אור ברסלב
מגן אבות חלק א פרשת וארא

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת וארא

פרשת שמות

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' וארא אל אברהם וגו'. ושמי הוי' לא נודעתי להם. וצ"ל דהול"ל הודעתי ומהו נודעתי. גם מ"ש וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען כי' וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י ואזכור את בריתי מהו שני פעמים בריתי. וצ"ל תחלה מה זה תשובה על טענת משה למה הרעות כו'. והענין כי משה שמע בתחלת השליחות רק שם הוי' כמ"ש וירא אליו מלאך הוי' כו' ויאמר הוי' ראה ראיתי כו'. אשר שם הוי' הוא מדה"ר. אבל אח"כ כשראה שהרע לבנ"י יותר. תלה לפי שההנהגה הוא משם אד' אל"ף דין מדה"ד. ולכן אמר אד' למה הרעות כו'. וע"ז השיבו הקב"ה וידבר אלקים כו' אני הוי' ששם אלקים שהוא מדה"ד עם שם הוי' שהוא מדה"ר הכל אחד ממש. ולכן כתיב (ויצא למ"ד כ"ב) ויזכור אלקים את רחל שמשם אלקים נמשך רחמים ובאנשי סדום כתיב (וירא י"ט כ"ד) והוי' המטיר כו' גפרית ואש מאת הוי' כו' שמשם הוי' עצמו נמשך עליהם הדין והעונש. וכן בדור הפלגה כתיב (נח י"א ה') וירד הוי' לראות כו'. והיינו כי מה שהם שני הפכיים מדה"ד ומדה"ר זהו רק מצד המדות. אך המדות הם רק לאחזאה איך מתנהג עלמא. אבל הוא ית' למכאמא"כ. וגם האור המלובש בהמדות מצ"ע הוא ג"כ פשוט בתכלית. ולכן מצד האור אין חילוק כלל בין מדה"ד למדה"ר וע"כ יכול להיות התכללות המדות שמשם אד' ואלקים יומשך ג"כ חסד ורחמים ב ועתה צ"ל ענין ושמי הוי' לא נודעתי להם. דהלא כמה פעמים כתיב גם בהאבות שאמרו הוי' ויאמר הוי' אל אברם לך לך (לך י"ב א'). וירא אליו הוי' (וירא י"ח). והוי' אמר המכסה אני מאברהם(שם). אך הענין כמ"ש (תשא ל"ד ו') ויקרא הוי' הוי'. ופס"ט בגווייהו (זח"ג קל"ח א'). כי הנה יש ב' שמות הוי'. הא' שם הוי' שבסדר השתלשלות. כי הוי' נק' ע"ש שמהוה על ידי ד"א הוי'. צמצום והתפשטות המשכה והתפשטות. ולכן כל ההתהוות מתחלק בדרך כלל לד' בחי'. כמו בעוה"ז הגשמי דצח"מ. וכללות סדר ההשתלשלות הם ד' עולמות אבי"ע. ושם הוי' זה נק' ממכ"ע. ויש עוד בחי' שם הוי' שכלול בעצמות אור אין סוף ממש. דהנה כשעבר"צ כו' נתהוה שם בחינת הוי' כו' אך כלול ברצונו הפשוט. וע"ז ארז"ל (פדר"א פ"ג) עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד. ושם הוי' זה הוא למעלה מסדר השתלשלות ונקרא סובב כל עלמין ולכן פס"ט בינייהו. ע"ד יהי רקיע כו' ויהי מבדיל בין מים למים (בראשית א' ו'). כי יש שני הבדלות. א' בין קדש לחול. והב' מ"ש (תרומה כ"ו ל"ג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קה"ק. והיינו כי שם הוי' שמהוה בי"ע נק' קדש שאעפ"י שמהוה מ"מ הוא קדוש ומובדל מבי"ע. ויש פרסא מפסיק בין שם הוי' דאצי' לבי"ע. והנה כמו ששם הוי' דאצילות הוא קדש. שמובדל מבי"ע. כן שם הוי' שלמעלה מאצילות הוא קה"ק שמובדל גם מבחי' קדש ולכן פס"ט בגווייהו. וזהו הוי' אלקינו הוי' אחד (ואתחנן ו') רומז על ב' שמות הוי' והפסיק שביניהם כו'. והנה האבות המשיכו רק שם הוי' שבסדר השתלשלות. אבל ושמי הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות לא נודעתי להם. ולכן כתיב נודעתי אני בעצמי כי שם הוי' זה הוא בחי' הוא ושמו בלבד כמו שכלול בעצמות אוא"ס .

ג ועתה צ"ל איך היו האבות יכולים להמשיך גילוי שם הוי' שבסדר השתלשלות ולמה לא היו יכולים להמשיך גם שם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות. הנה ארז"ל (קדושין פ"ב א') קיים אאע"ה כל התורה כולה עד שלא נתנה. וצ"ל איך קיים מצות תפילין שכתוב בה יצימ"צ כו'. והענין דכתיב (שלח ט"ו) וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם. מעלה אני עליכם כאלו עשאני (זה"ג קי"ג א'). והיינו כי רמ"ח פיקודין רמ"ח אבד"מ (ת"ז ת"ל) בחי' ציור אדם. והיינו שע"י המצות ממשיכים איא"ס במדות אשר המדות הם רמ"ח אברים ציור אדם. כי ז"א ט"ס. וטפ"ט פ"א. רת"ס רמ"ג. וה"ח המגדילים הם רמ"ח. שהוא המשכות אוב"כ על ידי צדקה ממשיכין אוא"ס בחסד כו'. ועד"ז קיים אברהם כל התומ"צ ברוחניות. כי האבות הן המרכבה (מד"ר ס"פ לך) והיינו שהי' בטל במציאות בכל הכחות שלו ובכל רמ"ח אבריו. ועשרה נסיונית נתנסה נגד עשר בחי' הנפש ואמר ואנכי עפר ואפר (וירא י"ח כ"ז). ואופן הביטול שלו הי' בבחי' אהבה וחסד כמ"ש (ישעי' מ"א ח') אברהם איהבי ולא הי' נפסק מהביטול אפי' רגע וגם הי' בעל חסד. הנה עי"ז המשיך גילוי מדת החסד עליון דהיינו שיומשך אוא"ס ויתלבש בחסד. ויצחק הי' מדתו פחד יצחק. ויעקב כליל משתיהן. ולכן המשיכו התגלות אוא"ס ב"ה בהמדות חג"ת. וזהו בחי' ש' הוי' שבסדר השתלשלות. והנה ענין עבודת האבות שהמשיכו גילוי שם הוי' בהמדות עליונות זהו ע"ד ענין הלל והללויה כמשנ"ת בסידור ע"פ הללי נפשי ע"ש שבהלל יש ב' פי' ל' שבח ול' אור וגילוי. והיינו שעל ידי השבחים ממשיכים מהעלם אל הגילוי בחי' שכל ומדות. והנה למטה שייך מהעלם אל הגילוי אבל למעלה צריך להמשיך שיתהוו בחי' מדות מאוא"ס דלמכא"מ כו'. והיינו על ידי השבחים שמשבחים מדת חסדו מדת גבורתו. וזהו כל ענין פסוד"ז יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו (חלים קמ"ח) עי"ז ממשיכים גילוי שם הוי' מאוא"ס ב"ה. וזהו הללו יה להמשיך גילוי י"ה כמ"ש (תלים ק"נ) כל הנשמה תהלל י"ה הללו עבדי ה' (שם קי"ג א') פי' כשאומרים השבחים בבחי' מס"נ וביטול במציאות. ואח"כ הללו את שם ה' שיתגלה כל השם הוי'. גם בחי' ו"ה והנה כמו שהשבחים מעוררים וממשיכים גילוי שם הוי'. כך עד"ז ממש הו"ע עבודת האבות ברוחניות בבחי' אהוי"ר וביטול כו' כנ"ל. לכן המשיכו גילוי שם הוי' שבסדר השתלשלות דוקא. דהנה כתיב (בשלח ט"ו י"א) נורא תהלות עושה פלא. וכתיב (תלים ס"ה) לך דומיה תהלה. וארז"ל (מגלה י"ח א') סמא דכולא משתוקא. כי ההלל והשבח שייך רק בשם הוי' שמהוה סדר ההשתלשלות. וע"ז כתיב (ישעי' מ') שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא. וכמאמר ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב. וכמו"כ השבח איך שעולמות העליונים מתחדשים בכל רגע מאין ליש הללו את ה' כל מלאכיו כו' (חלים קמ"ח) ויש שרפים וחיות ואופנים כו' אבל בשם הוי' שכליל בעצמותו שהוא למעלה מסדר השתלשלות שכל סדר השתלשלית הוא אין ואפס כי הוא יחיד ומיוחד כמו עד שלא נבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד כו' א"כ אין שייך שם שום הלל ושבח. וזהו נורא תהלות. עושה פלא. אותיות אל"ף. אאלפך חכמה הוא בחי' עשי' כמו כח המעשה שבאדם שהוא בחי' היותר אחרון. וזהו"ע הלל והודאה. שבבחי' שם הוי' שבסדר השתלשלות שייך הלל ובשם הוי' שלמעלה מהשתלשלות רק הודאה וביטול וזהו סמא דכולא משתוקא שתיקה ביטול כו' והנה נת' שהשבחים מעוררים וממשיכים רק גילוי שם הוי' שבסדר השתלשלות. לכן כמו"כ עבודת האבות ברוחניות על ידי אהוי"ר וביטול שהו"ע השבחים לא היו יכולים להמשיך משם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות (והיינו כמו השבחים של המדות מעוררים רק גילוי המדות בשם הוי' שבסדר השתלשלות. כמו"כ העבודה בבחי' מדות אברהם אוהבי כו' ופחד יצחק כו' זהו רק אתעדל"ת לעורר ולהמשיך גילוי שם הוי' בהמדות כו' אבל בשם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות בחי' סוכ"ע דלמכא"מ כו' לא היו יכולים לעורר ולהמשיך על ידי עבודתם כלל כו'). אבל במ"ת שהוא מתנה ואתעדל"ע לבד נמשך גילוי שם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות. גם על ידי מצות מעשיות דוקא יכולים להמשיך מלמעלה יותר כי עשי' לעילא כמ"ש בזהר (ח"ש קט"ו א') ע"פ וה' פקד כו' ויעש הוי' כו' (וירא כ"א) כי אנו רואים למטה שעשי' הוא יותר דבר מדיבור. שבעשי' צריך להכניס כח יותר. גם מדיבור למטה אין מתהווה כלום ורק על ידי עשי'. וכמו"כ למעלה נק' עשי' עשיית דבר חדש כמו ויעש הוי' לשרה. שאפי' בית ולד לא הי' לה (יבמות ס"ד ב'). והיינו כי עשי' מלמעלמ"ט הוא המשכות או"ח. וז"ש (ישעי' ס"ד ג') עין לא ראתה כו' יעשה למחכה לו. ולכן על ידי עשי' גשמי' נמשך עשי' דלעילא וז"ש (תלים קל"ה ד') ) כי יעקב בחר לו י"ה. ופי' בזהר שיעקב בחר לו י"ה מעצמו על ידי אתעדל"ת שלו שהי' מרכבה ע"כ המשיך י"ה (עי' זח"ג קס"א ב'). משא"כ ישראל לסגולתו. שמה שממשיכים ע"י המצות זהו רק כמו סגולה כיון שהוא רק בדרך מתנה. אתעדל"ע לבד. ולכן נק' עם סגולה. ומ"מ יש בזה מעלה במה שנמשך שם הוי' דלעילא. וזהו וארא כו' שא"ל הקב"ה שישראל יזכו לגילוי שם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות מה שלא זכו לזה האבות כלל. וזהו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. והיינו כי שם הוי' שבסדר השתלשלות מאיר ע"י שם שדי שאמר לעולמו די. בחי' מדות וכלים המגבילים. אבל ושמי הוי' לא נודעתי להם. שהוא בחי' שם הוי' שלמעלה מהשתל'. וזהו לריח שמניך טובים שמן תורק שמך (שה"ש א' ג'). וארז"ל (במד"ר שה"ש פ"א סי' כ' עפ"ז) כל המצות שעשו האבות ריחות היו. אבל אנו שמן תורק שמך והיינו כי ריח השמן אינו עצמות השמן. כ"א רק הארה ממנו. ולכן באיסורי מאכל קיי"ל ריחא לאו מילתא היא (יו"ד סי' ק"ח) אעפ"י שעצם הדבר אסור מ"מ הריח מותר. וזהו כל המצות שקיימו האבות הוא רק בחי' ריח והיינו שהמשיכו רק גילוי שם הוי' שבסדר השתלשלות ששם הוי' זה הוא רק בחי' ריח והארה משם הוי' שלמעלה מהשתלשלות. שהרי פס"ט בגווייהו כו'. וז"ש (ישעי' מ"ב ח') אני הוי' הוא שמי רק שם והארה כו' ונק' ריח שמניך כו'. אבל אנו שמן תורק שמך. כמו שמריקים כל עצמות השמן מכלי אל כלי כו'. והיינו לפי שבמ"ת ניתן הכח שיומשך כל עצמות שם הוי' דלעילא שלמעלה מהשתלשלות. וזהו שמן תורק כו' כי שמן הוא בחי' גבוה מאד:

ד וזכו לזה ישראל ע"י גלות מצרים. וימררו את חייהם כו' בחומר ובלבנים (שמות א' י"ד). דהנה כתיב (ירמי' י"א ט"ז) זית רענן כו' קרא ה' שמך וארז"ל במד"ר ר"פ תצוה מה זית ע"י כתישה וטחינה ודריכה מוציאין ממנו שמן אח"כ כמו"כ ישראל באין לתשובה מתוך המיצר והדוחק דוקא כמ"ש (ואתחנן ד' ל') בצר לך כו' ושבת עד ה'. וכתיב (תלים קי"ח) מן המצר קראתי י"ה. ולכן ישראל מתוך המיצר והדוחק ויסורי השעבוד בגלות מצרים כור הברזל עי"ז באו לתשובה דכתיב (שמות ב' כ"ג) ויזעקו ותעל שועתם כו'. וזכו עי"ז למ"ת שהוא בחי' שמן הטוב שלמעלה מהשתלשלות כנ"ל. ולכן נק' כנס"י זית רענן כו'. דהנה אי' בזה"ק (שלח קס"ח א') גופא דלא סלקא בי' נהורא דנשמתא מבעשין לי' וינהיר כו'. והענין כי שרש הגוף ונה"ב נמשכים ממקום גבוה מאד. מעולם התהו. ורק שנפלו למטה בדרך שבה"כ לכן ע"י הביטוש שנכנע עי"ז הגוף ונה"ב מאיר בהם שרשם הנעלה ויכול לבוא לידי תשובה. וזהו מן המצר דוקא קראתי י"ה כנ"ל. לכן ע"י וימררו את חייהם בחומר ובלבנים באו לתשובה וזכו עי"ז לקבלת התורה מה שלא זכו לזה האבות. ועיקר הענין הוא כמ"ש בפע"ח שער חגהמ"צ בתחלתו שהיו גלגול נשמות דדור הפלגה. וכנגד מה שעשו עיר ומגדל דכתיב (נח י"א ג') ותהי להם הלבנה לאבן והחמר הי' להם לחומר לכן היו צריכים להתתקן ע"י וימררו את חייהם בחומר ובלבנים. ובעצם היו נשמות גבוהות מאד בנוי דאדם קדמאה כו' (זח"א ע"ה סע"א) ורק שאחיזת החיצונים שבהם היו מקלקלים אותם ולכן ע"י יסורי הגלות והשעבוד נכנע רוחם ונתגלה בהם אור שרשם ובאו לתשובה כנ"ל בענין מבטשין לי'. (ולכאורה יש להקשות על כהאריז"ל שאמר שנתקנו בגלות מצרים וקבלו התורה והלא מבואר במשנה פ' חלק דור המבול ודור הפלגה אין להם חלק לעוה"ב ואין עומדין בדין. והענין כי שם קאי על הגופים שתחה"מ העיקר שהגוף יתברר ויתעלה. וכהאריז"ל קאי על הנשמות שנתקנו בגלות מצרים) והענין כי מל' דקדושה נק' אבן בוחן (ישעי' כ"ח ט"ז) וכתיב (ויחי מ"ט כ"ד) משם רועה אבן ישראל. והאבן הזאת אשר שמתי מצבה (ויצא כ"ז כ"ב). ומל' דק"נ נק' לבנה דהנה אותיות דקדושה נק' אבנים מחמת שהם בבחי' ביטול לאוא"ס ב"ה אל"ף ב"ן. וכללות הצירופים נק' עיר אלקינו. וכתיב (תלים מ"ח) גדול הוי' כו' בעיר אלקינו. כי האותיות דבחי' עיר אלקינו הם בבחי' ביטול לגמרי. לכן מאיר שם הוי' בהם בהתגלות בפנימיות וזהו"ע עיר ומגדל דקדושה. העיר בחי' עיר אלקינו. והמגדל הוא מגדל דוד גדול הוי' בעיר כו'. וז"ש (ישעי' ב') כי מציון תצא תורה אותיות התורה הם משם הוי' וזהו כי מציון. מגדל דוד. ודבר ה' מירושלים הם אותיות שמחי' עולמות נמשך משם אלקים וזהו מירושלים עיר אלקינו. ובעבודה ענין עיר ומגדל. הו"ע אותיות התפלה העלאה מלמטלמ"ע אתוון נוקבין. ואותיות התורה אתוון דוכרין והנה האותיות דעיר אלקינו הם מחיים בבחי' פנימיות. ולכן כדי לקבל מהם א"א כ"א ע"י ביטול. אבל הם רצו לילך בשרירות לבם. ואעפ"כ יושפע להם כל טוב עוה"ז. ולכן יעצו לעשות עיר ומגדל דקליפה. ההיפך והמנגד לבחי' עיר דקדושה. העיר הרהורי עבירה בחי' העלאה. ואדם מטמא כו' פותחין לו (יומא ל"ח). וזהו מן המגדל דכר דקליפה. והיינו שיש אותיות שמחיים רק בדרך מקיף כענין השבעת השמות. שנשפע לו ע"י שם זה כל טוב. אעפ"י שהוא רחוק משם זה לגמרי ואינו יודע כלל ענין שם זה וגדולתו. והנה באותיות דק"נ שנק' לבנים כיון שהם בתכלית הישות והפירוד. א"א להם לקבל החיות מאלקות בפנימיות כ"א בבחי' מקיף. וזהו"ע לבונה דקטורת אחד עשר כל המוסיף גורע. ולכן רצו להמשיך כל ההמשכות בעיר ומגדל דלבנים דק"נ כי שם החיות בבחי' מקיף. ויכולים לקבל כל טוב גשמי' אעפ"י שיהיו נפרדים לגמרי מאלקות וזהו שלום יהי' לי כי בשרירות לבי אלך (נצבים כ"ט י"ח) ולכאורה אינו מובן איך יוכל להיות בטוח ששלום יהי' לו אם ילך בשרירות לבו וע"פ הנ"ל מובן. וזהו ותהי להם הלבנה לאבן. במקום אבן בוחן. ושפחה כי תירש גבירתה כו'. ומזה מובן גודל חטאם שבאו להרוס כוונת המאציל ית' בענין עיר ומגדל דקדושה. וזהו וידבר אלקים אני הוי'. שהראה לו איך שפגמו בב' השמות דהוי' אלקים שהו"ע עיר ומגדל כנ"ל. ולכן ע"י וימררו את חייהם בחומר ולבנים נתקנו כנ"ל (והיינו כי בקדושה נק' אבן בוחן כי גם שרש הנה"ב נפל משם ב"ן שנק' אבן אל"ף ב"ן לכן ע"י ביטושים שנפרד גסות הקליפה ממנו יוכל לבוא לידי תשובה וביטול. אבל סט"א בעאת למעביד הכי ולא יכילת. כי היא רק לבנה ב"ן בלי שום מ"ה כלל) והנה מזה יש להבין ענין עיר הנדחת. דהנה כתיב (ש"ב י"ד י"ד) וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. אבל עיר הנדחת. היינו כיון שכל העיר הסכימו לעבוד ע"ז זהו ממש כמו חטא דדור הפלגה בעיר ומגדל לעשות עיר ומגדל דקליפה. ולכן ארז"ל על שניהם אנשי דור הפלגה ואנשי עיר הנדחת אין להם חלק לעוה"ב (סנהדרין פ' חלק)

והנה במד"ר (וארא פ"ו סי' א') מתרעמים על משה שאמר אד' למה הרעות. כי משה אמר שראה ס' בראשית עונש דור המבול ודור הפלגה וסדום. ומדה"ד היתה (פי' בדין הוא) אבל על גלות מצרים אמר שזה לא בדין. העם הזה מה חטא. וזהו אד' למה הרעות לעם "הזה כו' ולכן מתרעמים על משה והביאו הפסוק (קהלת ב' י"ב) כי מה אדם שיבוא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו. והענין כי משה לא הי' יודע כלל שאנשי גלות מצרים הם ממש אנשי העיר והמגדל ושלכן הביאם הקב"ה בגלות באותו הדור כדי לתקנם. והצור תמים פעלו כו' (האזינו ל"ב ד'). וזהו מה האדם שיבוא אחר המלך אשר כבר עשוהו כו'. וזהו וידבר אלקים כו' אני הוי' שאמר לו איך שפגמו בהב' שמות ע"י חטא העיר והמגדל כנ"ל וזהו תשובה על דבריו שאמר אד' למה כו':

וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם ארץ כנען כו'. פי' ארץ כנען ל' סוחר כמ"ש במ"א באריכות. והאבות אעפ"י שעבודתם הי' ברוחניות באהוי"ר כנ"ל. מ"מ היו צריכים לבחי' הארץ עליונה דוקא כמש"ל ע"פ לך לך באריכות שכדי שהאהוי"ר שלהם יוכל לעורר המשכת גילוי שם הוי' צ"ל ע"י הארץ דוקא וזהו וגם הקימותי את בריתי אתם. ברית בתי' התקשרות. שיהי' התקשרות ויחוד שם הוי' בשם אלקים. אך זהו שם הוי' שבס' השתלשלות. ואח"כ כתיב וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י כו' ואזכור את בריתי זהו ברית עליון יותר. דהיינו שיהי' בחי' התקשרות המשכה וגילוי משם הוי' שלמעלה מהשתלשלות וכנ"ל:

וענין וגם אני שמעתי את נאקת בנ"י. דהנה לע"ל כתיב (ירמי' ל"א ח') בבכי יבואו כו'. והבכיה הוא ע"ד מ"ת בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא (ת"ז תיקון ה') כי ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד כו' (בראשית ב' יו"ד). דהיינו ע"י הרקיע המבדיל נפרדו וירדו להיות מים תחתונים בבחי' יש ונפרד כו'. ולכן הם בוכים על בחי' הרקיע והבדל זה. אנן בעינן למהוי קדם מלכא. וע"י בכי' זו מעוררים ר"ר כמאמר ברחמיך הרבים רחם עלינו וכתיב (נחמי' ט' ל"א) וברחמיך הרבים לא עשיתם כלה. כי יש ב' מיני רחמים. א' רחמים שבסדר השתלשלות שיש כנגדם מדה"ד. והב' רחמים גדולים שלמעלה מהשתלשלות. והו"ע חנון ורחום הוי'. ובחי' הוי' רחום וחנון (תשא ל"ד ו'). וזהו וברחמיך הרבים (רחמים גדולים) לא עשיתם כלה. אעפ"י שעשו להם עגל כו'. וכענין אני הוי' ל"ש לכן ואתם בני יעקב לא כליתם. והנה ע"י התעוררות רחמים גדולים שלמעלה מהשתלשלות עי"ז מתגלה שם הוי' שלמעלה מהשתלשלות ולא יהי' בתי' פס"ט שהוא ג"כ ענין רקיע שמבדיל כו'. ולכן ע"י נאקת בנ"י שהו"ע מ"ת בוכים על בחי' רקיע שבין מ"ע למ"ת. עי"ז מתעוררי' ר"ר שלא יעלים הפסיק שבין שמות הוי' ויהי' התגלות שם הוי' שלמעלה מהשתלשלות. גם בכי"ם ר"ת ברוך כבוד ה' ממקומו וזהו ואזכור את בריתי בריתי ממש שלמעלה מהשתלשלות וכנ"ל:

הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו כו' מארמ"צ כו' הם המדברים אל פרעה כו' הוא משה ואהרן. צ"ל מ"ש הוא לשון יחיד והלא שנים היו והי' צ"ל הם וכמ"ש הם המדברים כו'. וקושיא זו מבואר בזהר (וארא כ"ו ב'). עוד צ"ל מה שמקודם כתיב הוא אהרן ומשה. ואח"כ כתיב הוא משה ואהרן. ואדמו"ר נ"ע תירץ דלגבי להוציא את בנ"י מארץ מצרים הקדים אהרן. שהעיקר בזה הוא אהרן. וגבי לדבר אל פרעה הקדים משה והיינו שכדי להכניע את פרעה הוא ע"י משה דוקא וכמ"ש (בפ' זו ז' א') ראה נתתיך אלקים לפרעה. וצ"ל זה הנה בפנים יפות תירץ על מה שלא נמנו בפ' זו רק ג' שבטים ראובן שמעון לוי כדי שיבאר הכתוב איך שמשה הי' דור שביעי לאברהם. דהנה ארז"ל (במד"ר אמור פכ"ט סי' ט') כל השביעין חביבין וכו' בימים שביעי חביב שנאמר (בראשית ב') ויברך אלקים את יום השביעי. בחדשים שביעי חביב שנאמר בחדש השביעי באחד לחדש. בשנים שביעי חביב שנאמר (שמות כ"ג) והשביעית תשמטנה ונטשתה. באבות שביעי חביב אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה וכתיב ומשה עלה אל האלקים (יתרו י"ט ג'). והנה ממדרש זה מבואר דכמו מעלת השבת שהוא יום השביעי על ששת ימי החול. לכן ויברך אלקום את יום השביעי (בראשית ב' ג'). כן הוא מעלת משה. שהי' שביעי על אברהם. ע"כ ומשה עלה אל האלקים כמו ויברך אלקים את יום השביעי. הרי שהי' משה גבוה יותר מאאע"ה. והנה איתא עוד מדרש (ב"ר פנ"ה שמות ספ"ב) ע"פ אל תקרב הלום (שמות ג' ה') בשני מקומות דימה משה עצמו לאברהם אבינו (שאמר ג"כ הנני כמו שאמר אברהם) וא"ל הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד משלי כ"ה ו') דמזה משמע שאברהם הי' יותר גבוה מאד ממרע"ה. הנה כתיב וידבר אלקים אל משה כו' וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם. וצ"ל דהרי גבי אברהם נזכר כמה פעמים שם הוי' וכמ"ש וירא אליו הוי' באלוני ממרא. וכתיב בראשית ב' ד') אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ביום עשות הוי' אלקים בהבראם אותיות באברהם (מד"ר בראשית פי"ב סי' ח' ובה"א קנ"ד ב') וכתיב שני השמות דהוי' אלקים. ומהו ושמי הוי' לא נודעתי להם. (ל' החו"א בד"ה וארא הב' עם הגהות) וביאור שני שמות אלו הוי' ואלקים. הנה אלקים ל' רבים. כמ"ש (יהושע כ"ד י"ט) כי אלקים קדושים הוא. והוי' הוא אחד. והענין דהנה כתיב (חלים קמ"ה ג') גדול הוי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. ואימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו כו' (זהר ח"ג ה' א') [והנה מדכתיב גדול הוי' ומהולל וכתיב (תלים ק"נ) הללוהו כרוב גודלו. משמע שיש השגה בגדולתו ית'. והלא כתיב ולגדולתו אין חקר. והענין דבאמת גדולת א"ס מצד עצמותו ומהותו ית' למחתב"כ. ורק הגדולה הנמשכת משם הוי' יכול להיות מהולל מאד. ועזארז"ל אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו כי לא שייך גם בשם הוי' ענין גדולה כ"א בהתפשטות אורו בבחי' מדת מלכותו ית'] וכדכתיב מלכותך מלכות כ"ע. והתפשטות והמשכה זו אינה אלא זיו והארה בעלמא. ונק' אוא"ס ב"ה וזיו השכינה שהוא רק כמשל אור המאיר מהשמש וכדכתיב (תלים פ"ד י"ב) כי שמש ומגן הוי' אלקים. שכמו שהאור הזה שמתפשט מהשמש להאיר על הארץ אינו אלא זיו ואין לו ערך ויחוס לגבי עצמיות השמש שאינו ממהותו כלל אף שנמשך ומתפשט מהשמש עצמו. כך החיות המתפשט לקיום והתהוות עולמות עליונים ותחתונים מרכ"ד כו'. א"ז אלא בחי' זיו שאין תופסים מקום וכולא קמי' כל"ח. והנה כתיב (תלים ק"ד כ"ד) מה רבו מעשיך. וכתיב (שם צ"ב ו') מה גדלו מעשיך מה רבו מעשיך קאי על עולמות התחתונים וכל הברואים שבעוה"ז המתחלקים למיניהם בכמה מיני התחלקות רבי רבבות מדריגות בדצ"ח שכמה מיני דומם וכמה מיני צומח כו' וכל מין ומין יש לו טעם בפ"ע כמו תפוחים ואגוזים ושקדים וכיוצא בהם בצומת שכל א' יש לו טעם בפ"ע שאין הא' דומה לחבירו. וכן בכל מיני עשבים כל עשב יש לו טעם בפ"ע. והטעם הוא רוחני ממזל השופע עליו שאין לך כל עשב מלמטה כו'. וכ"ז הוא מפסולת עולמות עליונים וכמ"ש (תלים ק"ג א') וכל קרבי את שם קדשו שיש בתי' קרביים עליונים שמבררים הפסולת להשפיע לעוה"ז הגשמי וכמארז"ל (זה"ב כ' א') נטה שמאלו וברא ארץ. ונטה ימינו וברא שמים שהארץ מקבלת מבחי' שמאל, וע"ז נאמר מה רבו מעשיך. אך מה גדלו מעשיך קאי על העולמות עליונים מלאכים ונשמות שמתענגים על ה' ואין תענוג א' דומה לחבירו וכמארז"ל (עוקצין פ"ג י"ב) עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שנאמר (משלי ח' כ"א) להנחיל אוהבי יש כו' ולכאורה אינו מובן למה צריך כל צדיק כ"כ עולמות וכי לנכסים הוא צריך. אך הענין כי שכר מצוה מצוה (אבות פ"ד) היא המשכת ענג העליון להיות נהנים מזיו השכינה וכל מצוה ומצוה יש לה ענג בפ"ע. [והנה תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך אורות דכ"ע. ומחצה מתר"ך יומשך בגילוי בהשגת הנשמות לע"ל לכן ש"י עולמות לנגד ש"י אורות דכ"ע. כי ש"י עולמות הם מבחי' קנה חכמה קנה בינה גימט' ש"י והיינו שת"ע דכתר מתלבש בחו"ב שהם הכלי לגילוי תענוג ההוא כו'. וזהו"ע ש"י עולמות דחו"ב שעל ידם יושג ש"י אורות דכתר כו'.] גם אין מהות צדיק אחד דומה לחבירו בעבודתו בהתפעלות אהוי"ר כי יש מתפעל כו' ויש מתפעל כו'. ולכן עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק כו'. כי כ"א הוא מדור בפ"ע בבחי' זיו והשגה פרטי' מיוחד אשר משיג ונהנה ומתענג על ה' תענוג פרטי מיוחד ונבדל מתענוג והשגת צדיק חבירו כי כל חד לפושע"ד. וזיו השכינה כולל רבי רבבות מדרגות ומיני תענוג לנשמות עד אין קץ ותכלית ממש שהרי נמשך מאוא"ס ב"ה. והנה התחלקות החיות מאוא"ס לכל העולמות בריבוי התחלקות המדריגו' בהרבה מיני תענוג לכחו"ח לפושע"ד הוא הנק' בשם אלקים לשון רבים ע"ש ריבוי התחלקות בהתפשטות החיות מלמעלה והיא היא התפשטות גדולתו ית' בבחי' גילוי שיכירו וידעו גדלו ותפארתו שע"כ הם מתענגים לחזות בנועם ה'. וזהו אימתי גדול כשהוא בעיר אלקינו. עיר נק' מה שמקובץ מכמה בתים ובתים הם צירופי אותיות וכמ"ש בס"י שתי אבנים בונות שני בתים. דהיינו בחי' אותיות והמשכות התחלקות החיות בכמה בתים ומדריגות כמו השכל שמתחלק באותיות המח' עד"מ. כך התפשטות גדולתו ית' מתחלק בכמה בחי' התחלקות וריבוי התענוגים בכל עולמות לכל חד לפושע"ד. ואז נק' אלקים לשון רבים ע"ש ריבוי התחלקות בהתפשטות החיות בבחי' גילוי לעולמות ונבראים. משא"כ הוי' נק' אחד שהוי' הוא בחי' מקור כל הויות ושרשא דכולא קודם שבא לידי המשכה בבחי' גילוי בעיר אלקינו כו'.

ב והנה מבחי' אלקים נמשך למטה בחי' היראה. וכמ"ש (קהלת ג' י"ד) והאלקים עשה שיראו מלפניו וכתיב (שם י"ב י"ג) את האלקים ירא. וכתיב (ואתחנן ו' י"ג) את הוי' אלקיך תירא. כי בבחי' הוי' למחת"ב. רק בבחי' אלקים הוא התפשטות גדולתו ית' תפול על האדם אימה ויראת בושת כו'. וכן האהבה נמשכת על ידי בחי' אלקים דייקא. וכמ"ש (תלים ק"ר) הללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו. וכתיב (ואתחנן ו' ד') ואהבת את ה' אלקיך כו' להיות האהבה להוי' בבחי' ביטול במציאות לבחי' דלית מח' כו' צ"ל תחלה על ידי בחי' אלקים שיתבונן בגדולת א"ס ב"ה והתפשטותו בנבראים ומזה ישוב לאהבה את ה' דלית מחשבה כו' [וכמ"ש (ראה י"ג ה') אחרי ה' אלקיכם תלכו שע"י ההתבוננות בבחי' אחרי הוי' שהוא שם אלקים בחי' מל' מזה יומשך להיות תלכו דהיינו להיות האהבה לשם הוי' ממש. ועי' בלקו"ת ע"פ זה]. והיינו על ידי בחי' יחוד הוי' באלקים. וזהו וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני הוי' שע"י בחי' אלקים הוא גילוי שם הוי'. ועי"ז וארא אל אברהם ויצחק כו' הם המדות אהוי"ר כו' שנולדו מזה. וע"ז נאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים שהוא יחוד הוי' באלקים להיות גילוי שם הוי' למטה. אך הנה נודע כי האהבה שממטלמ"ע עיקרה כדי להגיע שתהא באה על האדם מלמעלה האהבה העליונה שהיא העקרית והאבות הן הן בחי' המרכבה (מד"ר ס"פ לד). פי' כי אברהם מרכבה להאהבה העליונה וכדכתיב (לך י"ב ט') ויסע אברם הלוך ונסוע ממטלמ"ע עד הנגבה שהיא האהבה עליונה שתשרה עליו מלמעלה בבחי' רוכב והוא יהי' מרכבה אליה. והנה על ידי אתעדל"ת אתעדל"ע. [דהנה כתיב (שה"ש ד' א') הנך יפה רעיתי. הנך יפה ב' פעמים. היופי הוא ההתכללות מג' גוונים דוקא והוא בחי' אברהם ויצחק ויעקב שיש בכאו"א. אברהם גוון לבן אהבה. ויצחק גוון אדום פחד יצחק. יעקב בחי' רחמים כלול מהב' גוונים הנ"ל וזהו הנך יפה רעיתי שהוא היופי דכנס"י. והנך יפה פעם ב' זהו היופי הבא מלמעלה ממדות עליונות לך הוי' הגדולה והגבורה והתפארת שבהתעוררות אהוי"ר של הנבראים מתגלה אח"כ אהוי"ר מלמעלה מבחי' אלקות ממש. וכמארז"ל (יומא ל"ח סע"ב) הבא לטהר מסייעין אותו. ועי"ז הוא עיקר הקיום בתמידיות כו' וז"ש וארא אל אברהם כו'. כי אברהם יצחק יעקב הם בבריאה מרכבתא תתאה ונק' חיון תחנון ופי' וארא אל כו' שיתגלו בהם חיון עילאין חג"ת דאצי'.] אך מי הגורם ומחבר אהבה העליונה שמאתעדל"ע שהיא בבחי' א"ס להיות שורה ומתגלה באתדל"ת בנפש האדם שהוא גבול ונברא יש מאין. הנה ע"ז נאמר באל שדי. פי' שאמר לעולמו די (חגיגה י"ב א') עולמו הוא מ"ש (תלים פ"ט ג') עולם חסד יבנה. ופי' יבנה בבנין. וכמ"ש (משלי כ"ד ג') בחכ' יבנה בית כאדם שבונה בית לשבת בו כך צריך החסד להיות נבנה בבית להיות בו ישיבת הנשמה כי חסד עליון ואהבה העליונה היא בחי' א"ס. וא"א להיות בו משכן הנשמה ומכון שבתה כ"א על ידי כמה צמצומים להיות בחי' עולם והעלם אוא"ס ב"ה. ולהיות נבנה בבחי' בית שהוא על ידי צירופי אותיות שתי אבנים בונות כו'. ועתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות בחי' יש וכמ"ש להנחיל אוהבי יש שע"י כמה צמצומים וירידות והשתלשלות המדריגות יומשך שיתגלה החסד עליון והאהבה העליונה בבחי' יש כדי שיוכלו הנשמות לקבל ולהיות נהנים מזיו כו'. וזהו שאמר לעולמו די הוא בחי' הצמצום שעי"ז וארא אל אברהם כו' להיות גילוי האהבה העליונ' שהיא העקרית (ע"כ ל' התו"א) וז"ש (יחוקאל א') היא מתהלכת בין החיות. היא היינו בחי' ה' תתאה. והיא מתהלכת בין החיות היינו בין חיון עילאין דאצי' לחיון תתאין דבריאה שיתחברו יחד. והו"ע וארא אל אברהם כו' ולכן באל שדי דוקא בחי' מל' שהו"ע היא מתהלכת כו' שעל ידה הוא חיבור וגילוי המדות עליונות במדות של הנבראים. ויש פי' דאל שדי הוא יסוד ז"א דאצי'. והנה ב' בחי' אלו בתפלה הו"ע פסוד"ז וק"ש כי פסוד"ז וברכות ק"ש הוא התעוררות אהוי"ר של האדם בעצמו כו'. וק"ש הוא התגלות אהוי"ר הבא מלמעלה כו' והיינו כי פסוד"ז וברכות ק"ש הם ביצי' ובריאה אבל ק"ש בעצמה היא התגלות אצי' בבריאה. נמצא שהאבות המשיכו התגלות המדות עליונות דאצי' בבריאה. והיינו התגלות שם הוי' על ידי שם אלקים. וזהו בהבראם באברהם להיות ביום עשות הוי' אלקים שיאיר שם הוי' על ידי שם אלקים:

ג ועתה צ"ל מהו ושמי הוי' לא נודעתי להם דמשמע שרק ע"י יצי"מ ומ"ת נמשך התגלות שם הוי' וכמ"ש (יתרו כ' ב') אנכי הוי' אלקיך. והלא לעיל נת' שגם האבות המשיכו התגלות שם הוי'. והענין כמ"ש בזהר (ח"א רכ"ג ב') שאני עמלא דאורייתא דלעילא מן שמשא הוא. בחי' שמש הוא כי שמש ומגן הוי' אלקים ששם הוי' המאיר ע"י התלבשות בשם אלקים נק' שמש. וזהו"ע האבות שהמשיכו רק שם הוי' שמלובש בשם אלקים. אבל ע"י התורה נמשך גילוי שם הוי' כמו שהוא בעצמותו שאינו מלובש כלל בשם אלקים כו' וזהו לעילא מן שמשא. כי שמש נק' רק שם הוי' כמו שהוא מלובש בשם אלקים וביאור הענין ע"פ הסבר. הנה במאמר דפתח אליהו אמר למכאמא"כ וצ"ל דהלא אמר תחלה חכים כו' מבין כו' וכיון שמדבר כאן בעצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מכל הע"ס. א"כ למה אמר דוקא למכא"מ כו' ולא אמר סתם לאו מכל אינון ספיראן כו' כיון שעצמות אוא"ס ב"ה הוא למעלה גם מהחכ'. והענין כי בע"ס גופא יש חילוק והפרש גדול בין המדות שהם ז"ת לחו"ב שהם ג"ר וכמ"ש (ישעי' מ' כ"ו) מי ברא אלה. שהבינה הנק' מי ברא הו"ק דז"א שנק' אלה מאין ליש. וא"כ המדות לגבי הבינה אין ערוך כלל. וכתיב (איוב ל"ז כ"ט) מבטן מי יצא הקרח הזה כו' שיש פרסא מפסקת בין הבינה לז"א. והיינו כי המדות חסד ודין שייכים רק כשיש עולמות על מי שיחול החסד והדין אבל באוא"ס ב"ה מהותו ועצמותו שהוא לבדו הוא כמו עד שלא. נבה"ע שהי' הוא ושמו בלבד אין שייך כלל המדות. וכמ"ש (חלים כ"ה ו') זכור רחמיך הוי' וחסדיך כי מעולם המה. אעפ"י שהם מדריגות עליונות מאד מ"מ הם מבחי' עולם. ונק' בלשון המקובלים ז' ימי הבנין וכמ"ש (חלים פ"ע) עולם חסד יבנה שמהם בנין העולמות ונק' רבון עלמין. מרא דעלמא. אבל בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא מבין ולא בבינה ידיעא כו' שייך בעצמות אוא"ס ב"ה גם אלו לא ברא העולמות כלל. ולכן אמר למכאמא"כ דוקא. והנה האבות ע"י אתעדל"ת והעבודה שלהם בבחי' מדות אהוי"ר ורחמים לא היו יכולים להמשיך רק מבחי' ששייך להעולמות דהיינו המדות עליונות דאצי'. שנק' ג"כ שם הוי'. אך בחי' שמש הוי' שמש במגן דוקא דהיינו בחי' שם הוי' שהוא בהתלבשות בשם אלקים. כי אלקים נק' המדות. ובחי' החכמה המלובשת בהמדות נק' שמש. כי שמש הוא חיצוניות יסוד אבא שמלובש בז"א. והוא בחי' הוי' המלובש בשם אלקים. אבל עצמיות חכ"ע חכים ולא בחכ' ידיעא שלמעלה מהתלבשות במדות. ורק מיוחדת באוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' עולמות כנ"ל. זה לא היו יכולים האבות להמשיך כלל באתדל"ת שלהם. וזהו ושמי הוי' לא נודעתי להם. כ"א זהו רק ענין מ"ת דלעילא מן שמשא. ולכן אור ז' הימים שלמעלה מבחי' שמש גנזו בתורה. וזכו לזה נש"י ע"י גלות מצרים רד"ו שנה בחומר ובלבנים כו' עי"ז זכו למ"ת אשר קדשנו במצותיו שיומשך בחי' קדש עליון דהיינו התגלות עצמיות ח"ע בבחי' אתעדל"ע מצ"ע. כי הנה משה בקש הראני נא את כבודך (תשא ל"ג י"ח) ל"ב נתיבות חכ"ע ממש שלמעלה מהמדות. והוא ד' בתים דתפילין דמארי עלמא. מארי עלמא הוא ז"א ו"ק דאצי' והתפילין דמארי עלמא הוא המשכת והארת עצמי' ג"ר חב"ד כו'. והשיבו הקב"ה וראית את אחורי וארז"ל (ברכות ז' א') הראה לו קשר של תפילין עור חיצוניות מל' דתבונה כמ"ש במ"א. אבל התפילין דמארי עלמא לא השיג. וזהו ופני לא יראו פנימיות יסוד אבא אור הגנוז. ובחי' זו מאיר בשבת. וזהו טוב להודות (תלים צ"ב ב') בחי' האור כי טוב אור הגנוז אך לא יראו דוקא בבחי' ראי' והשגה. אבל בבחי' מעהמ"צ בפו"מ הלא כאו"א מישראל כשמניח תפילין ממשיך התפילין דמארי עלמא עצמיות ח"ע ממש שלמעלה מעלה מהמדות וכמ"ש במ"א באריכות למה דוקא במעהמ"צ בגשמיות יומשך אור עצמיות חכ"ע וזהו וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם אבל ע"י יצימ"צ ומ"ת נתגלה בחי' שמי הוי' ממש שאינו מלובש כלל בשם אלקים וכנ"ל:

ד ועתה צ"ל עיין הוא אהרן ומשה אשר אמר כו' הוציאו בנ"י מאמ"ל. שיצימ"צ שהו"ע התגלות בחי' ושמי הוי' לא נודעתי כו' הוא ע"י אהרן ומשה. וכאן ביציאת בנ"י מאמ"ל הקדים אהרן שבזה אהרן העיקר כו'. הנה צ"ל הלא אהרן ג"כ אהבה כמו אברהם אוהבי ומהו החילוק ביניהם. והענין דגבי אברהם כתיב הלוך ונסוע הנגבה שכל עבודתו בעילוי אחר עילוי הוא רק כדי לבוא לבחי' ומדריגת הנגבה. והוא מדריגת המנורה שהיתה בדרום בחי' חסד עליון דאצי'. והנה אהרן הי' מתחיל מבחי' זו דכתיב בהעלתך את הנרות שהו"ע מנורה בדרום ואדרבה הי' מעלה בחי' מנורה בדרום למדרגה היותר עליונה וזהו בהעלתך כו'. והענין כי אית חסד ואית חסד (זח"ג קל"ג ב') ואברהם הי' רק מרכבה לאהבה עליונה שנמשכה מבחי' חסד עולם. אבל אהרן הי' ממשיך אה"ר מבחי' ורב חסד שלמעלה מאצי'. ולכן הי' מעלה בחי' מנורה בדרום. והיינו כי בבחי' אהבה הבאה מלמעלה יש ג"כ שני בחי' אהבה. וכידוע שד' אותיות דשם הוי' הוא דחו"ר רחו"ד. והנה אברהם המשיך אהבה עליונה מבחי' ו' דשם הוי'. אבל אהרן המשיך אה"ר מבחי' י"ה ששם מאיר ורב חסד כו'. וז"ש (שלח י"ד י"ד) אשר עין בעין נראה אתה ה'. נראה אותיות אהרן. אתה הוי' בחי' שם הוי' כמו שהוא בעצמותו שלמעלה מהתלבשות בשם אלקים. וזכה לזה אהרן ע"י מ"ת שעפ"י ה' נעשה כה"ג להיות בהעלתך את הנרות שהוא בחי' אתעדל"ע מצ"ע. ולא מצד אתעדל"ת שלו (אבל אברהם מה שהמשיך גילוי בחי' נגבה שהוא אהבה עליונה מבחי' חסד עליון זהו ע"י עבודתו ממש ואתעדל"ת שלו וכמשיתל"ק אי"ה). והנה אהרן נק' שושדמט"ר (ז"ג דנ"ג ב') שהוא ממשיך אה"ר בנש"י להעלותם מלמטלמ"ע לעצמי' ש' הוי' שלמעלה מהמדות כו'. ולכן יצי"מ שיתגלה בחי' ושמי הוי' לא נודעתי כו'. הנה עליות נש"י מלמטלמ"ע לבחי' זו הוא ע"י אהרן שהוא ממשיך אה"ר בנש"י. ומשה נק' שושדמ"ל (שם) שהמשכות והתגלות בחי' ושמי הוי' מלמעלמ"ט הוא ע"י משה:

ה ועתה צ"ל תירוץ אדמו"ר נ"ע דלגבי להוציא את בנ"י מאמ"צ הקדים אהרן ולגבי הם המדברים אל פרעה הקדים משה. והענין דפי' להוציא בנ"י מאמ"צ זהו שיומשך אה"ר בנה"א שיהי' בנה"א בחי' יצימ"צ שהוא העלאת הנפש מכל המצרים וגבולים וליכלל בעצמות אוא"ס בחי' ושמי הוי' לא נודעתי כו' זהו דוקא ע"י אהרן שושדמט"ר כי הוא הממשיך אה"ר מבחי' י"ה בנש"י וכמ"ש בהעלתך את הנרות. אבל כדי להכניע ולכבוש קליפת פרעה בזה העיקר ע"י משה דוקא וכמ"ש נתתיך אלקים לפרעה. ולכן שם הקדים משה דוקא. והענין דכתיב (איוב מ') ואם זרוע כאל לך עדה נא גאון וגובה כו' והדוך רשעים תחתם. שכדי להפיל הרשעים צ"ל זרוע כאל לך דוקא. וצ"ל למה אין יכולים הצדיקים בעצמן להפיל הרשעים. והענין כי שרש יניקת הרשעים הוא ממקום גבוה מאד. מבחי' ברישא חשוכא. דכחשכה כאורה שוין. וכמ"ש (תלים קי"ג ד') רם על כל כו' שמקבלים מבחי' רוממות כו' והיינו ששרש יניקתם הוא מעולם התהו לפני מלוך מלך. בדרך שבה"כ ונפילת האור. וצדיקים מקבלים מעולם התיקון דאצי'. ותהו קדם לתיקון. לכן הצדיקים בעצמן אין יכולים להפיל הרשעים. לפי שיניקתם ממקום גבוה דוקא. וכמ"ש גבי המן (אסתר ה' י"ד) יעשו עץ גבוה. וכתיב (עמוס ב' ט') ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו. והנה פרעה הי' יניקתו ג"כ ממקום גבוה מאד. מבחי' עורף דא"א. ולכן אמר (שמות ה') מי הוי' אשר אשמע בקולו. שהי' מתגאה על שם הוי' ולכן הי' משה מתיירא ליכנס אליו (זח"ב ל"ד א'). והנה כתיב (קהלת ה' ז') כי גבוה מעל גבוה. כי גאה גאה (בשלח ט"ו א') ות"א גאה על גוותניא דהיינו עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' גבוה דתהו. שתהו ותיקון שניהם שוין קמי'. ושניהם נמשכו משמות שם ס"ג שם מ"ה ולכן עצמותו שלמעלה מהתהו ותיקון הוא גבוה מעל גבוה. גבוה היינו תהו. כי תיקון מ"ה ביטול. ותהו ס"ג גס בחי' יש ותוקף התגלות כל מדה. גם נק' מלכים שהו"ע הגבהה ורוממות. וכפשוטו לפי שגבוה מתיקון ע"כ נק' גבוה כו'. ועקודים נק' גבוה מעל גבוה כו'. וגבוהים עליהם ע"ס דא"ק שבו מלובש עצמות הקו"ח ממש כו'. ומשם נמשך מפלת הרשעים. וזהו ואם זרוע כאל לך שלמעלה מתהו ותיקון. אזי עדה נא גאון וגובה דהיינו בחי' גבוה מעל גבוה ואזי והדוך רשעים כו' (וזהו בגדול זרועך ידמו כאבן). והנה הקב"ה האיר בנשמת משה הבחי' גבוה מעל גבוה כו' והיינו כי בחי' גבוה מעל גבוה שורה דוקא בבחי' מ"ה וביטול לגמרי. וכמ"ש (ישעי' נ"ז ט"ז) מרום וקדוש (שהו"ע גבוה מעל גבוה) אשכון כו' ושפל רוח. רם ה' ושפל יראה (תלים קל"ח ו'). ולכן אוא"ס שורה בחכ' דוקא כי חכמה כח מ"ה ולכן שורה בה אוא"ס שלמעלה עד אין קץ פי' שאינו שייך שם מעלה ומטה. והו"ע גבוה מעל גבוה. שהגבוה והנמוך שוין קמי' (וזהו שנצטוינו לאכול מצה כי מצה שאנו אוכלים ע"ש מ"ה. שיהי' בחי' מ"ה ביטול לגמרי וביטול זה הוא הכלי לגילוי ממה"מ שהו"ע גבוה מעל גבוה כו'). ולכן משה שהי' בחי' ונחנו מ"ה האיר בו הבחי' גבוה מעל גבוה כו'. ואעפ"י שאהרן ג"כ בחי' מ"ה כמ"ש (קרח ט"ז י"א) ואהרן מה הוא. הנה אהרן ב"ן דמ"ה בחי' יש קצת אה"ר. ומשה מ"ה דמ"ה. וזהו נתתיך אלקים לפרעה. וארז"ל (במד"ר וארא פ"ח סי' ב') שחלק מכבודו ליראיו דהיינו שע"י שהאיר בו הבחי' גבוה מעל גבוה. שהו"ע ואם זרוע כאל לך. עי"ז הי' אלקים ממש לפרעה. ולכן גבי המדברים אל פרעה הקדים משה. כי להכניע ולהשפיל קליפת פרעה הוא ע"י משה דוקא. ועפ"י חסידות. כי פי' להוציא את בנ"י מאמ"צ. היינו להמשיך אה"ר בנה"א שיבוא לבחי' יצימ"צ שהו"ע העלאת הנפש מכל המצרים וגבולים זהו ע"י אהרן שממשיך אה"ר. אך כדי להכניע בחי' פרעה שהוא עורף דנה"ב. והיינו עקשות דקליפה שהוא הרצון זר להיות מושקע בתאוות בלי עו"ד כלל. ואע"פ שמתבונן באלקות. אך אין אלקות מתיישב אצלו במוחו ולבו (בל"א עס לייגט זיך ניט אלקות כלל). והוא שכחה דקליפה וכמו שאמר פרעה לא ידעתי את הוי' (שמות ה' ב') וזהו"ע פרעה עורף דנה"ב בחי' עם קשה עורף אתה שבקליפה. הנה כדי להכניע בחי' זו הוא ע"י משה דהיינו ע"י עסק התורה. בחכ' אתברירו. וכמ"ש (תלים ק') הריעו לה' כל הארץ ר"ת הלכה. ופי' הריעו ל' תרועם בשבט ברזל שכדי לשבר הארציות דנה"ב הוא על ידי הלכה עסק התורה. והיינו כי אורייתא מחכ"נ ובחכ' מאיר אוא"ס למעלה עד אין קץ. שמעומ"ט שוין קמי' והוא בחי' גבוה מעל גבוה:

וענין הוא משה ואהרן שהי' צ"ל הם. ומהו הוא ל' יחיד. הענין כי פני משה כפני חמה. בחי' שמשא. ואהרן שושדמ"ט בחי' סיהרא והוא בחי' כי שמש ומגן הוי' אלקים שהם שני בחי' כמ"ש בראשית א' ט"ו) את המאור הגדול הוא בחי' שם הוי' ואת המאור הקטן הוא שם אלקים. והנה בתחלת אצילותם כתיב (שם) ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים. שהשני שמות הוי' אלקים היו שוין ממש. ואח"כ מחמת חטא עה"ד ירדה הירח ונתמעטה עד שנעשו לשני בחי'. המאור הגדול והמאור הקטן. והנה תכלית השלימות של העבודה ותומ"צ שיהי' הב' שמות דהוי' אלקים שהם זו"נ דאצי' שוין בקומתן ויהי' כתר א' לשניהם כו'. והנה משה ואהרן המשיכו מהמקור אשר במקורם שניהם שוין ממש. וכיון שהמשיכו מהמקור ע"כ היו גם בבחי' התגלות השמות דהוי' ואלקים שהם זו"נ ג"כ שוין בקומתן דהיינו שכתר א' לשניהן מבחי' ת"ת דאימא שנק' הוא וזהו הוא משה ואהרן. אעפ"י שהם שני בחי' אבל נעשו שוין בקומתן וכבחי' א' יחשב. וע"כ נק' הוא וכמ"ש (ואתחנן ד' ל"ט) וידעת כו' כי הוי' הוא האלקים שיחוד והתחברות הב' שמות נק' הוא.

ו ובכ"ז יובן ענין שהי' משה דור שביעי לאברהם וכמעלת השבת על החול וכנ"ל. והענין כי פי' בהבראם באברהם כי בשעת שנברה"ע קודם החטא היו מאירים המדות דאצי' ממש בבי"ע בשימ"ב יום ראשון חסד דאצי' ואח"כ מחמת חטא עה"ד ירדו העולמות. אבל אברהם ע"י עבודתו המשיך התגלות המדות עליונות דאצי' למטה בבי"ע וכנ"ל בענין וארא אל אברהם כו' וזהו בהבראם אותיות באברהם היינו שאברהם המשיך הגילוי כמו בהבראם קודם חטא עה"ד. והנה גילוי זה הוא רק מששה מדות דאצי' ונק' שימ"ב. אבל שבת שהוא שביעי הוא בחי' בינה. והז"א לגבי הבינה אין ערוך כלל. כנ"ל בענין מי ברא אלה. והנה בבינה מאירים גם חכ' וכתר. וכמ"ש (בראשית ב' ג') ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו. והנה משה שהי' על ידו יצימ"צ ומ"ת שהוא התגלות בחי' ושמי הוי' לא נודעתי שנת"ל שהוא בחי' עצמיות חו"ב ג"ר שלמעלה מהתלבשות במדות ע"כ הי' דור שביעי לגבי אברהם. וכמו מעלת השבת על החול. ולכן כתיב (יתרו י"ט ג') ומשה עלה אל האלקים כמו ויברך אלקים את יום השביעי. ובחי' שם אלקים זה הוא בעתיק כמ"ש סד"ה ביאור דכי כארץ יעו"ש והנה יו"ט נק' ג"כ שבת. והחילוק שבין שבת ליו"ט הוא ששבת הוא העיקר בחי' חכ'. והבינה טפל. ויו"ט העיקר בינה ובתוכה מלובש חכמה. ולכן נק' המועדים מקראי קדש. ושבת נק' קדש בעצם כו'. וזהו אהרן ומשה. אהרן בינה ומשה חכמה. וכיון שהקדים אהרן הרי אהרן העיקר זהו ע"ד בחי' יו"ט הוא משה ואהרן ע"ד בחי' שבת (והיינו שמדרגת אהרן הוא כמו יו"ט. ולכן אהרן לגבי אברהם כמו יו"ט כו'. ומדרגת משה כמו שבת וע"כ הי' דור שביעי מאברהם כו'):

ועתה צ"ל ענין המדרש שכשאמר משה הנני ודמה עצמו לאברהם. השיבו הקב"ה אל תקרב הלום. שא"ל אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד. דמזה משמע שהי' אברהם למעלה הרבה ממשה והענין דמה שזכה משה להמשיך הגילוי מבחי' ושמי הוי' לא נודעתי כו' שהוא עצמיות חו"ב עמקו מחשבותיך. והו"ע דור שביעי שנק' שבת לגבי אברהם. הנה אין זה מצד אתעדל"ת שלו. כ"א מצד אתעדל"ע מלמעלה שנתן הקב"ה על ידו התורה שיומשך בחי' ושמי הוי' כו' כמו שהוא בעצמותו. וזהו שארז"ל (ברכות ל"ב א') כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכשחטאו א"ל לך רד. רד מגדולתך. אבל אברהם מה שהמשיך הגילוי מבחי' שמש ומגן הוי' אלקים בחי' שם הוי' כמו שהוא מלובש בשם אלקים שהוא בחי' חכ' שמלובשת בהמדות הנה גילוי זה מהמדות דאצי' המשיך אברהם מעצמו על ידי אתעדל"ת שלו הלוך ונסוע הנגבה שנעשה מרכבה ממש לבחי' זו. וז"ש התהלך לפני (לך י"ז א'). דגבי נח כתיב (נח ו' ט') את האלקים התהלך נח שהי' צריך סיוע מלמעלה. אבל גבי אברהם כתיב התהלך לפני שהי' מתהלך מעצמו בלי סיוע כלל. ולכן כשאמר משה הנני ודמה עצמו לאברהם להמשיך על ידי אתעדל"ת שלו השיבו הקב"ה במקום גדולים אל תעמוד. שבבחי' זו להמשיך על ידי אתעדל"ת אברהם גדול יותר ממשה:

ראה נתתיך אלקים לפרעה וגו'. במד"ר (וארא פ"ח סי' ב') ע"פ ויבא מלך הכבוד שחלק מכבודו ליראיו. מלך בו"ד אין רוכבין על סוסו ואין יושבין על כסאו ואין משתמשין בשרביטו. ובמשה כתי' מטה האלקי' בידו. גם אין קוראים בשמו של מלך לשום אדם והקב"ה אמר נתתיך אלקים לפרעה. והנה משה נק' בכתוב איש האלקי'. וארז"ל ברבות (פ' ברכה פי"א) מחציו ולמטה איש. ומחציו ולמעלה אלקים. ולהבין זה צ"ל תחלה ענין הפסוק (בראשית מ"ח כ"ב) ואני נתתי לך שכם כו' אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובבעותי. ק"ש נק' חרב ושמ"ע קשת. כתי' (תלים קמ"ט) רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם כו'. שרוממות אל בגרונם דק"ש הו"ע חרב פיפיות וכמארז"ל (ברכות ד' ה' ע"א) כל הקורא ק"ש כאלו אוחז חרב של שני פיות ובזהר (משפטים קט"ו ע"ב) פי' רישא דחרבא דא יו"ד. גופא דחרבא וי"ו. ב' פיות ב' ההי"ן. והענין דהנה עיקר הנהגת העולמות תלוי בנש"י המלובשים בגופים כמ"ש (האזינו ל"ב ט') יעקב חבל נחלתו. והיינו כשהעבודה של נש"י למטה הוא בבחי' פנים שכל עיקר רצונם וחפצם הוא רק לאלקות לבד. אזי נמשך מלמעלה ג"כ ההשפעה מבחי' פנים פנימיות רצה"ע כמ"ש (נשא ו' כ"ה) יאר ה' פניו אליך שיומשך השפע רק לנש"י ויהי' התגלות אלקות. אבל כשהעבודה היא רק בבחי' אחור כמ"ש (ירמי' ב' כ"ז) כי פנו אלי עורף שעסק התפלה ולימוד התורה הוא בקרירות אזי נמשך מלמעלה ג"כ השפע רק מבחי' אחוריים וחיצוני' כמאן דשדי בתר כתפי' ונמשך השפע לאוה"ע כו'. והנה יניקת החיצונים הוא בשני אופנים הא' כמ"ש (עבדי' א' ד') אם תגביה כנשר שמגביהים א"ע לקבל מלמעלה מסדר השתלשלו' מהבחי' דכחשכה כאורה כו'. כמה ארך אפים לפניו כו'. והב' כמ"ש (תלים ל"ט ג') נאלמתי דומי' החשיתי כו'. שכשהדיבור הוא בבחי' קטנות שמתצמצם החיות על ידי ריבוי הצמצומים דרך ק"ך צירופי אלקי'. שכולם מעלימים ומסתירים עד שנעשה החשך יכסה ארץ אזי יונקים החיצונים ומקבלים שפע מבחי' ריבוי הצמצומים כמ"ש (חלים מ"ז ט') מלך אלקים על גוים. והנה נש"י בחטאם גורמים ב' הבחי'. שעל ידי הגאוה וגסות רוח גורמים בחי' אם תגביה כנשר. ועל ידי התאוות שהו"ע השפלה שהרי בצלם אלקים עשה את האדם וא"כ זהו ירידה גדולה והשפלה עצומה לימשך אחר התאות וכמ"ש קהלת ג' כ"א) רוח הבהמה היורדת למטה כו'. עי"ז גורמים ח"ו למעלה בחי' השפלה בחיות אלקות דבחי' דבר ה'. שיהי' נשפל ח"ו להחיות הקליפות. ולכן נק' ק"ש חרב פיפיות של ב' פיות. דהיינו להכרית יניקת החיצונים מב' המקומות הנ"ל כי רוממות אל בגרונם (גרון דקדושה) זהו ענין החרב של שני פיות:

והנה בגרון יש ג' בחי' קנה ושט ורידין. שר המשקים שר האופים ושר הטבחים. הקנה נק' שר המשקים שממשיך לחלוחית יסוד המים ממוח החכמה בלב. ונק' עיון החכמה. להיות עיון החכמה ועומק תבונתו באור א"ס ב"ה איך שאני הוי' לא שניתי כו' ונמצא שבחי' הקנה שר המשקים הוא המשכת בחי' חכמה כח מ"ה בנפש להיות ביטול וענוה היפך הגאוה והגסות. וזהו פה א' של החרב דהיינו בחי' ה' עילאה בינה. שעל ידי ההתבוננות ועיון החכמה באור א"ס ב"ה. שהוא בחי' ביטול הנפש בתכלית. עי"ז מכרית יניקת החיצונים ומונע שלא יהי' אם תגביה כנשר כו' מהבחי' דכחשכה כאורה כו'. לפי שממשיך השפע מאוא"ס ב"ה בחו"ב דוקא וחכמה כח מ"ה שלא יומשך השפע אלא במקום הביטול דוקא. והורידין בחי' שר הטבחים זהו פה הב' של החרב. כי בורידין הילוך הדם בחי' רשפי אש האהבה לאלקות. בחי' אש אוכלה אש לכלות ולשרוף האש זר והתאות דנה"ב שגם הנה"ב ישוב רק לאהבה את הוי' בבחי' אהבה כרשפי אש. ולא יומשך עוד אחר התאות גשמיות. וזהו ענין דם התמיד העלאת האש זר דנה"ב. וזהו ענין ורידין שר הטבחים. רב קטולייא. וכמ"ש (תלים נ') זובח תודה וארז"ל (סנהדרין מ"ג ע"ב) כל הזובח את יצרו. ולכן זהו בחי' פה הב' של החרב בחי' ה' תתאה. להכרית יניקת החיצונים גם מלמטה מבחי' ריבוי הצמצומים דמל'. שלא יהי' השפלה בבחי' דבר ה' להחיות הקליפות. וזהו ענין הה"א. כי רגל הג' המופסק הוא בחי' רגליה יורדות מות. אך על ידי הפתח קטן שבתוך הה"א שהו"ע פיה פתחה בחכמה עי"ז מונע שלא יהי' רגליה יורדות כו'. ולכן בחי' ורידין שר הטבחים כיון שהו"ע התהפכות האש דנה"ב שלא יומשך אחר התאות כו' וכמ"ש (קהלת ג' כ"א) רוח בני האדם העולה היא למעלה פי' שמסלק א"ע שיהי' מסולק מכל התאות עי"ז גורם גם למעלה בחי' תשוב ה' תתאה להגביה ולהעלותה למעלה שתהי' מסולקת מיניקת החיצונים כו'. ונמצא שבחי' רוממות אל בגרונם קנה ורידין כו' זהו ענין חרב של שני פיות להכרית יניקת החיצונים מב' המקומות כנ"ל. ובחי' הושט שר האופים זהו עסק התורה לכו לחמו בלחמי. והתורה נצרך לאפייה כמ"ש (בחקתי כ"ו כ"ו) ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. פי' בתנור של בחי' אחד (תנור אחד כענין שכם אחד):

והנה התורה בעצמה היא חרב של שני פיות. כמ"ש (שיר ג' ז') ששים גבורים כו' כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה. וארז"ל (זח"א בהשמטות לדכ"ג ע"ב סי' ה') ששים גבורים אלו ס' מסכתות. וכתי' כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה. מן הוי' איש מלחמה. והענין כי על התורה נאמר (ישעי' נ"א ט"ו) ואשים דברי בפיך. שהתורה היא דבר ה' ממש שיצא ע"י אותו תנא ואמורא כמארז"ל (ויק"ר רפכ"ב) כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר הכל למשה בסיני. וא"כ בעסק התורה מתגלה בחי' דיבור העליון בדיבור של האדם ולכן נק' התורה חרב פיפיות ב' פיות. שפה העליון מתגלה ומתלבש בפה של האדם ועי"ז מכרית יניקת החיצונים וזהו מלומדי מלחמה מבחי' הוי' איש מלחמה. היינו דכתיב אם תגביה כנשר כו' משם אורידך נאום הוי'. (ע' ברמ"ז פ' בראשית ד"ד ע"ב בפי' ואשים דברי בפיך. שהו"ע התלבשות מל' דא"ק שנק' מל' דא"ס בבחי' דיבור עליון דמל' דאצילות. וע"ז מפרש שם חרב פיפיות שע"י התורה מתחברים הב' פיות מל' דא"ק ומל' דאצילות וע' בד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי רפ"ה ובהגהות לד"ה בחדש השלישי. ובזה א"ש ענין שהתורה היא חרב פיפיות להכרית יניקת החיצונים מב' המקומות הנ"ל והיינו כיון שההמשכה שמלמעלה מסדר השתלשלו' שהוא בחי' מל' דא"ס נמשך דוקא בבחי' דיבור עליון כנ"ל ע"כ אין יכולים לקבל עוד מלמעלה מהשתלשלו'. וגם מבחי' הצמצומים דמל' דאצילות אין יכולים לקבל כיון שמאיר ומתגלה בהדיבור עליון בחי' מל' דא"ס אזי הוא בחי' התגלות אור א"ס ע"י הדיבור עליון ונמתקים כל הגבורות והצמצומים. ובמקום שיש התגלות אוא"ס א"א להחיצונים לינק משם. וזהו שהתורה בעצמה היא חרב של שני פיות). ובעבודת האדם הנה עסק התורה מונע ומעכב את היצה"ר מכל התאות:

ב וכ"ז הו"ע ק"ש שנק' חרב פיפיות. היינו שרוממות אל בגרונם שבק"ש הו"ע חרב פיפיות. ולכן מפרש בזח"ג (רע"ב א' ות"ז תיקון כ"א) ויקח רמח בידו קאי על רמ"ח תיבין דק"ש. וע"ז כתי' אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובבעותי. בחרבי קאי על ק"ש. ובקשתי קאי על שמו"ע. כי בקשתי הוא ג"כ ל' בקשה ותפלה רחמי היא דהיינו בקשת רחמים משא"כ ק"ש. ולכן בקשתי קאי על שמו"ע. והנה בקשה לא שייך כ"א על חסרון. וכמו"כ הבקשות שבשמו"ע ברוך אתה הוי' לא שייך כ"א כשהוא יודע ומבין איך שהוא רחוק מאלקות. ולכן שייך זה לענין קשת. כי הנה החילוק שבין חרב לקשת הוא שע"י החרב יכולים להרוג את השונא מקרוב וע"י הקשת יכולים להרוג אפי' מרחוק. והענין דיש שני מיני רע. הא' רע הגלוי. ויכולים לנצחו ולהפכו ע"י בחי' חרב פיפיות של רוממות אל בגרונם שבק"ש. והב' דקות הרע שטמון וצפון הוא בהאדם עד שאינו ניכר כלל. ולכן רע זה גרוע יותר שאין בנקל לבררו ולהפכו וזהו כמשל השונא שהוא ברחוק. וע"כ נצרך לרע זה בחי' קשת. וענין הקשת הוא שכל שמושך אליו הקשת ביותר יזרק החץ למרחוק יותר. ובעבודה היינו כל שמתבונן ומבין יותר איך שהוא רחוק מאד מאוא"ס ב"ה כי הוא ית' עיקרא ושרשא דכולא עלמין שכל העולמות אין תופסים מקום כלל כי הם בטלים במציאות לגמרי. והלא האדם הוא רחוק מאד מזה שנראה לו יש ודבר כו' וע"כ יתמרמר לבו מזה עד שיטעום מרירות בנפשו. עי"ז מגיע ומעורר למעלה יותר דהיינו בעצמות אור א"ס שלמעלה מסדר השתלשלות (משא"כ בחי' חרב פיפיות של הגרון מגיע רק בבחי' חב"ד) וע"י גילוי זה יוכל לברר גם דקות הרע שצפון ולהפכו לה' כו'. והענין כמ"ש (עקב ז' כ') וגם את הצרעה אשלח בם עד אבוד הנשארים והנסתרים מפניך כו' כי הוי' אלקיך אל גדול ונורא. וצ"ל מה שייך ענין אל גדול ונורא שעי"ז דוקא יכול להיות אבוד הנסתרים מפניך. אך כי שבעה גוים ידוע שהם ז' מדות הרעות. ופי' הנסתרים מפניך זהו דקות הרע שנסתר וטמון באדם עד שאין ניכר כלל. ולכן כדי להיות עד אבוד הנסתרים מפניך הוא דוקא ע"י גילוי היותר גדול דהיינו מבחי' אל גדול ונורא. וכמו למשל חפצים קטנים ביותר שמונחים על הקרקע שמצד עוצם קטנותם אין נראים כלל אבל כשמדליק אור גדול אזי מתראים לעיני כל כו'. וזהו ענין שמו"ע שהוא בחי' קשת שיוכל להרוג השונא גם מרחוק דהיינו שע"י שמבין איך שהוא רחוק מאד עי"ז דוקא מגיע לאור גדול יותר בחי' עצמות אוא"ס שנק' אל גדול ונורא ועי"ז יכול גם רע הטמון לבררו ולהפכו כו'. ולכן דוקא אחר שמו"ע אומרים אשמנו בגדנו. ולכן ענין התפלה הוא יהי רצון המשכת רצון חדש דהיינו מפנימיות רצה"ע שלמעלה מהחכמה. אשר לקחתי מיד האמורי. הנה היצה"ר נק' אמורי סימן לשטות מילין. והיינו שבתמידיות הוא אומר להאדם כמארז"ל (קדושין ל' ע"ב) יצרו של אדם מתגבר עליו בכ"י:

אך צ"ל מה שייך ענין זה דבחרבי ובקשתי ליוסף דוקא. הענין כי יוסף הוא צדיק. וצדיק נק' חי כמ"ש (ש"ב כ"ג כ') ובניהו בן יהוידע בן איש חי. וגם ארז"ל (ברכות י"ח ע"א) צדיקים במיתתן קרויים חיים. וא"כ יוסף שהוא צדיק הוא בחי' חי. וכמ"ש (ויגש מ"ה כ"ח) עוד יוסף בני חי. ותפלה ג"כ בחי' חי כמארז"ל (ברכות כ"ח ע"ב) ח"י ברכות כנגד ח"י חוליות השדרה וכנגד ח"י אזכרות שבק"ש. והנה ח"י חוליות הם מקשרים ההמשכה מהמוחין לירכן. והתפלה נק' סולם וכתי' (ויצא כ"ח) סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שהו"ע התקשרות ההשפעה מבחי' שמימה לבחי' ארץ. והתקשרות המשכה זו הוא ע"י בחי' חי. וכמארז"ל (ע"ז ג' ע"ב) ושט בח"י אלף עלמין. ולכן ח"י ברכאן כנגד ח"י חוליות. ויוסף שהוא צדיק ח"י עלמין ע"כ על ידו נמשך ההמשכה דבחי' ח"י ברכאן. וגם ההמשכה שבק"ש. כי בק"ש יש ג"כ ח"י אזכרות כי ק"ש הוא ג"כ בחי' סולם. שכדי מבחי' הוי' אלקינו יומשך להיות יצי"מ וכמו שמסיים בסוף הק"ש אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ כו' המשכה זו הוא ע"י בחי' חי שהוא בחי' יוסף צדיק חי עלמין. ולכן נאמר ליוסף ואני נתתי לך כו' בחרבי ובקשתי שהו"ע צלותי ובעותי:

ג ועתה צ"ל ענין ראה נתתיך אלקים לפרעה ותחלה צ"ל מה שמשה מצד עצמו נק' איש האלקים (וא"כ מהו שאמר לו הקב"ה נתתיך אלקי') ואמרו ברבות מחציו ולמטה איש ומחציו ולמעלה אלקים. דהנה כל הנביאים נתנבאו באספשא"מ. ומשה באסה"מ (יבמות מ"ט ב'). ובאסה"מ גופא יש ב' בחי'. איש ואלקים. והענין דכתיב (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח. וכתי' (איוב ל"ח כ"ע) מבטן מי יצא הקרח. והיינו כמ"ש (ישעי' מ') מי ברא אלה. שהבינה שנק' מי ברא הו"ק דז"א שנק' אלה. ולכן יש פרסא מפסיק בין הבינה להמדות. וכמו באדם המדות רחוקים מאד מהשכל. שהמדות הם תשוקה והתפעלות והשכל הוא השכלה רוחניית. וזהו מבטן מי יצא הקרח. וזהו מחציו ולמטה איש. פי' איש קאי על הקב"ה שנק' איש כמ"ש (בשלח ט"ו) הוי' איש מלחמה והיינו שהמדות נק' איש. אך זהו מחציו ולמטה דהיינו מלמטה מהפרסא אבל משה זכה לבינה כמארז"ל (נדרים ל"ח ע"א) מ"ט שע"ב נבראו כו' וכולם נמסרו למשה. וא"כ היתה נבואת משה נמשכת גם מלמעלה מהפרסא דהיינו מהבינה ובינה נק' אלקים חיים וזהו מחציו ולמעלה אלקים וזהו ענין בחי' משה מצד עצמו שנק' אלקים שהוא מצד קבלתו מהבינה. אבל מה שאמר לו הקב"ה ראה נתתיך אלקים לפרעה הוא עוד גבוה יותר וברבות (וארא פ"ח) נתתיך אלקים לפרעה כמ"ש (קהלת ה' ז') כי גבוה מעל גבוה שומר כו'. והיינו כי פרעה נק' גבוה כמ"ש יחזקאל כ"ט ג') התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו. אבל משה הגביהו הקב"ה שיהי' גבוה מעל גבוה. והענין כי פרעה אותיות הערף ששרש יניקתו ממקום גבוה מאד דהיינו מבחי' כמה ארך אפים לפניו אשר שם כחשכה כאורה. וז"ש (בהעלתך י"א ה') זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם וארז"ל (ספרי) חנם בלא מצות. כי אעפ"י שהמצות הם רצה"ע אך רצון אותיות צנור. שהו"ע צמצום שהמצות יהיו רצונו ועבירות היפך הרצון כו'. וכמו מעיין המקלח ע"י הצנור שאזי דוקא נמשכים המים למקום הראוי. (פי' רצון אותיות צנור הו"ע מזל ונוצר חסד. נוצר אותיות צנור ואותיות רצון. והוא מזלא דמשה אבא יונק ממזל החי"ת. והיינו שבמזל זה נעשה הצמצום שיומשך רצונו ית' בתומ"צ דוקא). אבל למעלה מהצמצום דהיינו בעצמיות הרצה"ע קודם שמתצמצם שם כתיב (איוב ל"ה ז') אם צדקת מה תתן לו כו'. וכתי' ורבו פשעיך מה תעשה לו. וזהו חנם בלא מצות. פי' למעלה מהצמצום במצות. וא"כ שרש יניקת מצרים ופרעה הוא גבוה מאד. וזהו פרעה אותיות הערף היינו עורף דא"א (וא"כ יניקת פרעה ממקום גבוה ביותר מבחי' משה שנק' אלקים מצד שמקבל רק מהבינה כנ"ל. וגם למעלה ממזלא דמשה כנ"ל). אבל הקב"ה אמר לו ראה נתתיך אלקים לפרעה פי' בחי' אלקים גם על פרעה אפי' מצד קבלתו מעורף דא"א. והיינו כי מה שכחשכה כאורה הוא רק מצד אחוריים וחיצוניות. אבל בבחי' פנימיות רצה"ע ואור א"ס ב"ה משם א"א לימשך הגילוי כ"א רק בנש"י ע"י התומ"צ וזהו אלקים לפרעה. אלקים בחי' צמצום שנעשה צמצום בפנימיות רצה"ע שיומשך פנימיות השפע בסט' דקדושה דוקא. וזהו מאמר הרבות (בראשית ספ"ב) והארץ היתה תהו ובהו וחשך כו' אלו מעשה הרשעים. ויאמר אלקים יהי אור זה מעשה הצדיקים. ועדיין איני יודע באיזו מהן חפץ כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים הוא חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. ולכאורה א"ז מובן כלל איך שייך לומר ועדיין איני יודע כו'. ויש שפירשו אם במעשיהם של רשעים היינו כדי שיחזרו בתשובה. ואיני יודע אם צדיקים גדולים ואם בע"ת גדולים יותר. אבל הפי' הפשוט אינו כן. והענין כי והארץ היתה תהו זהו מעשיהן של רשעים היינו שיניקתם הוא מעולם התהו שקדם לתיקון דהיינו מהבחי' דכחשכה כאורה. יהי אור זהו מעשיהן של צדיקים שמקבלים מעולם התיקון. ולכן ועדיין איני יודע באיזו מהן חפץ. כי בודאי בבחי' הצמצום וגילוי האור בעולם התיקון שם דוקא במעשיהן של צדיקים חפץ אבל בבחי' שרש יניקת הרשעים שהוא למעלה מסדר השחלשלות בהבחי' דכחשכה כאורה כו' שם איני יודע כו'. אבל כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים הוא חפץ. והיינו כי אלקים הוא בחי' צמצום שיומשך השפע מפנימיות אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות והשפעה פנימיות נמשך בנש"י דוקא ע"י החומ"צ. כי מה שאנו אומרים שלמעלה מהשתלשלות שם כחשכה כאורה זהו רק מהחיצוני' ולא מהפנימיות. כמ"ש באריכות בביאור ע"פ זאת חוקת בהג"ה ע"ש. וע"ז כתי' (ישעי' ס"ד ג') עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו. פי' למחכה לו הוא גילוי אלקות מפנימיות אור א"ס ב"ה שיהי' לעתיד. וגילוי זה יהי' ע"י בחי' אלקים שהו"ע צמצום. וזהו ג"כ ענין ראה נתתיך אלקים לפרעה. ועפי"ק אלקים זה הוא גבוה מאד בחי' גבורה דע"י שמלובש במו"ס. מו"ס הוא שרש בחי' חכמה דאצילות שמשם נמשכה התורה. ובחי' גבורה דע"י הו"ע הצמצום בבחי' אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות שיומשך להאיר בבחי' פנימיות בתומ"צ. והוא מקור בחי' קו המדה. ולכן הוא מודד שיומשך דוקא במקום הביטול ולא במקום שהיפך הביטול (ע' מענין אלקים זה בד"ה שוש אשיש גבי תגל נפשי באלקי וסד"ה ביאור דכי כארץ תוציא צמחה). וזהו נתתיך אלקים לפרעה. ואהרן אחיך יהי' נביאך כי נבואה הוא ל' דיבור וגילוי כי משה ואהרן חו"ב וע"י שניהם הי' יצי"מ (כמ"ש במ"א ע"פ ויוציאנו הוי' אלקינו או"א שהלבישו לזרועות דא"א):

ד והנה המקור לכ"ז שיהי' משה אלקים לפרעה הוא יוסף. הנה כתי' (וישב ל"ט א') ויוסף הורד מצרימה ונת' בת"א בהוספוח שהו"ע רוממות אל בגרונם. וצ"ל איך הו"ע אחד. וצ"ל תחלה ענין הטוב כי לא כלו רחמיך המרחם כי לא תמו חסדיך. דלכאורה הי' צ"ל הטוב כי לא כלו חסדיך והמרחם כי לא תמו רחמיך. והענין כי עיקר החחברות אוא"ס עם העולמות הוא מצד בחי' טבע הטוב להיטיב. וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להאציל כו' כדי להיטיב לברואיו שיכירו גדלו כו' והיינו כי כל המכוון בבריאת העולמות הוא כמ"ש (קהלת י"ב י"ג) כי זה כל האדם וארז"ל (שבת למ"ד ע"ב) כדי לצוות לזה. פי' שיהי' התגלות אלקות דירה בתחתונים. ובאמת מה זה נוגע לו יח' הלא אני הוי' לא שניחי (מלאכי ג') אלא כדי להיטיב לברואיו שיכירו גדלו כו'. ומצד טבע הטוב להיטיב משפיל עצמו ומתצמצם בריבוי צמצומים. וכמו עד"מ באדם מי שהוא טבע טוב משפיל עצמו להתחבר עם קטנים ושפלים כו'. ובחי' טוב זה נק' ורב טוב לבית ישראל כו' (ישעי' ס"ג ז') שהוא כללות התחברות אור א"ס ב"ה עם כל סדר ההשתלשלות והנה כתי' (חלים קמ"ה) זכר רב טובך כו'. שיש ריבוי בחי' טוב וזהו ענין ט"ו מעלות טובות שאומרים בהגדה שנמשכים מט"ו בחי' טוב. והנה יוסף שהוא צדיק נק' טוב כמ"ש (ישעי' ג' יו"ד) אמרו לצדיק כי טוב. ולכן כתיב מי יתנך כאח לי וארז"ל כאח. יוסף לבנימן וכתיב ויכלכל יוסף את אחיו כו' ויש ב' בחי' טוב. טוב ה' לכל. וטוב ה' לקויו. גם האור נק' טוב כמ"ש את האור כי טוב. לפי שאור הוא השפלה להיות מאיר בגילוי למטה ולכן הוא מצד בחי' טוב. וזשארז"ל את האור כי טוב במעשיהן ש"צ חפץ. כי צדיק הוא בחי' טוב. וזהו ויוסף הורד מצרימה. כי מצרימה הוא הגרון שמחבר מוחין ומדות. וא"כ זהו בחי' ירידה להאיר בהמדות אך לפי שיוסף הוא בחי' טוב ע"כ הורד והושפל מצרימה. וזהו הטוב כי לא כלו רחמיך. כי אעפ"י שיגמדה"ר הם מדות עליונות מאד שלמעלה מהשתלשלות מ"מ בעצמות אוא"ס לא שייך גם מדות אלו רחום וחנון כו' כמ"ש באריכות בביאור ע"פ אלה מסעי. אלא שמבחי' טוב עליון בחי' טבע הטוב להיטיב נמשך להיות כי לא כלו רחמיך. וזהו עצמו ענין ויוסף הורד מצרימה. כי מצרימה נק' י"ג ת"ד בחי' שערות וצמצומים וזהו מצרימה ל' מצרים וגבולים והיינו ב' מזלות ונוצר ונקה. ובחי' יוסף (יסוד דא"ק) הוא בחי' הטוב כי לא כלו רחמיך ע"כ הורד מצרימה. ומזה נמשך אח"כ למשה שיהי' אלקים לפרעה (כי מצד בחי' יוסף עצמו שהוא בחי' טוב עליון מאד יכולים הכל לקבל. אך כיון שהורד מצרימה ב' מזלות שרש חו"ב מזלא דמשה משם נמשך להיות משה אלקים לפרעה גם מצד בחי' שלמעלה מסדר השתלשלות כנ"ל):

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה