אור ברסלב

מגילת ספר· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין

ב

א

קודם שאתחיל בסיפורי קורותי אודיע נאמנה שלא באתי לכלל זה למען ספר שמי ותהילתי; כי יודע אני בעצמי שאין בי שום מעשה: לא תורה, לא חכמה, לא גדולה היתה לי לנחלה שאתפאר ואתגדר בה. הלואי שלא אעלה על גליוני / מה שיגלה חסרוני /. אך יודע כל שער עמי שבחרתי בשיפלות. מיום עמדי על דעתי הייתי מכיר ערכי ומומי. על כן מזה הטעם עצמו לא איכפת לי ולא אחוש. נודע לכול שיפלותי, כי רק האמת אהבתי.

ומחמת שלוש טעמים באתי לידי מדה זו, לבאר בכתב קורותי. לא אמנע מלהודיע ליוצאי חלצי כל ענייני כפי אשר תשיג יד האפשרות; ואם לא אגיע לכולו לפחות אזכור כל הנזכר אצלי כעת, ואשר עבר עלי עד הנה. ואמנם הסיבה החזקה שהניעה אותי לזה: להודיע חסד ה׳ עלי מנעורי. אף אם רבות צררוני לא יכלו לי. לא יאומן כי יסופר אמר על בן בגיבורים שאפשר לאדם לסבול אחת מני אלף. האם כוח אבנים כוחי אם בשרי כחוש212. וכל שכן שהייתי רך לאבי ולאמי, ענוג וחלש, וכמעט הייתי בכל רע ומקרה קשה ופגע / בלי הפסק רגע / ומכולם הצילני השם יתברך ועזרני עד כה. יסור יסרני יה ולמוות לא נתנני213. לא נטשתני לכלות ח״ו; כאב את בן ירצני / ויקם על סלע רגלי; אמרתי מטה רגלי, ימין ה׳ רוממה תסעדני ותתמכני/. לכן אספרה שמך ה' לאחי ולזרעי ויוצאי חלצי ולמען לא אשכח חסדיו / ולא תשכחי נפשי כל גמוליו / ובתוך רבים אהללנו כי יעמוד למין אביון להושיע מיד שופטי נפשי214. רובי נפלאותיו אשר עשה עמדי הדל באלפי אודיע לדור אחרון. לכן שמעו כל יראי אלהים אשר עשה לנפשי תמיד בכפי215/ שפתי רננות יהלל פי216/ ובקולמסי רוב חסדיו אביע / הודיות בקול אשמיע/; למען ידעו דור אחרון: בנים יולדו יקומו ויספרו לבניהם ויודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו217 כי הושיע נפש אביון מיד מרעי. על לא חמס בכפם כמוני היום. על צוארי נרדפתי218 משונאי חנם ומשלמי רעה תחת טובה; ישטנוני תחת רדפי טוב219. יראו רבים ויבטחו בה', ישימו באלהים כיסלם. לא יפול לבבם מהמון עריצים ומשטמת בעלי חיצים.

ושלישית: למען יזריח שמש צדקתי ולא תשכון עליו עננה. מפני רשעים זו שדוני220; אויבי בנפש יקיפו עלי והוציאו עלי דבה להבאישני ביושבי הארץ, להשמידני בחרף221 בידם, בשקריהם ובפחזותם שנתפשטו בכל עבר ופנה בכל הארץ בשתם; ובוודאי ישארו הרבה כתבי-פלטתר שלהם בעולם זמן-מה. לכן ההכרח יאלצני לברר עסקי נגד ה׳ ואדם ויצא כאור צדקי והאמת עד לעצמי; והנה לי כסות עינים ולבני ויוצאי חלצי השם ישמרם!

ואחל בסיפור קורותי למען דעת צדקת ה׳222 אשר לא יבשו קויו ולא יכלמו לנצח כל החוסים בו. עזרה בצרות נמצא מאוד, כאשר ראיתי בעיני פעמים רבות. אם אמרתי בחפזי: נגזרתי מארץ החיים ואומר אך חושך ישופני ולילה אור בעדני223/ ואם אמרתי מטה רגלי חסדך ה׳ יסעדני / גם כי אשב בחושך ה׳ אור לי; ישוב אפו וינחמני224/. ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו. וה' ישים דברי בפי / ויהיה עם שפתי וקולמסי / ואודיע תהילתו לדורות הבאים.

הנה הודעתי למעלה כי בעת עיבורי חלה אמ״ה חולי השחורה בסיבת איבוד ממונו. ויהי חליו כבד מאוד עד שכמעט נתייאשו מרפואתו, לולי רחמי שמים שגבר עליו והחזירו לאיתנו. איזה ימים לפני עת-לידתי אז שב לביתו מעמסיר-באד225, שם עסק ברפואות הבאר ההוא בין דיבחא לעצרתא; ובא לביתו לאלטונא אחר שהמליטה אשתו הורתי ז״ל אותי בחמישה עשר לסיון שנת תנ״ז226 והייתי בן ראשון אחר שהולידה אמי שלוש בנות; והיו חרדים אבותי ורועדים עלי מאוד ונתגדלתי על ברכיהם כבן-שעשועים / בעונג ורכות גדול וגעגועים/. עם כל זה מיהר אבי ז״ל להכניסני בבית-הספר אחר מלאו לי שלוש שנים; באופן שבשנה החמישית למולדתי כבר השלמתי ברכה. כל כך שקדתי על הספר עד שחברי בני גילי רצו אחרי ולא הגיעו לידיעת קריאת התפילה בעת ההיא. אבל אחר כך מנע עצמו מלהכניס אחי שנולדו אחרי לבית המלמד בעודם ילדים רכים כל כך, כי אמר שהחליש אותי ע״י כך. אם אמרתי אספרה כמו, כל מה שנשכח ונעלם ממני בשנות הילדות יארך הסיפור מאוד, רק אזכיר איזה גרגרים, שלשה דברים נוראים שקרה לי בימי ילדותי הרכות. האחד שנפלו מכות בפני בבשר לחוד ושלטה המכה מעבר אל עבר באופן שהייתי בסכנה גדולה כמעט אחר יאוש. וה׳ שלח דברו וירפאני בלי השאר ממנה שום רושם-חבלה בפני ולא צלקת כלל. השנית, עלתה צרעת-שחין על אמתי וסגר נקב השתן זמן-מה. שלישית, שחין כבד כיסה כל רגלי מעין שחין איוב עם יסורין מכוערין. מכל אלה הצילני ה׳ מלבד שאר חליים רעים ונאמנים, המצויים בכל הילדים כאבעבועות, גידול שיניים; ביחוד הייתי עלול מאוד מניפוח שקדים ונזילות ושיעול ולפעמים גם בועות קטנות; ומלבד המכות אשר הוכיתי בית מאהבי227 המלמדים אשר נמסרתי בידיהם ללימוד; היו על פי רוב אכזרים, היכוני בלי חמלה. מלבד שאר כאבים ומיחושים שעברו עלי מימי חרפי. רבות צררוני מנעורי228 גם לא יכלו לי, הן מנפילת שינים וצמיחת אחרים תחתיהם וכן בלחיצת ציפרניים וכדומה; עצמו מספר.

ואחר שבאתי לכלל דעת קצת הרגשתי בצערו של אבא, יסודיו ועלברניר הנ״ל, שקמו עליו לקפח פרנסתו והורידו מכבודו. אחר זאת נפל אמ״ה ז״ל בחולי כבוד ומסוס (פלערוס) מתגבורת הירוקה שנתעלל בסיבת המחלוקת באלטונא וכבר נתייאשו הרופאים ממנו והתעניתי אני ואחיותי בשבוע אחד. כאשר נתקבל אבי לרב בק״ק אשכנזים דאמשטרדם ואני נער בן י״ב שנה והתחיל הגלות והטלטול שלו בכלל. בית אבא נסעו בסוף ימי החורף שנת ת״ע229 והיתה עת הפשרת שלגים שנפלו לרוב מאוד בחורף העז והעצום ההוא והיינו באחריות גדול על הדרך, כמעט חשבה העגלה שישבנו עליה כל הנשים וילדים להישבר וליפול במים שגברו עליה ובאו מים עד נפש, עלתה שאגתנו למרום. לולי ה׳ שהושיע לנו אזי המים שטפונו נחלה עבר על נפשנו230.

באנו לחיים ולשלום אל ארץ אחרת מדינת הולנד אשר לא ידענו תמול שילשום. אויר חדש; מנהגי עולם חדש וכמה תמורות עברו עלינו עד שהורגלנו בטבע המדינה; עם היות המאכלים והמשקים לא היו נאותים לנו כפי הרגלנו. ועל כולם - לא ארכה השלווה, לא זאת המנוחה הניחו לעייף. כי מיד התחילו הקטטות והרדיפות של שני הכיתות החזקים כמסופר למעלה, שכל אחת רצתה לבלוע חיים חברתה. אמ״ה נלחץ ביניהם כי כאשר לא יכול להשוותם ולא היה אפשר להצדיקם גם שתיהן231. ובהגינו על צד החלש לבל יהיה למרמס, קידשו עליו מלחמה וימררהו ורובו בעלי חיצים הצד המתנגד, חשבו להוריד כבודו לארץ כנ״ל, וה׳ עזרו והיה מגן בעדו. ובעת ההיא עדת הספרדים החזיקו בידו, בכל זאת היתה עת צרה ליעקב ומבוכה מצערו של אבא, נוסף לזה שהרבה תורה בטלה המחלוקת.

ואני בעת ההיא נעשיתי בר-מצוה. את נשף חשקי אור לי״ד שם לי לחרדה, מעוף צוקה וחשכה232, עת דאגה ויגון ואנחה. ולא היה הזמן גורם לשקוד על הספר ולקנות שלימות מחסרון רב וחבר, מנהיג ומנהל לעשות אתי ברכה; ולהעדר שלוותי לא עלתה ארוכה עד שגרמו העוונות המקום ההוא ובא לשם הנחש הצבוע התועב חיון שבילבל את העולם, ונטרד אמ״ה ז״ל הצדיק במלחמה כבדה לעמוד נגד התקיפים הספרדים הזרים, אשר הפרו ברית אהבתם הקדומה עמו ונהפכו לאויבים בהתערבותם על ריב לא להם, כדי לחפות על קלון מגינם ועון התלוי בראש רבם שלמה אילון כנ״ל. באופן שאבא ז״ל היה מוכרח להעתיק דירתו משם כמסופר ונטה שכמו לנוע עוד / על כנפי הנדוד / להחיש לו מפלט ולביתו.

באמצע חורף תע״ד נסע הוא ז״ל ללונדון על איזה שבועות ואותנו, בני ביתו, שלח בספינה דרך ים כה233 לעמדין. ישבנו שם כגרים עד אחר הפסח עם שכני העיר הקטנה הלזו עשו לנו כל הכבוד וכל נחת רוח שיכלו. והקצין התורני ר׳ לוי מעמדין ע״ה רצה לתת לי בתו לאשה, בתולה משכלת מלומדת, ממש לא היתה דוגמתה בכל ארץ אשכנז. וביקש להפריז לי סך גדול לנדן, בי היה עשיר מופלג מאוד. וכן בתו היתה חושקת להתדבק בתורה ובייחוס. אך מטעם ידוע במשפחה נמנע אבי מורי הגאון להתרצות ולומר לדבק טוב. והיה נסיון גדול גם מצידי; כי כבר הייתי בר-דעת ויודע לשקול הדברים במאוזני בחינה נכונה ולא נעלם ממני שהיה שידוך הגון מאוד; לא נמצא כמוהו בארץ בכל אופן, הן מצד הקרן והעשירות ובת טובים; באופן שהיה נראה לכל דרך ישר מארד לפני ובעניין שהייתי יכול לבוא לתכלית השלימות בנקל. וידעתי היטב שאמ״ה לא היה ביכלתו לתת לי מאומה, מה גם שדיו להפקיע את עצמו ובני ביתו; מתנועע / ולא היה יודע להיכן נוסע. / והקצין ובני ביתו היו מחבבים אותי מאוד וממש מפצירים בי להפק זממם ולהגיע למחוז חפצם בי. עם כל זה האלה לא ביקשתי לצער את אבא, עם שהיה דעתי נוטה לכך שלא להניח דבר הגון הזה. גם אותו הפגם של משפחה לא היה כדאי להרחיקו, כי לא היה פסול בעצם ח״ו- וכבר דבקו כל גדולי קציני אשכנז במשפחה ההיא שגברה ידה במעלת החסד והגדולה - והקצין ובני ביתו היו מחבבים אותי מאוד וממש מפצירים בי להפק זממם כנ״ל - לאו בכל יומא מתרחש שידוך כזה! אך על פי כן לא גיליתי מה שבלבי ונכנעתי לקבל מאהבה הסכמת אמ״ה ז״ל. אך יום צר ומצוק מצאוני.

וגם אותה אשה חשובה הנ״ל, אשר חשקה נפשה בי ולא עלתה בידה, מכל מקום היתה מוכנה להיטיב אלי אחר זמן רב, בהזדמן השם יתברך אותי לישב על כסא הרבנות דעמדין; היא השתדלה על זה בכל נפשה וגמלה אתי חסד הרבה ועם אשתי ע״ה ועם כל בני ביתי; היתה לה חיבה יתירה באחווה וקירבה עצמית.

מעמדין נסע אמ״ה ז״ל בטיפולו הגדול, כי היינו חמשה בנים וחמש בנות לאבי ולאמי ז״ל, כולנו נולדנו להם באלטונא ובת אחת קטנה, היא לבדה מהנולדים לאמ״ה ז״ל באמשטרדם שלא נתקיימו; גם הבת הזאת מתה בדרך, רק אחותי רחל היתה אז אצל חמיה באייזן שטאט234 ואחותה הגדולה עם אישה וילדיה היו ג״כ אצלנו בעת ההיא; ואמי הרבנית ז״ל היתה מעוברת ועמנו משרת ומשרתת כפי ההכרח; באופן שהיינו צריכים לשאת עגלות גדולות מלאות, ובעלי מלחמות מצויות בדרכים235. נתעכבנו בבית דודי ז״ל ימים אחדים, אחר עיכוב איזה שבועות בבערלין נסעו לבוא לברעסלוי.

אחר נישואין שלי הפריד הזמן ביני ובין אמ״ה ז״ל. לא זכיתי לראותו עוד; היתה קשה עלי פרידתו כפרידת הנפש מן הגוף, בפרטות כי הייתי נער בן שבע עשרה ורך וחסרתי שלימות הנכסף ולא חסרתי מאבי רבי ככלב המלקק מן הים בצוק העתים הקשים שעברו עלי בעת התחלת גידולי כנ״ל, שרובם הלכו בצער יגון ואנחה, טילטול ותנועה מארץ אל ארץ זמן רב. עתה היו פני מועדות ללכת אל ארץ אשר לא ידעתי מתמול שלשום; לבוא לדור במדינת מעררין, עם ולשון אשר לא הכרתי ומנהגי מדינה אשר לא הורגלתי. ועל כולם היה לבי דואג בקרבי על שלא זכיתי לשמש את אמ"ה ז״ל כראוי, כי בילדותי וקטנותי אמרתי בלבי: עדיין יש זמן! על כן לא שמעתי בקול מורי ולמדי לא הטיתי אזני; גם בעת שהייתי רוצה ללמוד לא מצאתי לרב ומלמד ומנהל, ואמ״ה ז״ל היה טרוד רובו במלחמה קשה כנ״ל, גם לא היה יכול להחזיק מלמדים לבניו הילדים בבית בפני עצמו, בפרט ישיבת כרכים קשה כאמשטרדם; והוא ז״ל לא קיבל מתנות ודורונות, כי על כן אזל הכסף מכליו; ולכן אני בימי חרפי כבן חמש עשרה שנה הייתי מוכרח ללמוד עם שני אחי הקטנים, לא זו בלבד שלא היה לי עוד מלמד ומורה, לפי שלא היה בכוחו ז״ל להחזיק להם מלמד מיוחד אשר ישר בעיניו.

ובהיפרדי מאת אמ״ה ז״ל נסעתי עם זוגתי וחמי ז״ל לארץ מעררין, ויהי בבואנו עייפים ויגעים מן הדרך בשנה הראשונה של שמחת חתונתי פשט הנגף בארץ מעררין וגם בא אל העיר ברודא: העיר שהיינו שוכנים בתוכה. סמוך מיד לשוב חמי ע״ה לביתו - זה שבנו הבית מעט - אחר ימים אחדים החל הנגף בעם; ברחנו מן העיר ונעתקנו אל הכפרים להחיש מפלט. היינו נטושים על פני השדה. בימות החורף היינו מוברחים ללון תחת אוהל פרדס ביער וקרח בלילה במה שבועות; עד כי בחמלת ה׳ אלינו נכמרו רחמי הכפרים והניחנו לבוא אל הכפרים לשכון עמהם בצל קורתם בדמים יקרים.

וכאשר עברה זאת הצרה וראיתי עולם חדש, טבע חדש ומנהג חדש - ובבית חמי ז״ל היתה ג״כ הפרנסה קשה בעת ההיא -והוצרכתי להסתפק בהכרחי מאוד בלבד, בגד רכות טבעי והרגלי ולימודי בבית אבא. ומיד טעמתי ג״כ טעם מר ממות, כי אשתי ע״ה היתה מתקף תקיפא236, אף אם מעברא במילי וחסידא היתה, רק עוונותי עשו לי אלה. נוסף לזה בה משלם שערי מכדא237 בבית חותני ז״ל היו חורשים בעגלתי למצוא חידתי238, מקום שהצנעתי כיסי, מעט הכסף שקיבלתי; לא התרציתי לתת לכסף מוצא239 למשדי זוזי בכדא - נקיש ואתא תיגרא240 והרגילו עמי קטטה וכמעט הפרידו ביני ובין זוגתי. באופן שלא נחתי ולא שלוותי ולא שקטתי; מעודי לא ישבתי יום אחד בשלווה. בעת פרח ציץ בחרותי / מרחם משחר טל ילדותי / ימי נעורי ובחרותי / חלפו עם עניות; כל עומת שבאו בצער וצרה ויסורים. מבית ומחוץ רבה אנחתי / ערבה כל שמחתי /. עם כל זה פיקודי ה׳ ישרים משמחי לב241 - נשבר ונדכה - היו לי לשמחת לבבי ולמשיב נפש, לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי242

רק העיקר חסר מן הספר, רצוני לומר שלא היה נמצא בידי אז רק ספרי ארבע טורים שהבאתי עמדי מה שנתן לי דודי ז״ל דורן לחתונה243; גם בהם עסקתי כיד ה׳ הטובה עלי לפי השגתי, וזולת לא היה מצוי בידי אפילו כרך גמרא לחפצי כי אם בשאלה ובקושי גדול, אך אם היה לחותני ע״ה כמה ש״ז וביתו מלא ספרים יקרים ונכבדים, לא שלטה עיני בהם ולא היה לי רשות לקחת מהם לעיין בהם כל צרכי.

ועם כל הדחק והלחץ הלז מיד נתנו בי עיניהם בחורי חמד, לומדים נשואים ופנוים חשקו ללמוד אצלי, ואני הייתי חפץ יותר ללמוד מללמד, מ״מ לא יכולתי לשום לאל מלתם והפצרתם למנוע מהם ח״ו; גם כי אמרתי: מתלמידי יותר מכולם, הם יקיימו תלמודי בידי. בכן הטיתי שכמי והייתי למס עובד עבודת ה׳ עם חברים מקשיבים לקולי. ונאספו אלי בחורים מעט ולומדים חשובים ולמדתי עמהם גמרא, פוסקים, תוספות וטור אורח חיים ובית יוסף, מקרא, הלכה ואגדה והיו דברי ערבים לשומעיהם והיתה לי חברתם נוחה ונעימה / צוותא בסימא/244; עד שרצו לקבוע לי סיפוק צרכי בית בריווח, כי היו אבותיהם עשירים, סוחרים נכבדי ארץ הגר; ולא אביתי כלל ועד בשחק נאמן כי לא לקחתי כסף ושוה כסף כל מאומה.

אבל לא ארכו לי ימי המנוחה ושמחה, כי בעוד שלוש שנים כשני שכיר, שהייתי שכיר יום, כי לא הנחתי אותם מלפני לצאת ידי שמועה מפי פעם אחת בלבד, אבל היו חוזרים על תלמודם לפני; ביחוד בלמדי שיעורי דרבנן הפוסקים, טור ובית יוסף, לא נפטרו מאתי עד שהיה שגור בפיהם מה ששמעו וקיבלו דבר יום ביומו. לפעמים הייתי טורח עמהם כל כך עד שיגעתי בקראי, נחר גרוני והוצרכתי לקשור ראשי בסודר מרוב עבודה כדי להסביר להם ולהסדיר לימודם בפיהם, שיהא ערוך בלב ושמור בלשון245, בלי משגה ובלי טעות בהבנה.

פתאום שודד בא אהלי וכל מיתרי נתקו, זמותי עברו מורשי לבבי, פלצות בעתתני / רעדה אחזתני / את נשף חשקי שם לי לחרדה בבוא אלי שמועת פטירת אמ״ה ז״ל. ההפך עלי בלהות246, נהפך עלי הגלגל, גילגלני לאחור צנפני כדור אל ארץ רחבת ידים247, היא מדינת פולין. הלכתי בדרך רחוקה אשר לא עברתי בה מתמול שלשום; עברתי יחידי עם אנשי פולין בדרך הקשה הרבה יותר ממאה פרסאות בסכנות רבות. פעם אחת ראינו בחוש כי הלכנו מן המלון נתלוו אלינו שודדים, שני רוכבי סוסים הלכו אצל עגלה שלנו עד היער הלוך ושוב ומביטים עלינו כנועצים עלינו, עד שפגענו בעגלה אחרת של תגרים מזויינים שהלכו לפנינו וכראות הרוכבים הנ״ל את העגלה ההיא נוסעת לפנינו, אז מיד חזרו לאחוריהם ולא נגעו בהו לרעה. ברוך המציל!

ובאתי תודה לאל לק׳ לבוב בשילהי קיץ תע״ה248 ומצאתי בית אבי ז״ל מתאבלים אבל כבד. גם כל הארץ בוכים על אבדתם היקרה בלי תמורה, מאנו הנחם כנ״ל. ואנוכי פתחתי פי להספידו מחדש ודרשתי על קברו של אמ״ה ז״ל בפני קיבוץ גדול שהיה, כי באו לשמוע אמרי כל יקירי נכבדי הקהל והמון רב עמהם ליקרא דשכבי249 ושמעו אמרי כי נעמו וקניתי שם טוב מאוד כי היו הדברים נעימים מאוד לאזני השומעים. וקראתי שם הדרוש "יציב פתגם", על שם העמדת המצבה שעשיתי לאמ״ה ז״ל על קברו ביום שדרשתי והספדתי עליו. ומעניין זה של עשיית מצבה היה נושא הדרוש. וכללתי בו בתוך פסקי פרשת השבוע בהמצאה רבה ועומק ומתיקות ודברים מיושבים היטב הדק250, באופן שהכירו כולם שהיה הדרוש מן החדש, חידושי תורה שלא שמעתם אוזן ומכוונים הנושא עם פרשת השבוע בדיוק נמרץ. המה הרהיבוני251 לחברו בקונטרס מיוחד וכבר בא בדפוס בעזה״י.

גם שם לא חדלתי מלתת מתקי ותנובתי252, כי למדתי עם אחי הצעירים והבחורים, גם עם חתן הרב ר״ל ר״י בעת ההוא בלבוב והוא היה בן הרב ר׳ בצלאל, אחי חמי הרב שהיה אב״ד באוסטרא. קהילת לבוב כיבדוני בעת ההוא להיות לראש בית-דין שלהם וכבר היו רוצים לקבלני לרב ואב״ד אם היה לי חתימת זקן, כל כך היתה אהבתם עזה ותקועה בלבם ושמורה לבית אמ״ה ז״ל כי אמרו: בוודאי בניו ילכו בדרכיו. אך עדיין הייתי רך בשנים, כי רוב שנים יודיעו חכמה והייתי שפל אנשים אם גדול הייתי בעיני כל העם, לא בא במחשבתי לחזור ולבקש אחר שם גדולה וכבוד. רק מרוב תוקף אהבה עזה וחיבה יתירה עשו זאת, לתת לי מעטה תהילה253 וכבוד ראש בית-דין שהיא סמוכה לרב וחשבו שאתיישב אצלם לקבוע דירתי בלבוב. ובל בבי הקהילה היו מתברכים בי ובבית אבי. הלוואי שיתקיימו בי הברכות ששמעו אזני מאחורי בכל פעם שהייתי עובר ברחוב, ושם יושבות נשים בחנויות, מוכרות סחורות מאכלים ומשקים, היו מתברכות בנו בעברנו דרך שם. גם הרב הקדוש ר׳ חיים רייציש השם ינקום דמו254 נתן עיניו להחזיקני שם; ביקש ממני שאקבע דירתי בלבוב כדי ללמוד עם אחיו חתנו של הרב הקדוש; גם הקצינים המפורסמים כמ״ו העניך וגיסו ר׳ נתן ע״ה רצו שאתיישב בזאלקוואה ואלמוד בבית המדרש שלהם ולעשות לי הספקה טובה.

אמת כבר הייתי מרוצה לקבוע דירתי בלבוב, בראותי רוב החיבה עצומה וגודל הכבוד של בית אבא וארץ טובה רחבת ידים לפנינו, הן בעניין הפרנסה והן בענייו שידוכים הגונים המצויים לבנים ובנות עודם קטנים; כי עם היות שהניח אמ״ה ז״ל שבעה יתומים קטנים, ארבעה בנים ושלוש בנות; אלמלא היינו להוטים אחר ממון היו מעשירים אותנו, באשר כל קציני פולין היו רוצים להתדבק בזרעו של אמ״ה ז״ל ולהפריז להם מוהר ומתן כחפצנו, גם לתת דורנות גדולות לאמי הרבנית ע״ה. ואפילו אם היו לנו שבעים בנים להשיאן לא היו מספיקים למלא תשוקת פני כל הארץ החפצים בבני אמ״ה ז״ל; ולא לבד שלא היינו צריכים לתת להם מאומה לנדוניא, אבל היו מרוצים להיות כל מחסורם עליהם ולהוסיף ולהוסיף מתנות ותשורות. גם לי הצעיר, גדול האחים, שאתרצה להשתדך עמהם, מלבד מה שנדרו להורתי ז״ל; אבל אנחנו לא רצינו להיכנס בשידוכים עם כל בעלי הממון הגדולים שהיו רצים אחרינו ומרבים עלינו רעים ושלוחים, שתדלנים לשדכנים להטות לבבנו אל הכסף, אפילו שרצו להתיר פס ולפייסנו בתרקבא דדינרי[44א] -כאין היה חשוב אצלנו כשלא היה השידוך נערך לפי כבודנו; באשר היה אמ״ה ז״ל מואס בכסף בענייני זיווגים כנ״ל, כדרר שנהג עמי ואחיותי הגדולות, ככה נהגנו אחריו, לא נתנו עינינו בממון כי אם במשפחה255. ועל דבר זה נהפכו לנו כמה מתקיפי המדינה לשונאים.

ופעם עמדנו בנסיון גדול אני ואמי ע״ה; כי אחד מאילי הארץ היה רודף אחרנו להשתדך עמנו על כל פנים בכל אופן, כי חשקה נפשו מאוד באחד מאלינו ורצה להרבות מוהר ומתן ולא הניח לנו לישון מפני ריבוי המפשרים256; ואנו לא יכולנו להסכים על כך מטעם ידוע שהיה לנו השידוך ההוא מדאגה, מדבר שלא יכשל ח״ו זרעו של אמ״ה ז״ל בדבר שמסר אותו צדיק נפשו עליו. מה עשינו לסלק מעלינו צרה, הפצרת האיש הנכבד ההוא? הסכמנו לשדך את אחי עם בתו של רב אחד ממשפחה נכבדה ורמה; גם עושר, גם כבוד אתם, אעפ״י שלא נתן כלום לכיסנו, והאיש ההוא, אשר התאמץ ועשה השתדלות גדולה להשיג חפצו, נהפך לנו לאויב בראותו כי לריק יגע עמנו ולא עלתה בידו מה שחשב והתנגד לנו ג״כ בעניין שטר-חוב שהיה לו על הגליל; ועם כל זה לא נח ולא שקט לסבב ביטול מעשה התקשרות השידוך שעשינו, אף אם היינו סוברים שאין אחר מעשה כלום, הוא לא כן ידמה וכאשר נספר שסוף סוף השיג את חפצו.

והנה מן השמים היה כי אחר זה נפטרה אמי ז״ל, אחר שחלתה חולי כבד מאוד, כנראה היה מרוב יגון ואנחה, כי לא רצתה לקבל תנחומין על בעל נעוריה, אף אם היתה ילדה עדיין בערכו של אמ״ה. ז״ל, כי היתה אשתו שניה כנ״ל. והיתה אחרי מות אמ״ה ז״ל כבת ארבעים ואחד שנה; וכמה מגדולי פולין רצו לקחתה לאשה, אבל ח״ו אם היה אדם רוצה לפתוח פיו לדבר אפילו ברמז מעסק שידוך לפניה, כמעט היתה פוגעת בו מרוב מרירות, לרוב חסידותה ואהבתה לאישה ז"ל, הידוע לה בחסידות וקדושה מאין כמוהו בדורו. על כן תמיד היתה דמעתה על לחיה257. מעת שנלקח ממנה בעלה הנאמן לה והיא נאמנת לו לא בחרה עוד באיש אפילו היו נותנין לה כל ממון שבעולם. ואעפ״י שהיו מנחמים אותה בבניה ואומרים לה: למה תבכי ותדאג בל בך? הלא יש לך ת״ל כל השמחות בבנים וי״ח, ואינך צריכה לדאוג בשביל היתומים, אדרבה הם יהיו לך למשיב נפש ולכלכל שיבתך בטובה, כאשר הכל רצו אחריה ותוכל להשיג עשירות על ידי זה - מ״מ לא שתה לבה והיתה תמיד ביגון ואנחה, ערבה כל שמחה, עד שנפלה בחולי כבד מאוד. והייתי בצרה ובצער בשבילה, כי קשה פרידתה מאוד ועלתה צעקתנו למרום. ובעו״ה מתה עלינו לסוף שלושת רבעי שנה אחרי מות אבינו ז״ל. וביום שלאחריו מתה אחותי הקטנה, ילדה בת שלוש שנים. ודבר גדול אירע בקבורתה. אח״ז נפלתי למשכב, כמעט שנתייאשו ממני וה׳ ראה בעניי258. שלח דברו וירפאני.

ואחר בוא שמועת פטירת אמי ע״ה אל דוקלא, במקום שהיה יושב שם גיסי הרב מוהר״ל, בעל אחותי הגדולה ע״ה על כסא הרבנות שלו, מיד שם לדרך פעמיו ובא ללבוב ומצאני עודני שוכב על ערש-דוי ומיד לקח גיסי כל ענייני הבית ואחי לרשותו וסתר מעשה השידוך הנ״ל שעשיתי עם אחי וליקח הנער תחתיו ונסע לזאלקוואה ושם תקע אהלו ועשה שידוך מחדש עם אחי המשודך כבר, וביטל התנאים הראשונים ונתקשר שם עם האיש ההוא, שהיה מפציר בי כנ״ל, ומפזר ממון רב על זה להשיג רצונו וחפצו. גם הבטיח לגיסי ע"ה על דבר רבנות חשובה להשתדל לו, וע״י כך עלתה בידו הפעם תאוותו ומבוקשו אחר היאוש. ואני שנכנסתי ערב בדבר הראשון תחת הנער נשארתי בק״ק לבוב. וכאשר נודע מהתקשרות גיסי בעד אחי שם אזי תבעו אותי לדין המשפחה של הרב ההוא, אשר השתדל עמנו בתחילה, לפני הרב ר' יהושע ז״ל, שבא אז לשם וישב על כסא הרבנות דק׳ לבוב, ועל זה ביום שבת קודש היתה התביעה259, כי הוגד להם שבדעתי להעתיק ג״כ דירתי מלבוב וליסע משם בליל מוצאי שבת קודש, על כן הותרה הרצועה260 של הרב הנ״ל שהסכים על כך, אף כי לא חל ערבות שלי על גוף הנער שהיה גדול ברשות עצמו, רק לקיים התחייבות איזו מתנות ומלבושים וצרכי הנישואין כפי התנאים, ובקושי נפטרתי מהם בשלום בידעם אונסי.

אגב אורחא אזכיר ענייני השידוכין שעשה אמ״ה ז״ל בחייו עם שלוש בנותיו הקודמות אלי: אחותי הגדולה מרים ע״ה שידך לגיסי ר״ל ע״ה, בנו של הרב מר״ה שאול ז״ל, שלשלת יוחסין של הגאון מו״ה העשיל ז״ל. אותו קנה בדמים יקרים מאוד, שבעה עשר מאות ר״ט נתן לו לנדוניא אע״פ שהיה יכול לשדכה אל כמה עשירים מופלגים מארץ אשכנז שהיו להם בחורי חמד שהיו רודפים אחריו לקחת בתו הנ״ל בחנם, ואפילו לתת לכיסו, כי אחותי זאת גדולה בנוי היפה בנשים ומלומדת, והפריזו עושר רב, לא פנה אל אל רהבים ושטי כסף261 ונתן לבתו הרבה יותר מיכלתו כדי להדבקו ביוחסי משפחה מלבד הרצאות גדולות ומזונות כמה שנים; ואביו לא נתחייב בכל זה רק במלבושים ומתנות. ויהי הם בדרך לבוא אל נישואי צעירים בניהם הנ״ל מת הרב ר׳ שאול הנ״ל בדרך מגליגא, וכבר נתקבל ג״כ לרב בק׳ אמשטרדם, והיה רוצה לנסוע לשם אחר חתונת בנו, נטרפה לו השעה ובא גיסי הנ״ל עם אמו ואחיו וגיסו ועשה לו אמ״ה החתונה על הוצאותיו בפיזור גדול כנ״ל.

והנה החתן נער נשאר ברשות אמ״ה ז״ל אחר שנסעו אמו ואחיו וגיסו מזה, כתינוק שנולד וכל טיפולו היה על אמ״ה גם ללמוד עמו ולתת לו חבר טוב שימלא ידו בחזרת לימודו ויורהו בדרך טוב, לא נח ולא שקט אמ״ה עד דשוויה גברא רבה; וכמה שבים ינק גיסי הלז משדה-תנובתו של חותנו אמ״ה ויצק מים על ידיו והיה ג״כ סופרו ומעתיק כתיבותיו. גם למד עמו דקדוק ודברים אחרים, עם כל זה לא עלתה בידו ע״י שימוש הרב להיות בעל צח לשון ומליצה טובה בעברית; אך בסברא ובהוראה והנהגת הציבור הרוויח אצלו מאומה262 ומ״מ לא חסרו הרבה. ובתחילת עניינו היה שוקד מאוד על למודו מתוך הרחבת הלב ומתוך טובה הרבה, שלא זכו לה תלמידי חכמים גדולים אפילו אחד מני אלף, כי היתה לו אשה טובה מאוד במידות חמודות ואהבת מוסר ויראת שמים וצניעות וחסידה גדולה ואהבה עזה את בעלה עם הכנעה וענווה, נוסף על יפיה ונעימותה הרב ומשכלת במלאכת-נשים ובהנהגת הבית בנקיות, -- מצורף לתוקף חיבת חותנו וחותנתו ז״ל הורי, שעשו לו כל חשק לבו וכל עינו ומעינו של אמ״ה היה עליו לגדלו ולהחכימו ולהצליחו בכל עניין ובכל אופן שיוכל ולמסור לו חברים טובים, לפי שהיה חתנם הראשון לבתם האהובה ובר נתקע ממש כל יגיעו ועמלו, לא לבד בחיי אבא, כי-אם גם אחרי מותו כי עשה שסמכו אצלו אחי ושתי אחיותי בין היתומים.

אחרי נסעו מפולין מסרתי בידו כל עזבון אבי ז״ל, כסף ושוה כסף ומטלטלין וספרים ושטרי חובות המדינה, שהיו עולים לסך מסויים. כמה אלפים ר״ט הלכו לטמיון, כמה שקע באופן זה; ואני גדול האחים לקחתי שטר-חוב על ר׳ הענדלי כהן ע״ה בק' אלטונא שיהיה עומד לגבות263, בכך לסלקני מכל העזבון הרשום כנ״ל, כי אמר שיבוא אח״כ לחשבון כשיהיה הכל גבוי. וכל הכסף והמטלטלין וספרים נקבצו יחדיו, שעדיין היו מפוזרים במקומות אחרים, בברעסלוי ובדאנציג ובמעות של חוב המדינה, והכל נגבה אחרי העתקתי מפולין. ואמנם היו לי הוצאות ג״כ על אחי ואחיותי איזה שנים עד שנישאו כולן בעזה״י; רק לתת נדוניא לא היה לי צורך כי אם לאחות אחת מרת לאה, שהיא נשתדכה לבנו של הרב הקצין ר׳ חיים ליזרל, שהיה לו בן נחמד והפריז לו ג״כ ממון איזה סך והוא עזר וסייע לרבנות דקהלת לבוב. נתחייב לו אמ״ה ז״ל בחייו להפריז לנדן אלף ר״ט ושאר דברים כנהוג. זה היה בעל-חוב קשה והוצרכתי לסלקו עכ״פ, עם שלא נודע לי עד היום כמה נתן לאחותי זו. אבל לארבעת אחי, לא לבד שלא הייתי צריך לתת להם מאומה, אבל אדרבה הוא היה לוקח מהם הרבה, ביחוד מהקצין המנוח ר׳ יוזפא מאוסטרא, שעשיתי אני עמו שידוך להשיא אחי הקטן לבתו; היה לו לגיסי הנ״ל יניקה גדולה ממנו. כל הימים שהיה אחי הצעיר ברשותו, וכן ממחותן השני שעשה גיסי שידוך שני עמו כנ״ל היו לו ג״כ הנאות גדולות, וזה היה גורם שנטרד אח"כ בעסק רבנות שהבטיחו להיות מסייע שיש בו ממש264 להביאו אל גרם המעלות265.

בסיבה זו משלה שנאה ותחרות בינו ובין הגאון ר׳ ישוע הנ״ל שנתקבל אז בק׳ לבוב על ידי השתדלות עצומה של קרוביו שהיו לו שם. ובאמת נתקבל ר״י קצת באלמות וברצי-כסף בדיני ישראל ובדיני אומות העולם שלא כדת תורה, והרבה אנשים היו בלבוב שהיתה דעתם קרובה אל בית אבינו ז״ל, שהיו מטים266 אחרי גיסי הנ״ל לקבלו לרב דלבוב והמדינה; לולי שגברו ידם של בעלי זרוע בצירוף מתן דמים. ולכן אחר שנתקשר הקצין ר׳ נתן מזאלקוואה ג״כ עם בית אבינו ועם גיסי הנ״ל, שהמציא לו חשקו וחפצו באחי ר׳ דוד, היה חפץ להיות לו מסייע לעזור בעניין הרבנות דלבוב, ונתעוררו תחרות ומדנים בין גיסי הנ״ל ובין ר״י הנ״ל שהיו רודפים זה את זה ימים רבים. גם התאמץ מחותנו הקצין הנ״ל לתור לו מקום כבוד ביני וביני בקהלת טרנוופול, שהיה יושב שם רב אחד מקרוביו של גיסי, והוצרך להיות נדחה מפניו בהשתדלות מחותנו ר׳ נתן הנ״ל, שהיתה ידו תקיפה שם באותו מקום אצל השררה, לכן הועבר הרב הקודם והושב שם גיסי. ושמעתי שהיה לו אמתלא בעסק זה, שהיו אומרים שאיננו למדן ואינו ראוי לישב על כסא ההוראה. איך שיהיה, דבר זה סיבב לו שונאים הרבה, גם בגלל בבי משפחתו של גיסי, שהיו אוהביו ומסייעים לו בתחילה, אח״ז התנגדו לו מאוד והיו בעוכריו, שלפי דעתם נטפל בעסק מכוער, להיות עוכר שאר בשרו בשביל הנאות עצמו; לכן לא נחו ולא שקטו עד שהוציאוהו ג״כ מהרבנות הנ״ל. וכאשר עשה כן עשו לו ואמרו: וכי לזה היינו צריכים לפולין; מתחילה שילך בדרכי רבו שהיה כאביו, החכם צבי ז״ל, שכל מעשיו לשם שמים ואוהב היושר והצדק לכל אדם בלי שום נטייה ופנייה ולא דרש כבוד עצמו. לכן נהפכו לו לאויבים רבים מאוהביו לפנים ולא עלתה בידו הרבנות דק״ק לבוב, בפרט שכבר היה יושב ר״י הנ״ל וגדולה חזקה267.

וכל הימים שהיה יושב ברבבות ראשונה בק״ק דוקלא, עיר קטנה, היה שוקד על לימודו ומצליח, ואח״ז נטרד בענייני רדיפת כבוד הרבנות ונתקבל לרישא, גם שם לא ישב בשלווה. אח״ז נתקבל לגלוגא וכדומה שבכל אלה המקומות לא הרוויח הרבה בדעת התורה, כ״א מה שמעלת הרבנות משך אחריו בהכרח, בעניין הנהגת הציבור והדגל-הוראה ודינים בפרטות, שהיו לו באותן מקומות לומדים חשובים ודיינים זקנים והיו אוהבים לו; עכ״פ היה מתגלגל בצער ג״כ הרבה פעמים, מלבד ענייני מחלוקת כי היה צריך להוצאה מרובה ופיזור ולא היה מוצא די סיפוקו במקומות הנ״ל. אבל לעת זקנותו הצליח למצוא מקום כבוד וכבוד אביו ורבו ונתקבל לרב דק״ק אשכנזים באמשטרדם בלי קיטרוג ועמד שם כט"ו שנה. שם היה לו כל טוב שבעולם הזה בשלימות ובסיפוק רב; עם שלא נמלט ג״כ מהתחרות כמה פעמים אז בסיבת שני צדדים ישנים שהיו שם כנ״ל. ואעפ״י שהיו לאחדים בידו זמן-מה, מ״מ איזה פעמים נתעוררה אליו השנאה הישנה גם חדשה. כי בימיו נפלגה עיר אמשטרדם עוד שנית בסיבת חזנים חדשים. מתחילה ע״י אותו חזן שהיה אח״כ חזן בגלוגא, אחריו חזן משווערניץ -כל אלה היו נסבה לפירוד לבבות מחדש. אלא שעם כל זה לא יכלו לו כי היה יודע לסלק מעליו טענות ותרעומות שהיו מוצאים לט מתנגדיו.

גם חידש בית מדרש כאשר ראה מרבו אמ״ה ז״ל כנ״ל, אעפ״י שלא היה יכול להרביץ תורה הרבה כי נחלש היה בסוף ימיו והוכה במכאובים. וכשהרחקתי נדוד מביתי לאמשטרדם היה אחר היאוש, עם כל זה נעשה בריה חדשה תיכף לביאתי לביתו וחי עד שנת תקט״ו, כמו שתי שנים אחרי פטירת אחותי ע״ה אשתו הרבנית268 והניח יתרו לעולליו, בניו ובנותיו ולבנו הגדול269 הוריש כסאו.

גם צריך להודיע שבחו שהיה וותרן בממונו. גם אחותי הנ״ל כמוהו וותרנית, גומלת הסדים הרבה לקרובים ולא יכיל ספר לספר מעשיה הטובים ולא לחנם זכו מה שלא זכו מצוקי ארץ. גם נתקיים בגיסי הנ״ל גדולה שימושה יותר מלימודה270, כי היה עומד ומשמש לאמ״ה כעבד והיא שעמדה לו וזכה גם לשני בנים סופרים וחכמים, דומים קצת לאחי אמם, שכולם חכמים גדולים וסופרים גדולים וחסידים ה' עליהם יהיו.

בבתו השניה נתחתן (החכם צבי) לבן הגאון ר' מאיר אב״ד דפרוסטיץ והצליח ג״כ ברבנות במדינת ליטא271 ורק להם בן יחיד רך וטוב, חכם וסופר. היא עמדה לו ג״כ בממון הרבה וה׳ יאריך שנותיהם בנעימים. אחותי השלישית נישאת לנכדו של ר״ח וויטיז אבל לא הצליחה כלל. ואחותי הקטנה מרת לאה שידך בחייו לבנו של הקצין ר״ח ר' ליזרש והפריז לה ג״כ ממון רב בנדוניא ולא זכה להשיאה בחייו, אבל נישאית לאחר מות אמ״ה ז״ל ולא האריך ימים, אבל יש לה ממנו בן נחמד השם ישמרהו, ואח״כ נישאת להרב ר' משה, בנו של הגאון אב״ד באמשטרדם272, משם נסע לארץ ישראל. גם זה לא האריך ימים, אבל גם ממנו ז״ל יש בן הגון הי״ו. אחותי הצעירה דבורה תחיה נישאה לנכד ר' יואל מאוסטרה. גם אביו ובנו, בעלה של אחותי הם רבנים בוואלין. אחי הארבעה שיחיו כולם נשאו נשים אחרי מות אמ״ה ז״ל ונשתדכו לבנות קצינים, חוץ מאחי מו״ה נתן, שנשתדך לבת רב מופלג ולכולם חנן ה' ילדים טובים והגונים, חכמים ונבונים, בנים וחתנים הי״ו. רק לפי שאינני בקי בהן ובשמותיהן לא אאריך בהן.

הריני חוזר לסדר דברי ותולדותי בעזרת השם יתברך. למקום שהפסקתי למעלה בין הפרקים. מאוד חשקה נפשי להתיישב במדינת פולין עם בית אבי, מה נעים שבת אחים גם יחד273. ונתאחרתי בפולין מסוף קיץ תע״ח שבאתי לשם עד אחר פסח תע"ט274. ובזמן הלזה כתבתי לאשתי שתבוא אצלי לפולין כי טובה הארץ לפננו, ביחוד בעלי תורה מוצאים בה כל חפצם, הן בענייני הפרנסה בכבוד והן בעסקי שידוכים לבנים ובנות - בפרט אם הם משפחות מיוחסות - הכל רודפים אחריהם ונותנים מעות לכיס אבותיהם. אבל לא עלתה בידי ולא ניתנה לי שאלתי ההגונה כפי הנראה. אבל עצת ה׳ היא תקום וה' חשבה לטובה כמ״ש להלן בס״ד, כי היא היתה אז ילדה בשנים ולא יכלה להסכים על זאת לעזוב אביה ואמה וליסע אל ארץ אחרת והוכרחתי לשוב לביתי, אחר ששבעתי צרות רבות, לא זו באותן הימים שעמדתי בלבוב בשנת אבלו של אמ״ה ז״ל. גם שמה לא הונח לנו כל השנה, לא שקטנו כולנו ויבוא רוגז. שם קברתי ביום ב׳ ג׳ שבט אמי הורתי מורתי החסידה שרה רבקה ע״ה, אשר היתה עדיין רכה בשנים, בערך ארבעים שבה ומקצת יתר. ועזבתי את בית אבי אחר שעשיתי שידוך עם אחי הקטן שבכולנו, והנחתי גם עזבובו של אבא, כסף ומטלטלים וספרים שובים וחובות שעלו לסך מסויים; הבל נשאר ביד גיסי הרב הנ״ל ע״ה ובחזקת בית אבי ז״ל ולא יכולתי להתעכב עוד. ובידי במסרו הספרים שו״ת חיבורו של אבי ז״ל הנדפס בחייו ולא נמכרו מהן רק מעט מזער; הטילו בית אבא עלי, להיותי גדול האחים, שאקבל עלי הטלטול לחלקם ביעקב, ר״ל להיות לי לחלק ולהפיצם בישראל; ובאגב נתנו לי שטרות שהיו לאמ״ה על ר״י הענדל כהן ואחיו וגיסו בהמבורג, שהיו סבורים שאגבה אותן. בכן הלכתי לדרכי בתחלת קיץ תע״ט ושבתי בשלום מבית אבי לביתי בברודא וישבתי שם ימים אחדים.

זה שבתי הבית מעט חזרתי ונפלתי בחולי קשה וכבד וגם המשרת שלקחתי מפולין והבאתיו עמי, גם הוא נחלה מאוד וה׳ בחסדו החלימני והחייני. וכאשר שבה רוחי אלי הוצרכתי לחשוב על נסיעה חדשה / רחוקה וכבדה וקשה /, כדי לקיים הבטחתי לבית אבא לעשות הספרים כסף ולאסוף מלוא חפני ברכה מגביית חובות הנ״ל, להיות לעזר לאחי ולאחיותי היתומים לצרכי נישואין הגונים, במאסם בממון שאינו של יושר, כטבע שנחלו מאבא ומאמא ז׳״ל. וסבור הייתי ג״כ שיגיע חלקי לדבר מסויים. אחר מיצוי החשבון משני צדדים דעל מנת כן קיבלתי עלי לסלק חוב מאבא, שהיה נשאר חייב למלכה בת הגאון ר״מ ע״ה שנפטר בק״ק אלטונא, שהפקידה עזבונה ביד אמ״ה עד שיגדלו יורשיה, ועל כן פרעתי מכיסי עוד מאה ר״ט על בטחון זה של הספרים והחובות שלקחתי בידי.

בכן שמתי פעמי לדרך שנית, אחר שכתבתי תחילה להמבורג והחלפתי איגרות עם הקצין רב״ך הנ״ל, שהוא היה היתד שהכל תלוי בו בכל העסקים ההווים שם, והרציתי דברי אליו בכתב אודות החוב הנ״ל של ר״ה כהן שהיה מתחילה בטוח שיבוא לידי גיבוי, כי היה להקצין מקום לגבות סך עצום מעזבונו של מרדכי כהן, ממון רב ועצום, וכבר התרצה בחייו לתת לו בדרך פשרה קרוב לשלושים אלף, ולא אבה, כי היה מגיע לו ממנו הרבה יותר; ומחמת זה שהיה מרדכי כהן גבר אלים, ולא היה ר״ה יכול להוציא ממנו בדיני ישראל, כי היה תקיף ממנו הרבה בקהל ובדיני ישראל, - באופן שלא היה יכול רה״כ להשיג משפטו צדק בדיני ישראל להוציא בלעו מפיו - הוכרח להגישו במשפט המלך יר״ה. וחקרתי אני את רב״ך ע״י אגרת פאשט שיודיעני איך הדבר עומד והשיבני דבר שעדיין העסק תלוי בגמר דין המלך וכשיצא לאור משפט אזי החוב שלי שהיה קרוב לאלף ר״ט, בטוח לבוא לידי.

גם בעת ההיא בבוא שמועת פטירת אמ״ה ז״ל לאשכנז ומדינות הסמוכות, בפרק ההוא באה השמועה מר׳ אברלי לונדון שחזר ונתעשר עושר רב. ולפי ששמע מפטירת אמ״ה שבא שמשו של צדיק שלא בעונתו, והניח אחריו ילדים רכים יתומים, לכן נדר ר״א הנ״ל ליתמי אמ״ה מאה אדומים; ביחוד מחמת שנתקיים בו ברכת הצדיק זה כנ״ל; לכן ציווה לבניו בהמבורג שיכתבו זאת להודיענו שיבוא אחד מאתנו לקבל המעות. והגיעה השמועה אלי מאוהב נאמן שנכתב אליו הדבר הזה והרהיבני בנפשי לאמור: אסור מרכבתך ועלה אל ארץ אשכנז לאסוף מלוא כף נחת ולקבץ כל העומד לגבות מה שהניח אמ״ה ז״ל חובות, כי למחיה שלחך ה׳ לבית אביך; בכן חושה מהרה, שים לדרך פעמיך, אל תעמוד! ואלך בדרך אשר שלחני ה׳ בטלטול קשה וכבד מאוד ובפיזור רב מביתי מברודא עד המבורג, כמאה וחמישים פרסאות על פאשט מיוחד, הכל על הוצאות כיסי ולא נהניתי אפילו סעודה אחת משום בית אדם בדרך, זולת בפראנקפורט דמיין ובברלין שנתעכבתי שם איזה ימים ונתארחתי אצל קרובים והפסדתי במה שהנחתי שם. גם נער משרת לקחתי עמי.

באתי להמבורג בלי שטן ופגע רע ונתאכסנתי בבית הקצין רב"ך ע״ה שקיבל אותי בכבוד ובסבר פנים יפות, והלכתי מיד אליו בטרם הודיעי לשום אדם, בידעי שהוא יתד שהכל תלוי בו בעסקים שלי בפרטות, שבשבילם עקרתי מביתי ומשכני ורהיטנא לאורחא רחיקא275. גם ידעתי שכבר נתפייס עמו אמ״ה ז״ל, לכן עשיתי זאת כאשר מתחילה חקרתי אותו בכתב אגרת על הפאשט; לא יכולתי לעבור מעליו ולבקש אכסניה אחרת. אכן בבואי שם כבר נתאכל כל המעות, עזבונו של מרדכי כהן הנ״ל, כאשר בא עשרו שלא במשפט כן הלך לטמיון; עם שהניח בשעת מותר תשעים אלף ר"ט מזומנים מונחים בארגז ברזל שהונח בביתו סגורה וחתומה, והפקידו הקהל עליהם אנשים לשמרה, לא נחו בניו, בני בליעל, עד ששכרו שומרים והניחום לגנוב הארגז עם כל אשר בה וחילקוה ביניהם. ואבד העושר ההוא בענין רע, כי במעט ימים לא כביר פזרו כל ההון העצום ההוא, אכלוהו ויכלוהו, הוציאוהו לטמיון. כל עומת שבא כן הלך ונשארו נקיים מנכסי אביהם ויצאו מהם לתרבות רעה; וכל בניו ונכדיו מחזרים על הפתחים חוץ מבן אחד, ר׳ יוזפא כהן וחוץ מבת אחת בהמבורג ושתי בנותיו שבפראג וניקלשפורג, שנשתדך בהם לאנשים מסויימים; גם בת אחרת שהיתה נשואה לשני תלמידי חכמים והיתה רבנית בקרעמזיר, עתה היא מבקשת לחזור על הפתחים בהמבורג וניזונה גם מן הנכרים שהיו מכירים לבית אביה והיו להם מחיה גדולה ממנו, הם מהנים אותה ג״כ. וזאת היא כעת הטובה שבבניו ובנותיו, שסובלת עביה ומרודה באהבה לכפרת פשעיה ויש לה בנים הגונים. אבל השאר, כמעט כולם, בניהם ובנותיהם יצאו לתרבות רעה, כאשר הם רוב בני שלושת האחים: מרדכי הנ״ל ואחיו נתן שהיה מכונה נאטש ויעקב גרין, שהניחו אחריהם קופה של שרצים מלאה וגדושה, חוץ מעטים טובים שנמצאו בבני יעקב גרין. ולא לחנם הלך זרזיר, אייבשיצר, אצל עורב מפני שהוא מינו, כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים276 ועל כן הוא היה צריך להשלים המשפחה ההיא בכלי מלא בושה והוא שקול כנגד כולם שכולם אינם מכעיסים למקום כמן האיש הלז277, ואין כאן מקום להאריך.

נחזור לעניינו של מרדכי כהן, שכמו שגרם לבית הקצין ר' הענדלי כהן שנעשו חסרי לחם על ידו כן נעשה לביתו, שכמעט שכל בניו ונכדיו נודדים ללחם חוץ למעטים שלא הגיעו עדיין למדרגה זו ותקוות אביהם אבדה. אבל בני רה״ע הנ״ל ממשפחה טובה וישרה, עם שנצרכו לבריות בסיבת חוטא הנ״ל שאבד טובה הרבה, מ'׳מ נשארו בקדושתו, כולן יראי ה׳ וסובלי עביות, יסורים הקשים ממוות באהבת אביהם שבשמים ונשארו מכובדים אצל הכל. ה׳ ירחם עליהם בכלל עניי עמו ויזרח שמש צדקתם והצלחתם. ואשוב לספר ענייני בעסקי הנ״ל.

בהגיעי להמבורג כבר נאבד וכלה עזבונו של מרדכי כהן ולא מצאתי לגבות מחוב הנ״ל שהיה אלף ר"ט. גם החוב השני של שמונה מאות ר״ט בנקי278 מרנ״ד וערבותו של גיסו רב״ך ע״ה. כשתבעתיו בעצמו הוא ענה אותי ששטר פרוע הוא ובאשר שזה החוב לא ידעתי מה טיבו - עם שהיה ברור בחתימתו של הנ״ל וגם הם לא הכחישוהו, גם אנוכי לא מצאתיו בין שטרות פרועים -רק שנכנסו קצת דברים של הנ״ל באזני ששגגה הוא, שנשכח לקרוע השטר-חוב, או למכתב עליו תברא279; לפי שהדעת נוטה שאמ״ה לא היה מניח חוב זה בלי גבייה בכל זה הזמן, עם היות רב"ך במעמד טוב, בעל יכולת לשלם, והוא היה בעל דין דידיה, באשר היה ערב קבלן שמסר אמ״ה בידו, רק שהיה קרוע בכפליו מרוב ישנו; נגד זה י״ל טענות אומדיות והוכחות שהחוב הלז ג״כ טוב ואמתי הוא; ראשונה, חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן280 וסמכינן עלה במידי דאיסורא כמו שאמרו: חבר שמת והניח מגורה מלאה פירות281 אפילו הן בידו הרי הן בחזקת מתוקנין, כ״ש חסיד גדול ומדקדק כאמ״ה ז״ל - גם לא היה מקום לומר דילמא מיתה אנסיה, כי לפי דעת רב״ך נפרע שטר חוב זה בעוד אמ״ה יושב על כסא הרבנות באמשטרדם; נמצא שכמה שנים יש בין הפרעון ובין פטירתו של אבא; והיותר קשה מזה שרב״ך לא היה יכול לברר אופן הפרעון, איך ומתי ועל ידי מי? ואפילו בפנקס שלו לא נרשם כלל, שאלמלא כן היה מראה. ועוד יתר על זה: מדוע לא שאל ולא ביקש לפחות שובר מאמ״ה ז״ל בעת הפרעו? או לפחות בזמן שהיה בהמבורג על המשפט הנ״ל? אם לא היו השטרות מוכנים לקרעם ולימסרם בידי רב״ך - וזה האיש רב"ך מסודר ומבורר - לכן וודאי זו פליאה נשגבה שיקל בעניין כזה שעולה לסך מסוים ולא יחוש לו כלל שיהא נתבע בדבר שלא נתקיים או לא נגמר הפרעון כראוי282. מ״מ לא יכולתי להסכים לאוקמיה לרב״ך בדינא, לפי שהיה נראה אדם מהימן מאוד ובחזקת כשר ויראתי ממכשול; אעפ״י שהייתי יכול לישבע שבועה שלא פקדני אבא, או להביאו לידי שבועה, לפחות לא היה נמלט מזה. ולא רציתי לטפל עצמי בכך והנחתיו כשטרא רעה דלא מגבינן ביה ולא קרעינן ליה שמא עוד יתברר הדבר, וביחוד שאינו שלי לבדי וחלק האחים מי ימחול, לכן לא יכולתי לפטרו ולא לקרוע השטר והרי הוא מונח בכך ומוטל בספק עד שיבוא אליהו283. לא הסכמתי לתבוע בכוח בית-דין. אך החוב השני שעל רה״ע הנ״ל בזה הייתי מבפנים וברי לי שהוא חוב גמור בלי פיקפוק והרהור שהוא נעשה בפני, בהיות אמ״ה בהמבורג על המשפט הנ״ל; ובאותו פרק צירף וזיקק חשבונותיו עם רה״ע והוסיף אמ״ה ז״ל להלוותו אז יתר על מה שהיה חייב לו מקודם בעת חסרונו ונתן לו כתב חדש שנת תע״ח בזמן שהיה שם כנ״ל על סמך שיגבה מהתשלומין של מרדכי כהן שהיה קרוב לצאת אל הפועל.

גם הנדר של ר״א לונדן שציווה לבניו לתת ליורשי אמ״ה פרח באוויר, עם היות שרב״ך השתדל להוציא הדבר אל הפועל וכתב לר״א והזכירו לקיים נדרו, העלה חרס בידו. ובתוך כך נתבקר הפנקס של ר״א284, כי שלח בנו הגדול לפאריז ותלה לו כיס בצווארו עם שלא כיוון לחנכו רק במשא ומתן אבל כבר היה מועד להיות נקרא מפסיד נכסים עם סחורות ואבנים טובות, סך עצום ורב. והיה הבן כצנת שלג ביום קציר היה לשולחיו ציר וחבל285 / והלך ובא בהבל / ואבד כל מה שנתן אביו בידו286. בעד מאה אלף שנתן בידו הוציא במחיר כלב287, כי הביא בידו כלב קטן וחלק בלי שערות תמורת הסחורה; והעשירות המופלגת שהרוויח ר״א בשנים הקודמות בברכתו של אותו צדיק, כמו שכתבתי למעלה, את הכל אבד בענין רע כשאיחר נדרו וחזר למעמדו הקודם ויצא נקי מנכסיו. על כן יצאתי גם מעסק זה בפחי נפש כמו שאכתוב להלן, מבלי שידעתי אפילו להשיג די להוצאות הדרך. רק פרנסתי ומנהיגי שלוש קהילות לקחו ממני איזה סך ספרי שו״ת של אמ״ה, שהיו בידי אגב אורחא כנ״ל, וזולת זה לא רציתי לקבל מאומה מבני אדם; אפילו ששלח הקצין רב״ך ע״ה מתנה בכבוד בהיותי מתאכסן בביתו בפורים לא קיבלתי והחזרתי השליח לאחור.

וגם לא שלחתי מן הספרים כיבודים ליחידים קצינים נכבדים, כדרך מחברים ומדפיסים ספרים בזמן הזה, ששולחים מהם מתנות על מנת להחזיר להם מנה יפה; נשמרתי מזה בכל הדרך הרחוק ההוא. ואף שהיתה ארץ אשכנז בעת ההוא ברום המעלה בעניין העושר והייתי יכול להשיג עשירות ע״י הספרים של אמ״ה ז״ל, אם הייתי נוהג בהם מנהג הנ״ל, אך נזהרתי מזה בכל היכולת שלא להכביד על אדם, רק כאשר יחפוץ בהם מרצון נפשו, ועל דבר זה מכרתי מעט מזער, אפילו בהמבורג לא יכולתי להניח עוד הרבה מהספרים; אם לא הייתי חושש לכבודה של תורה שאינו מן הראוי שתחזור על האכסניה שאינה שלה, ועילויא דידי היינו עילויא288, עם שבאמת רבים היו אוהבים אותי וזוכרים גם כן אבותי.

ובאותו פרק נעשה לי שונא חנם האוהב הגדול שהיה לאמ״ה ז״ל הוא הקצין יואל שוא מפני שלקחתי אכסניה שלי אצל רב״ך, שהיה שונאו העצום כנ״ל, ואעפ״י שבאמת בפני לא היה מראה שום שנאה ואיבה רק אהבה וחיבה, שמר הדבר בלבו ונטר לי איבה עזה ומשטמה רבה כמה שנים כמו שאכתוב להלן בס״ד. גם בביתו של רב״ך נאבדה לי או נגנבה ממני אורלוגין289 יקרה.

מהמבורג נסעתי להנובר ולקחתי עמי איזה שו״ת של אמ״ה ז״ל ונתאכסנתי אצל גימפל הנובר שהוא ואחיו ר' אפרים עדיין היו באותן הימים ברום המעלה והכבוד כפי הנראה; וישבתי שם ימים אחדים ונהגו בי כל הכבוד ופנו לי חדר מיוחד מכובד. באותם הימים עשה אחיו של הקצין גימפל סעודת-ברית כשולחן מלכים ומיד אחרי זה, באותו שבוע, היו האחים הללו לפליטה גדולה ועצומה, שנשארו חייבים לשררות ויועצים; אבדו העושר הגדול שירשו מאביהם וכילו את של אחרים סך עצום ונורא והפסידו בעניין רע, במילוי תאוות רעות; כמעט לא עסקו בישובו של עולם והניחו כל עסקי מו״מ שלהם ביד משרתים-סופרים ופקידים הרבים שלהם, שנתעשרו מהם והם הלכו לטמיון והוצרכו לברוח בלילה. וביום המחרת נודע הדבר ונחתם כל אשר להם בטבעת המלך וערכאות; לולי שמיהרתי לצאת מן הבית בטרם באו עבדי הערכאות לחתום כל הנמצא אחר בריחתם, אזי היה נלקח גם כל אשר שלי וארגז שלי בחזקת נכסיהם. ובאמת ציוו קודם הליכתם לפקידם שהניחו בביתם שיתן לי ששה ר״ט וכן רצה האיש ההוא לקיים שליחותו ולא אביתי לקבל מאומה.

משם הלכתי על הפאשט לק״ק פפד״מ, שהיתה אז בתכלית המעלה, כתר לכל קהילות אשכנז בעושר ובכבוד. אך טרם בואי לשם; עודני על הדרך ובהגיעי לשם, מצאתי שמאז היתה לשריפה; רוב הרחוב של היהודים290 היה מונח תחת האפר, ולא עשיתי גם פה מאומה291, ביחוד שלא רציתי לעשות קרדום מהספר שביד? לשלחו דורן לקצינים כנהוג וכנ״ל. ועל דבר זה נתרעם עלי מחותני הרב כמו״ה יעקב כ״ץ ז״ל292 שהיה אב״ד שם בעת ההיא, שהיה רוצה בתקנתי שלא תהיה יגיעת נסיעתי לריק. וקהל פראנקפורט התנצלו שלא יכלו לקחת ממני ספרים לעת כזאת שהרחוב שרופה ואינם יכולים להטיל מעמסם על יחידיהם; עם שבאמת מכל מקום נשארו עשירים מופלגים ולא היו משיבים פני ריקם אם הייתי שולח הספר אליהם היו נותנים דמי תמורתו בעין יפה ונדיבה, ביחוד בשביל אבא ז״ל שהיה שמו גדול אצלם וספרו ג״כ חשוב מאוד בעיניהם. והרב הנ״ל היה משתדל ג״כ לעשות מצידו מה שבידו אם הייתי שומע לעצתו להתנהג כדרך מחברי ספרים בזמנם. אבל לא נכנסו הדברים באזני ולא יכולתי לכוף דעתי בזה לקבל דעתו של הרב הנ״ל. וכמעט עשה מריבה עמי באמרו אלי: איך יתכן שאבקש שיבואו קצינים אלי או ישלחו שלוחיהם לקחת הספר מידי (בפרטות שהייתי מחזיק אותו ביוקר גם כן, המקח אשר קצב לו אמ״ה ז״ל; לא רציתי לשנות פחות מן המקח לעשירים); מה שאינו נהוג בעתים ובמדינות הללו. והביא לי ראיה מכמה גדולים; עם שהיו המוכרים בעצמם, הוכרחו לבוא לידי מידה זו דלא סגי בלאו הכי293, כל שכן שאני אינני בעל הספר, המחבר, ועודני רך בשנים ולא יצא עדיין טבעי בעולם - לא יעלה על הדעת באופן אחר, ואם כן היה טוב לי לעמוד בביתי ולא לקבל עלי עול הנסיעה וטלטול כבד וקשה בדרך רחוקה כזו ולעשות הוצאה מרובה כל בך - וכהנה רבות עמו להטעים לי הדבר. ואנוכי עמדתי בהסכמה הראשונה. כל הרוחות שבעולם לא הזיזוני זיז כלשהו, אם יעבור עלי מה לא יכולתי לחזור בי מדעתי. אמנם איזה אנשים של צורה מקצינים ולומדי תורה שלחו ולקחו הספר מידי וקנוהו בכסף מלא לערך חמשה עשר חתיכות294.

בכן שמתי מגמתי לשוב לביתי כי ראיתי שאינני מסוגל לכך. יעצוני שאפנה משם לק״ק מנהיים ומיץ סביבותיהם, שהיו גדולות במעלה ובעושר, והבטיחו לי שאוכל לאסוף בדרך ההוא מלא חפנים טיבותא295, אבל לא נכנסו דבריהם באזני וראיתי ובחנתי כי ירט הדרך לבגדי, בכל מקום שהגעתי לשם היו טרודים בהבלם ובאבלם, על כן הסכמתי לחזור על עקבי בידים ריקות. אמרתי: לא הן ולא שכרן296 באותו זמן שכבר היו פני מועדות לשוב לביתי באה השמועה מלונדון איך מרדכי המבורגר חזר לביתו ממדינת הים ארץ הודו המזרחית, ששהה שם כעשר שנים, והלך לשם בידים ריקניות, עני ואביון שהניח ביתו ריקן - אשה ותשעה בניה וכריסה בין שיניה - כי ביאתו עשה רעש ועניין גדול שלא נשמע כמוהו דבר נפלא; שילך אדם בא בשנים מאקלים קר שלנו ויסע דרך ים כה, מהלך שנה בקרוב, אל אקלים החם ההוא וישהה שם זמן רב כזה ויצליח כל כך, ירוויח עושר גדול מופלג וישוב חי לביתו עם כל רכושו הרב מלא כל טוב; אחר שנכנס לה חסר, ולא אבד אחד מבניו וילדיו בתוך זמן זה והרוויח גם בהם - שהניח תשע ומצא עשרה בנים ובנות והם כולם בריאים ושלמים והביא בידו אוצר מאבנים טובות; ביחוד היה בתוכם אבן יהלום, דימנט אחד גדול ויקר הערך שלא היה כמוהו בכל הארץ. גם הביא אתו כלי-חמדה מזהב שלא נראו כמותם, בפרטות שהיה גוון ירוק. ונדפס החידוש ההוא הגדול שאירע שם עם זה האיש בדפי החידושים הנדפסים בלונדון מדי יום ביומו; והשמועה באה עד פ״פ דמיין בעת היותי שם, הגיע מכתב להקצין הישר וירא השם ר׳ בענדיט המבורגר, גיסו של מרדכי, והיה האיש ההוא ר״ב אוהב אותי עד למאוד ומיד שלח כוס של בשורה גדול מלא יין לבשרני בשמחה גדולה והרהיבני בנפשי עוז שלא אשוב לביתי עדיין, עד שאלך ואסע תחילה ללונדון; והבטיחני שמעתה המעות של הכתב-חוב מרה״ע ואחיו רנ״ד בטוחים, באשר כבוד מרדכי אחיהם היה שותף עם אחיו, כיס אחד לכולם. גם הוא היה אוהב נחמד לאמ״ה ז״ל כמו כל בית אביו; ועליו חובה ביחוד מחמת הטובה שעשה לו כשחרש המורה רעה297 בשם רפ״ב וסיעתו אודות גט אחד שסידר המורה שקר הלז לתת בחשאי לכהן על תנאי שהיו בו דברים חשודים ותמוהים לרבים. ואמר כ׳ מרדכי איזה דיבור קל להפליא ולתמוה מנתינת הגט ההוא, אשר כמו זר נחשב; כי כב׳ מרדכי בן גדולים כנ״ל ונתגדל ג״כ בקהילה חשובה, היה הדבר קשה בעיניו, וע״י זה הצד ההוא שעם המורה, שהיו מתנגדיו מקודם, מצאו מקום להתגרות בו מלחמה; דימו להרוג ולהשמיד אותו ואת ביתו ובניו על לא דבר וירדו עמו לחייו ויגרשוהו מבית הכנסת וילדיו מבית הספר והרחיקוהו מהסתפח בנחלת ה' ולפסול את בניו, דבר שלא נשמע ולא נראה בישראל, לעשות רדיפה לבן-ברית ואיש פשוט וישר על חנם ממש. כי מה שאמר לפי תומו אמר, בלי כוונה רעה כלל וכמעט חיים בלעוהו לולי ה׳ שהיה לו. ונתן בלבו להודיע צערו להמבורג ולגלות אוזן אמ״ה ז״ל, לשאול את פיו: אם הוא חייב בשביל זה עונש קשה ממות כנ״ל. ובחסד ה׳ עליו מילא ידו בקסת וכתב לו תשובה על שאלתו בבירור לנקותו לכב׳ מרדכי מעניין זה לגמרי. אז רפו ממנו רודפיו והוא נפרד מהם ועשה לו בית הכנסת וקהל בפני עצמו. ונעשה קונטרס מזה המאורע נקרא "מעשה רב" וקבעו בדפוס ר׳ יוחנן מהעלישוי.

חוזרני לעניין. כי מחמת זה לא היה ספק בעולם שיזכור כ׳ מרדכי האהבה הישנה ויכיר כל הטובה שקיבל מאמ״ה ז״ל ולפחות ישלם החוב הנ״ל, אחרי החסד הגדול שעשה לו השם ית׳ בנסים ונפלאות כנ״ל. על כן נכנסו הדברים באזני וקיבלתי עלי עול טלטול חדש כבד עלי לילך בספינה דרך ים כה אשר לא עברתי בה מתמול שלשום.

ושכרתי לי מחדש משרת בדמים יקרים ושמתי לדרך פעמי ונהייתי ונחלתי בספינה באשתא צמרתא298. גם היינו בסכנה מחמת הספינה עצמה שעמד עליה נחשול ורוח סערה נגדינו, באופן שהאניה חישבה להישבר299. בעזרת השם ית׳ באנו אל הנמל ואנוכי הייתי חולה, חלוש מאוד, לא יכולתי להעמיד רגלי והוצרכתי לשכור עגלת-צב ובאתי לבית של כב׳ מרדכי ונתקבלתי בכבוד וברצון טוב. גם מיהרו בני ביתו לקרוא לרופא מומחה לעסוק ברפואתי והשבת בריאותי ולייחד לי חדר לכל צרכי ומחסורי והשגחה טובה. את הכל נתנו הוא ואשתו הכבודה300 וכל בני ביתו. בכלל עשו קורת רוחי בכל המצטרך בסבר פנים יפות.

וכאשר החזירני השי״ת וגיליתי לו על מה באתי עד הלום כי הנחץ השיאני301 והראיתיו כל כתב-חוב הנ״ל שבידי על שני אחיו ואמר אלי: אמת, אני מכיר חתימת ידי אחי, אך אינני משלם בעדם כי אם אעשה כזאת מחר יבואו אלי כל שאר בעלי חוב שלהם כתרנגולים של בית בוקיא ואצטרך לתת להם כל מה שהבאתי בידי מהודו, ואצא נקי מנכסי כבראשונה. ואני אמרתי אליו: הלא דבר מועט הוא מה שישלם לי בעד אחיו ויעשה מצווה רבה כפולה, ואני אשתוק ולא אפרסם הדבר לשום אדם. אבל בכל דברי פיוסים לא הועלתי! הוא כפתן חרש כבדה אזנו משמוע דמים302 והוציאני בפחי נפש. כל יגיעי ועמלי היה לריק. וטרחתי לענות בדרך כוחי ולעבור בציות301 ולפזר ממון הרבה הכל לאיבוד. ולולי שכבר נכנסו ימי החורף הייתי חוזר על עקבי מיד לשוב לביתי מהר, אך מן השמים עיכבוני. כל ימי הגשמים הוכרחתי להתעכב שם על אפי ועל חמתי, להאריך עניין גלותי / והייתי בצער יגון ואנחה על איבוד זמן וממון; ומתי אעשה לביתי / אחרי שירדתי הימה לארץ האי / יורד להציל חוב ולריק יגעתי והצל לא הצלתי /.

מאוד ארכו לי שם הימים של צער. וגם אחרי שחזרתי לבריאותי נפלתי פעם בחולשה בליל שבת קודש בהיותי למטה בבית במדור התחתון ונעשה רעש גדול בחצי הלילה, בשעה שכל בני אדם שוכבים ישנים; ומיד הביאו לי רופא ותרופה שהועילה לי בעזה״י. זה היה ענייני עם כ׳ מרדכי ונתן לי איזה גינעש303 סיעות הדרך ועל כרחי הייתי מוכן לקבלם נגד הוצאות הדרך הרחוקה. גם ר׳ אברלי לונדון, שנדר ליתמי אמ״ה ז״ל כנ״ל, כבר נתדלדל קודם שבאתי ללונדון והייתי קרח מכאן ומכאן304.

אחר הפסח ירדתי באניה בלב ים ועברתי דרך אמשטרדם. בערב שבת קודש, בו ביום שבאתי לשם, באה בשורה טובה לשאר בשרי ר' אבלי נורדן305, שעלה גורל התקיעת-כף שלו בלאטרי306 של איטריט307 עם סך כח אלפים זהובים האלאנדיים. ובאותו זמן היה שאר בשרי הנ״ל עם בית חמיו במעמד נמוך ומן אותו יום והלאה התחיל מערכת מזלם לצמוח ועלה והצליח לטובה; יום-יום הלך וגדל למעלה. והאיש הזקן תם וישר, ירא שמים ומשכיל ר׳ זלמן נורדן ע״ה ראה עולם חדש; לעת זיקנתו היה מצליח מאוד, ביחוד במה שזכה לעשות טובות רבות במצוות וצדקות לקרובים ולרחוקים ברוח נדיבה, ולהשיא בניו ובנותיו שהיו לו, י״א בנים ובנות גדולות בעת ההוא, ועדיין לא השיא בתו הגדולה שנישאה לש״ב הנ״ל במעט שנתן לו לנדן, ואח״ז עשה שידוכים כחשקו. והוצרכתי לקחת אכסניא שלי בביתו של זה האיש המאושר הנ״ל שנעשה לי כאב, וחיבה יתירה היתה נודעת לי ממני ומבניו וכל בני ביתו היו לי משרתים.

אז נפלתי בקדחת שנייה רחמנא ליצלן שהיה מתעולל בי איזה חדשים ויעכבני זה פעמיים מלשוב לביתי מהרה כחפצי. ועשו לי האנשים האהובים הרבה, ביחוד ש״ב הנ״ל היה לו טירחא גדולה פרטית; עליו מוטל היה להחזיק לי רופא ורפואות וכל מחסורי משך זמן-מה. ובהאריך ימי החולי יצא ממני דרך בית הרעי תולע ארוך כמה אמות שהיה נוקד במעי תמיד, וכך הייתי מרגיש מאז כמו שנה לפנים; נדמה לי דבר חי מנקר בגופי מצד ימין נגד המתניים סמוך לכליותי ולא ידעתי מהו; והיה הקדחת גם היא לטובה, כי על ידי הרקה תמידית שעשה לי הרופא - שכוונתו להסיר סיבת הקדחת, למרק החומר העכור שבדם ולא עלתה על דעתו עניין התולע -וכמדומה התולע ההוא גרם הקדחת; הלך התולע הארוך מאוד עם הרעי בשלשול והוצרכתי להוציאו בידי, כי לא היה יכול לצאת כולו כאחת ונשאר תלוי באחורי והיה נמשך כחבל עד שגרם לי רעה וחלחלה, כי חשבתי באילו ח״ו יצאו בני מעי ונמשכים, ולא היה עולה בתחילת המחשבה שתהא אפשרות לגדל בבטן אדם חי תולע ארוך בזה, והיה טובה גדולה להסיר ממני מחלה זו, ישתבח העוזר!

וכמעט עבר קיץ בזה האופן באמשטרדם. אחר זה נסעתי דרך ישר ללכת לביתי בלי שום שהות ועכוב; ומכמה פגעים רעים הצילני ה׳ בדרך הארוכה הזאת אשר לא ידעתי ספורות רק קצת מעט מזעיר אזכיר חסדי ה'. מפיורדא הלכתי על לאנדקוטש308 ההולכת עד פראג ושכחתי להתנות עם העגלה אודות העכוב בשבת והוצרכתי להישאר בשבת קודש על הדרך במלון, אח״כ הוגד לי שהיו בדרך ההוא גזלנים וגם במלון. גם הוליכני העגלון השני, ששכרתי לעצמי במוצאי שבת הנ״ל בדמים יקרים כחפצו, בדרך לא עבר בה איש יהודי מבלי כתב-תיור309 מיוחד וכמעט ברזל באה נפשי310 ואחז בשרי פלצות.

[וביער סמוך לק׳ איגר הלכתי לבית המוכסן שיכתוב לי כתב תיאור ולא הי׳ בביתו כ״א הגויה שלו ושאלה אותי אם יש לי אשה, ואמרתי: גם אשה ובנים ה׳ עליהם יחיו, ומיד ותישא אשת אדוניו311 והוסיפה לשאול אם בדעתי לעשות אשתי עגונה או לתת לה גט פטורין, ואמרתי ח״ו לא תהא כזאת בישראל! אין גט / בלא חטא / והאשה נצורה לב אמרה312: אין האיש בביתו נתעלסה וגו׳313 וצעקתי ונכמרו רחמיה לקול צעקתי ובכיי ונתפייסה (ולא מסרה). אז ידעתי דוב אורב הוא יצר סמוך לנו מצידנו / להכשילנו בכל דרכנו/; ה׳ ברחמיו הגדולים וחסדיו המרובים ישמרנו ממנו. מה אנו מה צדקנו / ונהי כטמא כולנו / וכבגד עדים כל צדקותנו / ועוונו כרוח ישאנו / לולי ה׳ שהיה לנו / וחסדיו לא עזבנו / ובחלתי בחולת אהבה זו אף שלא חסר הרגש ונפסד חשק ונטל החוש והעדר תארה אני, אדרבה כל הגדול מחברו313 וכו׳, ונשארתי בעזה״י בן חורין חפשי להכניע יצרי / לשעבד אותו תחת ידי / לא לעשותו שליט עלי; לא השגחתי בכל תחבולותיו / לשחק להמון חמודותיו /; בוז יבוזו לו באהבת אבי שבשמים314. לעולם לא אסור למשמעתו להיות רועה זונות מאבד הונה של תורה, ושלא לפרוץ בחומת אש הבוערת, כי לא קל דעת אני ב״ה כמוץ אשר תדפנו רוח רעה]315 בפראג נעשו לי ג״כ פלאות אשר לא אוכל לספרם כהווייתן, רק מעט מזעיר אגע בצינור המקלח מנוטפי קורותי וצרותי / תלאותי והצלותי / בחסד אל עלי תמיד. מיד בכניסתי לכרך הא המסוכן בלא״ה יותר משאר כרכים - מחמת הכומרים השחורים ותלמידיהם - נלקחו ממני על המכס איזה סך מספר שו״ת של אמ״ה ז״ל שהיו בידי; ושם סכנה גדולה להביא ספרי תלמודיים לעיר, שכבר נגזרה גזרת המלכות על זאת. והיה אז אייבשיצר בתכלית השיפלות אצל רוב היהודים, כי בו בפרק בשנה שלפניה יצא קול לעז עליו שנתגלה בק״ק פפד״מ ובכמה קהילות כמפורסם; ואעפ״י שהעיז לכחוש הידוע, בראותו כי כלתה אליו הרעה316, ורבני הדור ההוא אשר לבשו קנאה עליו מתחילה ג״כ נתרשלו ידיהם מפחד אויב מגור מסביב; גם מחמת משפחתו ומשפחת אשתו, שהיתה ידם תקיפה שם; ביחוד שהוא תקיף אצל הקאתולים, שנתלווה אליהם ולמד מעשיהם על כן מצא חן בעיניהם / ועם זה ג״כ נטל הזרוע חצי מעלת הדרשנות317, לכן משכו הרבנים ידיהם ממנו ונתפייסו בשבועת שקר שעשה בליל כל נדרי. מכל מקום היה בזוי מאוד בעיני היהודים, שכבר ידעו כל תעתועיו ומרמתו, אפילו לאוהביו מלפנים היה נתעב, מאסו בו [עוגבים] ואפילו קרובים.

והבטיח אותי האדם הכשר ע״ה דודי שאפילו חמיו הרב ר׳ יצחק318 היה רוצה לנדותו להוציאו מנכסיו ולא היו מחזיקים בידו רק אותם המינים לחבריו כפאפארש ושאר אנשי בית המדרש שם כנודע, שהפכו בית הועד לזנות319, אבל אצל כומרי הקאתולים היה חשוב אייבשיצר; אצלם היה לו יד ושם [(אין ספק שהטעה אותם ג״כ בהראות פנים יפות לאמונתם עם שהראה עצמו מתחילה מתווכח אתם ומנצח אותם, ואולי כף היה מתחילה, אך לבסוף נדבק בו ריח רע מזוהם הרבה מאוד. וכבר נתפרסם הדבר שמאמין הוא גם בנוצרי ואכמ״ל).] איך שיהיה אצל הכומרים היה לו חן. גם היה עוסק אז לעמוד לשרת במשפט הערכאות, טוען בעד כל איש אשר לו נושה וכל איש מצדק ונוקשה ובזה האופן היה מרוויח פרנסתו. והראוהו לי דרך חלון בית דודי ע״ה שהיה אכסניה שלי, איך היה רץ כצבי ברחובות ובשווקים ולא רציתי להסתכל בפניו. גם שלח אלי להודיעני שאם אתרצה לתת לו הכבוד ולבוא אליו לביתו ישתדל בעבורי להציל את הספרים הנ״ל שנלקחו ממני, להחזירם לי בחנם אין כסף, ולא אביתי לראות פניו ונוח היה לי יותר להפסיד הספרים מלהקביל פניו העזים.

אצל הגאון אב״ד שם הייתי שעשה לי סעודה גדולה ועיכבני כל היום ועשה לי כבוד גדול וחיבה יתירה; ואהבה עזה הראה לי בפני כל המסובים והנועדים שם; ומחזיק בידי כל היום, ידו אחזה בימיני, כאב את בנו ירצה לעיני כל הרואים. והפליג לספר בשבחו של אבי מורי הגאון ז״ל בפני כל האנשים החשובים שהיו שם בית מלא ואמר בפה מלא שאבי ז״ל יחיד בדורו, לא נמצא כמוהו.

גם נעשה לי שם נס ביחוד בענייני הנפש, נס מעין של יוסף הצדיק ובקצת יתר. הייתי אז בחור רך בשנים בכל תוקף חומי וזמן רב שפירשתי מביתי והייתי רעב לאשה הרבה. ושם היתה מזדמנת לי אשה פנויה, ילדה יפת תואר מאוד; קרובתי בת דודי מתייחדת עמי. והעיזה פניה להראות לי חיבה יתירה, להקריב אצלי, כמעט נשקה לי. גם בהיותי שוכב במטתי באה לכסותי היטב במצע, כלומר דרך חבת קרובה. ובאמת שאם הייתי שומע לעצת ייצרי לא היתה מונעת חפצי כלל. כמה פעמים היה קרוב הדבר לצאת לפועל כאש בנעורת. פעמים רבות לא היה שום אדם בבית עמי זולתה. גם לא היו רגילים לבוא, כי היו שרוים בחנות על השוק, בל היום טרודים במחייתם. אם לא היה השם ית׳ נותן לי כוח עצום יתר שאת ויתר עז320 להתגבר על יצרי הנלהב, שכמעט כפה אותי לעשות צרכיו321 פעם אחת. לולי חסדי ה׳ כי רבו עלי לעמוד בזה הנסיון הנפלא מאוד יתר מכל הנסיונות; כי הייתי איש בכל תוקף כוחי ויצרי ואשה יפה ונעימה מאוד לנגדי ומראה לי כל ענייני חיבה וקריבה פעמים הרבה. וקרובה היתה ופנוייה וילדה רכה, נתאלמנה מקרוב - ואולי טהורה או מטהרת אם הייתי רוצה - והייתי בטוח בכל אופן שלא תגלה סודי אם הייתי חפץ למלא תאוותי בה וחפצי. וכבשתי יצרי והומתי חומתי והסכמתי להרגו ולבי חלל ולא (מלאתי תאוותי). וברוך ה' הנותן ליעף כוחי שניצלתי מאש ולהבה זאת. בשכר זאת אנצל אני וצאצאי עד עולם מאשו של יצר הרע ומאש של גיהנום, כן יהי רצון, אמן! כמה גדול כוח ונסיונות היצר וכמה רשתות פורש לרגליו של אדם, רק בשום אופן לא היה הדבר קל ופשוט, מזומן נכון בעיני היצר ובטוח מלהתוודע322. ישתבח העוזר ומציל בעניין הנ״ל. אז ידעתי כי עם כל זה הבחירה חפשית ביד ה׳ ולא יעזבנו בידו. אשרי אדם עוז לו בו323, רגלי חסידיו ישמור324.

מפראג נסעתי לחיים ולשלום על עגלת-צב הנקראת לאנדקוטש, ההולכת משם לכרך ברין, ראשית בארץ מעערין. חשבתי שהקדמתי עצמי אני בחברת אנשים יהודים מבני מעררין החוזרים לביתם ושכרנו מן העגלון המקום הראשון ועליון בעגלה; כמנהג שכל הקודם לשכור זוכה בקדימת מושב הקרון. אך כשבאנו אל העגלה באו גם שני נכרים, אחד סוחר איטאליאני והשני כומר. ואלה, עם שאחרו לבוא, דחו אותנו היהודים מן מקום מושבנו הראשון בדרך לעג וקלס, והעגלון לא היה יכול לעמוד נגדם אפילו אם היה רוצה, בידעו שהוא נגד הדין והדת. על כן היה מוכרח לשתוק; ואנחנו סבלנו עלבונות שונות מהאנשים הרעים הללו שלא הניחונו בשלום רגע. לא יכולנו לקיים דבר מצווה להניח תפילין, להתפלל כהוגן מפניהם ותמיד מונים אותנו בקראם: יהודים נבזים! ובכל פעם שהיה דרך עקלתון מעט היו נותנים עלינו בקולם בגערת-נזיפה ובכינוי בזוי: צאו ורדו מן העגלה ולכו ברגלים! ודוחפים אותנו החוצה כחפצים. וגם זו לטובה היתה, כי ראה ה' בענינו.

אחר שהיו מצירים לנו בכמו מהלך עשרה פרסאות אחר פראג נזדמנה לפנינו דרך מסוכנת מאוד, כי היינו צריכים לעבור אורח צר מאוד; מצידו אחד הר זקוף ככותל וצידו האחר משופע עמוק כתהום. בהגיענו לשם קרוב למקום המסוכן מאוד דחפו ורדפו אותנו מהעגלה האנשים הללו כמנהגם ואנו לא סירבנו והלכנו ברגלינו; הם נשארו יושבים בעגלה לבטח. עודנו הולכים רק איזה פסיעות רחוק מהעגלה והנה העגלה נהפכה, נופלת על פניה במדרון שאצל הדרך מזה כנזכר, והיתה טעונה משא כבד בארגזים ותיבות ונפלו קצתם על הסוהר האיטאליאני, כמעט שברו כל עצמותיו ונפל שדוד חולה מאוד, לא יכול לשוב עוד אל העגלה והיה מוכרח להישאר שם על הדרך ולבקש לו מלון בכפר הסמוך. אך הכומר לא ניזק כלל אבל עם כל זאת לא רצה הסוחר להניחו מאצלו, כי אמר שחייב לעשות לו קורת-רוח פן ימות325. נוסף לזה כמעט מת לבם בקרבם בידעם ששמחנו במפלתם לכל הראנו ה׳ תקוותם בו. בזה האופן נפרדנו מאתנו העוכרים אותנו ונפטרנו מהם בשלום; ראינו נקמה באויבינו ואנחנו בשם ה׳ הלכנו לדרכנו בשמחה ובטוב לב; יושבים לבדנו בעגלה רחבת-ידים ויכולנו לשמור מצוותיו בלי שטן ופגע רע על הדרך. והגענו למקום ברין בעזרת השם יתברך שלמים וטובי-לב. שם ראיתי מצאתי את הכומר שנפרד ממני בדרך ונענע לי ראשי ואמר שלא יסע עוד עם יהודי בעגלה אחת.

ובשובי לביתי מברין היה באמצע החורף וימי הקרח הנורא. נסעתי עם אנשי היריד בקרון בלי אופנים היושב על שוליו שקורין שלידן326 ונמשך על הקרח והשלג במהירות שהוא מחליק יפה; והיה דוחק לישב יחדיו לכל העגלה כי רבים היו והוצרכתי להוציא רגלי אחת חוץ לקרון, כמו שעשו רבים זולתי. ובעודני יושב במצב הלז היה איזו שיפוע ומדרון בדרך באופן שהוחלק הקרון שאני יושב בו מצד שרגלי בין שתי הקרנות בתווך; חשבתי שנתרוסס פרק כף הרגל כי היה כואב לי מאוד ולא הייתי יכול לעמוד על רגלי וחזרתי לביתי דמי לסבאי327 צולע על ירכי328 והוכרחתי לעסוק במשיחות וסיכות חריפות איזה שבועות עד ששבה רגלי לאיתנה כבראשונה בעזרת הש״י.

והנה אחר המסע הגדול והנורא ההוא באתי בידים ריקניות לביתי. הכסף אזל מכלי ובני הבכור שיחי' גדול תודה לאל היה אז כבן שבע למד גמרא329 וזוגתי הרבנית ע״ה שכרה לו מלמד בפני עצמו בביתי ומזונותיו עלי מלבד שכרו, כי חמי הרב ע״ה, אעפ״י שהיה מחזיק מלמד בביתו, היתה עינו צרה בנכדו, בני שיחיה מחמת שהיה לו שכל טוב ומהיר וזריז יותר מבניו, על כן מצד קנאה לא הניחו ללמוד בחברה אחת עם בניו. והוטל עלי עול כבד. וילד אחד זכר נפטר לי קודם שובי וזוגתי ע״ה נתעברה מיד ונתרבה משא ההוצאה עלי ולא העליתי בידי מהנסיעה הארוכה הנ״ל כי אם העמל והיגיעה, איבוד זמן וממון. על הכל ישתבח היוצר והסוער שהיתה לי נפשי לשלל בכל הקורות הרבות משוערות צרורות על שכמי. אך את זאת הרווחתי קצת שראיתי לי איזה דרך משא ומתן במדינת האלאנד שאוכל להרוויח מאומה בעזה״י ולשקוד על תלמודי. וניסיתי לשלוח שערות עשים (עזים?) ויעלים וצמר רחלים של ארץ הגר - שהיו לבנים וארוכים מאוד ואינן נמצאים בשאר מדינות -סחורה כזו קניתי מאנשי ברודא המביאים אותה ממדינת אונגארן ושלחתיה לאמשטרדם ליד מכירי שם שהיתה להם שותפות עמי בזה ובמחיר המעות שלחו לי משם איזה סחורות הטובות בארץ מעררין ואונגארן, שקנו ממני אנשי הקהל הנ״ל הנוסעים לארץ הגר. וראיתי קצת סימן יפה בסחורות הללו והייתי יכול לישב בביתי בלי טירחה גדולה בעסק מו״מ באופן זה. אך לא ארכו לי הימים וירד שער הסחורות הנ״ל ונפל מאוד באמשטרדם ונשארו לי מונחים שם סך מסויים, שלא היו יכולים להימכר אפילו בהפסד מרובה, מלבד מה שתקעתי מעותי אצל אנשי מדינת הגר הקונים שם שערות וצמר, והקדמתי להם מעות על יד כפעם בפעם; שבעד המעות שקיבלו ממני היו רגילים להביא, ובהביאם לידי הייתי צריך לתת מעות מחדש על העתיד. גם קצתם החזיקו המעות בעושק ולא הביאו לי מאומה בעד מעותי.

וקודם שאצא בסיפורי זה ממדינת מעררין אספרה אל חוק מקצת גדולות שעשה עמדי השם ית׳ שם את אשר אזכור, כי הרבה שכחתי ויצא ממחשבתי בעת הזאת. ראשונה בענייו מו״מ, בתחילתו קראתי עסק כי התעסקו330 עמי קנאים, על הדבר הזה קם עלי איש אחד מארץ אשכנז ממרחק לשטן להתיישב בברודא וקנה חזקת הקהילה וגם המו״מ עם שערות הנ״ל קנה עמה מן השררה בדמים יקרים על מנת שלא יהא אדם רשאי להסתחר במו״מ זה אלא הוא לבדו. ולא די שבא מן החוץ להשיג מקומי גבולי, אבל רצה למחות בידי בחזקת היד שאמנע מלעסוק במו״מ הנ״ל וחשב למסור אותי להפסידני / וכבר קרוב היה הדבר להזיקני / ולא היה אפשר לי לקום כנגדו. והנה לפתע פתאום נפל למשכב בחולי קשה ר״ל ונפטר בקוצר ימים סמוך לביאתו ולנשיאתו אשה. והיה בחור בארז, בעל קומה, גיבור ואמיץ-כוח מאוד, תהא מיתתו כפרתו! ונסתלק ממני המגור מסביב. אחר איזה זמן באה אשתו שהניח אלמנה, אחר שפיזרה מה שהניח לה, סבבה בעיירות ועברה גם הנה באלטונה.

שוב נעשה לי נס אודות מומר אחד, שבהיותו כמו יהודי למראית עין השכין אצלי משכנות עם אבנים טובות טבעות. אח״כ המיר שם בברודא ואז נודע שכבר היה מומר במקום אחר ובא לברודא בחזקת יהודי עשיר ממדינת פיהם, ולפי הנשמע בעת ההיא היה ג״כ גנב ושודד, וקנה נכסים וידיו רב לו, וברח ובא עד ברודא לעשות שידוך ולהתיישב שם. וכאשר כילה מעותיו חזר והמיר דתו והלך בין הנכרים ומסר אותי אצל השררה שם, כאילו יש לו הון עתק אצלי; ובחמלת ה' עלי נפטרתי גם מן העסק הזה בשלום; אך כי נתבעתי לדיו בארכעות לא היה יכול להוציא מידי שלא כדין, רק הניחו לי ליטול בראש מה שמגיע לי לפי חשבוני בשומא ששמו אותן המשכנות והמותר יחזור אליו וכן נעשה ולא הפסדתי כלו מכיסי תודה לאל!

עוד מקרה קשה עבר עלי שם בסכנת גוף וממון גדול מאוד ויוציאני ה' למרחב ויחלצני מפח יקוש. העניין היה כי פעם אחת, אחר שנתרועע מו״מ הנ״ל, קיבלתי אח״כ מאמשטרדם דמי מותר חשבוני משותפות הנ״ל וכתב חוב נעשה על שם הרב מדינה ר״ב והוא שלח לי כתב חוב מהסך ההוא על קרושפודענץ331 של גבריאל ווימפא בברעסלוי שישלם שם. ולא רציתי למוסרו לאדם אחר; גם חשבתי אולי אוכל להרוויח איזה דבר עם המעות ע״י סחורה הבאה משם. ונסעתי עם אנשי מעררין לגבות המעות של החוב הלז. כשבאתי אצל גבריאל הנ״ל לתבוע מעותי אמר לי: המעות מוכנים כבר, אך איעצך וקח תמורתו סחורה אבנים טובות ומרגליות שבידי, תוכל להרוויח בהם הרבה במדינת מעררין ואני אעשה עמך בטובה למכור לך בזול לסיבת אהבה ישנה, כי אביו היה פרנס ומנהיג באמשטרדם בימי אמ״ה ז״ל, ולחיבה יתירה נודעת לו ממנו לפי דבריו והבטחתו, ובזה גנב את לבבי, בפרט שהיה נראה אז כעשיר; על כן האמנתי לדברי מרמתו וסמכתי עליו ועל חזון דבריו מאוד שלטובתי מתכוון, כי אני לא היתה לי ידיעה והבנה כלל בסחורותיו ולקחתי ממנו כפי שוויתו ולפי חשבונו נשארתי לו חייב שבעים ושבעה זהובים; יותר על דמי הכתב-חוב שקיבל מאתי תמורת הסחורות, לפרוע לזמן ידוע, כי לבי היה בטוח בו שלא ירמה אותי. אכן מיד בצאתי מביתו עם סחורותיו אל רחוב העיר ומצאתי אנשים סוחרים מבינים בדברים אלו, והם מסויימים ואוהבים באמת, הראיתי להם מה שקניתי בדמים, כשואל ונמלך אחר מעשה, -כי הייתי רך בשנים ולא בקי בענייני מו״מ לגמרי - והאנשים האלה, שלמים אתי, גערו בי ואמרו לי: מה זאת עשית? כי רימה אותך איש שלומך, שאינם שוים חצי דמיהם בעד מאה ר״ט, לוא היה החצי וחרוזת של מרגליות הנמכרות במשקל מכר לי במספר שיהיה עולה לסך רב ועצום. בכן מהר ושוב אליו והשב לו סחורתו וקח מעותיך! וכן עשיתי. חזרתי על עקבי ורציתי להחזירם לי ולקחת מעותי, שכך הבנתי מדבריו שהברירה בידי לבטל המקח כרצוני, מאחר שסמכתי על דבריו בלבד. והיה הדבר פשוט בעיני שיתרצה לקבל סחורותיו בחזרה ולתת לי מעותי, כי מה עשיתי לו ולא הפסיד בזה מאומה; אבל טעיתי בחשבוני, כי בבואי אליו בדברים האלה בדברים האלה היתה אזנו ערלה משמוע, כי אמר: מה שנעשה אין להשיב!

תוכן העניינים

מגילת ספר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה