מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק י
פרק י - פסוק א
וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם:
פסוק זה בא לומר את גודל גבורתו של אחשורוש. שלא תאמר שמה שלא מנע ממרדכי ואסתר ליצור חוק חדש במדינותיו, זהו בגלל שלא היתה לו יכולת למונעם, כי מאחר שהקשר שלו עם מדינותיו הרחוקות אינו קשר חזק (כי בזמנם התקשור למקום רחוק היה קשה מאד), וממילא שגם מלכותו שם אינה בשליטה מלאה כבמדינות הקרובות לו, וחשש אחשורוש שהיהודים שבמדינות הרחוקות ההם לא ישמעו לו לבטל את רצון מרדכי, ואי לכך, לא רצה אחשורוש להתנגד לרצון מרדכי ולצוות שלא לשמוע לו גם במדינות הקרובות לו - כדי שהמלך לא יהיה ללעג וקלס על כך שבחלק מהמדינות שומעים לו ובחלק לא שומעים לו, ויֵראה כמלך חלוש. ואם כן היה אפשר לומר שזו הסיבה שנמנע מלבטל את צווי מרדכי לעשות את ימי הפורים.
אכן, זה אינו. אומר הפסוק: "וישם אחשורוש מס על הארץ (-כל העולם, ביבשה) ואיי הים". להשים מס - לחייב את כולם לשלם ממון, היה לו כח. וכל שכן שהיה ביכולתו לצוות לבטל את דברי מרדכי. ואם כן למה באמת לא עשה זאת. ומוכח מכאן שהיה בזה נס, שהקב"ה סיבב שאחשורוש לא יתנגד למרדכי ואסתר. וזאת על ידי שכבר הראה השם יתברך לאחשורוש שלא כדאי לו לסרב להם, כמו שהוזכר לעיל שכשרצה לגעור באסתר המלכה בא מלאך וסטרו על פיו. ובזה רואים שוב את השגחת השם ודאגתו לעמו, שמנע מאחשורוש להתנגד להם, שלא לדעתו ובעל כורחו.
פרק י - פסוק ב
וְכָל מַעֲשֵה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדְּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס:
הרי ידוע לכל שנאת הגוים לעם ישראל בכל דור ודור, ואם כן פלא הוא שהגוים העלו על ספריהם את תוקף גדולת מרדכי, שזה סיפור יחודי לעם היהודי, ויש בו גילוי נצחונם. ובודאי שרגילים הם לכתוב את הסיפורים שקרו איתם, השתלשלות גדולתם וכל גבורתם ונצחונם. אבל ודאי שלא יכתבו סיפור גדולת העם השנואי להם, אלא אם כן יש בו תועלת לצורכם. [וגם מה שאחשורוש העלה על ספר דברי הימים את העניין שמרדכי הצילו, אכן היה זה נס, וכנתבאר לעיל - שהרי אם היה משלם לו שכרו מיד, לא היה כותב את זה על הספר, מאחר ששנא יהודים, רק שנעשה נס ומשמים העלימו ממנו שיש לתת מתנה למרדכי, וניתן בלבו לכתוב זאת על הספר, בשביל שבבֹא העת שיצטרכו עם ישראל לגדולת מרדכי כדי שינצלו מאויביהם, תהיה מוכנה הצלתם. כמו שקרה בסופו של דבר]. ואם כן דבר פלאי הוא שהגוים הארורים רשמו גדולתם של עם ישראל לזכרון בספר ובדיו. ובזה היה טמון נס גדול. ומה הוא, כבר הבאנו לעיל דברי חז"ל שאסתר שלחה לחכמים שהיו באותו הדור לקבוע את ימי הפורים לדורות עולם, ואמרו לה חכמים שהדבר מעורר את קינאת האומות על עמ"י, והשיבה להם אסתר שהדברים כבר כתובים בספר מלכי מדי ופרס. והסכימו מיד לדברי אסתר לעשות פורים לחוק עולם לבל יעבור. יוצא שמה שבסיבתו הסכימו לחוקק ימי הפורים בין דפי יהדות העם הקדוש, זהו מה שהדברים כבר נכתבו בספרי פרס ומדי. וזהו הנס המבואר כאן.
פרק י - פסוק ג
כִּי מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ:
אכן דבר זה (שהגוים כתבו גדולת מרדכי) הוא פלא, ומה היה המניע לכך? אומר הפסוק: "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש". השם יתברך הוביל לכך על ידי שהעלה את מרדכי לדרגה הכי גבוהה במלכות - עד לפני המלך, שנעשה משנה למלך. ושהגוים לא יכתבו בספרי מלכיהם מי היה משנה למלך?! זה לא יתכן. ואז כבר הוצרכו לכתוב גם את גלגול מלכות מרדכי - כיצד הגיע לזה, ואת כל מה שמסביבו, נצחון המן ונס פורים. וכך נכנס פורים לספרי מלכות מדי ופרס, וכאמור לעיל (בפס' הקודם) על ידי זה יכלו חז"ל לקבוע את חג הפורים.
נמצא שעניין גדולת מרדכי, חוץ ממה שהיה בו תועלת לכלל ישראל בדור ההוא - שהגוים פחדו מהיהודים וכבדו אותם (כמבואר לעיל); גם זכינו מכך לחג הפורים, בתקופה ההיא ולדור דורים, להודות ולהלל לבורא העולמים, על ניסיו וחסדיו הנגלים והנעלמים. והרחמן יזכנו לאמונתו בלב תמים, ולחוש בהשגחתו המקיפתנו בלילות כבימים, ונזכה מהרה לגאולת קץ הימים.
סוף הספר