אור ברסלב
מגן אבות חלק א פרשת אמור

מגן אבות חלק א· רבי שלמה זלמן שניאורסון

פרשת אמור

פרשת קדושים

וספרתם לכם כו. הנה וספרתם הוא לשון בהירות והארה כמ"ש (יחזקאל א' ל"ו) כמראה אבן ספיר. שענינו בהיר. וכן הוא פי' ע"ס ג"כ לשון בהירות כו'. וזהו פי' וספרתם לכם. שתאירו עצמכם. והיינו שתמשיכו בנפשכם הארת אור וגילוי והוא ע"י ספה"ע היום יום כו'. יום הוא לשון אור וגילוי כמ"ש (בראשית א' ה') ויקרא אלקים לאור יום. ויום ראשון הארה אחת בנה"א וביום ב' נמשכים ב' הארות. ולהבין זה הנה כתיב (שם כ"ז) נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וכתיב (שם ט' ו') בצלם אלקים עשה את האדם. וצ"ל זה איך שייך לומר שציור האדם ובנינו ברמ"ח אברי הגוף ושס"ה גידים הוא בצלם ודמות של הקב"ה הלא אינו גוף ולא דמות הגוף כו'. ויש מתרצים דפי' צלם הוא רק תואר לבד ולא עצמיו' אך א"ז האמת. והענין דהנה כתיב יחזקאל א') ועל דמות הכסא דמות כמרא"ד כו'. פי' אדם הוא מ"ש בת"ז אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין. חכ' מוחא. בינה ליבא. חסד דרועא ימינא. גבורה דרועא שמאלא. נו"ה תרין שוקין כו' עד כולא לאחזאה כו' ולמכאמא"כ. ובחי' ע"ס חכ' מוחא כו' זהו מ"ש ועהכ"ס כמרא"ד. והנה להבין ביאור ענין מהו בחי' אדם כו'. הנה מצינו שיש למעלה בחי' ראש כמ"ש בראשית ל"ג כ') ויקרא לו אל אלהי ישראל וישראל אותיות לי ראש וגם ארז"ל (ברכות ג' א') בשעה שישראל עונין אישר"מ הקב"ה מנענע ראשו. ולכאורה איך שייך בחי' ראש למעלה. אך זה יובן ממה שאנו קוראין למטה ראש. והוא תלת חללי גלגלתא. מות החכמה לצד הימין ומוח הבינה לצד שמאל ומוח הדעת לצד העורף. וגלגלתא דחפיא על התלת מוחין. וראי' ושמיעה כ"ז אנו קוראים למטה ראש. ועד"ז יובן שכל בחי' אלו למעלה אנו קוראין בשם ראש. כי למעלה יש ג"כ מוח החכמה. כמ"ש בזה"ק ח"ב פ"ה א'. קכ"א סע"א) אורייתא מחכ"ע נפקת. חכים ולא בחכ' ידיעא. למעלה מעלה מגילוי והשגה. שאינה יכולה להתגלות בעולם כלל לרוב העלמה וביטולה ויחודה במאצילה א"ס ב"ה (היינו אפי' בעולם האצי' כמ"ש בלקו"ת בביאור ע"פ שבת שבתון איך שהבינה וז"א ומל' הם בחי' כלים וחכ"ע נק' חיוהי שהוא האור הנמשך ומתלבש בהכלים הנ"ל ורק נר"נ דחכמה מתלבשים בבינה וזו"נ אבל ח"י שהוא עצמי' ח"ע הוא בחי' קדש ומובדל שאינה מתגלית כלל. ונק' פליאות חכ' בס"י כנודע ועי' מענין מוחין דאבא שהוא מה שאינו מושג כלל בביאור דאלה פקודי ובד"ה להבין מ"ש בהגדה מצה כו'). והתורה נפקת מח"ע ולכן כתיב על התורה לא ידע אנוש ערכה (איוב כ"ח י"ג) פי' כי כל סיפורי מעשיות שבתנ"ך כמו ותמנע היתה פלגש כו' (בראשית ל"ו י"ב). ובני חם כוש כו' (שם יו"ד ו'). לפי הנראה זהו דברים תחתונים ונמוכים מאד. אך אל יעלה על לב האדם שזהו דברים כפשטן. ח"ו וח"ו. אלא זהו הכל המשכות ח"ע חכים ולא בחכ' ידיעא שבחי' חכ' אינו מושג כלל (אפי' באצי') ולכן אין אנו יכולים להשיג כלל בעניני התורה שהיא הכל סודות עליונים מאד מאד מלין עתיקין וסתימין וזהו לא ידע אנוש ארכה (ועי' מענין מקרא ותושב"כ בביאור דולא תשבית אות ד'. ומ"ש בהג"ה שם נפקת לבד. ומצד זה באה בידיעה והשגה. אך שרשה בכתר כו' ולכן היא למעלה מהשגה. וכן תחלה כ' דמה שנמשך מאוא"ס ב"ה בח"ע יכול להיות מושג ע"ש היטב. א"ז סותר כלל להנ"ל דכבר ישב זה בהג"ה בד"ה להבין מ"ש בהגדה הנ"ל אות א'. שיש ב' בתי' בחכ' ובחי' עליונה שבחכ' שדבוקה במקורה עצמות א"ס ב"ה למעלה מהשגה ע"ש. ולפמש"ל י"ל שהו"ע ח"י דחכ'. וכידוע דפנימי' אבא פנימי' עתיק ממש כמ"ש בד"ה שוש אשיש בהג"ה ע"ש. ומ"ש בביאור דולא תשבית י"ל דקאי על נר"נ דחכ' כו'). והנה אורייתא דמחכ"ע נפקת וחכ"ע עצמה זהו"ע מה שיש למעלה מוח החכ' (וזהו כמו שלמטה באדם מוח החכ' הוא עדיין למעלה מהשגה ורק בחי' הברקה כו'. וסמיכות ענין התורה כאן שייך למה שית' בסוף הדרוש אי"ה). וכן יש למעלה מוח הבינה כמארז"ל (חגיגה י"ב א') בעשרה דברים נבה"ע בחכ' ובתבונה ובדעת כו' וכן כתיב וידע אלקים (שמות ב' כ"ה) וזהו"ע תלת מוחין. ויש למעלה גלגלתא דחפיא על מוחא. והוא בחי' רצוה"ע ב"ה שלמעלה מהחכמה וזהו חפיא על מוחא. דכמו שלמטה הגולגולת חופה ומסבב תלת חללי הנ"ל כעד"ז למעלה רצוה"ע ב"ה שלמעלה מעלה מהחכ' ואינו מתלבש כלל בחכ' בבחי' או"פ (והוא בחי' כתר. ורק ע"י יגת"ד נמשך ההארה בח"ע) אלא הוא בחי' סובב ומקיף וז"ש ישת חשך סתרו כו' נקרא גלגלתא דחפיא על מוחא. וכמ"ש (שמות כ"ח ל"ח) והי' על מצחו תמיד לרצון כו' כנודע. וכן יש למעלה ענין ראי' ושמיעה כמ"ש (חלים ל"ד ט"ז) עיני ה' אל צדיקים. וכתיב (שמות ג' ז') ראה ראיתי כו'. וכן כתיב (מלאכי ג' ט"ז) ויקשב ה' וישמע וכתיב (שמות ב' כ"ד) וישמע אלקים כו'.

ב ולהבין מהו"ע ראי' ושמיעה למעלה באלקות. הנה זה יובן ג"כ מענין ראיה ושמיעה שלמטה באדם. כי למטה אינו דומה שמיעה לראי'. כי שמיעה היא רק תפיסת והשגת המציאות ולא המהות. כמו מה ששומע קול ודיבור שהמה רוחניים אינו תופס כ"א המציאות דקול ודיבור כו'. אבל ענין ראי' הוא תפיסת והשגת המהות ממש מדבר המובט (והיינו לפי שראי' בגשם ושמיעה ברוחני). וההפרש שבין שמיעה לראי' זהו"ע ההפרש שבין חכמים לנביאים. נביאים ישעי' ויחזקאל נבואתם הי' רק בבי"ע. דיחזקאל שדומה לבן כפר כו' ראה נבואתו במרכבה דחיות ואופנים שהוא ביצירה ועשי'. וישעי' שדומה לבן כרך כו' (כלומר קרוב למלכות) ראה נבואתו במרכבה דשרפים שהוא בעולם הבריאה (והנה בי"ע הם נבראים ומחודשים מאין ליש) אבל למעלה מזה היינו בעולם האצי' לא מצינו ענין נבואה כלל ואפי' במרע"ה כתיב (שמות ל"ג כ') כי לא יראני האדם וחי. וארז"ל (מד"ר ס"פ נשא) בחייהם אינן רואים. ובאמת אנו רואים שרשב"י באדרא דרש בפרצופים דאצי'. ולמעלה מעלה מאצי' עתיקא דעתיקין כו'. וזה א"א לומר שרשב"י הי' למעלה ממדרגת ישעי' ויחזקאל (וכש"כ ממרע"ה). והענין הוא כי כל מה שהשיג רשב"י באצי' ולמעלה מעלה עד רוה"מ הוא רק שהשיג המציאות אבל לא המהות. והראי' ע"ז דאנו רואים שאפי' בבחי' אחרונה שבאצי' והוא בחי' מל' סודכ"ד שמבואר בזהר ובתנ"ך שיש למעלה בחי' מל' אין אנו יכולים להשיג כלל מהותה כ"א המציאות שיש בחי' מל'. כי בבחי' מל' כתיב (תלים קמ"ה) מלכותך מכ"ע. וכן כתיב (נחמי' ע' ו') ואתה מחי' את כולם (ואי' בזהר (ח"ב קע"ט ב') נהו"ת ונהו"ע דאתכליל כחדא איקרי ואתה ועי' בד"ה הקל קול יעקב) והנה כל ענינים שלמעלה אין אנו יכולים להבין אלא ממה שיש דוגמתן למטה. וכמ"ש (איוב י"ט כ"ו) ומבשרי אחזה כו'. והנה למטה במלך בו"ד אנו רואים שענין המלוכה וההתנשאות מה שמתנשא על המדינה. זהו פעולה שיהיו סרים למשמעתו ולעשות רצונו. אבל אין שייך לומר שממה שהוא מלך עליהם ומתנשא עליהם יקבלו חיות מזה (בלא אכילה ושתי') כ"א החיות שלהם הוא מאכילה כו' אבל למעלה הרי ממה שנקרא מלך עליהם מזה עצמו הם חיים וקיימים ועיקר התהוותן מאין ליש הוא ע"י רוממותו והתנשאותו להיות נקרא מלך עליהם. וגם בשרש הכל הרי ע"י שעבר"צ אנא אמלוך. שרצה להיות מנושא כו' מזה נתהוה כל סדר השתלשלות כו' וכעד"ז ממל' דאצי' לבי"ע הרי אין אנו משיגים זה כלל איך הוא ההתהוות מבחי' מל' וזה לפי שאין אנו משיגים מהותה וכנ"ל ורק מה שמשיגים שיש בחי' מל' הוא המציאות לבד. ואם בבחי' מל' דאצי' סודכ"ד הוא כך. כש"כ וק"ו למעלה יותר כו'. ועד"ז הי' השגת רשב"י ע"ה באצי' ולמעלה כו'. ובחי' השגה זו נק' בשם שמיעה. כי מהו תוכן כח השמיעה אינו אלא לתפוס המציאות כמו"כ השגת רשב"י שהוא רק בהמציאות לבד נק' בשם שמיעה. משא"כ בנבואת ישעי' ויחזקאל כתיב ואראה. ואינו ענין ראי' בעין גשמי כי זה א"א שהגשם יתפוס הרוחני במהותו אלא כמו שתוכן הראי' הוא תפיסת והשגת המהות ממש מדבר המובט. כעד"ז ממש הי' נבואתם שישעי' השיג המהות מרכבה דבריאה ויחזקאל השיג המהות מרכבה דיצירה ועשי'. וזהו"ע ראיית השכל. שמה שהשכל משיג המהות זה נק' ראי' וז"ש בהם ואראה. וכיון שמדרגתם הי' בבחי' ראי' והשגת המהות ממש א"ש מה שהי' נבואתם רק בבי"ע שהמה נבראים ממש. משא"כ באצי' שהוא אלקות ממש והכלים ג"כ אלקותו ית' הרי א"א להנברא לראות בוראו (כי צ"ל הסתר הבורא מהנברא ואם יראה בוראו לא יהי' נברא וזהו ל' כי לא יראני האדם וחי"). וע"ז כתיב כי לא יראני כו'. וזהו"ע חכמים ונביאים שיש מעלה בזה על זה. יש מעלה בהשגת חכמים רשב"י והאריז"ל שהוא למעלה מעלה נורא מאד. אך הוא רק בהמציאות בחי' שמיעה. ויש מעלה בנביאים אעפ"י שהוא למטה בנבראים. כי י"ס דבריאה ג"כ נבראים. אך זהו השגת המהות בחי' ראי'. ועתה יובן ענין ראי' ושמיעה באלקות ית'. דהנה כתיב (תלים צ"ד) הנוטע אזן הלא ישמע. אם יוצר עין הלא יביט. וזהו תשובה על הכסילים הכופרים בהשגחה פרטיו'. והוא מ"ש מקודם ויאמרו לא יראה י"ה ולא יבין כו'. וע"ז משיבים מהנוטע אזן כו'. והענין כי כבר נת"ל ענין ראי' שהוא להשיג ולתפוס המהות ממש. וע"ז קמה הפליאה בראשם. ענין השגחה פרטי' איך אפשר שהקב"ה אדון העליונים כו' היינו שמנושא מהעליונים יתפוס המהות ממש של כל עשי' ועשי' מעשה אנוש ותחבולותיו. שאין ערוך אליך כלל. שהו"ע להשגיח ולהביט כו' וע"ז אנו משיבים אותם היוצר עין הלא יביט עין הוא כח הראי' שבאדם שהוא כח ההתחברות מהות של עשי' ודומם גשמי להיות נחקק ונצטייר בעצם שכל הנפש הרוחני. והוא כאשר יביט האדם על אבן גשמי הרי נחקק האבן במוחו עד שיוכל לצייר מהותו ממש. והנה א"ז ערוך כלל וכלל בין אבן גשמי לנפש המשכלת הרוחני' (והתהוות הגשמי' מרוחניות אין לך יש מאין גדול מזה ועי' ע"פ גן נעול). ומ"מ יצר הקב"ה הכל יכול ונתן למטה באדם כח הראי' שהוא מחבר ב' קצוות. וא"כ כש"כ וק"ו שלמעלה באלקות יש ג"כ כח כזה בחי' ראי' והשגחה פרטי' על כל מעשה אנוש ותחבולותיו. להשגיח ולהביט בהמהות של כל עשי' ועשי' בסו"מ וע"ט. וכן בההפך ח"ו. שהכל יהי' נתפס המהות ממש באלקותו ית'. וזהו נורא עלילה על בנ"א. עיניך פקוחות על כל דרכי בנ"א. ונמצא יובן פי' ענין ראי' באלקות. שהוא להיות התחברות העולם מהותו ממש באלקות. וכן כל העלאת מ"ן יהי' נחקק ונרשם באלקות. וזהו מ"ש (זכרי' ד' יו"ד) שבעה אלה עיני הוי' משוטטות בכל הארץ. ולפעמים יש בחי' שמיעה (ולפי הנ"ל היינו שלא יתפוס המהות ממש):

ג ונחזור לענינינו. שכל אלו הבחי' הנ"ל. היינו תלת מוחין וגלגלתא דחפיא על מוחא שהוא בחי' רצוה"ע. וראי' ושמיעה. זהו נקרא למעלה באלקות בתי' ראש. וע"ז אמרו הקב"ה מנענע ראשו. ויש למעלה בחי' ידים ג"כ. כמ"ש (שמות ט"ו י"ז) מקדש אד' כוננו ידיך. וכתיב (ישעי' מ"ח י"ג) אף ידי יסדה ארץ ובת"ז הו"ע חסד דרועא ימינא וגבורה דרועא שמאלא. ולכאורה אינו מובן מהו"ע יד למעלה. אך זה יובן ג"כ ממה שאנו קוראין למטה יד. דהנה מה שאנו קוראין למטה יד באדם. אינו על ציור חתוך האבר ותמונתו בארכו ורחבו. אלא האבר שהוא כלי המעביר ומוליך השפע מאדם לזולתו אותו אבר אנו קוראין יד ע"ש זה. וכל ההשפעות שמאדם לזולתו הכל על ידי ידיו. וע"ד דוגמא משארז"ל בגיטין דפ"ה ע"ב. ידים שאינן מוכיחות הוי ידים. ומה שייך התם גבי גט ידים. ועי' פירש"י שם. דהפי' שהבחי' שעל ידה גילוי הענין וראותו. אותה הבחי' נקראת יד ובית אחיזה. וכן משארז"ל ידות נדרים. וכן יש יד לקדושין. וכמ"ש הפרדס בשער עה"כ פ"א. ועד"ז יובן למעלה שהכלי המוליך ומעביר כללות החיות והשפע מאלקות בעולמות בי"ע אותו כלי השפע נק' למעלה יד. והוא כלי החסד עליון שעל ידה עובר ונמשך שפע וחיות בעולמות (וכמ"ש מזה בת"א גבי פורים בד"ה כי אברהם לא ידענו. והתגלות מדותיו ית' בבחי' אצי' דאיהו וגרמוהי חד לא הוצרך אלא לצורך נבראים כו' וכן מבואר יותר גבי והנה מבואר בע"ח שבחי' נוק' דז"א מתחיל מחזה דז"א ע"ש היטב ויובן כאן) וזהו מכלכל חיים בחסד. וכתיב (תלים ס"ג ד') כי טוב חסדך מחיים. וכתיב (שם פ"ט ג') כי אמרתי עולם חסד יבנה. הו מה שנקרא למעלה יד. והנה באמת מה שאנו קוראין למטה לאבר המעביר ההשפעה מאדם לזולתו בשם יד. הוא לפי שבחי' זו למעלה נק' יד כנ"ל ע"כ אנו קוראין אבר זה למטה ג"כ יד והנה יש למעלה יד ימין ויד שמאל. והוא כמו עד"מ למטה ימין מקרבת. שישפיע שפע וטובה אף למי שאינו ראוי לקבל ממנו לפי שרגז אותו מ"מ מצד מדת חסדו ישפיע לו וזהו ימין מקרבת ושמאל דוחה היינו שלא ישפיע השפע אלא למי שראוי לקבל כו'. וכעד"ז למעלה אברהם בחי' יד ימין ולכן אמר לו ישמעאל יחי' לפניך. ויצחק קו השמאל יד שמאלא שלא ימשך השפע אלא במקום קדושה וביטול. וזהו"ע המבואר בת"ז חסד דרועא ימינא וגבורה דרועא שמאלא נו"ה תרין סמנין כו' כליות יועצות. והם לבר מגופא. וכל הבחי' הנ"ל תלת מוחין וגלגלתא וב' ידים ותרין סמכין הו"ע ע"ס עליונות ועז"כ ועהכ"ס דמות כמרא"ד כו' (בציור אדם) וסיום המאמר כולא לאחזאה איך מתנהג עלמא. היינו כל מה שנאצלו ע"ס עליונות מהמאציל ית' הוא רק לאחזאה שע"י התלבשותו ית' בהע"ס יכול להיות התהוות העולמות אבל למכאמא"כ. שא"ס ב"ה בעצמו הוא למעלה מעלה עד א"ק מבחי' ע"ס וח"ע כי הוא פשוט בתכלית הפשיטות מושלל מגדר מהות כו' ובל"ג כמ"ש כולם בחכ' עשית שחכ' נחשבת כעשי' גשמי' אצלו והיינו שכמו שאין ערוך הגבול הגשמי לעצמות א"ס ב"ה כך ממש אין ערוך הגבול דח"ע מה שהוא חכמה לגבי עצמותו ית'. וכמאמר המלך המרומם לבדו. וזהו מ"ש בשמואל (ט"ו) כי לא אדם הוא. וביחזקאל כתיב ועל דמות הכסא דמות כמרא"ד. אלא לא קשיא הא דכתיב כמרא"ד הוא מצד התלבשותו ית' בע"ס עליונות שאזי נק' ג"כ כמרא"ד. ועי' ביאור דשחורה אני בתחלתו אור המהוה ספי' חכ'. משא"כ מצד עצמותו ית' שלמעלה מאצי' וע"ס נק' כי לא אדם הוא:

ד והנה מע"ס עליונות דאצי' נשתלשלו בירידת השתלשלות ומדרגות עשר בחי' דנה"א הנחלקות לשתים שהן שכל ומדות. כמ"ש בתניא פ"ג. ועז"כ (בראשית א') נעשה אדם בצלמנו כו'. אדם הוא נה"א. וצ"ל בצלמנו היינו שעשר בחי' דנה"א יהיו כלים שיומשך בהם גילוי והמשכת ע"ס עליונות דאצי' ממש. והיינו על ידי תומ"צ שכשהאדם מעמיק ומייגע שכלו ובינתו בחכ' התורה דאורייתא מחכ"נ חכים ולא בחכ' ידיעא. כנ"ל אות א'. ומבינה ומשיגה היטב בשכלו הרי החכ' ושכל האדם בחי' כלי ממש לגילוי חכמתו ית' וכמו"כ על ידי בחי' ראי' וראו מי ברא אלה נעשה כח ההסתכלות שלו כלי לגילוי ראי' שלמעלה עיני ה' אל צדיקים כו'. וכן כל עצמיות דע"ס עליונות נמשכים על נה"א על ידי עסק התורה התומ"צ כמשי"ת אי"ה. אך צ"ל איך הוא זה שעל ידי עסק התורה יומשך גילוי ח"ע בנה"א. דהגם שהתורה שרשה מחכ"ע אך כיון שירדה כ"כ עד שנתלבשה בדברים גשמי' המחליף פרה בחמור כו' איך יהי' על ידה המשכת חכ"ע ממש. והענין דהנה ע"ז כתיב (ישעי' ח' ט"ז) צור תעודה חתום תורה בלימודי וארז"ל (יומא ס"ט ב') חותמו של הקב"ה אמת. ואין אמת אלא תורה (ברכות ה' ב') הרי שמה שהתורה ירדה למטה כ"כ ונתלבשה באותיות וענינים גשמיים נקראת מצד זה חותם. דהנה כשהאדם צריך לשעבד א"ע לחבירו במלוה או לתת לו מתנה הוא חותם שמו עד"מ אברהם בן יעקב (חייב אדם לומר בלשון רבו) על שעוה וזהו קיום הדבר. היינו שעי"ז נשתעבד עצמיותו של האדם ממש לחבירו שיקיים הענין שחתם שמו עליו. הרי שעל ידי שמו הנחתם על שעוה נשתעבד כל עצמיותו של האדם. והגם שאין ערוך כלל שמו הנחתם על שעוה לגבי עצמיות שמו וכש"כ לגבי שכל ומדות הנפש דאפי' שמו העצמי אינו אלא הארה. מ"מ נמשך על ידי שמו כל העצמיות של הנפש. והיינו כי השם יש לו שייכות בהעצם כמ"ש (בראשית ב' י"ט) וכל אשר יקרא לו האדם נפש חי' הוא שמו. ולכן גם על ידי השם שנחתם על השעוה יומשך ג"כ כל העצמיות שלו. וכעד"ז הוא באורייתא דמחכ"נ וירדה מדרגה אחר מדרגה עד שנתלבשה חכמתו ית' בענינים גשמיים. מ"מ (כיון שהיא נמשכת מחכ"ע וע"ס עליונות) יומשך על ידה כל העצמיות דע"ס עליונות דאצי' להאיר בעשר בחי' דנה"א ששרשה ג"כ מע"ס כנ"ל. וזהו שהתורה נק' חותם. (ופי' וענין מה שעשר בחי' דנה"א נעשים כלים ממש לגילוי ע"ס עליונות על ידי תומ"צ. היינו שעל ידי שמקשר שכלו בחכמת התורה עי"ז החכמה שבנפשו כלי לגילוי ח"ע. והיינו כי ח"ע הוא ביטול אמיתי שלמעלה מהשגה ממש איך שאין עוד כו'. וגילוי ביטול זה בנפש היינו בחכ' דנה"א נקרא המשכת אור החכ' כו'. ונק' גילוי יחודו ית'. ומוח בינתו של הנה"א יהי' כלי לבינה עילאה היינו שמוחו יהי' ממולא מן התבוננות והשגה בא"ס ב"ה כל מה שיוכל להיות השגה כו' וא"ז התבוננות חיצוני כו' אלא בחיות גדול מאד להרגיש אלקות א"ס ב"ה במוחו. ועל ידי מצות צדקה נעשה מדת האהבה דנה"א כלי לחסד עליון דאצי'. היינו אה"ר שלמעלה משכל המושג להיות בטל ונכלל בא"ס ב"ה בבחי' ביטול ממש. וזהו"ע חסד דז"א. אך ח"ע הוא האור והנשמה המלובש בחסד עליון כנודע. והיינו להיות האה"ר בתכלית הביטול שמאיר בה בחי' אין עוד כו' שזהו חכמה המלובש בחסד. ובחי' אה"ר זו נק' הר הקדש סד"ה יתקע ע"ש. וכשאה"ר זו מאיר בנה"א זהו"ע שמדת האה' דנה"א היא כלי לגילוי חס"ע על ידי צדקה. וכן על ידי איזהו גבור הכובש יצרו נעשה מדת הגבורה דנה"א כלי ממש לגילוי גבורה עליונה דאצי'. והיינו יראה שלמעלה מעלה מבחי' נברא וגם בלי שום הרגש ישותו כלל כ"א בבחי' ביטול. זהו"ע גבורה שבתוכה מלובש חכ"ע. ונק' פחד יצחק. וכעד"ז נו"ה להיות הנצוח וההודאה בבחי' ביטול בלי הרגשה זהו"ע נה"י שבתוכם מלובש ח"ע. ועד"ז מדת ההתקשרות כו' וקבעומ"ש בבחי' ביטול זהו"ע יסוד ומל'. וזהו בעבודה). וזהו נעשה אדם בצלמנו היינו שנה"א ע"י עסקה בתומ"צ תמשיך גילוי ע"ס ממש. כדמותנו קאי על רמ"ח אברי הגוף גשמי שיהיו ג"כ כלים להשראת אלקות. והוא ע"י מצות מעשיות שיש מצות התלויות בראש כמו הנחת תפילין ויש מצות התלויות בעינים בסו"מ ולא תתורו כו' ובוע"ט וראו מי ברא אלה. ויש מצות התלויות ביד כמו צדקה ויש מצות התלויות ברגל והנה ע"י המצות ממשיכים גילוי ע"ס ממש. ומה שעשר בחי' דנה"א הם בחי' כלים ממש לגילוי ע"ס נק' בצלמנו. ומה שרמ"ח אברי הגוף הם בבחי' כלים להשראת קדושת ע"ס נק' כדמותנו. ובאמת כל עיקר המכוון דהתלבשות אוא"ס בבחי' ע"ס דאצי' כמרא"ד. שהוא בעצמו פשוט בתכלית כו' ולמעלה מגדר חו"ב ומדות כמ"ש כולם בחכ' עשית כו' הוא רק כדי שהאדם ע"י עסק התומ"צ ימשיך בנפשו גילוי ע"ס עליונות. שהו"ע דירה בתחתונים. ועי' בתו"א בד"ה כי אברהם לא ידענו. וזהו וספרתם לכם וספרתם הוא ל' ספירות פי' שתאירו ותמשיכו בכם גילוי ע"ס עליונות שבתוכם מלובש אוא"ס ב"ה. והיינו ע"י תומ"צ:

ועתה צ"ל מאחר שהארת ע"ס בנה"א בהתגלות ממש הוא ע"י תומ"צ דוקא כמשנת"ל וזהו בכל יום א"כ מה זה שייך לספה"ע דכתיב וספרתם לכם מיום הביאכם כו'. והענין כי ספה"ע הוא בין יצימ"ל למ"ת שבט"ו דניסן יום א' דפסח יצאו ממצרים ובשבועות הוא מ"ת ובאמצע הוא ספה"ע. דהנה יצימ"צ ומ"ת הם ב' בחי' רו"ש וע"ז כתיב (יחזקאל א') והחיות רו"ש. יצימ"צ הוא בחי' רצוא היינו העלאת הנפש מכל המצרים וגבולים (גשמי' ורוחניי') שלא להיות כ"א רצון א' לאשתאבא בגופא דמלכא. ונק' בכל מאדך בל"ג (היינו שאין אהבה זו מוגבלת בכלי כלל אלא להכלל ולהבטל כו') להיות נכלל ובטל ממש באוא"ס ב"ה (המלובש בע"ס עליונות דאצי'. ע"ד היחוד דכלים דאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש. וזהו"ע לאשתאבא בגופא כו') וזהו"ע יצימ"צ בחי' רצוא והסתלקות למעלה. ואח"כ מ"ת הוא בחי' שוב לאחד המשכת אלהות מלמעלמ"ט כמ"ש (יתרו י"ט) וירד הוי' עה"ס (היינו כנ"ל להמשיך גילוי ע"ס עליונות ממש בעשר בחי' דנה"א שיהיו בחי' כלים ממש להע"ס וזהו"ע שוב). וכדי להיות אחר הרצוא דיצימ"צ בחי' השוב דמ"ת זהו"ע ספה"ע באמצע שהוא הממוצע המחברם כו'. וביאור זה דהנה ביצימ"צ כתיב (דברים ט"ז ג') כי בחפזון יצאת ממצרים וכתיב (שמות י"ד ה') כי ברח העם. ולע"ל כתיב (ישעי' נ"ב י"ב) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה'. והענין כי אדם (פי' בחי' צלם לבוש הנה"א שהוא נק' אדם. ונ' שהוא ג"כ נפש השכלית) הוא כלול מטו"ר בתולדתו (כמ"ש במ"א ע"פ כי תשא כי האדם בטבעו מעורב טו"ר מחמת לבושי נוגה (והוא כנ"ל) ואף שאינו עושה רע בפו"מ הוא מפני שישן אצלו עכ"ל). וכשהרע לא נתברר עדיין והוא בתקפו כתולדתו אזי העצה להאדם לברוח מהרע שלו. והיינו משארז"ל יסיע לבו לד"ת (ל' הרמב"ם ז"ל פכ"א מהא"ב) שהו"ע היסח הדעת שמניח שכלו ודעתו בתורה בהעמקה ויגיעה ומסיח דעת מהרע ועי"ז הוא בורח מהרע שלו. וזהו בחי' חפזון ומנוסה בעבודה. ובחי' זו הי' צ"ל בשעת יצימ"צ כי ביצימ"צ הרע דנה"ב ושכלית לא נתברר כלל והי' בתקפו ולכן הי' צריך כאו"א לברוח מהרע שלו ע"י היסח הדעת. וז"ש כי בחפזון יצאת כו' כי ברח העם. אבל לע"ל דכתיב (זכרי' י"ג ב') ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וכתיב (צפני' ג') אז אהפוך אל עמים (בחי' ק"נ לבושי נוגה הנ"ל) שפה ברורה כו' ולעבדו שכם אחד כו' שלא יהי' רע כלל שיתברר ויתהפך לטוב ממש (להיות גילוי עשר בחי' דנה"א בנה"ב וכן גילוי שם הוי' בנה"א. ועי' ע"פ רפאני כו' ואושע) אז אין צריכין לחפזון ומנוסה כלל. וזהו כי לא בחפזון כו' ובמנוסה כו' והנה בהיות שביצימ"צ לא נתברר עדיין כלל הרע דנה"ב והוא בתקפו. ע"כ כדי להיות מ"ת שוב לאחד שהוא להמשיך גילוי אלהות ממש על נפשו שיהיו בבחי' כלים להע"ס א"א להיות תומ"י אחר יצימ"צ שהרע בעמדו כי לא יגורך רע. וצ"ל תחלה ספה"ע שהו"ע בירור דנה"ו בבחי' אתהפכא ממש כמשי"ת אי"ה ואז אח"כ יכול להיות מ"ת:

ולהבין ענין ספה"ע ומ"ת. וגם כיון שהרע דנה"ב עדיין לא נתברר כלל מהו"ע יצימ"צ שהוא יציאת הנפש מכל המצרים וגבולים. צלה"ק שרש ענין מצרים שהוא מיצר מ"י או מיצר ים שהכל ענין א'. הנה כתיב (ישעי' מ' כ"ו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה מי הוא ל' נסתר ונעלם ומורה על ההעלם עד שצריך לשאול מי" ואלה הוא ל' גילוי ועל דבר שהוא בהתגלות לעין כל שייך לומר אלה. והוא כמו אתה והוא כנודע. וצ"ל וראו מי ברא אלה לראות ההעלם שממנו נמשך ההתגלות הזה. והענין דהנה אנו אומרים שהבריאה היא יש מאין ולכאורה הלא כי ממך הכל ומה שלמטה הוא כל"ח ובטל ואיך הבריאה היא יש. דהנה יש ב' בחי בעולמות. א' מה שדרך השתלשלות. והב' שאינו דרך השתלשלות כלל וכלל. והנה דרך השתלשלות הוא יש מיש או עו"ע ושאינו דרך ההשתלשלות הוא יש מאין. ויובן ענין השתלשלות בנפש האד מהשתלשלות הכתות זמ"ז ועפ"ז נבין ענין השתלשלות למעלה בעולמות. דהנה המדות נולדים ונמשכים מהשכל וכמו שאנו רואים בחוש כאשר א' מעמיק ומייגע שכלו באיזו השכלה גשמי' יש לו כת המושך לזו ההשכלה. והיינו כיון שהתקשרות שכלו הוא בזו ההשכלה ממילא נולדים ונמשכים המדות בלב לחשוק בזו ההשכלה וכמו"כ גם בעבודת ה'. שמהרחבת ההתבוננות והעמקת הדעת באלקות יומשך מזה מדה בלב אהבת ה' או יראה לפי ההתבוננות. ולכן כתב בתורה ואהבת כו' שהוא צווי על אהבה ולכאורה זהו דבר המסור ללב ואיך שייך צווי ע"ז אך תחלה כתיב שמע ישראל שהוא התבוננות. והיינו שמהתבוננות מוכרת להתמשך מדה בלב והנה מה שהמדות נמשכים מהשכל א"ז התהוות חדשה כי גם קודם שנרגש המדה בלב אלא מוחו הי' ממולא מן גדלות ההתבוננות אז היתה ג"כ מציאות מדה אלא שהיתה בהתכללות בשכל. וענין התכללות בשכל היינו שהיתה בהעלם ודקות ואז היתה מתאחדת מהות השכל עד שלא נרגש שום מציאות מדה כלל. ואח"כ יצאה ונמשכה המדה מן העלם שלה והתכללותה במהות שכל להתגלות בלב במהות מדה ממש (היינו בהסתלקות אור גדלות השכל כו' וד"ל) וא"כ זהו רק המשכה מהעלם לגילוי וזה נק' יש מיש (ר"ל שגם קודם הי' יש רק שעתה נמשך ליש נגלי יותר) או עו"ע שהעלול כלול בהעלם בעילה כו'. וכמו ענין עיבור ולידה. וכעד"ז המשכת המת' מן המדות וכן הדיבור מן המח' כשמחשב מה שידבר ואח"כ מדבר. הרי אותן האותיות עצמן שמדבר הי' מחשב תתלה במחשבתו. רק שהו"ע העלם ואח"כ כשמדבר יצאו האותיות בהתגלות גמור. וזהו תוכן ענין עו"ע הנזכר בכל מקום שכל העלול במהותו ממש הי' כלול תחלה בעילה. רק בדרך העלם. והמשכתו ותולדתו מעילה שלו הוא רק מהעלם לגילוי (וכמ"ש בביאור זה ג"כ בסידור שער חהמ"צ בד"ה עבדים היינו כו' ע"ש). ועד"ז יובן ענין השתלשלות למעלה כנודע מ"ש ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' בי"ע שהו"ע מתודו"מ. וזהו הכל דרך השתלשלות שעולם היצירה הי' כל מהותו בנשמות ומלאכים כלול תחלה בהעלם בעולם הבריאה. וכעד"ז עשי' ביצירה. ונמשכו רק מהעלם לגילוי. ונמצא שגם עתה אחר שנתגלה עולם היצירה מעולם הבריאה נקרא עולם הבריאה ההעלם של היצירה והיצירה הוא הגילוי דבריאה. וז"ש יוצר אור ובורא חשך כו' שזהו"ע עו"ע וזה נק' דרך השתלשלות. אבל תחלת התהוות הנבראים מהבוי"ת (היינו בי"ע ממל' דאצי') אינו דרך השתלשלות כלל. שא"א לומר שהיו כלולים תחלה בהעלם בבורא ית' ונמשכו רק מהעלם אל הגילוי ע"ד הנ"ל בענין עו"ע. כי זה אינו שייך כ"א בשכל ומדות. שהמדה גם אתר התגלותה בלב היא ערך השכל ממש (רק שהיא עבה מהשכל) ולכן שייך לומר שהיתה תחלה כלולה בהעלם ודקות בשכל ואז היתה מהות שכל ממש כי השכל הוא ההעלם של המדה וערכה רק כשהיא בהתגלות אז נפרדת מהשכל אבל כשהיא בהעלם ודקות מתאחדת בתכלית עם השכל והיו לאחדים. וכעד"ז למעלה בבי"ע בהשתלשלותם זמ"ז. אבל הנברא לגבי הבוי"ת אין ערוך ממש לא מהערך שבין עו"ע כי העולמות ונבראים הם בע"ג ותכלית ממש והבוי"ת א"ס ממש בל"ג. וגם הם בבתי' זמן ומקום והבוי"ת אינו בגדר זמן ומקום כלל הוא מקומו ש"ע כו'. וא"כ הרי העולמות כמו שהם בהתגלות אינן ערוך כלל וכלל. וגם ההעלם שלהם אין ערוך כמו הגילוי שלהם כי ההעלם הוא ממש מהות הגילוי כנ"ל במתו"ד ומדות ושכל. ועי' בסידור. וא"כ כמו שהגילוי שלהם במהות בע"ג אין ערוך כלל וכלל כך ממש העלם שלהם אין ערוך כלל וא"כ איך יכול להיות שהעולמות היו כלולים תחלה בהעלם בבוי"ת ואז היו בבתי' א"ס ממש אתר שבהתגלותם הם בע"ג ואם היו כלולים בהעלם בבוי"ת ויצאו לגילוי הי' הגילוי ג"כ א"ס ממש. וזה ודאי א"א לומר שההעלם שלהם (כמו שהם עתה בע"ג) הי' כלול בא"ס ב"ה. כמו שא"א שהגילוי הוא מהות בורא כו'. אלא קודם שנתהוו העולמות והנבראים (בי"ע ממל' דאצי') לא היו כלולים בבורא א"ס ב"ה (מל' דאצי' שבתוכה הארת הקו כו') אפי' בדרך מקור וכח ההיולי (למהות נבראים בע"ג) ולא הי' שרש לעולמות בע"ג כלל. ונתהוו רק מאין ואפס המוחלט ממש בכחו (הארת הקו) של הבורא (מל') שהוא א"ס ב"ה הכל יכול כו' לברוא היש מאין ואפס ממש. ונמצא התהוות הבריאה מהבורא שהוא יש מאין אינו דרך השתלשלות כלל והתהוות זו חדשה לגמרי וזהו המחדש בטובו כו'. ולכן אנו אומרים שהבריאה היא יש". היינו כיון שלא נמשכה בדרך עו"ע שהעלול בטל במקורו שהוא עילתו אלא התהוות חדשה ממש יש מאין ואפס ממש וא"כ אין שייך לייחס להבורא א"ס ב"ה הפעולה כדרך כל פעולה להפועל שלה אחר שאין ערוך כו' כנ"ל (וזהו ומי כו' שיאמר לך מה" תעשה כו') וכאלו לא נודע מקור לזה כלל (בענין שהוא גבולי ותכלית כו') וכאלו מציאותו מעצמותו (ועי' בביאור דגן נעול בסופו ויובן היטב) וזהו"ע מה ששוכני מטה אומרים בדעתם שהבריאה היא יש. והנה למעלה בעולמות העליונים משיגים ג"כ הביטול של היש. ויש עלמדאתכ"ס ואתגליא כו'. אבל למטה בעוה"ז הגשמי אין מושג כ"א היש לבד שזהו בהתגלות אצלינו. אבל הביטול אין נראה כלל. עד שנראה עולם כמנהגו נוהג כו' (עד שיש טעו בדמיונם הכוזב לומר שהעולם קדמון כו' ה' ישמרנו). והנה התגלות העולם בבתי' ו"ק מעומ"ס מזרח ומערב צפון ודרום. וכן כל הנבראים דצת"מ שבו. להיות נראה יש ודבר נפרד בפ"ע זה נק' אלה התגלות היש ונפרד. ומקור ההתהות שהוא א"ס ב"ה המהוה בכל עת ורגע מאין ליש ואילו יצויר סילוקו רגע א' היו מתבטלים ממש זה אינו מושג כלל ומוסתר ונעלם בתכלית (כאלו מציאותם מעצמם) וע"כ נק' מ"י. שצריך לשאול מי כו'. אך ע"ז כתיב וראו מי ברא אלה שצ"ל בחי' ראי' ממש כאלו רואה בעיניו שמי ברא אלה איך ששמים ושמי השמים כו' הארץ וכל אשר עליה כו' כולם מקטן ועד גדול חיותם וקיומם אינו אלא מדבר ה' המלובש בהם משימ"ב ואילו יצוייר סילוקו רגע היו מתבטלים ממש וזהו"ע מי ברא אלה להיות התחברות ב' הבחי' דמי ואלה כנ"ל עד ששמים וארץ גשמיים לא יסתירו כלל קבלת חיותם כו'. (והנה בבריאה י"ל דפי' אלה המדות עליונות שמהם התהוות העולמות כמ"ש ששת ימים כו' ומ"י הוא בחי' ח"ע שאין עוד מלבדו ולמטה אין יחו"ע זהו אין מושג כלל ולכן נקרא מ"י). והנה כמו שמצינו ענין יש מאין מן הנבראים לבורא כו' כמו"כ יש ענין יש מאין למעלה יותר והוא מ"ש והחכמה מאין תמצא (איוב כ"ח י"ב) כי הנה המדות עליונות ז"א דאצי' נמשכים מן החו"ב דרך עו"ע. ועי' בסידור בד"ה עבדים כו' בענין עיבור ז"א באימא. וכן הדיבור בחי' מל' מן המדות. אכן התהוות החכ"ע מהמאציל העליון א"ס ב"ה אינו דרך השתלשלות כ"א יש מאין ממש. כי חכ"ע היא בחי' גילוי כמ"ש ונהר יוצא מעדן כו' שהמשכת חכ"ע נמשכת בגעה"ע בהשגות הנשמות ממש יושבין ונהנין מזיו כו'. וה"ז בחי' גילוי והנה א"ס ב"ה למחתב"כ למעלה מעלה מגדר גילוי והשגה ואינו גילוי כלל והיינו שהוא אחד פשוט בתה"פ בלי יש שום הגבלה כלל ובלי מ"ה ממש משא"כ החכמה ולכן ונהר יוצא כו' ע"כ התהוות חכ"ע מא"ס ב"ה שלמעלה מגילוי והשגה הוא יש מאין ממש ע"ד הנ"ל והנה א"ס ב"ה מקור התהוות נקרא מי. אנכי מי שאנכי וחכ"ע נק' אלה ל' התגלות ראשית ההשתלשלות:

ז והנה ע"ז ארז"ל ברבות ר"פ ויקהל (פמ"ח סי' ב') ע"פ שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. בזכות מי נבראו אלה תולדות כו' ובזכות מי הן עומדין בזכות אלה שמות בנ"י ואלה בזכות מי הן עומדין בזכות אלה העדות והחוקים כו' עכ"ל המדרש. נמצא מבואר שיש ג' בחי' מי אלה. בשמים וארץ. ובנש"י. ובתומ"צ. והתחברות מי ואלה שבשמים וארץ הוא תלוי ועומד בהתחברות דמי ואלה בנש"י כמובן מלשון המדרש. ולהבין מהו ענין מי ואלה בנש"י צ"ל זה מענין המלאכים שגם בהם יש ב' הבחי' דמי ואלה. והו"ע שרפים ואופנים. דהנה שרפים אומרים קדוש בלא רעש כמאמר להקדיש ליוצרם בנחת כו' ואופנים אומרים ברוך ברעש גדול. והענין כי שרפים הם בעולם הבריאה וידוע דבינה מקננא בכורסייא שהוא עולם הבריאה. והיינו שהעיקר אצלם ההתבוננות והשגה בא"ס ב"ה איך שהוא קדוש ומובדל כו'. וההשגה בהם היא בבחי' גדלות מאד כי כמו שהמוח הגשמי הוא כלי שישכון בתוכו גילוי כח החכ' והשכל של הנפש. כך ממש עולם הבריאה הוא בבחי' מוחין שיהי' בהם גדלות ההשגה בא"ס ב"ה. והנה ידוע דכל עיקר הביטול הוא מצד המוחין. וע"כ בשרפים שהמוחין בבחי' גדלות מאד יש ביטול ביותר ולכן אין המדות מתגלים כלל רק כלולים ובטלים באור השגתם החופף עליהם בתוקף הגדלות ולכן אומרים קדוש בלא רעש כלל רק עומדים ביראה כו' ביטול. והנה ההתבוננות וההשגה שהוא מצד גילוי אור הבינה בבריאה נק' מי כידוע דמי הוא בינה (ועי' בפרדס בעה"כ ערך מי) ואופנים הם בעולם היצירה ושית ספירין מקננין ביצירה ונק' עלמדאת"ג וע"כ העיקר אצלם התגלות המדות בהתפעלות חזקה ורעש גדול מאד באהוי"ר כו'. ואף שיש בהם ג"כ מוחין והשגה שמהם נמשכים המדות. אך המוחין הוא רק כפי קיום וחיות של המדה ונק' מוחין שבמדות וע"כ המדות מתגלים. והנה התגלות המדות דאופנים ברעש גדול שהוא מצד שית ספירין ו"ק המאירים ביצירה נק' אלה כי אלה הוא ל' התגלות וגם חשבון ל"ו וששה מדות הכלולים מוי"ו הוא בחשבון אלה. והנה כמו שבדרך כלל מדרגת השרפים בבחי' מי ומדרגת האופנים בבחי' אלה. כעד"ז בפרט יש בכאו"א מישראל ב' הבחי' דמי ואלה. דההתבוננות שבמוחו מה שמתבוננים ומשיגים בא"ס ב"ה איך שהוי' אחד וכולא קמי' כל"ח זה נק' מי גימט' חמשים שע"ב. וכשההתבוננות שבמוחו נמשכים לידי גילוי בלב להיות מזה הולדת המדות אהוי"ר זה נק' אלה. והנה עיקר האדם הוא המדות שלו שהם מנהיגים אותו ע"פ רוב. ולכן צ"ל מי ברא אלה שההתבוננות שבמוחו יומשכו לידי גילוי בלב. וזהו כל עיקר ענין התפלה להיות גילוי מי באלה שמהתבוננות יבוא לגילוי המדות אהוי"ר כי בתפלה יש ג' מיני פסוקים. יש פסוקים שמדברים בעניני התבוננות המעוררים אהבת ה' וזהו בחי' אברהם. ויש פסוקים שמדברים בעניני התבוננות המעוררים יראת ה' בחי' יצחק ויש פסוקים המעוררים ר"ר על נפשו כמו אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו כו' ולא נבוש כו' בחי' יעקב. והיינו כאשר מתבונן במוחו בכל מיני התבוננות ולא נולד מזה שום גילוי מדה בלב אלא כל ההתבוננות הוא רק במוח לבד ואינו נוגע ללב והיינו מפני שנתאמת אצלו ישות העולם וע"ז הוא מעורר ר"ר על נפשו וזהו ולא נבוש כי בצאת הנשמה מהגוף ותראה האמת איך שהכל כלא כו' יהי' הבושה גדולה מאד על שנתאמת אצלו ישות העולם. וזהו בחי' יעקב המעורר ר"ר עליונים. ואז יכול להיות הולדת המדות בלב אהוי"ר. וזהו כה אמר ה' ליעקב אשר פדה את אברהם (ישעי' כ"ט כ"ב). ונמצא ענין התפלה הוא התעוררות רחמים שמההתבוננות שבמוחו יומשך מדת האהבה בלב להתלהב ולהתלהט באור ה'. וזהו"ע התחברות מי ואלה בנש"י. והנה על ידי התחברות דמי ואלה בנש"י עי"ז נעשה התחברות מי ואלה בעולמות. והענין כמארז"ל (ברכות י"ג ב') כיון דאמליכתי' למעלה ולמטה ולד' סטרין תו לא צריכת. דהנה כמו שיש למטה ו"ק גשמיי' מעומ"ט כו'. כמו"כ יש שרש לזה ו"ק רוחניי' (עד"מ בחי' אה"ר דפני ארי' זהו"ע דרום) עד למעלה מעלה במדות עליונות ו"ק דאצי' לך הוי' הגדולה והגבורה כו' (והנה במדות עליונות מלובש בהם אוא"ס ב"ה כפי הקצוב ע"פ קו המדה בחי' רוח ונפש דאבא כנ"ל). והנה כדי להמשיך התגלות אלהותו ית' בעוה"ז הגשמי ממש להיות וראו מי ברא אלה איך ששמים וארץ מתהוים בכל רגע מאין ליש ולא יסתירו כלל. שזהו מצד התגלות אלקותו ית' בעוה"ז הגשמי. צריך להמשיך תחלה התגלות אור אין סוף ב"ה במדות עליונות שרש הו"ק רוחניים וגשמיים (היינו תוס' אור וגילוי א"ס ב"ה להיות מאיר בגילוי רב לא כפי הקצוב. ועי' ביאור דשבת שבתון בתחלתו בשם הקדמת פע"ח) ואח"כ יהי' מזה גילוי אא"ס ב"ה למטה בעולמות בי"ע היינו גילוי יחו"ע איך שלמטה אין בבי"ע יחו"ת. (והיינו שמצד תוס' אורות בז"א נעשה יחוד זו"נ כמ"ש בזהר פ' וישב (קפ"א סע"א) אתנהרא בגין שמשא ובתוקפא דנהו"ע. ועי' במ"א בפי' מאמר זה. ונ' שהו"ע שילוב אד' בהוי' להיות גילוי יחו"ע ממש למטה) ואח"כ יהי' התגלות אלהותו ית' בעוה"ז הגשמי' איך שמהוה בכל רגע מאין ליש ושמי' וארץ לא יסתירו כלל קבלת חיותן כו'. וזהו מארז"ל כיון דאמליכתי' כו' לד' סטרין שזהו"ע אחד גילוי אלופו ש"ע בו"ק ומל' כו' כנ"ל. וזהו מי ואלה שבשמים וארץ. כי א"ס ב"ה שלמעלה מהמדות בחי' סוכ"ע נק' מי ומדות נק' אלה כנ"ל. וכן יחו"ע בחי' סוכ"ע דבי"ע נק' מי (וכמ"ש במ"א ע"פ לבבתני שד"ע סוכ"ע כי ז"א נק' הקב"ה) ויחו"ת התגלות יש ובטל נק' אלה. וכן אלקות המהוה מאין ליש גשמי (מל' דמל' דעשי' שבתוכה האר' הקו) מוסתר ונק' מי. והתגלות העולם ליש בפני עצמו נק' אלה. וע"י התחברות דמי ואלה באצי' נעשה אח"כ התחברות דמי ואלה בבי"ע ובעוה"ז הגשמי. ולהיות התחברות דמי ואלה באצי' שח"ע עצמה נמשכת בגילוי במדות הוא ע"י התחברות דמי ואלה בנש"י שההתבוננות שבמוחו יומשך לידי גילוי בלב במדות אהוי"ר (עי' ביאור ע"פ משה ידבר. הנה יש עי"מ ומיום א' דפסח בחי' לידה עד יום שבועות כל מ"ט ימי הספי' הוא המשכת מוחין דיניקה שהמשכה זו היא מנה"י דאו"א שנעשו מוחין לז"א וזהו"ע חיבור מי ואלה למעלה באצי' ע"י חיבור מי ואלה בנש"י. אך מוחין אלו שייכים למדות עי' סידור שער התפילין. והגילוי במל' רק ע"ד יחו"ת. ולכן ב' בחי' מחולקות אצי' ובי"ע אך להיות המשכה מעצמות ג"ר במדות להיות יחוד זו"נ ממש בי"ע כמו אצי' זהו ע"י מ"ת דוקא כמ"ש בדרוש משה ידבר. אך החכמה מסתיימת באצי' וכדי להיות המשכה בבי"ע הוא ע"י גילוי אור הכ"ע עתיק כו' ועי' בת"א פ' לך לך כו'. ולכן ע"י ספה"ע בירור נה"ב ממשיכים כי לא אדם. עי' סוף הדרוש. וזהו התחברות מי אלה בתומ"צ ר"ל כתר וחו"ב כו') וזהו מאמר המדרש אלה תולדות כו' בזכות מי הם עומדין כו' להיות גילוי מי באלה כנ"ל. בזכות ואלה שמות בנ"י:

ועתה נבוא לענין מצרים מיצר מי. דהנה ידוע שלהיות המשכת המוחין מן הראש ללב היינו שההשגה וההתבוננות שבמוחו בגדולת א"ס ב"ה יומשך להיות מדה בלב אהבה או יראה הוא ע"י אמצעות הגרון דוקא. לפי שהוא מפסיק בין מוח ללב ועל ידו עובר ונמשך שפע המשכת השכל ללב כי בגרון יש קנה. ובקנה יש גידים דקים מאד וע"י אותם הגידים נמשך שפע יסוד המים ולחלוחית המוח ללב (ועי' בתו"א פ' וארא בביאור דלכן אמור) וכדי שהשכל יתהפך למהות מדה. והיינו המשכת המוחין ללב הוא דרך הגרון דוקא כנ"ל. והנה במיצר הגרון שם הוא מקום פרעה וג' שריו. כידוע דשר המשקים ושר האופים ושר הטבחים הם שלשה אלה קנה וושט ורידין ופרעה עומד כנגדן בעורף. והנה כשעובר המשכת השכל והתבוננות בא"ס ב"ה איך שכולא כלא כו' דרך מיצר הגרון לבוא ללב להתהפך למהות מדה באהבה להכלל ולהבטל כו' או למהות מדת היראה ופחד כו'. אזי פרעה וג' שריו שהם במיצר הגרון הם מעכבים שפע השכל ומוחין להיות מונח ומעוכב בגרון שלא להיות שום גילוי מדה בלב. וזהו"ע מצרים מיצר מי פי' שמיצר ומעכב בחי' מי להיות מונח במיצר הגרון דוקא שלא לבוא ללב כנ"ל היינו שאף שבמוחו יבין איך שהוי' אחד והכל כל"ח ובטלים במציאות ממש נגדו ית' אשר ע"כ יאתה להדבק ולהבטל אליו ולא למדותיו במס"נ ממש. מ"מ לבו כלב האבן ולא נתפעל מזה כלל והיינו לפי שהמוחין והתבוננות מעוכבים ומונחים עדיין במיצר הגרון ולא באו לגילוי בלב כלל. וזהו לסיבת פרעה וג' שריו העומדים במיצר הגרון ואוחז במוחין שלא להיות לידת המדות (ולמעלה הוא שלא יהי' המשכת המוחין בז"א ואז גוים מרקדין בהיכלו כו') והגורם לזה הוא מה שממשיכים א"ע בתאות עוה"ז ורצונות זרות שזהו גרמא בניזקין להיות העיכוב ע"י פרעה וג' שריו. ונמצא פי' ענין מצרים מיצר מי ההפוך ממש מבחי' מי ברא אלה שהוא התחברות מוחא וליבא כחדא מי ואלה. אלא להפסיק בין בחי' מי לאלה. שאעפ"י שהמוחין באלקות מ"מ המדות יהיו מלובשים בעניני עוה"ז ותאותיה וממילא יהי' הפירוד בין בחי' מי אלה בכל העולמות היינו שלא יומשך תוס' אור מא"ס ב"ה במדות עליונות דאצי' ולא יהי' גילוי בחי' יחו"ע למטה בבי"ע שהוא ג"כ מי אלה עד ששמים וארץ שלנו יסתירו לגמרי על קבלת חיותן להיות נראה עולם כמנהגו נוהג כנ"ל:

ט והנה די להיות יצימ"צ (שבחי' מי יבוא לגילוי באלה למטה באדם תחלה ואח"כ בכל העולמות) הוא ע"י שנגלה עליהם ממה"מ הקב"ה וגאלם. כי סתם מלך הוא מ"ש מלכות כ"ע שהוא התפשטות אלקות להחיות עולמות. אבל ממה"מ הוא בחי' מל' דא"ס ב"ה שלמעלה מעלה מסדר כל ההשתלשלות (למעלה מבחי' ז"ת דע"י המלובשים בא"א שהוא בכלל שרש הנאצלים. אבל מל' דא"ס הוא ג"ר דע"י בחי' תחתונה שבמאציל ובחי' זו דבוק וכלול עדיין במאציל עצמו ית' בחי' א"ק. וז"ש מלכותך". ועי' מזה בד"ה קול דודי ובסידור ד"ה ששת ימים הב' בענין כימי צאתך כו') ונתגלה הארה עליונה זו בכאו"א מישראל (אעפ"י שהיו במצרים ומושקעים במ"ט שע"ט מ"מ לגבי הארה גבוה זו כחשכה כו. ועי' בסידור בד"ה והגדת. ואעפ"י ששם נזכר על בחי' ג"ר דאבא י"ל שהכל א' ממש עדמ"ש בביאור דשוש אשיש דפנימיות אבא פנימי' ע"י ומובן מלשון הסידור ג"כ) להאיר את החשך דחומר הגוף כו' להיות לידת המדות בלב (באה"ר ויר"ע) ולהסיר ההסתר דפרעה וג' שריו כנ"ל (כי מגילוי הארה זו באו לבחי' יר"ע וביטול במציאות ממש כמ"ש בלקו"ת בד"ה מצה זו ובד"ה ששת ימים וא"כ ממילא נעקר יצה"ר מלבם) אלא להיות מי ברא אלה כו' וזהו מ"ש (במדבר ט"ו מ"א) אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקים אלקים הוא ב' תיבות מי אלה היינו התחברות דב' הבחי'. שמהשכל וההתבוננות שבמוחו יהי' לידת המדות בלב ולכן כתיב (שמות י"ב ל"ט) ויאפו כו' עוגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים. דהנה חמץ הוא הגבהה והתנשאות בחי' גסות ויש שזהו מקור לכל מיני רע ה"י. והיינו כשהיו ישראל במצרים מיצר מי והמדות אינן מתנהגים ע"פ חכמה כנ"ל אזי מהמדות לבד יכול להיות גסות ויש שזהו בחי' חמץ. אבל ביצימ"צ שהמדות מתנהגים ע"פ חכמה ושכל. שכפי שמתבונן ומשיג במוחו כך היא המדה בלב אזי המדות הם בבחי' ביטול. כי מצד גילוי מוחין נמשך הביטול. כי שרש הביטול הוא בחכ"ע כח מ"ה וכמו"כ למטה כשהשכל והשגה מאיר במדות הלב אזי המדות הם בבחי' ביטול ממש. ולכן עגות מצות דוקא. ובזה יובן ג"כ מה שהי' ביצימ"ל אותות ומופתים הרבה. והיינו כמשנת"ל שע"י החיבור דמי ואלה בנש"י נעשה התחברות מי ואלה בכל העולמות עד ששמים וארץ שלפנינו הגשמיים לא הסתירו כלל האלקות המהוה אותן בכל רגע כנ"ל. וע"כ אין יכול להיות טבע כלל. כי הטבע הוא בחי' לבוש המסתיר אלקות. וזהו טבע לשון טובעו בים סוף להיות נראה עולם כמנהגו כו' ושרש בחי' הטבע הוא שם אלקים בגימט' הטבע. שהוא המסתיר על בחי' שם הוי' בבי"ע. אבל ע"י התחברות מי ואלה הרי אין יכול להיות שום הסתר על אלקות עד שלא הי' טבע כלל. והנה ידוע בענין המועדים שהוא המשכה כללית בעבודת ה' בכל השנה כל א' בבחי' בפ"ע. ובפסח נמשך הכח על כל השנה להיות יצמ"צ בכל יום שהוא לידת המדות מי ברא אלה. והיינו ע"י התעוררות ר"ר דוקא כנ"ל בענין התפלה. והנה מכ"ז יובן ענין יצימ"צ שהוא ע"י שנגלה עליהם ממה"מ כו' הוא רק לנה"א בלבד שיהי' התחברות דמי ואלה בנה"א אבל לא לנה"ב והרע דנה"ב עדיין בתקפו. דהנה כל ענין הגילוי הנ"ל דבחי' ממה"מ הוא למעלה במל' דאצי' כנס"י מקור כל נש"י כמ"ש (שמות י"ב כ"ג) ופסח ה' על הפתח. אך כתיב (דברים ל"ב ט) יעקב חבל נחלתו וכמו החבל כשמנענעים ראשו הא' שלמעלה מתנענע מאליו ראשו הב' שלמטה. כך ע"י שנגלה ממה"מ הקב"ה במל' דאצי' אזי ממילא הי' הגילוי בכאו"א מישראל למטה להיות יצימ"צ מי ברא אלה כנ"ל. וע"כ עיקר הגילוי הגדול הוא רק לנה"א. אבל הנה"ב אינו שייך בבחי' זו כלל (כי שרש המשכתו הוא משמרי אופנים) עד שלא הי' מאיר בו גילוי הנ"ל. וע"כ הרע דנה"ב הי' עדיין בתקפו ולא נתברר כלל ולכן כתיב כי בחפזון יצאת ממצרים וכתיב כי ברח העם והוא כנ"ל

י והנה תכלית המכוון דיצימ"ל שהו"ע יחוד וחיבור ב' הבחי' דמי ואלה בכאו"א מישראל הוא כדי להיות אח"כ מ"ת וכמאמר המדרש ואלה שמות בנ"י בזכות מי הם עומדים בזכות אלה העדות כו'. וענין מ"ת הוא גילוי חכמתו ורצונו אלו כשרות ואנו טריפות הכל הוא רצוה"ע ב"ה הנמשך ומתלבש בחכמתו ית' שהיא התורה וע"י התקשרות חכמתו ושכלו בחכמת התורה תהיה החכמה דנה"א בבחי' כלי ממש לגילוי ח"ע כנ"ל. וכן כל הבחי' דנה"א יהיו בבחי' כלים ממש לגילוי ע"ס עליונות ע"י תומ"צ. וע"כ א"א להיות מ"ת תומ"י אחר יצימ"צ שהוא רק יצימ"ל דנה"א אבל הרע דנה"ב עדיין בתקפו כי לא יגורך רע כנ"ל וע"כ צ"ל באמצע ספה"ע. שהוא בירור דנה"ב לאתהפכא מחשוכא לנהורא ממש. כי העומר הוא עומר שעורים מאכל בהמה (רע"מ אמור צ"ח סע"א). והנה ידוע דמלאכים וחיות הקדש נק' בהמות כמ"ש (מלכים א' ז' כ"ה) שני עשר בקר שלשה פונים צפונה כו' וכתיב (יחזקאל א' יו"ד) פני ארי' אל הימין כו' והיינו שאין להם דעת באלקות. ואעפ"י דכתיב (שם) ודמות פניהם פני אדם ה"ז אדם שבבהמה. וכמו שהנה"ב נק' בהמה בלא דעת לגבי נה"א. אעפ"י שגם הנה"ב משכלת ומתבוננת (ועי' בד"ה ששת ימים הא' שבלקו"ת בהג"ה שדעת דתהו נפל בשבה"כ) מ"מ כל השגתה אינה נחשב כלום לגבי דעת והשגת נה"א ממש והשכלתה והשגתה נק' אדם שבבהמה. אבל לגבי בחי' אדם ממש נקרא הנה"ב בשם בהמה ממש. וכעד"ז יובן למעלה במלאכים אעפ"י שודאי יש בהם דעת גדול. ומשיגים איך שהוא קדוש ומובדל והכל כלא כו'. מ"מ ה"ז אדם שבבהמה. אבל לגבי ד"ע דבחי' ועהכ"ס דמות כמרא"ד שהוא בחי' יחו"ע ממש אין עוד מלבדו. אין נחשב השגתם לכלום וכבהמות בלא דעת יחשבו והנה שעורה הוא שעור ה' (זהר בלק קפ"ח ב') והוא מאכל לבהמות הנ"ל והיינו שכל עיקר חיותם של המלאכים הביטול דשרפים מה שעומדים באימה ויראה ממש וההתפעלות שלהם בכלות הנפש. הכל נמשך הוא מהשגתם בבחי' שעורה שעור ה' בה' בראם. שהוא מקור התהוותם מאין ליש. והיינו שמשיגים איך שהוא רק הארה קטנה מאד ונקרא ה' אתא קלילא דלית בה מששא כי יש הבל המתלבש באותיות כו' ובאות ה' ההבל זוטר מאד. ובחי' זו היא מקור כל ההתהוות עולמות עד אין קץ ותכלית. אבל מהותו ועצמותו ית' אינו שייך לעלמין (כי בחי' מל' הוא סוכ"ע וממכ"ע כמאמר אדון עוזנו שהוא מל' דאצי' עצמו בחי' סוכ"ע וכתיב מלכות כל עולמים ממכ"ע והיינו בחי' שערות דנוק'. ועי' בד"ה והניף ידו על הנהר בס"פ צו בתחלת המאמר. ובד"ה ונקדשתי בהג"ה). ומפני זה עומדים באימה וביראה והאופנים ברעש גדול. וזעות מחיל כסא כו'. וזהו"ע שעורה שעור ה' שהוא מאכל בהמה ר"ל המלאכים שנק' בהמות כנ"ל (ועי' ר"פ צו בד"ה ואכלתם אכול). והנה איתא בזה"ק (ח"א י"ח ב' ח"ג קפ"ט א') שיש מלאכים שהם בחי' מאכל לבהמה רבה ונק' מיכלא דההוא בעירא. והנה יש ב' בחי' מלאכים כמאמר יוצר משרתים ואשר משרתיו. כי יש מלאכים עליונים מאד אשר עוד נפשם בגופם משימ"ב חיים וקיימים מאז ועד עתה שלא יצאו מגדרי הגוף לעולם. וכל השגתם בבחי' שעורה שעור ה' שמזה נמשך הביטול ויראה הוא מותפס ומוגבל בכלי השגתם. וכך הביטול הוא מוגבל בכלי. והם הנק' אשר משרתיו. אכן יש מלאכים עליונים. אשר בכ"י כשמשיגים במקור חיותן שעורה הנ"ל שהוא הארה ובטל כו'. אזי הם נשרפים ונבטלים ונכללים באוא"ס ב"ה בבחי' אין ואפס ממש. עד שנאבד מהותן ממש. בא"ס ב"ה. והם ניצוצי תהו הצריכים להתברר כו'. והנה מקום התכללותן הוא במל' דאצי' שלשם נתכלל כל בחי' העלאת מ"נ. וזהו"ע יוצר משרתים (וע"ז ארז"ל (סנהדרין צ"ח) הושיט הקב"ה אצבעו הקטנה ושרפן כו' שהוא בחי' מל' שעורה). וזהו"ע המבואר בזה"ק הנ"ל שיש מלאכים שהם מאכל לבהמה. בחי' מל' דאצי'. וזהו בהמה רבה דאכלה אלף טורין כו'. שהוא בירורי ניצוצי תהו הנתבררים ונכללים במל' דאצי'. וכ"ז הוא ע"י גילוי שעורה כנ"ל. וענין שעור ה' היינו כי בכלל נחלק אופן הגילוי לד' מחנות שכינה ובפרט ידוע שאין כל א' דומה השגתו לחבירו וזהו נודע בשערים בעלה כל חד לפושע"ד וזהו ג"כ שעורה שעור ה':

יא והנה כמו שיש מלאכים עליונים מניצוצי תהו שנפלו בבי"ע שהמה צריכים להתברר מבחי' יש לבחי' ביטול ממש (ע"ד היחוד שבאצי') והתבררותן הוא ע"י שעורה שעור ה'. היינו בחי' מל' דאצי' (היינו שמשם נלקח ההעלאה שלהם בבחי' ביטול והתכללות כנ"ל. וגם לשם הם נכללים) שנק' מאכל בהמה. כמו"כ הוא ממש באדם שיש בו שתי נפשות נה"א ונה"ב. והנה"א ידוע שהיא חלק אלוה ממש וא"צ להתברר (ונק' בחי' אדם מברר) ורק עיקר ירידת הנה"א היא לברר את הנה"ב שנפלה בשבה"כ בתחתית המדרגות עד שמושכת האדם בתאות עוה"ז ולהיות יש ונפרד מאלקות ית' ולזאת הוא ירידת הנה"א לברר את נה"ב היינו לאתהפכא חשוכא כו' שלא להיות בנה"ב כ"א רצון א' להיות בטל לאלקות מכל וכל. אך כדי להיות בחי' ביטול ואתהפכא בנה"ב זהו"ע שתים לפניה כי אין הדינין נמתקין אלא בשרשן (ר"ל בגילוי שרשן) וע"י שמזכירין את הנה"ב שרשו ומקורו מאין הוא נלקח בחי' שרפים ואופני הקודש ושם הוא רק בחי' ביטול בתכלית ואהוי"ר כו' שור גועה (וכשהי' עדיין כלול במקורו ושרשו הי' ג"כ בבחי' זו וזהו אמיתי' מהותו של נה"ב כידוע שכל שרש הוא אמיתי' המהות (עי' בענין חומר וצורה) ורק אחר ירידתו ונפילתו קרה לו כאלה להיות נמשך אחר הגשמיות וא"כ זהו רק לבוש אצלו) עי"ז יתהפך גם הוא מהק"צ אהק"צ כו'. וגם הנה התבוננות דהוי' אחד כו' יחו"ע שאין עוד כו' כמו עד שלא נבה"ע כו' זהו רק שייך לנה"א אבל הנה"ב מחמת גסותו והתעבותו לא יגיע לו שום התפעלות מזה אך עיקר התפעלות בנה"ב הוא רק כשמשיג איך שהיש בטל והיינו כל ענין פסוד"ז סדר השתלשלות חיצוניות העולמות ופנימיות העולמות שהו"ע מלאכים כו' וכולם בטלים באימה ויראה כו' ושרש ומקור התהוותן הוא רק בקול דברי אלקים כו' בה' בראם כנ"ל באריכות עי"ז יתהפך כו' ויתפעל לבבו שלא להיות כ"א רצון לה' ולתורתו. וזהו"ע ספה"ע עומר שעורים שאז מתחילים לברר את הנה"ב על ידי שעורה שעור ה' כנ"ל. והנה ידוע שדוקא על ידי בירור נה"ב ממשיכים הגילוי ממקום עליון ונעלה ביותר. שהנה"א מצ"ע אינו יכול להגיע לבחי' זו. והוא ע"ד והחיות נושאות את הכסא. אעפ"י שהם בבחי' בהמה ונתבררים על ידי בחי' אדם מ"מ הם נושאים ומעלים את הכסא ובחי' כמרא"ד שעליו לבחי' כי לא אדם הוא היינו עצמותו ומהותו ית' אוא"ס ב"ה שלמעלה מעלה אין קץ מבחי' ע"ס וח"ע שהו"ע כמרא"ד כנ"ל והוא בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן. והיינו כי באמת שרש המלאכים הוא מכלים דתהו שלמעלה מעלה מעולם התיקון. ורק שנפלו למטה אכן על ידי הבירור שמתבררים בחילא יתיר והתגברות עצומה (ע"ד תהו) עי"ז מגיעים ומתקרבים לשרשן הנעלה בחי' כח"ב דתהו כו' וממשיכים משם הארת עצמות אוא"ס ב"ה דלמחתב"כ בע"ס דאצי' וכמו"כ הוא ממש באדם שעל ידי בירור נה"ב בבחי' בכל מאדך וחילא יתיר ממשיך גילוי עצמות אוא"ס ב"ה שהוא למעלה מגדר השתלשלות הספי' להיות מאיר בח"ע וכל הע"ס:

יב והנה אחר ספה"ע שהו"ע בירור והעלאת הנה"ב בחילא יתיר בכל מאדך כו' אזי יכול להיות מ"ת. כי באמת מניעת גילוי אור התורה למטה הוא מפני ב' דברים. א' כשלא נתברר הרע עדיין לגמרי ולכן לא יוכל לשכון אור התורה שהוא חכמתו ורצונו ית' שהוא גילוי יחודו ית' ממש על נפש האדם. הב' מפני שח"ע היא ראשית ההשתלשלות ומסתיימת באצי' ואינה יכולה להתפשט ולהתגלות כ"כ למטה בגשמיות. אבל על ידי ספה"ע הרי נשלם ב' הענינים. א' שנתברר הרע דנה"ב. הב' שעל ידי בירור זה דנה"ב ממשיכים הגילוי מבחי' כי לא אדם הוא שהוא עצמות אוא"ס ב"ה שלמעלה מאצי' שיומשך ויתגלה בח"ע (ובבחי' כמרא"ד) ועל ידי כח גילוי זה יוכל להיות התפשטות והתגלות ח"ע למטה מטה ממש כמו למעלה באצי' וזהו"ע החחברות דמי ואלה בתומ"ל. כי אלה הוא מצד שרשה בחכ"ע והחכמה מאין כו' ולכן נק' אלה גילוי מההעלם. ובחי' מי הוא כמארז"ל (זח"ג י"א סע"א) אנכי מי שאנכי בחי' כ"ע שנק' מי לשון העלם סדכ"ס כו' (עי' בביאור ע"פ יגדל בענין אד' מי כו') ועל ידי התחברות וגילוי מי באלה יוכל להיות מ"ת שהוא גילוי חכמתו ורצונו ית' למטה ממש. וזהו וספרתם לכם ממחרת השבת המשכות והתגלות ע"ס עליונות דאצי' ממש על נה"א וראשיתן הוא הח"ע גילוי יחודו ית' בחי' ביטול אמיתי. הנה המשכה זו אחר ספה"ע. וזהו מיום הביאכם את עומר כו', וי"ל פי' ממחרת השבת כי שבת בינה וממחרת השבת הוא בחי' הח"ע. והנה הגילוי הוא רק להמשיך ח"ע כי בינה מקננא בבריאה וחכ' באצי' ולכן כדי להמשיך הארה ממחרת השבת הוא מיום הביאכם את עומר כו':

קיצור ענין התומ"צ להמשיך גילוי ע"ס דאצי' למטה בבי"ע בהתגלות ממש וגם על נפש האדם וע"ז יתפרש הפסוק נעשה אדם כו' וצ"ל תחלה שלימות הנה"א התחברות מי אלה מוחא וליבא כחדא כו' וזהו יצימ"צ (על ידי נגלה כו' ממה"מ. בכל השנה על ידי תפלה והתעוררות ר"ר) שעי"ז וראו מי ברא אלה בשמים וארץ שלא יסתירו כלל קבלת חיותן מאין ליש כו'. והיינו על ידי התחברות מי אלה באצי' גילוי ח"ע ואוא"ס ב"ה בו"ק כו' וגילוי יחו"ע ביחו"ת כו' ואח"כ צ"ל ענין ספה"ע לברר הנה"ב. על ידי שעורה שעור ה' ההתבוננות במקור התהוות שרק הארה. וא"כ היש בטל. וזהו ג"כ ענין שתים לפניה (והיינו שעל ידי התחברות מי אלה בנה"א. שלימות. אז יוכל להיות ענין ספה"ע בירור נה"ב כו' כשזה קם כו'. ועי' ע"פ ענה דודי כו' דשם מבואר ענין זה קם להמשיך גילוי ע"ס בנה"א. ועי"ז נופל ממילא הקומה דנה"ב. וצ"ע כי איך אפשר להמשיך ע"ס קודם בירור נה"א כנ"ל באריכות ואולי שיש כמה מדרגות באתהפכא כו' וצ"ע) והנה על ידי בירור נה"ב שהוא בחילא יתיר. ממשיכים עצמות אוא"ס כי לא אדם כו' ע"ד והחיות נושאות כו' ואז יוכל להיות מ"ת ג"כ התחברות מי אלה (כתר חכ'):

תוכן העניינים

מגן אבות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה