מגילת ספר· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
ה
חוזרני לעניין לספר קורותי באלטונא. וכבר שבכסלו הראשון ילדה לי אשתי בן זכר וקראתיו בשם צבי הירש כשם אמ״ה ז״ל; הייתי חושק לקיים לו שם ביוצאי חלציו, וכבר היה לי בן בברודא שקראתיו בשם זה ולא נתקיים; ובשביל שכבר הפסיקה זוגתי הרבנית ע״ה בלידת בנים אחרים לא שמתי לבי לצוואת רבי יהודה החסיד572 ובעוונותי הרבים גם הוא לא נתקיים כמו שאכתוב להלן. אך בלידתו היה לי שמחה גדולה, כי עברו לנו כמה שנים שעמדה אשתי מלדת כמו שכתבתי למעלה, לכן עשיתי סעודה גדולה ביום הברית וקראתי עליה כל ראשי קציני השלוש קהילות ורי״ח האב״ד היה הסנדק ושמחו הקרואים מאוד. גם לא שכחתי להזמין איזה עניים שהיו נחשבים הגונים בעיני ואשר הלכו למניין שלי. גם ביום השלישי היה לי שמחה. עוד יסדתי בביתי מלומדים שילמדו פרק משניות בכל יום בבוקר ובערב ושילמתי להם שכרם מן המעות שקיבלתי מלונדון כנ״ל. כל זמן שהיו מתמידים כראוי, עד שפשעו בי ולא באו כאשר התניתי עמהם ואעפי״כ ביקשו לתת להם הקיצבה בחזקת היד, אז בטלתים ונתתי המעות לעניים אשר ישרו בעיני. וכל זמן שהיו לי בנים קטנים הצריכים ללמוד הייתי מחזיק להם רב בביתי על שולחני ולא חסתי על ממוני. כה דרכי מאז גם בברודא גם בעמדין, גם באלטונא.
אחרי שתי שנים ושלשה חדשים חזרה אשתי וילדה לי בת אסתר תחיה ולפי שנולדה בימי הפורים קראתיה בשם זה. אח״כ ילדה עוד בת עם מום ר״ל ומתה בתוך שלושים ללידה. אחר ילדה בת שלמה ונאה וקראתיה בשם אמה, כי באותה לידה מתה עלי רחל573 אשתי הראשונה, בת גדולים מייחוסי כהונה; אחר שבוע ימים ללידה ועסקו בה שלושה רופאים בהוצאה גדולה. היא היתה אשת-חיל וגברתנית ויכולני לומר עליה מה שאמר ר׳ יהודה לר׳ יצחק בריה דמתקיף תקיפא ועבורי מיעברא במילי574, אבל ג׳׳כ מר ממות575 פעמים הרבה. והרגילה לפעמים קטטה על שהזמנתי אורח אדם חשוב ידוע לסעוד אצלי. גם פ״א ששכרתי מלמד לבני להיות בביתי ללמוד עם בני ובוני ולסופר, חרה לה מאוד עד (שהוכרתי) [שהוכרחתי] להוציא האיש מן הבית בתוך זמנו ולשכור לו אכסניה עד שנשתגע האיש ההוא. ואעפ״י שבאותן הימים היתה פרנסתי מצוייה בלי דאגה - וכבר היתה רגילה לעשות בה בימי עניי ומרודי / בטילטולי ובנודי / בעודה בברודא החזיקה היא מלמד לבני הראשון לבדו - מה שהיה הרבה יותר מיכולתי - ונתרציתי במעשיה ולא די שלא הכלמתיה, אמרתי: אדרבה לכך ונוחה היה, וזה דרכי כל הימים, ועם כל זה כעת מחמת חמתה מחתה בידי להעבירה אותי על דעתי מפני שלום בית. וכזה רבות עמה קנטורים מרים שלא לצורך ביחוד היתה קנטרנית ביותר עם המשרתות בלי שיעור עד שלא היה לה שלום עמהם בשום פעם. גם כשקניתי הבית שאני דר בו הרבתה תחרות רוגז מאוד ועם שכמעט קצתי בחיי, עוונותי הטו אלה לי, כי זולת זאת היתה אשה כשרה ומשכלת, גם גומלת חסד בגופה עם עניים וקשי-יום ומגדלת בניה לתורה באותם הזמנים שעמדתי חוץ לביתי, ומנהגת ביתה בטוב בכשרות ובנקיות ועבדה ומזבנה576; עסקה בהלוואה איזה שנים באלטונא והצליחה, ולא בלבד שלא הפסדתי מאומה אבל היתה ברכה בו וכנ״ל. רק החסרון האחד היה של כעס בעבור הרעימה577 עלי בלא מאומה.
ובעוונותי הרבים ביום פטירתה, ראש חודש תמוז תצ״ט לפ״ק578 גרמה לי קנטור וקטטה ראשונה עם פרנסי ומנהיגי ק״ק אלטונא; כי בקבורת הבת כנ״ל שקדמה לה איזו שנים לא ביקשו מאומה יותר על הנהוג בקבורה של בני העיר, כי חשבוני כאחד מבני העיר וגם נשאתי בעול לתת המס שהטילו על הבשר; אך עתה שאלו ממני משכון בעד קבורתה ונוסף לי יגון על מכאובי הגדול וצערי על מות אשת-נעורי והוכרחתי ליתן להם משכון שלא לעכב קבורתה ולהיות בזיבולא בתרייתא שלמא579. אחר זמן מה החזירו לי המשכון ולא ביקשו לקחת מאומה וכן עשו ונהגו אחר זה באשה וילדים שנפטרו לי בעוונותי הרבים. השם ית' יסיר חרון אפו ממני ומעמו. בלע המוות לנצח ומחה ה׳ דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר580!
אחר המאורע הלז הלכתי לחדר הקהל ביום מושבם ושאלתים איך דעתם ורצונם להתנהג עמי? אם לחשוב אותי כאורח או כבעל הבית מאנשי הקהלה? כאשר באמת יש לי חזקת הקהלה, חזקת אבותי ז״ל; ועם כל זה אם מבקשים אתם ממני מעות הקדימה, הגידו לי ואתנה. אז קם ר׳ יוקל הויזן ממקום מושבו ושאל אותי בהעזה: מה בדעתי, האם חושב אני לדחות אותו פעם ממקום כבודו? וכי מי ביקש זאת מידי; או מי הרשה אותי לבוא הנה לקבוע דירה בכאן? אמנם חבריו גערו בו והשתיקוהו. אך עניתיו: כשאני באתי לכאן עדיין לא היית נזכר בין מנהיגי הקהל - כי חדש מקרוב בא אחר פטירת דודו יואל שוא, אז מילא מקומו והלך בשיטתו ובשטותו לשנוא אותי בחנם כמה שנים איזה זמן טרם בא אייבשיצר, ובסיבת זה הועבר ר״י ממינוי פרנסות וכמו שאכתוב להלן בעז״ה - אז חזר לי לאוהב. ובזה נפטרתי מהם לשלום אבל החזירו לי המשכון בחנם ונהגו עמי כבעל הבית בקהלם מאז עד עתה.
איזה שנים לפני פטירת אשתי ע״ה שלחתי מעל פני בני החביב כאישון עיני משולם זלמן נרו יאיר581, כאשר שלחתי בני הראשון מעמדין ככה הוכרחתי עשות עם זה הבן נחמד מאוד, בהיותו בן אחד-עשר כבר התחיל ללמוד זמן מה קודם הטור עם בית יוסף והיה משכיל מאוד לפי שניו ויפה-תואר עם יפה-מראה, רק מחמת שלא ראיתי תכלית טוב לפניו בארץ תלאובות הלזו - לעשות עמו שידוך הגון להחזיק בתורת ה׳ - על כן על אפי ועל חמתי הסכמתי לכך לשלחו מתחילה לגלוגא, אח"כ לפולין והיה בעיני כפרישת צפורן מן הבשר, ועמד לי ביוקר; כי תמיד הייתי מחזיק לו למדן בבית. ובהיותו בארץ אחרת הוצאתי עליו ג״כ הרבה משהיה צריך. ולנדוניא הפרזתי מאה אדומים ומסרתי הנדן שהתחייבתי לו להקצין ר׳ דוד לווערדין582 בנסעו ליריד פרעסבורג ובשובו אמר לי שנאבד הפקדון ההוא שמסרתי בידו לצורך זה ואמר שרוצה לשלם לי ונתן עשרים אדומים מיד. אחרי שעברו איזה שנים והייתי דוחק עליו לשלם המותר כהבטחתו, - לפי שפשע בשמירת הפקדון כפי הודאת עצמו - אבל לא רצה לתת יותר רק עוד עשרים אדומים ועל מנת לתת לו פטורים והוצרכתי למלאות רצונו כדי שלא להפסיד יותר, כי היה בעל-דין קשה, ולא רציתי לגרום לי ולו זילותא דבי דינא583, בכן קיבלתי ממנו ארבעים אדומים ואנוכי הוכרחתי למלאות הסך הנ״ל לבני של מאה אדומים טבין ותקילין584 בעין. ועשה שידוך הגוץ בבראד, לקח בת תלמיד חכם וירא שמים, אך עד עכשיו לא זכה לבנים. ה׳ יזכני לראות ממנו ג״כ בנים הגונים! אמנם בני הגדול, תודה לאל, זכה לזרע אבל לא נתקיים לו זרע זכר כי אם בנות שתים השיא ת״ד להגונים585. כן יזכהו השם ית׳ ברחמיו גם לבנים זכרים הגונים!
בשנת תצ״ח586 קניתי בית דירה נאה וגרם לי ג״כ קנאה ומשטמה. מתחילה התגרה בי מלחמה האיש שהיה דר בו. ואע״פ שנמלכתי בו תחילה ואמרתי לו אם הוא רוצה לקנותו לא אגע בו, אעפ״י שלא הייתי צריך לכך, כי היה של נכרי ונמכר בפומבי על ידי הכרזה - אעפי״כ לפנים משורת הדין עשיתי זאת. ושאלתיו לפני כמה בני אדם אם אינו רוצה בו, וכבר היה מצווה עליו סך ידוע נכרי אחד ורצו להניחו בידו, ואחר שהבטיחני האיש ההוא שהוא ביוקר לפניו והלך והניחו לפני הנכרי; אז עשיתי גם אני הציווי עליו והעליתיו מעט בדמים ואמרו לי: הגיע לך! ואחר שנגמר המקח בכל תוקף אז חזר האיש להתעולל בי שאני לקחתי ביתו; כאילו עברתי על דין תורה חלילה, והיו לי עדות - ואפילו בנו של האיש ענו בו וכיחשו - לפיכך לא יכול להוציאו מידי. והיו לי הוצאות רבות על הבית הלז, כי היה כמו חורבה כשקניתיו587 והצלתיו מידי נכרי ששהה בידו איזה שנים, וישראל ירא שמים ספרדי588 בנאו וקבע שם הויה בכותליו ועל פי נס שלא נמחה, אבל אם היה בא לידי נכרי אחר אז וודאי לא היה נמלט מן המחיקה ח״ו; לכן ראיתיו גם כן זכות הוא לי; וביחוד שקבעתי בו גם מקום לתפילה (אם אף על תנאי הוא עשוי) וחדר ללימודי. והוצאתי עליו כמה אלפים כאילו בניתיו מחדש ועשיתי בו מקווה טהרה מנוטפין; שלוש פעמים הוכרחתי לתקנו עד שהיה בור סיד מחזיק מימיו. גם בניתי סוכה נאה בעזה״י ובית כסא של כבוד במדור העליון וזולת זה גם התיקונים רבים מבית ומחוץ. לפני שמונה שנים משנה זו תקי״ז589 רצו החברא קדישא לקנותו ולתת לי בעדו שבעת אלפים שו״ק ואני רציתי דווקא אלף אדומים בזהב ועל דבר זה נתבטל העניין. ואחר זה הוצאתי עליו עוד הרבה תיקונים יפים וחיזוק בדקיו כשחזרתי מאמשטרדם כמו שאכתוב עוד.
זוגתי הראשונה דרה בו שלוש רבע שנה והניחה לי בת יונקת / והוצרכתי לשכור לה מינקת / והיתה הבת ההיא בריאה וטובה ואחר איזה חדשים נפטרה גם היא בעוו״ה. באותם הימים שהייתי פנוי בלא אשה הוצאתי לאור הדפוס ספרי "אגרת בקורת" שהיה כתוב ומונח משנת תצ״ו שחיברתיו ובשנת תצ״ט התחלתיו להביאו לדפוס590.
והנה מיד אחר שנעשיתי אלמן רבו השדכנים לדבר בי נכבדות מכל צד, אבל לא נתתי עיני בממון. והנה אספרה כאן דברים נפלאים אשר קשה להאמינם, אבל בשמים עדי כי לא אשנה בשום דבר רק להגיד העניין כאשר נהיה ולהראות בבירור כי נאמנים דברי חז״ל שאמרו מן השמים נגזר על אישה זו לאיש ואין עצה ואין תבונה נגד ה׳591 וכך היה מעשה: בשני זיווגים שאחר הראשון היו הרבה בני אדם גם בני איש נותנים בי עיניהם לשדך עמי. והייתי יכול לקבל כמה אלפים בנדוניא. מפראג שידכו לי אלמנה עם עשרת אלפים זהובים ולא נתתי עיני בממון לקחת אשה מארץ רחוקה אשר לא ידעתי. גם זוגתי השנייה, שנתאלמנה בשנה ההיא והיה לה יותר משלשת אלפי זהובים, נשתדכה לי מיד על מנת להתחייב לי סך כזה במזומן; והרב ר׳ הורץ אב״ד במנהיים בעת ההיא רצה לתת לי בתו ולהפריז לי שני אלפים ר״ט לנדן. נוסף עוד הבטיח לי רבנות דגלוגא ולא הטיתי אוזן. והיה לה להאלמנה הנ״ל שם טוב מאוד בנוי ובמעשים ובחסידות וילדה רכה וגברתנית מיחוסי ארץ אשכנז, ורבים היו רצים אחריה וחפצים להידבק בה ולא יכלו להשיגה; אנוכי לא חפצתי בה בעת ההיא לא נכנסו באזני, כי היתה אשה אלמנה עצורה592 לי וכמעט אסורה וזרה אצלי מטעם שזכרו חז״ל593, גם לא האמנתי לדברי השדכן שהפליג בשבחה מאוד, ואז קרה מקרה כי בא אחי כמו״ה אפרים נר״ו מלבוב לגלוגא, אשר היה גיסי הרב כמוהר״ל ע״ה אב״ד בעיר בעת ההיא; ואחי הנ״ל זה הפעם הראשון שבא לגבול מדינת אשכנז וכאשר באה השמועה מפטירת אשתי ע״ה לגלוגא מיד נמלכו ונוסדו יחד שאקח בת אחי הנ״ל (אשר כעת היא לי לאשה) והודיעני דעתם ועצתם על הפאשט ושיבחו לי הנערה מאוד, כאשר באמת זכתה לשם טוב; לכן מיד הייתי חפץ שיעשו מהר סוף וגמר העניין, כי היה קשה עלי לשבת בלי אשה עם ילדים קטנים. והנה הלך אחי וחזר לביתו בלבוב ולא זכר עוד מדבר זה, לא נודע לי אם בסיבת שבחה או חזר בו מדעתו הראשונה. בכן נתעכב הדבר וגם אצלי היה העניין בהן ולאו; ביחוד כי יראוני רבים מלקחת אשה מבנות אנשי פולין, שאין טבעם שווה ומסכים עם טבע בני מדינות הללו.
ובתוך כך הקרה ה׳ לפני ובא לכאן זקן אחד תלמיד חכם מהאלברשטאט, שמו הפרטי ר׳ אפרים אפטרוד, מיושבי בית המדרש בקהילה הנ״ל ודיין דמדינת העסין, אשר היכרתיו מכמה שנים בעברי אז דרך מדינה הנ״ל. בבואו למדינה הללו נתוודע אלי וידעתיו בשם למדן הגון וירא שמים ומימיו לא היה במקום הזה עד שהתאכסן בבית הפרנס ר׳ יוקל הויזן; ולא ידעתי מה עסקו כאן ולא שמעתי שפועל מאומה באיזו דבר, אחר כי כאשר בא כן הלך ומאומה לא הוליך בידו, רק שבא לבקרני כמו אוהב ישן ומכיר ודיברנו יחד בדברי תורה ודרך ארץ עד שהגענו לשרה הבת של הקצין ר' נפתלי הירץ ע״ה מק׳ האלברשטאט, שעדיין היתה פנויה כעת. והתחיל להפליג בשבחה כפלי-כפליים מאשר דיבר וסיפר לי השדכן הראשון כנ״ל בכל המעלות והמדות הנאותות לאשה במדה מרובה, ועל כולם היותה אשה יראת ה׳ היא תתהלל594 ולחיזוק דבריו - כדי שלא אחשוב היותו מפליג בלשון גוזמא כדרך השדכנים - הלך אל מקום ארון הקודש שלי, שספר תורה מונח בו, והגביה ידיו בנקיטת החפץ וקפץ ונשבע שכדבריו כן הוא בלי שום הגדלה, אדרבה! יותר קצר בשבח מעלותיה ממה שיש באמת בה בכל מילי דמיטב. בזה האופן לקח האיש הלז את לבי וקשרני בחבלי אדם595, משכני אחריה בעבותות אהבה; נמצאתי לבקשתו להשתדך אליה והשלכתי אחר גווי כל מה שדברו שדכנים אחרים ואמרתי: מה׳ יצא הדבר596 ולא פניתי עוד לדרך אחרת. וכל כך מלא אותי חשק לאשה טובה שלא השגחתי כלל בממון שתכניס לי; כי אם היות שמתחילה בפעם הראשון שדיברו לי שידוך זה הבטיחוני לקבל שלשת אלפים זהובים חברי בני ביתה כנ״ל - וכך היה לה באמת בתחילה -ולבסוף מפני שמה הטוב נתרציתי בחצי זה הסך, באשר ג״כ נתמעט קרנה בימים שישבה בלי בעל כי פיזרה הרבה גם האמינה והלוותה ממונה מה שנפסד וכלה עד שלא יכלה לתת רק החצי; וגם זה לא נתנה לי בשלמות, ולא הקפדתי והייתי מרוצה בכל, כי אהבה מקלקלת את השורה, ואמרתי: די לי באשה כשרה יראת ה׳ טהורה. [(וכן נראה לי בחלום בעת ההיא שבאתי על אמי שאמרו רז״ל יצפה לבינה597; וכשחקרתי אחר שם האשה המשודכת לי ואף שרה שמה, אמרתי: הנה הפתרון! מן השמים הראו לי זיווגי! אז גמרתי השידוך בעזה״י)], ועם כל זה גם בת אחי היתה משתמרת לי.
והנה נשאתי אשתי השנייה בראש חודש ניסן ת״ק598 והכניסה לי ט״ו מאות ר״ט מתן נדוניא כפי התנאים, אך לא הכל במזומנים, כי הביאה בידיה שווה כסף, שעשתה שומא כחפצה ולא דקדקתי ולא הקפדתי בעת הסילוק, כאשר באמת לא נתתי עיני בממון שאינו של יושר, כי על כן נתרציתי באחרונה בחצי הסך שרצתה לתת לי בראשונה, לכן וויתרתי גם על זאת, אע״פ שנפחת גם מהסך האחרון דבר רשום; לפי מה שהעלו הדברים הנישומים שהכניסה. אך זה הדבר גרם לי לבסוף תחרות וקטטה קצת; כי אמנם בכתיבת שטר תנאים אחרונים לא רציתי לוותר על זה, דהיינו לכתוב תוספות שליש גם על השום; שאינו בדין שאלקה פי שביים בשביל חסידות וותרנותי שלא להקפיד על הנדוניא; שאפילו לא היה ביכולתה להכניס אפילו החצי, או היו כל נכסיה נפסדים בתוך כך, חלילה לי אם הייתי מכלימה בשביל כך; אך מדוע היה לי לקבל חוב יתר שאיני חייב בו כלל? אדרבה בשום הדין לפחות חומש, כמו ששנינו משנה שלימה ובמקום שאמרו חז״ל לגרוע אין להוסיף עוד תוספות שליש מלבד599; אדעתא דהכי לא נדרתי600, וכי מפני שנהגו עמי בערמה - כי ידעו שלא אביישבה - בשביל זה אקבל ג״כ הפסד מכיסי? - זה לא עלה על דעתי! אך הסרסורים החטאים בני משפחתה התעוררו עלי מלחמות בשביל כך, אף אם האשה אולי לא הקפידה, ועל דבר זה הטילו קצת איבה ביננו, כי אמרתי: נתת עינך בממון ח״ו כי מקפידים עמי בהתחייבותי אע״פ שאין יודע אם יבוא לידי גיבוי, ואני לא הקפדתי במה שדרך להקפיד, על כן לא רציתי בשום אופן לקבל עלי יותר מח״י מאות ר״ט כמו ששיערתי בריווח לתוספות שליש על מה שהכניסה במזומן.
והנה עם כל זה לא יגרע ממנה דבר, כל אשר עיניה שאלו לא אצלתי ממנה601! והעמסתי עלי משא הרבה יותר מיכולתי ולא מנעתי ממנה, כי אמרתי כך היתה רגילה אצל אשה הראשון שהיה עשיר; וסבלתי הרבה יותר מדאי כי אמרתי אולי תחת זה ישפיע לי ה' ית׳ מטובו למלא חסרוני וצרכי. וקצת ראיתי סימן יפה בתחילה; גם הקצינים נורדשי כשעשיתי השידוך עזרו לי באיזה סך. גם ר״ל מלונדון שלח לי באותו פרק שנישאתי ר״י לטרין ומני אז והלאה פסקה טובתם לגמרי. אך היו לי הוצאות גדולות ומרובות. גם עשיתי סעודת חתונה גדולה ויקרה לכל פני הקהילה ולבני משפחתה שהם רבים, לכן הכל לא הספיק לי די; גם אם היה לי ריווח מצד אחד באיזה דבר היה לי הפסד כנגדו כזה וכזה. וכל העולם סוברים שאני עשיר גדול בלאו הכי וכל שכן אחר שכנסתי אשה כזאת שיצא לה שם ג״כ בעושר וסגולת מלכים, חשבו שנתנה לי כהנה וכהנה יותר ממה שנתחייבה בנדוניא, לכן היו אוהבי רבים לצורך הנאת עצמם; וכל הרמאים הביאו לי משכנות בחזקות של שכנים להלוות עליהם בריבית, והיו רבים משקרים כי הביאו משלהם דברים שלא היו יכולים למכור באותן הדמים שקיבלו ממני בהלוואה, כי אני סמכתי על זוגתי שהיא מבינה כאשר נתגדלה אצל סוחרים ודנתי קל וחומר מאשתי הראשונה שלא ראתה ולא הכירה סחורה מעולם ועשתה בעניינה הלוואה בשכל, על אחת כמה וכמה הוא שהיא היתה בת סוחר ואשת סוחר וכלתו של סוחר; היה פשוט אצלי שתכיר ותבין יותר דרך התגרים. כך היה לבי סמוך ובטוח מתחילה, ואמרתי בלבי: אך עתה הפעם אוכל לשקוד על תלמודי ולא יהא עסק לי כי אם בעיון הספרים בתורת השם שבה חפצי. אבל באמת רחוק רחוק היו מחשבותי, כי אח״כ הבנתי שיותר ממה שהרווחתי הפסדתי. ועל דבר זה נתעוררו עלי מריבות ומדנים, דיני דינים, גם מבעלי המשכנות, תחת אשר רימוני ביקשו עוד להוציא ממני וגרמו לי זילותא דבי דינא ואנשי לצון יפיחו קריה602 כאילו אני גזלתי מהם.
וכשל כוח הסבל לספר מקצת החמס והעוול אשר קרני פה בדברים הללו שסבבו לי הרמאים; ולא זו בלבד אלא אפילו רי״ח ובית-דינו עשו אונאה גדולה וזילותא שפסקו לי שבועה במקום שלא הייתי חייב להישבע כלל, כמבואר בקונטרס שכתבתי על זה העניין בפני עצמו וכתבתי גם לרי״ח תשובה ניצחת והוכחתיו על פניו ונאלם ולא ידע להשיב מאומה. ואחד עז פנים אהרן פירשט, תבע אותי ביום חתונתי שאתן לו שכר סרסרות ממה שהלויתי לנכרי אחד שעסקתי עמו מבלי שידעתי מזה החצוף מאומה. ואחד השכין אצלי בעד ארבע מאות שוק כתבי-ראיה על משכנות שהשכין אצל נכרי אשר לו החירות מן המלך יר״ה על הלוואה בריבית שקורין לומבארד. - שהוא אינו מלווה רק בחצי השיווי של המשכנות ביותר - והיו בכתבי הלוואות הללו רשומים דברים יקרים עולים לסך רב, כמה אלפים ולכן השכינם אצלי בעד הסך הנ״ל, שהיה בטחוני על מותר דמי שיווי המשכנות המדומים. והנה מתחילה הראתי הכתבים ההם לבקיאים לדעת אם טובים הם ואמרו לי שבוודאי הם טובים וישרים ונאמנים. על דברי המכירים סמכתי והלוותי להם. ונס גדול נעשה לי, כי נוסף על היזק מעות הייתי יכול ליפול בסכנה גדולה ביותר, כי כאשר הקיפו הימים והשנים -ולא נפרע הקרן והריבית שעלה והבעל דין דחה אותי, רציתי לפדות המשכנות מבעל הלומבארד וסבור הייתי להציל מעותי ע״י כך, כי מחירם הרבה כפי האומד, לפי מה שנכתב בכתבי הראיה שהוחזקו אצלי אמיתיים - לכן דבר פשוט היה בדעתי לשלוח לפדות המשכנות; ואם הייתי עושה כן היה הנכרי מעליל עלי שאני זייפתי אותם הכתבים; ומי יודע אם היה מספיק כל אשר לי להציל גם גופי מעונש ערכאות ח״ו. וכאשר נודע להרמאי שדעתי לעשות כן בא אלי וגילה רמאותו שהוא זייף אותם הכתבים ולכן הזהירני מאוד שלא לעשות כן לתבוע המשכון, כי אין לו שום משכון בלומבארד וכל כתבי הראיה שהשכין אצלי מזויפים הם ויש אחריות גדולה אם אלך ואתבע מן הלומבארד מה שלא ידע בו מעולם; וכן היה בוודאי כי גם הוא נכנס בסכנה; אבל אחריותי היתה גדולה משלו, כי הערכאות של גויים נותנים עיניהם בבעלי כיסים, במי שיודעים שיכולים להוציא ממנו ממון - לא בנער וריק, לפיכך בוודאי הייתי צריך לברך על הרעה מעין הטובה, כי נפסד הסך הנ״ל וברוך שהצילני מבוא ביד הערכאות של גויים.
וזהו דבר קטן בערך שאר ההיזקות שעלו לכמה אלפים מה שהכניסוני הזייפנים הרמאים שאין עיניהם כי אם אל בצעם להלוות לנכרים אשר לא ידעתי ונפסד לי הרבה בדרך זו; לא תוכל האר״ש לשאתם ויצטרכו לספר מיוחד אם אספרה כמו, רק איזה גרגרים אזכיר: אמנם האחד הוא קשה ומר מאוד ממני ואדע מה טבעם של ערכאות של גויים ה׳ יצילנו מהם! וכך היה מעשה: אחד הרמאים השכין אצלי כתבי לומבארד של המקום המבורג וחצי שנה השכים לפתחי יום יום וגערתי בו ואמרתי לו: הניחני, אין לי חפץ בהלוואת נכרים שכבר הפסדתי בהם הרבה! עם כל זה כים נגרש, לא נח ולא שקט לשוב ולפייס אף שכבר הוצאתיו בנזיפה; הרבה עלי רעים להתרצות להלוות עליהם, בצירוף כתב-חוב מהנכרי שהיה אומן בבישול סוכר, והכריעוני לשלוח אחד מאוהבי נאמני - דהייתי סומך עליו ונתתי שכרו - והוא ראה האומן וכליו; באופן זה יכול לי ברוב דבריו להמציא לי ריווח מסויים ופדיתי המשכנות שהיו מונחים בהמבורג בארגז. אחר זה בא אותו נכרי מהמבורג על הערכאות של גויים ותבע את היהודי הסרסור באמרו שלקח ממנו הכתב-ראיה של לומברד בערמה ורמאות ולא קיבל ממנו מעות עליו; בכן שלחו הערכאות אחרי ויצא מהם דבר שהיהודי מחוייב לשלם לנכרי הפסדו והמשכון יהא בחזקתי לבטחון על חובי, כי ידעו שאני נקי ופטור משום תביעה שאין עלי אשם, כי בתום לבבי עשיתי זאת ובדין שלא אפסיד מכיסי, רק חייבו אותי שלא אהיה רשאי להחזיר המשכון ליהודי הסרסור כשישלם לי מעותי שנתתי עליו. ונכתב בפנקס הערכאי והוצרכתי לשלם שו״ק שכר כתיבה.
עתה אשמיע מה שאירע ביום של אחריו, לא יאומן כי יסופר! בעצם היום בשבוע שחל בה פסח היו שכני ביתי טרודים בניקוי הבית וזוגתי ע״ה עם משרת היו באחורי הבית והחצר, ואנוכי יושב למעלה בחדרי בטח ואין איש למטה בבית זולת נכרי אחד שהיה שכור לסוד חדרי הבית התחתונים שאצל הרחוב. בא הנכרי בעל המשכון הנ״ל עם אשתו שלו ולקח הארגז שלו - שהיתה מונחת בפרוזדור הבית למטה סמוך לפתח שבצד הרחוב, כי היתה הארגז כבד המשא כמה אנשים ולא דאגנו עליה כלל - בעזרת נכרים אחדים; גם שכנים עזרו לרעה ואין איש שם מאנשי הבית, אין רואה ואין יודע מזה, רק הנכרי השכור לסיוד הבית, הוא לבדו ראה וידע את כל הנעשה ולא מיחה והמתין עד שלקחו הארגז ויצאו והלכו להם; אז הלך אחורי הבית והודיע הדבר לזוגתי ע״ה מפחדו על עצמו שלא יחשדוהו שהוא גנב הארגז, על כן עשה זאת כמנקה עצמו ואמר: הנה למעלה אנשים לא ידעתי מה טיבם לוקחים הארגז העומדת אצל הפתח. אז עשתה זוגתי עם בני ביתי רעש ורצו למעלה; ראו והנה הארגז נלקחה ונישאת כנפי נשרים עם כובדה, כבר היתה באמצע הרחוב שני בטרם השיגוה. והנה רבים מהיהודים באים לעזרתה והנכרי נלחם עם כולם, היכה ופצוע כל מי שניגש לעכב הארגז למלטה מידו; לאחד היכה וכמעט סימא את עינו; שילמתי לו מיד שני ר״ט בעד צערו ופצעו, גם זוגתי ע״ה שהיתה הרה קיבלה הכאות במקל. ברוך ה' שלא ניזוקו נפשות בסיבה זו עם כי קרוב וקל היה ר״ל אם לא בהשגחה נפלאה ברוך השומר ומציל!
סוף דבר: הובאו משמר בעלי מלחמות603 ולקחו הנכרי עם אשתו שלו והארגז במשמר. הלכנו אל השופט שהיה אז, פרעזידנט604 שומבורג באלטונא וצעקנו חמס; כי הוא היודע את הנעשה בפניו יום אתמול שאני חייב באחריות הארגז לשמרו ברשותי עד שישלם הנכרי קרן וריבית; ועכשיו באו ממקום אחד למקום של ממשלת המלך יר״ה605 לקחת מביתי הארגז בחזקה כגונב בלתי ידיעתי ואלמלא שנודע לנו אחר שנלקח היה יכול לתבוע אותי ג״כ שאחזיר לו משכונו נגד מעותי והיה יכול לשום אותו בדמים יקרים כחפצו; והנה הוא עשק אותי בחוצות, היות גם כמעט הרג נפשות. והבטיח השופט לעשות משפט חרוץ בשודד הלז שישלם חמשה דברים והשליכו בתפיסה עם האשה שלו.
בתוך כך נכנסו ימי הפסח; סבור הייתי שהוא בטוח ולא יצא מבית האסורים עד שישלם חמשה דברים תחילה. אחר חג המועד הלכתי לתבוע דין משודד הלז ושמעתי שכבר נפטר ממאסרו כי לקח ממנו השופט דמי קנס לעצמו כאשר ישר בעיניו והניחו ללכת לעצמו חפשי, ושומע אין לי גם כי אזעק ואשוע. איה המשפט; ולקתה שורת הדין בכמה אופנים שלא נהיה בטוחים בבתינו אפילו מפני אנשים זרים מעיר אחרת, על אחת כמה וכמה שלא נשכון בטח מאנשי עיר הזאת, שגם הם סייעו באותו מעשה; וטוב לשבת במדבר מלדור בקרית מלך הזאת, במקום שאין דין בגזלנים אשר יצאו גם על עסקי נפשות, ישליו אוהלים לשודדים ודרי העיר הזאת הישרים יהיו שוכבים חרדים ופוחדים. עם כל זה השופט אטם אזנו מזעקתנו ומה שעשה עשה אין להשיב! רק הארגז הושבה לי ונמכרה אח״כ ובדוחק עד שבאתי אל שלי.
לנכרי אחד בהמבורג שהיה חייב לי כשש מאות ר״ט (על פי עצת סרסורים יהודים ובזה בחנתי מעות נדוניא שהכניסה לי זוגתי שנייה ועל פי עצתה הלוויתי לו) היתה לי רשות מהשררה בהמבורג לחבול אותו וליקח כלי ביתו; והיו שלוחי גוי אחד ששלחתי בעסק הזה, אבל הוא קילקל ועיוות שליחותו, כי חזר ויעץ אותי להניחו ולהמתין (לי) [לו] עוד. בתוך כך בא בעל-חוב אחר ולקח כל מה שמצא בביתו ולא הניח מאומה ונפסד כל החוב. וכשנתראתי אח״כ עם הנכרי הבעל-חוב והוכחתיו: מדוע עשיתי לי ככה? אמר לי: את דאפסדת אנפשך! אתה חושב שיש לך שליח נאמן והוא לקח ממני שוחד. על כן נפטרתי מאתו. כזה וכזה הלך לטמיון מנודוניית זוגתי ע״ה אצל בעלי חוב נכרים; ולאחד הלויתי ג״כ כמאה ר״ט באלטונא וכשלא היה לו מה לשלם הכנסתיו בתפיסה והוצרכתי לתת לו דמי מזונות חמשה שו״ק ועמד כך קרוב לחצי שנה עד נלאתי נשוא והוצרכתי לבקש מן המשפט שיעזבוהו ללכת חפשי מבית הסוהר. גם מלונדון בא יהודי רמאי וזייפן, הראה עצמו מתעשר ולקח ממני בהקפה שתי טבעות שהכניסה לי זוגתי ע״ה בעד מאה ר״ט וברח מזה. וכן הרבה מהמעות שקיבלתי מחוץ לארץ הלך לאיבוד בהלוואות לנכרים וליהודים; מלבד מה שגנבו ממני. פעם אחת נגנב ממני תחת ידי כלי-שעות זהב שרצו לתת לי בעדו שמונים ר״ט ולא רציתי ליקח ואני עושה הנה והנה - ואיננו! כהנה וכהנה נעשקתי הרבה. בלילה אחד נלקח מביתי כל כלי-בדיל מבית המבשלים שלי שהיה עולה לסך מסויים. ופעם אחרת לקחו כל כלי-כביסה שהיו תולים באחורי ביתי וכן נצלו אותי מכמה כלי-בית נחושת וכסף והייתי אך עשוק ורצוץ כל הימים606. כמו כן עשקו הרבה בכמה אופנים שא״א לבאר הכל בכתב.
בשנת ת״ק נפטר לי מזוגתי הראשונה בני צבי הירש ע״ה. כבן שבע למד גפ״ת וכפי המדומה סיבב לו מיתתו המלמד שלקחו עמו לילך בחברתו לטייל בעיר המבורג (והיה יפה כשיצאו מביתי ובהיותם בדרך פתאום היות נעשה סגריר רוח ושלג וקור עצום ונתקרר הילד מאוד. ואעפ״י שלא חלה מיד, אכן תמיד מתנוונן והולך607.
כשנשאל הילד היה בוכה ולא נודע מה שכואב לו; כנראה לקה מאז באברים פנימיים עד שנפל בחולי כבד רחמנא ליצלן; נפתח לו וריד שנזל הדם מחטמו איזה ימים ובכל התרופות שנעשו לו לא הועיל אף שפסק מעט מכל מקום חזר אחר שעה עד שיצאה נשמתו בטהרה בשבת קודש פרשת משפטים בעוונות שרבו, ובאותו פרק הספדתי עליו מעין אותו הפרשה והדפסתי קונטרס יציב פתגם ועשיתי לו בו מזכרת). אשתי השנייה ילדה לי תאומות ונפטרה אחת כבת שש והשניה נחמה תחיה לאורך ימים טובים. אחר ילדה בת ונתקיימה איזה חדשים ומתה פתאום. אח״כ ילדה לי בן וחי איזה חדשים כמו כן ומת פתאום. אח״כ נפטר ג״כ בנה מבעלה הראשון מת בביתי ואחר שנה רביעית לנישואין מתה גם היא בראש חודש אדר תק״ג608.
בשנה ההיא חלו כל בני ביתי. גם אנוכי חליתי כאחד מהם חולי כבד עד שהגעתי לשערי מוות. כפי הנראה כבר נתייאשו ממני השומרים אותי עם הרופא, כולם חשבו שאבדה תקוותי ח״ו; והיה זה במוצאי שבת שירה ט״ו שבט שנה הנ״ל. ובשבת ההיא כבר נשמע לרבים שנפלתי למשכב בחולי קשה והיה רעש בשלוש הקהילות בכלל כי עדיין לא היו לי שונאים; אך כל העם מקצה אל קצה אהבוני, אז נראה חיבתם אלי כי היו עושים מי שבירך בשבילי ונודרים לצדקה באותו שבת בכל בתי כנסיות שבשלוש קהילות. ובלילה ההוא החזקתי עצמי במטה אחר שקיבלתי תרופה להזיע. וכן נפלה עלי זיעה גדולה ומרוב הזיעה נחלשתי וכמעט פרחה רוחי ונשארה בי מעט תנועה; וכן נבהלו מאוד העומדים עלי, חשבוה ליציאת נשמה ר״ל. אמנם אנוכי הייתי ת״ל בשכלי ובהרגשה ובחוש הראייה, נסתכלתי בהם ולא ידעתי מה, רק חולשה הרגשתי. והנה קראו לרופא ונתייאש ממני, כי לא הרגיש תנועה הדפק ומפני היאוש לא חשש לתת לי כף מלא יין. שתיתי ושבה אלי רוחי בעזרת הש״ת ואחר איזה שעות בבוקר מיהר צועה להיפתח609 ולא נתנני הי״ת למוות לשחת ותחי רוח יעקב610 כבראשונה ואהיה לנס בעיני הרואים והשומעים והיתה בעיניהם כתחית המתים. ברוך מחיה מתים ורופא חולים! וקיבלתי לעשות יום טוב בלילה זה מדי שנה בשנה וכן עשיתי איזה שנים בכל מוצאי שבת שירה עם חמשה עשר בשבט; הייתי נוהג לעשות סעודה לעניים ולקרוא מנין עשרה להודות להשם ית׳ כי גמל עלי; עד שנטרדתי במלחמת התנין שהרחיקה ממני אוהב ורע; גם הכסף אזל מכיסי, ערבה כל שמחה, על כן בהכרח בטל יום טוב זה לפי שעה, עד שיראה ה׳ בעניי ויזכני לראות בנחמה. נדרי לה׳ אשלם נגדה בא לכל עמו. יזמרך כבוד ולא ידום ה׳ אלהי לעולם אודך!
אחרי שהחייני והחלימני השם ית' ברוב חסדיו וקמתי מערש דוי נפלה זוגתי למשכב גם היא. כבר עברה החולי והוחזרה לאיתנה / ונחשבה אצל הכל חוץ לסכנה / וכן היה בוודאי כי כבר הסתלקו ממנה השומרים אותה בחלייה, אך המה קירבו וסיבבו את מיתתה על ידי שנתנו לה משקה השוקולאדי לחזק כוחה; ואנוכי לא ידעתי מזה כי עדיין הייתי חלוש כמו אחר חולי כבד ושוכב בחדר למעלה במדור שני שבביתי והיא שוכבת למטה בחדר התחתון, ולא נודע לי מכל הנעשה עמה. אך הודיעוני שנמלטה גם היא מהחולי וחוזרת לבריאותה וכך היה בלי ספק. והניחה הרופא בחזקת בריאה גם כן ולא עסקו עוד ברפואתה, כי אמר הרופא שאינו מן הצורך עוד. והנה פתאום חזרה וחלתה ומיד היתה גוססת ר״ל וכשקראנו לרופא עמד [מרעיד] ומשתומם וחקר מה אירע? כי הלא הניח אותה זה ימים בריאה ממש! אח״כ נודע הדבר מהמשקה הנ״ל שלקחה, שעדיין לא היה ראוי לה, כי הוא מתנגד לחולה שנתרפא מחליו לפני איזה ימים והיה נראה בלי ספק שזה גרם לה חזרת החולי ומיתה פתאומית ר״ל.
באותו פרק היה יריד בפראנקפורט דאדר והשמועה הגיעה עד שם מפטירת אשתי השנייה. ובאותו יריד נזדמן לשם אחי ר׳ אפרים נר״ו611 והוא הפעם השנייה שבא למדינת אשכנז - אחרי מסעו הראשון בשנת ת״ק לגלוגא כנזכר למעלה אחר פטירת אשתי הראשונה - ועתה בשנת תק״ג פעם שנייה, בסיבה כי בתו, היא אשתי השלישית כעת, כבר היתה משודכת להרב ר׳ יוסף מהענוי ע״ה והוכרח אחי להניח מעות הנדוניא שהפריז לי בתנאים מופקדים שם בפראנקפורט ביד איש בטוח. מכל מקום לא בא השידוך לידי גמר; מן השמים עכבוהו זמן רב, שהיו מעותיו של אחי מונחים בטלים ונתבטל השידוך וגם הרב הנ״ל נפטר וחיים שבק לכל ישראל. לכן בא אחי עד פראנקפורט לקחת מעותיו ולהוציאם בסחורה ולשוב לביתו. וכבר היה בחד כרעא אעגלה612 לחזור לאחור עם אנשי קהילתו, הסוחרים השבים מן היריד כדרך ביאתו עמם. והנה השמועה באה לשם שנפטרה גם זוגתי השנייה; אז באו אנשי חברתו של אחי שיחי׳ והודיעוהו ואמרו לו: מעתה אין לך אלא ליסע לאלטונא עם אנשי יריד משם לראות את פני אחיך הרב מעמדין שנתאלמן שנית ועדיין בתך הגדולה בתולה פנוייה; כנראה מן השמים עכבוה ושמרוה לו. לכן מהר! חוש ושים לדרך פעמיך לבקש לבתך מנוח אשר ייטב לה613 כי מאת ה' היתה גם מאז. ועתה הגיע עת רצון ושעת הכושר וכן עשה אחי, מיהר לבוא הנה. ראה פניו לא פיללתי. הסיעו הקב״ה והביאו לכאן כאילו אחורי תרעא הוי קאי614 ועצתה ה' היא תקום, כי הוא אמר ויהי - זו אשה מבית אבי; ציוה ויעמוד - אלו הבנים הי״ו לבנות לי ממנה בנין עדי עד615.
וכראותי כי מהשם יצא הדבר הסכמנו שנינו לדעה אחת וכתבנו התנאים בשביעי לניסן הנ״ל יומו של נשיא לבני אפרים לסימן טוב ולמזל סוב. והכריז לי שני מאות אדומים בנדוניא. גם התחייב את עצמו להלבישה מלבושי כבוד כמנהג מדינה זו ושמר הבטחתו בעניין הנדן ורק פיחת המעשר עשרים אדומים, אך דבר ההלבשה לא קיים והכניסה לי כמעט ערומה מבגדים וכלים הנצרכים לאשה, והוצרכתי לתת לה מלבושי זוגתי השנייה ע״ה; לא השארתי לבתי מאומה לזכרון, אף ע״פ שהיה רע בעיני שלא יהיה לילדה - אחת היא לאמה - כלום מבגדי אמה וכליה, אכן בעל כרחי הנחתי זה ביד בת אחי, זוגתי השלישית, שלא להרגיל קטטה. וכינסתיה בחצי של כסלו שנת תק״ד ומרוב שמחתי בה, כי ראיתי בעין השכל כי מה' אשה משכלת פיקחית ויראת ה׳ טהורה, מלומדת ומבית אבי ז״ל ומיוחסת גם מצד אמה, על כן הדפסתי קונטרס שדרשתי ביום חתונתי הלז קראתיו שמש צדקה, שם אתנה צדקות ה׳ שריפאני מצלעתי ויסגור בשר תחתנה616 והזריח שמש צידקתי.
בעת נישואי בת אחי הלזו ראיתי ובחנתי עוד טבעו-מזגו של רי״ח, היותו אוהב בצע יהי למלאות בטנו לא שבעה עינו; כי לא בוש לקחת ממני גם בפעם הזאת מכס על העמדת החופה עם שידע שלא נתן לי אחי מאומה, ולא נעלם ממנו שעשיתי שידוך לשם שמים. גם בפעם הזאת לקח ממני מכס על העמדת החופה ולא נשא פנים לתורה, אף היותנו בני ונכדי הרבנים הזקנים מיסדי הקהילה, מעמידי דלתיה ויסודותיה. גם לא זכר את אשר נלחמתי בעבורו בספר איגרת ביקורת הנ״ל, אעפ״י שלא היה ראוי לכך ועשיתי הוצאה מרובה ונקבעה בדפוס ולא נהניתי מהדפסה זו מאומה אפילו עשירית הקרן לא קיבלתי בעדו עד עתה; וכבר היו לו הנאות רבות בממון ממני הוא ובניו גם כן; וביחוד כי כבר לקח ממני סך רב בנישואין שניים כמוכס שאין לו קיצבה617, ונתתי בעין יפה בלי שום פיקפוק כי היה סבור שהגעתי לעשירות, נוסף על עשירות כפי השם שיצא לי ע״ד יש מתעשר ואין כל618, על כן לא הרהרתי אחריו. רק בפעם הזאת שכבר ידע שלקיתי הרבה בממון ע״י רשעים שבקהילתו וראה שאני נושא אשה בת אחי שאינו בחזקת עשיר לגמרי; מפני כבוד המשפחה הייתי חושב שיגבר שכלו על תאוותו ולא יבקש מאומה בפעם הזאת אף כי מצער היא; ואילו היה חושש לכבודי שהוא כבוד התורה, אזי מ״מ הייתי נותן לו כפי המכס ואפשר יותר; וכך אמרתי להשמש התובע מעות קידושין בעבור שיניחני ואל יעשה לי ככה כי לא לכבוד יחשב לי לפני אחי, כשיוודע לו שאני כל כך נקלה בעיניו ולא כן המנהג בארץ פולין עם איש אשר כמוני; לכן ביקשתיו שיכבדני בזה ויראה עצמו כמוותר על זה וישיג בזה כבוד ותפארת מן השמים. ועם כל זה לא רצה להעמיד החופה עד אצא ידי חובתי מקודם והוכרחתי לעשות רצונו. אז היבנתי היטב תכונתו הגרועה מאוד בענייני ממון הקל, אפילו דבר מועט שאינו כדאי לא יכול להתאפק, לא שבתה מדהבה619.
כשנשאתי בת אחי זאת למזל טוב כמעט יצאתי נקי מנכסי, כי לא נשארו לי מעות בעין רק איזו פירורים בהלוואה על משכנות ואיזו סחורה. ואחי שיחיה שנתן לי שני מאות אדומים לנדן, ואמרתי לנסות בהם משא ומתן חדש ושלחתים ליד ר׳ ליב ללונדן שיקנה לי בהם סחורה של גאלאנטריע620. ובתחילה לא רצה לשלוח מאומה בדחיה של הבל ועיכב המעות לחינם ולבסוף נתרצה לי בכך. והנה שלחתי המעות לידיו בפורים ובערב יום כיפורים קיבלתי על ידו ביד ספן אחד שש דאסון621 נחושת של שנופטאבאק622, ועשיתי רעש גדול כי הוא כתב שאקבל כלי-שעות של כסף, שזה עיקר הסחורה שסידרתי לקנות ולשלוח אלי; וחשבתי שהספן גנב והעלים או החליף שלי בשל אחר, אבל סופו הוכיח שהספן לא מעל בשליחותו והמכשלה הזאת תחת ידו623 של ר׳ ליב שהוא שכח את האורליזש623 אצלו. אחר זה שלחם אלי בימי חנוכה ובעזרת השם היתה לי ריווח נאה בסחורה זו. ואם היה שוקד על טובתי לשלוח לי תמיד כחפצי ורצוני הסחורה כאשר סידרתי לו בכל פעם ופעם, ואם היה רוצה להיות זריז בדבר ולקיים המשלוח בעתו וזמנו בלי איחור ועיכוב והתרשלות - הייתי יכול בקל להרוויח די פרנסתי ולהותיר בעזרת ה', אך כל עסקי עמו הלך בקושי ובשהייה מרובה.
וגם כמה פעמים שלח לידי סחורה שלא ביקשתי ולא שאלתי דהיינו ארליאזש של זהב ממלאכה ישנה ושאינה חריפא וזבינא כלל; לכן כמה פעמים נשארו מונחים כאבן שאין לה הופכים ועלו לסך מסויים; וזה שגרם כי לא יכולתי לצאת ידי חובתי נגדו בפעם בפעם כחשקי, ולבסוף נסוג לאחור לגמרי. את זה חזיתי באיש הלז אשר בתחלה, כאשר סיפרתי למעלה, היה לי טוב מאוד, כי התקרב אלי מעצמו בטרם עלתה על לבי והתאמץ להנות אותי במעותיו, אך לא היה מסוגל בעצם לעשות מצווה בשלימות, גמילות חסדים שאין בה חסרון כיס624 רק טורח קטן וקצת הקפה ונאמנות בסך בלתי נחשב לאיש כערכו; ומה שהיה עושה לי בעצם היה על אפו ועל חמתו, רק שלא היה רוצה להשיב פני בעתים ההם שהייתי חשוב אצלו מאוד, ועל כן לא הצליח בידי עסק משא ומתן אעפ״י שמתחלה ראיתי בו סימן יפה. ובכל מה ששלח כפי שסידרתי לו היה טוב ומה שעשה שלא מדעתי נפסד; אבל אלמלא היה עושה בעין יפה טובה וזריזות - וכפי ששאלתי מאתו בעניין הסחורות שהודעתי לו - אזי בקלות הייתי יכול להרוויח על ידו הרבה ולא היה צריך לוותר לי הרבה כאשר עשה בסוף רק למען הקל טירחתי מעלי. צדיק הוא ה׳, וודאי מעשי קפחו.
גם בתחלת זיווגי השלישי הלז נתתי אל לבי לעסוק במלאכת ה' על ידי הדפוס. השתדלתי להשיג חירות625 מן המלך יר״ה על ככה. ועלה בידי הקצין ר׳ מאיר עמדין ע״ה מק״ק המבורג, שהיה איש מהיר במלאכתו לעשות שליחותי ככל אשר ציוויתיו עם הוצאה מכיסו; כאשר פעל על זאת מיד בהוצאה מרובה ובמהירות, ולא ביקש להחזיר לו מאומה ממה שהוציא בעבורי. וכן עשה שתי פעמים, כי גם במות המלך ועמד תחתיו בנו המלך יר״ה - שהוצרכתי לחדש החירות על ההדפסה ולקיימה - ועלה ג״כ סך מסויים - הוצאת הקיום משלו. ולא זו בלבד! ברם זכור אותו האיש לטובה, כי היה נמצא תיכף לבקשתי גם בעסק מו״מ ששאלתי ממנו ג״כ לנסות אותי באיזה סחורה הבאה משם, ומיד קנה בשבילי ממעותיו אצל הקאמפאני626 שם טהע ופלפלין בעד כמה אלפים ר״ט ושלחם בידי בלי בקשת ריווח ממעותיו, ועשה בעין יפה וברצון טוב. אבל עוונותי גרמו שגם העסק הזה לא עלה בידי; אך אם לא הועיל הרבה הועיל מעט, כי הפלפלין מכרתי מהר והיה לי ריווח ג״כ כמאה שוק והניח לי ג״כ המעות בהלוואה איזה שנים ברצונו הטוב, כאשר שאלתי ממנו; והוצרכתי אח״כ לפרוע מה שהייתי חייב על ביתי סך אלף ר״ט, והיה עלי בעל חוב נכרי דוחק; ונאות לי הקצין ר״מ ע״ה בנפש חפצה להניח לי המעות בידי כחפצי, והיה נחשב לי טובה גדולה, כי באמת בכך פרקתי מעלי חוב ועול כבד - סך ארבעים ר״ט לשנה שהייתי צריך לשלם ריבית מדי שנה בשנה -חוק ולא יעבור בהמתנה. על ידי הטובה הלזו עמד ביתי חפשי מהכבדת הלוואה כמה שנים. ואנוכי פרעתי להנדיב הלז מעותיו אחת לאחת בלי שהפסיד אצלי מאומה ואנוכי לא הרגשתי כלל בתשלומין. זאת היתה טובה שלימה.
ובסחורות הטע שהיתה בידי ג״כ מנדיב הנ״ל היה לי צער ושברון-לב הרבה, כי אחר שהיו בידי איזה חדשים וציפיתי להרוויח בהן, דאגתי שלא אוכל לעמוד בו; אך היה מונח בביתי בחנם באין מבקש ושואל והיה בעיני זביני דרמו על עפי627 ויראתי מהפסד; על כן התחננתי וביקשתי מאת הקצין אם ייטב בעיניו להרשות לאיש אחר, היודע ומכיר בסחורה זו, שיקח הסחורה לרשותו מאחר שאין אני בקי בעסק משא ומתן וכל ענייני צריך לעשות ע״י אחרים. בכך סידר לקרובו יהונתן אברלי שיקבל ממני הקושטין628 טהא המופקדים אצלי. והנה באותו שבוע עלה המקח ונתייקר השער של הטע ורציתי לעכבו בידי ולמוכרו לטובתי ולהנאתי - כאשר על דבר זה נמסר ונשלח לידי ולתועלתי - ולא לתת יגיעי לאחרים. אבל יהונתן הלז נגש אותי מאוד בשליחות בית-דין ולא הייתי נוח לקבל זילותא דבית-דין - אעפ״י שהייתי בטוח בר״מ עמדין שלא היה כופה אותי, כי לא עשה זאת אלא עפ״י בקשתי, לא יכריחוני לעזוב פרי יגיעי לאיש אשר לא עמל בו - על כן להשקיט התלונה מעלי מהעם הארץ הלז מסרתי הסחורה בידו על מנת שיתן לי רק עשרה ר״ט מן הריווח והוא ירוויח מה שירוויח.
אך לא זה הרע לי, רק שע״י כך נפסק ג״כ העסק שלי עם ר״מ עמדין ע״ה, אחר שראה שאינני בקי בעסקי מו״מ. גם אנוכי לא היה לי עוד פתחון פה לבקש עוד סחורה ממנו בקומיסיאן629, עוד שנית, וכל זה הצער גרם לי נאמונתי שהייתי דואג מאוד שלא יורע כוחו ח"ו אם חלילה ירד השער - כאשר התחיל כבר ליריד קצת - או שתהיה הסחורה מונחת זמן-מה ואעכב מעותיו של הקצין הנ״ל בידי בלי תועלת לי ולו; לכן מיהרתי לבקש כזאת מלפניו עם שהוא לא היה לו דאגה כלל.