אור ברסלב

מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר

פרק ט · פרק ט - פסוק טז

פרק ט - פסוק טו

וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם:

ולא רק היהודים אשר בשושן לבשו מחסה וגבורה נגד אויביהם, אלא אף היהודים שבשאר מדינות המלך התלבשו בעוז שמימי, ונלחמו בגבורה באויביהם. וזה נס נוסף, כי מה שבשושן הרגו היהודים כחפצם זה עוד מובן, כי היא עיר הבירה, מקום מגורי המלך, ומאחר שיצא חוק שיוכלו היהודים לעשות כרצונם, פחדו הגוים להמרות פי המלך במקומו. אבל בשאר מדינות מלכותו, בפרט המדינות הרחוקות מרחק רב משושן, ששם לא שולטת יד המלך כמו שבעיר הבירה, מטבע הדברים היה צריך להיות שהגוים ששם לא יתנו ליהודים לעשות בהם כחפצם. ובאמת לא היה כך, אלא יד היהודים גברה בכל מקום, והשם יתברך היה בעזרם, והכו באויביהם באין מפריע; ומספר ההרוגים הגיע לשבעים וחמש אלף!

ולבד מזה גם היהודים עשו זאת בשלות נפש ובמנוחה, בלא התנגדות מצד האויב, שלא כבכל מלחמה שהאויב מנסה את כוחו להילחם או לפחות להגן על עצמו, שהרי כאן - איש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על כל העמים (לעיל פס' ב).

ובפסוק זה מבואר גם גודל התהפוכות שהיה בנס פורים, שכתוב שניתן ליהודים לעמוד על נפשם. משמע שבלא הנס, היה אסור ליהודים אפילו להגן על עצמם, אלא היו צריכים למסור את עצמם בקלות לאויביהם! (כן כתב הגר"ח קנייבסקי שליט"א בטעמא דקרא). והנה נעשה נס, ולא רק שניתן להם לעמוד להגן על נפשם, אלא אף לאויביהם היה אסור להורגם; ולא רק זה, אלא "כלי המלחמה" שבידי הגוים הועבר לידי היהודים, וניתן להם לעשות כרצונם בשונאיהם! פלא כביר שהיהודים לא העיזו אפילו להעלות על מחשבתם; וכמובן שגם הגוים לא ציפו לכזו הפתעה, שהרי גם בלא גזירת המן, לא היה מצב היהודים בכי טוב, והיהודים היו נפלים לרעה, שכן היו אז במצב של גלות - לאחר חורבן בית המקדש הראשון. [וכמו שרואים שכשהיתה גזירת המן להשמיד את העם היהודי כולו, לא קם איש למחות נגד הנבַלה]. ועל ידי נס פורים, לא רק שניצלו היהודים מהגזירה, אלא אף נשתנה מצבם לטובה מאד, ולבד ממה שניתן להם להעניש את שונאיהם, גם מכאן ולהבא עלה קרנם בעיני העמים, וכיבדום.

ועוד פלא מבואר בפסוק זה, שכמו שנהגו היהודים שבשושן הבירה, כן נהגו היהודים שבכל המדינות, וכולם כאחד - לא שלחו ידם בביזה!. וזאת על אף שהיו בהם כאלה שבודאי היו נצרכים מאד לשלמונים, שהרי היהודים היו אז בגלות, ומאין השיגו כסף בגולה לאחר שנטשו בתיהם שבירושלים, ועדיין לא עבר זמן רב מאז שגלו. ונתן השם יתברך בליבם של כל היהודים שבכל מקום ומקום, שיעשו כן, גם עניים וגם עשירים. ועל ידי כך היה קידוש השם גדול, שראו כולם שהיהודים לא נלחמים בגוים בשביל להנקם מאויביהם סתם בתור נקמה ללא תועלת, שאם כן הרי היו צריכים לשלול רכושם, ולא עשו כן. אלא רק רצו להגן על עצמם, שלא ירעו להם אויביהם, והיות ואותם שהרגום היהודים היו כולם עמלקים, הרי היה ברור ליהודים שלא שייך שיתהפך לבבם של אותם רשעים להיות בשלום עם היהודים. ואף אם נראה כך לשעה - זה רק כלפי חוץ, מחמת פחדם מהיהודים, אך בליבם יחשבו רק להצר ליהודים ולחרוש תככים נגדם בכל עת; שהעמלקים אין להם תקנה, ומיתתם זוהי תכליתם, ולכך הרגום היהודים. אבל בממונם לא נגעו, שאין בזה תועלת בשביל הצלתם מאויביהם. וראו זאת כל העמים, ו"הללו את השם כל גוים, שבחוהו כל האומים" (תהלים קי"ז), כשראו מדותן ומעלתן של ישראל.

תוכן העניינים

מגילת הסתר - נס בכל פסוק במגילת אסתר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה