אור ברסלב

מגילת ספר· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

ג

ב

אחר זאת נסעתי מאמשטרדם על דעתי לבוא בלי איחור לאלטונא, לשוב שמה לקבוע דירתי בעיר מולדתי ומקום מגורי אבותי. ועברתי דרך עמדין ונתנו בי עיניהם אנשי הקהל הקדוש להיות להם לקצין נוהג רבנות, מה שלא עלה על דעתי לגמרי כנזכר לעיל, שבחרתי בשיפלות ושנאתי את הרבנות. לדרכי הייתי מהלך ונתארחתי בבית הקצין ר׳ יונתן לוי.

ושם היתה אשה גדולה וחשובה ומשכלת מאוד, בת הקצין התורני ר׳ לוי ע״ה388 וכלתו של הקצין הנ״ל. היא החזיקה בי לאכול לחם389 ולהתאכסן בביתה. ותעש חיל בחכמתה לדבר על לב חמיה ואישה וכל בני הקהל; בכלל השתדלה בכל כוחה להחזיקני אצלם. ולי לא הגידו מאומה ועשו מעשה מיד וקיבצו כל קהל והסכימו לדעה אחת וקיבלוני בחול המועד חג הפסח - כי על יום טוב הפסח באתי שם להתעכב עד אחר זמן החג וללכת משם מיד אחר הפסח -ומינו אותי עליהם לראש, לרב ומורה ופתאום באו אלי שלוחי הקהל והודיעוני הסכמתם וחילו פני רבים לתת להם את שאלתם ונמצאתי להם ולבקשתם, אע״פ שהיה נגד חשקי לגמרי, לא פייסתי אחד מהם על הדבר הזה וה׳ נתן בלבם לב אחד ודעה אחת, בהתעוררות עצמם ברצון ובחשק וגם היו צריכים לאיש מורה, כי היו כצאן בלי רועה. אמרתי: הלא מצעיר היא ואוכל לשקוד על לימודי כחפץ לבבי בלי מונע, ועם זה אהיה ממזכי הרבים בעזה״י. וכתבתי לאשתי ע״ה שתבוא אלי לעמדין עם בני שיחיו וכל אשר לי; והביאם הקב״ה כעל כנפי נשרים שלמים וטובים. זוגתי הרבנית ושני בני: מאיר וזלמן שיחיו. הראשון הוא בני בכורי היה אז כבן י״ב שנה. השני כבן שש ובתי תחי׳ ילדה קטנה, עם כלי-בית מטלטלים וספרים מדרך רחוקה בתחלת קיץ תפ״ט. שבחות והודאות / לבעל החסד והנפלאות / יתברך עושה גדולות אין חקר ונוראות!

אך הייסורים מן השתן תב״ל עם שנתמעט קצת מ״מ עדיין היו מתמידים להתעולל בי ולהטרידני יומי ולילי, ותדד שנתי מעיני ונפשי נבהלה מאוד390. גם זוגתי ע״ה היתה בצער גדול בעבורי על זאת כי במעט לא קמה בי רוח, כאילו הופרה האביונה391 ח״ו. וכן לא היה לי זרע ממנה כל הימים שעמדתי בעמדין, אולי היתה הסיבה גם חולי ומדווה זוגתי ע״ה שנתחדש לה שמה כמש״ל. אכן קודם שהעתקתי דירתי משם נתן לה ה׳ הריון ותלד בן באלטונא. ואנוכי עם כל זאת הייתי שוקד על לימודי יומם ולילה כיום יאיר לי בעזה"י, במקרא, משנה, גפ״ת, הלכות פוסקים ושאר ספרי קודש בנגלה ובנסתר הראשונים ותמידין כסדרן עם תלמידים בחורים מבני העיר ובני שיחי'. גם מלאתי ידי בקסת הסופר לעשות אזנים לתורה392 באיזה חיבורים, אשר קצתן התחלתי בהם ערד בברודא, ובעמדין גמרתי חלק ראשון מספרי לחם שמים על שני סדרי משניות.

גם ספר מור וקציעה על טור אורח חיים הגעתי שם קרוב למחציתו שהתחלתיו ג״כ בילדותי ועסקתי בהעתקה ומהדורה שנייה. גם הרבה מספרי שאילת יעבץ עשיתי שם, מלבד כתיבות שונות רבות בגמרא ושאר ספרים הכרחיים שהגהתי וחידשתי בהם דברים. גם ספר הקישורים מדרשות ופשטות חיברתי שם393.

והנהגתי את הציבור לשם שמים. ת״ל תיקנתי להם תקנות רבות, מעילות וחשובות / להסיר המכשולות / שהיו נכשלים בהם מלפנים / כאשר קצתן נזכרים באיגרת שכתבתי מענין לר׳ משה חגיז, תשובה על מכתבו שהודיעני שמתרעם עלי על שהחמרתי עליהם הרבה יתר שאת, עיין שם394. ועשיתי משפט וצדק לנצרכים בכל כוחי ויכולתי בלי מחיר. גם למדתי עם תלמידים בני עשירים מופלגים ולא רציתי לקבל מהם מאומה בשביל שכר תלמוד, אפילו מבנו של הקצין כבוד יונתן לוי הזקן שהיה עשיר גדול מכמה פעמים מאה אלפים - ושלח לי מוהר יפה בעד שלמד בנו אצלי -לא אביתי לקבל; ואפילו בעד הדרשות שדרשתי להם בשבת הגדול ושבת שובה, לא נטלתי אפילו פרוטה אחת, עם שהיה מנהגם לפני זאת לתת בעד כל דרשה כ״ב ר״ט. ואע״פ שהיו נהנים מאוד מדרוש שלי והארכתי בו כל פעם שעות הרבה וכל דרוש הוא כמו חיבור קטן בפני עצמו וערבו להם דברי מאוד; נשבעו המשכילים בהם, אפילו אנשים שלמדו בישיבת פראג, שלא שמעה אזנם מעולם דרושים נפלאים ונחמדים כמו ששמעו ממני395 והפליגו בשבחי למרחוק, אמרו שאין דרשן בעולם כמוני! אבל אני לעצמי היתה לי על אפי ועל חמתי לבלות זמן בלימוד דרוש, אשר לא עסקתי בו מימי רק ע״פ ההכרח, כי לא היה ערב לנפשי רק לימודי גמרא ופוסקים ולהבין במקרא ומדרשים, לדעת להשכיל בתורה הקדושה, לשמור ולעשות ולקיים, לא להתגאות ח״ו; כל שכן שלא להתנאות בהם לבני אדם. והיה דבר מתועב אצלי רק להחכים בתורה לצורך שלמות נפשי בלבד, גרסה נפשי לתאבה בכל עת, באהבתה תשגה תמיד396. מ״מ בעזה״י ראיתי סימן יפה בתלמודי, גם בלימוד הדרוש וחידושי אגדה. כשהוצרכתי להם הזמין לי הקב״ה בחסדו דברים נאים ונחמדים, ערבים ומתוקים לשומעם וקרובים לאמת. ואין לי שום ספק שחנני השי״ת להלביש כמה אגדות נפלאות זרות מאוד בהבטה ראשונה, בבגדים מקושטים ותכשיטין יקרים מפז. אשירה לה׳ כי גמל עלי ואודה לו יתברך על חלקי.

עוד אזכיר מעניין הנהגתי עם הקהל, כי לא נשאתי פנים לגדול ולא יגורתי מפני איש והיו שווים בעיני כקטן כגדול כעשיר. בקיצור, יצא שמי בזמן קטן כאחד מן הגדולים אשר בארץ ושמעי הולך וגדול בכל המדינות; אין צורך לומר שהייתי חביב לכל בני קהילתי מקטן ועד גדול, הייתי בעיניהם כמלאך אלהים לפניהם, אין ממרא את פי ואין מתנגד אפילו לרמיזתי. רק אחד היה לי לשטן קצת ובראשית ישיבתי וקוץ בה; כי הקצין יהונתן הזקן הנ״ל, עם שהוא הסכים מתחילה על קבלתי לרב ואב״ד, סבור היה שאכנע לו בפרטות מחמת הפלגת עשרו הגדול. ויהי בראותו שלא הייתי מחשיבו יותר משאר אחד העם - והוא היה נוהג קודם ביאתי לשם לצוות ולגזור בכל ההווה בקהילה, היה עושה כל חפצו מבלי שאלה וכתקיף וגברא אלמא; ולא לבד בעסקי הקהל במילי דעלמא אלא גם במילי דשמיא לא היה עליו אימת רב ומורה מעולם - כי רק המלמד שהיה רגיל להחזיק בביתו לבניו, הוא היה המורה הוראה, על פיו נעשה כל דבר שיסתפק ליחיד או לרבים; והמלמד היה מוכרח לעשות כל רצונו ולהשתדל למצוא חן בעיניו, כי גם לאוהבי בנו ר״א היה שכיח אצלו.

וכאשר התחלתי להתנהג את הציבור בדרך ישרה, כאשר ראיתי מאמ״ה ז״ל, ולזרוק מרה בהם; עם הראותי להם חיבה יתירה. גם הם נהגו בי כבוד ומורא באהבה והיתה אימתי מוטלת על כל העם מעצמה, כי נתן ה׳ מוראי וכבודי בלבם. וכולם, יחד עשיר ואביון397 אהבוני אהבה עזה. רק זה האיש הזקן ומסכן בדעתו היה, לא מצא מה שחשב מתחילה כפי הרגלו מאז. גם המלמד שהיה בעת ההיא בביתו, היה רע בעיניו שאשתרר בקהילה ולפי דעתו נעשק ממנו הראוי על ידו, לכן היה חורש רעה עלי ואני יושב לבטח אתו ועשה מה שיוכל להבאישני אצל בעלי בתים שלו; וכן גילה לי בחשאי שליח מעיר הקדושה חברון שהיה שם בעת ההיא398. ועשה פרי מחשבתו בלב האיש הנ״ל והקל בכבודי ולא שמתי אל לבי, אני בתומי הלכתי / בה׳ בטחתי.

ופעם אירע שבא אורח כהן סומא ונתארח בביתו של הקצין הנ״ל. ויהי ביום שבת קודש קנה כהן399 ושלח אל המלמד שלו על פני בהיותי שמה בבית הכנסת - כמדומה נתכוון להקניטני - לשאול אותו, אם מותר לקרוא הסומא לעלות לתורה במבין שבעה קרואים והתירו ואת פי לא שאל; וחרה לי מאוד על הדבר, באתי לכלל כעס ומריבה עמו ושוב נתפייסנו. ועל עניין ההוראה אם מותר לקרות סומא לספר תורה אם לא, כתבתי תשובה ארוכה ורחבה בס״ד, הלא בספר שאילת יעבץ סימן מא400. וע״ד המאורע כתב אלי החכם רמ״ח ע״ה בעת ההיא, להודיעני שהנ״ל מוציא לעז עלי וכתב עלי מה שכתב להמבורג להטיל עלי אימה והשיבותיו. אלה דברי להתנצל ממעשה זה 401.

ורציתי להניח הרבנות ולעזוב מקום כבודי ליסע מעמדין בעת ההיא, כי באמת בעל כרחי קיבלתי עלי עול זה מתחילה ועכשיו מצאתי עילה להיפטר מהם; לא הן ולא שכרן ביקשתי, אכן אהבת הקהל אלי היתה עזה מאוד ולא הניחוני לרצוני, הפצירוני מאוד לחזור בי מדעתי והכריחוני ברוב לקחם לנענע להם ראשי; כל הקהל מקצה מסרו נפשם בעדי והחזיקו בכל עוז בידי.

ובימים לא כבירים אחר זה נפטרה בתו של הקצין כב' יונתן הזקן הנ״ל - שהשיאה קרוב מעט קודם שבאתי לכאן ומתה בלידתה והפסיד בתו ומעותיו סך ממון רב שנתן לה בנדוניא ועשה הוצאה גדולה, כי היתה בת ראשונה שלא אשתו שהיה לו בעת ההיא -כי הניחה ילד קטן בן-קיימא שחי זמן מה, אח׳׳כ מת ג״כ וירש אביו השטר-חוב זה. גם המלמד שהיה בביתו אשר הורה כנ״ל, וגם פירוד לבבות ביני לבין הקצין הנ״ל, נפטר בו בפרק והיה עדיין רך בשנים והיה לי צער גדול בעבור זה. אחר זאת שבה האהבה עם הזקן הקצין לאיתנו והייתי חביב לכלל הציבור חיבה יתירה. גם בנו של הקצין, מופלג ובן חביב, למד אצלי עם עוד בחורים עשירי הקהל ולא רציתי לקבל שום שכר הלימוד משום אדם בעולם כאשר נהגתי מאז בברודא כנ״ל, מעשי ת״ל קירבוני. ת״ל נתקיים בי ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו402, ביחוד מנהגי ומדתי בדבר שבממון סגר פי שוטני ונהפך לאיש אחר ולאוהב מספר בשבחי ולא היה לי עוד שם שום שטן ופגע רע מפגעי בני אדם ונגעיו.

אבל לא מצאתי מנוח בעמדין, הנה לשלום מר לי מר403, בפרטות מצד מצב בריאות הגוף. כי כל השנים שישבנו שם הייתי אני וביתי ובני ובתי כולם נחלים ונחלשים שם בסיבת חולי הקדחת שנייה או שלישית, שהיינו עלולים ממנה ר״ל כל ימי היותי שם מחמת האוויר והמים והמזונות שלא היו שווים למזגנו; על כן היו כל ימינו רעים שם ולא היו חשובים חיים מפני היסורים המושלים בגופנו. מאז ועד שבאתי לעמדין לא היו מצוים שם דגי נהרות כלל, כי היתה הארץ ההיא פריזלאנד נשחת ממי המבול שהיו שם במדינה זו זה שבע עשרה שנה שפרץ הים גבולו ושטף המחוז ההוא ושבה הארץ מלחה תחת אשר היתה מלפנים ארץ מרעה טוב ואדמה שמנה; נאספו מחמת מליחות מי הים שלא נרפאו גם דגי הנהרות404. המים רעים והארץ משכלת אוכלת יושביה405. אך באותו קיץ שנתיישבתי שם תיכף חזרה הברכה בדגים שהתחילו המים להתמתק וחזרו דגי נהרות מתוקים ונמצאו לקנות לרוב בזול. אמרו הקהל: הרב הביא לנו מזל דגים! שלא טעמנו טעם דג טוב חוץ דגי הים שנמצאו שם תמיד. גם שפע משא ומתן היה בזמן ישיבתי עמהם. גם אני הרווחתי מאומה בעסק מו״מ מבלי טירחא וטרידא, רק הייתי כותב לאמשטרדם למיודעים ושלחו לי איזה סחורות שביקשתי, אשר ידעתי שהם חריפא זבינא בעמדין, ונתתי אותן ביד בעל הבית נכבד שעסק בהם על חצי ריוח וחלק עמי עם הרווחים שעלו בידו. תודה לאל לא הפסדתי אבל ראיתי בו שבח בלי עמל.

בכל זאת לא הונח לנו שם כולנו יחד ואשתי רבני ובתי - כולנו החלינו מחמת קל המזג שלנו, לא היה האוויר נוח ויפה לבריאתנו.

לולא יכולתי להשיב פני הציבור, שכולם מתאימים שלמים אתי ומפצירים בי תמיד שלא לעזבם, כבר הייתי מעתיק דירתי משם כמה פעמים קודם זמן רב. אך בכל פעם שהייתי אומר: אנא אזיל406 שבא במחשבתי בכל יום ללכת אל עיר מולדתי ק״ק אלטונא, המה כפו אותי תמיד בדברי ריצוי ופיוס ולשון רכה עד שהחזירוני מדעתי. מ״מ הייתי מצפה בלי הסח דעת שיזדמן לי שעה ועת הוגנת לצאת מן המקום הזה בשלום. גם אשתי הרבנית ע״ה חלתה חולי כבד מאוד מהקדחת שהיתה עלולה ממנו בתמידות כל הימים שעמדנו שם כנ״ל; היתה מסוכנת מאוד משפע דמי מקור שהיתה שופעת בריבוי גדול בלי הפסק ושלחתיה לאמשטרדם ונסעה לליידן407, קיבלה שם רפואות מפרופיסור גדול שם וחזרה אלינו ושוב חזר שפע הדם כבראשונה. מ״מ קודם נסיעתי מעמדין כבר קיבלה הריון.

גם ראיתי שאין תכלית גדול שם בשביל בני שיחיו, ובני בכורי כבר נעשה שם בר מצווה בשנה הראשונה שהגיע לעמדין, למדתי עמו בעצמי כשלוש שנים אחר כך שלחתיו להמבורג ונסע משם לפולין אל זקנו חותני הרב בברודא ע״ה ועשה עמו שידוך הגון עם בת עשיר מופלג מליסא, ועל ידי כך הוסבה הרבנות דפוזנא אל זקנו חותני הרב ע״ה, כי מחותני היה תקיף גדול שם במדינה. ושלחתי את זוגתי הרבנית ע״ה על החתונה ואנוכי עמדתי כאן כי היה כבד ממני הדבר. גם היא רצה לראות פניה אביה כגיבור לרוץ אורח וחזרה לאלטונא ומצאה אותי שם כמו שאכתוב להלן.

מצורף לזה אחר שלש שנים כשני שכיר408 אירע עוד תחרות ביני ובין הזקן הנ״ל והעניין היה בראש השנה. ביקש הזקן שיתקע בנו נער מנוער, מגולח הזקן ולא הסכמתי להניחו409 שנער טיפש כזה יוציאנו ידי חובתנו ביום הקדוש וחזרה השנאה להגדיל ביננו וחשב להתנקם ולא רצה לשלם לי שכירתי, ואהיה כמחריש. אחר זה עשה הזקן הנ״ל דבר טיפשות, כמעט נסתכן בעצמו נגד השררה. העניין הוא שציווה להכריז בבית הכנסת כרוז שהיה רע בעיני השררה, כי היה סומך על תקיפותו וחשב שלא יערב אדם אל לבו לגשת לגלות הדבר אל השררה; אבל השונא שהיה לו בקהל אורב לו לא ישן ולא החריש; הלך מיד וגילה דבר הכרוז אל השררה ונקראו כל אנשי הקהילה לבוא לפני השררה שיגיד כל אחד בפני עצמו מה שידע ושמע מכרוז הלז. גם אנוכי נקראתי לבוא אל השררה שאגיד מה ששמעתי; ובאשר שמי היה גדול אצלם ושמעי טוב מאוד - ביחוד מחמת מנהגי הטוב והישר בדבר שבממון, שלא די שלא הייתי להוט אחריהם כאחרים ולא נבהל להון אבל הייתי טוב עין לוותר משלי. - וכל פעם שהיה לי דין ודברים לנכרי עם בן-ישראל לפני ערכאות שלהם עם בן-ישראל אחד שתבעו נכרי בפניהם, ואמרתי שאם איננו מתפייס אני נותן בעבורו מה שפסקתי עליו לפטרו משבועה ולא רצה האיש ההוא לקיים דברי פשרתי ושמרתי דיבורי ושילמתי בעדו כמו שאמרתי ונכנסתי ערב בעבורו.

בקיצור זה וכיוצא בו כמה וכמה המביא דברים באזני השררה עשה לי שם כשם הגדולים בין יהודים ונכרים.

וכשאירע העניין ההוא של הכרוז הנ״ל, אז המביא דברים לאזני השררה, השונא של כ' יהונתן היה סובר שאתנקם מן הזקן הלזה בעד כל ההתנגדות שעשה לי כל ימי היותי שם, כי הביאו ה׳ לידי, הפילו ברשת לגבות חובי ממנו. כך היה פשוט בדעתו של אותו אדם השונא לכ׳ יהונתן ואוהב נאמן שלי, לכן יעץ להשררה שיחקרו אותי להגיד האמת, אז ידעו ויתברר להם כי כנים דבריו בענייני הכרוז, כי ידוע שאני איש אמונה ולא יגור מפני מי שהוא, ואי יהיב לי כל חללא דעלמא410 איני משנה דיבורי; לפיכך לא אעלים האמת מהם כשישאלוני, מה שאין כן רוב בני הקהל עמדין היו מוכנעים לאיש עשיר הלז ויראים מפניו מחמת תקיפותו ואלמותו ויכבשו עדותם. גם האיש ההוא בא אלי קודם שהלכתי לפני השררה לשים הדברים בפיו ולהסבירם בטעם לשבח בבטחונו בי שהמציא לי מקום לגבות חובי; אם תמתיק בפי רעה לא אכחידנה תחת לשוני, ואמר לי: עתה תראה מאה פעמים אשלם לשונאי אשר ה׳ אנא לידי. והטיבותי לבו במחשבה זו למען לא ירפו ידיו מזה להשתדל שיקראוני כדי לבטל מחשבתו לבלע ולהשחית הקצין הנ״ל.

ונקראתי אל השררה וביקשו ממנו ביחוד שאגיד מה שידעתי בזה העניין דלא אכחד מהם דבר; ועם היות שכל היחידים הנקראים לפניהם בדבר זה הוצרכו לשבועה שיגידו האמת אני התנצלתי עצמי וביקשתי מהם שיפטרוני מן השבועה, מפני שאני נזהר בזה ולא נשבעתי מימי אפילו שבועת אמת החמורה אצלי. ונתנו לי שאלתי ופטרוני מלשבוע ובטחו בי שבלא שבועה לא אעלים דבר ולא אכסה על אויבי. וכששאלו אותי מהכרוז אם שמעתי היתה תשובתי אליהם: לא שמעתי ולא ידעתי מזה מאומה! אמרו לי: וכי לא היית בבית הכנסת באותו יום? אמרתי: אפילו הייתי בביהכ״נ וגם קורא השמש איזה כרוז בפקודת פעם בפעם אינני משגיח בעסקים האלה שאינם נוגעים אלי למינוי שלי וחובת פקודתי, כי אני עומד בביהכ״נ מעוטף בטליתי ופני אל הקיר טרוד בעיוני ובענייני התפילה ואיני משגיח אז בדברים אחרים ולא שמתי מחשבותי על מה שמכריזים הקהל בעסקים שלהם המוטלים עליהם. וחקרו אנשי השררה ודרשו אותי הרבה בעניין זה, להוציא ממני איזה דיבור מתנגד להקצין הנ״ל, למצוא לו עילה ולא הועילו ולא עלתה בידם אלא ההיפך ממה שחשבו, לא נתתי לחטוא חכי ואצרה על דל שפתי, כי לא מחשבות המלשין מחשבותי.

וזאת ההגדה בפני השררה הכריע הענין של כ׳ יהונתן והפך אותו מרעה לטובה. אז רפתה רוחם של השררה ממני, כי כל שאר האנשים שהגידו באמת להרע לו לא היו נאמנים כל כך אצל השררה וחשבום לשונאיו, אמרו: אויבים דאפקוה לקלא411, לכן נפטר מהם בשלום. לולי זאת לא היה מועיל לו עשירות ויכול היה לצאת נקי מנכסיו על אודות עסק ביש הלז. והיה כראותו אותי בא אל השררה היה חושב שרואה שוחט שלו להתיז ראשו, מצא בעל חוב לגבות את חובו412; אף כאשר נתנו לו הערכאות העתק מה שהגדתי בפני השררה על-אודותיו, אז התחיל לרון ולשבח אותי בפה מלא ואמר: מכאן נראה מה טיבו וטבעו של תלמיד חכם אמיתי ומה בין מחלוקת עם עם הארץ או עם תלמיד חכם; ובירך אותי בכל הברכות לפי שנמלט על ידי מרעה גדולה שהיתה מעותדת אליו וניצל מפח יקוש בסיבתי, לא כגמולו אתי.

ואחר המאורע הלז היה לי הקצין הלז לאוהב נאמן כל הימים עד אשר נפרדתי ממנו לא זז מלחבבני - ברצות ה׳ דרכי איש גם אויבו ישלים. אדרבה כשהסכמתי לעקור דירתי משם הוא אמר אלי והתרה בי שלא אלך להתיישב ודבר בפיו שהוא זקן ומכיר אנשי אלטונא יותר ממני - שהייתי ילד כשפירשתי מאלטונא - שאין לי הכרה בהם413. הוא דואג עלי שלא אתחרט אחר מעשה. בדברים האלה וכאלה היה מזהיר ומתרה בי לשוב מדעתי שלא לעזוב עמדין. ולא אביתי לשמוע בקולו כי היה לבבי קשור תמיד במקום מולדתי, בפרטות מחמת חסרון בריאותי ובריאות בני ביתי וגם בראותי שאין טבעי וטבע הקצינים שווה; כי הם מבקשים להיכנע אליהם וליהנות מהם כדי להשתעבד להם כמנהגם והרגלם ואנוכי לא הבאתי צווארי בעול בשר ודם מימי, לכן בחלה נפשי.

ועוד אירע בקיץ תפ״ב412, חצי שנה לפני העתקתי משם דבר שהגביר בי חשקי לשנוא הרבנות ולהחליט הסכמתי להעתיק דירתי משם ולקבוע ישיבתי באלטונא. כי הנה באו ק״ק עמדין לוקחי חטאים, משלחת מלאכי רעים, שהוציאו להם שם כי באים במלאכות ק״ק מינסק דליטא על עסק ביש, גזרה רעב ובלבול עצום שנתהווה שם; אשר בדו מלבם אלה השולחים הזמורה אל אפם414 להטעות את ישראל ולהונות לשלול הצדקות ולקחת צרור כספם, כדי להציל קהילה שלמה הנ״ל שהם בצרה גדולה מאוד לפי דבריהם וכתבי האון ושקר שהביאו בידם, כאילו כתבו ראשי קהל הנ״ל לקהלות ישראל להודיע צערם ברבים ומבקשים על נפשם לבוא בעזרתם; ושנתמנו מהם אלה הנקובים בשם בתוך הכתב, להתהלך בארץ לארכה ולרחבה, ללקט הכסף מכל המקומות ולהביא בידיהם להציל לקוחים למוות. ונודע ומפורסם בכל קהלות אשכנז מה שעשו אלו השודדים החדודים והחריפים לרמות, שהריקו קופות הצדקות של עניי עולם והטעו כמה קהילות אשכנזים, גם ספרדים שבלונדון ואמשטרדם. ואלה האחרונים ביחוד עשו להם כבוד גדול והתנדבו אליהם ביד פתוחה, מה שלא השיגו אצלם כל הכשרים שבעולם, כי היה בחרם אצלם שלא יתנו ויהנו מכיס של צדקה לעניי אשכנזים. יהיו מי שיהיו. וזכורני פעם אחת אירע בראשית ישיבתו של אמ״ה ז״ל באמשטרדם; הגיעו שמה שלוחי ק״ק לובלין אמתיים - אנשים של צורה נאמנים לשולחיהם - והשתדל אמ״ה לטובתם מאוד, המליץ גם אצל קהל ספרדים שם שיהיו להם עזרה בצרה. מה גם בעת ההוא שהיה גדול מאוד בעיניהם כמלאך ה׳ לפניהם. על כן נעתרו לו ז״ל ונתנו בידו הקדושה איזה סך מתנת ידם לתת אותם לאותם השלוחים דלובלין, שיהא חשוב כאילו נתנו מתנה אליו ז״ל. שהיה חשוב בעיניהם ספרדי גם כן; ורצו לומר כדי שלא לעבור על החלטתם שלא להתנדב לאשכנזים, כך הם חזקו השמירה בזה. אך אלה הרמאים המזויפים מצאו חן בעיניהם ונתנו להם בשפע גדול ואדעתא דהנהו לא נדרו ולא שמרו דברם בפעם הזאת. מכאן נראה שנתקיימה בהם ובהרבה מקציני אשכנז קללות ירמיהו הנביא: הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים415.

סוף הדברים: באו אלי האנשים לידי בקהילת עמדין, הרגשתי שכל עניינם מרמה וזיוף מ״מ קירבתי אותם בתחילה, בייחוד לפי שהאחד מהם היה קרובי מצד אבי. אך לסוף איגלאי מילתא416 שהוא בן ר׳ הירץ ווילנר. אחד מיושבי בית המדרש דמנהיים417 מכת ר׳ יהודה החסיד418 ואין לי התגאות בקורבתו - זה נחשב בשגם איתפלג דרא419 - ואדם נאה, יפה-צורה ולמדן קצת, והיה חביב ונחמד אצלי קודם שנתברר הזיוף. אך האחר, בעל קבלה מעשית, יודע לפעול בשמות, תהיתי על קנקנו ומצאתיו עביט של מי רגלים. איש דמים ומרמה ובור ועץ הארץ וכפי שאני סבור וודאי הם מכת שבתי צבי.

והיו מוליכים עמם בחברתם אחד ממינסק שהיה גם הוא איש בחור בשנים ובעל שכל טוב, יודע ספר בעיון גפ״ת ושאר ידיעות; והיה ממשפחת מיוחסים גדולים שבליטא. ונפרד מאשתו שהשיאוהו קרוביו כשהיה קטן והוא מאס בה ובגד בה כמה שנים באשת נעורים והיה מתגורר במדינת אשכנז. את זה לקחו עמהם להעיד על כשרותם ונאמנותם, כי היה ניכר בארץ אשכנז ללמדן חשוב ולא נמצא דבר רע בו זולת מה שפירש מאשתו כנ״ל - אולי היה טעמו ונימוקו עמו שאין כוונתו לעגנה ח״ו. אבל היה מוכן לפטרה בגט ולסלק כתובתה, אלא שהמניעה מצידה שאינה רוצה להתגרש -גם אנוכי קירבתיו, ניגש אלי ואהבתיו, כי ראיתי בו סימני חכמה, עם שהיה רך בשנים, אמרתי: זה הקטן גדול יהיה ברוב הימים! והנה אחר איזה ימים שהיו האנשים המזוייפים אצלנו בעמדין בא אלי דודי/ אחי אמי הרבנית ע״ה מאב420, והיה מן הורודני, מארץ ליטא, שמו ר' בנימין. ראה פניו לא פיללתי, אפילו היה בסוף העולם הסיעו הקב״ה והביאו לידינו, וכשסעד על שולחני באנו לספר משני משולחים הנמצאים אתנו פה כעת, הנוסעים על דבר גזרה רעה שאירעה בק' מינסק. ודודי זה איש פשוט מסיח לפי תומו421, כשמעו עמד משתומם, לא האמת לשמועתנו, כי אמר אלינו: מה הדבר הזה אשר אומרים; יש גזרה רעה במינסק ואנוכי לא ידעתי מזה! לא נשמע בארצנו כלל מגזרה קטנה או גדולה; והגזרה הבדויה כבר עברה שנה עליה לפי דעת השקרנים, והוא בא משם עתה מקרוב. על כן החלטתי הדבר לשקר בדוי וכזב עצום.

ולקחתי כתב-גזרה שבידי, שהיו חתומים עליו מנהיגי קהל מינסק ואמרתי להם: אם כנים אתם422 אני אסייע אתכם בבל יכולתי, כי גם אנוכי רציתי לזכות במצווה כזה, פדיון שבוים כפי בקשתכם ויותר; אף בזאת תבחנו להסיר מכם עקשות פה ולזות שפתים423, נעשה לכם גם כאן נדבה ואתם תמסרו לנו בידינו המעות שגביתם מהקהילות באשכנז ובהולאנד ובענגלנד וכדי לשלחו לברעסלוי, ואנו נסדר שיבואו המעות לקהלתכם בדרך ישר ובטוח ועל קצין גדול שתבחרו אתם; ואנחנו ניתן לכם כתוב וחתום בכל תוקף לעשות על אופן היותר טוב, להצילכם מלעז מדינה ודיבת-עם, ומה שקיבלתם מתנה לעצמכם יהיה שלכם ונוסיף גם עליו; רק המעות המיוחדים לעניי קהילתכם נעשה שיהיו בטוחים להם, אז טוב לכם ותהא המצווה כפולה. מה לכם באחריות הדרך? וכל המשולחים הנאמנים מעולם זה דרכם לעשות להיות נקיים מה' ומישראל, בזה יהיה לכם תפארת מן המקום ומן הבריות. אבל בכל יפוי כוח, דברים נכוחים למבין לישרים בליבותם424, לא יכולתי להסביר הדברים באזניהם החרשים להוציא בלעם מפיהם. ובכל אשר דיברתי אליהם רכות וקשות שלא לסרב לדבר הגון ויפה -העליתי חרס בידי425.

ושני האנשים מרגלים חרש426 היו ערומים כנחשים לגנוב דעת בני אדם, כל אחד בפיתוי דברים וחלקת לשון, עד שנלכד ברשתם גם האוהב הגדול שלי - שאחד מהמשולחים לעזאזל היה שרוי אצלו באכסניה והשני בבית אביו הזקן הנ״ל - והוא היה מתחילה ועד סוף אוהב דבק מאח לי אשר מסר נפשו עלי והיה כנגד אביו בשבילי בכל עת, אך זה הפעם התנגד לי גם הוא לחזק ידי מרעים ונשבע בהיכל הקודש בבית הכנסת שהאנשים כנים ונאמנים ושאני מוציא לעז עליהם בחנם. אז ידעתי כי לא עם הארץ חסיד ואין לדור בשכונתו427, כי נשבע על שוא לבטלה ורק על פי דברי שקר ושפתי חלקות של החשודים; חנפי לב ישימו אף. וביחוד רוב קציני אשכנז בדור הזה פתאים המה, מאמינים לכל הרמאים החנפים ונכשלים בבני אדם שאינם מהוגנים המתארחים בבתיהם בחנפי לעגי מעוג428, גונבים דעתם ומעותיהם ועי׳'ז מכשילים גם לאחרים בכתבי המלצה שנותנים בידיהם לסייע עוברי עבירה, מקלקלים לעצמם ולאחרים להעיד על שאינם מכירים, רק מהדורי מילי מעלייתא429 ובכל הצייד שלהם430.

ייצר לי מאוד על אוהב נאמן הלז, שבעוונותנו הרבים היה סופו מר, אבד עשרו בעניין רע ועל כולם - אשת נעוריו המשכלת מאוד431 נפטרה איזה זמן אחר שעקרתי משם ולקח אשה אחרת שאיבדה כל הונו, ולימים מועטים מת גם הוא, ואשתו החדשה שלקח לקחה מה שביכלתה והלכה לאיש אחר, ואשר הכניסה לו, כאשר בא בכן הלך לטמיון, ונפטרה גם היא ונשארו בניו עניים יתומים בעוו״ה. על זה דווה לבי432 בזכרי צדקת האשה, אמם ע״ה433. ומי יודע אם לא השבועה של שוא היא היתה בעוכריו וכילתו את ביתו. ישמעו קצינים ויקחו מוסר ולא יבטחו בעשרם ודי בזה.

כאן סוף דברי המשולחים המזויפים הנ״ל שהיו בקיאים להכות כסילים באגרופה של חנופה434 ולצוד בני אדם בציד בפיהם. על כן נמלטו מידי מעמדין ולא יכולתי להוציא מהם דבר, אבל קיבלו ערר הרבה מעות נדבה גם שם, והיו לשחוק בעיני על מעשה השוטים המאבדים מעותיהם אצל בני אדם שאינם מהוגנים. מכל מקום לא שקטתי עד אם כלותי הדבר לעמוד על האמת בבירור. מה עשיתי? לקחתי מידם הכתב-ראיה שבידם ממינסק על עסק שליחותם להציל לקוחים למוות, ולבוא בדמים לבטל גזרה רעה שבמינסק, -והיו חתומים על הכתב ההוא מנהיגי ק״ק מינסק - שלחתי הכתב על הפאשט לאלטונא ליד אוהבי הנאמן בעת ההיא חכם חגיז ע״ה, וביקשתיו שיחקור את זאת, כי לא יבצר ממנו מזימה435 למצוא שם איזה מאנשי ליטא המצויים שם ושכיחי התם, שיכירו החתימות אם אמיתיים הם, ואם נודע שם מעניין הגזרה ההיא שבקהילה הנ״ל ועתה שמע דבר פלא! כי מיד מצא החכם ז״ל פרנס אחד שיש מן מינסק ושמו חתום ג׳׳כ על כתב הנ״ל - ובא באותו פרק לאלטונא והיה איש בא בימים נכבד, לא היה קודם זה בארץ אשכנז מימיו, רק לעת זקנותו ירד מנכסיו והוכרח לטלטל עצמו ובא עד הלום באותו שבוע שהגיע המכתב המזוייף של המשולחים הרמאים שם - וקרא אותו החכם לביתו והראה לו הכתב עם חתימתו, ואמר לו הכר נא למי החותמת436 ויעמוד האיש נבהל ויאמר: מי האיש ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן437 לזייף כתיבות וחתימות ולבדות מלבו גזרה קשה מה שלא היה ולא נברא?

וכבוא דבר התשובה מאת החכם בבשורה מהמאורע נפלא, כי הקרה ה׳ לפניו אחד מיוחד מן הנקובים בשמותם הבאים על החתום בכתב המשולחים המזויפים, וה׳ הוכיח לסייעו לאיש נכבד הלז מסוף העולם בו בפרק כדי לברר השקר והזיוף ומה' הופיעו על אמיתת דברי, והראיתיו למאהבי - אלא זו בלבד שלא עשה רושם אצלם, לקחת מידם גזל עניים וחמס הצדקות, אדרבה: הרבו לתת להם דורונות ופטרום לשלום בכבוד. אמנם אנוכי מכל מקום התריתי באנשים ההם, ההולכים לתור את הארץ להוריק כיס של צדקה; העידותי בם לטובתם שלא ילכו לאלטונא כי שם ילכדו ברשת ולא שמעו לעצתי, סמכו על הצלחתם במרמתם עד הנה, חשבו כי גם בשלוש הקהילות פתיים במו שמצאו בעמדין, לעוור עיניהם ולגנוב לבם בחלקלקות, על כן בטחו והלכו שמה. אבל עם היות בעמדין אין שומע לי מצודתי היתה פרוסה בק' אלטונא ויהי כאשר פתרתי להם - כן היה! כי מיד בבואם כבר היתה המצודה פרושה לרגלם לתפשם בפקודת פרנסי ומנהיגי הקהל, והשליכום בבית-הסוהר והוציאו עליהם הוצאות המאסר והתפיסה, אבל לא יכלו להציל מעות העניים שבידם ולהוציא הגזל שהעלימו. אך נדחו משם בלעג וקלס גדול יצודום למדחפות438 והיו דיראון לכל הרמאים כיוצא בהם.

והאיש ר' וואלף שהוליכום עמהם לעד שקר כנ״ל אז נפרד מהם וחזר בו, הודה ולא בוש439 וכמו שמוזכר בספרי שאילת יעבץ440, שהתוודע על עוונו ומכיר את חטאתו בזה, בשאלתו שהריץ אלי על דבר תורה. אזכיר אני עוד עניין בקצרה: טרם אכלה מאורעותי בק׳ עמדין, מה שהזמין לי השי"ת עוד מצווה רבה שם. כי הקרה ה׳ לפני איש אחד שבא אלי להורות לו דרך תשובתו, וכבר התייאש האיש מלישא אשה לפי שכבר היה זקן - ואני בתוך תיקון תשובתי שמסרתי לו, היטלתי עליו בחיוב גמור שישא אשה תוך שנה. וכן עשה והצליח וזכה לבנים טרם ימות, ולא רציתי להינות בעד זה מממונו הרב שהביא עמו וכתב אלי בשורה שזכה לבן בהיותי כבר באלטונא וקרא אותי אז וכבר זכרתי המאורע441.

אשיב לסיפורי כי גם המאורע הלז הוסיף לחזק דעתי הקדומה לצאת מן המקום הלז מאחר שראיתי שאפילו האוהב הגדול שלי לא הסכים עמי, נוסף לזה הרגשתי בו שינוי דעה בבואו מהמבורג שנסע לשם בעסקיו. ובבואו לביתו היה סבור שאבוא אליו לשאול בשלומו, ואני לא כן עשיתי, כי לא ראיתי לאמ״ה ז״ל נוהג כך והיה נחשב אצלי חילול כבוד התורה, אז חרה אפו עלי, כאשר הוגד לי באמרו שהיה בהמבורג אורח נטה ללון442 בא אצלו הרב הזקן האב״ד דג״ק לקבל פניו, ואני נגדו כמו ילד ורב בקהל קטן אחשיב עצמי יותר מרב מפורסם גדול כזה! ומה גם היותו הנכבד שבקהילה! ועל דבר זה נהפך לאיש אחר ונתקרר אש האהבה בינינו; וכשמעי זאת עשיתי הסכמה חזקה להתיק דירתי מעמדין עכ״פ ע״י מצב האפשרי ולא אשוב ממנה. ובחרתי להיות בן חורין לישב בעיר מולדתי כאיש פשוט ולא עבד לעם הזה, כאשר חפצתי; שברחתי מן הגדולה ולבחור בשפלות היות קבל וקיים ולא לסבול משא בשר ודם, בפרטות גיאות קציני אשכנז, ביחוד במקומות קטנים שעושים מהם אלקי נכר, מה שלא ניסתי מתמול שלשום, לא עלה עלי עול בני אדם. ואמרתי אני: טוב לשבת על פנת גג/ מעבדות הלז אשר בעליה חב באחריות אחרים, לו משגה ושוגג /, וטוב ארוחת ירק ושלוה שם443 וטוב פת חרבה מבית מלא זבחי ריב. אע״פ שהיה לי כל הכבוד שם ומוראי היה מוטל על פני כל הציבור ופרנסה בריווח - עם שלא היה לי כל כך הכנסה מהקהל כדי לפרנס ביתי, ביחוד שלא הייתי בהול אחר הממון - לא רדפתי אחר הבצע אפילו מן המותר; לא הכנסתי עצמי בשם עסק יחידים או בשידוכים כמנהג רבני הזמן, כל שכן שלא השכמתי לפתחי נדיבים כדי להרבות לי מתנות כי אותה היו מבקשים; גם שכר לימוד עם תלמידים לא קיבלתי מאומה והחזרתי להם מה ששגרו לי. וכן הייתי חביב מאוד בכל המדינה ההיא סביבת עמדין; מה מאוד חשקו לחסות תחת כנפי וכל דבר שאלה בדברי תורה והוראה, כל דבר אשר יקשה מהם היו שואלים אותי ומריצים אלי אגרותיהם כדי להורותם, עם כל זה לא פניתי אל הכבוד והגדולה שאם הייתי מבקש הייתי יכול להשיג בקלות מעלה אחר מעלה. בקיצור כאשר זממתי כן עשיתי בפועל.

בעזרת השם ית׳ שלהי שנת תצ״ב444 סידרתי לשכור לי בית באלטונא, אחר שנתתי ידיעה מזה לנכבדי בק׳'א והשיבוני דבר שאבוא ברנה. ושלחתי כל אשר לי דרך ים כה בספינה ואני נסעתי משם עם בני ביתי דרך יבשה, וזוגתי הרבנית ע״ה כבר נסעה מזה איזו חדשים מקודם על חתונת בני הבכור שיחיה והיתה אז בפוזנא אצל אביה הרב ע״ה. ואנשי עמדין בכל עוצם הפצרתם לא יכלו לי להחזירני מדעתי, ובפרטות הזקן הנ״ל ובנו הקצין ר׳ אברהם חזרו ודיברו על לבי לשוב ממחשבה זו. אפילו גם הנכרים מאנשי העיר הגדולים גינו את היהודים בשמעם העתקתי משם והכלימום באמרם להם: מה אתם עושים? היכן חכמתכם ובינתכם? איה תמצאו עוד איש כזה לעמוד לשרת לפני קהילתכם? אך לא מצידם כלל וכל דברי ריצוי לא הועילו אצלי ולא פעלו כלום. ונסעתי משם לחיים ולשלום ועשו לי כבוד גדול בצאתי את העיר. אעפי״כ חשבו שהמעשה אינה אלא לפנים ולסוף אשוב אליהם. וראיתי בעיני שאע״פ שאני בעצמי כתבתי להם וביקשתי בעד אחד מכאן באותו זמן והשיבוני דבר שאינם רוצים לקבל רב, אחר כי היו עומדים במחשבה זו זמן רב, כמה שנים, כי על כן לא רצו לקבל רב אחר וגילו דעתם שלא ימתקו לחיכם שום טעם ודעת אחר להנהיג רבבות אחרי, יהא מי שיהא! כח אהבתם וחיבתם לא זז ממני445 והנם ממתינים ומצפים שעוד אשוב אצלם לקבל הרבנות ויוסיפו לי כבוד והדר ושכר הרבה. אמנם אנוכי השיבותי אותם בדברים טובים שאין אחר מעשה כלום ומספיקא לא עקר אינש נפשו, ואלמלא היו לי טעמים עצומים כנ״ל בוודאי לא הייתי מעתיק דירתי מהם שהיו חביבים עלי עד לאחת, כנאמר: ברצות ה׳ וכמים הפנים כן לב איש לאיש446. וה׳ היודע שאפילו הייתי יכול להשיג רבנות הגדולה שבקהילות אשכנז - כאשר באמת כבר הגיע לאזני שמדברים בי נכבדות בעיר ואם בישראל קהלת פראנקפורט דמיין שהיו חושקים בי - לא הייתי מחליף עם ק׳ עמדין, שהיתה יקרה בעיני למען אוכל לשקוד על התורה והעבודה ולא הלך לבי אחרי גדולות ונפלאות, לרדוף אחר הכבוד להשתרר בקהילות גדולות כדי לקבל ממון הרבה ולהרבות כבודי והודי; רק הנחוץ השיאני לשנוא את הרבנות מטעמים עצומים כנ״ל.

עם כל זה לא רפתה רוחם איזה ימים אחר שהעתקתי משם לא יצאה מחשבה זו מדעתם, כי לי יקוו הליכות שוא קיוו למו447 שיפייסוני לילך לשוב לשבת אצלם. גם אחר שעברו כשבע או שמונה שנים חזרו וכתבו אלי בבקשה ותחנונים שאתרצה לבוא עליהם, לשכון כבוד בקהלם ולהוסיף לי שכירות כפלי-כפלים; כי כל היחידים התנדבו לתת איש איש דבר מסוים לצרכי ולהספיק לי בשפע דבר שנה בשנה ולקבל עליהם איש כערכו בחיוב גמור. נוסף לזה הבטיחוני להשיג גם הרבנות על כל המדינה תהיה תחת ידי ורשותי שאמשול בממשלה מוחלטת בלי מחריד ומטריד כי כולם נוהים וכמהים אחרי.

ושלחו האיגרת על ידי הקצין ר׳ דוד לווערדין, איש פיקח ומשכיל על דבר וחילו פניו שיעשה כל מה שביכלתו לדבר על לבי שאסכים לדעתם ולעשות רצוני כל מה שכתבו אלי עוד אוהבי ביחוד, שלא אשיב פניהם ריקם וכל זה לא נכנס לאזני. והמתינו לי עשר שנים ולא היו רוצים לקבל עוד שום רב, לולי הפצרתי עבור חתנו של גיסי הרב נאותו לו לקבל חתנו. והציעו לפני מעלות רבות טובות ויתירות על מה שהיה לי שם בתחילה, וזה היה נסיון גדול מצידי, כי אע״פ שכבר הרגשתי שאין תכלית כל כך לפני בישיבת אלטונא, באשר המעט מממוני שהיה לי פה באבנים טובות ומרגליות והחזיקו בי הקצינים נורדשי, כבר ירד והתמעט מאוד בעת ההיא, גם כי מצער היה בתחילה, עם כל זה לא יכולתי לחזור בי, אם רוח המושל יעלה עלי מקומי בעל אנח448, בפרט אחר שכבר קניתי בית דירה באלטונא והוצאתי עליו הרבה לתקנו ולהעמידו על מכונו, באופן שעמד לי בדמים יקרים.

ואשתי שבה אלינו ביום שני שהגעתי לאלטונא עם בני ביתי והציל אותה הי״ת ממוות וקרה לה כך איזה פעמים באלטונא עודה הרה; לולי חסדי ה׳ ששמע קול צעקתנו שעלה למרום ושבה לאיתנה, ואחר ילדה בן זכר שלם, אבל לא נתקיים בעוו״ה עם שכבר השיג השנה השביעית, אחרי שתי שנים ילדה בתי אסתר שתחי' ואחריה ילדה לי עוד שתי בנות ולא נתקיימו, לא נשאר לי ממנה רק שני בני הרבנים נר"ו ושתי בנות שיחי'. אך שני בנים קטנים מתו לי במעררין ושתי בנות באלטונא בחייה ובן ובת נפטרו אחרי מותה; באופן שנשארו מעט מהרבה, ה' עליהם יחיו.

תוכן העניינים

מגילת ספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה