מגילת ספר· רבי יעקב ב"ר צבי [היעב"ץ] עמדין
א
ואתחיל מאבי זקני, אבי אבא זצ״ל, אשר אני נקרא בשמו, ה״ה הגאון מו״ה יעקב בכמוהר״ר בנימין זכותו עלי יגן, אשכנזי מגזע ז״ק. כך היו נוהגין לחתום שם משפחתם, כי היו זרע קודש, בני בחונים וצרופים בימי הגזירות ושמדות; המה נשארים נאמנים לה' מכמה דורות, מגדולי חסידי אשכנז הקדמונים.
ואבי זקני הנזכר למעלה12, היה אחד מחכמי ווילנא המסויימים באותן הימים לפני גזירת חמי״ל13 והיה תלמידו של הגאון מו״ה יעקב אב בית-דין בלובלין, אביו של הגאון מו״ה העשיל זצ״ל. אצלו שימש בישיבה ונתן לו בתו לאשה14.
אבא רבה הוא הגאון החסיד שבכהונה, בעל ספר שאלות ותשובות שער אפרים ז״ל15, ראש בית-דין בקהל ווילנא המעטירה, אז בהיותה בשלווה והיה לו כתב יחוס עד אהרן הכהן וחתן לאחד מבני בניו של הגאון ר׳ אליהו בעל שם הזקן ז״ל16 שהיה אב״ד בקהלה קדושה העלם בימים החם. עיין בספר תשובותיו של אבא מרי הגאון זצ״ל17. דברא גברא18. וסיפר ממנו מעשה, כי הנוצר ההוא היה בלא דיבור והיה משמשו כעבד. וכראות הרב שיצור כפיו הולך וחזק מאוד וגדול על ידי השם הכתוב בנייר שדבקו במצחו; באופן שהיה מתיירא ר׳ אליהו בעל שם שלא יזיק וישחית, נתחזק עליו מהרה וקרע מעליו הגליון, שהיה כתוב עליו השם ונתקו ממצחו ונפל גוש עפר כשהיה19, אבל הזיק לרבו, כי סרט אותו בפניו כשלקח הכתב ונתק השם מעליו.
ואדוני אבי זקני הגאון בעל שער אפרים ז״ל, החסיד הגדול הנ״ל, היה כל ימיו יושב בתענית חוץ משבת ויום טוב, לבד מכמה פעמים בשנה שהיה מתענה משבת לשבת ושארי תעניות רצופים; ובכל זאת היו פניו מאירות כחמה כאילו כל יום שותה שיכור; ולא פסק פומי׳ מגירסא20 יום ולילה. והרוצה לידע עוד ממעשיו והרבצת תורתו ועומק לימודו והורותיו וקורותיו ואשר פדה נפש בנו יחידו - יעיין בהקדמת הספר שער אפרים, שכתבה בנו הרב המובהק כמו״ה יהודה ליב ז״ל, שהביא הספר הלז של אביו בדפוס. ונפטר זקני הגאון החסיד במקום כבודו ק״ק אובין והיא נקראת בודין והיתה גדולה ועשירה, ונפטר בן ששים ושתים שנה. ובנו יהודה ליב תקע אהלו של תורה בירושלים תיבנה ותיכונן במהרה בימינו ומת שם בשם טוב והניח אחריו בן חכם גדול הרב ר׳ ידידיה ז״ל, אשר נשא בת הרב יצחקי ז״ל, מרא דארעא ישראל בימיו.
ובת אחת היתה לאא״ז הגאון בש״א ושמה נחמה ז״ל, היא היתה אם אבי מורי הגאון, אשת זקני הרב מוהר״ר יעקב הנ״ל שהשיא אותה לו. כי הוא היה מושלם בתורה וביראה. וסיפרו לי הגאון ר׳ דוד אפנהיים21 ועוד איש אחד, שהיו שניהם מכיריו ותלמידיו המובהקים, והגידו להפליא איך ידע ארבעת חלקי שולחן ערוך שהיו שגורים על פיו. ונעשה לו נס גדול כאשר אספר הנה הדברים בפרטות.
ויהי בשנת ת״ח לפרט קטן22, עת צרה לישראל בארץ פולין, וואליניה ואוקריינה על ידי חמיל, ומשם נתפשטה הגזרה ונמשכה לקהילות ליטא, וק"ק ווילנא המהוללה העדינה / נדדה מקינה/. אחרי שהיתה יושבת בטח ושאנן ועשירה מאוד, עד כי כלי-בית שלהם היו של כסף; בחכמה ובמעלה לשם ולתהלה על כל קהילות קדושות ולכן בכל מקום שהגיעו לשם - בנודם וטילטולם בארץ אשכנז והמדינות - חכמי ווילנא היו נחשבים למאוד. כך סח לי הישיש הקצין הפרנס ר׳ בער כהן עליו השלום, כי עלו לשם ולתפארת על כל אנשי פולין בכלל. אמנם חכמיה, אנשי השם, לומדים כל היום וכל הלילה לא יחשו23, ללמוד הלכות ופוסקים ולא משו מתוך האהל הבית המדרש הגדול, לדרוש ולחקור באמתה של תורה, בתלמוד והוראה ולא היו ישנים בבתיהם כל ימות השבוע כי-אם משבת לשבת ונעשו גיבורי חיל, אריות בתורה; כולם זכו להיות מורי הוראות בישראל, מלבד שאר לומדים מופלגים, קצינים ומנהיגים, מהם היה החכם המושלם, הרב הגאון החסיד שבכהונה בעל שער אפרים ז״ל, שהיה ראש בית-דין בווילנא והגאון בעל ברכת הזבח24 ושאר חיבורים כאמרו עליו שהיה יודע טורים ובית יוסף בעל פה, הרב בעל הש״ך25 והרב החסיד ובעל הוראה בית הלל זצ״ל26. מלבד שאר גאונים; כולם הלכו בגולה, נפוצו בארץ להרביץ תורה בישראל והיו למאורות גדולים. מהרש״ק נעשה אב״ד בפיורדה ומשם נתעלה לישב על כסא הרבנות בפראנקפורט דמיין וקראקה, והרב בית הלל נתקבל לאב"ד בהמבורג ואלטונא, והרב ש״ך בהעלישויא בארץ מעררין, והגאון יעקב, אבי אבא עם כל בני ביתם נתיישבו גם כן במעררין. מתחילה היה לאב״ד ולן צדק בבית הקצין המפורסם בשם רייך-קויפמאן ע״ה ושם למד אצלו בנו של העשיר הלז, והיה אחר כך אב״ד בק״ק ברודא ואחרי זה נתקבל שוב לאב״ד בק״ק אובין, בהיותה עדיין עומדת על תילה וגדולה מאוד בעושר ובמעלה וקבע שם ישיבה ושמעו הולך גם בכל ארץ טורקיא הסמוכה לשם27, גם בארץ ישראל.
אך בטרם בואם אל המנוחה והנחלה28 עברו עליהם רעות רבות וצרות-צרורות על שכמם29, כמעט שכנה דומם נפשם בחרב היונה30.
וכה אירע לאבי זקני הרב כמו״ה יעקב ז״ל, שהיה אז בחור בשנים. ובהיחפזם לבוס ולהימלט על נפשם מפני חרב היונה, נפרד האיש השלם הלז מאחיו ומאשתו הילדה, שנשארה אצל אביה שברח עם בנו ואשתו לארץ אחרת - שלא יטבעו בבור צרה; ופגעו בו באא״ז מו״ה יעקב ז״ל הפוחזים אשר הרבו חללים, עקרו כמה קהילות ישראל, לא השאירו פרסה; שפכו דם צדיקים נקיים, נאמנים לאלקים, לאלפים ולרבבות, אשר היו כצאן לטבח בידי הצרים.
וכאשר פגעו באיש צדיק הלזה וגזר עליו השבאי31 שיכרע לחרב להתיז ראשו - וכן עשה - פשט צווארו לחרב חדה לשחיטה ולמסור נפשו על קדושת השם יתברך; ובעודנו על ברכיו לקבל המיתה במכת-חרב וכמעט פרחה נשמתו - הנה זה מלאך ה׳ נוגע בו; כי נתן ה' רחמים בלב הצר הצורר וחמל על רכות שניו, ותחת שהיה רוצה להוליך החרב על צוואר הנ״ל בצד החד, נכמרו רחמיו ועשה לו דחיפה בצד בקרנא של כלי-חפצו בדרך בזיון32 ואמר לו: קום לך כלב בחור! ולך לנפשך! ויצילהו ה' מחרב רשע באופן נפלא מאוד ויהי לנס ולפלא גדול. ויתחבא אח״כ בין ההרוגים ולא ניכר להעוברים דרך שמה אם הוא חי; היה לחורב ביום, מוטל בין המתים הנהרגים על קדוש השם וביו בצעי המים, מתכסה בשק, ולקרח בלילה33; היה נודד לבקש איזה מחיה וללקט עשבים מפרי מר הגדל בעשבים באגם ולהחיות את נפשו. במצב הלז, כשמונה ימים, עם תום כל הצמא לדם לעבור, אז ברח על נפשו וימלט מידי הפוחזים.
והנה בהיותו בין ההרוגים הקדושים היו שם איזה אנשים מבני עמנו, מתחבאים גם הם ועמדו מרחוק וראו כל מעשי של אבי זקני; איך שחה לעפר נפשו תחת יד הצורר ברצותו לפגוע בו; כסבורים שכבר הותז ראשו בכרעו לטבח, וכראותם חרב הצר מונחת על צווארו חשבו כי לא יחיה, אחרי נפלו בדחיפה על הארץ באחורי החרב - שלא היה מכת-מוות כלל - אך האנשים ההמה, העומדים בבית המרחק ורואים בבהלה ואימת-מוות נפלה עליהם - דימו שהורם ראשו מעליו והושלך לארץ, כעניין שאמרו בגמרא חז״ל, דחזו דמחי ליה בגירא וברומחא וסברו וודאי מת34, ואם תאמר: עד אחד במלחמה אינו נאמן? כאן שנים הם ואמרו גם כן בדדמי35.
לפיכך כשהגיעו אלה האנשים לעיר טריבש למקום הגאון בעל ש״א, אחר שנמלטו מידי האויבים בחמלת ה׳ עליהם, ובאו למדינת מעררין למקום שוקט ובוטח; ויפקד מקום אבי זקני מוהר״ר יעקב ז״ל, וחקרו אחריו אצל פליטי-חרב הנ״ל אם ראו אותו חי או מת? ויאמרו: יעקב מת! כי ראינו בעינינו שכרע להריגה והותז ראשו! כך ענו האנשים הנמלטים ההם, הכשרים וההולכים לתומם, העידו על מה שלא ראו לנכון ועל פי דבריהם התיר הגאון הגדול בדודו המפורסם כמוהר״ר העשיל זצ״ל את אשתו נחמה להינשא; על פי שאלת חכם והוראה להתיר, כי היה דבר פשוט מאוד, ברור בתורה: ׳על פי שנים עדים יקום דבר׳36, אף כי בעגונה הקילו חז״ל אצלה.
אך אשתו, כי היתה ילדה היפה בנשים, לא רצתה לקבל תנחומין על החי, בעל נעוריה; הצדקת עמדה בטהרתה להוציא ממנה שלשלת גדולה, דור ישרים יבורך מטע להתפאר37, כי אחר חצי שנה בא "ההרוג" ברגליו ויהי לאות ולמופת בישראל. מן אז והלאה לא רצה הגאון הנ״ל להתיר שום עגונה בדור ההוא ובצוק העתים, שהיו שם עגונות רבות מבעליהן הנאבדים ברעש ההוא משוד הפוחזים ונתיירא ממכשול; על כן קיבל עליו שלא להזדקק לשום התרת אשה, מאחר שהמכשלה הזאת תחת ידו38, שהתיר אשת איש גמורה ואמר שבעת צרה כמוה אין לסמוך כלל אפילו על שני עדים גמורים, ונתקיים בו: לא יאונה לצדיק כל און.
אחר זאת נולד אבא מארי הגאון ז״ל צבי תפארת ישראל מהזיווג הנבחר עודם בארץ מעררין, ומשם בא אא״ז הגאון בעל שער אפרים עם חתנו אא״ז מהר״י ז״ל עם בל בני ביתם לבודין, היא אובין ראש מלכות אונגארין39. והיה שם רב אב״ד כמה שנים לקהל החשוב, אשר היה שם בעת ההיא, והנהיג נשיאתו בכבוד גדול והתחתן בעשירי הקהלה עם בניו ונכדיו והרביץ תורה לרוב. ויהי שמעו בכל ארץ טורקייא ובארץ ישראל גדול שמו; רבים מגדולי הארץ מריצים אליו אגרותיהם בשאלות ותשובות כאשר ישאל איש בדבר אלהים.
ואמ״ה ז״ל, עודנו נער רך בשנים למד תורה אצל אביו וזקנו ז״ל בשקידה רבה והיה לו לב חרוץ וזכרון גדול ועצום מאוד. והלך לסאלוניקי בימי חרפו ללמוד גם דרכי חכמי הספרדים, אשר היו שם בעת ההיא חכמים גדולים ועצומים, ושימש את הרב אליהו קובו זצ״ל ביחוד. משם חזר לבודין אל בית אביו ולו שם כשם הגדולים בעודו ילד בחור בשנים. ומצאתי ראיתי בין כתביו איגרות כתב ידו הקדושה של אבי זקני הגאון החסיד בעל ש״א ז״ל שכתב לו לסאלוניקי להזכירו על שקידת לימודו והתמדת חקירתו את חכמי הספרדים, לעמוד לפניהם לשרתם ולדעת לב כל אחד מהם וחכמתו ולהביא אתו מחידושיהם, ובו הרבה לנכדו אמ״ה ז״ל הלולים ותוארים כדרך שכותבים לגדולים אנשי השם.
ואמ״ה ז״ל מאז בילדותו מחל רוח ה׳ לפעמו40, וכתב וחיבר שו״ת ארוכות ורחבות בעשרה ידות41 נייר או יותר. ואחת, שהיא הראשונה, שהתחיל להשיב שואלו דבר בתורה וכן האחרת; והמה היו מונחים עד הנה בבית גנזיו ובראה מפני גודל כמותן הניחן ולא הביאן לדפוס חלק ראשון. גם אנוכי כבד ממני הדבר לעבור עליהן ולשום עיוני בהן, ביחוד שבאו לידי שלא בעונתן; שמתחילה עברו על ידי זרים שנים רבות, ומי יודע מה נפקד מהם, וגם הכתב היא ספרדית ובקושי אוכל לקרותן, מצורף לטירדותי הרבות והנם למשא עלי, - לכן בהכרח הונחו אל הצד עד שיבוא הגואל להם ויוציאום לאור. ושוב בא אלי הנה בן אחותי ר' הירשל מגליגיו42 והפציר בי לתתם לו, כדי לזכות בהם שיוציאום לאור ויביאם לדפוס ונעתרתי לו ומסרתי בידו.
גם היה אמ״ה יפה-תואר ויפה-מראה ועם זה היה נוהג חסידות עצומה מנעוריו. לכן חשקו בו גבירים כבירים ונשתדך ונשא בת עשיר גדול מעשירי קהל בודין הישנה שהפריז לו ממון רב והיה אמ״ה בבודין עשיר מסויים.
אח״כ היה רב וחכם בקהל שאריי43 בארץ בוזנא44, שהיו שם גם כן עשירים מופלגים. וכאשר נלכדה העיר בודין מאנשי הקיסר ירום הודו45 הלכו כל הקהל שבי וזקני וזקנתי רגליהם לנחושתים הוגשו והוליכום לברלין שר החיל של אנשי צבא פרייסן ששבה אותם ונפלו לחלקו ונפרדו בברלין. ואמ״ה נעתק משם בדרך נס ופלא שנעשה לו בתחילה כאשר באה העיר במצור. ויבוא כדור של אש מקנה השריפה הגדול שקוראים קנון46 ויפול בבית שהיה דר שם אמ״ה ז״ל ויך את הבית רסיסים ובקיעים47. ויקח הכדור את אשתו הראשונה עם הילדה שהיה לו ממנה והוא היה בחדר אחר הסמוך אתה בבית ולא הזיק לו מאומה וניצל בחמלת ה׳ עליו ויהי לנס. ומשם ברח וימלט. ובפרק ההוא כתב התשובה הנדפסת בספרו על אודות אשה שנפטרה ולא חי הזרע קימא אחריה שלושים יום בשנות החזרה48. ונתקבל לרב בק״ק שאראי הנ"ל ועמד לשרת את הציבור הלז עד תום מצור אובין והנהיגו בו כבוד גדול.
וכאשר קרבה הפקודה של העיר שאראי ותבוא גם היא במצור מאנשי חיל הקיר״ה וגם בשמעו כי נשבו אביו ואמו, הלך לו אמ״ה ופנה מאותה מדינה ובא לו לארץ אשכנז. ובכל הדרך הארוכה והטילטול הכבד לא רצה לקבל מתנה משום אדם, אף-על-פי שהיה לו שם גדול ובכל מקום שהגיע לשם חרדו לקראתו, והיה מסתפק במועט הכסף הנמצא בידו. ובבואו לוויניציאה התארח בביתו של הגאון החסיד המופלג כמוה״ר ר' שמואל אבוהב זצ״ל49 וחיבה יתירה נודעת לאמ״ה ממנו. שם אזל הכסף מכליו, כמעט כלתה פרוטה מן הכיס, והזמין לו הקדוש-ברוך-הוא דרך פלא אחד מחורי ארץ הגר50 שהיה חייב לו סך מסויים, שבא לשם ונזדמן לפונדק אחד ופרע לאמ״ה כל חובו משולם, באופן שלא היה צריך לעזוב מדת החסידות שהחזיק בה מנעוריו להיות שונא מתנות, כעניין שאמרו חז״ל: בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו51, באשר ה' אתו.
משם עבר למדינת אנשבאך. בעת ההיא אירע המקרה בלתי טהור עם העשיר המפורסם מאוד באנשבאך, שהיה קצת אנוס ע״פ הדיבור ובכפייה של השררה שלו, שביקש ממנו שישא שנייה דרבנן לאשה, וביקש לכמה רבנים שיתירוה לו; ומצא כמה מהם בארץ פולין - ששלח להם שליח לדבר עבירה וצרור הכסף בידר ונתפייסו לו איזה מהם ברצי כסך52 להפקיע חבל האיסור - קצתם קנה בכסף מלא והשיג חתימתם ובקצתם שקר ענה. ובעבור כבוד אמ״ה ז״ל שם, השתדל הוא אצלו גם כן וחילה פניו שיחתום לו גם כן ורצה להתיר לו פס ידו למען השיג מבוקשו. ואמ״ה גער בו והוציאוהו בנזיפה ורקק בפניו על ששאל ממנו דבר שאינו הגון כזה. מאי סלקא ביה במאד?53 דבר זה ידוע ומפורסם בעולם. כי אחר מעשה שעשה ונשאה, נחלה מאוד ונישול אברים, באופן שמן השמים הפרישום שלא יזדקקו זה לזה בעבירה והיה קידוש השם גדול, כי עין בעין נראה כמה גדולים וחמורים דברי חכמים ודברי סופרים מדברי תורה54. שבכל יום אנו רואים עוברי עבירה בידים וכו', ומלווי בריבית והגזלנים וחומסים ונשבעים לשקר והמגלחים זקנם והעוברים על התורה - והקב"ה מאריך אפו, רואה עלבונו ושותק, אינו גובה מהם חובו בעולם הזה; אדרבה משלם להם שכרם על פניהם להאבידם ובגזרות חז״ל ותקנותיהם אינו מוותר ואינו ממתין; אין הפורענות שוהא לבוא רחמנא ליצלן כדי להראות חבתן שכל דבריהם כגחלי אש55. וכן מצינו בפירוש שהחמיר בכבוד צדיקים יותר מכבודו56 וכזה אירע פעמים רבות, כאשר יוכל לדעת כל איש יהודי פקח, אשר ישגיח על תולדות הימים ולא יחשבם למקרים, וכאשר אשמיעך עוד להלן, שראינו וידענו בבירור שסוף העובר על דברי חכמים - מיתה שלא בעונתה או עוני ויסורים מכוערים דקשים ממיתה.
נחזור לתולדותיו של צדיק. משם בא אמ״ה לפראג והיה שמו הולך וגדול. ורצה הרב ר׳ וואלף אב״ד דמדינת פיהם57 לתת לו לאשה בתו שפרה עם ממון רב, שנישאת אח״כ להגאון אב״ד מפראג, ולא אבה לקחתה מחמת היותה אלמנה, ובא לו עד ברלין. ועם היות שרצו כמה עשירים גדולים אשר שמעו שמעו הגדול, ביחוד בקהילת המבורג, להשתדך עמו ולהפריז לו ממון רב, לא נתן עיניו בממון ובחר במשפחה מיוחסת. נתקשר עמו דודי הרב כמוהר״ר זאב ע״ה58 לקחת את אחותו בת אבא רבה הגאון אב״ד דשלשה קהילות בעת ההיא, הרי הוא כבוד מו"ה משולם זלמן ניימרק זצ״ל59, היא אמי מורתי החסידה הרבנית שרה ע״ה. כי מה׳ היתה לו אשה משכלת יראת ה׳ טהורה, מגזע הנבחר משפחת מירלש המפורסמת, מחסידי ק״ק ווינא הישנה, המלאה לה אנשים נכבדים, נדיבי ארץ, אנשי מעשה וחסידים גדולים, בעלי תורה מופלגים. וכל הגאונים שבאותו דור דבקו בהם והתחתנו עמהם, כי גדלה מאוד מעלתם בתורה ביראה, במעשים, בעושר ונכסים, בגדולה, בשם טוב וביחסים. ואבא רבה מר קשישא הנ״ל60 האריך ימים על ממלכתו בשלוש הקהלות בשלום ובשלווה והנהיג את הציבור במישור ובחכמה. וכן גדלו הג' קהילות בימיו, רבו למעלה בעשירות ובכבוד.
והוא ז״ל ראה בערך מאה וחמישים יוצאי חלציו או יותר. גם דור חמישי יולדו לו בארץ ליטא. וכל אחי אמי ובעלי אחיותי אנשים גדולים בתורה ובמעשים; מהם רבנים, מהם קצינים במדינות פולין וליטא, מלאו פני תבל61 והארץ האירה מכבודם.
[ואבי זקני62 עם אשתו, אחר שעברו עליהם כמה גילגולים, באו לאלטונא וראו את בנם החביב אמ״ה ז״ל בכבוד, אחר שכבר נשא אמי מורתי הרבנית ע״ה כמו שאכתוב בסיעתא דשמיא. משם נסע לארץ הקדושה דרך ארץ פולין וזכה להתיישב בירושלים תובב״א.
ואחר שנפטרה אשת נעוריו של א״ז והוא כבר זקן, יותר משבעים שנה, והכריחוהו החכמים אשר היו שם שישא אשה בזקנותו, כי אין מניחין בעיר הקדושה שבת אדם בלי אשה, ואפילו יהא זקן ושבע ימים מאוד, וזימן לו הקב״ה שם זיווג שני הגון, ג״כ אשה כהנת ממשפחה מיוחסת בישראל, היא היתה הזקנה המלומדת המופלגת שהיתה שמה מלפנים ושמה יהודית, בת הגאון המפורסם כמר נפתלי שהיה בלובלין, זקנו של חותני הזקן63 כמר נפתלי כץ, אב״ד דפראנקפורט דמיין].
[ונפטר אבי זקני כמוהר״ר יעקב גם הוא בירושלים בשיבה טובה, בן שבעים ושלוש שנים. ונכתב משם לאמ״ה ז״ל שבעת פטירת הצדיק נעתר השם לארץ הקדושה והיה נס גדול; כי השמים נעצרו מלתת בית מימיהם ונתנו לו עמו בקברו חתיכת בגד טבול במים / להודיע צערם שצריכים למים / לבקש רחמים על החיים / שלא ימותו בצמא. ובשובם מקבורתו בא מטר לרוב והרווה את הארץ הצמאה ואמרו כולם: זכותו הגן בעדינו!]
ואמ״ה הוליד מאמי הרבנית ז״ל בק״ק אלטונא חמשה בנים וחמש בנות. בשנת תקי״ב64 עודם חיים וקיימים תודה לאל, ה' יאריך ימיהם ושנותיהם בטוב ובנעימים.
ושם באלטונא בנה לו הי״ת בית נאמן והקים לו בית המדרש הגדול, קלויז, שיסדר לו גבירי ועשירי הג״ק להרביץ בר תורה אמיתית לשמה. ונאספו אליו שמה לומדים ורבנים מופלגים מארץ פולין וליטא, שהיו עוסקין שם בתורה בשקידה רבה, יום ולילה לא ישבותו65, ללמוד גמרא, פוסקים, תשובות, הלכות ואגדות. גם מלאו ידיהם לה' בשאר ידיעות עד שנעשו שלמים בתורה ובחכמה. כמה פעמים גמרו אצלו ש״ס וטורים, מקרא ומדרש, וספר דקדוק. גם למדו ממנו ז״ל פרישות וזהירות ומנהג חסידות אמיתית ויראה פנימית; באשר היה ז״ל שונא בצע ומואס אפילו בממון שהוא של יושר אצל רבנים אחרים. ומימיו לא קיבל מתנות ממון מבשר ודם מיחידים; עם שפעמים הרבה רצו להעשיר אותו קציני עם עשירי דורו, שהיו אנשים גדולים חשובים כמו שרים ודוכסים - ופעמים רבות הביאו לו דורונות, כלי-כסף וכלי-זהב יקרים - והשיב פניהם ריקם ולא אבה לקבל מהם מאומה.
מי יוכל לספר גדולות מעשיו, לא יאומן כי יסופר אם לא מי שראה וידע ושימש אותו, כאשר עדיין לעת הזאת שכתבתי מגילה זו נמצאים בג״ק איזה אנשים זקנים ששימשו אותו וזוכרים מעשיו והנהגתו הקדושה והישרה ולימודי תורתו; המה מתמלאים שמחה וצהלה בדברם ממנו, לשמו ולזכרו תאות נפש מכיריו ויודעיו מלפנים, כי לא נשמע ולא נראה כמוהו בארצות הללו משנים קדמוניות. על כן גדל והצליח בתורה ובחכמה שלמד ולימד, כי כל תורתו לשם שמים היתה, לא להתגדל ולמצוא חן בעיני בני אדם, רק כל מגמתו וחפצו להרבות כבוד בוראו ולהקים עמודי התורה בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו.
והיה לו לב אריה להציל עשוק מיד עושקו ולא נשא פנים בתורה וקיים ׳לא תגורו מפני איש׳. ומפני מדה זו היו לו תמיד איזה מתקיפי אילי העיר מתנגדים, כמו שאכתוב בס״ד; לא שונאים בנפש חס ושלום - חוץ מאיזה קלי עולם, חצופי הדור - כי הכל ידעו והכירו היותו איש אלוקים, קדוש ונאמן לאלהיו; רק לסברא זו בעצמה נתיראו ממנו לפי שלא נשא להם פנים בדבר בלתי ישר. ואין להפליא מזה, כי האיש אשר אם היו נותנים לו כל כסף וזהב ומרגליות שבעולם, לא היה מקבל מבן אדם, ודאי לא יכיר פנים במשפט ולא יעשה רק הישר בעיני ה' בלבד.
והפלא הגדול שלא יכלה תאורת הממון ואהבת הכסף אשר יענה את הכל66 להטות לבבו אליה, עם היותו ז״ל מטופל בבנים ובנות וביתו ריקן מהכנסה מרובה; כל ימי היותו רב בקלויז לא היה לו רק ששים רייכסטהאלר67 לשנה, דבר קצוב והוצאה מרובה הכרחית עצומה מאוד; בכל שתי שנים לידה, זה היה ממש כסדר - כל ימי הורתי לא פקדה - ובפרטות שהיה ז״ל אדם ענוג ורך מאוד חלש-הטבע ורפה-המזג, באופן שלא היה יכול לאכול מאכלים גסים עם עזיבת המותרות ונהג בהסתפקות האפשרית למען לא יצטרך למתנת בשר ודם, כאשר היה בעל בטחון ואמונה אין כמוהו בכל הארץ.
רק דבר אחד בלבד אספר מכל מעשיו הגדולים בשנאת מתנות: פעם אחת נזדמן שבא לאלטונא הקצין הנדיב המפורסם כ״ה הירץ הנובר ע״ה, שהיה עשיר עצום מאוד מכמה פעמים מאה אלפים ר״ט כידוע, ועם זה היה נדיב-לב גדול, וותרן בממונו בשפע רב ואוהב לומדי תורה ההגונים כנפשו. וקרה כשבא לבקר את אמ״ה ז״ל בביתו לשמע גדולתו, תורתו וחכמתו ויראתו, ושהה אצלו במה שעות ודיבר עמו דברים בעסקיו לשמוע עצתו גם כן. סוף דבר ביקש ממנו שיתרצה ללמוד בשבילו שעה אחת ביום והוא יתן שכרו - כי בלאו הכי הוא שוקד על התורה יום ולילה לא ישבות ואין צייר לזה לא טרחה ולא יגיעה ואין בו העדר כבוד כלל, כי אין אדם זולתו יודע מזה ולא משגיח עליו - לא היה חסר כי אם דיבור אחד בלבד להשיב אליו ולומר: טוב הדבר, כן אעשה! כי אז היה מעשירו בוודאי. אך ישמע נא דבר התשובה! כה דיבר אליו: חלילה לי מעשות זאת, ללמוד בשביל בני אדם להרבות שכר ח״ו; איני לומד תורה אלא לאהבת הבורא, לידע התורה, לשמור ולעשות ולקיים! ורצה הקצין הנ״ל לתת לו מתנה גדולה ושם לאל מלתו ויאמר לו: מתנתך לך להויין ונבזביתך לאחרים הב68. ויצא מלפניו בפחי נפש כי לא מצא מבוקשו אצלו שהיתה כוונתו להקריב מנחת ביכורים69 לתלמיד חכם גדול כזה. ויתמה האיש הנכבד הלז על גודל לבבו של אמ״ה ז״ל ואמר באכסניה שלו לר׳ זעקלי ווינר, פרנס ומנהיג דקהילה וונזבעק: הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו?70 אינני מניח ראשי ולא מזיגנא אבי סדיא71 עד שאעשירנו, כי חשב מחשבות לסבב לו עשירות באיזה אופן שיהיה, כי היה להקצין הלזה לב רחב אין דומה אליו בזמנו.
אמנם לא יצאו דבריו לבטלה; אך על דבר זה נתקיימה מחשבתו קצת בלי כוונה, כי בסיבת פטירתו נפלו הפרשות72 ומריבות בין אלמנותו, שהניח לה כל עזבונו בידיה, ובין חתנו שביקש העזבון תחת ידו, שהוא נשא בת יורשת יחידה של הקצין הנ״ל. ונדבר אמ״ה ז״ל לתקן העניין על פי בקשת האלמנה. ונסע אמ״ה ז״ל להנובר ושהה שם איזה ימים ועשה סדר ותיקון אשר ישר בעיניו ונתקבלו דבריו, באופן שנשאר הדבר בלי קיטרוג ונתנו לו אלף ר״ט או יותר בשכרו עבור טרחתו. ואחרי עבור איזה שנים, בנסוע אמ״ה ז״ל דרך הנובר על הרבנות דאמשטרדם, חזרו ונמלכו בו כאשר ישאל איש בדבר אלהים; כאשר בפעם הראשונה מצאו תועלת גדולה בעצתו ותיקונו, ואח״כ נפלו עוד הפרשות חדשות ביניהם וביקשוהו עוד בעברו דרך אליהם לחזור לתמוך הענין לעשות מעמד ומצב להבא - שלא יתחדש עוד דבר קילקול, ועשה את שלו והצליח גם בפעם ההוא. גם המה נתנו לו שכרו משולם, אבל לא התמידו להתנהג עפ״י עצתו וסידורו, לכן אחר זה נתקלקל עניין מאוד ושוב נתחרטו על שלא שמעו לעצתו הטובה וחזרו לבקשו על זאת בפעם השלישית, בנסעו העתקתו מאמשטרדם ועבר ג״כ דרך שם ולא עלתה בידו בעת ההיא כמו שאכתוב להלן. ואשוב למקום שהייתי.
אמ״ה קבע ישיבה ומדרש בקלויז דאלטונא קרוב לעשרים שבה שהרביץ בו תורה וחכמה ויראת שמים, תושיה לרוב הודיע וקנה לו שם טוב לא לבד בג״ק, כי שמו הולך עד סוף העולם ושמעו גדול בכל הארצות ומצודתו פרוסה בירושלים73 ורבים מחכמי אשכנז ופולין מריצים אליו אגרותיהם ושאלותיהם בכל דבר הקשה להם בתורה בהוראה בין דין לדין, דברי ריבות וספיקות שנתחדשו להם. והיה חשוב דינו ופסקו כאלו נפסק ונגזר בבית-דין הגדול. גם מקהילות ספרדים שבהמבורג היו שואלים אותו ודורשים דבר ה׳. מאתו תצא תורה לכל ישראל, אחר דבריו לא ישנו. גם צרכי-ציבור דג' קהילות אשכנז וקהילת ספרדים שבהמבורג היו מוטלים עליו לדון ולהורות בין איש לרעהו ובין קהל לקהל. לא סרו מאחריו. גם בהיות חמיו, מר אבא רבה הגאב״ד מהר״ז מירלש הנ״ל, מלך בג״ק ואמ"ה רב בקלויז - הוא היה המוציא והמביא, מחמת היות חותנו הרב, זקני, זקן נכבד מאוד, כמה שנים מוטל בעריסה74 וכל מילי דמתא עלי דמר אבא רמיין75.
וכל זה בלי שום שכר ונטילת פרס היה עבד לעם הזה בג״ק. עבד אותם בכל כוחו בחנם אין כסף, נשא משאם וטרחם; אף תיקן להם תקנות רבות וטובות. הוא היה ראשון לדבר שבקדושה, לזכותם ביין לקידוש ולהבדלה, שלא היה נמצא לפניו יין כשר במקום הלז, והוא התחיל לשלוח אנשים לאיטליה ולצרפת לעשות יין כשר למצווה ולהסיר מכשול. כי מן אז והלאה היה מצוי יין כשר וטוב ומובחר ובזול. ותיקן להם הטמנת חמין לשבת בתנורים סגורים בבית האופים76, כי עד הימים ההם היו מקילים להטמין ברמץ בביתם והיו נכשלים באיסורי שבת החמורים; ועד ימיו היו מזלזלים בתיקון המצות שכמעט היו אוכלים חמץ בפסח ותיקן תקנה גדולה להעמיד אצל כל שאופים שם היהודים מצות, למדן אדם כשר וירא שמים, שישגיח על עשיית המצות בהכשר כדין וכדת וכהלכה. וכדי שיהיו עניים ועשירים שווים בכך, בלי הכבדה יתירה על העני שאינו מוצא פועלים בפני עצמו. ומן המעות הללו היו שוכרים פועלים כוללים לעשות לכל הבא לאפות מצות יחד עשיר ואביון, מכולם היו נוטלים הפועלים שכרם בשווה. הוא ביטל המנהג הרע שהיו הנשים שוהות מלטבול כמה חדשים אחר טהרתן מלידתן ומעכבות עונתן שגורמות רעה רבה77. הוא סילק איסורי ריבית רבים שהיו נכשלים בהם עד עתה. הוא היה אב לאביונים ולכל איש מצוק. והיה מרגיל לעשירים בהרבות צדקה וגמילות חסדים, כי היו דבריו נשמעים, ביחוד שלא היה דורש כבוד עצמו, באשר ה' אתו ולא היה מקבל מתנה מיחידים. ועם היות בני הקהילות אז ברום המעלות כמו שכתבתי, כמעט אין כסף נחשב, ולהיותם בטוחים בצדקתו ונאמנותו, - היו כמה עשירים מוסרים בידו סך מסויים לחלק לעניים בני טובים ולישרים בעיניו, כדי לזכות במעלה הגדולה שבמעלות הצדקה, שהנותן לא ידע למי נתן והמקבל לא ידע ממי מקבל. וכן היו מפקידים בידו ממון מזומן להלוות לעניים על משכנות הלוואת חן וחסד, כמו שיש בידי להראות ע״י קוויטונג78. והיתה מצודתו פרוסה בירושלים ג״כ. עיני השקפתו היה עליהם לטובה שיגיעו מעות ארץ-ישראל הנגבים בג״ק לידי עניי ירושלים ושיתחלקו בסדר וביושר, לא כשאר קהילות אשכנזים, שכל מעות ארץ-ישראל הלכו לטמיון ואוכלים הגבאים הכוללים שלהם - הגנבים הגדולים המעשירים עצמם ממעות צדקה זו, ועניי א״י מתדלדלים, מוכרחים לעזוב דירת א״י ולהיות נודדים ללחם, גולים ומטולטלים - שהיו ממונים על כך בפפד״מ, בווינא ובוויניציאה ובירושלים; כל אלה היו חברי גנבים, ביניהם נתאכלו כל הממונות הרבים, ההולכים מדי שנה בשנה מכל ארץ אשכנז, פיהם, מעררין, אוסטרייך, הולאנד, צרפת, פולין, רייסין, ליטא ומכללות הגולה בארצות המערביות הללו הנכללות בעאוראפי79, שהיה עולה לסך גדול מאוד. ואבד העושר ההוא בעניו רע אצל גוזלי הרבים, אוכלי שוד עניים הנ״ל, וע״י זה השתרגו עלו חובות גדולים על צוארי העניים האשכנזים שבא״י.
על ידי זה בעוונותינו הרבים כמעט בטלה ישיבת הארץ הקדושה מן האשכנזים ולא נשארה אחוזת דירה לשום אשכנזי בירושלים תובב״א. בפרטות לעת הזאת נעקרה אותה קהילה אשכנזית לגמרי מפני עול החובות שלא יכלו לצאת ידי חובתם. והיה בבוא אחד בית ספר הזוהר בבל דרכיו וצנוע בכל ענייניו. היה מקובל גדול ונאמן בכל בית ספר הזוהר ותיקונים והאר״י כמעט שגורם על פיו; כמו שהיה בקי בנגלה במקרא ומשנה, הלכות ואגדות, ש״ס ופוסקים וארבעה טורים בכלל ובהרבה שו״ת קדמונים ואחרונים, חדשים עם ישנים וספרי קבלה ודקדוק ופילוסופיה ושאר ידיעות היו לו למנה; כל שערי אורה / חדרי תורה / פתוחים לפניו. והיה צח לשון בדיבור ובכתב כמו שיתראה מחיבורו ספר שו״ת הנדפס, והניח עוד תכריך כתבים בערבוביא גדולה והיו מונחים בידי זרים שנים רבות, כי נמסרו ביד כמ״ו אפרים ע״ה תחת ידו להביאם אלי ונפטר בליסא ונשארו שם ביד אנשים אשר לא ידעתי ואחר החקירה והפצרה נשתלחו לידי בעירבוב רב, ולא אוכל לידע אם פקד מהם מאומה. גם לא יכולתי לפקוח עיני עליהם לסדרם ולבררם מרוב טירדות. גם בהיותי עסוק במלאכת שמים שנפלה לחלקי לסדר חיבורים בתורה הקדושה אשר שערום היותם נצרכים מאוד בדורות הללו. ונתן ה׳ בלבי לקרבה אל המלאכה אשר נדבה רוחי מאז לתועלת עצום ורב בעזרת השם יתברך כאשר יחנני קוני. גם יש עוד ביד גיסי הרב באמשטרדם קצת מכתביו, ביחוד מה שהגיד והוסיף על ספר שו״ת שלו שהדפיס בחייו. ובשעות פנויות היה מעיין בספרים חיצונים וענייני העולם.
וממדותיו האלהיות עוד: אפילו אי יהבי ליה כל חללי דעלמא לא הוי משני בדיבוריה80; ולא נשמע על פיו מעולם דבר שחוק וליצנות אע״פ שהיה בדיחא דעתיה ומדבר עם כל אדם בסבר פנים יפות ועם זה היה ירא ומאוים; ואהוב וחביב לכל מכיריו. היו בו חיזוק קדושה וטהרה ורוח יתירא, מיעוט תענוג, מיעוט שנה, מלא רוח חכמה ויראה, מוסר וענווה. לא הסתכל חוץ לארבע אמות; בתורת ה׳ חפצו כל היום וכל הלילה, בה יהגה, באהבתה ישגה. ואף אם אורייתא מרתחא ליה81 מכל מקום היה מקובל על הבריות הקרובים אליו ומכירים עניינו, בידעם שכל מעשיו לשם שמים, בלי שום פנייה חיצונית, ולכן היו מוסרים נפשם עליו אוהביו ותלמידיו והיו דואגים עליו וממציאים לו פרנסה בכבוד, באופן שלא היה מוכרח לעזוב מדת חסידתו שהחזיק בה מנעוריו, שלא לקבל מתנה ולא נהנה מסעודת הרשות. ולא יכלו להעבירו על דתו להתרצות ולקבל דורונות שהיו כמה קצינים רוצים להעשירו וקידמו פניו בתשורות ודורונות כלי-כסף וזהב כמו למלך יובילו שי למורא81, אבל לא עלתה בידיהם.
והנה מיד אחר החתונה שלו עם אמי מורתי הרבנית ע״ה מסרו לו שותף מבין בסחורות להרוויח בהן כדי שיוכל לשקוד על למודו בבית הספר והשותף יעסוק בעדו עם המעות שלו בעצמו. אבל לא ארכו לו הימים והשותף שלו ברח מזה לאמשטרדם אחר שנתאכלו המעות. ויצא אמ״ה ז״ל נקי מן נכסיו פתע פתאום, כי כל מעותיו היו ביד הבורח ולא השאיר לו כל מאומה. ולזה רבתה הדאגה בלבו עד שנפל בחולי השחורה82 מדאגה שלא יצטרך לבריות, עד שהיתה רפואתו קשה מאוד וכבר נתייאשו כל הרופאים ממנו במקומו ויעצוהו שילך למקום באר מים חיים נובעים הנקרא מרחץ עמס, סמוך לנהר רהיין, וכן עשה. נסע לשם לעסוק ברפואות מי הבאר החם הנ״ל בין דיבחא לעצרתא83 בהוצאה רבה. ובחמלת ה׳ עליו הועילה למצוא על ידי זה צרי למחלתו ושב לבריאתו. וגם כי היה לו כתב-ערבות ובטחון מאביו של הבורח, שהיה משועבד של קהל אלטונא, ואירע שנפל האיש ההוא למשכב ויהי חליו חזק מאוד; דאג אמ״ה ז״ל שמא מתוך צרת בנו שהשתרג עליו בסיבתו חלה האיש עד מוות - לכן לקח אמ״ה השטר-חוב ושלחם אליו קרעים כדי שלא יצטער ולא ישים אל לבו דבר הבריחה וחזר האיש לבריאתו.
בחצי סיון בפרק ההוא נולדתי אני יעב״ץ, בנו הראשון. וקראני בשם אביו יעקב ע״ה. אכן אני חותם עצמי: יעב״ץ ע״פ צוואת אמ״ה כמוזכר בהקדמת ספרי שאילת יעבץ84. נולדתי אחר שקדמו לפני שלוש בנות והיה ג״כ צער גדול, כמעט שנתייאש מלהיות לו בן זכר, כסבר בתלת זמני הוי חזקה וכבר ציוה וסידר מוהל אחר במקומו אם יוולד לו בן בעודו נפרד מביתו, אך הוא חזר לביתו ובא שלם בגופו ובריאתו יום או יומיים לפני המילה והכניסני לברית ומל אותי הוא ז״ל בעצמו, והיה לו שמחה גדולה. אצפה לרחמי שמים שיקויים בי תקוותו ושמחתו בעת מולדתי85. ויהי רצון שלא אבוש ולא אכלם מאבותי.
ועם כל זה שכלה קרבו ואבד מעותיו לא שינה מדתו ונסתפק במועט ובצמצום נגד טבעו והרגלו וגילגל עצמו בצער בעניין הפרנסה. אבל נמצאו אז בק״ק אלטונא והמבורג אנשי לבב, נדיבים על לאלף ר״ט לשנה בלא פיזור כי היה מטופל בבנים, אבל כל זמן שהיה כבודו שוכן פה היתה הברכה מצויה ושכר פרגמטיא86 של בני הק״ק היה גדול ומעשי ידיהם מתברכים והעשרים מתרבים והקהילות הולכות ומתגדלות בעושר ובכבוד מימיו, ממש אין כסף נחשב, וכל יום גברה העשירות בג״ק על כל הק״ק שבאשכנז, עד אשר העתיק אמ״ה דירתו משם, אז ירדו לצערים87 עם ה׳ כמש״ל. ובוודאי זכרת לימוד תורתו לשמה והנהגתו הקדושה המשיכה השפע שבע רצון ומלא ברכת ה'88 במקום הלז. כל הזמן שהיה כבודו שרוי כאן וכל מי שזוכה לשמשו - נתעשר, בפרט שני שמשים, אחד אנשל שוסטר באלטונא, שהיה משרתו בשכר, נתעשר מכמה אלפים ור׳ אברהם נורדן ששימשו בחינם עלה למעלת העושר על כל עשירי דורו במפורסמים מלבד אחרים. גם גיסי הרב באמשטרדם ע״ה עלה לגדולה מחמת שימושו, עם שלא היה בדאי מחמת לימודו, אלא לפי שהיה משמשו כעבד. גם למד ממנו והרויח איזה מדות טובות והיא שעמדה לו ולבניו.
וכן היה אהוב לכל העם מקצה עם שהיה יראוי ומאוים ואימתו מוטלת עליהם כמו איש אלהים קדוש. חוץ מאחד התקיף בעיר קהילת אלטונא ר' בער כהן ע״ה, שזה האיש היה כמעט נעבד מרוב בני ק״א מחמת רוב עשרו והצלחתו הגדולה; כי בא לכאן נודד ללחם, בחור עני ודל ואח״כ נתעשר עשירות מופלגת מאוד. גם לא היו לו בנים עד שעברו שנת חמישים משנותיו וכבר גידל בן אחיו להיות יורש עשרו הרב; אחר שמתה אשתו ראשונה ונשא אשה ילדה והוליד ממנה בן; אחר מתה גם היא ונשא אחותה והוליד בנים ובנות וראה שמחות רבות בבנים ובנות; עשה שידוכים גדולים. בנו הגדול לקח בת הקצין הגדול שבווין המפורסם ר׳ שמעון ע״ה והצליח האיש ההוא בזקנותו מאוד; גם עושר גם כבוד וגדולה היו לו בשפע עצום, לא נשמע ולא נראה בדורות הללו כמוהו. וכל בני הקהילה כפופים לו ונשמעים למאמרו, ביחוד בהיותו קצת למדן גם כן. ובאמת היה לו גם הנהגות טובות, שוקד על הספר בכל עת שהיה פנוי ממשא ומתן. גם קבע בית המדרש בביתו והיה מספיק ללומדים של בה״מ צרכם די-סיפוקם בכבוד גדול. גם צדקות וטובות היו לעניי העיר בביתו. אבל עיקר ההנאות ע״י נשותיו בפרט ע״י האחרונה. היא היתה עושה הרבה טובות בלי ידיעתו, כי באמת לא היה וותרן ולא נדיב בטבעו, כי רוב עשרו הכריחוהו שלא להיות כילי, לכן כמדומני כדבעי לא עבד89 לפי ערכו הגדול. גם היה זקן ונשוא-פנים אצל השררה, על כן בטובתם ושלא בטובתם של בני אלטונא היו נכנעים אליו ויראים ממנו מאוד, כי היתה בידו ממש לא לבד הנהגת הציבור, כי אם גם מעמד יחידים, סוחרים ותגרים הלוקחים בהקפה היו מסורים בידו. מי שהיתה עינו רעה בו היה מקפח פרנסתו - ואפילו היה במצב טוב אצל סוחרים גדולים ובעלי כיסים המקיפים - ואין צריך לומר בעניין הטלת ערך - למי שהיה רוצה הוה מרים ומכביד ולמי שהיה רוצה היה מקיל. ומאן די הוה צבא הוה מרים ולמאן דייצבא הוה משפיל90 ומוריד מגדולתו ומינויו ומשפילו. באופן שכל מי שהיה נותן עיניו בו חיש מהר היה מתנקם עמו ויורד עמו לחייו91 לפי שלא סר למשמעתו. לפיכך היה כמו פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור92.
וזה הגבר-אלים, עם שהיה מכיר מעלת אמ״ה ז״ל, היה מתנגד אליו בסתר, עם שהיה מראה לו אהבה בגלוי, מפני שלא החניף לו אמ״ה ולא נשא לו פנים והוכיחו על פניו במה שידע ממנו שלא נהג כשורה. ועוד משפחה אחת היתה בהמבורג נקראים פוירשטן, שהיו בה עשירים רבים בעלי ממון, אבל עניים גדולים בדעת תורה ובמעשים טובים, במעט כל תועבות ה׳, רק אעפי״כ נתדבקו בתורה לחפות על קלונם ולכסות על מעשיהם. ונשתדך ישראל פירשט עם הגאון ר׳ זיסקינד רויטנבורג ע״ה שהיה אב״ד בק״ק וויצנהויזן ואח״כ בלובלין, ונשא בנו הגדול המופלג כמו״ה משה ע״ה, בתו של הקצין הנ״ל, אשר אח״כ אבד עשרו על ידי משא ומתן וחסורי מחסרא והכי קתני93.
ושתי משפחות הללו היו נוטים אחרי זה האיש משה להגדילו ולהקניט את אמ״ה ז״ל. לכן אחרי מות אא״ז הגאב״ד מהר״ז מירלש ז״ל - מיד נתנו עיניהם אנשי ג״ק באמ״ה, חתנו של הגאב״ד הנפטר, ומינוהו מיד לראש אב״ד וקצין עליהם, דהיינו הרבנות של שני הקהילות המבורג וונדסבק אלו לבד היו. תיכף אחרי שבאו מקבורתו של אא״ז ע״ה באו אצלו ואמרו: יחי אדונינו הרב! אך בקהילת אלטונא, שם היה נמצא אז צרתו בצידו, הוא הרב ר״מ הנ״ל, חתנו של ישראל פירשט, שהיו לו ולמשפחתו יד תבע ביקריה וענש וקטיל94. ולכן בראותם שלא עשו פרי בשליחותם הנ״ל, חזרו בהם וניחמו על המעשה. לא יעשה כן בישראל! להעביר ממינויו איש קדוש וחכם גדול כזה! אשר לא ימצאו תמורתו בדורו. ויראו לנפשם פן תהא זאת לשמצה בקמיהם95 והיה נוח להם שלא יעשה אמ״ה כזאת, לעזוב מקום כבודו פתע פתאום; לכן היו חפצים שיכחשו השלוחים הנ״ל דבר השליחות כדי לחפות עליה שלא תהא המכשלה הזאת תחת ידיהם.
ואליהו פאלק השליח האחד עשה כן והכחיש בפה מלא את חברו הנ״ל שהלך עמו בשליחות אנשי הקהל אל אמ״ה כנ״ל. אך יואל שוא, כאיש אמת, עמד בדבריו ואמר שלא שינה כלום אך מה שציוו עליו עשה והדברים אשר שמו בפיו אותם שמר לדבר בלי נטות ימיו ושמאל ולא הוסיף ולא גרע מטוב ועד רע. על דבר זה קנסו ליואל שוא בשש מאות ר״ט שהיה מוכרח לשלם מיד לקופת הקהל וכן עשה בשמחה. נוסף על זה ענשוהו עונש מר; לא לבד שנדחה מחדר הקהל אלא נגזר עליו שיופסל לשום מינוי ולא יבוא עוד לכל דבר שבקדושה כל ימיו וישב בבית הכנסת עם האבלים והמנודים. כך נהג לישב כאבל וכמנודה כמה שנים, אף הכל קיבל וסבל עליו הקצין הנ״ל לאהבת האמת. וכל ימי חיי רב״ך לא בא עוד יואל שוא לשום מינוי לדבר הקהל. הדברים ארוכים ונשאר הסיפור בכתב אצל ר׳ יואל שוא והיה מונח בבית גנזיו לזכרון. אחר זה חלה אמ"ה ז״ל חולי כבד מאוד, כמעט נתייאשו מרפואתו והוצרכו להקיזו דם. אז שבה רוחו אליו כי ראה שהמאורע היה הסיבה.
נחזור לסיפורו של אמ״ה ז״ל. לא יצאה חצי שנה אחר המאורע הנ״ל, שהניח כבודו וסילק עצמו מהרבנות דקהל אלטונא עד שבא אליו כתב רבנות מקהל אמשטרדם. לא יגרע מצדיק עינו. והיה זה בערב שבת פרשת בשלח, והיה יושב בבית הכנסת מעוטף בטלית וקורא שנים מקרא ואחד תרגום פרשת השירה מתוך ספר תורה, אז הובאה אליו האיגרת-בשורה. אך הוא ז״ל כתב לשם תשובה והודיעם שאם לא יוסיפו לו בשכר הרבנות שלהם, לעמוד לשרת לפניהם, כאשר היו נותנים מתחילה לרב אב״ד שלהם עיקר דבר מועט כחמש מאות זהובים בלבד - והיה לרב אב״ד שלהם עיקר סמיכות על משענת קנה, מתנות ודורונות מבעלי בתים - והוא ז״ל לא היה מקבל מתנות ב"ו כלל וכנ״ל וטיפולו היה מרובה וישיבת כרכים באמשטרדם קשה - לכן בהכרח להוסיף לו מקופת הקהל מעמד פרנסה בשופי96, ונתרצו לו וקיצבו לו שכר קבוע אלף ר״ט שפעציא97 לשנה, שהם שני אלפים וחמש מאות זהובים האלענדיש98. אז העתיק דירתו מאלטונא ובא לאמשטרדם בכבוד גדול לא בלבד אצל קהל האשכנזים, כי גם קהל ספרדים עשו לו כל הכבוד, כי גדול מאוד היה בעיניהם ורבים מחכמיהם הכירו אותו מאז ע״י שהריצו אליו איגרותיהם ושאלות-ספיקותיהם; וכמו שהיה גם לקהל ספרדים שבהמבורג לאב ולפטרון כל ימי היותו שם; חיבה יתירה נודעת לו מהם בהכירם מדותיו האלהיות וחכמתו ולימוד תורתו לאמיתה ולשם שמים. גם היה מדבר עמהם בלשון ספרדית צחה כמותם.
ולזה האב״ד של קהל ספרדים דאמשטרדם בייחוד שיחר פניו בכתב מלא שבח ההולך לפניו להקביל פניו בטרם בוא אמ״ה ז״ל למכון שבתו באמשטרדם. ובבואו נתקבל גם מקהל ספרדים שם בכבוד שלא נעשה כמוהו לשום אדם מלפניו ולא היו מחשבים לשום רב וחכם מכל קהילות אשכנז ופולין; רק מאמ״ה ז״ל היו עושים יחיד בדורו. כל גדוליהם משכימים לפתחו ומחזיקים בדברו, לא סרו מאחריו. עד שגרם העוון ובא עת התגר99 של חיון, שם רשעים ירקב100. אבל קודם זה היה קהל ספרדים דאמשטרדם בכלל, מקטן ועד גדול, אוהבים נאמנים לאמ״ה ז״ל; חומה היו לו מנחלה במלחמת האשכנזים שנפרדו לשתי כיתות, כמו שאכתוב להלן בס״ד. כי גדולי גבירי הספרדים להם יד ושם אצל השררה ודבריהם נשמעים אצלם מאוד. והם הודיעו והגידו להשררה על אמ״ה ז״ל שהוא אחד ואין שני לו בישראל בזמנו בחכמה ובידיעות התורה ומנהיג הציבור ביושר וצדק. אין על עפר משלו101. ובא האות והמופת על זה כי גדול שמו אצל השררה ג״כ, כי על כן כל ימי היותר באמשטרדם לא רצו בעלי השררה שם לטפל בדיני ממונות של קהל אשכנזים בין איש לרעהו - בעת שאין שם חירות לרב אב״ד לדון דיני ישראל - אכן השררה מעצמה עשתה זאת בבוא לפניהם בעלי דברים מאשכנז שלחו אותם ואמרו להם: לכו אל הרב שלכם שיפסוק ביניכם ויעשה דין לכם; בידעם היותו גדול בתורה ובשנאת-בצע ובלתי נושא פנים.
אודות איזה מהחזנים הנ״ל יתפללו בבית הכנסת הגדולה באותו שבת, לכלל הכאה עד שפוך דם עליהם, עם בסיסי סידורי התפילות שקורין שטענדר102, שהיו זורקין וחובטין זה את זה, דימו להרוג אלו את אלו. בעוונותנו הרבים היה הבית הזה בית מקדש מעט כמערת פריצים103 ביום הקדוש והמוכן לתשובה ולדרוש הרב תוכחה לעורר העם בתשובה. ומחמת האימה הגדולה והחרדה והבהלה שנפלה על הרב אב״ד שלהם בעת ההיא הנ״ל, מיד נפל למשכב בבואו לביתו ולא הוסיף לקום, כי חלה חליו אשר מת בה. ואחריו נתקבל הרב מו"ה שאול ז״ל ומת בדרך בגלוגא ונתקבל אחריו אמה״ג.
לא שקטה חרב הקטטה ואש המחלוקת מתלקחת בתוך הקהל עד לב השמים ומטר השלום לא ניתך ארצה104; לא שקטו ולא נחו רק חשבו לבלוע איש את רעהו חיים, וכבר הגישו עצומותיהם לפני השררה באמשטרדם ופזרו ממון רב מאוד משלהם ומשל כיס הכנסת הקהל. ויד של החזן ר״ל היתה תקיפה באשר היו בה בעלי כיסים גדולים שבאותו זמן, בפרטות האחים המפורסמים גאקיש, גברי אלמא שהשיגו עושר רב לא במשפט, וכן היה סופם, ביחוד ארון גאקיש באחריתו היה נבל 105 כמפורסם בעולם, שהיו רבים מבעלי-בתים נתלים בהם. ואלו בעלי זרוע נלחמו עם הצד החלש של החזן הוא ר״א, אשר בה היו בעלי צורה, אנשי אמת ואוהבי יושר, רודפי צדק ונלאו לסבול עול העריצים הנ״ל, המתגאים על הציבור שלא לשם שמים; אף שכמעט שכנה דומם נפשם ולא יכלו עמוד נגד עזי הנפש הנ״ל - שהיו מוציאים על המלחמה ההיא מעות הרבה מקופת הקהל שהיתה בידם. והאחרים, עם מעוטם וחלושתם בערך הצד האחר, היו מוכרחים להוציא על זה מכיסם וממון עצמם במשפט הערכאות של גויים. לכן היתה המלחמה כבדה עליהם וכמעט קט כרעו ונפלו לפני האחרים, שונאיהם ומנדיהם106 הקמים עליהם לאבדם ולכלותם, שלא לעזוב להם שורש וענף. ואי אפשר להיות כל כך שנאה בין שתי אמונות ואומות חלוקות ונפרדות כמו שרבתה המשטמה בין שני אלו הצדדים של החזנים.
ויהי כאשר קרב אמה״ג ז״ל אל העיר הקדימו עצמן צד התקיפים הנ״ל ושלחו שליחים לפניהם, הוא השמש ר״ל ר׳ עקיבא׳ס, איש דברים, שיטעים דבריהם ולכניסם בלב אמ״ה ז״ל למען ימשך אחריהם ויצדיקם בדיניהם ולסייעם ברדיפות הצד השני, לעוקרם משרשם, להשמידם מגבול ישראל שלא יבואו לשום דבר שבקדושה, ולהודיע ג״כ כוחם וגבורתם של צד ההוא, בהיותם העשירים ורבים אשר אתם ויש לאל ידם לנצח לכשנגדם - על כן אם יתמוך בהם ויעמוד לימין צדקם, אז טוב לו. ואמ״ה הבטיחם להיות בעזרם כשהצדק אתם וכתורה לעשה, רק צריך לשמוע דברי שני בעלי הריב. והיה בבואו העירה ושמע מה בפי הכיתות עצמן, אזי ישפוט צדק בין צד לצד כמוטל עליו.
וכאשר עברו איזה ימים ראו אנשי הכת העצומה הנ״ל כי לא מצאו אצל אמ״ה מה שביקשו, כי הוא אוהב היושר והאמת, ולא רצה למסור הכת החלושה ביד שכנגדם לטבח, מכל מקום לא רפתה יד הכת המתגברת מלבקש דרכים להביא את אמ״ה במסורת הברית שלהם וקישרם - להכריח הצד המתנגד להם - והבטיחו לתת לו עשרים אלפים זהובים מעות במזומנים אם ירצה להטות אחריהם ולהיות ידו עמהם להשיג חפצם ונצחונם ולהתגבר על כת האחרת, להרסם ממצבם ולהדפם ממעמדם ולרמסם; ונגד זה, אם עדיין יסרב מלעשות רצון התקיף, ידע כי יתהפכו לו לאויבים לסבב אליו פני המלחמה שלא תהיה לו ולהם תקומה, שכבר הפריזו והפרידו ממונם סך רב כדי ללחום עם אויביהם, ואתם המון רב וכסף וזהב וכלי-קרב שתו השערה ולא יעמוד איש בפניהם.
וכאשר נלאו ממועצותיהם ולריק יגעו לנצחו לאמ״ה ז״ל, להעבירו על דעתו ולעזוב מדתו הקדושה ומנהגיו האלהיים, אשר כל ימיו היה אב לאביונים, / ורביכוח לאין־אונים / וריב לא ידע יחקרהו, בל יתערב עם שונים / לא יכיר פנים במשפט, לא ישא פני כל כופר ורב פנינים, הכסף נחשב בעיניו כאבנים / ועפרות זהב לו107; לא יגור מפני איש ולא ישוב מפני כל לעשות משפט עניים ונלחצים; בו מצאו מנוח / כל דכאי רוח / ישבר מלתעות עול, משיניו השליך טרף108 - לכן שם לאל מלתם, מקולם לא יענה, מפחדם לא יחת וישחוק למוהר ומתן, לא יאבה כי ירבו שוחד - אז קידשו עליו מלחמה וביקשו לדחותו מהרבנות ולהעבירו במלאות לו שלוש שנים כשני שכיר ויהפכו לו עורף וישטמהו בעלי חיצים109 וחשבו להבאיש ריחו אצל השררה. אבל רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום110 כי האנשים אשר נשאו את ידם בו, שבה מחשבתם בראשם, נדחו והוסרו ממינוי פרנסות, כאשר דימו לעשות, כן נעשה להם. הם שלושה פושעי ישראל: ארון גאקיש, שהיה מגדל כלב וקוראו לו שם כב'111, יודא פרינץ, זלמן קופערנעס - אלה הם פרנסים בימים ההם והועברו בתוך זמנם, הורדו מכבודם וגברה צד החלש, שיצא לאור משפטם אצל השררה וניצחו את כת העשירה והחזקה; כי בעלי השררה לא היו לוקחי שוחד ועל פי השררה נתמנו מיד תחתיהם שלושה פרנסים טובים וישרים מאנשי צד החלש.
ולאמ״ה ז״ל נתקיים שטר רבנות שלו בכל תוקף ועוז, כל ימי חייו לא יורשו להעבירו כי גדול שמו בגויים גם כן, שתורתו ואמונתו מכרזת ובפרטות עשירים עם ק״ק ספרדים שבאמשטרדם היתה ידם עם אמ״ה ז״ל בעת ההיא, והמה תקיפים גדולים בעיר, אהובים אל שרי יועצי המקום. לכן לעת עברו כוח הצד התקיף של האשכנזים להפיק זממם בגד אמ״ה בבל כוחם ואונם - ולא יכלו עמוד מפניו כי ה׳ הדפם ממצבם כנ״ל - אף הכת המתנגדת צוררת היתה לו כדובים וזאבים וגחלי רתמים, ההתגרות וההתחרות בערר תחת אפר וחרב הקטטה / לא שקטה, / אבל אדרבה רבתה משטמה על אודות שלושת הפרנסים בלתי-טובים לישראל, קטני-הערך / שנכחדו בירח אחד שנפל מהם ונעשו שפלי-ברך / כי הוסרו ממינויים תוך זמנם כנזכר; אף אם לא היה ביכולתם להרע לו מאומה מחמת גדולי ק״ק ספרדים שהחזיקו במעוז אמ״ה ז״ל.
אף הרשעים כים נגרש112, עמדו על המשמר, מתאווים ליום אנוש ואחריתם כיום מר113. עד שגרם העון ובא שטן וערבב את העולם, הוא היצר, הוא הנחש הצפעוני / התועב חיון הצבעוני / אשר בלבל ק״ק ספרדים עם אשכנזים יחד. אז יחלק לב כל העם לשניים, מיימינים ומשמאילים. אמנם מתחילה היה כל קהל ספרדים כאיש אחד, לב אחד114 לאביהם שבשמים, והם שהעירו ועוררו את האהבה אשר אם יתן כל הון ביתו בוז יבוזו לו115; ובאו אל אמ״ה ז״ל לדון דינו של זה הצבוע / איש זרוע / ולחקור את ספרו הפסול וגרוע / עומד כחרום ושרוע / - ברצותם לסמוך דווקא על אמ״ה ז״ל, בידעם והכירם אותו לאיש אמונה / עמו החכמה והתבונה, / ופסלו את רבם ר' שלמה אילון116 בראשונה מפני שכבר נחשד היה בעיניהם מחמת מקרה אחד בלתי טהור כיוצא בו שקדם למאורע הלז בעניין כתבי מינות של האפיקורס קורדוזו117 שהובאו לאמשטרדם בשנה שלפני זו שבא חיון, והיו כתובים בלעז ספרדי ולעזה עליהם מדינה, כל המון האיש הישראלי, בקרוא אותם תסמור שערת בשרו מגודל האפיקורסות המתגלה בתוכם. והמורה שלהם הנ״ל הכשיר אותם ואמר שהם טובים, קדושים וטהורים, אבל לא הועיל אז, כי שרפון אנשי מעמד בפניו, שכולם היו מבינים אותם לפי שהיו כתובים בכתבם ולשונם ספרדית. ומן אז והלאה היה מורה שקר הנ״ל חשוד על הדבר שדבקה בו זוהמת אמונה כוזבת של שבתי צבי, וכפי שמוזכר בספר "מלחמות ה׳ " ובספר "שבר פושעים״118 נתברר שכבר היה מהם לשעבר. ואעפ״י שכבר נפרד מהם וחזר לדת יהודית, מכל מקום נשארה טינה בלבו ומצא מין את מינו וניעור119. לכן עתה, בהתחדש עניין הרע הלז של חיון לא רצו לסמוך עליו כלל מתחילה ולא בטחו בו בדבר האמונה החמור מאוד ויקר במציאות, ולכן הסכימו פה אחד לשלוח אל אמ״ה ז״ל, לשמוע דעתו ולילך אחרי עצתו לעשות כהוראתו, כי גדול שמו וענייניו אצלם כיחיד בעולם לעניין ההוראה וקיום הדת. וכאשר כה עשו ומסרו בידו הספר120 לעיין בו זמן מה, כי בתחבולה גדולה ובכפייה בא לידם על שעה מועטת. ועיין סיפור המעשה בקונטרסים הנ״ל.
ונתנו החרב ביד אמ״ה לעשות דין האיש ההוא, אויב ה׳ אשר חשב להדיח כללות יהודית באמונתו הבדויה החדשה ויצא לקעקע ביצתן121 של ישראל, מסורת אבות, כאשר נתברר הכל בכל בתי דינין שבישראל ממזרח וממערב. כולם הודו לאמ״ה ז״ל על אשר קנא קנאת ה׳ ועשה משפט חרוץ באותו עוכר ישראל להרחיקו מגבול ישראל. ואחר מעשה נתגלו עור הרבה מתועבותיו, כי הסית והדיח ועשה מעשה בלעם וטימא את הארץ הקדושה. לא תכיל הארץ כל דבריו, וכבר בא כל זה בדפוס בכמה קונטרסים.
אכן בק״ק ספרדים רקד השטן ביניהם בעת ההיא. ועוד בעיניהם כמעט קט - אחר שחזרו ולקחו הספר מירס הנ״ל מיד אמ״ה ז״ל - קיבלו דבריו ועושו מעשה גדול על פיו לגרש את התועב חיוו מבית הכנסת שלהם, שוב נמלכו לסתור כל מה שבנו; הפך לבם לשנוא לאמ״ה ז״ל ויפנו אליו עורף ולא אבו שמוע אליו עשות משפט באיש ההוא. ואחר שכבר עשו מעשה כדברי אמ״ה ז״ל ודחו לחיון מביהכ״נ בבזיון גדול והרחיקו אותו, כפסקו והוראתו של אמ״ה; אחר זאת חזרו בהם וסתרו בניינם והכשירוהו לבוא בקהלם ועשו לו כבוד גדול. ועיקר הסיבה מחמת שהלף המורה הנ״ל שלהם, שהיה אחוז וקשור בחיויון, ועשה במחשך מעשיו בעצה אחת; בא אצל כל אחד מפרנסי המעמד לביתו והתנפל לרגליהם בבוז והתחנן להם באמרו אליהם: אף הוא חוטא ואשם, רהלא יש להם לחוס על כבודו שהוא כבודם ואנא ישאו חרפתם, איה יוליכו כלימתם? לקיים החשד והלעז שעליו היותו מכת ש״ץ ולהגדיל איפת מעלת רב האשכנזים על חכם הספרדים, הטוענים שיש להם יתר שאת מעלת רב האשכנזים על חכם הספרדים.
מאז היווסדה הקהילה היו האשכנזים ירודים ומוכנים תחת קהל ספרדים שבאמשטרדם, בהיותם רוב מנין ורוב בנין בעושר, גם כבוד יחס וגדולה, גם יש להם דין־קדימה בזמן, כי ע״י הספרדים האנוסים הנמלטים מארץ שפניא, שקבעו דירתם באמשטרדם, כמעט שנעשית מדינת הולאנד חפשית לעצמה, כי פרקה עול מלך ספרד מעל צווארה ונעשו כל יושבי הארץ בני חורין ונתנו רשות לכל אנשי אמונות ודתות שונות להתיישב בתוכם. משם באו ומצאו להם מנוח אנוסי ספרד בתחילה על ידי איש יהודי מעמדין122 שהביאם שם לאמשטרדם ומל אותם והורה להם דת יהודית; אחריהם נמשכו גם היהודים מארץ אשכנז ונתיישבו בעיר. לכן הניחו להם כבודם להקדימם בכל דבר; ביחוד מחמת עשרם של הספרדים הראשונים הבאים לגור בארץ הולאנד, כי היו מגדולי המלכות בספרד והביאו כספם וזהבם אתם, עשירות גדולה מאוד; לפיכך היו חושבים עצמם למכובדים אצל השררה. והאשכנזים שבאו לשם מתחילתם שפלים כנגדם, בהיותם קטני-הערך בענייני העושר והגדולה בימים ההם. ועתה - ההפך עליהם בלהרת123, נתחלפה השיטה: תחתונים למעלה ועליונים למטה.
כזה וכזה דיבר האיש ההוא124 וגנב לבבם אשר היה שלם עם ה׳ מתחילה, בחלקת לשון נכריה ובחנפי לעגי מעוג125 להטות דעתם אחריו, באמור להם: אע״פ שאין הדין כך השעה צריכה לכך לחפות על כבודם וכבוד קהילתם הראשית שלא לקבל עליהם גזרת הפסק של רב האשכנזים ולהתחרט על מה שעשו בראשונה כדין וכשורה שלא לישא פנים בתורה עתה. על ידי בכיות תחינות ובקשות והתנפלות והתנכלות בגניבת דעת; ע״י רכות אמרים וחלקת שפתים הדיחם השיאם ויכול להם לשוב ולסתור בניין עצתם הראשונה על הטובה להנחם; הטבעו בבוץ רגליהם ולשון רכה תשבר גרם המעלות126 שהסכימו לעשות בדבר הזה אשר לא יעשה בישראל; בפיתוי הכריחם ודעת הנהגת מדינה שקרית שקורין פוליטיקה127, היא שהסיתה אותם להיות נסוגים אחור לשקר באמונתם; לכדם ברשת הטעייה לנצחם.
פרשת הדברים שאירעו בכל זה ותחבולות וכלים מכלים שונים128 ומשונים, שקרים מרים שנעשו ונתהוו בעניין - כבר נודעו ונשמעו בין החיים עדנה וזוכרים היטב ענייני המאורע הקשה ההוא שעדיין לא נתיישן חמישים שנה. גם נתפרסם בכמה חיבורים וקונטרסים שנדפסו על זאת בעת המלחמה הכבדה ההיא שנמשכה כמו שנה תמימה. וביחוד קבעם בדפוס המפורסם בשמו חכם חגיז ע״ה הנכנס בתגר זה ראשונה והציע סיפורי המעשה בקונטרסי "מלחמה לה׳" ו״שבר פושעים" וזולת. וכבד עלי להציב כל הפרטים ההם, לעלותם על ספרי זה הנה. יכילו כמה יריעות והמה לא ייכלו. גם צרות אחרונות משכחות את הראשונות ודיה לצרה בשעתה129. ואפילו המאורע הלז שלנו בעצם אשר עוררני להעלות על ספר מגילה זו, לתת זכר לנפלאותיו של השם ית׳ וחסדיו, חדשים עם ישנים130 / אב לבנים / יודיע על אמיתו וכל מה שאירע לאבות אירע לבנים131; אין אנו מספיקים לכתבו כולו בכל פרטיו לכל משפטיו; ולכן לא אטפל בזה שכבר עברו יותר מארבעים שנה (מהתחלת הריב) וגם כי קטן בדעה הייתי באותה שעה, עם שהתחלתי לפרוח כפרחי בהונה המפציעים את מוחו של זר ששימש132 וכצעירי הלויים הרימותי קולי, קול יעקב ונתתי ידי ואצבעי בין הנימין133, להעלות זכרון בספר מעין המאורע ההוא בלי להטות ימין ושמאל. רק העיקר והמרכז שעליו יסובו קוטבי מגילתי זאת, הענוגה והרכה, הצגתי לפניך, קורא אהוב באמת ואמונה לרוב פרסומו, למען הצל אותך מהמכמורות ומכשולות ולתת לך היום ברכה.
ולידע ולהיוודע כי במקרה אמ״ה ז"ל ככה גם קרני במקרה של אייבשיץ, ממש בדומה לדומה; מה שאירע לאב אירע - לבן. שמתחילה מסרוהו בידי אנשי שלוש קהילות להודיעם משפטו וטיב קמיעותיו, אחר כך נחמו על זה הצד המתגבר בשקר ובכלים רעים הנ״ל, שנשתמשו בהם גם במאורע שלנו כפלי כפלים. לא יאומן כי יסופר שאירע מעולם דוגמתו; בכחש ובכזב בעטו בי כיחשו בה׳ ויחללו כבודו וימירו כבודם מפני כבוד בשר ודם אשר נשמה באפו, טורף נפשו ואינו רק בצורה חומרית אדם. ובטפשותם מצאו כקן קולמסא ידם לחפות עלי דברים אשר לא כן, בלי בושה, בהצותם על ה׳ ובהזידם. אף שוב נמלכו הרשומים שבהם והכירו דרכיהם הבלתי-טובים והתאוננו על שנשקעו בטיט הכסילות והבערות והעוורות עד קדקדם וקצתם שבו אל ה' בכל לבבם ומאודם.
נשוב למקום שהיינו. כי הספרדים ברצותם לנצח על כל פנים ולהשיג חפצם כיסו קלונם / ולהמיר קלון בכבוד קונם / ובראותם כי לא יכלו לכוף את אמ״ה ז״ל להחזירו מדעתו בכל הפיתויים והגוזמאות - הגישוהו אל המשפט בערכאות וביקשו מהם שהם ידינו דין זה להראות מי הצדיק. אוי לעינים שכך רואות ואזנים שכך שומעות! עד כמה גברה אהבת הנצחון באנשים האלה, אשר גדלו בנימוסי האינם-ישראלים למסור דת האמונה ביד אגוריאות של נכרים134; המה ישפטו בין היהודים ויכריעו ויפסקו הדין עם מי משני הכיתות הצדק. (כזה וכזה עשה גם כן [התועב] אייבשיץ [שר״י] וגרוע הרבה מאוד, כי קרא לפרפעסארס135 של נכרים מכמה מקומות, להעיד עלינו אל המלך ירום הודו, שהוא הצדיק בדינו וכן עשה בפועל וקבעו דבריהם בדפוס. ואחד מהם כתב למלך שהוא יודע וודאי בהנ״ל היותו נוצרי גמור136, כמו שהיה גם כן חיון רבו; לבו שלם באמונתם על פי ספר הזוהר; לכן מחוייבת המלכות יר״ה להצילו מיד רודפו על אודות האמונה שלו וצריך שירדוף אותם על היותם מתנגדים לו לעכבו ולמנעו מלהתנצר).
לכן בראות אמ״ה ז״ל קושי ערפם ושגם הספרדים אוהביו מתחילה מרדו בו והעיזו פניהם כל כך שנלוו אליהם גם הכת המתנגדת של האשכנזים הנ״ל, שהיו שמחים לאיד - עכברא ושונרא עבדו הילולא מתרבא דביש גדיא137 - ונתיירא שלא יתחלל שם שמים, שיהיה מוכרח להראות בספר נדפס ממחבר שנקרא בשם חכם ישראל, עם הסכמות מחכמים גדולי הדור, דברים זרים ומרים באמונה הישראלית - לפיכך פנה משם, עזב מקום כבודו ועקר דירתו עם כל בני ביתו ששלחם לפניו אל קהילת עמדין הסמוכה.
ועברנו דרך ים כה בספינה. אמנו הרבנית ע״ה וילדיה הרכים באמצע ימי החורף, והוא ז״ל נסע ללונדון על פי בקשת והפצרת הגבירים אנשי ספרדים מלונדון. שהיו חפצים לראותו וליהנות מזיוו הדרו (בטרם יעתיק מאותה מדינה וליסע אל ארץ פולין, כאשר הסכימה דעתו מן אז החלה לעלות משאת המלחמה ורבה המשטמה), כי גדול מאוד שמו ושמעו הטוב אצלם גם מאז היותו רב וראש ישיבה בקלוז דאלטונא. כי אירע אז שדרש הכם ניטו138, האב״ד של ספרדים בלונדון, דרוש על עניין הטבע שהוא השם יתברך בעצמו. ועל דבר זה נתעוררו עליו מדנים, לפי שהיו שם ג״כ שני צדדים חולקים ונפרדים; שאנשי הצד האחד היו לו אויבים להחכם ר״ד ניטו ואורבים למצוא לו עוון אשר חטא מינות ח״ו139. ועשו שערוריה ורעש בקהלם על אודות הדרשה הנ״ל ונתרצו לכתוב לאמ״ה שידין ויכריע ביניהם וכאשר יגזור אומר כן יקום, וכן עשה. והוא ז״ל מלא ידיו לה׳ וכתב עליהם תשובה ופסק-דין על זה העניין, הלוא הוא בספרו סימן יח. ובבוא דבר תשובתו הרמתה140 בדפוס גם בלעז ספרדי; באופן שכל העם הזה על מקומו יבוא בשלום, ורצו אנשי מעמד דקהל ספרדים בלונדון לקבלו לרב ואב״ד עליהם ונדרו לו שכר גדול, הרבו עליהם מוהר ומתן, קצבו לו חמש מאות ליטרים מקופת הקהל ובעד חמישים ליטרים אחרים רצו להיות ערבים בדבר: באופן שתעלה הכנסתו לפחות אלף ליטרין שטרלינג141 לשנה, אולי יתרצה להם, ולא קיבל עליו, כי אמר: אשכנזי אנוכי! ורוצה שישארו זרעי ויוצאי חלצי גדלים ומונהגים בדרכי אשכנזים. והיה ירא שלא ילמדו בניו ובנותיו דרכי בני מדינת הים ח״ו, לכן נמנע מזה ונשאר ראש ישיבה בקלוז דאלטונא שלא היה לו ממנה הכנסה רק ששים ר"ט לשנה, עד מות חמיו הרב הזקן אב״ד דג״ק. וכן קראוהו גם קהל ספרדים דליגורנא142 להיות להם לראש ולקצין וקבעו לו שכר גדול מאוד ולא שמע אליהם ג״כ מטעם הנ״ל. רוח המושל לא עלה עליו143 מקומו לא הניח. הכסף והזהב לא הטו את לבבו כמלא נימא לעזוב מדתו האלהית, בבחרו שמירת קיום מצוות התורה לו ולזרעו שלא יכשלו במנהגי הארצות ההם, מאלפי זהב וכסף.
נשוב לעניין. כי בגלל הדבר הזה וכיוצא בו עשה חסד לק״ק אשכנזים שבלונדון, שנולדה שם ג״כ מריבה על אודות גט הניתן שם, שבשביל דיבור קל שאמר כבוד מרדכי המבורגר רצו שונאיו לבלעו חיים על לא דבר ואמ״ה הצילו משיני אריות אשר כמעט היה טרף לשיניהם (ונזכר כל המאורע בקונטרס נקרא "מעשה רב"). זכרו לו את החסד. אהבה ישנה לא העלתה חלודה144. וכשמעם כל הנעשה עמו באמשטרדם - ושהסכים להעתיק דירתו משם ללכת לגור באשר ימצא - השתוקקו מאוד לראותו ולהקביל פני שכינה, לזכות במצווה. ויחלו פניו שיבוא גם אליהם בטרם נסעו לפולין. גם הוא ז״ל נעתר להם, נמצא לבקשתם ונסע ללונדון על ימים אחדים הוא לבדו, ונעשה לו שם כמעט כבוד מלכות, כי הלכו הראשים מקהל ספרדים לקראתו באניות מלוכה וכל המון ישראל שבלונדון מקצה, באו מהלך רב להקדים עצמם לבוא לקבל פניו בדרך, ותהום הקריה לונדון רבתי-עם מקול ההמון הגדול ועם רב הנאספים להקביל פניו. ושאלו אותם השכנים: מה זה ועל מה זה? מה יום מיומיים? ושמא משיח שלכם בא? וכל קהל ספרדים עם האשכנזים, עשיריהם וגביריהם, עשו לו כבוד גדול לא נשמע כמוהו. וכל אחד התאמץ להראות לו כבוד וחיבה יותר על חברו והיו משכימים לבית-אכסניה שלו שהיה בבית הקצין כבוד יוסף לוי, לדרוש שלומו וליהנות מזוהר תמונתו ולהשתשע בשמע חכמתו. ובצאתם ממנו נתנו מאה ברכות להאכסניה שזכה לכך להיות איש אלוקי כזה שרוי אצלו.
והנה חלו פניו רבים גבירים וקצינים כבירים לקדם פניו כפני אלוקים, בתשורות ודורונות איש כמתנת ידו145; ביקשו לתת לכסף מוצא146, יובילו שי למורא, רק שיהא להם הזכות שיקח ברכה מאתם ותמורתה יקבל הברכה היינו מתנות מידם, שיהא נחשב בעיניהם כהקרבת ביכורים לאיש האלהים. אך הוא לא רצה לשנות ממדתו אפילו בשעת הדחק הלזו ולא חפץ לקבל מתנה משום בן אדם פרטי, אעפ״י שהיה דחוק מאוד בעת הזאת, כי הכסף אזל מכליו, שאפילו כלי כספו אשר הביא בידו לאמשטרדם הוצרך למכור שם בעד סך אלף ר״ט או יותר לפרנס את ביתו שם, כי לא הספיק לו שכר הרבנות וההכנסה הקצובה לפי שהיה טיפולו מרובה; ועתה, בשומו לדרך פעמיו עם כל בני ביתו משא כבוד מאוד, אפשר יותר מעשרים נפשות גדולים וקטנים וילדים רכים - היה צריך להוצאה גדולה מאוד בהכרח - לכן עם שהשליך על ה׳ יהבו / בכל לבבו / נטה שכמו לסבול גזרת המקום ולקבל מכללות הספרדים את אשר הביאו לו נדבה מכיס אחד חמש מאות ליטרין שטערלינג. והגיד לי ר׳ אברלי לונדון הידוע, שאם היה אמ״ה מתרצה לקבל מיחידים בעצמם, כמו שביקשו על זאת כנ״ל, וגם ר׳ אברלי הפציר בו מאוד על הדבר הזה ולא הועיל, אז היו כמה גבירים רוצים לתת לו קרוב לזה הסך מאחד מהם, רצוני לומר ד׳ מאות, שלוש מאות או חמש מאות ליטרין שטערלינג לאיש אחד, באופן שהיה יכול להשיג שם עשירות גדול, אפשר עשרת אלפים ליטרין בעד החמש שקיבל מכללם, אם היה נבהל להון146, רק את הסך הנ״ל קיבל מאת פרנסי וממוני הקהל בעד כולם וזאת מפני ההכרח העצום.
אחר זאת נתפטר מהם ושלחוהו בכבוד גדול כביאתו. וכן כשהגיע לשם שמע פטירתו עשו לו כבוד גדול במותו147 ועשו לו זכר ארון שחור. וכל בית הכנסת מלובשים שחורים וישבו הקהל לארץ בוכים ומספידים עליו כמתאבלים על מלך ונשיא.
רק עוד אחת אספר: מה שקרה עמו בלונדון בטרם נסע משם. כי פרנסי ומנהיגי ק״ק ספרדים לרוב חיבה יהירה ואהבה עזה ביקשו ממנו שישאיר להם דמות-דיוקנו חקוק משוח בששר לזכרון טוב ושארית חביב, ועם כל הפצרותיהם לא הקשיב לדבריהם, כי היה בעיניו. ז״ל מעשה זר; ועם כל זה הם לא שקטו ולא נחו עד שעלתה בידם בקשתם וחפצם הלז בתחבולה גדולה על ידי אמן נפלא שגנב צורתו, בלי הגיד לו148, ע״י שסיפר עמו וכלי-אומנותו הכין לו בחדר בחוץ. ואמ״ה ז״ל לא הרגיש ולא ידע מזה כלל עד שגמר המלאכה ומצאה ידו די הציור דמות-תבניתו בשווי גדול מופלא מאוד בעיני מכיריו ויודעיו, אשר מתחילה בראותי תמונתו המצויירת בלונדון, נרתעתי לאחור, כאילו עומד חי. ונעשו ממנו העתקות ונמכרים ביוקר ומצויים על הבערש149 בלונדון.
מלונדון חזר אמ״ה אל בבי ביתו ובבואו לעמדין סמוך לפורים וסיפר לנו מהניסים שעשה לו השם ית', כי היה בסכנה גדולה על הים. ושהה שם עד עבור ימות החורף. שם קבר אמ״ה ז״ל בתו הקטנה.
ואספרה נא את אשר קרה: אחר הפסח נסע משם עם כל בני ביתו. ואת יהודה שלה לפניו להורות לפניו ארצה פולין150 הוא גיסי ר׳ ליב עם כל בני ביתו (שם היה נמצא בעת ההיא הגאב״ד מפראג מו"ה ר׳ דוד אפנהיים והוכיחו אמ״ה על פניו נגד כל הקצינים העומדים שם על שהיה עוזר לחיון ומחזיק ידיו בסתר); והוא ז״ל עם ב״ב נשתהה בדרך בהנובר איזה שבועות עד אחר חג העצרת, כי עכבתו הקצינה סערכי, אלמנת הקצין המנוח הנדיב ר׳ הירץ הנובר, כי חשבה להחזיקו אצלה מספר ירחים, על דעת שיתקן לה עניניה המסובכים עם חתנה, שנטרדה עמו במשפטים וסכסוכים גדולים על אודות אשר לא שמעה בקולו של אמ״ה, אשר יעצה לטובתה; ובפעם הראשונה שמעה אליו והתנהגה עפ״י עצתו וטוב לה, ואח״כ נטתה מן הדרך וקיבלה מיועצים אחרים אשר יעצוה לפי דרכם, על כן נתקלקל כל הבניין שבנה לה אמ״ה מתחילה כנזכר. לכן עתה, בעבור כבוד אמ״ה דרך עליה, חשקה לעכבו שם והרבתה עליו רעים עם מוהר ומתן מאוד כדי להטות דעתו לכך. וכבר היה מסכים לתת שאלה עפ״י התנאים האלה, דהיינו שהתחייבה לתת לו אלף וחמש מאות ר״ט על מנת שיתעכב ארבעה או שש שבועות לכל הפחות, ובתוך זמן יקבל שכרו ט״ו ר״ט משולם, בין יעשה ויפעל דבר לטובתה, בין לא. נוסף על זאת התקשרה151 לתת לו לכל נישואי בן ובת מאה אדומים, אם יתרצה להשהות בהנובר ולעסוק בענייני הריב שלה עם חתנה משך זמן הלז. ועל דבר זה הושווה אמ״ה עמה.
אך דבר אחד בלתי הגון שאלה זאת האשה והוא - שבתוך זמן זה שיתעכב אמ״ה ז״ל בביתה, לשקוד על תיקונה, ישלח את אשתו, היא אמי הרבנית ע״ה עם כל בני ביתו לק״ק פאן, עיר קטנה רחוקה משם איזו פרסאות. ובשביל דבר זה ששאלה שלא כהוגן נתבטל כל העניין. כי כשמוע אמ״ה ז״ל הרע בעיניו מאוד, שיעלה זאת על דעתה לשלוח מעל פניו אשתו ובניו ואמר שאפילו אם תתן לו כל כספה וזהבה לא יסכים לעשות הדבר הזה. על כן הניחה והלך לו באשר ילך.
מגמת פניו - פולניא. ועבר דרך האלברשטאט והקצין ר׳ בנימין עשה לו כבוד גדול וקיבל כל בני ביתו בשמחה ימים אחדים. ושם כתב אליו הרב ר״מ בעל "נזר הקודש"152 השגות על תשובה אחת כתב יד, שמסר לו אמ״ה לעיין בה ולא מצאה ידו די השיב לו בדרך. ולקחתי אבי כתב-השגות הלז תחת ידי לעיין בו כאשר תמצא כקן קולמוס ידי ולהשיבו דבר. משם בא לו לברלין. נתארחנו בבית דודי המנוח איש צדיק תמים כמו״ה וואלך מירלש ע״ה ושהינו שם איזה שבועות. ובדרך היה לנו אחריות153 גדול מאוד מפני חיל מלך פרייסין שהיו עוברים בדרך ההוא. לכן לפעמים היינו מוכרחים להתעכב בדרך במלון. וברוך השם שהצילנו מכל שטן ופגע רע.
שם בבית דודי בתתי ידי אצבעי לכתוב תשובה להשגותיו של מהר״ם הנ״ל ולאדם לא הגדתי מאומה מה אבי עושה, עד שבאנו לברעסלוי וראה אותה אמ״ה: אז לקח לו פנאי ועיין בה בחברת גיסי הנ״ל והנאהו מאוד ונשקני על ראשי וקרא עלי המקרא הזה: 'שפתים ישק משיב דברים נכוחים'154 הלא היא כתובה על ספר שאילת יעבץ ואני אז כבן שש עשרה שנה. אכן לא גמרתיה בעת ההיא, כי רחבה ונסבה למעלה, והיתה מונחת כמה שנים בלתי נשלמת עד שהייתי לאיש וישבתי על כסא התורה, אז נתתי אל לבי עליה והשלמתיה בעזרת השם.
מברלין נסע אמ״ה עם כל ב״ב ובאנו לברעסלוי וישבנו שם איזה חדשים עד אחר החג. שם עשה עמי שידוך. ועם שדיברו בי נכבדות להשתדך עם קצינים גדולים שהיו רוצים להידבק בזרעו, לא נטה לבו אחר הכסף ושידך אותי לקחת לי לאשה את נכדת הגאון מו״ר נפתלי כ״ץ זצ״ל, שהוא עצמו היה לו כוח-הרשאה מקצין מופלג מווילנא לבדוק ולנסות אותי ולעשות עמי שידוך ולקבל כמה אלפים בנדוניא. הוא ז״ל היה שדכן לבת בנו, כאשר היתה לו חיבה יתירה נודעת / וקירוב הדעת / עם אמ״ה ז״ל; ביחוד אחר המאורע הרע של חיון, שבעבורו העתיק אמ״ה מהמשטרדם ועזב מקום כבודו. גם חותני הזקן הנ״ל סבל אונאות הרבה על דבר המחלוקת לשם שמים הלזו. וכן היה גם הוא ז״ל נודד ממקומו וכגר בארץ, על כן היו אוהבים זה את זה מאוד; וחשקה נפשו של הגאון כמו״ה נפתלי כץ להתחתן ביוצא חלציו עם אחד מבני אמ״ה. וכאשר הכירני דבקה נפשו בי להשיא לי בת בנו הרב כמו״ה מרדכי כ״ץ ז״ל, שהיה אבד״ק ברודא בעת ההיא155 וגילה הדבר אל אמ״ה איך ישר וטוב אני בעיניו, בכן אם כשר הדבר לפניו כמוהו, טוב תתו בתו-נכדתו אלי מתתו אותה לאיש אחר, כי חפץ הוא בבן יעקב שהוא דבר נאה ומתקבל156 אל משפחתו. מתוך הדברים ששאלו זה את זה: כמה אתה נותן לבתך וכו' מיד נתפשרו, נתרצו ונתקשרו יחד; עמדו וכתבו הדברים הקנינים באמירה, שאקח את בת בנו של הגאון כמוהר״ר נפתלי כץ הנ״ל לאשה ושהוא יפריז לנדן סך אלף ר״ט ונתחייב לי מזונות ארבע שנים. ואמ״ה ז״ל יתן לי מלבושים ומתנות לכלה לפי כבודו בלבד, לא זולת. היא היתה זיווגי הראשונה וקבע זמן החתונה לשנה הבאה. ושמח הגאון הנ״ל בי מאוד, כאילו מצא מציאה גדולה, ואמר שהוא זיווג מן השמים עליון מאוד נעלה, באשר היה שם בת-זוגי רחל, נאה לשם: תולעת יעקב157.
מברעסלוי נסע עם אשתו זו ביתו וכל אשר לו לפולין אל עם אשר לא ידענו ולא שמענו לשונו. והיה זה בתחלת ימי החורף ואמי מורתי הרבנית תהא נפשה צרורה בצרור החיים, מלאה הלכה158 בכל הדרך הקשה והטלטול הכבד הלז וכבר קרבו ימיה ללדת. נמשכה בחבלי עבותות אהבה למקום, לא נתרעמה ח״ו על אמ״ה, שהשליך הרבנות דאמשטרדם אחר גיוו והלך גולה עם עשרים נפשות או יותר אל אשר לא ידע אבא ישאהו רוח ה' לתור לו מקום מנוחה עם חיל כבד כזה. את הכל קיבלה וסבלה ולא היו פניה רעים וזועפים כלל, לא כנשים שאננות תרגזנה בוטחות אוסף בלי יבוא159, אבל היא היתה בעצה אחת ובהסכמה אחת ולב אחד לשמים עמו ז״ל, לקבל עול גלות שלמה ולבוא לארץ פולין. אכן לא נמנעה לשום לדרך פעמיה, גם כי היתה אז בחודש שמיני ותשעי להריונה, הלכה אחריו בארץ לא ידעה, ובעת הקור הגיע לא עצרה הגשם והשלג להגיע אל פרק בתולה נישאת160, היא אחותי החסידה מרת נחמה תחיה, שנשתדכה לנכדו של הקצין הרבני ר״ח וויטשיז מאפטה.