אור ברסלב

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת בא

פרשת וארא

החדש הזה לכם. מזה נמשך כל לכם שבמקרא. נתקשה משה בג' דברים (מנחות כ"ט א'). קשה לזווגן כקי"ס (סנהדרין כ"ב א'). הקושיא הבריאה מאין ליש יותר פלא. ומ"מ לא בעמל וכו' אלא במאמר. ויקדים ענין בריאה יש מאין והלא ממך הכל. אך מלכותך מכ"ע בחי' מל' שם והארה. וז"ש כי עמך מקו"ח ולא כתיב כי אתה. ולכן רק בי"ה הוי' צור עולמים שתי אותיות לבד (עי' ע"פ אחרי כו' כארי' ישאג הטעם שמל' נק' י"ה) וזהו פי' מאין כו' וזהו לא בעמל כו' רק במאמר כו' במחשבה אחת כו' ועתה צ"ל ענין קי"ס קשה. ויקדים כי מלאכים נק' נוני ימא כו' כי דגים גופן עיקר מיסוד המים וקבלת חיותן מהמים הוא בתוקף הקירוב והגילוי עד שצ"ל מכוסים ונבלעים תמיד שלא יתראו ליש בפ"ע כלל וכשפורשים מתים כו'. וכך במלאכים אור וחיות אלקות מאיר עליהם בתוקף הגילוי עד שהם בתכלית הביטול שאין נראים ליש בפ"ע כלל. ולכן יוכל מלאך לומר אני הוי'. בי נשבעתי. כי גופו הוא אין ובטל במציאות והכוונה רק על כח האלקי המחייהו כו' וזהו ים עלדאתכ"ס. יבשה נק' נשמות שירדו לעוה"ז בגוף ונה"ב שהמה יש ודבר בפ"ע ובכלל זהו עלדאת"ג כו'. ומ"מ ויתרון ארץ. כי התורה נתנה דוקא בארץ כי ארץ יש בה הרצוא. ולכן נק' נש"י מהלכים כו'. אבל מלאכים עומדים כו'. וזהו יתרון אור מהחשך דוקא כו'. ושרש ב' בחי' דים ויבשה הו"ע כי אל דעות כו' וענין קי"ס ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים. שגם ביש גשמי דעוה"ז יושג מהות ענין הביטול אמיתי דבחי' ים עלמדאתכ"ס. וכענין מעלת נבואת מרע"ה. וזהו וידגו לרוב בקרב הארץ נוני ימא דאזלין ביבשתא. והחיבור נמשך מבחי' כי אל כו' תיקון הא' כו' כולל ב' הדיעות וכענין יחיד אחד ועד. אחד ועד ים ויבשה. ועל ידי בחי' יחיד נעשה החיבור כו'. וזהו קי"ס בזכות יעקב. כי הגדול חסד התגלות אלקות שרש בחי' ים ביטול. הגבור גבורות וצמצומים הן נוראותיו שרש דבחי' יבשה בחי' יש כו'. והנורא קו האמצעי עי"ז נעשה החיבור ויוכל להיות בחי' ים גם ביבשה כו'. ולכן בזכות יעקב. וזהו ע"ד ח"א שמים קדמה וח"א ארץ קדמה ארשב"י קורא אני עליהם יעמדו יחדיו (ב"ר פ"א) ולכן קשה קי"ס היינו בבחי' מל' מקור התהוות דים ויבשה. אבל החיבור שגם ביבשה יהי' כמו ים זהו קשה בבחי' מל' ונמשך דוקא מעצמות שלמעלה מהשתלשלו' כי אל כו' שלמעלה מב' הדיעות דים ויבשה כו':

ב ועתה צ"ל ענין קשה לזווגם כו'. והו"ע זיווגא דשמשא וסיהרא שנז' תמיד בזהר. כי יש כמה דברים שמקבלים השפעה מהשמש כמ"ש (דברים ל"ג) ממגד תבואות שמש כו'. ויש כמה דברים הנתכים כו' או מתייבשים כו'. אך השפעות אלו א"ז מעצמיות השמש כלל. כי עצמות השמש הוא רק מאור להאיר אור כו'. אבל הלבנה מקבלת מעצמות השמש ממש והיינו מה שמקבלת אור להאיר ג"כ כו' ולכן נק' בשם זווג כו'. והנה בכל חדש מתחדשת הלבנה באו"ח כו' ולכן נק' חדש. כי עיקר ענין יב"ח שייכים רק להלבנה. ומה שנז' חדשים לחמה הוא רק בדרך השאלה כו'. וענין זווג שמשא וסיהרא למעלה הו"ע יחוד הוי' אלקים זו"נ כו'. דהנה ר"א רמי (סנהדרין ל"ט רע"ב) כתיב טוב הוי' לכל (תלים קמ"ה) וכתיב טוב הוי' לקויו כו' (איכה ג'). והענין כי פי' טוב הוי' לכל היינו מצד השפעת החיות לכל העולמות על ידי מדת טובו כמאמר ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב. שעל ידי מדת ובחי' טוב הוא משפיע החיות להעולמות. וז"ש בזה"ק (בהשמטות ובזה"ח בראשית) ע"פ את השמים ואת הארץ ר"ת אהו"ה גימט' טוב. ונק' גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא. כי שם זה הוא בחי' טוב שעל ידו נשפע החיות לעולמות ולכן נק' גושפנקא דחתים כו' כי החותם הוא קיום הדבר כך על ידי שם זה הוא קיום שמים וארץ כו'. (גם עוד פי' דחתים בי' שמיא וארעא היינו שמחדש וממשיך ההשפעה מבחי' שמים לבחי' ארץ והוא מ"ש כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא. כי שמים אש ומים ז"א מדות דאצי' דאיהו וגרמוהי חד בהון שהוא בחי' א"ס ממש וארץ הוא בחי' מל' מקור דבי"ע בע"ג כו'. והנה מל' נק' סיהרא דללמג"כ ומקבלת השפעת החיות להחיות בי"ע מבחי' ז"א מדות דאצי' אך ז"א הוא בחי' א"ס ומל' היא מקור הגבול והם ב' קצוות וכדי שיושפע החיות אוא"ס מבחי' שמים ז"א לבחי' ארץ מל' הוא על ידי בחי' טוב אמרו לצדיק כי טוב וצדיק יסו"ע. וזהו"ע שם אהו"ה גימט' טוב לכן נק' גושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא). והנה חותם זה נק' חותם שוקע. ותחלה צ"ל מהו"ע הטבע הלא כתיב (תלים קמ"ז) המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר כו' ואיך שייך לומר טבע. והענין שבחי' חיות אלקות שמחי' עוה"ז הגשמי נק' בשם טבע לשון טבעו בים סוף (שמות ט"ו) שהמצרים כשנטבעו הרי נשקעו ולא נראו כלל. וכך בחי' חיות אלקות שמחי' עוה"ז הגשמי ה"ה מוסתר ונעלם לגמרי שאינו נראה כלל כ"א רק עולם כמנהגו נוהג. ועד"מ ממגד תבואות שמש תבואות הגדלים מהשמש. והנה באמת זהו על ידי כח האלקי שמלובש בהשמש שמשפיע כל השפעות על ידי השמש והשמש הוא רק כגרזן ביד החוצב שאינו יודע כלל מההשפעה ומ"מ למטה נראה כי השמש משפיע מצ"ע והכח אלקי אינו נראה כלל. ולכן היו אוה"ע עובדים לשמש ולירח. וז"ש (ישעי' מ"ה ע ט"ו) אכן אתה אל מסתתר (ועי' בתשובת ח"צ סי' י"ת שנדחק מאד לפרש פי' טבע). והנה כמו"כ גם בשרש השפעת חיות העולמות בי"ע שנמשך מבחי' שמים מדות דאצי' לבחי' ארץ מל' מקור דבי"ע אשר השפעה זו היא על ידי בחי' טוב הנ"ל הנה הוא נק' חותם שוקע כי חיות אוא"ס ב"ה הוא מוסתר ונעלם בהעולמות. כי באצי' הוא מאיר בבחי' א"ס בל"ג ובבחי' יחו"ע כו'. משא"כ כשנמשך להחיות בי"ע הוא מאיר בבחי' גבול ובבחי' יחו"ת יש ובטל כו'. לכן בריבוי השתלשלות המדריגות כשנשפע חיות אלקות להחיות עוה"ז הגשמי על ידי לבוש ק"נ כמ"ש בתניא נק' זה בחי' טבע ששם החיות מוסתר לגמרי שאינו נראה כלל. והנה כ"ז הוא בחי' טוב ה' לכל שהוא בחי' השפעת חיות העולמות כדי שיהיו חיים וקיימים ונק' חותם שוקע. אבל בחי' טוב ה' לקויו אינו שייך לבחי' קיום וחיות העולמות. כ"א בחי' טוב זה הוא שיהי' המשכת והתגלות אלקות בהעולמות למעלה מהטבע כמו יצימ"צ וקי"ס ומ"ת כו'. ונק' חותם בולט כמ"ש (ישעי' נ"ב יו"ד) חשף הוי' את זרוע קדשו דהיינו התגלות אלקות בהעולמות שיהיו כל"ח ויבטלו במציאות ממש:

והנה ב' בחי' אלו נק' בשם מזון וזווג כידוע בענין שארה כסותה וענתה למעלה בבחי' מל'. והיינו כי בחי' טוב הוי' לכל שהוא השפעת החיות להעולמות שנמשך בבחי' מל' נק' מזון כמו מזון שהוא מחי' הגוף בכל יום מחדש אבל הכל על אופן א' בלתי שום חידוש כלל. וכך השפעה זו שלהחיות העולמות הוא רק כדי לחדש הישנות בלבד כנ"ל בענין חותם שוקע כו'. אבל בחי' הב' שהוא בחי' טוב הוי' לקויו שהוא המשכת התגלות אלקות בהעולמות שלא יעלימו כלל כ"א יבטלו במציאות כמו באצי' בחי' זו נק' בשם זווג כמו עד"מ על ידי הזווג הוא הולדה דבר חדש לגמרי כך על ידי גילוי זה נעשה חידוש גמור בסדר השתלשלות שיהי' בי"ע כמו אצי' כו'. והנה השפעה שלהחיות העולמות היא השפעה חצוניות ונמשכה מהאור שמלובש בסדר השתלשלות כו' אבל בחי' טוב הוי' לקויו הוא השפעה פנימי' ונמשך דוקא על ידי התחדשות אור מעצמיות המאציל שלמעלה מהשתלשלות כמ"ש אור חדש על ציון תאיר כי ע"פ האור שמלובש בס' השתל' אין יכול להיות כלל ענין הזווג שהוא שינוי וחידוש גמור שיהי' גילוי הביטול דאצי' גם בהנבראים דבי"ע כנ"ל. וזהו מארז"ל קשה לזווגם דענין זווג הוי' אלקים כנ"ל הוא קשה בסדר השתלשלות וצ"ל ע"י המשכת או"ח מעצמות אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. והנה בכל ר"ח הו"ע הזווג דשמשא וסיהרא שהוא ב' שמות דהוי' אלקים זו"נ דאצי' כנ"ל שנמשך במל' בחי' טוב הוי' לקויו חותם בולט שיהי' התגלות אלקות בבי"ע כו' ע"י המשכת או"ח מעצמי' המאציל כמ"ש (יחזקאל מ"ו א') שער החצר הפנימית הפונה קדים כו' ביום השבת יפתח וביום החדש יפתח. ולכן נק' חדש ע"ש התחדשות גמור ולא לחדש הישנות לבד. וזהו מארז"ל נתקשה משה בחדש ע"ד קשה לזווגם כנ"ל כו'. וזהו כזה ראה וקדש להמשיך בחי' זה אלי התגלות מהותו ועצמותו ית' שלא יעלימו העולמות (וע"ד משה נתנבא בזה). וזהו ג"כ החדש הזה לכם שענין חדש הוא התחדשות האור היינו שיהי' גילוי בחי' הזה לכם כנ"ל:

וענין שמזה נמשך כל לכם. הנה הלבנה מקבלת ע"י ביטול דוקא כנודע וכמשל הצמיחה ע"י רקבון הגרעין דוקא. וכמו"כ למעלה תחלה ער"ח יוכ"פ קטן תשובה יראה קבעומ"ש אתכפי' ואח"כ נמשך החדש כו' או"ח כנ"ל. והנה בחי' יראה וקבעומ"ש זהו יסוד כל המצות. דהנה מה ה' שואל כו' כ"א ליראה ואח"כ כתיב עוד דברים כו'. והתירוץ כי יראה היא יסוד הבנין שע"ז עומד כל הבנין וכך ע"י בחי' יראה קבעומ"ש דוקא יכולים לבוא לכל המצות דשבת ומועדים ויוכ"פ ויובל כו':

ג והנה להבין ההפרש בין זווג לקי"ס דלכאורה הכל ענין א' וגם הלשון קשה כו' כקי"ס דמשמע שקי"ס יותר פשוט שקשה כו'. והענין כי קי"ס שבחי' ים נעשה יבשה שההעלם עצמו נעשה גילוי. ומ"מ זהו ההעלם של סדר השתלשלות דהיינו ההעלם של הגילוי שבריאה עצמה (העלם היש דיצי') נתגלה ביצירה. ובאצי' קי"ס התגלות י"ה חו"ב נסתרות עלמדאתכ"ס בבחי' ו"ה נגלות כו'. ומ"מ זהו שינוי סדר השתלשלות שההעלם עצמו יתהפך לגילוי וצ"ל ע"י עתיקא. אבל זווג שמשא וסיהרא שהו"ע יחוד הוי' אלקים שנק' בקבלה זווג זו"נ דאצי'. הנה עי"ז נעשה הולדה דבר חדש התחדשות ושינוי גמור שיהי' הגילוי בבי"ע כמו באצי' ממש. דהיינו התגלות אצי' ממש בבי"ע. וא"כ לגבי בי"ע זהו גילוי ההעלם שלמעלה מהשתלשלות לגמרי כי אצי' הוא למעלה מהשתל' לגמרי מבריאה ולא כמו בריאה לגבי יצירה שהבריאה עצמה היא ההעלם של יצירה. וה"ז סדר השתלשלות מבריאה ליצירה משא"כ מאצי' לבי"ע כו' (ומה שמבואר בלקו"ת בד"ה והניף ובסידור בד"ה ששת ימים הארוך שקי"ס חיבור בריאה עם אצי' י"ל עם בי"ע שבאצי' וכ"מ בלקו"ת ד"ה הנ"ל אות ג'. וגם י"ל שגילוי זה רק בבריאה לבד ולא ביצירה ועשי' כי הגילוי ביצי' ועשי' הוא רק גילוי הבריאה. שנק' בחי' ים עלמדאתכ"ס לגבי יצי'. משא"כ זווג המשכת מ"ד הוא ממוחין דאבא אצי' שבאצי'. וגם גילוי זה למטה בעשי' כו'). ובזה יובן מה שבקי"ס לא הי' בהם ביטול המהות לגמרי כמו בשעת מ"ת ויחרד כל העם כו' ועל כל דיבור פרחה נשמתן כו' והיינו לפי שקי"ס הוא גילוי ההעלם של סדר השתל' אבל מ"ת ביום תתונתו זווג כו' זהו גילוי העלם העצמות שלמעלה מהשתל' לגמרי. לכן הי' ביטול המהות עצום ונורא מאד ויחרד כל העם כו' וגם מזה יובן איך שקי"ס הי' הכנה למ"ת שמתחלה צ"ל גילוי ההעלם של השתלשלות ואח"כ יכול להיות גילוי ההעלם שלמעלה מהשתלשלות. וא"כ לפ"ז זווג קשה יותר מקי"ס והלשון משמע איפכא. והענין כי בשני בחי' יש חידוש יותר בקי"ס. א' שלא הי' שום הכנה דהיינו אתעדל"ת והעלאת מ"ן כלל מבחי' יבשה עלדאת"ג לבחי' ים עלמדאתכ"ס כ"א שהי' ענין קי"ס הפך ים ליבשה מלמעלמ"ט ע"י רוח קדים קדמונו ש"ע דאעפ"י שבבחי' יבשה עלמדאת"ג לא הי' שום הכנה והעלאת מ"ן כלל מ"מ נתגלה בשלימות כל מדריגות הביטול דבחי' ים. ב' כי ענין קי"ס הי' הגילוי גם בחיצוניות העולמות לגמרי. כמו למטה שבחי' ים הגשמי נעשה יבשה. משא"כ זווג הוי' ואלקים שהו"ע יחוד זו"נ שבר"ח ושבת גילוי זה עכשיו הוא רק בפנימי' העולמות לבד ולא בחיצוניות העולמות. וגם כי בזווג הרי יש אתעדל"ת והעלאת מ"נ תחלה מהמקבל להמשפיע ואח"כ נמשך המשכת מ"ד. ומ"מ קשה לזווגם כקי"ס אעפ"י שבקי"ס לא הי' שום הכנה והעלאת מ"נ מבחי' עלמדאת"ג לעלדאתכ"ס ובזווג זו"נ יש העלאת מ"נ תחלה ואח"כ נמשך המ"ד שזהו"ע הזווג יחוד מ"נ ומ"ד מ"מ זהו קשה כמו קי"ס. והיינו לפי שהאתעדל"ת אינה בערך האתעדל"ע כלל. כי ההעלאת מ"נ הוא מנבראים בע"ג. והאתעדל"ע והמשכת מ"ד זהו גילוי אלהותו ית' ואוא"ס ב"ה ממש אשר אין ערוך כלל. ולכן מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע זהו רק מצד שכך עבר"צ. למעלה מהטעם. וכמו קי"ס ע"י רוח קדים שלמעלה מהשתלשלות כמו"כ חיבור מ"נ ומ"ד דזווג זו"נ הוא ע"י כך עבר"צ. וזהו קוטב ענין קשה לזווגם כקי"ס. והנה ידוע שלע"ל יומשך ויתגלה היחוד זו"נ דאצי' גם בחיצוניות העולמות דבי"ע עד שיתגלה היחוד האמיתי גם למטה בעוה"ז הגשמי' כמ"ש בד"ה מי אל כמוך. וז"ש ונגלה כבוד הוי' כו' (ישעי' מ"ם). וכתיב (שם ג') ובאו במערות צורים מפני פחד הוי' כו' וכתיב לבוא בנקרת צורים כו' וכמאמר והופע בהדר גאון עוזך על כל כו'. ובשעת מ"ת הי' רק מעין דלעתיד. עי' בתניא פל"ו:

ועפי"ז יש לבאר הפסוק (תלים ס"ו ו') הפך ים ליבשה (ל' עבר) בנהר יעברו ברגל (ל' עתיד). כי ים בכ"מ הוא בחי' נוק' מקבל. ים סוף מל' ים הקדמוני בינה. וכמו עולם הבריאה שנק' ים עלמדאתכ"ס. ונהר הוא הבחי' המשפיע בהים כמ"ש (קהלת א ז') כל הנחלים הולכים אל הים. וכתיב (בראשית ב' יו"ד) ונהר יוצא מעדן. בינה להשקות את הגן. מל'. ולכן בזמה"ג שנפסק היחוד מבחי' יסוד במל' כתיב (איוב י"ד) ונהר יחרב ויבש. ולעתיד כתיב (ישעי' ס"ו י"ב) הנני נוטה אליה כנהר שלום. והנה קי"ס רק הפך ים ליבשה שבחי' מל' שנק' ים עלמדאהכ"ס נתגלה כמו הבחי' מל' שנק' יבשה עלמדאת"ג וה"ז רק גילוי ההעלם של השתלשלות. אבל לעתיד יתגלה היחוד עליון למטה ממש. שהו"ע גילוי ההעלם שלמעלה מהשתלשלו'. וזהו בנהר יעברו ברגל. פי' בנהר היינו בחי' יסוד שממנו נמשך היחוד בבחי' מל' שנק' ים ע"ד כל הנחלים הולכים אל הים. גם בבחי' זו יעברו לעתיד כמו שעברו עכשיו בבחי' ים. שלעתיד יהיו ב' המעלות כאחד שיהי' יחוד העליון. והיחוד יתגלה גם בחיצוניות העולמות כו':

וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון כו' (בא י"ב י"א) שאכילתו בחפזון הוא בדרך זה שמתניכם יהיו חגורים כו'. והנה איתא ברקנטי מתניכם יהיו חגורים הוא ע"ש הפסוק (משלי ל"א י"ז) חגרה בעוז מתניה. נעליכם ברגליכם ע"ש מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז' ב'). ומקלכם בידכם ע"ש כי במקלי עברתי את הירדן (בראשית ל"ב י"א). וצ"ל תחלה ענין אכילת מצה שנק' מיכלא דמהימנותא שע"ז כתיב וככה תאכלו אותו מתניכם כו'. כי אכילת הפסח הי' על מצות ומרורים כו'. ילה"ק תחלה ענין ההפרש שבין שבת ליו"ט. יו"ט נק' מועדים לשמחה. ובשבת אין כתיב שמחה כ"א מנוחה. והענין כי יש ב' בחי'. סדר השתלשלות היינו התחלת ומקור סדר השתלשלות. ובחי' שלמעלה מסדר השתלשלות סדר השתלשלות הו"ע העלם וגילוי ע"ד שכל ומדות ומח' ודיבור כו'. והנה בינה מקור סדר השתלשלות ונק' עלמדאתכ"ס העלם כו'. ובחי' מדות דז"א נק' עלמדאת"ג. וזהו מועדים לשמחה. שמחה הוא גילוי ההעלם מבחי' עלמדאתכ"ס. וכמו עד"מ למטה כשמתגלה השכלה חדשה בהשגה והבנה היטב מזה נמשך השמחה כמו"כ למעלה מועדים לשמחה הוא מצד הגילוי דבחי' אם הבנים שמחה. פי' אם הבנים כמ"ש (משלי ב' ג') כי אם בינה תקרא. וענין בינה הוא מה שאלקות נמשך ומתגלה בהבנה והשגה כו'. ולכן אם הבנים שמחה. ונק' עוה"ב עולם התענוג כמו שארז"ל (חגיגה ט"ו ע"ב) מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי כו' שכדאי כל יסורי גיהנם בשביל שעה א' תענוג בג"ע. והתענוג שבג"ע הוא מצד השגת אלקות שנמשך רק מבחי' בינה שבמל'. וא"כ כש"כ בבחי' התגלות אוא"ס בהבנה והשגה דבינה עילאה ששם בחי' שמחה ותענוג גדול מאד כו'. וזהו"ע מועדים לשמחה מחמה שמתגלה בחי' אם הבנים שמחה. דהנה בכל ימות החול כתיב (תצא כ"ב ז') שלח תשלח את האם. ואת הבנים תקח לך. בנים הם המדות כי מקור ההשפעה שבששת ימי המעשה הוא רק מששה מדות והיינו מבחי' חיצוניות המדות וע"י התלבשות בכמה מדרגות דבי"ע. ואעפ"י שבאמת גם המדות דאצי' זהו מדרגה גבוה מאד שהמדות דבי"ע אין ערוך אליהם כלל. וכמו שאמר אברהם על מדתו חסד דבריאה. שהוא עפר ואפר לגבי חסד דאצי' כמ"ש באגה"ק (ד"ה להבין משל ומליצה). מ"מ זהו רק מהות מדות. אבל הבינה גבוה יותר מהמדות ומהות נעלה יותר. שהו"ע הבנה והשגה באוא"ס ולא מהות מדות כו'. שגם באצי' המדות אין ערוך להבינה כמ"ש (איוב ל"ז כ"ט) מבטן מי יצא הקרח. וכתיב (יחזקאל א' כ"ב) ודמות על ראשי החי' רקיע כעין הקרח. שהו"ע הגליד והפרסא שמפסיק בין הבינה להמדות. ולכן נאמר שלח תשלח את האם. ורק את הבנים תקח לך. אבל היו"ט נק' מועדים לשמחה שמתגלה בחי' אם הבנים שמחה כו'. ועפי"ק נק' המשכת מוחין דאימא. פי' שזהו דבר חדש שיומשך מוחין להיות השגה והבנה באוא"ס ולכן כתיב (ראה ע"ז י"ד) ושמחת בחגיך השמחה היא מצד ההשגה כנ"ל וכ"ז הוא גילוי בחי' מוחין דאימא שהם מקור סדר השתלשלות אבל יש בחי' שלמעלה מסדר השתלשלות. וע"ז כתיב (שה"ש א' ב') כי טובים דודיך מיין יין המשמח אלקים. נכנס יין יצא סוד (עירובין ס"ה א'). שממשיך גילוי ההעלם מבחי' עלמדאתכ"ס בינה כנ"ל. והנה העלם וגילוי שייך רק בסדר השתלשלו' אבל מצד עצמות אוא"ס שלמעלה מסדר השתלשלות כתיב (חלים קל"ט י"ב) כחשכה כאורה שההעלם והגילוי של סדר השתלשלות שוה ממש. שמצד בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן אצי' ועשי' גשמי' שוין ממש. דהנה אלקות בעצם שלמעלה מסדר השתלשלות הוא למעלה מגדר בחי' גילוי והשגה. ורק שמתגלה גם בהבנה והשגה דבחי' בינה מקור סדר השתלשלות אך מה שמתגלה בבינה הוא רק זיו והארה וכמו ג"ע רק זיו השכינה כו' אבל עצמותו ומהותו ית' ממש אינו מתגלה בהשגה. והנה כמו שיש התגלות מההארה שמאיר בסדר השתלשלות. כמו"כ יש התגלות מבחי' עצמותו ומהותו שלמעלה מסדר השתלשלות. אך התגלות זה אינו בבחי' בינה והשגה כ"א בבחי' חכמה כח מה ביטול ההשגה. וע"ז כתיב (זכרי' ט' י"ד) והוי' עליהם יראה ויצא כברק חצו. כמו ברק המבריק שרואים איזו גילוי אבל אין יודעים ומשיגים מהו כלל. וכמו עצם כח השכל הוא למעלה מבחי' גילוי גמור. שאח"כ כשמתלבש השכל במח' דהיינו בהבנה והשגה אזי יכול להיות גילוי שהרי אותיות המחשבה והבנת השכל יכולים בעצמם להתגלות בדיבור. אבל עצם כח השכל הוא רק כמו ברק המבריק. ולמעלה נק' ברק יסוד אבא. וז"ש במ"ת (יתרו י"ט ט"ז) ויהי קולות וברקים כו'. שענין יסו"א אינו בחי' גילוי בהשגה כ"א ביטול ההשגה כו'. ורק שמיסו"א נמשך אח"כ הארה להתגלות בהבנה דבינה. וכמו הברקת השכל שמתגלה אח"כ במוח הבינה כו'. וזשארז"ל (ברכות ל"ד ב') שמא תאמר הוא גן הוא עדן כו'. כי גן הוא בחי' ג"ן סדרים דאורייתא שהוא בחי' גילוי בהשגה כו'. אך אורייתא מחכ' נפקת. נפקת בבחי' נובלות חכ' שלמעלה תורה (ילקוט לך רמו ע"ז). וזהו בחי' גן הארת החכמה שמתגלה בבינה. אבל עדן עין לא ראתה שהוא בחי' עצמיות חכ"ע שלמעלה מבחי' השגה ביטול ההשגה כו'. והנה בשבת כתיב (ישעי' נ"ח י"ג) וקראת לשבת ענ"ג ר"ת עדן נהר גן שמתגלה בשבת בחי' עדן העליון מוחין דאבא. וז"ש (תשא ל"א י"ד) ושמרתם את השבת כי קדש היא בחי' מוחין דאבא שלמעלה מסדר השתלשלות נק' קדש כו'. ולכן אין שייך בשבת שמחה כ"א ביטול. והנה בכל היו"ט צריכים ג"כ להמשיך גילוי הארה מבחי' חכמה בבינה. כי חו"ב תרין ריעין (זח"ג ע"ז ב'). גם כידוע ענין הבן בחכמה וחכם בבינה כו' (ס' יצירה. ועד"ה ראה). והמשכה זו היא ע"י עבודה שלנו בתפלה ונק' מקרא קדש רק הארה בעלמא מבחי' קדש. והנה בפסח ממשיכים גילוי בחי' מוחין דאבא ע"י המצה שנק' מיכלא דמהימנותא. ע"ד אין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן שידיעה זו נמשך לו מלמעלה מהדעת שהרי אינו יודע כלל למה הוא אביו ואיך שהולידו ונתלבש בקטנות הדעת שיהי' רק יודע לקרות בבחי' קריאה והכרה בלבד. ומ"מ מלובש בזה כל הענין איך שהוא אביו כו'. והוא כרוך אחריו. נמצא שהבחי' שלמעלה מהדעת מתלבש בקטנות הדעת. ודוגמא ממה שארז"ל (סוכה כ"ח א') דבר קטן הויות דאביי ורבא דבר גדול מעשה מרכבה. פי' דבר קטן שכל האורות עליונים מלובשים בקטנות. כמו ד' רשויות לשבת שלמעלה רה"י ורה"ר עולם התיקון ועולם התהו. רה"י יו"ד על ד' זהו ד' אותיות הוי' ועם המילוי שלו עשרה כו'. ולמטה נתלבש זה בעמוד גשמי גבוה יו"ד ורחב ד'. ועפ"ז יובן ענין מצה מיכלא דמהימנותא ונק' עפי"ק קטנות דאבא. כי באמת עצמות אוא"ס ב"ה ששורה בח"ע מוחין דאבא הוא למעלה מהדעת והשגה. ונק' דעת הנעלם שלמעלה מהדעת המושג (ומה שמתגלה בבינה הוא רק זיו לבד כנ"ל). ואינו יכול להתגלות בהשגה כ"א בבחי' קטנות הדעת שהוא רק בחי' הכרה והרגשה לבד. אך הכרה זו היא בבחי' התקשרות חזקה מתוכו ומפנימיותו שיומשך כולו אח"ז. ובחי' קטנות הדעת זו נמשך ומתגלה בבחי' אמונה. אשר בחי' אמונה מצ"ע היא מרחוק עדיין ונק' רק עטרה בחי' מקיף על האדם. ועפי"ק קטנות דאבא הוא בחי' נה"י דאבא. ואמונה בחי' מל' והנה בכל השנה מל' מקבלת מבחי' נה"י דז"א שהם המשפיעי' במל'. משא"כ בפסח ע"י מצה אזי בחי' קטנות דנה"י דאבא משפיעים בבחי' מל' אשר בתוכם מלובש כל בחי' הגדלות דאבא. ונמצא שבבחי' אמונה וקטנות הדעת דמצה מלובש בזה בחי' דעת הנעלם דעצמות אוא"ס שבח"ע שלמעלה מדעת והשגה. ולכן מצה אין בה טעם כי חמץ שיש בו טעם הוא מבחי' קו השמאל ושרשו מבחי' בינה טעם והשגה. אבל מצה היא מבחי' ח"ע שלמעלה מבחי' טעם והשגה ולכן בלע מצה יצא. ונמצא שבחי' מצה היא בחי' אמונה וקטנות הדעת דהיינו רק בחי' הכרה והרגשה בעלמא אבל בחי' אמונה זו היא בעצמות אוא"ס שבחכ"ע שהוא למעלה מסדר השתלשלות כנ"ל:

ב וז"ש וככה תאכלו אותו (שהוא הפסח עם המצה שנק' מיכלא דמהימנותא). מתניכם חגורים. והוא ע"ש הפסוק חגרה בעוז מתניה. פי' מתנים הם דבר המעמיד ומקיים כל הגוף עם הראש והזרועות. והנה נש"י הם ציור קומה כמ"ש (יחזקאל ל"ד ל"א) אדם אתם. וכתיב (נח ט' ו') בצלם אלקים עשה את האדם. הראש הוא ג' מוחין חב"ד וראי' ושמיעה. המצח הוא הסכם הרצון. הב' ידים הם ב' מדות אהוי"ר. והגוף הוא בחי' רחמים. והמתנים הם בחי' אמונה שנק' רגל. ומי שאינו שלם וחזק באמונה נק' חגר כמ"ש (מ"א י"ח כ"א) אתם פוסחים על שתי הסעיפים. ולכן נק' נש"י בנים אתם כו' (ראה י"ד א'). ברא כרעא דאבוה. כמו הרגל שבטל להראש. וזהו הענין שהרגל מעמיד את הראש כי בבחי' אמונה שנק' רגל יש בחי' עליונה יותר מה שאין בבחי' מוחין הנק' ראש. כי ראש הוא בחי' מוחין דעת והשגה. אבל באמונה מלובש בחי' אוא"ס שלמעלה מבחי' דעת והשגה כנ"ל. וזהו חגרה בעוז מתניה שהמתנים צריכים לחגור. שהחגור מוסיף עוז וכח בהמתנים שיהי' ההילוך בטוב ובמהירות יותר. והיינו בחי' תושבע"פ שנק' עוז כמ"ש (חלים כ"ט) ה' עוז לעמו יתן. ועל ידי עסק בתושבע"פ נמשך כח וחיזוק בהאמונה שנק' רגל. והיינו משום כי בתושבע"פ דוקא הוא התגלות רצוה"ע יותר מבתושב"כ וכמ"ש (משלי י"ב ד') א"ח עט"ב. ומצד בחי' התגלות רצוה"ע נק' עוז כמשארז"ל במד"ר (וארא פ"ח) לבושו עוז כמ"ש לבש ה' עוז התאזר. עוז הוא בחי' כ"ע עטרה שע"ג הראש (מה שהכתר נק' עוז לפי שהוא בחי' מקיף סוכ"ע ששם שרש הכח והחוזק בבחי' כל יכול וענין שהכתר שנק' עוז הוא לבוש הוא בב' בחי'. א' שהוא לבוש לבחי' הקו"ח מאוא"ס ב"ה כידוע שהכתר הוא הראשון שמלביש את הקו"ח. ב' הוא לבוש בחי' עטרה וכתר לג"ר חב"ד דאצי' וזהו לבש הוי' עוז. ואח"כ התאזר. אזור הוא כנגד המתנים כמ"ש (מ"ב א' ח') ואזור עור במתניו שנמשך ונשפל העוז דכתר גם למטה לבחי' נה"י דז"א להיות בחי' אזור וכמשיתל"ק וזהו לבש הוי' עוז התאזר ודו"ק) וזהו חגרה בעוז מתניה שבהמתנים יש חגור של עוז מבחי' כתר ורצוה"ע (ועי"ז נתוסף כח וחיזוק בהאמונה). והענין דהנה אנו רואים שיש חכם שמשכיל השכלה לעצמו אך אינו יכול להשפיל א"ע ולהשפיע ההשכלה לזולתו הקטן ממנו. ויש חכם גדול יותר שיכול להשפיל ולהשפיע גם לפחות הערך ממנו וכמו ר"מ שדרש תלתא מאה משלי (סנהדרין ל"ת סע"ב) ובשלמה כתיב (מ"א ה' י"ב) וידבר שלשת אלפים משל שהי' יכול להשפיל ולהלביש חכמה נפלאה וסודות עליונים גם בדברים נמוכים מאד כמו לשמרך מאשה זרה (משלי ז' ה') שגם בהם ימצא חכמתו כו' כדי שיוכל להבין גם זולתו הקטן ממנו. נמצא שכח השפעת החכמה לזולתו נמשך מלמעלה מעצם החכמה כמ"ש בד"ה לך לך ובביאור ע"פ אלה מסעי ובד"ה צאינה וראינה. והנה נה"י הם לבר מגופא שעל ידם נמשך ההשפעה לבי"ע כו'. ולכן מלובש בהם כח עליון יותר וכמ"ש (תלים קי"ג) המגביהי כו' המשפילי לראות בשמים ובארץ. וכמ"ש בע"ח שנה"י חדשים נמשכים מכתר. וזהו אל עליון. כתר. ומביא גואל לבני בניהם. נה"י כו'. וזהו חגרה בעוז מתניה. שבמתנים שהם בחי' נה"י ומל' בחי' אמונה יש בחי' חגור של עוז הנותן כח וחיזוק כו'. וזהו שאומרים אזור ישראל בגבורה ישראל הוא בחי' (נה"י דז"א שנק' ישראל זוטא) אמונה. ואזור ישראל בגבורה הוא בחי' בינה שמלביש גבורה דא"א ואין הפי' גבורה דין כ"א מקור הכח כו'. וזהו וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים שלאכילת מצה מיכלא דמהימנותא צ"ל מתניכם חגורים שעל ידי לימוד הלכות תושבע"פ ממשיכים בחי' חגרה בעוז מתניה ליתן כח וחיזוק בהאמונה. כי ענין מצה מיכלא דמהימנותא הוא המשכת קטנות דנה"י דאבא שבתוכם מלובש גדלות דאבא בבחי' מל' שנק' אמונה. ולכן כדי שיהי' כח בקטנות דנה"י דאבא להשפיע בבחי' האמונה דבחי' מל' צ"ל הכח לזה מלמעלה מהחכ' דהיינו מהכתר שהו"ע חגרה בעוז מתניה. והמשכת עוז זה בהמתנים הוא על ידי עסק תושבע"פ ולכן צ"ל לאכילת מצה מתניכם חגורים על ידי תושבע"פ. והנה בשעת יצימ"צ הי' מתניכם חגורים על ידי נגלה עליהם ממה"מ כו' מל' דא"ס וכעת צ"ל מתניכם חגורים על ידי עסק תושבע"פ. ועוד טעם שצ"ל לבחי' יצימ"ל מתניכם חגורים שיהי' ההילוך במהירות יותר שהוא על ידי עסק התושבע"פ. דהנה ביצימ"צ כתיב כי בחפזון יצאת ממצרים (ראה ט"ז ג') וכתיב (בשלח י"ד ה') כי ברח העם. והיינו לפי שהיו שקועים במ"ט שע"ט ע"כ היו צריך לברוח מהרע וכדי לברוח מהרע במהירות הוא על ידי עסק תושבע"פ. דהנה כתיב (שה"ש ח' י"ד) ברח דודי ודמה לך לצבי כו' על הרי בשמים שהבריחה והעליה מבחי' הרי בתר טורי דפרודא לבחי' הרי בשמים הוא על ידי צבי כו' שמרוצתו במהירות גדולה מאד. והנה תושבע"פ נק' ארץ הצבי וכמ"ש (יחזקאל כ"ו כ') ונתתי צבי בארץ חיים ל' רצון ולשון מהירות. וע"כ על ידי לימוד הלכות דתושבע"פ יכול להיות הבריחה מהרע בחפזון כו':

ג נעליכם ברגליכם. ע"ד מה יפו פעמיך בנעלים. והנה הנעל שעל הרגל הוא לבוש גס של עור. משא"כ על הגוף לבושים דקים מצמר או משי. והיינו כי הגוף כמו הידים אין הולכים ע"ג קרקע משא"כ הרגל הולך ע"ג קרקע שיש שם קוצים וצואה כו'. וע"כ צריך ללבוש גס דוקא. והענין למעלה כי רגל נק' השפעת אלקות שמחי' עולם העשי' בחי' ואתה מחי' את כולם (נחמי' ט' ו'). כי כל השפעה למטה הוא מבחי' רגל (שבעליון) ואפי' לע"ל כתיב (זכרי' י"ד ד') ועמדו רגליו כו'. והנה מע"ט וסנדל הם מנעלים לבחי' רגל זה. והיינו להפסיק ולהגין שלא יהי' יניקת החיצונים כו'. ובאדם הנה"ב הוא נעל של עור בהמה שנמשך מעור דפני שור כו'. וצריך לעבוד ולתקן שיהי' בחי' נעל. וענין נעל למעלה הוא מסך המפסיק בין בחי' רגל דשכינה להחיצונים. והו"ע המבדיל בין קדש לחול. בין טהור לטמא. שסט"א יהי' רחוק ומופסק מהקדושה שלא יוכלו לינק כו'. כי בקדושה יש פרסא בין עולם לעולם והוא כמו המשל אעפ"י שמסתיר מ"מ מושג על ידו הנמשל אבל בין הקדושה לקליפות צ"ל מסך בחי' נעל עור שמפסיק לגמרי שלא יומשך על ידו כלום וכמו למטה על ידי עור אין יוצא שום משקה. ובאדם בעבודה ענין הנעל היינו ג"כ בחי' הבדלה בין קדש לחול שיהי' יודע איך שחול הוא רחוק מאד מקדש. וע"ד צדיקים גם עבירה קלה נדמה להם כהר כו' (סוכה נ"ב א') ועי"ז ממילא לא יהי' נכשל כו' וזהו נעליכם ברגליכם שעל ידי הנעל כנ"ל נשמר הרגל גם מעונות שאדם דש בעקביו:

ומקלכם בידכם. פי' ברקאנטי ע"ש כי במקלי עברתי את הירדן. ואינו כן כי בחי' במקלי עברתי כו' מקל זה הוא לשון ממשלה עי' בד"ה ראשי המטות מענין שבט ומטה. אך פי' מקלכם בידכם י"ל ע"ד שאמר הקב"ה למשה ואת המטה תקח בידך כו' וארז"ל במד"ת (ד' ע"פ נתת שמחה בלבי) הרשעים נק' כלבים כמ"ש (תלים נ"ט) ישובו לערב יהמו ככלב כו' וכתיב (ישעי' נ"ו י"א) והכלבים עזי נפש הם. ודרכו של כלב לרדותו במקל וענין מה שהרשעים נק' כלב הוא כי כלב פי' כולו לב. דהנה ארז"ל (במד"ר ס"פ תולדות) צדיקים לבן ברשותן וישם דניאל על לבו אשר לא יתגאל כו' (דניאל א' ח') דומין לבוראן ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד להכות כו' (נח ח' כ"א). כי בחי' לב למעלה הוא ל"ב אלקים דמע"ב בחי' מל' שמתחלה כתיב (בראשית ו') ויתעצב ה' אל לבו כו' אבל אח"כ על ידי וירח ה' את ריח הניחוח כתיב ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף עוד להכות כו'. וא"כ למעלה לבו ברשותו והנה האדם יש לו כח שעל ידי שאצלו לבו ברשותו גורם כמו"כ למעלה כו'. אבל הרשעים הם ברשות לבן ויאמר המן בלבו (אסתר ו') ויאמר עשו בלבו תולדות כ"ז). ולכן נק' כלב כולו לב. גם כלב זהו הסיגים דשם ב"ן כו' (עי' מאו"א אות כ' סי' ה'). ודרכו של כלב לרדותו במקל כי בדברים לא יוסר עבד (משלי כ"ט י"ט). וזהו"ע המטה שלקח משה כשהלך אצל פרעה כו' והענין דארז"ל (חגיגה י"ג סע"ב) נהר די נור יוצא מזיעתן של חיות הקדש על ראש רשעים כמ"ש (ירמיה כ"ג י"ט) סערת ה' חימה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול. פי' זיעתן של חיות כמו באדם שמרוב פחד יוצא ממנו זיעה. כמו"כ למעלה זעות מחיל כסא. ומפסולת היראה שלהם נמשך נה"ד ואש של גיהנם. ובחי' נה"ד שעל ראש רשעים יחול זהו"ע המקל שמכים בו את הרשעים שנק' כלבים כנ"ל. וביאור הענין דאיתא במשנה (פסחים פרק ז' דע"ד) כיצד צולין את הפסח מביאין שפוד של רמון ותוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו. ואיתא בספרים רמון בגימט' נוריאל. וגם מטטרון הוא רמון עם ט"ט. והנה המלאך נוריאל הוא העיקר שממנו נמשך נה"ד שעל ראש רשעים יחול. וזהו נהר דינור הוא מן נור דנוריאל ונק' שפוד של רמון שפוד הוא מקל שרודים ומכים בו את הרשעים וזהו הענין שצולין הפסח על שפוד של רמון. דהנה הטלה של פסח הוא כדי להכניע את מזל טלה שהי' העבודה זרה של מצרים והוא שר ומקור ההשפעה למצרים. וכשרוצים למעלה לבטל את השר של אוה"ע מטבילין אותו בנה"ד הנ"ל. ולכן היו צולין את הפסח בשפוד של רמון כדי להכות למעלה בחי' מזל טלה בבחי' שפוד של רמון שממלאך נוריאל כנ"ל. ולכן האזהרה אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל במים כ"א צלי אש. שלא הי' צ"ל שום חסד כ"א רק אש לבד. דין לבד בלא תערובות חסד. והאש הוא מבחי' נה"ד הנ"ל. וז"ש באכילת הפסח ומקלכם בידכם. ובעבודה הענין ע"ד שארז"ל (ברכות ה' א') לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר. כי לפעמים יוכל להכניע את רוח הנה"ב על ידי התבוננות באלקות ממכ"ע וסוכ"ע. אך כשאינו יכול להכניעו ע"י התבוננות מחמת גסות וישות הנה"ב מאד. שאזי כתיב (משלי כ"ט י"ט) בדברים לא יוסר עבד. שאין מועיל לו התבוננות. אזי צריך לרדותו במקל. והו"ע לעולם ירגיז כו' שירעים עליו בדברים פשוטים גסים וקשים כמו שארז"ל בגמ' (שם) יזכיר לו יום המיתה. או התוכחות והמוסר של הנביאים בעונשים קשים להרעים ולהטיל פחד עליו. כמ"ש בתו"א סד"ה מהלכים בענין וגם אתה תדין את ביתי. וזהו"ע ומקלכם בידכם. נמצא שלבחי' יצי"מ צ"ל כל הבחי' הנ"ל מתניכם חגורים ונעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם

ד ואכלתם אותו בחפזון. שיצימ"צ הוא בחפזון ומהירות גדולה שאל יאמר האדם איך אוכל להגיע לבחי' אחד ואהבת. הלא אני רחוק מאד מזה שמושקע אני בגשמיות. ולכן מסיימים בק"ש אני הוי' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ שבחמשים יום יצאו ממצרים ערות הארץ וקבלו התורה במעמד הר סיני להיות אנכי הוי' אלקיך. עי' בתו"א פ' חיי שרה בד"ה יפה שעה א'. וגם שצ"ל בחפזון ומנוסה מהרע שלא יביט כלל בהרע. ועדמ"ש בתו"א פ' בראשית בענין אדה"ר שלא הי' רוצה להביט בהיכלות הקליפות כלל והשיאו הנחש שעכ"פ יביט בהן ועי"ז נפל בתאוה אליהם. וכן אשתו של לוט ותבט מאחריה ותהי נציב מלח (זירא י"ט כ"ו). וע"כ יצימ"צ שהוא היציאה מהרע צ"ל בחפזון שלא יביט כלל בהרע. וזהו ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה' כמ"ש (בא י"ב כ"ג) ופסח ה' על הפתח. בחי' יראה נק' פתח כמ"ש (תלים קי"ח) זה השער לה'. וכתיב (שה"ש ה' ב') פתחי לי אנת פתחא לאעלאה לי כו' (זח"ג צ"ה א'). והנה הפתח משמש כניסה ויציאה. והיינו שההעלאה וההמשכה הוא ע"י פתח זה דבחי' יראה מל'. כי הנה לכל המשכה צ"ל העלאה תחלה כמארז"ל (ירושלמי ברכות פ"ט ה"ב. ועי' תענית כ"ה) אין טפה יורדת מלמעלה אא"כ טפיים כו'. וכתיב (איוב ל"ד י"ד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. אך ביצימ"צ כתיב ופסח ה' על הפתח. שפסח ודלג על בחי' פתח שהי' ההמשכה והגילוי מלמעלמ"ט בחי' נגלה עליהם ממה"מ אעפ"י שלא הי' העלאה תחלה והיינו משום שהי' מוכרח להיות כך לפי שישראל היו שקועים במ"ט שע"ט ולא הי' יכול להיות אצלם בחי' העלאת מ"ן מצד עצמן כלל. וע"ז כתיב (שה"ש ו' י"א) אל גנת אגוז כו' כמו האגוז שהפרי בעצמה אינה יכולה להתגלות כ"א אחר צריך לשבור תחלה הקליפות של האגוז ואח"כ מתגלה הפרי כו'. ולכן בכל היו"ט יש תחלה אתעדל"ת והעלאה מלמטלמ"ע כמו ר"ה ויוכ"פ קודם סוכות. וע"ז כתיב (שה"ש ו' ג') אני לדודי ואח"כ דודי לי. אבל פסח הוא בחי' אתעדל"ע תחלה דודי לי ואח"כ ואני לו (שם ב' ט"ז). והנה אחר הפסח מתחיל ספה"ע להמשיך מ"ט שע"ב כדי לברר המ"ט בחי' דנה"ב ז"מ הכלולים מז'. והנה כמו שמלמעלמ"ט הי' בחי' ופסח ה' על הפתח שהו"ע חפזון ודילוג וכמ"ש קול דודי מדלג (שה"ש ב' ח') כן צ"ל לכל הפחות מלמטלמ"ע ג"כ בחי' חפזון וזהו ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה':

ה וכ"ז הוא ביצמ"צ שהי' צ"ל חפזון בין מלמטלמ"ע ובין מלמעלמ"ט. אבל לעתיד כתיב (ישעי' ל' ט"ו) בשובה ונחת תושעון בהשקט ובטחה. שובה הוא בחי' תשובה ונחת הוא בחי' שבת כמ"ש (ואתחנן ה' י"ד) למען ינוח עבדך כו' וכתיב (יתרו כ' י"א) וינח ביום השביעי. והיינו כי תשובה היא העלאה מלמטלמ"ע בחי' תשוב ה' לגבי יו"ד ונחת היא בחי' המשכה מלמעלמ"ט והוא כענין ריח ניחוח. ריח העלאה ניחוח הוא ירידה והמשכה. והנה בשבת יש ב' הבחי' כי מעלי שבתא הוא בחי' העלאה כמו אדם ששובת. שמתעלה שכלו ומחשבתו לבחי' עצמיות שכלו כו'. כמו"כ הוא העלי' מבחי' ששת ימים עשה לבחי' קדש עליון כנ"ל בענין שבת. וזהו שבת אותיות תשב בחי' תשו"ע מלמטלמ"ע וזהו לילא שבתא ואח"כ יום השבת הוא המשכה וגילוי מלמעלמ"ט. וזהו בשובה ונחת תושעון בהשקט ובטחה. שלעתיד יהי' ההעלאה וההמשכה שלא בחפזון כ"א בהשקט ובטחה והיינו כי יצימ"צ הי' ע"ד מלחמה עם הרע וחמושים עלו בנ"י שעת צלותא שעת קרבא שהרע לא נתברר עדיין כלל. ע"כ הי' צ"ל חפזון. וחפזון הוא חסרון ע"ד אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב (תלים קט"ז י"א) שבחפזו הי' אומר שהנבואה של שמואל הנביא שמשחו למלך אינו אמת. חפזון הוא בחי' חיצוניות המוחין וקטנות הדעת. אבל לע"ל שיתברר הרע לא יהי' חפזון וזהו כי לא בחפזון תצאו (ישעי' נ"כ י"ב) וביאור הענין דהנה כתיב (ישעי' י"א) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה כו' שישתנה הטבעיות גם אצל בע"ח שיהי' וגר זאב עם כבש כו' (שם). וא"כ כש"כ שגם באדם ישתנה ויתהפך הטבע דנה"ב. ואין הפי' שיתבטל היצה"ר לגמרי כ"א שיהי' באופן אחר לגמרי ע"ד שהי' קודם החטא דכתיב (בראשית ב' ז') וייצר הוי' אלקים כו' ששרשם ב' שמות הוי' אלקים חו"ג. ופעולת היצה"ר לע"ל יהי' עדמ"ש בזהר (ח"ב ל' א') רוחא דצפון אתער כו' חביבותא לגבי מטרוניתא כמ"ד שמאלו תחת לראשי (שה"ש ב' ו') שהגבורות מעוררים רשפי אש וחמימות האהבה על זווג עליון כו'. גם ע"ד שארז"ל (זח"א קל"ח א' במדרש הנעלם) אלמלא היצה"ר חדוותא דשמעתא לא ליהוי. והיינו משום שלעתיד הלילה יעשה יום ועי"ז יתהפך גם החשך דנה"ב. וזהו ג"כ הטעם שיהי' וגר זאב עם כבש. דהנה כתיב (חלים ק"ד) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער. שעיקר יניקתם הוא מבחי' לילה. משא"כ לעתיד כו'. ולכן ביצי"מ שהרע לא נתברר הי' צ"ל חפזון שהגאולה הוא רק בחי' נר להאיר את החשך. שהחשך נשאר כו'. ובחי' חפזון מוחין דקטנות זהו שרש ומקור לבחי' חיות הטורפים ומזיקים. שאלו הי' להזאב איזה בחי' ישוב הדעת לא הי' טורף כלל את השה. שהשה ג"כ בע"ח כמוהו כו' ולכן לעתיד לא ירעו כו' משום כי מלאה הארץ דעה כו' שיומשך מוחין דגדלות וכמו"כ לא יהי' חפזון כלל. כ"א כמ"ש בשובה ונחת תושעון שהרו"ש יהי' בנחת בהשקט ובטחה. וישוב הדעת זהו בחי' סבא דעתי' סתים (באד"ר קכ"ח ב') ולמעלה זהו ההמשכה מבחי' מו"ס דשקיט ושכיך כו' (שם) וזהו בהשקט ובטחה כו'. ועיקר החפזון הי' רק בפסח מצרים. משא"כ פסח דורות א"צ חפזון. לפי שאז הי' קודם מ"ת. אבל אחר מ"ת א"צ לחפזון כ"כ. אך לעתיד לא יהי' חפזון כלל. כיון שהרע יתברר לגמרי כנ"ל בענין לא ירעו כו'. ובחי' זו דלעתיד ממשיכין כעת ע"י השבתת חמץ. דהנה לעתיד כתיב (בחקתי כ"ו ו') והשבתי חי' רעה מן הארץ. פי' והשבתי כו' שכל הנבראים דכעת יהיו ג"כ לעתיד אך לא יהיו מזיקים כלל. וזהו והשבתי חי' רעה שלא תהי' חי' רעה כו'. והנה כתיב (בא י"ב ע"ו) אך ביום הראשון תשביתו שאור. וענין השבתת חמץ היינו שמבטלים אותו (אעפ"י שישנו בבית אינו עובר עליו דכיון שמבטלו הרי הוא כאילו אינו) והכח לזה הוא מבחי' ביום הראשון בגימט' כתר. ולכן ע"י השבתת חמץ זוכים לע"ל לבחי' והשבתי חי' רעה לא ירעו ולא ישחיתו כו'. ואזי לא יהי' חפזון כלל. ומ"מ יהיו מזכירין יצי"מ גם לעתיד מחמת המעלה שיש בחפזון כמ"ש בד"ה מצה זו שהו"ע מה שיש מעלה באתכפיא יותר על אתהפכא:

ועבר ה' לגגף את מצרים כו' ופסח ה' על הפתח. כתי' (איוב ל"א י"ד) מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו וארז"ל במד"ר (שמות פ' י"ז) פסוק זה שר העולם אמרו מה אם במצרים שבהעברה בעלמא דן אותם כמ"ש ועברתי בארץ מצרים וכתי' ומת כל בכור באמ"צ. כ"ש לעתיד כי יקום אל וכי יפקוד בעמידה שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכרי' י"ד ד'). והנה ועבר הוא לשון עברה וזעם כו'. ופסח ה' תרגומו וחייס וכן פרש"י וחמל. והיינו כמ"ש (בישעי' י"ט) נגוף ורפוא שהי' נגוף למצרים ורפוא לישראל. וז"ש (שם) הנה ה' רוכב על עב קל ובא למצרים. ע"ב הוא חסד קל הוא גבו' כמארז"ל נשים דעתן קלה (שבת ל"ג ע"ב) והיינו לפי שדעת כולל חו"ג ונשים אין בהם רק מבחי' א' של הדעת דהיינו מהגבורות ולא מהחסדי' לכן נק' דעתן קלה. ועפי"ק ה' הויו"ת של גבורות בגימט' ק"ל וזהו שלשים ומאה משקלה שבחנוכת הנשיאים. וזהו ה' רוכב על עב קל שהי' הגילוי ע"י ב' המדות חסד ודין לכן הי' נגוף ורפוא בבת אחת וזהו וה' הכה כל בכור וה' הוא ובית דינו (מד"ר בראשי' פ' נ"א) בית דינו מל' דין. הו"א שם הוי' חסד. וצ"ל איך יכולים להיות התגלות שני מדות הפכיים בבת אחת. והתירוץ הוא מ"ש ויהי בחצי הלילה וה' הכה כו'. לפי שהי' בחצי הלילה דוקא. דהנה כתי' (תלים קי"ט) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך (משפטי צדקך התכללות דחו"ג) וצ"ל מהו המעלה דחצות לילה. והענין כי לילה חשך הוא בחי' דין ויום הוא בחי' חסד כמ"ש (תלים נ"ב) חסד אל כל היום וכתי' (וירא כ"ב ג') וישכם אברהם בבקר. אך הלילה גופא נחלקת לשני חצאין חצי הראשון הוא בחי' דין וחצי הב' ששייך ליום הוא בחי' חסד. והיינו כי בחי' מל' נק' לילה. והמל' יונקת מב' מדות חסד ודין. ובמחצית הראשון יונקת מהדין ובמחצית הב' יונקת מהחסד. והנה בהרגע של חצות שמתחלק הלילה דהיינו שיופסק מדה"ד ויומשך השפע מבחי' חסד עכצ"ל שאזי מאיר בחי' עליונה ביותר שמחלק את הלילה. שיופסק הדין ויומשך חסד. וא"כ בחי' זו שמתגלה בכל חצות לילה להיות חוצה ומחלק את הלילה הוא בחי' היותר גבוה משניהם והיינו בחי' לאו מכל אינון מדות. כי חסד ודין שניהם רק מדות אבל בחי' לאו מכל אינון מדות כלל כולל שניהם בב"א. והוא מדה"ר שכולל חסד ודין ושרש מדה"ר דת"ת דאצי' הוא מבחי' יגמדה"ר שלמעלה מאצי' ונק' במלך שלמה מלך שהשלום שלו מכאל וגבריאל אש ומים ואין מכבים זא"ז. והיינו שכאשר מתגלה בחי' היותר גבוה משניהם אזי נבטלים שניהם ממהותם ומתכללים יחד. ולכן נק' חצות לילה עת רצון (יבמות דע"ב ע"א) שאזי מאיר רצה"ע דהיינו לאו מכל אינון מדות כלל שאין שם דין כו'. וזהו ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור. שמכת בכורות שהי' צ"ל נגוף ורפוא כנ"ל הי' דוקא בהרגע של חצות ממש. כי אם הי' בחצי הראשון של הלילה הי' רק דין לבד ואם הי' בחצי הב' הי' חסד. אבל בהרגע של חצות כאשר מתחלק הלילה לשני חצאין שאזי מאיר בחי' לאו מכל אינון מדות כלל שכולל ב' המדות דחו"ג בבת א'. אזי דוקא הי' נגוף ורפוא נגוף למצרים מבחי' דין ורפוא לישראל מבחי' חסד וזהו הנה ה' רוכב על עב קל כו'. וזהו ענין נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם שנק' הגאולה בשם נר כמ"ש בד"ה מצה זו והיינו כמו הנר שמאיר את חשך לילה כך בחי' גילוי זה שבחצות לילה שחוצה את הלילה שיופסק השפע מבחי' דין ויומשך שפע החסדים א"כ הוא ממתיק הגבו' דמל'. והנה הגבורות נק' בשם לילה וחסד נק' אור ולכן גילוי זה נק' נר שמאיר את החשך דגבו' דמל' שיתמתקו ע"י האור והחסדים שנמשכים במל' אחר חצות לילה. ולכן כתי' (בא י"ב מ"ז) ליל שמורים הוא להוי'. הוא הלילה הזה. שקודם חצות נק' ליל בלא ה' שהוא ל' נקבה כמו את עשית את השמים חסר ה'. ואחר חצות לילה נק' לילה בה' ל' זכר כיון דקבילת דכר ה"ח וכמו אתה ה' לבדך מלא ה':

ב והנה כתי' ופסח ה' על הפתח אעפ"י שהי' הדילוג מלמעלה מסדר השתלשלו' מ"מ הי' הדילוג על הפתח דוקא. הפתח היא בחי' יראה כמארז"ל (שבת ל"א ע"ב) כל ת"ח שיש בו תו' ואין בו י"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל הרי שתו' נק' מפתחות הפנימיות כי אורייתא מח"נ ובחכמה שורה אור א"ס. ויראה נק' מפתחות החיצוניות כמו הפתח שעל ידו נכנסים לבית כך הפתח הראשון שהאדם יהי' יכול ליכנס לאלקות היא היראה כי היראה היא קבעומ"ש יותר מאהבה. וכמו עד"מ למטה במלך ב"י שאם אין אהבה אין הקפידא כ"כ שאינו נק' מורד משא"כ כשאין לו יראה נק' מורד. וז"ש זה השער להוי' שבחי' יראה שמקבל עומ"ש עי"ז שורה עליו התגלות בחי' מלוכה מלמעלה ובחי' מל' היא השער להוי'. וכמו עד"מ למטה כשיש פתח שאין יכולים ליכנס ממקום אחר כ"א דרך הפתח דוקא. כמו"כ למעלה שבחי' מל' היא הפתח ושער להוי' אזי אין יכול ליכנס כ"א מי שיש לו יראה וקבעומ"ש וגם עוד כמו הפתח שכשנכנסי' בהפתח אזי יכול לילך עוד לפנים יותר חדר לפנים מחדר כמו"כ למעלה שכשנכנסים בהפתח עליון דבחי' יראה מל' אזי יכולים לילך ולעלות בכל המדרגות העליונות דע"ס והיינו משום כי באצי' הכל באחדות שבחי' מל' קשורה ומיוחדת עם כל הע"ס. וזשארז"ל (במד"ת ע"פ אחת שאלתי) על דוד שאמר ממך למדתי ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה. ואח"כ אמרת להם עוד דברים הרבה כו'. והיינו משום כי על ידי היראה יכולים לבוא אח"כ ממילא לכל המדרגות. וז"ש (אחרי ט"ז ג') בזאת יבוא אהרן אל הקדש. שעל ידי זאת בחי' יראה מל' יכולים להתעלות בקודש העליון דח"ע ראשית האצי'. והנה בהפתח יש משקוף ושתי מזוזות וארז"ל ברבות (בא פ' י"ז) המשקוף בזכות אברהם (אברהם חסד ושרשו הוא בחי' כ"ע שהוא חסד בלא דין והוא ראשית קו האמצעי) ושתי המזוזות בזכות יצחק ויעקב (יצחק בינה כמעלת הזהב כו' קו השמאל. יעקב יו"ד עקב יסוד אבא מקור קו הימין) ובחי' יראה היא הפתח עצמה דהיינו הדלת להפתח וכמ"ש (תלים למ"ד) ארוממך הוי' כי דליתני ל' דלת כמ"ש במ"א. והנה בכל אדם מוכרח להיות הבחי' של הג' אבות כמ"ש בת"א ד"ה וארא הא' ובמעשה הו"ע תורה ועבודה וגמ"ח. עבודה קו השמאל וגמ"ח קו הימין. ב' מזוזות. ותו' קו האמצעי המשקוף שעל שתי המזוזות. וזהו ופסח ה' על הפתח שהדילוג שמלמעלה מסדר השתלשלו' הי' על הפתח דוקא דהיינו על המשקוף וב' מזוזות ג' קוין דאצי':

ג וזהו ועבר ה' לנגוף כו'. ופסח ה' על הפתח. שלמצרים הי' ועבר לשון עברה וזעם. ולישראל הי' ופסח וחיים. והענין כי בפי' ועבר יש ב' פירושים א' לשון עברה והב' לשון עובר על פשע. והנה עובר על פשע לשארית נחלתו וארז"ל (ר"ה ד' י"ז סע"א ורע"ב) למי עובר על פשע למי שמשים א"ע כשיריים. בחי' ביטול בתכלית וזהו ופסח ה' על הפתח של ישראל לפי שיש אצלם בחי' פתח ג' קוין ובחי' יראה כנ"ל שהוא ביטול ע"כ מבחי' ועבר ה' נמשך להיות עובר על פשע להיות ופסח ל' וחייס כו' משא"כ למצרים שאינם בבחי' שארית וביטול ע"כ הי' ועבר לשון עברה. ולכן דוקא שר העולם מתפחד מה אעשה כי יקום אל כו' כנ"ל. משא"כ נש"י כמו שמבחי' העברה דועבר ה' כו' הי' להם בחי' עובר על פשע כמו"כ אין מתייראים מבחי' העמידה על המשפט דלעתיד שהוא מ"ש ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים. לפי שלנש"י יש בחי' בעמדם תרפינה כנפיהם. שהו"ע עמידה וביטול דתפלה. וע"כ נמשך להם מבחי' עמידה של הקב"ה להיות ואתה עמדת להם בעת צרתם שאומרים בחנוכה. וגם עוד מה שישראל א"צ לירא מהעמידה שיהי' ועמדו רגליו על הר הזיתים לפי שיהי' העמידה על הר הזיתים דוקא. והיינו משום דכתי' (ירמי' י"א ט"ז) זית רענן כו' קרא ה' שמך. זית הוא בחי' צדיק כו' (ת"ז תקון י"ט) גם לפי שמדקדקים על עצמן עד כזית. שאמר הקב"ה האיך לא אשא פנים להם שהם מדקדקים ע"ע עד כזית. וא"כ מבחי' כזית נמשך נשיאות פנים לישראל. וכיון שיהי' ועמדו רגליו על הר הזיתים אזי א"צ נש"י ליפחד מהדין כו'. והנה בענין השקפה מצינו ג"כ שלמצרים כתי' וישקף על מחנה מצרים וארז"ל כל השקפה הוא לדין ובנש"י כתי' השקיפה ממעון קדשך כו' וברך את עמך ישראל. והיינו בזכות המשקוף נעשה לישראל השקפה דמדה"ד לברכה להיות השקיפה וברך כו'. והנה כנגד ופסח ה' על הפתח תקנו ג' דברים מצה וכוסות ומרור. מצה הוא בחי' קו הימין כי חמץ ל' חמיצות נשתלשל מקו השמאל שמריבוי הגבו' והצמצומי' נמשך יניקה לחיצונים אבל מצה אין התינוק יודע לקרות אבא שעל ידי מצה נמשך מוחין דאבא מקור קו הימין. והכוסות של יין הם מבחי' בינה מקור קו השמאל. וזהו יין המשמח אלקי' שעל ידי הבינה נמתקים הגבו' דשם אלקים. ומרור על ידי מרירות ממשיכים מבחי' קו האמצעי ברחמיך הרבים רחם עלינו. וא"כ ג' דברים אלו הם כנגד המשקוף וב' מזוזות שעי"ז הי' ופסח ה' על הפתח כנ"ל:

והיה לאות על ידכה ולטטפות בין עיניך. רש"י פי' טטפות כמו הטף אל דרום (יחזקאל כ"א ב'). או אל תטיפו יטיפון (מיכה ב') שהנבואה נק' הטפה. כי נבואה ל' ניב שפתים שבדיבור הוא מתנבא ולכן נק' בשם הטפה והזלת דברי נביאות. וכמו"כ התפלין שהם מביאין לידי דיבור דהיינו לספר ביצ"מ נק' טטפות שמטיפין דברים. ולהבין זה. הנה ארז"ל (ברכות י"ד ע"ב) כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. וצ"ל הלא בעולה היה ג"כ נסכים עם המנחה. ובזבח שהוא שלמים היה ג"כ מנחה עם הנסכים. וא"כ למה נז' רק מנחה גבי עולה ונסכים גבי זבח. הנה הקרבנות נק' לחמי לאשי. פי' אשי אש שלי זהו השרפים שהם יסוד האש אשר לאלקות. כי הם תמיד בבחי' רשפי אש והתלהבות עם ביטול לאלקות. ולכן נק' שרפים. וזהו אשי. והקרבנות הם לחמי לבחי' אשי כו'. ויש להבין למה השרפים דוקא נק' אשי הלא על החיות כתיב ג"כ מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים (יחזקאל א'). וצ"ל ענין ההפרש שבין שרפים לחיות ואופנים. שרפים אומרים קדוש. ואופנים אומרים בכה"מ. וישעיה ראה המרכבה דשרפים ויחזקאל דחיות ואופנים וארז"ל אין דומה בן כפר כו' לבן כרך כו'. והענין דפי' קדוש הוא כענין הוי' אחד שבק"ש. פי' אחד בחי' אני הוי' לא שניתי שאין שום שינוי לפניו בין קודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע. כי בריאת העולמות מאין ליש הוא מבחי' ברוך שם כבוד מלכותו כו' בתי' מל' שנק' שם והארה. וע"ז אנו מבקשים יהא שמיה רבא מברך כו' כמ"ש בתו"א בד"ה חכלילי. אבל עצמותו ומהותו ית' קדוש ומובדל לגמרי מהעולמות ולא כמו הנשמה שמחיה כו'. ולכן אני הוי' לא שניתי. וזהו פי' הוי' אחד. והנה השרפים שאומרים קדוש היינו שהשגתם הוא איך שעצמותו ומהותו ית' קדוש ומובדל. ואני הוי' לא שניתי. ולכן הם תמיד בבחי' רשפי אש והתלהבות וביטול ליכלל בבחי' קדוש. וזהו פי' שרפים (בל"א איבער גיברענט געווארען) היינו שגם היש ופירוד דחומר הגוף נשרף כו' שאין שום עיכוב גם מצד חומר הגוף שלהם. כ"א שבחי' האש ליכלל בבחי' קדוש זהו עצמיות אצלם גם מצד חומר הגוף שלהם. וזהו (ישעיה ו' א') ואראה את אד' יושב על כסא כו' שרפים עומדים ממעל לו. היינו למעלה מבחי' ש' אד'. כ"א תשוקתם ליכלל בעצמותו ומהותו ית' בחי' שם הוי' כנ"ל. משא"כ האופנים וחיות שאומרים ברוך כה"מ. היינו שהשגתם מה שמשיגים אלקות הוא רק בבחי' מל' מקור חיות העולמות ולכן גם ההתלהבות והתלהטות שלהם ברשפי אש האהבה כמ"ש והחיות בוערות הוא ג"כ רק לבחי' מל' לבד דהיינו להשיג ביטול העולמות לגמרי ויחוד בתכלית עם החיות אלקות שמחי' ומהוה כמו שהוא מצד אלקות דמדת מל' עצמה שלמעלה מעלה אין קץ על השגת הנבראים בחי' ביטול ויחוד זה דיחו"ת כו'. ולכן כתיב בהם וארבע כנפים לאחת להן כנגד ד"א דשם אד'. הכנפים הם כסוי הפנים שהם השמות והאורות שא"א להם להכילם בלי כנף ולבוש (ורק לע"ל כתיב ולא יכנף כו') כמ"ש בעה"ק. ולפי שהשם והאור שמאיר בחיות הוא מד"א אד' לכן יש בהם ד' כנפים לכסות האורות דד"א אד'. אבל גבי שרפים כתיב שש כנפים כו' לפי שהעלאתם הוא לבחי' ש' הוי' שהוא האור שמאיר בששה מדות דאצי' כמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה כו'. ולכן השרפים דוקא נק' אשי אש שלי שהאש שלהם הוא לש' הוי' שם המיוחד ושם העצם. משא"כ חיות ואופנים האש שלהם הוא לש' אד' שהוא כינוי. והקרבנות נק' לחמי לאשי דוקא שהעלאת הקרבנות מלמטלמ"ע ליכלל באלקות הוא ע"י השרפים דוקא. לפי שכל ההעלאות הוא על ידם דוקא כמ"ש במ"א. גם הקרבנות קרבן להוי' שנעשה על ידם הקירוב ויחוד דהוי' אד' וא"כ צ"ל ההעמ"נ ליכלל בהוי' וזהו ע"י השרפים שהם דוקא אשי האש להוי':

ב והנה האדם כלול מכל המדרגות ולכן הנה"א כלול מב' המדרגות הנ"ל דשרפים ואופנים ורק למעלה הנה יסוד האש האלקי הוא בהתגלות אצלם לפי שחומר גופם הוא כלול רק משני יסודות אש ורוח. וגם מהרוחני' דאש ורוח. ע"כ האש אלקי שמצד אור הנשמה שלהם גובר על חומר הגוף שלהם ומהפכו לבחי' רשפי אש האה"ר לה' שיהיה זה עצמיות גם מצד חומר הגוף שלהם כנ"ל משא"כ הנה"א שמתלבש בגוף שכלול מד"י ארמ"ע וגם מיסודות גשמי' ע"כ אע"פ שכלול בהנה"א בחי' רשפי אש דשרפים ואופנים אבל בחי' יסוד האש האלקי הוא מוסתר ונעלם בו שאין מתגלה זה בהגוף שמד"י גשמי'. ולזאת הו"ע ק"ש להוציא מהעלם אל הגילוי בחי' יסוד האש אלקי. והיינו כי בק"ש אומרים הוי' אלקינו ולכאורה מהו הוי' אלקינו דוקא הלא כתיב (דברים ז') כי הוי' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ולית אתר פנוי מיניה. והענין דכתיב (תלים פ"ד) כי שמש ומגן הוי' אלקי'. והנה בכל העולמות נמשך חיות מש' הוי' ע"י התלבשות בשם אלקי' והש' אלקי' מסתיר ומעלים. ויש ריבוי השתל' המדרגות בבחי' הצמצומים וההסתרים דש' אלקי' וזהו"ע כי הוי' הוא האלקי' בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שבכ"מ מעומק רום עד עומק תחת החיות הוא מש' הוי' ע"י התלבשות בש' אלקי'. אך הש' אלקי' מסתיר את האור והחיות דש' הוי'. ומה שלמטה יותר ההסתר ביותר. אבל ענין הוי' אלקינו הוא ע"ד (נדרים ד' ח' ע"ב) מוציא חמה מנרתקה שאין השם אלקי' מסתיר כלל וזהו אשר עשה האלקי' את האדם ישר (קהלת ז') שבחי' אור וחיות משם הוי' שנמשך בנפש האלקי' שהו"ע הניצוץ אלקי שבחכ' שבנפש נמשך ביושר ולא ע"י התלבשות והעלם בשארי שמות. וזהו ג"כ ישראל ישר אל. וזהו"ע כל הברכות ברוך אתה הוי' אלקינו ואח"כ מלך העולם. ע"ד כי הוי' הוא האלקי' בשמים ממעל כו' שהו"ע כי שמש ומגן כנ"ל. והנה כתיב (ש"ב כ"ב כ"ט) כי אתה נרי הוי' והוי' יגיה חשכי. שהו"ע חשך הגוף ונה"ב שלא יסתירו כלל וזהו יתרון מעלת הנשמות על המלאכים. כי במלאכים היסוד האש האלקי שמצד אור הנשמה שלהם שהוא אלקות ממש הוא רק מכלים דע"ס דמל' דאצי' ולכן יכול האש אלקי שלהם להתגלות רק בבחי' חומר קדוש רוחני דב' יסודות אש ורוח שבעולם הבריאה שיהיו שרפים. אבל כשירדו למטה בעוה"ז נעשו נפילים כידוע. ורק בשמי מרומים שם יכולים להיות שרפים ולא למטה בעוה"ז. אבל נשמות שבחי' יסוד האש האלקי שלהם נמשך מש' הוי' שהוא האור והעצמיות המתפשט בהכלים ע"כ יכול להתגלות גם בחומר גוף גשמי שמד"י גשמיים. ולכן בק"ש שאומרים הוי' אלקינו. בחי' כי אתה נרי הוי'. אזי גם חשך הגוף ונה"ב אין מסתיר כלל. ולכן בק"ש יכולים להוציא יסוד האש אלקי מהעלם אל הגילוי והיינו ב' מדרגות דשרפים ואופנים הנ"ל שיהיה האדם למטה כמו מדרגת שרפים ואופנים שלמעלה. והו"ע ב' פרשיות דק"ש:

ג ולהבין איך יש ב' המדרגות דשרפים ואופנים בב' פרשיות דק"ש יובן בהקדם ביאור מארז"ל הנ"ל כל הקורא ק"ש כו' כאלו הקריב עולה כו' וזבח כו' דמשמע שבק"ש עצמה יש בה ב' המדרגות דעולה וזבח. והו"ע ב' הפרשיות דק"ש שמע והא"ש. והנה ידוע בגמ' (ברכות ל"ה ע"ב) דפ' שני' דכתיב בה ואספת דגנך נק' עדיין אין ערש"מ. ופי' הה"מ נ"ע הטעם כי אעפ"י דכתי' בה ובכל נפשכם כיון דלא כתיב בה בכל מאדך כו'. אבל פ' ראשונה דכתיב בה בכל מאדך נק' ערש"מ. ולהבין ענין בכל מאדך הנה כתיב בחנה (ש"א א י') ותתפלל על הוי' הוי' יו"ד הוא בחי' צמצום שיומשך גילוי חו"ב ומדות. כי אוא"ס לאו מכל אינון מדות איהו כלל. ואפי' על בחי' ח"ע כתיב (חלים ק"ד כ"ד) כולם בחכמה עשית שכעשי' גופני' נחשבת ולכן כדי שיומשך אוא"ס ב"ה בח"ע ומדות דאצי' צ"ל תחלה בחי' יו"ד צמצום. וז"ש (ישעי' מ"ב ח') אני הוי' הוא שמי. שגם הוי' הוא בחי' שם והארה כו' ולכן ותתפלל על הוי' ליכלל בעצמי' אוא"ס ב"ה שלמעלה מש' הוי'. וזהו מדרגת עולה כי עולה פירושה שעולה למעלה מעלה עד אין קץ כלל. דהיינו לבחי' על הוי' וכמ"ש (קהלת ג' כ"א) רוח בני האדם העולה היא למעלה אדם גימט' מ"ה דהיינו בחי' ש' מ"ה שבת"ת כמראה אדם. ופי' העולה למעלה. היינו לבחי' כי לא אדם הוא שזהו בחי' על הוי'. נמצא דפי' עולה הוא העלי' על הוי' כו' וזהו"ע למס"נ באחד שהמס"נ וההעלאה צ"ל דוקא לעצמותו ומהותו ית' וכמ"ש ואתחנן ד' ז') בכל קראנו אליו וארז"ל (בספרי) אליו ולא למדותיו ונת' במ"א שזה קאי על ק"ש. שהמס"נ וההעלאה בק"ש צ"ל אליו ממש דהיינו לבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן נמצא שהמס"נ שבפרשה ראשונה דק"ש זהו בחי' עולה. והנה העולה קד"ק. כי עולה באה על החטא והוא בחי' בע"ת ובמקום שבע"ת עומדים כו' (ברכות ל"ד ע"ב). כי צדיקים גמורים שמקיימים המצות בחי' אשר קדשנו במצותיו זהו בחי' קדש עליון. אבל בע"ת ממשיכים הגילוי מבחי' קדה"ק לפי דמשכין לי' בחילא יתיר (בזהר חיי דקכ"ט ע"א וע"ב). ועי"ז מתמלאים הפגמים שבבחי' קדש עליון ולכן העולה ק"ק כו' ועולה כולה כליל שמכלה ומבלה כל הרצונות זרות מכל התאות דנה"ב. וזהו"ע פ' ראשונה דק"ש דכתיב בה בכל מאדך בלי גבול ועי"ז העלי' לבחי' על הוי' כו' כנ"ל. וזהו כמו מדרגת השרפים שאומרים קדוש שהעלאתם היא לעצמותו ומהותו ית' דוקא כי שרפים בבריאה ולכן הרצוא שלהם לעצמותו ית' זהו רק לשם הוי' שבאצי' שהוא קדוש ומובדל מבי"ע. אך נשמות שמצד שרשם הם חלק הוי' עמו כנ"ל. לכן הרצוא שלהם לעצמותו ית' הוא לבחי' על הוי' והנה פ' שני' דק"ש כתיב בה לאהבה את ה' כו' ובכל נפשכם והוא האהבה דבחי' נפשי אויתך. וכמ"ש (נצבים ל' כ') לאהבה את ה' כו' כי הוא חייך. שהוא ית' מקור החיות לכל העולמות. וא"כ אהבה זו היא כמו מדרגת האופנים שאומרים ברוך כה"מ. שהתלהבות שלהם הוא ג"כ לבחי' מקור חיות העולמות לבד. ובחי' זו נק' זבח קדשים קלים. וזהו"ע עולה וזבח שבק"ש כו'. והו"ע ב' בחי' כלה שבשה"ש בלקו"ת דרוש הראשון:

ד והנה כל הקורא ק"ש בלא תפלין כו'. שלבחי' ק"ש נצרך תפלין. כי כל ענין ק"ש הוא רק העלאות ממטלמ"ע (בב' בחי' דעולה וזבח הנ"ל) וע"כ צ"ל אח"כ בחי' תפלין. שהו"ע המשכת אלקות מלמעלמ"ט. וכמ"ש אחר ואהבת ודברת בם כו' וקשרתם כו'. ומה שההמשכה נק' בשם תפלין היינו כי הוקשה כל התורה כולה לתפלין (קדושין ל"ה ע"א) כמו שבתפלין כותבין קדש והי' כי יביאך כו' שהם מוחין עליונים מע"ס דאצי' על קלף ודיו גשמי' כמו"כ כל המצות ענינם רק להמשיך גילוי אלקות בעולמות. דהנה כתיב (בשלח י"ד ל"א) וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים שמבחי' יד הגדולה נמשך הכח להמשיך גילוי ש' הוי' במצרים וגבולים דעשי' גשמי' דהיינו ע"י מעשה המצות בגשמי' דהנה כתי' (בחקתי כ"ו ג') ועשיתם אתם. אתם כתי' חסר מעלה אני עליכם כאלו עשאני (זח"ג קי"ג סע"א). שע"י קיום המצות עושין וממשיכים ציור קומה דבחי' אדם העליון. שע"י מצות צדקה ממשיכים גילוי בחי' חסד דרועא ימינא וע"י איזהו גבור הכובש יצרו גילוי בחי' גבורה דרועא שמאלא כו'. וגם פי' כאלו עשאני קאי גם על האור. כי ע"י עשיית הכלים דע"ס נמשך התגלות האור ג"כ (כי אין האור יכול להאיר בלא הכלים כמ"ש בד"ה ביאור ע"פ וקבל היהודים). וז"ש (ש"ב ח' י"ג) ויעש דוד שם שהמשיך גילוי ש' הוי' בעשי' גשמי' וכמ"ש בזוה"ק (שם ע"ב) מאן עבד שמא קדישא מאן דיהב צדקה למסכני בכל יומא כו'. ולכן אחר ההעלאה דק"ש צריך להשפיל עצמו בבחי' שוב לאחד. ולקיים כל המצות גשמיי' כדי להמשיך גילוי אלקות למטה. וזהו דיו לעבד להיות כרבו כי נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא (במד"ר במדבר פי"ג). גם דיו אותי' יו"ד ואותי' דיו להמשיך גילוי היו"ד בחי' ח"ע בדיו גשמי. וז"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי כו'. אעפ"י שהיו מרכבה כמו השרפים כו' ועוד יותר גבוה. שהיו מרכבתא עילאה. אך לפי שהיו מרכבה ברוחני' דוקא דהיינו ע"י עבודה רוחני' דבחי' רו"ש. לכן לא היו יכולים להמשיך גילוי ש' הוי' כי המשכת בחי' ושמי הוי' הוא דוקא בקיום מצות מעשיות וזהו בדרך כלל ענין שלבחי' ק"ש צ"ל אח"כ בחי' תפילין:

ה והנה ענין שהתפילין הם כנגד מנחה ונסכים. הנה כתי' (שיר ה' א') אכלו רעים שתו ושכרו דודים. רעים קאי על נשמות שעוסקים בתו' שנק' אחים ורעים להקב"ה. וכתי' (תלים מ' ט') ותורתך בתוך מעי כמו שהמזון מחבר הנשמה עם הגוף כך ע"י התו' ממשיך אא"ס בחכ'. וזהו אכלו רעים שהוא המשכת אוא"ס בחו"ב כו'. וזה"ע המנחה שמן וסולת. שמן חכ' סלת דעת שיומשך גילוי אלקות בדעת והשגה כו'. ומנחה מ"ן ח' ה' שהוא המשכה מבחי' מזל הח' ונוצר חסד לאלפים. שתו ושכרו דודים קאי על יין הנסכים יין המשמח אלקי' בחי' כי שמש ומגן כו' שש' אלקים מעלים ומסתיר על ש' הוי'. אבל יין משמח אלקים שממשיך גילוי הפנימי' דהיינו שיתגלה ש' הוי' שמוסתר בש' אלקים וכמש"א נכנס יין יצא סוד (עירובין ס"ה ע"א) בחי' סוד הוי' כו'. ומה שנז' מנחה גבי עולה ונסכים גבי זבח. אעפ"י שבשניהם הי' מנחה ונסכים. הענין כי עולה שהוא למס"נ באחד ליכלל בבחי' על הוי'. ועי"ז נמשך או"ח שיהי' יחוד פנימי' דחו"ב. יחוד י"ה. לכן העיקר היא המנחה שהוא המשכת אא"ס בג"ר וממילא הי' אח"כ הנסכים יחוד ו"ה שיומשך הגילוי מאצי' לבי"ע אבל זבח בכל נפשך אתכפייא אעפ"י שנחשב ג"כ מס"נ מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא וגורם ג"כ יחוד חו"ב אבל לא מבחי' השלימות כ"א מהבחי' היותר תחתונה שביחוד חו"ב והעיקר הוא יחוד ו"ה. לכן נז' נסכים גבי זבח. ששלימות ההמשכה שע"י הזבח הוא רק הנסכים. והנה תש"ר הוא כמו שמן דמנחה כמ"ש (קהלת ט' ח') ושמן על ראשך אל יחסר וארז"ל (שבת קנ"ג ע"א) אלו תפילין (שבראש) ע"ש בפירש"י. בחי' שמן שצף ע"ג יין כו' אבל תש"י הוא כענין הנסכים בחי' יין המשמח אלקי'. שיומשך הגילוי למטה בבי"ע שלא יסתיר ש' אלקי' כו'. וזהו והי' לאות על ידכה כו'. דהנה כתי' תפלה לעני כו' וכתי' תפלה למשה. ואי' בזוה"ק (וישלח קס"ח ע"ב) שתפלה לעני הוא תש"י כו' והיינו כי עני הוא בחי' סיהרא דל"ל מג"כ רק מה שמקבלת האיר מהשמש כו'. ולכן ישראל מונין ללבנה שכל עבודתם הוא רק בבחי' דל"ל מגר"כ רק מה שנמשך מלמעלה. שגם שבאים לבחי' רשפי אש בק"ש. הנה באמת הכח לזה הוא ע"י לבישת העו"ת קודם התפילה שהוא המשכת המקיף כדי שיוכל להיות העלאה כו'. וכן ההמשכה שע"י התו' הרי ארז"ל (יבמות ק"ט ע"ב) כל האומר אין לי אלא תו' כו'. וע"ז כתי' (ישעי' יו"ד למ"ד) הקשיבה לישה עני' ענתות דקאי על כנס"י בחי' מל' דאצי' כשיורדת לבי"ע כו' (זח"א רמ"ט ב'). ולכן צ"ל תפלה לעני דהיינו להיות התחברות ההמשכה מאא"ס ב"ה בבחי' עוני דסיהרא כו' וזהו"ע תש"י. וכמ"ש והי' לאות על ידכה יד כהה בחי' יד שמאל נטה שמאלו וברא ארץ (בזח"ב ד' כ' ע"א) שהו"ע בנין המל' מהגבורות כדי שיהי' הסתר והעלם כו' והו"ע עוני. וע"כ צ"ל והי' לאות על ידכה כו' להמשיך גילוי בחי' אות כו' ע"ד אות הוא ברבבה שלו (חגיגה ט"ז א'). וכמ"ש (שיר ה' יו"ד) דגול מרבבה. דהנה כתי' (דניאל ז') אלף אלפי' ישמשונ'. בחי' אופנים שאומרים ברוך. ורבוא רבבן קדמוהי יקומו בחי' שרפים עומדים ממעל לו. וזהו קדמוהי כו' (וע"י בחי' אלו מפילים האלף ורבבה דקלי' כמ"ש (תלים נ"א) יפול מצדך אלף ורבבה כו'). ופי' אות הוא ברבבה שלו הוא כשנמשך הגילוי מלמעלמ"ט מבחי' קדוש ומובדל כו' כנ"ל. זהו נק' אות מורה על הרוממות וההבדלה כו'. אך ההמשכה זו היא דוקא בבחי' רבוא רבבן שקדמוהי יקומון. וזהו דגול מרבבה. רבבה דוקא כו'. דגול כענין אות כו'. (גם אות נק' היסוד כמ"ש והי' לאות ברית). וזהו והי' לאות על ידכה שגילוי בחי' אות זה צריכין להמשיך על ידכה יד שמאל בחי' מל' שהו"ע תפלה לעני כו'. וה"ז כמו ענין יין הנסכים בחי' יין המשמח אלקי' שיומשך גילוי ויחוד ש' ה' בש' אלקי' ועי"ז יומשך הגילוי למטה בעולמות הנבראים כו'. ובחי' תש"ר הו"ע תפלה למשה. הקב"ה מניח תפילין כו' שהוא המשכת אוא"ס בחב"ד דאצי' והו"ע השמן והסלת דמנחה. ועיקר הענין כי תפלה למשה זהו התחברות עצמיות אוא"ס בראשית האצי' דהיינו ג"ר כמ"ש (ברכה נ"ג כ"א) במשה וירא ראשית לו. תפלה לעני התחברות האצי' עם מקור דבי"ע. ולכן ארז"ל (במד"ר בשלח פכ"א סי' ד') ששניהם שקולים כי כמו שבבחי' עוני דסיהרא מקור דבי"ע נצרך לעשות תפלה וחבור כמו"כ ויותר מכן נצרך לעשות תפלה וחבור המאציל עם נאצלים. דיותר משאין ערוך בי"ע לאצי' אין ערוך אצי' לגבי המאציל כו' וזהו"ע תש"ר ותש"י. וזהו עצמו ענין מנחה ונסכים שזהו המשכה מלמעלמ"ט אחרי ההעלאה דעולה וזבח. וצ"ל נמשך תחלה תוס' אור מעצמי' אוא"ס באצי' דהיינו בג"ר. וזהו המנחה דשמן וסלת כנ"ל. ואח"כ צ"ל נמשך גילוי אוא"ס מאצי' לבי"ע. שלא יסתירו הצמצומים והגבו' דש' אלקי'. וזהו"ע הנסכים יין המשמח אלקים כנ"ל:

ו ועתה צ"ל מה שתש"ר נק' טטפות. הנה כתי' (בראשית ב' י"ד) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. כי עיקר ענין הג"ע הוא כמ"ש (שם ב' ט') ועץ החיים בתוך הגן שהוא בחי' כי האדם עץ השדה. דהיינו בחי' כמראה אדם שעל הכסא. והמשכה זו ע"י התומ"צ. רמ"ח פקודין רמ"ח אבד"מ כו'. אבל ונהר יוצא כו' הוא המשכה מאוא"ס ב"ה שלמעלה מבחי' כי האדם עץ השדה כו'. כ"א כמ"ש (ישעי' נ"ח י"ד) אז תתענג על הוי'. דכמו שבההעלאה כתי' ותתפלל על הוי'. כמו"כ בבחי' המשכה כתי' ג"כ על הוי' כו'. וזהו ונהר כו'. וכמ"ש (ירמי' י"ז ח') והי' כעץ שתול כו' ועל יובל ישלח שרשיו שבבחי' ע"ח נמשך הגילוי מבחי' יובל שהו"ע ונהר יוצא מעדן. והנה ומשם יפרד והי' לד' ראשים הו"ע ד' בתים דתפילין (דמארי עלמא) וע"כ נק' טטפות שהם בחי' הטפה והזלה מבחי' ונהר יוצא מעדן כו' וכענין אפיקי מים. והנה ד' נהרות יש פי' דקאי על ד' פרצופים דאצי' חו"ב ת"ת ומל'. ד"א הוי'. וענין ונהר יוצא מעדן הוא ההמשכה מא"א ועת"י כו'. וכיון שנת' כאן שד' ראשים הוא ד' בתים דתפילין (והוא כפי' הא' דהקב"ה מניח תפילין שבתו"א בביאור ע"פ כי עמך מקו"ח). א"כ מה שנק' טטפות היינו שנמשך בהם הטפה והזלה מבחי' ונהר יוצא מעדן כו'. (והו"ע א' עם פי' הגמ' בטטפות טט בכתפי ב' פת באפריקי ב'). והיינו כי הד' בתים ד' מוחין עליונים הם הטפה והזלה מבחי' נהר יסוד דא"א היוצא מעדן ח"ס דא"א ששם מאיר גבורות דעת"י והטפה זו היינו שמטיפים מי מנוחות כמ"ש בזהר (תרומה קע"א ע"א) ע"פ על מי מנוחות ינהלני (תלים כ"ג ב') אילין מיא דהנחה דנגדין מההוא אתר דנגיד ונפיק מעדן. והיינו שיכולים להשקיט כל תוקף ותגבורת דבחי' רשפי אש וצמאון שבס' השתל'. והנה ק"ש אש. ב' פרשיות. אש דשרפים ואש דאופנ'. ותפילין שוב בחי' מים. וזהו טטפות שמטיפים מי מנוחות להשקיט האש דק"ש. וביאור הענין הנה כתי' (תלים מ"ב ב') כאיל תערוג על אפיקי מים ויש ב' פירושים הא' תערוג ל' צעקה והב' תערוג ל' תענוג כמו ערוגת הבושם. הנה עופר האילים נק' ת"ת מצד הגבו' שבו עד"ה דומה דודי לצבי ור"ל כי ת"ת נק' בריח התיכון שעולה עד הכתר. אך היינו רק עד שרש הנאצלים. אבל מצד הגבורות שבו הוא תוקף ותגבורת העלי' למעלה יותר שלא בהדרגה כלל דהיינו עד בחי' אחרונה שבמאציל (וזהו כמשל עופר האילים שמרוצתו שלא בהדרגה שקופץ מהר להר כו'). ובחי' זו בעבודה בנפש זהו בק"ש למס"נ באחד שהוא העלאת הנפש מלמטלמ"ע בבחי' רצון פשוט ליכלל בבחי' אנת הוא חד ולא בחושבן. אליו ולא למדותיו. ובחי' זו נק' כאיל תערוג על אפיקי מים שזהו הצעקה מעומקא דליבא בבחי' צמאון גדול וכלות הנפש ממש על העדר בחי' מי מנוחות דנהר היוצא מעדן. שנת' שזהו המשכה מבחי' גבו' דעת"י שבמו"ס בחי' אחרונה שבמאציל. וזהו פי' אפיקי מים כמו (איוב י"ד י"א) אזלו מים מני ים דהיינו שנפקו ויצאו והלכו להם מהעולמות. דהיינו שנתעלמו מחמת הצמצומים והפרסות המעלימים ומסתירים. נמצא שענין ק"ש הוא בתי' כאיל תערוג על אפיקי מים. אך זהו ק"ש עצמה בחי' אש וצמאון אבל ענין התפילין שנק' טטפות שהם בחי' נטיפה ונזילה בחי' מי מנוחות שמנהר היוצא מעדן דהיינו שהד' בתים דתש"ר שהם ד' מוחין דאצי' הם הד' נהרות שנמשכים מנהר יסוד דא"א היוצא מעדן מו"ס ששם מאיר גבו' דעת"י. ולכן התפלין שנק' טטפות הם אפיקי מים כפי' השני דהיינו שנעשו מקורים שמפיקים ומוציאים בשפע בחי' מי מנותות שמנהר היוצא מעדן שיומשכו בגילוי בס' השתל' להשקיט ולרוות תוקף רשפי אש הצמאון כו' (ולפ"ז פי' אפיקי מים ע"ד ומפיקים נוגה) ולפ"ז פי' כאיל תערוג ל' תענוג ע"ד ערוגת הבושם דהיינו שמתענג ומתרווה מבחי' אפיקי מים שהם התפילין שנק' טטפות כו' ל' נטיפה כו'. אך אימתי יכול להיות פי' השני כשיש תחלה פי' הראשון דאיל תערוג הצעקה והצמאון לגילוי זה. וזהו שלבחי' ק"ש נצרך תפילין דוקא כי ק"ש עצמה בחי' אש וצמאון זהו כפי' הראשון דאיל תערוג והטטפות דתפילין זהו בתי' פי' הב' דאיל תערוג. וכמו"כ גם בנפש ארז"ל (מגילה ג' ע"א) אע"ג דאיהו לא חזי מזלי' חזי פי' מזלי' הו"ע ונוזלים מן לבנון ל"ב נ"ח ונשע"ב ולכן נק' התפילין טטפות שמחברים בחי' מזלי' שיהי' נוזל ונמשך ממנה להנשמה שמלובשת בגוף. והנה מזלי' חזי זהו לטטפות בין עיניך שיהי' בחי' ראי' וכמ"ש לע"ל כי עין בעין יראו (ישעי' נ"ב ח') ומה שמבחי' מזלי' נוזל ונוטף להנשמה שבגוף נק' ג"כ מי מנוחות כמ"ש במ"א בפי' ולא ראה עמל בישראל והו"ע הנשמה יתירה שבשבת מנוחה ועונג:

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה