אור ברסלב
מגילת כהן מבוא › מכאן נבוא לרבותינו האחרונים

מגילת כהן

מבוא · מכאן נבוא לרבותינו האחרונים

מכאן נבוא לדברי הראשונים

הרדב"ז ח"א סי' תקס"ו, לענין לעלות כהן קטן לקרוא בתורה ראשון אם יש שם ת"ח, ת"ח קודם, ודי לנו מה שנהגו שקורא ע"ה ראשון במקום דאיכא ת"ח. ראה עוד ח"ב סי' תשכ"ד.

ראה ב"י או"ח סי' קל"ה ד"ה ומ"ש הרמב"ם, רב קרי בכהני לפי שהיה יותר חכם מן הכהנים המצויים שם, לאו למימרא שאע"פ שיש כהנים חוץ לאותו ביה"כ דלא כייפי ליה מאחר שבאותו ביה"כ אין חכם גדול ממנו קרי בכהני, דהא משמע בפרק הקורא את המגילה דשמואל לא היה בביה"כ שקרא בו רב בכהני, כי אקלע לבבל אפי' הכי אצטריך למימר דשמואל מיכף הוה כייף ליה אבל אי לא הוה כייף ליה לא הוה קרי בכהני, אע"פ שלא היה באותו ביה"כ וגם לא באותו העיר וכמ"ש רש"י דשמואל לא היה בבבל אלא בנהרדעא ואע"פ שהרמב"ם תמה על המנהג ולא יישבו עכ"פ צ' לתת טעם למנהג זה שהוא פשוט בכל מקום ואין ראוי לומר שבטעות נתפשט (שכהן קורא ראשון אע"פ שיש גדולי ישראל, מכאן גם שהחכם שרוצה לקרוא לפני הכהן, צ' להיות שאין כמוהו בכל הדור).

שם ד"ה ונראה שלקיים המנהג, צ' לומר דהא דתנן כהן קורא בתורה ראשון מפני דרכי שלום אפילו אם הוא כהן ע"ה ובפני חכמים גדולים היא, וכן נראה ממש"כ המנהיג שרב נטרונאי הביא ראיה לדבריו מדאיתא בהניזקין על מתניתין דכהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלום אחריהם מי קורא ת"ח הממונים פרנסים על הצבור, והא דא"ר יוחנן כל (כהן) ת"ח שמברך לפניו כהן ע"ה חייב, בברכת המזון וכיוצא בה היא, אבל לקריאת התורה כיון שהתקינו שכהן יקרא ראשון מפני דרכי שלום ואפי' בפני גדולים ממנו ליכא זילותא לחכם כלל, וכן הא דאמר ר' פרידא מימי לא בירכתי לפני כהן בברכת המזון היא, וכדפירש רש"י, והא דתנן בהוריות ממזר ת"ח קודם לכהן גדול ע"ה, היינו לכל שאר דברים חוץ מקריאת התורה, שתקנה קבועה תקנו כי היכי דלא ליתי לאנצויי, ואין הכי נמי שאם היה רוצה הכהן ליתן רשות לרבו או למי שגדול ממנו היה רשאי בשני וחמישי מן הדין כדאיתא בהניזקין, אלא שהתוס' כ' בשם ר"ת דה"מ לדידהו דבחול הוו טרידי במלאכתן ולא שכיחי רבים, אבל לדידן שכיחי בב' וה' כמו ביו"ט, ומיהו אפי' בשבתות וימים טובים אם בא לחלוק כבוד ל גדול ומופלג דכולהו כהני כייפי ליה, לעלות ראשון הוא רשאי, כדאשכחן דרב ורב הונא הוו קארו בכהני, אלא שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים וטפי עדיף להו לעלות בסוף העולים, ולעולם גדול שבצבור עולה בסוף וע"י כך לא הצריכו הכהנים למחול כבודם לגדולי הדור.

וכדברינו מפרש המלאכת שלמה על המשנה גיטין פ"ה מ"ח, בפי"ב בהלכות תפילה הלכה יא, ושם פסק [הרמב"ם] כנגד תמיהתו בפירושו על מה שנוהגין שלא כדין הגמרא ודלא כמתניתין בסוף הוריות, ופירש הב"י ליישב המנהג דהא דהוריות לאו כללא הוא לכלול קריאת התורה אלא בשאר דברים שמצוה להקדים הכהן כמו לברך ברכת המזון וליטול מנה יפה ראשון, אבל דיני קריאת התורה היא כמתניתין דהכא ע"כ אלא דר"ע משמע דסובר דההיא דהוריות לענין קריאת התורה נמי אתנייא ועלה קאמר והאידנא נהוג. ועיין עוד בב"י סימן קל"ה וכו' ומה שהוצרכו לומר מפני דרכי שלום דאסמכוה אקרא היינו לומר שאפילו אם הכהן רוצה למחול על כבודו ולחלוק כבוד לרבו או לגדול ממנו, אינו רשאי, ולא שנא ביום ב' וה' בזמן הזה דשכיחי רבים בביה"כ כמו ביו"ט.

וכן פסק מרן בשלחנו הטהור (כמו שכ' בב"י בסכום הענין) סי' קל"ה סעיף ג (בסתם ללא שום חולק), כהן קורא בתורה ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. וכפל ההלכה שם בסעיף ד, וכ' המנהג פשוט שאפי' כהן ע"ה, קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והוא שהכהן יודע לקרות, ולפי כללי ההוראה דברי מרן הם כהלכה למשה מסיני ואין רשות לשום פוסק להורות נגד פסק זה, ועוד יותר מחזק ההלכה שאומר מרן שכן הוא המנהג, ומי יעז להנהיג מנהג היפך דברי מרן דמן השמים הסכימו שתנתן דת על ידי מרן הקדוש. וכן פסק בסי' קל"ו שכ' בשבת ויו"ט ויוה"כ קורים אחר הלוי ת"ח וכו'. (ראה כללי מרן השו"ע ביחוה דעת ח"ה סי' ד, ה,).

וכן כתב המהרש"ל בן תקופתו של מרן השו"ע, בים של שלמה גיטין פ"ה סי' כא, (כ' באריכות והבאתי תמצית דבריו), ת"ר "וקדשתו" לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכו', דהא מחלק גבוה קא זכי ואינו גרוע משאר מתנות כהונה כגון זרוע ולחיים והקבה וכו', ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו, ואמר מר עלה לא שנו דחולק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אלא בסעודה, אבל לענין לקרות בתורה בביה"כ אין כהן חולק כבוד ללוי או לישראל, דאסרו חכמים מפני דרכי שלום שיתחדש מזה מחלוקת, אחר שהדבר תלוי בו לכך אנו אומרים שיקרא הוא בעצמו ולא שיתיר לזולתו ולזאת הכוונה רמז בזאת ההלכה באמרו כהן קורא ראשון וכן באר בתלמודא, הוכיחו נמי התוס' מהאי דר' פרידא וכן פסק נמי הרא"ש דכהן לא יכול למחול לקרות לפניו רבו או שגדול ממנו וכן פסק המרדכי בשם רב שמחה, וכ"ש האידנא, לכן הנח להם למנהגם ורב נטוראי כ' דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח, ומאחר שנתפשט המנהג אין בו ביזוי לת"ח , ומ"מ כל ירא שמים יזהיר שלא יתחזק הסגן (הגזבר) לקרות לכהן ע"ה לפני ת"ח אם יכול לקרות נמי כהן חבר שהוא תלמוד בתורה, ובמקצת נוסחי הרא"ש כתב להדיא דבה"ב הרשות בידו לחלוק כבוד לרבו וכ"כ הטור בשמו ובב"י אכן התוס' כתבו אבל לדידן שכיחי בה"ב כמו ביו"ט וכ"כ במרדכי, ומה שמשמע מסוגיא היכא דמופלג בחכמה והוא אדם גדול שיכול לקרות בפני כהן, ולא נהגינן כן האידנא כי אין מצוין בינינו מופלג וגדול הדור בימינו לשנות עליו המנהג, גם אפשר דבעינן גדולי הדור כרב הונא, וזה אפשר אינו בנמצא האידנא גם הרשב"א כתב שצ' להיות גדול הדור ומופלג בחכמה שאין דומה לו בעיר אחרת ומי יעיד על זה האידנא ומ"ה כתב רב עמרם כל דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למיקרי קמיה אפי' הוא נשיא מישראל.

שם סי' כב, לפעמים צ' הכהן למחול על כבודו ולצאת מביה"כ כגון בתענית שנוהגים במדינת אשכנז אחר החג, שאז המנהג מי שלא מתענה אינו עולה בתורה לפ' ויחל ואם יש שם כהן שלא התענה ואין כהן אחר צ' לצאת מביה"כ, וכן פסק מהרי"ק בתשובה.

וכתב עוד, קהל נוהגים שבשבת בראשית אחד מתנדב מהקהל מעות לצורך ביה"כ כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה, אם יש שם כהן הוא קונה אותו מצוה או מוחל על כבודו ויוצא מביה"כ. (לא בחנם היפוך אותיות "מנהג" הם אותיות "גהנם", מאין צץ רעיון זה? ע"מ הוא סומך?, ראינו כמה שהתורה מצוה לכבד הכהנים ולפארם למען שמו יתברך וקרבם אליו ולהעביר ולהשפיע ברכה לעמו ישראל על ידי הכהנים, ואלו לא חפצו בברכה ותרחק מהם, ומה קורה כאן, חברו איזה אנשים דלא מעלי רודפי בצע עם רודפי כבוד ומהם יצא "העגל" הזה שנקרא "מנהג" שיצא מזה קלקול לדורות, (כנראה שמנהיגי הדור לא היתה ידם תקיפה או שלא נתפרסם בזמנם ויצא המרצע מהשק אחרי זמנם, וקרי ליה נהגו אם היו אנשים בעלי חכמה ודעת שרודפים מצות ומעשים טובים יהיה להם למכור את הששי שהוא המעולה בעליות כמו שכתב מרן החיד"א בלדוד אמת קונטרס אחרון סי' ב אות ו, מדרגת העולים על דרך הסוד הששי גדול שבכלן והשלישי אחריו והשביעי גרוע מכלן). ע"ע כה"ח סי' קל"ד אות לד, שכ' ליזהר שלא לבא לידי מחלוקת וקטטה ח"ו כי מוטב שילכו לאיבוד אלף אלפי דינרי זהב, ולא תצא תקלה, להלבין פני חברו ברבים.

ראה שיטה מקובצת על בבא מציעא פה ע"ב, על הגמרא האומרת על מה אבדה הארץ, ויאמר ה' על עזבם תורתי אשר נתתי לפניהם, אמר ר' יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחילה, כותב שם המפרש הגדול רש"י, כשהיו עוסקין בתורה לא היו מברכין לפניה, השיטה מקובצת כותב, שנמנעו מלעלות לס"ת הוא אסור, והיו ת"ח רובם קשה עליהם התנועה לעלות לס"ת, והיו נמנעים מלעלות, והנ"ל בפירוש דבר זה הוא בהיפך והוא שהדבר האסור הוא היות איש ת"ח נמצא שם ועולים לפניו כהן ע"ה או מי שהוא גרוע ממנו בחכמה, וקורא תחלה ולהיות שהם מיעטו כבוד התורה ואין קורין תחלה בתורה אלא קורא אחר פחות מהן לקו רובן שאין תורה יוצא מבניהם, ומה שיסייע את הפי' הזה הוא היות בעל המאמר הוא רב ובפירוש אמרו רב קרא בכהני לפני שמואל, (ויש ליישב, מה שכותב שהת"ח היו קשי תנועה שהיו בעלי בשר וכדומה, א"כ לא בגלל שזלזלו בתורה, ועוד יש לנו ראיה מרב פרידא שכיבד הכהנים והאריך ימים, ועוד מנין לו שזרעם לא יצאו ת"ח, במחילה מכבוד תורתו, אבל דברי רש"י יותר מתיישבים, (יש לציין שגדולי המפרשים לא דנו בזה כגון הרמב"ן, המאירי, הרשב"א, הריטב"א, חידושי הר"ן, הפני יהושע, הצל"ח) ומצאתי כתוב בשם תו"ח שהביא בשם הר"ן במסכת נדרים, מימרא זו נתפרשה בכמה פנים אך בעיקר סבורים הכל שאין להבינה כפשוטה ממש, אלא כבטוי המרמז על יחס וגישה כלפי התורה, שהרי מפורש בכתובים שחטאו, אלא ששאלו מפני מה לא הגנה עליהם זכות התורה מלהכשל בכל אלא, ורבנו מפרש שכיון שלא היתה התורה חשובה בעיניהם ולא למדוה לשמה, ממילא לא חששו לברך עליה, וכעין זה כ' העין יוסף והמהר"ל.

ראה עוד מש"כ הלבוש תלמידו של המהרש"ל שם אות ג, בכל פעם שקורין בתורה קוראין ראשון כהן וכו' ואחר כך לוי ואחר כך כל העם, ומה שהוצרכו לומר מפני דרכי שלום כיון דאסמכוה אקרא היינו לומר שאפי' אם הכהן רוצה למחול על כבודו ולחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו אינו רשאי לעשות כן וכ"ש שאם אין הכהן רוצה למחול ובא אחד שהוא גדול אפילו מכל חכמי דורו שאסור לגדול זה לעלות לפני הכהן, אע"פ שמדינא דגמרא והפוסקים היה אפשר לחלק אבל המנהג הוא כמו שכתבתי.

שם אות ד, וכן נוהגין בכל המקומות שאפי' כהן ע"ה קורין אותו ראשון אפי' לפני חכם הגדול שבישראל ולא שנא בשבתות וימים טובים ולא שנא בשני וה', דבזמננו זה אין העם טרודין כ"כ במלאכתן ושכיחי רבים בביה"כ בב' וה' כמו בשבתות, ובלבד שידע הכהן לקרות בתורה שאם אינו יודע לקרות, היאך יברך על התורה, מיהו אם יכול לקרות עם החזן מלה במלה סגי בכך.

ראה בשיירי כנה"ג סי' קל אות לא, אסור להשתמש בכהן אפי' בזמן הזה, דהוי כמועל בקדשים. עע"ש בסי' קל"ה הגה"ט והגב"י, כמה ענינים בעליות לתורה.

מטה משה ח"א סי' רל"ז, גרסינן בפ' הניזקין ת"ר אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום, כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, וכ' רב עמרם כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל, וכ"כ רב מטרונאי דאפילו כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח וכ"כ משה בר חנוך וכן נוהגים דלא כהרא"ש והרשב"א.

טורי זהב אות ג, משמע מדברי הרא"ש שאם היה גדול ומופלג שיכול לקרות בפני כהן, אבל רב עמרם כתב כל היכא דאיכא כהן לית ליה רשות לישראל למקרי קמיה אפי' הוא נשיא שבישראל וכ"כ רב נטורנאי דאפי' כהן ע"ה קודם לישראל ת"ח והאריך הב"י לתרץ מיירי בלא מחילת הכהן על כבודו וזה אינו וכו', וגם הרא"ש קאי על נתינת רשות של הכהן דוקא כדמשמע בהדיא, משמע דלכ"ע לא מהני רשות וג"כ א"ל דרב מעלה יתירה הוה ביה על כל העולם וכן רב הונא, אין למדין ממנו דהא התלמוד לא תלה הדבר אלא במה שהיה העולם כייפו להו ופשיטא שאין כייפי לאדם כמו לנשיא ישראל וכו', וב"י עצמו הביא אח"כ ספר המנהיג דכ' דר"נ הביא ראיה מהא ולפי זה גם רשות דכהן לא מהני.

ראה מגן אברהם סי' קל"ה אות ז, אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בתחלת התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מביה"כ פעם אחת לא רצה הכהן לצאת מביה"כ מותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מביה"כ (ראה מה כתבנו על מנהג זה, מה שבורא עולם אומר לישראל וקדשתו לברך ראשון, מצוה דאורייתא לשיטת הרמב"ם, הרמב"ן, הסמ"ג החינוך, והמג"א בעצמו, ועוד הרבה פוסקים, ואיך קוראים לזה כבוד התורה) כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה (ב"י מהרי"ק), ואפי' לא יצא יקרא הישראל, ומיהו מלשון מהרי"ק לא משמע כן דא"כ אין לכפותו ע"י השלטון. (ראה בדרישה שם שחולק על הב"י ואומר שאין אפשרות לקרות ללא רשות הכהן).

ראה באר היטב סי' קל"ה אות ז, עיין שם שהביא כמה מהקלקולים. ועוד כתב הגאון החת"ס או"ח סי' כד, ובאמ"ת דברי הב"י והמג"א שנמשך אחריו בהעתקת המהרי"ק לכוף הכהן הוא קצת תמוה דבמהרי"ק שרש ט עובדא הוה שהיה הכהן יכול לילך לביה"כ אחרת לקרוא בכהני וכו' ומשמע בכל זה אם לא רצה הכהן לצאת שאין לכוף אלא משום זה נהנה וזה לא חסר שהיה יכול לעלות בביה"כ האחר וגם היה רק לפי שעה כמו שכ' ודייק להדיה המהרי"ק שהיה לפי שעה ואקראי בעלמא. ע"ע שם סי' כה. ראה בספר הזכירה שכתב סגולה לאריכות ימים, שלא לברך לפני כהן.

ראה בברכי יוסף שם אות ה, שכ' יש נוהגים שביום שבועות רב המקום קורא במקום הכהן לכבוד התורה ואין צ' לצאת הכהן ואומר הש"ץ יעמוד הרב וכו' בשם מהר"ם שער אריה בכ"י.

ראה שו"ת זרע אמת ח"א סס"י טו, כתב מהר"ר ליב סראייל הובאו דבריו בספר נחלת יעקב, חי ראשי אילו הייתי שם לא הייתי חושש ומקפיד בדבר ובעצמי וכבודי הייתי קם אחריו דכשם שבזמננו אין פגם גדול לקרות בתורה אחרי כהן קטן כך אין פגם לילך אחר לוי ולא יעמוד האדם על מידותיו.

ועוד כ' הגאון בעל החיי אדם כלל לא אות יז, מצות עשה מן התורה לקדש את הכהנים לענין לקרות בתורה בביה"כ תקנו חז"ל שאין הכהן יכול למחול, אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל. שם אות יח, המנהג הפשוט שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם ישראל, ואפילו אינו יודע לקרות כלל, אע"ג שארז"ל כל ת"ח שמקדים לו כהן ע"ה חייב שמבזה התורה, היינו בימיהם, אבל בזמננו כיון שכן המנהג אין כאן ביזוי.

ראה בחס"ל סי' קל"ה אות טו, שכ' אין למעט בכבודן של כהנים ואין לכופם לצאת חוצה שלא לקרותו ראשון בשביל איזה סיבה, בשם עיקרי הד"ט סימן ו אות לב, משם כנסת יחזקאל סימן ז.

עיין עוד בספר לב חיים לרבנו חיים פלאג'י ח"ג סי' צו, נשאלתי על ביהכ"נ שיש להם כהן אחד העולה לדוכן ומברך להם ברכת כהנים אך לקרותו ראשון לס"ת אינן קורין אותו אלא פעם בחודש ולא בחגים ומועדים, והשבתי ישתקע ולא תעשה כזאת בישראל והם לא ידעו מש"כ הרב כנסת יחזקאל סי' ז , דאין למעט בכבודם של כהנים ואין לכופם לצאת החוצה שלא לקרותו ראשון בשביל איזה סיבה, והביא דבריו הרב עיקרי הד"ט סי' ו אות לב, ועוד שם אות מ' משם ספר אור הנעלם סי' לב, וכבר האריך בזה הרב חיים וחסד בתשובה סי' א, וגם הגאון החסיד רבינו הגדול אמו"ר זצוק"ל זיע"א, בספר חיים סי' ט אות ס, כ' להוציא לכהן לחוץ כדי לעלות לישראל ראשון אינו נכון לעשות בתמידות אפי' ברצונו הטוב כ"א באקראי בעלמא עכ"ל וגדולה מזה תקן מרנא ורבנא הר' בתי כהונה שלא להוציא לכהן החוצה כדי לעלות לישראל ראשון אפי' פעם ביובל ע"ש, ובין תבין את אשר לפניך שלא יפה עשו, ומהיום והלאה ינהגו כבוד וגדולה לכהן לעלותו לקרות ראשון בהתמדה גדולה כי כך שורת הדין נוטה.

ראה מאמר מרדכי על דברי מרן השו"ע סעי' ג' ד', ניכר שרצה להכריח בדברי הפוסקים שחכם עולה לתורה במקום כהן בלי רשות הכהן, אולם אין זה עולה מדבריהם, בעיקר דבריו רצה להסתמך על דברי רב הונא בגמרא גיטין נט, ופירוש המשניות להרמב"ם שם, ועל פסקי רא"ש, ועוד, אך אסתפק בג' דברים אלו שהם עיקר דבריו, בענין רב הונא יש לומר שהגמרא הביאה שני מקרים אחד עם רב הונא שקרא במקום כהן ובמגילה פ' בני העיר הביאה הגמרא מעשה ברב פרידא שגם היה גדול ולא קרא אף פעם במקום כהן ובשכר זה זכה לאריכות ימים, א"כ היה לו ללמוד מרב פרידא. ועוד שגם אם לומדים מרב הונא מפורש שבגלל שהכהנים היו כפופים לו, מה שאין כן בזמננו שלא קיים דבר כזה, (כמפורש בפוסקים שהבאנו). בענין הרמב"ם : הרמב"ם ביד החזקה בכמה מקומות, בפרט בהלכות תפלה, כתב בפשטות שכהן קורא ראשון, וקיימא לן שהלכה כמו שכותב ביד החזקה. בענין הרא"ש, דברי הרא"ש ברורים בפסקי הרא"ש ובקיצור פסקי הרא"ש, שהחכם יכול לקרוא במקום כהן רק בהסכמת הכהן, ומעל הכל אפי' ללא שאר הדברים כיון שמרן השו"ע פסק בב"י וגם בשו"ע שכהן קורא ראשון אפי' ע"ה לפני נשיא ישראל, קיימא לן שדברי מרן כהלכה למשה מסיני, ואין רשות לסטות ממנה ימין או שמאל, וכש"כ בספר יחוה דעת ח"ה עמוד שי"ז ומה לנו לחפש בדברי הראשונים לאחר שבעלי השו"ע עמדו על דבריהם ודחאום וביררו ההלכה כשמלה וקבעו בשלחן ערוך הלכה ברורה לעם סגולה.

ראה בפתח הדביר אות ו, שהביא דברי הטו"ז.

עיין עוד מש"כ הגאון רבי יצחק פלאג'י בספרו יפה ללב אות ה, המנהג פשוט שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והיינו כמ"ש בב"י בסי' זה שבדורות הללו לא הקפידו הגדולים לעלות ראשונים וטפי עדיף להו לעלות בסוף העולים, ולעולם גדול שבצבור עולה בסוף, מצאתי מדברי ריב"ה ברמזיו על התורה פ' יתרו, וקדשתו ב' במסרה חד ריש פסוק וחד סוף פסוק וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב הגבל את ההר וקדשתו, וקדשתו גבי כהן ריש פסוק לפי שקדושתו ראשון וכו' ותלמיד חכם קדושתו בסוף כדכתיב לקדושים אשר בארץ המה וכו', בסוף הקריאה שגדול שבכולם גולל, ועיין מטה יהודה לקמן סי' קמ"א סק"ז, בס' מדרגות העולים שכ' שהשביעי שהוא משלים גדול מכולם וכ"כ הרב מחב"ר לקמן סי' רפ"ב אות ג, שכ' מנהג קדום בספרד לעלות גדול הקהל שביעי שהוא המשלים, וגם עד"ה הוא גדול לפ"ד התיקונים תיקון כא.

עיין בספר שדי חמד להגאון רבי חיים חזקיהו מדיני ח"ב מע' ואו כלל כט, וקדשתו לכל דבר שבקדושה.

שם חלק שלישי מערכת כ"ף כלל צב, כהנים בזמן הזה אי חשיבי כהנים ודאים או ספק כהנים כיון שאין להם כ' יחוס הנה מוהרי"ו הביא דבריו בד"מ סי' תנ"ו ס"ד כ' אין נותנים חלה לכהן קטן דלא מחזקינן בזמן הזה לשום כהן ודאי וביאר דבריו הרב מג"א שם בס"ק ט, דשמא נתחללה אחת מאמותיו וכ' שכן פסק רש"ל ומהרי"ל, ובזה נתיישבה דעתו ממה שתמה בסי' רא סק"ד למה אין העולם נזהרים להקדים הכהן לכל דבר שבקדושה מאחר שקדימה זו היא מן התורה, דהיינו לפי שאין בקיאים בייחוסי הכהונה ע"ש.

וכדברינו כתב בקיצור שלחן ערוך סי' כג אות ט, כשיש כהן בביה"כ צריכין לקרוא אותו תחלה ואפי' אם הוא ע"ה אלא שהוא אדם כשר, הוא קודם אפי' לת"ח, אפי' אם הכהן רוצה למחול לא מהני.

ראה עוד להגאון בעל שו"ת מהר"ם שיק או"ח סימן נט, נשאל, ביה"כ שאין שם רק כהן אחד ורוצים הקהל לתקן שלא לקרות כהן משום שיש פסידא לצדקה, והשיב, הנה מצוה עלינו לכבד זרעו של אהרן כמ"ש הרמב"ם במנין המצות מצוה לב, שצונו השי"ת לפארם ולנשאם ואפי' ימאן לא נשמע להם, וזה הגדולה לה' שהוא בירכם וקרבם לעבודתו שנאמר וקדשתו, וכ"כ בחינוך מצוה רס"ט, מצוה זו נוהגת אפי' בזמן הזה, ומש"כ התוספות והרא"ש בפ' כסוי הדם דוקדשתו הוי אסמכתא, כבר תמה המג"א בסי' רא, דבגיטין דף כט ע"ב, מבואר דדאורייתא הוא, ולפע"ד גם הרא"ש מודה דמ"ע דאורייתא וכו', מ"מ קשיא לו תיפוק ליה הרי הדין במזיק מתנות כהונה קיימ"ל דפטור ביו"ד סי' סא' סעיף טו, מה שא"כ במתנות כהונה חייבים לצאת ידי שמים לדעת הרא"ש, ועכ"פ נראה ההלכה דמ"ע הוא להקדים להכהן, ובודאי אם יש ת"ח וכהן ע"ה כ' הרמב"ם בפירוש למשניות דת"ח קודם מ"מ עתה דהנהיגו דורות שלפנינו שהת"ח מחלו על כבודם מפני דרכי שלום ות"ח שמחל, כבודו מחול, נשאר העשה של "וקדשתו" על מקומו, וכיון דמ"ע איכא הרי ככל מ"ע שמחוייבים אנו לפזר ממון עבורה ולקנותה בדמים ומכ"ש שאין לנו למכור מצוה כדי להשתכר ממון ממנה, וא"כ איך נדחה מ"ע זאת משום חסרון כיס לצדקה, הזה יקרא הפסד, הרי זה חיוב עלינו ועל כלל הצבור ואפי' יהיה הממון לצורך מצוה אחרת, מאי אלימא האי מצוה מהאי מצוה, ומה אולמי האי עשה מהאי עשה, ואפילו עשה דעדיפא מניה בעינן בעידנא לחד תירוץ בתוס' פסחים נט ע"א, מכ"ש שלנו שאין מצוה אחרת נדחית, וכיון דחיוב על הצבור לקרוא את הכהן ראשון גם הקונה המצות חייב לקרוא לכהן ראשון וחסרון ידיעה הוא אצלם שהרי בקריאת הכהן הן מקיימים מצות עשה דאורייתא ובקריאה בתורה אינם מקיימים אלא מצוה ותקנה דרבנן ואם רוצים ליקח מצוה דרבנן כל שכן שעליהם ליקח מצוה דאורייתא על כן רע עלי המעשה שעושים במקצת קהילות שמזלזלין בכבוד הכהונה ונותנין אמתלות משום הפסד צדקה וזה אינו כדלעיל.

שם סימן ס, שאלה: אי רשאי הכהן למחול על החיוב לקרות ראשון, ואם סגי שיאמר הקורא במחילת הכהן, או שצריך לצאת. תשובה: מדינא רשאי הכהן ליתן רשות לאחר, אלא שחז"ל תיקנו מפני דרכי שלום אסור ליתן רשות וכו', אבל אם מוחל נגד הקהל לציבור משום צרכם לא שייך אתי לאנצויי, אבל לעשות תקנה שלא יקראו הכהן ראשון בשום פעם, כתב מרן החתם סופר סימן כד, דמאן ספין ומאן חשיב למיעקר מ"ע דאורייתא, ובלא רשות הכהן פשיטא דמבטלין מ"ע אלא אפי' ברשות הכהן אינו ראוי ואין יכולין לבטל, וכבר כ' הטו"ז או"ח סימן תקפ"ט, דאין רשות לבי"ד לבטל מ"ע לגמרי אפי' לעשות סייג לתורה.

ראה עוד בספר שתילי זיתים שם אות ג – ד, אפי' כהן קטן שיש גדול ממנו בחכמה.

וכדברינו ובשיטתנו כותב גם הגאון מחבר ערוה"ש סי' קכ"ח אות עב, המנהג פשוט דאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, יש שכ' להקל משום דהאידנא ליכא מיוחסי כהונה וחלילה לומר כן ולהטיל דופי בקדושת כהנים וכבר צווחו על זה ככרוכיה, ועיקרא דדינא דשלא ברצון הכהן אסור להשתמש בו וברצונו מותר, ונ"ל דגם כהן בכהן אסור וצ"ע לדינא, וגם להסתפק בבעל מום. שם סי' קל"ה אות ח, כהן קורא ראשון וכו' ובירושלמי יש פלוגתא, דרשב"י אומר שזהו מן התורה , וריב"ל ס"ל שזהו מדרבנן, ובש"ס שלנו משמע להדיא דהוי דאורייתא, בכל מיני כבוד שאנו מחוייבים לכבדו יכול למחול כמו שבארנו, הייתי אומר דגם בזה קמ"ל דתקנו חכמים מפני דרכי שלום שלא יבא לידי מחלוקת שלא יהיה ביכולתו למחול.

שם אות ט, וזהו דכתב רבינו הב"י בסעיף ד, המנהג פשוט שאפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, וכוונת רבינו הב"י שאפי' אם הכהן מוחל לא מהני, ואע"פ שבספרו הגדול ביאר דבמחילה מותר, מ"מ מסיק שם בעצמו שאין המנהג כן ואפי' מחילה לא מהני, וכן הוא המנהג הפשוט בכל המקומות (וכן כ' הטו"ז) ויש עתה מקומות שאינם בני תורה ונתפשטה הספחת ביניהם שאין משגיחין על הכהנים כלל וקוראים ישראל במקום כהן אף שיש שם כמה כהנים וגם אין מבקשים מחילתם אף שאינו מועיל כמ"ש, וראוים לעונש גדול וכבר ראיתי בעיני זאת וצווחתי עליהם עד שקבלו שלא לעשות כן וכמעט היה הדבר לפלא בעיניהם.

שם אות י, הרמב"ם בחיבורו כ' שהמנהג להקדים אפי' כהן ע"ה מת"ח מופלג בחכמה, וטעם המנהג דס"ל דהא דת"ח קודם זהו לשארי דברים אבל בעליית התורה שתקנו חכמים שכהן יקרא ראשון אין חילוק בזה, ולפי זה האידנא אין שום היתר להקדים ישראל לכהן אף במחילת הכהן, אא"כ רצונם לצאת מביה"כ קודם קריאת התורה, דאז בהכרח לקרא ישראל.

ראה עוד לרבנו הכהן הגדול החפץ חיים שכ' במשנה ברורה שם אות ט, דכתיב "וקדשתו" קבלו חז"ל שרוצה לומר לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון ולטול מנה יפה ראשון, מ"מ אם רצה הכהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו, אבל לענין לקרות בתורה בביה"כ תקנו חז"ל מפני דרכי שלום, שאין הכהן והלוי יכולין למחול, אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, ואין חילוק בין שבת ויו"ט לשני וחמישי ושאר זמנים שקורין בהם.

שם אות יא, אף דהרבה ראשונים סוברים דלא נעשה תקנה זו להקדים ע"ה לפני חכם, מ"מ המנהג פשוט כהפוסקים שסוברין דלענין קריאת התורה בביה"כ מפני דרכי שלום לא חילקו בזה

שם אות יב, ואין כאן בזיון לכבוד התורה, דכיון שכן המנהג אין כאן ביזוי.

ראה גם בספר דעת תורה על סעיף ג, בקריאת ס"ת לדידן גם בחול אינו יכול למחול כמבואר בש"ס ורא"ש וב"י וד"מ. (ראה עוד שם בענין כהן בע"מ וכדומה).

ראה רב פעלים ח"ב או"ח סי' טל, פסק שבברכת המזון בשני חכמים שכמעט שוים בחכמה שאין חיוב לתת לכהן לברך משום שבימינו אין יחוס, והוא פלא שחולק אפי' על הרמב"ם בפי' המשניות דבשוים (אפי' לא ממש שוים) יש קדימה לכהן, כ"ש שהרמב"ם חזר בו ביד החזקה, ופסק ברוח שפסק מרן בשו"ע.

ראה כה"ח אות יב, יג, יד, מש"כ ויש להשיב על דבריו אך כל התשובות נמצאים בפוסקים שהבאנו ואין הזמן מסכים לכפול הדברים.

עיין עוד בספר קצות השלחן להגאון אברהם חיים נאה סי' כה אות ב, כ' כהן קורא ראשון וכו' ואפי' כהן ע"ה קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל.

ראה בספר שואל ונשאל להגאון הגדול רבנו כלפון משה זצ"ל, ח"א סי' לד, כהן הבא מארץ רחוקה אם מעלים אותו ע"פ עצמו, דין זה מפורש באה"ע סי' ג' ולדעת מרן אינו נושא כפיו ואינו קורא בתורה ראשון ע"פ עצמו, ולדעת מור"ם נראה שלדעתו עולה ונושא וכן נהגו, ונראה דהמנהג הזה נתפשט כדברי מור"ם, ממה שלא ראינו ולא שמענו מי שמקפיד לחקור אחרי זה, מ"מ נראה דהיכא דאפשר לברר איזה אופן המועיל יש לחקור ולברר לצאת גם דעת מר"ן. שם, חלק שביעי או"ח סי' יב, בענין שישראל עלה ראשון שחשב שאין כהן, כ' הפר"ח דאם ארע כן אינו עולה למנין שבעה, ומחידושיו לגמרא מוכח דגם הקריאה אינה עולה וצ' לחזור מתחילת הפרשה, ומדברי ערך השלחן אות ה, נראה דמסכים לדינא לדבריו וכו' אך ראיתי להרב כה"ח סי' קל"ה אות לד, וכ' דעולה למנין שבעה.

ראה נודע ביהודה מהדורא תנינא סי' יד, שדחה דברי הפר"ח. ראה עוד מש"כ בנו בספר וישב אברהם להגאון הרב אברהם הכהן על או"ח סי' יא, להקדים כהן לכהן חברו נגד ישראל אה"ן דחיובא איכא והוי בכלל מ"ע דוקדשתו.

ראה בספר חיים ביד להגאון ר' סוסו הכהן זצ"ל סימן יח, בענין ביה"כ שלא היה להם כהן, ונהגו למכור פתיחת ההיכל לכל השנה, ומי שקנה עלה ראשון כל השנה, ואחר כך בא כהן ע"ש.

ראה עוד מש"כ תלמידו הגאון שער שמעון אחד ח"ב סי' לז, בענין ביה"כ שקבעו כשיש ב' בר מצוה וכדומה היו מוציאים את הכהן החוצה, האריך מאוד בענין זה ומפאת ארכם לא העתיק את הכל, אך לאורך כל התשובה עמד על כך שאין להעלות ישראל במקום כהן בלי רשותו, ואעתיק כאן סוף התשובה, - אגב אזכירה את מנהג ביה"כ לגריבה זיע"א בכפר שלם, מאחר והיו בין פורת יוסף רוב המתפללים כהנים, לכן היה ביניהם הסכם שמוכרים עלית כהן לכהנים, כלומר שהעולה צריך להיות כהן, ובודאי כל כהאי גונא אין כל חשש ויפה עשו מפני דרכי שלום.

שם חלק חמישי או"ח סי' כח, הביא הענין הנ"ל ואעתיק ממנו קטע קטן, משמע בגמרא דהא לא קאי רבי מתנה אמתניתין, אלא על הא דאמר אביי בשם מר שבביה"כ אין הכהן רשאי לחלוק כבוד אף לרבו ולגדול ממנו, שלא שנו אלא בשבתות וימים טובים דשכיחי רבים, אבל בשני וחמישי לא, וכן הוא בטור, ולכן בלא רשות הכהן אסור אף בב' וה', וברשות הכהן רשאים לקרוא לישראל בב' וה' והוא הדין ר"ח, אף כשלא יצא הכהן, אבל בשבתות וימים טובים, אף כשנותן רשות אינו כלום, וכל זמן שהכהן בביה"כ אסור לקרות לישראל.

ראה עוד אגרות משה או"ח ח"ב סי' לד, הביא כל הסוגיה והאריך בענין ואצטט מעט מדבריו, ומפרש הב"י שכיון שהתקינו שכהן יקרא ראשון מפני דרכי שלום ואפי' בפני גדולים ליכא זילותא לחכם כלל, ומתרץ בזה דהא דתנן בהוריות דף יג, ממזר ת"ח קודם לכ"ג ע"ה היינו לכל שאר דברים חוץ מקריאת התורה שתקנה קבועה תיקנו וכו'. ועוד כ' וניחה למה שבארתי מה שבמתניתין דהוריות איכא לכאורה סתירה, דמתחלה אמר אימתי בזמן שכולן שוין, משמע דאם אינם שוין שהישראל גדול יותר מהכהן בחכמה אף שהכהן נמי אינו ע"ה הישראל קדים, ולבסוף מסיק אבל אם היה ממזר ת"ח וכ"ג ע"ה ממזר ת"ח קודם, משמע דאם הכ"ג נמי ת"ח אף שקטן מהממזר הכ"ג קדים, ורק כשהכ"ג ע"ה ממזר, הת"ח קודם. אולם בסוף דבריו כיון שנהגו בשביל כבוד התורה להתנדב סך גדול להתחיל בראשית נמצא שקריאת המנדב הוא כבוד התורה שכבודה עדיף מכל הכהנים, יש לקרותו אף בלא רשות הכהן גם לר' עמרם גאון ור' נטרונאי גאון שהוא כמנהגנו, במחילה מכבודו זה לא כמשמע מדברי רוב הפוסקים.

ראה עוד ספר בצל החכמה ח"ה סי' ס, כתב דהרא"ש והטור, באו לפסוק הלכה לפי תקנת חז"ל במסקנת הסוגיה, שכל ת"ח שאין הכהנים שבכל מקום כפופים לו אינו קורא בכהני אפי' כשאין בכהנים שבאותו צבור חכם כמותו, שפיר כתבו, שאם בא כהן לחלוק כבוד לרבו או לגדול הימנו בחכמה, אינו רשאי, אם לא למי שכל הכהנים כייפי ליה כר"ה שאפי' ר' אמי ור' אסי מיכף הוי כייפי ליה כנלע"ד נכון מאוד.

ראה עוד בספר ישכיל עבדי ח"ה או"ח סי' כד, שכ' שם באורך ופסק שקהל שהיה להם מנהג כזה בחו"ל למכור עלית כהן בראשית לכל המרבה במחיר אפי' שאינו כהן מכיון שעקרו דירתם ונתיישבו באה"ק עליהם לנהוג כפי המנהג הנהוג בארץ ולא יהיו בבחינת הגם לכבוש את המלכה עמי בבית כבוד התורה שישרור שלום בכבודה לא לחרחר ריב, ע"ז נאמר ולא מדובשך ולא מעוקצך, וסיים ומה גם כי ע"פ הקבלה ג"כ להכהן לפתוח ראשון שהוא בחינת חסד כידוע ליודעי חן.

תוכן העניינים

מגילת כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה