מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון
לחנוכה
בכ"ה בכסלו כו'. הנה ז' נרות המנורה הם כנגד ז' מדות עליונות שבפסוק לך ה' הגדולה והגבורה כו'. כי הנהגת העולמות הוא ע"י המדות. שכדי שיומשך התפשטות החיות מאור א"ס בעולמות ונבראים שהם בע"ג צ"ל ההמשכה ע"י המדות דוקא. וז' נרות המנורה הם כנגד הז' מדות שעל ידם הנהגת העולמות והענין דאיתא בס"י שז"מ הם ז' אותיות בג"ד כפר"ת שיש בהם דגש ורפה. קשה ורך. והיינו שבמדות יש זלעו"ז. דכמו שיש אהבה לאלקות. כן יש אהבה להיפך. וכמו שיש יראה בקדושה לירא את הוי' ולקיים כל מצוה בדקדוקיה וחומריה כמו"כ יש יראה רעה כו'. וזהו ענין קשה ורך. שמהמדות יוכל להיות יניקה לחיצונים וכמו באדם בהידים יש צפרנים והידים הם ב' מדות חסד דרועא ימינא כו'. וכמו"כ למעלה כתי' (חולדות כ"ז כ"ב) והידים ידי עשו שמהידים דקדושה שהם המדות נמשך יניקה גם לעשו. ובעבודה אעפ"י שבשעת התפלה יש לו אהבה לאלקות מ"מ אחר התפלה יוכל ליפול באהבה זרה כו' וכיון שעיקר הנהגת העולמות הם מהמדות. ע"כ צריכים לברר ולתקן את המדות שלא יוכל להיות נמשך מהם יניקה לחיצונים והבירור הוא מלמעלה מהמדות דהיינו מהבחי' שאין יכולים החיצוני' לינק משם כלל והיינו מבחי' ח"ע דכתי' (איוב ד' כ"א) ימותו ולא בחכמה. כי מה שיש זלע"ז הוא רק נגד המדות. דכמו שיש ז' היכלות דקדושה כמו"כ יש ז' היכלות הטומאה ז' מדורי גיהנם הכל רק ז'. וזהו ג"כ ענין ז' פרות הטובות וז' פרות הרעות. ושרש הענק דכתיב (וישלח ל"ו ל"א) ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום כו' ששבה"כ הי' בז' מדות. אבל בבחי' חכמה לא הי' מיתה ושבירה כלל ואפי' הבינה נק' יובל דרור עלמא דחירו. ולכן בז' היכלות נגד היכל קה"ק אין בלעו"ז. והיינו משום כי היכל ק"ק מקבל מכח"ב וזהו קדשים חו"ב קדש הקדשים כתר כי עיקר אחיזת החיצונים הוא רק בהמדות מפני שבהם הי' השבירה (ואפי' המדות דאצילו' שהם אחר התיקון. מ"מ הרי נתקנו מהשבירה דתהו כו'). אבל בבחי' ח"ע אין יכול להיות יניקה לחיצונים כלל ולכן בחכמה אתברירו שע"י החכמה מתבררים המדות. והיינו שכשמאיר הביטול דחכמה כח מה בהמדות. אזי גם מהמדות אין יכול להיות יניקה לחיצונים. וזה הי' ענין הדלקת ז' נרות המנורה בשמן ואור שהו"ע המשכת גילוי אור החכמה בהז' מדות כדי לברר ולתקן בתכלית התיקון את המדות שמהם הנהגת העולמות שלא יומשך מהם יניקה לחיצונים כלל וז"ש על התורה חצבה עמודיה שבעה (משלי ט' א') כי התורה נחלקת לז' ספרים כי עמודיה הם הז' מדות שעל ידם התפשטות החיות בעולמות ולכן נק' עמודים שעל ידם קיום העולם ונק' ז' ימי הבנין כו' והתו' היא בחי' עצמיות ח"ע שלמעלה מהמדות ומ"מ ירדה התו' ונתלבשה בהמדות והיינו כדי לבררם ולתקנם כנ"ל. וזהו ג"כ ענין מצות נט"י כי הידים הם המדות חו"ג וצריך להמשיך עליהם מים בחי' חכמה כדי לתקנם כו' כמ"ש במ"א. ועד"ז הו"ע הדלקת המנורה כו'. אך המנורה זהו בעולם ובנפש היינו כי יש ע' נפש יוצאי ירך יעקב. שנמשכי' מז' מדות וצ"ל נפש ל' יחיד שיהי' רק רצון א'. והיינו כי באדם עיקר הרע הוא בהמדות משא"כ השכל הוא רחוק יותר מהרע ולכן צריך להמשיך גילוי החכמה שבנפש האלקי' והתבוננות שבמוחו לתוך המדות. שהמדות אהוי"ר יהיו בבחי' ביטול להחכ' וההתבוננו' שיתנהגו המדות עפ"י שכל ולא בבחי' התפעלות לבד. ואזי לא יפול באהבה זרה כו'. וזהו יעקב יו"ד עקב שממשיך גילוי היו"ד בעקב ועי"ז וידו אוחזת בעקב עשו כמ"ש בתו"א. והיינו כי הידים דוקא ידי עשו. אבל ידו בחי' היו"ד חכמה אוחזת בעקב כו' וכן ע"י עסק התו' דמח"נ מבררים את המדות ומכניעים את היצה"ר כמארז"ל (קדושין למ"ד ע"ב) בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין כו' והיינו כנ"ל לפי שאוריתא מח"נ אשר בחכמה אתברירו כו':
ב והנה כ"ז הו"ע נרות בירור והעלאת המדות ע"י החכמה אבל קטרת הו"ע בירור והעלאת האותיות דמחדומ"ע לבושי המדות כמ"ש בתו"א. והיינו כי המדות התהוותם הוא מהשכל ונגררים וטפלים להשכל וכמ"ש (משלי י"ב ח') לפי שכלו יהולל איש ע"כ מתבררים ע"י השכל. אבל האותיות אין עצם התהוותם מהשכל כ"א מלמעלה מהשכל. וגם אין להם שייכות כ"כ עם השכל. ע"כ אין החכמה יכולה להעלות אותם כ"א ע"י הקטרת כמ"ש בתו"א. ולהבין הענין איך שהעלאת האותיות הוא ע"י הקטרת דוקא. דהנה בקטרת היו י"א סממנים כנגד י"א כתרין דמסאבותא וצ"ל הלא בקדושה רק עשר ולא אחד עשר. ולמה בקליפה יש אחד עשר. והענין כי סטרא דקדושה הוא ביטול בתכלית לאלקות. כי קדושה ל' מובדל. והיינו שבטלי' לבחי' א"ס ב"ה שהוא קדוש ומובדל כו' ולכן הכלים דהע"ס דקדושה חב"ד וז"מ הם בתכלית הביטול לגמרי לאוא"ס ב"ה כמ"ש (דה"א כ"ש י"א) לך הוי' הגדולה כו' ומצד הביטול הכלי והאור דבר א' ממש ע"כ החיות מאוא"ס שמחי' את הע"ס הוא מתלבש בפנימיותם ומתאחד עמהם בתכלית היחוד כמ"ש (בת"ז) איהו וגרמוהי חד בהון. וכמו עד"מ בנפש שיש עשר כחות ג' שכליים וז' מדות ויש עצם הנפש שמחי' העשר כחות והרי עצם הנפש מתאחדת בתכלית עם הכחות שהרי נק' נפש המשכלת אבל עשר כתרין דמסאבותא שהם רע נפרדים לעצמן ואינם בטלים כלל ומ"מ צריכים לקבל חיות מאלקות כדי שיתקיימו אבל א"א להחיות להתלבש בפנימיותם כלל כי מה שמתלבש בפנימיותם הוא בבחי' גלות אצלם דהיינו שמובלע בתוכם ונעשה ג"כ רע ולכן החיות דקדושה שצריך להחיות אותם אין מתלבש בתוכן כ"א רק שעומד בבחי' מקיף עליהם ומקבלים חיותם מהמקיף וזהו ענין לבונה ולכן הם אחד עשר כי החיות אינו מתערב עמהם ונחשב לבחי' בפ"ע משא"כ בע"ס דקדושה דאיהו וגרמוהי חד ולכן עשר ולא אחד עשר כו' ולהבין יותר איך אפשר לקבל חיות רק ממקיף לבד. הענין עד"מ קבלה מעשיות שהוא השבעת השמות שהיו יכולים בימים הקדמונים שע"י שאומר השם פועל פעולה אעפ"י שאינו יודע ומשיג כלל ענין שם זה וגדולתו. וא"כ השם הוא בחי' מקיף ורחוק מאד ממנו ומ"מ פועל לו פעולה גדולה ועד"ז מקבלים הקליפות חיותם מהמקיף דלבונה. והיינו שזהו אותיו' דקדושה שנפלו משבה"כ להחיות הקליפו' בבחי' מקיף כו' והאותיו' עצמן הם עדיין קדושה ולכן נק' לבונה זכה כ"א הנפילה והשבירה שלהם הוא מה שהם בחי' מקיף להחיות העשר כתרין דמסאבותא. ולזה הי' מצות הקטרת בי"א סממנים דוקא כדי לברר ולהעלות האותיות דבחי' מקיף דלבונה מהעשר כתרין דמסאבותא שיתברר מהם ויתעלה ליכלל בבחי' ביטול באלקות כו'. ולכן הי' הרבה עובדות בקטרת. ולכן הקטרת דוחה את מה"מ. כי אין שום מצוה שיתברר על ידה מלעו"ז כמו הקטרת שלוקחים מהם החיות עצמי שלהם כו' דהיינו האותיו' דמקיף דלבונה שיוכלל בקדושה. וז"ש לע"ל אז אהפוך אל עמים כו' (צפני' ג' ט'). והיינו ע"י הקטרת כי כעת שיש להם בחי' מקיף ע"כ יכולים להיות נפרדים לעצמן ומ"מ הם מתקיימים בקיומם ע"י קבלתם מהמקיף וכנ"ל. אבל כאשר יתברר ויתעלה מהם כל בחי' המקיף בשלימות אזי ממילא יבטלו במציאות נגד ה' כו' הרי נתבאר בטוב איך שע"י הקטרת הוא העלאת האותיות מהקליפות (אפי' האותיות שהם חיות עצמי להם דהיינו מה שנקצב להם בגזירת עליון משימ"ב וכמ"ש ברמ"ז פ' בא ד"מ ע"ש וא"כ כ"ש נפילת האותיות מה שמוסיפים החוטאים ע"י מחדומ"ע של איסור ה"י שזהו בחי' תוספות ח"ו להקליפות ודאי שיוכל להתברר ולהתעלות ע"י הקטרת. וכמו"כ כעת ע"י תפלות ומצות מעשיות כמשי"ת אי"ה) וזהו שבקש דוד תכון תפלתי קטרת לפניך (תלים קמ"א ב') דהנה כל התפלה היא רק בחי' אותיות שהרי יש כוונה עמוקה וגבוה מאד על מספר האותיות והתיבות שבכל ברכה בברכה זו כך ובברכה אחרת יותר כו'. ויש אלפא ביתות. והיינו שעצם אותיות התפלה כשאומרים אותם בכוונת פירוש המלות לבד הם מעלים את הנפש מאד. ולכן בקש דוד המע"ה תכון תפלתי קטרת לפניך שאותיות התפלה יהיו בבחי' ומדריגת הקטרת. שיהי' על ידם העלאת האותיות דמחדומ"ע כמו ע"י הקטרת כנ"ל (ויותר נ' לומר דמה שבקש תכון תפלתי קטרת זהו שיתברר ע"י אותיות התפלה גם החיות עצמי כמו ע"י הקטרת. וצ"ע אם זה אמת) וזהו החילוק שבין נרות לקטרת שע"י נרות העלאת המדות וע"י קטרת העלאת האותיות. ולכן ישעי' ויחזקאל ראו המרכבה בבחי' פני ארי' ושור. וזכרי' ראה את המרכבה בבחי' סוסים. והיינו כי ישעי' ויחזקאל שהיו בזמן הבית ואז הי' הבירור רק בהמדות וזהו ענין המרכבה דארי' ושור בחי' מדות. דהיינו שע"י שמתבררים המדות בבחי' רעש גדול ורשפי אש עי"ז נעשה המרכבה והחיות נושאות כו'. אבל זכרי' שהי' בזמן הגלות שאז הי' הבירור בבחי' אותיות (שהוא בירור נמוך יותר. כמו ח"ו מי שנופל במחו"ד של איסור ה"י) ע"כ ראה המרכבה בסוסים שהם אותיות כו' והנה הסוס רץ יותר כו' והיינו שבירור והעלאת האותיו' מגיע למעלה יותר מבירור המדות שבירור המדות מגיע רק עד בחי' חכמה אבל בירור האותיות מגיע למעלה מהחכמה ולכן ע"י התפלה שהיא בחי' קטרת והעלאת האותיו' כנ"ל ממשיכים יהי רצון פי' שיומשך רצון חדש מלמעלה מהחכמה וזהו מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל (חגיגה י"ג ע"ב) וכעת ענין קטרת היא תפלה ומצות מעשיות:
ג והנה בסדר המערכה דם התמיד קודם להטבת שתי נרות. ונרות קודמת לקטרת וקטרת לאיברים. נמצא הסדר דם התמיד ונרות וקטרת ואיברים. ובעבודה זהו ד' בחי' בכל לבבך. ובכל נפשך. ובכל מאדך. והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך. ותחלה צ"ל ענין ב"פ מס"נ. באחד. ובכל נפשך כו' והענין דכתי' (תלים קמ"ח) הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו. פי' ארץ ושמים זהו כל השתלשלו' העולמות שהם נבראים ובע"ג. וא"א להם לקבל חיות כ"א רק מבחי' זיו והארה לבד. וזהו הודו על או"ש. ופי' על ארץ כו' היינו שגם החיות שבבחי' מקיף על העולמות ונק' סוכ"ע הוא ג"כ רק מבחי' הודו וזיו לבד. וזהו בחי' בשכמל"ו. שמקור החיות הוא מבחי' מדת מלכותו ית'. שם והארה בעלמא. אבל וירם קרן כו' לבנ"י עם קרובו היינו שהם עם קרובו של עצמותו ומהותו ית' ממש. וביאור הענין הנה איתא בזוהר שיש מרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה פי' מרכבתא תתאה הם המלאכים פני ארי' פני שור שהם מרכבה לבחי' הודו על או"ש. בחי' מדת מלכותו ית'. כי פי' מרכבה הוא ביטול בתכלית עד שנכלל באלקות ממש. ולכן הביטול של העלמין ונבראים דבי"ע א"א להיות כ"א במקור חיותם שהוא מדת מל' כו'. אבל מרכבתא עילאה. והיינו מה שארז"ל (במד"ר לך פמ"ז סי' ח') האבות הן הן המרכבה. זהו בחי' הביטול לאור א"ס עצמותו ומהותו ית' ממש. שלמעלה מעלה אין קץ על בחי' מקור חיות העולמות כו'. כי פי' מרכבתא עילאה עפ"י קבלה היינו ד' פרצופים דאצי' או"א וזו"ן פני ארי' חכמה פני שור בינה פני נשר ת"ת פני אדם מל'. או חגת"מ. וא"כ זהו כללות כל עולם האצי'. וא"כ ענין המרכבתא כו' היינו ביטול עולם האצי' בעצמות אור א"ס שלמעלה מסדר השתלשלות והנה נש"י עבמ"ח (במד"ר בראשית פ"א) שנלקחו מבחי' מרכבתא עילאה ולכן ביטול התה"א הוא למס"נ באחד. בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן. כי פי' מס"נ היינו מסירת הרצון שיהי' רק רצון א' פשוט ליכלל בעצמות אוא"ס ממש ואזי נק' למסור נפשו באחד. כאילו נכלל ממש בבחי' אנת הוא חד כו'. וע"ד דכתי' ישעי' ו') שרפים עומדים ממעל לו אעפ"י שהם למטה מהכסא מ"מ מצד הרצון שלהם ליכלל באצי' נחשב כאילו עומדים ממעל לשם אד' כו'. וכמו"כ בנה"א ע"י שמעורר אצלו ביטול הרצון ליכלל בעצמות אור א"ס עי"ז נחשב בבחי' מרכבתא עילאה אשר שם הוא ביטול והתכללות ממש בעצמות אור א"ס ב"ה. וזהו בחי' וירם קרן כו' לבנ"י עם קרובו וכנ"ל. אבל המס"נ והביטול של הנה"ב א"א להיות באחד כי שרש הנה"ב הוא מבחי' מרכבתא תתאה אשר שם הביטול רק לבחי' מקור חיות העולמות מדת מלכותו ית' ולכן כמו"כ ביטול הנה"ב צ"ל נמשך מההתבוננו' בבחי' בשכמל"ו איך שמדת מל' ית' מהווה כל העולמו' מאין ליש ומקור ההתהוות הוא רק שם והארה בעלמא וע"כ היש בטל בתכלית כו' (ובזה יובן התו"א כאן. דלכאורה הרי כ' שם התבוננו' של הנה"ב שכל מה שנראה ליש הוא מבחי' זיו ושם כבוד מלכותו. וע"כ היש בטל ע"ד זיו השמש בשמש עכ"ל. והרי זהו ג"כ ההתבוננו' של הנה"א איך שמקור ההתהוות הוא רק מבחי' זיו והארה כו'. וע"כ בטל במציאות כו' ע"ש ועפי"ז יובן דהנה באמת שרש הנה"ב הוא מבחי' מרכבתא תתאה. אשר ענין המרכבה דבי"ע הוא להגביה בחי' המל' ולהעלותה באצי'. כמ"ש בבה"ז פ' ויקהל ע"פ כל נדיב לבו יביאה את תרומת הוי'. והיינו ע"י הרצוא והביטול של ד' חיות המרכבה לצאת מהיש והפירוד וליכלל באצי' עי"ז הם נושאות את הכסא כו'. כי אע"פ שהם נבראים במהות יש ודבר כו' מ"מ יש בהם בחי' רצוא ליכלל באצי'. וא"כ הנה"ב שנמשך מבחי' מרכבתא תתאה כו' יוכל להיות ג"כ כשמתברר בחי' העלאה ברשפי אש לצאת מהיש והפירוד דבי"ע. אלא החילוק שביטול הנה"א הוא ע"ד ביטול כללות עולם האצי' לעצמות אוא"ס. כי לגבי עצמותו ית' ממש גם הביטול דאצי' לבחי' יש יחשב. וזהו ענין מרכבתא עילאה. אמנם הנה"ב שנמשך מבחי' מרכבתא תתאה הוא רק לצאת מהיש דבי"ע וליכלל באצי' לבד כו' (ולכן בתחלת ההתבוננו' דנה"א כ' בתו"א איך שגם ימוה"מ ותחה"מ וכל העליות כו'. שזהו הביטול למעלה מאצי' כו'. משא"כ ביטול הנה"ב הוא רק ההעלאה מבי"ע לאצי' לבד). ומה שצ"ל כיון שמבואר שביטול הנה"ב הוא רק מבחי' בשכמל"ו א"כ לכאורה זהו רק הביטול בבחי' מקור החיות דבי"ע לבד ולא ליכלל באצי' שהוא גם למעלה ממקור החיות דבי"ע זה לק"מ דכבר נת' בתו"א פ' וארא ע"פ וידבר אלקים כו' אני הוי'. שע"י ההתבוננות בשם אלקים מזה ישוב לאהבה את הוי' דלית מחשבה תפיסא ביה. בבחי' ביטול במציאות לגמרי כו'. וכן נת' יותר בלק"ת פ' ראה ע"פ אחרי הוי' תלכו. שע"י ההתבוננו' וההשגה בבחי' אחרי ה' מדת מלכותו ית' איך שהיא מקור החיות לכל העולמות והיא רק בחי' אחוריים וחיצוניו' לבד מזה יומשך להיות תלכו בבחי' הליכה ורצוא ליכלל בשם הוי' עצמו בבחי' ביטול במציאות. וכן נת' בד"ה האזינו הג' פ"ב בענין השרפים שע"י השגתם בבחי' ה' תתאה מקור דבי"ע איך שהוא רק ה' אתא קלילא שבטל וכל"ח כו' עי"ז מבינים ומשיגים ג"פ קדוש ורוצים ליכלל וליבטל בבחי' קדוש ומובדל ע"ש. ועי' ג"כ בתו"א בד"ה השמים כסאי בענין להבין דבר מתוך דבר ע"ש היטיב שהכל ענין א'):
ד והנה בעליות הנה"ב להתכלל באור א"ס ב"ה גדול מאד ורב כחה שהיא בחי' בע"ת דמשכין לי' בחילא יתיר כי יתרון האור מהחשך דוקא. והענין צ"ל ענין דם התמיד דכתי' ויקרא א' י"א) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני הוי'. וארז"ל (זבחים מ"ז ע"א) ק"ק שחיטתן בצפון. וצ"ל הלא חטאת ואשם ועולה שבאים על החטא איך נק' קדשי קדשים. והענין כי בפי' צפון יש שני פי' א' רוח צפון בחי' שמאל. ולכן היצה"ר נק' צפוני (סוכה נ"ב א') כמ"ש (יואל ב' כ') ואת הצפוני ארחיק מעליכם. והיינו לפי שנשתלשל מקו השמאל. כי מקו השמאל נפל למטה יותר מקו הימין. ופי' הב' צפון ל' אשר צפנת ליראך (תלים ל"א). וביוסף כתי' צפנת פענח. כי צפנת בגימט' תר"ך בחי' כ"ע שנק' טמירו דכל טמירין ויוסף יכול להמשיך גילוי ההעלם מבחי' טמירו דכ"ט וזהו צפנת פענח ופי' התרגום דמטמרן גליין לי'. דהנה יוסף נק' איש נבון וחכם כמ"ש (מקץ מ"א ל"ג) ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם. שבזה יתוקן ענין ז' שני הרעב כו' שנמשכי' מחמת יניקת החיצוני' מז' המדות. והחכמה דוחה יניקת החיצוני' מהמדות. וכיון שהוא איש נבון וחכם שמקבל מחו"ב ע"כ דמטמרן גליין לי' כו'. והיינו ע"י הבירור מה שמבררים מה שנפל מבחי' צפון קו השמאל עי"ז ממשיכי' מבחי' צפנת טמדכ"ט כו'. וזהו ענין שחיטת דם התמיד צפונה כי נה"ב נפלה מפני שור מהשמאל וע"י שמתקנים בחי' צפון וקו השמאל עי"ז נמשך מבחי' צפנת ישת חשך סתרו. וזהו צפונה לפני הוי' למעלה משם הוי' ולכן נק' קדשי קדשים. כי המצות נמשכים מבחי' קדש עליון אשר קדשנו במצותיו. אבל ע"י שחיטתן בצפון ממשיכים מבחי' קה"ק ומכפרים על הפגם שבבחי' קדש. וזה הי' ענין העלאת דם התמיד. וכעת זהו בירור והעלאת נה"ב שבאדם. שמשכנו בחלל השמאלי שמלא דם. והיינו לפי שהוא צפוני שנלקח מבחי' צפון ע"כ משכנו בחלל השמאלי וגם בדם. כי דם הו"ע רתיחת הדמים. בחי' הלהב והאש לחשוק ולרדוף אחר התאוות ותענוגים גשמיים. וע"י שמבררים ומהפכי' את מדות הנה"ב לאהבה את הוי' וז"ש בכל לבבך פי' בשני החללים היינו גם בבחי' השמאלי כו' ה"ז ענין העלאת דם תמיד צפונה לפני הוי' שמעוררים וממשיכים מבחי' צפנת טמירו דכל טמירין נמצא שדם התמיד הוא בחי' בכל לבבך העלאת המדות דנה"ב. ואח"כ צ"ל נרות בחי' ותורה אור שיומשך גילוי אור החכמה לברר את המדות ולתקנם שיהיו בתכלית התיקון כנ"ל בענין המנורה ואע"פ שהתו' מח"נ מ"מ צ"ל העלאה בתחלה שהוא בחי' דם התמיד כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח. וזהו בחי' בכל נפשך נפש השכלית עסק התו' (ומה שצ"ל הלא דם התמיד בירור והעלאת הנה"ב. ומהו עוד נרות שנת"ל בארוכה איך שעל ידם בירור והעלאת המדות זה לק"מ. כי אם מיירי כאן רק בבחי' הטבת הנרות שהוא מפנימיו' ח"ע דאצי' ודאי א"ש כי זהו בירור הב' דשם מ"ה. וגם אפי' בחי' העלאת הנר' מ"מ זהו המשכת חיצוניות ח"ע לעלות את המ"ן דמל' מבי"ע לאצי'. משא"כ דם התמיד הוא התחלת הבירור מגבו' דנוגה ואכמ"ל). וקטרת הוא בחי' בכל מאדך. והנה הפי' הפשוט דבכל מאדך הוא אהבה בלי גבול. ובגמ' (ברכות נ"ד ע"א) אמרו בכל מאדך בכל ממונך. בחי' הצדקה שהיא סתם מצוה מעשיות ולכן בחי' בכל מאדך הוא בחי' קטרת. שהמצות שהן בעשי' גשמיות הן בבחי' קטרת הנעשים מסממנים שאין בהם טעם ואינם ממין מאכל. ובמד"ר (נשא פי"ג) אמרו כי קטרת בגימט' תרי"ג כשהקו"ף מתחלף על דלי"ת באתב"ש. והענין כי הקטרת נעשה מהם בחי' ריח המשיב את הנפש שממשיך גילוי המוחין מעצמות הנפש. ולמעלה היינו שע"י ריח הקטרת נמשך המשכת אוא"ס בחכמה שיתהווה בחי' חכמה. דלפעמים וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. וכמ"ש קוב"ה בגלותא אסתלק לעילא לעילא (זח"ג כ' ע"ב) שהו"ע הסתלקות האור והמוחין אבל ע"י הקטרת בחי' ריח ממשיכים גילוי בחי' ח"ע מלמעלה מהחכמה. וזהו החילוק שבין נרות לקטרת שהנרות הם המשכת אור החכמה בהמדות אבל על ידי הקטרת נעשה התהוות החכמה מאור א"ס ב"ה. וכמו"כ הצדקה או כל המצות מעשיות הן בבחי' קטרת. דהנה כתי' (ישעי' נ"ט י"ו) וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו. ישועה ש"ע נהורין וגם ל' וישע ה' אל הבל. כמו אדם שפונה א"ע לחבירו בהארת פנים. וכמו"כ למעלה הו"ע הארת פנים חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח' א'). וזהו עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא (משלי ע"ז ל"א). תפארת שיבה הו"ע הארת פנים וכובע ישועה הוא מקור ההארת פנים. וכ"ז נמשך ע"י הצדקה. וא"כ הצדקה בבחי' א' עם קטרת. והנה זהו לפי הפי' דבכל מאדך בכל ממונך צדקה לכן א"ש שזהו בחי' א' עם קטרת. אבל הפי' הפשוט דבכל מאדך הוא אהבה בלי גבול. והענין כי אהבה בלי גבול זהו פנימיו' הלב בחי' בינה לבא כמ"ש בזהר בכל לבבך מל'. ובכל נפשך ז"א. ובכל מאדך בינה. וע"י הקטרת והמצות שהם בחי' ריח ממשיכים גילוי בחי' חכמה. וחו"ב הם תרדל"מ. ולכן ממילא יבוא לבחי' בינה ליבא פנימיות הלב בכל מאדך. וכמ"ש בתו"א שפנימיות הלב מתאחד עם המוח ע"ש. וזהו שמן וקטרת ישמח לב (משלי כ"ז ט'). שמן בחי' נרות המשכת אור החכמה במדות. וקטרת ריח העלאה שיומשך ויתהוה בחי' חכמה וא"כ ע"י הקטרת הוא קיום המוחין שממשיכים ע"י הנרות דהיינו שלא יהי' וכד אנת תסתלק וכנ"ל. ולכן בכ"מ כתי' קטרת אצל נרות כמ"ש (תצוה למ"ד ז') בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה כו. וזהו שמן וקטרת ישמח לב וארז"ל במדרש תנחומא ס"פ תצוה שהקב"ה נק' לב כו'. והיינו כי לב הוא ל"ב אלקים שבמע"ב. וגם כבו"ד בגימט' לב. אך כבוד הוא ל"ב נתיבות דח"ע. ולב הוא בחי' ל"ב נתיבות דח"ת מל'. ולכן לפעמים כתי' ויתעצב ה' אל לבו (וכמארז"ל שבבתי בראי יש עציבו). והיינו שמחמת גרעון מעשה התחתונים נעשה למעלה בחי' חסרון ומיעוט האור בבחי' מל'. ואזי ויתעצב אל לבו כו'. אבל ע"י שמן וקטרת ישמח לב כי שמן וקטרת הוא המשכת גילוי חו"ב בלב בחי' מל'. וכענין ברוך כבוד הוי' ממקומו. שיתברך כבוד הוי' מל' משרשו ומקורו ל"ב נ"ח:
ענין חנוכה תקנו בנרות ובהלל והודאה. וצריך להבין מה שייך נרות להלל והודאה. גם צ"ל ענין הללו יה. ואח"כ כתיב הללו את שם ה' (תלים קי"ג). שמתחלה כתיב רק הללו י"ה ולא כל השם. ואח"כ הללו את שם הוי' דמשמע כל השם הוי'. וגם מ"ש הללו עבדי הוי' רק נש"י שנק' עבדי ה'. ואח"כ כתיב ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' דמשמע בכל העולם אפי' בין האומות. הנה כתיב (משלי כ"ב ו') חנוך לנער עפ"י דרכו. וכתיב (תלים ל"ז) נער הייתי כו'. וארז"ל (יבמות ט"ז ע"ב) שרו ש"ע אמרו. ששרו של עולם נק' נער. והענין דכתיב (בראשית כ"ד) שם הקטנה רחל. פי' ה' קטנה כמ"ש בהבראם בה' זעירא. כי כל העולמות והנבראים הם בע"ג. והמשכת החיות מאלקות להחיותם שמתלבש בתוכיותם ופנימיותם ממש ונק' ממכ"ע צריך ג"כ להתצמצם בבחי' צמצומים וגבולים. ולכן מקור המשכת החיות נק' ה' זעירא. ונק' ה' קטנה. שכללות ומקור החיות להעולמות בע"ג הוא בבחי' קטנות לגבי א"ס ב"ה. והנה שרו ש"ע שעל ידו הנהגת העולמות הוא מקבל מבחי' מל' ה' קטנה ולכן נק' בשם נער. וההפרש כי בחי' ה' קטנה זהו רק מקור החיות בע"ג. ומ"מ יכול להיות נמשך בחי' א"ס בהגבול. כענין ישתבח שמך לעד בבחי' א"ס. וכענין מספר אשר לא יספר. אבל כשנמשך החיות דה' קטנה ומתלבש בהנער שרו ש"ע בו מתצמצם החיות בבחי' גבול ממש. לכן נק' נער כרביא כו'. ולכן לחד תירוץ בגמרא (חגיגה י"ג ב') כאן בזמן שאין ביהמ"ק נתמעטה פמליא של מעלה. והיינו כי בזמן הגלות כתיב (ישעי' ג') ונתתי נערים שריהם דהיינו ע"י ההתלבשות במט"ע וסנד"ל כו'. ולכן המיעוט באין ערוך מבחי' בלי מספר על מספר. והנה כתיב (עמוס ז' ה') מי יקום יעקב כי קטן הוא. שגם בחי' יעקב נק' קטן. אעפ"י שיעקב הוא בריח התיכון המבריח מהקצה אל הקצה אך היינו מבחי' קצה השמים דלעילא עד קצה השמים דלתתא. וכיון שיש ב' בחי' קצה ה"ז בחי' גבול וקטן לגבי אור א"ס. והנה כתיב (בראשית למ"ד א') ותקנא רחל באחותה. וצריך להבין הלא רחל היא במעלה עליונה גבוה מאד ואיך שייך בה קנאה. והענין כמ"ש שם הגדולה לאה ושם הקטנה רחל. וארז"ל במד"ר (ויצא פ"ע סי' ט"ו) שם הגדולה לאה שהיא גדולה במתנותיה כהונה משבט לוי לעולם. מלוכה של מלכות בית דוד שמשבט יהודה לעולם. והקטנה רחל קטנה במתנותיה. מלוכה של שאול רק לפי שעה. וכן הי' משכן שילה שבחלקו של יוסף לפי שעה והענין כי יש חיי שעה וחיי עולם. חיי שעה הוא מקור הזמן. וחיי עולם הוא נצחיות שנמשך ממקום גבוה מאד. כמ"ש (תלים קמ"ה) ארך אפים וגדל חסד. ארך אפים הוא בחי' א"א כתר. שמשם נמשך להיות וגדל חסד. פי' שהחסד הוא גדול מאד בבחי' א"ס ממש שאין נפסק לעולם. וזהו שרש חיי עולם כו'. וזהו שם ה' גדולה לאה. כי לאה בחי' ה' עילאה עלמא דאתכסיא נק' ה' גדולה לפי שמקבלת מבחי' א"א וגדל חסד. בחי' גדול הוי' כו' ולגדולתו אין חקר. כי הבינה נק' קדש הקדשים שמקבלת אור הכתר ע"י יסו"א. ולכן מבחי' ה' עילאה נמשך חיי עולם בחי' נצחיות. כמ"ש (בראשית ב' יו"ד) ונהר יוצא מעדן כו' שיוצא תמיד מעדן בחי' ח"ע בלי הפסק כלל. ע"ד כמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו (ישעי' נ"ח י"א). והיינו לפי שבחו"ב מאיר בחי' אני הוי' לא שניתי. בחי' כ"ע וגדל חסד. שאין שום שינוי והפסק בהשפעתו כלל כו'. ולכן גדולה במתנותיה כהונה ומלוכה לעולם. אבל רחל נק' הקטנה. ה' קטנה. והיינו לפי שמקבלת מהמדות. ויש ב' קוין חסד ודין. ע"כ יכול להיות שינוי והפסק בההשפעה שממדת החסד מחמת מדת הדין המעכבת. ולכן נק' ה' קטנה. כי רחל אשת יעקב. וכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא. (ולא כמו לאה שמקבלת מבחי' וגדל חסד). אעפ"י שיעקב בריח התיכון שמבריח מהקצה אל הקצה ויש פי' שהוא ברוחב. דהיינו שמתווך בין ב' הקצוות דחו"ג. וא"כ הוא מחבר חו"ג. מ"מ נק' קטן וזעיר אנפין שיוכל להיות שינוי והפסק בהשפעתו כו'. ובחי' ז"א הוא שרש ומקור צמצום החיות כדי להחיות בע"ג. והוא שרש בחי' נער. וע"כ נק' זעיר אנפין כו'. משא"כ בחי' כתר נק' אריך אנפין וגדל חסד כנ"ל. ולכן קטנה במתנותיה רק לפי שעה. מחמת שמקבלת רק מבחי' זעיר אנפין ונק' חיי שעה. ולכן בזמן ביהמ"ק הי' התגלות אלקות. ואח"כ הי' החורבן כו'. וזהו ותקנא רחל באחותה. כי לאה ה' גדולה עלמא דאתכסיא ששם התגלות אור א"ס. והיינו שהיא מקור עולם האצילות ששם ביטול בתכלית ואיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון כו'. משא"כ רחל ה' קטנה עלמא דאתגליא מקור דבי"ע בע"ג ונפרדים. ולכן ותקנא רחל באחותה כדי שיומשך בבחי' ה' קטנה ג"כ התגלות אור א"ס כמו בה' עילאה. ושיהי' בחי' ביטול והתגלות אלקות בבי"ע כמו באצילות. והנה מחמת הקנאה זו דותקנא רחל באחותה נמשך להיות כגוונא דאינון (ו"ק דז"א) מתיחדין לעילא (בבינה) אוף הכי איהי (מל') אתיחדת לתתא ברזא דאחד. שגם ו"ק דבריאה יוכללו באחד כו'. כשם שאין בלבך כו' כך כו'. וז"ש בזהר (תרומה קכ"ו ע"ב) על ענין ותקנא רחל כל תאובתי' לאו איהו אלא בגין למהוי כגוונא דעלמא עילאה כו'. ולכן ויאהב יעקב את רחל. אעפ"י שלאה גבוה יותר אלא שרצה להמשיך דוקא בבחי' רחל עלמא דאתגלייא מקור דבי"ע כדי שיהי' הגילוי גם למטה. משא"כ לאה עדאת"כ בלא"ה שם גילוי אוא"ס. וזהו ותקנא רחל כו'. וקנאה כזו ראוי' ומותרת כו'. כמ"ש ( משלי כ"ג ז') אל יקנא לבך בחטאים כ"א ביראת ה' כל היום. משמע שביראת ה' מותר. וכן ארז"ל במדרש ע"י הקנאה שקנא אברהם לשם בן נח על מה שהי' מפרנס לבהמות וחיות. עי"ז ויטע אשל בבאר שבע והי' מכניס אורחים ועושה גמ"ח הרבה. ונתגדל מעלתו מאד עי"ז עד שנעשה אברהם (מרכבה למדת חסד דאצי' וזהו הלוך ונסוע עד שבא לבחי' הנגבה כו'). ועד"ז ענין ותקנא רחל באחותה. ובאמת קנאה זו זהו כל עיקר העבודה. להמשיך הגילוי למטה דוקא. וזהו קנאת סופרים תרבה חכמה (ב"ב כ"א פ"א). דהנה איתא בס"י בשלשה ספרים ברא הקב"ה עולמו בסופר וספר וסיפור. סופר וספר חו"ב בינה מחשבה שמיוחדת תמיד עם השכל בחי' תרדל"מ. וסיפור דבור. כמשל הדבור שיוצא לחוץ ונעשה נפרד כו'. ולכן קנאת סופרים תרבה חכמה דהיינו להמשיך בחי' סופר ח"ע גם בבחי' סיפור מל'. וזהו ענין נרות דחנוכה שהם מדברי סופרים שהו"ע קנאת סופרים תרבה חכמה. כי הנרות שמן ואור הוא בחי' ח"ע. ובביהמ"ק היו הנרות בפנים בהיכל והם תקנו להדליק על פתח הבית מבחוץ. היינו להיות חכמות בחוץ תרונה. וזהו קנאת סופרים תרבה חכמה שיומשך התגלות ח"ע גם בחוץ עולמות דבי"ט. וע"ד דכתיב לע"ל ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים (ישעי' י"א ט'). מים לים מכסים הוא הגילוי שבעדאתכ"ס. ולע"ל יומשך התגלות ד"ע דבחי' עדאת"כ גם בבחי' ארץ עלמא דאתגליא:
ב ומעתה יובן ענין חנוך לנער. שהוא כשמוליכים אותו לבית הספר ללמדו תורה והרי הוא רחוק מזה ע"כ צריך לחנכו. והחינוך הוא במתנות רבות שנותנים לו. ולהבין ענין זה בבחי' נער שרו של עולם. הנה ארז"ל (ע"ז ג' ע"ב) שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה. שניות יושב ודן. שלישיות יושב וזן. רביעיות שהוא זמן מנחה יושב ומלמד תורה עם תינוקות של בית רבן. והנה ענין תינוקות של בית רבן למעלה הוא בחי' שרו ש"ע שנק' נער. ויש ב' בחי' נערים כמ"ש ונערים ממשתה נגינתם. והם מט"ט וסנד"ל. ונק' כרובים כרביא אנפי זוטרי. וזהו ענין תינוקות של בית רבן למעלה. נמצא שבשלש שעות רביעיות הקב"ה מלמד תורה עם בחי' נער שרו של עולם כו'. דהנה מה שנק' נער הוא לפי שמקבל רק מבחי' אתוון זעירין ה' קטנה. בחי' צמצומים כדי שיתהוו נבראים בע"ג ונפרדים. ולפעמים כתיב קהלת י' ט"ו) אי לך ארץ שמלכך נער. היינו כשהוא מלכך דוקא. אזי אי לך כו'. כי צ"ל רק בחי' שרו ש"ע. בחי' שליח השפע לבד. והיינו כשמקבל מלמעלה מבחי' מל' ה' קטנה (בבחי' מעבר לבד) אזי נק' שרו ש"ע. משא"כ כשאינו נראה בבחי' מקבל מלמעלה כ"א ע"ד התלבשות ונק' מלכך כו' אזי אי לך ארץ. והנה זהו בחי' הנער מצד עצמו שעל ידו הנהגת העולמות אבל זה שהקב"ה מלמד עמו תורה. היינו כי תורה היא בחי' חכ' עילאה שלמעלה מגדר בחי' עולמות בחי' אלפים שנה שקדמה לעולם. ונק' משל הקדמוני בחי' קדמונו ש"ע. כי הנער מקבל רק מבחי' ה' קטנה. אבל התו' הרי חמשה חומשי תורה נמשכים מבחי' ה' עילאה ה' גדולה. וגם על התורה כתיב (איוב י"א ט"ז) ארוכה מארץ מדה (בחי' ה' קטנה) ורחבה מני ים. שהתורה למעלה גם מבחי' ים עדאת"כ ה' גדולה. נמצא שזהו עלי' גדולה לאין קץ מה שהקב"ה מלמד עמו תורה. ולכן מלמד עם בחי' הנער שרו ש"ע תורה כדי שהנהגת העולמות יהי' משועבד להתורה. כמ"ש אם בחקתי תלכו. אזי ונתתי גשמיכם בעתם. וא"ל תשמעו וכו' כי הנער שרו של עולם על ידו הנהגת העולמות בבחי' טבע. וצריך שיהי' משועבד להתורה שזהו למעלה ממנהגו ש"ע שיהי' ההנהגה למעלה מהטבע. כמו ביצי"מ וקי"ס כו'. וכמ"ש בזה"ק באורייתא ברא עלמא. ובאורייתא מתקיים עלמא כו'. שהרי ה' עילאה ה' חומשי תורה. והוי"ו ש"ס משנה. וא"כ הה' קטנה שמקבלת מן הוי"ו ה"ז מבחי' תורה. והוי"ו מקבל מה' עילאה ואח"כ משפעת בבחי' הנער שרו ש"ע. ולכן השפעת העולם משועבד להתורה. ואזי נק' גם זקנתי. שמצד עצמו נק' נער והיינו לפי שמקבל רק מבחי' אתוון זעירין ה' קטנה ומקור ההמשכה הוא מהמדות דאצילות שנק' זעיר אנפין שהו"ע צמצום החיות מאוא"ס להאיר בבחי' גבול ומדה אבל על ידי שמלמד לו תורה שהוא גילוי בחי' ח"ע שבחכ' שורה אוא"ס הבלי גבול. אזי נק' גם זקנתי. זקן שקנה חכ'. וזהו פי' תינוקות של בית רבן תינוקות הם מט"ט וסנד"ל. וכשמקבלים מהחכ' בחי' רבי ביו"ד והיינו כשהקב"ה מלמד עמהם תורה אזי דוקא נק' תינוקות של בית רבן כו' (ענין רבי לשון יחיד. היינו כי יחידים יוכל להעלות למדרגתו ממש. אבל כללות הדור אעפ"י שמעלה אותם אבל אין יוכל להעלות אותם למדרגתו ממש. אבל רבן לשון רבים היינו שיוכל להעלות כללות הדור למדרגתו ממש. ולכן נק' ח"ע רבן של כל עולם האצילות כי הביטול דח"ע מתפשט ומאיר בכל עולם האצילות). ועפ"י חסידות הוא כמ"ש וכל בניך למודי הוי'. כי התינוקות של בית רבן הם נערים וכרובים שמתצמצם ומסתתר החיות בהם ועל ידם. כדי שיתהוו נבראים בע"ג בבחי' יש ודבר נפרד. אבל מה שהקב"ה מלמד עמהם תורה היינו שיהיו למודי הוי' פי' שיהיו למודים משם הוי' דהיינו שיתגלה בהם ועל ידם בעולמות בחי' אני הוי' לא שניתי ואיך דכולא קמי' כל"ח לגמרי שהעולמות בטלים במציאות כו'. והנה שלש שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה זהו כדי שיתהווה עצם התורה מאור א"ס ב"ה. ואח"כ בג' שעות אחרונות מלמד התורה עם תינוקות של בית רבן כנ"ל. ובזמן ביהמ"ק הי' משחק עם לויתן וגם הי' מלמד עם כו' דהא והא הוה. אבל אחר החורבן שאין שחוק למעלה הוא רק מלמד תורה עם תינוקות של בית רבן בלבד (לויתן ב' מיני יחודים. שמיחוד חו"ב נמשך אח"כ להיות היחוד דזו"נ. וא"כ זהו השפעת עצמיות ח"ע ממש ע"י זווג היסודות דזו"נ שנק' זווג גופני וענין מלמד תורה עם תשב"ר זהו ג"כ השפעת ח"ע דתורה שקדמה לעולם. אך ע"י הדבור. שנמשך רק הארת ח"ע. אך המעלה בזה שהוא בחי' גילוי בלי העלם ולבוש. כענין המעלה דזווג נשיקין על זווג גופני. והמעלה דשחוק עם לויתן שהוא השפעת עצמיות ח"ע ממש. אך ע"י הלבשה והעלם בבחי' הכלים דוקא. ולכן הי' בזמן ביהמ"ק ב' הבחי' (בזמן אחד) כדי שיהי' ב' המעלות. ובגלות דליכא יחוד נתבטל השחוק עם לויתן ונשאר לימוד תשב"ר כו'. ולכן זהו בג' שעות אחרונות זמן מנחה שאזי עיקר היחוד למעלה. עד"ה ויעתק ובדרוש תפלת המנחה). וזהו ענין חנוך לנער. כי הנער שרו של עולם הוא רחוק בערך מהתורה. וע"כ כשצריך ללמדו תורה כנ"ל צ"ל חינוך. והחינוך הוא במתנות רבות והנה ארז"ל ג' דברים באו מתנה לעולם התורה והמאורות והגשמים (ג' בחי' חב"ד כמ"ש במ"א). פי' מתנה לעולם. היינו מה שאין זה בחוק הבריאה עפ"י קו המדה. וכן מה שמלמד להנער שרו ש"ע תורה זהו ג"כ בחי' מתנה כו'. ועי"ז הוא החינוך. כי ענין החינוך הוא שהנער מקור הנהגת העולמות בבחי' טבע יהי' משועבד לההנהגה שעפ"י תורה שלמעלה מהטבע ולכן החינוך ע"י מתנות רבות היינו מה שמלמדים אותו עצם התורה שהיא מתנה לעולם. (ובמ"א ע"פ והוא כחתן כו' ישיש כו' נת' שהמתנות שניתנו בשעת מ"ת הם למעלה מהתורה עצמה. והיינו כי התורה נמשכה מבחי' יש התחתון קנה חכמה קנה בינה בגימט' יש. והמתנות הם מבחי' יש העליון דכתר וזהו והוא כחתן כו' ישיש כו'. ב"פ יש. וע"ז כתיב על משה עלית למרום כו' לקחת מתנות כו' ע"ש). וכ"ז הו"ע חנוך לנער. וכמו"כ הו"ע חנוכת המזבח. דכתיב כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל (מ"א ח'). כי שני המזבחות הם כנגד מאור הגדול ומאור הקטן כו'. ולכן צ"ל חנוכה וכמ"ש בתו"א:
ג ועתה צ"ל ענין חנוכה שהוא ג"כ ענין חינוך. וצ"ל ג"כ למה תקנו הנס בנרות הלא עיקר הנס הי' ניצוח המלחמה. והנה ארז"ל במד"ר בראשית פ"ב ופט"ו) שאמרו להם כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. וגירסא אחרינא שאין לכם חלק לעוה"ב. והנה כתיב (ש"א ב' א') רמה קרני בהוי' ואמרו בגמרא (הוריות י"ב ע"א) רמה קרני ולא רמה פכי. שאול שנמשח בפך לא נתקיימה מלכותו. דוד שנמשח בקרן נמשכה מלכותו לעד כו'. וצ"ל החילוק שבין קרן לפך והנה זהו ג"כ ענין א' עם המד"ר דלעיל שרחל קטנה במתנותיה רק לפי שעה לפי שמקבלת מה' קטנה. ולאה גדולה במתנותיה לפי שהיא בחי' ה' גדולה כו' וזהו ג"כ החילוק שבין פך לקרן. כמו ה' קטנה וה' גדולה. וביאור הענין הנה קרן הוא לשון תוקף וחוזק ומלוכה נק' בשם קרן והענין דכתיב (תלים קמ"ה) מלכותך מלכות כל עולמים. שיש ב' בחי'. מלכותך הוא עצמיות מדת המל' כמו שהיא למעלה באצי'. ומלכות כל עולמים הוא בחי' ירידת המל' שמתלבשת בבי"ע במל' דבריאה ומל' דיצי' ומל' דעשי'. וזהו מלכות כל עולמים. וע"ז אמרו (חולין ד"ס ע"ב) לכי ומעטי א"ע. ונק' ה' קטנה. כי ירידתה והתלבשותה בבי"ע הוא ל ידי גבורות וצמצומים כמ"ש (תלים שם) כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו. וע"כ נק' ה' קטנה. והנה קרן הוא בחי' מלכותך. עצמיות המל' כמו שהיא באצי'. וע"ז כתיב (שם קמ"ח) הודו על ארץ ושמים וירם קרן כו'. כי הודו על כו' הוא בחי' מלכות כל עולמים שהיא רק הארה וזיו מעצמיות מדת המל'. אמנם וירם קרן שהקרן שהוא עצמות המל' כמו שהיא באצי' יש לו רוממות. שמקבל מבחי' רם. וזהו רמה קרני בהוי' (רמה נק' הבינה). ולפי שרמה קרני שהקרן מקבל מבחי' רוממות ע"כ נמשך מזה הנצחיות. כמ"ש (שה צ"ב) ואתה מרום לעולם הוי'. דלפי שהוא מרום ע"כ לעולם כו'. שמבחי' מרום שהוא הבינה נמשך הנצחיות כנ"ל בענין ה' גדולה שנק' חיי עולם כו'. ולכן ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ (ישעי' ס' כ"א) לפי שוירם קרן לעמו כו' ונמצא שהקרן יש לו רוממות קרן. וזהו במשוך בקרן היובל (יהושע ו' ה') יובל בינה. וכשמקבל מהחכ' אזי נק' קרן בן שמן (ישעי' ה' ב'). ולכן דוד שנמשח בקרן נמשכה מלכותו לעד בלי הפסק. כמ"ש (יואל ד' כ') ויהודה לעולם תשב כו'. ואיך מגיעים לבחי' קרן זה. הוא ע"י הביטול בתכלית. כי קרן הוא בחי' אין. שאינו מהות בפ"ע כלל כ"א חיבור הב' דפנות ודוד מצד הביטול שנק' דוד הקטן כו'. ע"כ זכה שנמשח בקרן. ולכן במזבח ובא לו לקרן בקדמיתא (בזה"ג דק"כ ע"א) אך שאול שנמשח בפך לא נמשכה מלכותו. דהנה החילוק שבין פך לקרן. שהקרן יש בו חוזק ותוקף. משא"כ הפך שהוא כלי חרס הוא רפוי ויכול להשבר. והענין כי פכים נק' כלים דבי"ע. וזהו"ע שנמשח בפך. אעפ"י שבהפך יש ג"כ שמן אך זהו בחי' מלכות כ"ע דהיינו מל' דאצילות כמו שהיא מלובשת במל' דבריאה ומל' דיצירה. בחי' ה' קטנה. והנה הכלים דע"ס דבי"ע הם נבראים. כי הכלים דע"ס דאצילות הם אלקות ממש. וכמ"ש (דה"א כ"ט י"א) לך הוי' הגדולה והגבורה. שהמדות הם בבחי' א"ס. הגדולה בבחי' א"ס בל"ג כלל. וכן הגבורה בבחי' א"ס. כי באצי' הכלי כמו האור אבל הע"ס דבי"ע הם נבראים ובבתי' גבול ותכלית. שאעפ"י שאור הנשמה של הע"ס דבי"ע הוא אלקות ממש. מ"מ הכלים דע"ס הם נבראים. ויש מלאכים שהם בבחי' כלים דע"ס דבי"ע (כמו מט"ט ו"ק דיצירה). ולכן נק' פכים שאין בהם תוקף וחוזק. לפי שהם נבראים ובע"ג. אבל הכלים דע"ס דאצי' הם אלקות ובבחי' א"ס ולכן בחי' מל' כמו שהיא באצי' נק' קרן. שהקרן יש בו תוקף וחוזק. וזהו שאול שנמשח בפך. שזהו מבחי' ה' קטנה כמו שהיא מלובשת במל' דבריאה ויצירה כו' ע"כ לא נתקיימה מלכותו. וע"ד רחל ה' קטנה לכן קטנה במתנותיה לפי שעה כנ"ל. אבל דוד שנמשח בקרן. שהוא בחי' מל' כמו שהיא באצי' ומקבלת מהבינה שנק' רמה. וזהו רמה קרני כו' (ולא רמה פכי כו') ע"כ נמשכה מלכותו:
ד ועתה יובן ענין חנוכה שאמרו להם כתבו על קרן השור הוא מל' דק"נ שמקבלת מפני שור מהשמאל. שמשם נשפע רק כל השפעות גשמיות לבד. דהנה אנו אומרים מסרת גבורים ביד חלשים כו' ורשעים ביד צדיקים. וצ"ל בשלמא גבורים ביד חלשים זהו רבותא. אבל רשעים ביד צדיקים מהו הרבותא בזה אלא הענין כי כל השפעת עוה"ז נמשך רק לאוה"ע מבחי' קרן השור. דהיינו משבה"כ דתהו. וא"כ יש להם שרש גבוה מאד. ולכן כל מעשה עוה"ז רשעים גוברים בו כמ"ש בתניא. ומעלת הצדיקים שהם מתיקון הוא רק לעוה"ב. וז"ש (איוב מ') ואם זרוע כאל לך כו' והדוך רשעים תחתם כו'. שלזה נצרך זרוע כאל דוקא. שהצדיק בעצמו אין יכול להפיל הרשע והיינו משום כי ע"י שבה"כ מקבלים הרשעים ממקום גבוה מאד דהיינו מעולם התהו. ולכן זהו רבותא גדולה מה שמסר רשעים ביד צדיקים. ונמצא שתוקף האומות הוא רק מבחי' קרן השור. וזהו בחי' קרן דקליפה. וע"ז כתיב וכל קרני רשעים אגדע (חלים ע"ה). ולרשעים אמר כו' אל תרימו למרום קרנכם (שם). ורצו היונים שגם ישראל יקבלו מבחי' קרן זה. ולא יהי' להם בחי' וירם קרן כו'. (וזהו הגירסא אין לכם חלק לעוה"ב כי עה"ב בינה קרן היובל. בחי' וירם קרן כו'). והנה מלכי בית חשמונאי הי' להם מס"נ ע"ז שלא רצו בבחי' קרן השור. ומסרו עצמן על בחי' וירם קרן כו'. ע"כ נעשה להם נס בפך של שמן והיינו שבפך יהי' ג"כ הגילוי שבבחי' קרן כו'. כי כל נס הוא גילוי מלמע' מסדר השתלשלות. וכיון שנעשה הנס בפך א"כ הי' בהפך בחי' ה' קטנה הגילוי שבבחי' קרן בינה כו'. וכמ"ש לע"ל (זכרי' ב' י"ד) רני ושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך. בתוכך דוקא בבחי' בת ציון דוקא בחי' מל' כ"ע ה' קטנה. וכעת רחל. ה' קטנה. מבכה כו' אבל לע"ל רני ושמחי כו' ולכן כתי' (שם י"ד ח') והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חצים אל הים הקדמוני ירושלים בחי' מל' ה' קטנה. וים הקדמוני בינה. ויומשך השפע מהמל' אל הבינה משום כי הנני בא ושכנתי בתוכך דוקא. וכמ"ש (שם ט') ביום ההוא יהיה. ב"פ י"ה. כי מה שהה"א עילאה נק' ה' גדולה היא לפי שמקבלת מהיו"ד. וה' קטנה מקבלת רק מהוי"ו זעיר אנפין. אבל לעתיד תקבל המל' בעצמה מהיו"ד ח"ע. ועד"ז המשיכו בחנוכה על ידי המס"נ שלהם שיומשך הגילוי דבחי' ח"ע ואוא"ס ב"ה. שמאיר למע' בה' עילאה בינה. גם בה' קטנה כמו שמלובשת בבי"ע. ולכן תקנו שמונה נרות. כי במקדש הי' ז' נרות כנגד ז' מדות. ובהם ממשיכים אור החכ' ולכן הי' הגילוי רק למעלה כי אור החכ' מסתיים באצי'. אבל על ידי המס"נ שלהם הגיעו לעצמות אוא"ס שלמעלה מהחכ'. וזהו"ע נר החי"ת (בחי' מזל השמיני). ועי"ז יכול להיות מאיר גילוי אור החכ' גם בבחי' ה' קטנה כמו שהיא מלובשת בבי"ע. וכמ"ש לע"ל (ירמי ל"א ל"ג) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם שלא יהי' בחי' קטן וגדול כ"א כולם בשוה כו'. והיינו משום כי מי יקום יעקב כי קטן הוא שבחי' מ"י יקום את יעקב כו' שלא יהי' בחי' קטן כו'. וכמ"ש (ישעי' ב' ה') בית יעקב לכו ונלכה באור הוי'. פי' באור המאיר בשם הוי' שהוא מבחי' סוכ"ע שלמעלה משם הוי' וע"י גילוי אור זה גם בית יעקב לכו ונלכה כו'. ולכן ז' נרות המנורה היי רק בהיכל. אבל נרות דחנוכה תקנו מבחוץ על פתח הסמוך לרה"ג פי' שמל' דאצי' כמו שהיא מלובשת במל' דיצי' ועשי' להיות ומלכותו בכל משלה ואתה מחי' את כולם. אשר שם רובו רע כו' נק' פתח הסמוך לרה"ר (ע"ד לפתח חטאת רובץ). וגם שם יומשך הגילוי דבחי' שמן ואור שהוא מאור עצמיות ח"ע. וזהו חנוכה חנוך ה'. שהחינוך הוא בבחי' ה' קטנה. לפי שהיא מלובשת במל' דבי"ע ונק' פתח הסמוך לרה"ר. ע"כ כדי שיוכל להאיר בה גילוי אור עצמו' ח"ע דאצי'. כמו באצי'. צ"ל החינוך מלמעלה יותר. וזהו"ע נר החי"ת. בחי' באור הוי' שמשם נמשך החינוך כו'.
ה ועתה צ"ל מה שתקנו בהלל והודאה ומה שייך לנרות. והנה פי' הלל הוא לשון שבח ולשון בהלו נרו על ראשי והיינו שהשבח גורם המשכת האור וכמ"ש בת"א. וזהו הללוי"ה כמ"ש ביה הוי' צור עולמים (ישעי' כ"ו ד'). וא"כ בחי' יה למטה משם הוי' שהוי' צור עולמים בי"ה והיינו כמארז"ל (מנחות כ"ט ע"ב) ביו"ד נברא העוה"ב. ובה' נברא העוה"ז. וזהו הללו יה. להמשיך גילוי בחי' י"ה. והיינו ע"י ההלל ושבח איך כי בי"ה הוי' צור עולמים רק בשתי אותיות עי"ז ממשיכים בחי' י"ה ואעפ"י שבלא"ה בי"ה הוי' צור עולמים ה"ז בהעלם. אך ע"י ההלל ממשיכים בחי' תוס' גילוי אור מבחי' י"ה. וזהו הללויה כי להמשיך הבחי' ראשונה מלמטלמ"ע הוא בחי' י"ה. ואח"כ הללו את שם הוי' היינו בחי' שם הוי' עצמו שלמע' מבחי' י"ה שהרי ארז"ל (בפדר"א פ"ג) עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד. שהי' בחי' שם הוי' גם עד שלא נבה"ע. משא"כ בחי' בי"ה הוא רק כדי להיות צור עולמים. הללו עבדי ה' הם נש"י שהם דוקא יכולים להמשיך כ"ז ע"י ההלל ושבח כו'. וצ"ל מ"ש אח"כ ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה'. אפי' בין האומות. והענין דכתיב (ישעי' ס') קומי אורי כי בא אורך. כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח כבוד ה'. וצ"ל כיון דכתיב כי בא אורך א"כ איך החשך יכסה ארץ כו'. והענין כי אוה"ע קרו לי' אלקא דאלקייא (מנחות ק"י ע"א) וזהו רם על כל גוים ה' על השמים כבודו. וזהו קילוסן להבורא. אבל ישראל אומרים המגביהי כו' המשפילי כו'. והיינו כי תשוקת אוה"ע שיהיו יש ודבר נפרד לגמרי. ויקבלו השפעת החיות רק בדרך מקיף לבד. אבל בנש"י כתיב ואהבת את הוי' אלקיך שכל תשוקתם שהוי' יהי' אלקיך שיהי' גילוי אלקות למטה דוקא. ולכן הללו עבדי ה' דוקא. כי ההלל ושבח דוקא ממשיך גילוי האור. וההלל ושבת צ"ל בבחי' רצון ותשוקה שיומשך הגילוי. משא"כ אוה"ע שאין רוצים בהגילוי אין שייכים לבחי' ההלל. וז"ש (בראשית כ"ז כ"ב) הקל קול יעקב וארז"ל (מד"ר שמות ר"פ כ"א) הנחיל הקול ליעקב. וכתיב כי קולך ערב. והיינו שלנש"י דוקא ניתן ההלל. שע"י ההלל ושבח יומשך גילוי אור כו'. הללו יה הללו את שם הוי' כנ"ל. לפי שתשוקתם וחפצם שיהי' גילוי אלקות בפנימיות. וזהו יהי שם הוי' מבורך מעתה ועד עולם בחי' ברכה והמשכה בגילוי כו'. וכ"ז הו"ע הלל שבח. אבל ענין הודאה היינו כי הלל אומרים ביו"ט אבל בשבת אומרים טוב להודות להוי'. כי יו"ט מקרא קדש בינה בחי' הבנה והשגה שייך בזה הלל ושבח כדי להמשיך גילוי אור. אבל שבת הוא בחי' קדש שלמע' מהשגה לכן רק הודאה. ונמצא שהלל והודאה הו"ע רו"ש. שהשוב הוא רק בבחי' הודאה. כי עיקר גילוי האור שע"י ההלל יומשך לע"ל כמ"ש (ישעי' מ') ונגלה כבוד הוי'. ולכן שייך הלל והודאה לנרות. כי הנר מתנענע. וענין הנענוע הוא רו"ש:
ענין ג' בחי' חינוך. חנוך לנער. חנוכת המזבח נחשת שהי' קטן מהכיל. חנוכה חנוך ה'. חנוך לנער שרו ש"ע כדי שיהי' יכול לקבל לימוד התורה. הארת ח"ע שע"י הדבור. חנוכת המזבח זהו החינוך בבחי' ה' קטנה מל' דאצי' שנעשית מקור לבי"ע כדי שיהי' יוכל להיות היחוד מ"ן ומ"ד שע"י הקרבנות. שהו"ע יחוד גופני עצמי' ח"ע. אך ע"י יחוד דזו"נ דוקא שהמל' מקבלת מז"א. חנוכה חנוך ה' זהו עוד גבוה יותר. שבפך מלכות כ"ע ה' קטנה יומשך השמן ואור כמו בבחי' רמה קרני ה' גדולה כענין יהיה ב"פ י"ה דלע"ל. וא"כ זהו"ע שהמל' תקבל בעצמה גילוי ח"ע כו'. והיינו שה' קטנה תקבל בעצמה מהיו"ד כמו ה' גדולה כו'. ולכן חנוך ה' דחנוכה זהו גבוה יותר מחנוכת המזבח וד"ל.:
מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. וצ"ל שייכות ענין מזוזה לנר חנוכה. וגם ענין מה שמזוזה מימין ונר חנוכה משמאל. הנה ארז"ל (בב"ר פט"ז) שהיונים אמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק כו'. כי בנש"י כתיב (חלים קמ"ח) וירם קרן לעמו כו' שישראל יש להם רוממות קרן כמ"ש (ש"א ב') רמה קרני. והיונים נתקנאו על בחי' רוממות קרן ישראל ורצו שישראל יקבלו ג"כ מהמקום שהם מקבלים שהוא מקרן השור כו'. ולהבין זה ילה"ק תחלה להבין ענין מזוזה הנה במזוזה כותבים רק שני פרשיות שמע והא"ש וקובעים אותה על מזוזת הפתח. הנה כתיב (משלי ט') חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. וארז"ל במד"ר (שמיני רפי"א) ר' ירמי' ב"א פתר קרא בברה"ע. חכמות בנתה ביתה קאי על הקב"ה שבנה את העולם שנק' ביתה. בחכמה. חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ימי בראשית וצ"ל למה נק' העולם ביתה הלא כתיב השמים כסאי והארץ הדום רגלי אי זה בית כו' וא"כ למה נק' ביתה. והענין דאיתא בזהר (בהקדמה) כי העולם נברא בבי"ת וזהו בראשית כו'. ולכן האל"ף הי' קורא תגר כ"ו דורות עד מ"ת שמתחיל באל"ף אנכי כו' (ב"ר פ"א סי' י"ד). וכתיב (משלי כ"ד) בחכמה יבנה בית. שהבי"ת נק' בית (ת"ז בהקדמה). וצ"ל יבנה בחכמה דוקא ולכן נק' העולם ביתה כי העולם נברא ע"י אות בי"ת שנק' בית וצ"ל יבנה ע"י החכמה בחכמה יבנה בית. וזהו ג"כ חכמות בנתה ביתה כו' וענין מה שאות בי"ת נק' בית כי האותיות נק' אבנים לפי שהם בחי' דומם משא"כ המדות בחי' צומח כמו אהבה פעמים בקטנות ופעמים בגדלות. ויש ג' בחי' אהבה בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך. אבל האותיות אין בהם גידול כלל לכן נק' אבנים. והנה מהרבה אבנים יחד עושים בית ולכן כללות הצירופי אותיות נק' בית. ולמעלה בחי' עולם הדיבור נק' בית וזהו בחכמה יבנה בית שעולם הדיבור עליון להיות התחלקות האותיות שנק' בית צ"ל הבנין ע"י חכמה דוקא. כי שרש אותיות הדיבור מחכמה שלמעלה מהתבונה תבונה הוא שכל מושג וחכמה הוא למעלה מהשגה ונק' קדמות השכל כח השכל כו' ומשם שרש אותיות הדבור כמ"ש לנפש חי' ות"א לרוח ממללא כו'. והראי' ממה שא"צ לחשוב איך להניע המוצאות כו' כמ"ש באגה"ק ע"פ ויעש דוד שם משום כי כ"ב אותיות הדיבור קבועים בבחי' חכמה שבנפש. והיינו צורת האותיות שהרי חומר אותיות המח' מתהוה משכל המושג שבחי' האחרונה שבשכל הוא אותיות וחומר אותיות הדיבור הוא מהבל הלב וע"י ה' מוצאות ומה שבחכ' שבנפש קבועים כ"ב אותיות היינו צורת האותיות וכמו"כ התחלקות הצירופי אותיות הוא ג"כ מחכמה שבנפש דוקא. וזה מובן מהתחלקות השכל בצירופי אותיות. דהנה כל דבר המתחלק אינו מתחלק מעצמו וצריך להיות מחלק שמחלק את דבר המתחלק כמו התחלקות השכל באותיות הכתב זהו ע"י כח האדם המחלק השכל בצירופי אותיות אלו דוקא. וזהו"ע ספר וסופר כידוע. וכמו לחלק לחם לחלקים קטנים הוא ע"י כח האדם המחלק. כמו"כ יובן שהתחלקות השכל בצירופי אותיות אלו ולא בצירופים אחרים הרי צ"ל כח המחלק מלמעלה משכל המושג והיינו בחי' חכמה שבנפש. והענין כי כח המחלק הצירופים הוא כח המחבר ומצרף ג"כ כמו עד"מ תיבות ברוך שאמר וגו' שבצירוף ד' אותיות ברוך מלובש כונה א' ענין ברכה והמשכה. והרי כל אות בפ"ע מורה על ענין בפ"ע כמו האל"ף כשהוא בפ"ע מורה על פלא כו'. והבי"ת על ענין וכוונה אחרת וכשמצורפים בתיבת ברוך הרי מצטרפים ומתחברים אותיות מופרדות ומתאחדים יחד להורות על כוונה וענין א'. ולכן כח זה המצרף ומחבר כו' הוא מבחי' חכמה דוקא. כי בבינה הוא התגלות בחי' אותיות וכלים שהו"ע התחלקות אבל חכמה הוא כח מה ביטול הכלי לגמרי ולמעלה מגדר התחלקות כ"א אחדות כו'. ולכן אוא"ס ב"ה שורה בחכמה. וכיון שבחי' חכ"ע היא למעלה מגדר התחלקות לכן היא כח המצרף ומחבר אותיות נפרדות שיצטרפו ויתאחדו בצירוף א' להורות על ענין א'. וזהו ברוך גוזר ומקיים ופי' בסידור האריז"ל אבא דאצי' שהוא הגוזר ומחלק הצירופים ומקיים הצירוף שלא יתפרדו האותיות. לא כמו בתהו שהי' שבה"כ דהיינו פירוד ופיזור האותיות. אבל בחכמה דתיקון גוזר ומקיים הצירופים שלא יתפרדו האותיות כו'. הרי נת' ששרש הדיבור בין צורת האותיות ובין התחלקות השכל באותיות והתחלקות הצירופים עצמם הכל הוא מבחי' חכ' שבנפש דוקא. ועד"ז יובן גם למעלה איך שבנין עולם הדיבור עליון הוא מבחי' חכ"ע עצמה שלמעלה מתבונה. וז"ש (משלי ג') הוי' בחכמה יסד ארץ שבנין עולם הדיבור שנק' ארץ הוא בחכמה דוקא. וכמ"ש בזהר (ח"ג ר"ג ב') אבא יסד ברתא. וזהו בחכמה יבנה בית. ובתבונה יתכונן כי עצם הבית שהוא להיות עצם התחלקות אותיות הדיבור עליון צ"ל הבנין ע"י החכמה דוקא. אבל הכינון וקיום הוא ע"י בחי' תבונה. דהיינו מה שיכול לבוא לידי גילוי בהדיבור הוא רק בחי' תבונה. וכמו באדם שעצם החכמה שלמעלה מהשגה אין יכול להתגלות כלל בדיבור כ"א רק בחי' הבנת והשגת השכל מתגלה בדיבור. וכמו"כ למעלה האור והגילו שנמשך בהכלים וצירופי אותיות הדיבור הוא רק בחי' תבונה. נמצא שבנין עצם עולם הדיבור עליון הוא ע"י חכמה דוקא ואח"כ האור והגילוי שנמשך בהדיבור הוא מבחי' תבונה כו'. ובדעת חדרים ימלאו. הנה דעת הוא מקור הז"מ ולכן אעפ"י שבחכמה יבנה כו' ובתבונן יתכונן מ"מ צ"ל ובדעת חדרים ימלאו. כי הדבור א"א לקבל מחו"ב בעצמם כ"א ע"י אמצעות המדות דוקא. וכמו שאנו רואים שהדיבור מקבל מהמדות דוקא אם רוצה מדבר ואם לאו אינו מדבר כלל. וגם שמדבר רק במה שהוא רוצה. וזהו ובדעת חדרים ימלאו חד"ר ר"ת חסד דין רחמים עצם המדות. ונה"י רק ענפים. ואח"כ מהמדות נמשך בהדיבור. וזהו חכמות בנתה ביתה שהעולם נק' ביתה לפי שנברא ע"י הבי"ת. ולא ע"י הבי"ת לבד כ"א ע"י כל הכ"ב אותיות הדיבור עליון ורק שהעיקר הי' הבי"ת. ועולם הדיבור עליון נק' בית. וזהו ביתה. וצ"ל יבנה ע"י החכ' ותבונה ודעת כנ"ל באריכות. וזהו חכמות בנתה ביתה כו':
והנה בתחלת ברה"ע הי' זה באתעדל"ע מפני כי חפץ חסד הוא ועכשיו באתעדל"ת תליא שצריך להמשיך קיום בנין הבית וצ"ל איך יכול האדם להמשיך בחי' אלו להיות קיום בנין עולם הדיבור עליון. הנה ארז"ל (אבות רפ"ה) בעש"מ נבה"ע והלא במאמר א' יכול להבראות אלא כדי להפרע כו' וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בעש"מ. וא"כ צריכים נש"י להמשיך קיום בחי' עולם הדיבור עליון שמשם נמשכו העכ"מ. וצ"ל איך יכול כאו"א להמשיך בחי' הנ"ל בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן כו'. והענין כי תושב"כ הוא מבחי' חכמה שלמעלה מהשגה ולכן כל הסיפורי מעשיות שבתושב"כ אין מושגים כלל כו'. ואפי' המצות כמו מצות מזוזה ציצית כו' אין מבואר בתורה כלל איך לעשות כו'. ולכן נקרא מקרא. קורא בתורה כאלו קורא בשמותיו של הקב"ה. ולכן ע"ה מותר לברך ברכת התורה כי א"צ כלל להבין כ"א רק האותיות לבד. וא"כ ע"י תושב"כ ממשיכים להיות בחכמה יבנה בית. ובתבונה יתכונן הוא ע"י תושבע"פ כי תושבע"פ הוא הגילוי וההשגה דתושב"כ שממצוה א' שכתוב בתושב"כ ואין מושג כלל נעשה מזה בתושבע"פ הלכתא שלימה להבין ולהשיג היטב כו'. הלכות מזוזה הלכות תפילין כו'. כי תושבע"פ נמשך מבחי' תבונה ולכן בתושבע"פ העיקר ההשגה ולא האותיות. ובדעת חדרים ימלאו הוא ע"י התפלה שעיקר התפלה היא בחי' דעת כמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם כו'. וענין הדעת הוא כמ"ש וידעת היום כי הוי' הוא האלהים. הוי' בחי' גילוי שנק' שמש. ושם אלקים מגן המסתיר כו' וצריך לידע דכולא חד. וזהו כל ענין התפלה שיהי' בחי' דעת שסוכ"ע וממכ"ע אין זה שתי רשויות ח"ו כ"א הכל א' ורק לאחזאה שההסתר הוא אצלינו משא"כ קמי' כו' דכל"ח. ולכן תקנו ח"י ברכות כנגד ח"י חוליות השדרה שיוצאים שוח הדעת שלצד העורף. כי ב' מותין חו"ב הם לצד הפנים. והיינו שע"י התפלה יומשך בחי' הדעת לתוך המדות שהם בחי' ח"י כי המדות הם ט"ס וב"פ ט' שמלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע הם ח"י וזהו"ע הח"י ברכאן להמשיך גילוי הדעת לתוך המדות בחי' ובדעת חדרים ימלאו ולכן מבקשים בתפלה כל הבקשות רפואה גאולה פרנסה כו' משום כי ע"י הדעת חדרים ימלאו כל הון יקר חדרים הם המדות כנ"ל וע"י הדעת נמשך בהם הון יקר כו' כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן תר"ך ומחצה מתר"ך זהו "יקר וכיון שנמשך בהמדות המשכה עליונה מאד לכן יכול להיות נמשך מהמדות אח"כ כל ההשפעות למטה. והנה בתחלת הבריאה הי' כי חפץ חסד הוא שבנין עולם הדבו"ע שנק' בית הי' בבחי' אתעדל"ע מצ"ע כמ"ש חכמות בנתה ביתה דקאי על הקב"ה. אבל אח"כ תלוי במעשה התחתונים שמוטל על כאו"א מישראל להמשיך קיום ובנין עולם הדיבור והיינו ע"י תושב"כ ממשיכים בחי' בחכ' יבנה בית. וע"י תושבע"פ להיות ובתבונה יתכונן כו' וע"י עסק התפלה בחי' ובדעת חדרים ימלאו כו'. וע"י ג' בחי' אלו הוא בנין וקיום עולם הדיבור עליון שנק' בית:
ב ועתה צ"ל ענין וכתבתם על מזוזות ביתך כו'. דהנה כאו"א כשנכנס לדור בבית צריך להתבונן איך שמוטל עליו להמשיך קיום בכללות העולם שנק' בית. והיינו בבחי' עולם הדיבור עליון שנק' בית. וזהו ענין וכתבתם על מזוזות ביתך כו'. אך צ"ל דהא נת"ל שהקיום ובנין עולם הדיבור שנק' בית הוא ע"י חכמה ותבונה ודעת וממשיכים בחי' אלו ע"י תושב"כ ותושבע"פ ותפלה. וא"כ מהו עוד ענין קביעות המזוזה בבית כו'. והענין דכתיב (תלים קכ"ז) אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. והנה כל המשכות הנ"ל הוא רק בחי' בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן כו'. אך כדי להמשיך בחי' ה' יבנה בית כו' לזה הו"ע המזוזה והנה ענין המזוזה שקובעים הב' פרשיות שמע והא"ש שהו"ע קבעומ"ש וקבעומ"צ על מזוזת הבית והיינו ע"ד מארז"ל (ברכות כ"ח ב') יה"ר שיהא מורא שמים עליכם כמורא בו"ד. ולכן גם כשנכנס לבית ואין אדם רואהו יקבל עליו ג"כ עומ"ש ועומ"צ. ולהבין ענין המזוזה צלה"ק ענין מ"ש (שמות כ"א) ואם אמור יאמר העבד כו' והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע את אזנו כו'. וארז"ל (קדושין כ"ב ב') מה נשתנה אזן כו' אלא אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ"י עבדים כו' ירצע. דלת ומזוזה היו עדים במצרים שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות כו' ופסח הוי' על הפתח. וצ"ל תחלה מהו"ע אזן ששמעה כו'. הנה יש ב' בחי' ראי' ושמיעה. ומרע"ה בקש ואראה את הארץ ולא פעל כ"א ועתה ישראל שמע אל החוקים בחי' שמיעה. וא"כ ראי' למעלה מבחי' שמיעה. ומ"מ מצינו שיש בבחי' שמיעה מעלה היותר עליונה גם מבחי' ראי' כמו שהביא רבינו יונה ז"ל בשעה"ת שלו (ש"ב) ראי' לזה מהדין. סימא את עינו נותן לו דמי עינו חרשו נותן לו דמי כולו. וחרשו אין זה כמו חרש שבכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר כ"א כאן פי' חרשו שמדבר ורק שאינו שומע ומ"מ נותן לו דמי כולו. והטעם של הדין עפ"י פשוט הוא כיון שאינו שומע כלל הרי אינו יכול לקבל הצווי מחבירו וא"כ אינו יכול להשתכר ולהרויח כלום ולכן נותן לו דמי כולו. ולהבין ענין זה למעלה כי הנה כל התומ"צ הם רק צווים צו את בנ"י. כי כל עיקר התחברות אלקות עם נש"י הוא על ידי בחי' מלוכה כאשר עבר"צ אנא אמלוך ודרכו של מלך לצוות שע"י הצווים שורה ומתגלה מדת המלוכה. ולכן עיקר קיום המצות צ"ל רק כדי לעשות ולקיים הצווי של הקב"ה שלא לבקש שום טעם כלל. כמו מצות ציצית ותפילין אעפ"י שנגלה לנו קצת טעם איך שנמשך על ידם המשכות עליונות מאד נעלה. מ"מ א"צ להיות הקיום מצד הטעם וההמשכה כו' כ"א רק כדי לקיים הצווי בלבד ומכש"כ המצות שאין בהם טעם שנק' חוקים כמו פרה אדומה כו' והיינו כי שמיעה וקבלת הצווי בלבד מעורר למעלה יותר מבחי' הטעם של המצוה. מפני שעי"ז שורה ומתגלה מדת המלוכה שזהו כל עיקר ההתחברות של אלקות עם נש"י כו'. וזהו שאמר שמואל לשאול (ש"א ט"ו) הלא שמוע מזבח טוב. כי שאול הלך אחר הטעם והשאיר ממיטב הצאן להקריב קרבנות אשר קרבן הו"ע קירוב שמקרב ומייחד הכחות שלמעלה כו'. וע"ז הוכיחו שמואל שמוע מזבח טוב שבחי' שמיעה וקבלת הצווי לבד בלי שום טעם זהו גבוה יותר מהקרבנות שהם מבחי' טעמים דחכ' ועפי"ז יובן איך שיש בבחי' שמיעה מעלה היותר עליונה גם מבחי' ראי' שהוא מה שבקש משה ואראה את הארץ. דהנה כל הנביאים נתנבאו רק בכה ואפי' משה שנתנבא בזה מ"מ כתיב וראית את אחורי אבל ופני לא יראו. והיינו דוקא בבחי' ראי' והשגת המהות ממש אבל בבחי' שמיעה וקבלת הצווים לבד כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך אנכי מי שאנכי שהוא בחי' ופני לא יראו. וזהו מצוך לשון צווי וגם ל' צוותא וחיבור והיינו שע"י קיום הצווי נמשך הצוותא וחיבור מבחי' אנכי ממש. וזהו ע"ד מארז"ל (ב"ב י"ב א') חכם עדיף מנביא אע"פ שנבואה היא בחי' ראי' שאמרו ואראה כו' וחכם הוא רק בחי' שמיעה והשגת המציאות לבד מ"מ על ידי בחי' שמיעה יוכלו להשיג בבחי' עליונות יותר מהנביאים שנתנבאו רק בכה. וזהו אזן ששמעה על ה"ס כי לי בני ישראל עבדים שהעיקר צ"ל רק בחי' שמיעה שיקבל על עצמו עומ"ש ועומ"צ שהו"ע קבלת הצווים לבד בלי שום טעם. עבודת עבד. וזהו כי לי בנ"י עבדים. ועל ידי בחי' שמיעת הצווי לבד יומשך הצוותא וחיבור מבחי' אנכי ממש. וזהו הענין מה שמ"ת התחילה באל"ף אנכי שלמעלה מבחי' ברה"ע שנברא בבי"ת. וכיון שקנה אדון אחר לעצמו. אפי' ישראל. א"כ פגם בבחי' שמיעה זו. ולכן ורצע את אזנו כו'. אך למה אל הדלת דוקא. הענין כי הדלת הוא בחי' דיבור עליון. כמו הדלת שעל ידו יוצאין לחוץ כמו"כ הדיבור. שגילוי השכל והמדות מאדם לזולתו הוא רק על ידי הדיבור. וכמו"כ למעלה כל ההתגלות הוא על ידי הדיבור. ולכן נק' דלת. והנה הצווים אעפ"י ששרשם מבחי' אנכי אשר אנכי מצוך מ"מ התגלות הצווים הוא על ידי הדיבור עליון דוקא וכמ"ש (קהלת ח') באשר דבר מלך שלטון. שהתגלות המלוכה הוא על ידי הצווים. וגילוי הצווים להעם הוא על ידי הדיבור ולכן דבר מלך שלטון. וכמו"כ למעלה שהתגלות הצווים הוא ע"י הדיבור עליון. וכמו מ"ת דכתיב וידבר אלקים כו' אנכי הוי' אלהיך. אעפ"י שהגילוי הי' מבחי' אנכי מ"מ המדבר הי' שם אלקים בחי' מל' דיבור עליון. וא"כ מובן שבבחי' דלת ופתח העליון שם עיקר הצווים דבחי' מלוכה עליונה כו'. וזהו והגישו אל הדלת דוקא כי כיון שפגם בבחי' שמיעה וקבלת הצווים א"כ כל הפגם שלו הוא במקום הזה דבחי' דלת דוקא כמ"ש (תלים ק"ג) לשמוע בקול דברו. וכמ"ש בזהר (ח"ג ק"ח ב') שמיעה בהאי אתר תליא ולכן ורצע אזנו אל הדלת דוקא:
ג ועתה צ"ל מהו סמיכות ענין דלת ומזוזה לפי שהיו עדים במצרים בשעה שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות שמטעם זה דוקא ורצע אל הדלת והענין דארז"ל במד"ר (בא פי"ז סי' ג') המשקוף זה אברהם שתי המזוזות הם יצחק ויעקב. כי חח"ן זהו קו הימין ובג"ה קו השמאל. וזהו"ע ב' המזוזות ב' קוין כו. והמשקוף שעל שתי המזוזות הוא הבחי' עליונה שלמעלה מהב' קוין שמחבר הב' קוין כענין עושה שלום במרומיו שיתחברו בחי' מים ואש שהם שני הפכיים כו' והיינו כי משקוף הוא בחי' גבוה מאד כמ"ש (דברים כ"ו) השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל. הרי שהשקיפה הוא מבחי' מעון קדשך גם מבחי' השמים מקיפים עליונים ואברהם זכה לבחי' זו על ידי מצות מילה כמ"ש (שם ל') מי יעלה לנו השמימה. בחי' השקיפה כו' מן השמים. ולכן מילה בר"ת והוי' בס"ת. ואברהם הי' הראשון שנימול ע"כ כתיב בעצם היום הזה נימול כו' פי' שנימול מלמעלה בחי' ומל הוי' כו' ולכן זכה לבחי' מי יעלה לנו השמימה ולכן הוא בחי' משקוף כו'. והנה זהו המשקוף והב' מזוזות שהם ג' אבות אבל הדלת והפתח עצמו זהו בחי' דוד בחי' מל' ולכן אמר דוד ארוממך ה' כי דליתני שהוא בחי' דלת ופתח שעל ידו יומשך הגילוי מבחי' חכ' שבעולם העליון לעולמות התחתונים דבי"ע ולכן נק' דלת וכנ"ל. והנה ביצמ"צ כתיב (שמות י"ב) ופסח הוי' על הפתח שזהו בחי' דילוג וכמ"ש קול דודי מדלג כו'. והיינו כי עפ"י סדר ההשתלשלות הדיבור מקבל מהמדות והמדות מהשכל. שזהו"ע הפתח עם המשקוף והב' מזוזות אבל ביצימ"צ הרי הי' הגילוי שלמעלה מסדר ההשתלשלות בחי' נגלה עליהם ממ"ה. וכתיב שם כ') אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ כו'. והי' גילוי הזה בבחי' הפתח והדלת עצמו שלא על ידי חו"ב ומדות כלל. וז"ש ופסח הוי' על הפתח דוקא. ולכן נק' החג פסח ע"ש הדילוג הגדול הזה וזהו דלת ומזוזה שהיו עדים כו' פי' כי בשעת יצימ"צ הי' הגילוי הזה שלמעלה מסדר ההשתלשלות בבחי' הדלת שהוא בחי' מל' בבחי' אתעדל"ע מצ"ע שהרי ישראל היו אז משוקעים במ"ט שע"ע ולא הי' יכול להיות אז אתעדל"ת ומ"מ הי' הגילוי מבחי' אנכי ממש בבחי' דלת ופתח בדרך אתעדל"ע לבד. א"כ יש ליקח ק"ו שעל ידי בחי' אזן ששמעה דהיינו על ידי קבעומ"ש שהו"ע שמיעה וקבלת הצווים לבד בודאי יומשך הגילוי מבחי' אנכי שלמעלה מסדר השתלשלות. ולכן הדלת והמזוזה הם עדים שעל ידי שמיעה וקבלת הצווים של המצות יומשך הצוותא וחיבור מבחי' אנכי וא"כ כשפגם בבחי' שמיעה זו ה"ז פגם גדול מאד ולכן ג"כ ורצע אל הדלת כו' לפי שהם עדים וכנ"ל:
ועתה נבוא לענין מזוזה. כי הנה המזוזה הוא רק הב' פרשיות שמע והא"ש שהו"ע קבעומ"ש וקבעומ"צ. וא"כ המזוזה זהו בחי' שמיעה הנ"ל. ולכן כשקובעה על פתח ביתו הנה עי"ז נעשה העלאה מכל ביתו וקנינו שיהיו בטלים לבחי' אחד מדת מלכותו ית' וכענין ואספת דגנך דגבי ק"ש שיתאסף הכל לבחי' אחד. והיינו שבכל הדברים שבביתו וקנינו יהי' אצלו בחי' שמיעה שיקבל ע"ע עומ"ש ולקיים בהם הצווים של המצות. והנה לכן על ידי המזוזה שהוא בחי' שמיעה הנ"ל נמשך הצוותא וחיבור מבחי' אנכי שלמעלה מהשתלשלות. וזהו"ע השמירה שנמשך על ידי המזוזה בחי' ה' ישמר צאתך ובואך והיינו בחי' לא ינום ולא יישן שומר ישראל. כי לפעמים כתיב עורה למה תישן הוי'. אבל בחי' שומר ישראל הוא בחי' עינא פקיחא דלא נאים. והיינו כי השמירה שנמשך על ידי המזוזה הוא מבחי' אנכי שלמעלה משם הוי' ובשם הוי' יש שינה אבל בחי' אנכי הו"ע עינא פקיחא דלא נאים כו':
והנה מזוזה הוא ב' תיבות זו זה. והיינו כי נש"י נק' זו עם זו יצרתי לי כו'. והקב"ה נק' זה אלי. ובלוחות כתיב מזה ומזה הם כתובים. והנה זו לשון נקבה. וזה לשון זכר. והיינו כי זו נק' כשמקבל מבחי' זה ולכן מה שנש"י נק' עם זו הוא מצד הקבעומ"ש לפי שמקבלים עליהם הצווים מבחי' זה אלי כו'. והנה פי' עם זו יצרתי כו' ידוע כי אין מלך בלא עם ופי' עם מלשון עוממות שיש גחלים לוחשות שהאש מתלהטת עליהם בגילוי וגחלים עוממות היינו שנתעלם האש בתוכם ואין נראה מבחוץ אבל בפנים ישנו כי לא נכבה עדיין כו'. וענין גחלים לוחשות למעלה הו"ע ע"ס בלי מה כשלהבת הקשורה בגחלת וא"כ הם בתכלית הביטול והיחוד האמיתי. ולכן על בחי' זו לא שייך בחי' מלוכה עדיין כיון דאיהו וגרמוהי חד כו' וזהו אין מלך בלא עם עם דוקא בחי' עוממות היינו בבי"ע שנתעלם האש ושלהבת י"ה ועי"ז נעשים בחי' יש ודבר נפרד ולכן שייך ע"ז מלוכה. גם עוד פי' עם כמ"ש במשה לא כהתה עינו ועל כהה התרגום עמיא. ועם מלשון עמיא כו' הו"ע הכיהות שבעין דהיינו מה שנדמה ונראה העולם כאילו הוא יש ודבר נפרד בפ"ע אעפ"י שבאמת אין עוד מלבדו כו'. ולכן על בחי' עם דוקא שייך מלוכה. אך היינו דוקא כשהעם הוא בבחי' ביטול דהיינו אעפ"י שהם בחי' יש ודבר נפרד מ"מ הוא ביטול היש לגמרי והיינו שמקבלים עליהם עומ"ש ומקבלים הצווים דבחי' מלך כו' ואזי נקראים עם זו שבטלים לבחי' זה אלי. והכח הזה שגם בבחי' עם עוממות יוכל להיות ביטול היש הוא לפי כי חלק הוי' עמו שגם בחי' עמו הוא חלק משם הוי' שיש שם הוי' בכאו"א ועי"ז הוא כח הביטול להיות עם זו. וזהו עם זו יצרתי לי לפי שהם עם זו שמקבלים עליהם הצווים מבחי' זה ע"כ הם לי ממש כמ"ש אשרי אדם שומע לי שהשמיעה מגיע בבחי' לי ממש שהוא עצמות אוא"ס ב"ה בחי' אנכי מי שאנכי. תהלתי יספרו שע"י שהם עם זו כו' ממשיכים בחי' תהלתי ותהלתי אחטם לך חוטמא בחי' ריח שהוא מקיף עליון שלמעלה מהכלים דע"ס. וברבות (במדבר פ"ה סי' ו') פי' אחטם כמו חותם. והיינו כמו ענין החותם הוא שבל יקרב זר לקרות כו' כמו"כ צריך להמשיך מלמעלה החותם שהו"ע השמירה מהרע שלא יוכל ליקרב לגבי האדם. וזהו"ע המזוזה כמ"ש לשמור מזוזת פתחי שעל ידי המזוזה נמשך השמירה מלמעלה ה' ישמר צאתך ובואך שהשמירה הוא מהרע כנ"ל ונק' ג"כ חותם וכענין פותח בברוך וחותם בברוך. וז"ש בת"ז (תיקון יו"ד) מזוזת זז מות שהמות שהו"ע הרע יהי' זז ומרוחק מהבית שלא יוכל ליקרב כו':
ה ועתה יובן ענין וכתבתם על מזוזת ביתך דלכאורה הרי קיום ובנין הבית שהוא בחי' דיבור העליון הוא כמ"ש בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן ובדעת כו'. וא"כ מהו עוד ענין קביעת המזוזה בבית. אך הענין כמ"ש אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. אעפ"י שהם בונים. שבונים אותו. שממשיכים להיות בחכמה יבנה בית ובתבונה כו'. והיינו ע"י תושב"כ ותושבע"פ ותפלה כנ"ל באריכות. מ"מ אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. והיינו כי כל הנ"ל הוא רק המשכות או"פ בחי' חכמה ותבונה ודעת. אבל עיקר השמירה וקיום הבנין הוא כשהוי' יבנה בית היינו שיומשך בחי' מקיף עליון על הבית וכמ"ש אח"כ אם ה' לא ישמר עיר כו' שהשמירה מבחוץ בחי' מקיף שהמשכת מקיף זה הוא מלמעלה מסדר השתלשלות והיינו מבחי' אנכי שלמעלה מבחי' חכמה ותבונה ודעת וע"י מקיף זה הוא עיקר השמירה וקיום הבנין דבחי' בית עולם הדיבור עליון. ובחי' שמירה והמשכת מקיף זה בהבית נמשך על ידי המזוזה דוקא לפי שהוא בחי' שמיעה וקבעומ"ש קבלת הצווים לבד בלי שום טעם ולכן נמשך עי"ז מבחי' אנכי שלמעלה מהשתלשלות כנ"ל באריכות. ומה שעיקר שמירה וקיום הבנין דעולם הדיבור עליון הוא על ידי המקיף שמבחי' אנכי דוקא הוא מפני ב' טעמים. הא' שהמקיף מקיים את האו"פ. כי האו"פ מצ"ע כיון שהוא מוגבל יוכל להיות בו הפסק כו' והב' כי אין צדיק בארץ כו' וא"כ יוכל להיות יניקת החיצונים מהאו"פ כידוע בענין שהקליפות פניהם אל הפנימי. אבל האו"מ מסמא עיני החיצונים וגם לפי שמקיף זה מבחי' אנכי ע"כ הוא נושא עון על חטא קל דאין צדיק כו'. והנה על ידי שמתחלה נש"י בונים את הדיבור עליון שנק' בית וממשיכים בו או"פ בחי' חכ' ותבונה ודעת על ידי תושב"כ ותושבע"פ ותפלה ואו"מ מבחי' כ"ע על ידי מזוזה שמיעה קבעומ"ש עי"ז מקבלים אח"כ מהדיבור עליון דהיינו שהדיבור עליון משפיע בהן אח"כ גילוי בחי' אלו מלמעלה וכמ"ש עושי דברו לשמוע בקול דברו וארז"ל בזה"ק (ח"ג ק"צ ב') ברישא עושי והדר לשמוע [וכמש"ש (דקצ"א ע"א) עפ"ז עושי אותו ודאי ומתקנין לי' כו' כיון דאתקנת ואתעבידת כו' כדין כו' קיימין לשמוע מה דהיא אמרת כו' וזהו לשמוע בקול דברו כו']. דהנה בחי' וידעת כו' והשבות אל לבבך שבתפלה. זהו בחי' דעת והתפעלות המדות באהוי"ר של האדם עצמו. ועי"ז ממשיך למעלה בבחי' דיבור עליון בחי' ובדעת חדרים ימלאו כנ"ל. ואח"כ נמשך מהדיבור עליון גילוי בחי' זו מלמעלה. דהיינו גילוי בחי' דעת אלקות בהאדם כמ"ש (תלים קי"ט) טוב טעם ודעת למדני. ובחי' מדות אהוי"ר עילאין אשר האהוי"ר של האדם עצמו אינן בערך כלל לבחי' האהוי"ר שנמשך מלמעלה. וכמו"כ מה שע"י בחי' תבונה בחי' השגה ועיון בלימוד תושבע"פ ממשיכים למעלה בבחי' דיבור עליון להיות ובתבונה יתכונן הנה עי"ז נמשך אח"כ מהדיבור עליון גילוי בחי' תבונה מלמעלה בהאדם והיינו כי ג"ע בבחי' תבונה כמ"ש בכהאריז"ל והלימוד שבג"ע הוא ההלכות כמו שהם למעלה ברוחניות עמוד גבוה ט' הוא שם ב"ן שהוא ט' אותיות. ורבים מכתפים עליו שעל ידו הבירור וההעלאה מרה"ר טורי דפרודא. או ענין לימוד הבהרת למעלה בג"ע הוא מה ששייך בחי' זו בבחי' עור דכמראה אדם שעל הכסא ושיתגלה תבונה זו למטה בהאדם היינו שעל ידי לימוד הלכות הגשמיות ישיג ענין ההלכות כמו שהם למעלה בג"ע וכמ"ש בפיקודיך אשיחה (למטה. ועי"ז) אביטה אורחותיך כמו שהם למעלה שהן בחי' ארחין ושבילין להילוך והמשכות אוא"ס ב"ה וכמ"ש בבה"ז פ' וישלח. וכמו"כ יובן שעל ידי תושב"כ שממשיכים למעלה בהדיבור עליון בחי' ח"ע להיות בחכמה יבנה בית נמשך אח"כ מהדיבור עליון גילוי בחי' ח"ע ממש. למטה בהאדם. שלמעלה מבחי' תבונה. והיינו כי תבונה והשגה זהו על ידי אותיות אבל ח"ע הוא בחי' ראי' ממש ע"ד האריז"ל שהשיג ברבע שעה אחת מה שלא יספיק לומר זאת במשך פ' שנים. והיינו ודאי שלא הי' השגה על ידי אותיות כ"א בחי' ראי' ממש. ובחי' זו רצה מרע"ה ליטע בכאו"א מישראל ע"י עסק התורה. וז"ש אעברה נא ואראה כו' ולא פעל כ"א ועתה ישראל שמע כו' שצ"ל בחי' שמיעה תחלה אבל אחר בחי' שמיעה יכולים לבוא לבחי' ראי' ממש. וכמו"כ מה שעל ידי בחי' מזוזה שמיעה וקבלת הצווים ממשיכים בחי' מקיף על הדיבור עליון מבחי' אנכי נמשך אח"כ מהדיבור עליון גילוי בחי' מקיף זה על האדם והיינו להיות בחי' רעו"ד בכל מאדך למסו"נ באחד אחדות פשוטה דעצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' ראי' דחכמה והשגה דתבונה. וכמ"ש ששים המה מלכות כו'. ס' מסכתות כו'. אחת היא יונתי כו' גילוי בחי' יחידה שבטלה לבחי' יחיד אליו ולא למדותיו. נמצא על ידי שנש"י בונים את הדיבור עליון בהמשכת או"פ חכ' ותבונה ודעת והמשכת או"מ מבחי' כ"ע עי"ז נמשך אח"כ מהדיבור עליון גילוי כל בחי' אלו בהאדם. כי בחי' מל' נק' אילה חסידה שבחיות שאינה מקבלת לצורך עצמה כ"א להשפיע אח"כ לנשמות ומלאכים כו' כידוע בפי' ואמונה כל זאת וקיים עלינו כו':
י ועפ"י כ"ז יובן ענין וירם קרן לעמו כו'. דהנה בתיבת קרן יש ג' פי'. א' ל' קרן זוית. ב' לשון כי קרן עור פני משה. דהיינו אור וזיו. הג' לשון תוקף ועוז כמו אצמיח קרן לדוד. שהמלוכה נק' קרן מצד התוקף ועוז. וז"ש וכל קרני רשעים אגדע דהפי' התוקף שלהם. והענין כמו קרן זוית אינו שום מהות בפ"ע רק התחברות הב' כתלים זהו קרן ולכן נק' מלוכה בשם קרן שהוא התחברות המלך להיות מנושא עליהם שמתחלה הי' המלך בפ"ע כמו שהוא עתה וגם העם היו בפ"ע כמו שהם עתה ולא נתוסף דבר זולת ההתחברות כו' וכמו"כ מל' דאצי' מחבר אצי' ובי"ע שהמשכת אור וחיות מאצי' לבי"ע הוא רק על ידי המל' ולכן נק' המל' קרן. וזהו בחי' חיצוניות המל' דהיינו חיצוניות הדיבור. וכמו"כ פנימיות המל' דהיינו פנימיות הדיבור עליון מחבר פנימיות אלקות עם נש"י שהוא להיות התגלות פנימיות אלקות גילוי אוא"ס ב"ה בנש"י שכל מיני גילוי אלקות בנש"י נמשך רק על ידי המל' לכן נק' המל' בכתוב בשם קרן. קרן ישראל. באיכה סי' ב'. וענין פי' הב' בקרן ל' כי קרן עור פניו היינו מצד האו"פ דמל' שמבחי' חכמה ותבונה ודעת להיות בנין עולם הדיבור עליון ומה גם שהאו"פ הוא מג"ר חב"ד שגורם הארת אור הפנים כמ"ש חכמת אדם תאיר פניו. וז"ש באור פני מלך חיים. פני מלך זהו חב"ד דמל' ואור פני כו' זהו האו"פ מג"ר חב"ד עילאין כו'. ומצד זה נק' המל' קרן לשון קרן עור פני משה. והפי' הג' לשון תוקף ועוז היינו כמ"ש הודו על ארץ ושמים וירם קרם לעמו לבנ"י עם קרובו שחיות העולמות מה שמלובש בפנימי' ונק' ממכ"ע וגם החיות שמבחי' סובב ומקיף ונק' על ארץ ושמים כו' הכל הוא רק בחי' הודו וזיוו לבד הארה בעלמא. אבל וירם קרן כו' לבנ"י עם קרובו שהם עם קרובו של עצמותו ומהותו ית' ממש וזה נק' וירם קרן. רמה קרני. כידוע שרוממות הוא בכ"ע לשון כותרת ומקיף שמקיף ד' עולמות אבי"ע בהשוואה אחת ממש. והנה מבחי' רוממות דכ"ע נמשך בחי' מקיף על הדיבור עליון בחי' מל' בחי' ה' יבנה בית שמזה הוא עיקר תוקף חוזק וקיום בנין הדיבור העליון ומצד בחי' מקיף זה נק' קרן לשון תוקף ועוז והנה היונים נתקנאו בבחי' קרן ישראל וירם קרן לעמו ורצו שישראל יקבלו ג"כ מהמקום שהם מקבלים דהיינו מבחי' קרן השור כי פרה דקבילת משמאלא דהיינו מל' דקליפה שקבלת חיותה הוא ממה שנפל בשבה"כ מקו השמאל פני שור מהשמאל שמשם נשפע כל השפעות עוה"ז. וזהו קרן השור מל' דקליפה שהוא הלעו"ז של קרן ישראל. והנה בלעו"ז קרן השור ג"כ לשון תוקף. והתוקף שלהם הוא מה שעל ידי שבה"כ מקבלים מעולם התהו. דהנה אנו אומרים מסרת גבורים ביד חלשים כו' ורשעים ביד צדיקים. וצ"ל בשלמא גבורים ביד חלשים זהו ריבותא אבל רשעים ביד צדיקים מהו הריבותא בזה. אלא הענין כי כל השפעות עוה"ז נמשך רק לאוה"ע מבחי' קרן השור דהיינו משבה"כ דתהו. וא"כ יש להם שרש גבוה מאד. ולכן כל מעשה עוה"ז קשים והרשעים גוברים בו כמ"ש בתניא פ"ו. ומעלת הצדיקים שהם מתיקון הוא רק לעוה"ב. וז"ש (איוב מ') ואם זרוע כאל לך כו' והדוך רשעים תחתם כו'. דלזה נצרך זרוע כאל דוקא שהצדיק בעצמו אין יכול להפיל הרשע. והיינו משום כי על ידי שבה"כ מקבלים הרשעים ממקום גבוה מאד דהיינו מעולם התהו. ולכן זהו רבותא גדולה מה שמסר רשעים ביד צדיקים. ונמצא דתוקף העו"ג הוא רק מבחי' קרן השור וזהו בחי' קרן דקליפה וע"ז כתיב וכל קרני רשעים אגדע. ולרשעים כו' אל תרימו למרום קרניכם. ירצו היונים שגם ישראל יקבלו מבחי' קרן זה וזהו שאמרו לישראל כתבו לכם על קרן השור כו'. והנה מובן שהיונים רצו להרוס בנין המל' עולם הדיבור עליון שהוא קרן ישראל וידוע שעיקר יניקת החיצונים הוא רק בהאו"פ משא"כ המקיף דוחה יניקת החיצונים. ולכן על ידי שבזמן ההוא הי' התגברות פליסופיא חכמה דקליפה גרמו פגם והסתלקות האו"פ דמל' שמבחי' חכ' ותבונה ודעת כנ"ל שנמשך על ידי תורה כו' כנ"ל באריכות. וזהו טמאו כל השמנים שבהיכל. היכל כחשבון אד' בחי' מל' דיבור העליון והשמנים שבהיכל הוא בחי' חכמות (ל' רבים) בנתה ביתה דהיינו בחי' חכ' ותבונה ודעת שמהם בנין הדיבור עליון. והנה ישראל שבדור ההוא לא רצו לקבל מבחי' קרן השור ומסרו נפשם על בחי' וירם קרן כו' לכן על ידי המס"נ שלהם הי' בכחם להמשיך האו"פ דמל' (בחי' חכ' ותבונה ודעת כו') שעל ידי תושב"כ ותושבע"פ מחדש דהיינו מהמקור ושרש דשרש של האו"פ שהוא מבחי' ח"ס דכתר שהוא מקור ושרש דבחי' חכ"ע דאצי'. ולכן תקנו להדליק נרות בשמן ואור הוא בחי' ותורה אור. כי שמן למעלה מבחי' מים. מים יורדין מגבוה לנמוך זהו בחי' נובלות חכמה שלמעלה תורה שהוא ירידת והתפשטות חכ"ע למטה מטה להתלבש בהלכות גשמים. אבל בחי' שמן הוא ח"ס מקור חכ"ע דאצי' מה שאבא יונק רק ממזלא כו'. ולכן נק' חנוכה לשון חנוך לנער שהחינוך הוא במתנות רבות. וכמו"כ בימי חשמונאי שרצו להשכיחם תורתיך כו'. וגרמו הסתלקות האו"פ דמל' שעל ידי תושב"כ ותושבע"פ. והי' צריך להמשיך זה מחדש ע"כ היו צריכים להמשיך זאת מבחי' גבוה ביותר דהיינו מהמקור בחי' מתנה מרובה בחי' שמן שלמעלה מבחי' מים. ועוד יובן ענין נר חנוכה שהחינוך בבחי' מתנה מרובה הוא על ידי שמן עדמ"ש גבי ירידת המן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים כו' למען אנסנו הילך בתורתי וכמ"ש מזה בתו"א ס"פ בשלח בד"ה ויאמר משה אכלוהו היום ענין שהקדים המן לקבלת התורה שענין הילך בתורתי ההליכה מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט כמ"ש בד"ה ונתתי לך מהלכים בין העומדים כו' הנה הכח להליכות אלו נמשך מלמעלה והוא מבחי' טל שאינו נפסק לעולם שהו"ע אתעדל"ע שלמעלה מאתעדל"ת וזה הי' ענין המן שנאמר וברדת הטל כו' לילה ירד המן. ועד"ז הו"ע השמן כי שמן וטל הוא בחי' א' כמ"ש בזח"א פ' לך לך דפ"ח ע"א מדכתיב כשמן הטוב כו' כטל חרמון כו'. ועי' מק"מ שם. ובמאו"א אות שי"ן סמ"ח כתב שמן גימט' עשרה פעמים טל כי שמן נמשך ממו"ס שבו הוא ג"כ בחי' טל מגבו' דעת"י המלובש בו והו"ע פנימיות התורה ולכן החנוכה להיות וכל בניך לימודי הוי' זהו על ידי שמן ואור שעל ידי המשכה זו נמשך הכח להיות לימודי הוי' דוגמת המן שנאמר בו הילך בתורתי וזהו"ע נר חנוכה משמאל כי ענין נר חנוכה הוא להמשיך האו"פ דמל' מחדש מהמקור כנ"ל וכל המשכת גילוי אור בפנימי' הוא על ידי גבורות דוקא שהם בחי' צמצום וגם תגבורת החיות להיות גילוי ממש בבחי' פנימיות וכענין כי הדם הוא הנפש דהתלבשות חיות הנפש הוא בדם דוקא (ולא במים שכשמתגבר ח"ו חלק המים ליבדל מהדם אזי הוא סכנה כו' ה' ישמרנו) אעפ"י שדם הוא גבורה כי גוון אדום מורה על גבורה. גם דם חמימות תולדה דאש כו' וכענין גשמים שיורדים בגבורה כו' משא"כ מבחי' ימין וחסד נמשך רק או"מ לבד כמ"ש וימינו תחבקני. ולכן נר חנוכה משמאל דוקא. בשגם שהמשכת האו"פ ע"י נר חנוכה הוא מהמקור דהיינו מבחי' מו"ס שמלובש שם גבו' דעת"י. ומזוזה מימין כי מזוזה הוא שמיעה קבעומ"ש שעי"ז נמשך מקיף על בחי' דיבור עליון מבחי' אנכי כ"ע ולכן מימין כו' וימינו תחבקני. והנה לפי שעיקר הפגם והסתלקות האור הי' רק בהאו"פ משא"כ בהאו"מ שמבחי' כ"ע אין נוגע כ"כ הפגם ע"כ לא תקנו כ"א נרות בשמן ואור נגד המשכת האו"פ מהמקור. רק מה שתקנו הלל והודאה י"ל שזהו נגד ב' הבחי' כי הלל לשון בהלו נרו כו' שההילול והשבח נמשך מצד ההשגה ולכן זהו מצד האו"פ דמל' שמבחי' חכמה ותבונה ודעת. ובחי' הודאה הוא ביטול שלמעלה מהשגה (כידוע בפי' הטוב שמך ול"ך נאה להודות) זהו מצד האו"מ שמבחי' כ"ע שלמעלה מהחכ' כו' ובכ"ז יובן ענין מזוזה מימין ונר חנוכה משמאל מהו השייכות זל"ז. והיינו כי ענין מזוזה מימין הוא שמיעה שעי"ז נמשך או"מ מבחי' כ"ע לבחי' דיבור עליון ועי"ז הוא עיקר השמירה וקיום הבנין דבחי' דיבור עליון. ונר חנוכה משמאל זהו המשכת או"פ להיות בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן כו'. וזהו ולך עשית שם גדול וקדוש. שם זהו בחי' מל' דיבור עליון כמאמר ישתבח שמך לעד מלכנו. ופי' שם גדול וקדוש הנה גדול מורה על התפשטות האור והגילוי בבחי' א"ס כמ"ש גדול הוי' ומהולל מאד וכמו שהאריך בר"ח בתחלתו. ולכן מצד האו"פ דבחי' מל' דיבור העליון שמחכמה ותבונה ודעת נק' שם גדול. וקדוש זהו מצד המשכת המקיף מבחי' אנכי כ"ע וסוכ"ע:
לדרוש הנ"ל