מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר
פרק ט · פרק ט - פסוק לב
וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר:
אמרו רבותינו (מגילה ז.), שאסתר רצתה לקבוע את ימי הפורים לדורות, ואמרו לה חכמים שהיא מטילה קנאה בין העמים לעם ישראל. והשיבה להם, שכבר נס פורים כתוב בספרי פרס ומדי (עד כאן דבריהם ז"ל). והנה, מה שאסתר רצתה לקבוע את נס פורים לעולם, אפשר היה לומר שזה בגלל שהיא היתה נמצאת ליד המלכות ורואה את המשטר שהולך שם, שכולם מתנהגים לפי חוקי המלכות, ומכבדים את היהודים, כצווי המלך. ויתכן לומר שחשבה שאותו מצב שמתנהג עִם עַם ישראל באותו זמן, ימשך לעולם, ותמיד הגוים יפחדו מעם ישראל, ולכך סברה שניתן לעשות פורים לתמיד בלא לחשוש
מרעת הגוים. אבל אסתר המלכה לא ידעה בדיוק מה קורה במדינות הרחוקות מהמלך, ויכול להיות ששם המצב אינו כמו במדינות הקרובות למלך. ועוד, גם במדינות הקרובות לשושן הבירה, מי אמר שאותו מצב ששרר אז ימשך לאורך כל הדורות, ואם כן מנין שבעתיד לא ירעו הגוים ליהודים (ח"ו). כל זה היה אפשר לשאול אילולי קבעו חכמי ישראל את ימי הפורים. אבל לאחר שקיבלו חכמי ישראל את בקשת קביעת ימי הפורים מאסתר, וקבעום לדורות, רואים בבירור, שאכן לא היה שום חשש על העתיד. שאם היה חשש, לא היו קובעים את ימי הפורים. וחז"ל ראו את גודל הנס, וידעו שהנס שנעשה בזמן ההוא, ימשך בכל ימי הפורים שבכל השנים, ולא יגרם שום הפסד על ידי קביעת חג הפורים לעולם. יוצא שממה שחז"ל הסכימו לקביעת חג הפורים לעולם, למדים אנו את גודל הנס שעשה הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, שהיה נס תמידי, קבוע ולעולם.