אור ברסלב
מגן אבות חלק א פרשת ויגש

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת ויגש

לחנוכה

ל' התו"א עם הגהות

ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני כו' [הנה עתה יהודה טפל ובטל ליוסף. אבל לעתיד כתיב (יחזקאל ל"ז כ"ד) ועבדי דוד מלך עליהם. והנה המשכן עמד בשילה בחלקו של יוסף. ובהמ"ק הי' בחלקו של יהודה הנה ארז"ל (ברכות ז' ב') כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלין תחתיו שנאמר (ש"ב ז' יו"ד) ושמתי מקום לעמי לישראל ונטעתיו ושכן תחתיו כו' ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותו והגם שפסוק זה דושמתי מקום קאי על בהמ"ק. כי המשכן לא הי' לו מקום קבוע שהרי הי' בהרבה מקומות במדבר ובגלגל ובשילה אבל הבהמ"ק הי' לו מקום קבוע. וזהו מ"ש כמה פעמים במשנה תורה אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם דהיינו שיעשה מקום קבוע להשראת שכינתו בתחתונים. אך בהכ"נ נק' מקדש מעט. ולכן הקובע מקום לתפלתו יכול להמשיך ג"כ בחי' ושמתי מקום כו' וצ"ל ענין מקום קבוע מהו המעלה בזה] כתיב (שה"ש א' י"ז) קורות בתינו ארזים וגו'. והנה י"ל ההפרש בין המשכן לבית עולמים שהמשכן הי' מארזים כמ"ש עצי שטים עומדים והמכסה הי' מיריעות עזים ועורות אילים ועורות תחשים כו'. והבהמ"ק הי' מאבנים ועפר דוקא (שאסור לעשות בו עץ בולט ואכסדראות של עץ כמ"ש הרמב"ם פ"א מהלכות בית הבחירה ועי' בס' החינוך מצוה תצ"ב) רק שהיו כלונסאות של ארז בתקרת האולם כו'. וצ"ל זה מפני מה במשכן היו הארזים עיקר בבנין והעפר הי' רק בקרקע המשכן למטה. ובמקדש נהפוך הוא שהיו האבנים והעפר העיקר שאפי' הגג הי' מהן ולא היו עצים רק כלונסאות של ארז הנ"ל שהיו טפלים לעיקר הבנין. והענין כי הנה ידוע שיש בכל עולם ד' בחי' דצח"מ והדומם הוא למטה במדרגה מצומח והצומח למטה מן החי כו'. והעילוי שבכולם הוא בחי' המדבר. ולכאורה תמוה דא"כ מפני מה הארץ דוקא תוציא צמחה שהצומח יהי' גדל ונולד ונמשך מעפר הארץ הלא הצומח הוא למעלה מהדומם שהוא העפר אך הענין דלא ראי זה כראי זה שאעפ"י שהדומם למטה במדריגה מן הצומח עכ"ז יש בו מעלה יתירה מצד שרשו שלמעלה מבחי' צומח וחי כו' דהנה ידוע מחלוקת התנאים בגמ' (חגיגה י"ב) ח"א שמים קדמו לארץ כמ"ש בראשית ברא כו' את השמים ואת הארץ וח"א ארץ קדמה כמ"ש ביום עשות כו' ארץ ושמים. ואו"א דא"ח שבמח' ארץ קדמה לשמים וכשברא ברא השמים תחלה [והענין כי תחלת המח' הוא סוף מעשה. כמו עד"מ כשעולה במחשבתו לבנות בנין לדור בו שעולה בתחלה הבנין כמו שיוגמר בשלימות ואח"כ צריך לחשוב איך יתחיל לבנות. וא"כ תחלת המח' הוי סוף מעשה וכמו"כ בתחלת המח' ארץ קדמה. דהנה מה שעבר"צ אנא אמלוך הוא דוקא בחי' ארץ בחי' מלכות מלכותך מכ"ע. כדי שיתהוה עולמות הנבראים דבי"ע. שעליהם שייך דוקא מלוכה. ורק שכדי שיתהווה בחי' ארץ צ"ל תחלה בחי' שמים (וכמ"ש בתו"א בד"ה כי אברהם לא ידענו והתגלות מדותיו בבחי' אצי' לא הוצרך אלא בשביל בי"ע.) וזהו תחלת המח' כמ"ש בזהר (עי' ת"ז תיקון ס"ט) אית מח' ואית מח' מחשבה תתאה ומח' עילאה. ותחלת המח' הוא בחי' כשעלה ברצונו וזהו סוף מעשה דוקא בחי' ארץ שנק' סודכ"ד. וכמו"כ בענין צומח ודומם שבבחי' סדר ההשתלשלות בחי' צומח הוא למעלה מדומם. אבל שרש הדומם הוא למעלה מסדר השתלשלות כמ"ש ( בשלח ט"ו) ידמו כאבן. שדומם הו"ע שתיקה ושרשה מבחי' סייג לחכמה שתיקה. שהוא השתיקה שלמעלה מהחכ' מקיף דחכ' והו"ע כתר לי זעיר (איוב ל"ו ב') בחי' כתר כו'. וזהו ארץ קדמה] שמצד שרשן במחה"ק הרי ארץ דוקא קדמה לכולם במחשבה. לכן דוקא בה יש הכח והיכולת להוציא צמחה מצד שרשה הנעלה ולכן הצומח והחי והמדבר כולם מקבלים ממנה כו'.

והנה במשכן לא הי' נמצא עדיין תכלית השלימות שהי' רק דירת עראי של הקב"ה כמ"ש (ש"ב ז' ו') ואהי' מתהלך באהל ובמשכן כו' לכך נעשה כפי אופן סדר השתלשלות העולמות איך שנבראו כסדרן שבזה שמים קדמו לארץ. ולכן כותלי המשכן היו מקרשים שהן בחי' צומח. ורק קרקע המשכן היה מעפר. שזהו כמו שהוא בהשתלשלות. שהצומח למעלה מן הדומם ולכן נעשו הקרשים מארזים שהארז גדל בגובה מאד שזהו בחי' העליונה שבצומח כו' למעלה מעלה מבחי' הדומם שאין בו תוס' וגידול כלל. והמכסה על המשכן הי' מיריעות ומעורות אילים ותחשים כו' שהוא בחי' החי שלמעלה במדריגה גם מבחי' הצומח לפיכך היריעות שהם בחי' המקיפים שהיו פרושים על כותלי המשכן היו מבחי' חי שהוא למעלה מבחי' צומח שממנו נעשו כותלי המשכן. נמצא שכ"ז נעשה כפי סדר מעלת ומדריגת ההשתלשלות בהשתלשלותן ובריאותן מלמעלמ"ט שהוא בחי' שמים קדמו כו' [ולכן עיקר המשכן שהם היריעות הם בחי' נוטה שמים כיריעה שהמשכן עיקרו בחי' שמים דהיינו כפי סדר ההשתלשלות ששמים קדמו]. אבל במקדש הי' נמצא בו תכלית השלימות כי הי' דירת קבע של הקב"ה כמ"ש (תלים קל"ב) זאת מנוחתי עדי עד. אשר בחי' הקביעות נמשך מבחי' אני הוי' ל"ש כו' שלמעלה מסדר השתלשלות. והנה בימי שלמה הי' קיימא סיהרא באשלמותא (זח"א ויחי רכ"ג א') ע"כ בנה אותו על אופן שיהי' לע"ל מעין עוה"ב מה שיהי' באלף השביעי כשיהי' מנוחה לחיי העולמים שאז תתעלה הארץ עליונה שהיא בחי' מל' דאצי' להיות למעלה מכולם וכמ"ש (משלי י"ב ד') א"ח עט"ב שתהי' עטרת לע"ל לז"א דאצי'. והיינו מצד שרשה שעלתה במחה"ק תחלה ארץ קדמה לשמים. לכן אף בבהמ"ק שהי' מעין עוה"ב נעשה עיקר הבית מאבנים ועפר שהם בחי' דומם שאף הגג והמעזיבה שהיא בחי' המקיף נעשה מאבנים ועפר ולא מארזים שהוא כפי מה שיהי' לע"ל שבחי' ארץ קדמה א"ח עט"ב מצד שרשה כו' רק שכלונסאות של ארז שהיו בהתקרה הם היו בחי' תמכין לבד לעיקר התקרה הנעשה מבחי' דומם וכענין תמכין דאורייתא (ועמ"ש במ"א ע"פ מחר חדש במ"ש יהונתן לדוד ואנכי אהי' לך למשנה כו'):

והנה נראה בעליל ג"כ בחי' זו שיש בהארץ מעלה יתירה והוא בחי' הביטול שיש בה שהיא מדרס תחת כפות רגלי הכל. משא"כ הצומח שגדלים בגובה והתנשאות כו' וביטול זה נמשך מצד שרשה הנעלה במחשבה שהמחשבה היא בחי' חשב מ"ה (זח"א כ"ד א') שהוא תכלית הביטול כמ"ש מרע"ה ונחנו מ"ה. ומשם נמשך ומתלבש בחי' הביטול בארץ. ומצד זה תתעלה לע"ל להיות עט"ב לכן הי' בהמ"ק מאבנים דוקא (וכמ"ש ג"כ במ"א ע"פ מזמור שיר חנוכת הבית דלכך אמרו בגמרא (ר"ה ד' א') על כורש שהחמיץ במה שחזר וציה לערב בחי' צומח בבהמ"ק נדבכין די אבן גלל תלתא ונדבך די אע חדת כו' כי צ"ל כולו באבנים דוקא מטעם הנ"ל. ובתפלה הוא בחי' השתחוואות שבשמו"ע קול דממה דקה בחי' דומם ואותיות התפלה הם בחי' דומם) משא"כ בהמשכן שנעשה כפי סדר ההשתלשלות דעכשיו שבחי' צומח למעלה מהדומם שמים קדמו כו' לכן היו הכותלים מעצי שטים והעפר הי' בקרקע המשכן וכנ"ל והנה להבין החילוק שבין דירת עראי לדירת קבע הוא כמארז"ל (במד"ר בא ספט"ו) העוה"ז אירוסין שנאמר (הושע ב') וארשתיך לי לעולם כו'. אבל לע"ל נשואין שנאמר (ישעי' נ"ד) כי בועליך כו' וענין אירוסין שאומר הרי את מקודשת לי. שעל ידי שנותן טבעת קדושין להכלה עי"ז הוא מבדיל אותה מכל העולם ושתהי' רק מיוחדת לו כו' כמו"כ על ידי אשר קדשנו במצותיו שהוא המשכת בחי' מקיף עליון. ע"י זה ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי (קדושים כ' כ"ו) דהיינו להיות מובדל מהתאוות והגשמיות אך ההמשכה שנמשך עתה על ידי קיום המצות הוא מבחי' רצוה"ע גלגלתא דחפיא כו' שהוא בחי' מקיף שאינו מאיר בפנימיות וכמו הטבעת קדושין מקיף לבד. אבל לע"ל יתגלו טעמי מצות שנמשכים מבחי' מוחא עילאה ח"ס כו' וגילוי זה יהי' בפנימיות וכמ"ש (ישעי' י"א) כי מלאה הארץ דעה וזהו נק' דירת קבע כיון שיומשך בפנימיות. והבהמ"ק נבנה ג"כ על אופן זה ע"כ נק' דירת קבע]:

ב והנה זהו ג"כ ענין יוסף ויהודה. שהוא ג"כ בחי' ומדריגת שמים וארץ ובחי' צומח ודומם כו' כי יוסף לשון תוס' וריבוי שמתוסף והולך בהגדלה והגבהה למעלה והו"ע בחי' צומח ובפרט בחי' הארז שגדל והולך למעלה מעלה ברום המעלות וכמ"ש (תלים צ"ב י"ג) צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה (והיינו בחי' ז"א דאצי' שנק' צומח לגבי המל' שנק' דומם כמ"ש במ"א באריכות שהמדות יש בהם צמיחה וגידול אבל האותיות הן בחי' דומם כו' ובמדות יש בחי' קטנות וגדלות וזהו בחי' עץ ארז ואזוב שהאזוב הוא בחי' הקטנות והארז בחי' הגדלות כו'. וז"ש כארז בלבנון ישגה כו'. ויוסף בפרט הוא בחי' יסוד שעולה עד הדעת ודעת עולה עד הכתר כו' וכשמבריח מעלה מעלה נק' ארז בלבנון כו') ויהודה הוא בחי' ארץ מל' דאצי' שהיא בחי' הדומם דאצי'. ולכן יהודה ל' הודאה וביטול שהדומם יש בו בחי' הביטול ביותר וכנ"ל:

והנה בסדר ההשתלשלות עתה יוסף הוא למעלה מיהודה שהרי המל' מקבלת שפעה וחיותה מן הז"א ולכן יוסף הי' המלך במצרים שהוא בחי' צומח בחי' גידול והתנשאות והוא הי' המשביר והמשפיע לכולם. ויהודה הוא המקבל. וז"ש ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. פי' שבו יומשך השפע מיוסף הצדיק וכמבואר בזהר (ח"א דר"ו ע"א) דויגש היינו תקרובתא עלמא בעלמא. דהיינו עלמא תתאה בחי' מל' מתיחדת ונגשת לגבי עלמא עילאה בחי' ז"א לקבל השפע כו'. וזהו ע"ד שהי' במשכן הצומח למעלה מהדומם כנ"ל. אבל לע"ל יתעלה יהודה להיות למעלה מבחי' יוסף כמ"ש א"ח עט"ב מצד שרשו שעבמ"ח תחלה כנ"ל. כי הנה מחשבה הוא חשב מ"ה דהיינו תכלית הביטול שהוא בחי' חכמה דאצי' כח מ"ה. והנה אבא יסד ברתא. כי חכ"ע נק' יר"ע וחכ"ת שהיא המל' היא יר"ת. וזהו אבא יסד ברתא שמבחי' יר"ע דחכ' נמשכת המל' יר"ת. ולע"ל תתעלה בחי' יר"ת ביר"ע מקורה ע"כ תהי' אז עט"ב כי הביטול הוא למעלה במדריגה מאהוי"ר דמדות הנמשכים מבחי' חו"ג דז"א ולכך גם עכשיו יש בהארץ בחי' הביטול יותר וכנ"ל. ובחי' ביטול דיר"ע היא בחי' ומדריגת מרע"ה ונחנו מ"ה כו' (ועי' לקמן ע"פ יהודה אתה ומ"ש ע"פ מאמר הזהר פ' אמור (ד"ק ע"ב) ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי כו' מענין בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה. ועמש"ל פ' בראשית ד"ה להבין הטעם שנשתנה יצירת):

[והנה להבין ענין יוסף שהו"ע תוס' אורות. דהנה כתיב (בראשית ב' ט') ויניחהו בג"ע לעבדה. להמשיך תוס' אור בג"ע. כמ"ש (שם יו"ד) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן עדן בחי' עין לא ראתה זהו בחי' ח"ע. והג"ע הוא מבחי' מל'. ונהר הוא ההמשכה מבחי' עדן בגן. וזהו התוס' אורות שממשיכים בג"ע. והו"ע יוסף. אעפ"י שהתוס' מרובה על העיקר אבל הוא מבחי' סדר השתלשלות דהיינו מבחי' ח"ע. ולכן יוסף למעלה מיהודה. אבל בחי' יוסף דלעתיד דהיינו התוס' אורות שיתגלו לע"ל הם מלמעלה מסדר השתלשלות והו"ע תחה"מ דהנה צ"ל מה שכל הנשמות שהם כבר בג"ע יעמדו ג"כ בעת תחה"מ. וא"כ צ"ל שזהו בחי' יותר גבוה מג"ע. והיינו כי ענין תחה"מ הוא שהגוף הגשמי יהי' ניזון מאלקות בלא אכילה ושתיה. משא"כ בג"ע שרק נשמות בלא גופים ואחר כל ההזדככות. והיינו כי בג"ע נמשך רק תוס' אורות מבחי' ח"ע סדר השתלשלות אבל בעת תחה"מ יומשך תוס' אורות מלמעלה מהשתלשלות וכמ"ש (ישעי' מ"ג ו) כל הנק' בשמי כו' בראתיו כו'. עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד (פדר"א פ"ג) שמו הוא מל' דא"ס. שבבחי' זו הי' הצמצום ומקו"פ והמשכת הקו ובחי' פרסות. עד שהוסד סדר השתלשלות על אופן שהם עתה כו'. אבל נק' בשמי הוא המשכת תוס' אורות בבחי' שמו מלמעלה מהצמצום. וכענין מקדשי שמך. ולכן עי"ז יהיו גופים גשמיים נזונין מאלקות. והו"ע טל תחי' כו'. ולהבין ע"ד ההסבר איך על ידי תוס' אורות שלמעלה מהצמצום יכול להיות גם הגוף הגשמי ניזון מאלקות לבד כו'. הנה כתיב (שה"ש ה') באתי לגני אכלתי כו' ואיתא בזהר (ח"ג רמ"ב א') באתרי' לאו אורחא למיכל. כי המזון מחבר הגוף עם הנשמה. וכן למעלה וכמה גופין כו' חסד דרועא ימינא גבורה כו' ת"ת גופא כו'. וע"כ כדי שיתחברו המדות עם אוא"ס ב"ה דלמכא"מ כו' נצרך לזה בחי' מזון המחבר כו' והו"ע התורה שנק' לכו לחמו בלחמי. או הקרבנות שנק' לחמי לאשי כו'. אבל למעלה מהמדות דהיינו בבחי' חכים ולא בחכ' ידיעה ומבין ולא בבינה ידיעה. שם אין נצרך לבחי' מזון המחבר כי מעצמן הם מיוחדים בתכלית עם אוא"ס ב"ה. והטעם לפי שבמדות הכלים הם בבחי' יש ורחוקים מהאור (כידוע שהמדות אינם שייכים כ"א כשיש עולמות על מי שיחול החסד והדין) אבל בחו"ב גם הכלים הם בתכלית הביטול ואינם רחוקים מהאור (כידוע שחו"ב שייך אפי' אלו לא ברא העולמות כמ"ש בת"א סד"ה ואלה שמות) שלכן אוא"ס שורה בחכמה דוקא לפי שחכמה כח מ"ה דהיינו שהכלי דחכמה היא בבחי' מה ותכלית הביטול. ולכן בחו"ב אין שם בחי' אכילה כלל. ועפי"ק זהו החילוק שבין איהו וגרמוהי לבחי' איהו וחיוהי חד כמ"ש בד"ה ויקהלו אל המלך שלמה (עד"ה ראה) וזהו באתי לגני דהיינו כשז"א הוא בבחי' ירידה להשפיע למל' שנק' גני אזי אכלתי. אבל באתרי' דהיינו כשז"א עולה להיכלות דאו"א אזי לאו אורחי' למיכל. והנה לע"ל על ידי התגלות תוס' אורות מעצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מהצמצום יהי' הזדככות העולמות כ"כ עד שגם הגוף הגשמי יקבל חיותו מכלים דחו"ב דאצי' (ולא מז"א) דהיינו שגם בגוף הגשמי יהי' הביטול כמו בכלים דחו"ב ולכן לא יהי' נצרך כלל לאכילה ע"ד הנ"ל שבאתרי' לאו אורחי' למיכל. והו"ע הטל תחי' כו' (עד"ה הנ"ל). ועתה יובן החילוק שבין בחי' יוסף דכעת. לבחי' יוסף דלע"ל. שבחי' יוסף דכעת הו"ע תוס' אורות שבג"ע שהוא מבחי' סדר השתלשלות. עדן ח"ע. נק' דירת עראי שג"ע רק לפי שעה. ולכן רק נשמות בלא גופים. אבל בחי' יוסף דלעתיד הו"ע תוס' אורות מלמעלה מהצמצום ומקו"פ כנ"ל לכן נק' דירת קבע שגם הגופים גשמיים יהיו ניזונין מאלקות בלא או"ש כנ"ל. והנה בבחי' יוסף דכעת יהודה למטה ממנו כי ע"פ סדר השתלשלות הרי יוסף למעלה מיהודה. אבל בבחי' תוס' אורות שיתגלו לע"ל מלמעלה מהשתלשלות הנה בזה העיקר בחי' יהודה (יוסף זהו יסוד ז"א דלפי שנמשך על ידו תוס' אורות ע"כ נק' יוסף. והנה התוס' אורות שנמשך כעת ע"י יסוד הוא מבחי' עדן ס' השתלשלו' ע"כ יוסף יסוד למעלה מיהודה מל'. אבל בחי' יוסף דלעתיד. היינו התוס' אורות שיומשך ע"י היסוד לע"ל יהי' מלמעלה מהשתלשלות ששם ארץ קדמה. לכן יהי' יהודה למעלה מיוסף) וכמשי"ת למטה בענין מעלת עה"ד טו"ר לאחר הבירור שעי"ז דוקא נמשך מלמעלה מהשתלשלו' והנה יוסף ויהודה שמשא וסיהרא ולע"ל והי' אור הלבנה כאור החמה כו' (ישעי' ל' כ"ו). א"ח עט"ב שכעת בעטרה שעטרה לו אמו. בינה. אבל לע"ל יהי' מל' גופא העטרה כו' וכנ"ל. ולכן גם בבהמ"ק שנבנה על אופן דלעתיד הי' העיקר מדומם וכנ"ל:

ג ועתה צ"ל ענין ושמתי לך מקום. מהו המעלה דבחי' מקום קבוע. כתיב (ויצא כ"ח ט"ז) אכן יש הוי' במקום הזה. וצ"ל הלא הוא ית' נק' מקום. ברוך המקום. שהוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו (ב"ר ויצא פס"ח). והענין דכתיב (דה"א ט"ז) עוז וחדוה במקומו. וכתיב (בראשית ו') ויתעצב ה' אל לבו. ובגמ' (חגיגה ד"ה ע"ב) הא בבתי גואי והא בבתי בראי. והענין דיש כ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד להיפך כמו עת לקרוע שנחלק יהודה ואפרים לשתי ממלכות (ומזה כל הגליות) ועת לתפור כמ"ש (יחזקאל ז' כ"ב) ולא יחצו עוד לשתי ממלכות. והתפירה על ידי יוסף בן פורת אותיות תופר כו'. והנה הכ"ח עתים ב"פ יד נמשכים מב' ידות ימין ושמאל. ומבחי' ימין נמשך הי"ד עתים שלטובה ומבחי' שמאל להיפך כמו בנין הבית נמשך ממדת החסד. וחורבן הבית ממדת הגבורה כו'. והנה בחי' עצבון שייך רק במדות חו"ג שמהגבו' העצבון כו' אבל למעלה מהמדות בהבחי' אשר חו"ג אינם הפכיים ואין שייך שם התחלקות דחו"ג כלל כמ"ש (בשלח ט"ו) ימינך ה' נאדרי כו' ימינך ה' תרעץ כו' שהכל בחי' ימין כו' שם עוז וחדוה במקומו ולכן נק' מקומו בחי' מקום קבוע. כי המדות נק' עראי כיון שיכול להיות שינויים כו' שהגבורה מנגד לההמשכה שממדת החסד כו' אבל במקום שאין שם התחלקות חו"ג כלל הוא בחי' אני הוי' ל"ש כו'. ומשם נמשך הקביעות שלא ישתנה כלל. ובחי' זו יהי' לעתיד כמ"ש (ישעי' ל"ג כ') אהל בל יצען כו' לנצח. כיון שהוא למעלה מהמדות שמהם נמשכים הכ"ח עתים. וזהו"ע ושמתי מקום לעמי לישראל. בחי' מקום דוקא. מבחי' עוז וחדוה במקומו. אשר המשכה זו היא מלמעלה מהמדות שנק' עראי כ"א בחי' מקום קבוע שלמעלה משינוים כו'. וזהו ונטעתיו דקאי על בהמ"ק כמ"ש (ישעי' נ"א ט"ז) ואשים דברי בפיך. תורה. ובצל ידי כסיתיך מצות. גמ"ח. לנטוע שמים כו' קרבנות כמארז"ל (במד"ר ויצא פס"ח סי' ט"ו) ע"פ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וזהו ונטעתיו ע"ד לנטוע שמים כו'. וזהו"ע שבהמ"ק נק' דירת קבע וכנ"ל. וזהו כל הקובע מקום לתפלתו שע"י שמקבל עליו עומ"ש וקובע א"ע בכ"י לבוא למקום א' להתפלל כי שעה זו הוא מבחר הזמן כו'. עי"ז יוכל להמשיך מבחי' ושמתי מקום הנ"ל כי בהכ"נ מקדש מעט. ולהגירסא כל הקובע מקום לתורתו. היינו משום דמשחרב בהמ"ק אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה. ולכן אויביו נופלין תחתיו כי אויבים אין להם יניקה אלא מקו השמאל וע"ד (ת"י ויהי פ"נ פי"ג) רישא דעשו בעטפוי דיצחק דוקא. אבל בבחי' ושמתי מקום הנ"ל שלמעלה מהתחלקות חו"ג ושם הכל בחי' ימין ע"כ אין להם יניקה עוד ולכן נופלין כו'. עוד אמרו בגמ' (ברכות ו' ע"ב) כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו. דהנה מ"ש (לך ט"י א') אנכי מגן לך. אשר מגן צריך כו' (שם י"ד כ'). זהו מבינה שמשם דוקא נמשך הישועות להגן כו' וכמ"ש בפע"ח בכוונת מלך עוזר ומושיע ומגן יעו"ש וחותמין ע"ז מגן אברהם. וזהו מגן אבות בדברו דהיינו מל' מצד קבלתה מהבינה. וזהו כל הקובע מקום שממשיך מבחי' ושמתי מקום. מקום קבוע עוז וחדוה במקומו דהיינו בינה שבה התגלות עתיק ולכן אלקי אברהם בעזרו דהיינו בחי' אלקים חיים דבינה שנמשך לאברהם להיות מגן אברהם. עי' בזהר לך (פ"ד ע"א) הלוך ונסוע הנגבה כו' שירותא דעלמא עילאה כו'. ולכן א"ש מה שהגמ' קורא להמשכת הבינה. אלקי אברהם. שזהו ממש ענין מגן אברהם:

ועתה צ"ל איך יהי' יהודה למעלה מיוסף לע"ל. והענין כי יוסף ויהודה הם שני עצים כמ"ש בהפטורה. והנה בחטא המקושש עצים שהם בחי' עה"ח ועה"ד. איתא בזה"ק (שלח קנ"ז ע"א) שהחטא הי' שהי' דייק על אילנין הי מינייהו רב כו'. ולכאורה תמוה איך עה"ד למעלה מעה"ח. והענין כי עה"ד טו"ר היינו שמברר טו"ר ואחר הבירור יהי' למעלה מבחי' עה"ח. וע"ד טוב מאד שארז"ל (במד"ר בראשית פ"ט סי' ט') טוב זה יצ"ט מאד זה יצה"ר. היינו שלאחר הבירור הוא טוב מאד. וזהו ג"כ ענין מעשה גדיל אעפ"י שגדול תלמוד שמביא כו'. אבל אח"כ מעשה גדול והנה יוסף בחי' עה"ח ויהודה עה"ד. והנה עתה עה"ח מברר עה"ד. אבל לע"ל כשיתברר בחי' יהודה יהי' למעלה מבחי' יוסף ע"ד טוב מאד כו' כנ"ל:

ויגש אליו יהודה כו'. בזח"א דף ר"ו ע"א תקרובתא דעלמא בעלמא. והיינו תקרובתא דעלמא תתאה שנק' עלמא דנוקבא בחי' מלכות. שזהו מדרגת יהודה. לבחי' עלמא עילאה שנק' עלמא דדכורא בחי' יסוד ז"א דאצילות שזהו מדרגת יוסף כנודע. וענין ויגש כו' זהו כמ"ש (איוב מ"א ח') אחד באחד יגשו ורוח לא יבא ביניהם וכמו"כ ענין ויגש אליו כו' היינו בחי' קירוב ויחוד בחי' מל' דאצילות מדרגת יהודה לבחי' יסוד מדרגת יוסף. ויאמר בי אדוני הו"ע תשוקת המל' שיומשך בה כל האורות עליונים מבחי' יסוד ז"א דאצי'. והנה בפ' הקודמת כתיב ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן כו' וזה הי' הסיבה שיהי' ויגש אליו יהודה עפ"י פשוט וכמו"כ יתפרש גם עפ"י סוד לפי' הזהר בפסוק ויגש אליו כנ"ל. ולהבין זה הנה דהע"ה אמר כוס ישועות אשא וגו'. וצ"ל למה אצל דוד כתיב כוס. ואצל יוסף כתיב גביע. ולמה גבי הכוס כתיב אשא שנצרך להגביה אותו. וגבי הגביע לא נאמר שצריך להגביהו כו'. הנה כוס ישועות הוא שם אלקים (זח"ג רע"ג ב'). כי כוס גימט' אלקים ונק' כוס ישועות כמ"ש (תלים ס"ט) הושיעני אלקים כו' והיינו כמו הכוס הוא כלי שנותנים לתוכו מים או יין והוא מכיל ומחזיק בתוכו. לפי שהוא מגבילם שלא יתפשטו לכל צד ולא ישפכו ועי"ז הוא מכיל ומחזיק בתוכו המים או היין. וכמו"כ שם אלקים שהוא בבחי' מל' דבר ה' עולם הדיבור עליון שריבוי התחלקות צירופי אותיות הדיבור עליון הם בחי' אותיות וכלים להאור והחיות מאור א"ס ב"ה הנמשך לתוכן. דהיינו שהם כלים לקבל כל האורות עליונים של כל הע"ס בין מז"ת ובין מג"ר. והיינו על ידי שהם מצמצמים ומגבילים את האורות ועי"ז גופא הם בחי' כלים להכיל ולהחזיק האורות בתוכן בבחי' פנימיות ממש כו'. ועד"מ מאותיות השכל שעל ידי שמגבילים את השכל ומחלקים אותו לחלקים רבים עי"ז הם כלים להכיל בתוכן אור השכל. וזהו שבתיבת אלקים יש ב' פירושים הא' ל' דין וצמצום. כי אלקים בכ"מ הוא דין. והב' ל' כח כמו יש לאל ידי כו' והיינו לפי שצירופי אותיות דשם אלקים בחי' מל' הם מצמצמים ומגבילים את האור והחיות כנ"ל אך זה גופא שיוכלו להגביל האור ולהכילו ולהחזיקו שיתקיים בהכלים תמיד זהו בחי' כח ועוז שיש בהכלים דשם אלקים. דהנה כתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא (דברים ד'). כמו עד"מ טבע האש להסתלק מהפתילה ליכלל במקורו אש היסודי. כך תשוקת האורות דע"ס הוא להסתלק מהכלים וליכלל במאציל כו' רק שיש כח ועוז בהכלים להכיל האור ולהחזיקו שיתקיים בתוכן ולא יסתלק. דהיינו מצד ששרש הכלים הוא למעלה מהאורות כמ"ש במ"א. ולכן נק' שם אלקים בחי' כוס וכלי לכל האורות דע"ס דאצי' להכילם שיתקיימו תמיד כו'. וזהו כוס ישועות אשא. שהו"ע העלאת האותיות והכלים דשם אלקים מלמטלמ"ע לקבל האורות כו'. ובשם הוי' אקרא הו"ע המשכת האורות דשם הוי' מלמעלמ"ט להאיר ולהתגלות בהאותיות דשם אלקים. והמשכה זו נק' אקרא כמ"ש (ישעי' מ"א ד') קורא הדורות מראש. וידוע הפי' שקורא וממשיך הע"ס מהעלמם בבחי' מחה"ק דא"ק שיתגלו באצילו. ולכן גבי כוס כתיב אשא וגבי שם הוי' כתיב אקרא. שבחי' האותיות והכלים דשם אלקים נצרך לנשאם ולהעלותם מלמטלמ"ע. ובחי' האורות דשם הוי' נצרך להמשיכם מלמעלמ"ט שיומשכו ויתגלו בהאותיות דשם אלקים שיהי' יחוד הב' שמות הוי' אלקים שזהו כללות כל העבודה. כמ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים. וכתיב וידעת כו' כי הוי' הוא האלקים (דברים ד'):

ב ועתה י"ל ענין גביע דיוסף. הנה גביע הוא מלשון גבעות עולם. גבעה נשאה. גבעות הם הרים גבוהים יותר מסתם הרים הבולטים מארץ מישור. וכ"ה למעלה הרים נק' המדות עליונות דאצי' כמ"ש (מיכה ו') שמעו הרים את ריב ה' וארז"ל (מד"ר בא פט"ו סי' ה') דקאי על האבות שהיו מרכבה לבחי' מדות דאצי' וע"ז כתיב ההרים רקדו. אבל בינה היא בחי' גבעה נשאה עילאה שלמעלה מבחי' הרים דמדות דאצילות. ונק' הר ההר. הר ע"ג הר כו'. ובזהר (ויגש ר"י ע"א) ע"פ קול ברמה נשמע. רמה דא הוא עלמא דאתי דהיינו בינה. והענין כי המדות דאצילות נקראי' ימי עולם כמ"ש (דברים ל"ב) זכור ימות עולם. ויזכור ימי עולם כו'. והיינו משום שהמדות דאצי' הם מקור ושרש להמשכת החיות בזמן ועז"א במד"ר (בראשית פ"ג) מלמד שהי' סדר זמנים קודם לכן. ולכן נק' יומין כמ"ש ששת ימים עשה כו'. וכתיב כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול שכל מדה היא בחי' יום שכולל אלף שנה ואעפ"י שלגבי הזמן שלנו הם כמו למעלה מהזמן ממש כי מה שלמטה הוא אלף שנה נכלל שם בבחי' יום אחד אך כיון שכל מדה היא רק בבחי' יום אחד לבד שכולל רק אלף שנה ולא יותר. ע"כ זהו שרש ומקור להמשכת החיות בזמן ונק' סדר זמנים שבריבוי ירידת השתלשלות המדרגות נעשה הזמן שלנו. וכמו"כ הם מקור ושרש להתהוות בחי' מקום שהוא התחלקות ו"ק רוחניים וגשמיים. כי הששה מדות דאצילות עצמן הם בחי' ו"ק כו' כמ"ש במ"א. רק שהם ו"ק שבטלים ליחודו האמיתי ית' ונק' יחו"ע. ולכן נק' ימי עולם. ובסה"ק נק' ז' ימי הבנין ואעפ"כ נק' הרים כמו הרים הבולטים מארץ. שלגבי ארץ מישור גם סתם הרים הם בחי' בליטה והגבהה כו'. והיינו כי בחי' ארץ העליונה מדת מלכותו ית' מתפשטת ומתלבשת להחיות הזמן דבי"ע ממש. וע"ז כתיב אתה הוא ושנותיך כו'. שמתחלק החיות אלקות דבחי' מל' לבחי' זמן ממש ימים ושנים כו'. וגם מחיה בחי' מקום ממש דהיינו התחלקות ו"ק רוחניים וגשמיים. שנראה ליש ודבר נפרד. משא"כ המדות דאצי' הם רק סדר זמנים כנ"ל שלגבי הזמן דבי"ע הם כמו למעלה מהזמן ובחי' ו"ק שבטלים בתכלית בחי' יחו"ע. לכן נק' הרים לגבי ארץ עליונה בחי' מל' מקור דבי"ע. אך בחי' בינה הוא למעלה מן הזמן לגמרי למעלה גם מבחי' סדר זמנים. כי בינה הוא בחי' תשובה תשוב ה' עילאה וארז"ל (פסחים נ"ד ע"א) תשובה קדמה לעולם. דהיינו למעלה מבחי' ימי עולם הנ"ל. ולכן תומ"צ תלוי' בימים כמ"ש בזהר (חיי קכ"ט ע"א) ע"פ ואברהם זקן בא בימים. אבל תשובה אינו תלוי בימים כלל. כ"א יש קונה עולמו בשעה אחת. וכן אמרו בזהר שם זכאין אינון מארי דתיובתא דמשכין לי' בשעתא חדא וברגעא חדא. והיינו לפי שתשובה הוא בבינה שלמעלה מבחי' ימי עולם דז"א דאצי'. וז"ש בטרם הרים יולדו כו' תשב אנוש כו'. והנה בבינה הוא התגלות עתיק. שנק' עתיק יומין. שנעתק ומובדל מבחי' יומין דמדות דאצי' כמאמר המתנשא מימו"ע. והוא בחי' לאו מכל אינון מדות איהו כלל וע"כ בחי' בינה הוא למעלה מהזמן לגמרי. ולכן הבינה היא בחי' הר ההר וגבעה נשאה עילאה שגבוה יותר מבחי' הרים דמדות דאצי'. והנה גביע שהוא מלשון גבעה. היינו בחי' יסוד ז"א דאצי' כשמקבל מהבינה. וזהו גביע גימט' ה"פ טוב. היינו ה"ח דבינה שנמשכים ביסוד:

ג ולהבין מהו ענין מה שהיסוד מקבל מהבינה שאזי דוקא נק' היסוד גביע לשון גבעה כו'. הנה כתיב (תלים י"ד) מי יתן מציון ישועת ישראל וארז"ל (מד"ת סי' י"ד ומד"ר קדושים פכ"ד סי' ד') שכל הישועות ונחמות של ישראל נמשכים מבחי' מי ומבחי' ציון דוקא וזהו מי יתן מציון כו'. הנה מי הוא בחי' שאינו מושג וכמו אין שג"כ הפי' דבר שאינו מושג עד שנק' אין. וז"ש מי ברא אלה. שבחי' האין המהווה את היש. שאינו מושג כלל נק' מי. והנה אין הוא בחי' כ"ע שלמעלה מהחכמה כמ"ש והחכמה מאין תמצא ובחי' מי גימט' חמשים זהו נשע"ב. אך כ"ע איהו שלימו דחמשין שע"ב (ת"ז סוף תיקון כ"ב). ולכן בחי' מי זהו בחי' אין. ומבחי' אין דכ"ע נמשכים כל הישועות. כי מחכמה ולמטה הוא בחי' כמראה אדם. ויש זלעו"ז אדם בליעל דקליפה לעומת כמראה אדם דקדושה. ולפעמים כשהעונות גורמים ח"ו יכול להיות עת אשר שלט האדם באדם כו'. אבל מבחי' כ"ע שהוא בחי' כי לא אדם הוא שאין שייך שם לעו"ז כלל משם נמשכים הישועות כו' להושיע את בחי' אדם דקדושה כו' ולדחות ולהשפיל בחי' אדם דקליפה כו'. וזהו שהשרש של תיבת ישועה הוא ש"ע. שהם ש"ע נהורין דכ"ע כידוע. השי"ן זהו ג"ר דכתר. והע' ז"ת דכתר כנודע שבכ"ע שם ההתכללות באופן היותר נעלה שהיו"ד גופא כלולים מיו"ד. ולכן מה שבהע"ס דאצי' המדות נק' שבע שנים וחו"ב נק' עשרים שנה. כל אחד מג"ר כלול רק מיו"ד. אבל בכ"ע הג"ר הם בחי' שי"ן והז"ת הם בחי' ע' אך להבין הלא עיקר בחי' מי הוא בינה ועיקר הישועות נמשכים מבחי' ש"ע נהורין דכתר דוקא. וא"כ למה כתיב מי יתן ישועות כו'. ועכצ"ל שבחי' ישועות דכתר נמשכים ע"י הבינה דוקא שנק' מי כו'. ולכאורה א"ז מובן הרי חכמה היא מקור החסדים דקו הימין וא"כ למה לא יומשכו הישועות דכ"ע ע"י החכמה. והענין דבזהר תרומה דקס"ט א' פי' דישועות הם ה"ח כמ"ש וחושע לו ימינו. הושיעה ימינך. ובזהר בראשית דף א' פי' שהם חמש עלין תקיפין דסחרין לשושנה שהם ה"ג. והיינו שישועות הם ה"ג ממותקות מה"ח כו'. וביאור הדבר. כי בענין ישועה מוכרח להיות השתתפות וחיבור חסד ודין ביחד דוקא. כמו עד"מ כשצריכין להושיע אחד ולהצילו מיד שונאו הקם עליו. מוכרח להכניע ולהפיל את השונא ולהושיע את אוהבו. וא"כ זהו ב' פעולות חסד ודין ביחד. ועד"ז הוא בירור והעלאת הניצוצות מק"נ שנק' ישועה כידוע בפי' מחיה מתים ורב להושיע. שהטוב צריכים לבררו ולהעלותו וא"כ זהו חסד ימין מקרבת. והרע צריכים לדחותו ולהפילו למטה מטה כידוע בענין שלהובא דאשא. וזהו דין שמאל דוחה. שבאופן אחר א"א להיות הבירור. וכמו"כ ביצי"מ שהי' נגוף למצרים ורפוא לישראל כתיב ויושע כו'. כי בכל בחי' ישועות מוכרח להיות השתתפות חו"ג ביחד (באופן שהחסד גופא יהי' כלול בו דין ובדין יהי' כלול חסד) והטעם כי מבחי' חסד לבד נמשך להיטיב ולהשפיע לכל גם לשאינם ראוים כלל כמו שאמר אברהם לו ישמעאל יחי' לפניך. ומבחי' גבורה ודין לבד יכול להיות מניעת השפע מכולם כמ"ש (איוב ט"ו) ושמים לא זכו בעיניו כו' וע"כ כשצריכים להושיע את זה ולהפיל את שכנגדו מוכרח להיות חיבור והתכללות חו"ג ביחד דוקא. דהיינו שבהחסד גופא יהי' כלול דין שיומשך הישועה וההצלה למי שצריכים להצילו לבד. וכמו"כ בהדין יהי' כלול חסד שיהי' הדחי' רק להשונא לבד כו' ולכן בסט"א אין נמצא ענין ובחי' ישועה כלל. וכמ"ש אל תבטחו בנדיבים כו' שאין לו תשועה. אעפ"י שנק' נדיבים שמי שמתדבק אליהם ומסתאב בהם כו' משפיעים לו רוב שפע. זהו הכל לגרמייהו כו'. אבל ישועה בעת צרה א"א להיות מהם וכמ"ש ירמי' ב') ואיה אלהיך כו' יקומו אם יושיעוך כו'. והטעם משום כי ישועה צ"ל מחיבור והתכללות חו"ג יחד. וסט"א כל התהוותה וקיומה וחיותה הוא משבה"כ דמדות דתהו שלא הי' שם שום התכללות בהמדות כנודע. ועפי"ז יובן מה שהישועות הנמשכים מכתר צ"ל נמשך ע"י הבינה דוקא מקור קו השמאל. משום כי הישועות צ"ל ע"י גבורות ממותקות דוקא. ולא ע"י חסדים לבד. ע"כ א"א להיות נמשך הישועות דכתר ע"י החכמה מקור קו הימין ויובן בביאור יותר דהנה כדי שיומתקו הגבורות צ"ל תחלה מיתוק הגבורות בשרשן דוקא. ואח"כ המתקות הגבורות בחסדים שנק' יחוד מדותיו זו בזו שהגבורות עצמן מתהפכין לחסדים. והנה מיתוק הגבור' בשרשן הוא בבינה דוקא מקור קו השמאל וכמ"ש (תלים ק"ו) מי ימלל גבורות ה'. שבחי' מי דבינה מרכך וממתיק הגבורות שיהי' כפיית הדינין כו'. וכתיב מי יודע עוז אפיך. יודע הוא מלשון ויודע בהם אנשי סוכות. דהיינו שבירת הדינים כו'. ואח"כ יכול להיות המתקות הגבורות בחסדים ע"י כתר עליון שרש כל החסדים כמ"ש במ"א ע"פ אד' שפתי תפתח. שהאל"ף שהוא פלא עליון דכתר שרש כל החסדים הוא דוקא העיקר הממתיק דין דאדנ"י כו'. ולכן הישועות שהם ע"י ה"ג ממותקות מה"ח צ"ל נמשך מבחי' כ"ע ע"י מי דבינה דוקא. וזהו מי יתן מציון ישועות ישראל. אך מי יתן מציון דוקא. ציון גימט' יוסף בחי' צדיק יסוד עולם והיינו שכדי שיהי' ישועת ישראל שיומשכו הישועות בכנס"י זה צ"ל מבחי' יסוד דוקא. כי עיקר הישועות נצרך רק בבחי' כנס"י דוקא מדת מלכותו ית' דכתיב ואני בתוך הגולה. וכתיב (ישעי' נו"ן) ובפשעכם שולחה אמכם. נפלה עטרת ראשינו שהו"ע גלות השכינה נפילת המלכות דקדושה להתלבש ולהסתתר בתוך הע"ש כו'. משא"כ בספי' העליונות דאצי' שלמעלה מהמל' שם אין שייך כ"כ ענין ישועות משום כי שם לא יגורך רע. והנה בחי' מל' מקבלת רק מהיסוד. ולכן כשהישועות דכ"ע הם בהספי' עליונות שלמעלה מהיסוד אזי אין שייך לבחי' מל'. משא"כ כשנמשכים ביסוד אזי מהיסוד נמשכים לבחי' מל' כנס"י. וזהו מי דבינה יתן מציון יסוד דוקא ישועות ישראל. וזהו עד תאות גבעות עולם תהיין לראש יוסף ופי' בזהר (וארא כ"ב ע"א) דקאי על היסוד שנק' עד שהוא תאות גבעות עולם בינה ומל'. גבעה עילאה תיאובתא דילה לארקא לי' ברכאן. וגבעה תתאה תיאובתא דילה לקבלה מיני' ברכאן. וא"כ היסוד מקבל הישועות מבחי' גבעה עילאה דבינה ומשפיע בבחי' גבעה תתאה דמל'. תהיין לראש יוסף שהוא הי' מרכבה לבחי' יסוד משא"כ כל השבטים היו מרכבה רק לבחי' מל' לבד. כמ"ש כל אלה שבטי, ישראל וזאת אשר דבר כו' זאת הוא בחי' מל'. ועפ"י כ"ז יובן בטוב מה שהיסוד נק' גביע ל' גבעה. היינו לפי שמקבל הבחי' ישועות מבחי' גבעה עילאה דבינה כמ"ש מי יתן מציון ישועות כו'. ולכן כתיב הגביע אצל יוסף לפי שהי' מרכבה לבחי' זו. ולא כתיב שצריכים להגביהו ולנשאו כמו דכתיב גבי כוס לפי שמקבל מבחי' גבעה עילאה דבינה שנק' רמה כו' א"כ הוא בעצמו רם ונשא מצד קבלתו מהבינה שנק' רמה:

ולהבין בתוס' ביאור ענין כוס ישועות אשא. מה שהאותיות דשם אלקים נצרך להגביה ולהעלות כו'. צריך להקדים הפסוק ויאבק איש עמו כו'. וידוע דמלחמה זו דשרו של עשו עם יעקב זהו מלחמת הסט"א עם כללות סטרא דקדושה וכמ"ש מלחמה להוי' בעמלק. ולכאורה אין לזה הבנה כלל. הרי הסט"א כל קיומה וחיותה הוא מה שמקבלת יניקה מהקדושה. ולכן מתאמצת להחטיא את האדם כדי לחטוף עי"ז תוס' יניקה מהקדושה. ולע"ל כשיתברר ויתעלה מהם כל בחי' טוב וניצוצי קדושה שנפלו בהם אזי יהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ כו' וא"כ איך שייך שסט"א תהי' יכולה להלחם עם סט' דקדושה. ויובן זה בהקדים ענין מה שלפעמים משמע שכל ענין קיום תומ"צ א"ז נוגע למעלה בהקב"ה כלל. וכמ"ש (איוב ל"ה) אם צדקת מה תתן לו. ורבו פשעיך מה תעשה לו. ובתנחומא (פ' שמיני סי' ח') אמרו. וכי מה איכפת לי' להקב"ה אם שוחט ואוכל או נוחר ואוכל כו' הא לא ניתנו אלא כדי לצרף בהן את ישראל. ולפעמים משמע להיפך שנוגע גם למעלה ממש. וכמ"ש (תלים סס"י ס') באלקים נעשה חיל דהפי' שנש"י ע"י קיום תומ"צ עושים כביכול חיל וכח באלקות ממש. וזהו תנו עוז לאלקים (וח"ב ר"פ בא). וכתיב (דברים ל"ג) רוכב שמים בעזרך. והפי' דמה שהקב"ה רוכב שמים הוא בעזרך ע"י העזר דנש"י על ידי תומ"צ וזשארז"ל (מד"ר איכה פ"א) בזמן שישראל עושין רצונו של מקום מוסיפין כח בגבורה של מעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח אד'. ובזמן שאין ערש"מ מתישין כו' שנאמר צור ילדך תשי. והענין הוא דהנה ארז"ל (פדר"א פ"ג) עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד. ופי' הרמ"ז עד שלא נברא עולם הבריאה הי' הוא היינו עצמות המאציל (מא"ק עד כתר דאצי' בכלל נק' הוא ומאציל לגבי אבי"ע) ושמו היינו הע"ס דאצילות וכמ"ש בזהר (באד"ז ר"צ ע"ב. ובח"ב משפטים קכ"ג ע"ב וכמה דוכתי) שהע"ס דאצי' הם רזא דשמא קדישא ששם הוי' כולל כל הע"ס. יוד ח"ע ה' בינה ו' ששה מדות ה' אחרונה מל'. וא"כ הע"ס דאצי' נק' שמו דהיינו שם הוי'. וזהו הוא ושמו בלבד. כדכתיב (נחמי' ט') אתה הוא הוי' לבדך. וטעם הדבר מה שהע"ס נק' שמו. דהנה ידוע בהמאמר דפתח אליהו. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' כדי לאנהגא בהון עלמין. והיינו שענין ע"ס דאצי' למעלה א"ז כמו עשר בחי' הנפש למטה. שאעפ"י שעצם הנפש הוא למעלה מהעשר כחות דג' שכליים וז' מדות. מ"מ העשר כחות נחשבים עצמיות הנפש ממש. והיינו שהנפש עצמו נתפס בהעשר כחות ונשלם על ידן. כמו על ידי השכל יכול הנפש להשכיל ולהשיג גדולת אוא"ס. ועל ידי המדות כמו אהבה נעשה עי"ז דביקות הנפש באלקות ממש וזהו לית פולחנא כפולחנא דרחימותא (ח"ג רס"ו ע"א). וא"כ ע"י העשר כחות נעשה שלימות בעצם הנפש ממש. וכמו שאנו רואים בגשמיות שעצם הנפש נתפס בהמדות כמו שמחה או כעס שנעשה עי"ז התפעלות בעצם הנפש ממש. אבל למעלה באוא"ס ב"ה אין שייך כלל לומר כן. כי לעצמו ית' א"צ כלל להע"ס כי אנת הוא שלימותא דכולא. וכלום חסר כו'. ומה שנאצלו הע"ס הוא רק כדי לאנהגא בהון עלמין כו'. ולכן נק' רק שמו לבד. כמו שם האדם שאין נוגע לעצמיות האדם כלל. שבפ"ע א"צ כלל להשם. וענין השם הוא רק בשביל שיפנה לזולתו. וכמו"כ הע"ס שאין נוגעים כלל לעצמות אוא"ס. כ"א רק שיומשך על ידם אור וחיות בעולמות. וגם גילוי אור א"ס בעולמות נמשך ג"כ על ידן. ע"כ נק' רק שמו בלבד. והנה בבחי' שמו דהיינו הע"ס נוגע ענין קיום תומ"צ. דהיינו שעל ידי קיום התומ"צ ממשיכים התגלות תוס' ריבוי אור מאוא"ס ב"ה בהע"ס וזהו ענין ל"ת תלוין בי"ה ומ"ע בו"ה. דהיינו שממשיכים תוס' וריבוי אור בבחי' י"ה ו"ה. וזהו פי' מוסיפין כח בגבורה של מעלה יגדל נא כו'. דהיינו הגדלת הכח למעלה בהע"ס על ידי ריבוי תוס' אורות כו' ואזי היו"ד רבתי שהע"ס מלאים ריבוי אור כו' אבל להיפך על ידי עונות גורמים חסרון ומיעוט האור. ולפעמים נעשה הסתלקות האור לגמרי מהע"ס כענין וכד אנת תסתלק מנייהו כו'. וכ"ז הוא בבחי' שמו. אבל בעצמות המאציל אין נוגע ענין קיום התומ"צ. שאין שייך לומר שממשיכים שם תוס' וריבוי אור. ולא גירעון וחסרון האור ח"ו על ידי חטא ועון. וע"ז כתיב אם צדקת מה תתן לו וכו'. דקמיה כחשכה כאורה כו'. וז"ש במדבר י"א) זכרנו כו' אשר נאכל במצרים חנם. וארז"ל (רש"י בשם הספרי) חנם בלא מצות. דהיינו שהיו מקבלים שם מהבחי' דכחשכה כאורה שאין נוגע שם כלל ענין קיום התומ"צ. וע"ז ארז"ל (אבות פ"ה) עשרה דורות מאדם עד נח וכו' וכולם מכעיסין ובאים להודיע כמה ארך אפים לפניו כו' והיינו שמבחי' זו דארך אפים שלמעלה מהע"ס יכולים לקבל השפעת רוב טובה בגשמיות אפי' שלא על ידי קיום תומ"צ:

אך צ"ל דא"כ למה צריכים כלל תומ"צ. כיון שמצד עצמותו שלמעלה מבחי' שמו וע"ס יכולים לקבל שפע אף בלא תומ"צ. והענין כי בלא תומ"צ מה שנמשך מעצמותו שלמעלה מסדר השתלשלות היינו רק חיצוניות השפע. דהיינו מבחי' חיצוניות אור א"ס שלמעלה מהשתלשלו'. וענין שפע זו הוא רק בשביל חיצוניות החיות לבד דהיינו להיות קיום וחיות חיצוניות העולמות. ולמטה היינו שיהי' רק השפעת החיות בגשמיות לבד וגם שהמשכת החיות הוא בדרך העלם והסתר בתכלית שאין מושג כלל השפעת החיות מאלקות. ונמצא שיש בזה ג' דברים הא' חיצונית השפע בלבד. והב' שנמשך מזה רק חיצוניות החיות שהו"ע חיות גשמי לבד. והג' שהחיות מוסתר ונעלם בתכלית ובחי' זו נק' במד"ר (בראשית פ"ב סי' ד') הנהגה של אפילה שאמרו ז"ל ע"פ יהי אור זה אברהם אמר הקב"ה עד מתי תתנהג העולם באפילה. תבא האורה זה אברהם. אעפ"י ששרש הנהגה זו הוא ממקום גבוה מאד. מבחי' ישת חשך סתרו שלמעלה מבחי' שם הוי' וע"ס כו'. דשם כחשכה כאורה כו'. מ"מ נק' הנהגה זו בשם אפילה דהיינו בחי' הסתר והעלם שמחיה רק בדרך מקיף לבד שאין מושג כלל החיות כו'. אבל מה שע"י תומ"צ ממשיכים תוס' ריבוי אור בבחי' שמו וע"ס המשכה זו הוא מפנימיות ועצמיות אור א"ס ממש שלמעלה מהשתלשלות. וגם להיות מאיר בגילוי גמור בבחי' פנימיות בעולמות ונבראים. כי המשכה זו אינה בשביל קיום וחיות חיצוניות העולמות כ"א שיהי' התגלות אלקות ויחוד אור א"ס ב"ה בעולמות. והמשכה זו א"א לימשך כ"א ע"י קיום תומ"צ דוקא וע"י בחי' שמו שהוא הע"ס דאצי'. והיינו משום שבחי' גילוי פנימיות אור א"ס א"א להיות כ"א במי שבטל אליו בתכלית. ולכן מאיר אור א"ס ב"ה בהע"ס דאצילות ומתייחד עמהם בתכלית היחוד דאיהו וגרמוהי חד בהון לפי שהע"ס בטלים בתכלית לאוא"ס ב"ה כמ"ש לך ה' הגדולה וגו' לך ה' הממלכה:

והנה הע"ס נחלקים בדרך כלל לג' מדריגות חב"ד חג"ת נה"י שהם ג' בחי' מדרגות ביטול. תחלת הביטול דהיינו מדרגה הראשונה היותר עליונה שבבחי' ביטול הוא בג"ר מוחין חב"ד. אעפ"י שלכאורה הי' אפ"ל שהביטול דבחי' מדות חג"ת נעלה יותר כי הביטול דבחי' מוחין חב"ד הוא בנחת וחשאי (בל"א שטיל זייער) כמו דברי חכמים בנחת נשמעים. והביטול של המדות הוא בבחי' התפעלות ורעש כמו התלהבות והתלהטות רשפי אש האהבה כו' אך האמת מה שהביטול דבחי' חכמה הוא בנחת כו' זהו לפי שהוא ביטול בעצם ממש מצד כי בבחי' חב"ד שם הוא השגת מהות הביטול ממש איך שאין עוד מלבדו ואפס זולתו כו'. אבל התפעלות המדות א"ז ביטול בעצם כ"א בחי' התלהבות רשפי אש התשוקה לבא לבחי' ביטול בעצם דהיינו ליבטל ביחודו האמיתי ית'. לפי שהתפעלות המדות נמשך רק מבחי' התבוננות שהוא רק בחי' שמיעה כמו מי ששומע שבח והילול של בנין ופלטרין נאה מאד נעשה עי"ז תשוקה לראותו. כמו"כ ע"י בחי' שמיעה והתבוננות שמע ישראל כו' שא"ז עדיין השגת מהות הביטול נעשה עי"ז התפעלות המדות בבחי' רצון ותשוקה לבא לבחי' ביטול כו'. ומ"מ גם הביטול דמדות נחשב ביטול פנימי. לפי שזהו התפעלות מבחי' פנימיות בבחי' רשפי אש התשוקה כו'. ומדרגה הג' מהביטול הוא בחי' נה"י. והנה הביטול דנה"י הוא בערך אחר לגמרי. והיינו כי בחי' נצח הוא נצחון והסכם חזק להיות סור מרע בתכלית אפי' בעונות קלים שאדם דש בעקביו. וע"ט בתכלית אפי' בדקדוק קל של ד"ס. ובחי' הוד הו"ע הודאה שמודה שאליו יאתה שתכלה נפש כל חי ועי"ז נעשה אצלו הסכם אשר לכל הפחות יהי' מרכבה ליחודו ית' במעשה עכ"פ. ובחי' יסוד הוא להיות עשיית המצות בבחי' חשק והתקשרות כו'. ונמצא שהביטול דנה"י הו"ע ביטול שבמעשה בלבד. להיות שבחי' נה"י אינו מדרגה בפ"ע זולת המעשה. כי נה"י א"ז כמו אהוי"ר שהם מדרגה בפ"ע זולת המעשה. אהבה הוא התפעלות רשפי אש התשוקה ליבטל כו' כנ"ל יראה הוא פחד ה' בלבו כו'. משא"כ נצחון והודאה שאינם בחי' התפעלות מדות כ"א בחי' הסכם והודאה על הביטול בבחי' שלימות המעשה א"כ אינם שייכים כ"א כשפועלים בחי' סומ"ר וע"ט בפו"מ. וא"כ הביטול דנה"י זהו הביטול שבמעשה בלבד. ועד"מ שיש בהשתחואה לפני מלך בו"ד ב' בחי' חיצוניות ופנימיות השתחוואה פנימיות הוא כשיש לו השגה ברוממות גדולתו של המלך. ועי"ז מתבטל בפנימיות היינו בכל קומת הנפש במוחין ומדות. והשתחוואה חיצוניות הוא כשאינו משיג ומתפעל מגדולת המלך כלל רק שיודע בכלל ומודה שצריכין להשתחוות כו' ומשתחוה רק בחיצוניות לבד בפישוט ידים ורגלים אעפ"י שבפנימיותו לא נתבטל כו'. ועד"ז ההפרש בין הביטול שבחב"ד וחג"ת להביטול שבנה"י. ולכן כללות סטרא דקדושה דבי"ע מתחלק לג' בחי' ביטול הנ"ל. בעולם הבריאה מקנן חב"ד. ולכן שם שרפים שעבודתם הוא בבחי' השגה וביטול. שלמעלה מבחי' התפעלות. וביצירה מקנן חג"ת לכן שם חיות שעבודתם בבחי' התפעלות ורעש גדול. כמ"ש והחיות כו' בוערות כמראה הלפידים. ובעשי' מקנן נה"י לכן שם אופנים וגלגלים שהביטול שלהם הוא שמתגלגלים שהו"ע ביטול בחצוניות ומעשה. כמו ענין סבוב הגלגלים למטה ממזרח למערב הו"ע השתחואה וביטול לבחי' שכינה במערב. והשתחואה זו היא בחי' ביטול בחיצוניות ומעשה לבד. ולכן הם עגולים כי בבחי' התפעלות המדות יש חילוקי מדריגות קטנות וגדלות כו' אבל בבחי' הודאה אין בזה חילוקי מדרגות כלל. וכמשל העיגול. והנה ההפרש שבין הע"ס דאצי' שנחלקים לג' מדרגות ביטול חב"ד חג"ת נה"י לבחי' בי"ע שנחלקים ג"כ לג' בחי' חב"ד חג"ת נה"י. היינו כי חב"ד חג"ת נה"י שזהו השגת הביטול ובחי' תשוקה ורשפי אש לבא לבחי' ביטול ובחי' ביטול בחיצוניות ומעשה. כל הג' בחי' אלו באצילות זהו הכל בבחי' יחו"ע. ובבי"ע ענין הג' מדרגות ביטול זהו בבחי' יחו"ת כו':

והנה בכל הג' מדרגות ביטול הנ"ל אפי' דבי"ע נמשך גילוי פנימיות אוא"ס ב"ה בכל מדרגה לפי ערכה כו'. ואפי' בבחי' הודאה דהודאה דעשי' שאין בו אפי' בחי' הודאה כדבעי כ"א רק שמודה שצריך להודות הנה גם בחי' זו היא כלי לגילוי בחי' פנימיות אלקות ולכן כל ג' בחי' מדרגות אלו נק' הכל סטרא דקדושה פי' שדבוק לבחי' קדוש. היינו שם הוי' כמ"ש קק"ק הוי' צבאות. וכתיב אין קדוש כהוי'. ושם הוי' היינו מה שנמשך פנימיות אור א"ס להאיר בגילוי כנ"ל. ומה שהוא כלי ומשכן להשראת גילוי שם הוי' שנק' קדוש נק' סטרא דקדושה. אך לאחר שנסתיים עשי' דקדושה מתחיל השתלשלות אבי"ע דקליפה הנק' סט"א שבהם א"א להיות שום גילוי מאלקות ית'. אעפ"י שיש בהם מעט ביטול דקרו לי' אלקא דאלקייא. וכתיב רם על כל גוים ה'. אך ביטול זה אינו קדושה כלל. כי כל כוונתם הוא שיומשך להם החיות מאלקות בבחי' מקיף מרחוק מאד שיהי' העלם והסתר החיות כ"כ עד שלא ירגישו אותו כלל בכדי שיהיו נפרדים לגמרי להתאוות תאוה כו'. וקבלת חיותן מהקדושה הוא רק מבחי' תמצית ושמרים דקדושה דהיינו מבחי' פסולת השפע וג"ז רק מבחי' אחרונה דקדושה דהיינו מבחי' מל' דמל' דעשי' וע"י המקיף דלבונה. שמקיף זה בעצם הוא אותיות דקדושה שמבחי' מל' דעשי' ולכן נק' לבונה זכה. ורק שנשפל להיות מקיף להחיות עשר כתרין דמסאבותא. וע"י מקיף זה נמשך להם פסולת השפע מבחי' מל' דעשי' כו' וז"ש והאלקים עשה את האדם ישר כו' פי' האדם היינו בחי' אדם העליון דע"ס הכולל אבי"ע דקדושה כו' ועשה אותו ישר שע"י הע"ס יומשך פנימיות השפע רק בסט' דקדושה. וסט"א תקבל חיותה רק מבחי' פסולת השפע דמל' דעשי'. אך הנה לפעמים כתיב אם תגביה כנשר כו'. שאם העונות גורמים ח"ו אזי מגבהת עצמה הסט"א לקבל מרוממות עצמותו שלמעלה מבחי' שם הוי' וע"ס משום דשם כחשכה כאורה לפי שאין נוגע כלל שם ענין תומ"צ כנ"ל. וזהו עבדים היינו לפרעה כו' פרעה אותיות הערף. שכשהשפע נמשך מבחי' עורף דא"א דשם כחשכה כאורה אזי מקבלים ע"ש עיקר השפע ונש"י הם בגלות אצלם. לפי שהשפע שמבחי' עורף ואחוריים אינה שייכה לנש"י שהם פנימיות העולמות ועומדים רק תחת הצנורות שממשיכים פנימיות השפע. וזהו ענין כ"ו כל"ח שאמר דוד נגד כ"ו דורות שקודם מ"ת שהיו ניזונין בחסדו של הקב"ה. דהיינו מבחי' ארך אפים וגדל חסד. אך משם אורידך נאום הוי' כי שם הוי' הכולל ע"ס דאצי' ממשיך פנימיות השפע דהיינו מפנימיות אור א"ס שלמעלה מהשתלשלות ואזי נפסק ומתבטל חיצוניות השפע שמבחי' ארך אפים. והיינו שבחי' חיצוניות נכלל בבחי' פנימיות ופנימיות השפע נמשך רק בסט' דקדושה לבד. וזהו משם אורידך נאום הוי'. ובחי' זו הי' בשעת מ"ת כי קודם מ"ת לא האיר שם הוי' כלל. כי בריאת העולמות הי' רק ע"י שם אלקים ואח"כ להאבות נגלה שם שדי. ושמי הוי' לא נודעתי להם. אבל בשעת מ"ת נגלה שם הוי' ואזי נעשה משם אורידך כו'.

ה אך צ"ל איך יכולה הסט"א להגביה א"ע כ"כ לקבל מרוממות עצמותו שלמעלה מבחי' שמו וע"ס. שהרי אפי' התהוות וחיות העולמות דקדושה א"א להיות כ"א ע"י ע"ס דוקא. כי העולמות א"א להן לקבל חיות מאוא"ס ב"ה עצמו שלא על ידי הע"ס. משום כי עצמות אוא"ס שלמעלה מהתלבשות בהע"ס הוא למעלה מגדר שפע וחיות לעולמות כלל. וא"כ איך שייך שסט"א תקבל מרוממות עצמותו שלא על ידי ע"ס. ועכצ"ל שגם שפע זו דבחי' אם תגביה כנשר נמשך ג"כ על ידי הע"ס. משום כי אין שייך לקבל שום חיות שלא על ידי ע"ס. וכיון שנמשך על ידי הע"ס הרי נמשך עיקר השפע רק בסט' דקדושה. בג' מדרגות ביטול הנ"ל. ולהבין זה ילה"ק מ"ש (חלים נו"ן) אל אלקים הוי' דבר ויקרא ארץ. ואיתא במדרש תלים שמג' שמות אלו הי' בריאת העולמות. והיינו כי ג' שמות אלו הם בחג"ת. שם אל הוא בחסד כמ"ש (שם נ"ב) חסד אל כל היום ושם אלקים במדת גבורה. ושם הוי' בת"ת והתהוות העולמות הוא מהמדות ועיקר המדות הם חג"ת. והנה ידוע שיש ב' בחי' מדות כמ"ש בזהר שיש טורי נהורא. וטורי חשוכא. טורי נהורא הם המדות חג"ת דאצי' וטורי חשוכא הם בחי' מדות חג"ת שכלולים בהעלם במאציל כו'. ולכן כתיב ביהושע סי' כ"ב פסוק כ"ב ב' פעמים אל אלקים ה'. דהיינו כנגד הב' בחי' מדות חג"ת הנ"ל. ולהבין ענין ג' שמות אלו שכלולים בבחי' העלם במאציל. הנה ידוע מ"ש בע"ח דמה שעלה ברצונו להאציל הוא מצד כי חפץ חסד הוא. ומטבע הטוב להיטיב. וע"כ עלה ברצונו להאציל ולברוא כדי להיטיב לברואיו שיכירו גדלו ותפארתו כו'. כי אין אפשר להיות טוב וחסד יותר מזה שנאצלים וכ"ש נבראים יכירו וישיגו יקר תפארת רוממות גדולת אור א"ס ב"ה. והנה בחי' כי חפץ חסד שבעצמות אור א"ס שמצד זה עלה ברצונו להאציל זהו בחי' אל שבהעלם עצמותו. כי שם אל הוא בחסד כמ"ש חסד אל כל היום וכמו"כ בחי' ורב חסד שלמעלה מאצי' נק' אל עליון. מי אל כמוך. ועד"ז גם בחי' כי חפץ חסד שבהעלם העצמות נק' ג"כ אל. והנה אחר שעלה ברצונו להאציל צמצם עצמו באמצע האור שלו ונשאר רק רשימו מהאור. כן מבואר בע"ח פעם א' בקצרה. ובעמה"מ מאריך בזה ומבאר שהרשימו הו"ע המלבוש של האור בחי' אותיות רל"א שערים אלפא ביתות כו'. ובזה יובן מ"ש בכתבים שהצמצום אינו כפשוטו ח"ו כ"א ההסתלקות היינו מבחי' גילוי לבחי' העלם שמתחלה הי' מאיר האור בגילוי כו' דלכאורה א"ז מובן איך שייך לומר גילוי והעלם כשלא הי' עדיין שום נברא ונאצל וא"כ למי הי' הגילוי בתחלה וממי נתעלם אח"כ. ולפי' עמה"מ יובן קצת שמתחלה הי' מאיר אוא"ס בגילוי בהאותיות דרשימו דהיינו בעולם המלבוש כו' ואח"כ נסתלק מבחי' גילוי. שגילוי האור נכלל בהעלם המאור ונשארו האותיות דמלבוש בלי גילוי אור כו'. ובחי' צמצום זה נק' אלקים כי בין הסתלקות האור מלמטלמ"ע ליכלל במאור זהו מדת גבורה ובחי' דין. ובין מה שנשארו האותיות בלי גילוי אור זהו ג"כ בחי' שם אלקים שהוא רק בחי' אותיות לבד כנ"ל וע"ז ארז"ל (רש"י בחומש והוא מהמד"ר בראשית כי"ב סי' ט"ו) בתחלה עלה במח' לברוא את העולם במדת הדין ואח"כ שתף מדה"ר כו'. דהיינו שלא יהי' רק שם אלקים לבד בחי' צמצום ורשימו כ"א שיאיר אור א"ס ב"ה בגילוי בהרשימו כו' אך הארה לבד מהאור ונק' קו"ח כידוע. והארת הקו"ח נק' שם הוי'. וזהו ענין הג' שמות דאל אלקים הוי' שלפני אצי' ולפני א"ק כו':

והנה איתא בסבא דמשפטים (דצ"ו ע"א) ההפרש שבין שם הוי' לשם אלקים שמשם הוי' אין יכולים לקבל כ"א רק נש"י לבד כמ"ש (דברים ל"ב) כי חלק הוי' עמו. הוי' בדד ינחנו כו'. וע"ז אמרו שם בזהר שמא קדישא אחסון קוב"ה לישראל בלחודוי ואין להע"ש חלק בהמשכה זו כלל שאין יכולים לקבל שום יניקה כלל משם הוי'. משא"כ על שם אלקים כתיב (תלים מ"ז) מלך אלקים על גוים וכתיב (ירמי' יו"ד) מי לא יראך מלך הגוים והענין כי שם הוי' הוא גילוי אור א"ס דהיינו מה שמאיר פנימיות אוא"ס בגילוי שאין יכול להיות גילוי זה כ"א במקום שיש ביטול בתכלית כנ"ל וע"כ אין יכולים לקבל כ"א נש"י שבטלים לגבי שם הוי'. משא"כ ע"ש שהם נפרדים לגמרי אין יכולים לקבל משם הוי' כלל. אבל שם אלקים שהוא רק בחי' אותיות לבד שהאור והחיות הוא בהעלם בהאותיות. שהרי הקטן כשאומר פרשה חומש או משנה אעפ"י שאומר כל האותיות היטב מ"מ אינו משיג כלל השכל שמלובש בהאותיות וא"כ האותיות מצד עצמם השכל המלובש בהם הוא בבחי' העלם ומקיף ולכן מהאותיות דשם אלקים שהאור והחיות שמלובש בהם הוא בבחי' העלם ומקיף יכולים הע"ש ג"כ לקבל יניקה וחיות רב כו'. והנה כשהעונות גורמים אזי יכולים לקבל מבחי' שם אלקים שבבחי' טורי חשוכא שלמעלה מאצילות. עד בחי' שם אלקים דבחי' רשימו ממש שעד שם יכול להיות שרש יניקתם. לפי שהרשימו הוא ג"כ אותיות לבד בלי גילוי אור בתוכן. ולכן כשנמשך החיות מהרשימו לבד שאזי הוא בחי' העלם והסתר אור א"ס ב"ה אזי יכולים גם הע"ש לקבל עיקר השפע. ובזה יובן מה שנתבאר בתו"א בד"ה כי עמך מקור חיים שמצד עצמותו ומהותו שהוא רם ומתנשא מגדר עלמין שאין להם יחוס ושייכות אליו כלל וכל העולמות אין תופסים מקום כלל מזה נמשך ממשלת העכומ"ז בזמן הגלות כי שממית בידים תתפש וגו' כדכתיב רם על כל גוים ה' כו' דלכאורה זהו סתירה למשנ"ת בלקו"ת בהביאור שע"פ זאת חוקת התורה פ"ד בהג"ה דמה שיכולים לקבל מלמעלה מהשתלשלות זהו רק מבחי' חיצוניות ואחוריים אבל מהפנימיות שלמעלה מהשתל' נמשך רק לנש"י דוקא כמ"ש יאר ה' פניו אליך יעו"ש. ובד"ה כי עמך מקו"ח משמע שדוקא מצד רוממות עצמותו ומהותו ממש יכולים לקבל. ולפי הנ"ל א"ש כי שרש יניקתם בזמן הגלות הוא עד שם אלקים דבחי' רשימו ממש. והרשימו זהו בודאי נק' עצמותו ומהותו ממש כמשנ"ת בתו"א פ' נח בד"ה הן עם אחד שהרשימו הוא למעלה מהקו והיינו כי אעפ"י שהוא רק רשימו מהאור אבל מ"מ זהו רשימו מכללות האור עצמו כו'. אבל הקו הוא רק מה שנמשך לאחר הצמצום זיו והארה בעלמא מהאור. ונק' קו וחוט רק עד"מ קו דק וחוט לבד מהאור. ועד"מ המבדיל הבדלות לאין קץ מכלי שהיתה מלאה בושם ואח"כ הורק ממנה הבושם ומ"מ נשאר בה ריח מכל הבושם כו'. משא"כ גרגיר חרדל מהבושם אעפ"י שהוא ממש הבושם אבל רק גרגיר אחד לבד. אבל בהכלי אעפ"י שלא נשאר בה כ"א רק רשימו בלבד מהבושם דהיינו רק ריחו ולא ממשו. אבל מ"מ זהו ריח מכללות הבושם כו'. ומכ"ש למעלה שאין המשל דומה לנמשל כלל. כי בנמשל אין שייך הסתלקות לגמרי כ"א רק להיות בבחי' העלם כו' וד"ל. ולכן מצד זה נק' הרשימו עצמותו ומהותו כו'. ומ"מ לגבי האור עצמו הרי הרשימו הוא רק בחי' אותיות וחיצוניות לבד שזהו רק המלבוש של האור כו'. משא"כ הקו"ח אעפ"י שהוא רק קו וחוט לבד מהאור. אבל מ"מ זהו התגלות מהאור א"ס שלמעלה מעלה אין קץ על הרשימו שהרשימו הוא רק חיצוניותו לבד כנ"ל ורק שמאיר מהפנימיות דהיינו מהאור א"ס עצמו דרך קו לבד כדי שיהיו העולמות יכולים לסבול ולכן יתיישב שפיר משנ"ת בביאור דחוקת הנ"ל שבכ"מ יניקת הע"ש מהחיצוניות לבד. והפנימיות נמשך רק לנש"י:

ו אך עדיין צ"ל הקושיא הנ"ל איך יכולה הסט"א לקבל מרוממות עצמותו שלמעלה מהע"ס וכ"ש מבחי' הרשימו שלמעלה גם מא"ק. הלא מה שלמעלה מהע"ס הוא למעלה מגדר שפע וחיות לעולמות כלל אפי' לעולמות דקדושה כו'. ונראה לבאר זה עפמשנ"ת בסידור בד"ה וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא כו' דהקושיא איך אשתארו כגופא עכ"פ הלא כיון שמסתלק החיות דאוא"ס הי' צ"ל אין ואפס מכל האצילות כו' והענין דוכד אנת תסתלק כו' זהו הסתלקות האורות (מהע"ס) שנמשכים מהקו. והכלים דע"ס יש להם שרש בפ"ע מהרשימו. לכן אעפ"י שמסתלקים האורות מהכלים דע"ס מ"מ נשארים הכלים דע"ס כגופא. מצד שמקבלים חיותם משרשם דהיינו מהרשימו. וכמו עד"מ למטה שלשה שותפין באדם כו' ולכן בהסתלקות הנשמה מ"מ נשאר הגוף קיים מצד התהוותו משרשו טפת או"א כו'. ונמצא שיש למעלה בהע"ס ב' מדרגות. הא' כשנמשכים בהם האורות שמהקו אזי עיקר חיותם הוא מהקו. והב' כשמסתלקים האורות אזי חיותם הוא רק מהרשימו לבד. וההפרש שביניהם הוא שכשמאירים בהע"ס האורות שמהקו אזי נמשך ע"י הע"ס גילוי אור א"ס בעולמות בנאצלים וגם בנבראים דבי"ע ע"י יחוד זו"נ דאצי' כנודע ואזי עושים הע"ס הבדלה בין קדושה לס"א שעיקר השפע יומשך רק בקדושה לבד. ובסט"א נמשך רק תמצית ושמרים פסולת השפע כו'. וכמ"ש (שמות ה') ושמתי פדות בין כו' והפליתי כו' וזה בקש משה ונפלינו אני ועמך כו'. אבל בהסתלקות האורות והע"ס מקבלים רק החיות מבחי' רשימו לבד. אזי נמשך רק שפע החיצוניות בשביל קיום וחיות העולמות לבד ובבחי' העלם והסתר לגמרי שהחיות אלקות שמחיה ומהווה יהי' מוסתר ונעלם בהעולמות. ולכן אעפ"י שנמשך החיות שמהרשימו ע"י הע"ס כדי שיהי' שפע וחיות להעולמות. אבל הע"ס אינן פועלים גילוי אוא"ס בעולמות כלל. ואזי גם אין הע"ס גורמים הבדלה בין קדושה להלעו"ז כו'. כי גם הסט"א יכולה לקבל אז עיקר השפע מהע"ס דכיון שהשפעת החיות מהע"ס הוא בבחי' העלם והסתר לכן יכולים לקבל אעפ"י שהם נפרדים לגמרי כו'. וזהו שיש בתיבת ספירה ב' פירושים ל' בהירות כמו אבן ספיר שענינו בהיר. והב' לשון מספר וגבול. דלכאורה הב' פירושים הם הפכיים לגמרי. והענין דכשמקבלים מהאורות שמהקו כו' אזי הם בבחי' בהירות שאינן מסתירים ומעלימים כלל על אור א"ס ב"ה כ"א שאוא"ס מתגלה ומאיר על ידן כו' משא"כ בהסתלקות האורות והם מקבלים רק מהרשימו לבד אזי מתעלם החיות מאוא"ס בהם ואזי נקרא ספירות מלשון מספר שנמשך ומתהוה בהן ועל ידן רק מספר וגבול (ולא גילוי בחי' א"ס) היפך בחי' א"ס. והנה ענין וכד אנת תסתלק מנייהו הוא בזמן הגלות שאזי קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא. החיות הוא רק מהרשימו. ונק' שינה ועיבור. אעפ"י שע"י הע"ס הוא השפעת החיות בעולמות בזמן הגלות כמו קודם זמן הגלות אך הכוונה דכמו בעיבור אעפ"י שכל האברים ישנם בשלימות אבל אינן פועלים פעולתם כלל שהראש אין מחשב ומהרהר כלל והעינים אין רואים כלל כו' וכדומה כו'. כמו"כ הע"ס כל עיקר המכוון מה שנאצלו הוא כדי שיומשך על ידם גילוי אור א"ס בעולמות (ושיהי' הבדלה בין קדושה לסט"א כו') ולכן כשאין פועלים גילוי אלקות בעולמות נק' זה עיבור כו'. ואזי אעפ"י שנמשך השפע מהרשימו על ידי הע"ס מ"מ נק' השפע ע"ש למעלה מהע"ס דכמו מה שלמעלה מהע"ס הוא בחי' ישת חשך סתרו שלמעלה מגדר אור וגילוי וגם שם כחשכה כאורה. כמו"כ אעפ"י שנמשך ע"י הע"ס הוא ג"כ בבחי' העלם והסתר לגמרי וגם הס"א יכולה לקבל עיקר השפע כו'. ולכן מה שהסט"א מקבל מהשפעה זו נק' אם תגביה כנשר שמגבהת עצמה לקבל מלמעלה מהע"ס מהבחי' דכחשכה כאורה. דאעפ"י שבאמת נמשך גם שפע זו ע"י הע"ס דוקא. אבל כיון שאין הע"ס פועלים להיות גילוי אוא"ס. וגם אין עושים הבדלה בין קדושה להלעו"ז כו'. הרי אין משתנה השפע כלל מכמו שהוא למעלה מהע"ס דשם כחשכה כאורה. לכן נק' אם תגביה כנשר הגבהת הסט"א לקבל מלמעלה מהע"ס. ומכ"ז יובן ענין שרש יניקתם משם אלקים דבחי' רשימו ממש שלמעלה גם מא"ק. שיניקה זו ודאי ע"י הע"ס והיינו כשהכלים דע"ס מקבלים החיות רק מהרשימו לבד שאזי יכולה הסט"א לקבל מהע"ס יניקה מעיקר השפע הלזו כו':

ו והנה יש למצוא שרש וגילוי לענין זה בכהאריז"ל בזהר הרקיע בביאור הסבא דמשפטים דצ"ו ע"א ובספר קול ברמה בביאור לשון האד"ר דק"ל ע"א כורסייה שביבין דינור ועתיק יומין יתיב על האי כורסייא כו' אי עתיק יומין לא יתיב על האי כרסייא לא יכיל לאתקימא עלמא מקמי ההוא כורסיא (ר"ל מצד תוקף הדין של הכורסיא) כד יתיב עתיק יומין לכפייא לההוא כורסיא (ר"ל לדינא דההוא כורסיא) עכ"ל האד"ר. דלכאורה יקשה מאד איך שייך בעתיקא כסא דין הלא לית שמאלא בעתיקא והוא ית' מקור הטוב והחסד ואיך הכסא שלו יהי' משביבין דינור דהיינו תוקף הדין (הלא גם הבינה דאצילות נק' אל מלך יושב על כסא רחמים דהיינו ת"ת דאצילות שהוא כסא רחמים להבינה שנק' מלך מוחל וסולח כנודע) ומחמת קושיא זו גילה שם האריז"ל סוד נפלא לתרץ הדבר. (וכתב שם ע"ז הסוד אין מגלין אלא לצנועין. ועכשיו נדפס סוד זה בספר ברצון הגוזר ית') וז"ל שם (בספר קול ברמה) והענין דע שבכל ספירה וספי' יש אור פנימי ואור מקיף (ר"ל אור מקיף של האו"פ מה שאין הכלי יכולה להכיל בבחי' או"פ נשאר להיות בבחי' או"מ כידוע וא"כ גם מקיף זה נק' אור מקיף שמאיר ג"כ בהכלי בבחי' מקיף ומזכך אותה כידוע שאו"פ מצחצח חצי הכלי מבפנים ואו"מ מצחצח חצי הכלי מבחוץ. ולכן ודאי גם האו"מ הוא שם הוי' כמו האו"פ ואו"מ זה הוא ג"כ רחמים גמורים כמו האו"פ ויותר ממנו כו'). ויש סוד אור שלישי (ר"ל עוד מקיף לא האור מקיף של האו"פ) שהוא יותר חיצוני הוא בחי' מקיף חיצון (ר"ל שעומד מבחוץ רחוק הרבה מהספירה ואינו מאיר לה לזככה כמו אור מקיף הנ"ל) והוא שם אלקים (ר"ל שמקיף זה הוא דין גמור) שיש בין כל ספירה וספירה מחכמה דאצילות ולמטה עד סוף עשי' והם סוד ק"כ צירופי אלקים שכולם הם בקדושה ומסוף העשי' מתפשטים אלקים אחרים (ר"ל שמתהווה ק"כ צירופי אלקים אחרים. וזהו אלילים גימט' קכ"א שהוא יניקת ק"כ צירופי אלקים אחרים דקליפה והתהוותם מצירוף אחרון דק"כ צירופי אלקים דקדושה) ונמצא שא"א הוא יתיב למעלה מהתחלת התפשטות אלו האלקים (ר"ל כיון שהתחלת אלו הבחי' מקיף חיצון שנק' אלקים שהוא דין הוא רק מחכמה ולמטה. משא"כ למעלה מהחכמה דהיינו בכתר עליון אין שם מבחי' מקיף זה דאלקים שהוא דין כלל וכלל. וכמ"ש לקמן בהדיא וז"ל אמנם בין הכתר להא"ס או סביבות הכתר אין שם שום דבר מזה (ר"ל מבחי' אלקים זה שהוא דין כי גם הכתר הוא רחמים פשוטים) רק תחתיו בין כתר לחכמה עכ"ל). ונמצא שהוא יתיב על כורסייא דשביבין לאכפייא לון (ר"ל כיון שבחי' מקיף חיצון זה דאלקים מתחיל מהחכמה דאצילות ובחי' מקיף זה הוא מקיף את כל ספירת החכמה (עם האו"פ והאו"מ שלה) מלמטה ומצדדיה ומלמעלה כמו שמביא אח"כ שע"ז אמרו בזהר פ' בהר (ק"ט ע"ב) ואנת הוא בכל ספירה וספירה בארכה ורוחבה עילא ותתא ובין כל ספי' וספי' כו' יעו"ש וכיון שבחי' מקיף חיצון דאלקים שהוא דין גמור הוא מקיף את ספירת החכמה גם מלמעלה א"כ התחלת אלו הק"כ צירופי אלקים הם בין כתר לחכמה והם למטה מהכתר וא"כ הם תחת הכתר ממש לכן הם בחי' כסא להכתר ולפי שהם בחי' דין גמור לכן כתיב ע"ז כרסייה שביבין דינור) ר"ל שא"א הוא מקור הרחמים (ולכן יתיב על כורסיי' דשביבין דינור כדי לאכפייא לדינא כו') עכ"ל. והנה כסדר השתלשלות אזי הק"כ צירופי אלקים אחרים דקליפה התהוותם ויניקתם הוא רק מהצירוף האחרון דק"כ צירופי אלקים דקדושה שבעשי'. אמנם בסבת החטאים והעונות של ישראל גורמים ח"ו התגברות והגבהה בקליפות שמגביהים א"ע הק"כ צירופי אלקים להדבק ולהתאחז בכל הק"כ צירופי אלקים דקדושה ח"ו עד התחלתם וראשיתם רר תחת הכתר ממש ולמעלה מהחכמה דאצילות (כמ"ש בס' קול ברמה הנ"ל די"ב סע"א וז"ל ואמנם כשישראל חוטאים ח"ו אז כמו שאנחנו מייחדים סוד פנימיות האבי"ע לעת הזווג ואז ג"כ הם עושין כן ומתעלים ונכללין דרגין בדרגין (ר"ל הק"כ צירופי אלקים אחרים והק"כ צירופי אלקים דקדושה) עד שנכללים (הק"כ צירופי) אלקים שהם הקליפין עד למעלה עכ"ל) וז"ש אם תגביהי כנשר כו' והענין כי דרך הנשר בשמים וכתיב כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת. דכמו שיש ב' בחי' הוי' ואלקים בארץ מתחת דהיינו בבחי' ממכ"ע כמו"כ יש ב' בחי' אלו בשמים ממעל דהיינו בבחי' סוכ"ע. בחי' הוי' הוא כתר עליון ובחי' אלקים זהו הכרסייה שביבין דינור שלמעלה מהחכמה. וענין אם תגביה כנשר הוא כמו דרך הנשר בשמים היינו לקבל מבחי' אלקים שבשמים ממעל שהו"ע התחלת הק"כ צירופי אלקים כמו שהם בין כתר לחכמה. והנה מה שבשרש דהיינו בבחי' כללות הוא קו"ח ועיגול הגדול. הנה באצי' זהו ח"ע וכתר עליו כי ראשית גילוי הקו באצי' הוא בחכמה ומה שלמעלה מהחכמה זהו באצי' למעלה מהקו. וא"כ מה שמבואר בכהאריז"ל שהק"כ צירופי אלקים אחרים יכולים להגביה א"ע ולינק עד התחלת [הק"כ צירופי אלקים דקדושה כמו שהם למעלה מהחכמה דהיינו בין כתר לחכמה א"כ זהו באצילות למעלה מהקו. ולכן יש גילוי מכהאריז"ל למה שנת"ל שמה שנתבאר בסבא שיכולים לינק משם אלקים דקדושה הוא עד בחי' שם אלקים דבחי' רשימו ממש וכנ"ל ולכן כל ענין העבודה דתומ"צ הוא כמ"ש וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים וגו' דהיינו לייחד הב' שמות דהוי' ואלקים. שלא יהי' ההנהגה שהוא השפעת השפע ע"י בחי' שם אלקים לבד בחי' אותיות וחיצוניות כנ"ל כ"א שיהי' יחוד הוי' ואלקים שיומשך ויאיר בגילוי פנימיות אוא"ס ב"ה ע"י האותיות דשם אלקים. ועי"ז יתבטל אחיזת ויניקת הק"כ צירופי אלקים אחרים דקליפה מן הק"כ צירופי אלקים דקדושה. כיון שנכלל ומתאחד שם אלקים עם שם הוי' וכתיב כי חלק הוי' עמו וכנ"ל לכן נכרת ונתבטל יניקתם שמשם אלקים כו' וענין יחוד הוי' ואלקים הוא עד רום המעלות. באצילות הו"ע יחוד זו"נ או יחוד או"כ. ובבחי' כתר הו"ע עתיק וא"א שנק' הוי' ובחי' כרסייה שביבין דינור שהוא בחי' אלקים כנ"ל, ועז"נ ועת"י יתיב היינו לאכפייא לדינא דהיינו יחוד הוי' ואלקים למעלה מאצילות. ובכללות הו"ע קו ורשימו שהוא ג"כ ב' שמות הוי' אלקים כנ"ל:

ח ומכ"ז יובן ענין כוס ישועות אשא. כוס בגימט' אלקים אשר שם אלקים יורד ומתפשט למטה מטה מאד להיות מלך אלקים על גוים וכנ"ל באריכות שיכול להיות אחיזת הק"כ צירופי אלקים אחרים בק"כ צירופי שם אלקים דקדושה עד רום המעלות דהיינו עד ראשית והתחלת ק"כ צירופי אלקים שלמעלה מהחכמה דאצילות. ע"כ אמר דוד כוס ישועות אשא שנצרך להגביה הכוס דשם אלקים מלמטלמ"ע שיתייחד עם שם הוי' וענין בחי' הגבהה ויחוד זה דשם אלקים עם שם הוי' הוא עד רום המעלות כנ"ל וזהו פי' אשא להגביהו ולהעלותו בעילוי אחר עילוי כו'. ועי"ז יתבטל אחיזת החיצונים משם אלקים כנ"ל. ועיקר ענין הגבהה זו הוא בבחי' רוממות דהיינו לבחי' בינה שנק' רמה גבעה נשאה עילאה כנ"ל. וזהו מפני ב' טעמים א' שהבינה נק' אלקים חיים. פי' שאין מבינה שום יניקה ואחיזה לחיצונים כלל שנק' סטרא דמותא. כידוע שבינה נק' יובל דרור עלמא דחירו כו' ולכן כשמתעלה שם אלקים שבבחי' מל' לבחי' אלקים חיים דבינה אזי מתבטל יניקת אלקים אחרים משם אלקים דמל'. טעם הב' כי העיקר מה שנכרת ומתבטל יניקת החיצונים משם אלקים הוא כשמתייחד עם שם הוי' כנ"ל. וכדי להיות היחוד דהוי' ואלקים תמיד בלי הפסק הוא דוקא בעליית שם אלקים דמל' לבינה שנק' אלקים חיים. כי יש עוד טעם מה שהבינה נק' אלקים חיים שהוא ע"ש יחודה בתמידיות עם בחי' והחכמה תחיה. והנה בח"ע הוא שם הוי' כמ"ש הוי' בחכמה וא"כ יחוד חו"ב הוא ג"כ יחוד הוי' ואלקים אך שם היחוד תמיד שנק' תרדל"מ וא"כ כששם אלקים דמלכות מתעלה בבחי' אלקים חיים דבינה אזי יהי' במל' ג"כ היחוד תמיד כו' וזהו כוס ישועות אשא דהיינו להגביה ולהעלות הכוס שם אלקים דמל' לבחי' בינה שנק' רמה גבעה נשאה כו' וזהו ענין היין שנותנין בהכוס כידוע שיין הוא בינה כמ"ש ויין ישמח כו' וכתיב אם הבנים שמחה כו'. והגבהה זו למעלה הוא על ידי ד' חיות המרכבה שנושאות את הכסא. ובעבודת נש"י למטה הוא על ידי תפלה שהתפלה היא בחי' סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והיינו על ידי בחי' למס"נ באחד כשמתבונן איך כי עמך מקו"ח. מקו"ח הוא בחי' מל' ופי' כי עמך כו' היינו שבחי' מקו"ח בחי' מל' בטל לגבי עצמות אוא"ס ב"ה עד"מ ביטול זיו השמש בשמש ועי"ז בא לבחי' למס"נ באחד שיהי' כל הרצון שלו ליכלל וליבטל בעצמות אוא"ס ממש ועל ידי רצון זה מגביהים את בחי' הכוס דשם אלקים שבמל' לעצמות אוא"ס ב"ה ודוד הי' מרכבה לבחי' מל' לכן אמר כוס ישועות אשא. אמנם יוסף לא הי' נצרך להגביה הכוס הנ"ל כי דוד שהי' מרכבה למדת מל' לבד והי' למטה במדרגה לכך כדי שיתייחד הכוס דשם אלקים עם שם הוי' ושיומשך בו יין דבינה הוא צריך להגביהו מלמטלמ"ע. משא"כ גבי יוסף דכתיב גביע שמדרגתו הוא בחי' יסוד כשמקבל מבחי' גבעה עילאה דבינה כנ"ל וא"כ על ידי הגביע הוא משפיע יין דבינה לתוך הכוס מלמעלמ"ט וא"צ להגביהו. כי מי שהוא למטה צריך לעלות אבל יוסף שהוא מצד עצמו למעלה ע"כ א"צ לעלות כ"א שממשיך השפע הפנימיות דשם הוי' מלמעלמ"ט לתוך הכוס דשם אלקים:

ולהבין בתוס' ביאור יותר מה שא"צ להגביה הגביע דיוסף והוא בהקדם מארז"ל (ברכות נ"א ע"א) כוס של ברכה צריך להגביה מהקרקע טפח. דהנה כתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וארז"ל (זח"ב כ' ע"א) נטה שמאלו וברא ארץ כו' כי ארץ יבשה עלמדאת"ג זהו בחי' מל' מקור התהוות היש לפי שמקבלת מבחי' גבורות וצמצומים המעלימים ומסתירים כידוע שבנין המל' מהגבורות. אבל שמים מדות דאצי' יחו"ע שם רובו חסדים וזהו וימיני טפחה שמים. וזהו הטעם שאמרו מגביהו מהקרקע טפח כי קרקע רומז על בחי' מל' נטה שמאלו וברא ארץ ונצרך להגביה בחי' זו לבחי' וימיני טפחה שמים. כך פי' המהרש"א בח"א. אבל באמת א"א לפרש שהטפח הוא בחי' וימיני טפחה שמים. דהנה כתיב ושמים בזרת תכן וזרת הוא חצי אמה שהוא שלשה טפחים. והיינו הג' שמות אל אלקים הוי' שבג' מדות חג"ת. וא"כ פי' וימיני טפחה שמים היינו שלשה טפחים. ומה שאמרו מגביה מהקרקע טפח זהו רק טפח אחד לבד. והענין שזהו טפח רביעי לבד הג' טפחים הנ"ל והיינו שזהו בחי' יוסף שנק' בזהר (ח"ג דקס"ב ב') רביעאה לג' נהורין עילאין וזהו פי' רובע ישראל חלק רביע מבחי' ישראל דלעילא כי יוסף הוא בחי' יסוד שעל ידו נמשך השפע מכל הג' מדות חג"ת שהם ג' טפחים דבחי' ושמים בזרת תכן. וימיני טפחה שמים. ולכן כוס של ברכה מגביה מהקרקע בחי' מל' רק טפח אחד דהיינו לבחי' יוסף יסוד שהוא טפח רביעי וא"צ להגביהו עוד יותר כי על ידי יסוד נמשך כל ההשפעות דבחי' וימיני טפחה שמים שהוא ג' טפחים הנ"ל מלמעלמ"ט לבחי' מל'. וז"ש כי כל בשמים ובארץ ותרגומו דאחיד בשמיא וארעא כו' ולכן גבי יוסף לא כתיב שנצרך להגביה. דכיון שהוא בחי' גביע יסוד שזהו עצמו טפח הגבוה מהארץ. ע"כ א"צ להגביה את הכוס עוד יותר. כ"א שמשפיע בו מלמעלמ"ט כנ"ל. וזהו ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן. כי בנימין הוא בחי' צדיק תחתון התקשרות המקבל להמשפיע בדרך העלאה מלמטלמ"ע. ולכן הי' שבט בנימין עם יהודה ביחד אפי' לאחר שנחצו ישראל. ויהודה הוא בחי' דוד שאמר כוס ישועת אשא. ולכן צוה יוסף להשים את הגביע בפי אמתחת בנימין שהוא המשכת הכח מלמעלמ"ט להמקבל כדי שיוכל לעלות מלמטלמ"ע ובנימין ויהודה הם מבחי' א' כנ"ל. וזהו שעל ידי מעשה זו נעשה אח"כ ויגש אליו יהודה שהו"ע תקרובתא דעלמא תתאה לגבי עלמא עילאה דהיינו העלאת המל' מבי"ע לאצי' להתייחד עם ז"א דאצי' ע"ד אחד באחד יגשו וזהו ויגש אליו יהודה:

והנה כ"ז הוא עתה שהגביע למעלה מהכוס. אבל לע"ל כתיב כוסי רויה וארז"ל (יומא ע"ו ע"א) כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין כמנין אר"ך וזהו גימט' רויה שיתעלה הכוס דמל' להיות במדרגת בחי' אריך וא"כ יהי' אז הכוס למעלה מהגביע דעכשיו שמקבל רק מבחי' גבעה עילאה דבינה כנ"ל. והטעם לבחי' העלאה זו היינו כי אעפ"י שבהכוס שהוא האותיות דשם אלקים יש כעת אחיזת החיצונים בחי' ק"כ צירופי אלקים אחרים שיש להם אחיזה עד התחלת הק"כ צירופי אלקים דקדושה שלמעלה מהחכמה דאצילות כנ"ל והכל על ידי המקיף דלבונה שלהם. אך עי"ז גופא מבררים האותיות דשם אלקים בקדושה את כל בחי' המקיף דלבונה שלהם שיתעלה ליכלל בקדושה. ולכן על ידי בירור והעלאה זו נעשה העלאה בבחי' האותיות דשם אלקים שמבחי' מל' למעלה למעלה לבחי' מקיף עליון דעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות עד שנעשה העלאת בחי' אלקים דאותיות הרשימו לבחי' מקיף הכללי דהיינו לבחי' עיגול הגדול שלמעלה מהקו דהיינו שיתגלה בהרשימו כללות האור שהקו הוא רק הארה ממנו והכל על ידי בירור והעלאה דמקיף דלבונה. וזהו כוסי רוי"ה בגימט' ארך שיתעלה הכוס דשם אלקים במדרגת בחי' אריך. וכבר נת"ל שבאצי' בחי' כתר זהו למעלה מהקו. וא"כ יהי' לע"ל הכוס למעלה מהגביע דעכשיו כו':

לדרוש הנ"ל

יש לחבר לדרוש דגביע הכסף. הדרוש תורה צוה שבלק"ת פ' ברכה. שם נת' שתושב"כ ח"ע נק' חתן. ותושבע"פ מל' כק' כלה ויש בזה אירוסין ונשואין ויחוד. אירוסין זהו מה שנמשך מחיצוניות תושב"כ לבחי' כלה תושבע"פ ועי"ז נעשה העלאת בחי' כלה תושבע"פ מל' לבחי' חתן תושב"כ ח"ע. ואזי נק' תושבע"פ מאורסה לבחי' תושב"כ. ואח"כ נשואין היינו שבחי' חו"כ תושב"כ ותושבע"פ מתעלים שניהם תחת חופה א' היינו המשכת המקיף מבחי' סדכ"ס שמקיף שניהם בשוה. שגם ח"ע כעשיה גשמיות נחשבת. וזהו כי על כל כבוד חופה כו'. שעל הב' בחי' כבוד נמשך חופה א' כו'. ואזי אח"כ יכול להיות היחוד שיומשך מפנימיות חתן תושב"כ דהיינו פנימיות ח"ע לבחי' כלה תושבע"פ מל'. ובכל היו"ט רק והשיאנו נשואין אבל בשמע"צ הוא היחוד שאחר הנשואין והנה בזהר ויגש ע"פ ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו היינו דכתיב ביום השמיני עצרת תהי' לכם. מבואר שהיחוד דתושב"כ ותושבע"פ שבשמע"צ זהו ענין בהתודע יוסף אל אחיו. והיינו כי י"ב שבטים הם י"ב בקר דבריאה מרכבה לבחי' מל' תושבע"פ. וזהו שבעל פה היינו שהיא על הפה דיבור עליון בחי' מל' והנה מה שתושבע"פ מקבל' מבחי' תושב"כ הוא רק מבחי' וכדה על שכמה אחוריים נובלות חכמה שלמעלה תורה. וזרח משעיר שערות כו'. אבל בחי' יוסף הוא ע"ש יוסף ה' שנית ידו היינו שיומשך תוס' וריבוי אור דהיינו מבחי' פנימיות ח"ע ממש יומשך ויתגלה בתושבע"פ בחי' מל'. וזהו ענין בהתודע יוסף אל אחיו. שהו"ע היחוד דתושב"כ ותושבע"פ. ועפי"ז יש להבין ג"כ ענין הגביע דיוסף והכוס דגבי דוד. כי גביע גימט' ה"פ טוב היינו ה' חומשי תושב"כ כנגד ד"א הוי' וקוש"י. והנה בראשית ת"א בקדמין. בחי' קדם שלמעלה מהשתלשלות. וכדי שיומשך מבחי' זו הגילוי בתושבע"פ צריך להיות ה"פ טוב כו'. והיין שבגביע הוא בחי' יין הטוב יינה של תורה. והכוס הוא בחי' מל' תושבע"פ כמשנ"ת בסידור בד"ה מרקד אתלת. וכמו שהכוס מקבל מהגביע שמהגביע שופכים לכוס. כן תושבע"פ בחינת כלה מקבל מבחי' תושב"כ חתן כנ"ל וכ"ז הוא עתה אבל לעתיד כתיב כוסי רויה בגימט' ארך שבהכוס תושבע"פ יומשך הגילוי מבחי' א"א שהוא ענין החופה שנת"ל. ולעתיד יתגלה החופה דעכשיו שמבחי' סדכ"ס בבחי' פנימיוח. וגילוי זה יהי' יותר בתושבע"פ כי אשת חיל עט"ב לפי שכל התושבע"פ הוא רק לבאר ולגלות הרצון עליון כו'. וזהו שנק' כוס ישועות היינו בחי' מל' נק' כוס שיומשך בה ישועות והנה ישועות תרי משמע והיינו כמארז"ל ישועתן של ישראל זהו ישועתו של הקב"ה. שנאמר כי קרובה ישועתי לבא ישועתכם לא נאמר אלא ישועתי. והיינו כיון שהישועה שיומשך לעתיד בהכוס היינו הגילוי מבחי' א"א. א"כ גילוי זה הוא ג"כ ישועתו של הקב"ה. כי בחי' קדוש בוא"ו זהו ז"א אבל גילוי זה הוא מאריך. ולכן לעתיד יהי' הכוס למעלה גם מהגביע כנ"ל:

ויברך יעקב את פרעה להבין מאמר הזהר ע"פ זה (ס"פ ויגש דרי"א ע"ב) וז"ל מאי ויברך יעקב את פרעה אבל ת"ח לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי אית רתיכין בסט"א. ואית רתיכין בסט' דקדושה כו' מה ההוא סט' קטיל ואפיק נשמתין. אוף קוב"ה ויהרוג ה' כל בכור כו' ת"ח מה כתי' וישב ישראל כו' ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד ויאחזו בה אחסנת עלמין דהא להון אתחזא כמה דאוקמו' עכ"ל. ואינו מובן כלל. איך ע"י ב' הקדמות אלו הא' לסוסתי כו' מה ההוא כו' כנ"ל. והב' וישב ישראל כו' ויפרו כו'. איך יובן עי"ז ענין ויברך יעקב את פרעה שאין לזה עם זה שייכות כלל לכאורה. וגם מהו הקשר וחיבור של הקדמה הב' מה שמביא פסוק וישב ישראל כו'. עם הקדמה הא' דפסוק לסוסתי כו'. שאין לזה עם זה קשר ושייכות כלל לכאורה:

ותחלה צ"ל ענין חנוכת המזבח. וגם בימי שלמה הי' החינוך מרובה מאוד מאה ועשרים אלף צאן כו'. ומבואר בת"א סד"ה בכ"ה בכסלו. שהוא ע"ד חנוך לנער שכשרוצים להוליכו לבית הספר וכל התחלות קשות ע"כ צ"ל החינוך ע"י גדול וזקן שיודע ולמד הרבה כו'. וכמו"כ ענין המזבח שהיו צריכים להקריב עליו קרבנות מבהמות גשמיי' ושיהיו נכללים באש שלמעלה. זהו דבר חדש. ע"כ הי' צ"ל חינוך כו'. וצ"ל ענין זה עכשיו אשר תפלה במקום קרבנות. וכמו שבקרבנות הי' אש שלמטה ואש שלמעלה כי אעפ"י כו' מצוה להביא מן ההדיוט תחלה (יומא כ"א ע"ב) כמו"כ יש כעת בתפלה ג"כ. והענין כי בתפלה מקריבים את נה"ב שבאדם. כי שרש נה"ב הוא מהמרכבה מבחי' פני שור מהשמאל. אשר שם הו"ע גבורות דקדושה רשפי אש והתלהבות ליכלל באלקות ובירידות והשתלשלות המדרגות בדרך נפילה נתהוה מזה הנה"ב שבאדם שהוא ג"כ בחי' גבורות אש ולהב אך שמלובש ונפל בק"נ גבורות דנוגה דהיינו שיהי' כח המתאוה בלהב אחר כל התענוגים גשמיים. כי היצה"ר נק' אש זר (בל"א אברען) וזהו כל עסק התפלה לברר ולהפוך בחי' אש זה דנה"ב ולהעלות אותו לשרשו בחי' אש שבמרכבה. ששם האש רק ליכלל באלקות. ולכן נק' הקרבנות אשה אש ה' כמ"ש במ"א. וכדי להפוך ולהעלות האש דנה"ב צ"ל אש של מעלה ואש של מטה. ומצוה להביא מהדיוט תחלה. וזהו ענין ברכות ק"ש שתים לפניה שהוא התבוננו' בשרש הנה"ב שרפי' אומרים קדוש כו' והאופנים וחיות ברעש גדול. שהשגתם הוא איך שמהו"ע ית' הוא קדוש ומובדל מהעולמות וכל מה שמחיה כל העולמות הוא רק ע"י שם והארה בעלמא וזהו מקדישים וממליכים את שם. והם מונחים תמיד רק במחשבה זו לבד שאין להם מחשבה אחרת כלל. ולכן בתמידיות בלי הפסק הם בוערים ברשפי אש והתלהבות ליכלל בא"ס ב"ה. ושרש נה"ב נמשך מהם. ואין הדינים נמתקין אלא בשרשן. שעי"ז מתפעל הנה"ב ג"כ דהיינו שנמשך לו אהבה משרשו שיתפעל ברשפי אש האהבה כו'. וזהו מצוה להביא מההדיוע תחלה. כי לגבי אוא"ס ב"ה נק' כל המרכבה דנבראים בש' הדיוט. וזהו אש שלמטה. אבל אש שלמעלה נמשך מאלקות ממש. וכמ"ש (ברכה ל"ג ב') מימינו אש דת למו. והיינו כי בשם הוי' יש ד"א דחילו ורחימו רחימו ודחילו. ב"פ רחימו הוא ב"פ אש (ע' ד"ה לבאר ענין יוכ"פ פ"ד) והיינו כי באדם יש אהוי"ר שהוא מעורר בעצמו וזהו בחי' אש של מטה אבל יש בחי' אהוי"ר הבאים מלמעלה שאין בכח האדם לבוא מעצמו ורק אחר שמייגע א"ע ומעורר אהוי"ר אזי אח"כ נמשכים ומתגלים בו אהוי"ר מלמעלה וזהו אש שלמעלה. וזהו הכל בידי שמים חוץ מי"ש (ברכות ל"ג ע"ב) דהיינו שאין אהוי"ר עילאין מתגלה כ"א כשיש תחלה התעוררות אהוי"ר מלמטה כו'. וע"ז כתי' (מיכה ז' כ') תתן אמת ליעקב. כי יעקב זהו מה שכאו"א מישראל מייגע א"ע ומעורר בנפשו אהוי"ר וא"ז אמת וקיום גמור כ"א עי"ז אח"כ נמשכים אהוי"ר מלמעלה וזהו עיקר האמת והקיום בל תמוט כו'. והנה ע"י ב' בחי' אש אלו מהפכים האש זר דנה"ב ומעלים אותו שיוכלל באלקות. וזהו עסק התפלה בכל יום שהוא כמו הקרבנות. אך כדי שיהיו יכולים לברר ולהפוך האש דנה"ב צ"ל תחלה חינוך. והיינו כי האש דנה"ב הוא המתברר. והבירור הוא ע"י ב' בחי' אש כנ"ל. והעיקר ע"י אש שלמעלה שהוא בחי' המברר כו' וזהו ארי' דאכיל קרבנין. ולכן נק' המזבח אריאל. והאריאל י"ב אמה. פי' ארי אל שבבחי' ארי' אל הימין יש בו כח מבחי' אל וחסד עליון ימין מקרבת להעלות הבהמה גשמיו' שתוכלל בשרשה כו' כנ"ל. וע"כ צ"ל תחלה חינוך שהוא המשכת הכח ממקום גבוה היותר נעלה גם מבחי' אש של מעלה. שמשם דוקא נמשך כח שיוכל להפוך ולהעלות האש דנה"ב. והענין כי שרש האש והמדות רעות דנה"ב הוא מז' מלכין דתהו שהם ז' מדות שהי' בהם שבה"כ וימלוך וימת כו' והבירור והתיקון הוא ע"י ז' מדות טובות דקדושה. שהוא ז"מ דתיקון דאצי'. והו"ע אש של מטה ואש של מעלה שנת"ל. והנה כתי' (איוב ד' כ"א) ימותו ולא בחכמה שבחכמה לא הי' שבה"כ כלל. כי חכ' כח מה כו'. ואוא"ס שורה בח"ע. וזהו בחי' משה ונחנו מ"ה. ביטול אמיתי שלמעלה גם מבחי' מדות דקדושה שהם קצת יש כמ"ש (משלי ח' כ"א) להנחיל אוהבי יש. וא"כ בחי' חכמה והיינו בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא הוא למעלה מהשבירה והתיקון. דהיינו שהמדות דתהו ומדות דתיקון שניהם אינם תופסים מקום שם כלל. ולכן מבחי' ח"ע דוקא נמשך החינוך שהוא המשכת הכח לשיוכל לברר ולהעלות האש זר דנה"ב ע"י אש של מטה ואש של מעלה כנ"ל. כיון שבחי' ח"ע היא למעלה גם מאש של מעלה כנ"ל. וחינוך זה הוא ע"י עסק התורה דמח"נ וזשארז"ל (במד"ר ריש פתיחתא איכה) הלואי אותי עזבו ואת תורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב. וכמו"כ הי' ענין חנוכת המזבח כו'. וזהו החינוך דשלמה שהי' ק"כ אלף צאן וכ"ב אלף בקר. כי נת"ל שהחינוך צ"ל מג"ר שלמעלה מז"ת שהי' בהם שבירה ותיקון. וזהו מאה אלף צאן להמשיך מבחי' כתר שנק' מאה כמ"ש בזהר ע"פ חיי שרה מאה שנה. וכ"ב אלף צאן נגד חו"ב שנק' עשרים שנה. גם כ"ב אותי' התורה:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה