אור ברסלב

מגילת ספר· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

ז

ו

בסוף אייר תקי״א681 ברחתי לילה מוצאי שבת קודש מאלטונא ונטעתי לאמשטרדם. ומה שהיה לי במשך ימי בריחתי וגלותי מביתי, הזכרתי בספר "מגילת פורים682" ואחר שעברו עלי כמה תמורות וקורות, צרות צרורות באמשטרדם, ובחסד ה׳ עלי יצא דיני זכאי מלפני המלך ירום הודו ונקראתי לשוב לביתי, וחזרתי לביתי חצי אב תקי״ב683 שלם בגופי ובממוני, ומצאתי תודה לאל כל בני ביתי בריאים וטובים והודיעוני שבני יהודה כבר עבר חולי הבלאטרון684 ונמלט. אבל אחר איזה שנים חזר אליו חולי אבעבועות הנ״ל כמו שאכתוב להלן; לא נפקד דבר תודה לאל. ונתקבלתי מאוהבי החפצים ביקרי בכבוד ובשמחה רבה. בעצם היום שבתי לביתי בעז״ה בפומבי גדול ואויבי כמעט מת לבם בקרבם.

אחרי שבתי בבית מעט נראה כתב מהפרופיסור דהאלי685 בומגארטן, שכתב דרך שאלות ותשובות לזכות המי״ן686 כי שכור הוא מאתו להפוך בזכותו. והייתי אצל השר א״פ והראה לי אפס קצהו687 ונתראה עמי איזה שעות מענין לעניין ונשאתי חן בעיניו; אולם בדבר תשלומי הוצאתי שתבעתי לפניו מרודפי חנם לא נמצא לי כאשר קוויתי. ובתוך איזה ימים לא כביר אחרי שובי גזרה השררה דהמבורג ליטול כבוד הרבנות של המבורג מאייבשיצר לגמרי וכן נעשה! ואבד הרבנות דהמבורג יותר משלוש שנים. וכבר חשבו אוהבנו שגם נגדעה קרן אייבשיצר מכל וכל; ביחוד אחר שבתוך כך הבטיחו מחצר המלך יר״ה שקרבו ימי הפקודה הנ״ל, בהשפטו יצא רשע688 ושלא תהיה תקומה למפלתו, וכך היה!

כמעט נגמר דינו לחובה במשפט המלך יר"ה, וכבר הוטל עליו להשיב על ארבע עשרה טענות. אך הוא ביקש הרחבת זמן איזה חדשים. בתוך כך נשתנה ענינו לטובתו העוברת ולרעתו המוחלטת ולגבות חובות ישנות משלוש קהילות. ואנוכי בכלל לא אכלתי בטובה. וכאשר החזירני ה' לביתי היו הכל אומרים שבוודאי מחויב אייבשיצר עם הצד שלו לשלם נזקי שגרמו לי, ואפילו הם עצמם כבר נתייאשו וחשבו להתפשר עמדי! כמה ענוני שלא יתכן ממני לבקש זה בערכאות של גוים, אולם הם ישתדלו עם הצד המתנגד להתפשר עמי ברצון טוב, כסבורים היו שישובו מדרכם הרעה ויתחרטו על העבר - מה שהיו מחזיקים בידי אייבשיצר כי יראו בא עד קיצו ואין עוזר לו - אז יהיו לאחדים גם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום689. לכן לא ביקשו לילך עוד בערכאות של גוים כפי מחשבתם שכבר נצחו במלחמה ונפל שדוד בלי תקומה.

אך אנוכי עניתי להם אל יתהלל חוגר כמפתח ואל תתהלל ביום מחר690; וכבר הבנתי שלא כיכלכלו דבריהם במשפט כראוי; לכן אמרתי להם: צריך להתאזר חיל במלחמה, ולא בשבילי אני אומר אלא גם בשביל עיקר הדבר, דהיינו כדי להפיל האילן העולה ומזיק את הרבים, המתהפך בתחבולותיו ורבו עוזריו לרעה. ואנכי הרואה שלא יצאתם די חובתכם להציע טענותיכם מתביעותיכם נגדו כפי הראוי, ורק כחותה גחלים בידיו, וכסובב בעגלה ולא בא עד המרכז; כי אני לא הייתי כאן בכל אלה ולא הודיעוני לאמשטרדם מה הם עושים, כשהיו מגישים עצומותיהם במשפט המלך יר״ה; והמה סבבו על חכמתם וסמכו על בינתם ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה׳691, משיב חכמים - בעיניהם - אחור ואני ב״ה נעזרתי ומידו יצא לאור משפטי לטוב. ואמרתי להם: הניחו לי ואתייצב עמו לדין והעוזרים לו, ולא תהיו צדיקים הרבה ולא תרחמו על האכזרים; אני אעריך משפטי בסדר ובהוגן וראו ערמת ומרמת אותו האיש בבירור לעיני השמש; אז תשכילו ותצליחו בעזה״י כמבוקש שלכם גם כן. אבל שומע לא היה לי, כי אוהבי אשר בטחתי בהם התנגדו אלי ומיחו בידי שלא לבקש תשלומי נזקי; לכן בהכרח הייתי בשב ואל תעשה, אבל באמת כאשר דמיתי כן היה. וה׳ סכל עצתם למען השבית מנוחת המקום הלז עוד; בוודאי לא עביד הקב״ה דינא בלא דינא; תאנים היו לאכול692 מפרי מועצותיהם בעו״ה.

ונהפכה השיטה: עליונים למטה693 ותחתונים - אייבשיצר וסייעתו - עלו במאזני מרמה ולב המלך יר״ה נטה אליו כמו שאכתוב על כן הבוגד בגד והשודד שדד, כמדקרות חרב בוטה / רשע וחוטא. כל זה גרמו בעצם הסיכלות והוסיפו בני עולה לענות כבראשונה והעיזו פניהם להתנפל עלי פתאום לשדוד אהלי. ואף אם גם בפעם הזאת לא נתנני ה׳ להרע עמדי מ׳׳מ גרמו הוצאה רבה, איבוד ממון רב לבטלה ודאגה מאוד ולולי ה' שהיה לנו אזי חיים בלעונו.

זה שבתי הבית מעט חלו רבים פני אוהבנו שאכתוב דרך שאלות ותשובות על נידון הריב לה׳ ומשפט הנ״ל ואעש כאשר צוויתי. גם ביקשו ממני שאסדר מכתב איגרת כללי לבל רבני וחכמי הקהילות שיבואו על החתום אוהבנו, להודיע קושט משפט אמת, איך התנהגו ביושר עמו; גם בזאת לא סרתי ממצוותם לא עברתי ולא אחרתי לעשות רצונם, חפצתי למלאות שאלתי, מיהרתי ונזדרזתי. אך הם התנצלו בדבר ולא עשו לא זה ולא זה. בתוך כך יצא בדפוס ספרו של קארל אנטאן הנ״ל - שמחברו הוא אייבשיצר בעצמו כנ״ל - ונכתב אל המלך יר״ה לבקש מלפניו ונשא המלך אשה שנייה, דוכסית מברונשווייג, ושם סא״ב - מחותנו של אייבשיצר -תקיף בבית הדוכסית ודעתו מעורבת עם המלכה החדשה למלך דענעמארק והוא היה אוהב לרשע כמוהו, אשרו שעזרו בהיתר קיום זונתו לאשה ר״ל, ועל כן זכר לו חסדו ויתחכם להשתדל עם המלכה החדשה ויתן בידה איגרות לה ולמזכרת וליועץ, מכירו מלפנים הקרוב אל המלך להמליץ בעד אייבשיצר ולהגן עליו נגד כל שונאיו ועלה בידו להפיק זממו.

סוף דבר בחנוכה תקי״ג694 יצא דבר המלך על-אודות אייבשיצר שנטל ממנו הכוח והכבוד שלא יוכל לכוף עוד שום אדם לעמוד לדין לפניו - כאשר היה לפנים מקל ורצועה ביד האב״ד דג״ק -כוח זה ניטל ממנו; אך שאר דבר האב״ד הונח לו ונגזרה גזרה שלא לדבר עוד מעניין הקמיעות ושלא לבזותו ולגנותו בעונש קנס גדול. אכן הצד שלנו לא רפו ידיהם מחמת זה וחזרו לקבול במשפט המלך יר״ה; ולא עוד אלא שנצטרפו עמהם איזה אנשים מסויימים מכת האחרת; כי בראותם תחבולת הצד הרמאי, שמתחילה הבטיח שעכ״פ ינקה עצמו בדין ישראל לפני חכמי הדור, רק שיעזרוהו תחילה בדיני אומות העולם, ואחר שיזכה אז יגלה צידקתו לעיני הכל כדת משה ויהודית, וכאשר בטחו בדברי מרמתו ועשו את שלהם במשפט המלך יר״ה; כמה ממון ונפשות שקעו בבניין שוא זה!

יגעו לריק. ובאו אליו ואמרו לו: שמעתה מוטל עליו לעשות הוא ג״כ את שלו, לשמור הבטחתו אליהם לברר זכותו בדיני ישראל לפני הרבנים ממוצעים שיבחרו, - אז שחק ולעג אליהם והוציאם בפחי נפש. בראותם כי מרמה בפיו ואבדו כיסם ועולמם בשבילו, אז הכירו חטאתם ופשעם וידעו כי אנוכי והצד שלי צדיקים נאמנים לה׳. על כן מרדו בו, הפכו אליו עורף ונוספו גם הם על שונאיו ונלוו אל הצד שלנו וכתבו וחתמו לרדפו בדיני ישראל ובדיני אומות העולם; אבל הכל היה לריק ולבטלה ולא הועילו מאומה עד הנה.

אחר זה הכריחוהו הפרנסים והמנהיגים שיחתום קומפראמיס695 בפני א״פ דאלטונא שיקבל עליו מה שיפסקו בדיני ישראל הממוצע לו, וכן נעשה בכל תוקף ועוז, כתוב וחתום מבית-דין צדק בפנקס הכללי של הערכאי השר הנ״ל בהתחייבות עונש קנס גדול מצד העובר; והיו סבורים שכבר הביא האר״י696 אבל הוא התל בפרנסים וממונים עשרת מונים והלך ומסר אותם למלך יר״ה ונקנסו על כך שכפאוהו להיות ציית לדין תורה והוא יצא נקי.

בשמונה לאייר תקי״ב697 חזרה וילדה לי אשתי בן וקראתיו לוי על שם הכתוב וללוי אמר תומך ואורך לאיש חסידך על אשר נסיתיו במסה תריבהו על מי מריבה, על שם המאורע שניסתי בריב לה׳. ושמחו אוהבי ביום מילתו. אך בעו״ה גם הוא לא נתקיים כאחיו הראשון שנולד גם כן באותו יום בחודש הנ״ל ובפטר שנת תקי״ד698 יח אב.

אחר ילדה לי בת לשנה הבאה באותו חודש באותו יום תקט״ו699 למזל טוב, קראתיה חנה תחי׳ לאורך ימים טובים ואזכה לראות בשמחתה עם שאר יוצאי חלצי. ונס גדול אירע בילדה זו עודה בבטן אמה, שני שבועות בטרם היוולדה, כאשר אספר באורך בסיעתא דשמיא. וחוט של חסד משוך עליה ונושאת חן בעיני כל רואה כשמה הנאה לה - חנה700 - ככה תהיה ותחיה לאורך ימים ושנים טובים.

והנה כבר זכרתי למעלה כי במשך ימים קשים הללו אוהבי ומיודעי שכחוני ועזבוני וזה אהבתו נהפכו בי ויודעי מלפנים הקצין ר' יהודה ליב נורדין אך זר ממני ולא רצה לגמול חסד עמי אפילו במה שזה נהנה וזה לא חסר, כי הרביתי עליו רעים שיחזור לשלוח לי איזה סחורות מלונדון בעד מעותי ושלחתי לידו ט״ו מאות זהובים הולאנדיים שהלויתי על ביתי שיקנה לי בעדם מה שביקשתי ממנו, אבל ערלה אזנו והחזיר לי המעות שהיו בטלים בזמן מסוים, ולפי שלא ידעתי במה לעסוק עוד שילחתים אל גיסי האב״ד ע״ה באמשטרדם, שהוא ישתדל לקנות בעד המעות מאה לאטין ביוקר גדול על חד תלת701 כדי להרויח מאומה; אך פתאום ירד השער ולא יכולתי למכור כולם בהיזק גדול כזה ונמכר החצי בפחות יותר משני שלישי הקרן כדי לחדש המחצה הנשאר אולי יעלה עליהם איזה ריווח שימלא חסרוני; אך ה׳ רצה שיפסדו כולם. ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה' מבורך!

וכל עוד שלא לקיתי בממוני כל כך לא רציתי להכביד עולי על שום אדם מאוהבי פה, אף כי המה התנדבו לי בכך, בייחוד הקצין ר׳ מאיר פרנס ומנהיג דהמבורג שלח אלי כמה פעמים בניו וזולתם שידברו עמי שאתרצה לעשות לי מעמד פרנסה בכבוד, כפי שהתעוררו מעצמם יחידי סגולה, בשערם שיכבד עלי משא הפרנסה, השתדלו לפתותני לדבר על לבי בשביל כך; אכן אנוכי לא נרציתי וסירבתי מלקבל עלי ועל צווארי עול בשר ודם. - מה שנשמרתי ממנו כל ישיבתי פה - כי אמרתי: מי יודע וחנני ה' באיזה מתנת חנם מידו הרחבה; אך המה האוהבים הנ״ל השוקדים על תקנתי (וודאי שלוחי ה' המה, רצה ה׳ ג״כ לנסותם מלבד המבחן שלי אם אבעט ח״ו). אך בבוא אלי השמועה שאבדו הלאטין לא חרה לי, אף אם היה נחשב כמיתה בעיני, אין לי להרהר אחרי מדותיו של הקב״ה, ידעתי אל אמונה ואין עול702 וברכתי ברכת דיין אמת בכל לב ונתתי הודאה לקוני / שגבה חובו ממני - בממוני / המה ידעו מעסק הלאטין שעשיתי וחרדו עליו לשמרו עד תכלית משיכת הלאטין703; ובהיוודע להם כי נפסדו כולם וכלה קרני, אז חזרו אלי וגילו רצונם הטוב והבטיחו שיהיה בכבוד ובריווח, אז על כרחי נעניתי להם ראשי. גם מהקצינים אברהם ליב ר׳ דוד לעווערדין על העסק עם נרדשי, מחשבתי שבדין מגיע לי מחמת ההפסד שהיה לי באבדת פקדוני על ידי בעלה ע״ה כנ״ל.

בו בפרק נראה ספר [מירס704] לחות האדות705 של [התועב שר״י] העיוור לב אשר חשב כל העולם סומים ובמעשי תעתועיו והבליו ושקריו המרים רצה להתנקות ולהזדככות הפעם בפומבי. אך זה הפעם הראשון שראינו ממנו דבר בדפוס, לבחון כוחו בחכמה ובתורה ובידיעות העולם; חשבנו לפחות יראה דברים שכליים -בפרטות שטרח בו יותר מארבע שנים וכל מה שחידש בו מדעתו אינו מגיע ארבע בוגין בכתב בינוני - ומה שנמסר לדפוס, ביחוד פעם ראשון וגם לדבר גדול הערך, אמרנו בלבנו: בוודאי הוא סולת מנופה; אבל כשראינו תמהנו מראות מעשה תוהו, ומצאנוהו כולו פסולת [וטינופת] וכזב, סיגים על חרש מצופה ועל כולם החידושי תורה שהציג בו, כולן מקולקלים ומעוותים. העיד על עצמו שלא קרא ולא ידע ספר. חי ראשי לא ראיתי כהנה לרוע בדפוס מעולם; אף כי לזקן וכסיל מבית הסורים יצא למלוך706 בקופה של שרצים; אומר: אני ואפסי עוד! והוא במלכי התורה יתקלס, אומר מי כמוני! והנה באמת כל דבריו מהבל יחד כמי שלא ראה אורות תורה וידיעה אמיתית מימיו. הדברי תורה שלו בנגלה שחידש לא נאמר בו דבר כי אם שלא ידע בצורתא דשמעתתא או משועמם ומשוגע; ואפילו כל מה שהביא מן הגמרא ופוסקים ופסוקים - הכל מהופך ומעוות; סברא שלו משובשת ולשונו נלעג. כללו של דבר: אין די באר הסיכלות והטיפשות שבנגלה וממנו נתבונן בנסתר שלו שאין קץ לדברי רוח שקר המציא בצירופים מזוייפים, וזה וודאי לא נעלם ממנו רק חושב הכל לסכלים בלתי יודעים ולא מרגישים בדברי תוהו ונבלה שלו.

והנה מיד שעיינתי בו אז שמח לבי בראותי שלא טעיתי בו שהוא מזויף מתוכו, אבל בזה טעיתי! שסבור הייתי עכ״פ צריך שיהיה למדן ובעל שכל בנגלה. והנה ראיתי עלה כולו קמשונים707, טעיות סכלות והוללות משונים; אז נמלא שחוק פי באמרי: הזה האיש מרגיש האר״ש המדבר בצוואר עתק? שהוציאו תלמידיו הבורים לו שם כזה בערמה ובמרמה ולא הגיע אפילו לרואה בוקר708 אור הגמרא כאחד המעיינים המתחילים; כי זולת זה איך יצוייר על בעל שכל שהוא יעז פניו כל כך להציג עמנו פה דברי הבל ופשטות כאלה בדברים נגלים שכל אדם יודע ספר יוכל להבין ולהבחין בהם? אם לא נטרפה דעתו ושכח תלמודו מכל וכל, ואין צורך לומר מדברי תוהו ותעתועים שחידש בפירוש קמיע שלו, שסובר לגנוב בהם דעת הבריות כאילו אין אדם להבין זיופיו וכשפיו הרבים.

ובאמת היטיב לי מאוד שנראה הפעם בעולם דבר ממנו בדפוס, מה שלא יוכל לכפור ולהכחיש עוד כדרכו; אז ידעתי כי אלהים לי; הוסיף סיכלות ורוע על השמועה ועל מה שידענו ממנו מתמול שלשום לרעה. על כן מיהרתי ואתפוס קסת הסופר בימיני ואשיב אותו על עקב בשתו. לא הנחתי לו אות אחת שלא הראיתי מערה עזותו / קלון טפשותו / והעדר ידיעתו. ונגלה לעיני מאהביו. קראתי שם תשובתי עליו: "שבירת לוחות האון" ולא יגעתי בו אלא כמו איזה שבועות עד שהשלמתיו בעזה״י, כמו שהראיתי למי שמסר ספרו לידי לעיין בו. ואחר תום ארבע שבועות ראוהו כמה אנשים וידעו כי ספרו הנ״ל כולו מקשה אחת / מקור שחת / נס מן הפח נפל בפחת! /

כאן אספר תהילות ה׳ ועזוז נפלאותיו אשר עשה עמדי ביחוד בשלושה לאב תקט״ו709 כשנפלו עלי פתאום בת פריצים / מקופה של שרצים / התלויה מאחוריו של אייבשיצר, לחפש את ביתי אם ימצאו ספר "עקיצת עקרב". העניין כך היה: כבר התחבל הארור הנ״ל להשיג ספרי יוצא מתחת ידי בבירור ועדות כדי לתבוע עלבונו ממני; וחזר על כמה צדדים ולא יכול למצוא צד כי אם אצל הצבוע התלמיד מרדכי הענא710, דיין בהמבורג, אשר גמלתיו טובה גם בהיותי באמשטרדם נודד ממקומי. שלחתי מהמבורג מעות מתנה מכיסי ומה שלקחתי אצל סוחרים אחרים כדי לחלק לנצרכים ולעמלי תורה; וקיבל זה האסור חלק מסויים ואעפ״י שאינו צריך לכך וגם יש לו הכנסה מאוהבנו החפצים ביקרנו ה״ה בית פרנסים ומנהיגים ר׳ מרדכי גיסקא וזולתם. עם כל זה גבר עליו אהבת הבצע וחימוד ממון - שכבר היה חשוד עליו מימים רבים - עם כל זה קירבוהו היקרים. ונשכר להנ״ל אשר הבטיחו או נתן לו שוחד רב; לו ולבניו אחד מהם נער מנוער ממצוות שיתחכם להשיג ספרי מידי בגלוי; שיהא בידו לברר הדבר לנגדי ולהעמידני כמטרה לחץ בערכאות של גויים ר״ל. ועלתה בידו להשיג מבוקשו על ידי חנף ומריע, צבוע שכמותו ואשר היה נראה כאוהב נאמן לי. .על כן ערב לבו לשלוח בנו בצירף נער אחר - למען יהיו שני עדים. עלי -ומסר ביד בנו כתב-בקשה ומליצה חתום בידו לבקש ממני שאמכור לו הספר עקיצת עקרב לשני נערים הללו והבטיחני בדברים רכים והבטחות עצומות שאין כאן בית מיחוש711, כי הם צריכים .לכך למלא רצון אחד מאוהבי במדינת דענמארק אשר ביקש והתחנן עליהם על זאת, למען יראה דברים מבוררים לחזק ידו ומחשבתו בעניין ולא יפוג לבו להימשך אחרי מתנגדי; והפריז על כך לשלם בעד הספר בדמים יקרים וגם לעשות להם חטיבה712; על כן בקשתו שלא להוציאם בפחי נפש, בל אמנע טוב מבעליו הראוי לכך למען תתפרסם רעתו של אותו האיש שלתכלית זו נתחבר ונדפס הספר. כזאת וכזאת שלח אלי בכתב ובעל פה הרבה יותר מזה; מה שלא תוכל הארץ להכיל כל דברי חנופה והבטחות ושבועות; שאין לי לחוש מאומה מזה רק טוב!

עם כל זה לא יכול היה לפתותני פעמים-שלוש, שבא אלי בחברת נער אחד להעיד עלי; אדרבה על ידי זה נעשה חשוד עלי, כי אמרתי בלבי מאחר שיודע שיש סכנה בדבר וראה שאני ממאן לתת לו ביחידי, מכל מקום חזר לבקשו אצלי בפני שנים - וכן היה כתוב בהמליצה של הצבוע אבי הנער: שמסרנו לנערים הללו, בלשון רבים - זה עשה רושם אצלי וחשבתי בוודאי מתאנה לי, כי שכור הוא מאויבי על כבה וידעתיו מאז שאינו איש אמונה - לכן הוצאתי הנער מעלי כה ולא אביתי לשמוע אליו. מכל מקום לא הניח ולא עזב מחזור ולהתחנן מאתי שאמלא רצונו כדי לזכותו במצווה ואת האיש החפץ ביקרי והוא אוהב שלי; ונשבע בנקיטת חפץ לקיים דברי הבטחתו שלא יאונה לי כל רעה ממנו, אכן לטובתי ולהנאתי הוא עושה.

ובראותי אותו יחידי ומחזיק דברי הפצרתו בכל דבר שבועות חמורות, אשר לא יעשה קל שבקלים אף כי מאנשי שלומנו; גם חשבתי אם ח״ו שכור הוא וקנוי מאויבי יעלה חרס בידו, כי לא יכול להעיד יחידי עלי; מה גם היותו נער וקל פחות ונבזה אך הוא לבדו (אחד הגיד לי שהניח הנער מבחוץ כדי להצטרף עמו). ולא יכולתי לעמוד עוד בדבריו, דברי פיתוי, לשון רכה תשבר גרם713 ומסרתיו לו ונתן לי בעדו שפעצא דוקאטין714, גם הכסך לקח את לבי כי באמת היה כיסי ריק גם כן.

אז הלך בשמחה והביאו ליד אויבי הנ״ל ומיד עשה לי במדת הדין בשבועה על ידי נוטריוס715: איך שהוא קנה הספר אצלי בחברת נער. על ידי כך השיג מבוקשו אצל השר אובר פרעזידטנט דאלטונא לתת לו רשות לשלוח אנשיו עם שוטרי המקום לחפש את ביתי ולקחת כל הנמצא בביתי וברשותי מספר הלז בדפוס או בכתב. והנה בו ביום בא אלי בעל חוב ר׳ מענדל בר״י716 בשליחות אוהבי להודיעני שכבר פרס הרשת ללכדני ושהרשות נתונה לבוא לחפש ביתי. גם לפני ימים התפארו אויבי כזאת ולא האמנתי ולא שתי לב לדברי רוח ולאמרי נואש חשבתים, כי אמרתי: לא נראה ולא נשמע כזאת במדינה זו; לבוא בעלילה על אדם באמן ומוחזק מכמה שנים כמוני, לחפש אחרי מסתורים שלו, לכן לא עלתה על דעתי לגנזם, כי יראתי להוציאם מן הבית פן ח״ו ירגישו בזה הרמאים ואגרום רעה לעצמי. ולא יכולתי להרשות עצמי לבערם מן הבית ולשרפם בהיותם דברי תורה ויגעתי בהם לשם שמים / לקנא על כבוד קוני אלהים חיים /.

ובערב ראש חודש אב היה באמת לבי בבד עלי ומזלי חזי717 הוה מתוחה לנגדי718 ושפכתי את נפשי בתפילה לאל חיי719 בדמעות רבות / ועינים זולגות / מאין הפוגות720; / מרוב שיחי וכעסי דברתי דאגת לבי וסיפרתי בפי מכל הקורות הרעות אשר מצאוני מעודי; לא הרפוני עד בלעי ריקי; אף כי בשנים הללו, שנות הריב לה'. יגעתי ומנוחה לא מצאתי / וכמעט מנכסי ריקן יצאתי / ורבים קמים עלי, לוחמים לי מרום חפצי רעתי / על כן התחננתי לבעל החסד והרחמים י׳ בנפש מרה להצילני מיד אויבי חנם ולהיות לי מחסה ועוז מאויב מגור מסביב; כזאת וכזאת הרביתי בקשה ותחנה בבכי וזעקה; זולת זאת לא היה בכוחי לעשות דבר; לא היה כוחי אלא בפה. אל ה׳ גיליתי ריבי / לשום אדם מאוהבי פתחתי פה וניבי. / ונראה לי כי שמע ה' קול בכייה והיא שעמדה לי ביום הקשה הנ״ל שנצלתי מפח יקוש / ואויבי נשאר חפור ובוש / וחפץ ה׳ להראות נסים ונפלאות, כי לא בכח יגבר איש ולא יבושו קוויו.

אז שמתי אל לבי לחשוב על גניזת הספר, כי היכא דשכיח היזיקא אין לסמוך על הנס721; מ״מ לא הייתי מהיר כל כך, כי לא עלה על דעתי שיבוא בחיש מהר. וטעמתי קצת בתחילה, גם הוצרכתי לפנות את עצמי722 ועברה שעה גדולה עד שפניתי אל הספר לבקש לו אופן גניזה ושימה מן הצד. אז לקחתי עמי הנער המדפיס שלי כב' משה בון והלכנו למעלה אל החדר, ששם מונחים ספרי דפוס מחדש. אז השקפנו בעד החלון וראינו ברחוב הולך יאקוב רוטשילד עם שוטר עובר פתח ביתי ללכת אל השר השופט הנ״ל. אז אמר לי ר׳ משה: ראוה אדוני שכבר הולך לעסק זה! ונפלה חרדה עלינו. אמרתי: אך עתה מוכרח אני להאמין שהם חורשים עלי רעה! ולקח הנער התיבה אחת שהיתה מזומנת לשם ונתן בתוכה קונטרסים של הספר; רק לא היה מכסה לתיבה והוצרך לבקש נסרים ולחתוך מהם עצים למדת התיבה מרובעת לכסותה. והביא מסמרים ותקע בכיסוי התיבה באופן שנכסית היטב ועדיין נשארו סך קונטרסים מבחוץ, שלא יכלה התיבה האחת להצפינם ולהכילם להחזיק את כולם. והבאתי אני עוד תיבה קטנה ארוכה והנחתי בתוכה כל יתר הקונטרסים מספרי הנ״ל וחסרה מכסה, על כן לקחתיה תחת זרועי כי היתה ניטלת באגפיים להיותה ארוכה וקצרה קצת, והלכתי למטה אל חדרי הגדול - מקום מושבי ובית תלמודי ומדרשי, שבו כל ספרי וכתיבותי ומחמדי הטובים - לבקש דף לכסות גם זאת התיבה הקטנה ולגנזה. ואת הנער הנ״ל הנחתי עם הגדולה ממנה המרובעת שלא היתה ניטלת באגפיים מהרה בחדר הדפוס; והוא לקח אותה התיבה והניחה בעלייה שעל פני החדר בתוך נוצות של אווז שהיו מונחים בתוך שידה אחת מן הצד.

ובעודני עסוק בכך לסגור הדלת בעדי; להניח התיבה מידי ולחשוב על כיסוייה והצנעתה - והצגתיה על ארגז נמוך שבחדרי העומד אצל הכותל - ואלה האנשים רצים למעלה מתדפקים על הדלת ויגשו לשבור הדלת; על כן מיהרתי לפתוח הדלת בטרם ישברוה והתיבה הקטנה מונחת פתוחה; הדפים יוצאים למעלה נראים מבלי דבר מכסה עליהם. ואנוכי עמדתי עמדי אצל התיבה הגלויה הלזו לראות מה יהא בסופה ומה יעשו השודדים הללו. והנה השוטר פתח להם הדרך בתחילה לאמר אלי כי מצוות השר הוא עושה וכך מיד חלף הלך לו, וקפצו אלי לחדרי אנשים ריקים ופוחזים, בני בליעל, קוצים שבמחנה אלטונא: מענדל שפייאר, יעקב רויטשילד, יוזפא הולנדר, משה קובעס, אהרן זעצער. אלה החמשה ראשי חרשי משחית אשר ביקשו לעקור את הכל. לולי ה׳ שהיה לנו אזי חיים בלעונו723. ואלה אשר עלו לחדרי אלי פתאום לפתע - מלבד אשר נשארו למטה בבית במדור התחתון - כיוונו השעה שרוב האנשים בהמבורג. בעצם היום באו יותר אנשים לשדוד את ביתי ואהלי בעזרת ארבעה שוטרים אשר עזבו את הבית לכל חפץ האנשים הנ״ל, כי שכרום בדמים יקרים. ואשתי היתה מעוברת נפלה בחולשה וכן המשרתת והוצרכו שתיהן להקיז דם. גם הנער המשרת הנ״ל הקיז דם אחר שהוא נתעלף.

אמנם ריש בריוני למעלה בחדר היה שפייאר ואחריו רוטשילד והולנדר ואהרן זעצר מורה להם הדרך - לפי שהיה רגיל בביתי שהוא היה מדפיס ועשה לי גניבות מכמה מאות, ועדיין יש לי חוב עליו מכמה מאות שו״ק - רקדו בחדרי כתיישים, מחפשים בית-נכואתי, ספרי תלמודי וספרי כתבי-ידי וכל המון כתבים ואיגרות המונחים בדפי ארגז הספרים; את הכל חיפשו ועיינו אם יש דבר המבוקש אצלם שמו בידם ולקחו באין מוחה, כי אנוכי לבדי אתם שם בלי פוצה פה, כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו724, שלא ירמסוני ברגליהם וחשבו לבלעני חנם באמרי פיהם וכמעט שהרימו ידיהם להרגני לולי ה׳ שהיה לי, בצל ידו החביאני725 ואותם הכה בסנורים, כי אע״פ שחיפשו ומישמשו, מה שביקשו היה בתוך התיבה גלויה ואנוכי עומד בצידה. כנראה שעם כל עזותם הפיל ה׳ אימתו עליהם עד שלא יוכלו לראות היטב וזה היה לבדו נס גדול שלא הביטו עיניהם לנוכח; כי אז לא היו צריכים יותר, אך מלבד זה בכל מה שטרחו ויגעו למצוא דברי חפץ לבם - לריק יגעו, לשוא עמלו וכל מה שלקחו בחזקה ללא הועיל; ובררו האוכל מתוך הפסולת - ר״ל המבוקש אצלם שהוא פסולת וודאי בעיניהם, ואשר חשבו למצוא תואנה לו, אותם הניחו - אף אם היו מעורבים מאוד כתבים והעתקות מספר הנ״ל בתוך שאר כתבים והעתקות.

וחיפשו ועיינו לפי דעתם בכל כוח הבנתם לראות אם ימצאו כתבים הנוגעים בעניין ולקחו ככל הישר בעיניהם, אבל עפעפיהם לא הישירו נגדם; כי באמת היו מונחים לפניהם בתוך הכתבים שלקחו שלא לצורך שלהם, בפרטות העתקות של פתח שער הספר הנ״ל היו מונחים בכתבים אשר לקחו, כי נעשו מן הספר הנ״ל כעשר העתקות. את כל גופי העתקות השלכתי למעלה בחדר הדפוס לאחר שיצא הספר לדפוס ופתחי השערים, שהיו כתובים רק מעבר אחד והשני פנוי, ושם הספר היה כתוב עליהם באותיות מרובעות גדולות - כעין אותם שבפתחי שערים של מחזורים - באופן שאפילו חלוש-הרואות היה יכול לראותן מיד; והם עזבו כל אלה שהיו כעשרה דפים שלמים, גם כל האיגרות שנכתבו לי מעסק ספר זה ולקחו מה שלא היה להם רשות לקחת שאינו נצרך להם לגמרי והנצרך והמבוקש השאירו; כי אחר שהלכו לדרכם מאתי הכל ולא שלחו ידם בשום דבר שהיה להם תועלת בו, גם הפנקס הלז שנכתב ספר תשובת המינים שלם וגמור היה לפניהם ולקחו אחר תמורתו הדומה לו בכריכה. גם היו מונחים הספר עם הגהות בצידו אצלי והרבה כתבים מעניין זה בתיבה שאני כותב עליה.

כל זה אירע בחדרי ואין כוח בפה ובקולמוס לבאר היטב כל הנסים שאירעו פה בלבד. וכן אירע למעלה בחדר הדפוס שנשאר שם הנער הנ״ל והתיבה המרובעת מונחת בעלייה מלפני. ובאו אליו וראו שערותיו מלאות נוצות ומלפניו מונחים נסרים חתוכים וכלי חרש עצום מגרה ומקבות, והרגישו בנוצות שעל ראש הנער שעסק בגניזת הספר להניחו במקום נעלם בתוך נוצות והלכו בעלייה וחיפשו ומישמשו כל הנמצא בתוך השידה של נוצות והתיבה שקועה בתוכה, ואמרו: זה נראה שבכאן מוצנע הספר! ונטלו המידה בידם לבחון ואעפי״כ משכו ידיהם ממנה, חזרו ואמרו: אין בהם דבר והניחו גם תיבה זו. גם בחדר הדפוס היו מונחים הרבה דפים של העתקות כנ״ל וביקשו לעיין בהם ולראות ונמלכו והלכו להם; ובזה לא הרגשתי עד אחר שהגיע פסח, בתוך בדיקות החדר נמצאו אותן העתקות ובאר בצהלה והראוני ועמדתי משתומם.

עדיין אין זה כל הפלא שנעשה אתם. אך כאשר חיפשו הנה והנה בחדרי לשדוד אותי כל מה שלבם חפץ כנ״ל - ועברה בזה שעה גדולה - וכראותם שאין להם עוד מה לעשות - הלכו להם למעלה ששם חדר הדפוס שלי וחדר הספרים ואני נשארתי בחדרי, לא זזתי משם. עודם עסוקים בחיפוש מדור העליון ועדיין קצתם עומדים על המדרגה סמוך לפתח, שמעתי דריסת רגל אחד הולך מלמעלה למטה; הלכתי ועמדתי בפתח חדרי שהייתי שם לבדי, משתאה ומתייצב לדעת מה יהיה בסוף העניין, וראיתי והנה הנער משה הנ״ל יורד בתווך נדחק ביניהם וכוונתו היתה לרדת אל מדור התחתון לראות מה נעשה שמה. וכראותי אותו סמוך לפתח חדרי, רמזתי לו באצבע שיסור אלי החדרה, ולא הייתי רשאי להשמיע קולי בחוץ פן יפגעו כי מרי נפש עזי פנים הנ״ל העומדים סביב וירגישו ויביטו לראות; בכן שלחתי אצבע והראיתי לו אצבע כפופה שיפנה לחדרי ויראה דבר פלא, שעדיין עמדה שם התיבה קטנה פתוחה וגלוייה עם דפי הספר עקיצת עקרב, כמר שהנחתיה שמה. בתחילה והעמדתיה על הארגז. ואעפ״י שהלכו מן החדר אבדה עצה ממני מה לעשות לה שלא ימצאו עוד המחפשים ומבקשים את נפשי שהלכו למדור העליון לבקש שם ג״כ ובהכרח ירדו וכמו שחזרו אח״כ למטה ובאו עוד לחדרי. וכאשר ראה הנער התיבה במצב זה שחק ולקחה לפניו והחזיקה בצידה הפתוח בין זרועותיו מכוסה מונח על בטנו - באופן שלא נראה דבר מהדפים - והוא עובר לפניהם למטה לארץ והוליך התיבה קטנה הלזו אל חדר המקווה שבאחורי ביתי, באופן שלא נמצא דבר. גם כי אמרו המחפשים: נלכה נא לחפש גם במקווה נסכלה עצתם ולא הלכו.

ואחר שהלכו ונלאו לחפש למעלה במקום הדפוס ירדו משום ובאר שנית אלי לחדר הגדול וחפשו ומישמשו עוד והכריחוני לפתוח להם הארגז שהיתה תיבה קטנה הנ״ל מונחת עליה בתחילה ולא ראוה כנ״ל; עתה כפו אותי לקחת מפתח ולפתוח הארגז זה הסמוך וחזרו ולקחו כתבים שאינם צריכים להם ואת המבוקש אצלם הניחו ולא שלטה ידם בו. ואחר שעברו בזה שתים-שלוש שעות הלכו לדרכם. חשבו שמצאו הרבה ולא עלתה בידם אפילו עלה נדף אחד. אחר שהלכו נמצאה גם התיבה המרובעת הנ״ל מונחת בעלייה במקומה לא נגעה בם ידם ותהי לנס!

ובליל שכת קודש לקח הנער הקונטרסים מתוך התיבות הללו והצניעם בבית שכני אך הוא ירא פן ואולי יחפשו גם בבתי שכנים, כאשר השמיעו, לכן לקחם תחת כנפי מלבושיו והוליכום והביאום לבית אהרן גיסקא והוא שלחם להמבורג לבית פרנס ומנהיג ר"מ גישקא. גם קצתם נשארו בבית אהרן גיסקא ושרפם. גם בבית מענדל בון נשרפו קצתן וכן אשר הובאו לבית קצין הנ״ל היו למאכולת אש מיראתם הגדולה שגם עליהם יבוא החיפוש ורדף אותם קול עלה נדף726, ואפילו בהמבורג. על כן אחר כל הנסים והנפלאות שהראנו השם יתברך בחסדו הקונטרסים הללו אשר נמלטו מידם ויהי לאות ולמופת, נשרפו ונאבדו ע״י אוהבנו. על זה ידוו כל הדווים! לא נשארו מהן רק אותן מועטים שלחתי למקומות אחרים ואיזה מהם נמלטו מן האש על ידי ר' אהרן שיסר שלקטו כארבעה וחמשה מתוך להב האש כי חסה עינם עליו ולא יכלו לראות בהשחתת כלי נחמד כזה727, על כן שמטו ולקחו בחזקה מה שיכלו להציל דבר מועט ויהי כאוד מוצל מאש. זולת זה לא ניזוק דבר תודה לאל, בפרטות אשתי המעוברת ושאר נפשות ביתי אשר כמעט פרחה נשמתם והוצרכו להקזה אחרי שב רוחן. גם אנוכי עם כל תשות כוחי עמדתי על מעמדי והטיתי שכמי לסבול מאורע קשה כזה, אשר לא נוסיתי מקודם ולא ידעתי לו חבר במקרה. ברוך השם הנותן ליעף כוח לעמוד בכל אלה, הכוח אבנים כוחי. שירו לה׳ הללוהו כי הציל נפש אביון מיד מרעים! אכן על זה דוה לבי על שלקחו מביתי כתבי היקרים מפז אצלי, ביחוד ממה ששייך לילקוט בית מדות שלי, שיגעתי בו כמה שנים; שמו בידיהם והוליכו בחביות שלקחו מעליות ביתי שבתוכן מונחים קונטרסי הספר תורת הקנאות, אשר לא היתה להם רשות ללקחו בערכאות של גוים השמחים לאד. ועדיין הדבר תלוי ועומד ברחמי שמים; הוא ית׳ אשר קיצץ עברת רשעים728 הקושרים עלי בהצותם על ה', בו חסיה נפשי, יראני נקמתו מהם ויחזיר לי אבידתי הגדולה והגזלה אשר גזלוני ושללוני!

אך טרם שאמשיך הסיפור מה שקרה בחבית הגדולה שלקחו מביתי אספר את אשר עשה מענדל שפייאר בבוא אלי החדרה פתאום עם חברי גנבים הנ״ל - אשר לא ראיתיו ולא ידעתיו מלפנים - פתח פיו אויב729 הנבל ויקלל. כה היו דבריו אלי: הנך בידינו / לעשות בך כרצוננו! / ואם אנו קורעים בשרך מעליך עדיין אינו מספיק כלל וכלל. מי אתה ומי אתה? התחשוב לדמות עצמך לרבנו (אייבשיצר [שר״י] הלא הזבל שלו אינך שוה וטוב ממך. כזאת וכזאת פער פיו [הבליעל הלז] לבלי חוק. רק תמצית דיבורו ולשונו הצגתי כאן כהווייתן. ואני כרחל לפני גוזזיה נאלמה730 ושומע חרפתי ולא אשיב מאומה731 רק עומד ומאזין ומקשיב לדבריו בסבר פנים יפות; מתפלא על החוצפה הגדולה והעזה היתירה מאיש הזה, אשר נראה בחור בשנים ולא ישא פני זקן, לכן לא יכולתי להתאפק לשאול לו לפחות על שמו, כי לא הכרתיו מעולם, והייתי חפץ לדעת מי הוא בעל דברים מרים הללו למען אדע מי הוא אשר יריב עמדי, דברי נרגן כמתלהמים שפך לאר"ש כבודי732. ואשאל אותו: מי אתה ומה שמך? והשיבני: אני נקרא מענדל שפייאר הוא שמי. אז אמרתי: דבר דבריך! וידי שמתי למו פי, שתקתי ולא עניתיו עד שהלך מלפני. אלה הם דברי שלום של האיש הזה בקרבו אלי להלחם אתי, בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי733, מלבד אשר השביעני מרורים יוזפא האלענדער734 ויעקב ראטשילד. הטוב שבדברי השני אלי היה: אתה איעצך: לך ברח לך מן המקום כי כלתה אליך הרעה! הרע יכלה אותו ואת חבריו העוזרים לרעה / כי תבוא עליהם רעה / לא ידעו שחרה / והווה לא יוכלו כפרה / ברוך ה' אשר היה עמדי ויצילני מצרה./

סמוך לזה אחר איזה שבועות עשה שפייאר הנ״ל כמה נבלות שהיה חייב עליהם תלייה, ביהוד שעשק את גיסו איש תם ובעל תורה, ויצא נקי מנכסיו על ידו; מלבד כמה עוול וחמס לאחרים יהודים ונכרים. גם לפני איזה שנים גזל מנכרי אחד על הדרך, כפתוהו ולקח כל אשר לו ונתבע בדין הערכאות. לסוף התפשר עם הנגזל, לכן נשתקע הדבר מ״מ נשאר כתוב בפנקס שופטי העיר. זהו ריש בריוני של אייבשיצר, גזלן וחמסן וכיוצא בו וגרוע ממנו, כאשר ידוע לאנשי פראג ממנו כהנה וכהנה, שאכל שוד עניים ואביונים, יתומים ואלמנות, ביחוד נודע מה שעשה רעה לדודו בנימין אשר גמלו כל טוב. גם לנכרים עשה חמס ועשק והצליח בכל החמסים עד שתתמלא סאתו כהתמו שודד כנלתו לבגוד735 פתאום יקומו מזעזעיו ויהיה למשיסה למו ותחת כבוד יקד יקוד כקדוח אש חמסים736/ להודיע שמו יתברך לצריו המכעיסים!/.

והנה עם כל הניסים שנעשו במאורע הנ״ל גרם היזק ממון הרבה בערכאות של גוים עד שיצא פסק-דין לפתוח החבית השלולה מביתי עם כתבים ואיגרות ולבדקה בפני קרמיסיאן737 על ידי פרופיסור שטיכט738 ובמעמד מתנגדי. וכן נעשה בחודש כסלו שאחר המאורע: נפתחה החבית הלקוחה ונבדקה בפני הנ״ל ונמצאה ריקנית מספר עקיצת עקרב לגמרי, לא נמצא בה שום דבר רשום ממנה. אז פני שונאי קבצו פארור739, כי בפניהם נעשה חקירה וחיפוש וראו דבר ברור. הספרים נבדקו בפני קומיסאריאש של העצה740 במעמד יוליוס ראטשילד והכתבים עיין בהם הפרופיסור לבדו ונתן כתוב וחתום מידו בשבועה שפישפש ולא מצא שום דבר ממה שטענו הם. חשבנו כי עתה יצאתי זכאי וצדיק ממשפט זה בערכאות של גוים ושכנגדי חייבים וכמו שהבטיחו כל בעלי העצה. אז הלכו וצעקו מר לפני רבם אייבשיצר ונשמעה צעקתם באמרם אליו: הושיעה כי באו מים עד נפש! כי כלתה אליהם הרעה להשיב גמולם בראשם כאשר התחייבו לשלם חמשה דברים קנס אם לא ימצאו דבר עונם צרור. אחר זאת התייצב השטן בעצמו, היינו סופליק בעצמו741, אל השררה וטען שלא על דבר ספר עקיצת עקרב כי גם על ספר תורת הקנאות מה שהדפסתי בפומבי על שמי, ונתתי ממנו, גם מכרתיו בפרהסיא ולא היה פוצה פה; גם מסרתיו לא״פ במתנה, אעפ״כ העיז הוא לבוא בטענה כזו עלי לפני השררה, מום שבו וכל הפוסל במומו פוסל742 כמו שכתבתי לעיין בכתב שברו לחות אדית743; הוא על שקריו וכזביו המרובים להכחיש הידוע, הן בסיפור המעשה והמקרה המתלווים והכתבים שהציג והן בדברי תורה שחידש בנגלה והן בפתרון הקמיע על פי נסתר. עוד טען שהפרופסור הנ״ל אינו בקי כל כך יהודית. גם החציף לומר שהקומיסאריע מהשררה לא יצאה ידי חובתה. והנה גם השררה לא פנו אל טענה זו המוכחשה מעצמה, לפי שזמן רב ראה אותו ספר ושתק ולא אמר דבר כנגדו; ואחר שראה קרוב אידו גם רצה לעשות הספר תורת הקנאות חלק שני מספר עקיצת עקרב; מה שלא יוכל לומר שום כסיל; והוא סתור מכמה צדדים, רק מה לעשות באיש שאין לו בושה, שם פניו שמיר / האמת בשקר ורע בטוב ימיר /. דבר נרגן הנ״ל בצירוף השוחד שפיזרו עשו את שלהם וסתרו את הדין - שכבר היה נגמר להחזיר לי גזלתי ולשלם הפסדי ונזקי ובושתי - וחזרו לפסוק שתפתח החבית עוד פעם ותבדק ע״י אנשים יהודים לעיין בכל הכתבים הנמצאים בתוכו.

והנה כבר היה לי הוצאה גדולה על עסק זה, אפשר מאה דוקאטין או יותר והתנדבו לזה יחידי סגולה ואנשי צורה מהצד שלי. ובראותם כי יצא משפט מעוקל עשו אפאלאציאן744 אל המשפט בגליקשטאט, בחשבם כי שם ישבחו צדק ויתעבו רשע, אך גם שם עזרו לרשע באמרם כי מחויבים המה לסייעו; על כן קיימו ואישרו כל הנפסק מעצה דאלטונא ולא הועילו ריקומנדאציאנש745 שהשיג הקצין ר׳ יוקל הויזן מקהל המבורג ואפאלאציאן זה גרם עוד כחמש מאות שו״ק לבטלה ועדיין אין סוף לדבר. רק אחר שהצד המתנגד גם הוא לא ביקש יותר לא התעוררו עוד לנחץ עניין החיפוש עד הנה - וודאי גם הם יודעים שלא יזכו בדין ישר רק על ידי שוחד כמנהגם - לכן טוב בעיניהם להניחו כך. על כן גזלתי במקומה מונחת עד יקיף וירא ה׳ משמים744 להשיב לי הגזלה אשר גזלוני ושללוני ולהיטיב לי תחת עלבוני.

בשנת תקי״ז746 יצא דבר המלך יר״ה שנית על-אודות הנ״ל; פרנסי ומנהיגי ק׳ אלט. ביקשו וחילו פניו שיתן להם רשות לפטרו אחר שכבר עברו שלוש שנים שקיבלוהו לרב תחילה, מעתה יניחו לו וילך לנפשו ולא ישבית עוד מנוחת המקום הלז, ונפסק שיקבצו כל היהודים שבג׳ קהילות ויקבלו דעותיהם, אם להניחו או להוציאו ולשלחו מן המקום וילכו אחרי הרוב, וכן נעשה. ונשאלו ההמון מקצה, דלים וריקים אשר לא נמנו לשום דבר שבקדושה. וכל זה עשה לו המלך יר״ה; כתבו לעיר המבורג המלצה בעד אייבשיצר שיחזירו לו הרבנות דהמבורג ג״כ ושמעו והחזירו לו ג״כ הרבנות דשם, והיו לו רוב דיעות; רובא דליתא כן. אז עשה לו משתה בביתו. היו לו ערב-רב ותוקעי חצוצרות, רוכבי סוסים ברחובות ובשווקים, בצבים ובעגלות וקצתן עשאן רוכבים לבושי שעטנז, עוברים בחוצות אלטונא מן הקצה אל הקצה לפרסם שמחתו, שמחת חנף ומרע. ואחד מבחוריו הראש והראשון בהן, גבוה-קומה, עשאוהו רכב זקוף לפניהם הולך בראשם בדמות רוכב הסוס של חיל אונגארן שקורין הוזאר. זה היה הנבחר מהם בחכמה ובקומה וזה פרע שטר חוב. כי אחר ימים מועטים אירע שראה זה הבחור לאחד מאנשי פולין קורא ומעיין בספר תורת הקנאות והתחיל הנער לקלל אותו, והלמדן ההוא מיחה בו ולא השגיח והלך למלונו; ופתאום אמר: ראשי, ראשי! ושלח אחר הלמדן הנ״ל שיבוא אליו, התחרט על מה שאמר לו, אפשר רצה להתוודות לפניו. הלמדן ההוא לא פנה אליו ויצאה נשמתו / תהא מיתתו כפרתו747!.

בשנה שלפניה קרה מקרה בלתי טהור בארץ פולין במחוז פאדאליע עם כת שבתי צבי748 שהיו שם כמה שנים בהסתר ובצנעא והיו מתערבים עם בני ישראל הכשרים ולא היו ניכרים ואע״פ שהיו רבים מהם חשודים מ״מ היו צניעי באיסורא. אך בשנה שעברה יצאו סירותיהם749 לחוץ; כי נתפסו במעשי תועבותיהם / נבעו מצפונותיהם / ועשו בהם שפטים חכמי פולין הכשרים, ביחוד קהל קדוש בראד גירשו אותם ואת כל הנילווים להם ועוסקים עמהם. אז הלכו האנשים הללו אל איזה הגמונים בפולין ואמרו להם שהם נרדפים מן היהודים בשביל אמונתם, שהיא קרובה ומשותפת עם אמונת הנוצרים ופיזרו ג״כ ממון ושיחדום לשררות עבודה זרה ומצאו להם ערים בצורות להציל עינינו ישראל750 בפרטות ההגמון דקאמניץ וסיעתו החזיקו בידם ונתן להם רשות להחזיק באמונה החדשה שלהם; וגזר ג״כ לשרוף התלמוד וספרים הקדושים בבזיון גדול ע״י תליון (ונעשה בו נס גדול כמו שאכתוב להלן בס״ד); גם רצו לכוף הנשים הכשרות שברחו מבעליהן כי לא יכלו לסבול מעשיהם, תועבות אומות העולם (הקדמונים) אשר היו על פני האדמה. והנה הגיעוני כתבים רבים ושונים מגדולי פולין על הדבר הרע הזה וביקשו ממני עצה; וייעצתים שצריך לפרסם מעשי התועבות בדפוס ולהוכיח עליהם חרפתם מתוך כתבי נוצרים דווקא, מניה וביה אבוא ליזיל בהו נרגא751 וקיבלתי עלי דבר זה לשום רסן בפיהם752 עם המחזיקים בידיהם מכומרי נוצרים. ונתן ה׳ בלבי להוציא לאור ספר סדר עולם רבה753 ולהזכיר ג״כ עניין ברכת החמה שחל בשנה הנ״ל ולצרף אליו קונטרס מעניין זה, ובתוכו הבלעתי ברמז מעניין [התועב ותעתועיו] ומסייעו קארל אנטון ומעגריל754 ומעניין המרזחין755 שעשה ע״י בחוריו הנ״ל לעשות תורה פלסתר ביד רמה.

והנה בבוא הספר לידו ומצא קוצים בעיניו וירא כי לא יכול לי; אז התחיל להוציא עלי שם רע וכתב למקומות אחרים, לקהילות ישראל, שנזרקה בי מינות להחזיק ידי אמונת הנוצרים; עם שאינו, וכתב מהר לכל המקומות הרחוקות, אשר ידע שאין אפשרות להגיע ספרי לשם כל כך מהר, ביחוד לאמשטרדם ששלח לשם הטיפש שמשון מורנא וכת שדין דיליה; הוציאו הקול על הספר בטרם הראותו ופעלו בעצתו שפחדו כל העם שם מלהביט בו, אף לראותו וכל שכן לקנותו. על כן כששלחתיו לשם אח״כ מיד החזירוהו לידי. אך השליח גנב ממנו שבע חתיכות בחזרה והיו לי הוצאות לריק. רק כאן מכרתי קצת בתחילה מיד בצאתו לאוויר העולם. ואף הוא פער פיו על הספר מאוד בפני מאהביו הפתאים המאמינים לכל דברי מהתולותיו; אעפי״כ המה לא נמנעו מלקנותו, אדרבה חשקו לראותו. אכן כראותם כיסתה כלימה פניהם, כי ראו שיצאתי להלחם מלחמת ה׳ והשלכתי נפשי מנגד להוכיח מספרי נוצרים עצמם שהיהודי קשור בעבותות חזקים בתורת משה רבנו ע״ה שאין לה ביטול עולמית; ושאומות העולם חייבים בשבע מצוות לא זולת. ועשיתי מריבה נגד מעגעריל וקארל המזויפים וקראתי האנשים האלה מדיחים את ישראל; ובראותם כי כן יותר ראוי לשבח אותי וספרי החדש אז משכו ידיהם מן הספר ונאלמו. גם נקבע בגאזעט756 שבאלטונא להודיע טיב ספרי החדש הלז וקצת שבחו. רשע יראה וכעס. מה עשה? קנה הרבה מהדפים הללו לאבדם ולכלותם מן העולם, אבל מ״מ נתפשטו ג״כ למקומות אחרים.

בשנה זו הפליא ה׳ חסדו עמדי לזכות ולשדך שתי בנותי הגדולות בבת אחת עם גדולי נכבדי הדור בפולין בלי נתינת נדוניא. האחת היא בתי אסתר מאשתי ראשונה, נישאת למזל טוב לבנו של פרנס ועד ארבע ארצות ר' אברהם יאסקיס, אשר הגין קצת עלי מתחילה ובנו חתני נקרא הרב ר' זכריה מענדיל אב״ד בק׳ טישוויץ, עשיר ורך בשנים ואין לו בנים מאשתו ראשונה, ה׳ יבנה לו בנין עדי עד מביתי! והשנייה בתי נחמה תחי׳ מאשתי השניה שרה ע״ה נשתדכה לבנו של הנגיד ר׳ ברוך מארץ יוון; הוא האיש נלחם מלחמת ה׳ בעדי נגד חיים לובלין757 ואביו, ואז לא היה עשיר רק היה תקיף ודבריו נשמעים אצל שררות דפולין; והביא את ר' אברהם חיימס פרנס ועד ארבע ארצות לתפיסה; אף שהיה יכול להרוויח שוחד לכיסו אם היה דעתו עם צד המתנגד אלי לא אבה מהם בצע כסף ועשה לשם שמים להלחם נגד התקיפים הנ״ל; ופיזר גם מעט שלו ע״ד כבוד שמו ית׳ וקנאת תורתו ונתן לו ה' שכרו, גדלו ורוממו. בשנה שעברה נתעשר עשירות גדולה לפי הנשמע. ה׳ יצליחהו ויעלהו גם עלה אל גרם המעלות המאושרות! והנה חשקה נפשו בבתי לתתה לאשה לבנו, בחור חשוב ומשכיל; והסכימה דעתי לדעת המקום כי ראיתי שמן השמים הוא ומה׳ יצא הדבר.

ושלחתי שתי בנותי ה׳ יחייהן לי בבת אחת בשילהי קייטא758 תקי״ז דרך ים כה לדאנציג. והייתי בדאגה גדולה עבורן, כי עמדו רוחות סערות חזקות מאוד בעודן על הים. אח״כ נודע לי שהיו בסכנה גדולה מאוד; כי בהיותן כבר סמוך לדאנציג השליך הרוח את הספינה הרבה פרסאות הרחק מן העיר ואבדו התורן והאניה חשבה להישבר. וברוך ה׳ אשר הושיען והצילן והביאן למחוז חפצן לחיים ולשלום לדאנציג! ובתי הגדולה נסעה לדרכה על נישואיה לחיים ולשלום שהיה בראש חודש כסלו העבר והניחה לאחותה הצעירה בדאנציג. ונתחדשה לי דאגה בעבורה שנתעכבה שם בחנם חצי שנה, גם חלתה שם. וברוך השם שזיכני להשיג ידיעה בעת הזאת, סוף אדר ראשון, שכבר נסעה משם לפני שבועות על שמחת חתונתה שתחיה למזל טוב לחיים ולשלום; ואבנה ממנה ג״כ בית ישראל; ואזכה לראות ממנה ג״כ ומכל יוצאי חלצי בנים ובני בנים הגונים טובים עם ה׳ ואדם, כן יהי רצון, אמן!

חורף הלז תקי״ח759 היה ארוך וקשה; כבד עלי ועל בני ביתי שיחי׳ מלבד חסרון כיס הקשה בלא״ה, כי שני ילדי נפלו שנית בחולי בלאטרן ר״ל אחרי שכבר עברו פעם וברוך ה' אשר מלטם ורפאם גם עתה; אך בני הילד בן שבע יהודה שיחי׳ ניטלו מאור עיניו כרביע שנה אחר שנושע מחולי הנ״ל ונמשך זה הצער הגדול לנו ולילד ולכל אהובנו (כי הוא בן יקירי לי, נחמד ונעים ויודע שתי מסכתות שלמות כמעט בעל פה) עד סוף שבט; כמעט היה אחרי יאוש. עתה ברוך ה׳ חזר לו ראות עיניו כבראשונה. ישתבח המושיע רופא חנם יתברך. גם אנוכי חיליתי, נפלתי למשכב איזה שבועות בחולי מעים ומיחוש קטהאר760 והחזירני לאיתני הרופא הנאמן יתעלה בחסדו הגדול לעד.

בח״י אדר ראשון המליטה זוגתי וילדה לי זכר ביום ש״ק והכנסתיו לברית מילה ביום שבת קודש פרשת משפטים וקראתיו יוסף שיחי׳. הסנדק היה הקצין ר׳ זעקיל ורינר שיחי׳ ושמחנו ת״ל ביום הברית. גם בשלישי למילתו אחר שהיינו בדאגה גדולה בעבורו ביום המילה. ובמוצאי ש״ק היה חלוש מאוד כי יצא ממנו דם רב בסיבת הפריעה שנגעה קצת בגיד ולא הרגישו בו הנשים עד אחר שנמצא דם הרבה בסמרטוט ובמפה; והיה צריך לעשות לו תרופות כי נעשה ג״כ חבורה בתחתית הגיד ונמשך זה הכאב איזה שבועות. וגם מזה הצער הושיענו השם ית׳ ברוב רחמיו וחסדיו, כן יגן ה׳ עלינו / ועל יוצאי חלצנו / וישמרנו- / מכל שטן ופגע רע. ישפות שלום לנו מכל עברינו / ונחסה בסתר כנפיו סלה! גם בבתי הכלה הנעימה מרת נחמה תחי׳ פגע מדת הדין. בחורף הלז חלתה חולי כבד בדאנציג אחר כל המסע הקשה שעבר עליה ותוחלת ממושכה. אקוה לחסדי ה׳ רופא נאמן שעלה לה ארוכה ובה לא נכזבה תוחלתי, כי ת״ל שבה לאיתנה ונכנסה לחופה עם בן ר׳ ברוך הנ״ל לאורך ימים טובים. אמן!

בחורף הלז הגיעוני עוד כתבים שונים ומשונים מפולין; ביחוד מן הרב מוהר״א נר״ו נאמן דד״א761 מודיע צערם בקובלנא רבה על הרעה הגדולה שסבבה האנשים כי מסרו את ישראל ודיברו סרה על האמונה בכלל ועל התלמוד ביחוד אז: על כן יצא הקצף מאת ההגמון דקאמניץ בפרטות עם איזה כומרים ושררות שהחזיקו ביד כת הנ״ל וגזר על ספרי הקודש שריפה, וכן נעשה בפקודתו בבזיון. על ידי התליון נשרפו ש״ס ופוסקים ושאר ספרי הקודש. והצד הנ״ל עשה לו משתה גדול וכומריו ועוזריו מסובים על שולחנו; נקבצו לשמוח מאוד ומביאים כוס לחיים ולששון על שזכה לפעול כזאת בימיו והודו לו, שבחוהו וחיזקוהו והחזיקו דעתו ואימצו לבבו להבטיחו חיים ארוכים בזאת. אח״כ נהפכה שמחתם לאבל ושירתם לקינה ומשתה שמנים שמרים וכוס התרעלה שתה ההגמון הלז. עודם שותים ושמחים צעק אוי וצווח בקול מר שיתנו ליהודים לשמור תורתם ואז נפל לארץ כחולי נופל עד שמת ונהפכו פני כל המסובים צרי ישראל כשולי קדרה.

ובאדר הגיעוני מכתבים מבני ומאחי: עמנו מספרים תהילות ה' ועזוזו, אשר הראום נסים ונפלאות כימי צאתם מארץ מצרים; כי עמדו עליהם צרים קשים כהמן וכאנטיוכוס למחות שם ישראל ולבטל תורה; והודיעוני ג״כ את כל הנעשה משריפת ספרים הקדושים. לשמוע אוזן דאבה נפשנו ובהשחית ראה ה׳ וינחם ועשה נוראות, נסים ונפלאות כבימי פורים וחנוכה. אך תלמידי ר׳ ליפמן מדאנציג כתב אלי להודיעני קצת פרטים שארעו. כי אחר מקרה כסיל ההגמון הנ״ל מתו עוד שלשה אשר עזרו לרעה. האחד מהם מת בדרך כה, השני שבר רגלו ומת, השלישי נפל בחולי נופל ג״כ אח״כ יצא רוחו. וכראות הנוצרים כי יד ה׳ הוה במחזיקי הכת הנ״ל אז נלוו אל היהודים הכשרים וסייעום ונפלו על כת האחרת אשר יצתה להדיח את ישראל; מהם הרגו, מהם רדפו, מהם גלחו את זקנם והדפו אותם בלי תקומה, כן יאבדו כל אויבך ה׳!762 [והראוני ג״כ אות ומופת בשורש פורה ראש ולענה שלהם, הצר הצורר אייבשיצר שר״י, אשר היה למוקש לבית ישראל שנים רבות ומאתו יצאה הרעה לפולין ולמחוז פאדאליע, כי תלו סרחונם בכתבי מינות שלו הידועים ומפורסמים, הנקרא ואבוא היום אל העין; שבנה להם במותם והחזיקו בהם יותר מכל כתבי קודש. והן המה היו לבית ישראל למסור מעל בה׳ על דבר פעור הלז שפער פיו בלי חוק בדיבורים על ה׳ ותורתו / וינבל צור ישועתו / תפח רוחו ונשמתו / תעבור בשלח נפשו ובקדשים אשר בם חייתו/ יעשן בו אף ה׳ וקנאתו /; ורבצה בו כל האלה כחוטא ומחטיא הלז, נבל בליעל חושב על ה׳ רעה, מזימה בל יוכל, להפר חוק ולעקור דברתו; למחות שמו להשמידו ולהכריתו למען לא תפוג תורה ולא יכשלו בו עוד רבים כאשר טעו בו עד הנה. הלוואי שלא יעשו ממנו תועבה לאחר מותו. לכן מצווה וחובה להתפלל לה׳ בל יעזוב לו שורש וענף להתהלל רשע על תאוותו. ונקם ממנו השם ית' חילול שמו הגדול על אשר נתן כבודו לאחר ואמר בשרירות לבי אילך. לא יאבה ה׳ סלוח לו עד יפלח חץ כבדו והיה דראון לכל בשר / ויקחו ממנו מוסר / כל המינים המתפרצים לבטל תורה מישראל. ה׳ יעקור המינות מהרה ויראנו בנחמה].

גם מחותני הנגיד כבוד ה״ר ברוך הנ״ל יזכר לטוב בעסק זה. כי גם פה עשה את שלו ועמד כעמוד ברזל לפני המלך פולין ושריו דעשות בעקירת המינים הנ״ל ולבטל עצתם ולהפר מחשבתם הרעה על היהודים ולהשיב גמולם בראשם והתנדב בנפשו ובמאודו להדפם ולרדפם. ה׳ יעזרהו ויצליחהו גם בזאת על דבר כבוד שמו ית׳, והגאון מוהר״א כץ ז"ל שלח לידי דברי הטענות ותואנות של האנשים הנ״ל כנגדנו ישראלים המתחזקים במעוז הדת, שמסרום להגמון הנ״ל ובתוכם הודיעו במצחם הנחושה והסירו מסווה לומר שהם שותפים להאמין בשילוש ובגשמיות; ודיברו סרה / לא יוכלו כפרה /; וביקש ממני הרב הנ״ל שאענה אני חלקי להשיב להם. ואף אם הגיעוני כתבים הנ״ל וידי חלושות ורפות עדיין ממיחוש הנ״ל - לא אחרתי ולא עברתי על המצווה ומיהרתי ועניתי מיד רק ראשי פרקים, עד אשר יחזק ה׳ ידי לקראת המלאכה לעשות אותה כל צרכה. הכינותי בעזרת השם ית׳ כתב זה וקראתי בשם החיבור "שימוש". ה׳ בחסדו ישם דברי בפי וישימני לחץ ברור ולמורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוק הרי המינות וגבעות האפיקורסות כמאום תשים; ואני בקדוש ישראל אתהלל. ואגב אורחא אייבשיצר פיו פוער נגדי להטיל בי מום שבו763 ובעזה״י בטחתי להשיב גמולו בראשו / בפניו יענה כחשו / כי דיבר בנפשו /. ועלינו יזריח ה׳ שמשו / ועלינו יראה אור ישראל וקדושו / כן יהי רצון במהרה בימינו, אמן!

תוכן העניינים

מגילת ספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה