחר אבי"ע דקדושה ולמטה מהם הי' אבי"ע דקליפה והיו נכנעים ובטלים להקדושה. דהיינו שלא היו יכולים להגביה א"ע לעלות למעלה ממדרגתם שהוא באבי"ע דקדושה כ"א שהיו בשפל המדרגה ובמקומם שנבראו כו' וכמו"כ גם באדה"ר אע"פ דכתיב וייצר כו' בתרין יצרין כו' אך היצה"ר הי' כפוף ובטל להיצ"ט ולכן בקריאה אין מרגישים כ"א רק יו"ד א' כו'. אך אחר חטא עה"ד נעשה תערובות ובלבול הסדר הישר כו' שהקליפה הגביה א"ע ועלתה למעלה ממדרגתה דהיינו שעלתה להיות בבי"ע דקדושה בסוד אם תגביה כנשר כו'. והרע יונק מהטוב ומקבל תוס' חיות כו'. והנה ע"ז באו כל המל"ת איסורים דאורייתא ואיסורי דרבנן. שכל הלא כו' הוא להרחיק הרע ולדחותו כו' וכיון שניתנו לנש"י כל המל"ת א"כ ניתן להם הכח שירחיקו את הרע גם למעלה שלא יקבל יניקה מהקדושה ושיהי' במקום שנברא כו' וכמ"ש דברים י"ג י') ובערת הרע כו'. ולכן נק' כל הל"ת בשם משפט. להרחיק את הרע מגבול הקדושה. ויהיו העולמות מסודרים ביושר כמו קודם החטא. ולכן נק' ס' נזיקין ישועות דהנה כתיב) ישעי' נ"ו) שמרו משפט כו' כי קרובה ישועתי כו' וארז"ל (במד"ר משפטים פ"ל) ישועתכם לא נאמר אלא ישועתי שהישועה היא למעלה. כי הגבהת הרע לקבל יניקה מהקדושה הו"ע אשר שלט האדם באדם. ומזה נמשך הגלות. ולכן המשפט הוא ישועה למעלה כו'. לכן צדקה ומשפט הם כללות כל התורה להמשיך גילוי אא"ס בעולמות ע"י מ"ע שיהי' דירה בתחתונים ולהרחיק הרע ע"י ל"ת ולכן אברהם קיים צדקה ומשפט זהו קיים כל התורה כולה כו'. אך אברהם המשיך ע"י רו"ש ומס"נ וע"י עשרה נסיונות. וגם ההמשכה הי' רק למעלה באצילות שהרי הצדקה שלו הוא מ"ש ויאמר ה' אל אב רם לך כו' אל הארץ. שהוא המשכת הרוממות דאור א"ס בבחי' מל'. אבל לא למטה בבי"ע. אבל ענין מ"ת הוא שכאו"א יהי' יכול להמשיך אוא"ס ע"י מצוה גשמיות. וגם שיהי' הגילוי בבי"ע עד גם למטה בעוה"ז הגשמי שיהי' דירה בתחתונים. וזה הי' ע"י משה דוקא שעל ידו הי' מ"ת (וכמשנ"ת לעיל ע"פ לך לך):

ד ולהבין מעלת משה על אברהם. הנה ארז"ל (וי"ר פכ"ט ילקוט יתרו רמז רע"ו) כל השביעין חביבין. ומשה הי' דור שביעי לאברהם. ולכן ומשה (דוקא) עלה אל האלקים. והענין דיש ב' בחי' חסד. חסד עולם. ורב חסד. חסד עולם הוא למטה מחכמה, ונמשך מהחכמה כמ"ש אב הרחמן. שבחי' אב הוא מקור הרחמים והחסד. וכמו למטה מי שהוא בעל שכל גדול יותר הוא בעל חסד יותר אבל יש בחי' חסד שלמעלה מהחכמה. כי לפעמים נק' החסד גדולה. שאינו נמשך מהחכמה כ"א מבחי' ולגדולתו אין חקר. וכמו למטה במלך בו"ד שלפי עוצם הגדולה כך יהי' ריבוי החסד. והחסד שמצד הגדולה הוא בריבוי גדול מאד כו'. והנה החסד שנמשך מהחכמה נק' מדת החסד שיש לו מדה וגבול. וזהו חסד עולם. אבל החסד שלמעלה מהחכ' נק' ורב חסד בלי גבול כלל. והנה אברהם הוא בחי' חסד עולם. דבאמת כדי שהאהוי"ר שלו יהי' יכול לעורר ולהמשיך אור א"ס ב"ה זהו חסד גדול. אבל ההמשכה הוא רק למעלה כנ"ל. אך כדי שיומשך הגילוי למטה וגם ע"י מצוה בגשמיות ממש יומשך גילוי אור א"ס ב"ה. זה א"א להיות מבחי' חסד עולם כ"א דוקא מבחי' ורב חסד. והנה איתא בזהר ונוצר חסד הוא מזלא דמשה. כי משה עם הכולל גימט' ונצר. ונצר אותיות רצון ואותיות צנור שהצנור הוא ההמשכה מבחי' רצון העליון רעדכ"ר למטה ממש כו'. גם פי' ונוצר חסד ששמר את החסד. דהיינו כמו עד"מ אדם ששומר דבר טוב ומעולה על זמן מאוחר כו'. כמו"כ שמר הקב"ה נשמת משה משמיטה ראשונה דהיינו מעולם התהו (אלף דור) עד זמן מ"ת כדי שעל ידו דוקא יהי' יכול להיות מ"ת. והיינו דכיון שנשמת משה הוא מבחי' ונוצר חסד ורב חסד. מבחי' זו דוקא יוכל להיות להמשיך גם ע"י מצוה גשמיות ושיומשך הגילוי למטה דוקא כנ"ל, וז"ש (משלי ל"א) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. ולכן כתיב (יהושע א' ח') לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. וארז"ל (במנחות דצ"ט ע"ב) הלומד פרק א' שחרית ופ"א ערבית קיים לא ימוש. שענין לא ימוש הוא כמ"ש (ישעי' נ"ד י') כי ההרים ימושו כו' וחסדי מאתך לא ימוש. הרים נק' האבות חג"ת דאצילות. ויכול להיות שימושו כמ"ש בלקו"ת ע"פ זה ע"ש. אבל חסדי בחי' ורב חסד לא ימוש כו'. והתורה נמשכת מבחי' ורב חסד. ע"כ כתיב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך כו'. וז"ש למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. פי' עליו הוא בחי' מקיף שעליו דהיינו בחי' ורב חסד (שלמעלה מבחי' חסד עולם דאברהם). כי האבות עשו הכנה למ"ת. כי המשיכו ותקנו הג' קוין דאצילות. שהו"ע תורה ועבודה וגמ"ח. אברהם חסד עמוד הגמ"ח. ויצחק קו השמאל. והקריב עצמו קרבן. ולכן הכין עמוד העבודה כו' אך הכינו התורה באצילות. אבל המשכת התורה למטה זה הי' ע"י משה. וזהו למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. שיומשך ויתגלה בחי' ורב חסד בבחי' חסד עולם. כדי שיהי' מ"ת. שע"י מצוה גשמיות יהיו יכולים להמשיך. וגם שיהי' הגילוי למטה. שזהו דוקא מצד בחי' ורב חסד כנ"ל. וכיון שהאבות עשו הכנה למ"ת ע"כ נק' מ"ת על שמם וז"ש למען הביא כו' את אשר דבר עליו. ודוגמא לזה ממ"ש (תלים ל') מזמור שיר חנוכת הבית לדוד. אעפ"י ששלמה בנאו. אלא כיון שדוד שה ההכנה שיהי' מוכן בנין ביהמ"ק. ע"כ נק' חנוכת הבית לדוד כו':

ה ועתה יובן פי' כי ידעתיו לשון רצון וחבה דהנה ר"א רמי (סנהדרין ל"ש ב') כתיב טוב ה' לכל (תלים קמ"ה) וכתיב טוב ה' לקויו (איכה ג') כאן כשהוא משקה כו' וכאן כשהוא עודר כו'. והענין כי יש שני השפעות. אחד השפעת החיות בעולמות בחי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מע"ב שע"ז כתיב (נחמי' ז' ו') ואתה מחי' את כולם שאין נפסק לעולם. וברית כרותה ע"ז בפ' נח (ח' כ"ב) עוד כל ימי הארץ קיץ וחורף כו' לא ישבותו. וע"ז נאמר טוב ה' לכל. ונק' מנהגו של עולם. שמחי' הכל במנהג וסדר אחד. ונק' הנהגת הטבע שמצד שם אלקים. אעפ"י שבאמת המכסה שמים כו' נותן לבהמה כו' אלא דכיון שמחי' העולם רק בסדר והדרגה אחת נק' זה טבע. והב' הוא השפעה פנימיות מלמעלה מסדר השתלשלות שיהי' התגלות אלקות בעולמות ועז"נ טוב ה' לקויו. למי שממשיכים אותו בג' קוין דאצילות וכמ"ש (ישעי' כ"ה ט"ו) זה הוי' קוינו לו. וגם לקויו לשון תקוה כמ"ש קוה אל ה' כו' (תלים כ"ז). וזהו כי ידעתיו כמ"ש (דברים ב' ז') ידע לכתך במדבר. שבמדבר השפיע להם הקב"ה השפעה מיוחדת שיוצא ממנהגו של עולם. כמו המן והבאר כו'. וזהו ידע לכתך כו' וכמ"ש (שמות ב') וידע אלקים. וכי מתחלה לא ידע ח"ו אלא שמתחלה הי' הדבר בהעלם רוממות עצמותו. אבל ע"י הדעת נמשך מהעלם אל הגילוי כו' וזהו ג"כ כי ידעתיו שע"י הדעת נמשך ונשפע לו השפעה מיוחדת מפנימיות אור א"ס ב"ה בחי' טוב הוי' נקויו כנ"ל. אשר יצוה את בניו כו'. הנה בכל המצות כתיב רק צו את בני ישראל, צו הוא לשון צוותא וחיבור. דהיינו שהמכוון מכל המצות שיהי' התקשרות ההמשכה מבחינת סוכ"ע בממכ"ע:

שייך לפ' ארדה נא ואראה וכו'.

עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א (ירמיה ל"ב י"ט). וכתיב (זכרי' ד' יו"ד) שבעה אלה עיני ה' המה משוטטי' בכל הארץ. זהו השגחה העליונה על כל העולמות עליונים ותחתונים עד עוה"ז הגשמי. ועל כל פרטי האדם התחתון בפרט. ולכאור' ה"ז שינוי וריבוי באחדותו ית' וכתיב אני ה' לא שניתי (מלאכי ג' ו') שמהשגחתו וידיעתו בריבוי התחלקות כל הפרטים אין שום שינוי וריבוי בו ית' וצ"ל איך הוא. וגם להבין מ"ש במוסף דר"ה אתה זוכר את כל המפעל וגם כל היצור לא נכחד ממך הכל גלוי וידוע לפניך צופה ומביט כו' כל המפעל זהו עשי' דכללות. וכל היצור הוא יצירה דכללות. וצ"ל אח"כ בריאה דכללות. ואומרים ע"ז הכל גלוי. ואח"כ אומר עוד צופה ומביט כו' ואין זה מובן דכיון שהזכיר כל המפעל שהוא עשי' דכללות וכל היצור שהוא יצירה דכללות. והכל גלוי וידוע כו' א"כ מה יש עוד שאומר ע"ז צופה ומביט כו' (ע"כ הוא מרשימה)

אך כל הקושיות יתורץ בדרוש הצמצום ומקו"פ שבע"ח. כי הצמצום הוא הסתלקות האור והעדרו לגמרי. דהיינו העדרו מבחי' גילוי כ"א שנעלם תכלית ההעלם שלא נשאר שום גילוי אור אפי' נקודה כו'. וזהו פי' חלל ומקו"פ. דהיינו ריקן מגילוי אור לגמרי ואח"כ נתהווה ברצון המאציל בתוך החלל הנ"ל בחי' ע"ס יש מאין. פי' מאין היינו כאשר נתעלם האור לגמרי שלא נשאר ממנו שום גילוי אפי' נקודה כנ"ל. עד שנק' האור אז בחי' אין (שאינו מושג לגמרי) לרוב העלמו כו' אזי נתהוו הע"ס (מהרשימו בדרך אצי' ולא בדרך בריאה ולכן הם אלקות ממש רק לגבי אוא"ס ב"ה הם יש מאין וכמשנ"ת במ"א) וזהו היפוך סדר השתל' עילה ועלול שנק' יש מיש. שאע"פ שכל עצמות העילה מתעלם בעת המשכת העלול ממנו. מ"מ נשאר גילוי בחי' אחרונה מהעילה שמזה נמשך העלול כו' ולכן נק' יש מיש. שמבחי' גילוי איזו בחי' מהעילה שנק' יש מצד התפיסא והגילוי נמשך העלול ממנו. וגם עוד הפי' יש מיש שהעלול מכיר ומשיג עילתו. אבל כדי שיתהוו הע"ס מא"ס הפשוט לא הי' אפשר להיות בדרך השתל' עו"ע. שאפי' אם הי' רבוא רבבות עו"ע אין מספר מ"מ אם הי' נשאר איזו גילוי בחי' אחרונה מהאור הרי הי' הכל פשוט ולא הי' אפשר שיומשך מזה אצילות ע"ס. כי אם כאשר נתעלם האור לגמרי שלא נשאר ממנו שום גילוי כלל עד שנק' אין אזי נתהוו הע"ס. ובכלל זה עוד הפי' יש מאין התחדשות ממש שלא הי' מתחלה אפי' בכת והעלם כלל והנה מתחלה נתהווה א"ק שהוא שרש הע"ס שהרי נק' כתר דכללות. שהע"ס כלולים בו בהעלם ודקות גדול. וממנו נמשכו ונאצלו אח"כ עקודים. שיש גילוי ע"ס רק עקוד בכלי א'. ואח"כ נקודים. התחלקות לעשר כלים. רק כל כלי הי' בחי' נקודה. ואח"כ ברודים דהיינו ע"ס דתיקון דאצי' בחי' ספי' ופרצוף כו'. ולכן א"ק נק' בע"ח אדם דבריאה. והיינו לפי שמה שנק' אדם קדמון. היינו שהוא קדמון להאצי' שאח"כ. שממנו יצאו אח"כ עקודים נקודים ברודים כנ"ל. וכמו עד"מ המבדיל הבדלות לאין קץ. שבחי' חומר ההיולי שממנו יצאו אח"כ צורת הד"י ארמ"ע. נק' חומר הקדום לגבי הד"י. והרי עיקר בריאה יש מאין הוא החומר הקדום דהיינו חומר ההיולי הנ"ל כמו שהאריך הרמב"ן בהקדמתו לפי' החומש. וכמו"כ בחי' כתר דכללות דהיינו א"ק זהו עיקר בחי' בריאה יש מאין לגבי הא"ס הפשוט כנ"ל. ובחי' עקודים נקודים וברודים שנמשכו מא"ק נק' אדם דיצי' אדם דעשי' כנודע:

ב והנה אחרי השתל' עקודים נקודים וברודים מא"ק. כשנמשכו ונאצלו הע"ס דאצי' יש ריבוי בחי' שונות ומחולקות עד א"ס ממש. כי בכלל הם רק ע"ס. אבל בדרך פרט הרי היו"ד גופא כלול מיו"ד שיש חכ' שבחסד כו' חסד שבחסד כו' וגם החסד שבחסד כלול ג"כ מיו"ד שיש חכמה שבחסד שבחסד. וחסד שבחסד שבחסד וכו'. שבחי' חכ' שבחסד שבחסד זהו בחי' מחולקת מבחי' חכ' שבחסד עצמו כו' וכדומה. וגם יש עוד זיווגי המדות והתכללותן זע"ז ואלכסונות כו'. שמזה מתהוה עוד בחי' חדשות שונות עד א"ק. א"כ מבואר מכ"ז איך שיש ריבוי התחלקות מדריגות עד אין קץ בהע"ס דאצי' וא"ז נוגע כלל לאא"ס ב"ה עצמו. שאין שייך לומר מאצילותם שום ריבוי ושינוי בא"ס עצמו. לפי שנאצלו מא"ק. וא"ק נתהווה מא"ס ע"י צמצום ומקו"פ כנ"ל:

ועתה צריך לבאר איך שגם (אחר אצי' הע"ס) מה שנמשך אא"ס ב"ה ומתלבש בכל הבחי' אדם דע"ס עד בחי' אדם דעשי' שהוא ע"ס דאצי' שמתלבש בהן אוא"ס ב"ה ומאיר בהן עכ"ז א"ז גורם שום ריבוי ושינוי בו ית'. דהנה מבואר בע"ח שאחר הצמצום נמשך קו"ח ומתפשע להאיר בהחלל. ועצמות הקו מתלבש בא"ק והארת הקו בעקודים והארה דהארה מהקו מתלבש ומאיר בע"ס דאצי. וא"כ אף אם נאמר שיש איזו שינוי באור הקו מהתלבשותו והארתו בהע"ס הרי א"ז נוגע כלל לעצמות אא"ס ב"ה. שהוא רק קו וחוט דק מהאור א"ס דהיינו הארה בעלמא שאינו נוגע כלל לעצמות אא"ס ב"ה כמו זיו השמש שאינו נוגע כלל לעצמות השמש. אך באמת גם באור הקו אין שום שינוי וריבוי כלל כי ענין התלבשותו והארתו בע"ס דאצי' יש בזה שני בחי'. הא' הנק' יחוד אמיתי שמתגלה בהן ומאיר בהם אא"ס ב"ה בגילוי רב ועצום ומתייחד עמהם בתכלית היחוד (וזהו רק בעת רצון כמ"ש בלקו"ת פ' תזריע בדרוש דבהרת פ"ג יעו"ש. ובביאור דוהניף הכהן אותם). והנה ענין יחוד זה אין הפי' שהוא מתייחד עם הע"ס שיהי' האור ע"ד ואופן הספי' דהיינו שיתחלק גם האור לעשר בחי' ולהיות כלול יו"ד מיו"ד. כ"א אדרבה להיפוך ממש. שענין יחוד זה היינו שהע"ס מתבטלים ממהותם לגמרי ונכללים בבחי' פשיטות דאא"ס ב"ה הפשוט וכמ"ש (דה"א כ"ט י"א) לך הוי' הגדולה וגו' שמדת גדולה בטילה במציאות לגמרי באוא"ס ב"ה עד שאין עולה בשם גדולה כלל וכמו"כ כל המדות. וזהו פי' וענין הוי' אחד הוי' הוא שם העצם העצמות שמתפשט בהכלים דהיינו האור א"ס ב"ה שמאיר בהע"ס. אחד היינו שע"י הארתו בגילוי רב ויחודו האמיתי עם הע"ס אזי הוא אחד גם מצד התחלקות דהע"ס שבטלים ונכללים ביחודו ית' עד שהוא אחד בהם שגם ההתחלקות דהע"ס א"ז החחלקות כלל שמתבטלים ומתאחדים בתכלית ונעשה אחד. כי ע"ז מורה ענין אחד שהוא התאחדות ריבוי חלקים שמתאחדים והיו לאחדים כו' וא"כ מובן שמצד יחודו ית' עם הע"ס אין פועל שום שינוי וריבוי באורו ית' כלל. ובחי' ואופן הב' הוא התלבשותו בהע"ס להאיר כפי אופן הכלי של כל ספי' כמו בחכ' הוא אור החכ' ובבינה הוא אור הבינה כו' וכמ"ש בהמאמר דפתח אליהו אנת הוא חכים כו' מבין כו' שנק' חכים מצד התלבשותו בחכ' ומבין בבינה חסיד בחסד גבור במדת גבור' רחמן במדת ת"ת. וא"כ לכאורה ה"ז שינוי בהאור כו' אך באמת גם מצד בחי' זו אין שום שינוי כלל בהאור וע"ז מבואר המשל בפרד"ס מהמים הנתונים בכלים צבועים שמתראים כפי גווני הכלים אבל באמת אין להם גוון והם פשוטים כו'. כעד"ז למעלה רק לאחזאה כו'. שבהיותו מלובש בחכ' אזי הוא אור וחיות לספי' חכ'. אבל האור בעצם אף עפ"י שמלובש בחכ' הוא מושלל מגדר בחי' חכ'. והוא פשוט לגמרי. וז"ש (ש"א ב' ב') אין קדוש כהוי'. אעפ"י שמלובש בהע"ס ומהוה ומחיה אותם מ"מ הוא קדוש ומובדל מהם לגמרי דהיינו שהוא פשוט בתכלית. ויש לומר משל לזה כמו הנשמה רוחני' כשמלובשת בגוף הגשמי אזי חי ממנה הגוף דהיינו שהנשמה מחיה את הגוף ומ"מ אין שייך לומר כלל שעי"ז נתגשם הנשמה ונעשית גשמי כמו הגוף כ"א שגם בהיותה מלובשת בגוף היא רוחני. וכמו"כ יובן למעלה שהע"ס נק' גופין כו' ואא"ס ב"ה נק' נשמתא לגופא. שכשהאור מלובש בחכ' הוא אור וחיות לבחי' חכ' שמחי' בחי' חכ'. ומ"מ האור בעצם אעפ"י שמלובש בחכ' הוא מושלל מגדר בחי' חכ' לגמרי והוא פשוט בתכלית. וכמו"כ הוא בהאור שמלובש בבינה וזו"נ דאצילות וכמו"כ יובן מה שאא"ס ב"ה ע"י ע"י התלבשותו בבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא דאצי' הוא מהוה יש מאין חכ' ידיעא דבי"ע שיתהוו מלאכים דבי"ע שנק' שכליים נבדלים. וכמ"ש (ש"ב י"ד כ') ואדוני חכם כחכמת מלאך כו' שחכ' של מלאך גדולה מאד. וכ"ש השכל וההשגה של הנשמות שגבוהים יותר ממלאכים. שכ"ז הוא שכל נברא יש מאין ומ"מ יהי' משיג אלקות ממש. וע"כ התהוות חכ' ידיעא דבי"ע מח"ע דאצי' הוא בדרך יש מאין כו' הנה התהוות זו א"א להיות מהכלי של ספי' ח"ע עצמה. כי הכלים דע"ס זהו כח מוגבל. מהות חכמה מהות חסד (ויש דעה שגם בהכלים עצמן יש גבול ומדה) ונק' כח הגבול שיש בא"ס. והתהוות יש מאין צ"ל דוקא ע"י כח הא"ס הבל"ג שהוא כל יכול כו' ע"כ צ"ל התהוות חכ' ידיעא דבי"ע מאא"ס ב"ה המלובש בחכ' דאצי' ולא מחכ' עצמה רק שמהוה ע"י החכ'. דהיינו שמצד התלבשותו בחכ' אזי מהווה ע"י הח"ע דאצי' חכ' דבי"ע יש מאין. אבל האור עצמו הוא פשוט ומושלל מגדר חכ'. דכמו מה שמצד היותו מלובש בחכ' שנעשה אור וחיות לבחי' חכ' דאצילות א"ז גורם שינוי כלל בהאור. כמו"כ וכ"ש מה שמהוה ע"י ח"ע דאצי' חכ' דבי"ע שא"ז גורם שום שינוי כלל בהאור:

ג ויובן עוד בפרטיות יותר מענין התהוות אור מים רקיע ע"י הכלים דע"ס. דהנה מה שח"ע דאצי' נק' אור (כמ"ש בזוה"ק ע"פ יהי אור) הכוונה רק על בחי' כלי החכ' שנק' אור כמו עד"מ למטה באדם שע"י החכ' יודע האדם איך להתנהג בכל דרכיו ולא יכשל. שזהו כמו אור המאיר איך לילך כו'. ולכן סכלות נק' חשך כמ"ש (קהלת ב' י"ד) הכסיל בחשך הולך. וע"כ כלי החכ' דאצי' נק' אור המאיר לכל האצי'. כמו השכל המאיר להאדם כו'. אבל א"ס ב"ה המלובש בחכ' הוא מושלל מבחי' אור. וכיון שבחי' חכ' היא אור ע"כ על ידה נתהווה בחי' אור רוחני ואח"כ אור גשמי למטה שהו"ע המאורות יהי אור כו' ואעפ"י שהמהווה הוא א"ס ב"ה ע"י התלבשותו בחכ'. אך הוא ית' מושלל מגדר בחי' אור דחכ' לגמרי רק כיון שחכ' הוא בחי' אור ע"כ הוא מהווה ע"י החכ' אור רוחני ואור גשמי. וכעד"ז מה שחסד נק' מים זהו עצם כלי החסד. שכמו שמים יורדים מגבוה לנמוך מלמעלמ"ט כמו"כ מד חסד עליון הוא לימשך ולהתפשט מלמעלמ"ט מדריגה אחר מדריגה עד למטה מטה בתכלית. ע"כ נק' מדת חסד בשם מים. אבל אוא"ס אעפ"י שמלובש במדת חסד. הוא בעצם פשוט בתכלית ומושלל מגדר בחי' חסד. ולא שייך בו בחי' מים כלל (עד"ה אתם נצבים פ"ג ודו"ק). ומ"מ ע"י התלבשותו במדת חסד הוא מהוה בחי' מים רוחני' וגשמי'. היוצא מזה אעפ"י שהמהוה את כל ריבוי התחלקות הנבראים הוא א"ס ב"ה ע"י הכלים דע"ס מ"מ אין זה גורם בו שום ריבוי ושינוי כלל. נמצא מובן לפ"ז דמה שאנו אומרים התלבשות אוא"ס בהע"ס דאצי'. אין הכונה התלבשות ממש. כמו לבוש המלביש את האדם כולו ומגבילו לגמרי שיותר אין אדם. כמו בתי שוקים ורגלים שמלבישים ומגבילים את הרגלים לגמרי שיותר אין כו'. וזה א"א לומר כן למעלה ח"ו שהע"ס מלבישים ומגבילים את האור באמת. דא"כ הי' האור מוגבל. ולא הי' אפשר להיות ממנו התהוות יש מאין. שזה צ"ל דוקא ע"י כח הא"ס הבל"ג כנ"ל אלא שענין מה שאנו אומרים מעבר והתלבשות למעלה זהו רק בערך העולמות. שמה שהאור מאיר כמו שהוא א"ס והכלים אין מעלימים זה נק' אצלינו דרך מעבר ומה שהאור מתעלם בהכלים ומאיר כפי אופן הכלים זה נק' לגבי דידן דרך התלבשות אבל קמי' ית' דהיינו לגבי האור עצמו הכל הוא רק דרך מעבר. שגם הבחי' שלגבי העולמות הוא נק' התלבשות קמי' ית' זהו רק דרך מעבר שהכלים אין מגבילים אותו באמת והוא פשוט בתכלית:

ד והנה אחר שנת' שהתהוות ריבוי התחלקות עולמות ונבראים אין פועל שום שינוי באוא"ס ב"ה. עתה יובן שכ"ש הוא שהשגחתו ית' על ריבוי התחלקות הפרטים לאין שיעור א"ז גורם שום שינוי וריבוי באחדותו ית'. והענין דכתי' (זכרי' ד' י') שבעה אלה עיני ה' הם משוטטים בכל הארץ. וידוע דשרש בחי' שבעה עיני ה' למע' באצי' הם ז' מדות דז"א דאצי' שלמעלה מהמל' ונק' עיני ה' לפי שע"י התלבשותו ית' בהמדות הוא משגיח על ידם בעולמות. כמו עד"מ באדה"ת הרואה בעינים גשמי' שאין העין הגשמי רואה מצ"ע כ"א שכח הראי' הוא מהנפש שרואה ע"י העין. והעין הוא רק כלי שבו מתלבש הכח הראי' מהנפש. כעד"ז למעלה באדם העליון שעל הכסא. שהכלים דז' מדות עליונות דאצי' נק' רק עיני ה' דהיינו כלי ההשגחה שבהם ועל ידם מתפשט ההשגחה בעולמות. אבל ההשגחה היא מאא"ס ב"ה עצמו ולא מהמדות רק שמשגיח ע"י המדות. וז"ש (תלים ל"ג י"ג) משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם. ממכון שבתו השגיח אל כל יושבי הארץ. שיש ב' השגחות. א' משמים. הב' ממכון שבתו. משמים הוא ז' מדות דאצי' שנק' שמים ע"ש שכלולים מאש וממים חו"ג ורובם חסדים (ע"כ נכתב בשמים תיבת מים בשלימות ומאש נכתב רק השי"ן) ועל ידם הוא ההשגחה על זרע אדם דהיינו נשמות דאצי' ונק' אשגחותא דרחמי לפי שרובם חסדים. ובנשמות דאצי' אין שייך בהם שום חטא כלל. ע"כ עליהם משמים הביט ה' כו' ממכון שבתו זהו מדת מל' כמ"ש (שה כ"ט) וישב ה' מלך כו' כסה"כ. השגיח על יושבי הארץ זהו הנבראים דבי"ע שהם נפרדים ושייך בהם איזו חטא כו' שעליהם נמשך ההשגחה ממכון שבתו מל' כי למ"ד כלים דמל' דאצי' נעשים נר"נ לבי"ע. דהיינו אורות להע"ס דבי"ע. וזהו בחי' אור הנשמה שהוא אלקות ממש. וכמו שבאצי' הכח הראי' וההשגחה הוא מהאור שמלובש בהמדות כמו"כ בבי"ע ההשגחה הוא מהאור (הנשמה) של ע"ס דבי"ע שהוא אלקות דמדת מל' דאצי'. והעינים שהם כלי ההשגחה הם הע"ס ומלאכים דבי"ע שיש מלאכים שהם בהע"ס דבי"ע עצמם. והם נק' מארי דעיינין בחי' עיני ה' שבבי"ע שבהם מתלבש ההשגחה דאלקות דמל' דאצי'. שעל ידם הוא ההשגחה על כל הנבראים והיצורים והנעשים כו' עד למטה מטה בגשמיות כמ"ש (ירמי' ל"ב י"ט) עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א כו'. והנה המלאכים כשנק' עיני ה' אזי הם במדרגה גבוה מאד. דכמו עד"מ למטה שהעין מתאחד עם כח הראי' שמהנפש בתכלית וכמו בכלל התאחדות הגוף עם הנפש זהו אחדות גמור כו'. כידוע שהיחוד של הע"ס דאצי' עם אוא"ס ב"ה דאיהו וגרמוהי חד בהון נמשל להתאחדות הנשמה עם הגוף כמ"ש כמה גופין תקינת לון כו' ואנת הוא כנשמתא לגופא וכמשנ"ת באריכות בתו"א בד"ה פתח אליהו יעו"ש. וע"כ גם המלאכים דבי"ע כשמתלבש בהם ההשגחה מאלקות דמל' דאצי' עד שנק' עיני ה' ממש. אזי הם מתאחדים בתכלית עם אלקות דע"ס דמל' דאצי' ונק' אברי השכינה. והיינו לפי שאזי הם בתכלית הביטול לאלקות עד שאין נראים ליש כלל. ודוגמא לזה מענין המלאך כשנעשה שליח הוא גבוה יותר עד שיוכל לומר אז על עצמו בי נשבעתי נאום הוי' והיינו לפי שאזי הוא בטל בתכלית ואין נראה ליש כלל עד שאין מסתיר על שם הוי' וכמו"כ הו"ע מה שנק' המלאכים עיני הוי' כו' לפי שאז הם בטלים לגמרי לאלקות עד שמתאחדים בתכלית עם ההשגחה מאלקות דמל' דאצי' שמתלבש בהן. ע"ד התאחדות העין עם כח הראי' באדם כו' (וע' במ"א בפי' וענין הוי' צבאות שנמשך יחוד אוא"ס גם בנבראים דבי"ע שיהי' הוא ית' אחד עם הצבאות שלו נשמות ומלאכים דבי"ע ע"ד איהו וגרמוהי חד כו'. אך כאן הכוונה בענין עיני ה' רק שמתאחדים עם אלקות דכלים דמל' דאצי' המלובש בהם כו') וזהו אתה יודע רזי עולם כו' אין דבר נעלם ממך. ואין נסתר מנגד עיניך דלכאו' זהו כפל הלשון. מהו ממך. ומהו מנגד עיניך כו' אך הפי' אתה זהו מל' דאצי' דבר ה' דרגא דאתגלי' שנק' אתה לשון נוכח גם אתה כ"ב אותיות מא' עד תי"ו וה' מוצאות הכוללם כו'. והנה מל' דאצי' זהו אלקות ממש. וע"ז אמר אתה חופש כל חדרי בטן אין דבר נעלם ממך דהיינו מאלקות עצמו. ואח"כ אמר ואין נסתר מנגד עיניך. זהו העיינין דבי"ע דהיינו הע"ס ומלאכים דבי"ע אעפ"י שהם נבראים יש מאין אך כיון שהם עיניך שההשגחה מאלקות דמל' דאצי' מתלבש בהם. אזי אין נסתר מהם כל דבר לפי שהם אז עיני ה' אברי השכינה. ובזה יובן מה שאמר דוד (תלים נ"א) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי. שזהו ב' דברים א' לך לבדך חטאתי. שהחטא הוא רק לנגד אלקות לבד (הכוונה שאין חוטאים לשום מלאך ח"ו). והב' והרע בעיניך עשיתי. ופי' בזהר פ' משפטים דק"ז ע"א מאי בעיניך כו' דהוינא ידע דהא עיניך הוו זמינין וקיימין קמאי ולא חשבנא לון הרי חובא דתבנא כו' הוה בעיניך עכ"ל. היינו שזה נחשב לחטא גדול מה שלא הי' מתיירא מהעיינין דלעילא אף על פי שהם מלאכים נבראים אך כיון שהם עיני ה' אזי הם מתאחדים עם אלקות בתכלית ועז"א (אבות פ"ב מ"א) דע מה למעלה ממך עין רואה. ועפי"ז יובן שאין ידיעתו ית' והשגחתו בעולמות פועל שום שינוי וריבוי באחדותו ית' אף שבאמת הוא ית' בעצמו (דהיינו א"ס המלובש בע"ס) משגיח על ריבוי התחלקות הפרטים של מעשה התחתונים על כל פרט ופרט ממש. אך השגחתו הוא ע"י שבעה עיני ה' שהם הכלים דע"ס דז' מדות דאצי' ובבי"ע מתפשט השגחתו ע"י למ"ד כלים דמל' דאצי' וע"ס ומלאכים דבי"ע. וע"כ כמו שהתלבשות אא"ס בע"ס להוות ולברוא על ידם ריבוי התחלקות העולמות ונבראים לאין שיעור א"ז פועל שינוי וריבוי בו ית' כמשנת"ל באריכות א"כ כמו"כ וכש"כ הוא שאין השגחתו ית' ע"י הע"ס פועל שום שינוי ורבוי באחדותו ית':

ה ולקרב זה אל השכל קצת הוא מענין יוסף שהי' מלך במצרים דהנה יוסף הי' למעלה מהשבטים שהם היו בבריאה והוא הי' באצי' מרכבה לבחי' וצדיק יסו"ע. וענין מרכבה היינו שמחשבתו הי' תמיד קשור ודבוק לבחי' יחו"ע דאצי'. בלי הפסק כלל ואף שהי' בבית פוטיפר עוסק בכתבי דחושבנא וכ"ש אח"כ כשנעשה מלך הי' מוטל עליו הנהגת כל ארץ מצרים כמ"ש (מקץ מ"א מ') ועל פיך ישק כל עמי. ועכ"ז ידיעתו ועסקו בעניני העולם לא היה מבלבל ומפסיק מחשבתו מדביקותו ביחו"ע דאצי' אפי' רגע א' ממש. והיינו לפי שהי' נשמה דאצי' ממש שהוא מעין אלקות כו'. כי נשמות דבי"ע שהם נבראים. הנה שכל ודעת נברא בלתי אפשר לידע שום דבר כ"א שדעתו ומחשבתו יתלבש בהדבר שצריך לידע ואותו דבר מלביש את מחשבתו בשעה ההיא ולכן א"א לו לחשוב אז מח' אחרת כלל והיינו שהדברים והענינים שצריך לידע הם מתקרבים ומתאחדים עם מחשבתו ודעתו עד שנחקקים ממש במחשבתו ושכלו ואז יודע אותם. (ולכן השבטים שהיו מרכבתא תתאה דבי"ע בחרו להיות רועי צאן בכדי שמחשבתם יהי' פנוי ואז דוקא יוכלו להיות מרכבה) משא"כ נשמה דאצי' שהיא מעין אלקות. הנה אצל שכל ודעת אלקי לא יפלא כל דבר ויכול לידע כל ענינים הגשמיים אפי בעת שמחשבתו מופשט מגשמי' ודבוקה בהשגת אורות עליונים כי א"צ כלל שיתקרבו הענינים הגשמי' ויתאחדו במחשבתו ושכלו. כ"א אפי' בעת שמחשבתו מופשט מגשמי' אעפ"כ יוכל לידע כל ענינים הגשמי' כו'. ועד"ז בקש הבעש"ט נ"ע שבעת עליית נשמה יהי' ביכולתו להשיב לשואלו דבר בעניני עוה"ז. אעפ"י שמהות עליית נשמה הוא התפשטות הגשמי' לגמרי כנודע. וא"כ הוא בנשמה דאצי' כ"ש וק"ו באוא"ס ב"ה. שאף שיודע ומשגיח בעולמות ע"י התלבשותו בהע"ס דאצי' וכל מעשה התחתונים מתעלה למעלה ע"י מלאכים דבי"ע שנק' מארי דעיינין שעל ידם מתעלה הכל לבחי' אלקות דע"ס דמל' דאצי' שמלובש בהם ואח"כ מתעלה להכלים דז' מדות דז"א דאצי' ועל ידם מתעלה להאוא"ס המלובש בהם ע"ד גלוי וידוע ממילא. דכמו שגם כשהוא מלובש בהכלים דע"ס הוא באמת מופשט מהם כי הוא פשוט לגמרי. א"כ מכ"ש שהוא מופשט מכל העלאת ריבוי התחלקות הפרטים של מעשה התחתונים שמתעלה למעלה ע"י הע"ס. כ"א שהוא רק גלוי וידוע ממילא שאין נתפס ומתלבש בשום ידיעה כלל וא"כ אין מהשגחה זו שום ריבוי ושינוי באחדותו ית'.

ו אך צריך להבין מה שבהכלים דז' מדות דאצי' עצמן (ומכ"ש בע"ס דמל') נעשה התפעלות ושינוי מההשגחה כו' (רק שבהאור לבד אין שום שינוי) הרי נת"ל מענין יוסף שהי' במצרים כו' שגם נשמה דאצי' שהיא רק מעין אלקות בצמצום רב ועצום (שאינה ערוך כלל לגבי הספי' דאצי' שהם אלקות ממש) תוכל לידע כל ענינים גשמי' אפי' בעת שהיא מופשטת מגשמי' לגמרי כנ"ל באריכות. א"כ מכ"ש וק"ו שיוכל להיות כן בהע"ס דאצי' שהם אלקות ממש וא"כ קשה מאד מדוע אנו אומרים שרק להאוא"ס המלובש בהע"ס מתעלה הכל ע"ד גלוי וידוע ממילא. אבל בהע"ס עצמן נעשה התפעלות ושינוי כו'. גם צ"ל מדוע רק שבעה עיני ה' כו' דהיינו ז' מדות דאצי' שהם דוקא נק' עיני ה' ולא הג"ר תב"ד שלמעלה מז"ת למה לא יהיו גם הג"ר בחי' עיני הוי' כ"א שהג"ר הם למעלה מבחי' עיינין כו' וצ"ל הטעם לזה כו'. אך כ"ז יובן בהקדים להבין בעיקר ההשגחה למה צריך להיות ההשגחה מאא"ס ב"ה ע"י עינין עילאין ותתאין (דע"ס דאצי' ודבי"ע) כיון שהמשגיח הוא ית' בעצמו למה יצטרך לידע ולהשגיח ע"י אמצעות הע"ס והרי היוצר עין הלא יביט. בעצמו שלא ע"י עין וכמש"נ הקושי' בתו"א פ' וירא יעו"ש אך הענין הוא שכדי להיות שכר ועונש זה א"א להיות כ"א ע"י שהשגחתו ית' הוא ע"י הע"ס. שהרי מצד עצמותו ית' כתיב (איוב ל"ה ו') אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו אבל ע"י שמתלבש השגחתו ית' בהכלים דז' מדות דאצי' אזי דוקא שייך שכר ועונש. והענין כי מה שהז' מדות דאצי' נק' שבעה עיני הוי' זהו ממש כמשל עין הגשמי של האדם המביט ומסתכל היטיב על איזו דבר שהדבר המובט נרשם ונחקק כולו בעין המביט וכעד"ז למעלה בשבעה עיני ה' המביטים על כל מעשה התחתונים שעי"ז כל מעשה התחתונים. הן מעשה הטוב והן מעשה הרע כו' הכל כאשר לכל נרשם ונחקק למעלה בעיני ה'. מתחלה נרשם ונחקק בהעיינין דבי"ע שהם הע"ס ומלאכים דבי"ע ועל ידם מתעלה לאלקות דע"ס דמל' דאצי' שמלובש בהם. עד שמתעלה למעלה יותר. להיות נרשם ונחקק כל מעשה התחתונים בהכלים דז' מדות דז"א דאצי' שהו"ע שבעה עיני ה' שבאצי'. והטעם לזה כי בהמדות דאצי' נוגע מעשה התחתונים. שכך נאצלו הז"ת דאצי' להיות תקונם וגרעונם תלוי הכל על מעשה התחתונים. וכמשנ"ת בכהאריז"ל שז"א דאצי' נאצל בסוד שרש רק ו"ק. ומל' דאצי' נאצלה רק נקודה א'. והמשכת הג"ר בז"א וט"ס דמל' תלוי על עבודת נש"י למטה. ועי"ז ארז"ל (מד"ר איכה פ"א ע"פ וילכו בלא כח) בזמן שישראל עושין רש"מ מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנא' ועתה יגדל נא כח אד' ובזמן שאין עושין רש"מ מתישין כו' שנא' צור ילדך תשי. (משא"כ הג"ר דאצי' הע"ס קבועים בהם ואין תלוי על מעשה התחתונים לכן הם למעלה מבחי' עיינין לפי שאין נוגע שם מעשו התחתונים כלל שיהי' נרשם ונחקק בהם כו'). והנה כשאכשר דרא שעוסקים בתומ"צ ובעבודת התפלה כדבעי למהוי אזי כשמתעלה כל מעשה הטוב ונחקק למעלה בהמדות דאצי' נעשה עי"ז תיקון והגדלת הכלים בז"א דאצי' וגם הזדככות הכלים ואזי מאיר מאוא"ס ב"ה המלובש בז"א דאצי' ריבוי אור יותר בהכלים דז"א ונק' תוס' אורות ותוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר כו'. ולא מפני שנעשה התפעלות בהאור (להאיר בריבוי עצום כו') כי אני הוי' ל"ש. ורק לפי שהאור מאיר כפי אופן הכנת הכלים וע"כ כשנעשה תיקון והגדלה והזדככות בהכלים אזי מתגלה ומאיר בהם מהאור בריבוי יותר לאין קץ כו'. ואח"כ נשפע מהכלים דע"ס דאצי' ריבוי שפע בכל העולמות עליונים ותחתונים עד גם למטה בעוה"ז הגשמי נמשך ונשפע רוב ברכה ושפע הן ברוחני' בתו"ע והן בגשמי' בבני חיי ומזוני אבל כשלא אכשר דרא כמ"ש (תלים י"ד י"ג) אין עושה טוב אין גם אחד ח"ו דהיינו כשהתחתונים מריעים מעשיהם אזי מתעלה גם מעשה הרע ונרשם למעלה בשבעה עיני ה' דז' מדות דאצי' ועי"ז נעשה פגמים למעלה בהכלים דע"ס דאצי'. והנה כשנפגמו הכלים אזי מסתלק מהם האור לגמרי. או עכ"פ שנעשה מיעוט האור כו'. לפי שהאור מאיר רק כפי אופן הכנת הכלים כו'. ובר מן דין הנה מחמת הפגם שבהכלים וחסרון האור מהם עי"ז נעשים הכלים של המדות דאצי' מלאים גבו' ודינים על התחתונים כו'. ולפי שהאור מחי' רק כפי אופן הכלי דהיינו כשהאור בכלי החסד הוא אור וחיות לחסד. וכשהוא בכלי הגבו' הוא אור וחיות לכלי הגבו' וא"כ כשהכלים של כל הז' מדות הם כולם בבחי' גבו' ודינים. והאור מחי' רק כפי אופן הכלים. הרי אזי נמשך מהאור תוקף החיות לבחי' גבו' ודינים להעניש כו' ולא מפני שנעשה התפעלות בהאור ח"ו להעניש. כ"א רק מחמת שהאור מאיר כפי הכנת הכלים וע"כ כשהכלים כולם הם בבחי' תוקף הדין (וזהו מ"ש בזהר ע"פ עיניו כיונים שהעיינין דלעילא מתלהטין לפעמים בגוון אדום שהו"ע תוקף הדין מחמת גרעון מעשה התחתונים כו') נמשך מהאור המלובש בהן חיות למדה"ד ואזי נמשך אח"כ מהכלים דין ועונש בפו"מ למטה ח"ו ע"י שלוחי הדין וכנ"ל נמצא שהמטיב והמעניש הוא רק אוא"ס ב"ה ע"י הכלים דז' מדות דאצי' ומ"מ אינו מתפעל ואין משתנה כלל ח"ו. וזשארז"ל במד"ר איכה ע"פ מפי עליון לא תצא הרעות כו' א"ר אלעזר משעה שאמר הקב"ה ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות כו' לא יצאת טובה לעושה רעה וכו' אלא טובה לעושה טובה ורעה לעושה רעה כו'. ובמד"ר פ' ראה אמר בזה"ל אלא מאליה הרעה באה לעושה רעה והטובה לעושה טובה עכ"ל. פי' מאליה כו' היינו לפי שבחטאו גרם למעלה גבו' ודינים עליו בהכלים דאצי' והאור מחי' רק כפי אופן הכלי ע"כ נמשך ממנו חיות למדה"ד ולא בדרך התפעלות ח"ו וזהו הכוונה מאליה כו' כי אני הוי' ל"ש. ובכ"ז יובן הקושי' למה נעשה התפעלות ושינוי בהכלים דע"ס דאצי' מההשגחה למטה והיינו לפי ששם נוגע כל מעשה התחתונים ע"כ נרשם ונחקק שם כל מעשה הטוב ונעשה תיקון והזדככות בהכלים שיהיו יכולים לקבל ריבוי אור מהמאציל כו':

מכאן עד סוף הדרוש הוא מרשימה

והנה זהו העין דהשגחה. ויש ג"כ אזן למעלה כדכתי' (נחמי' א') תהי נא אזנך קשבת ועיניך פתוחות כו'. כי אתה שומע קול שופר ומאזין. וישמע הוי' את קולינו (תבא כ"ו ז'), והענין כי עין ואזן הם כחות המחברים. שדבר נבדל ונפרד לגמרי יוכל להתחבר אל עצמותו שיוכל לציירו במחשבתו ושכלו. והאזן מחבר רק דברים רוחניי' כקול ודיבור מזולתו שנבדל ונפרד ממנו ואפי' אדם שפל ופחות הערך כו'. והעין מחבר דברי' גשמיי' כדומם ואבן שיוכל לציירו במח' ושכל זהו ע"י העין וכמו"כ במעשה התחתונים התחברות קול ודיבור של התורה ותפלה למעלה באלקות זהו ע"י בחי' אזן שלמעלה (מל' דבינה עפ"ק). ועשי' המצות להניח תפילין ולהתעטף בציצית. סוכה ולולב ומצה שיתחברו עם אלקות זהו ע"י בחי' עין שלמעלה. וזהו שארז"ל (אבות פ"ב מ"א) דע מה למעלה ממך עין רואה ואזן שומעת שאין נאבד מאומה למטה. הכל צפוי ונשמע למעלה. ולכן ומגיד לאדם מה שיחו אפי' שיחה קלה שבין איש לאשתו מזכירין לאדם בשעת הדין. וזהו אתה זוכר את כל המפעל הוא עשי' דכללות (בי"ע ואצי'). וגם כל היצור לא נכחד ממך זהו יצי' דכללות שיצי' הוא בחי' קול ודיבור. רוחני' ועשי' דומם גשמי והתחברותם הוא ע"י בחי' עין ואזן כנ"ל ובריאה דכללות זהו מ"ש הכל גלוי וידוע כי בריאה דכללות זהו מחה"ק דא"ק שכולל הכל ולכן נא' ע"ז ל' הכל גלוי וידוע אך זהו ע"י בחי' עין ובחי' אזן שבבחי' כמראה אדם. ואפי' בא"ק נז' אח"פ ועינים ואח"כ אומר צופה ומביט כו' בחי' עין לבד זהו מה שכל ג' מיני אדם דכללות מתחברי' אל עצמות אוא"ס ב"ה הוא רק בדרך עין לבד. כי הם כמו דומם דדומם לגבי עצמותו ית' בלי שום התחלקות רוחני' וגשמיות ואין שייך עליהם כ"א עין לבד. וזהו צופה ומביט עד סוף כל הדורות. מכתר דא"ק עד מל' דמל' דעשי' הוא רק בדרך צופה ומביט כו' ומ"מ אינו כמו באדם שע"י שמביט באיזה דבר אעפ"י שמצטייר בשכלו ומח' מ"מ אינו פועל בו מאומה. ואינו מחיי' אותו בהבטתו. אבל מזה שאוא"ס ב"ה צופה ומביט עד סוף כל הדורות מזה הוא כל עיקר קיומם וחיותם לעד:

ויטע אשל בבאר שבע בזח"א בהשמטות סי' כ"ה עשר נטיעות דנצב קוב"ה ואחיד לון באתר דאיקרי ערב שביעית כו' ע"ש והנה ענין שביעית הוא כמו בחי' שבת. רק ששבת אסור בכל המלאכות ובשביעית אסור רק עבודת הארץ. ונק' שבת הארץ והיינו כי בשביעית העלייה רק בבחי' מל' לבד. וזהו כמו בשבת יש שבת תתאה ושבת עילאה. ושביעית היא רק כמו בחי' שבת תתאה לבד. שהעלי' רק בבחי' מל'. והנה בחי' מל' דאצי' היא בחי' מקיף וסוכ"ע לגבי בי"ע כמאמר אדון עוזנו בחי' מל' דאצי' נמשך ממנה צור משגבנו כו' מגן כו' משגב כו' ג' בחי' מקיפים לג' עולמות בי"ע. ולכן בשביעית שהעלי' בבחי' מל' דאצי' סוכ"ע דבי"ע אדם ובהמה שוין. כלה לחי' מן השדה אתה צריך להוציא מן הבית והיינו כי התחלקות המדרגות דדצח"מ שייך רק בבחי' ממכ"ע. אבל בבחי' סוכ"ע אדם ובהמה שוין. וענין ערב שביעית דהיינו ל' יום משנת הששית שהם תוס' שביעית. היינו כי יש ב' בחי' במל'. הא' מל' דאצי' כמו שהיא באצי' שהיא בחי' סוכ"ע דבי"ע כנ"ל. והב' בחי' מל' דאצי' כשיורדת לבי"ע ונעשית מקור לבי"ע להיות בחי' ממכ"ע להתלבש בפנימיות. ובחי' זו נק' ערב שביעית תוס' שביעית. וזהו ענין עשר נטיעות דחבר קוב"ה באתר דאיקרי ערב שביעית היינו לקשר ולחבר בחי' ע"ס דאצי' בבחי' הב' דמל' כשיורדת להיות מקור לבי"ע כדי שיומשך גילוי האצי' גם בבי"ע. ועד"ז הו"ע ויטע אשל בבאר שבע. שאברהם המשיך בחי' אשל שהו"ע עשר נטיעות הנ"ל בחי' ע"ס דאצי' בבחי' מל' שנק' באר שבע. באר שמקבלת מז' מדות עליונות. וגם בחי' מל' כשנעשי' מקור לבי"ע נק' ג"כ באר שבע. שמקבלים ממנה ז' היכלות דבריאה. וכן פי' רז"ל בגמ' סוטה ד"י סע"א ויטע אשל בבאר שבע ר"י ור"נ חד אמר אשל פרדס כו' ע"ש. וצ"ל שהרי הפרדס יש בו אילנות הרבה. ואיך כתי' אשל לשון יחיד. והענין כי נת"ל ענין ויטע אשל שהו"ע עשר נטיעות דהיינו ע"ס דאצי' ובאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כי אעפ"י שהם ע"ס חכים ולא בחכמה ידיעא מבין כו' ויש מדת החסד ומדה"ד ומדה"ר ונו"ה מ"מ כולם הם דבר אחד ואחדות אחד ממש. והיינו לפי שבעלים לאוא"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל אחדות פשוט וכמו שנת' בתניא ח"ב דמ"ש הרמב"ם הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה כן הוא בכל מדותיו ית' דהיינו גם במדת חסדו ומדת גבורתו ומדת רחמנותו שהכל אחדו' א' ממש כו' ולכן כתי' אשל לשון יחיד כו'. והנה אשל אותיות שאל. שאל מה תשאל (במד"ר וירא ס"פ נ"ד) והיינו כי מאוא"ס ב"ה עצמו שהוא בלי גבול אין יכולים הנבראים בע"ג לקבל שום השפעה כו'. ולכן נק' אש. אש אוכלה הוא. כמו טבע האש שמסתלק למעלה ואין יורד למטה. כמו"כ מאא"ס ב"ה עצמו אין יכול להיות שום השפעה בנבראים אלא ע"י התלבשותו בהע"ס שהם מדותיו ית' עי"ז יכולים הנבראים בע"ג ג"כ לקבל השפעה. כי אעפ"י דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון מ"מ ע"י החכמה משפיע חכמה בנבראים וע"י מדה"ר נמשך רחמים על הנבראים וזהו אשל אותיות שאל שאל מה תשאל היינו ע"י האשל שהוא הע"ס דאצי' (שהמשיך בבאר שבע מל' מקור דבי"ע) יכול להיות ריבוי השפעה למטה ברוחניות בעסק התומ"צ והמשכת אהוי"ר. וגם השפעות גשמיות. ועוד ענין אשל אותיות שאל היינו שאזי תלוי באתעדל"ת. שע"י אתעדל"ת יהיו יכולים להמשיך אתעדל"ע. ויהי' באתעדל"ת דוקא אתעדל"ע. משא"כ מצד אוא"ס עצמותו הרי כחשיכה כאורה ויכולים גם החיצוני' לקבל כו' וכמשנ"ת במ"א ע"פ השקיפה ממעון קדשך מן השמים דוקא ואזי וברך את עמך ישראל שכשההשגחה היא ע"י הע"ס אזי נמשך השפע רק בקדושה. ולכן אשל אותיו' שאל:

ב וכ"ז הוא לפי הדעה בגמ' דהאשל הוא פרדס. אכן יש עוד דעה במד"ר וירא ס"פ נ"ד) ר' יהודא בר' סימון אומר אשל זה סנהדרין כמ"ש (ש"א כ"ב) ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה. וכי מה ענין גבעה אצל רמה. אלא שאול הי' יושב בגבעה בזכות הסנהדרין שהי' אצל שמואל ברמה נמצא תחת האשל ברמה קאי על הסנהדרין וכמו"כ מ"ש ויטע אשל בבאר שבע זהו סנהדרין. והענין דכתיב (וירא י"ח י"ט) ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט. כי שם הוי' מורה על התהוות יו"ד חכמה כו'. והנה קודם שנבה"ע הי' הוא שמו בלבד שהי' השם הוי' נכלל בהעלם עצמותו וע"כ כדי שיומשך גילוי שם הוי' להיות מקור ההתהוות כו' צ"ל תחלה מדת טובו ורחמנותו. וז"ש טוב ה' לכל (חלים קמ"ה). ובטובו מחדש כו'. הטוב כי לא כלו רחמיך. שע"י מדת טובו נמשך גילוי שם הוי' כיון שאין ערוך אליו. וז"ש חנון ורחום הוי'. שצ"ל תחלה חנון ורחום כדי שיומשך הוי'. וזהו ושמרו דרך הוי' לעשות כו'. שע"י הצדקה והרחמים שלמטה עושין למעלה דרך והמשכה מאוא"ס ב"ה שיהי' גילוי שם הוי'. והיינו המשכת בחי' חנון ורחום הוי' כו'. ולבחי' צדקה זו צ"ל משפט. דכיון שהמשכה זו היא מאוא"ס עצמו הרי שממית בידים כו' והיא בהיכלי מלך (משלי למ"ד כ"ח) דקמיה כחשיכה כאורה שוין ע"כ צ"ל משפט שיומשך השפע רק בקדושה דוקא. והיינו ע"י המשפט שעושה האדם למטה שלא ליתן מותרות החיות להגוף כו' כמשנ"ת כ"ז בת"א פ' בשלח בד"ה אשירה להוי' כו' ע"ש. וזהו ג"כ ענין הסנהדרין שהם בחי' המשפט על ההמשכה שמאוא"ס ב"ה שיומשך רק ע"י הע"ס ובסט' דקדושה. וזהו"ע האשל כי לעיל נת' ענין אשל פרדס שהוא המשכת הע"ס דאצי' בבחי' מל' שנק' באר שבע. ור"י בר' סימון שאומר שאשל זהו סנהדרין היינו שכדי שיומשך השפע מאוא"ס ב"ה ע"י הע"ס זהו ע"י הסנהדרין כנ"ל:

ובמדרש ע"פ אספה לי שבעים איש מזקני ישראל שהם כנגד ע' ימים טובים שיש בשנה. נ"ב שבתות ח"י ימים טובים (ילקוט בהעלתך רמז תשל"ו). דהנה כתי' נער הייתי גם זקנתי (תלים ל"ז) וארז"ל (יבמות ט"ז ע"ב) שרו ש"ע אמרו. דכמו התינוק שיש בו שכל ומדות כמו בגדול רק שהם בקטנות. כמו"כ בחי' שרו ש"ע דהיינו שאוא"ס ב"ה משפיל עצמו ומתלבש בבחי' מקור ההשפעה להחיות בע"ג מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה. נק' זה בשם נער וקטנות לגבי א"ס ב"ה. והיינו התלבשות במט"ט ו"ק דיצירה שהחב"ד והמדות דיצירה הם בבחי' צמצום וגבול גמור לכן נק' נער אנפי זוטרי אבל המדות דאצי' שהם בבחי' א"ס החסד א"ס ממש וכן מדת הגבו' ע"כ נק' אדם הגדול ואנפי רברבי אך זהו בחול שאזי הוא ו"ק דיצירה אבל בשבת נק' גם זקנתי לפי שבשבת מתעלה באצי' שבכל עולם האצי' מאיר עת"י דכתי' (דניאל ז' ט') ועת"י יתיב לבושי' כו' ושער רישי' כעמר נקא. שעיקר בחי' דיקנא הוא בעת"י פי' עתיק יומין ע"ד המתנשא מימו"ע שנעתק ומובדל מבחי' ימו"ע ע"כ א"א להיות שום גילוי כ"א ע"י צמצום שערות דוקא שהם מותרי מוחין מו"ס דעתיקא. וע' ביאור דכי כארץ. ולכן עיקר דיקנא בע"י דוקא. ולכן בשבת שמתעלה בחי' שרו ש"ע באצי' ונמשך בו גילוי הארה מבחי' עת"י ע"כ נק' גם זקנתי. והנה בכל היו"ט מאיר הארה מבחי' עת"י. שהרי נק' מועדים לשמחה. אם הבנים שמחה. התגלות מוחין דאמא. אשר התגלות עתיק הוא בבינה. וכ"ש בשבת שאומרים סעודתא דעתיקא קדישא בכל הג' סעודות. וכיון שהע' זקנים הם כנגד ע' יו"ט מוכרח לומר שבהע' זקנים מאיר ג"כ הארה מבחי' עת"י כמו ביו"ט ולכן נק' זקנים כמשנת"ל בפי' גם זקנתי. שבחי' זקן זהו מצד הארת עתיקא קדישא. ולכן נק' הע' סנהדרין עיני העדה. לפי שהם ממשיכים מלמעלה בחי' עיני ה' אל צדיקים (תלים ל"ד) עין ה' אל יראיו (שם ל"ג) הסתכלות מבחי' עתיקא קדישא בכנס"י מלמעלמ"ט. וזהו ענין צדקה ומשפט. כי הסתכלו' בחי' עין ה' אל יראיו כו' זהו הצדקה והמשפט היינו מה שלצדיקים וליראיו דוקא. ולא בההפך כו'. והכח הזה בסנהדרין לפי שנק' עיני העדה שהעבודה שלהם היא בבחי' הסתכלות מלמטלמ"ע לאסתכלא ביקרא דמלכא כו':

ג וזהו ויטע אשל. שזהו סנהדרין ע' זקנים היינו שהמשיך אברהם הארה וגילוי מבחי' עת"י וכמארז"ל (ב"מ פ"ז א') עד אברהם לא הוה זקנה. דהיינו שעד אברהם לא האיר בחי' דיקנא דעת"י יגמה"ר. ואיך זכה אברהם לגילוי זה. הנה אמרו רז"ל במד"ר (וירא פ' מ"ט) ע"פ סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם. שע"י מצות מילה זכה לבחי' סוד בגימט' שבעים. דהיינו לבחי' ע' נפש דיעקב וע' זקנים. והענין כמארז"ל (במד"ר ויקרא פ' כ"א) ע"פ בזאת יבא אהרן אל הקדש ע"י זאת אות בריתי ביני וביניכם כו'. והיינו שע"י מילה שהוא הסרת הערלה ובנפש הוא בחי' ומלתם את ערל לבבכם עי"ז גורמים למעלה שיוסר בחי' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קה"ק. שיתגלה בחי' קה"ק שהוא בחי' עתיקא. וכיון שע"י מילה נמשך הגילוי מבחי' קה"ק עת"י ע"כ עי"ז זכה אברהם לבחי' ע' זקנים. וזהו ויטע אשל. ובעה"מ פי' אשל ר"ת אדום שחור לבן. ג' מיני שערות ודלת ראשך כארגמן. קווצותיו תלתלים שחורות כעורב. ושער רישי' כעמר נקא. והיינו שהמשיך הגילוי מבחי' שערות לבנים דא"א דיקנא דעת"י ועי"ז מתלבנים השערות דזו"נ ג"כ. ולפ"ז יתפרש יותר יפה ענין אשל על הע' זקנים. נמצא מתבאר מזה שענין הע' סנהדרין ע' זקנים אין זה ז' מדות דז"א לבד כ"א מה שמאיר הארה וגילוי מבחי' עת"י בז"א זהו נקרא ע' זקנים. ובזה יובן ענין תחת האשל ברמה דקאי על הסנהדרין. דהנה בחי' רמה הוא כמ"ש (ש"א ב' א') רמה קרני בה' וארז"ל (מגילה י"ד א') רמה קרני ולא רמה פכי דוד שנמשח בקרן נתקיימה מלכותו כו'. שאול באחת ועלתה לו. דוד בשתים ולא עלתה לו. והיינו כי מלכות שאול נלקחה מבחי' כמראה אדם דהיינו עפ"י חכמה לפי שהי' בחיר ה' משכמו ומעלה גבוה מכל העם ולכן כשחטא ניטלה ממנו המלוכה. כי בבחי' אדם יכול להיות שינויים אבל דוד שנמשח בקרן. והקרן הוא בחי' רמה רמה קרני דהיינו בחי' רוממות דאוא"ס עצמו בחי' כי לא אדם הוא. בחי' אני ה' לא שניתי ע"כ נתקיימה מלכותו כו נמצא שבחי' רמה הוא בחי' רוממות דאוא"ס עצמו בחי' כי לא אדם. והאשל זהו בחי' כמראה אדם כי האדם עץ השדה. וא"כ כיון דכתי' תחת האשל ברמה זהו התקשרות והתחברות בחי' אדם עם בחי' כי לא אדם הוא והיינו כיון דקאי על הסנהדרין ע' זקנים שבהם מאיר הארה מבחי' עת"י שהו"ע התקשרות ז"א בעת"י ע"כ נק' תחת האשל ברמה כו' וזהו החילוק שבין התנאים בפ' ויטע אשל בבאר שבע שר"י ור"נ שאומרים אשל פרדס (או פונדק) זהו רק המשכה מבחי' כמראה אדם לבד כי האדם עץ השדה כנ"ל אבל ר"י בר' סימון שאומר אשל זהו סנהדרין הוא מוסיף מעלה בהאשל שהוא ההמשכה מבחי' עת"י כי לא אדם הוא כנ"ל בבחי' מל' שנק' באר שבע:

ד והענין דהנה כתיב (שופטים כ' י"ט) כי האדם עץ השדה ופי' בזהר.) (בלק ר"ב סע"א ורע"ב) עץ הוא ל' עצה דהעצה והסמיכה של בחי' שדה הוא על האדם העוסק בתו' שעי"ז ממשיך מבחי' אדם העליון שעל הכסא בבחי' שדה אשר ברכו הוי' ולהבין ענין זה שמבחי' אדם העליון נמשך העצה בבחי' שדה מל' הנה כתיב (שלח י"ג כ') היש בה עץ אם אין פי' אם השפע נמשך מבחי' עץ חיים שהוא העצה וההתחכמות איך שיומשך חיים עליונים אהוי"ר עילאין מבחי' מדות עליונות דאצי' או שהשפע נמשך רק מבחי' אין דהיינו בחי' מל' שנק' אין ע"ד בריאה יש מאין שמקור ההתהוות שהוא בחי' מל' הוא רק שם והארה בעלמא שהיא כאין ואפס לגבי עצמותו ית' וזהו ג"כ ענין היש הוי' בקרבנו אם אין (בשלח י"ז ז'). פי' יש הוי' ע"ד שאמר יעקב אכן יש הוי' במקום הזה ואנכי לא ידעתי (ויצא כ"ח ט"ז). דלכאורה אינו מובן מהו במקום הזה דוקא והלא מכה"כ ולית אתר פנוי מני'. אלא הענין דמה שמכה"כ הוא רק בחי' מל' שנק' אין הארה בעלמא. אבל במקום בהמ"ק מאיר בחי' יש הוי' דהיינו גילוי שם הוי' שהוא בחי' עצמותו ממש ונק' יש הוי' יש האמיתי ולא בחי' אין הארה בעלמא ועד"ז רצו לידע היש הוי' בקרבנו אם אין כו'. וזהו היש בה עץ אם אין שהעצה הוא בחי' התחכמות איך שיושפע גילוי בחי' יש הוי' ז' דרגין עילאין למטה כו' וזהו כי האדם עץ השדה. עץ הוא ל' עצה, דכשצריך להשפיע צריך להיות במשפיע בחי' עצות איך שיושפע ממנו להמקבל כו'. וכמו"כ למעלה יש בחי' עצות (דהיינו בחי' נו"ה) איך להשפיע בבחי' מל' מקור דבי"ע גילוי בחי' שם הוי' יש האמיתי איך שלמעלה היש ולמטה אין כו'. והעצות נמשכים ממקום גבוה מאד כמ"ש (ישעי ט' ה') פלא יועץ. עצות מרחוק (שם כ"ה א') מבחי' אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז' כ"ג). וזה הי' ענין הרשת שע"ג המזבח. כמו הנפה המבררת שמוציאה הקמח וקולטת הסולת כך צריך המשפיע לברר מה שיוכל להשפיע להמקבל ומה שלא יוכל להשפיע יען שלא יוכל המקבל לקבל ממנו. ע' בבה"ז פ' שלח. וכמו"כ ענין הרשת שע"ג המזבח הי' כדי לברר השפעות גילוי אלקות מה שיוכל לבוא לידי גילוי השפעה בנבראים כו' וזהו כי האדם עץ השדה. שמבחי' כמראה אדם נמשך העצות בהשדה בחי' מל' איך שיומשך השפעת גילוי בחי' יש הוי' בבחי' מל'. וזהו ג"כ ענין ויטע אשל בבאר שבע. באר שבע הוא בחי' מל' והאשל הוא בחי' כי האדם עץ השדה. שהוא בחי' עץ ועצה איך שיומשך בבחי' מל' גילוי שם הוי' ז' דרגין עילאין כו'. ולכן אשל אותיות שאל היינו כמ"ש (ואתחנן ד' ל"ב) כי שאל נא לימים ראשונים ימים ראשונים הם ז"ת. כי בג"ר מחשבתו וחכמתו ובינתו אסור בהם השאלה לפי שהם מיוחדים בא"ס ב"ה שאינו בגדר עלמין ולית מחתב"כ. אבל בז"ת דהיינו מדותיו ית' שהם מקור ההשפעה לעולמות שהרי מדת חסד אין שייך כ"א כשיש עולמות ונבראים על מי שיחול החסד כו' לכן בהם מותר השאלה שמהמדות יוכל להיות נמשך גילוי בבחי' השגה כו' אך פי' ימים ראשונים. היינו המדות שהאירו בשימ"ב. שהם מדות עליונות מאד שהרי בשימ"ב הי' גילוי אלקות מאד. והיינו כי עכשיו השפעת החיות ע"י שרו ש"ע שנק' נער שהוא רק מדות דיצי'. אבל בשימ"ב האירו מדות עליונות דאצי' ממש למטה. ויש פי' שבשימ"ב האירו ז"ת דעת"י. ולכן הי' אז גילוי אלקות מאד. אבל אחרי חטא עה"ד נסתלק גילוי זה ונמשך החיות ע"י שרו ש"ע בבחי' העלם והסתר ולכן האשל אותיות שאל. שאל נא לימים ראשונים שע"י האשל שנטע בבאר שבע שהו"ע בחי' כי האדם עץ השדה דהיינו בחי' העצות שיומשך בבחי' מל' גילוי ז' דרגין עילאין בחי' יש הוי' כו' ה"ז גילוי מבחי' ימים ראשונים. כי האשל הוא תיקון דחטא עה"ד כמ"ש בזהר. והנה בפי' שימ"ב יש ב' פי' הפרד"ס בשם הזהר פי' שהם ו"ק דאצי' שהאירו למטה בעשי' בשימ"ב. והמק"מ בשם הרח"ו פי' שהם ז"ת דע"י. והנה לפי' המק"מ ודאי א"ש ענין האשל שהוא בחי' כי שאל נא לימים ראשונים שהוא שיומשך הגילוי מבחי' ז"ת דע"י. וגם לפי' הפרד"ס ג"כ א"ש כי הגילוי בעולמות צ"ל ע"י המדות דו"ק דאצי' דוקא ולכן כל ענין הגלות הוא מחמת הסתלקות המדות דז"א בבחי' עיבור בבינה. ונק' הוי אוי כמ"ש במ"א. אבל ע"י נטיעת האשל בחי' שאל נא לימים ראשונים נמשך להיות גילוי אלקות בעולמות גם למטה בעשי' גשמיות. והיינו כי האשל הוא ההפך מבחי' הוי אוי. שמסתלק הוי"ו ת"ת והיו"ד יסוד בבחי' אל"ף. אבל אשל הוא שמאיר האל"ף בהשי"ן חג"ת ובהלמד נה"י ומשם לבאר שבע מל':

ה ובילקוט (דברים רמז חח"א) איתא כשנתן הקב"ה את הארץ לאברהם נתנה כמות שהיא עמד אברהם והשביחה ויטע אשל כו'. והענין דכתיב (ואתחנן ו' א') וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ. וכתיב בתרי' שמע ישראל כו' כי הארץ זהו ג"ע כמ"ש ישעי' ס' כ"א) ועמך כו' לעולם ירשו ארץ וכתיב (בראשית ב' ט"ז) ויניחהו בג"ע לעבדה כו' לעבדה ע"י רמ"ח מ"ע והיינו כי הג"ע מצד עצמו הגילוי רק מבחי' זיו השכינה מדת מלכותו בחי' ממכ"ע אבל ע"י תומ"צ ממשיכים תוס' אור מעצמותו ית' בחי' סוכ"ע. וזהו ענין לעשות בארץ. וכללות המשכה זו הוא ע"י ק"ש. כי רמ"ח תיבין דק"ש הם המשכת רמ"ח אברים דמלכא בחי' כמראה אדם. שע"י בחי' כמראה אדם נמשך מאוא"ס ב"ה הסוכ"ע בבחי' מל' ממכ"ע. וזהו ג"כ ויטע אשל בבאר שבע כי אשל הוא בחי' כי האדם עץ השדה זהו כמו ק"ש שע"י רמ"ח תיבין דק"ש ממשיכים רמ"ח אברים דמלכא. ובחי' האשל הוא כמ"ש תחת האשל ברמה שהאשל שהוא בחי' אד יש לו התקשרות עם בחי' רמה רוממות אוא"ס ב"ה בחי' כי לא אדם הוא. והמשכה זו המשיך אברהם בבאר שבע. א"כ זהו כמו ענין לעשות בארץ ע"י ק"ש כנ"ל. וזהו ענין עמד אברהם והשביחה:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה