אור ברסלב
מגן אבות חלק א פרשת לך לך

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת לך לך

פרשת נח

לך לך מארצך כו' אל הארץ כו'. צ"ל מהו הכפל לך לך שהוא מיותר והי' צריך לכתוב רק לך מארצך. ובמדרש (קרח פי"ח ובילקוט לך רמז ס"ד) יש תירוץ ע"ז שאמרו ה' אותיות כפולות מנצפ"ך כולן לשונות של גאולה הך' כתיב באברהם לך לך והמ"ם ביצחק כי עצמת ממנו מאד. והנו"ן ביעקב הצילני נא והפ"א בגאולת מצרים פקד פקדתי. והצדי"ק כתיב בגאולה העתידה צמח שמו כו'. ולכן כתיב לך לך לרמז שניתן לו הך' כפולה ועי"ז נגאל לצאת מארצו שהוא כשדים ובבל. וביאור הענין מה שהאותיות הכפולות מורות על גאולה. דהנה ארז"ל (מד"ת סי' צ"ב) כל עיסקא דשבתא כפול. מזמור שיר זכור ושמור. שני כבשים. והיינו שההמשכה והגילוי מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע שהו"ע יחוד עליון זה נק' כפול. כי כשההמשכה מבחי' מלכות ממכ"ע לבד הרי זהו רק בחי' אחת. אבל כשנמשך הגילוי גם מבחי' סוכ"ע ע"י ממכ"ע זה נק' כפול שהוא המשכה מבחי' קדוש וברוך. או מבחי' קוב"ה ושכינתי'. והנה יש שני בחי' אותיות אתוון נוקבין ואתוון דוכרין ( בוח"א קנ"ט סמ"א) האותיות שמחיים ומהווים העולמות שהם מבחי' מל' נק' אתוון נוק'. מפני שהאותיות דמל' הם רק כלים לקבל האור והחיות מהמדות דז"א. גם ע"ד תשישות כח כנקבה. דהיינו שמהם נמשך החיות רק בבחי' העלם והסתר ע"ד טבע ואין יכול להיות מבחי' מל' נס שהוא שינוי סדר השתלשלות והתגלות אלקות למעלה מהטבע כו'. אבל האותיות שנמשכים מבחי' סוכ"ע נק' אתוון דוכרין שהם מקור ההשפעה במל' וגם מהם נמשך נסים לשנות סדר השתלשלות כו'. וזהו ענין אותיות הכפולות כי כל הכ"ב אותיות הם אתוון נוק' שמבחי' ממכ"ע אבל ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות היינו שנמשכים מבחי' סוכ"ע. ולכן נק' כפולות וכנ"ל. ומה שהם רק ה' היינו ה' מוצאות שהם מקור התחלקות הכ"ב אותיות וה' אותיות מנצפ"ך הם מבינה ה' עילאה. ע' בפרד"ס שער האותיות פכ"ו מענין מנצפ"ך

ועתה צ"ל מהו שהאותיות הכפולות דוקא שייכים לגאולה הענין כמארז"ל (שבת קי"ח ע"ב) אלמלי שמרו בנ"י שתי שבתות כהלכתן מיד היו נגאלין. ונת' במ"א דהפי' שתי שבתות שיש בכל שבת. והיינו ענין הכפל שיש בשבת. שכל עסקא דשבתא כפול שזה נק' שתי שבתות שיש בכל שבת. ואם היו נש"י מקיימים הב' שבתות כהלכתן. דהיינו שהי' תחלה העלאה מלמטלמ"ע בחי' מעלי שבתא (שהוא עלי' בחי' מל' ממכ"ע מבי"ע לאצילות. וכן כל נש"י היו עולים מלמטלמ"ע ונכללים בבחי' מל' כו'). ואח"כ המשכה מלמעלמ"ט בחי' שבתא דיומא (שהוא המשכה וגילוי מבחי' סוכ"ע מלמעלח"ט לבחי' מל'). וא"כ הי' הכפל כדבעי ואזי מיד היו נגאלין כי הגלות הוא דוקא כשאין בחי' כפל שכל ההמשכה הוא רק מבחי' מל' לבד דליכא יחוד כו'. ולכן יש יניקה לסט"א כו'. וכמ"ש במ"א ע"פ רחל מבכה על בניה כי איננו. וכדפי' בזהר (ויגש דר"י ע"א וארא כ"ט ע"ב) כי איננו בגו בנהא. דקאי על הוי"ו דסליק לעילא וכמ"ש (איכה א') ויצא מבת ציון כל הדרה. אבל כשהיו נש"י מקיימים מצות שבת כהלכתו והי' הכפל כדבעי אזי מיד היו נגאלין ולכן ה' אותיות כפולות מנצפ"ך מורות על גאולה כיון שהם בחי' כפל שהוא ההמשכה מבחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע וכנ"ל ולכן אברהם שהי' צריך לצאת מארצו כשדים ובבל שהוא בחי' ארץ דלעו"ז וכמשי"ת אי"ה הרי זהו בחי' גאולה ע"כ ניתן לו הך' כפולה ממנצפ"ך וזהו לך לך. וזהו עפ"י התירוץ של המד"ר כנ"ל:

ב והאלשיך תירץ מ"ש לך לך ב' פעמים שיתחבר נשמתו שמלובש בגוף עם עצמיות שרש נשמתו כמו שהיא למעלה כו' וזהו פי' לך לך. לך לעצמך שתבוא אל עצמיות שרש נשמתך כו'. אך התחברות הנשמה שמלובש בגוף עם שרש הנשמה א"א להיות כ"א בא"י דוקא. וזהו אל הארץ אשר אראך. וביאור הענין דכתיב (שה"ש ב' י') ענה דודי ואמר קומי לך רעיתי יפתי ולכי לך. ואיתא במד"ר (שה"ש פ"ב) קומי לך בתו של אברהם דכתיב בו לך לך. ולהבין זה. הנה לא כל הנשמה כולה בכללה היא מלובשת למטה בגוף שהרי כתיב (בראשית ב' ז') ויפח באפיו נשמת חיים ומאן דנפח מתוכי' נפח. וידוע הכלל שכל דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו. שהרי ארז"ל (מגילה כ"ח סע"א) ע"פ והשמותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין כו'. וא"כ כיון דכתיב ויפח כו' ומאן דנפח מתוכי' נפח ודאי שנשאר למעלה יותר (וע' בפרד"ס שער המציאות מענין זה) אלא קצת הארה מן הנשמה היא מתלבשת בגוף. וכל הנשמה היא למעלה בבחי' מקיף ונק' מזלי' לשון יזל מים כו'. וזהו אלקי נשמה כו' טהורה היא אתה בראתה. בראתה היא כשנמשכת בבחי' בריאה יש מאין. אבל מקודם היתה בבחי' אין (ולא בבחי' יש) וע"ז ארז"ל אבות רפ"ג) דע מאין באת. וזהו טהורה היא שכשהיתה כלולה בבחי' אין וביטול אמיתי נק' טהורה כו'. ואח"כ אתה בראתה וכו' שיורדת ונמשכת בג' עולמות בי"ע עד שמתלבשת למטה בגוף האדם והנה מה שיורדת לבי"ע הוא רק הארה מהנשמה. אבל עצמיות הנשמה כולה נשארת למעלה בבחי' טהורה. וע"ז ארז"ל (ב"ר פ"א) נש"י עבמ"ח. ומחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר. והנה כל עסק התפלה הוא שתתחבר הנשמה שמלובשת בגוף עם עצמיות שרש הנשמה כמו שהיא למעלה בבחי' טהורה כו' כי יעקב חבל נחלתו. כמו חבל שראשו א' קשור למעלה וראשו הב' למטה. כך יש בחי' חבל ההמשכה וההתקשרות של הנשמה שמלובשת בגוף עם שרש הנשמה (כי נש"י מושרשים בכל העולמות). וע"כ תוכל הנשמה שבגוף להתחבר אל שרשה כו'. ולכן נק' התפלה סולם מוצב ארצה (ת"ז תמ"ה) זהו הנשמה שמלובשת בגוף וראשו מגיע השמימה הוא בחי' מקיף הנשמה שנק' מזלי' כו'. והתפלה נק' סולם שעל ידה הוא עליית הנשמה להתחבר בשרשה כו' ובסולם יש ד' שליבות. כמו"כ התפלה נחלקה לד' מדרגות מהודו עד ב"ש תפלת העשי' ומב"ש עד ברכת יוצר תפלת היצירה ומברכת יוצר עד ק"ש תפלת הבריאה. ושמו"ע אצילות והיינו נגד ד' מדרגות הנשמה דטהורה בראת יצרת נפחת בי כו'. כדי שתתעלה ותתחבר הנשמה שלמטה בעשי' אל שרשה ומקורה שבאצילות בחי' טהורה היא כו'. וענין התחברות זאת הוא לבא לבחי' אין וביטול שמצד שרש הנשמה שנק' דע מאין באת. כי זהו כל עיקר העבודה לבא לבחי' ביטול כי הנה ארז"ל (אבות פ"ב) הך' כפולה נגאל אברהם מאור כשדים כו':

ד והנה ענין לך לך הו"ע קומי לך כנ"ל שהוא העלאה מלמטלמ"ע לבחי' שרש הנשמה. והעלאה זו הוא ע"י הארץ דוקא. אך אחר בחי' קומי לך צ"ל רעיתי יפתי להמשיך אוא"ס ב"ה מלמעלמ"ט ע"י תומ"צ. וכמשנ"ת בד"ה יונתי הנ"ל. וזהו שכתוב באברהם ג"כ אחר לך לך ואעשך לגוי גדול. שיהי' יכול להמשיך המשכות אור א"ס ב"ה מלמעלמ"ט ע"י העלאה זו וביאור הענין צ"ל ענין קיים אברהם כל התורה כולה עד שלא ניתנה (קידושין פ"ב ע"א). ולכאורה אין זה מובן איך קיים מצות תפילין ועדיין לא הי' כלל גלות מצרים ויצי"מ. שזהו הפרשיות של תפילין והענין דאיתא בזהר שכל התומ"צ הוא רק כדי לאתקנא רזא דשמי' (ד"ה משה ידבר. ובד"ה ואלה שמות בנ"י) דהנה יש ז' שמות שאינן נמחקין (שבועות ל"ה סע"א) וצ"ל דהא ארז"ל (פדר"א פ"ג) עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד. שהוא רק בחי' שם א' שמו הגדול. וא"כ מהו ז' שמות. והענין שעל התורה כתיב (משלי ט' א') חצבה עמודיה שבעה. שבמדבר נחלק לג' ספרים. דהנה כתיב (דה"א כ"ט י"א) לך הוי' הגדולה כו' עד לך הוי' הממלכה הם ז' מדות עליונות. והנה מדות אינם שייכים כ"א כשיש עולמות. כמו חסד אינו שייך כ"א כשיש עולם על מי שיחול החסד. אבל אור א"ס ב"ה בעצמותו ומהותו. שהוא אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה משנבה"ע (שגם עתה הוא רק בחי' הוא ושמו בלבד) בלי שום שינוי כלל. הוא לאו מכל אינון מדות כלל. ורק שמשפיל א"ע ית' להתלבש בהמדות כדי שיהיה השפעת החיות בעולמות. שהעולמות א"א להם לקבל החיות מאוא"ס כ"א על ידי המדות דוקא. ולכן ארז"ל (מגילה ל"א) שבמקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו שהגדולה שהוא מדת חסד עליון זהו בחי' ענוה והשפלה אצלו. ולכן נק' המדות ז' שמות. כמו השם שבאדם אינו עצמיות אצלו כ"א כדי שיפנה לזולתו. כמו"כ המדות עליונות הוא רק כדי שיהי' התחברות אלקות עם העולמות להחיותם. וע"כ נק' רק שמותיו ית' שם אל בחסד שם אלקים בגבורה. ומ"מ השמות קאי על אור א"ס ב"ה עצמו ולא על הספי'. והיינו דכיון שמתלבש בהמדות הלא איהו וחיוהי חד בהון איהו וגרמוהי חד בהון. אבל בחי' הוא ושמו בלבד שמו הגדול. זהו עצמיות האור א"ס כמו שכלול במאור כו'. שהוא לאו מכל אינון מדות איהו כלל. ולכן קודם ברה"ע לא היו כלל הז' שמות (כ"א רק שמו הגדול) אעפ"י שהשמות קאי על בורא הכל אלא שזהו הארתו ית' לקיום אצילות מדותיו ית' להיות נק' חסיד בחסד וגבור בגבורה כו' שזהו ענין השמות שם אל שם אלקים. ולכן קודם אצילות המדות לא היו שייכים כלל שמות אלו כו'. ולכן כל התומ"צ הוא כדי לאתקנא רזא דשמיה. דהיינו להמשיך בחי' ז' שמות שאינן נמחקין מבחי' שמו הגדול. דאעפ"י שלאו מכל אינון מדות איהו כלל יומשך להאיר בגילוי בהמדות דוקא. שעי"ז יהי' בהעולמות התגלות אלקות. דכמו השפעת החיות בעולמות א"א להיות כ"א ע"י המדות. כמו"כ התגלות אלקות בעולמות א"א להיות ג"כ כ"א ע"י המדות. דהיינו ע"י המשכת שמו הגדול בהז' שמות כו' שיהי' ביטול המדות ויחודן עם בחי' לאו מכל אינון מדות איהו כלל. שזהו ענין לאתקנא רזא דשמי' כו'. שזהו ודאי תיקון להמדות, עי"ז יומשך אח"כ ע"י המדות גילוי יחודו ית' האמיתי גם בו"ק דבי"ע. משא"כ כשקוב"ה סליק לעילא כו' שאינו מאיר ע"י המדות. אזי הוא בחי' חשך והסתר אלקות בעולמות. וזהו ענין הגלות. ולכן כתיב על התורה חצבה עמודיה שבעה. להמשיך האור בז' מדות עליונות דוקא. ספר בראשית הוא כנגד מדת החסד. כי בספר בראשית שמבואר מע"ב הוא בחי' עולם חסד יבנה ובספר שמות שמבואר בו גלות מצרים ויציאת מצרים זהו ממדת הגבורה. כי גבורה הוא מדה"ד. וגם גבורה לשון כח והתגברות על ההיפך כו'. ובספר ויקרא שמבואר בו כל הקרבנות הוא כנגד ת"ת כמ"ש (ישעי' ס' ס י"ג) לפאר מקום מקדשי. במדבר נחלק לג' ספרים הוא בחי' נה"י וספר דברים משנה תורה זהו בחי' מל'. והנה באברהם כתיב (בראשית כ"א) ויקרא שם בשם ה'. שע"י הרו"ש שלו המשיך ג"כ גילוי הז' שמות שיאיר אוא"ס ב"ה בגילוי בהמדות דוקא. ולכן נק' זה קיים אברהם כל התורה. שזהו כל התורה לאתקנא רזא דשמיה. אך כדי שהאהוי"ר שלו שהו"ע הרו"ש יהי' יכול לעורר ולהמשיך גילוי אור א"ס בהמדות. הלא אין ערוך כלל. ע"ז כתיב ואעשך לגוי גדול:

ה וביאור הענין דהנה מ"ש ואעשך לגוי כו' זהו כמ"ש (ש"א י"ג ו') ה' אשר עשה את משה כו' במד"ר (נשא פי"א) פי' עשה את משה. שזהו דבר הפלא ע"ד עושה גדולות עד אין חקר (איוב ט' יו"ד). וע"ד ראו ברי' שבראתי בעולמי (במד"ר אמור פכ"ו וכמו"כ הו"ע ואעשך כמארז"ל (במד"ר נשא פי"א סי' ד' ובילקוט עפ"ז) שאני בורא אותך ברי' חדשה כו'. דהנה כל התורה נק' ע"ש משה ומשה ותורה הכל אחד. כמ"ש (מלאכי ג' כ"ב) זכרו תורת משה עבדי תורה צוה לנו משה (דברים ל"ג ד'), והענין כי ענין מ"ת הוא שע"י מצות מעשיות יהיו יכולים להמשיך המשכות אוא"ס ב"ה. כמו ע"י ציצית ל"ב נ"ח. וע"י תפילין התפילין שלמעלה ד' מוחין כו'. ובאמת אין זה בדרך הדרגה כלל איך ע"י מצות מעשיות יומשך המשכת אוא"ס ב"ה. אלא שזהו קוטב ענין מ"ת שניתן הכח לישראל שע"י קיום המצות יומשך אוא"ס ב"ה. ולכן צ"ל קיום המצות בשמחה ובטוב בב מרוב כל. יותר מכל חיי העוה"ב. כיון שע"י רמ"ח פקודין ממשיכים רמ"ח אברים דמלכא בחי' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם. וכמארז"ל ע"פ ועשיתם אתם מעלה אני עליכם כאלו עשאני (זח"ג קי"ג א'). אך מ"ת הי' צ"ל ע"י משה דוקא. דהנה משה הוא כי מן המים משיתיהו עלמא דאתכסיא מים עליונים דהיינו מבחי' עגולים עולם התהו כמ"ש בביאור ע"פ ואלה המשפטים. וכ"כ גם בביאור דמשה ידבר. שמשה הוא מבחי' ח"ס דכתר ע"כ הוא דוקא הי' יכול להמשיך אור א"ס ב"ה למטה ע"י קיום המצות מעשיות ולכן הי' מ"ת ע"י משה דוקא. וזהו ה' אשר עשה את משה. שהוא דבר הפלא ראו ברי' שבראתי בעולמי. וענין הפלא הוא שהי' נשמה גבוה כ"כ מאד נעלה מבחי' עגולים דתהו. ומ"מ הי' מלובש למטה בגוף גשמי. והמשיך מאור התורה למטה. דהנה על השמש כתיב (חלים קל"ו) לעושה אורים גדולים כו'. שבריאת מאור השמש הוא רבותא. אבל בריאת משה הוא רבותא יותר שהמשיך למטה מאור התורה דלעילא מן שמשא כו' (בזח"א רכ"ג סע"ב) וזהו ה' אשר עשה את משה. וכמו"כ ענין ואעשך כו' שארז"ל אני בורא אותך ברי' חדשה שיהי' אברהם אחר לגמרי דהיינו שע"י אהוי"ר שלו יהי' יכול להמשיך גילוי אור א"ס ב"ה בהמדות עליונות שמקודם הי' רק אברהם דבריאה וכל עבודתו הי' רק להאיר את המדות דע"ס דבריאה בתוספות ריבוי אור מבחי' מל' דאצי' מקור דבי"ע ובחי' זו דואעשך הוא ג"כ בארץ דוקא כמ"ש (דברים ו' א') וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ. דכמו בגשמיות הזריעה היא בארץ דוקא שבה יש כח הצומח. כמו"כ בחי' אור זרוע לצדיק. זורע צדקות. אשריכם זורעי על כל מים. שהי"ע זריעת המצות צ"ל בארץ העליונה דוקא שבה יש כח הצומח וכמשנ"ת ע"פ לדוד מזמור כו' וכמו"כ בענין אברהם קודם בואו לארץ היה רק אתערותא שרצה להמשיך אוא"ס ב"ה כו'. אבל לא המשיך כ"כ גבוה אך ע"י אתערותא זה זכה שניתן לו אח"כ הארץ ואז ע"י שבא למדרגת שרש נשמתו כנ"ל בענין לך לך עי"ז הי' יכול אח"כ להמשיך התגלות תוספות אורות מאור א"ס בהמדות. וזהו ענין ואעשך לגוי גדול כו'. והוא כענין רעיתי יפתי שאחר קומי לך. ולכן לא נזכר על אברהם שום מעלות קודם בואו לארץ אעפ"י שהי' בן ע"ה שנה בצאתו מחרן. ובן ג' שנים הכיר את בוראו אלא שלא הי' ממשיך עדיין עד אחר בואו לארץ. ואז נזכר מעלתו בענין הכנסות אורחים ועי"ז המשיך ויטע אשל בבאר שבע כמ"ש במ"א. וכתיב ויקרא שם בשם ה'. שהמשיך גילוי הז' שמות כנ"ל והיינו שבארץ נתחבר לשרש נשמתו שבאצילות דהיינו בחי' נשמת אברהם דאצילות האיר בו למטה בגוף. ואזי הי' הרו"ש שלו דהיינו האהבה ויראה נוגעים למעלה באצילות להמשיך תוספות וריבוי גילוי אור א"ס ב"ה בהמדות דאצי' וזהו שנעשה אברהם אחר. ברי' חדשה לגמרי. שקודם בואו לארץ הי' כל העבודה שלו רק בעולם הבריאה. אבל אח"כ נגבה ונתעלה מאד להיות העבודה שלו באצילות. דהיינו לתקן ולהמשיך גילוי אור א"ס בג' קוין דאצילות וזהו ואעשך כו' ע"ד אשר עשה את משה כו'. ולכן לא נזכר ממנו בתורה שום מעלה קודם בואו לארץ. כי האבות הם מרכבתא עילאה דאצילות ולכן מקודם שהי' רק אברהם דבריאה מרכבתא תתאה אין זה מתייחס כלל לבחי' ומדרגת אבות וא"צ בתורה לדבר מבחי' זו אעפ"י שהי' צדיק גדול מאד ורק אחר בואו לארץ שנעשה אברהם דאצילות מרכבתא עילאה. והמשיך ותיקן בג' קוין דאצילות אזי נזכר מעלתו בתורה לייחסו לבחי' אבות אך החילוק בין אברהם למשה שמשה המשיך מאור התורה לכל ישראל שכל אחד ואחד יהי' יכול להמשיך אור א"ס ב"ה למטה ע"י קיום המצות ואברהם המשיך רק בנר"נ שלו לבד כו':

ו והנה בזהר (דע"ח סע"א) פי' ואעשך לגוי גדול מסט' דימינא ואברכך מסט' דשמאלא. ואגדלה שמך מסט' דעמודא דאמצעיתא. והענין כי כל התומ"צ נחלקים לג' קוין תורה ועבודה וגמ"ח. שהוא להמשיך גילוי אור א"ס ב"ה בג' קוין דאצילות שהם חג"ת כו' ולכן כמו"כ באברהם שענין ביאתו לארץ הוא כדי שיהי' יכול לקיים התורה עד שלא נתנה דהיינו ג"כ שימשיך אוא"ס בכל הג' קוין דאצי' חג"ת. וכיון שימשיך הגילוי בכל הג' קוין ע"כ אמר לו הקב"ה ואעשך כו' מסטרא דימינא. ואברכך מסטרא דשמאלא כו והיינו כנ"ל שאמר לו הקב"ה שבא"י יהי' יכול להמשיך בכל הג' קוין דאצילות וע"כ ואעשך כו' ואברכך ואגדלה כו' ע"ד דכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' להמשיך תוספות וריבוי אור בשם הוי' ואח"כ יברכך הוי' מציון ציון גימט' יוסף יסוד שבו נכלל כללות השפע מכל המדות. וכמו"כ באברהם ע"י שהמשיך גילוי אור א"ס בכל הג' קוין עי"ז ישפיעו לו כל הג' קוין טובות וברכות ולכן ואעשך כו' ואברכך כו'. ופי' ואעשך לגוי גדול מסטרא דימינא. כי החסד נק' גדולה והיינו לפי שחסד הוא בחי' מים. דכמו מים שמגדלים כל מיני תענוג. כמו"כ החסד עליון מגדיל כל המדות וע"כ נק' גדולה ולכן ואעשך לגוי גדול. מסטרא דימינא. כי החסד הוא בחי' גדולה שמגדיל כו'. ולכן ובנ"י פרו וישרצו כו' במאד מאד. מפני כי מדת גדולה עליונה הי' מגדיל אותם. ואברכך מסט' דשמאלא דכתיב מצפון זהב יאתה (איוב ל"ז כ"ב) וארז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב) הרוצה להעשיר יצפין. ושולחן בצפון כי גבורה למעלה אינה מדת הדין כ"א והתגברות החיות והשפע (כמ"ש בביאור ע"פ מים רבים ובהגהות וע' ג"כ בביאור ע"פ כי ביום הזה יכפר שלא נדפס). וזהו גבורות גשמים. אעפ"י שהגשמים הם פרנסה וחיים לעולם מ"מ יורדין בגבורות דוקא:

ואגדלה שמך. מסטרא דעמודא דאמצעיתא. כי בחסד שם אל. ובגבו' שם אלהים. אבל בת"ת מאיר שם הוי' שנק' שמו הגדול שהוא בחי' לאו מכל אינון מדות כלל. כדי שיהי' ביטול והתכללות חו"ג ע"י ת"ת וכיון שבת"ת מאיר שמו הגדול ע"כ ואגדלה שמך מסטרא דעמודא דאמצעיתא. אך צ"ל לכאורה מהו השבח של ואגדלה שמך. והלא אברהם הי' שפל בעיניו ואנכי עפר ואפר (והי' שונא וממאס בגדלות וכבוד כו'). וארז"ל (אבות פ"א) נגד שמא אבד שמיה. והענין צ"ל תחלה ענין השם מהו. דהנה ארז"ל (סוטה דף יו"ד ע"א) שמשון ע"ש של הקב"ה נקרא כי שמש ומגן הוי' אלקים והיינו שהשם שלו אינו הסכם. כ"א שהאותיות שמשון הם צנור להמשכת האור והחיות מבחי' שמש הוי' כו'. וכמו"כ מרדכי מירא דכיא שע"י אותיות אלו מקבל מבחי' יסוד אבא ורב חסד. וכמו"כ ענין השם של אברם. היינו ג"כ שהשם שלו הי' צנור להמשכת האור מבחי' ח"ע שנק' אב רם. וזהו ענין צדיקים שמן קודם להן. שהעיקר אצלם הוא השם לפי שהוא צנור. אך פי' ואגדלה שמך שיומשך הגדלה ותוס' וריבוי אור בהשם שהוא הצנור והיינו מה שנתוסף לו ה' עילאה שמאברם נעשה אברהם. כדי שיהי' יכול להמשיך גילוי ח"ע שבתוכה שורה אור א"ס ב"ה בכל המדות וכנ"ל וכמ"ש בת"א. והגדלה זו היא מבחי' שמו הגדול בחי' ושמי הוי' לא נודעתי להם שמאיר בת"ת. ולכן ואגדלה שמך מסטרא דעמודא דאמצעיתא דוקא. וההפרש בין ואעשך לגוי גדול מסטרא דימינא. מה שהחסד מגדיל ובין ואגדלה שמך מסטרא דעמודא דאמצעיתא כי ע"י החסד הגדלת הכלים. וענין ואגדלה שמך מסטרא דעמודא דאמצעיתא הוא הגדלה בהאור. והיה ברכה הוא בתי' מל' (כ"כ בזהר הנ"ל). כי כל הנ"ל הוא רק המשכת האור בג' קוין דאצילות אבל והיה ברכה היינו שיומשך בבתי' מל' כדי שיומשך ג"כ הגילוי למטה בבי"ע (וצ"ל כמ"ש בת"א בד"ה משה ידבר שההמשכה שבבי"ע אינה בערך ההמשכה כמו שהיא באצי'. ושיומשך בבי"ע כמו באצילות זהו רק בתי' משה ומ"ת). וזהו כענין שארז"ל (ב"ב ט"ז ע"ב) בת היתה לאברהם ובכל שמה כו'. ואברכה מברכך ומקללך אאור כי הנה באצילות לא יגורך רע. אבל בבי"ע שיש שם זלעו"ז ע"כ יש מברכך ומקללך כו'. וע"ז אמר ומקללך אאור. ואברכה מברכך. זהו כענין חותם בברוך שהוא במל' ששם נצרך לבחי' חותם שלא יהיה יניקת החיצונים. וכמ"ש אנכי מגן לך. אך תתלת הכל צ"ל לך לך מארצך כמ"ש שמעי בת כו' ושכתי עמך ובית אביך כמשנ"ת בת"א בד"ה רני ושמחי הא':

ועוי"ל פי' שלישי בפסוק לך לך. עפ"י מ"ש בזח"ג אמור דצ"ג ע"ב בפי' גוי אחד בארץ ע"ש. כי הנה כתיב זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם. שהדכר לבד אין בו שלימות דאדם כ"א כשנקלט השפעותו בנוק' שאזי נעשה הולדה כו'. וכמו הזריעה צ"ל בארץ דוקא. וכמו"כ בענין נש"י שהם בתי' דכר שמושרשים בת"ת דז"א וזהו ישראל, ומשפיעים המצות שזהו בחי' אור זרוע לצדיק כו'. אעפ"כ הצמיחה של המצות שיומשך על ידם המשכות אוא"ס ב"ה הוא דוקא כשנכללים המצות בארץ עליונה וכמשנ"ת באריכות ע"פ לדוד מזמור. וענין בתי' ארץ בעבודה הוא ענוה ושפלות כמ"ש ענוי ארץ. וזהו גוי אחד בארץ שישראל לבד בלי הארץ אין בהם שלימות. וזהו ג"כ ענין לך לך כו' אל הארץ דוקא. פי' לך לעצמך שיהי' בך השלימות דאדם. ולכן אל הארץ דוקא. ופי' זה עולה קצת באופן א' עם מ"ש בת"א ע"פ לך לך כו' ודו"ק:

לך לך כו' ואעשך לגוי גדול ובמד"ר (לך פל"ט) א"ל ומנח לא העמדת ע' אומות א"ל אותה אומה שכתוב בה כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו וגו' אני מעמיד ממך. וצ"ל מה שנש"י נק' גוי גדול הנה בברכת אהבת עולם אנו אומרים וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול וביהושע כתיב (יהושע ז' ט') ומה תעשה לשמך הגדול. וצריך להבין הלא יש כמה שמות אל אלקים שדי צבאות. ומהו לשמך הגדול. והענין כי שם הוי' נק' שמו הגדול שלמעלה מכל הז' שמות. כי כל הז' שמות הם בהמדות שם אל בחסד כמ"ש (חלים נ"ב) תסד אל כל היום. והיינו כמו עד"מ שהאדם נק' נדיב אעפ"י שהנדיבות והחסד ניתן מהיד כמ"ש (דברים ט"ז יו"ד) נדבת ידך אשר תתן מ"מ נק' האדם בעצמו נדיב שהוא עושה החסד ע"י היד כו'. וכמו"כ למעלה הנה מדת החסד עליון היא מקור השפעת החיים לכל העולמות כמאמר מכלכל חיים בחסד. אך החסד הוא רק כלי לבד ונק' דרועא ימינא. והשפעת החיים וחסד נמשך מאוא"ס ב"ה ע"י התלבשותו במדת חסד. וזהו ענין שם אל בחסד שהשם קאי על הקב"ה בעצמו והיינו כאשר מתלבש במדת חסד וזהו חסד אל. וכמ"כ שם אלקים זהו כאשר הוא מתלבש במדה"ד. כי אית דין ואית דיין שממנו יוצא הדין והוא שם אלקים שנק' דיין כו'. וכמו"כ כל הז' שמות הם המשכות והארות מאוא"ס ב"ה להחיות את המדות דהינו שיהי' גילוי בתי' מדות ויפעלו פעולתם כל מדה ומדה כפי שהיא כו'. וא"כ השמות הם מדותיו ית'. אבל שם הוי' הוא המשכת גילוי הארה מעצמות אוא"ס דלאו מכל אינון מדות איהו כלל. ואע"פ דאיהו וגרמוהי תד. אך ה"ז כמשל התאתדות הנשמה עם הגוף שמ"מ הגוף גשמי אין ערוך כלל להנשמה הרוחנית. וכמו"כ המדות נק' גופין וכמה גופין תקינת לון כו' שאינן ערוך כלל לעצמות אור א"ס ב"ה דלאו מכל אינון מדות איהו כלל ולמעלה גם מגדר חכמה שהרי המדות שייכים להעולמות ועצמות אוא"ס ב"ה הוא בחי' אני הוי' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא אתר שנבה"ע הכל בשוה ממש. והנה שם הוי' הוא גילוי הארה מעצמיות אוא"ס שלמעלה מהמדות וע"כ נק' שמו הגדול. והנה בלשון המשנה נק' הז' שמות כינויים כדאיתא במשנה במס' סוטה (דל"ח ע"א) במקדש היו אומרים שם הוי' ככתבו ובמדינה בכינויו והיינו כמו עד"מ באדם שיש לו שם העצם ורק שמכנים אותו עוד שם שאינו שמו העצם ונק' שם הכינוי. וכמו"כ למעלה שהז' שמות שהם בהמדות אשר המדות הם שרש ומקור שיתהוו עולמות בע"ג מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה וזהו שדי שאמר לעולמו די (חגיגה י"כ ע"א) א"כ אינם עצמיות אוא"ס ממש שהוא ית' א"ס בל"ג. וע"כ נק' כינויים. אבל שם הוי' שהוא הארה וגילוי מעצמיות אוא"ס ממש הבלי גבול ע"כ נק' שם העצם ולכן נק' ג"כ שמו הגדול כי גדול מורה על התפשטות בבחי' א"ס ממש. וזהו וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול דהיינו לבתי' שם הוי' שנק' שמו הגדול. וזהו ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם כו' (דברים ד' ה') וכתיב אשריך ישראל כו' עם נושע בהוי' (שם ל"ג כ"ט) וכתיב ישראל נושע בהוי' כו' (ישעי' מ"ה י"ז) ופי' וענין נושע בהוי'. דהנה כתיב (תלים קל"ה) כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים. וצ"ל מהו מכל אלקים הא כתיב (דברים ד' ל"ט) בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. והענין דקאי על ק"ך צירופי אלקים שמעלימים ומסתירים על שם הוי' כמ"ש (תלים פ"ד) כי שמש ומגן וגו'. וכמו אד' כינוי לשם הוי' הרי על שם הוי' אומרים אד' וא"כ שם הוי' הוא עמון ונעלם בשם אד'. והיינו כמו השמש ומגן שאור השמש בעצמו א"א לסבול כ"א ע"י העלם המגן ונרתק כו'. כמו"כ אם הי' גילוי אור שם הוי' הי' ביטול במציאות איך קמי' כל"ת ולא הי' יכול להיות עולמות בבחי' יש ודבר נפרד כ"א ע"י שמתלבש שם הוי' בשם אלקים והשם אלקים מעלים ומסתיר על שם הוי' אזי יכולים העולמות לקבל התיות משם הוי' ושיהיו בבתי' יש. והנה יש ק"ך צירופי אלקים שמתפשטים להחיות הג' עולמות בי"ע כמ"ש (ישעי' מ"ג ז') ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. וכל צירוף הוא העלם אתר העלם עד שצירופים האחרונים שהם העלם גמור מתפשטים להחיות העשי' כו'. ועז"כ כי גדול הוי' ואדונינו מכל אלקים ששם הוי' הוא גדול ומושל על כל הק"ך צירופי אלקים שלא יעלימו ולא יסתירו כלל כו'. דהנה ברה"ע הוא משם אלקים ולכן נז' ל"ב פעמים אלקים במע"ב. והנה מע"ב נק' במד"ר סדרי בראשית שמהלך החמה יהי' כך ומהלך הלבנה כך כדי שיהי' יום ולילה קיץ וחורף. ומ"מ המחדש בטובו בכי"ת מע"ב שסדרי בראשית מתחדשים בכ"י כמ"ש (תלים קמ"ז) המכסה שמים בעבים כו' המצמיח הרים חציר כו'. אך התחדשות זו הוא רק להיות סדרי בראשית ונמשך משם אלקים. אבל משם הוי' יכול להיות שישתנו סדרי בראשית לגמרי וכמו ירידת המן שהי' יורד לחם מן השמים. או הבאר המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וזהו כי גדול הוי' כו' מכל האלקים. וזהו אשריך ישראל כו' עם נושע בהוי'. כי באוה"ע כתיב (תלים מ"ז) מלך אלקים על גוים שמקבלים מבחי' ק"ך צירופי אלקים וע"כ מתנהגים רק בדרך הטבע. אבל ישראל נושע בהוי' ולכן משתנה להם סדרי בראשית וכנ"ל. וזהו ואהבת את הוי' אלקיך (דברים ו') דלכאורה תמוה כי אהבה שייך רק מאדם לחבירו שהוא בערכו. אבל לגבי שם הוי' שאין ערוך אליו כלל. א"כ איך שייך גדר אהבה. אך אהבה השרש הוא אבה לשון רצון. והיינו שכל הרצון יהי' רק להמשיך הגילוי משם הוי' בחי' שמו הגדול כי גדול הוי' כו' כנ"ל. וזהו כל הברכות ברוך אתה הוי' אלקינו כו'. וע"ז ארז"ל (מנחות מ"ג סע"ב) חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום

ב וזהו כי מי גוי גדול כו' כהוי' אלקינו בכל קראנו אליו וארז"ל בספרי אליו ולא למדותיו והיינו כי ז' שמות הם מדותיו ית' כנ"ל אבל שם הוי' שהוא שמו הגדול הוא בחי' אליו ולא למדותיו וזהו כהוי' אלקינו בכל קראינו אליו כו'. והנה פעם ארז"ל (סוטה י"ד ע"א) הדבק במדותיו והיינו הבקשות שבשמו"ע צריך לכוין שיומשך למטה ע"י המדות. אבל המס"נ והביטול שבק"ש צ"ל אליו ולא למדותיו וזהו בכל קראנו אליו שהקריאה הו"ע המס"נ והביטול ולהבין איך ע"י הביטול שבתפלה ממשיכים הגילוי מבחי' שם הוי' שמו הגדול. הנה כתיב (ישעי' נ"ד י"ג) וכל בניך למודי הוי'. ויש בזה ב' פי'. א' למודי הוי' היינו שמקבלים משם הוי' כי כאו"א מישראל יש בו שם הוי'. יו"ד חכ' ביטול הרצון. ה' רחובות הנהר התבוננות ו' ששה מדות. ה' אחרונה מחדומ"ע. הפי' הב' למודי הוי' שהם מלמדים את שם הוי' והיינו ענין התפלה יה"ר. אעפ"י שעפ"י חכ' אין לו רצון שיומשך כל הבקשות מ"מ עושין וממשיכים לו רצון מלמעלה מהחכ' שירצה להשפיע כל הבקשות כמו גאולה רפאנו ברך עלינו כו' וזהו כבן המתחטא לפני אביו ועושה לו רצונו. וע"ז ארז"ל (אבות פ"ב) עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו. ועפ"י פשוט הפי' שירצה כל מה שאתה רוצה כו' וזהו"ע למודי הוי' שמלמדים את שם הוי' כביכול שירצה כך כו' וכך כו' והיינו ע"י שממשיכים בשם הוי' המשכת הרצה"ע שלמעלה משם הוי' אך בחי' זו היא ע"י וכל בניך דוקא. וזהו וכל בניך למודי הוי' פי' בניך ברא כרעא דאבוה. כמו הרגל שבטל לגמרי אל הראש שאין לו רצון בפ"ע כך יהי' בחי' ביטול הרצון מכל וכל לגבי רצה"ע וזהו ישראל לי ראש שהקב"ה נק' ראש ונש"י נק' רגל וכשהם בבחי' זו כביטול הרגל אל הראש אזי נק' בניך ברא כרעא כו'. ואזי הם למודי הוי' שממשיכים התגלות בחי' שם הוי' שמו הגדול. וע"ז ארז"ל (כתובות ה' ע"א) גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ. כי מע"ב הוא מאין ליש ונמשך משם אלקים אבל צדיקים שעושים להיות ביטול היש לאין הנה ע"י הביטול ממשיכים הגילוי מבחי' שם הוי' וכנ"ל בפי' וכל בניך למודי הוי'. ולכן נק' גדולים מעשה צדיקים היינו שממשיכים בחי' גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר. וזהו כי מי גוי גדול כו' כהוי' אלקינו בכל קראנו אליו שע"י הקריאה והביטול שבתפלה הם ממשיכים התגלות שם הוי' שמו הגדול לכן נק' גוי גדול וזהו אשר לו אלקים קרובים אליו. כמו עני המתייחס שהוא קרובו של העשיר וא"כ העשיר העיקר. וכמו"כ בחי' אלקים נק' קרובים אליו לפי שהם גוי גדול שממשיכים הארה וגילוי בשם אלקים מבחי' שם הוי' שמו הגדול:

ג והנה פסוק זה דמי גוי גדול כו' כתיב בתפילין דמארי עלמא כמארז"ל (ברכות דף ו' ע"א). וצ"ל זה. הנה ארז"ל הקב"ה מניח תפילין והו"ע הקב"ה מתפלל יה"ר מלפני שיכבשו רחמי את כעסי כמארז"ל (שם ד' ז') ע"פ אל בית תפלתי. כי תפילין ותפלה קרוב לענין א'. שהרי התפילין נק' תפלה של ראש תפלה של יד והנה פי' שיכבשו רחמי את כעסי היינו שיומשך מוחין דגדלות. כי מצד מוחין דקטנות שהמוחין מצומצמים רק כפי קיום המדות אין יכול לסבול כלל ההפך ונגד הרצון ונמשך מיד הדין והכעס. אבל מצד מוחין דגדלות נמשך סבלנות שיכול לסבול גם ההפך ונגד כו'. והנה מוחין דגדלות נמשך מבחי' ח"ע חכים ולא בחכ' ידיעא. כי יש בחי' חכ' ידיעא. אבל מוחין דגדלות נמשך מבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא. וזהו הקב"ה מתפלל יה"ר מלפני שיכבשו כו' הו"ע המשכת מוחין דגדלות מבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא. וזהו הלשון מלפני כו' וכמו"כ הו"ע הקב"ה מניח תפילין פי' הקב"ה קדוש בוי"ו דיש קד וקדוש קדש הוא בחי' קדש עליון שמובדל מסדר השתלשלות לגמרי ואינו אפי' מקור לעולמות כלל בחי' אני הוי' לא שניתי. אבל קדוש בוי"ו הנה הוי"ו הוא המשכה מקדש העליון שיהי' מקור לעולמות דהיינו שיהי' בחי' סוכ"ע ואעפ"י שנק' קדוש ומובדל מ"מ הרי שרפים משיגים בבחי' קדוש וג"פ קדוש מקור לג' עולמות בי"ע ולכן בשם הוי' תחלה י"ה צמצום והתפשטות כדי שיומשך הוי"ו וזהו הקדוש ברוך הוא. והיינו שהוא ברוך מקדש העליון. וכמ"ש (תלים קל"ד) שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' כו' וזהו הקב"ה מניח תפילין דהנה בתפיליו שלנו פ' ראשונה קדש לי כו' שהוא המשכת בחי' קדש העליון וזהו הקב"ה מניח תפילין שהתפילין הוא המשכה בבחי' קדוש מבחי' קדש העליון ח"ע מוחין דגדלות. וזשארז"ל תפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו כי מי גוי גדול כו' דהיינו שנש"י שנק' גוי גדול הם ממשיכין התפילין דמארי עלמא. והיינו ע"י התפילין שלמטה שמקיימים מ"ש בהם קדש לי כל בכור. שהו"ע קדש א"ע במותר לך. ביטול הרצון מכל וכל שלא לימשך אחר הגשמיות כלל. כי יש עוד פי' ישראל לי ראש שנש"י הם כביכול למעלה בבחי' ראש והיינו ע"י שהם בבחי' רגל ברא כרעא כנ"ל ביטול הרצון לגמרי עי"ז ממשיכים למעלה בחי' ראש מוחין דגדלות מבחי' ח"ע חכים ולא בחכ' ידיעא. וזשארז"ל במד"ר (קהלת פ"ג בפ' מה יתרון העושה) ע"פ וצדיק באמונתו יחי' (חבקוק ב' ד') צדיקו ש"ע ע"י שהאמין בישראל שיניחו תפילין קדש לי כל בכור עי"ז יחי' כביכול. והענין כמ"ש (ויקרא י"ח ה') אשר יעשה אתם האדם וחי בהם. כי רמ"ח פקודין אינון רמ"ח אבד"מ ע"ס וע"י קיום המצות עושים בחי' ועל דמות הכסא כמראה אדם כו'. ופי' וחי בהם הוא ההמשכה בבחי' אדם מבחי' כי לא אדם הוא. וזהו וצדיק באמונתו יחי' שע"י התפילין ממשיכים מוחין דגדלות מבחי' והחכ' תחי' כו'. נמצא מה שנש"י נק' גוי גדול הוא הן מצד התפלה כנ"ל בענין וכל בניך למודי הוי' כו' והן ע"י קיום המצות כמו תפילין שממשיכים למעלה מוחין דגדלות מבחי' ח"ע שהוא בחי' שמו הגדול כמ"ש הוי' בחכ' כו' והנה עז"נ ואעשך לגוי גדול כו'. אך מתחלה אמר לו לך לך. והענין כי בפסוק כי מי גוי גדול כו' כהוי' כו' יש שני כפי"ן כי כהוי' דהנה ארז"ל (ע' חגיגה י"ג א' וע' לקו"ת ד"ה מה יפו בשה"ש. ובת"א ד"ה מזוזה מימין. וע' בזח"ג רע"ח א') מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל. כי ענין התפלה היא יה"ר. אעפ"י שעפ"י סדר השתלשלות שמבחי' ח"ע אין לו רצון מ"מ ע"י התפלה עושין וממשיכים לו רצון והיינו מלמע' מהחכ'. וזהו"ע קושר כתרים לקונו כתר לשון כתרו את בנימין (שופטים כ' מ"ג) בחי' סוכ"ע שלמע' מבחי' חכ' ממכ"ע כו' ופי' מתפלותיהן של ישראל. היינו ע"י שהתפלה היא בבחי' רעו"ד שהוא בחי' כתר שבנפש מלמטלמ"ע רצון העליון שבנפש שלמע' מהשכל ועי"ז נמשך כתרים לקונו מלמעלמ"ט. וזהו הכ"ף דכהוי' פי' שהכ"ף הוא בחי' כ"ע רצה"ע שמחבר עצמות אוא"ס בשם הוי' כידוע שהכתר מחבר המאציל עם הנאצלים וכמו בנפש הרצון הוא המשכת הנפש לאיזה דבר כו'. וזהו כהוי' בכל קראנו אליו שהכ"ף הוא להמשיך בחי' אליו ולא למדותיו בשם הוי'. וא"כ הכ"ף דכהוי' הו"ע כתרים לקונו מלמעלמ"ט. אך תחלה צ"ל כי מי גוי גדול כי הוא מלמטלמ"ע. דהנה כתיב (שה"ש ב' יו"ד) קומי לך רעיתי כו' הקרי לך והכתיב לכי בחי' כ"ף יו"ד. דהנה בנשמה יש ב' בחי' א' כמו שהיא מלובשת בגוף. הב' כמו שהיא בשרשה עבמ"ח מחה"ק. ומצד שרשה יש בה ביטול הרצון למעלה מהחכ' וזהו בחי' כ"ף יו"ד ח"י. וזהו כי מי גוי גדול. כי הוא בחי' מלמטלמ"ע והיינו העלאת הנפש בבחי' כ"ף יו"ד שהוא בטול הרצון שלמעלה מהשכל, ועי"ז נמשך כהוי' כו'. שהכ"ף דכהוי' הוא מלמעלמ"ט כנ"ל. וזהו לך לך פי' לעצמך. שיתדבק בשרשו שהוא בחי' כ"ף ועי"ז ואעשך לגוי גדול כנ"ל. אך תחלה צ"ל לך לך מארצך דהנה כתיב (יהושע כ"ד) בעבר הנהר ישבו אבותיכם וארז"ל ע"ז (פסחים קט"ז ע"א) מתחיל בגנות כו'. והענין כי בקדושה יש נהר היוצא מעדן להשקות את הגן שהנהר הוא המשכת תענוג עליון מאוא"ס ב"ה ואעפ"י דכתיב ומשם יפרד אך הם ד' מחנות שכינה שהם בתכלית הביטול. וגם הנהר הוא ממשיך ביטול גם בבחי' ומשם יפרד כו'. וזהו ענ"ג ר"ת עדן נהר גן. ונהר זה הוא בחי' קוב"ה אתי לאשתעשעא עם צדיקיא בגנתא דעדן (זח"א צ"ב ע"א) וארז"ל (בכורות נ"ה ע"ב) יובל שמו כו' אך יש ג"כ נהר בלעו"ז כמ"ש גבי בלעם פתורה אשר על הנהר והיינו שהוא המשכת החיות בקליפות. וזהו בעבר הנהר כמו עוברי רצונו שעברו הנהר דקדושה לקבל מבחי' נהר דלעו"ז. והנה אברהם אעפ"י שקודם בואו לא"י הי' ג"כ גבוה מאד מ"מ כדי שיהי' לך לך שיבוא לבחי' שרש נשמתו ממש הי' צריך לצאת מבחי' הארץ דבעבר הנהר. ולבוא לא"י ושם אעשך לגוי גדול כו'.

אני הנה בריתי אתך. כתיב (חלים כ"ה) סוד הוי' ליראיו וארז"ל במד"ר וירא פמ"ט) זה המילה. סוד בגימט' ע' שע"י המילה זכה אברהם לע' נפש ע' זקנים. כתיב (שמות כ"ו ל"ו) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק. כל מה שיש בעולם כו'. יהי רקיע בתוך המים כו'. ובמשכן והבדילה הפרכת כו'. הנה ארז"ל (במשנה סוף תמיד) ביום שני היו אומרים השיר גדול הוי' כו' בעיר אלקינו (תלים מ"ח) ובגמרא (ר"ה דל"א ע"א) לפי שבשני חילק מעשיו שמתחלה הי' מים במים. וכתיב ורוח אלקים מרחפת על פני המים וע"י הרקיע הובדלו מים עליונים להיות מעל לרקיע ונתעלה הקב"ה וישב במרום במים עליונים דוקא. ומים תחתונים נפרדו למטה מהרקיע כו'. וכמו"כ גדול הוי' כו' בעיר אלקינו דוקא שירושלים מקודש יותר מכל א"י ומכ"ש משאר ארצות כו' והנה פי' והבדילה הפרכת לכם כו'. אעפ"י שכל המקדש הי' גשמי בשוה. מ"מ בהיכל קד"ק היה שוכן שם השכינה משא"כ בכל המקדש. וכמו"כ למעלה אעפ"י שכל הז' היכלות דבריאה הם נבראים מאין ליש מ"מ בהיכל קד"ק דבריאה שם התגלות שכינה מלכות דאצי' ממש והיינו התגלות אור האצילות ממש כידוע שהיכל קד"ק דבריאה נעשה אצי' ממש וע"ז כתיב (תלים כ"ע) ובהיכלו כולו אומר כבוד דהיינו כבוד עילאה שלמעלה היש ולמטה אין. משא"כ בכל הששה היכלות. ומכ"ש כל העולמות דבי"ע הם נבראים יש מאין. ואין מאיר בהם בהם גילוי אצילות. וע"כ צ"ל פרכת המפסיק והו"ע פרסא המפסיק בין התגלות אצי' שבהיכל קד"ק דבריאה לכל העולמות דבי"ע וכמו עד"מ קרומא דפסיק במעוהי דב"נ. שהשפעת החיות מאברים הרוחני' לא הי' אפשר להתקבל באברי המזון בלתי קרום המפסיק וכמו"כ למעלה השפעת החיות מבחי' גילוי שכינה שבהיכל קד"ק לא היו הנבראים דבי"ע יכולים לקבל כלל אלא ע"י הבדל הפרכת כו'. וזהו עצמו ענין יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים. שמתחלה שהי' מים במים לא היו המים עליונים בתכלית העילוי כ"כ וגם המים תחתונים לא היו בירידת המדרגה כ"כ וכמשל יין עם השמרים ע' בלקו"ת פ' שלח בד"ה ואם האכל יאכל. אבל ע"י הרקיע וההבדל כו' נתעלו המ"ע בתכלית העילוי בחי' ונהר יוצא מעדן המשכת החיות באצילות דהיינו ח"ע שמאיר בכל האצי'. והמ"ת ירדו להיות מקור לבי"ע בחי' ומשם יפרד בריאה יש מאין כו' ומ"מ מלובש בהפרסא כת גבוה מאד כי ע"י הפרסא מתהווה בריאה יש מאין וזהו המחדש בטובו כו'. שזהו שלא בדרך וסדר השתלשלות כי סדר השתלשלות הוא יש מיש וענין פרסא הוא כמו שאומר שכל עמוק במשל גשמי שהמשל מעלים ומסתיר על השכל. ומ"מ צ"ל המשל כמ"ש (משלי א' ו') להבין משל ומליצה שבהמשל דוקא מלובש נמשל עמוק מאד. מה שאינו יוכל לבוא לידי גילוי בדבור בלא משל. וכמו"כ בהפרסא מלובש כא גבוה מאד. רק שמלובש בהעלם (וכמ"ש בלקו"ת סוף הביאור דכי כאשר השמים החדשים בפי' השמים כסאי שהכסא שהיא הפרסא נמשך מבחי' השמים מקיף עליון דכתר ע"ש). והנה אעפ"י שהפרסא היא הבדלה מ"מ אין זה הבדל גמור כי ע"י הפרסא נמשך ביטול בנבראים אשר משיגים ומתבוננים איך שמהפרסא מתהווה יש מאין כו' כי ע"י הפרסא נמשך מוחין בהנבראים להשיג התהוותם מאין ליש מאלקות. וכמשנ"ת במ"א ע"פ ודמות על ראשי החיה רקיע כו' שמהרקיע נמשך ראשי החי' דהיינו המוחין שלהם. וכמ"ש (תלים מ"ח) גדול הוי' וכו' בעיר אלקינו. עיר אלקינו זהו צירופי אותיות הדבור עליון שמעלים ומסתיר. ומ"מ שם דוקא גדול ומהולל הוי' כו' שעי"ז מתגלה הרוממות דשם הוי' בנבראים איך שמהווה יש מאין כו'. וכמו"כ ע"י הפרסא שמתהווה בריאה יש מאין מזה נעשה והאופנים וחיות הקדש מתנשאים ברעש גדול כו' שרפים אומרים קדוש כו'. והו"ע מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא (ת"ז תיקון ה' וע' מד"ר בראשית פ"ה סי' ג' ובעץ יוסף) א"כ אדרבה ע"י הפרסא וההבדלה נמשך ביטול בנבראים. וזהו הענין שהפרכת הי' תכלת וארגמן תכלת הוא בחי' כלות הנפש שנעשה בנבראים ע"י הפרכת וארגמן הוא בחי' ד' מחנות שכינה ר"ת מיכאל גבריאל רפאל נוריאל. שהו"ע מרכבה. וע"י הפרכת נעשה הארגמן להיות והחיות נושאות את הכסא כו'. ובמדרש (נשא פי"ב סי' ד') פי' ארגמן אורג מן לצדיקים. והיינו כי ד' חיות המרכבה הם שלוחי השפע שעל ידם נשפע החיות לכל הנבראים שמבחי' פני ארי' נמשך כל נפשות החיות. ומבחי' פני שור נפשות הבהמות ומפני נשר נפשות העופות וכמו עד"מ שמחבית גדולה מאד א"א לשפוך לכלים קטנים כ"א שמהחבית שופכים לכלים גדולים ואח"כ מהכלים גדולים שופכים לכלים קטנים יכך השפעת החיות שמבחי' שכינה מדת מל' צריך להיות נמשך מתחלה לד' מחנות שכינה. ואח"כ מתחלק החיות לכל הנבראים. ולכן נק' ארגמן אורג מן. (וי"ל שהו"ע המוחין הנמשך מהפרסא). וזהו והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק שגם לאחר ההבדלה הוא ג"כ בחי' קדש. והיינו כי כל הנבראים דבי"ע נק' סטרא דקדושה אעפ"י שהם נפרדים כו' מ"מ מצד הביטול שבטלים לאור א"ס ב"ה הקדוש ומובדל נק' סטרא דקדושה וכמ"ש בספרים שהנדבק נקרא ע"ש דבר הדבוק בו וכיון שהוא ית' נקרא קדוש והם בטלים אליו ע"כ נקראו ג"כ סטרא דקדושה. והיינו מפני שההבדלה אין זה הבדל גמור כ"א על ידה נמשך ג"כ ביטול בנבראים. וע"כ לאחר ההבדלה ג"כ קדש. וזהו והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק. ומזה יובן ענין הכח גבוה מאד שמלובש בהפרסא. דהנה מהפרסא נמשך שני הפכים ממש. הא' התהוות יש מאין שזה צ"ל ע"י הסתר הבורא מהנברא לגמרי בכדי שיהי' הנברא נראה ליש. וכח זה של התהוות יש מאין הוא כח א"ס הכל יכול שמלובש בהפרסא. והב' מה שמהפרסא נמשך מוחין וביטול בנבראים להשיג התהוותם מאין ליש. וכח זה להמשיך ביטול בהיש נמשך עוד ממקום גבוה ביותר כו':

ב והנה כתיב ( שמיני י' י') ולהבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור. שיש עוד שני הבדלות א' בין הקדש ובין החול ב' ובין הטהור ובין הטמא. כי חול זהו ע"ש שהם יש ודבר נפרד לגמרי וקרו לי' רק אלקא דאלקייא (מנחות ק"י) והיינו בחי' ק"נ וז"ש (שה"ש ח' י"ב) האלף לך שלמה וארז"ל (שבועות ל"ה ע"ב) כל שלמה שבשה"ש קדש וזה חול. והיינו שהי' מושל על החול דק"נ בסוד אז תבואנה שתים נשים זונות מוחין חו"ב דק"נ). כי חול לשון חלל דהנה כתיב (ויקרא כ"ב ל"ב) ולא תחללו כו'. אבל ק"נ שהיא יש ודבר נפרד עושה בחי' חלל והפסק מאלקות כו'. ולכן יש הבדלה בין הקדש ובין החול. והיא הבדלה ומסך גס ועב יותר מבחי' הפרכת המבדיל בין הקדש ובין קדה"ק. ששם לאחר ההבדלה קדש. וכאן לאחר ההבדלה נעשה חול גמור. והיינו כי הפרכת הוא מבחי' תכלת וארגמן. ועל הבדלה זו שבין קדש לחול כתיב (שה"ש ז' ב') מה יפו פעמיך בנעלים עקביים נק' עשי'. כי ג' פרקין יש ברגל נגד בי"ע. והנה למטה מעשי' דקדושה הוא החול דק"נ. ולכן כתיב מה יפו פעמיך בנעלים שהמסך הוא נעל של עור. כי הנה ע"י תכלת וארגמן יכול לצאת איזה משקה. אבל ע"י נעל של עור אינו יוצא שום דבר כלל. כמו"כ ע"י הפרכת דקדושה מאיר איזה אור כנ"ל שע"י הפרסא נעשה ביטול בנבראים. משא"כ המסך שבין הקדושה לק"נ הוא מפסיק לגמרי שאין מאיר כלום ונק' נעל של עור. ועי"ז נעשים בבחי' חול גמור. ויש עוד בחי' הבדלה להבדיל בין הטהור ובין הטמא. דהיינו בין ק"נ תאוות היתר שנק' טהור שיוכל להתעלות בקדושה ובין הטמא תאוות איסור דג' קה"ט לגמרי. כי טמא מ"ט א' נשע"ט דקליפה נגד נשע"ב דקדושה. ולכן יש הבדלה בין ק"נ לג"ק הטמאות. ובאדם בעבודה צריך להיות ג"כ ב' הבדלות אלו שצריך לידע ולהבדיל איך שהחול דק"נ רחוק מאד מהקדושה ומכ"ש בין הטהור ובין הטמא. ועי"ז הוא השמירה שלא יכשל לא בתאוות היתר ולא בתאוות איסור וכמשנ"ת בטוב ע"פ וככה תאכלו אותו בענין נעליכם ברגליכם ע"ש והנה לנש"י ניתן הכח לתקן את החול ולהעלותו ולעשותו בחי' קדש. וזהו לעשות לתקן אפי' תורמסין צריכין תיקון (ב"ר פי"א סי' ז') תורמסין זהו ק"נ דהנה הר"ח (שעה"ק פ"ב) הביא בשם הזהר שיש ג' מדרגות בימים. הא' הם ימי קדש. והיינו שבתות ויו"ט. והב' הם ימי החול אך נש"י מתקנים ימי החול ג"כ ע"ד חולו של מועד. חולין שנעשו על טהרת הקדש. וכמו יוחנן בן גודגדא הי' אוכל חולין על טהרת הקדש כל ימיו יוסף הכהן הי' אוכל על טהרת תרומה ( בחגיגה ספ"ב) קדש גבוה מתרומה. וכל א' העלה את החול כפי יכולתו כו'. והיינו ע"י שאוכלים מאכלים שנלקחים מחול גמור דק"נ ואומרים עליהם ברכה תחלה וסוף. ופשיטא כשאוכל בכוונה וכן הלבושים והבתים שכולם מחול דנוגה. ואח"כ כשמתפללים נעשה העלאת מזון ולבוש ובית דחול דק"נ שיתעלו ליכלל בקדושה עליונה. כי חול יש עוד פי' לשון ויחל משה שמות ל"ב י"א). וכתיב (מלאכי א' ט') חלו נא פני אל. ובמדרש (כי תשא פמ"ג) פי' ויחל שע"י התפלה נעשה ממר מתוק. (כי ויחל לשון מחליי' לי' לשבח). והיינו שע"י התפלה מעלים ומתקנים החול והמרירות דק"נ. כי התפלה היא בחי' סולם מוצב ארצה (ק"נ חול גמור). וראשו מגיע השמימה כו' וזהו שארז"ל ע"פ קדש הילולים א"ת הילולים אלא הילולים (ברכות ל"ה א') שע"י ההילול עושים מבחי' חול קדש. וזהו נק' חולין שנעשו עטה"ק. וזהו ענין מוסיפין מחול על הקדש בכניסתו וביציאתו כו'. ומה שאומרים המבדיל בין קדש לחול אין הכוונה שהחול ישאר חול. שהרי אומרים בין ישראל לעמים וכתיב ויקרא כ' כ"ו) ואבדיל אתכם מן העמים. והיינו שנש"י מתקנים את החול ועושים מחול קדש:

ג וזהו ענין מצות מילה הסרת הערלה כדי להעביר המסך המבדיל בין הקדש להחול ( דהיינו ע"י הפריעה דוקא) כדי לתקן את החול. וזהו כל מה שנברא בשימ"ב צריך תיקון אפי' האדם (ב"ר פי"א) אעפ"י שבצלם אלקים עשה את האדם. אך הרי למעלה הוצב ג"כ סדר השתלשלות בבחי' פרכת ופרסות כו'. עד הפרסא המבדיל בין הקדש ובין החול. ולכן כמו"כ באדם נברא הערלה ועור הפריעה. וצריך להסירם ולתקנם כדי לעשות מהחול קדש כו'. ופי' כל מה שנברא בשימ"ב צריך תיקון. היינו להמשיך בחי' תיקון בעולם. דהנה ידוע (בהקדמת מהרנ"ש ז"ל לפע"ח) שיש שני בחי' הא' בסוד שרש שקצוב תמיד שאין בזה שינויים שאין נפסק לעולם. והוא בחי' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. והבחי' הב' בסוד תוספת להמשיך תוספות אורות יותר על חוק הקצוב. ובחי' זו הוא ע"י אתעדל"ת דוקא. והנה ארז"ל (מד"ר בראשית פ' ס"א) תוספותיו של הקב"ה מרובות על העיקר. והיינו כי כדי להמשיך ריבוי אור למטה צריך להמשיך מלמעלה מסדר השתלשלות כי האור שמאיר בהשתלשלות הוא בחי' בראשית בחוכמתא שעי"ז נעשה כמה פרוכת ופרסות שמעלימים עד שלמטה נעשה הסתר גמור. ולכן כדי להמשיך הגילוי למטה צריך להיות המשכה מלמעלה מסדר השתלשלות. ולכן התוספות מרובה על העיקר. כי העיקר שהוא האור שבסדר השתלשלות אינו נחשב כלום לגבי התוס' שלמעלה מסדר השתלשלות. וזהו לעשות לתקן. אך בחי' תיקון זה הוא דוקא ע"י שלמטה מתקנים את החול ומוסיפים על הקדש שעי"ז נמשך תוס' אור מלמעלה מהשתל'. והנה בשני לא נאמר כי טוב לפי שע"י יהי רקיע וכו' נתהוו מים תחתונים. אבל בשלישי קו האמצעי בחי' תורה שמבררים ומעלים את המ"ת דחול שיתעלו לבחי' קדש אזי נא' שני פעמים כי טוב. וכן מילה ג"כ בחי' טוב כמארז"ל (סוטה די"ב ע"א) ע"פ ותרא אותו כי טוב הוא נולד מהול:

ובכ"ז יובן מארז"ל הנ"ל ע"פ סוד הוי' ליראיו שע"י המילה זכה לע' זקנים והענין שאמרו (ילקוט בהעלותך) שהע' זקנים הם כנגד נ"ב שבתות וח"י ימים טובים. שכולם בחי' קדש עליון. ולכן ע"י המילה שמתקנים את החול ועושים אותו קדש זכה לבחי' ע' יו"ט שכולם בחי' קדש עילאה. וזהו אני הנה בריתי אתך. אני אותיות אין. אני לשון גילוי בחי' מל' עדאת"ג. אין כ"ע שאינו מושג ולמעלה גם מבחי' ע"ח כמ"ש (במדבר י"ג כ') היש בה עץ אם אין. והנה אעפ"י שאני אותיות אין אך האין בהעלם גדול בבחי' אני. אבל פי' אני הנה בריתי אתך היינו שע"י הברית נמשך התגלות בחי' אין בבחי' אני. והיינו כנ"ל שע"י שמוסיפין מחול על הקדש עי"ז נמשך גילוי תוס' אור מלמעלה מסדר השתלשלות:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה